ברוכים הבאים לכתבה שתמציתה "סדרות מהעשור האחרון שאני ממש אוהבת וכולם צריכים לראות", אבל הכוחות המרושעים אילצו אותי לבחור בכותרת יותר עדינה. אין חשיבות לסדר הסדרות בכתבה, ואני אוהבת את כל ילדיי בצורה שווה (שקר גס – לחלוטין יש פה פייבוריט מובהק). זוהי גם ההזדמנות שלכם להמליץ בתגובות על סדרות שאתם חושבים שאולי עברו מתחת לרדאר. בואו נתחיל.
כלבי השמורה | Reservation Dogs
2021-2023 | 3 עונות | 28 פרקים של כ-30 דקות
מה זה: דרמה קומית שיצר וביים סטרלין הרג'ו. במרכז הסדרה עומדים ארבעה בני נוער שכל חייהם עוברים עליהם בשמורה (ה"רֶז") במזרח אוקלהומה. הסדרה עוקבת אחרי ההתבגרות שלהם, החלומות לצאת מהשמורה, הדרך שבה הם מתגברים על הקשיים שהחיים מעמידים בדרכם ועל ההצלחות והשטויות שבני נוער עושים בזמנם הפנוי.
למה דווקא זה: "כלבי השמורה" היא אחת הסדרות שהכי נהניתי מהן בשנים האחרונות. הסדרה משלבת בין נושאים קשים של נוער במצוקה, התאבדות, משפחה מפורקת, גזענות, תרבות ילידית, התבגרות, חשיבות המשפחה והחברוּת וקבלת האחר, וכל זה בהומור וברגישות מדהימה, ובשילוב קל מאוד של ריאליזם מאגי ושל פולקלור ילידי לא מתנצל. חוץ מהקאסט הראשי, שזהו אחד התפקידים הראשונים של כל אחד מהם, יש המון דמויות משנה צבעוניות וייחודיות בגילומם של לילי גלדסטון, גארי פארמר, פאני בון, ביל בר, מאטי קארדארפול ועוד.
הסדרה שייכת לרשת FX וזמינה בדיסני פלוס ישראל
יומן השומן | My Mad Fat Diary
2013-2015 | 3 עונות | 18 פרקים של כ-45 דקות
מה זה: דרמת התבגרות שהמתרחשת בשנות ה-90 באנגליה. גיבורת הסדרה היא ריי (שרון רוני): ההורים שלה גרושים, היא חיה בחור באמצע אנגליה ואת ארבעת החודשים האחרונים היא בילתה באגף הפסיכיאטרי של בית החולים המקומי. ריי צריכה לחזור ללימודים ולחברה הכי טובה שלה קלואי (ג'ודי קומר), שחושבת שהיא בכלל הייתה בחופשה בפריז.
למה דווקא זה: הסדרה מבוססת על חייה של ריי ארל, אבל בטלוויזיה כמו בטלוויזיה, היא לקחה סיפור חיים ושדרגה אותו: העבירה את ציר הזמן משנות השמונים לתשעים (המוזיקה טובה יותר) והוסיפה לריי מושא אהבה בשם פין (אחת מדמויות הנערים החמודות ביותר שנראו על המסך). "יומן השומן" לא שוכחת להצחיק אבל גם נוגעת בנושאים כמו דימוי עצמי ומיניות של בני נוער, יחסים עם הורים גרושים ובכלל הורים שלא מבינים אותך כי את בת 16 ובעצם אף אחד לא מבין אותך. ריי, קלואי ושאר הדמויות נכנסו לי עמוק ללב כשראיתי את הסדרה ואני בטוחה שכל אחד ואחת יכולים להזדהות איתם, גם בלי להיות בני 16.
הסדרה יצאה ברשת E4 הבריטית, והיא זמינה ב-HOT
סיפורים של ברווזים | Duck Tales
2017-2021 | 3 עונות | 69 פרקים של כ-20 דקות
מה זה: עיבוד חדש להרפתקאות של הברווז העשיר העולם, סקרוג' מקדק (דייויד טננט), ברווז עשיר בטירוף, קמצן ושונא בריות שעשה את הונו מאיסוף חפצים שווי ערך והשקעות. שלושת האחיינים של דונאלד דאק: לואי, דיואי ויואי (בובי מונהיים, בן שוורץ ודני פודי, בהתאמה), עוברים לגור עם סקרוג' ויחד עם וובי (קייט מיקוצ'י), הנכדה של מנהלת האחוזה, והטייס הנאמן לאנצ'פד (בק בנט), הם יוצאים להרפתקאות שונות ומשונות.
למה דווקא זה: זה כיף, בסדר? ממש כיף. בכל פרק יש חפץ קסום אחר שצריך להחזיר, למצוא או להסיר את הקללה שלו, ובמהלך הסדרה אנחנו לומדים על עץ המשפחה הענף במיוחד של משפחת דאק, וכמובן התעלומה הגדולה מכולן: מה קרה לאמא של הברווזונים, דלה דאק.
ואם כל זה לא שכנע אתכם (אתם לא אוהבים כיף?), הרשו לי להציג את המדבבים הנוספים בסדרה, בהופעות האורח החוזרות יותר או פחות: לין מנואל מירנדה, פאג'ט ברוסטר, ג'ים ראש, קתרין טייט, מארק אוון-ג'קסון ועוד ועוד ועוד.
הסדרה שייכת לדיסני וזמינה בדיסני פלוס ישראל
אבק כוכבים | Starstruck
2021-? | 3 עונות | 18 פרקים של כ-20 דקות
מה זה: ג'ס (רוז מטפאו), בחורה ניו זילנדית צעירה המתגוררת בלונדון ומג'נגלת בין שתי עבודות חסרות תכלית, מגלה שהסטוץ שלה תום (ניקש פטאל) הוא כוכב קולנוע ענק.
