 |
||
| אחרי שהצליח לעשות קומדית-שואה מצליחה, רוברטו בניני עובר לדבר המצחיק הבא. הסרט הבא שלו, 'הנמר והשלג' עם ז'אן רנו ועם עצמו (כמובן), יהיה קומדיה נוגעת ללב שתתרחש במלחמה בעירק. |
01.10.2004
|
|
יומית
אחרי שהצליח לעשות קומדית-שואה מצליחה, רוברטו בניני עובר לדבר המצחיק הבא. הסרט הבא שלו, 'הנמר והשלג' עם ז'אן רנו ועם עצמו (כמובן), יהיה קומדיה נוגעת ללב שתתרחש במלחמה בעירק.
אחרי שהצליח לעשות קומדית-שואה מצליחה, רוברטו בניני עובר לדבר המצחיק הבא. הסרט הבא שלו, 'הנמר והשלג' עם ז'אן רנו ועם עצמו (כמובן), יהיה קומדיה נוגעת ללב שתתרחש במלחמה בעירק.
אהרו''כ
יש שלא יאהבו את הביטוי קומדיית שואה, אבל זה מה שזה, הוא לא החליט עם הוא עושה סרט תיעודי או קומי או דרמתי, יצא קצת מהכל ולא מספיק מוצלח מהסיבה הזו. נקווה שיהיה שקט. שיהיה שונה, חוץ מזה- מה פתאום הצאתם אותו מהקבר ? מישהו ראה אותו לאחרונה ? הוא חסר למישהו ?
ממש לא
סליחה באמת
ז'אנרים זה דבר נזיל, כשהשילוב בינהם אינטגרלי לסרט לא צריך בכלל להחליט אם מדובר בסרט קומי או דרמטי (תיעודי זה בטח שלא, להזכירך סרט תיעודי זה הדבר הזה שעושים כשמצלמים אנשים אמיתיים ולא שחקנים).
'החיים יפים' הוא סרט על אדם שמשמר את אהבת החיים גם בתנאים הקיצוניים יותר שלהיסטוריה הייתה להציע לבני אדם. אולי אפשר להתלונן על ההשקפה החיובית-תמידית שהסרט מציע ולטעון שהוא לא ריאליסטי ושבמציאות הדברים לא עולים כל כך יפה, מצד שני אני חושב שהסוף שהוא גם טראגי וגם הפי אנד מציע לנו אפשרות לבחינה מעניינת של הדברים.
לסיכום, כן, אני חושב שיש מה להתמרמר על הכינוי "קומדיית שואה" שלדעתי האישית עושה עוול לסרט מצויין.
למה עוול?
זאת קומדית שואה. זה מה שזה. השילוב בין "קומדיה" ל"שואה" הוא לא יותר חריג וגרוטסקי בביטוי הזה מאשר בסרט עצמו. אתה יכול לאהוב או לא לאהוב את עצם הרעיון של לעשות סרט כזה, אבל אם אין לך בעיה עם הסרט עצמו, למה שתהיה לך בעיה עם התיאור שלו?
כי קומדיה עדיין נתפסת כמשהו נחות,
והאסוציאציה של רוב האנשים למילה 'קומדיה' היא סלפסטיק זול. לעומת זאת, השואה היא נושא רציני וחשוב, פרה קדושה, משהו שרוב האנשים מתחלחלים רק למחשבה שמישהו יהפוך את זה לרצף בדיחות בן סטילר.
''האסוציאציה של רוב האנשים למילה 'קומדיה' היא סלפסטיק זול'?!
והאסוציאציה למילה 'פעולה' היא שרירים מנופחים? או למילה 'דרמה' היא מסחטת דמעות?
במילים אחרות – אני ממש לא מסכים עם המשפט. יש המון קומדיות איכותיות, ורוב מי שקצת שכל בקודקודו (חלק לא קטן כל כך מהציבור לטעמי) מבין זה היטב.
דווקא די קטן
במסגרת חינוך מחדש החלטתי להושיב את חברי לבסיס לערב צפייה מהנה ומודרכת בקומדיות מבית היוצר של טוד סולנדז. עם פופקרון והכל. מבחינה סטטיסטית מדובר בחתך יציג של אוכלוסיית המדינה כולל 22% ערבים (טבח דרוזי בשם אמיר), 60% מזרחים, 10% הומאיות, גותית אחת, שלושה דתיים (אחד כיפה שחורה) וכו'.
