דמדומים

שם רשמי
דמדומים
שם לועזי
Twilight
סרט מס' 1 בסדרת דמדומים

במקור: Twilight
במאית: קתרין הארדוויק
תסריט: מליסה רוזנברג
על פי הספר מאת סטפני מאייר
שחקנים: קריסטן סטיוארט, רוברט פטינסון, בילי בורק, פיטר פאסינלי

אין דבר יותר מבאס מלהיות הילדה החדשה בתיכון. בעצם, אולי יש: את יכולה להיות הילדה החדשה שמגיעה לתיכון בעיירה שכוחת אל שבה כולם מכירים את כולם, אל אבא שראית רק בחופשות הקיץ, ובנוסף כל הזמן יורד גשם.

זה מה שקורה לאיזבלה סוון, המכונה בפשטות בלה, כשהיא מגיעה לפורקס, וושינגטון, המקום הגשום ביותר בארצות הברית. בלה מגיעה מפניקס שבאריזונה שטופת השמש, אחרי שנפרדה מאימה שהתחתנה מחדש, וחוזרת לעיירת הילדות של הוריה בניסיון אחרון לשקם את הקשר עם אביה, מפקד המשטרה המקומית. היא דווקא מתמודדת עם המעבר יפה, עם מינימום של דיכאון. בלה היא מסוג הבחורות שמרבות לככב ברומנים רומנטיים לבנות הנעורים: יפה אך לא מודעת ליופיה, שקטה, אינטליגנטית, בודדה ו"מגושמת" בחינניות. היא לא אוהבת את הגשם, שונאת את כל תשומת הלב שמפזרים סביבה, ובנוסף לכל, אדוארד קלאהן, התלמיד המסתורי ועוצר הנשימה של בית הספר, מסתכל עליה בצורה מוזרה ומתנהג לידה כאילו היא לא משתמשת בדיאודורנט. הוא זועם, היא כועסת, והם לא יכולים להתיק את מבטם אחד מהשניה. רומן נעורים במיטבו.

אבל ככל שהיחסים בין בלה לאדוארד מתהדקים (וב"יחסים" אני מתכוונת למספר פעמים שבהם אדוארד מציל את חייה של בלה, מצבים שאליהם היא נקלעת כתוצאה משילוב מסוכן של מזל רע וטמטום) בלה מגלה את מה שכל צופי הסרט ידעו מראש: אדוארד הוא לא בדיוק בן שבע-עשרה, לפחות לא במובן המסורתי. אדוארד הוא ערפד, חלק ממשפחה של ערפדים "צמחוניים" (כלומר, הם לא ניזונים מבני אדם) שמנסים להשתלב בחיי הקהילה האנושית.

'דמדומים' מבוסס על ספר בשם זהה, שראה אור בשנת 2005 והספיק מאז להפוך לסנסציה גדולה, שגררה אפילו השוואות למפלצות ספרותיות כמו הארי פוטר – וכרגיל במקרים כאלה, קצת קשה להבין למה. העלילה שלו סטנדרטית, ומערבת פנטזיה ורומנטיקה לבנות הנעורים. דבר אחד צריך להבהיר: רק משום שיש בסרט ערפדים, אל תצפו להרבה דם, אימה או אקשן. אנשים (וכשאני אומרת אנשים אני מתכוונת לבנות) גם לא הולכים לסרט הזה בשביל העלילה, או התסריט, או הצילום. הם לא הולכים אפילו במטרה לראות עד כמה הסרט הרס את הספר. הם הולכים בשביל לראות את רוברט פטינסון (סדריק דיגורי בסרטי 'הארי פוטר'), שמגלם את אדוארד. אדוארד הוא גם, סביר להניח, הסיבה להצלחה הפנומנלית של הספרים: הוא פשוט הבחור המושלם – יפה תואר בצורה מדהימה ממש, עדין, מתחשב, מצחיק, חזק, ובקיצור – חלומה של כל נערה מתבגרת ממוצעת. וזה שהוא ערפד צמא דם שנאבק לכבוש את דחפיו הקמאיים למצוץ את דמה של בלה, רק הופך אותו ליותר סקסי.

על הנייר, לא היה הרבה למה לצפות מסרט המבוסס על עלילה כזאת, קיטשי ולא אינטליגנטי במיוחד. אבל במפתיע, מתברר שהמעבר לקולנוע עשה ל'דמדומים' רק טוב. חלקים מעלילת הספר קוצצו בדרך לתסריט, מה שגורם לעלילה לזרום היטב. הדמויות עברו שיפור משמעותי, בייחוד בלה, שהייתה סתומה ומעצבנת בספר, ובסרט הופכת אותה קריסטין סטיוארט ('החדר', 'השליחים') לדמות חביבה למדי. גם אביה של בלה, צ'ארלי, הופך להיות משעשע בהרבה, ואדוארד, הפך מיצור מושלם-עד-בחילה בספר, למגניב – אבל אנושי – בהרבה בסרט.

כמו כן תורם לסרט גם פס הקול המקפיץ שמצליח לחמוק מקלישאות של רוק כבד של סרטי ערפדים, והיקף ההומור שהוגדל ושודרג. גולת הכותרת של השיפורים היא הבימוי המוצלח: הרבה רגעים משעשעים בסרט נובעים מהבעות פנים ומחוות קטנות, ללא מילים, של הדמויות. ומצד שני, כשהוא צריך להיות מלהיב, הוא מצליח גם בזה – כמו בסצינת משחק הבייסבול של משפחתו של אדוארד, עם זוויות הצילום הלא קונבנציונליות שלה והאנרגיה שמהנה כמעט כמו השתתפות במשחק האמיתי.

בשורה התחתונה, קשה לברוח מזה: למרות הכל, 'דמדומים' מתאים בדיוק להגדרת "סרט בנות". אבל ככזה, הוא לא רע בכלל. הוא מעביר את הזמן בכיף, הוא מלהיב רוב הזמן, הוא משעשע, יש בו המון צילומים יפהפיים של יערות ירוקים וגשומים. הוא מציג זוג גיבורים שלא קשה להזדהות איתם, בעיקר ברגעים בהם הסיטואציה גולשת מתוך מחוזות העל טבעי אל תוך הצרות שיש גם לסתם אנשים רגילים בתיכון. גם אם לפעמים הוא גולש לשורות שקשה להגיד בלי להרגיש קצת מגוחך, ולפעמים הוא לוקח את עצמו טיפה יותר מדי ברצינות, בסופו של דבר הרגעים הללו מעטים יחסית. אוהבי הספר יגלו שלא רק שלא הרסו להם את הספר, אלא אפילו שיפרו אותו (טוב, המעריצות האדוקות בוודאי ירצו לשרוף אותו), וגם סתם אנשים מהישוב יכולים ליהנות מהשילוב של רומנטיקה, אהבת נעורים, קצת אקשן וערפדים. ואם לא נהניתם מכל זה – לפחות רוברט פטינסון ממש חתיך.