למה דווקא זה: הקומיקאית הניו זילנדית רוז מטפאו יצרה ומככבת בקומדיה הרומנטית המודרנית והפשוטה הזאת, בגרסה מודרנית של "נוטינג היל". ג'ס צריכה לנווט בין החברים שלה, מערכת היחסים שנוצרת עם תום והחיים עצמם. כיאה לסדרה בת דורנו, רוב הדמויות מעצבנות ומעוררות אמפתיה בו זמנית, והסיטואציות שהן מגיעות אליהן – גם אם מופרכות ונראות רחוקות שנות אור מחיי הצופה הממוצע – עדיין מעוררות הזדהות רבה. בין כל חברי הקאסט הצעיר והמוכשר בולטת מיני דרייבר בתור קאט, המנהלת של תום, שלא מבינה למה הוא מתעסק בשטויות האלה של אנשים פשוטים.
הסדרה שייכת לBBC וזמינה ביס, הוט וסלקום
המחזמר הגרוע בעולם | World's Worst Musical
2012 | סדרת רשת | 10 פרקים של כ-5 דקות
מה זה: סדרת רשת מוזיקלית קצרה על יוצר מחזות זמר שמנסה לכתוב את הפרויקט שיביא לפריצה שלו. בכל פרק יש שיר מקורי אחד על הרעיון הטיפשי התורן.
למה דווקא זה: הסדרה היא פרויקט צדדי של אחת מאהבות האינטרנט הראשונות שלי – קבוצת התיאטרון Team Starkid. קבוצת סטארקיד התפרסמו בשנת 2009 עם הצילום של "מחזמר מאוד פוטרי" שהם העלו ליוטיוב, ומאז אנשי הקבוצה הפכו למפורסמים יותר ופחות.
אם שואלים אותי, מכל הפרויקטים של בוגרי הקבוצה, זה המוצלח ביותר. מרטי סקאנלון בתפקיד "הכותב" הוא השילוב המושלם של חמוד וטמבל, שאפילו כשהרעיונות שלו קצת מוזרים אני מאוד רוצה להיות בעדו. מה גם שכמה מהרעיונות פה לא באמת עד כדי כך רעים – אני עדיין רוצה לראות את מחזמר הפיראטים הזה, גם עשור אחרי.
סדרת יוטיוב שזמינה לצפייה בפלייליסט כאן
ברוכה הבאה לרקסהאם | Welcome to Wrexham
2022-? | 2 עונות | 34 פרקים של כ-30 דקות
מה זה: "ברוכה הבאה לרקסהאם" היא סדרה דוקומנטרית העוקבת אחרי מועדון הכדורגל רקסאם, ממועדוני הכדורגל הוותיקים בעולם, ואחר המאבק שלהם לצאת מאחת הליגות הכי נמוכות בכדורגל האנגלי לאחר קניית המועדון על ידי רוב מקאלהני וריאן ריינולדס.
למה דווקא זה: אנשים נוטים לתאר את הסדרה בתור "הסדרה "טד לאסו" בחיים האמיתיים", "הסדרה של ריינולדס וההוא מ"פילדלפיה"" או "כדורגל לאנשים שלא מכירים או אוהבים כדורגל". הכל נכון, אבל יש בה קצת יותר מזה. הסדרה מלאה הומור ונשמה, אופטימיות ואהבה לכדורגל ולעיר רקסהאם. זו סדרה של תקווה, של סיפור סינדרלה אמיתי. זו סדרה שגם מלמדת על כדורגל למי שלא מכירים כלום, ומציגה את רקסהאם והמועדון שלה לאנשים שרובם אפילו לא ידעו שהמקום הזה קיים.
בפרקים של פחות מחצי שעה אי אפשר לדחוס המון, והיוצרים יודעים את זה, אז כל פרק הוא נושא קטן, הוא סיפור אחר, מצחיק או עצוב, היסטורי או עם תכנונים לעתיד, ובין לבין נשזר סיפור שלם על המועדון שהוא קבוצת הכדורגל של ווקסאם, ועל העיר עצמה והתושבים שלה.
הסדרה שייכת ל-Hulu וזמינה בדיסני פלוס ישראל
ניסוי וטענה | Trial & Error
2017-2018 | 2 עונות | 23 פרקים של כ-20 דקות
מה זה: סדרת קומדיה מוגזמת ומטופשת שנוצרה כתגובה לעליית הפופולאריות של סדרות דוקו-רצח אמריקאיות. בעיירה קטנה בדרום קרוליינה נרצחה אישה, והחשוד המיידי הוא בעלה לארי הנדרסון (ג'ון ליתגו), פרופסור תימהוני לשירה. עורך הדין שצריך להגן עליו הוא גו'ש (ניקולס דה-אגוסטו), בוגר אוניברסיטה טרי מניו-יורק, ומעבר למשפט האבסורדי הוא צריך להתמודד גם עם כל תושבי העיירה והדרמות שלהם. בעונה השנייה ג'וש צריך להגן על לוויניה פק-פוסטר (קריסטין צ'נוות' (!!!)), יורשת עשירה שחשודה ברצח בעלה.