מניתוח הנתונים עולה ש 90% מהצופים עזבו את המועדון עוד בטרם ג'וי נדפקה ע"י הרוסי תוך סינונים "פעם אחרונה שנותנים לו לבחור סרטים". דווקא הטבח הדרוזי נהנה.
טוד סולנדז זה קומדיה?
פסיכולוג פדופיל שמסמם ואונס את אחד מהחברים של הבן שלו, תלמיד חטיבה עם אח מפגר שבורח מהבית אחרי שגילו שהוא משתמש בסמים, מורה לעולים שנאנסת על ידי אחד התלמידים שלה – אם זה מה שעולה לך בראש כשאומרים קומדיה, שתהיה לי בריא.
:+)
האמת שאני מעריץ גדול של סולונדז, בעיקר אני זוכר לו את 'ברוכים הבאים לבית הבובות' שהוא בעיני יצירת מופת (ואני לא משתמש בביטוי הזה בקלות דעת) והסרט הכי גדול שהוא עשה. הבעיה היחידה שרוב הזמן אני מוצא שהסרטים שלו יותר מדי אמיתיים ומכאיבים מכדי להיות מצחיקים.
טוד סולנדז זה קומדיה?
גם אני חושבת ש"ברוכים הבאים לבית הבובות" הוא אחת מיצירות המופת הגדולות. הבמאי בהחלט גאון. לדעתי, על אף שהסרטים שלו מכאיבים ונוגעים במקום שזה הכי כואב, הם כן קומדיות. הסרטים שלו יוצרים אפקט רגשי מאוד ספיציפי שמכאיב לך באופן אישי, אפילו שהנושאים לא תמיד קשורים למה שעובר עליך באופן אישי. האפקט הקומי מתרחש דווקא מפני שזו הדרך היחידה להקל על הכאב. אתה מרגיש רע שזה מצחיק אותך? בטח. אבל זאת הדרך היחידה להתמודד עם זה, וזה מה שכל כך מדהים באיך שהסרטים שלו עובדים. אתה, בסופו של דבר, צוחק על הכאב שלך.
מה שהיא אמרה.
דרוזים הם לא ערבים
ערבים הם לא דרוזים
וטוד סולונדז זה לא קומדיה.
קומדיה יכולה להיות שנונה, אבל, עם כל השנינות והאהבה שלי לסולונדז, הסרטים האלה אינם קומדיות. אני חושבת שבשביל סרטים כאלה, שאין טעם להגדיר בכלל בקומדיה-דרמה-פעולה המציאו את הסלוט חסר המשמעות "איכות". אז זה סרטי "איכות" ותנו לי להינות ממנו בלי להיות מסוגלת לצחוק.
ד"א – דווקא די התאכזבתי מ"ברוכים הבאים לבית הבובות", בעיקר כי ציפיתי ממנו להמון אחרי "אושר".
השימוש
בתואר "ערבים" בכדי לתאר תתי-קבוצות אתניות בחברה הישראלית נעשה במודע תוך סאטירה על הגזענות הנחבאת וההתעלמות הגורפת מחמישית מהאוכלוסית המדינה. חשבתי לכנות את הדרוזי מוחמד אבל בסוף וויתרתי.
פרט לכך אני משתדל לא לקטלג סרטים כ"סרטי איכות" (אחרת מה השאר? סרטי-זבל-שחבל-על-הזמן?).
קומדייה מקברית זה מספיק.
כבר אמרתי את זה פעם ואני אומר שוב, דרוזים הם בקושי אחוז וחצי
בוודאי לא חמישית. או שדיברת על ערביי ישראל?
אתה אומר
שקומדיה לא יכולה להיות איכותית???
ראית פעם סרט של האחים כהן? כל סרט שלהם? יש להם איזה קטע מוזר: לא רק שהם עושים את הסרטים הכי טובים ואיכותיים בעולם (טוב, טעם אישי) הם גם עושים קומדיות. איכותיות.
