ביקורת: איפה אנה פרנק

כל פעם שאנה פרנק לא על המסך, הדמויות האחרות צריכות לשאול "איפה אנה פרנק".
שם רשמי
איפה אנה פרנק
שם לועזי
Where is Anne Frank

נתחיל מהחיובי: האנימציה ב"איפה אנה פרנק" טובה, בסך הכל, ויש איפשהו באמצע הסרט חמש דקות מעניינות ויפות שאכן מספרות משהו שלרוב לא בא לידי ביטוי בנוגע לסיפורה של אנה פרנק. כל השאר? ובכן…

להגנתו, "איפה אנה פרנק" מבין שמי שרוצה לראות סרט רגיל על אנה פרנק יכול היה לעשות את זה כבר: היו כבר 17 גרסאות שונות, בקולנוע ובטלוויזיה, של אנה פרנק – כולל גרסת אנימציה יפנית (שאחר כך נערכה גם לגרסה צרפתית). יתרה מכך – אי אפשר להגיד שארי פולמן לא מתעניין בפרנק, שכן רק לפני כמה שנים הוא פרסם גרסת "רומן גרפי" ליומן ("יומן גרפי", אם תרצו). 

על כן, סיפורה של אנה פרנק כפי שהוא מוכר מהיומן שלה צומצם בסרטו של פולמן עד מאוד, והוא נדרש לחלוק, שלא לומר לפנות מקום ולשבת מאחור לסיפור החדש שהסרט מספר – סיפורה של קיטי, החברה הדמיונית של אנה פרנק, אליה פנתה ביומן שלה. קיטי, כך מסתבר, מתעוררת במוזיאון אנה פרנק "בעוד כשנה מהיום". מבולבלת, קיטי מנסה להבין לאן נעלמה אנה פרנק. הקהל, מבולבל, תוהה האם הילדה הזאת טיפשה יותר משק לבנים שבורות כי את בתוך מוזיאון אנה פרנק, נראה לי שאפשר להבין אולי מה קרה לאנה פרנק למען השם

התשובה לשאלה השנייה, אגב, היא "כן": או שדמותה של קיטי כתובה מראש כאחת הדמויות הכי טיפשות בתולדות הקולנוע, או, לחלופין כתובה באופן שמעליב את האינטליגנציה של כל המעורבים בדבר – כולל הצופים. זאת התנהגות שאי אפשר לתרץ ב"זה סרט לילדים!" כי יש "לחתוך כמה פינות" ויש "לחתוך את הכל ואז לשרוף ליתר ביטחון עד שאין זכר למה שניסית לפסל מלכתחילה". אפשרי שאני לא מבין, כמובן, ושהתנהגות הטמבלית שלה היא מכוונת –  קשה לדעת עם דברים כאלה – אבל אני חושב שהטיפשות שלה לא מכוונת, ולו רק כי גם שאר הדמויות מסביבה כתובות באותו אופן. 

עכשיו, במסעה של קיטי להבין איפה החברה שלה, היא מגלה ש:
א. היא בלתי נראית.
ב. אבל רק בתוך המוזיאון.
ג. וכשהיא יוצאת היא הופכת לנראית.
ד. אבל אם היא מתרחקת מהיומן הפיזי של אנה פרנק היא מתחילה להיעלם מהקיום.

לעומת זאת, היא לא מגלה דברים כמו "אה, וואו, זה איזה 80 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, כולם מתלבשים אחרת ומדברים על אנה פרנק בלשון עבר והקימו מוזיאונים וגשרים על שמה אבל משום מה יש רק תמונות ופסלים שלה כילדה". כאמור, לא תפוח האדמה הכי מקולף בפירה. 

אגב, כל החוקיות בנוגע לקיטי היא מטומטמת בקטע מתסכל ונראית ככזו שנועדה רק כדי לקדם מהלכים עלילתיים ספציפיים. אף אחד מהחוקים הנ"ל לא מקבל הסבר סביר, בטח לא באופן לוגי (נו, קסם) אבל גם לא במהלכים תימטיים כלליים או רעיוניים שיש בסרט. הם פשוט שם כי בסצנה אחת צריך שהיא תהיה בלתי נראית, בסצנה השנייה לא, ולא רוצים שהיא תהיה רחוקה מדי מהיומן המקורי. 

במסעה, קיטי נפגשת עם פיטר, גנב שנוהג לכייס אנשים במוזיאון אנה פרנק ושאיתו אין לה שום כימיה, אז כמובן שהסרט יחליט שהם מאוהבים. כל הדברים שציינתי עד כאן, יש לציין, לא רק מתרחשים בטיפשות אלא גם פשוט מבוטאים רע: דיאלוגים שבלוניים ונעדרי כל תחכום ("אז אתה אוהב אתה" שואל השוטר שמתחקר אותו כדי שלא חלילה נפספס את הנקודה) שמבוצעים במשחק קולי לא מדויק (לפחות בגרסה האנגלית – אפשרי שבדיבוב העברי המצב יותר טוב). 

קו העלילה של קיטי לא ממש משתפר: המסע שלה למציאת אנה פרנק עובר מן הפח אל הפחת בכל הנוגע לאיכות הכתיבה או הגיון (ומגיע לשיא אבסורד בכמה מישהו לא טרח לחשוב על כל העסק בסצנת התיאטרון שמציגה שתי נקודות שפל בכל הנוגע לדיאלוגים והתנהלות של הדמויות). במקביל, גם קו העלילה שכמעט וצץ משום מקום ועוסק בסוגיית הפליטים נעשה בצורה מעליבה. 

עכשיו, לפני שאפשר להגיד שהעלבון הוא השוואת סוגיית הפליטים לשואה, אומר שלא זה הנושא. כלומר, פולמן יודע מראש שזה בור שלא כדאי להיכנס אליו ומנסה לצאת ממנו ברגע שהוא סימן אותו. זו לא אותה רוח של "זילות שואה" שמפריעה לכל העיסוק הזה בסרט. לא, זו זילות סוגיית הפליטים. סוגיה שלא נראה שהסרט טרח להבין לעומק יותר מ"יש פליטים באירופה ורוצים לגרש אותם, וזה רע". וכן, "איפה אנה פרנק" פונה לילדים, אבל אם אתה בוחר לעסוק בסוגיה מורכבת, כדאי, אולי, לעסוק בה באופן מורכב. נראה לי שאנחנו בעידן שמבין שגם תוכן לילדים יכול להיות מורכב. 

אבל אם בכל זאת אנחנו מדברים על ייצוג השואה בסרט, אפשר אולי לדבר פחות על השוואות כאלה ואחרות ויותר על עצם הבחירה התמוהה (בלשון המעטה) של פולמן להעלים את היהדות מהשואה. כן, המילה "יהודים" נאמרת כמה פעמים, אבל ההקשר היחיד שבו היא מקבלת משמעות היא בשיחה שבה אנה פרנק נשאלת על ידי קיטי "למה שונאים יהודים" והתשובה של אנה פרנק היא "כי תמיד שונאים את כל המיעוטים בכל הזמנים כמו רצח העם בארמניה למשל או הצוענים באירופה". 

עכשיו, כן, רצח עם ופרעות זה לא משהו ייחודי ליהודים, אבל בכל זאת נראה שיש משהו קצת מזלזל בלעשות סרט שמספר חלק מהסיפור של רצח העם שקרה ליהודים, רק כדי לנזוף בקהל יהודי שלא יחשבו שהם מיוחדים מדי. הרי אם באמת היית רוצה לעשות סיפור על מיעוטים נרדפים אחרים, למה לא פשוט לעשות סיפור עליהם?

ובכלל, יש משהו בהצגה של אנה פרנק בגרסה הנוכחית שהוא פשוט לא נעים. פולמן מכניס לדמותה מילים לפה שלא ברור שהיא הייתה חותמת עליהן, הופך את הסקרנות שלה כלפי המיתולוגיה היוונית לאמונה כמעט פגנית, ובעיקר – מציג אותה באופן ששולל ממנה סימפתיה ואמפתיה. כן, אנה פרנק בכל הגרסאות שלה תמיד מוצגת כילדה קצת מעצבנת: זה הקסם שלה. היא לא הייתה מלאכית אלא ילדה שניתן להזדהות עם הכאבים שלה, ועם הקשיים החברתיים שלה, ועם היהירות שלה, ועם התסכולים שלה, ועם החוצפה שלה. אבל פרנק גרסת פולמן לא מוצגת בצורה חומלת – ולא ברור אם זה בכוונה או לא. 

ואולי כל זה היה נסלח, או פחות מעורר כעס, או סביר לו "איפה אנה פרנק" לא היה מכריז, ממש בתוך הסרט עצמו "אני עצמי הוא זה שהבין את אנה פרנק והמסר שלה. אני מציג אותה כמו שהיא באמת. כל השאר סתם סוחטים אותה למטרותיהם" – כאשר הוא עושה בדיוק את אותו הדבר: סוחט אותה למטרותיו, לא מציג אותה כמו שהיא באמת, ולא נראה שהבין את המסר שלה (במידה ויש לה מסר – זה יומן, אחרי הכל). 

לפולמן, כאמור, היה רצון טוב: הוא רצה אולי לעסוק בשאלת ה"מסחור" של אנה פרנק, רצה לעסוק בסוגיית הפליטים, רצה להנגיש את אנה פרנק לקהל צעיר ורצה גם לתת מקום של אמת לשאלות שאינן תמיד נוחות. אבל רצון טוב זה לא מספיק, בטח כשהתסריט שמציג את הסוגיות האלה כושל בכל רמה וחותר לא פעם תחת הרצון הטוב הזה. לו היה פולמן מתעסק בנושא אחד בכל פעם באופן מכבד, וטורח לשכתב ולערוך את התסריט מספר פעמים עד שהדמויות היו מרגישות חיות ושורות דיאלוג שבולטות לרעה היו מוצאות ומוחלפות בדיאלוג שבני אדם היו אומרים, אולי היה יוצא מזה משהו. אבל כתוצר שהוא כיום, מדובר בתוצר שהוא פשוט לא טוב באף רמה. טוב, חוץ מהאנימציה. היא באמת אחלה.