למה דווקא זה: זה מצחיק, זה אקסצנטרי, זה פארודיה נהדרת וזה ממש קליל וכיף לצפייה. הפרמיס פשוט, אבל ההגשה של הסדרה מוגזמת במובן הטוב של המילה: מלאת אנרגיות ומופרעת לחלוטין. לאורך כל הסדרה מופיעים טוויסטים הגיוניים יותר ופחות (בכל זאת, צריך לשמור על עניין). לצערי היא הסתיימה אחרי שתי עונות מצחיקות ומעולות, ותיאור העונה השלישית ככזו שהייתה אמורה להתרחש בזמן ציד המכשפות בסיילם תשאיר את הסדרה הזאת ברשימת ה"מה אם" שלי לעד.
הסדרה שייכת לרשת NBC ולא זמינה באופן חוקי בישראל
מבוימים | Staged
2020-2023 | 3 עונות | 20 פרקים של כ-15 דקות
מה זה: סדרת קורונה (האם זו כבר הגדרה של ז'אנר?) בה 90% מזמן המסך מוקדש לשיחות זום בין גרסאות מוגזמות של דיויד טננט ומייקל שין מנסים להמשיך לעבוד על מחזה שהם ניסו להעלות לפני פרוץ המגפה, והשיחות שלהם עם במאי ההצגה סיימון אוונס.
למה דווקא זה: בהוליווד קיבלנו את השיווד המופתי של "הנסיכה הקסומה" ובאנגליה קיבלנו את הגרסה הכמעט-פיקטיבית של דיויד טננט ומייקל שין מנסים לא לריב כמו זוג נשוי. בין השיחות ה"מקצועיות" על גורל ההצגה, מי מקבל תפקיד גדול יותר וסדר הקרדיטים על הפוסטר, יש הופעות אורח של שחקנים נוספים שהצוות היה רוצה שיהיו קשורים להפקה. גם ג'ורג'יה טננט ואנה לונדברג, בנות הזוג של טננט ושין (בהתאמה) משחקות תפקיד קריטי בסדרה בתור קול ההגיון והסדר.
ניכר באופן ברור שכל המעורבים בהפקה נהנו מאוד לעשות את הסדרה, ולא רק כמפלט משעמום הקורונה, משום שהם חזרו לא פעם אלא פעמיים. טננט ושין זורחים מעל כולם, עם מלאי של הומור עצמי והיכולת לשחק גרסה מוקצנת אך אמינה של עצמם. ובכלל, אם יש בכם אהבה להומור וגינונים בריטים, אין לי ספק שתיהנו מ"מבוימים".
הסדרה שייכת לBBC/Britbox וזמינה ב-HOT
לו הייתי פיראט | Our Flag Means Death
2022-2023 | 2 עונות | 18 פרקים של כ-30 דקות
מה זה: קומדיה רומנטית המגוללת את הסיפור הבדוי של הפיראטים האמיתיים לחלוטין ששטו בקריביים במאה ה-18, אשר במרכזה עומד הרומן של שני פיראטים: אחד, הפיראט הג'נטלמן, סטיד בונט (ריס דארבי) שבמשבר אמצע החיים עזב את אשתו והילדים, קנה ספינה ויצא להפליג בשבעת הימים; השני, הפיראט המפורסם ביותר בעולם, שחור הזקן, אדוארד טיץ' (טאיקה וואיטיטי).
למה דווקא זה: איך אני אנסח את זה בפשטות? תראו את הסדרה הזאת תודה.
מאז מרץ 2022 הסדרה הזאת תופסת מקום נכבד במוח שלי, ואני לא רואה אותה עוזבת בקרוב. חלק מסוד הקסם של הסדרה הוא לדעתי הדרך שבה היא בכלל הגיעה לעולם: יוצר הסדרה, דייויד ג'נקיס, שמע מאשתו על כך ששני הפיראטים האלה נפגשו, הפליגו ביחד ונפרדו במסתוריות ואמר "אה, ברור, זה סיפור אהבה", ואז הלך וכתב את אחת הסדרות הכי מכלילות ללא מאמץ שבהן נתקלתי (וזו לחלוטין מחמאה).
גם אם אתם לא חובבי פיראטים כמוני, הסדרה הזאת תשבה את לבכם: זו סדרה מצחיקה ומוזרה וכיפית ורואים בכל שנייה שכל אחד מהמעורבים נהנה להיות על הסט הזה, מהקאסט הראשי והקבוע, לראיונות עם הצוות מאחורי הקלעים ועד להופעות האורח של אנשים כמו וויל ארנט, מיני דרייבר וניק קרול.
בזמן הכתיבה MAX הספיקו להודיע שהם מבטלים את הסדרה, והמעריצים כבר עמוק בתור קמפיין עצום לעודד רשת אחרת לקנות את הזכויות ולהפיק עונה נוספת כדי לתת לסיפור את הסוף שתוכנן לו (ואולי גם כמה ספינאופים?).
הסדרה שייכת למותג MAX מבית HBO וזמינה בהוט
GLOW
2017-2019 | 3 עונות | 30 פרקים של כ-35 דקות
מה זה: סדרת קומדיה המציגה היסטוריה בדויה על תחום אמיתי לחלוטין (GLOW, ראשי תיבות של Gorgeous Ladies of Wrestling). הסדרה מתרחשת בשנות ה-80 ומתארת את הקמת עולם היאבקות הנשים: השידורים הראשונים שלו והמאבק של הנשים המככבות שיקחו אותן ברצינות. כוכבות ההיאבקות הראשיות הן רות' (אליסון ברי) ודבי (בטי גילפין), החברות הכי טובות לשעבר ויריבות בהווה: דבי היא שחקנית אופרת סבון מתחילה ואילו רות' עדיין מנסה לפרוץ. היריבות האישית שלהן נכנסת לעולם המקצועי ויוצרת דרמה מעניינת לצופים בסדרה ולצופים של GLOW.
