אילו את "נערה עם קעוקע דרקון" היה מביים כל במאי אחר, הייתי אומר שהוא נראה ממש כמו סרט של דייויד פינצ'ר, וזו מחמאה לא קטנה. אלא מה, המשמעות של המשפט קצת פחות מחמיאה כשבמאי הסרט הוא דייויד פינצ'ר.
בואו נשחק רגע בקטע הזה בתחילת הסרט שבו הבוס מסביר את העלילה, ואני אספר לכם דברים שאתם כבר יודעים: כפי שאתם יודעים, "נערה עם קעקוע דרקון" הוא הספר שמכר הכי הרבה עותקים בשנים האחרונות שאינו כולל קוסמים ממושקפים או ערפדים מנצנצים, והוא כבר עובד לסרט שוודי שהצליח לא רע. בין הספר לסרט, סביר שרבים מאוד מצופי "נערה עם קעקוע, הגירסה האמריקאית במבטא שוודי" כבר חוו את הסיפור בגירסה זו או אחרת ויודעים איך ולאן הוא הולך. לכן לא רק אני – שלא קראתי את הספר, אבל ראיתי את הסרט הקודם – אלא רוב הצופים הופכים לזה-שקרא-את-הספר, ולרובנו יהיה קשה להפסיק להשוות את הסרט לגירסאות הקודמות שלו.
אז נתחיל מהחלק הקל: כשמדובר בסרטים, "הנערה" האמריקאית קורעת את "הנערה" השוודית לגזרים. טוב, זה לא כוחות. המשמעות של פינצ'ר על הבימוי, טרנט רנזור על הפסקול ותקציב הוליוודי היא שכותרות הפתיחה לבדן (תחשבו על שיר פתיחה של סרט ג'יימס בונד. עכשיו תחשבו על זה שוב, על סמים, עם ציפוי כרום, במהירות כפולה ועם "The Immigrant Song" ברקע) שוות צפיה יותר מהסרט השוודי כולו. כל פריים בסרט מעוצב, מוקפד, מלוטש ומלווה בפסקול שהוא לא בדיוק מוזיקה, אלא רעש מולחן היטב. גם השחקנים טובים הרבה יותר, או לפחות, השחקנית היחידה שנחשבת: אף פעם לא הבנתי למה אנשים התלהבו מנומי רפאס בתפקיד ליסבת סנדלר בגירסה השוודית, שבה היא נראתה כמו סתם נערה עם פוזה גותית. רוני מארה, לעומתה, קיצונית, מוזרה, חזקה ובלתי צפויה הרבה יותר. היא נראית כמו הגירסה האוטיסטית של ג'סטין ביבר ברגעים מסוימים, ואמזונת סייברפאנק רגע לאחר מכן. אם הבחירה היא בין שני הסרטים, התשובה ברורה מאליה: אל תהיה כזה שוודי.
אבל כל זה לא הופך את הסרט למוצלח במיוחד בסטנדרטים פינצ'ריים. הנושאים שבהם הוא עוסק – חקירות רצח מן העבר, התפרצות של אלימות מזוויעה, קור וניכור – הם כאלה שפינצ'ר יכול לביים בעיניים עצומות, ואכן, אני לא בטוח ששתי העיניים שלו היו פקוחות בזמן בימוי הסרט הזה. הוא עשוי באופן מקצועי לחלוטין, הוא נראה ונשמע טוב, ובכל זאת ההרגשה היא של סרט חלול. כזה שבא והולך. איפה זה ואיפה "שבעה חטאים".
מקור הבעיה הוא המקור. הספר, כלומר. מעריצי הספר ייאלצו לסלוח לי, אבל הוא לא סיפור טוב במיוחד. העיתונאי החוקר מיכאל בלומקוויסט נקרא לאי בצפון שוודיה, שבו חיים בני משפחה עשירה ומושחתת, כדי לנסות לפענח רצח שקרה שם לפני ארבעים שנה. בינתיים, ליסבת סלנדר, האקרית צעירה עם עבר מפוקפק ויציבות נפשית מפוקפקת עוד יותר, מנסה לחיות את חייה האפלים והמנוקבים למרות התנגדותו של קצין המבחן המגעיל שלה. במשך כחצי סרט אין שום קשר בין שני הסיפורים האלה, והזיגזוגים בינהם נראים אקראיים לגמרי, כאילו פינצ'ר סרוח מול הטלויזיה ומזפזפ בין שתי תכניות שבאף אחת מהן הוא לא נורא מתעניין. אפילו אחרי שליסבת ומיכאל נפגשים סוף סוף, והסיפורים שלהם מתאחדים לזמן מה, הזפזופ ממשיך: אחרי שהתעלומה הראשית נפתרת – מה שברוב הסרטים היה מבשר לקהל שאפשר להתחיל ללבוש את המעילים, כי תיכף יגיעו הקרדיטים – הסרט ממשיך, משום מה, לעוד עשרים דקות חסרות כל הצדקה עלילתית, כאילו מישהו שכח לכבות את המצלמה כשהסיפור נגמר.