בקשר לטוד ס' (אני עדיין לא יודעת איך לכתוב את השם שלו. יום אחד אני אשקיע, אלמד איך מבטאים את שם משפחתו של הבחור וכך ארכוש עוד קצת מידע שאין בו תועלת), יכול להיות שצריך קצת, טוב, הרבה, הומור עצמי שחור כדי להבין את הקומי שבסרטים שלו. לא כולם יכולים לתפוס את זה בדיוק.
תתפלא, יש גם כאלו (א'הםם, אני) שחשבו שאמריקן פאי לא מצחיק. זה לא אומר שזה לא קומדיה.
לא.
מה ב"ולנסיה" נשמע כמו שם של זכר? מתי ראית אותי (או כל אחד אחר) מתייחסת אל עצמי בלשון זכר?
) או שאת טוענת שהתגלגלת מצחוק כשראית את "אושר"?
שאר התגובה סתם גועלית.
ראיתי ואהבתי את "האיש שלא היה שם" של האחים כהן, לא אוהבת את "אמריקן פאי" ולא מתפלאת בכלל שזה לא מצחיק (אבל, בניגוד אליך, אני חושבת שזה בסדר גמור לצחוק ולהינות מכל סוג של סרט, ותתפלאי, יש אנשים שנהנים גם מסולונדז וגם מ"אמריקן פאי") ואני עדיין חושבת שיש הבדל בין סרט שגורם להנאה משועשעת בגלל דקויות וסרקזם, או אפילו סרט שיש בו אלמנט קומי (בייחוד אם הוא חבוי) ובין קומדיה. אז נפלתי בניסוח או הגדרה לא טובים, זו כבר סיבה להניח עלי כאלה הנחות מגעילות? (כמו שאני זכר
ומה הבעיה בשם סולונדז?
קודם כל - סליחה
לא התכוונתי לקרוא לך בשם זכר, אני פשוט הסתכלתי בהודעה שלפני שהיתה כתובה בלשון זכר והתבלבלתי במינים. זה לא היה מכוון, אני מתנצלת, זה קורה לי הרבה ואני אנסה לתפוס את זה בזמן בפעם הבאה.
ב. לא התכוונתי להישמע גועלית או לתקוף אותך בשום דרך שהיא. כמו שכבר נאמר – אם רק היה אפשר לשמוע את הנימה דרך המחשב זה היה נהדר. בכל מקרה -אני מקוה שתקבלי את ההתנצלות שלי אם זה נשמע כאילו יש לי משהו נגדך, רק ניסיתי להסביר לך שלאנשים שונים יש רף שונה למה שמצחיק אותם, ושלדעתי סולנדז (ככה? אני לא נמנעתי מלכתוב את השם כדי לעצבן אותך, אלא רק מפני שאני אף פעם לא מצליחה לקלוט אותו) אכן יצר סיטואציות קומיות על ידי מצבים מכאיבים. אולי זה לא קומדיה שבה מתגלגלים על הרצפה מרוב צחוק, אבל בפנים, בלב, שמים לב לקריצה הקומית שהוא ניסה להעביר.
ההודעה הזאת נכתבת עם כל הכבוד, אין צורך לפרש את זה אחרת.
שולם שולם
עכשיו הנימה ברורה (ואני מרגישה קצת טיפשי עם ההיעלבות) ואפשר להתרכז בדיון, שהוא דווקא מעניין – מתי סרט נקרא "קומדיה"?
קודם כל, אני תוהה איזה סרטים של סולונדז (Todd Solondz אני באמת לא חשבתי שהשם מסובך, אבל אולי זה יעזור) ראית. סתם מעניין אותי.
אני מסכימה שהסרטים שלו גרוטסקיים במתכוון, אבל קשה לי להגדיר את הסרקאזם הקשה והמריר הזה כקומי. סרקאזם יכול להיות קומי ומבדח, אבל ט.ס. במתכוון מנסה לגרום לתחושת אי נוחות בסרטיו לא פחות, אולי אפילו יותר, מאשר הוא מנסה לבדח.
את צודקת
רוב הסצינות שלו מבוססות על מצבים לא נוחים ומטרידים שפשוט צובטים לך בלב.