למה דווקא זה: זו סדרה שבאה להצחיק ולעשות כיף בעולם ההיאבקות תוך בחינה של הפמיניזם של התקופה, ובמה האתגרים של הנשים אז היו שונים או דומים לאתגרים של נשים כיום. לסדרה יש שלוש עונות, והייתה אמורה להיות עונה רביעית ואחרונה עד שהגיעה הקורונה וגרמה לנטפליקס להתחרט. האם אני עדיין ממורמרת על זה? כן. אבל בכל זאת, התוכן שקיים לדעתי מספיק מוצלח ושווה צפייה בפני עצמו, אפילו אם הסוף לא לחלוטין סגור.
סדרה מקורית של נטפליקס
פוסי/ורדון | Fosse/Verdon
2019 | מיני-סדרה | 8 פרקים של כ-45 דקות
מה זה: סדרת דרמה ביוגרפית המגוללת את סיפור הזוג גוון ורדון (מישל וויליאמס) ובוב פוסי (סם רוקוול). היא שחקנית ורקדנית, הוא במאי וכוריאוגרף, ושניהם היו נשואים אחד לשני בשנות השבעים. הסדרה מתחילה במוות של בוב פוסי ונעה בין צירי זמן שונים כדי לספר את סיפורם מהשלב שבו הזוג כבר ידוע בברודווי ובעולם הבידור, ועד סוף חייהם.
למה דווקא זה: בתור צופים אנחנו מקבלים הצצה לתהליך היצירתי שהיה בין בני הזוג, לנישואים הלאו דווקא מוצלחים שלהם ובין לבין להופעות אורח של כל שחקני ברודווי שאפשר להעלות על הדעת. המלצתי בעבר על הסדרה הזאת בתת-תרבות ואני עדיין עומדת מאחורי המילים שכתבתי אז. בנוסף לסיפור המעניין בפני עצמו, הסדרה עושה עבודה מדהימה בהלבשה ובעיצוב התפאורה, וגולת הכותרת: שחזור הקטעים האמנותיים האמיתיים של הזוג מקטעי ריקוד על במה, לקטעים מהסרטים של בוב כשאנחנו רואים אותו מביים.
הסדרה שייכת לרשת FX וזמינה בדיסני פלוס ישראל ויס
רוחות רפאים | Ghosts
2019-2023 | 5 עונות | 30 פרקים ו-4 ספיישלים לחג המולד של כ-30 דקות
מה זה: קומדיה בריטית של קבוצת התאטרון "Horrible Histories" על אישה צעירה שבמהלך חיפוש דירה מגלה שירשה אחוזה ענקית ורדופת רוחות, ועל מערכת היחסים שמתפתחת ביניהם. אליסון (שרלוט ריצ'י) ובעלה מייק (קיאל סמית' ביינו) רוצים לנצל את הירושה המפתיעה ולהפוך את הבניין לבית אירוח, אבל הרוחות שמתגוררות באחוזה לא בדיוק אוהבות את הרעיון ומנסות להיפטר מהזוג. בעקבות הניסיונות אליסון מקבלת את היכולת לראות את הרוחות, ובמקום לריב הם מפתחים מערכת יחסים אוהבת ותומכת.
הרוחות הפכו לבנות מינן במהלך שלל תקופות בהיסטוריה: אישה שנחשדה כמכשפה, איש מערות, גבירה מהתקופה האדוארדית, אציל מהתקופה הטיודורית, ליידי מתקופת הריג'נסי, משורר ויקטוריאני, קצין ממלחמת העולם השנייה, פוליטיקאי, ומדריך בצופים. בהמשך הסדרה אנחנו לומדים על ההיסטוריה שלהן, איך הן מתו, והכי חשוב – איך לחיות בבית שבו יש אישה חיה שיכולה להדליק טלוויזיה ולתקשר עם הצאצאים שלהם.
למה דווקא זה: "רוחות רפאים" (הבריטית – המקורית והטובה יותר. יש גם גרסה אמריקאית שהיא בסדר גמור ויש לה יתרונות משלה) היא פשוט סדרה מצחיקה. לא חייבים להבין בהיסטוריה בריטית כדי לצחוק מהתגובה הראשונה של איש המערות לטלוויזיה או של הליידי האדוארדית לספרי ארוטיקה. האינטראקציה בין החיים למתים ובין המתים למתים מובילה לשלל סיטואציות כיפיות.
הסדרה שייכת לBBC ולא זמינה באופן חוקי בישראל
מהנדסי הדמיון | The Imagineering Story
2020 | מיני-סדרה | 6 פרקים של כשעה
מה זה: אי אז בשנות השישים, וולט דיסני המציא עבור בניית פארק השעשועים שלו מקצוע חדש שנקרא Imagineer: הלחם של המילים דמיון (Imagine) ומהנדס (Engineer), ותפקידם של האנשים האלה הוא פשוט לבנות כל מה שהם מדמיינים. הסדרה התיעודית מספרת על התפקיד, מהקמת הפארקים, המשימות שיש למחלקה היום בעיצוב נופשים ומלונות, ועד הצצה לפרויקטים עתידיים (או עתידיים בזמן יציאת הסדרה).
למה דווקא זה: אחת מסדרות המקור הראשונות של דיסני פלוס, ולדעתי גם הסדרה המקורית הטובה ביותר שזמינה בשירות. נכון, זו בעצם פרסומת אחת גדולה, אבל כזו שלדעתי עשויה באופן מעניין ומציגה חלק פחות ידוע בהיסטוריה של החברה.