כל זה היה ככה בדיוק, מבטיחים לי, גם בספר. אבל למה אכפת לי מה היה בספר? כבוד למקור זה חשוב, אבל העיבודים לספרים שמפחדים לסטות ימינה או שמאלה מעלילת הספר מאימת המעריצים מתחילים לעלות לי על העצבים. הסרט אמנם עושה כמה שינויים ייצוגיים בעלילה – יש אחד גדול למדי לקראת הסוף – אבל אין להם הרבה משמעות, והם לא משפיעים על הקצב הבעייתי של הסרט. לעלילה של הספר אין מבנה של סרט, לפחות לא של סרט מוצלח, והדבר הנכון לעשות היה לשנות אותה. לשכתב אותה מהיסוד, אם צריך. מצידי אפשר היה לזרוק את מיכאל בלומקוויסט הצידה לגמרי, כי הוא לא נורא מעניין, ואחרי הכל, יש סיבה שלסרט לא קוראים "גבר עם עיניים כחולות". החלק של בלומקוויסט בעלילה הוא לא יותר מסיפור בלשי, לא רע, אבל סטנדרטי. אין צופה אחד בסרט – השוודי, האמריקאי, לא משנה – שיתווכח עם העובדה שהקטע החזק והזכיר ביותר בו לא מערב את בלומקוויסט בשום צורה: זה ה… מפגש של ליסבת עם קצין המבחן שלה, ומה שקורה בעקבותיו. זאת סצינה מחרידה ומרתקת, שיכולה לגרום לצופים לנשוך שפתיים, לעצום עיניים, לארגף ידיים ובתוך כך לא להעז לפספס שניה – בדיוק כמו שסרט של פינצ'ר צריך להיות. אבל זה מגיע בשלב מוקדם למדי בסרט, וכל מה שקורה אחר כך הוא אנטיקליימקס.
"נערה עם קעקוע דרקון" הוא לא סרט גרוע. הוא אפילו טוב, ובלי ספק הגירסה היותר טובה של הסיפור שראיתי. אבל זה סתם סרט טוב. פינצ'ר עשה ובוודאי עוד יעשה דברים מעניינים יותר. בסדר, מגיע לו לנוח לפעמים.
אז בשורה התחתונה – מי שראה כבר את הגירסה השבדית, ללכת לראות או לחכות שיגיע לטלביזיה?
קצת הורדת לי ת'חשק
לא קראתי את הספר ולא ראיתי את הסרט השוודי, אבל על הספר שמעתי הרבה תשבוחות. אני אוהב את דניאל קרייג, הטריילר נראה טוב (חוץ מהגרסה הארוכה מאוד שלו. 8 דקות? באמת?) ושמו של פינצ'ר הולך לפניו. אבל אחרי הביקורת הזאת זה נשמע כמו סתם עוד סרט של להעביר שעתיים וחצי בכיף ואז שוכחים ממנו (למרות שהבנתי שהוא מאוד אפל וקודר).
אבל בכל זאת, נראה לי שאלך לראות אותו, רק כדי לראות על מה כל ההתלהבות.
הסדרה הכי "over-rated" של התקופה האחרונה
אני לחלוטין לא מבין את הרעש שסידרה הזו מעוררת. הספרים די טובים ומשתפרים מאחד לבא אחריו, אבל לחלוטין לא יצירות מופת. הסרטים בדיוק ההיפך, הראשון טוב, שני בסדר, השלישי עלוב – לא יודע למה ראיתי אותו עד הסוף (כנראה סתם כדי לשים V על סידרה שלמה).
הסדרה קיבלה יחסי ציבור מעולים… יותר מדי, אולי בגלל שהסופר נפטר לפני יציאת הספרים ואולי בגלל שלא זכור שום ספר פופולרי שיצא משבדיה בזמן האחרון… אולי זו התעלומה שצריך עיתונאי חוקר בשבילה.
ממליץ שתקרא את הספר
ואחר כך תקרא גם את שני הספרים האחרים.
מעבר לעלילה, המרקם של הספר מדהים, הקרבה וההזדהות שנוצרת עם הדמויות המובילות מדהימה, אי אפשר להניח אותו.
אני מסוגל להבין למה הספר הצליח למרות שאין בו מנצנצים או קוסמים – כי ליסבת' היא סוג של קוסמת מודרנית שהשרביט שלה הוא מק, והמפלצות מפחידות יותר מוולדמורט.
אני כנראה סובייקטיבי מידי...
ראיתי את הגירסא האמריקאית לפני שראיתי את השוודית, אני לא באמת זוכר איך הסרט היה כי רוב הזמן עסקתי בלכעוס על פיצ'ר על מה שהוא עשה לעלילה. ממה שאני כן זוכר הוא עשוי הרבה יותר טוב בערך בכל אספקט קולנועי והתאהבתי ברוני מארה למרות שהיא משחקת פריקית מפחידה נטולת כישורים חברתיים.
בהשוואה לשוודי הוא באמת לוקח קולנועית אבל השוודי הרבה יותר נאמן למקור.
הדמות של ליסבת' מתפתחת פלאים ונהיית הרבה יותר מעניינת בספרים הבאים, אני פשוט מפחד שלא נזכה לראות גם אותם על המסך באמריקאית צחה, ב"נערה עם…." פשוט הרסו חלק מהתעלומות שמלוות את הספר השני . אני מקווה שזה לא אומר שלא יעשו את הסרט השני והשלישי כי אני די בטוח שהם יכולים להיות הרבה יותר מוצלחים, הספר הראשון באמת חלש יותר מהשניים האחרים.
