במקור: 8 Mile
תסריט: סקוט סילבר
בימוי: קרטיס הנסון
שחקנים: אמינם, קים
בסינג'ר, בריטני מרפי,
מקי פייפר, אוואן ג'ונס,
קלואי גרינפילד, אנתוני מקי
יו, יו, צ'מעו אותי, אחים שלי.
אז מה, אני בחורה לבנה ומשונה
ממש לא אחת מהחבר'ה בשכונה
כל היום מול המחשב לועסת טוסט גבינה
אפשר היה לחשוב מה אני כבר מבינה
הדעה שלי לא תשנה מה ש'תם חושבים
אז כדאי שאני אחזור להתעסק במחשבים
ובכל זאת אני כאן, משחיזה את המילים
צורמת קצת בנוף כמו פאקינג חמת חלילים
חשבתי – אני לא אנטי, אבל חבר'ה די, עד כאן
עוד סרט עם זמר שמנסה להיות שחקן?
אך אמינם כזה תותח – לסט הוא בא מוכן
מחר נבוא נקרא יומית: שלחו אותו לקאן
אמינם ב'8 מייל' הוא ג'ימי ראביט הצעיר
בחור לבן אחד מתוסבך בין השחורים בעיר
גר בחור של אמא 'שלו, המקום נראה כמו דיר
וגם בעבודה (כשיש) – בעיות מקיר לקיר
חברים עליו אומרים שהוא הראפר הכי טוב
אפילו שהוא לבנבן זוהר ולא משתלב ברחוב
כמעט חצי סרט הוא מצליח כך לסחוב
בלי לומר מילה של ראפ – מקסימום לכתוב
בואנ'ה איזה באסה, זה מה-זה לא מובן
הוא לא רוצה לשיר לנו בסרט המחורבן?
אולי זה כך כי הוא נכנס לפוזת השחקן
וחום-שיער, האיש שלי, חוזר לקרוואן
שם אמא (זאת קים בסינ'גר) מעצבנת בטירוף
תחזיקו אותי חזק או שאכניס לה בפרצוף
בטח המלהק עבר ברחוב, היא סתם מסרה לו ד"ש
הביץ' לא משחקת, היא סתם בובה של קש
הביאה באותנטיות, עם משחק יענו משובח
אבל האמינות שלה שווה לזבל שבפח
היא לא נראית כמו מישהי מאזור so מקופח
איפה אורנה דץ – תבוא, תעשה לה מהפך
פאק יו, ביץ'.
בסוף היום המזוין, לראביט אין כבר כוח
החיים בזבל, את זה הוא מנסה לשכוח
כל מה שהוא יכול זה מרוב ייאוש לצרוח
במקום, הוא מאלתר ראפ, והייאוש קצת נוח
האלתורים, קרבות מילים, 'Battle' בשפת רחוב
היו ממש מצוינים, שככה יהיה לי טוב
וג'ימי ראביט הצעיר, שולף 'תם בלי לחשוב
אבל היו מעט מהם (בעיקר לקראת הסוף)
ג'ימי חורז עצמו לדעת כשהוא עם חברים
לא יכול לומר מילה כשעומד מול אחרים
נדחפת בריטני מרפי, ביץ', והם קצת מרעידים
Damn, אז איך שזה נגמר – בסוף כולם יודעים
רק לא קורה שם כלום כמעט, בדטרויט המפויחת
שום התפתחות ושום סיפור, כמעט אף רגע נחת
כל כך הרבה "כמעט" שיש, אני כבר מתרתחת
ומצידי שאמינם, יישק לי את התחת!
על השורה התחתונה אין סיכוי ש'ני מוותרת
כל כך הרבה הבטחות, היה אפשר אחרת
זה כמו זיון עם פולניה – בחיים היא לא גומרת
והנמשל: חרבון גדול, שעמום של סרט!
ואם אתם לוקחים סיכון, תזכרו מה שאמרתי
ואל תבואו אלי לבכות כי אני אתכם הזהרתי
בוא'נה, איזה חרוזים גרועים כאן על הסרט שרתי
זין, אנ'לא מאמינה איך שככה התדרדרתי!
- האתר הרשמי
- אמינם – אתר רשמי
- קים בסינג'ר – אתר סגידה
- בריטני מרפי – אתר מעריצים
- דטרויט – אתר רשמי
- דטרויט -אתר מעריצים
- מילון הראפ השלם
- ראפ למתקדמים
- ראפ ריפורט
- באטל אונליין
- חיפוש חרוזים ומילים נרדפות
- תוכנת חריזה
- לעצלנים: הכנס שורה – קבל שיר
מספר מסקנות צדדיות מהסרט:
"באטל" (לא הסנדלר מ'ברזיל') הוא קרב מילים בחרוזים, תוך ניסיון מפוקפק לשמירה על משקל כלשהו, במהלכו מעליבים הדוברים אחד את השני, והמטרה היא להתנצח בסוגיה אמא של מי יותר זונה, ומי הכי חבל שנולד (או לחלופין: אבא של מי היה צריך לשים קונדום).
כל השחורים באשר הם עושים "באטל" אחד עם השני בשעות הפנאי, אבל רק בעלי הביטחון העצמי הולכים לתחרויות. ההבדל הוא שבתחרויות יש מנחה שאומר לדי. ג'יי. "תביא ת'מוזיקה בראש, אחי", והירידות ההדדיות מוגבלות ל-45 שניות לכל משתתף.
מי שזוכה באליפות ה"באטל" הוא כנראה טוב מספיק כדי לעזוב את הרחוב החובבני ולעשות ראפ ברדיו, שהוא הגרסה המתקדמת ל"באטל", בה, במקום שהזמר יעליב את החברים שלו, משלמים לו כדי שיקלל את כל השאר. במסגרת הראפ הזמר יוצא כנגד השלטון, והתכנים שלו, בהתאם, חתרניים ואנטי ממסדיים. מין גרסה מתוחכמת (מלווה בתנועות ידיים מגניבות) ל"אנחנו מקופחים!".
הפעם את טועה ובגדול
עד שאין בי הכוח להמנע מלהתערב. הקהל מכיר באמת כשהוא פוגש בכזו והחדש של אמינם מלא באמת (במובן האריסטוטלי לא הביוגרפי). אף שאין לי כל הכרות עודפת עם שיריו של הבחור (ראפ איננו הסגנון המועדף עלי. אני מעדיפה את ברברה סטרייסנד), אי אפשר היה להתעלם מהכנות, שבעיני נובעת גם מהבימוי המצויין של הנסון, שלא כתבתם עליו מילה. ממש הרגשתי את אמינם, סילחו לי על ההשתפכות – הייתה לי תחושה חזקה שאני מכירה אותו אחרי הסרט. שאני יודעת מה מריץ אותו. כסרט, שמטרתו המובהקת והחד משמעית היא לקבוע את הנרטיב של כוכב, לא פחות ממצויין.
באשר ל"לא קורה כלום": בשביל זה נועדו סרטי המשך ויש לי הרגשה (ותקווה) שעוד נזכה לצפות באחד ובו אמינם מתמודד עם קשיי הכוכבות והתהילה. מצטערת, אבל אותי זה מעניין. כל דבר אנושי אינו זר לי.
אהם.
המימד האנושי לא בהכרח חייב להתבטא בדיאלוגים. הסרטים של אנטוניוני מחכים לך כמו שהגרזן מחכה לתרנגולת.
אבל הוא בטח לא מתבטא
ב"אמינם הולך לפה, אמינם הולך לשם".
הולך לאן?
מה עם אמינם מסתובב עם החברים שלו ויורה צבע על בניינים, אמינם מתייחס לאמא שלו בצורה אחת ולאחותו בצורה אחרת, אמינם שר וריאציה משעשעת על Sweet Home Alabama, אמינם הולך מכות, אמינם עושה מיני-באטל בזמן הפסקת צהריים.
חוץ מזה, יש הרבה סצנות שבהן אמינם סתם נמצא על המסך ומתבונן במה שמתרחש סביבו ובדמויות המשנה. גם זאת דרך לבנות דמות.
הומ.
הוא לא הולך לפה ולא הולך לשם. אמינם, כלומר ראביט, עובר מסע חניכה והתבגרות די קונבנציונלי במונחים קולנועיים, שישנה את עמידתו מול העולם מן הקצה אל הקצה.הוא מתחיל כלוזר שלא לוקח אחריות על כלום (הדוגמה הכי מובהקת היא ההריון של חברתו) ומסיים כגבר, שבניגוד לארנב פחדן, מעז ומנצח ואף חוזר לעבודה בזמן. אנחנו גם יודעים ממקורות חוץ קולנועיים, איתם הסרט מתכתב לכל האורך, שאחרי הסוף ראביט יגדל את התינוקת שתיוולד לחברתו ויהפך לאב חד הורי. מופת לאמריקאים רבים שתקועים במצבו בסרט עד היום. לכן הוא כוכב. ולכן הסרט עובד.
הומ.
מקורות חוץ קולנועיים = עיתונות ופירסומים של יחסי ציבור, שמתחזים כעיתונות.
מסע ההתבגרות לא חייב להסתיים בכיבוש פסגת השואו ביז העולמי, שהרי אנחנו כבר מכירים את "הסוף" של אמינם מהעיתון.
הוא כן חייב להסתיים בשינוי פנימי ובזה הוא מסתיים.
וללונג ג'ון: טעות. החברה שלו לא אומרת דבר כזה ובהייתו הקצרה של ראביט מתחת לחלונה, מרמזת כי יש המשך לעלילה זו.
היות והסרט מיועד בעיקר למעריצים, שמכירים את הסיפור של אמינם הכוכב, איני רואה סיבה שבגללה היה על הסרט ללעוס את הידוע. בעיני הבחירה להתרכז בפרה היסטוריה שלו, מרמזת על חשיבה אינטיליגנטית של היוצרים.
לאוו דווקא.
הבהייה שלו בחלון שלה יכולה גם להיות סתם תגובה רגילה של אנשים במצבו: נוח הרבה יותר לחזור למשהו מוכר, גם אם הוא לא היה טוב במיוחד, מאשר לקפוץ ראש להרפתקה נסיונית אחרת, שאין לדעת איך היא תגמר. בריטני מרפי מייצגת טיפוס אימפולסיבי, שלא דופקת חשבון לאף אחד. להיות חבר שלה אומר שהוא לא יוכל לדעת מה יקרה מחר, מה גם שההגדרות שלה ל"חברה של מישהו" (ול"נאמנות") גמישות מאוד, כמסתבר (לא שהם היו חברים "רשמית", ובכל זאת – כפי שאמינם תפס את זה – היה ביניהם משהו מעבר לסטוץ). ולעומתה הוא יכול לחזור למוכר, לידוע, ליציבות שמעניקה לו החברה הקודמת שלו. כשבנאדם נמצא בפרשת דרכים סביר שהוא יבחר במוכר על פני הלא ידוע.
הומ.
ת'אמת, לא ממש אכפת לי ממה שקורה מחוץ לסרט.
סרט חייב לעמוד בפני עצמו, באופן שלא מחייב ידע קודם. ידע שכזה יוכל אולי להעשיר חווית צפייה, אבל זאת אסור שתהיה מותנית בו.
(אלא אם אנו מדברים על Adaptation, ואז כל החוקים נשברים.)
אני הגעתי לסרט מבלי לדעת שום דבר על אמינם, חוץ מלדעת את השם שלו, ושזה זמר לבן שמנבל את הפה. מעולם לא שמעתי שיר שלו קודם(*). בכל זאת, הסרט הציג חזות שלמה ועקבית. בכל זאת, הוא יצר מוצר שגם אם הוא לעוס במקצת, עדיין מצליח להיות מהנה.
אז באמת לא אכפת לי עם מי מיץ פטל הארנב עומד להתחתן. העיקר שהוא מצליח לצאת מהביצה שלו, ועל זה מספר הסרט.
————-
(*) כן, אני יודע שאנשים יפקפקו, אבל כשרון הבועתיות שלי הוא מרשים ביותר, בעיקר בתחום המוזיקלי.
ספוילר ל''מיץ פטל'' למעלה!
מספר מסקנות צדדיות מהסרט:
אהבתי מאד את מה שכתבת !
את כותבת יפה מאד חרוזים גם אני אוהבת להמציא דברים כאלה.
אני מסכימה איתך בכל מילה ההבדל היחידי הוא שאני קצת יותר אהבתי את הסרט ממך.
יפה מאוד! עוד ביקורות כאלו, ויפה שעה אחת קודם!
אני מסכים, תשמע אותי, וזה ממש ברור
שבלי ביקורת לביקורת לעבור אסור
אמנם הסרט די ברור שהוא לא טוב, די רע
אבל בכל זאת, לי נראה שלונג ג'ון פה קיצרה
אם מישהו אחר היה מנסה לו כך לכתוב
הרי ברור שהיא הייתה אומרת "תעזוב!"
אבל לרדת לרמה שלה זה מסוכן
אני הולך לישון עכשיו, ביום ראשון מבחן.
היי, אולי הייתי יכולה להוסיף עוד
(על מי אני עובדת? אי אפשר להגיד על הסרט הזה כלום, ועד שכן כמעט-קורה משהו זה נחשב בתחום הספוילר). הביקורת המקורית היתה קצרה ב-3 בתים מזו הנוכחית. אבל זה רד פיש שהעיר שבמקרה הזה, באופן חד פעמי, עדיף לא למתוח את זה עד ל-600 מילה, כי אחרת זה יעייף את הקוראים.
ג-ד-ו-ל
בראבו!