סדרה מקורית של דיסני פלוס
רכבת האינסוף | Infinity Train
2019-2021 | 4 עונות | 40 פרקים של כ-10 דקות
מה זה: רכבת האינסוף היא רכבת בעלת אינסוף קרונות הנוסעת ממקום לא ידוע ליעד לא ידוע, בלי תחנות ביניים. הרכבת נוסעת בשממה, אבל כל קרון הוא עולם ומלואו: בכל קרון יש נוף אחר, חיות אחרות, יכולות מיוחדות, דמויות חדשות וכן הלאה. הגיבורים בעונות של רכבת האינסוף לא תמיד יודעים איך הם הגיעו לרכבת ועליהם מה המסע שהם צריכים לעבור, הן כדי לחזור לעולמם והן כדי להתפתח כבני אדם. זאת סדרת אנתולוגיה שבה כל עונה עוקבת אחר סיפור של דמות אחרת, אבל ביחד נוצרת מיתולגיה אחת גדולה.
למה דווקא זה: האנימציה ייחודית וקאסט הדיבוב מרשים. את הדמויות הראשיות בשתי העונות הראשונות מדבבת אשלי ג'ונסון, הידועה בתור אלי ממשחקי "האחרונים מבינינו". בין שאר המדבבים אפשר למצוא שמות כמו בן מנדלסון, קייט מולגרו ולנה האדי. יוצר הסדרה אוון דניס גם הוא מדבב שלל דמויות. לצערי, למרות שכבר נכתב תסריט מלא לעונה החמישית, הסדרה בוטלה. דניס סיפר כי ארבע העונות הבאות היו אמורות להתמקד בנושאים של צער, אשמה, נקמה וקבלה, ואני מקווה שאולי נוכל לפחות לקבל אותן בצורת קומיקס מתישהו.
הסדרה לא זמינה באופן חוקי ב… בשום מקום.
אז לגבי "מעשיות ברווזיות" (תסלחו לי על השימוש בתרגום הישן, כמו שתיכף תיראו, הנוסטלגיה חשובה לי)
אז סירבתי לראות את הסדרה הזאת. כי ראיתי את הפתיח והעיצוב דמויות והאנימציה הזכירו לי אנימציית פלאש, וזה היה כל-כך רחוק מהגרסה המונפשת של סוף שנות ה-80 עם האנימציה היותר מושקעת ועיצוב הדמויות שעשה כבוד לקומיקסים המקוריים של קארל בארקס.
ואז חיפשתי יום אחד מה טמלין טומיטה, כפרה עליה, עושה בימינו, וראיתי שהיא גילמה דמות בשם "המפקחת טזוקה" באחד הפרקים. סקרנותי התעוררה וצפיתי בפרק ההוא, Astro B.O.Y.D שמו.
והיה מגניב!
מגניב, כי הפרק הזה עשה מחוות מאוד מוצלחות ליצירות של "אלוהי המנגה" אוסמו טזוקה, והזכיר לצופים שטזוקה שאב המון השראה מקארל בארקס ושהוא ובארקס היו ידידים טובים. בהחלט יותר מכובד מהפעם הקודמת שבה דיסני עשו, אה, "מחווה" לטזוקה *שיעול*מלך האריות*שיעול*.
והיו בפרק עוד כמה הופעות אורח מגניבות, כמו גרסאות אנתרופומורפיות של דמויות מ-"אקירה" ו-"לופן השלישי" שמבליחות על המסך, וגם זה היה משעשע מאוד.
עדיין לא מסוגל להביא את עצמי לצפות ביתר הפרקים. אבל מהפרק ההוא נהניתי.
מדהים איך אתה מצליח לקשר כל יצירה לאנימה של המאה הקודמת
(ל"ת)
מדהים איך יש לך הערה על כל פוסט
ו-"מעשיות ברווזיות" היא לא אנימה.
רק ציינתי משהו, לא הבעתי ביקורת.
ויצירת ברווזים הגדרתי כיצירה, את לופין השלישי ואקירה כאנימה.
ממליצה בחום על "אבוט אלמנטרי"
סדרת סיטקום מהשנים האחרונות, שמתרחשת בבית ספר ציבורי בשכונה קשת יום בפילדלפיה, מנקודת המבט של המורים. יש לה שתי עונות והשלישית משודרת ממש עכשיו. הסגנון הוא מוקומנטרי סטייל המשרד/מחלקת גנים ונוף/וכולי, וזו פשוט סדרה מצחיקה ומחממת לב בטירוף, למרות הרקע הקשה בתכלס שבו היא מתרחשת, עם אנסמבל דמויות שקל להתאהב בהן מייד – והאמת שגם מרענן לראות סדרה שהרוב המוחלט של הקאסט בה שחור בלי לעשות מזה עניין. אה, והשחקנית שמשחקת את מנהלת בית הספר, ג'אנל ג'יימס, היא מבחינתי התגלית הקומית של העשור, כל סצנה שלה גונבת את ההצגה והיא צריכה מזמן לקבל את כל הפרסים האפשריים לשחקנית משנה בקומדיה.
ראיתי את הסדרה בגלל המלצות שהשוו אותה למשרד וגנים ונוף
ולא הצלחתי להבין אם הסדרה מנסה להצחיק או שסתם להעביר לי את הזמן בסביבת אנשים סימפטיים, היא לא רעה כמובן, הדמויות חביבות והרקע של בית ספר יסודי דל אמצעים זה אחלה רעיון לסיטקום ,אבל הסדרה פשוט לא מצחיקה ולא מצליחה להוציא יותר מגיחוך קל פה ושם.