אני לא חושבת שאיזשהו במאי
מעולה ככל שיהיה, יכול לעשות חסד עם הספר הבאמת באמת עלוב הזה.
לייק וורבלי לנוף
(ל"ת)
ועכשיו לפינת משחק המילים הגרוע וההכרחי
כדי להנות מסרט כמו שצריך, אל תשוודי.
ספר לא מעניין במיוחד=סרט לא מעניין במיוחד.
לא הבנתי את הקונצנזוס סביב הספר הזה, וגם בהמרה לסרט, אני לא רואה איך אפשר לשנות אותו כדי הוא יתאים.
מעניין לראות שהסרטים הגדולים באמת שמבוססים על סיפורת, מבוססים על ספרים מוכרים פחות.
נורא מוזרה לי ההתלוננות
על כך ש"במשך כחצי סרט אין שום קשר בין שני הסיפורים האלה, והזיגזוגים בינהם נראים אקראיים לגמרי, כאילו פינצ'ר סרוח מול הטלויזיה ומזפזפ בין שתי תכניות שבאף אחת מהן הוא לא נורא מתעניין" או " הסרט ממשיך, משום מה, לעוד עשרים דקות חסרות כל הצדקה עלילתית, כאילו מישהו שכח לכבות את המצלמה כשהסיפור נגמר".
כלומר ,אין ספק שמדובר בפגמים משמעותיים שהיו מעצבנים גם אותי, אבל איך דייוויד פינצ'ר אשם בזה? האיש שאותו צריך להאשים, אם כבר, הוא התסריטאי, סטיבן זאיליאן. התסריטאי הוא זה שמחליט על המבנה, הקצב והסדר של העלילה או על עד כמה הדמויות (לא) מעיינות, ולכן הוא זה שאחראי על כל מה שטוב – ורע – בסרט (ובמקרה הזה, מכיוון שמדובר בעיבוד של ספר, אז אפשר ללכת עוד יותר רחוק ולהאשים את הסופר בכל העניין הזה).
אומנם אפשר לומר שפינצ'ר עשה טעות כשהוא בחר תסריט מלא פגמים, אבל עדיין, את האחריות על הפגמים עצמם אי אפשר להטיל עליו.
למה ככה?
לדעתי גם נומי רפאס וגם רוני מארה טובות באותה מידה. האמת, כלל לא מצאתי הבדלים לרעה בין שתי גישות המשחק.
מצאתי את עצמי נהנה מהסרט…מצד אחד. מצד שני, אולי כיוון שכבר ראיתי את השוודי (וגם את סרט ההמשך שלו בטלוויזיה כשבוע לפני כן), מצאתי את עצמי מתשהה לא פעם. לי נוצרה התחושה שאני צופה בהוצאה ג'ורג'-לוקאסית-מחודשת של הסרט השוודי; כלומר הוספה של כותרות פתיחה מגניבות, פס-קול רענן ו…במקרה הזה…דיבוב לאנגלית (סליחה, דיבוב נוראי לאנגלית. המבטא השוודי של השחקנים גרם להמון סצנות רציניות להיראות כמו בדיחה).
הגרסה של פינצ'ר נוצרה עבור קהל אמריקאי ששמע רבות על "הנערה עם קעקוע דרקון", אבל עצלן מכדי לראות סרט עם כתוביות.
את צודקת לגבי העובדה שזה חידוש
אמריקאי שמלא בבהעתקות מהשוודי.
אבל לדעתי אין ספק שרוני מארה פשוט עושה את ליסבת' טוב יותר בכל מידה.
אני משוכנע שכתבתי בלשון זכר יותר מפעם אחת
(ל"ת)
טעות.
האמת שאני חדש פה ומהפוסט למעלה יש רק מילה אחת שיכולה להסגיר מין וכנראה פיספסתי….
no offense
אני תוהה כמה אפשר לעשות השוואה אובייקטיבית כאן
יצא לי לראות הופעות שחשבתי שהם נהדרות גם אם לא הבנתי את השפה בה הדמויות מדברות ("אמא" זאת הדוגמא הטובה ביותר). אבל נדמה לי שבהשוואה בין שתי הופעות משחק, אחת בשפה האנגלית/עברית והשנייה בשפה שאני לא מבין, אני תמיד ינטה לכיוון של ההופעה בשפה אותה אני מבין. משהו תמיד נעלם בתרגום, והדקויות האלו הרבה פעמים חשובות על מנת לגרום לך להתחבר לדמויות, ומכאן לתפקוד של השחקנים (דרך אגב – לא ראיתי עדיין את הגירסא האמריקאית, ראיתי את השוודית וחשבתי שמדובר בסרט די בינוני).
ספר עלוב למדי
עלילה לא מוצלחת במיוחד וסגנון ספרותי של הפקיד הכי משעמם במס הכנסה.
לארסון כותב על גברים זה כמו יריב אופנהיימר כותב על מדינת ישראל: הם תמיד אשמים ומנובלים, במקרה הטוב מנצלים את הכוח שלהם לשכב עם צעירות ובמקרה הפחות טוב לאנוס ולרצוח.
ממש נהנתי
קראתי את הספרים (שהיו ממש טובים לטעמי).
ראיתי את שלושת הסרטים של הגרסה השוודית (שהראשון היה בינוני גם מבחינה של דיוק כלפי הספר וגם מבחינה קולנועית).
וראיתי את הגרסה של פינצ'ר.