יש את הקטע שהילד (אני לא זוכרת איך קוראים לו) מאיים על דון שהוא יאנוס אותה. זאת סיטואציה ממש מפחידה, ממש מזעזעת וגם – ממש מגוכחת. מה שמצפים שיקרה במצב שכזה הוא שהילדה תעיף את הבחור לעזאזל/ תגיד לו להתחפף ממנה/ או לחילופין – תקרא להורים או למשטרה. אבל כל מה שהיא עושה זה עומדת שם, בחוסר אונים ונותנת לו להרגיש כאילו הוא המלך. לא רק זה – היא גם מגיעה למקום שהוא אומר לה להגיע אליו כדי לאנוס אותה. תהרגי אותי אם זאת לא סיטואציה אבסורדית ומוזרה למדי. הילדה הזאת כל כך חסרת אונים וכל כך פתטית עד שההתנהגות שלה פשוט נהיית מגוכחת. זה מצחיק ועצוב באותו זמן.
ראיתי את "אושר", "ברוכים הבאים לבית הבובות" ואת "אגדות וסיפורים". בכולם יש מצבים ממש מזעזעים, שאת כמעט ולא יכולה להאמין שמישהו היה מוכן להסריט על המסך. בגלל זה אני טוענת, שבגלל שהמצבים האלה כל כך לא נוחים וכל כך לא נעימים, עד שהדרך היחידה להתמודד איתם היא לגחך לעצמך בלב באי אמון. נכון, הצחוק הזה באמת מהווה מן זלזול מסויים. אבל לדעתי הוא קיים והוא מכוון.
אני אתן לך דוגמא מ"ברוכים הבאים לבית הבובות" (הכי טוב מבין השלושה, לדעתי).
מסכימה עם כל מילה
(אני דווקא יותר אהבתי את "אושר". אולי כי הוא הראשון שראיתי.)
אבל את יכולה לומר שזה "קומדיה"? כן, גם אני גיחכתי בסצינה הזו, שדווקא הייתה לא מעיקה יחסית, אבל התחושה הכללית היא של עליבות ונאחס ולא של צחוקים. אם לנסח את זה הרבה פחות טוב ממה שאמרת בעצמך…
מסכימה עם כל מילה
טוב, אני מודה שזאת באמת קומדיה משונה והיא לא מופיעה במובן הרגיל שלה בסרטים שלו. הסיטואציות בסרטים הם לא קומיות אבל הן יוצרות אפקט קומי. לדעתי גם המעיקות שבינהן. זו בהחלט לא קומדיה מסורתית.
.
מה שקורה, לדעתי, הוא שכל הסרטים שלו פחות או יותר צוחקים על הגיבורים שלהם, כי הם כל כך עצובים ומסכנים. וזה כן מצחיק לראות אנשים כל כך פתטיים על המסך, אבל אז קורה תהליך של הפוך על הפוך, שאתה בעצם מתחיל להזדהות עם הגיבור ואז אתה צוחק על עצמך…
טוב, הסתבכתי, אבל איפשהו שם יש צחוק ויש את הסרט, אז איכשהו זה מתחבר
האמת היא שאני גם מתחילה לתהות אם הסרטים הם לא דרמות ממש ממש ציניות…
הוא ידוע בסאדיזם שלו כלפי הדמויות...
בלשון המעטה. מעניין אם אפשר לתבוע מישהו על דבר כזה?….
אם הייתי דמות שלו לא הייתי מסתפקת בתביעה
הייתי הולכת על תגובה יותר סטייל "קיל ביל".
מצד שני, הדמויות שלו כאלה לוזריות שהן בטח יגידו שזה מגיע להן…
נראה לי שצריך
להקים קבוצת תמיכה לדמויות נפגעי סרטיו של סולנדז. בקבוצה יהיה אפשר לנסות להעלות את הבטחון העצמי של הדמויות, לגרום להן לאהוב את עצמן, ואחר כך, ברגע שהם יהיו לגמרי בידינו – לעודד את מסע הטבח בבמאי הסדיסט. "נקמת הלוזרים".
ו*זאת* תהיה קומדיה!
ניצחת!!!
ומנגד -
'סולונדז vs. פון טרייר'.
לא.
