ביקורת: X

סרט האימה החדש מבית A24 שואל שאלה פשוטה: למה שסרטי סלאשר לא יראו ויתנהלו כמו סרטי ארט האוס?

הדבר השני הכי מרשים לגבי "X" זה כמה הוא בעצם סלאשר רגיל לחלוטין. אם סרטי אימה בעשור האחרון לימדו אותנו לצפות לאיזה בדיחות מטא או טוויסט בלתי צפוי, הרי ש-"X" לא יכול לנקוף לזכותו בדיחות או טוויסטים שכאלה, או איזה קונספט מטורף. צוות של סרט פורנו מגיע לבקתה מבודדת שמשכירים שני זקנים ומשם העניינים מדרדרים, די כמו שאתם יכולים לדמיין.

אז למה הסרט הזה זוכה לביקורות מפרגנות ולמה בכלל שווה לצפות להשקיע בו זמן? ובכן, העשייה. הסרט הזה נראה פשוט מדהים בקטע עמנואל לובצקי שכזה (אם כי עם פחות וירטואוזיות) – הרבה תאורה טבעית, הרבה שוטים סטטיים ארוכים והרבה משחקים של חושך, צל ואור. זה לא נעצר פה – גם בעריכה הסרט משחק את עצמו אמנותי עם כל מיני טריקים ושוטים שמזכירים יותר סרטים צרפתיים פלצניים מאשר סרטי סלאשרים מדממים.

זה עובד לחלוטין – הסרט הזה מספק חוויה שאמנם דומה לסרט הסלאשר הטיפוסי אבל גם שונה לחלוטין. זה עובד לטובה, אבל לרגעים גם לרעה – כי זה אמנם לא סרט ארוך במיוחד, ובכל זאת האיטיות שהוא מתנהל בה, כמו אותם סרטי ארט האוס, הרגישה לרגעים יותר מדי. אני מקבל ש"X" מנסה להוכיח שגם סלאשר טיפוסי יכול להיות טרנס מאליק, ואין ספק שזוהי איטיות של אווירה שיש אנשים שיחגגו אותה, אבל למי שרוצה כבר להגיע לקטע זה יכול להיות מאוד מעיק.

ואמנם הסרט הוא לא "מטא", אבל את הרעיון הזה – סלאשר אופייני שנראה כמו סרט אמנותי פר אקסלנס – הסרט דווקא מבטא בקולו של הבמאי של סרט הפורנו שמכריז שהשאיפה שלו היא ליצור סרט פורנו, אבל כזה אמנותי בליגה של הגדולים. הסרט אומר שרק בגלל שכולנו כאן כדי לראות אנשים נרצחים (או לחלופין, אנשים ערומים) לא אומר שזה לא יכול להיעשות ברמה האמנותית הגבוהה ביותר.

עוד אלמנט שהסרט עוסק בו באופן שהוא לא מטא, אבל בהחלט קיים – הוא היחס של סרטי אימה למין, ואולי היחס של החברה למיניות ומין בכלל. כל הפרשנויות המקובלות לסרטי הסלאשר מתארים אותם כסרטים שאמנם מפתים את הנוער עם הבטחה, בין היתר, לשדיים חשופים, אבל בפועל מקדמים תפיסת חיים שמרנית שמתנגדת לאהבה חופשית וכל הדבר הזה. "X" מנסה לאתגר את התפיסה הזאת ולשאול האם אולי דווקא הדחקה ותסכול מיני הם הסכנה האמיתית שאורבת לנו. אני אומר "מנסה", כי למרות שהסרט מכיל דיאלוגים שמצדדים במיניות פתוחה ובסרטי פורנו, עדיין בסופו של דבר הקורבנות בו הם אנשים מתעשיית המין – קצת כמו בסרטי הסלאשר של פעם.

ואם אנחנו בנושאים שאני לא בטוח איך אני מרגיש כלפיהם, גם הטיפול של הסרט בנושא הזקנה הוא משהו שהשאיר אותי חצוי. האם הסרט מנסה לאתגר את התפיסה התרבותית הקיימת בנוגע לזקנים או רק להשתמש בהם כדי להיות מפחידים ומוזרים כי "אמאלה, אישה מבוגרת שנוגעת בך!"? מהצד, זה נראה שהסרט רוצה גם וגם – אבל האחד חותר נגד השני. העובדה שמיה גות' ("נימפומנית", "סוספיריה") מככבת הן כדמות הראשית מקסין והן כזקנה פרל גם הוא נראה כמשהו שעובד בשני המובנים במקביל.

לנוכח הפסקאות הקודמות, קשה להגיד שלא הושקעה מחשבה בתסריט ובכל זאת נראה שיש מקום מסוים שבו נראה שפחות השקיעו, ואולי בכוונה – הדמויות שלו. אני לא יודע אם טיי ווסט ניסה לצמצם בכוונה את הדמויות בסרט למשהו שהוא רק טיפה יותר מקלישאה, אבל בשורה התחתונה קשה להגיד שדאגתי באופן פעיל לדמויות שהיו על המסך. השחקנים עשו את העבודה שלהם, אבל כשהעבודה שלהם כוללת אפס פיתוח דמות ומנת משכל שגם היא מתקרבת למספר הזה – טוב, קשה להגיד שהייתי מרותק ועל קצה הכיסא כשעוד פעם אחד מהם החליט ללכת לבדו לאיזה אסם חשוך או מרתף או משהו. זוג הזקנים היו קצת יותר מסקרנים, אבל גם זה לא מספיק.

"X", בסופו של דבר, מציע חוויית צפייה מעניינת – את הנוסחה של הסלאשר שאנחנו מכירים, אבל באריזה אומנותית ויומרנית. יש רגעים שזה פחות עובד, אבל למזלו עשר הדקות האחרונות שלו עשויות באופן נהדר (אולי מינוס דבר אחד שלא קשור לכלום) כך שהן השכיחו את הרגעים היותר מתים והנכיחו את מה שווסט מדבר עליו בסרט: את העשייה המופתית שמגיעה גם ליצירות הכי טיפשיות ובסיסיות שעיקרן הוא "בואו לראות אנשים נרצחים", שמגיעה לשיא נהדר של טירוף. אבל בעצם עדיין לא דיברתי על הדבר הכי מדהים בסרט, מצטער.

הדבר הכי מרשים לגבי "X" הוא העובדה שהוא מוקרן על מסך. בארץ. זאת שהיא שלנו. כי אמנם יצאו כמה סרטי A24 בודדים בארץ עד כה, אבל אף אחד מהם לא היה מנישת האימה הספציפית של האולפן: סרטי האימה שנועדו פחות לחבר'ה שמחפשים סרט מפחיד למסיבת פיג'מות ויותר לחבר'ה שמחפשים סרט אמנותי למסיבת טעימות יין שלהם. הכי קרוב שהיה לנו היו הקרנות ספורדיות של "מידסומאר" אי אז ב-2019, אבל עכשיו בא "X" ויוצא באולמות הקולנוע כמו גדול – בשיווק מתאים, בלי קונצים עם השם שלו ובלי שטויות אחרות. ורק זה די מדהים בפני עצמו.

תגיות: