 |
||
| הזלזול של בתי הקולנוע, ובעיקר של רשת 'גלובוס' בצופים הגיע לנקודת רתיחה. מכתב תלונה למנהל הרשת נענה בתגובה מזלזלת ומטומטמת מטעם יגאל גלאי, מנכ"ל הרשת, וב-Ynet מדווחים גם על מרד צופים שעזבו את האולם. |
12.07.2005
|
|
יומית
הזלזול של בתי הקולנוע, ובעיקר של רשת 'גלובוס' בצופים הגיע לנקודת רתיחה. מכתב תלונה למנהל הרשת נענה בתגובה מזלזלת ומטומטמת מטעם יגאל גלאי, מנכ"ל הרשת, וב-Ynet מדווחים גם על מרד צופים שעזבו את האולם.
הזלזול של בתי הקולנוע, ובעיקר של רשת 'גלובוס' בצופים הגיע לנקודת רתיחה. מכתב תלונה למנהל הרשת נענה בתגובה מזלזלת ומטומטמת מטעם יגאל גלאי, מנכ"ל הרשת, וב-Ynet מדווחים גם על מרד צופים שעזבו את האולם.
ובאמת אני משתדל להימנע ככל האפשר מבתי הקולנוע של גלובוס.
לא בגלל הפרסומות, כבר למדתי לאחר ולהגיע כמעט לתחילת הסרט עצמו, אלא בגללל התנאים הירודים שרשת גלובוס מעניקה לצופיה. המרווח לרגליים ברשת זו (אבל לא רק) הוא קטן במיוחד, כמעט תמיד יש להם בעיות בפוקוס וגם הסאונד לא מי יודע מה.
למזלי אני גר באזור בו יש גם בתי קולנוע משובחים של רב חן שם מוקרנים גם סרטים של גלובוס (רב חן הרצליה וארנה) וההעדפה היא תמיד לעבר בתי הקולנוע הללו. (לא של רב חן אין מה לשפר, יש והרבה, אבל לעומת הגלובוסים הירודים צפיה ברב חן היא תענוג של ממש).
עכשיו תורו של קדמן
למכתב המרתיח של גלאי כבר הגבתי כאן באתר, אז אני לא אחזור, אבל עכשיו יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, מזכיר לגלאי שיש חוק:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3111554,00.html
לפרוטוקול,
קישור לתגובה של אדם: כתבה מספר 2795
אהבתי את הכותרת,
גם אם אני לא בטוחה עד כמה היא מתאימה לתוכן…
(ומסכן שלמקו…אני מקווה שהוא מתמודד בהצלחה)
אגב,
בפינצקלי רוד יש מין מרכז מסחרי כזה שיש בו קומפלקס ממש נחמד. למרות שמחיר הכרטיס עלה לי כשבעים שקלים, לא נראה לי שהוא יקר במיוחד לאנגלים הגרים פה. כמו כן היו פרסומות במשך חצי שעה, דבר שנורא עצבן אותי, אך כמובן סלחתי להם על כך לאחר עוד 20 דקות של טריילרים. כמו כן הקולנוע ה-ע-נ-ק והסאונד ה-מ-ד-ה-י-ם והמסך ה-ע-צ-ו-ם הצדיקו את מחיר הכרטיס פחות או יותר. הייתי חוזר על החוויה ובוודאי שאני אראה עוד כמה וכמה סרטים פה בלונדון לפני שאהיה כבול שוב לשירות הגרוע בקולנוע אצלנו.
השוואה קלה-לתשומת לבם של גלובוס
אני שוהה באוסטרליה ובנושא הזה יש שני הבדלים עיקריים:קודם כל אין הפסקות בסרטים,כך שלא מפסיקים את הסרט באמצע המתח כמו שניתקלתי בארץ.דבר שני,פרסומות+פרומואים לא עולים על 10 דקות!חבל שבארץ זה חצי שעה.אין הצדקה
פרסומות פוגעניות
אני עדיין זוכר כשהלכתי לצפות בסרט השני של הארי פוטר, בקולנוע גיל בירושלים.
האולם מלא ילדים קטנים, ועל המסך הפרסומת של קאסטרו (דודי בלסר בחוף נודיסטיות) שנאסרה לשידור בטלוויזיה, מוקרנת בגרסתה הלא מצונזרת.
בהחלט העלה לי את מפלס העצבים.
אולי כבר סיפרתי את זה, אבל זה המקום הנכון לספר את זה שוב
הלכתי לקולנוע לראות את הסרט השלישי של הארי פוטר, ואחד הקדימונים היה לסרט נוטף סקס, וכל זבי החוטם באולם זכו לראות את מערומיהם של זוג אנשים העוסקים להנאתם במין. בלי שמיכה, בלי מפית, בלי פרשנות של מודי בר און.
הזאטוטים, שהיו מרבית הנוכחות באולם באותה הקרנה מוקדמת, השתתקו לפתע מברבוריהם, ועל המבוגרים שרתה מבוכה.
ועכשיו לטריוויה- האם לא חשבו האנשים שמרכיבים את רצועת הפרסומות לפני הסרט, איזה מין קדימונים להשים? אני פשוט לא מבינה את זה. לפני סרט של טלטאביז תשימו פרסומת לסרטים כחולים (ואני לא מתכוונת לפיסות בד המסמלות תמיכה במהלך דמוגרפי מסויים)?
אדם הביא קישור למכתב של
מנכ"ל המועצה לשלום הילד, לפיו זה לא עניין של מחשבה איזה פרסומות לשים לפני איזה סרט. זה מעוגן בחוק (או יותר נכון – מעוגן איזה פרסומות לא לשים). הבעיה היחידה היא שאף אחד לא ממש אוכף את החוק.
נראה לי שבמקום לשלוח שוטרים או פקחים לבתי הקולנוע, אפשר פשוט להתלונן למועצה לשלום הילד או למועצת הצנזורה או מי שזה לא יהיה, לאחר כל סשן פרסומות לא הולמות כאלו. אם הם יזמנו את מנהלי בתי הקולנוע לבירורים כל שני וחמישי ויקנסו אותם – אולי בסוף הם יפסיקו (אני אופטימית, הא?).
נו, זה הגיוני.
הרי טינקי ווינקי הומו וכל התכנית היא מסר סמוי, כידוע.
http://www.tompaxton.com/short_shelf_life_songs/tinky_winky.mp3
http://news.bbc.co.uk/1/hi/entertainment/276677.stm
שוב הגענו לשטות הזאת?
אוקיי, הגיע זמן לפרוק עצבים.
אם נלך קצת אחורה, אני חייבת לציין שעד לא מזמן לא הייתה לי בכלל בעיה עם בתי הקולנוע של גלובוס, ולמעשה, אפילו לא ממש עשיתי הבחנה משמעותית בין בתי הקולנוע של "רב חן" לאלה של "גלובוס". שניהם היו מבחינתי אלה שמביאים את סרטי ה"בלוקבאסטר", סרטים שלרוב מלאים באקשן, אפקטים, סאונד וכד'; שהכוונה כאן היא לסרטים שאם רוצים לראות אותם – חייבים לראות בקולנוע (בניגוד ל"סרטי DVD" או סרטי "נו, כבר נחכה שיגיעו להוט").
וכתל-אביבית ללא רכב, האופציות כמעט תמיד נסובו סביב רב חן דיזינגוף לסרטים של רב חן, ואילו לסרטי גלובוס זה היה משהו בסגנון: "פאר" ישן אבל קל"ב, "הוד" ישן אבל במרכז, או "עזריאלי" חדש וגם יחסית קרוב, אבל עם הרבה חסרונות.
לאחרונה, אמות המידה שלי לשפיטת טיב בית הקולנוע והתמורה למחירים הגבוהים קצת השתנו, ובד בבד חברים עם רכב גילו לי עולם קולנועי חדש בדמותם של אולמות כשל "רב חן" בקניון שבעת הכוכבים – שאף מביאים סרטים של גלובוס שרוצים לראות ולא באולמות קטנים ו/או ישנים. לכן, נוצר מצב שבו אם יש רכב אז זה משהו בסגנון "יי! אפשר לראות את הסרט באולם שווה!", ואם אין רכב, וממש רוצים לראות סרט של גלובוס, אז הולכים לעזריאלי, עם אנחה כבדה.
בחודשים האחרונים שמעתי הרבה תלונות מחברים על בתי הקולנוע של "גלובוס" שהורידו לי את החשק לראות את הסרטים שלהם שרציתי לראות, ובכך לצמצם את הליכתי אל בתי הקולנוע של הרשת. אבל אני חייבת לציין, שהמכתב המרתיח ביותר של הגלאי הזה שבר אותי סופית – וגרם לכך שהחלטתי מצידי על חרם מוחלט וכולל על בתי הקולנוע של "גלובוס", שאני לא מתכוונת לשבור גם אם הם יקרינו שם את "לילה של יום מפרך" ויביאו את פול מקרטני לנאום לפני הסרט.
המכתב של יגאל גלאי היה שגוי בכ"כ הרבה רמות, כ"כ מתנשא וחצוף, שממש קשה לי לעבור על כל החלקים שעיצבנו אותי בו. אבל אני אעשה את זה בכל זאת. כל החפץ בכך מוזמן לדלג, כי זה גם לא ממש מעניין, וגם כי תהיה פה חזרה על דברים שכבר נאמרו.
אז ככה.
נתחיל בהתחלה. כבר בהתחלה גלאי מצליח לעצבן בכך שהוא לוקח את דברי האב העצבני ומסובב אותם. האב מסכם את המכתב בכך שהוא לא ייקח את הבן שלו יותר לקולנוע עקב החוויה האישית המכעיסה שלו והוא עונה לו בזה שהוא יכול לשים את הילד בחדר אטום ולמנוע ממנו מגע עם העולם אם הוא ממש רוצה. יופי, מאוד בוגר. שנייה אח"כ הוא משבש את דברי האב, שאמר שהוא חזר עצבני, לזה שקשה לו להאמין שהילד חזר עצבני. אחלה הקשבה.
אח"כ יש את פסקת הטמטום השנייה והפסקה שבאה מייד אחריה, בה הוא משווה בין הפרסומות שבקולנוע לבין הפרסומות שבטלוויזיה מבחינת החשיפה אליהן. כמו כן, גאלי מציין כי הוא לא מבין מה לא בסדר בלהראות פרסומת לבירה לילד בן 3 וחצי. 3 וחצי! בגיל הזה עוד ניסו למנוע את חשיפתי לקולה!
אח"כ באה הערת ה'אגב' שלו, על כך שיש "שילוט בולט" על שעת תחילת הסרט. אז 'אגב', זה כנראה כזה אגבי, כי המון אנשים בחיים לא שמעו/נתקלו/ראו את השילוט ה"בולט" הזה, ו'אגב', כשמגלים על זה רק כשמגיעים לקולנוע זה לא ממש עוזר. אגב.
אח"כ: ההשוואה המתבקשת בין מחירי כרטיסי הקולנוע בארה"ב למחירי הקולנוע כאן. גם לי יש השוואה כזו: מלפפון יותר ירוק מגזר. הא הא! ואז ההסברים שלו למחיר הגבוה בארץ, שמתנשאים וחצופים כיוון שהם "מסבירים" (כלשונו) שיש להם הוצאות של חשמל וכד', כאילו זה לא נלקח בחשבון בעת התלונה, והאב באמת ציפה שהכניסה תהיה בחינם הוא משהו (לפי טון הדברים).
סיום המכתב הוא פסקה שמראה איך הדרך הטובה ביותר של בריונים להתגונן היא התקפה, וכאילו שלא מספיק שלאורך כל המכתב הוא לא התנצל או הסביר את עצמו והמדיניות שלו בצורה לא מתנשאת או לועגת, הוא עוד מתקיף את האב על כך "שלעג" למנהל בית הקולנוע. וההתקפה שלו כאן הייתה גם מטומטמת וחסרת כל קשר לתלונת האב.
לראייה- תגובת גלאי: "לקחת לעצמך את החירות *ללעוג* למנהל בית הקולנוע" ו-"למה *להתגולל* על אותו מנהל? אבל בדרך לשמירת נפש הילד מותר כנראה לבוז לאדם, לפגוע בכבוד העובד ולשים אותו באור נלעג" בתגובה לתלונת האב המקורית: "בהפסקה ניגשתי לשוחח עם מנהל הקולנוע. ביקשתי שלפחות יקפידו לא להקרין פרסומות כל כך פוגעניות בהצגה יומית. אני לא בטוח שהוא הבין. הוא הסתכל עלי ודקלם: "אני אמסור את זה להנהלה". גם אני יצאתי קצת מבולבל. חשבתי לתומי שהמנהל קשור להנהלה." איפה הגילול? איפה הבוז והפגיעה בכבוד העובד?
אז זהו. קצר יותר ממה שחשבתי (הכל יחסי), זו ההתייחסות שלי אחד לאחד לדבריי מנכ"ל גלובוס, שפשוט הקפיצו לי את הפיוזים אתמול. כאמור, אני בחרם טוטאלי על כל בתי הקולנוע שלהם, ואני מקווה שאני לא לבד. ה"מרד" שהיה אתמול בבית הקולנוע "פאר" אולי קיבל חשיפה גדולה ב-ynet ומעל 500 תגובות, אבל אני מקווה שזה לא היה מאורע חד-פעמי. כולי תקווה שבתי הקולנוע של "גלובוס" והמנכ"ל המגוחך שלהם יספגו נפילה חזקה בהכנסות שלהם בקיץ הזה, על חשבון גידול בהכנסות בתי הקולנוע האחרים. לא ממש מאמינה שזה יקרה, אבל אפשר לקוות.
גם אני.
גם אני לא אכנס יותר לקולנועי גלובוס, לא משנה איזה סרטים יוקרנו בהם, עד שאני אשמע דיווחים על שיפור אמיתי בגישה שלהם ובשירות שלהם.
כנ''ל
לא שהייתי הולך הרבה לגלובוס – אחרי הכל, אני לא מזוכיסט – אבל מעכשיו ואילך מדובר בחרם מוחלט.
אני אתכם.
אני מחרים אותם כבר שנתיים
(אך חטאתי פעמיים – "הטייס" ו"הצלצול2". לראשון גררתי ולשני נגררתי).
אני גם בעסק..
למרות שאני לא הייתי צריך את האירועים האחרונים כדי להגיע למסקנה שהרשת הזו מוחרמת לחלוטין מבחינתי. למסקנה הזו הגעתי כבר לפני יותר משנה: כתבה מספר 2159
בוקר טוב אליהו. 8-)
אני אמרתי מזמן שגם האתר צריך לנקוט עמדה ולצאת בחרם מסודר.
עם כל הכבוד להורים, למחרימים ולכותבי התגובות הנפלאות בווינאט, מחאה שקטה לא תזיז שום אבן במגדל השן של המנכ"לים כותבי המכתבים.
•רק חרם צרכנים יעשה את העבודה.•
יש המשך להארה הגאונית הזו?
בוקר אור
דווקא נראה מכמות ומתוכן התגובות שהפעם יותר אנשים יצטרפו ושזה כן יורגש.
מבאס שגם סינמה סיטי הם של גלובוס … מעזריאלי ופאר היה לי די פשוט להתעלם כבר כמה שנים.
סינמה סיטי לא של גלובוס
הקומפלקס שייך ליונייטד קינג, בבעלות האחים אדרי.
איזה מזל!
היה נדמה לי שקראתי את זה פה באיזשהי תגובה…
ובנימה פאסימית זו...
אני מחרים את רשת גלובוס כבר המון זמן (לפרקים בערך ממתי שהתחלתי ללכת לקולנוע, ובאופן סדיר יותר ומודע כבר למעלה משנה וחצי), בהתחלה, כמו שאדם אמר קודם, זה היה בעיקר כי אני לא מאזוכיזט. עכשיו זה משהו עקרוני.
לא בגלל שאני מאמין שאם אני לא אלך, הרשת פתאום תבין מה היא מפסידה. יותר קטע של "לעשות להם דווקא".
האמת היא, והרשו לי להיות קצת פאסימי לרגע, שמרד צרכנים לא יעבוד פה. לא משנה כמה אתרי ביקורות סרטים יקומו נגדם, וכמה אינדיבידואלים שחשוב להם יחליטו להחרים את קולנועי הרשת, ההמונים ימשיכו ללכת, כי אין אלטרנטיבות, וכי בסופו של דבר, לא כולם יכולים להגיע ל"סינמה סיטי" (הפיתרון שלי כשאני רוצה לראות סרט שמוקרן בגלובוס…)
עצוב לומר את זה, אבל אין לנו הרבה מה לעשות.
אפילו יותר עצובה המחשבה שחוסר האונים שלנו נובע מהחופש שלנו לבחור. בסופו של דבר הם לא חייבים לנו כלום (חוץ מהחלק של הפרסומות הבעייתיות לקטינים, אבל בזה אני לא רוצה לגעת), זה אמור להיות האינטרס שלהם, והם הצליחו לעקוף את כל ההגיון של כלכלה חופשית ותחרות (והם גם עשו את זה בצורה מאוד מאוד מעצבנת…)
לדעתי כולנו צריכים להחרים את הרשת הזאת. לא כדי לשנות משהו, אם תחפשו שינוי תתייאשו מהר מידי, תבינו שזה לא יעבוד ותוותרו. אל תראו סרטים אצלם כי הם רשת מחורבנת, כי חבל על הכסף שמשלמים להם, וכי בסופו של דבר, גם אם הפרסומות יתקצרו, והפופקורן ישתפר, ואפילו המחירים ירדו, הבעיה העיקרית של הרשת הזאת – הזלזול שלה בלקוח, היחס המגעיל, וחוסר ההתחשבות המעצבן – כנראה לא ישתנו. אלה דורשים טיפול שורש יסודי מאוד בבסיס של החברה הזאת, ועד שזה יקרה (אם בכלל…) אין שום סיבה לשתף איתה פעולה בשום דרך…
ורק עוד דבר אחד, פרסומים על זמני פרסומות ותחילת סרטים באמת? זה קיים ברצינות?
בפעם האחרונה שהייתי בקולנוע בדקתי:
בגלובוס גרנד קניון חיפה יש בריסטול קטן שמודבק על החלון ליד הקופאית. לא צריך להתאמץ מאוד כדי להחמיץ אותו.
ובקשר לחרם, הייתי רוצה מאוד להשתתף, אבל אני גם רוצה לראות את מלחמת העולמות ואני לא מכירה אלטרנטיבה קרובה. אם מדובר בבחירה בין לראות סרט בקולנוע עם יחס מגעיל אך רמת הקרנה סבירה לבין לא לראות בכלל עד שהDVD יגיע נראה שאני מעדיפה לבלוע את הצפרדע וללכת לגלובוס. עצוב, אבל נכון.
מעבר לויכוח עצמו...
אותי מעניין מה האינטרס של yent לעליהום התיקשורתי *והממושך* שלהם נגד גלובוס. והאם יש לזה קשר לעובדה שיגאל גלאי הוא העורך לשעבר של "פנאי פלוס" (שבבעלות ידיעות אחרונות).
אהמ... כן
רב- חן, פורום פילם וידיעות תקשורת חברות כולן בקבוצת תיאטראות ישראל, שהיא המתחרה של גלובוס גרופ ויונייטד קינג, הידועות גם בשמן: "גלובוס יונייטד" עוד מ1985. הרי לכם דרך לשלוח חיצים במתחרים, מתוך ידיעה שהרוב לא מסוגלים לעשות את הקישור הזה.
תיקון קטן
קבוצת "ידיעות תקשורת" השייכת לידיעות אחרונות, שותפה עם פורום פילם ברשת ספריות "ענק הוידאו", ולא באולמות הקולנוע של תיאטרות ישראל (החברה האם של פורום פילם). מה שכנראה מסביר את הסרטים חינם שהם מציעים למנויי העיתון ברשת הספריות.
http://www.anaq.co.il/companyprofile.htm
וב-ynet ממשיכים
"בעלי בתי הקולנוע מחשבים את קיצם לאחור"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3113983,00.html
לאו דווקא
לדעתי האישית, אין עוד קולקטיב של פראיירים כמו עמישראל (ומי שרוצה להתווכח שיסתכל באיזה תנאים הוא חי ועם איזה דברים הוא משלים בכל תחום של חייו), כך שלדעתי הקהל, אלא אם כן תנועה כלשהי תוביל אותו בסוג מסוים של מחאה מאורגנת (וגם אז הסיכוי לתוצאה אמיתית קטן), פשוט ימשיך לשלם את המחירים המופקעים בכניסה, לשלם בהפסקה בערך פי חמש משוויו האמיתי של האוכל שהוא קונה, להכנס לאולם עשרים דקות אחרי השעה המיועדת לתחילת הסרט כדי להתחמק מרוב הפרסומות ועוד יברך את עצמו על כך שבפקחותו דפק שוב את המערכת.