סחתיין על הבקורת המחורזת והממושקלת
הסרט אמנם לא ממש המריא בעיקר כי אמינם הוא אולי ראפר אבל לא שחקן. אבל בתור אחד שלא ממש הכיר את הסצנה הזאת, ואין לו סבלנות לשמוע ראפ ברדיו, הסרט הזה נתן לי את התמצית של העניין בפחות משעתיים, וזה עסק די משתלם.
סחתיין על הבקורת המחורזת והממושקלת
או! עכשיו המצאת לי סיבה לא לפסול את האפשרות לצפות בסרט.
בתור חובב פרוג רוק אולי זה יהיה חלון ההצצה היחיד שלי לעולם העשיר(?) של הראפ.
יש קירבה לאילן רטנר (שם בדוי)?
היי, ואתה חובב הפרוג החמישי באתר! ברוך הבא (נדמה לי. היה על זה פתיל מתישהו, אם הוא לא נמחק בינתיים). בסוף עוד נתפוס את השלטון.
או slim, לבחירתך.
רואה, מוצעות לך מגוון אפשרויות.
שאלת על אילן רטנר (שם בדוי)
היי!
אם השם אילן רטנר בדוי לערן טל, אז לא; אין לי קרבה אליו.
בכלופן, אשמח לשמוע אם יש חדש בעניין שלטוננו.
מצטער על התגובה המאוחרת. מאז ההודעה הזו כבר נרשמתי להתאמה אישית וגם החלפתי כינוי (אני שם בדוי, שם בדוי ליפת בדוי, הלא הוא יפת דרוזי המפוסם שמאס בכינויו ומעתה שמו קינפלין).
___
ואם כבר במטוסי קרב עסקינן, הפתיל שגולל את סיפור הכינוי שלי נמחק!
גם אני חוטאת בחיבה לרוק מתקדם (לאן?)
אבל אני לא יכולה להגיד שאני חזקה בתחום (או מבינה בו הרבה).
אם כבר נכנסתי לכאן (בעקבות הביצוע האופראי המופלא של סנטיפי בקון) זה המקום לשבח את לונג-ג'ון על הביקורת המלבבת הזו – מפחיד לחשוב שאלמלא הרעיון (הדגול לא פחות!) לזמר אותה בקון, הייתי מפספסת אותה.
איש-טבח שמו!
פחדתי שתהיה ביקורת חיובית לסרט כי אני פשוט מתעב את אמינם. אני מקבל חום רק מלשמוע את הקול שלו. לצערי הוא נכלל בקבוצת הזמרים הנחשבים, ובגלל זה תחנות הרדיו דואגות להתייחס ברצינות לכל דיסק שהוא מפליץ (ובכלל, בזמן האחרון אין מה לשמוע ברדיו. כמעט כל תחנה משמיעה שירים שמכריחים אותי לעשות זאפינג, במיוחד השירים של אמינם, סאבלימינל, מוקי והפרויקט של עידן רייכל)
אז נורא שמחתי לקרוא את הביקורת של לונג, ובמיוחד נהניתי מהשורות הנועזות האחרונות, שקשה להאמין שיראו באתר מכובד יחסית כמו זה. סחתיין!
_______________
דרצ'י, שבזמן האחרון חולם רק על השוואות כמותיות ומשפטים שצריך להצרין
תקשיב בן אדם,
הוא בסך הכל עושה מוסיקה, לא רוצח ילדים קטנים בגטו או משהו כזה. אין שום סיבה לתעב אותו, מקסימום, אפשר לא לסבול את המוסיקה שלו (כמו שעושים הרבה אנשים).
נפלא!
נפלא,
נפלא,
נפלא,
נפלא.
(חרוזים אף פעם לא היו הצד החזק שלי)
ע-נ-ק!
אוי, לונג, עשית לי את הבוקר.
כנ''ל!
נדרש ביצוע בפני קהל! האם מצאנו תחליף ליאטה בקון הבא?
תראה, תשמע, תלוי
האם דבר כזה רצוי?
אתה חוזה המדינה הבא!
[או לפחות חוזה הקונים]
זה סטארט-אפ.
ואני אומר וואו
די צפוי
שהסרט גרוע. לא יודע למה, אך המילה קרוס-רואדס עולה בראשי.
-האשף הדגול
אל תגיד קרוסרודס
שני הסרטים הם ברמה שונה לגמרי. אוקיי – '8 מייל' לא היה הכי מעניין, אבל הוא לפחות ניסה. הסרט משתדל להתחמק מקלישאות כמו מגשם חומצי. ואמינם, וזה הקטע המפתיע, יודע לשחק. זאת בניגוד ל'קרוסרודס', שהרעיון מאחוריו היה "ילדים אוהבים את בריטני ספירס, אז בואו נשים אותה על מסך קולנוע במשך שעה וחצי ונקרין משהו מסביבה".
להגיד שהוא התחמק מקלישאות
זה אנדרסטייטמנט עצבני (במהלך הפירוט עלולים לצוץ ספוילרים בדרגות שונות. בכל מקרה, הם לא יבואו בלי אזהרה).
היו כל כך הרבה התחלות של עלילות משנה, כל כך הרבה פרטים שנראה שדחפו כמה שניות מהם כדי לתת לדמויות עומק, המון בניית מתח, וכל זה בשביל מה? בשביל כלום. באמת. למשל:
• לאמינם (ג'ימי ראביט, כלומר) היתה חברה. בתחילת הסרט מדברים די הרבה על זה שהיא נפרדה ממנו, ושהיא אמרה לו שהיא בהריון. במהלך הסרט אנחנו זוכים להציץ בה למשך שתי שניות שלמות, כשהיא נעלבת שהוא לא מתקשר אליה (למרות שנפרדו). חוץ מזה לא קורה איתה כלום. שום דרמה, שום התפתחות אחרת. אותה חברה (שהיתה גם החברה-בהריון של בריטני ספירס ב'קרוסרודס'), אגב, היא הבחורה הלבנה היחידה בסרט שאינה בלונדינית.
קצת יותר גדול. ראביט מבקש בתחילת הסרט משמרות נוספות. ביום הגורלי, בוא עליו להתייצב ל"באטל", הוא מקבל משמרת נוספת שכזו – בדיוק בשעות בהן עליו להיות במועדון. הוא מבקש ממישהו שיחליף אותו (שניה לפני שאותו אחד הולך הביתה), והלז מסכים. לאחר ה"באטל" הייתם מצפים שהוא יתפטר מהעבודה, או שמנהל העבודה – זה שמעולם לא סמך עליו – יגלה כי הוא הבריז לו, או משהו כזה. אבל לא. ג'ימי אומר שהוא צריך לחזור לעבודה, ורומזים לנו שהכל עבר חלק. איש לא הרגיש בחסרונו, איש לא התלונן.
• ראביט וחבריו יורים מאקדח-צבע על מכונית משטרה. היא דולקת בעקבותיהם. המכונית של ראביט נכבית בדיוק באותו הרגע. אז נכבית. הוא פונה לרחוב צדדי והמשטרה חולפת על פניהם. בהזדמנות אחרת (ספוילר, ככל הנראה) ראביט וחבריו שורפים בית, שבו אנס מישהו ילדה קטנה. זה בא אחרי שני אזכורים למעשה האונס הנ"ל. באופן כלשהו, ראביט נלכד בבית בעת שהאש מתפשטת. אז נלכד. אז הוא הולך לחלון, קופץ על גג מכונית ויוצא בשלום, בלי שאף אחד יעשה מזה עניין. בינתיים צופרי המשטרה מתקרבים. אז יש משטרה. אז מה. קאט, לסצינה הבאה, שלא קשורה בכלל למה שקרה.
• בריטני מרפי – מאיפה היא צצה? מה הבעיות שלה? לא ידוע. היא טוענת שהיא זכתה בתחרות דוגמנות ושהיא תטוס לניו-יורק. היא צריכה שיעשו לה "בוק". אחד השחורים מסדר לה פגישה עם מישהו שיצלם אותה (פה עשוי לבוא מיני ספוילר). במשך שניות מספר מתעכבת המצלמה על ראביט, ששואל אותה אם ללוות אותה לחדר הצילומים המאולתר (דירה של החבר) ולהיות איתה שם. היא אומרת בחיוך שלא. יש תחושה מאיימת ברקע. אבל התבדינו – אף אחד לא אונס אותה, והצילומים עוברים בסדר. היא אפילו טוענת מאוחר יותר שהיא באמת עוזבת את דטרויט.
• עוד בריטני מרפי – היא באה למפעל בו עובד ראביט. אותו מפעל בו מנהל העבודה נתן לראביט מספר אזהרות חמורות ואיים להעיף אותו. אבל לראביט זה לא משנה – הוא יודע שהוא על הכוונת, ובכל זאת הוא לוקח אותה לאיזה אולם נידח מלא מכונות והם מזדיינים. שוב יש אווירה מאיימת – האם יתפסו אותם? האם אחיה של הנערה יבוא ויכסח את ראביט במכות? האם מנהל העבודה ירגיש בחסרונו של ראביט ויעיף אותו מהעבודה? האם הם יישענו בטעות על איזו מכונה שתתחיל לפעול, ומישהו מהם ייתפס בה וכמעט יימחץ למוות? לא ולא. הסרט מתרחק מקלישאות זולות שכאלו, ולכן לא קורה כלום. ממש כלום: הם מתנשפים, והוא חוזר לעבוד בלי שאף אחד שם לב להעדרותו.
• ואפרופו המפעל – מדי פעם מראים את ראביט מול מכונה שמועכת פח. המצלמה משוטטת מספר פעמים להראות לנו את השיטה הבטיחותית בה מוודאים שהמכונה לא תמעך אף אחד בטעות, או שלא ניתן יהיה ליצור "תאונות" כאלו. ובאמת, כלום לא קורה, ואף אחד לא נמעך.
• פה כבר מגיע
להגיד שהוא התחמק מקלישאות
איך קרה כזה דבר?
הנה ההשערה שלי -כל עלילות המשנה מבוססות על סיפורים בחייו של אמינם, שכמו חיי כולנו, יש בהם הרבה התחלות מבטיחות לעלילות משנה שנשכחות ומתמוססות.
אוסף של זכרונות ילדות הגטו. זה הכל. מיועד רק מי שמתעניין החייו הפרטיים וההיסטוריה של אמינם (למה?).
הבהרה
הסרט לא מבוסס על חייו של אמינם.
אני מניח שאני אצטרך לחזור על זה עוד הרבה פעמים, וזה לא יעזור. אז ליתר בטחון, עוד פעם אחת, בינתיים:
הסרט לא מבוסס על חייו של אמינם.
אם הסרט אמין
לונג ג'ון הייתה שורדת בהארלם גם עם טוסט גבינה ביד וגם עם שלט "white is beautiful"
אם הסרט אמין
בהארלם אולי. אבל בטח לא בקסטרו. :)
אם הסרט אמין
כמעט כמו שברוס ויליס הצליח
סבבה, עכשיו רק חסר
החמוד מ"ריקוד צמוד" שילמד אותי לרקוד.
סבבה, עכשיו רק חסר
אני אוהב אותך לונגי בונגי
סוף סוף ביקורת שמעניין לקרוא את כולה, ולא רק את שתי הפסקאות האחרונות.
יפה יפה :-) - מי צריך את ווירד אל עכשיו?
מזכיר את amish paradise.. (אחח.. האירוניה.. – שומע עכשיו את another day in paradise.. כמה סימבולי.. :-))
אהבתי ת'ביקורת, אבל.. אם לומר את האמת – זה רק גרם לי לרצות לראות ת'סרט :-)
אז בבקשה – תכיני בצד איזה "אמרתי לך" קטן..
(רפיוג'י, יו. ריספקט מיי אטורוטיי)
על הביקורת לונג, מלכת העולם
קורעת את כולם יותר מהר מואן-דם
סוחטת את המיקרופון כמו איזה סמרטוט
לא חוזרת על עצמה כמו תקליט שרוט
צאי עכשיו, תראי עושים כבוד ברחוב
הביקורת די שלילית, מה Jaguar יחשוב?
מגיע לך מקדש, מגיע לך, את אלילה
אפילו שלא מבינים על מה העלילה
רוצים עוד ביקורות כאלה, אמת ללא פחד
לא רק דיונים אם לגולאס אוכל ב…
גרמת לי כאן לצחוק בקול הכי גדול
כולם כבר הסתכלו מוזר כשקראתי
אני מרגיש יותר כיף מקברן בבית אלמין
עשית לי את הבוקר, גם לאילת ורמת-גן
אפילו בירדן תוהים אם יש לך אמרגן
לקים בסינג'ר יש אתר הערצה?
ומה עם אתר הערצה ללונג ג'ון?!
וואו!
הנה, יש
http://www.fisheye.co.il
הנה, יש עוד אחד
http://www.geocities.com/manorgalit/
anilegna, שקראה עכשיו את הביקורת, התלהבה כמו כולם (ח"ח ללונג ג'ון!) ו-ויתרה על הרעיון לכתוב תגובה בחרוזים, עוד לפני שהוא צץ לה.
ביקורת נהדרת!
אני את הסרט ראיתי בגלל שהמליצו לי עליו. נכון, ההמלצה היתה יותר מדי חמה אבל עדיין אני מעריכה את הממליצה אז הלכתי.
הציפיות היו נמוכות, אבל ממש נמוכות, כי סה"כ אני לא אוהבת את אמינם. ותופתעו, אבל נהניתי.
אמינם לא ממש יודע לשחק, אבל זאת לא בעיה כי הוא משחק דמות, שהיא אולי לא אוטוביוגרפית, אבל מספיק קרובה אליו כדי שיוכל להזדהות איתה ללא בעיה ולהתנהג כמו עצמו.