"האיש שלא היה שם" הוא לא קומדיה. כשמדברים על קומדיה אצל האחים כהן שלוש הדוגמאות המיידיות הן "ביג ליבובסקי", "הקפיצה הגדולה" ו"אכזריות בלתי נסבלת". יש עוד דוגמאות, אבל אלו הבולטות. בכל אחד מהסרטים הללו התגלגלתי מצחוק, ואני חושב שלפחות שני הסרטים הראשונים ברשימה (השלישי שנוי במחלוקת) הם איכותיים מאוד.
ומה עם "פארגו"? "בייבי אריזונה"? "אחי איפה אתה"? אלו (יחד עם ביג ליבובסקי) הן הקומדיות הבולטות והטובות ביותר שלהם ("הקפיצה הגדולה" היה טוב, אבל לא מספיק כדי להתגלגל מצחוק). וכולם איכותיים ברמות. "אכזריות בלתי נסבלת" הוא סרט טוב ומצחיק אם אתה יכול לגרום לעצמך לשכוח במשך שעה וחצי, שהוא של האחים כהן.
פארגו, לדעתי, הוא לא קומדיה (למרות שהוא משעשע לפרקים). בייבי ו"אחי איפה אתה" הם ה"עוד דוגמאות". בייבי לטעמי לא כל כך מצחיק, ואחי מאוד נחמד, אבל לא מגלגל, בזמן שהקפיצה הגדולה דווקא כן. עניין של טעם.
אבל פחות או יותר אנחנו מסכימים, אז אין על מה להתווכח.
איזה מצחיק שאתה חושב ככה...
טוב, כנראה זה באמת עניין של טעם וסוגי חוש הומור… ואני דווקא הכי מתגלגלת מצחוק ב"אריזונה"…
הוא לא קומדיה,
הוא פשוט הסרט היחיד שלהם שיצא לי לראות עד כה. אני מתכוונת לראות עוד (בעיקר כי אהבתי את "האיש שלא היה שם"), אבל פשוט לא יצא לי עדיין.
אוף.
לא מכיר את טוד סולנדז ולא יודע אם הוא קומדיה איכותית ואין לי מושג מתי ג'וי נדפקה ע"י הרוסי, ככה שמה זה אין לי מה לענות לך.
מה שכן, גם אם 90% מהאנשים עזבו בשלב מוקדם, זה עדיין לא אומר שהציבור מחבר קומדיות לסלפסטיק זול. יכול להיות שהציבור סתם לא אוהב קומדיות ואין שום קשר לנחיתות הז'אנר.
סתם שאלה מאיפה הוא ומה שם משפחתו של הטבח?
לדאבוני אני לא זוכר
אשאל אותו שבוע הבא…
רק רגע, להעמיד דברים על דיוקם:
זה לא השואה שנעלבתי בשמה, זה בניני. הביטוי "קומדיית שואה" מרמז שבניני עשה סרט נלוז שתפר גס מלאכותי עובר במרכזו אני ממש לא מסכים עם זה, זה הכל.
הסרט הוא לא קומדיה. אמנם הוא משלב בתוכו את הסגנון הרגיל של בניני, אבל בניגוד לקומדיה הוא פונה קודם כל ואחרי הכל לנימי הרגש ולא לשרירי הצחוק. ההומור הוא רק חלק מהאופטימיות הבלתי ניתנת לעיכול של הדמות. זה כמובן נתון לויכוח, אבל כמו כל ויכוח, רצוי שיהיה בו גם צד שני.
הנה, צד שני
כמובן שזו קומדיה. כל החצי הראשון של הסרט, שלא מתרחש בשואה, הוא קומדיה בלי שום הסתייגויות או סיבה לפקפק בהגדרה, וגם אחר כך הוא ממשיך באותה צורה. יש בו בדיחות. הוא מבוסס על מצבים קומיים. הוא מנסה להצחיק. זאת קומדיה. יש רגעים רציניים, אבל המינון שלהם הוא לא גבוה יותר מברוב הקומדיות הרומנטיות (להבדיל), למשל.
התפר בין השואה לקומדיה הוא, באמת, בולט מדי, כי מה לעשות, שואה זה לא מצחיק. בניני הוכיח שאפשר לעשות קומדיה על השואה, אבל אי אפשר לעשות קומדיה על השואה בלי שזה יישמע וייראה מוזר.