לאו דווקא
ואם מתאמצים אפשר גם לאמת את מה שאתה אומר לפי התגובות גם של אנשים שקראו את הכתבות האלה, שמתעלמים בערך מהכל ואומרים דברים כמו "אז מה! זה רק פרסומות! גם בטלויזיה יש הרבה פרסומות ואתם לא מתלוננים!" או "קולנוע זה יותר כיף אני ממשיך ללכת!" ועוד כל מיני תגובות מרתיחות אחרות שגורמות לי לתהות איך לאנשים יש מספיק אינטיליגנציה כדי להבין ולכתוב שפה, אבל לא כדי לשים לב לפראייריות שלהם, בזמן שהם משתייכים לעם שהכי שונא לצאת פראייר.
זה כמו אחרית הימים.
איזה כיף שאנשים סוף סוף הבינו כמה באמת שווה גלובוס.
ואם לפני כמה חודשים תהינו איך ייראו פני הרשת תחת ניהולו של מר גלאי, נו, בלב כבד אני מצהיר "נה נה נה נה נה נה! אמרתי לכם!"
מבחינתי, הפרסומות דווקא היו הרע במיעוטו אצל גלובוס. העובדה שהם הוקרנו מוידאו, המחסור בסראונד והפוקוס שהלך לאיבוד הפריעו לי הרבה יותר.
והאמת העצובה היא שהם כנראה היו ממשיכים להפריע לי, לולא גלובוס הוסיפו תאוות בצע לאי-המקצועיות שלהם, והצליחו לעלות על העצבים של שאר העמחא.
טוב, מתי מחרימים את סינמה סיטי?
אחד החסרונות הגדולים של ''גלובוס''
(מעבר למרתון הפרסומות הבלתי נגמר, השירות הלא קיים וההזנחה הכללית של האולמות שלהם) הוא גודל המסכים שלהם.
בעוד שברוב האולמות של "רב חן" (אבל לא בכולם) ישנם מסכים גדולים מאד יחסית לגודל האולם, כאלה שמעניקים תחושה של גודל ששווה לשצאת בשבילו מהבית, הרי שברוב הגלובוסים המסכים הם זעירים. הדוגמא הבולטת ביותר היא הקולנוע שבעזריאלי. יש שם 8 אולמות ורק במספר 1 יש מסך בגודל נורמלי. כל שאר השבעה הם בעלי מסכים קטנים שמסך פלזמה רגיל לוקח אותם בכיס הקטן.
ניסיתם לראות את "מלחמת העולמות" על מסך זעיר? (הסרט מוקרן בעזריאלי על גבי כמה מסכים, כך שמי שהולך לשם לא יכול לדעת על איזה גודל מסך הוא יפול) אז זהו, שאני מוותר מראש על החוויה המרטיטה ואלך לראות את הסרט ברב-חן שבעת הכוכבים, שם גם באולמות הקטנים יותר יש גודל מסך כמו שצריך ומערכת סאונד אמיתית.
LOL על התמונה
ואם ברשתות קולנוע עסקינן: הזמנת כרטיסים באינטרנט
למרות שזה עולה לי בדם להזכיר את השם של גלובוס בכל הקשר אלא השלילי ביותר, לאחרונה גיליתי שרכישת כרטיסים דרך האינטרנט נהייתה עסק הרבה יותר פשוט:
הן תיאטראות ישראל / רב-חן והן גלובוס גרופ הקימו אתרים ייעודים להזמנת כרטיסים:
https://tickets.rav-hen.co.il
http://www.globustickets.co.il
אמנם במקרה השני מדובר בסך-הכל בקישור ל-TicketNet, ואמנם העמלות עדיין חצופות להחריד (4 ש"ח לראשון, 4.5 ש"ח לשני), אבל לפחות אפשר לבחור מקום ולראות את גודל האולם בשני המקרים, מה שמונע את המיקום האוטומטי בשורה האחרונה, באדיבות מערכת ההזמנות הטלפונית (אין כמו לשלם יותר כסף לקבל מקום גרוע יותר).
ואם ברשתות קולנוע עסקינן: הזמנת כרטיסים באינטרנט
נחמד מאוד, אבל למה לא כותבים באיזה אולם הסרט מוקרן?
בטיקטנט דווקא כותבים
בקטן, אבל כותבים. חוץ מזה, אני הולך לפי כמות כיסאות: אם יש הרבה בשורה, סימן שמדובר באולם הגדול.
אבל כן, זה באמת דבילי.
גם ברב חן
כתוב בשלב בחירת המקומות (כתוב פשוט "אזור" במקום "אולם").
חרם, אתם אומרים?
אישכהו יצא שלא ראיתי לאחרונה הרבה סרטים בגלובוס. לא יודע – ככה יצא. אני מקווה שאוכל לעמוד בחרם כזה – אין לי רכב וקשה קצת להגיע לסינמה סיטי – אבל נעשה מאמץ.
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=423572
עוד אנשים במאבק
דעת מיעוט
יגאל גלאי ענה תשובה יפה ומנומקת. מה ההתנפלות הזו?
לא מתאים לך – אל תלך לבתי הקולנוע של רשת גלובוס ובטח אל תיקח עימך את בנך בן ה- 3. אומנם חייו של הילד לא יהיו עוד חיים ויצחק קדמן יזדעק על קיפוח זכויותיו של היצור הקטן והתובעני, אולם עדיין נותרו אטרקציות רבות לבני הגיל הזה (גן השעשועים הקרוב לבית, בריכה, דיסנילנד…), שיכפרו על העוול הקשה מנשוא שנגרם לילד ולהוריו.
בחיי שהשתגענו. אותי בגיל 3 בקושי לקחו לגן חיות והפעם הראשונה שראיתי סרט על המסך הגדול לא היתה לפני גיל 6.
תאמינו לי שלא נוצרו משקעים.
ובאשר לפרסומות. אכן הילדים היום רואים וחווים בכל מקום אלימות וסקס, כולל בפעוטון.
מי שנולד במדינה המאעפנה שלנו, מצולק נפשית עם או בלי קשר לפרסומות שהוא יראה בבית הקולנוע (ואפשר לחשוב שפעוטות רואים רק הופ קטנטנים ולא מתעוררים בלילה מדדים לחדר שינה של ההורים ורואים אותם צופים בסרט פורנו).
בחיי שהשתגענו כבר אמרתי ?
רגע: אז את בעד או נגד יגאל גלאי?
כי מההודעה שלך אי אפשר היה להבין מה את חושבת (פרט לעובדה שאצלך בבית ההורים רואים סרטי פורנו בחדר השינה ולא מסלקים את היצור הקטן והתובעני כשהוא מגיע לצפות איתם בכחלחל המרצד).
לא הצלחתי להבין אם את רצינית או צינית.
יגאל גלאי ענה תשובה יפה ומנומקת? באיזה חלק בדיוק?משפט כזה תמוה חייב לבוא עם הסבר קצרצר של מה היה יפה בתשובה שלו, קל וחומר מנומק בה. אפילו הסבר ממש ממש קצר. אבל ממש.
ואיך בדיוק "שאר האטרקציות" שיש לילד אמורות לפצות על העוול ו/או להתמודד עם הבעיה שהעלה האב? זה הפתרון? לא לקחת את הילדים לקולנוע? פששש חכם.
טוב. אני מניחה שהיית צינית. ואם לא, אני אשמח לדעת איזה פעוטונים את מכירה, כדי שאני אדע איך להתרחק מהם, וכן, אה, פעוטות שמתעוררים בלילה ומדדים לחדר ההורים ורואים אותם צופים בפורנו זה נורמאלי כמעט כמו החייט של "ג'ואי" מחברים.
לא, לא השתגענו, אבל אני בטוחה שיש כמה אנשים שגל החום שרף להם כמה חוטים בקופסה.
רציתי לקשר בתגובה לינק לכתבה ב-nrg
שעוסקת באנשים שמקבלים הטבות מחברות יחצ"נות כדי לשבח סרטים שהן מייחצנות בתגובות באינטרנט, אבל לא מצאתי את זה.
מה שמעניין באמת
זה מתי טיעונים נוסח :
"הילדים היום רואים וחווים בכל מקום אלימות וסקס",נעשו בגדר טיעונים יפים ו/או מנומקים.
ברור לך שלא מדובר פה על יותר מווריאציה של: "אם הוא קופץ מהגג גם אני אקפוץ".
לי זה נשמע הרבה יותר כמו תשובה ילדותית ומתחמקת, אבל אולי אני טועה.
ייתכן שזו הפעם המאה שאני נתקל בשטות הזו בשבוע האחרון. זה ממש נראה כמו נקודת הציון שמסמנת את רמת הפיגור העמוק שאליה נקלעה תרבות השיח והויכוח בחברה הזו.
מה שמעניין באמת
אני אנסה דווקא לסנגר על הטיעון הזה. מה שהוא אומר כאן הוא "ממילא הילדים כבר נדפקו על ידי מה שהם רואים בטלוויזיה, אז אם נראה להם פרסומות מהסוג שעליהם אתם מתרעמים, זה לא יגרום להם נזק נוסף, ואנחנו נרוויח". זו גישה צינית (במשמעות המקורית של המילה, לא במובן של סרקזם), אבל יש בה הגיון (תמיד יש בציניות היגיון, אנחנו פשוט לא אוהבים לשמוע אותו).
כמובן שאפשר לטעון נגד זה שהפרסומות דופקות את הילדים *עוד יותר*, וייתכן שזה גם נכון, אבל זה לא מובן באופן מיידי. השאלה החשובה שצריך לשאול היא זו: אם הילדים באמת נדפקים עוד לפני שהם רואים את הפרסומות בקולנוע, מה דופק אותם, ולמה אנחנו נותנים להם להידפק על ידו?
בנוגע לפסקה הראשנוה
אם אנחנו מניחים שהשימוש בהערה נעשה בציניות, הרי שמכאן אנו למדים עד כמה שימוש בהערה עצמה, ברוח רצינית ולא צינית, הוא מגוחך. מזה יוצא שמנכל גלובוס הוא חמור גדול יותר משנדמה היה לנו בראשונה.
ואם נניח שהוא התכוון לכך ברצינות גמורה (או אפילו בחצי רצינות), אי אפשר שלא להתקומם נגד ההערה, ולמה?
בעידן הנוכחי הקולנוע הוא מרכיב דומיננטי בעיצוב החברה, ואין להתייחס אל הקולנוע כאל איזו תופעת לוואי זניחה, שמקומה בחיינו הוא אקראי ושולי. ברגע שהאשמה כזו חריפה וחמורה מועלה, אחראיו ודובריו של הקולנוע, מחוייבים, ולו מתוך כבוד עצמי לעיסוק שבו הם בחרו, להתייחס ברצינות תהומית להאשמה, ולא לזלזל במעמדו המשני של הקולנוע לעומת החדשות והטלוויזיה.
מה שטמון בשורש דבריהם עכשיו הוא שהקולנוע הוא לא תחום רציני, וכל נסיון לבצע בו תיקונים או שינויים הוא מיותר, כי אושיות החברה האמיתיות ממילא שרויות בחרא.
בהמות!
הפסקה השניה שלך היא טריגר לים דיונים אוף טופיקיים ולכן עדיף שנעזוב אותה בשלב זה.
בנוגע לפסקה הראשנוה
ציניות אינה "אי רצינות". הפרד בין ציניות וסרקזם, אלו דברים שונים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA
אני לא בטוח עד כמה הקולנוע הוא מרכיב *דומיננטי* בעיצוב החברה, אבל אנחנו אפילו לא מדברים על הקולנוע (כלומר, על סרטי הקולנוע) אלא על הפרסומות שמוקרנות בו לפני הסרט. נראה לי שמנת הפרסומות הזו נמוכה יחסית למנת הפרסומות הכוללת שאנחנו מקבלים מכל מקום – והמנכ"ל טען שהנזקים האמיתיים נגרמים גם מחשיפה ל"עולם האמיתי" בכל מהדורת חדשות, ולא מפרסומות.
להגיד "בהמות!" לא מחזק את הטיעון שלך (שאני בסופו של דבר מסכים איתו).
וואו
לחלוטין לא חשבתי שאתה מתכוון להגדרה היבשה והמקורית. זה טיפה מוזר לחשוב במונחים כאלו.
אנחנו מדברים על פניה ואופיה של חווית ההליכה לקולנוע במדינת ישראל כיום. חווית ההליכה לקולנוע לא מסתכמת בצפייה בסרטי קולנוע, הצפייה בסרט, לידיעתך, היא רק חלק מהחוויה. לדבר בימינו על חווית ההליכה לקולנוע, מבלי לראות את הפרסומות כחלק בלתי נפרד ממנה, זה לא יותר מטמינת הראש בחול.
המנכל לא טען באופן חד משמעי שהנזקים האמיתיים לא נגרמים מפרסומות, הוא טען שזה טרם הוכח, ושבכל מקרה נזקים נגרמים לנו על ימין ועל שמאל בכל מגע שלנו עם העולם החיצון.
זה שאתה מעוות את דבריו לטובת הוויכוח לא מחזק את הטיעון שלך (שאני בסופו של דבר לא ממש מבין).
כן, ועוד משהו
כשאמרתי חוסר רצינות, לא התכוונתי שיגאל גלאי אש לא התכוון ברצינות למה ש*הוא אמר*, התכוונתי לכך שהוא דחה את הטענות הנגדיות בנימה מזלזלת ולא רצינית מכורח ההשקפה הצינית שלו.
בכל מקרה, מקריאה נוספת עולה שכן יש נימה צינית ברורה בדבריו, מה שלדעתי כאמור הופך אותו לחמור גס רוח עוד יותר, כמו גם לבהמה מדופלמת.
לאבא המסכן
לא הייתה שום דרך לדעת לפני הסרט שהקולנועים של גלובס מקרינים פרסומות שלא מתאימות לילדים, ולכן להגיד "שלא ילך לקולנועים של גלובס" זה הגיוני רק בדיעבד.
עכשיו הוא יודע, והואלא יילך לקולנועים של גלובס. אם המסר של גלאי הוא "כל מי שלא רוצה סרטים גרועים, ללא שירות, ללא התחשבות ובמחירים גבוהים, שלא ילך לקולנוע", שלא יתפלא אם אנשים באמת יקשיבו לו והוא יישאר קצת בלי עבודה.
תגובה שפורסמה במקור על ידי Silent Ariel
** הערה ל-Silent Ariel, מחבר התגובה המקורית: נאלצתי למחוק את התגובה שלך, להעתיק את תוכנה, ולפרסם אותה תחת שמי בלי מילות הפתיחה שלה, שבהן פנית למירב באופן שלא מקובל עליי. זכותך להביע כל דיעה – אבל בצורה מכובדת, בבקשה ** -עכרור השלולית.
אנשים דופקים אותך, אז את אומרת "נו, זכותם לדפוק אותך, אם אתה לא רוצה שידפקו אותך, אז אל תלך אליהם". וואלה, אחלה גישה. מפריעים לך הפיגועים והשחיתות והעוני, או מהגזענות והשוביניזם וכל שאר העוולות? תעבור דירה ותעצום עיניים. כן, למה באמת להתלונן ולנסות לעשות שינויים, זו זכותם המלאה להתנהג כמו זבל ואם יש לך בעיה עם זה אז תישאר בבית בפינה הקטנה שלך ותנסה להתעלם.
אני מבין שיש אנשים שזו נראית להם קטנוניות ועיסוק בתפל להתרגש כל כך מהתנאים בבית הקולנוע, אבל ראבאק, צריך להתחיל איפשהו, וכשחברה שאתה תלוי בה לקבלת שירות מסויים, שאתה לא יכול לקבל בשום מקום אחר, מתייחסת אליך כמו חרא ואתה עוד צריך לשלם להם על זה, אז זו כבר בעיה. רק שלא ישדרו אחר כך פרסומות בטלוויזיה שאומרות שזיוף סרטים זו עבירה על החוק ושזה עוול, כי מה שהם עושים הוא הרבה, הרבה יותר גרוע
צודק.
התגובה נכתבה בשעת זעם. למרות שאני עדיין מסכים עם מה שכתבתי, הייתי צריך לצפות שזה לא מתאים לקוד ההתנהגות של האתר ולנסח מחדש, סליחה. ותודה על ה"עריכה".
אוף טופיק
לא קשור ליומית , ובכל זאת יש ביקורת ראשונה , ודי חיובית , לצ'רלי ומפעל השוקולדה ב
Don't believe the hype, או משהו.
מעניין איך הוא יצליח בקופות. עם ביקורות כ"כ טובות (למרות שיש ממש מעטות בינתיים) קשה להאמין שהוא ייכשל. נראה לי סביר שהוא יעשה יותר מ-40, אם הקופות לא יאכזבו שוב כמו שקרה השנה יותר מדי.
Don't believe the hype, או משהו.
סביר להניח שהוא יעשה בארה"ב בסופו של דבר איזה 120 מיליון ועוד איזה 70- 80 בשאר העולם.
ועכשיו גם ברב חן
הפסקת פרסומת בהפסקה. פרסומת אחת, ואז הפסקה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=599390&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=10
וואו, זה נשמע מעצבן.
הייתי מזכיר מי המציא את הפרסומות באמצע הסרט,
אבל גודווין אוסר.
אם היו למנהלי רשת כלשהי
את השכל שיש לברווז, הם היו מנצלים את הגל הנוכחי של רגש אנטי-פרסומותי ומכריזים שאצלם מעתה והלאה לא יהיו פרסומות לפני הסרט, או לפחות שיגבילו את הפרסומות לשש או שבע דקות.
במקום, הם רק מעצבנים את הקהל עוד יותר עם דברים כאלה.
אתמול הייתי ברב חן גבעתיים
שאלתי את הקופאית מתי מתחיל הסרט בדיוק והיא אמרה שיש 5 עד 7 דקות פרסומות.
מדדתי את הפרסומות ואכן הן נמשכו בדיוק 7 דקות ואז היו 4 טריילרים והתחיל הסרט.
לא יודע אם זה היה מקרי או שאכן משהו השתנה.
נשמע מעצבן
אבל אם כבר פרסומות בקולנוע, עדיף אחת בודדה ולא שטף פרסומות בהתחלה.
צופים בסרט? הוא נקטע לפרסומת? זה הזמן לקום ולצעוד לעבר הלובי/שירותים/מזנון.
רק שיציינו במפורש ובמקום בולט שבסרט ישנה הפסקת פרסומת.
שים לב לציטוט מהכתבה:
"מדובר בתשדיר בודד של 30 שניות בלבד, לא מעמיס. הוא מוקרן סמוך להפסקה, בטרם הדליקו את האורות. מדובר ב'קהל שבוי', המרוכז בצפייה בסרט."
האורות כבויים, כך שאנשים לא יתחילו לזוז לפני שיעלו האורות. הוא מודה בעצמו שמדובר בקהל שבוי.
בפעם הראשונה שאני אשב בסרט והפנים של בראד פיט יתחלפו בדמויות הצווחות של מודיעין אגד, ברור לי שאני ארצה להתרסק על כל סדרן מסכן שבמקרה יעבור לידי. זה מעצבן בערוץ שתיים, זה מעצבן עוד יותר בסרט שעלה לי 35 ש"ח.
טוב, זה מובן
כל מי שיעז להמיר את בראד פיט בנהג אגד, ימיו קצרים.
אני חושב שזה כבר מוגזם
זה פינוק יתר, לכעוס על פרסומת בהפסקה (אגב, בגלובוס כבר יש כאלו, לא?)
מה הבעיה בפרסומת אחת? איך זה יכול להפריע?
אוי, זה מוציא אותך מכל הריכוז של הסרט
להזכירכם שבמחיר של 3 סרטים לזוג + חניה, אנחנו יכולים לעשות אחלה חבילת כבלים עם כל ערוצי הסרטים כלולים, ובערוצי הסרטים של הכבלים אין בכלל פרסומות.
זו התחרות מולה עומדים הקולנועים ואותה הם מסרבים לראות.
גם אני פעם הייתי באסכולה של "אבל איך אפשר להחליף מסך ענק וחויית צפייה עם עוד אנשים באולם"?
התשובה היא – עם מסך טלוויזיה גדול, חברים שבאים לראות אצלך סרטים, והאומץ לכבות את הפלאפון גם בבית. אני לא רוצה שעולם הקולנוע ייעלם, אבל מבחינתי שהוא יישאר בסינימטק אחד שלוקח את עצמו ברצינות.