בכלל הסרט מאוד נחמד, היה יכול להיות יותר טוב, אבל ממה שאני מבינה קהל היעד הוא נוער. אני נוער, אני נהניתי- הכל בסדר.
ישבן לבנבן
הוא שר שירים של שחורים.
שלג על עירי.
משהו לא מסתדר לי עם המקצב.
אולי הפעם…?
.
.
.
.
.
במכנסיו שלו
זוג ירחים לבנבן.
זה זמר, עאלק?
קיפוד, אתה לא מוקי
ואתה כן?
זה עלבון או מחמאה? או חמאה?
זו ריבת תות שדה
ובכל אופן, האלטר-אגו החדש שלי PNG הצליח לחרוז לו כמה שורות.
יש לך איזו אובססיה עם הלחיים
של אמינם?
קיפוד הוא הלגולאס החדש!
מה אתה אומר...
קיפוד,
אצלך היום בערב?
וואו. הצעה ישירה כזאת מזמן לא קיבלתי.
אבל בעצם, תחת ביקורת לסרט שכזה זה נשמע מובן מאילו.
…בשמחה. את דואגת להביא את כל המצרכים?
כמובן.
ואז נפתח באפיית עוגות פרועה אל תוך הלילה (ששש אל תדברי ככה ליד הילדים!).
אני חייב להצטרף להמון...
ולתת ח"ח עצבני ללונג ג'ון. אם הייתי מסוג האנשים שמשתמשים בביטויים באנגלית במקום לחשוב על סופרלטיבים משלהם, הייתי אומר משהו בסגנון של "a work of genius". או משהו.
(עכשיו אני צריך למצוא את החלון שלך.)
ותודה ל-Bad Poetry Generator.
ללונג ג'ון ביקורת ממש מגניבּה
רסיס לריס ופצצה לגבה
אז מדודו טופז תזמינו את רותה
כי יש לי שיר אחושרמוטה;
אמינם,הוא בחור שכזה
אין לו שרירים ולא שערות בחזה
תקוע בריב עם בחור שחור
במריבה על תקיעתה של אימו בחור
הוא קופץ ומפזם שירי תועבה
על ביצועי אחותו במצב שכיבה
וגם אני בוחל בזימה
כאשר הביקורת יורדת ברמה
זה לא נגד מרת ג'ון, כמובן
אבל אני מצפה רק לאלתרמן
ומסרי למר אדון ולחברי טוליק:
זה מה ששרים כשלומדים עם שמוליק.
אח! טונג! בייבי! איזו ביקוררררת!
*בייסינגר* ! לא בסינג'ר
אבל מלבד זה – מצטרף למחמאות
*שילינגר*! לא שילינג'ר!
מהם תחביביה של הבייסינגר…
*זהו זה*! לא אחרת!
אוח, איזה ביקורת! את ממש גדולה!
ממש רואים איך את הצלחת בפעולה.
יעני ביקורת וגם ראפ חוקא ואיטלולא!
נחמד לכתוב שיר כזה נחמד כאן בשבילה…
מדוע לא נחרוז ת'שיר בסוף כל מילה?
רק דבר אחר צריך עוד לומר –
עלף שאוהב לגולאס – גברת או מר?
___________
מילה ארוכה שמתחילה בא' ונגמרת ב"ון".
אמפיתיאטרון?
אמפיתיאטרון?
:)
אקרוסטיכון
אבל אמפיתיאטרון גם מתאים
אחותי, יו אר דה פיוצ'ר אוף היפ הופ אין חיפה!
איזו ביקורת מציינת.
אני דווקא ניניתי מהסרט החינוכי, שילוב מוזר של דגראסי ורוקי.
באמת היו חסרים יותר קרבות ראפ (!). היה אפשאר להכפיל ולשלש את מספרם על חשבון חלק ניכר מהחוסר-עלילה.
אבל מה הטעם לעשות קרבות ראפ *מאולתרים* בסרט מצולם מראש?
קריאתי הנרגשת, ונראה אם יש מי שישמע לה, היא:
יעובד 8 מייל במהרה להצגה! שבה יככבו אנשים מוכשרים, שברגעי האמת יאותגרו על ידי הקהל, ויצטרכו לענות חזרה בראפ מאולתר על אמת.
(ומהקריאה הזו אתם וודאי מבינים שאמינם עצמו היה מיותר בסרט, ואפשר היה להחליפו בכיף במישהו עם קצת יותר נוכחות.)
הקול האותנטי של אפס ארבע.
ביקורת מעולה אך לא לטעמי (לפי cleanin out my closet של אמינם)
אני יודע שכולם שונאים אמינם
הוא מטורף ואפרוח וסתם לבן מעצבן
אבל למה? למה סתם להשמיץ לשקר?
להגיד שאפילו ראפ לא מגיע לו יותר?
אמינם אולי לא שחקן נהדר
אבל בתור זמר ראפ אותי הוא עבר
השירים שלו מדהימים וממש ממש טובים
אבל זה אתר לסרטים! לא לשירים!
אז תפסיק יגואר לזיין ת'מוח
ותבין שאמינם הוא סתם אפרוח
למרות כל הרעש שהסרט עשה
כנראה שהוא גרוע כמו ספירס הפיכסה
תחזור לשירים ותעזוב ת'סרטים
ותקלל את העולם שלא מבין מהחיים!
סליחה אמינם….
לא ראיתי את הסרט.
אבל שמעתי ביקורות
וכנראה שהוא סתם גרוע (2X)
על המחשב יש לי את הסרט הזה
אבל אני מין קצת מפחד כזה
אולי הסרט הוא באמת גרוע ומפגר
או, שיזדיין אני אראה סרט אחר
כשיהיה לי זמן ומצב רוח רע
אדליק את המחשב ואפעיל את התוכנה
וישר אחרי זה אכנס לאתר עין הדג
ואביא להם ביקורת בחרוזים כמו שרית חדד
אבל עכשיו השיר מתחיל לאבד את התוכן
אז אפסיק ואלחץ על ה"שלח" עם הבוהן!
סליחה אמינם….
לא ראיתי את הסרט.
אבל שמעתי ביקורות
וכנראה שהוא סתם גרוע (2X)
פתאום כולם נהיו עמיר פרץ!
פששייייייייי....
תגובה בלי חרוזים
ראיתי אתמול. לא יודע בקשר לחמישה האנשים האחרים באולם, אבל אני והחברה שלי נהנינו מכל רגע. כדאי לזכור שאני לא סובל מהמחלה שנקראת, לפחות ברחבי טייבלטוק, "Bizarre Hatred of Random Celebrities". אני מתעצבן על סלבריטאים שמעצבנים אותי (ע"ע ג'וליה רוברטס) ולא על אלה שחשיפה טלוויזיונית מוגזמת ממאיסה אותם על שאר העולם (ג'יי לו). אני לא שומע שירים של אמינם אלא אם כן השירים שלו צצים ברדיו, אז אי אפשר ממש להגיד שאני מעריץ אותו, אבל אני כן מחבב אותו מאוד. ו-Purple Hills הוא אחת ההברקות הגדולות של השנים האחרונות.
מעניין שכולם התמקדו בכמות עלילות המשנה שלא הולכות לשום מקום (או כמו שאני קורא לזה, אווירה) או באיכות המשחק המפוקפקת של אמינם (לי היא מזכירה את קלינט איסטווד, שגם הוא אף פעם לא זכה באוסקר על המשחק שלו). מה שלי הכי הפריע, אבל לא מנע ממני להנות מהסרט, זאת הצורה בה פישטו באופן אגרסיבי את הפרסונה של אמינם. בערך כמו לקחת את דיוויד בואי לשחק תפקיד שנועד לברוס וויליס.
BHORC, בורק?
בורק בורק בורק
''ייפיי-קאי-היי, מייג'ור טום''?
רגע, מקריאה בין השורות הבנתי ש...
…אתה אומר שצריך להעמיד את אמינם לאוסקר, וישא"ק?
(וסליחה על הסנסציה הזולה)
כן, על השיר
שזה גם מן הסתם מה שיקרה.
מזל שקלינט איסטווד לא שר, אחרת הייתה יכולה להיות לנו פה איזה אי הבנה.
הלו חברה, מה קורה פה, איך נפל עלי העצב
לא קראתם? לא שמעתם? יש דבר קוראים לו קצב
אם שומרים עליו יפה, ממש לפי כל הכללים
כל חרוז הוא מלמיליאן, כל שורה שיר השירים
אז עשו טובה לסחבק, ובלאט לכם ארמוזה
שאם אין לכם ת'Beat, תחזרו מיד לפרוזה
מה הסוד שלך, סבא?
קוצב לב?
אבל הוא צודק, הסבא...
צודק, צודק, כאן זה הסבא
אך שכח הוא רעיון:
אם נשמור פה על הקצב
איך יהיה אקרוסטיכון?
גם קצב וגם אקרוסטיכון
אם זרקת את הקצב רק בגלל אקרוסטיכון
מסתבר שבשיעור חיבור נרדמת בתיכון
יש זקנים שגם עם קטטר וגם עם הליכון
נותנים בראש בחריזה עם קצב ומשקל נכון
מה לעשות זקן נרגן שולת! (חכו להמשכון)
אני לא מבין- מה הקשר לקצב?
ברצינות.
כשלשיר יש משקל נכון,
אז גם יש לו קצב טוב – הקריאה שלו מתנגנת לך בראש, ואתה יודע איפה "לשים" פסיק, עוד לפני שהוא מגיע. למשל, אתה יודע שאם כל שורה מחולקת לשני חצאי שורות, או שני חצאי משפט, אזי גם בשורה הבאה מראש תעשה אתנחתא באמצע. במקרה כזה, לשבירת קצב תיחשב שורה שהיא כולה משפט אחד ארוך שאסור להפסיק לנשום מתחילתו ועד סופו – המשקל אולי ישאר טוב (מבחינת מספר ההברות בשורה), אבל כבר אי אפשר "לשיר" את זה בראש. משהו נפגם.
אם פעם ראפ היה מושקע עד מאוד, הן מבחינת החרוזים, והן מבחינת המשקל והקצב, אזי היום הנ"ל הם רק המלצה. דוגמה טובה לשבירת קצב (שבאה, במקרה זה, בעקבות זריקת המשקל לעזאזל) אפשר למצוא בשיר "כולם מדברים על שלום" – השורות הראשונות נכונות מבחינת המשקל, אבל אז באה שורה אחת ("עד מתי יהום הסער" וכו') שדוחסת לתוכה את אותה "כמות" מילים/הברות שהיו בכל השורות שלפני כן ביחד, והזמר צריך לבלוע מילים מהר כדי להספיק להגיד אותן בזמן. זה כבר לא נשמע כמו שיר, זה נשמע כמו תחרות בדיבור מהיר.
שומרי משקל?
משקל נכון הוא שאלה של העדפה בשירה, לא? כפי שנאמר- "באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה". במיוחד בראפ, שבו המטרה היא בעיקר להשמע מאגניב*. כל מה שהזמר (?) מצליח לדחוס לשורה באופן זורם- הולך. מילא ראפ מסורתי, הם עוד שומרים על איזשהו מבנה. בהקשר של הסרט הזה מדובר ב-battle המאולתר, שבו אין הרבה יותר מחרוז מקרי פה ושם (ע"ע hoedown ב-"של מי השורה"), שלא לדבר על משקל או קצב. אם זה המצב, העדר המשקל הוא בעצם מחווה אותנטית לסרט ולכוכביו
.
הבהרה: כותב שורות אלו מתעב ראפ, את ההתחזות שלו לסוג לגיטימי של שירה ואת התרבות שמסביב לו. "I'll be missing you", לדוגמה, הוא פשע חמור, ומבצעיו ויוצריו צריכים לשבת בכלא, לפחות. לדעתי. שירה? הצחקתם אותי. נסו את דוד אבידן, או את רוברט פרוסט אם אתם חייבים באנגלית. או במילים אחרות, לא ראיתי את הסרט
.
*זכויות יוצרים על השימוש ב-"א" לאסףtv.
ממש לא.
אני מקווה שזאת טענה שלך, ולא שלו.
האל"ף שם מימים ימימה. אני אפילו לא זוכר מתי ראיתי אותה שם פעם ראשונה, אבל אני יכול להניח בבטחה שהאשם הוא אחד שמו דימט. איש מאגניב בדורותיו.
לא ממש
מטריד אותי האדון דימט (אגב, מי זה? יש לינק? או משהו?), אלא איפה ראיתי את ה-א' בשימוש בפעם הראשונה.
אבל גם בבאטל,
דווקא בגלל שהוא מאולתר, זמר שמצליח לשמור על משקל נכון ועל חריזה, מראה בעצם ש"יש לו את זה". אחרת כל אחד יכול ללכת לבאטל ולהעליב את זה שמולו במבחר קללות. אבל כל המטרה לעשות את זה בצורה מסוימת, ורק מי שכשרוני יכול לעמוד בהגבלות האלה גם כשאין לו ימים שלמים לחשוב על שורת מחץ.
תקני אותי אם אני טועה
אבל יש הבדל בין משקל לקצב. זה שהזמרים מצליחים לגרום לשירה שלהם להשמע קצבית לא אומר שהם שומרים על המשקל*. לי זה נשמע צורם, אבל לא שמעתי יותר מידי ראפ שלא עשה את זה.
נו?
בתגובתי ניסיתי להסביר שיש הבדל בין משקל לקצב. אבל עצם זה שיש הבדל לא אומר שהם לא משפיעים אחד על השני. משהו כזה, בכל אופן.
כרגיל בהסברים לקויים כאלה, אני אאשים את השעה.