חזרתי לבינג' חוזר של המשרד אחרי שסיימתי את הסדרה הזו ובשני הפרקים הראשונים צחקתי יותר משצחקתי ב2 העונות המלאות של אבוט.
מה שגרם לי לחשוב מתי ראיתי סיטקום חדש שגרם לי לצחוק כמו הסיטקומים מאמצע שנות האלפיים.
דעתי בדיוק הפוכה משלך (כולל המשרד), נסכים לא להסכים
(ל"ת)
סדרה מאוד כיפית שאני נהנת ממנה
אבל איכשהו לא מצדיקה את ההייפ שנוצר לה?
היא מוצלחת כן? אם מחפשים קומדיה לראות אני בעד, אבל לא לצפות לאיזה גאונות וחדשנות.
ממש הרדים אותי כלבי השמורה
השלב שהבנתי שנמאס לי מהדרימדי חצי שעה האלה של fx . בדיוק כמו עם הדוב, לא ברור לי איפה הקומדיה. באטלנטה ודייב יש המון הומור, הסדרות האלה צחיחות ויבשות. וכן הסדרה מטפלת בכל מיני נושאים חשובים, מה שלעיתים נותן לה הרגשה דידקטית. הצילום קצת עכור מדי, מה שנהיה טרנד בדרימדי האלה (במיוחד של fx). יכול להיות שאם לא הייתי מגיע עם רף ציפיות מוגזם אחרי שהרעיפו עליה תארים כאילו היא הדבר הכי טוב מאז הסופרנוס, הייתי בא בטוב.
אני מתגעגע לפליבאג, למה אין עוד סדרות ברמה הזו?
Trial & Error!
באמת סדרה מעולה. מצאתי את עצמי צוחק בקול רם שוב ושוב ושוב…
המלצה מדויקת!
מחזק את כלבי השמורה ולו הייתי פיראט. וחייב להוסיף את חניבעל.
התחילה ב-13 ונגמרה ב-15 אז מבחינתי זה נחשב.
סדרה הזייתית עם וייב אירופאי שנותנת טוויסט של אגדה להטבית לספרי חניבעל לקטר ומשמשת כמעין רמיקס לדרקון אדום וחניבעל (אבל לא שתיקת הכבשים).
הופעה מטורפת של מדס מיקלסן, כנראה ההופעה השניה הכי טובה בקריירה שלו. משאיר אבק להופקינס ובכללי, הסדרה הזאת לא רק משאירה אבק לסרטים (חלקם מצוינים) אלא גם לספרים עצמם.
ויש לציין שכל הסדרות האלו בוטלו באמצע, למי שסבבה
עם סדרות ללא סוף.
רואים שלא צפית בחניבעל… וגם שלא סיימת את כלבי השמורה.
וקצת יותר בהרחבה – הסוף של עונה 3 של חניבעל מעולה ועובד נהדר גם בתור פרק סיום לסדרה. להבדיל מהסוף של עונות 1-2.
זה שפרק סיום העונה יכול לעבוד כפרק סיום הסדרה לא משנה את העובדה שהכותבים לא ראו אותו כסוף הסדרה
ולגמרי היו תוכניות לעונות נוספות, בכל המקרים. זה אפילו לא סטייל בוגאק הורסמן שהיו צריכים לקצר את הסדרה אבל לפחות התסריטאי כבר ידע שהוא צריך לכתוב סיום לסדרה.ֿ
כך שיש הבדל בין ״הפרק האחרון עובד נהדר כסיום לסדרה״ לבין ״הפרק האחרון נכתב כפרק הסיום של הסדרה״. גם על ווסטוורלד אפשר להגיד שהפר סיום עובד כסיום לסדרה, אבל בתכלס הוא לא הסוף שיוצרים ראו לנגד עיניהם.
תודה על ההמלצות!
מהסדרות הנ"ל יכול לחזק רק את ההמלצה על "גלואו", לשאר טרם הגעתי. כמו כן, שמח ש"דאק טיילס" קיימת כי בלעדיה לא היה לנו את הקטע הזה של דני פודי אצל לארי קינג.
לא חושב שיש לי יהלומים נסתרים להמליץ עליהם, אבל הנה כמה דברים שאני מאוד אוהב וממליץ בחום – "האקסית המטורפת", "גלוואנט" (❤️), "בובה רוסית", "סדרה של צרות", "מלכות הצעקה" (ספציפית עונה 1), "המשפט של או. ג'יי. סימפסון" (אם כבר ריאן מרפי), "פליבאג", וכמו שכתבתי פה כמה וכמה פעמים, הסדרה הכי טובה של העשור הקודם, הלא היא "אטלנטה".
רכבת האינסוף
סדרה בעייתית מאוד. פילוסופית היא מאוד שיפוטית (עד לנקודה שזה הורס לחלוטין את עונה 3 והופך את היחס לדמיות הראשיות ללא מוסרי בעליל) ומבחינת הומור ודמויות שום דבר לא עולה על סביר מינוס. על כל בדיחה שעובדת יש לפחות בדיחה אחת שמדכאת או פשוט לא עובדת. העולם מעניין מספיק, אך לא יותר מפרקים ישנים של זמן הרפתקאות. אני חושב שהסדרה מודעת לך שהרכבת לא ממש פותרת בעיות אלא מקצינה את היופי והכיעור בחיים האמתיים אבל מכיוון שאין לנו עונה 5 אין לנו מושג איך היוצרים רצו לגמור את הסיפור ונשארנו עם ערמה של אכזריות מיותרת מעונה 1-3. בקיצור לא רע אבל בסה"כ… yikes בהצלחה בפעם הבאה.