המסקנות שלי הן שהגרסה של פינצ'ר אכן קורעת את הגרסה השוודית והסרט עצמו היה פשוט מדהים.
לא הייתה לי בעיה בכלל עם הזגזוגים בין הסיפורים וזה דווקא יצר מתח ורצון לדעת מה קורה עם כל דמות (וזאת למרות שקראתי את הספרים ואני יודעת מה הולך לקרות לכל דמות XD).
חוץ מזה המשחק היה ממש טוב בעיקר של רוני מארה למרות שאני אוהבת באותה מידה את נומי ראפס.
*גם תמיד כיף לראות את דניאל קרייג על המסך.
בקיצור כל מי שאהב את הספרים יאהב את הגרסה הזאת (חוץ מאלה שנתפסים ממש לדקויות).
הסרט השוודי עשה קציצות (שוודיות) מהגרסה האמריקאית
יוצאת מהצללים ומגיבה בפעם הראשונה.
קראתי את הספר וצפיתי גם בגרסאות השוודיות של ספרים 1+2 (כי זה מה שידרו ב YES בינתיים)
נומי ראפאס השוודית נתנה לדמות של ליסבת' אנושיות ופגיעות שחסרה לרוני מארה שמתנהגת רוב הסרט כמו רובוט על טייס אוטומטי. לצבוע לשחור ולחרר כל מה שרק אפשר לא הופך אותך לליסבת'.
דניאל קרייג הוא בלומקוויסט בינוני בדיוק כמו שהוא ג'יימס בונד בינוני במיוחד (איך? שמישהו יסביר לי איך הוא יהיה השחקן שישחק את בונד בהכי הרבה סרטים?).
דווקא הגרסה השוודית העזה ללכת רחוק יותר, להיות חדה יותר, כואבת יותר ואלימה יותר. מה שהייתי מצפה מפינצ'ר.
למה הספר והגירסא של פינצ'ר טובים לדעתי.
אני דוגל בכך שהגשה היא הכל. כבר יצא לנו להיתקל אין סוף פעמים בסרטים נטולי חדשנות שעדיין היו טובים ומוצלחים.
סטיג לרסון כתב את הספר בלי הרבה מקוריות ותוך כדי הישענות על שטיקים שגדולים וטובים ממנו המציאו, החל מאגתה כריסטי וכלה בתומאס האריס. אבל את הספר פשוט לא יכולתי להניח מהידיים, מהסיבה הפשוטה שלרסון יודע לספר סיפור, רוב הזמן.
נקודת התורפה היחידה של הספר היא סיפור המסגרת המשעמם והמרוח שגם אחראי על הסוף האנטי-קליימקסי.
הגירסא של פינצ'ר לעיבוד הקולנועי של הספר היא בדיוק אותו דבר: סיפור המסגרת המיותר נוכח בה, אבל הסרט עשוי בכזאת קפידה ומצוינות שקשה להסיט ממנו מבט.
הצילום, פס הקול של טרנט רזנור ואטיקוס רוס (אתה יודע רד, רזנור לא כתב את המוזיקה הזאת לבד. רוס הוא חלק אינגרלי מהעסק כמו שהוא שותף ללהקה החדשה של רזנור- How to Destroy Angels), העריכה, המשחק והבימוי הקפדני, כשבתכלס הכוכבת כאן היא רוני מארה המדהימה שמגלמת בצורה עוצרת נשימה את הגיבורה הראשית תוך כדי האפלה על כל שחקן אחר שראיתי השנה בקולנוע.
בכל מקרה, מה שאני מנסה לומר כאן בעצם הוא… לעזאזל עם המקוריות כשצורת ההגשה כל כך עוצרת נשימה. גם הארי פוטר שואל אלמנטים עלילתיים ממלחמת הכוכבים ומאינספור סיפורי פנטזיה וזה לא הפריע לו להיות יצירה מצוינת שעובדת טוב גם בספרות ובקולנוע.
אני רק שאלה
דג,
בתור מישהו שראה את שבע חטאים, שנא אותו, וממשיך לשנוא את הסרט עד היום וחושב שזה היה אחד הסרטים הכי מזויעים שהוא ראה עד היום ומצטער שאין delete לקבצים דפוקים במוח כדי למחוק את הסרט.
ובתור מישהו שמה שהוא קרא על מועדון קרב רק הרחיק אותו מהסרט.
אני מבין שלא ממש כדאי לראות את הסרט החדש של פינצ'ר נכון?
אם זאת האלימות שהרתיעה אותך מהסרטים האלה, אז כן.
(ל"ת)
אוף. קשה לי.
לא חשבתי שתעלה ביקורת כל כך מהר. ומעצבן לי לכתוב דעה לא מושלמת על סרט שהציפיות שלי אליו היו אסטרונומיות.
קראתי את הספר, ונהניתי ממנו מאוד. הגעתי אליו בגישה שיפוטית להחריד- אני, ורב מכר שמוכרים בשדות תעופה? מתחת לכבודי. אבל איכשהו הגישה של הספר מצאה חן בעיני. הוא תפס אותי ייתר מספרים בלשים טובים בהרבה. בסוף הספר- גם אחרי ״רגע השיא״- המשכתי לשבת על קצה המושב ברכבת ולאכול ציפורניים.