יש! דוחק''ו! :)
הבנתי, באמת! למרות השעה. כנראה שמה שאני כתבתי מטושטש כמוני (וכמוך) בשעות כאלה.
למרות שמשקל משפיע על קצב, ההפך אינו נכון. משקל מצריך קצת השקעה ומחשבה, וקצב הוא, אצל אנשים מסוימים, בדם, באינסטינקט. באטל (וראפ בכלל) הולך על קצב, וכל נוכחות של משקל היא מקרית לחלוטין. זאת גם הסיבה שאני חושב שראפ כ"כ נחות.
סוף סוף
מישהו מזכיר את ההו-דאון של "של מי השורה הזאת". זה היה הדבר הראשון שקפץ לי לראש איך שהתחיל הבאטל הראשון בסרט.
מה זאת אומרת ''פעם
היה מושקע"? שבירות המשקל שאת מדברת עליהן הן רק עדות לתחכום רב יותר – אם כי לדעתי הן היו שם תמיד. כמו שרקדן מקצועי לא עומד ועושה בום-בום-בום עם הרגליים כל הריקוד, אלא "שובר" את הקצב, והרבה.
יש שבירות משקל מתוחכמות,
ויש שבירות משקל (של ראפ ישראלי, בעיקר) שנועדו לדחוס כמה שיותר מסר בכמה שפחות זמן. אולי הם מתאמנים לאירוויזיון ורוצים להספיק כמה שיותר "World Peace!" ב-3 הדקות המוקצבות.
בדיוק (הודעה נטולת חרוזים)
כמו שאומר הסופר-אגו המוצלח שלי, "לפני שלומדים לרקוד צריך ללמוד ללכת". שבירת משקל או קצב מכוונת כאשר הזמר יודע לשמור על המשקל כמו שצריך היא תוספת, בונוס, ייחוד. כאשר עושים את זה בלי הוכחה שאתה יודע לשמור על קצב, אז זה פשוט חוסר שמירה על קצב.
אם כבר הזכירו את של מי השורה- שימו לב ששם, לא רק שלא תמיד שומרים על המקצב (למקות שמנסים), לפעמים אפילו החריזה היא לא טובה במיוחד- או בכלל לא קיימת. אבל שם, דווקא הסתירה מהדרך ה"נכונה" היא זאת שמפיקה את הצחוק, שהוא המטרה הכללית, ולא השיר.
דווקא במדברים על שלום
הוא מצליח לדחוס את המילים *בדיוק*, כך שזה נשמע מוזיקלי.
המילים 'דחוסות' באותה המילה בשתי השורות העוקבות.
זה מה שעושה את השיר הזה לטעמי. ללא הדחיסה, הוא היה נורא משעמם.
גם קצב וגם אקרוסטיכון
נעלם לי קצת הקצב בשורה שלוש וארבע.
חוץ מזה סבבה.
_____
אינדי מדגימה מקצב סטייל אמינם
גם קצב וגם אקרוסטיכון
יש זק-נים- שגם עם -ק-טטר ו-גם- עם הלי-כון-
נותנים ב-ראש- עם חרי-זה- בקצב -ו- משקל נ-כון-
מה שבתוך -מקפים- הוא בהטעמה והמשקל מדויק.
קטטר = Ka-te-ter דגש על ה Ka
מה דעתכם על זה?
יו מה נשמע? אני אמיר,
אתם יודעים? אני מזכיר.
אני ילד דרוזי ישראלי
וזה קצת רקע לכללי.
הנה כאן אני מביא סיפור
על ילד עם מקרה חמור
שסבל כל כך הרבה
ולא יכל לשאת את זה.
אין ראפיסט בעולם כמו אמיר
תביאו לו שיר ולכם אותו יחזיר
לשיר ראפ הוא אותכם עוד ילמד
אז אל תהיה כל כך כזה כבד
הוא היה עני בלי חברים
בלי שכל לעתיד נעים,
יום יום היה הולך מכות
חוזר הבייתה עם חבורות.
עולה לחדר הימני
מרביץ ובוכה לכרית "אני!
"אני ילד הומו מזויין
ובלילות גם קצת בכיין"!
אז הוא החליט לעשות מעשה
אבל לא שההורים יקחו קשה
אז הוא יצא אל הרחוב
הלך אל הבית הקרוב
צעק אל השכן העצבני
"זיינתי את אשתך אני"
השכן ירד מייד
וראה שם רק אחד
הבוקס הראשון כאב
הוא לא מרגיש כלום עכשיו.
אין ראפיסט בעולם כמו אמיר
תביאו לו שיר ולכם אותו יחזיר
לשיר ראפ הוא אותכם עוד ילמד
אז אל תהיה כל כך כזה כבד
אני יודע, השיר מפגר
אבל זה מה יש לספר
לא מוצא חן בעינכם?
לא צריך.
אני שם זין עליהם
ואוכל כריך
ואני יודע שראפיסט אנ'לא אהיה
כי החיים שלי טובים כזה
עם שני הורים נחמדים טובים
ויש גם הרבה מאוד חברים
והעולם אותי אוהב
אז לי בלב לא כואב.
אין ראפיסט בעולם כמו אמיר
תביאו לו שיר ולכם אותו יחזיר
לשיר ראפ הוא אותכם עוד ילמד
אז אל תהיה כל כך כזה כבד
עכשיו בלי חרוזים:
היה שיר ראפ שפעם כתבתי אבל איבדתי אותו, ורציתי להראות לכם אותו. חבל כי הוא היה הרבה יותר מוצלח מזה (לא שזה קשה). חוץ מזה השיר הוא מפגר ככה בלי למצוא את המוזיקה, אני יודע.
נו, ברור.
עילגות זה חלק הכרחי משיר ראפ טוב. אחרת איך אפשר להסביר "יכל" ו"אותכם"?
מורה מפגרת ללשון?
אני הייתי הולך על הגיל הצעיר שלו
ואחרי הכל, פעם גם אני הייתי משתמש ביכל. ו"אותכם" זאת מילה שעוברת חלק בדיבור, הבעיה היא רק שהיא נראית נורא בכתב.
המילה כתובה אותכם
ולא אתכם מפני שככה יותר קל לבטא את זה בשיר, ולא כל אחד יודע שככה כותבים את זה. עוד היו חושבים שכתבתי איתכם.
נו, זאת עברית בשבילך
אם מישהו לא יכול להבחין בים אתכם לאתכם על פי הרקע, באמת כדאי שיכתוב בכתיב מלא.
רוצה לעשות באטל???
יו שלמקו אני ממך לא מפחד
אתה סתם חננה ולא איזה כלי כבד
אל תעשה פה רוח כי היא אותך תפיל
אז כדאי שתפסיק עכשיו כי בסוף תצא דביל.
אני לא מוכן שעליי ירדו הרבה
עד עכשיו לא קיבלתי את זה קשה
ואם אתה שואל למה אני מתחיל לצרוח
זה כי ראיתי את הסרט של אמינם האפרוח.
בחרוזים אני מעולה וראפ אני אוהב
אז בבאטלים ובקרבות אני תמיד שואב
אותך אני אזמין לקרב מתי שרק תרצה
ותראה שבסוף אתה תיפול מהקצה.
עכשיו לגבי הסרט הוא היה ממש מצויין
אמינם שיחק טוב בתור הארנב המזויין
הוא לא הדבר הבא אבל אני צופה לו ת'עתיד
הוא ישחק בקצת סרטים ויהיה ממש חביב.
אני מקווה שנהנתם משיר הראפ שלי
ואולי מהבאטל בין שלמקו וביני.
-(נגמרה המוזיקה ואני ממשיך לשיר כי זה יותר דרמטי)-
עכשיו אני מזמין את כולכם לבוא לצפות
ולראות את שלמקו עובר מסכת השפלות!
אוי, מה שמזכיר לי:
נורא התעצבנתי על ראביט בזמן הבאטלים בסרט. בכל באטל כזה הוא עבר את הזמן שהוקצב לו והמשיך לצרוח במשך עוד כמה שניות. ורק בגלל שהחבר שלו מנחה את הבאטלים אף אחד לא פסל אותו טכנית. אחרת הוא היה עף עוד בסיבוב הראשון! שחיתות! ואף אחד לא אמר מילה!
תשמע חבוב, תשמע חבר,
תשמע יא חביבי
כי בראשי אתה תמיד תהיה כו-לה ויבי
אני לא מפחד ומאתגר אני לא רץ
והשיר יהיה קצר אבל תמיד נמרץ
אולי לשיר במלוא גרון אני איני יכול
אך עם חרוז אני כמו דה-וינצ'י ומכחול
אמרו לי "מה אתה צריך לילד לענות?"
בסוף הכל עוד ידרדר לבני-בני זונות
אבל אני יכול לשיר כל עוד זה רק בכתב
והשירים שלי קשורים אולי גם למצב
אבל תסלח לי, יא אחי, אם כאן בסוף היום
אני אבחר לשבת, באספמיה לחלום
כי זה הוא מזגין ענק, אני עליו ממליץ
וזה לא קשור כלל שלי בדואר צ'ק מציץ
וגם בטלוויזיה חדשות יש כל היום
ולי כבר לא אכפת אם מלחמה או אם שלום
אם חטא ואם עונשו ואם הצלחת לחמוק
כי זה ידוע שכולם (אינם) שווים אל מול החוק
ובבאטל, אם יהיה, יש אופציה שתפסיד
אך כל קללה שפה תרוץ איננה במזיד (דביל)
החרוזים אצלי באים כמו אל דג במים
ולא משנה אם מדובר בחדר בלי שמיים
או באולם קולנוע בו יש סרט מזויין
כי יש לי כרטיסי חינם אבל אין לי כלל זמן
וכאן אני פונה אליכם בפניה כוללת
אני מוכר בזול כרטיס מנוי לגלובוס-סרט
כי עוד חודש המנוי נגמר ואינו עוד
אך עד אז עוד צפויות לי שטף של בחינות לרוב
אמרתי כבר שזה השיר לכל כיוון יורה?
אולי אתה, אמיר הקט, תהיה לי כאן מורה
כי לחרוז אין זה קשה אם מתאמצים מספיק
ולא צריך להיות גאון כדי לשים מפיק
אך בבאטל, באלתור, קשה קצת לתכנן
כיצד לבנות השיר מבלי ת'מוח לאיין
אבל הראש שלי יושב עדיין על כתפיים
ומתחילת השיר לא בא לפי לוגם של מים
אני מקווה שנהנית ותחזור מחר
כי כאן השיר, כי כאן השיר
אחזור שוב אם אין זה נהיר
כי כאן השיר כי כאן השיר כי כאן השיר נגמר.
יו אחי אתה ולא קשור בכלל מאיזה דת
אני בשיר שלי לא קיללתי אף אחד
הכי שונא אני קללות לאימהות
למשפחות לסבתות ומאוד לאחיות.
אני אומנם קטן, אבל מוח בפנים יש
וחרוזים ממציא ישר ולא רץ לחפש.
אני אהיה כן איתך ואגיד לך מיד
השיר שלך ממש חביב אבל לא מנענע את היד.
זוכר קצת על משקל שדיברנו לפני כן?
את זה בשיר אין לך, אני צודק לא-כן?
לא יהודי, ולא עברי אני
וערבית היא שפת אימי
אך בתור ילד דרוזוני
שלא נראה אמריקני
אני שר ראפ כזה גאוני
ולהפסיד אינו זה שמי!
אז תשכח שלמקו שאני סתם אוותר
הבאטל הזה יהיה קשה ומר חבר.
אומנם בלי קללות ובלי ירידות על אימהות
אך ירוצו כאן בדיחות ממש ממש שוות.
לפני שבוע בכיתה באמצע שיעור חברה
אני נעמדתי והצעתי קצת שירה
על המקום המצאתי שיר באורך דקה וקצת
על ילדים מהכיתה. אחד אחד אחד.
עכשיו תגיד לי גם אתה האין זה שיר נחמד?
כי אני ממציא את השירים ללא עזרתו של אף אחד.
צ'ק בדואר זה נכון, אני לא מקבל
אך מזומנים אני מביא לבנק הפועל.
אומנם קטן אני ולומד בבית ספר
אך עבודה אני עושה כדי לבלות עם חבר.
מאבא שלי אני לא מבקש אף לא שקל
כי אם אעיז לעשות כן הוא יתלה אותי בחבל.
ואם הזכרת עבודה ממה אתה חושש?
תגיד לנו מה אתה עובד, רופא? טייס? חובש?
השיר שלי לעולם אינו גומר
אך עכשיו נגמר הזמן ולתורך הוא עובר
אז תתחיל מיד לשיר להביא אותה חזק
כי אני עכשיו הולך למדוד בגדים לחג!!!
יווווו!
גדול!!!
מחכה לתגובה של שלמקו, אחרת ברור מי ניצח.
ושיהיה ברור:
אין בתגובה הקודמת שום דבר אישי, ואין לי כוונה להעליב אף אחד או את שלמקו במיוחד.
איזה אורך, אחים שלי,
כבר עדיף הכסא החשמלי.
טוחנים מילים לריק
מי שם דגש, ומי – מפיק
והכי הרבה אתם מקשקשים
איך 'תם מביאים אותה בחרוזים
הזמן, ידידי, אינו בלתי מוגבל
עשו במילים שימוש מושכל
במקום תשבוחות אינסוף ללעלע
שפוך לו ת'דם קצר, חד וקולע.
אמר אז שלמקו: לא נשכח!
שלף אקדח
וטראח.