חיבבתי מאוד את שרינקינג
סדרה שנראה שמעט מאוד אנשים טרחו לצפות בה, למרות שהיא עמוסת כוכבים, נכתבה על ידי היוצרים של טד לאסו המצליחה ומאוד מזכירה אותה ברוחה.
שודרה בינתיים רק עונה אחת (הסדרה חודשה לעונה שנייה), אז יש כרגע בסך הכל 10 פרקים לא ארוכים במיוחד. שווה לנסות למי שמחבב את תחושת הפיל גוד החמוץ מתוק של טד לאסו.
יש שם הופעה מצוינת של האריסון פורד. אולי הכי טובה בקריירה שלו.
(ל"ת)
סיפור עצוב ושובר לב על "ניסוי וטענה"
ראיתי את העונה הראשונה, שהיתה מצחיקה בטירוף (כי בכל זאת, ג'ון ליתגו, נו, וגם בכלל), אבל -!!! לא מצליח למצוא את הפרק האחרון, חוקי או לא… אשמח מאד ואודה לסיוע.
מעדיף את הגרסה האמריקאית של ghosts
ברוח טד לאסו, היא פחות צינית, יותר מתוקה ועם הרבה אהבה לדמויות שלה. הדמויות באמריקאית יותר מפותחות (רובן, גם בגלל מספר הפרקים, שזה יתרון מבחינה זו). בניגוד לטד לאסו, היא שומרת על ציניות ברמה סבירה, מגחיכה את הדמויות שלה אבל גם זוכרת שהיא לצידן. אז כן, זה יותר מתקתק, אבל אני מעדיף מתקתק על פני ציניות, מצחיקה וחכמה ככל שתהיה.
אני ממש אוהב את השינוי שעשו לדמות של בעלה של הגיבורה הראשית ג'יי. חנון חמוד שמכניס קצת מטא לסדרה, ומתלהב מכל גילוי חדש או התפתחות של מערכות היחסים הבין-רוחניות. קצת פחות, אבל גם מעדיף את הדמות של סאם על פני מקבילתה הבריטית. היא יותר חביבה, ושחקנית יותר טובה.
יחד עם זאת, לא אוהב את השינוי שעשו לדמות של הקפטן. נייג'ל הוא יותר סטריאוטיפ לא מפותח. הקפטן, במיוחד בעונה האחרונה, מרגש אותי יותר, מורכב יותר וכתוב חכם יותר.
ג׳יי הוא שיפור מדהים, הדבר הכי מוצלח בגרסה האמריקאית.
ומסכימה מאוד לגבי נייג׳ל (ולא לגבי סאם). אני אוהבת את שתי הסדרות, אבל יש בליבי פינה חמה יותר לדברים בריטים, ועוד יותר שהם המקור לריימיקים אמריקאים.
אכן זו סדרה נהדרת, בניגוד לטד לאסו המעפנה
(ל"ת)
ghosts באמת סדרה חמודה
ולמי שמתלבט – אין סיבה לבחור בין הגרסה הבריטית לאמריקאית. למרות שהדמויות דומות כמעט אין פרקים דומים בין שתי הגרסאות (אני חושב שמשהו כמו שני פרקים?), אז אם חיבבתם אחת כדאי לראות גם את השנייה.
אגב, עונה שלישית של האמריקאית התחילה לפני שבוע.
"פטריוט" (Patriot) באמזון פריים וידאו
התקציר שלה הוא עלילת ריגול שיכולה להישמע כמו "הומלנד" או אפילו "ג'יימס בונד": מרגל צריך להיכנס למשימה לא רשמית כדי להעביר כסף למועמד האופוזיציה האיראני, כחלק מהניסיון של ארה"ב לחזק כוחות מתונים באזור (ולהגן על איזו מדינה אחת, ישראל).
בפועל ג'ון, הסוכן הראשי, הוא איש שבור וכבוי. כל חייו הוא הוסלל לתפקיד ורצה לרצות את אביו, ראש אגף מודיעין. הכיסוי הוא בכלל הדבר הכי לא סקסי בעולם, הסתננות לחברת תשתיות וצינורות בתור מהנדס, כדי לתרץ נסיעות קבועות ללוקסמבורג, שם יועבר הכסף.
אין בסדרה שום דבר ג'יימס-בונד-י או הומלנד-י. מעט רגעי האקשן והמתח מבוימים בצורה אירונית ויצירתית שמזכירה את ווס אנדרסון. זאת סדרה על הניסיון של ג'ון למצוא את המקום שלו בעולם, על משפחה והציפיות שלה ממך, על העבודות האפורות שרובנו מגיעים אליהן בזמן שאנחנו רוצים לעסקות באמנות, ועוד אלף משברים קיומיים שג'ון ואני עוברים פעם בשבוע.
והסדרה עושה את זה פשוט מדהים. מעולם לא התחברתי לדמות ראשית כמו לג'ון. כל קונפליקט שלו, ברמה כזאת או אחרת, קרה לי בשלב מסוים. אפילו אחת מעלילות הצד האהובות עליי היא העובדה שג'ון מוציא עצבים בריבים בתגובות באינטרנט. אני מעריך את החלקים "הפילוספיים" שלה כמו את אלו של "הסופרנוס", דבר שקשה מאוד להגיע אליו רק ב-18 פרקים.
זה קרה בזכות כישרון אדיר של כל המעורבים, אבל לדעתי גם בזכות רגע מיוחד של מעבר בהפקות: זאת אחת הסדרות הראשונות של פריים, בדיוק לפני הבום הגדול של הסטרימינג, כשלקחו הרבה יותר סיכונים ועדיין פיזרו כסף על דברים נישתיים הרבה יותר. ככה הסדרה עדיין בנויה כמו הפקה של HBO, רק ערכי הפקה שבחיים לא הייתה רואה אצלה כי בטח הייתה ממוקמת כסדרת צד.