ואז ראיתי את הטריילר, והשתגעתי, כי הוא נראה מדהים. כל הפרטים הקטנים! הקלוזאפים! המוזיקה! השלג! הגשר! התלהבתי כל כך, כי חשבתי שהנה, הסרט יתפוס את כל הפרטים הקטנים שעשו את הספר כזה כיף בדרכו הטראשית. ראיתי את השוודי, ואמרתי לעצמי שעם במאי כמו פינצ׳ר יצא משהו חזק בהרבה, יותר מהודק ומושקע.
ואז הגיע הסרט, והוא היה.. בסדר. השחקנים היו טובים. המוזיקה הייתה טובה. העריכה והצילום גרמו חעיניים שלי לאושר, ממש כמו הטריילר. אבל איך זה שהטריילר טוב יותר מהסרט?
כנראה שהעלילה הזו עובדת טוב יותר בספר. בספר הקורא הוא מתבונן חיצוני, והוא שומע את מחשבות הדמויות. בסרט, כידוע, אי אפשר לעשות את זה. יצא שהצופה מחמיץ המון אינפורמציה. מה שעשה את סיפור המתח טוב בספר, עבד בתור עלילה בינונית בסרט, וכשהיא מגיעה לסופה, במקום לאכול ציפורניים, הצופה יחשוב לעצמו ״אה… טוב?״. 20 הדקות האחרונות, שבספר הרגישו טבעיות כדי ״לסגור קצוות״, נראו כאן מיותרות, כי הסרט השאיר המון קצוות פתוחים, בזמן שהספר דאג ״לנעול״ את כל הקצוות שלו. כמה פעמים בסרט החברות שלי שאלו מה, בעצם, הקשר בין העלילות.
לליסבת׳, הדמות הראשית, היה עומק של קרש. היא אמורה להיות מלחיצה, מאיימת, מטרידה ב״ניתוק״ החברתי שלה בצורה שתגרום לצופה להרגיש שוואלה, זה רעיון טוב שיש מישהו שמשגיח עליה. בסרט היא נראית כמו פריקים מגן מאיר. בגלל זה לחיבור בין שתי הדמויות הראשיות כמעט ואין משמעות. בעצם, לכל דבר אין משמעות. הבת שלך חוזרת בתשובה? אה, טוב, מה אכפת לי. שוחטים חתול? נו בסדר, בואו פשוט נמשיך בעלילה. מנסים לירות בך? כואב, אבל לא טורחים אפילו לקשר את זה לעלילה. ראיתי סרטי אימה שהצליחו ליצור תחושת אימה ו״תברחו מכאן!״ חזקה יותר. וכאן הסרט נופל- מרוב שהוא מתאמץ ליצור אווירה, הוא מוותר על העלילה ועומק הדמויות. כדי לדאוג לשוט יפה, הוא יוותר על טקסט שבאמת חשוב כדי להבין את העלילה. וחבל, כי היה לזה כל כך הרבה פוטנציאל.
הא, ומה שהכי עיצבן אותי.
חוץ מהשינויים בעלילה, שנורא עיצבנו אותי בזמן הצפיה אבל במבט לאחור כנראה היו דרושים.
למה הוא כל כך משתדל להיות סרט של סטודנטים לקולנוע??? באמת, כאילו, הוא מנסה לצעוק ״אני סרט עם סאבטקסט!!!!11 תנתחו אותיייייי״
רק לי התמונה למעלה נראית כמו לכידת תנועה?
(ל"ת)
הא הא!
ידעתי שזה מזכיר לי מישהו ממוחשב.
אל תיהיו מופתעים שספר לא טוב נמכר כל כך טוב
זה קורה, קחו את דמדומים לדוגמא.
מגה-פישלייק
אפשר להגיד גם אותו דבר על הסרטים
אוֹ, ואני רק מעלה פה השערה חתרנית,
אנשים אשכרה נהנו לקרוא את הספר וחשבו שהוא טוב. אני יודעת, מה הסיכויים?! אבל אני חושבת שאולי לא כדאי עדיין לוותר על התיאוריה הזו.
קראתי לפני כמה ימים דיון בנושא דומה
ומישהו שם אמר שבמקום לחפש את המרכיב המיוחד שהופך את הספר הזה לרב מכר עולמי, צריך לחשוב על זה כמו זכייה בלוטו. יש המון ספרי מתח זולים וכתובים באופן סביר עד רע שיכולים לעלות על הגל הזה של פופולריות ולרכב עליו עד מכירות של מיליוני עותקים, וזה הספר שזה קרה לו.
הטענה הרווחת באתר הוא שזה ספר "סביר עד רע",
אבל אף אחד לא מוכן לקבל את העובדה שיש אנשים שחושבים שהוא "סביר עד טוב" או אפילו "טוב מאוד".
אני לא מצליחה להבין למה אנשים לא מקבלים את זה.
אני איתך
מאוד נהנתי מהספר וגם מאוד נהנתי מהגירסה השוודית לסרט.