איזה אורך, אחים שלי,
בינתיים לונג מנצחת
תשים לב טוב, חבר שלי, ואז תראה מיד
שבין כל הקללות כלל לא קיללתי אף אחד
ותאמין לי שלמרות מה שלך נראה
כל החרוזים שלי לא באו ממגירה
אני ממציא הכל מיד וכלל מבלי מילון
למרות שאם היה לי זה היה בא בחשבון
המנצח כאן בבאטל אתה הוא או אני
אך בכל מקרה אני לפחות מקום שני
אבל תשמע, אל תעליב, אני כבר מחומם
אצלי גם אם זה לא ברור משקל תמיד קיים
אולי אתה פשוט כלל לא רגיל אל המשקל
לכן רק בשבילך אצלי כאן כל שורה תוכפל
שורה קצרה
זה לא נורא
אם אין ברירה
יש מטרה
מספיק ברורה
לכתוב שירה
מספיק סבירה
ויש סברה
שכל שורה
בזו זמרה
מהגמרא
שם מקורה
אז מה פה רע?
אם כבר הזכרת, בוא תשב, אומר לך בדיחה
אותה שמעתי יום אחד בין שקיעה לזריחה
מה ההבדל, אני שואל, בין ג'ינג'ית לבלונדינית?
שואלת בחורה אחת את חברתה הצינית
הן זה פשוט, ענתה לה היא, קל מאוד להבחין
כי הבלונדינית כל הזמן חושבת מחשבות על החרוז
אסיים כאן את השיר עם כובע להוריד
לפני שהעורכת תחפש לי הכניסה לווריד
כי מקווה אני שנהנית מהבאטל
כפי שחגגו אותו דורי דורות בשטאטל.
באטל הוא מקצוע עד כדי כך קדום?
חבל שהוא נזנח. זה ממש עגום.
קשה לחרוז ולשמור על קצב
כשברדיו יש שירים ברצף
אך אני לא מפחדת, את אפי אני מוחטת
בקול תרועה רמה, אני הרי שולתת!!!1
ואתה – איש – עוג, אקליפט ענק
מחוסר חמצן רואים שאתה נחנק
משסה עצמך לדעת בילדון זב אף
אנ'לא מבינה, אין איזה דרישות סף?
שניכם ביחד, וכל אחד לחוד
יוצרים באטלים באופן כה רדוד
איפה השחצנות, איפה היוהרה?
חפשו אותי בסיבוב, נקווה שבמהרה.
רדוד הרי ידוע שהוא שמי השני
(טוב, בעצם GRAS, אבל… אל תעני!)
וזהו כלל לא קל, מובן, כאן חרוזים ללחון
אך אותי לא תשמעי מתחיל חופשי לרטון
הרי אני בכלל כאן בתפקיד האנדרדוג
את הסרט לא ראיתי, אין לי שום סיבה לחגוג
נהיה כבר מאוחר, ואני כבר לא חופשי
מחר צריך לקום מוקדם, ברוך הוא יום שישי
לשיר כאן הבאטל כבר הפך לגן חיות
מול ג'ירפה ונמרון חסר גור אריות
אך אריאל אינו כאן להושיט עזרה
חוץ מקואליציה הוא טרוד בחקירה
מול זאטוט זב חוטם ועורכת קטלנית
לא נראה שעוד אפשר לסחוט מכאן תפנית
לכן אומר בקול גדול שכולכם תשמעו
לילה טוב אחים שלי, טו דו אור נוט טו דו.
אתה מפחד ממני כי אני עורכת?
אם כבר לפחד זה כי אני נושכת
אני לא שמה על מה שמקובל
אמכור לך ניגון בחמישים רובל
(וזה במקום למכור גם את הסוס,
עליו אברח אל השקיעה ללא היסוס)
אך דעתך, עלי היא מקובלת
ולכן אצאה מן הדלת
אאחל לכולכם ליל מנוחה
שבת שלום וד"ש למשפחה.
אחים שלי, מה יש לומר
היה פה באטל נהדר.
איך שראיתי שמתחיל
פה משהו קצת לא רגיל
מיד הלכתי למטבח,
הכנתי פופ-קורן משובח,
ישבתי לי מול המסך,
השתעשעתי לי כל כך.
והינה זה נגמר פתאום,
חבל, אבל בסוף היום,
עדיף לתת צ'אנס לשלום.
אני שמחה שזה נגמר.
תודה, שלום, נבוא מחר.
מצטערים שנגמר
אבל כבר מאוחר
ועכשיו כבר מחר
ולפעמים גם
אפשר להכניס בפנים
גם האייקו קטן
היי, שנייה, לאן כולם הלכו?
גמרו את הסיבוב ולי לא הודיעו?
הבאטל כבר נגמר? שיט היה ממש נחמד
נקווה שנתעצבן ויגיע עוד אחד!
חרוזים בכיס שלי עדיין יש בשפע
אז אל תגידו לי שהבאתי אותה בפתע.
האח שלי שלמקו כאן ראפר ממש מוכשר
וזה היה מצחיק, כל מה שהוא אמר.
הבאטל הזה כאן, יהפוך עכשיו לז"ל
אתם קברתם אותו, לא אני. חבל.
אבל אם רק תרצו לשמוע פה קצת ראפ
אגיע עם ג'ינס רחב ועם חולצת גאפ.
עכשיו לגביי הסרט
משהו שאותי הפחיד
מזל שהמתרגמים עזבו
את מניח רעפים נוצרי.
תארו לכם את השירים
בעברית עם חריזה
המשמעות נפרדת
ממערכת הכריזה.
אז יאללה ביי כולכם רק מהכתבה הזאת.
נקווה שיופיעו באטלים כאלה עוד.
חסל, נגמר
נהיה קצת מאוחר
נמשיך אולי מחר
ומצד שני, אולי בכלל לא.
''אליפות הבאטל של עין הדג''
בסיבוב הבא: רד פיש, דן ברזל ו- ravy. נדע מי באמת שולט, מי פלצ"ן מתנש"א, ומי מסוגל להכניס לבאטל שלו יותר שמות סרטים שהופצו לפני שלונג ג'ון נולדה.
לא הוגן.
לחרוז אני לא יודע, ובהבאת שמות סרטים שיצאו לפני שלונג ג'ון נולדה אני לא יכול להתחרות ברבי או בדן. אבל אני עושה סנדוויצ'ים טובים.
אז תעשה את הקייטרינג של הבאטל.
עכשיו המשקל תקוע לי בראש
תגובות אני יותר לא אוכל לחרוש.
כי עכשיו כל תגובה שאני אקרא,
ישר במשקל לי היא תתקע
אז מה עכשיו נשאר לי לעשות?
לקרוא תגובות,
לא להתייאש,
או פשוט נעלה את המחשב באש.
אז מה אם בבאטל אנוכי גרוע?
לי אין ברירה, המשקל תקוע.
אז תעזבו אותי בשקט, היה ממש נחמד
אבל אם לא אפסיק תזרקו אותי מהגג
יו יו ביצ'!
(כן כן, i suck, אבל למי איכפת)
לא הוגן?
הפתרון לכל בעיותיך:
http://www.rockstargames.com/rhymerator/
(נגנב מהניוזלטר המשובח של קונספציה. נרשמים כאן:
הדג האדום הוא "נשיא על הכוונת"
הוא יאמר "שלום לנצח" ויבכה קצת לגננת
אך "זעקות ולחישות" לא יעזרו לדג-דגן
כי כולנו כבר יודעים שהוא כמו "יעקב השקרן"
הוא ילך אל מה שמה, לונג ג'ון, AKA "מלכת הכביש"
הם יחלקו "רגעי עצב" ואני אשאר אדיש
"קרב אגרוף הברזל" לשלטון אותי יביא
ולמי בכלל אכפת מ"נער שוליים" כמו ravy
(ותודה לתרגומון)
'מטורף, מטורף, מטורף העולם'
עוד אמרה הנעלבת, 'ואז נעלמו כולם'.
(הסבר קצר יבוא כאן חיש
זה בגלל הכינוי 'מלכת הכביש')
'חזיז ורעם'!, איזה לכלוכים!
אתה בטח גאה, אך הם היו מעוכים
שלטוננו היה מובטח – את המציאות הייתי מכופפת
עכשיו אני יודעת: זו היתה 'פנטזיה מטורפת'.
אני היא 'יד הנפץ', וזהו 'מרוץ הרעם'
לא אחוש 'רגעי עצב' עת אניף את 'אגרוף הזעם'
אני 'אישה תחת השפעה', לי 'אין רגע דל'
ומי שיתנגד לי – יומת בגז חרדל!
אמנם אתה, רד ו-ravy 'צעירים ותמימים'
אבל דינך נחרץ, ואין 'פריסה לתשלומים'
יומך בוא יבוא, עוד תקבל 'סכין במים'
(שלא כמו חתול, 'אתה חי רק פעמיים').
ו-ravy החביב – אותך אשלח ל'צוללת צהובה'
עוד תשיר זה הזמר תחת 'זהות גנובה'
כוכבך דורך, אתה 'ישו כוכב עליון'
אך הסוף, כמו תמיד, דומה ל'פיגמליון'.
כבוד העורך הג'ינג'י – זה נכון, אתה הורס
אבל כדאי שתזהר מ'רצח באוריינט אקספרס'
ארמוז מעדנות כי זה יהיה 'מסע קטלני'
איך אומרים – 'מקרה אישה'. כזו אני.
תמה מלאכת הנקם והשילם, עבר, חלף 'יום הדין'
ובפעם הבאה, דן, הייה אלי עדין.
על לא עוול בכפם נשחטו 'הטוב, הרע והמכוער' (*)
אשתה עוד כוס לחיי. מעורבב, לא מנוער.
_____
(*) המסכנים שלמעלה לא הומתו על פי הסדר הנ"ל, או על פי סדר כלשהו בכלל, ועד כמה שזה נוגע לי, אין איש מהם רע, או מכוער.
כמו דן, גם אני רוצה להודות לתרגומון, וכן אני רוצה להודות לימד"ב, שבלעדיו חייו של חובב קולנוע הופכים ל'ליל המתים החיים'. או משהו.
לונג, את "אישה בעלת נסיון"
אך "המשחק המכור" הזה הוא ממש בזיון
את אולי משחקת את "יפייפית היום"
אך את לא כה תמימה, את "האישה באדום"
אז די עם "הצגת הקולנוע הגדולה"
"הקשר הצרפתי" שלכם הוא חוכא ואיטלולא
"הקלפן והיצאנית" נחשפו לעיני כל
וכך ניצחתי ב"דו קרב הגדול"
סחתיין על האלטמן השני משנות ה70
אבל זאת לא "הצגת הקולנוע האחרונה"?
סחתיין על האלטמן השני משנות ה70
• אני שונא את אלטמן
• נדמה לי שלא ראיתי אף אחד מהסרטים שציטטתי, אז תחסוך ממני את הסחתיין
• אם התרגומון טעה, אז זה "האחרונה" ולא "הגדולה". ואולי יש גם וגם. אני מתעצל לבדוק
שיר מחאה
בואנה מה נהיה כאן בימים האחרונים
כולם מלכלכים על הטובים הישנים
"נהג מונית", "צייד צבאים", עכשיו גם רוברט אלטמן
בחייאת יא ראבק חב'רה, ביאסתם לי תתחת
סקורסזה צ'ימינו ורוברט לא סתם פרחחים
מדובר באנשים עם תעודות של סמאחים
מותר לחשוב אחרת, על טעם ועל ריח
אבל כשזה סתם ככה, הריח קצת סורח
אם בא לכם לרדת על הקלאסיקות סתם ככה
באמת זה יעזור אם לפחות תגידו למה
אחרת אני לא אחראי על מה יקרה אחר כך
מרוב עיצבון אני אתחיל פה עוד דיון על "פייט קלאב"
הלו, הלו,
לא רק שאתה קורא לכולם ללכת מכות, אתה עוד רוצה לפתוח לזה מועדון?
שיר מחאה (אנטיביוטיקה)
באמת זה יעזור אם אני אסביר למה אני לא סובל את אלטמן. אבל יעזור למה, בעצם? היה כאן דיון על אלטמן באיזשהו שלב? אנחנו רוצים שיהיה כאן דיון על אלטמן? הדרך הכי טובה להתחיל דיון רציני שכזה היא לכתוב ביקורת על סרט שלו.
לא התכוונתי להשמיץ אותו רק כדי להשמיץ, אלא כדי לתקן את הרושם שאולי נוצר לפיו אני מסמפט את האיש הזקן.
ואגב,
גם אם בא לך *להגן* על קלאסיקות סתם ככה,
באמת זה יעזור אם לפחות תגיד למה.
לא רק מתקפה צריך לנמק.
אבל לא כאן ולא עכשיו.
יאללה
זרוק סרט של אלטמן, ואני אכתוב את הביקורת עליו. אפילו יותר טוב, שלושה-חמישה סרטים כדי שיהיה לי ממה לבחור. הולך?
בבקשה
מאש, פופאיי ו"דברים שעשיתי עם לינוקס היום".
למה, מה עשית עם לינוקס היום?
לא אני. אלטמן.
לדעתי שווה להתעכב בעיקר על
מאש, תמונות קצרות והשחקן. בבקשה.
''השחקן'' הוא דווקא אחד מהפחות טובים
פעם חשבתי שהוא שווה, ואפילו קראתי את הספר. אבל ראיתי אותו שוב לפני איזה שלוש שנים, ואו שהוא התיישן נורא, או שהוא פשוט לא היה משהו מלכתחילה.
לא חכמה!
מ.א.ש סרט טוב. האתגר האמיתי יהיה להסביר לי מה מישהו מצא ב"הנשים של דוקטור טי".
קודם כל, שעתיים ולא שעה וחצי
חוץ מזה, פאן טהור הוא כידוע מושג מאוד יחסי. אני ממש לא נהנתי מהסרט ולמרות ששמתי לב לנקודות שהדגמת, עדיין זה אחד הסרטים הפחות אהובים עלי (אם להיות עדין).
אני מניח, בכל זאת, שדי ענית על השאלה שלי. שאלתי מה אנשים מוצאים בסרט והסברת לי. אני אמנם לא מצאתי את זה, אבל לפחות הבנתי את הכוונה.
אנטיביוטיקה להמונים
מה רע כאן –
כתבה מספר 846
?
ואם כבר תוקפים במאים ידועים,
הייתי רוצה לשנות בגסות את נשוא הדיון, ולהזהיר את הציבור מפני 'ספיידר', סרטו האחרון של קרוננברג.
אם אתם תוהים אם כן ללכת, אם לאו – אז פשוט, אל.
סרט מייגע, שרק בסופו (אם שורדים. אלו שהיו איתי לא שרדו עד הסוף, ועברו ל-'8 מייל') מבינים עד כמה הוא רע.
סליחה. לא יכולתי להתאפק יותר. הציבור חייב להיות מודע לסכנות.
ומה חשבת על הסרטים האחרים שלו?
על "קראש" אפילו אל תענה, אבל מה עם "אקזיסטנז", "תאומי המריבה", "הזבוב", "וידאודרום"?
את הזבוב, ואת תאומי המריבה -
ראיתי, ואני ממש לא זוכר. קורה. לא זכור לי שהתלהבתי, ולא אמהר לחזור אליו.
אקזיסטנZ?
עיצוב מרהיב, עד כמה שניתן לומר זאת על התכנים שהוצגו שם, חזון מרשים, אבל עלילה בנאלית, צפויה, ולוקה בחסר.
קרוננברג התחמש בכפית גדולה להאכלת הקהל כשעשה את הסרט.
וידאודרום?
נו, זה סרט שאני חושב שהוא טוב. הטריד אותי, גרם לי לחשוב, ובכלל, הייתי טוען שהוא גרסה משופרת של אקזיסטנז, אלמלא הסדר הכרונולוגי שמתעקש לטעון אחרת.
ועל קראש לא אענה. לא ראיתי.
ושוב בנוגע לספיידר – מישהי אמרה לי פעם שאת קרוננברג צריך לראות כשמחזיקים חזק את השלט, בעבור היכולת להריץ קדימה.
גם כאן זה נחוץ. אבל מסיבות אחרות. הסרט לא מפחיד, לא מטריד, פשוט משעמם.
כן, העלילה ב''אקזיסטנז'' צפויה ובנאלית
וגם ממש לא רלוונטית. במקרה שלא הזכרתי את זה לפני, גם העלילה ב"מאטריקס" וב"מיינוריטי" די דבילית. שים לב שבשום שלב הסרט לא מתעכב עליה אלא פשוט רץ קדימה.
ותגיד לחברה שלך שאם היא כל כך סובלת בסרטים של קרוננברג, יש את הכיסוי הזה לעיניים לאנשים שלא יכולים להירדם באור. בפעם הבאה שמישהו מנסה להראות לה קרוננברג בכוח, שתשתמש בו.
ואם רק העלילה היתה בנאלית, דיינו.
אבל כך היו גם שאר התכנים והנושאים בהם עסק הסרט.
ואת המטריקס אני רואה בשביל האקשן. אל תערב ששון בקוטג'.
את ''אקזיסטנז''
אני רואה בשביל הרקטומים באמצע הגב והאקדחים עשויי מאכלי-ים. מה הקשר בין זה לעלילה?
אם כך, אשרייך.
קרוננברג עשה סרט שאתה הוא קהל היעד המובהק שלו. לא ידוע לי כמה עוד אנשים נהנים מהפטיש הזה.
וברצינות, מה -כן- אהבת בסרט הזה?
זותומרת, אם זה לא נגד עקרונותיך לומר דברים חיוביים על סרט, אני מתכוון.
בקיצור היסטרי, לפני שאני הולך לישון
גרוס פוינט?
סרט מגניב. מוזר שהספקתי לשכוח אותו.
ופחות בקיצור, אחרי שאני כבר לא ישן
קודם כל, אם אתה מתייחס לאקזיסטס כאל סוכריה לעין, אין לי בעיה עם זה כלל. הוא אכן מעוצב באופן מגניב.
מבחינת "משחק מחשב כסרט", בוא נבדיל בין שני גורמים –
א. משחק מחשב כחלק מהעלילה – ועל זה אני יכול לומר – "נו, אז מה".
ב. עלילה שבנויה כעלילת משחק מחשב – ועל זה אומר בקצרה – "איכס".
(ועכשיו כל שחקני המחשב יכנסו בי על מה שאמרתי.)
הבדל שמגיע מבפנים?
בוא ניקח את 'עיר אפילה', שאתה כל כך אוהב.
מה מונע שם מכל האנשים לעולם לא לנסות לצאת מהעיר בה הם שוכנים? רק ה"מוארים" טורחים לנסות ולהכשל שוב ושוב.
זה לא שינוי פנימי?
וכן הלאה. אחת הדוגמאות היחידות שאני זוכר של מישור מציאות שונה -שלא- משפיע על התפיסה הוא דווקא "פלזנטויל", בה הגיבורים נשארים עם סולמות הערכים שלהם, ומשנים את המציאות (כמו גם את ההסטוריה המתועדת שלהם עצמם) על פיהם.
אז בקיצור, מעבר לעיצוב מגניב, אני באמת לא רואה נקודות אור בסרט.
המם...
"עלילה שבנויה כעלילת משחק מחשב – ועל זה אומר בקצרה "איכס". (ועכשיו כל שחקני המחשב יכנסו בי על מה שאמרתי.)"
נכון. אני יכול להתחיל ראשון?
מה יש להבין פה.
מה ההבדל, למען השם?
מנגנונים שונים, אותה תוצאה. הסביבה משנה את הדרך בה אתה חושב. הבוסים הגדולים למעלה מעצבים אותך כגוש חומר לח.
גם בטרומן, "אלוהים" ניסה לעצב לטרומן דרכי מחשבה. הבעיה, מבחינת ההגיון הפנימי של הסרט, היא שהוא הצליח יותר מדי. הערכים שהונחלו לטרומן הם ערכי האמריקאיות הקלאסית. מה לעשות שאותם ערכים (תיאורטיים) כוללים גם את החתירה לחרות ואמת?
בטרומן ניסו, ונכשלו.
ומה הקשר למועדון קרב בכל הסיפור הזה? מועדון קרב הוא לא יותר מאוסף של תיאוריות מרמיטיות. או שזה עובד להפך?
יאללה, אין הבדל
עכשיו תסביר למה הרעיונות ב"אקזיסטנז" דפוקים והרעיונות בשאר הסרטים מהז'אנר המצומצם הזה הרבה יותר מחוכמים.
מתי אמרתי את זה?
פרט לפלזנטויל, אני אכן רואה את כל הז'אנר לעוס ונדוש עוד מבטרם ראשיתו.
אם אתה רוצה ליצור מציאות חליפית, אתה לא צריך אמצעים טכנולוגיים בשביל זה. לכשכש בכלב, האסיר הספרדי, המשחק, ואחרים – עשו את זה יפה יותר.
יש איזה סרט, שכל פעם אני שוכח את שמו, נראה לי מאמצע שנות השמונים, בהם ילד מקבל ארבעה דיסקים של משחק מחשב, ובערך נשאב פנימה. כל מה שראיתי אחר כך, כבר היה מיותר.
אבל למטריקס יש האקשן, ולאקזיסטז יש את העיצוב, ולעיר אפילה יש את המשהו שגורם לאנשים לאהוב אותו (אולי זה גורם להם להרגיש מרוממים מעם?).
אבל הרעיון הטהור? נדוש להחריד.
ילד שנשאב לתוך מחשב
יש סיכוי שאתה מדבר על "טרון"?
http://us.imdb.com/Title?0084827
כמו שאומרת בדיחה ידועה
על מתמטיקאים, סיכוי כלשהו תמיד קיים.
אבל במקרה הזה – צר לי, לא.
ילד שנשאב לתוך מחשב
אה, הנה –
http://www.imdb.com/Title?0109327
והוא לא בדיוק נשאב אל המחשב.
וואלה
זה הסרט שישר חשבתי עליו כשראיתי את ההודעה שלך. אבל בגלל שזה לא נראה לי כמו מה שתיארת ובגלל שאני לא ממש זוכר את הסרט, ארר, לא כתבתי כלום.
אני חושב שזאת היתה פעם ראשונה שהבנתי
שסרט יכול לשקר לי, ודי חיבבתי את הרעיון.
תודה רבה קיפוד.
במשך הרבה זמן ניסתי להיזכר איך קוראים לסרט הזה כדי לראות אותו שוב, תודה רבה.
בעצם עוד שאלה.
למישהו יש מושג איך קוראים לסרט בעברית? לא מצאתי אותו בתרגומון
סריקת מוח אאל''ט
אני אתנדב לרדד את מרקוזה
כדי שמי שבאמת מבין בפילוסופיה יוכל להוציא את העצבים שלו על טמבלים כמוני, להגיד שסילפתי הכל ולתת פה הסבר מדוייק ורציני יותר (אילן רטנר* שם בדוי, האם שומע, עבור?)
ישנן שלוש צורות של דיכוי, עפ"י מרקוזה (או עפ"י דן ברזל שזוכר את מה שחכמים ממנו הסבירו לו באופן דיי מעורפל):
• "תתכופף!"
• "אם תתכופף אני אתן לך תפוח"
• "הנה לך תפוח"
וההבדל בין צורות הדיכוי האלה הוא מהותי. הצורה הראשונה היא דיכוי גלוי, שברור שיש להתקומם נגדו. הצורה השנייה יוצרת התנייה שעלולה להיות מסוכנת. הצורה השלישית היא כבר דיכוי נסתר, מאחר והקשר בין התפוח לכך שבסופו של דבר אתה תתכופף מרצונך החופשי ובלי להרגיש מאויים הוא לכאורה לא קיים.
זה ההבדל, נדמה לי, במה ש-ravy כתב. אקזיסטנז, אם מפרשים את האלגוריה (הרדודה) שבתוכו, גורר לכיוון השלישי, להבדיל משאר הסרטים (אולי למעט "טרומן"). והוא גם מקשקש המון על אקזיסטנציאליזם בגרוש, אבל זה כבר נושא אחר, ולי בכלל אין זכות דיבור.
ובלי להיכנס לדיון על "מועדון קרב", זהו גם סרט שמתעסק, בין השאר, עם צורת הדיכוי השלישית, הנסתרת. זה הקשר.
אני אתנדב לרדד את מרקוזה
האמת היא, שדביל ככל שאני אולי נראה, אני כן מסוגל לחפש מאמרים ברשת, אם אני יודע לאיית את שם נשואם. אממה, פגם קטן לי, ואיני יודע כיצד מרקוזה כותב שמו בלעז(*).
——————-
(*) האמת, עד הודעה זאת של דן, לא ידעתי בכלל שמדובר על מישהו אמיתי, ולא סתם עוד תסריטאי משועמם שמנסה לשקר לקהל. אבל לא נספר לכם את זה.
ובאיזה סרט שמעת את שמו מוזכר, חוץ מהסצינה המביכה ההיא ב"כיפור" של עמוס גיתאי?
מעולם לא ראיתי סרט של גיתאי.
היום יהיה הראשון. קדמה.
לא! לא! לא! רחמנות על עצמך!
ותר על גיתאי. לך לפעילויות יותר מהנות, כגון הטחת הראש בקיר או ספירת גרגרי אורז בשקית של קילו.
250-+52,420
אני פשוט סקרן.
מה "כולם" מוצאים בו?
למשל, כשעברתי פעם אחרונה על הרשימה הזאת –
http://www.rottentomatoes.com/contrib/top.php?job=Director
מתוך שלושים הבמאים "העליונים", רק שלושה הם בני דורנו. שני במאי אנימציה, וגיתאי.
אז מה… מה גורם להם לאהוב אותו כל כך?
סקרן. כזה אנוכי.
תכננתי לכתוב כתבה על סרטי'המציאות אינה המציאות'
(הסיבה שלא עשיתי זאת הייתה בין השאר שעצם אזכור סרטים מסוימים בהקשר זה היה עלול להיות ספוילר) אבל הנה עכשיו מתפתח פה דיון על הנושא, ואפילו דיון מרתק, שעוסק בדיוק בסרטים עליהם רציתי לדבר. תמשיכו לגנוב לי את הפילים מהמה.
מה שאותי עצבן בסרט
הוא הטכנופוביה המיושנת להחריד שלו. היה ממש ניתן לראות איך מאחוריו עומד זקן נרגן ומורה באצבע: "הדור הזה מתעסק כל היום במחשבים וזה יתנקם בו יום אחד. איפה הימים הטובים שאנשים התהלכו בחוץ בגינות? צריך ללמד אותם שכל הוירטואלי הזה מסוכן להם!".
האמת הסרט נפתח לא רע, אבל אחרי חצי שעה כבר חיפשתי איפה לוחצים על quit game. השאלה שלא הרפתה ממני היא – זאת מעצבת המשחקים הכי מוכשרת בעתיד? אני מבין שקרוננברג פסימי אבל עד כדי כך? משחק המחשב בסרט נראה כל כך משמים, עד שהייתי כבר שוקל להתהלך בחוץ בגינות.
טכנופוב?! קרוננברג?!!