הסדרה מאוד מפוזרת ותמהונית, ככה שאני תמיד אומר שהיא לא לכל אחד, אבל איכשהו כל מי שאני מכיר שנתן לה צ'אנס לא הצטער. זאת גם הסדרה היחידה שכבר כמה פעמים חזרתי וראיתי אותה מהסוף להתחלה, כשכל פעם מחדש אני מזדהה עם שלב אחר במשברים של ג'ון, ורק לכתוב עליה שוב גרם לי לרצות להתחיל עוד צפייה. מעולם לא הרגשתי על משהו שהוא יהלום נסתר יותר ממנה.
אוי השפע של שנים כמו 2015-2016 בטלוויזיה
המעבר לסטרימינג היה מענג. בשנת 2024 אנחנו נתקענו בבצורת. הטלוויזיה במצב מדכא מאי פעם. העיקר יש עונה חדשה לאסוקה
הייתה שביתה.
(ל"ת)
גם לפני השביתה. וחוץ מזה, ההפוגה בהפקות אמורה להשפיע מעכשיו בערך, בזמן השביתה הלוז התנהל כרגיל פחות או יותר
הסדרות שנפגעו מהשביתה זה הפקות עתידיות שאינן היו אמורות לצאת ב2023. כמו שב2020 לא היה מחסור בסדרות למרות מגפת הקורונה, כי באופן טבעי עובר זמן מהרגע שהפקה מתחילה עד לרגע שהוא משודר.
ירדתי לתגובות כדי להמליץ על פטריוט, ואני חייב להגיד שעשית את זה הרבה יותר טוב ממה שהייתי עושה
שאפו
הגיע הזמן שמישהו ישים את הזרקור על אבודים בחלל
כל הזמן יש לי את התחושה הזאת של ״מה אני מפספס?״ איך זה שאני היחיד, או בין היחידים, שרואה את היתרונות העצומים של הסדרה המעולה הזאת?
איך זה שסדרה שעל הנייר נראית כמו משהו שבהחלט היה יכול להיות להיט הפכה לכזאת שמי בכלל זוכר ומי בכלל שמע עליה?
איך האמי, שנדיבים מאוד בקטגוריות וכמעט כל סדרה זוכה שם להתייחסות, נתנו לסדרה הזאת רק מועמדויות ללא זכייה לאפקטים ותו לא?
בכל מקרה, היות וזה המצב, אני פה כדי להגיד לכם, תנו צ׳אנס לסדרה.
שלוש עונות מצויינות של מדע בדיוני חללי נהדר שבבסיסו מערכות יחסים מצויינות הסובבות משפחה אחת + ד״ר סמית׳ אחת שהיא בעיני אחת הדמויות המעניינות ביותר שיצא לי להתקל בהם בסדרות או בסרטים.
כפי שכתבתי פה בעבר, אני לא מסכים עם הסיווג של נטפליקס לכל המשפחה, לדעתי זאת סדרה לנוער ומעלה.
על הפרק הראשון אנחנו מקבלים סצינת ניתוח שאמנם לא רואים ממש משהו, אבל מספיקים התיאורים והאווירה של הסצינה כדי לשגר תמרור ״לא לילדים מתחת לגיל 12״.
כך שכמה שאני ממליץ על הסדרה, אני לא מקבל את ההמלצה של נטפליקס לשבת כל המשפחה סביב הסדרה.
אבל למי שעבר את גיל 12, זאת סדרה שאני בהחלט ממליץ עליה.
מי שיש לו נטפליקס יכול לצפות בכל הסדרה מתחילתה ועד לסיום המושלם, וזה אפילו לא יקח יותר מדי זמן, בסך הכל 28 פרקים.
אין לי מושג מה ההשפעה של התגובה שלי בעולם שכל כך מתעלם מהסדרה הזאת, אבל אם אצליח לגרום למישהו אחד לתת צ׳אנס לסדרה הנהדרת הזאת ולהצטרף אליי למועדון האנשים המעטים שראו אבודים בחלל ואוהבים את הסדרה, אז ארגיש מסופק. (רק שיכתוב כאן, אותו המישהו הזה, כדי שאדע שהוא קיים)
גם אני מצופי ואוהבי אבודים בחלל
אז אתה לא לבד
אני צפיתי בכמה פרקים מהסדרה
מה שהרחיק אותי זה שדווקא כן התרשמתי שזו בראש ובראשונה סדרה על משפחה לכל המשפחה. אם אני זוכר נכון היא גם רימייק של סדרה ישנה מאותו הז'אנר. אבל אולי אני אתן לה עוד צ'אנס.
אני מסכים שבכללי יש אווירה של סדרה לכל המשפחה
וזה משום שהסדרה נוצרה כסדרה לכל המשפחה.
רק שלדעתי יש בסדרה הזאת אי אלו רגעים שגורמים לי שלא להמליץ על הסדרה לילדים מתחת לגיל 12.
אבל מה אני יודע, אולי זה רק אני. אחרי הכל, בכל מקום הסדרה זוכה לסיווג לכל המשפחה.
ואגב, זה אכן רימייק לסדרה ישנה באותו השם שהיא בתורה סוג-של-עיבוד לספר משפחת רובינסון השווייצרית משנת 1812 (שאגב, יש לו שני עיבודים ישנים שזמינים בדיסני פלוס).