פעם פעם, לפני שנים, כל כך מזמן שאני בקושי זוכרת...
לפני סרטים היו טריילרים. המונח "בואו מהר שלא נפסיד את הפרסומות" מקורו באותם ימים נאורים. וכן, היו אולי 2 פרסומות שלא קשורות לסרטים עתידיים, אבל לא נורא, מה זה כבר פרסומת או שתיים.
איך הגענו משם למצב שבו יש חצי שעה של פרסומות ושני טריילרים?… אני לא בטוחה, אבל באמת שעדיף לצאת כנגד הפרסומות בהפסקה כל עוד הן מעטות.
אלוהים אדירים, עכשיו צריך להחרים גם את תנובה?!?
מנהל שיווק שקורא לקהל שלו "קהל שבוי" ואומר שזה לא הוגן שגלובוס מפרסמת את זמני התחלת הסרט בפועל כי ככה הצופים יכולים לא לראות אותם?!?
בחיי, איזה אדיוט.
אלוהים אדירים, עכשיו צריך להחרים גם את תנובה?!?
החלב של טרה הוא אחלה. באמת.
קונגלומרט
הו, לו רק היה מדובר בחלב.
סנפרוסט, מאמא עוף, יטבתה, אוליביה, אדום, דגי תנובה וכמובן כל מוצרי החלב.
יטבתה, למיטב ידיעתי, כבר מזמן לא של תנובה
כמדומני שהם עברו לשטראוס.
ולמיטב ידיעתי, הם גם אף פעם לא היו של תנובה
אבל כן, שטראוס רכשה אחוזים מהמחלבות והיא מפיצה את מוצרי המחלבה.
קונגלומרט
אני עובר לגור ביער ואני אצוד לעצמי את האוכל. חה. אבל אני אחזור אחת לשבוע לראות סרטים בלב!
רק אל תיגע בדגים, כן?
הוא יצוד ירקות.
כמו שאמר לי חבר פעם, "חומוס טוב, בעצמי צדתי אותו".
יוטבתה. הרבה יותר מוצלח מתנובה.
והפרסומות נוטות להיות פחות צווחניות.
בושה ברב חן
בעיר שלי יש רק בתי קולנוע של רב-חן ועד היום לא היתה לי תלונה אחת אפילו. אבל מהיום אני אתחיל לבדוק האם הסרט כולל הפסקת פרסומת במהלכו, כאשר התשובה תהיה חיובית אז אני אענה שאני מוותר עליו. אם הרבה אנשים יעשו כך אני משאר שיפסיקו את ה"מבצע תנובה" במהרה. כמובן שגם חרם ל"קרלו" יעזור.
אבל אם
בכל מקרה יש הפסקה באמצע, אז מה אכפת לך שגם תהיה פרסומת או שניים. הרי הרוב נמצאים בפופקורן בכל מקרה.
זו לא פרסומת בהפסקה.
זו פרסומת לפני שמתחילה ההפסקה. לצורך העניין, אם ב'מטריקס' ו'שר הטבעות' היתה כתובית מסודרת שאמרה "הפסקה" כדי להכריז על יציאה לפופקורן – אז הפרסומת של תנובה באה רגע לפני.
אוי, זה מרתיח אותי אפילו מבלי שהייתי שם
טוב, במקרה כזה זה באמת מעצבן.
וגם די דבילי.
את יודעת שזה ככה
או זה מה שהבנת מהכתבה?
ציטוט:
"התשדיר מוקרן סמוך להפסקה, בטרם הדליקו את האורות. מדובר ב'קהל שבוי', המרוכז בצפייה בסרט."
אני לא מבינה מה יכול להיות דו משמעי ב"בטרם הדליקו את האורות", ו"קהל שבוי".
וזה לא הכתב אמר. זה ציטוט של ההוא מתנובה.
הצלחתי להבין את זה אחרת
אתה רואה ת'סרט->כתובית הפסקה מופיעה->פרסומת לתנובה->האורות נדלקים.
אולי גם את הבנת ככה\גם זה לדעתך לא טוב.
לדעתי זה סביר, אני יכול לצאת ברגע שאני רואה את הכתובית הפסקה, ואני לא מצטער על זה שאני אסתיר למישהו את הפרסומת בצאתי.
ברוב הסרטים אין כתובית הפסקה.
כלומר, יש סרט ואז פתאום הוא נחתך לתוך פרסומת, ואז האורות נדלקים.
אבל קשה יותר לצאת מהשורה כשחשוך
ואם אתה רוצה לצאת, אולי זה שליידך בכלל עוד לא הבין שהוא רואה פרסומת ולא חלק מהסרט.
בקיצור, קהל שבוי במובן הכי גרוע של המילה ובעיה רצינית לאנשים עם קלאסטרופוביה.
נהה, דאקוטה פאנינג תסתדר
עכשיו רב-חן טוענים שהניסוח מוטעה
http://e.walla.co.il/?w=/6/746461
לדברי הרשת, הפרסומות יהיה במהלך ההפסקה עצמה ולא כשהקהל "שבוי". כמו כן, הם משתדלים שלא יהיו יותר מעשר דקות (בממוצע) של פרסומות לפני הסרט.
הפגנה?
מכתבים בויינט ויומיות בעין הדג, הן דרך לא רעה לשחרר קיטור. אבל האם הן גם דרכים יעילות להראות להנהלות הרשתות השונות עד כמה נמאס לנו?
הקהל שקם ויצא מהאולם הוא דוגמה טובה לדעתי, אבל זו רק טיפה בים.
האם לדעתכם, אופציה של מפגינים/מתנדבים, שעומדים ליד קופות הקולנוע עם פלאיירים, שמזהירים את העומדים לבוא לרכוש כרטיסים מהצפוי להם באולם, היא דרך יעילה יותר למחות? והאם דרך כזו יכולה להביא לשינוי אצלם (מנהלי רשתות בתי הקולנוע בישראל)?
לדעתי
זה ממש מצער, שלא לומר מטומטם לגמרי מבחינתם לא להתייחס לעיתונות האלקטרונית. אבל מכיוון וזה המצב יכול להיות שהעיתונות הכתובה, בעיקר בעיתונים הגדולים יכולה לשנות משהו.
הפגנה זו אופציה, אבל לך תמצא מספיק מתנדבים שיסכימו לעמוד שם.
מה שכן יכול לעזור, אולי יותר מהכל. הוא פשוט להגיש תביעה משפטית. עילה אחת כבר יש (פרסומות בניגוד לחוק) ואם נהיה מספיק קטנוניים בטח נמצא עוד (במזנון אולי?), תביעות זה טוב.
ועוד רעיון
לפנות למפרסמים הראשיים באופן מסודר, ולהבהיר להם עד כמה הקהל אוהב את הפרסומות שלהם לפני הסרט.
הצצה לשער של מוסף 24 של ידיעות אחרונות
שהוקדש למיני חרם הצרכנים שהיה אתמול בפאר, גילתה סימן לאופטימיות זהירה מאד – כותרת המשנה אמרה "נציגי גלובוס מבטיחים שיצמצמו את כמות הפרסומות". מי רוצה לספר מה הם באמת אומרים בתוך הכתבה?
יש הבדל, לדעתי
בין ההד של ידיעה בעיתון לבין קבוצת אנשים שמפגינה מול הקופות. על ידיעה בעיתון אפשר להגיב באיזו הודעה לעיתונות מנומסת ומעורפלת שלא ממש מבטיחה הרבה ולא יזכרו אותה למחרת.
אבל כאשר קבוצת אנשים יושבת לך על הוריד, זה דבר מוחשי יותר. מה גם שלא כולם קוראים עיתונים וגם לאחר שיקראו את הידיעה אנשים עדיין יגידו "טוב, בא לי ללכת לסרט, אז נאחר קצת ונדלג על הפרסומות" (שהן אגב, רק אחד מהגורמים המפריעים בבתי הקולנוע).
הפגנות ליד קופות בתי הקולנוע יעוררו יותר הדים, לדעתי.
עכשיו רק צריך לבחור את צבע הצמיד שיוענק למפגינים
לבן - נגד החלב?
זה חוקי?
כי הפגנה – לפחות מעל סדר גודל מסוים – דורשת אישור משטרה, וספציפית, אני גם לא בטוח שקניונים מוגדרים כשטח ציבורי אלא כשטח פרטי (של בעל הקניון). כך שנראה לי שפשוט יסלקו את המפגינים משם מהר מאוד.
אני מראש הנחתי
שאם בוחרים להפגין, אותה קבוצת מפגינים היפותטית תשיג את האישורים הנדרשים.
שניה, אני מוציאה את ''מדריך השדה למפגינ/ה'' שלי
תצחקו, אבל באמת יש לי מדריך כזה
ככלל הפגנה אינה טעונה אישור מאף גורם. כדי שיהיה צורך להשיג אישור צריכים להתקיים 2 תנאים (גם וגם):
1. התקהלות של מעל 50 אנשים
2.
א. המשתתפים התקהלו על מנת לשמוע נאום או הרצאה, והנאום/הרצאה הוא בנושא מדיני
או
ב. זו תהלוכה.
נראה לי שבקלות אתם יכולים לארגן הפגנה שבה לא יתקיים (אף) אחד מהתנאים.
כל הפגנה אסור שתגרום ל"הפרת השלום". שוטרים משתמשים בטיעון זה על מנת לפזר הפגנות בנוחות. מעתירות לבתי המשפט עולה כי הכוונה בביטוי זה היא אלימות כלפי גופו של אדם, כניסה בכוח לרשות היחיד ואולי גם פגיעה ברכוש. שוב, לא נראה לי שזה יהיה רלוונטי במחאה הזו.
הכשל היחדי הוא שהמדריך אינו מספק נתונים לגבי הפגנה בתוך שטח שהוא פרטי ולא ציבורי (בהנחה והקניון הוא שטח פרטי).
אני לא משפטן
אבל אפשר אולי לבוא ולומר שזה לא באמת שטח פרטי. הכניסה לקניונים הינה בחינם, והנהלת הקניון מעונינת במספר מבקרים גדול ככל האפשר (וכמובן, כמה שיותר מהם שירכשו במקום).
בתרבות הפנאי של היום, אפשר אולי לבוא ולומר שהקניונים הם מקום לבילוי בדיוק כמו הליכה לפארק פתוח.
יש בתי קולנוע שאינם בתוך קניונים ולכן אינם בשטח פרטי
"סינמה סיטי" הוא הדוגמא הבולטת ביותר, אבל גם קולנוע "הוד" וקולנוע "פאר" בת"א המשתייכים לרשת גלובוס, וקולנוע "גת" וקולנוע "רב-חן דיזנגוף" המשתייכים לרשת רב-חן. כך גם קולנוע "פארק" ברעננה וקולנוע "קולוני" בת"א, אבל באלה האחרונים השירות דווקא מוצלח וכמות הפרסומות אינה גדולה במיוחד (בקולוני כמעט ואין בכלל) כך שמול אלה אין סיבה להפגין, למי שרוצה בכך.
בהנחה והחניון של סינמה סיטי לא שייך למקום.
אחרת זה בהחלט שטח פרטי.
וזה שבעל השטח מאפשר להמון בני אדם לבוא בגבולו – לא קשור בכלל.
בין החניון לבנין הקולנוע יש דרך ציבורית ושם ניתן להפגין.
לא מכובד מצד האתר לנקוט עמדה בוטה כ''כ
אני מבין שזה אתר לחובבי קולנוע, במובן האמיתי של המילה, וטוב עשיתם שפרסמתם כאן את נושא "מרד הצרכנים" ותלונת האב, אבל לדעתי ראוי היה להביא את תגובת המנכ"ל בלי שמות תואר כאלו או אחרים, שיעזרו לגולשים לגבש עמדה בכיוון שעורך האתר/אחד הכתבים רוצה.
לגבי תגובת המנכ"ל עצמה, אני דוקא כן חושב שיש הרבה אמת בדבריו (הלא ממש מקוריים, אני מודה). הפרסומות בקולנוע הן בד"כ הגרסה הארוכה והלא מצונזרת של הפרסומות בערוצים המסחריים, מה שבסה"כ אומר שיכול להיות שכמות החמוקיים החשופים תגדל קצת לעומת הפרסומות בערוץ 2 . בכלל נראה לי שההורים יותר מדי לחוצים היום. אני גדלתי בשנות ה-80 כשבקולנוע "חן" ברחובות הוקרנה באופן קבוע הפרסומת למרצפות "אקרשטיין" עם הבחורה המשתכשכת להנאתה בג'קוזי (בלי בגד ים) והכל בסדר. שיחפשו את הסיבה לעליית האלימות בקרב הילדים והנוער במקום אחר, כמו למשל בכמות הזמן שהורים היום מבלים עם ילדיהם.
הרבה אמת?
ראשית, כפי שכבר ציינו כאן, זה פשוט לא חוקי להקרין פרסומות כאלו בפני ילדים.
שנית, חוסר האבחנה המוחלט של גלאי – ושלך – בין סרטים שונים ופרסומות שונות הוא קצת תמוה. כן, פרסומות לשדיי… סליחה, לכפר המוזיקה של קוקה-קולה בהחלט אפשר להקרין לפני "מר וגב' סמית"', אבל בהחלט _לא_ לפני הגרסה המדובבת של "מדגסקר" או ההוצאה המחודשת של "מרי פופינס".
אתה צודק
והאמת, בינינו נראה לי שמי שבוחר מרצונו ללכת לסרט כמו "מר וגברת סמית' ", מגיע לו לפחות שיהנה קצת בפרסומות :) (ולא, לא ראיתי את הסרט)
גם אני גדלתי ברחובות באותו עשור, ראיתי סרטים באותו קולנוע,
ונתקלתי באותה פרסומת.
עם זאת, למיטב זכרוני (הלא-משהו, אני מודה – הסניליות כנראה מתגברת בגיל 27), הפרסומת הנ"ל *לא* הוקרנה בקולנוע לפני סרטים שנועדו באופן מובהק לילדים.
זו עדיין הייתה פרסומת בעייתית מאוד, במיוחד בגלל שהיא כן הוקרנה בסרטים שפונים גם קהל מבוגר וגם לקהל צעיר יותר (כל הספילברגים/לוקאסים למיניהם) ואני באמת מתפלא שאף אחד לא הקים אז קול צעקה.
ובלי קשר לתוכן התגובה של הבחור מגלובוס, הסגנון שלו הוא מעליב וגס-רוח, ואם הוא מגיע מבנאדם שאמור לתת שירות (בתמורה לכסף שמשלמים לו) חרם זה באמת מה שמגיע לו, ביחד עם כל מילות הגנאי שאפשר למצוא במילון.
גם אני זוכר את הפרסומת הזו
ואני מכיר אותה אישית. טוב, בערך – היא עבדה אצלנו במשתלה במושב.
המלצה קטנה
אם אתם חוששים מתנאי האולם בקולנוע, אתם תמיד יכולים להחליט לראות בדיוידי- סרטים שבאמת חשוב לכם לראות בלי הפרעה.
אני למשל סרטים כמו "מלחמת העולמות" או "נקמת הס'ית" אראה בבית ללא הפרעות ובנוחיות,
וסרטים קלילים לילדים כמו "מדקסקר" אראה בקולנוע.
דוקא סרטים כאלה תראי בבית??
שלום איילת, אני זה מהתגובה שמעלייך :). בכל אופן רציתי לומר לך שזה ממש מטופש מצדך לראות סרטים עתירי אפקטים שכאלה בבית, בלי הפרעות אמנם אבל גם בלי החוויה, בעוד שדוקא בשביל קומדיית אנימציה דלוחה כמו מדגסקר תכתתי רגלייך עד לקולנוע. לא חבל ?
אהבתי
סרטים איכותיים שחשוב לך לראות את תראי בבית, בדויד, באיכות טובה, וסרטים "קטנים" את תראי בקלונוע למרות תנאיו הגרועים
לפני שאני מכריז חרם
אני גר במין קו תפר, שבו אני יכול לבחור בין רב חן שבעת הכוכבים, רב-חן ארנה, סינמה סיטי, רענן ברננים(כולם מצריכים רכב) ופארק בקניון פארק. השאלה היא, האם רענן ופארק לא שייכים לגלובוס, או שכן?
אף אחד מהם לא שייך לגלובוס.
רב חן שייך לתיאטראות ישראל, ובתי הקולנוע של רעננה שייכים למטלון. סינמה סיטי שייך ליונייטד קינג, אבך להם יש בעיות אחרות. לפעמים יש שם הקרנות משובחות ולפעמים הסאונד מזכיר טרנזיזטור. את "מלחמת העולמות" אני אראה ברב-חן, ליתר ביטחון.
אף אחד מהם לא שייך לגלובוס.
תודה רבה.חרם יכול לצאת לדרך.למען האמת, אני לא חושב שהייתי בבית קולנוע של גלובוס יותר מפעמיים-שלוש בחיי.
לא הפסדת כלום.
מסכים זעירים ולא פרופורציונליים לגודל האולם, סאונד של טרנזיזטור, פרסומות ארוכות כאורך הגלות ואח"כ עוד הפסקה באמצע הסרט, ובסופי שבוע הסרטים גם לא מתחילים בזמן כי הם לא ידעו לחשב את אורכי הסרטים שהם עצמם מקרינים. שום דבר שאפילו מתקרב לחוויה קולנועית.
בית הקולנוע רב חן בעפולה
סה"כ שלושה אולמות (קטן, בינוני וגדול) בקניון העירוני. בהשוואה לבתי קולנוע בנתניה ורעננה, רב-חן עפולה הוא גן עדן: אולמות חצי ריקים (גם בערבים), כרטיס עולה 30 ש"ח (לא גובים מחיר נוסף על רכישה בTicketnet), הסאונד והאקוסטיקה מעולים, המסך בגודל בינוני, המיזוג לא מוגזם מדי, האולמות תמיד נקיים והשירותים עוד יותר. כמו כן, בפעם האחרונה שתזמנתי, הפרסומות ארכו 10 דקות והטריילרים עוד 5 דקות.
הבעיה היחידה היא המחירים הגבוהים של האוכל והמשקאות, אבל אני מניחה שכשאין לך מתחרים וכל שאר השירותים המסופקים ברמה גבוהה – זה הוגן שתדרוש קצת יותר על אוכל ושתייה.
כשאתה פותח ת'רדים לבד
הניק שלך לא עובד.
הניק שלי לא עובד
בשום מקרה.
יכול להיות
יכול להיות שמנהלי רשתות קולנוע בעייתיות הם פשוט לא אנשים שבאמת אוהבים קולנוע או מבינים מה הופך יציאה לסרט לחוויה?
ייתכן
חויות שלי
קודם כל אני מאד שמח על הנימה הכללית. ואני עצמי אנסה לעמוד בחרם הראוי הנ"ל נגד גלובוס.
ואני רוצה לשתף בכמה חויות שלי.
לפני כשבוע הלכתי עם הורי לבאטמן חוזר.והתלבטתי בין עזריאלי לרב חן קניון איילון. בסופו של דבר לצערי החלטתי על עזריאלי מתוך הנחה שזה קולנוע יותר חדש (קניון איילון סוגר איזה 15 שנה) ואולי הסאונד וכו' יהיה יותר טוב.
היתה לי פגישה אחר הצהריים, ועשיתי חשבון כמה זמן הסרט. התקשרתי (!) לשאול כמה זמן פרסומות, אם אפשר לאחר קצת, ומתי מסתיים הסרט. לא ידעו בדיוק לענות לי, אבל ההערכה היתה בערך שעתיים וחצי פלוס.
קודם כל הסרט הוקרן לאכזבתי באמת באולם קטן – והרגשתי החמצה, דווקא בסרט כמו באטמן (לעומת סרט כמו מלינדה מלינדה שלא היה מפריע לי כ"כ לראות במסך קטן יחסית). אבל השיא היה 20-30 דקות פרסומות. הסרט עצמו הוא 134 דקות (בוואלה. 140 לפי העיתון – ???). עוד 10 דקות פרסומת ועוד נניח 25 דקות פרסומות – קרוב לשלוש שעות!!! כמובן שאיחרתי לפגישה בחצי שעה, אחרי שהייתי צריך לרוץ כמו מטורף , לוותר על הקרדיטים בסוף (אני אוהב להישאר מהרבה סיבות), ולקחת מונית.
אני חושב שבסרט שהוא ממילא ארוך כ"כ, זה עוול להוסיף עוד 30 או אפילו 20 דקות לא נחוצות. היה אפשר להסתפק בהחלט בעשר דקות.