לא נכון
(חזרתי מיומיים באילת ועדיין הדיון הזה מטריד אותי)
קו ההתנהגות של הדמות אחיד מתחילת הסרט. כבר מההתחלה הוא מתמודד עם העוינות הגוברת של הסביבה (ההתחזות למפקח, הסוס הצבוע) בהומור. גם בכל מינון הבדיחות שיש בסרט קיים האלמנט הזה שהוא קודם כל אלמנט מרגש ורק אחר כך מצחיק. החלק הרומנטי הוא פשוט מאוד רומנטי. כי זה סרט מאוד רומנטי, וגם זו חלק מההשקפה שאפשר כן או לא להסכים איתה, אבל אני בהחלט חושב שהיא אינטגרלית ומהותית לסרט, בתור דרמה, לא בתור קומדיה.
אבל המצבים בסרט
הם מצבים קומים מובהקים. מצבים שצ'רלי צ'פלין היה מכניס את עצמו אליהם. כל החלק הראשון של הסרט הוא קומדיית סלפסטיק רומנטית אחת שלמה (באמת, כשאני חושבת על זה, בדומה לסרטיו של צ'פלין). ההקשרים והרמיזות לתחילתה של האנטישמיות נעשים, בתחילת הסרט כקריצה קומית סרקסטית למצב.
הסרט הזה בנוי באופן מדהים. צריך לעקוב טוב טוב כדי להבין איך בניני הצליח לבנות משהו קומי מהטרגדיה הכי גדולה של האנושות, בלי לצחוק על הטרגדיה, אלא תוך כדי העברת ביקורת והצמדות דווקא לטוב ולא לרע. ובנוסף לזה גם לצאת בטעם טוב. השילוב הזה כל כך מפליא, שכן הטרגדיה שבסרט היא שבסופו של דבר הסרט הוא עצוב, ולא שמח, כמו שהוא התחיל.
והדבר הבא הוא
"הקסאם והסם" הצגת יחיד בכיכובי על מבצע "ימי תשובה".
במבט ראשון התמונה שלו דומה לערן צור.
לקח לי זמן להבין מה ערן צור קשור לביקורות קולנוע.
במבט ראשון
לא הבנתי מה אביב גפן עושה בין שאר הכוכבים-לשעבר שביזו את עצמם ב'דודג'בול' (כמו דייויד האסלהוף, שהיתה לו בדיחה טובה עד שהוא הרס אותה, צ'אק נוריס התמוה ועוד כמה). במבט שני זו היתה אלכסנדרה קאבוט, וממש היה לי חבל עליה. מצד שני, לפחות היא נפטרה מהבואש.
מוצג א':
מוצג ב':
מוצג ג' (פחות מוצלח, כנראה, אבל בעל אותה מבנה לסת-לחיים כמו מוצג ד'): http://www.dodgeballmovie.com/server_scripts/get_desktop.php?sec=globo&id=fran&size=sm
מוצג ד':
היא ממש כעורה.
דודג'בול זה לא מחניים, אגב?
דודג'בול זה מחניים
ולכל אורך הסרט זה מתורגם ל"מחניים". אבל לסרט החליטו לקרוא דודג'בול. אולי כדי שלא נחשוב בטעות שהוא עיבוד ל'הנערים מרחוב פאל' (כן, בטח).
אתה מתכוון שזה לא עיבוד ל''נערים מרחוב פאל''?
כי בפרסומות לסרט בן סטילר ממש נראה כמו נמצ'ק
אוף טופיק
קראתי בוואלה שהולכים לעשות סרט מהספר "צ'ופן דה וינצ'י". מתחרים על התפקיד הראשי: ג'ורג' קלוני, טום הנקס, יו ג'קמן וראסל קרואו. זה רק אני או שאף אחד מהם ממש לא מתאים? אולי אולי קלוני… וגם זה אולי. לתפקיד הנשי הם חייבים לקחת את סופי מרסו.
את התסריט כותב עקיבא גולדסמן
(ב____ ור___, נפלאות התבונה, אני רובוט) כך שלא בטוח אם הדמות בכלל תתאים לתפקיד.