כאילו, דייוויד קרוננברג? הבמאי שבסרטיו ובראיונות עימו טוען שהמין האנושי עבר תהליך אבולוציוני אי שם במאה ה-20 והפך לחצי אדם חצי מכונה? והוא לא בהכרח אומר את זה כדבר רע? דווקא הוא טכנופוב?
"אקזיסטנז", לדעתי, בכלל לא מתעסק בשאלת הטכנולוגיה מול האדם ברמה הזאת, שהיא אכן קצת אנכרוניסטית. הוא משתמש בטכנולוגיה של המשחק כמשל אקזיסטנציאליסטי (כדברי הגיבור, שמתלונן שהוא נמצא במשחק הזה שהוא לא מבין את החוקים שלו ולא מוצא את המשמעות שבו ושאר פילוסופיה בגרוש).
אקזיסטנציאליסטי?! הא?!
אה! אתה מתכוון כמו קיוב! בסדר, תמשיכו להתחרות בזריקת מילים שאני לא מבין. (מה המילה "קיומי" כבר עשתה לך, תגיד?
)
סופרקאליאקסזיסטנציאליסטיקאקספוננציאלידושס!
עברית, בבקשה...
זה היה עם "דושי" בסוף בתרגום, למען החרוז…(והוא עדיין היה רע)
אוף, איזו הודעה מיותרת.
המילה ''קיומי''
לא עשתה לי כלום, אלא שהיא לא קשורה לזרם האקזיסטנציאליסטי בפילוסופיה. יש מונחים שפשוט לא מתרגמים. היית מתרגם "אלגברה דיפרנציאלית" ל"אלגברה הבדלית"?
הזרם האקזיסטנציאליסטי, ברידוד חינני במיוחד, צמח במאה ה-20 וניסה לכפור בפילוסופיה שקדמה לו, שהתבססה על נסיון למצוא משמעות בחייו של אדם, בין אם באמצעות דת ובין אם לאו. על פי האקז', משמעות החיים נעוצה בחיים עצמם, ועל פי חלק מההוגים במוות שמגיע בקיצם. מכאן שחייו של אדם לא באו לשרת אידאלים נעלים, אתוסים נשגבים, או ערכי מוסר חשובים. אדם פשוט חי, קיים, וזהו. אין משמעות או סיבתיות מעבר לכך, ואם ישנה, כל נסיון להבין אותה הוא עקר וחסר סיכוי בכל מקרה.
הזרם נולד בצרפת, וההוגה החשוב ביותר שלו הוא ז'אן פול סארטר, אם כי הבסיס הונח כבר ע"י ניטשה, שהרג את אלוהים כמה שנים לפני כן.
הקולנוע גם הושפע רבות מהזרם. "עד כלות הנשימה" של ז'אן לוק גודאר, מעבר לכך שהוא נחשב לאחד הסרטים החשובים ביותר בגל החדש הצרפתי בשנות השישים, נחשב גם לאחד הסרטים האקז' החשובים ביותר.
ומאחר ונדמה לי שאני נעשה רציני מידי, אני אחזור מהר לרדד באמצעות ציטוט משיר אקזיסטנציאליסטי של להקת רוק, רחמנא ליצלן, שהרי ידוע שמוסיקאים הם עם נבער וחסר דעת, שכל מה שמעניין אותו זה סקס, סמים ואלכוהול, ולא פילוסופיה חלילה:
(שתי נקודות למי שמכיר)
ובכל זאת
ראיתי כמה סרטים של קרוננברג בחיי ולכן אני בהחלט יכול להסכים איתך שקרוננברג עצמו לא טכנופוב, וזאת גם בלי לקרוא ריאיונות רלוונטים.
ועדיין התחושה הזאת ליוותה אותי במשך רוב הצפייה, שיש כאן מישהו שמביט מבחוץ על עולם משחקי המחשב ולא בלי קורת רוח.
יכול מאד להיות שכיוון המחשבה הזה יהפוך לזניח בצפיה שנייה, אבל מאז ראיתי את הסרט בקולנוע לא הייתה אחת כזו, ודי בכוונה. לפי מה שזכור לי מביקורות הקולנוע המהללות של התקופה לא הייתי היחיד (אחת הביקורות הראשונות שקראתי של אורי קליין הייתה על הסרט הזה ובה הוא שיבח את קרוננברג על שהוא מזהיר אותנו מפני הסכנות שבעולם וירטואלי, או איזה קשקוש קלייני שכזה).
אני יודע שביקורות קולנוע, ועוד של אורי קליין, מהוות בסיס רעוע למדי להתלות בו, ועדיין אני לא האדיוט היחיד, שראה כך את הסרט.
אני! אני! אני!
אהבתי את אקזיסטנז. את הרעיון, את הביצוע, את הפסיכיות, את הרקטומים, את הדמיון על פני קנה מידה, את האקדחים החיים, את הכל.
ועדיין, יש לומר את האמת: 'וידאודרום' טוב יותר, ועוסק באותו נושא. אם יהיה לי זמן לנשום, הוא הראשון ברשימת ה'מה היה' שאני רוצה לכתוב עליהם. סרט מהמם.
איפה כולם
ראו את "וידאודרום"? היה אותו איפהשהו בטלוויזיה כשלא שמתי לב? אני ראיתי אותו פעם אחת בספריה של סינמטק ת"א, ופעם אחת בקלטת שקניתי בטאוור, לפני שהיה לי די.וי.די.
''ספריות וידאו''
קונספט מוזר.
הקרינו אותו באחד מערוצי הסינמה
''הצגה שנייה'', יום רביעי ב-22:00
אי שם ב-1996
תרשו לי להתערב בגסות
תאומי המריבה נמצא בערך שתי רמות מעל כל האחרים. עם כל הכבוד לרוח המעוותת בקראש, הזבוב, אקזיסטנס וארוחה עירומה, תאומי המריבה הוא היחיד שחוצה את הגבול שבין לתת לך את התחושה שאתה צופה במשהו ממש מעוות, לבין לתת לך את התחושה של משהו ממש מעוות. לא ראיתי את סרטיו המוקדמים האימתיים של קרוננברג, אבל בין המאוחרים זה בהחלט לוקח בגדול.
(ואקזיסטנס חרא)
אבל תגיד ת'אמת
איך מירנדה ריצ'רדסון? נסיון העבר (שלגיה במקרה הזה) מוכיח שהיא יכולה להפגין יכולת משחק מהפנטת גם בסרט שהוא פשוט גרוע.
מגיד ת'אמת
אחלה, באמת.
ורייף פיינס?
לא יודע.
כמה קשה כבר לשחק בנאדם דפוק בשכל?
קורץ לעצמך גם כן
סחתיין...
שיר מחאה (כה''בטיביוטיקה)
*יש* באתר ביקורת על סרט של אלטמן (גוספורד פארק). אמנם היא די קוטלת (וגם שלי) אבל בהחלט אפשר להתחיל את הדיון שם (יש לי תחושה שאלטמן ייעלב אם נתחיל דיון עליו בסרט של אמינם.(
כוונתי הייתה
לביקורת על סרט ישן של אלטמן, לא על סרט עדכני שלו. נדמה לי שגם אוהדיו יסכימו שיש הבדל בין סרטיו האחרונים ובין סרטי שנות השבעים שלו (שאין לי משהו נגדם, סך הכל. אני סתם לא חושב שהם מה שעשו מהם, וכמו ש-ravy כתב בהקשר אחר, לא מזיק לבחון קלאסיקות ולבדוק האם הן עומדות במבחן הזמן).
אז יאללה, ravy, על מה אתה כותב?
מסתבר שעל ''מאש''
כי הוא היחיד שחזר על עצמו מספיק פעמים, ואני לא אוהב את "השחקן".
לא שזה משנה, בגלל שהרוב הולך להיות באופן כללי על הסרטים של אלטמן ועל מה אני מוצא בהם.
לא ש*זה* משנה, כי אני מנחש שאם אני באמת אכתוב משהו כזה, הכל יירד בעריכה מחשש לשניצקלייניות ובסוף לא ישאר כלום.
לונג ג'ון נולדה אחרי ''יעקב השקרן''?
אז הילה מקרית ביאליק לא באמת הכי צעירה באתר.
איזה כיף, עוד סרט שאתה לא מכיר
ravy ידידי, כרגיל אתה מגזים
מה גם ששכחת לכתוב בחרוזים
הגרסה המקורית של "יעקב השקרן"
היא לא מ-99 אלא דיי ממזמן
ביץ'!
http://us.imdb.com/M/title-exact?Jakob,+der+L%FCgner+(1974)
(היי, יש כאן באג עם הלינק…)
כדי ללנקק כראוי
הכנס ל-IMDb דרך הלינק של תרגומון (הלינק שנתת) ואז לחץ על אחד מדפי הסרט האחרים וקשר אליו (או חזור לדף הפרטים העיקריים והשתמש בו):
http://us.imdb.com/Title?0071688
חלף עם הרוח.
אני דג מלוח.
אם היית ממשיך את הפתיל על צ'ימינו
במקום לשבת על התחת ולהמציא חרוזים, אולי הייתי מכבד את ההודעה הזאת בתגובה.
אהם, אופס.
יא אללה איתך...
מה אתה רוצה מהחיים שלי?
מה יש להמשיך בפתיל על צ'ימינו? אני כתבתי משהו. אתה תיקנת, הארת והערת. אז מה עכשיו? אני צריך לכתוב "לא, אתה טועה ומטעה" סתם מכוח האינרציה, אפילו אם אני בכלל שמח שלמדתי משהו חדש ומוכן להמשיך הלאה בחיי?
אם אין לך מה לכתוב, סבבה
סתם הנחתי על בסיס הודעות קודמות שהיה לך והחלטת שחבל על המאמץ. פליז אקסקיוז.
יצאתי מהסרט עם טעם של עוד, והנה קיבלתי.
תמשיכו כך, שניכם.
לתת לאמינם את האוסקר - ומיד!
לא כי זה מגיע לו או משהו. פשוט – הזמן המוקצב לנאום תודה באוסקר, בדיוק כמו ב"באטלס", הוא 45 שניות. אם אמינם יזכה, האם הוא יפרוץ בנאום מחורז וגדוש "פאק" שבו הוא יעליב את סטיב מרטין כמיטב יכולתו? רק בשביל זה שווה לתת לו את הפרס.
יש לנו מנצח!
כמעט ונתתי קולי לשלמקו, למרות שגם לונג-ג'ון הביאה אותה (או שיחקה אותה, או איך שאתם הילדים קוראים לזה היום) בשיר עם שמות הסרטים – אבל הפיש לקח ובלי חרוזים אפילו.
:)
ופרס של כבוד ליגואר, על רוח הלחימה ועל כתיבה (לוקה בחוסר משקל, אבל משעשעת) בשפה שניה, עסק קשה.
ידעתי
ששאלו אותי אם אני רוצה לראות הסרט.
אמרתי מה פתאום?
ממש לא הצליחו לשכנע אותי לראות את זה.
אף אחד.
אף אחד לא הקשיב לתחושות שלי.
אחר כך כשכולם הלכו לראות את הסרט.
הם הבינו שצדקתי.
והמליצו לאחרים לא ללכת לראות אותו, כי זה ממש מיותר!
אז אני ידעתי.
ניסיתי להציל אותכם בהתחלה:)
מיאו:)
אחד הסרטים היותר מאכזבים, אם כבר זמר ועוד ברמה שלו לפחות שישימו עוד מוזיקה.
שלא לדבר על האחות ה"מפגרת" משהו שלו.
עם כל הכבוד
הסרט לא היה משהו אבל אחותו הייתה ממש מקסימה
מתוקה, חמודה , חכמה ותמימה.
מה היא אשמה במתרחש סביב
היא הרי לא השתתפה בשום ריב.
שאלה בנוגע לתרגום
איך תרגמו בארץ כל מיני מושגים כמו "8 מייל" ו"313", שאני לא הייתי מבין אלמלא צפיתי בסרט יחד עם שותפתי האמריקאית, שצבע עורה כצבע הלילה?
"8 מייל" הוא שם של כביש שחוצה, כך הבנתי, בין האיזור השחור של דטרויט לאיזור הלבן של העיר, וה"313" שאמינם מתייחס אליו בבאטל האחרון הוא איזור חיוג של השכונות השחורות לעומת המספר השני שמוזכר בסרט (ששכחתי), שהוא איזור החיוג של האיזור הלבן.
אוי, והרגע בדקתי וזה גם מוסבר יפה בימד"ב:
http://us.imdb.com/Trivia?0298203
אז איך התמודדו עם זה בכתוביות התרגום? (ובכלל, איך התמודדו עם הסלנג?)
אתה מתכוון, ''איך התמודדו עם העגה?''
שאלה בנוגע לתרגום
הסבר ל-8 מייל לא ניתן בתרגום.
לגבי אזורי החיוג, יש קטע שבו אמינם (סליחה, ראביט) עובר חזרה לטריילר, ומסבירים שהוא עבר לאזור חיוג אחר. אחרי הקטע הזה, כל עניין מספרי הטלפון היה די מובן.
אני מסכימה איתך
גם אני לא הבנתי את כל הדברים האלה אלא רק אחרי הסרט.
810 הוא החיוג של האזור הלבן.
ולפי דעתי זה סרט מחורבן.
אני צריכה לעשות עליו עבודה בקולנועוזה הדבר הכי נורא שיש.
לפני כמה הודעות אמרת שאהבת את הסרט!!!
טוב, ראיתי.
אבל ייאמר להגנתי, שזה לחלוטין לא היה מתוכנן, ושיכול להיות שבסופו של דבר כן היה עדיף לראות את שבועיים מראש.