לפני כשנה הלכתי עם אח של אשתי שהיה בן 11 להארי פוטר והאסיר מאזקבן. גם בעזריאלי מכיוון שהיה נח להגיע אליו (היינו בלונה פארק ולקחנו משם רכבת). ושוב- פרסומות ארוכות, מעצבנות ולא מתאימות לילד בן 11 (מין, אימה וכיוצ"ב).
ויש להעיר כאן, שגיסי (!) הנ"ל הוא דתי. ואמנם יש למשפחה שלו טלויזיה בבית, אבל אצלהם נהוג שאם יש פרסומת שעוברת את גבול הטעם הטוב מעבירים ערוץ. וכאן בהיותינו "קהל שבוי" (אחלה הגדרה) אין לנו אלא לשבת בשקט ולבלוע את הצפרדעים המוגשות לנו.
הלכתי עם אשתי לסרט "מדורת השבט" בלב אלרם בר"ג. רוב הקהל היו דתיים. בפרסומות (הלא ארוכות יש לציין) היו טריילרים לסרטים עם פעילות מינית בוטה (בטריילר עצמו). מיותר כאן להאריך (אני מקווה) חוסר הטעם וחוסר ההתחשבות. אינני חושב שצריך תואר שני במדע החברה כדי להבין שמדורת השבט, שהוא סרט שעוסק בביקורת פנימית על העולם הדתי(לאומי בהקשר זה) כמו גם "האושפיזין" (שעוסק בעולם החרדי), מושך קהל דתי, שלאו דווקא הולך לקולנוע הרבה או בכלל. האם זה מוגזם להתחשב בצרכים של הקהל הזה, ולהמנע מפרסומות אירוטיות?
כמה נקודות למחשבה
קצת מפריע לי שהדיון, בהקשר של האב ובנו, מדבר על ילד בן שלוש כאילו זו הבעיה. וכך גם חלק מהתגובות התווכחו על מה ש"ילד" יכול או לא יכול לראות, ועל הגיל שלו. אני חושב שהשאלה כללית ונוגעת גם למבוגרים.
יש גם מבוגרים שמעוניינים בתכנים מסוג מסויים ולא מעוניינים בתכנים מסוג אחר. מבוגרים ש"חחים בעולם" וחשופים לתכניו, אבל באופן סלקטיבי. למשל, אני בן 30+ ובכ"ז יש דברים שמתאים לי לראות. אינני מעלה את השאלה המוסרית מה ראוי ומה לא, אלא שאלה צרכנית ואזרחית. לי כצרכן יש העדפות. לעתים מוסריות ודתיות, לעתים מסיבות של טעם אישי גרידא. למשל, יש כמה סולמות. של מין. של אלימות (ע"ע…). של פחד ואימה. וכו'.
כשאני הולך לקולנוע אני בוחר בסרט מסויים אחרי שאני מברר את מהותו ועניינו. אם אני רוצה לצחוק ולהשתעשע אני הולך לקומדיה. לעתים למד"ב ופנטזיה. עם אשתי למשהו רומנטי או דרמה. עם קרוב משפחה בן עשר לסרט שמתאים לילדים. וכו'. אינני מצפה לכל מיני דברים נלווים אחרים. ניסיתי לחשוב על משל. נניח שאני קונה את "גבעת ווטרשיפ" ובסופו אני מקבל קטלוג פרסומי ארוטי לג'ינס. או דוגמה נוספת -נניח שאני בא להופעת מוזיקת ג'ז ולפני ההופעה יש הופעת "חסות" של בגדי ים. ואינני מדבר רק על מסרים מיניים. גם פרסומת החיילים המתפוצצים (שבעיני עברה כל גבול של טעם ושל התחשבות בכלל), ופרסומות פוליטיות נראים לי לא מתאימים. אנשים באים לקולנוע כדי להנות ולא כדי להתרגז (אלא אם כן הם בוחרים ללכת דווקא לסרט מרגיז או לקולנוע של גלובוס…).
ואני רוצה להעלות גם את הנושא ה"דתי", ושוב לא מהצד של חיפוש האמת אלא מהצד הצרכני. כמו שיש לאדם זכות לדעת אם מסעדה שבה הוא אוכל כשרה או לא, הכשר הרבנות או מהדרין, כך גם זכותו לדעת לאיזה סרט הוא נכנס והאם זה תואם את הדרישות הדתיות שלו. אם אני למשל לוקח קרוב משפחה דתי (ילד או לא או סתם חבר), יש לי זכות שלא יכניסו תכנים שאינני רוצה בהם וחורגים מהתוכן של הסרט. גם כאשר לא מדובר בסרט מצוייר. אני למשל מצפה לכמה סרטי: "וילי וונקה ומפעל השוקולד", "האריה המכשפה וארון הבגדים", "הארי פוטר וגביע האש". כל אלו פוטנציאל ללכת עם חברים/קרובים דתיים צעירים. לסרט מטריקס רילודד למשל לא הייתי הולך עם ילד כזה, בגלל הסצינה המינית שבו (הגם שיתכן שעם אשתי הייתי מרשה לעצמי ללכת לסרט עם סצינה כזאת). לכל אדם מערכת ערכים ורגישויות נפשיות – וזכותו שיאפשרו לו לשלוט במה שמוגש לו.
לסיום, אני מציע רעיון פשוט (לפחות בינינו…). כמו שיש דירוג לסרטים PG שיהיה את אותו דירוג לפרסומות וטריילרים, ובכל סרט יוקרנו רק פרסומות וטריילרים באותה "דרגה" של הסרט. כך שאדם שנכנס לסרט ידע ממילא גם אלו פרסומות עלולות להיות מוקרנות.
רעיון מצויין
תוכן הפרסומות צריך לתאום את תוכן הסרט ע"פ הדירוג שלו.
הצעה נוספת שלי היא שיהיה דירוג שונה לסקס ולאלימות. יש אנשים שסקס לא מפריע להם אבל מעדיפים לא ללכת לסרטים אלימים מיי. אני ביניהם. למזלי אח שלי מאוהב בסרטים אלימים, אז הוא תמיד הולך לכולם לפניי ומזהיר אותי מראש.
מסכים עם ההצעה שלך בסיום אבל...
שלום אור,
בעקרון אני מסכים עם ההצעה שלך לגבי דירוג טריילרים והתאמתם לסרטים (למרות שאני חושב שבטריילרים אף פעם לא מראים ממילא קטעי מין/ אלימות בוטים כי התפקיד שלהם הוא לגרות אותך ללכת לסרט, לא לחשוף בפניך את נקודות השיא שלו). מעבר לזה, נראה לי שאתה קצת מגזים. הבנתי את ההקבלה שלך לעולם הכשרות אבל מה לעשות שעדיין אין לנו הגדרות ברורות לגבי "כשרות בפרסומות/ טריילרים" וגם עדיין אין הפרדה בין בתי קולנוע לחילונים ולדתיים (ואחרי קריאת ההודעות שלך- אולי ראוי שתהיה…). בקיצור, מה שאני אומר, זה שעם כל הכבוד לפגיעה ברגשות שלך ושל קרובי המשפחה הדתיים שלך, יש גם צופים חילונים באולם (כן, גם ב"הארי פוטר" וב"מדורת השבט" ) והם אולי כן רוצים לראות טריילרים לא מצונזרים ממין ואלימות. אז נכון שראוי להתחשב יותר בצד שמרגיש פגוע מהתכנים המוקרנים על המסך, אבל איפה עובר הגבול? קולנוע הוא מדיום חילוני במהותו, במובן הזה שהוא אמנות, ואמנות לא מסתדרת בד"כ עם מגבלות חיצוניות של צנזורה כזו או אחרת, שתמיד ובכל העולם מגיעה מכיוון הממסד הימני- שמרני. אז אני לא אומר שצריכים להקרין לפני "מדגסקר" בדיבוב לעברית פרסומות לקונדומים (רחמנא ליצלן) וטריילרים לסרטי אימה, אבל אני כן אומר שעדיין ראוי גם להתחשב בקהל הגדול והחילוני שרוצה לפחות בקולנוע לברוח מכל המוטי שקלארים למיניהם ולהחליט בעצמו מה ראוי ומה לא ראוי להיות מוקרן.
גם יודאיקה היא אמנות.
אל תתחכם ...
:)
זו בדיוק הנקודה
לקולנוע מותר להיות חופשי חופשי כי אנשים אמורים לדעת בערך מה הם הולכים לראות (אם זה לא "מיליון דולר בייבי"). לכן דירוגי הסרטים. אבל אם הפרסומות כוללות הכל מכל, אז בעצם אין חופש בחירה, ולכן גם אין חופש להשמיע כל דבר.
דווקא קולנוע מסווג לסוגים הוא קולנוע שיכול להרשות לעצמו להיות הרבה יותר חופשי.
חשבתי שיש דירוג של טריילרים
ושה-MPAA בודק כל טריילר שמוקרן בקולנוע, ומוודא שהוא מתאים לכל הגילאים.
חשבתי שיש דירוג של טריילרים
השאלה היא אם באמת הטריילרים מוקרנים בארץ ע"פ הדירוג שלהם ומה קורה עם הפרסומות המסחריות.
כנראה שכן.
זה הרי לא בדיוק דירוג, אלא קביעה שהטריילר מתאים לצפייה לכל הגילאים.
זכור לי אירוע משעשע במיוחד,
כאשר בית הספר התיכון בו למדתי החליט לשלוח אותנו להקרנת הסרט "יומן נעורים", כאשר את הסרט הנ"ל ליווה טריילר אחד בלבד.
אבל הטריילר הזה היה ליצירת המופת "נערות שעשועים".
מבחינה עקרונית טהורה, אני מניח שזה לא היה כזה ביג-דיל – אם בית הספר החליט שהתלמידים מספיק מבוגרים כדי לראות סרט כמו "יומן נעורים", אז אפשר לצאת מתוך נקודת ההנחה שהטריילר של "נערות שעשועים" לא יגרום להם נזק נפשי בלתי-הפיך. עדיין, אני די בטוח שחלק מסגל בית-הספר שליווה אותנו נע בחוסר-נוחות בכסאות בעת הקרנת הטריילר האמור (ולקול תשואות התלמידים – ויש לציין, גם התלמידות – שליוו אותו).
אצלנו הקרינו באודיטוריום
את 'סוף העולם שמאלה' (בכיתה יב') וצינזרו את כל קטעי העירום. מה שקצת התנגש לי עם העובדה שמלמדים אותנו ספר די אירוטי (שלא נגיד פורנוגרפי) כמו חצוצרה בואדי.
איך צינזרו?
אני סקרן.
אמרו להם לעצום את העיניים.
לא, פשוט חתכו את הקטעים מהסרט
לא הייתי יודע שאמורים להיות קטעי עירום בסרט אם אנשים שראו את הסרט בקולנוע לא היו אומרים לי.
טריילרים כן,
פרסומות לא. בטח לא ישראליות.
הו, נו באמת.
הלו, יונתן. אני בחורה צעירה (מאוד) חילונית וירושלמית, כל שאני בין בני האדם שתרצה לפנות אליהם בקשר לכפייה דתית, שאותה אני מתעבת וחושבת שצריך למגר.
"עם כל הכבוד לפגיעה ברגשות שלך ושל קרובי המשפחה הדתיים שלך, יש גם צופים חילונים באולם (כן, גם ב"הארי פוטר" וב"מדורת השבט" ) והם אולי כן רוצים לראות טריילרים לא מצונזרים ממין ואלימות. אז נכון שראוי להתחשב יותר בצד שמרגיש פגוע מהתכנים המוקרנים על המסך, אבל איפה עובר הגבול? קולנוע הוא מדיום חילוני במהותו, במובן הזה שהוא אמנות, ואמנות לא מסתדרת בד"כ עם מגבלות חיצוניות של צנזורה כזו או אחרת, שתמיד ובכל העולם מגיעה מכיוון הממסד הימני- שמרני. "
הו, לא. נתחיל בכך שאם אנשים רוצים לראות טריילרים שאינם מצונזרים ממין, סבבה להם, בשביל זה יש אפל. בלי שום קשר לדתיים וחילונים, לא צריך להקרין טריילרים כאלה מפורשים לפני סרטים שהדירוג שלהם הוא PG-13, מה שאומר שרוב הקהל יהיה צעיר.
קולנוע הוא לא מדיום חילוני בהוויותו, הוא מיועד לכולם, לכל שכבות האוכלוסיה. "בידור להמונים." לכן, הוא צריך להתחשב בכל שכבות האוכלוסיה, כולל האוכלוסיה הדתית וכולל אוכלוסיית האימהות שלא רוצה שהבן בן ה-12 שלה ילך לראות פורנו במסווה ולשלם על זה 35 שקלים.
אולי תופתע לדעת, אבל שתי האוכלוסיות האלה גדולות מאוד.
הצנזורה מגיעה תמיד ובכל העולם מהצד הימני שמרני?
יש לך הוכחות? יש לך סטטיסטיקה?
ברוב העולם המערבי קיימת צנזורה מדינתית שפועלת רק במקרים שמצריכים את הגנת הצרכן. ישראל היא רפובליקת בננות לא רשמית, כך שאני לא יכולה להתחייב לגביה (ראה ערך ג'נין ג'נין וקצבים) אבל במקרה הזה, הצנזורה לא קשורה לכלום, בטח ובטח שלא למגזר הדתי.
אבל...
בכוונה לא נכנסתי לעניין הדתי ככזה. וגם לא לשאלה של צנזורה (שנדונה בהרחבה יחסית
), אלא לשאלה של החופש.
והאמת שיש כאן משהו קצת מוזר… מצד אחד יש טענה – למה דתיים לא פתוחים לעולם התרבותי. וכאן בהקשר אחר הועלת טענה למה אני מכניס נושא של דתיים וחילונים. ושיש גם דתיים שרואים קולנוע. אז כדאי להחליט – האם הקולנוע הוא "חילוני" ולכן דתי שהולך לשם – בעיה שלו. או שקולנוע הוא של כולם וצריך להתייחס גם לדתיים. בנוסף לכך – השאלה האם אנחנו מנסים לעזור אחד לשני ולשייף פינות חדות – כדי להרחיב את הבסיס המשותף או שכל אחד יתקע בפינה שלו – וישאר שם.
אבל – העיקר בהתייחסותי היה לעניין הצרכני, ודווקא בהקשר של הערכים המקובלים על שנינו.
עוד דוגמה. יש אנשים שרגישים לגלוטן (??). בגלל זה בכל מוצר אכיל שמכיל גלוטן – יש אזהרה – "מכיל גלוטן!". יש גם הכרזה "מכיל חלקי אגוזים!".
התפיסה היום – חלק מה"דמוקרטיה" – היא שצריך לאפשר לאדם לבחור. לתת לו את מירב המידע על מה שהוא מקבל וזהוא יוכל לבצע החלטה נכונה עבורו. בין אם זה רופא בקופת חולים ובין אם זה סרט. כפי שמישהו פה אמר בתגובה אליך – אם אין הגדרה ברורה לפרסומות ואפשרות להחליט לאיזה פרסומות אני מוכן להחשף – אז אין משמעות להגדרת הסרט. אם אני יכול ללכת למדורת השבט ולראות טריילר לשמונה וחצי שבועות של שכרון חושים (לצורך העניין) ולראות יחסי מין על המסך (כטייזר למה שילך בסרט) – אז אני "קהל שבוי" במובן הכי נורא. זה כאילו אני אקנה שוקולד ופתאום יתפוצץ לי ענן של עשן סיגריות בפרצוף, או מי שקונה סיגריה פתאום יגלה שאחת הסיגריות מכילה חשיש (אם נניח שזה היה חוקי). זכותי לבחור לצורך העניין להרעיל את עצמי בסיגריה אבל לא במריחואנה. דוגמה אחרונה – נניח שאני הולך להופעת גאז בקפה בר, ופתאום ללא התרעה לפני ההופעה יש פרסומת שמלווה בהופעת סטריפטיז. אתה מקבל את זה שיש כאן בעיה רצינית מאד?
ומה שאני רציתי להוסיף שהדבר נכון לא רק לגבי ילדים אלא גם לגבי מבוגרים.
נניח שאני רוצה ללכת עם אשתי לסרט רומנטי, ובפרסומות יש חיילים מתפוצצים, הטוראי ריין, הטורף, וקללת הזומבים המסוייטים. זה נראה לך סביר? יתכן שקשה להגדיר "חוקית" אבל אפשר גם להשתמש בשכל ישר ואינטואיציה בסיסית.
ואם מישהו רוצה לראות טריילרים ל"גופות הקרועות מפנסילבניה" (סרט מצויין אגב :-), ול"חידת נהרות דם האכזב" – במטותא שיוריד מהאינטרנט. או שיקנה פנאי פלוס או שילך ל"חלאות המרוסקות מנוטראדם" – ששם יהיו טריילרים לכל הנ"ל…
עכשיו הגזמת לכיוון השני.
בשום מקום בעולם לא עושים התאמה מהסוג הזה בין טריילרים והסרט שמוקרן אחריהם. במדינות היותר מחמירות, יש סיווג של טריילר לפי גיל, ולפי זה נקבע לפני איזה סרטים הם מוקרנים. אם אתה הולך לסרט רומנטי (הגדרה רחבה מאוד, אגב), זכותך לצפות לראות טריילרים לסרטים שמתאימים לאותה שכבת גיל – לא אך ורק לסרטים רומנטיים אחרים.
ועוד משהו (ולא שברור לי למה יש סיכוי שתקשיב לדברי, בניגוד לעשרות קודמי שהעירו לך בנושא) – אם אתה לא רוצה שיתייחסו להיותך דתי במסגרת התשובה לטיעוניך, וישפטו אותם רק על פי האופי האוניברסלי שלהם, צעד בכיוון הנכון יהיה *להפסיק* להתייחס לנושא בהודעותיך שלך, דבר שאני מאמין שיקצר אותן ב-40%-50%. אתה לא יכול לפתוח את הטיעון שלך (וממעקב אחר הודעותיך – מדובר, פחות או יותר ב*כל* טיעון שלך) במילים "אני דתי ולכן מגיע לי", ולצפות שבתגובה יתעלמו מההיבט הזה של אותו טיעון.
למרות שזה יהיה צעד שיווקי גאוני:
טריילרים לקומדיות רומנטיות לפני קומדיה רומנטית – כלומר לקהל שהלך ללפחות קומדיה רומנטית אחת, כלומר יש סיכוי שאוהב את הז'אנר, ולא נגיד לפני סרט אקשן זבלי ומדמם שכולו פיצוצים ואפקטים… יש בזה הגיון כלשהו. אמנם יש אנשים שנהנים משני הזאנרים, אבל מנסיוני (המוגבל אמנם) הם זן נדיר. אני חושבת שמבחינה שיווקית ההתאמה של טריילרים ופרסומות לקהל שלך היא לא רעיון רע.
למעשה יש בזה חוסר הגיון
זו הנחה שהצופה מטומטם וחסר גיוון. כמה אנשים באמת הולכים רק לסוג אחד של סרטים? כמה אנשים באמת נמנעים מסוג כלשהו של סרטים?
לדוגמא: אמא שלי היא אישה הגיונית ונחרצת (זאת אומרת, מורה פולניה לבית ספר יסודי). היא לא אוהבת כל מיני שטויות של מדע בדיוני ופנטזיה. היא גם לא אוהבת קומדיות סלפסטיק. היא מעדיפה ההומור שנון המתוחכם יותר של בילי קריסטל. ובכל זאת היא מאוד נהנתה "מגברים בשחור". באופן רגיל היא לא היתה רואה את הסרט או נוגעת בו במקל, אבל לפני אחד מהסרטים של טום הנקס היא ראתה טריילר להומור הלא כל-כך מתוחכם בסרט המד"ב הזה וצחקה. כעבור שבועיים הלכה לסרט עצמו וצחקה שוב.
הזן הוא לא כל כך נדיר. הרבה אנשים אוהבים לפחד, אבל גם אוהבים לצחוק מבדיחות שנונות. הם אוהבים לראות פעלולי זמן-קליע ולהתעמק בקדרות החיים האינטרוספקטיבית. הרבה אנשים אוהבים הרבה דברים.
אם המפרסמים מגבילים עצמם רק לקהל שכבר רואה את הסרטים אותם הם מפרסמים הם לעולם לא יצליחו להשיג לקוחות חדשים במספרים הולמים. רק אלו שבמקרה יראו סרט בסגנון ויאהבו יכנסו לתוך מאגר הלקוחות וכל השאר לעולם לא יחשפו.
לא להגביל.
רק להוסיף טיפה הכוונה.
אמא שלך נשמעת מגניבה.
אני מדמיינת לעצמי מורה פולנייה נחרצת מהדור הישן, יושבת לבד (לא אמרת, אבל זה עוזר לי לפנטזיה) ב"גברים בשחור" ונקרעת מצחוק.
טריילרים
גם לסרטים בדירוג R מכינים טריילרים "מרוככים".
לא אחת מקרינים טריילרים שהכיתוב בהם הוא משהו בנוסח:
כך שגם אם יש סרט אלים/מיני שמוגבל למבוגרים, יכול להיות שיקרינו טריילר מרוכך שלו לפני סרט לכל המשפחה. כך שגם צופים רגישים יוכלו לצפות בו ללא חשש.
בדיוק על זה דיברתי.
דירוג של הטריילר, והתאמה לדירוג הסרט שלפניו הוא מוקרן. לא פחות, אבל גם לא יותר (ומה שאור נערב מציע זה לא "יותר". זה "יותר מדי").
בקיצור - מחרה מחזיק
בדיוק על זה דיברתי.
קודם כל הדתיות במקרה זה היא חלק מהנושא. אני מדבר על הדתיים כחלק מסויים של האוכלוסיה עם צרכים מסויימים. אני מסכים שבהקשרים מסויימים ההצהרה "אני דתי" היא מיותרת וכו' (עיין דבריך) אבל לעתים היא לא. אני לא חושב שזה נכון לדבר על הבעייתיות של טריילרים ופרסומות מסוג מסויים ולהתכחש לעובדה שזה על רקע דתי.
ובמיוחד שהנושא של ההודעה שלי היה הבעייתיות של מבוגרים עם פרסומות וכו' בניגוד למה שנאמר עד כאן שהיה לי רושם שהתייחס אך ורק לילדים. והמבוגרים שיש להם בעיה עם תמונות של יחסי מין או עירום הם בדרך כלל על רקע דתי. הגם שאחד המגיבים פה דיבר על זה שלו קשה עם אלימות ולא קשה עם מין.
בקיצור אני לא מתבייש בזה שאני דתי. ואני גם לא "מתלהב" מזה. אינני רואה בכאן את המקום לדון בהנחות יסוד דתיות וכו' אבל אני בהחלט רואה את הדתיות כחלק משמעותי של ההויה שלי – וממילא יש לזה מקום גם כאשר אני מדבר על היבטים מסויימים של הסרטים שאני רואה (כמו שאני גבר וגם זה יבוא לידי ביטוי בדברי, הגם שזה לא נושא שצריך "להדגיש"). ואני בהחלט לא חושב שזה בא בכל הודעה.
לגבי ההגזמה – שני דברים.
א. אני חושב שיש הנחת יסוד שלמפרסמים יש זכויות לדחוף לי בגרון את המסרים שלהם. אני חושב ההיפך שלי יש זכויות לשלוט במה שדוחפים לי. המצב של פרסומות היום רחוק מזה מאד.
ב. חלקתי בדברי בין שתי רמות (ואם זה לא היה ברור אני עושה זאת עכשיו). יש את הרמה שעליה אתה מדבר כ"לגיטימית", של התאמת הדירוג. ואני מסכים שזה כבר היה מצב הרבה יותר טוב. במיוחד לגבי סרטים שקהלם ילדים ונוער אבל לא רק.
אבל יש עוד רמה – שגם אליה מותר לי לשאוף ואני חושב שהיא נכונה והגיונית מאד. והיא התאמה יותר עדינה. שתתייחס למטרה ולאוירה של סוג הסרט בתוך הרמה של הדירוג. ולא תערבב סרט אימה (גם אם הטריילר "נקי" מכל רע) עם סרט רומנטי.
ונראה לי שאת הנימוקים כבר אמרתי.
עכשיו הגזמת לכיוון השני.
כתבתי תגובה בהמשך אבל משקראתי את דבריך עוד פעם הרגשתי שנכון לומר עוד משהו ספציפי.
א. לא הצעתי חלון כ"כ צר כמו שאתה מתאר (רומנטי – רומנטי) אלא דיברתי על ההיפך. לסרטי אימה למשל יש קהל מסויים. זה לא הארי פוטר למשל, וגם לא הטיטניק או האזרח קיין. התחושה הנפשית של סרט אימה למי שלא אוהב את הז'אנר היא לא נעימה (מנסיון אישי). זכותי כאשר אני בא כדי לחוות חויה נעימה עם אשתי – ועבור זה אנחנו משלמים 70 ש"ח – שלא יכניסו לי משהו שלא שילמתי עבורו (זה זכות א' שכאמור מתעלמים ממנה קצת אפילו פה), שבנוסף לכל הצרות (כפיית המסרים המסחריים, זמן פר', וכו') גם גורם לי אי נעימות. וכנ"ל החיילים המתפוצצים. בלי קשר לשאלה באיזה רמת דירוג הפרסומת.
ב. ובאשר לדתיותי כאמור – וגם אני קצת נלאה מהעניין – יש מקומות בהם זה רלוונטי ויש כאלה שלא כנ"ל. ואני חושב שהנתון שכל (או כמעט כל) הודעה שלי מתחילה או מכילה את הנושא זו הגזמה פרועה. ואפילו בנושאים שהנושא היה מאד מאד רלוונטי התאפקתי וצינזרתי את עצמי מעל ומעבר לדעתי – שלא להיכנס לכל מיני שאלות ודיונים מעניינים ורלווטיים מאד לדעתי – כדי שלא עבור את גבולות האוף טופיק ורוח האתר באשר לדיונים פילוסופיים כבדים. אז די עם זה.
מבחינה זו יש שאלה עניינית – בין שאר השאלות שהעלתי – האם דתיים מבוגרים הם אוכלוסיה שראויה להתחשבות בנושא הפרסומות והיחס ביניהם לסרט – כמו אוכלוסיית הילדים והנוער.
ההתחשבות בנוער וילדים
היא לא מתוך זה שהם נוער וילדים, וצריך לרחם על נפשם הרכה. הרציונל הוא שעוד אין להם מספיק נסיון לסנן את כל המסרים, כך שמסרים בלתי הולמים יכולים לדפוק להם לחלוטין את ההתפתחות (יחס לאלימות, למיניות וכו'). מבוגרים – ויהיו אלה דתיים, צמחוניים או ערסים – אמורים לדעת כבר לסנן מסרים בעצמם ולא צריכים הגנה מעוגנת בחוק.
(אם אלה תכנים הולמים עבורם או לא – זה משהו אחר. אני התייחסתי לאבחנה מדוע יש חוק שנועד להגן על הצעירים).
ושוב צרכנות
את התייחסת לחוק לגנת הילדים, ואני רציתי להרחיב את זה לזכותו של אדם לקבל מה שהוא שילם עבורו, ומשהו שהוא יודע מראש מהו.
קיבלתי שיש כאן כמה רמות של בעיה.
להראות לילדים נוער, מראות שאין להם מספיק נסיון לסנן – אם להשתמש בניסוח שלך – זה בעיה חמורה מאד.
התוספת האישית שלי מנסיוני האישי היתה לגבי ילד-נער שהוא גם דתי וזה נותן עוד עומק לבעיה. ולשאלה שלי את עצמי האם לקחת אותו לסרט בקולנוע או לא. שאלה ממשית מאד. ואם התשובה תהיה לא – זה מצער וחונק. אני מרגיש שללכת עם אח קטן או קרוב אחר לסרט זה חויה משמעותית (קשה לי להסביר מעבר לזה). נניח סיפור שהבאתי – זו היתה "נסיעה לתל-אביב" ופעם ראשונה אני חושב שמישהו לקח אותו לסרט לבד (לא עם האחים). והתחושה שאני לא יודע למה אני מכניס אותו – היא לא נעימה.
היחס בין הפגיעה בנפש הרכה לבין פיתוח יכולת סינון מעניין. אחשוב על זה.
הרעיון של התאמת דירוג הסרט לדירוג הפרסומת – הוא רעיון מצויין ככל שאני חושב עליו. ויש בו פתרון – גם למבוגרים – ברמה בסיסית.
ורציתי להוסיף עוד רמה – אולי עדינה מדי (ברמה של התודעה הצרכנית בארץ והעוצמה של הקרטלים מצד שני).
להתאים את הפרסומות והטריילרים ל"רוח" הסרט. ע"ע סרטי אימה למשל.
אני אענה על סעיף ב' קודם, כי נראה לי שפספסת את הנקודה שלי
או שאולי בחרת להתעלם ממנה בכוונה.
אף אחד לא דורש ממך להסתיר, להעלים, לא להתייחס, ובוודאי שלא להתבייש בהיותך דתי.
אף אחד אינו שולל את הלגיטימיות של טענותיך שמתחילות ב-"אני דתי משמע…".
אבל בכל פעם שמישהו מגיב לטיעון כזה שלך, בהתייחס להיותך דתי, אתה ישר קופץ לעמדת מגננה עם תגובה בנוסח "למה צריך להתייחס לעניין שאני דתי, אני מדבר במונחים אוניברסליים".
זה נכון גם לגבי הפתיל הנוכחי.
וזה לא עובד ככה.
אם אתה מצהיר מראש שדבריך מגיעים מתוך השקפת עולם מסוימת, אל נא תצפה שתגובות אליהם לא יכללו התייחסות לאותה השקפה.
אגב, במקרה והיה נדמה לך אחרת, היותך דתי אינה ממקמת אותך פה באתר על תקן חייזר שצנח מגלקסיה אחרת. יש עוד גולשים דתיים ושומרי מסורת פה, וחלקם אף הביע דעות דומות מאוד לאלה שלך. אבל אף אחד מהם, בניגוד אליך, לא ראה צורך להיאחז במידת מסירותו לקב"ה כדי לבסס את טיעוניו. ואף אחד מהם לא בא לאתר מתוך גישה של "באתי לחנך את הילידים הבורים האלה מה טוב עבורם", שאותה הפגנת פה, לא פעם ולא פעמיים. וכתוצאה מכך, כל הגולשים הנ"ל קיבלו התייחסות עניינית, והשתתפו בדיון ענייני.
ולגופו של עניין:
אם לא נעים לך לראות טריילרים מסוג כלשהו (ובטוחני שכפי שלך ישנה רתיעה מטריילרים לסרטי אימה, ישנם אנשים המרגישים צורך עז לרוץ לשירותים בכל פעם בה הם רואים טריילר לסרט רומנטי דביק ונוטף קיטש) – הרי שאת הביטוי "במטותא שיוריד מהאינטרנט" צריך להפנות דווקא אליך.
אם אתה לא אוהב סרטים מסוג מסוים, סבבה – אם אתה לא מסוגל לסבול אפילו דקה וחצי של קטעים חתוכים דק-דק מתוכם (ובטריילרים לסרטי אימה, אגב, נהוג להראות פחות או יותר כלום) – באמת שאין לך מה לחפש בבית הקולנוע.
אגב, אני לא יודע אם שמת לב, אבל בכל בית קולנוע נהוג להציב במקומות אסטרטגיים תמונות (פוסטרים על הקירות, דמויות קרטון) מתוך הסרטים המוצגים. חלק מהתמונות האלה, אפעס, הן לא ממש הדבר הכי צנוע בעולם. האם לאחר שתגמור עם הטריילרים אתה מתכוון לעבור לטפל גם ברעה החולה הזאת?
צרכנות
לגבי הדתיות – אינני זוכר שאמרתי "כל פעם" – <"למה צריך להתייחס לעניין שאני דתי, אני מדבר במונחים אוניברסליים">. וגם לא ניסיתי לחנך אף אחד. אבל באמת נעזוב את זה.
לעצם העניין, אנסה להבהיר שוב. אני לא מדבר מנקודה של בלתי-נסבל / הולך-למות / נזק-בלתי-הפיך. וגם לא כאמור מהנקודה שזה לא נכון דתית, האם אלוהים אוהב את זה וכיוצ"ב (דיונים מעניינים אך לא לכאן). אבל אני חושב ש"לא נעים" זה מספיק רע. אני מדבר מנקודה של זכות וחופש. אני משלם כסף עבור מוצר X. אני מקבל "מתנה" מוצר נלווה Y. אף אחד לא שואל אותי האם אני מעוניין בו. אף אחד לא מודיע לי מהו. כופים עלי לקבל אותו. שני רעות: א' זמן (שנדון עד דק), ב' תוכן (אני הרחבתי).
הרעיון שאני מחוייב להיות <מסוגל לסבול אפילו דקה וחצי> כל מיני דברים שמוחם ה**** של ראובן-קליין פרסום בע"מ הגה – הינו מקומם מבחינתי. אם להקצין קצת – יש בזה מן האורוליאני. כאילו יש זכות יסוד לדחוף לאנשים מסרים פרסומיים בראש.
אני מקבל שיש 5-10 דקות של פרסומות לפני. למרות שאני לא חושב שזה מובן מאליו שזה "זכותם הטבעית" של בעלי הקולנוע. אני מקבל עוד יותר (זה כבר הגיוני) שתהיה פרסומת לסרטים אחרים שמוקרנים. אבל תאר לעצמך שתהיה חובה חוקית בכל הקרנת סרט לומר איזה טריילרים יהיו. אם מתייחסים לזה כחלק מהחויה שלי וההנאה שלי – שיתנו לי לבחור.
אני מעדיף ללכת להקרנה של שמונה כי שם יהיה טריילר ל"אריה המכשפה וארון הבגדים" שמזמן רציתי לראות בקולנוע. – לא עזוב, יש שם גם את הערפדים מטקסס וזה יעשה לי סתם נאחס. – טוב נלך על שש – שם יש הארי פוטר וווילי וונקה. – סאבבה.
זו ז כ ו ת י כ צ ר כ ן לבחור מה אני קונה. <אם לא נעים לך לראות טריילרים מסוג כלשהו … הרי שאת הביטוי… צריך להפנות דווקא אליך>. סליחה? אני משלם כאן כסף עבור סרט מסויים וזה מה שאני רוצה לקבל.
אתה קצת מקצין.
לרוב, הטריילרים מגיעים כשהם מודבקים מראש לגלגל הסרט. כך שגם בהצגה של שש וגם בהצגת חצות, תקבל את אותם טריילרים בדיוק לפני הסרט.
מה שאתה צריך זה בית קולנוע שעבר להקרנה דיגיטלית.
ולא ענית לרז לגבי הפוסטרים ודמויות הקרטון בכניסה לקולנוע. הם בדיוק כמו הפרסומות – מוצר נלווה שאתה מקבל. וכמו הטריילרים, גם זה מוצר קבוע ו'מודבק', שאין אפשרות טכנית להזיז ממקום למקום בהתאם לשעה (או יותר נכון, טכנית יש אפשרות. זה פשוט בלגאן נוראי שגוזל המון זמן).
ניסיתי
ההבדל המרכזי בין הפוסטרים לבין הפרסומות בסרט, דומה להבדל אם אני נכנס לחנות ספרים ויש שם גם חוברות פלייבוי וגם ספרי ילדים לבין מציאות שבתוך ספרי הילדים יש פרסומות לפלייבוי. ואני מקווה שההבדל ברור. זה לא אותו נושא. מה גם שפרסומות לסרטים פחות מפריעות מסרט. אינני זוכר למשל פרסומת לסרט שיש בה זוג מתעלס בעירום. לעומת זאת בטריילרים אני זוכר שהיה. גם פרסומת כתובה שמכילה עירום פרונטלי אין עד כמה שאני זוכר. לעומת זאת בטריילרים יש גם יש.
בנוסף לכך – הפוסטרים הוא משהו שאני עובר לידו. אף אחד לא מכריח אותי לבהות בו אם זה מפריע לי. האם זה אותו דבר כשאני יושב באולם ומחכה לסרט עבורו שילמתי?
ועוד, דמויות הקרטון הם חלק מהתפאורה. אני אוהב ללכת מדי פעם לשתות קפה בבית קפה, ואני מחפש מקומות עם אוירה. אני לא חושב שחובתו של כל בית קפה לעשות משאל מה הקונים רוצים ולהחליף את התפאורה לפי גחמותיהם. כפי שציין אדם בהמשך – זה כדאי לו, אבל זה לא חובתו. לעומת זאת תארי לך מצב בו ב_כל_ בתי הקפה בארץ יתחילו לפרסם על הקירות. כולל לבני נשים ותמונות נבחרות מחוף טאבה. עכשיו, תארי לעצמך שכל כמה שעות יתחלפו הפרסומות. כך שיתכן שיום אחד אני אלך לבית קפה והכל יהיה "בסדר" מבחינתי, ובאמצע שאני יושב ואוכל ארוחת צהריים, יחליפו את הפרסומות למשהו שממש מפריע לי.
עיצוב בית הקולנוע הוא משהו אינדיבידואלי לקולנוע מסויים (כמו החניה, מחיר האוכל בהפסקה וכו'). יש לי את החופש לבחור ללכת למקום זה או לאחר. לעומת זאת הפרסומות באופן שאנו דנים עליו הוא המצב בכל מקום.
נראה לי טיפה בעייתי
להוסיף ליד שם הסרט (מלבד תיאור העלילה ומילת ביקורת שנהוגים בימינו) גם שעת התחלת הפרסומות, האם יש הפסקה, וטריילרים לאילו סרטים ישודרו לפני הסרט…
אני יודעת, הגזמת כדי להעביר נקודה, ובכל זאת. למרות שאני חושבת שיכול להיות חכם להתאים את תוכן הפירסום לקהל אליו אתה מפרסם (ולו כשיקול שיווקי), יש הבדל בין סרטי ילדים (ז'אנר מוגדר למדי) לבין סרטי דתיים (שכוללים… מה? מדורת השבט שהזכרת מכוון, לדעתי, לקהל הישראלי באופן כללי…). מכאן ההידרדרות לאפליה ודעות קדומות היא תלולה, מאוד. ומי אמר שלאדם דתי אסור להנות מקיל ביל, למשל, והטריילרים שלו? האמירה שלך היא אולי מצב אידיאלי מבחינתך, אבל היא לא ממש ריאלית, ולדעתי היא גם לא מתחשבת בשיקולים פילוסופיים ומוסריים שהיא עלולה לגרור (בנוסף לדוגמאות שכבר הבאתי, אפשר לציין גם את העובדה שיש המון זרמים בדת היהודית, ומי יקבע מה פוגע ומה לא, ומה עם שאר הדתות, וכו'). אז אין שום בעיה שתחזיק בה, אבל תבין למה אנשים אחרים לא ממש מתלהבים…
זה לא רק עניין הדתיות.
אז אוקיי. נניח שתהיה רגישות לקהל הדתי ולא יקרינו טריילרים לא ראויים לפני סרטים שנחשבים "מתאימים לדתיים". יופי. פתרנו בעיה של מגזר אחד. אבל אז תבואנה הנשים, ובצדק גמור תטענה שהן אינן רוצות לצפות בפרסומות שמבזות אותן לפני סרטים "המיועדים לנשים". ויבואו הצמחונים וימחו על זה שאמנם בסרטים אין להם מגזר מוגדר, אבל זה לא אומר שהם צריכים לסבול טריילרים או פרסומות לתכנים שאינם ראויים בעיניהם. ויבואו המזרחיים ויאמרו שכשהם הולכים לסרט כמו 'טיפת מזל', לא מתאים להם לצפות בפרסומות שמקבעות את קיפוח השחורים, בפרט שבסרט אליו הם הולכים המסרים שונים לגמרי. ויגיעו גם שומרי המשקל, ויחליטו שהם נפגעים עד עמקי נשמתם מפרסומות המציגות דוגמניות חטובות. זה גם מוריד להם את המוטיבציה ומטיף לאנורקסיה ובולימיה, וגורם לילדים שלהם להתבייש בהם.
בקיצור, לא נצא מזה.
כן, זו פחות או יותר אחת הנקודות שניסיתי להעביר
ואולי הלכה לאיבוד בדרך…
אגיד את זה ברור
אין למפרסמים זכות טבעית לדחוף לי פרסומת בגרון. (אין למפרס… אין למ… אין… …)
ולכן לפחות בעבור הדיון כאן (שלדאבוני איני יודע עד כמה הוא קשור למציאות), אחת הטענות המרכזיות שלי, היא שחובת ההוכחה על המפרסם, והוא צריך לפטור את הבעיות. כלומר – במקום לומר לי, אולי אל תבוא לקולנוע וזהו, אפשר לומר לו אולי לא תפרסם וזהו (מבריק?..). נראה לי שהתודעה שלנו לזכויות שלנו כמקבלי שירותים היא נמוכה קמעה.
כשעלית מספרת לנו שבשוקולד יש גלוטמין או שברי אגוזים או E-334 או פוטוציקלואיד זרחתי רדיואקטיבי – היא _לא_ עושה לנו טובה. ואם יסתבר שבחלב יש "העשרה" של הורמוני גדילה או ג'לטין – וזה לא כתוב על האריזה, זוהי חובה צרכנית ואזרחית לתבוע אותם (ולא נקציות ניטפוקית). והטענה שלי היא שדין הפרסומות כדין המרכיבים של השוקו.
ולכן אני חושב שאם כל הכבוד לקושי שקיים אולי בדרישה הזאת – זוהי חובה פשוטה של בית הקולנוע לאפשר לי לדעת מה אני הולך לראות. זה שהיום זה נראה כמו ימות המשיח או שווה ערך לבקשה מממנהל בית הקולנוע שינקה לי את הנעליים זה לדעתי בגלל שחסר משהו בתודעה שלנו.
ועניינית, לגבי התאמת הפרסומות לגחמותיהם של כל מיני קהלים – אז אמרתי. בשלב ראשון הייתי מסתפק בהתאמה של הדירוג (PG וכו') הרחב ביותר כנ"ל. אבל בשלב מתקדם יותר אני חושב שזה אכן רעיון טוב ומוצלח. ואיך לעשות זאת – יש אנשים מוכשרים ממני. הכיוון של אדם נראה לי נכון. במקום שישתמשו בכל הידע שלהם לדרוך עלינו כצרכנים, ישתמשו בו כדי לשרת אותנו יותר טוב.
זכות טבעית לדחוף פרסומות
מי החליט שמותג לשים את הפסלים התלת ממדיים האיומים האלה לצידי הדרך באיילון, אזור רוקח עד הרצלייה?
למי שייך השטח הזה?
אם זה לנתיבי איילון, לא נראה לי שזה צריך להיות כך. לנתיבי איילון זכויות על הכביש ועליו בלבד, לא על כל המרחב האווירי שמעליו וגם לא על הנוף שאני כבר לא מצליחה לראות ממנו.
שיווק, פרסום ומכירה
בלהט המשיחי שאור נערב מעורר פה בכולם איכשהו, כולכם שכחתם עניין פעוט (למען האמת, לילי הזכירה אותו בחטף כמה פעמים):
מטרת הפרסומות.
למה יש פרסומות? כדי לגרום לצופים בהן לקנות מוצרים. פרסומאים בימינו אוהבים להגיד שפעם המפרסם היה מנסה לחנך את הקהל שלו, והיום הוא מנסה לאתר אותו. דהינו, אם פעם היית מפמפם לכולם ש'ויטה' זה הכי טוב ומקווה ששטיפת המוח תעבוד, היום תאתר קהל יעד שמוצרי ויטה מתאימים לו, ותנסה להראות לו שויטה זה בדיוק מה שהוא חיפש כל הזמן. במלים אחרות, שיווק שונה לקהלי יעד שונים.
לצורך העניין, אפשר להתווכח בלהט עד מחר על הזכות לפרסם קפה (נגיד) בעזרת סקס, אבל זאת פשוט שיטת שיווק לא יעילה כשמדובר במגזר החרדי: אנשים יקנו את המוצר שלך פחות, לא יותר, וזרקת כסף לרוח.
אז כן, מדובר בקולנוע, וצנזורה היא בנפשנו, והאמת היא שגם נקעה נפשנו כבר מהדיון הזה, אבל במקרה הזה _לא_ מדובר בקולנוע ו_לא_ מדובר בצנזורה. מדובר בפרסומות, ולצורך העניין, טריילרים הם פרסומות ככל פרסומת אחרת: הם באים למכור מוצר.
אז בחוכמה יעשו בעלי הקולנוע אם לא ישווקו מוצרי הגיינה נשית לפני 'סין סיטי', ובחוכמה יעשו אם לא יפרסמו סרטים נוטפי מיניות לפני 'האושפיזין'. זה פשוט ניצול יעיל יותר של כספי הפרסום. וכן, לונג, גם בחוכמה יעשו אם יחליפו את הפוסטרים בלובי של האולמות לפני כל סרט, כי גם מטרת הפוסטרים האלו היא למכור מוצר. למה לי לפרסם את הבטן של ג'סיקה אלבה לקהל שרק יתעצבן מזה? אני מבזבז זמן חשיפה יקר.
אני יודע שאלו לא הטיעונים של אור – הוא מדבר על חובה מוסרית של בעלי האולמות יותר מאשר על תבונה שיווקית – אבל על מה שהוא מציע יחתום כל איש פרסום ושיווק בשתי ידיים.
ברמה העקרונית אתה צודק.
ברמה המעשית? לא עושים דברים כאלה – לא בקולנוע.
הקהל טיפ-טיפה יותר מורכב מהצורה שבה אור נערב מציג אותו. להגיד "קהל שהולך לראות את ג'ניפר לופז בקומדיה רומנטית לא ילך לראות את ג'סיקה אלבה בסרט פשע מזוויע" – אבל הטיעון הזה דורש הוכחה קצת יותר משכנעת מטיעוני ה-"מה שטוב בשבילי טוב בשביל המדינה" שאור נערב בוחר לסיים בהם כל הודעה שלו ("שיוריד מהאינטרנט", וגו').
ואגב, אם יש מישהו שהבטן של ג'סיקה אלבה מפריעה לו, לא רק שלאותו אדם אין מה לחפש בקולנוע, גם לא הייתי ממליץ לו לצאת לרחוב. במיוחד לא במזג האוויר הנוכחי.
וכפי שציינתי קודם – בטריילרים, גם לסרטים "קשים" לא נהוג להראות דברים קשים מדי. טריילר לסרט אימה ממוצע מורכב בעיקר מאנשים שעושים פרצופים דביליים, כמה קאטים שעוברים כל-כך מהר שקשה להבין בכלל מה רואים בהם, והרבה מאוד קולות משונים. בפרסומת מסחרית ממוצעת אתה יכול לראות דברים קשים בהרבה.
כך שהטיעון של אור נערב הוא בעצם לא "הטריילרים מפריעים לי" אלא "אני בכלל לא רוצה להיות מודע לקיומם של הדברים האלה". ואם זה המצב, אז צר לי – באמת שאין לו מה לחפש בקולנוע.
ברמה העקרונית אתה צודק.
רז, קודם כל, צר לי שאתה שוב ושוב שומע בדברי מה שלא נמצא שם.
<הקהל מורכב> – אמת. את טיעוני ביחס לעניין זה כבר אמרתי בתגובות קודמות בפתיל זה. ע"ש. כמובן יתכן שפשוט אינך מסכים איתי. לעומת זאת להכניס לי לפה משפט <מה שטוב בשבילי טוב בשביל המדינה> זה ממש לא לעניין. ואת ההורדה מהאינטרנט לא אני הכנסתי לסיפור (אלא הגבתי לטענה של מישהו אחר).
הנקודה העיקרית שמפריעה לי בדבריך, ואתה חוזר עליה כבר כמה פעמים – שאם מפריע לי בטן חשופה אז שלא אלך ברחוב. אם "אני לא רוצה להיות מודע" לקיומם של סרטי אימה – שלא אלך לקולנוע.
אנסה להבהיר עוד זו הפעם. האם זה כ"כ אבסורד לטעון שמי שאוהב סרטי אימה – שילך לסרטי אימה ומי שרוצה סרט רומנטי שילך לסרט רומנטי? האם זו דרישה מוגזמת לא לספק לאדם – תמורת כספו הטוב – מה שהוא לא ביקש? אני בהחלט מודע לזה שיש סרטי אימה. ויתכן אפילו שאלך לראות כזה אם אבחר בכך. וזכותי להמנע מזה בהקשר רומנטי.
ובאשר לבטן חשופה – זה אמנם אוףטופיק, ובכ"ז אומר על זה שני משפטים. יש חוק שאוסר על עירום ברחוב. בחורה שתלך עם חזה חשוף בדיזינגוף – עלולה להעצר. לעומת זאת יש חופים בהם זה מותר. אם אני הולך בחוף נודיסטים אני לא יכול להתלונן שיש שם אנשים ערומים. לעומת זאת בדיזינגוף אני כן יכול להתלונן על זה. כמובן שאפשר לקחת את דברי ולהקצין אותם עד גיחוך – שהשלב הבא הוא שאני אדרוש שנשים תלכנה עם רעלה. אבל הבעיה היא ש(א)זה לא השלב הבא ו(ב)זה מגוחך.
ולכן, הנושא לא היה מדת הצניעות של נשים בסרטי קולנוע (או ברחוב), אלא מדת התאמה בין הסרט לפרסומות. זה הנושא. ולצורך העניין אם אדם הולך לסרט שבו אנשים לבושים כמו גברים ונשים בדיזנגוף בקיץ, והוא מקבל פרסומת (או טריילר)שבה אנשים מסתובבים כמו בחוף נודיסטים – זה לא הולם.
אתה מניח הנחה מאד בעייתית:
מי שבא לסרט רומנטי רוצה טריילרים לסרטים רומנטיים ומי שבא לסרט מד"ב רוצה טריילרים לסרטי מד"ב. אלא שיש אנשים, ואף רבים מספור, שאוהבים סרטים מסוגים שונים. גם סרטים רומנטיים, גם סרטי אימה וגם סרטי מתח. להקרין טריילרים רומנטיים רק בהקרנות של סרטים רומנטיים וטריילרים לסרטי מד"ב רק בהקרנות של סרטי מד"ב נראה לי מוגבל מאד, מחמיץ את המטרה, ואפילו טפשי.
כנ"ל עם סרטים כגון "האושפיזין" או "מדורת השבט". אין שום סיבה שלא להקרין טריילרים מכל הסוגים לפני הסרטים הללו משום שאלו אינם סרטים שנועדו לקהל מסוים (קרי:דתי) אלא לקהל מגוון. ישנם אנשים שירצו לראות גם את "האושפיזין" וגם את "סין סיטי", ישנם כאלה שילכו לראות גם את "קיל ביל" וגם את "מדורת השבט".
וואו, תגובה כל-כך ארוכה בלי להתייחס בכלל לנקודה שלי:
אף אחד לא מכריח אותך לראות סרט אימה. לראות טריילר לסרט אימה זה *לא* (חוזר – לא, חוזר – לא, חוזר – לא) לראות סרט אימה מתחילתו ועד סופו. זה לראות סרט אימה בכלל. זה בעיקר לשמוע 90 שניות של קריין מסכן שמנסה בכל כוחו לעשות לך "בווווו". אולי "מכריחים" אותך לראות את הדבר הזה, אבל בשום אופן, בשום צורה, ובשום קנה מידה זה לא שקול להכרחה לצפות בסרט אימה.
בנוגע לענייני בטן/גב/חזה וכיו"ב: נכון, אתה לא פוגש הרבה בחורות שהולכות עם חזה חשוף ברחוב דיזינגוף. אתה גם פוגש אותן מעט מאוד בטריילרים. מאחר וטריילרים, כפי שצויין פה קודם, הם סוג של פרסומת, האינטרס של העורכים שלהם הוא שכמה שיותר אנשים יראו אותם. כדי שזה יקרה, הטריילרים (שלהם, כאמור, יש גם דירוג של גילאים) אולי יראו לך שברירי-עירום פה ושם (ואגב – סיכוייך להתקל בדבר כזה בטריילר לדרמה/קומדיה רומנטית גדולים בהרבה מסיכוייך להתקל בדבר כזה בטריילר לסרט אימה, סבורני), אבל זה יהיה עירום של PG-13.
לסיכום: הטריילרים, אליהם החלטת להיטפל, הם ברובם דברים מעוקרים, מרוסקים ומצונזרים, שמטרתם היא בסך הכל ליידע אותך לגבי קיומו של סרט כזה או אחר. הם לא "מכריחים אותך לצפות" בשום סרט.
ועם כל הכבוד – את המשפט "מי שרוצה לראות שיוריד מהאינטרנט" אתה אמרת.
מודה - הקצנתי (וגם טעות אחת)
קודם כל אכן להוריד מהאינטרנט אני אמרתי. ט.ל.ח. אני מתנצל (בלהט הדיון ככה זכרתי). בנוסף לכך – אני מודה שתוך כדי נסיון להבהיר עמדה – הקצנתי, ונסחפתי קצת.
אנסה להתייחס לדבריך – מעמדה יותר מאוזנת. קודם כל בין 20 ל30 דקות של פרסומות זה לא מעט. ובעיני זה בסך הכל בהחלט "להכריח". בדי הרבה פרסומות אני נע באי נוחות על מקומי – והנקודה זה לא עירום (או ג'ניפר) אלא בגלל גסות רוח וטעם רע – לפי דעתי (למשל החיילים המתפוצצים – מצחיק אבל שיא הטעם הרע). כמו כן – ללכת עם ילד לסרט כנ"ל.
כשהייתי קטן והלכתי לסרט – הפרסומות היו משהו שלא הייתי רגיל לראות. ובאמת זה היה חלק מהחויה. אבל עד כמה שאני יכול לשפוט זה היה פחות זמן, וזה היה פחות גס. היום יש פרסומות בכל חור ואני לא בא לקולנוע בשביל זה. וגם רמת הגסות (לאו דווקא מינית) עלתה מאד. ולעתים קרובות לא נעים לי מזה. כאמור – אני לא מת מזה, ואני אמשיך ללכת לראות סרטים, אבל מה שהיה חשוב לי לומר – למחות כנגד האי הנעימות הנסבלת הזאת.
ולגבי התיאום היותר עדין בין הסרט לבין הפרסומות (תיאום תוכני ולא דירוגי). אפשר שיצאה אמירה מוקצנת מדי. אני מקבל שזה לא נכון לצמצם טריילרים ז'אנרית (רומנטי-רומנטי), ובכ"ז אני חושב שיש ז'אנרים שמתאימים יותר ויש שממש לא. למשל רומנטי-אימה נראה לי לא. ואין לי נוסחה איך לאזן.
הצעה מעשית אחרונה – :-) – להוריד פרסומות לגמרי (כי אין קשר לקולנוע). 5-10 דקות טריילרים, מותאמים לדירוג הסרט, שמפורטים בתדפיס שמקבלים לפני שמשלמים עבור הכרטיס. …ונא לא לתפוס אותי _יותר מדי_ כבד! (גם אני מנסה…)
אתה דורש בעצם שני דברים שונים:
1. פרסום רשימת הטריילרים הצמודים לכל סרט.
את זה אני יכול להבין, ואפילו אשמח לפיצ'ר כזה. זה גם מתאים להשוואות שלך למוצרים וחומרים שהם מכילים.
2. התאמה (איכשהו) של הטריילרים לתוכן הסרט.
זו כבר נראית דרישה לא לגיטימית, כי היא בעצם דורשת מצופים מסוימים "להתכוף" בפני איזהו "טעם-של-הרוב".
אני לא חושבת שטריילרים ופרסומות הם אותו דבר.
נכון ששניהם רוצים למכור מוצר, אבל טריילר הפך כבר מזמן לחלק מחווית הסרט.
בנוסף, חשוב לזכור עוד משהו: פעם לא היו פרסומות בטלוויזיה. אני זוכרת שכשהייתי קטנה, אהבתי לראות פרסומות בקולנוע, כי אלה היו הפרסומות היחידות שיצא לי לראות. היום, כשאתה יושב מול ערוץ 2 או ערוץ 10, ומקבל יותר פרסומות מתוכנית, אתה מצפה שהקולנוע יעניק לך מקלט מהן. שלא לדבר על זה שהקולנוע עולה לך הרבה יותר כסף. אישית, טריילרים לא מפריעים לי. אתמול הייתי במלחמת העולמות בסינמה סיטי, והיו 15 דקות פרסומות ו-5 דקות טריילרים. מבחינתי, היה עדיף שיהיה הפוך.
זה הרי תלוי בנקודת המבט
וזו כל הנקודה. מבחינת המפרסמים אין שום הבדל: המטרה היא לגרום לך להוציא כסף על מוצר. זה הכל.
אור נערב דורש את מה שהוא דורש מסיבותיו. אבל למפרסמים כדאי, מאוד, להקשיב לו מסיבותיהם שלהם (שלא לדבר על זה שבכל מדיה אחרת הם כבר עושים את זה מזמן, אבל בקולנוע הם מתעצלים).
משיחיות - יאההההה...
ואם יורשה לי לצטט חברה דתיה:
"המשיח יבוא – יהיה פנאן."
אני רוצה להבין
הסיכום של כל הדיון הארוך הזה הוא שכשהמשיח יבוא לא יהיו פרסומות בקולנוע?
לא נראה לי
אבל אם כן, אני מגדלת פאות החל ממחר!
פאות זה ''פרי העץ'' או ''פרי האדמה''?
למה המשפט הזה נשמע לי גס?
אין לי צל של מושג.
קשה לי לראות את המשיח זוכה לתשומת לב מיוחדת בלי איזה טריילר
בעולם בו מחבלים מתפוצצים בערים הגדולות בעולם, עם ישראל נחלק לצבעים ואורית פוקס מסתובבת חופשי. אדם אחד, יכול להביא להם את הגאולה.
מהיוצרים של "יציאת מצרים" ו"הפסיון של ישו", מגיע הגיבור הבא של המין האנושי, לגאול את באי הקולנוע משלטונו העריץ של יגאל גלאי.
מתח…
"אבל מ', איך תגיע לציון לפני שתפרוץ מלחמת אחים?"
"אל תדאג, דוד שלמה, יש לי חמור."
אקשן…
"יהודי לא מגרש יהודי!"
"יהודי גם לא דופק מוחטה בפרצוף ליהודי!"
אהבה…
"היית פעם מאוהב?"
"תראי, בכל זאת, אלפיים שנה על חמור עם אותה גלביה. לא פוגשים הרבה אנשים."
בבימויו של ג'ורג' רומרו:
משיח – תחיית המתים החלה.
שלא לדבר על מכירת המרצ'נדייז:
"משיח קונה אצלנו קש ומספוא. אל תתפשרו על פחות בשביל חיית המחמד שלכם!"
"משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן? הזמינו עוד היום קו של בזק, ומשיח לא יוכל לפספס אתכם!"
"עוברים דירה לארץ חדשה? הובלות חזי – המובילים הרשמיים של משיח"
וכמובן – "עכשיו בקולנועים: 'מנדרליי' – מהבמאי שהרג למשיח את החמור".
לא קראת את אורנג'ג'וס?!
המשיח - הסרט (משחק המחשב בדרך)
פרוייקט שיכול להיות מוצלח מאד, מדהים, מפעים וכו', אבל יכול להיות – ולדאבוני אף סביר – שיצא משהו פלופי ודי מפגר. לי עצמי יש באיזה מקום בראש תסריט. קוים כלליים. אני פתוח להצעות, מבמאים מוכשרים עם תקציב בינוני עד גדול…
אני זוכר שלפני כמה שנים יצא משחק מחשב "המשיח" ותליתי בו תקוות מרובות, ולאחר מכן התאכזבתי מאד לגלות שזה היה רחוק מאד מתקוותי (והיה לי רושם שבינוני למדי באופן כללי).
בינתיים אפשר להסתפק באורטוריה… (אלא אם כן אני בבורותי משבש לגמרי ומדובר באופרה…).
נ.ב. מי זה ג'ורג' רומרו?
ג'ורג' רומרו
הבמאי של "ליל המתים החיים", "שחר המתים" המקורי, "ארץ המתים" שיצא השנה ועוד כמה סרטים עם תחיית המתים במובן הפחות תנכ"י.
אני לא רוצה להבטיח שום דבר
אבל אני בהחלט חושבת שיש סיכוי לא רע לרתום את כל (או רוב) המתים שיקומו לתחיה למרד הצרכנים שלנו, אולי גם להעמיד אותם עם שלטים בכניסה לקולנועים של גלובוס… זה כבר יעשה את העבודה (כל עוד אף אחד לא יטעה לחשוב שזה מבצע קידום של סרט הזומבים הקרוב למקום מגוריו…).
אני אופטימית.
מוטי פנאן?
מוני. מוני.
או אם ממש תרצה אז רגב. בפירוש לא מוטי.
יש גם מוטי פנאן
אתה מוזמן להציץ בקישור הבא:
וגם:
http://www.gotelbotel.com/
ובנקודה הזו זה נהיה אוף-טופיק מוחלט.
זה אותו אתר (אני קישרתי לעמוד פנימי)
מצוין, שכולם יעשו את זה.
זה הרי יקרה רק כשבאמת יהיה מדובר בדברים שמפריעים *מאוד* למספיק אנשים – אחרת לא תתעורר מחאה שתספיק לשנות משהו.
אם המצב עם הטריילרים / פרסומות (שאור נערב מתאר) ייעשה מספיק קיצוני, מבחינת מספיק אנשים שומרי מסורת – הם ינקטו צעדים המוניים וחזקים מספיק, כדי שהנהלות בתי הקולנוע כן ייאלצו להתחשב בדעתם ולסנן טריילרים לסרטים.
אם מגזר מסוים הוא, או יהיה, מספיק חזק כדי לכופף את בעלי בתי הקולנוע – כל הכבוד לו.
נו, ו?
אז בעלי בתי הקולנוע לא מתחשבים ברצונותיך וצרכיך כצרכן? אל תלך בפעם הבאה לראות סרט. אם תלך בפעם הבאה לראות סרט, תתכונן לראות דברים שאתה לא רוצה. לך, בתור בעל הכסף ואפשרות ההחלטה, יש את הזכות הזאת.
נו, ו?
אני מקווה שאתה לא אומר זאת בציניות.
ואני גם אענה בכנות. בסופו של דבר, אין לי ברירה. אני למשל מאד רוצה לראות את צרלי והשוקולדה (ווילי וונקה), הארי פוטר, נרניה ועוד. ואישית הפגיעה שאני מרגיש מהכפיה של המפרסמים ובעלי בתי הקולנוע – היא לא קריטית. גם קרובי הצעירים יכולים להתרכז בפופקורן עשר דקות. והם לא מבית שינדו אותי אם הם יספרו שהם ראו בקדימון את ג'ניפר מה-שמה. וגם הפגיעה ברומנטיות שלי עם אשתי לא תפגע באופן קריטי מטריילר דוחה.
אבל באותה מדה – אם סרט שאני מאד רוצה לראות יוקרן אך ורק גלובוס עם חצי שעה פרסומות לפני – אני אלך לשם. כי אין לי ברירה. כלומר – יש לי, אבל הנזק שבאי ראיית סרט שאני מאד רוצה לבין הנזק שבלסבול התנהגות מתנשאת ודפוקה של בעלי גולן גלובוס – אני אישית מעדיף לספוג את החצי שעה. כי בינתיים מדובר באי נעימות ולא בקו אדום מוחלט. אם היה "מרד צרכנים" ברור ומוחלט – הייתי נאמן לו גם על חשבון משהו שחשוב לי. אבל כל עוד זה מצומצם – אני מוכן לסבול קצת בשביל זה אבל לא הרבה.
השורה התחתונה של כל זה היא עצובה מאד מבחינתי. בסך הכל אנחנו נותנים לדרוך עלינו מתוך תחושת אין ברירה. אבל אני לפחות רוצה להבהיר שאני יודע שהרטיבות הזאת שיורדת עלינו היא לא גשם. זה הכל.
חרם מורכב מפרטים
אני כן אמנע בכל מחיר מהליכה לקולנוע של גלובוס, גם אם זה אומר לראות סרט שרציתי מDVD, על הטלוויזיה שבבית.
(והאמת היא, שסביר שזה יבטיח לי איכות תמונה וסאונד עדיפים).
בעיקרון מסכימה עם כל מילה שלך מלבד כמה הסתייגויות
1. מדור השבט הוא סרט די "אירוטי" בעצמו. דווקא לא היה מפתיע אותי לראות לפניו טריילרים לסרטים סקסיים אחרים.
2. "שעתיים וחצי פלוס" זה די דומר לכמעט שלוש שעות.
מעניין אותי למה שמת סימן קריאה אחרי "גיסי"?
חלק מהדברים שלו נכונים
אפילו חלק גדול. במיוחד החלק של הזלזול בעובדי הקולנוע. בתור מישהו שב"נעוריו" עבד בשירות לקוחות (מכירות בBUG) אני חייב להעיד שרוב הלקוחות ממש בלתי נסבלים ונחמד לראות פעם מנהל שיוצא להגנתם ולא ממהר להתרפס שהלכוח תמיד צודק.
כמובן שהחלק של הפרסומות גם נכון אך לא רלוונטי כי כאשר אני משלם על תוכן ראוי לי לקבל אותו נכי מפרסומות (ראה ערוצי כבלים בתשלום וכד')
-האשף הדגול
לא מדובר על עובד סתם.
מדובר על מנהל הקולנוע. הוא לא איזה ילדון חסר אונים (אם כי הוא גם לא קובע איזה פרסומות יוקרנו לקראת איזה סרט. אני מניחה שזה מגיע אליו כסשן פרסומות מוכן, שרץ לפני כל סרט).
צריך להסדיר את השימוש בפרסומות
אם מתייחסים לפרסומות כסוג של תשלום, מה שקורה היום הוא פשוט גניבה.
הלקוח משלם בהסכמה לשטיפת מוח מסוימת בתמורה לקבלת משהו(נראה לי אתי כמו לדרוש כדמי כניס ללונה פארק 40 ש"ח ו3 שיניים)
אבל לרוב לא מספרים לו האם הוא צריך לראות פרסומות, בטח שלא כמה פרסומות הוא צריך לראות או אילו פרסומות.
כאילו הוא שואל "כמה זה עולה?"
ועונים לו "כמה יש לך?"
לא יודע כמה אנשים ירצו ללכת לסרט נטול פרסומות שעולה 70 ש"ח אבל רבים בוודאי יעדיפו סרט עם 10 דקות של פרסומות שעולה 40 ש"ח על סרט עם 30 דקות שעולה 30.
אולי כדאי גם לקבוע ערך כספי לזמן צפייה בפרסומות.
כמובן שאז יתקיים ההליך המגעיל לדעתי בו מי שלא מגיע לסרט בתחילת הפרסומות לא נכנס, או צריך לשלם יותר או לראות פרסומות אחרי הסרט…
אם מישהו ירצה להתעדכן במוצר מסוים,הוא לא ממש זקוק לפרסומות:
כמעט תמיד מספיק להקליד את השם שלו בגוגל.
אולי הממשלה או הסוחרים יקימו מרכז שמפנה לצרכנים מידע על מוצרים אם הם מבקשים אותו, אחרי שצפייה בפרסומות תוכר כעבודה.
אתמול בקולנוע גלובוס שהם,
הקבור לו שלוש קומות מתחת למרכז המסחרי, הוקרן 'מלחמת העולמות' לאחר שני טריילרים בלבד וללא פרסומות. לא קראתי על שום צעד כזה מצד גלובוס, כך שלא נותר לי אלא לתהות מה פשר הדבר, והאם הוא חל גם על שאר קולנועי גלובוס בארץ.
מישהו יודע ורוצה לחלוק עם הכתה?
יום חמישי, גלובוס עזריאלי,
25 דקות פרסומות (לא כולל הטריילרים).
מצד שני, עם התורים של סלקום וקצת איחור נגרר, זה דווקא הסתדר לא רע.
אגב ''סדרנים שלא יודעים להשקיט את הקהל''
אתמול קראתי בספר "אדם הראשון" של אלבר קאמי העוסק בילדותו באלג'יר, על "הסדרנים עם השוטים הקטנים שלהם שהיו מסדרים את הקהל בשקט".
מי בעד?
אני לא כ''כ זוכר את הקטע הזה..
… למען האמת, אבל בלי קשר, קראתי את הספר הזה לפני כשנה וחצי כשטיילתי באוסטרליה וניו זילנד ואני חושב שהוא פשוט מצויין. מצד שני , אולי כשאתה בטיול כזה כל ספר שתקרא יראה לך מצוין :)…
אם כך, בקשה לניסוי קטן
אם מי מקוראי האתר יוצא בקרוב לטיול ממושך לחו"ל – קחו איתכם דפי זהב
נחמד, אבל בהתחשב באנשים שיש היום באולמות
נצטרך סדרנים עם דרבני-בקר קטנים.
גדולים
אין מספיק פרסומות
רציתי היום ללכת עם אחי לסרט מלחמת העולמות. הוא מזרז אותי שנלך כבר ואני אומר לו תירגע, זה גלובוס, יש לך חצי שעה פור.
הגעתי קולנוע, ואני מגלה שבהצגות של אחה"צ משך הפרסומות הוא 15 דק'(היה בשילוט די סביר בעזריאלי, ואני הגעתי אחרי 20 דק' כך שכבר לא יכולתי להיכנס. למה בהצגות יומיות יש פחות פרסומות מבערב (בערב יש כ-25 דק') לעזאזל?
''אין מספיק פרסומות''???
ההוצאה שלך להורג תתקיים מחר בכיכר העיר שלך. תודיע איזו עיר, ואנחנו נארגן את הפרטים, כולל ההמון הנזעם/חוגג.
נא לבוא בלבוש מכובד, כראוי למעמד.
תודה.
יש אפשרות לסקילה?
כן, אבל נשים צריכות לבוא מחופשות לגברים.
למעוניינות, זקנים מזויפים יימכרו במקום.
אתה מנהל את הסקילה?
כי למיטב זכרוני זה מסוכן משהו.
אני מנהל את מכירת הזקנים המזויפים
תרשום אותי ל-1 בבקשה.
יש גם אפשרות לשפם או שצריך לקנות בנפרד?
אין צורך, פשוט ציירי לך שפם.
ועכשיו -
איפה הפופקורן הכי יקר?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3117298,00.html
מתוך הכתבה:
"הסוקרים ציינו גם את ההופעה הייצוגית והאחידה של המוכרים בכל המזנונים למעט שני חריגים – במזנון של קניון מלחה בירושלים (רשת גלובוס). לפני הסרט נראה אחד מהמוכרים מכניס את ידיו למכונת הפופקורן, אוכל את הפופקורן ולאחר מכן מכניס את ידיו שוב למכונה ולוקח שוב פופקורן. לקוחות רבים שחיכו להתחלת הסרט הבחינו בכך והיו התלחשויות רבות בנושא ביניהם. עוד חריג באותו מזנון: בהפסקת הסרט ישבה בחורה ללא מדים בתוך המזנון, דיברה בטלפון ועישנה סיגריה. אחד המוכרים ביקש ממנה בזמן העומס להוציא בקבוק מהמכונה והיא עשתה זאת תוך כדי עישון ושיחה בסלולר."
ציטוט נוסף-
"כשאתם הולכים לקולנוע, ובוודאי כשאתם לוקחים איתכם את הילדים, כדאי שתשקלו להביא חטיפים וממתיקים מהבית"
אפשר להכניס היום כבר אוכל לקולנוע?
אני לא יודעת אם מותר,
אבל אני עושה את זה כל הזמן. בד"כ אני קונה דיאט קולה בבקבוק, בחוץ, כי זו שמוכרים בקולנוע היא א. מופקעת, וב. עשויה מתמצית ומים כמו במסעדות מזון מהיר, וזה מגעיל. ואם אני רוצה לאכול, אני מביאה איתי. חוץ מפופקורן, אני לא קונה בקולנוע כלום. אני לא רואה סיבה לשלם 9 ש"ח על פסק זמן.
נדמה לי שאפשר להכניס כל מה שנמכר במזנון
אני לא סגורה על זה, אבל סופר לי שיש פסיקת בימ"ש בנושא. כיוון שזו לא מסעדה והאוכל הוא רק מוצר נלווה, אי אפשר לחייב אדם לקנות את האוכל דווקא במזנון; מצד שני, הקולנועים המשיכו לאסור על אנשים להיכנס עם אוכל/שתיה מבחוץ, וכשנתבקשו לנמק ענו שזה "מלכלך את האולם". מה לגבי האוכל שאתם מוכרים? תהו השופטים, וקבעו שכל מה שנמכר במזנון אפשר גם להביא מבחוץ.
בקולנוע ב-LA בו הייתי, היו שלטים ברורים שאסרו על אנשים להכניס אוכל ושתיה מבחוץ. מצד שני, שם אף אחד לא בודק (וגם אין בדיקות בטחוניות בכניסה, אז אף אחד לא מחטט לך בתיק).
אגב, באחת הפעמים, כשהלכתי לראות סרט בגלובוס קניון חיפה
הערתי למאבטח, בעודו מפשפש בתיקי, כי לטעמי הוא קטן מידי מלהכיל מצלמה או פצצה. המאבטח גיחך ואמר- "מה אכפת לי מפצצות, העיקר שאין שם אוכל".
אני וחברתי ענינו בחיוך, אבל כשנכנסנו פנימה לא יכולתי שלא לתהות. האם באמת אחד התפקידים של המאבטח בכניסה לקולנוע הוא לבדוק שאין אוכל בתיקים?
והפעם - המדריך לטרמפיסט ברב חן מגדל האופרה (נסיון)
החלטתי כשאני הולך לסרט הבא לשים לב לזמן של הפרסומות ושל הטריילרים ומה הם עושים לי. אחרי כל הדיבורים על הנושא החלטתי לבחון את עצמי בזמן אמת. אז הנה התוצאות.
היו קצת יותר מ15 דקות פרסומת, ואחר כך כ6 דקות טריילרים.
פרסומת ועוד פרסומת ועוד פרסומת ועוד פרסומת וכו'. תחושתי הסובייקטיבית מאד – היתה עומס יתר. שטיפת מח. אני לא זוכר כמה פרסומות היו ועל מה הן היו – רק שהיתה לי תחושה ממש לא טובה. שמתעלקים עלי. שדוחפים לי לגרון רעיונות ומוצרים ושירותים היא מגעילה. אם הייתי יכול הייתי עושה חרם צרכני על כל מי שמפרסם בצורה הזאת. אני יודע שאני קיצוני בזה אבל אני חושב שכל העסק הזה יצא מכלל שליטה, והיה ראוי להחזיר את הפרסומת לתפקידה הצרכני המינימליסטי, דהיינו – יידוע הצרכן בנתונים כדי להחליט החלטות קניה באופן מייטבי. לא פחות ולא יותר.
הטריילר הראשון היה על מים עמוקים (או אפלים), סרט אימה. ושוב, התחושה שלי אכן היתה ממש לא טובה. העירו לי כאן שזה בסך הכל דקה וחצי. אבל אלא דקה וחצי ממש ממש לא נעימות. אני לא אוהב סרטים מסוג זה בכלל, בתקופה זאת בפרט – באתי לקולנוע לשעה וחצי נעימות. ולמרות שעברתי את זה, וזה לא נזק עמוק – הייתי בשמחה מוותר על זה. זה עורר בי תחושות רעות. מעצבן. מפחיד. מרגיז. annoying. ואמנם לא מתים מזה, וכשהסרט התחיל זה עבר – ובכ"ז אני חושב שבמצב מתוקן זכותי לא להחשף לזה בעל כרחי. מהטריילרים האחרים ("סינדרלה-מן" ו"הטירה הנעה" ועוד משהו) נהניתי.
סיכום – הייתי מסתפק ב5-10 דקות של טריילרים, ןמוותר על טריילר האימה ההוא
חוץ מזה – האולם קטן. אבל בסך הכל אני דווקא אוהב לראות שם סרטים כי נח לי להגיע לשם, ויש שם אוירה די נעימה.
להחזיר?
מתי היה תפקידה של פרסומת "יידוע הצרכן בנתונים כדי להחליט החלטות קניה באופן מייטבי"?
בעולם אידיאלי, אולי. אבל בהיסטוריה האנושית? לא נראה לי שזה היה המקרה מעולם. פרסומות לא נועדו לשרת את הצרכנים, הם נועדו לשרת את היצרנים.
ושוב עולה השאלה
מה ההצדקה לקיומן של פרסומות מלכתחילה?
איזה בית משפט היה מאשר שטיפת מוח כאמצעי תשלום?
ההגיון מורה להגביל את הפרסומות לדברים שבלתי אפשרי לאכוף("ירקות בשקל!" "זיל הזול!").
ההגיון? מה הקשר?
אתם כל הזמן מבלבלים בין מוסר לבין מציאות.
כן, אולי ככה זה _צריך_ להיות, אבל זה פשוט לא המצב, ובית המשפט כל-הזמן מאשר (או לפחות לא מונע) פרסומות שבינן לבין אינפורמציה/תועלת לצרכן אין דבר וחצי דבר.
גם לחלום מותר.
וחוץ מזה אני מאמין בביאת המשיח (ע"ע), מה שאומר שאני מאמין שהעולם צועד לקראת תיקונו… ומתוך עיסוקם של הוזים, הוגים ובלבלני מח במציאויות אלטרנטיביות – ישתנה פה משהו.
ואף על פי כן – נוע תנוע!
טוב, לגמרי במקרה ראיתי את הטריילר ההוא ל-''מים אפלים''
ואכן, הטריילר הזה נראה רע – אבל בעיקר בזכות הטמטום שנודף ממנו, ומה שג'ניפר קונלי (בחורה יפה במיל') עשתה לעצמה.
אבל אם הטריילר *הזה* מפחיד אותך, אני נאמן להצהרה הקודמת שלי – אין לך מה לחפש בקולנוע. ואני גם לא ממליץ לך לפתוח מהדורת חדשות ביום ממוצע, שבה רואים דברים קשים בהרבה מהטריילר הנ"ל…
אתה בעצם אומר ש-
אני אמשיך להחזיק בדעתי שהפרסומות בקולנוע שלנו אינן גרועות יותר מאלו המוקרנות בטלוויזיה, ובוודאי אינן נוטפות סקס ואלימות. ואם רוצים לשמור על הילדים, אולי כדאי קודם לבטל את הקרנת החדשות, שבהן רואים מדי יום מראות קשים, בהבדל אחד – שם זה אמיתי.
אתה בעצם אומר ש-
רז,
קודם כל אני רוצה להודות בעובדה ביזארית מעט… אין לי טלויזיה בבית!… בין השאר מכיון שאינני רוצה להיחשף לשטיפת המח שיש שם – בין השאר בהקשר הפרסומי. וגם חדשות אני צורך במינון נמוך, בעיקר דרך האינטרנט.
ולעצם העניין – המציאות היא לא בינארית (אפס ואחד). למשל, זה לא שיש "מפחיד" ו"לא מפחיד". יש מפחיד שגורם התקף לב ומוות מוקדם, ויש לא מפחיד כלל וכלל. ויש, באמצע, כל מיני תחושות מגוונות. יש מפחיד נעים, ויש מפחיד לא נעים וכו' (כמו דגדוג שלעתים הוא כיף ולעתים מציק). הטריילר הנ"ל גרם לי תחושות בלתי נעימות בעליל. כולל תחושה מטרידה של פחד/חרדה. לא ברמה כזאת שהפכתי לבן, גם לא הזעתי, ולא התחבאתי מתחת לכסא… אבל אם היו שואלים אותי לא הייתי רוצה לראות אותו. ולא שאלו. וזו העובדה שאני מנסה להצביע עליה. ונדמה לי שבעולם המודרני וה"דמוקרטי" והחופשי בו אנו חיים (לכאורה?), זכותו של האדם לבחור למה הוא רוצה להחשף ולמה לא היא זכות בסיסית ופשוטה. ואפילו בלי להסביר למה ומדוע.
ת'רי –
יש הרבה מראות קשים. למשל כריתת ראשם של אנשים (בעיראק למשל). האם זה אומר ש(א) הילדה בת השנתיים שלי מחוייבת להיחשף ל"טקס"? (ב) גיסי בן ה-11? (ג) אני? אתה? ואם יחליטו לשדר בחדשות "סיפור" כזה, אני מחוייב לראות את זה? (ואם כבר אני חושב שלקרוא מספיק…) החדשות בטלויזיה הם לא מצרך בסיסי כמו ויטמין B. ועוד, כשבעיתון, או בטלויזיה, או ברדיו, משהו עולה על העצבים יותר מדי – אפשר להניח את העיתון, לכבות את הרדיו וכו'. מה שאי אפשר לעשות בקולנוע.
בקיצור, אני (ורבים אחרים) בוחר שלא להיחשף לכל דבר שיש בטלויזיה. לעומת כל זאת אני יכול לבחור להחשף לדברים מסויימים כמו סרט "המדריך", או שר"ה, או רומיאו ויוליה. אני לא אוהב את הרעיון שבמסגרת מה שאני בוחר מחדירים לי בכח משהו שאינני בוחר בו. ומוזר בעיני שזה לא פשוט.
פרסומות אינן נוטפות סקס ואלימות?
דוגמא שישר עולה לי לראש בנוגע לסקס: הפרסומת לדיאודרנט AXE, בה בחורה מתערטלת על מתלה לאחר שהגבר ריסס עליו את הדיאודרנט. ברקע הגבר מרסס על עצמו והכונה ברורה. ליתר בטחון גם נשאלת שאלה: "על מי הייתם רוצים שתרקוד?" עם האפשרויות: "אמא שלה, אחותה וחברתה" או משהו כזה.