לפני כמה וכמה חודשים
כבר דובר על כך שהסרט בדרך, והכוכב יהיה ראסל קרואו. זוהי היומית בעניין:
כתבה מספר 1972
יכול להיות שהחליטו שהוא לא בהכרח מתאים ושצריך לבדוק גם אפשרויות אחרות. מצד שני, יכול מאוד להיות שכל העניין הזה עם ה"תחרות" הוא סתם המצאה יחצ"נית שנועדה למשוך תשומת לב. הרשימה הזאת נראית רנדומלית לגמרי. הדבר היחיד המשותף לכל השחקנים האלה הוא היותם כוכבים גדולים. קשה לי לדמיין שמישהו באמת מתלבט בין ארבעת אלה לאותו תפקיד.
אבל, חוץ מצופן דה וינצ'י
יש לו עוד ספר נכון?
שמעתי עליו, אומרים שהוא יצא אחרי צופן דה וינצ'י, אבל תוכנו הוא לפני התוכן של צופן דה וינצ'י.
זה מה שאני שמעתי…
אבל, חוץ מצופן דה וינצ'י
לספר הזה קוראים "מלאכים ושדים", והבנתי שגם הוא איום ונורא.
יש לו עוד ספרים באנגלית. אחד מהם נקרא Digital fortress ושמעתי שהוא בכלל מזעזע להחריד.
קריאה מהנה.
(שים לב שאני עונה לך למרות שכלל לא ברור לי למי אתה ענית, ואיך זה קשור ליומית הזאת)
מעניין
דוקא בחוגים בהם אני מסתובבת, אנשים אהבו אותו מאוד ואף המליצו לי בחום עליו.
מה שמאוד מעניין, כי בד"כ לספרים אותם אני קוראת הם לא מתקרבים אפילו עם מטף כיבוי אש ומטאטא באמתחתם.
כנראה אני מסתובבת בחוגים לא נכונים.
תודה
רצוי שתדע שאני בת, ולא בן. אני מודה לך שענית לי למרות שאין קשר ליומית. אני חדשה כאן בכל מקרה…
בידיעה שהתגובה הזאת הולכת להימחק
יומיים לא נכנסתי לאתר, יומיים קטנים ותמימים, טוב, אולי שלושה, וכשנכנסתי הרגע הסתנוורו עיני מצהבהבות משונה שמילאה את המסך לפתע. פעם הייתי מחכה בכוונה לראות את כל התגובות החדשות באתר. עכשיו אני קצת מפחדת… נראה לי שהם רודפים אחרי… הם רעים… בבקשה – עזרה!
בידיעה שהתגובה הזאת הולכת להימחק
אם תנסי להסביר בעברית פשוטה מה בדיוק קרה, אולי אוכל לעזור.
נראה שהיא נתקלה בממ''א
מה הסיכוי שיסבירו לי מה זה ממ''א בלי שאני אצטרך לגשת למילון האתר?
אני סובל מעצלנות מתקדמת של שבת בצהריים.
ממ''א = מרתון מתמשכים אימתני
זה מה שקורה לך כשאתה לא נכנס לאתר כמה ימים, פותח אותו, ורואה זיליון כתבות ישנות שאליהן נכנסת עם תגובות חדשות. ואז אתה צריך (חייב! מוכרח! לא מסוגל שלא) לעבור על כולן.
מפלצת. לא מרתון.
אחרת לא היה אפשר להתייחס אליה כמישהי בעלת אישיות.
וכבר אמרו חכמים: "When you're good to Mama, Mama's good to you!".
מגניב...
אהבתי את הביטוי שאמרו החכמים:)
זה בדיוק מה שקרה
אבל מה לעשות שלחלק מאיתנו יש עבודה שבה לא יושבים ליד המחשב יום שלם וכותבים תגובות? קשה. קשה.
בכל מקרה – בסופו של דבר המפלצת האימתנית וחסרת המעצורים ניצחה אותי – לא הספקתי לקרוא את כל התגובות. אבל לפחות הצלחתי להיפטר ממתקפת הצהובונים העקשנים, שהם בדרך כלל חברים שלי, אבל אם אני מתעלמת מהם ליותר מיום אחד הם מתרבים ונהיים צבא שלם שמטרתו חיסול מיידי של כל מה שנמצא בדרכו. בוגדים.