בכל'ופן, דווקא כן היו כמה נקודות אור בסרט- בעיקר פרצי הצחוק הרועמים שבקעו ממני באי אילו קטעים. אז מה אם זה לא היה מתוסרט כקומדיה? מבחן התוצאה הוא שקובע, לא?
בכל אופן, כל האנשים שהיו באולם (קרי, אני, אישחד שהיה איתי,ועוד זוג ותו לא) הסכמנו חד משמעית שאולי יש הגבלת "14" על הסרט, אבל צריך גם לצרף הגבלת "מיותר לאנשים מעל גיל 16".
חלקים נרחבים מהסרט פשוט הצקתי לאישחד שבגללו ראינו את הסרט (טוב, חצי בגללו) בשאלה האם אמינם כבר מגניב. משום מה זה לא כל כך קרה.
נו, טוף, על טעויות משלמים.
__________
העלמה עפרונית, בסרט שני תוך שבוע. הידד!
לאמינם יש תסביך אדיפלי
ופחד מנשים. כי כולן זונות דו פרצופיות, מחומצנות והרסניות, לעצמן ולסביבה. מציק לראות אותו משחק את הבן הגואל והמושיע, האח הגואל והמושיע, החבר הגואל והמושיע- כמה פולחן אישיות יכול להיות בסרט אחד? ואיך בסרט הזה אמא של ג'ימי לא מכה אותו,או מאחלת למותו או סתם משתמשת בחומרים שונים? אולי לבחור יש בכל זאת כבוד לאמו המטורללת, אז הוא סתם עשה ממנה שרלילה עייפה ואדישה.שימו לב לזיון הארוך והאגרסיבי עם ב. מארפי- נדמה לי שהתכנית המקורית היתה לצלם אותם כשהוא מרים אותה לגמרי, ובכך להראות אותו באור עוד יותר הירואי- נשים נתלות עליו, תרתי משמע. אבל הבחור כחוש למדיי, לכן מרפי יושבת על ערימת צמיגים. כפיצוי על כך, הסצינה נורא נורא ארוכה- הוא אולי לא אקרובטי מספיק, אבל הוא לא גומר מהר. וגניחותיה של מרפי מוסיפות עוד כמה נקודות לזכותו. מישהו התלונן על כך שהסצינה לא מלווה במוזיקה. עוד לא החלטתי אם הוא צודק.
גם את חבריו מושיע הארנב- הוא נוהג כשהם מסוממים. הוא מנהל שיחת נפש עם חברו המושפל והפצוע.הוא מכניס קצת היגיון לשיחות תסמונת הטארט שלהם (אתם יודעים, כשבן אדם מקלל בכפייתיות).
בריטני מארפי מרתקת בסרט הזה. היא זולה, חנפנית, לא מילולית במיוחד ועושה רושם של מסוממת רוב הזמן. אבל דווקא זה מה שהופך אותה לכל כך קשה להבנה ולהשגה, מסתורית ונחשקת. דרכיה מעוותות ונסתרות (גם לעצמה, אני חושבת), וכל זה מהווה סוג של אתגר. רדוף אחרי הסוררת, ונסה לאלף אותה. עד סצינת הזיון מארפי היא גרופית נגררת, חסרת כבוד עצמי ולא מזיקה.ג'ימי בטוח שהשיג את מבוקשו, ומקבל אגרוף בבטן. כמות החרא שהוא אוכל כדי להגיע אליה כמעט הפכה את פריחת הביוב הזו לאלילה שלי.
ועוד לא הבנתי- הם יהיו בסוף ביחד? האמת- אני מקווה שכן.
וידוי כואב- אני מודה שקצת התאהבתי בדמותו של ג'ימי. לכמה זמן שכחתי שזה אמינם, ורציתי גם אני להגאל. קן יו בי מיי הירואו, בייבי?
הייתי מסכים איתך, אלמלא הבלבול הקל.
לא החברים שלו סובלים מתסמונת טארט. ב. מרפי סובלת מתסמונת טארט –
http://www.bartleby.com/61/19/T0051900.html
החברים שלו סובלים מסתם טורט פשוט.
הארץ. לא מה שחשבת.
ביום שישי האחרון פורסמה ב"הארץ" המלצה על "8 מייל" שנשמעת כמו פרודיה מצויינת על אורי קליין, שלא הייתה מביישת את אפעס, מוסף הסאטירה החדש והמצוין של המוסף:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=434501&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
נחמד שהוא אהב את הסרט, אבל בחיי שהופתעתי לקרוא שהסרט הוא "פנטסיה ריאליסטית שנעה בין בדיון למציאות", שהעלילה מתקיימת ב"חלל סימבולי", שנושאי הסרט מקבלים טיפול שנותן להם "נפח וצביון שלא הכרנו עוד" ושהסרט הוא "חוויה מרשימה ביותר ואפילו מרטיטה".
ואם קליין כבר כל כך התלהב מ"גדולתה ומורכבותה של מוסיקת הראפ", מעניין מה הוא היה חושב על הביקורת של לונג ג'ון.
הארץ. לא מה שחשבת.
מה הם אותם "סרטים יציגים"?
וואלה. קראתי את הביקורת
וחשבתי שהיא אחת הפחות "פארודיות" שלו, במובן זה שאפשר להבין למה הוא מתכוון. כל העניין עם החלל הסימבולי, למשל, הוא מבחינתי דרך לגיטימית ומובנת (אם כי עילגת) לתאר משהו שהוא ראה בסרט ואפילו משהו מרכזי.
מצד שני, "פנטסיה ריאליסטית שנעה בין בדיון למציאות" זה באמת שוס. אפילו לא שמתי לב שהוא כתב את זה.
זה לא שהוא לא מובן
להפך, אני חושב שברגע שמבינים את הגישה של קליין לקולנוע, הביקורות שלו הופכות מכתב חידה תמהוני והזוי לטקסטים נהירים לגמרי. עדיין תמוהיים והזויים, אבל נהירים. הערך הפארודי נעוץ כאן בכך שהוא כותב גבוהה-גבוהה על סרט שהוא במוצהר נמוך-נמוך, חביב ככל שיהיה. זה שווה ערך לכך שהוא היה כותב כך על "פוקימון 3".
זה דווקא היה לי הגיוני לגמרי.
הממ. יכול להיות שגם אני תמוהה והזויה.
''מוסף הסאטירה החדש והמצוין''?
*מדור* הסאטירה החדש של העיתון ההוא, במוסף סוף-השבוע שלו, שבא בעקבות מוסף אותו הם חילקו ביום העצמאות תחת השם האירוני "מצב הסאטירה" (רע מאוד, תודה ששאלתם), מכיל את ריכוז הקרשים הגבוה ביותר אותו ראיתי מאז ל"ג בעומר האחרון. לא מצחיק, לא שנון, ואפילו לא פוגע ונשכני. גורנישט מטגורנישט.
אני מפסיק פה, כי זה לא אתר ביקורות תקשורת, אבל אני אגיד רק שמזלו של העיתון הזה הוא שאני קורא אותו בשל היותו עיתון רציני. סאטירה זה לא בשבילם.
רק כדי להעמיד דברים על דיוקם (אכן מדור ולא מוסף), "אפעס" היה קיים גם לפני שחבריו הוזמנו לפרסם את כתביהם ב"הארץ", ולפני הספיישל של "מצב הסאטירה". ונכון שזה לא תחליף מספיק טוב ל"כיכה המדינה", אבל זו בינתיים התוספת היחידה של רוגל אלפר למוסף שאני שלם איתה. הפארודיות של "אפעס" על הפובליציסטים השונים בתקשורת הן היסטריות לדעתי. אבל נעזוב את ה
הזה לנפשו, אני מניח.
אגב, אתה מודע לכך ש"ריכוז הקרשים הגבוה ביותר מאז ל"ג בעומר" זה
דיי רקוב בפני עצמו…? 
אז 4 שנים אחרי אני כותבת תגובה-כולל ספויילר אבל אחד
אבל זה למען מי שמתעניין או חושב לראות את הסרט וגם בגלל שממש מכעיס אותי איך שהסרט ואמינם הוצגו כאן
דווקא באתר הזה שאני אוהבת
8 מייל סרט מצויין אבל באמת
הוא מעביר את מה שהוא צריך להעביר בצורה מצויינת ואני לא מסכימה עם המבקרת כלל, זה לא נכוןשרק בסוף מבינים אותו בגלל סיכום שיר בקרב,הכמה שירים בסוף רק מעצימים,כמו את מה שהצופה (לפחות אני וכל מי שהבין את הסרט בצורה נכונה)הרגיש שבעבע לפני השטח,מן התפרצות כזו שאם הצלחתם להזדהות(לא מבחינת שקרה לכם אותו הדבר)במהלך הסיפור ולא להתייחס לזה כמו המבקרת ש"לא קורה כלום".
אפשר לראות בתגובות הקטנות בפניו של אמינם כאשר הוא מתבונן במתרחש מסביבו למרות שהוא לא ממש משתתף בזה, במשך כל הסרט אפשר להזדהות איתו ,להרגיש אותו,אז זה לא היה סרט הוליווידי טיפוסי שאנחנו מורגלל\ים איליו עם מיליון דברים שיכולים לקרות בשבוע אחד אבל אבל זה מסוג הסרטים האלה שיודעים להעביר תחושות, מצבים ולרכז את הכול בצורה מצויינת
זה סרט מציאותי ואכן מבוסס על אירועים מחייו של אמינם(הסצנה הראשונה למשל)
אני גם מעריצה של אמינם וזה לא הסיבה שאהבתי את הסרט-אבל זה נכון שמי שממש יהנה ויבין את הסרט זה אלו שיש להם הכרות מוקדמת עם הזמר-מבחינת האופי ומי שהוא וממש לא כדאי ללכת לסרט עם הסטיגמה הזאת של "ראפר לבן שונא נשים שמנבל את הפה" כי הוא בהחלט הרבה יותר מזה,
בהתחלה שמעתי רק כמה שירים שלו אבל ממש מצויינים ואפילו לא ידעתי שכל מה שהוא מספר בשירים שלו אמיתיים כשגיליתי זה גרם לי רק יותר להתעניין בו ובשיריו ובאמת זה לא שאני אוהבת ראפ אבל פעם בהמון זמן כשיש אומן כל כך מוכשר עם שירים כל כך מגוונים ומרגשים(נכון שיש ניבולי פה…אבל בהחלט אפשר להתעלם מזה)שיש בהם הכול הומור,סיפורים אמיתיים והכול בחרוזים מצויינים ובעיקר המון המון אמת וביקורת עצמית שלא כמו ראפארים אחרים שנוהגים להלל את עצמם שרים לי על תכשיטים(או בלינג)וכוסיות הוא פשוט לא מפחד לאמר מה שהוא חושב ובאמת יש לו גאונות מסויימת מבחינת הלירקס והחרוזים ואין איך להסביר יש לו כישרון יוצא דופן
ו מי שלא באמת שמע שירים שלו עם ידע כללי על הרקע שלו וניסה להבין את המילים והמשמעות שלהם אלא סתם שמע שיר וחצי ברדיו באמת אין לי מה לצפות שיאהב אותו וגם התייחסות לכך ששופטים לפני שמכירים או מבינים באים לביטוי בשיריו.
יש משפט באחד מהשירים שלו שאני לא ממש זוכרת משהו כזה:
"אני יעשה לעצמי ככה וככה לפני שאני איי פעם ינשוך לעצמי את הלשון וישתוק שוב" ובסרט רואים את זה ששותק ומבין במהלך ההתבגרות וההבנה הזאת שהוא לא צריך לשתוק כי זה יעשה לו הרבה יותר רע מאשר מה שחושבים עליו
הפסקה הזאת אם ספויילרים
מה שעוד אהבתי בסרט זה בתחרויות שבסוף הוא מתמודד נגד הראפרים האחרים שלא שמו עליו וקרעו אותו במכות זמן קצר לפני זה אפשר לראות את הייצוג שלהם שם:
חבורת מתלהבים שחושבים שהם טובים מכל אחד אחר ואשכרה הכתירו את עצמם ככה ובעצם מה שהם שרים זה זיבולי שכל בסגנון "אבא שלך היה צריך לשים קונדום תבין אני בחור חזק ממך לך ברח לאמא שלך ולאבא הגמד שלך"שבעצם ריקים מתוכן ממשי וברגע שאמינם פותח את הפה יוצא משם רק אמת עלהים בצורה מבדרת למדיי,ובעיקר נכונה עד כדי כך שזה שהכי החשיב את עצמו נשאר עם הפה סגור—מה שקרה בתחילת הסרט לאמינם מתחושה מוצדקת שלא מחשיבים או פוסלים אותו מההתחלה כיוון שהוא לבן–זה ממש יפה לראות את המהפך הזה וזה בעצם הביטוי לשינוי שעבר למרות שאפשר לראות את השינוי בהדרגה במהלך הסרט 0-זה לא ממש שינוי כי האיכויות האלו תמיד היו בו אך עד אז הוא לא הראה אותם
אלא רק כתב-ובשלבים מוקדמים רק בכתיבה הוא הביע את כל מה שיש לו
נגמרו הספויילרים
אז זו המלצה מכל הלב לשאול על שיריו הטובים ביותר או אפילו לקרוא את הלירקס קודם ואז לשמוע ואני מבטיחה שאין סיכוי שלא תתמכרו אליו
לקחת 5 דקות ולקרוא את הביוגרפייה שלו
ואחרי כל זה
באמת שתוכלו להפיק את המיטב שבמיטב מהסרט הזה ותהנו לשמוע (גם אם לא להעריץ את אמינם-מה שקשה לי להבין איך אפשר שלא)