לפי דעתי אי אפשר להשוות את הפופלאריות של דמודמים לפופלאריות של נערה עם קעקוע דרקון מכמה סיבות (אני מודה קראתי את דמדומים. אני עובדת בסטימצקי ורציתי לדעת על מה כל המהומה, לקח לי 3 שעות בערך לקרוא את הספר באנגלית ומאז הוא המדד שלי לכמה ספר גרוע. בנתיים אף ספר אחר לא השתווה) :
1. הם מכוונים לשני קהלי יעד שונים לחלוטין
2. נערה עם קעקוע דרקון הוא ספר שכתוב טוב (דמויות מעניניות, דיאלוגים טובים וכו') גם עם העלילה היא קצת בנאלית לעומתו דמדומים כתוב רע (דמויות שטחות, שפה ברמה של רומן רומנטי וכו') וגם עלילה גרועה להחריד (הדבר היחיד הטוב שאפשר להגיד זה שהיא לא בנאלית)
באופן אישי
זה בגלל שיותר מדי אנשים שאת דעתם אני מעריכה דיווחו שמדובר בספר סביר עד רע, בעוד שאלו שטוענים שהוא טוב הם לרוב אנשים שאני לא מכירה ואין לי מושג לגבי כח השיפוט שלהם.
כח שיפוט?
אני מאוד מקווה שהכוונה במונח הזה הוא "האם טעמם דומה לטעם שלי".
לא, הכוונה לכח שיפוט
האם מדובר באדם שמסוגל לבנות טיעון משכנע ולגבות אותו בדוגמאות, ולחקור יצירה לעומק. האם הרשימה אותי בחדות האבחנה שלה, וברעיונות מעניינים. האם הם מבטאים את תגובתם באופן מושכל, מבלי להגרר למניפולציות של שפה אמוציונלית. האם, בקיצור, מדובר במבקר טוב.
אה, את זה פספסתי.
אני צריכה לצפות שוב, כי מה שאני זוכרת לא כלל את השיחה הזו של "מה אתה עושה מחר". אם כי, היא הרי נעלמה לכמה זמן עוד קודם לכן, אז לא מן הנמנע שהוא חזר לחייו ושהוא לא מבין מה היא רוצה. מה שאני מנסה להגיד – אני לא חושבת שהוא בהכרח "חרא כמו כל הגברים", אבל בכל מקרה כמו שאמרת – לפחות הוא לא סוציופת נאצי
הבחור שאני מכיר שלחלוטין ורישמית יש לו אספגר
אכן לא הבין למה צריך להגיד שלום לאנשים וכששאלו אותו מה המצב? הוא ענה באופן מילולי לשאלה (ז"א, תיאר את הסטטוס הקיים בחדר). הוא היה לובש מעיל דובון כל החורף גם כשהיה 25 מעלות בחוץ רק למקרה שלא יאבד אותו ולא הבין למה זה הזוי. פעם מצאתי אותו אוסף בדלי סיגריה מהרצפה ולשאלתי מה לעזאזל הוא עושה הסביר לי ששכן שלו ביקש ממנו לפני שעתיים לאסוף בדלי סיגריות ומאז הוא המשיך לעשות את זה מתוך כוונה להפסיק רק כשלא יהיו יותר בדלי סגריות ברדיוס הנראה לעין. כשהסברתי לו שהוא לא צריך לאסוף בדלי סיגריות מהרצפה רק כי השכן אמר לו הוא הפנים ואכן לא עשה זאת יותר, אבל לאחר כמה שבועות מצאתי אותו אוסף קליפות גרעינים בדיוק מאותה הסיבה ובאותו האופן וכשהתפלאתי למה הוא עושה את זה, הרי סגרנו שהוא לא צריך לעשות דברים כאלה יותר, הוא הסביר לי במלוא הרצינות שאנחנו דיברנו על בדלי סיגריות ומה שהוא אוסף זה קליפות גרעינים…
אולי פשוט מדובר במקרה קשה יותר על הספקטרום של אספגר, אבל אם נחזור למקרה של ליסבת סלנדר אז בספרים/סרטים הבאים (ראיתי את הסרטים השבדים) ישנו הסבר להתנהגות הלא סוציאלית שוה, והוא נרכש, לא מולד.
זה כמובן לא אומר שאת לא צודקת. גם אם סטיג לארסן לא התכוון לכתוב את ליסבת כאספרגרית, אולי זה מה שיצא לו
ובכן, אני ראיתי רק את הסרט האמריקאי, ובסרט הזה הצטייר שיש לה תסמונת אספרגר. אגב, לוקים בתסמונת הם לאו דווקא לא סוציאלים, הם לא מבינים את קוד ההתנהגות החברתית המקובל, שזה לא אותו דבר. וכמו כל דבר, כנראה יש דרגות שונות והתנהגויות שונות. למשל, אני לחלוטין חולה בטרשת נפוצה, אבל זה (עדיין) לא פגע לי ברגליים או במוביליזציה בשום צורה. זה כן פגע לי בראייה, מה שהרבה פחות נפוץ, ורבים לא סובלים מזה, ובזרועות.
מה שאני מנסה להגיד הוא שאבחון רשמי הוא לאו דווקא שרירותי ותקף לכולם.
ומה שעוד אני מנסה להגיד, זה שעצם העובדה שהיא לא מבינה מה ההתנהגות שלה משדרת (או במקרה שלה לא משדרת) מצביעה על הבנה לקויה של קודי התנהגות חברתית, וזה הדבר היחיד שקצת מצביע על אוטוזים. לו היא היתה מבינה את זה, אולי היתה נוהגת אחרת. אולי היתה יודעת להתנהג בצורה שלא היתה גורמת לו לא להבין אותה וכתוצאה מזאת לפגוע בה.
השוואה בין סדרת הספרים לסרטים
באופן כללי נהניתי מהסרט וגם מהספרים, (את הגרסה השוודית לא ראיתי) אני לא חושב שזו יצירת מופת ואני בהחלט מסכים עם אביגיל לגבי ההשוואה של רב מכר להסתברות סטטיסטית ששקולה לזכייה בלוטו (אני חושב שבמקרה הזה מה שעזר היה העובדה שהסופר מת בצורה בנאלית לחלוטין תוך כדי פרסום הספרים, וקיבל המון יח"צ קומי-טרגי).
הספר הראשון לדעתי היה היותר טוב בסדרה, למרות אקספוזיציה ארוכה מאוד, אני חושב שמאוד מאוד קשה לעבד ספר של כמעט 700 עמודים לסרט, אפילו אחד של כמעט 3 שעות, חתכו הרבה פינות קטנות ופחות קריטיות בעלילה, אבל זה פגע באווירה המיוחדת של הספר, וכל מה שנשאר זה לי'סבת שנראית כמעט כמו פאנקיסטית ממוצעת בשוודיה הקפואה, ועוד המון נופים קרים ואנשים מטרידים, אם הייתי נוסע מחר לשוודיה עוד הייתי באמת מאמין שכל סבא הוא נאצי, וכל גבר מחביא מרתף עינויים בבית, או סתם נהנה להתעלל בנשים בזמנו החופשי.
התחושה שלי היא שהסרט היה ארוך מאוד אבל לא קרה יותר מידי עם הדמויות הראשיות, אולי זה ישתפר בסרט הבא, למרות שגם בו צריך כל הזמן לרוץ אחרי המון התרחשויות כך שאני מסופק.
כתוביות הפתיחה של הסרט באמת היו מדהימות, חבל שמעט מהאווירה הזו לא הצליחה לחדור לתוך הסרט עצמו.
אבל אם הייתי מרגישה ככה בשוודיה
זה היה בגלל הספר, ולא בגלל הסרט. בסרט כל הנאצים היו פחות נאצים מבספר. ):
אני די בטוח שיש בהודעה הזאת
ספוייחלר לשבעה חטאים (בנוסף לקעקוע של דרקון שאת זה ציינת)
אני לא חושב שזה צריך להיחשב לספוילר.
הוא לא אמר שום דבר ספציפי.
לא קראתי את הספר, לא ראיתי את הסרט השבדי
בהתחשב בכך שאין לי למה להשוות, אני חושב שהגרסה של פינצ'ר מצויינת. אני מסכים שהסיום נמרח והיה אפשר לוותר על כל החלק הזה בסרט שהיה די ארוך גם ככה. בלי המערכה האחרונה, הוא עדיין יהיה מעל שעתיים. מצד שני, מה שיפה אצל דיוויד פינצ'ר זה שגם כשהוא עובד עם סיפור לא הכי מוצלח, הוא עדיין אחד הבמאים החכמים והיעילים ביותר בנמצא. הסרט הזה מלא באווירה מעיקה ובאפלוליות, גם בחדר מואר וביום שטוף שמש. רוני מארה מדהימה ומצליחה לא לחייך אפילו לרגע לכל אורך הסרט, מה ששומר על ליסבת כדמות פצועה רגשית.
הופתעתי לגלות שכשאני משחזר קטעים מהסרט בראשי, הוא הרבה פחות אלים ממה שהרגשתי בתום הצפיה. זאת האווירה שפינצ'ר נסך לעלילה הבעייתית. הסרט כל כך טורד ומלנכולי, שהוא יוצר רושם של משהו הרבה יותר קשה לצפיה ממה שהוא (והוא קשה לצפיה גם ככה). אני לא חושב שהשורה התחתונה צריכה להיות איך "נערה עם קעקוע דרקון" ביחס לסרטים קודמים של פינצ'ר, או ביחס לגרסה השבדית. הדבר החשוב בעיני הוא איך "נערה עם קעקוע דרקון" בתור סרט ומהבחינה הזו, הייתי אומר שהוא סרט טוב, עוכר שלוה, עם פסקול מצוין ושחקנית מדהימה, רק קצת ארוך מדי ומאבד פוקוס לקראת הסוף. בלי החלק האחרון, זה היה סרט עוד יותר טוב.
מש"א
(ל"ת)
מעבירה את התגובה שפרסמתי בטעות בדף הסרט...
ראינו בשישי והיה מעולה.
אני קראתי את הספר אבל תרגומון לא (ואף אחד מאיתנו לא ראה את הגרסה השבדית), והיה מעניין לראות איך כל אחד מאיתנו חווה את הסיפור אחרת.
מבחינתי העיבוד מצוין, למרות שהדמות של ליסבת לא עברה מספיק טוב. הרגשתי שהיא לא מנומקת מספיק, ולא קיצונית כמו הדמות בספר. מצד שני, אני מניחה שהמדיום פה מאלץ ויתור על כלים בהם הספר השתמש.
מה שאתר אומר נכון
אבל הבעיה היא שהיוצרים שכחו שמישהו אמור לצפות בזה, ולטעם לפחות כמה אנשים – זה לא מעניין, או לא הסיבה שלשמה צפינו בסרט.
המון סרטים יכלו להמשך עוד קצת ולתת לנו לטעום עוד מהדמות שלהם ושנבין אותה יותר טוב – אבל הם סיימו כשהסיפור הסתיים.
אם הסיפור בנערה עם קעקוע דרקון הוא על ונסטרום – אז זה סיפור ממש דפוק שמחזיק אולי 10 דקות, ואם הסיפור הוא על ההתפתחות הרגשית של ליסבת -אז זה קצת יותר נורמלי, אבל עדיין לא משהו כמו הסיפור המרכזי.
יש מקום לסרטים חסרי עלילה ומבוססי דמות (חופשיה ומאושרת עולה ראשון לראש), ויש מקום לסרטים עם עלילה. יש גם מקום לשלב ביניהם אבל זה ייצור דיסנונס בין שני החלקים שיגרום לחלק מהצופים להרגיש שחלקים מסוימים מיותרים, וזה הייתה התחושה שלי לגבי סוף הסרט.
מנגד,
אם זה היה מסתיים בנקודה המדוברת והדמויות היו נשארות כפי שהן – פשוט לא היינו מבינים בשביל מה טרחנו את כל הדרך אם זה לא כזה עניין.
"נאקה עם קעקוע דרקון - גרסת הגמל"
את הסרט *הזה* הייתי רוצה לראות!
סבבה
אני מקבל מה שאתה אומר לחלוטין, אבל עדיין – למה זה לא ערך בדיוק 5 דקות מקסימום?
כי כנראה ואם זה היה עורך חמש דקות אז אפילו לא הייתי שם לב לזה. אבל זה היה כמעט סרט קצר נפרד לחלוטין, וזה יותר הפריע.
כלומר לא הרעיון ויותר העריכה.
מדהים כמה אפקטים ממוחשבים יש בסרט.
סוף-סוף התפנה לי קצת זמן כדי לצפות במאחורי הקלעים של הסרט בספיישל אדישן של גרסת הבלו-ריי ונדהמתי לגלות כמה שאחד הדברים שהכי אהבתי בסרט הוא תוצאה של עבודת מחשב מתוחכמת.
כל הקטע של מזג האוויר הקשה של צפון שבדיה בחורף היה בעצם עבודת מחשב. השלג בעיקר- גם פתיתי השלג שחגים באוויר וגם אלה שהשתקעו על האדמה או על העצים\בתים\וואטבר. כשצפיתי בסרט זה נראה לי כל כך אותנטי שלא חשבתי אפילו שהסרט צולם בתנאים טיפה חמימים יותר.
בכללי, יש כשלוש שעות של מאחורי הקלעים לסרט ואני חושב שכל חובב קולנוע חייב את זה לעצמו. פינצ'ר הוא פדנט מטורף ואפשר לראות היטב איך הפרפקציוניזם שלו בא לידי ביטוי בסרט. לדוג': עברו חודשיים מהרגע שרוני מארה השתתפה באודישן הראשון ועד לרגע שהודיעו לה שהיא התקבלה. וזה לא שהיו לה חודשיים פנויים תוך כדי. מסתבר שפינצ'ר כל הזמן הזמין אותה לאודישנים נוספים וצילומים למינהם. בין היתר: הוא גרם לה לעשן באמת בשביל התפקיד וללכת ללמוד סקייטבורדינג כדי שהיא תוכל לשנות את צורת העמידה שלה.
אני מניח שזה די סיוט לעבוד איתו, אבל זאת גם הסיבה שהסרטים של פינצ'ר נראים כל כך טוב, עד הפרטים הכי קטנים. כי הוא באמת יורד לפרטים הקטנים האלה ולא משאיר אותם בשקט עד שהכל יהיה קרוב לשלמות.
בספר זה טיפה שונה, וקצת פחות נוח עלילתית.
ואפילו די הגיוני כשחושבים על זה, בהתחשב בתקופה.
לא מסכימה.
אני חושבת שזה יהיה ויזואלית הרבה יותר מרשים מסתם לונדון.
כן,
אבל זה היה מורח את העלילה אפילו יותר, ומכביד שלא לצורך.
האמת שגם בספר הקטע הזה הרגיש לי קצת מוזר ומחוץ להקשר. אבל אולי זה רק אני.
אני דווקא אהבתי את זה בספר.
אני חושבת שהיו יכולים למצוא דרכים יותר טובות לפשט את זה. מה שהם עשו בסופו של דבר בסרט היה פשוט לא הגיוני בעיניי.
מרשים, אבל נורא לא מתאים.
איך הנופים האלה ישתלבו עם השלג והשממה שהסרט הזה מונע על ידם?
מהבחינה הזו, לונדון כן התאימה לסרט.
אה, הבנתי, הפרט הזה כנראה פרח מזכרוני.
(ל"ת)
שתי שאלות
1)האם לראות את הסרט?לא איבדתי את השפיות אחרי se7en ואפילו לא אחרי אנטיכרייסט,האלימות בסרט הזה גרועה יותר?
2)יהיו המשכים של פינצ'ר?
שתי תשובות
1) אין הרבה אלימות בסרט, אבל כשיש היא מאד קשה ובעיקר מינית. ממש לא גרוע יותר מאנטיכרייסט- עד כמה שאפשר לכמת דברים כאלה.
2) מנסים לעבוד על זה.
תיקון
"במשך כחצי סרט אין שום קשר בין שני הסיפורים האלה" ?
ליסבת מופיעה די בהתחלה ונשאלת על מה שגילתה בנוגע לעיתונאי מיכאל.