אפשר גם להוסיף פרסומות שרומזות דיי חזק לכיוון כמו האחרונה של קורונה (ששברה קאלט נהדר של פרסומות), או פרסומת מלפני שנה בה נחשפנו לדבר מה הדומה ביותר לחזה או לישבן של אישה כדי לגלות שבעצם מדובר בפרי כלשהו (כפרסומת למשקה).
עוד אפשר להוסיף פרסומות שיגרמו אחר כך לשאלות לא נוחות מצד ילדים רכים, כמו האחרונה של אולדייז ("אתה משוחרר, גבר!" – בחיי זה מפגר).
כמובן מדובר בדרגות שונות, אבל הנקודה מובנת. פרסומות שכאלו מוקרנות באורח קבוע בבתי הקולנוע ללא הבדלה לגבי הסרט שאחריהן וקהל היעד שלו.
אלימות? ובכן הפרסומת של YES, טריילרים נבחרים ועוד.
נכון, רואים את זה בחדשות ושם זה אמיתי. כמה ילדים בני שבע רואים חדשות?
הוא רק ציטט את יגאל גלאי
זאת היתה אירוניה (מי רוצה להסביר לי ראשון שבעצם מדובר בסרקזם?).
ולפי דעתי, אגב, מדובר בציטוט מבריק בהקשר הנוכחי.
זה היה סרקזם
אם הבנתי אותו נכון
אה, ואתה קלין אורון
או סתם אדם?
האחד והיחיד
(העולם לא יכול לעמוד בשניים כמוני)
פרופורציות (לא בני אור ובני חושך)
בסופו של דבר, אני חושב שחשוב לתת לכל הדיון הזה – מבחינתי לפחות קצת פרופורציות.
אני חי ביישוב שאין בו בית קולנוע אלא מתנ"ס, עם מסך – סדין שגודל התמונה המוקרנת עליו לא גדול בהרבה ממערכת קולנוע ביתי… הצופים יושבים על כסאות פלסטיק של כתר, וסרט עולה 20 ש"ח, וגם כיבוד קל כלול… ראיתי עם אשתי שם כמה סרטים ("פעלים למתחילים" ו"כשהנערים שרו" ואולי עוד משהו). ובסך הכל היה מאד נחמד.
במשך השנים היכולת הטכנת עלתה והדרישה של הציבור לשירות איכותי יותר עלתה. אבל עדיין יש מקומות בהם לא ניתן לספק איכות ברמה של רב חן גבעתיים ובכל זאת הציבור מרוצה.
מה אני רוצה לומר בזה? שאחר שהדיון הגיע לכל מיני מקומות, רציתי לנסות להחזיר לו קצת פרופורציות. גם ביחס לשאלת כמות הפרסומות ואורכן, וגם לגבי סוגם. יש היבטים ערכיים באמת לגבי סרטי ילדים וכו'. אבל לגבי סרטי מבוגרים, רוב ההיבטים שהועלו כאן (אם לא כולם), לפחות מצידי, לא באו ממקום של "טוב" ו"רע" ואמת מוחלטים. אלא יותר ממקום של העלאת תהיות איך הייתי מעדיף שהדברים יתנהלו בצורה אידאלית. בסך הכל גם אני נהנה בדרך כלל מטריילרים (בניגוד לפרסומות). ואם יש פה ושם טריילר שאני לא נהנה ממנו – או אפילו סובל קצת – עולמי לא מתמוטט.
יש נושאים כבדים, צנזורה למשל. היחס בין המציאות לסרטים – שעלו במקום אחר. מה שפה עלה, ואני ניסיתי להיות נאמן לרוח האשכול, היא שאלה של "מותרות" כביכול. של זכויות צרכן. זכות לשירות הולם וחניה נוחה בחינם. אז בין אורך הפרסומות ומחיר הפופקורן חשבתי לנכון להתייחס גם לתוכן של הפרסומות והטריילרים בהקשר של צופה מבוגר. ולעתים טריילר לא רצוי יכול להיות לא נעים לא פחות ממושבים מלפני עשרים שנה או זוית לא נוחה של המסך. זה הכל.
איך אתה מגדיר את המדריך לטרמפיסט?
מדע בדיוני? קומדיית אקשן? סרט נוער? בכל מקרה, סרט ילדים זה לא, ואפילו די הגיוני למקם לפניו טריילר לסרט אימה (לדעתי). אני מסכימה איתך לחלוטין לגבי סרטי ילדים, ואף טענתי שיש הגיון בהתאמת טריילרים ופרסומות לסרט (ברמה מסויימת), אבל טריילר אימה מאוד (!) מרומז לפני סרט קיץ, כששניהם מכוונים לפחות או יותר אותו קהל יעד? באמת שאני לא מבינה את ההתנגדות. אם זו דעתך, אז צריך להפסיק עם טריילרים לגמרי, ובתור מי שדי אוהבת טריילרים, אני אצטער להיפרד מהם.
אחלה ניק!
הוא חדש. אם תצא לפועל הסעודה החגיגית (מינסטרלים כמנה עיקרית, כמובן… אני אאלץ להגמיש את הצמחונות), את מוזמנת.
סיווג סוגי סרטים
זה נושא מעניין למחקר סוציולוגי איזה אנשים הולכים לסוגי סרטי קולנוע שונים.
ההבנה שלי – בלי מחקר כזה – היא שיש סוגי סרטים שרק אנשים מסויימים מאד הולכים אליהם. למשל סרטי זוועה ואימה. ולכן אין הפסד בזה שאותו רוב דומם לא יראה טריילר לסרט שממילא הוא לא הולך לראות ולא רוצה לשקול זאת בכלל.
מצד שני כפי שמישהו אמר כאן, יתכן שצפיה בסוג סרט שאני לא מחובר אליו בכלל – נניח מישהו שלא רואה סרטי תעודה / היסטוריים / פנטזיה, ורואה טריילר לפינגווינים / הנפילה / שר"ה בהתאמה – והטריילר יעניין אותו בסרט. משום מה קשה לי לשער שאדם שלא אוהב בכלל סרטי אימה פתאום יראה טריילר וידלק, אבל יתכן שאני טועה.
בכל אופן למרות שאין לי פתרון מדוייק, בכל זאת אני חושב שיש הבדל ברור ב_סיבה_ שבגללה הולכים לקולנוע. ואת זה מותר לדרוש מבית הקולנוע שיכבד.
למשל – ללכת לקולנוע כדי לצחוק (קומדיה), לבלות רגע קרוב לאשה או לגבר (רומנטי) וכו'. ואם יש טריילר או פרסומת שהולכת בכיוון ההפוך לגמרי זה לא בסדר.
למשל – הפרסומת נגד ההתנתקות (ולחלוטין לא בגלל שאני מתנגד למסר). אני חושב שגם אדם שמשתתף בפעילויות נגד ההתנתקות לא מחפש שיזכירו לו את הנושא כשהוא הולך לצרלי והשוקולדה למשל. וכן הוא מבחינתי טריילר אימה מרומז או לא. (כי לא בדיני נפשות עסקינן אלא בנעים או מתאים או לא).
אה. אז עכשיו אנחנו עוסקים בהכנסת סרטים (שלא לומר צופים) לגטו?
תראה, המגיבה שלפניך צודקת ב-100%. אין לך שום יסוד להניח שצופים שבאים לראות את "מדריך הטרמפיסט" הם צופים שלא רואים סרטי אימה, ובוודאי שלא להניח שהצופים הנ"ל לא יכולים לסבול טריילר של דקה וחצי לסרט כזה (ובמקרה הנדון, כפי שציינתי – טריילר שבו לא רואים שום דבר).
גם אין לי מושג מאיפה הקרצת את הטיעון שלפיו רק אנשים מסוג מסוים מאוד [1] רואים סרטי אימה. אני, למשל, לא הולך בדרך כלל לסרטים מהסוג הזה, אב כשאני שומע שיש אחד טוב (תופעה נדירה, אני מודה), מסקרן אותי לבדוק אותו.
השאיפה שלך, חביבי, כבר הולכת הרבה יותר רחוק מ-"התאמה" – אתה קורא להפוך צופים של סרטים כאלה ואחרים למצורעים.
[1] איזה סוג, תמהני? האם לאנשים האלה יש לדעתך זנב או קרניים? או אולי אנשים עם רעיונות מסוכנים בראש, רעיונות שבגללם טענת שצריך להוציא סרטים מסוימים (ובמקרה הצורך – גם תחומי-אמנות שלמים) מחוץ לחוק, באיזה דיון אחר?
וואוו
קרה כבר כמה פעמים שלקחו את הדברים שלי שנות אור מאיפה שהם היו, ומצאו בהם אמירות שלא חשבתי ולא עלו על ליבי. אבל תגובה זו עולה למקום נכבד בחוסר הבנה. גטו?!
קודם כל, "אנשים מסוג מסויים" זה ממש _לא_ תיאור שמיוחד לאנשים עם קרניים. ממש לא. למשל גם לסרטי פנטזיה היה קהל מאד יחודי ומצומצם יחסית – עד שר"ה והארי פוטר שהביאו תחיה לענף. כך לפחות אני מתרשם. אני יכול לומר זאת בודאות בתחום הספרות. לפני עשר שנים לא היה מדף מיוחד לפנטזיה ברוב חנויות הספרים ואם היה – היה אחד. והיום ברוב החנויות המכובדות יש לפחות שלושה ויש כאלה שיותר. אז זה אנשים מסוג מסויים. ואני – לשם ההמחשה – חובב כבד של מד"ב ופנטזיה, ומתוך כך מובן שבעצמי הייתי בהגדרת "האנשים המסויימים" כנ"ל. והרושם שלי הוא שגם לסרטי אימה וכיוצ"ב יש קהל ייחודי. אגב, כמובן שיתכן ואני טועה, ולכן כתבתי שזו תחושה שאיננה מעוגנת בידע "מדעי".
אבל בין כך ובין כך – אי הקרנת טריילר של סרטים מסוג מסויים לפני סרטים מסוג אחר היא הכנסת אנשים לגטו?! הפיכתם למצורעים?! נו באמת. אינך חושב שיש כאן קצת הגזמה?
אגב, גם לגבי הדיון האחר. אמנם העמדה שצנזורה היא, בתנאים מסויימים, כלי מוצדק, כנראה איננה במיין-סטרים של גולשי האתר, אבל זה לא אומר שאין מקום לדעה כזו. רבים חשבו חושבים כך, מסיבות שונות ומגוונות, ובמדות ואיזונים שונים. על הנושא יש מחלוקת רעיונית ומוסרית עתיקת יומין, שלא התחילה היום ומן הסתם גם לא תסתיים. דעתי שלי, היא שיש מקום לצנזורה, אבל מצד שני, יש גם להגביל את כוחה. איך בדיוק ליצור איזון כזה, איך להתחשב, במה, מתי וכמה – אין לי נוסחה ברורה (חוזר: אין לי!). זה נושא שאני תוהה עליו.
ולגבי הנושא של אשכול זה – ככלל אני רואה בפרסומות מטרד. ואמנם אני מבין שזה מדיה קיימת, חודרת ומתפשטת. אבל אני בעד למעט בנזק… ככלל אני חושב שזכותי לקבל מוצר נטו, נטול שטיפת מח (ואני לא חושב שזה מחייב את העלאת מחיר הכרטיסים).
וגם טריילרים אינם בעיני מחוייבי המציאות (העובדה שיש בתי קולנוע שאין בהם – והשמים אינם נופלים…). יחד עם זאת אני רואה את ההגיון בטריילרים יותר מאשר בפרסומות (ובדרך כלל אני גם נהנה מהם), ואני חושב שיש מקום לנסיון ליצור הרמוניה בין הסרט לטריילרים המקדימים אותו. ושוב, אין לי נוסחה.
וכל שאר ההסברים והנימוקים כבר נאמרו בכמה וכמה אופנים.
מה שבטוח – לסיום – שלא נקטתי בשום עמדה לגבי מי שרואה סרטים מסוג "מסויים" אלא העלתי השערה שמדובר בקהל ייחודי ומצומצם יחסית, ותו לא. ושוב, יתכן שאני טועה. ואגב, זה טיעון צדדי ביחס לאמירה המרכזית שניסיתי לומר.
אגב, גם אותי מעניין
ומסקרן לראות סרט אימה "טוב" כדי להבין על מה מדובר. ואם מישהו היה ממליץ לי על סרט משובח מסוג זה – שדל באיברים כרותים וכיוצ"ב, הייתי שוקל ברצינות לראותו.
וזה אינו קשור לטעון המהותי שאני טוען שאין קשר בין טריילר כזה לסרט ילדים/קומדיה/רומנטי. ויתכן שזה יפגום בחויה.
ולצערי אני מרגיש שאתה לא מתייחס להבחנה שאני חוזר עליה. זה לא שאני לא מסוגל לסבול. הנקודה היא שלא בשביל זה באתי לקולנוע. בדיוק כמו שאדם שתומך בהתנתקות "יכול לסבול" שתי דקות של סרטון אימים על תוצאותיו הרות האסון של התהליך. הוא "יכול". אבל אני מניח שהוא ממש לא רוצה. ואני חושב שזכותו להמנע מזה – כשהוא בא ומשלם ממיטב כספו עבור משהו אחר לגמרי.
ואני טוען את זה לגבי פרסומות בכלל וכנ"ל.
לא "לא מסוגל לסבול" אלא "לא נעים" ולכן "לא רוצה".
אגב, גם אותי מעניין
תנסה את "האחרים" ("The Others") עם ניקול קידמן. אין אפילו איבר כרות אחד.
אבל אם כבר התערבתי – אולי הטריילרים הם לא חלק אינטגרלי מהסרטים, אבל זו הדרך הטובה ביותר להתוודע להם. ואני אסביר – לא כולם גולשים בדג ולא מתאמצים לאסוף מידע על סרטים חדשים שיוצאים (הורדת טריילרים ברשת, מעקב אחר חדשות ערוץ E וכו'). אדם מן הישוב בוחר סרט לפי הרושם שנוצר אצלו לאחר צפייה בטריילר. זו בעצם אפשרות לטעום קצת מעולם הסרטים הרחב כשאתה כבר בקולנוע מצפה לסרט שלך. ואתה יודע מה? בעיניי זה נפלא. זה חלק מהחוויה (אולי כי גדלנו ככה? לא ממש משנה כי זה כבר נעשה), וחבל יהיה אם כוונותיך יאומצו בבתי הקולנוע. לדעתי מטרת הטריילרים היא בראש ובראשונה פשוט ליידע את הצופה על קיומם של סרטים נוספים בשוק שאולי תרצה לצרוך, ובינתיים – טעימה קטנה מהם.
לנושא ההתאמה בין אופי ותוכן הטריילרים לסרט אותו הם מקדימים – לדעתי אין לזה מקום, מלבד המקרה של סרטי ילדים. אני חייבת להודות שדאגתי (רק קצת) מה יקרינו לפני "מדגסקר" – בכל זאת הפעם הראשונה של הילדונת בקולנוע – ולשמחתי היו טריילרים בלבד, ורק של סרטי ילדים. בכל שאר הז'אנרים – אין הגיון, בעיניי, להתאמה הזאת. אני לא מכירה אף אחד שרוצה לצרוך סרטים מז'אנר מסוים בלבד, ואם אין לך את החלוקה לז'אנרים, איך תתאים בדיוק? קומדיה רומנטית לפני מלודרמה זה בסדר, אבל לא לפני סרט אימה. אההם.
בעצם אני מוכנה להרחיק לכת – ציינת בהמשך הפתיל סרטים פורנוגרפיים. אם נשווה בינם לבין סרטי אימה לרגע, הרי שבטריילר לא יראו דבר ולא חצי דבר, מלבד אולי קולות רקע ואת הלוקיישנים המרהיבים שבהם ה"עלילה" תתרחש. מה רע בכך? אני בטח לא אהיה זאת שתכריח אותך (או כל אדם אחר) לראות סרט פורנוגרפי (או סרט אימה, לצורך העניין), אבל אני גם לא אהיה זאת שתגביל את הנגישות והמודעות של הציבור לסרטים מכל הסוגים, ולא רק לאלו שמישהו החליט שמתאימים לך או לא.
ואף מילה על פרסומות.
אני מסכים, אבל
את האבל כבר אמרתי קודם – מבחינת המפיצים, טריילר הוא פירסומת (דהינו, בא למכור מוצר), ולכן יש הגיון כלכלי בהתאמתו לקהל היעד שיש את הסיכוי הגדול ביותר שיקנה את המוצר.
מכל בחינה אחרת, אני מסכים – חוץ מאשר לפני סרטי ילדים, ובהתחשב באופי המרוכך מאוד (All audiences) של טריילרים, אין מקום למניעתם מקהל הצופים.
כן, גטו.
תראה, להגיד "אתה מכניס דברים לפי" עובד עד גבול מסוים. הגבול הזה עובר כאשר את אותם דברים בדיוק אתה אומר בעמוד זה ממש.
ציטוט:
"ואם מישהו רוצה לראות טריילרים ל'גופות הקרועות מפנסילבניה' (סרט מצויין אגב :-), ול'חידת נהרות דם האכזב' – במטותא שיוריד מהאינטרנט. או שיקנה פנאי פלוס או שילך ל'חלאות המרוסקות מנוטראדם' – ששם יהיו טריילרים לכל הנ"ל…"
המשפט הזה (וההודעה המאוחרת יותר שלך) היא בבחינת דחיסת סרטים – וצופים לגטו.
בוא נשתמש בדוגמה שלך. נגיד שיש מישהו שסרטי מדע בדיוני עושים לו רע על הנשמה (הוא רואה רק קומדיות בכיכובה של סנדרה בולוק). הוא מגיע עם גישה כמו שלך שאומרת:
"הסרטים האלה עושים לי רע. אפילו דקה וחצי מהם בטריילר אני לא יכול לראות. למה צריך לשים את הדברים האלה לפני הסרטים שאני רואה? שישימו אותם לפני הסרטים שרואים כל החנונים המחוצ'קנים האלה."
אני אקצין עוד יותר.
נגיד שמישהו בא לראות סרט כלשהו (לא משנה איזה), ולפני אותו סרט יש טריילר ל-"אושפיזין". אותו איש חוטף עצבים, ויום למחרת מפרסם פה הודעה בזו הלשון:
"אני סופג יום-יום את החרא שהאנשים האלה עושים לי פה במדינה, ועכשיו אני צריך לקבל אותם גם בקולנוע? לא אכפת לי שזה טריילר, אני לא רוצה לראות. עושה לי שחור בעיניים, תרתי משמע".
איך היית אתה מרגיש עם הצהרות מהסוג הזה?
כי זו בדיוק סוג ההצהרה ששחררת פה לגבי חובבי סרטי אימה.
או חובבי קולנוע בכלל, אגב. אני מחזיק מעצמי כזה. יש ז'אנרים שאני מעדיף, בהחלט, אבל טריילרים אני משתדל לצרוך מכל הסוגים. אולי אני אמצע סרט שיעניין אותי, גם אם הוא לא מז'אנר שמדבר אלי בדרך-כלל?
ואני, במקרה שלא שמת לב, צרכן בדיוק כמוך, ואני סבור שזוהי *זכותי* להיחשף לטריילרים מכל הסוגים. כש*אתה* אומר לי "אם אתה רוצה לראות טריילרים מסוג X לך לסרטים מסוג Y" אתה מכניס אותי לגטו.
לא רוצה להיות שם.
סורי.
כן, גטו.
האם גם לומר שמי שמעוניין לראות סרטים פורנוגרפיים – שיקנה או שיוריד מהאינטרנט זה הכנסת צופי סרטים פורנוגרפיים ל"גטו"? האם דרישה לא לשים פרסומות פוליטיות בקולנוע (לא לימין ולא לשמאל) כי זה מרגיז ואנשים משלמים כדי להנות – זה לשים בגטו את בעלי העמדות הפוליטיות? האם, אגב, מי שלא רוצה לראות פרסומות בכלל ולא מאפשרים לו את זה – גם הוא יכול לומר שהוא מרגיש שדוחקים אותו לגטו?
נכון מהציטוט (שהתיימר להיות בנימה הומוריסטית) משמע שאני איני אוהב סרטים מסוג זה. אכן. אבל – שים לב – אני בהחלט מקבל שיהיה מישהו שיאמר – אני לא רוצה פרסומת לאושיפיזין, או מד"ב או משהו אחר. איני טוען רק לטעם שלי – אלא כללית. ולכן המסקנה שלי שבאופן כללי ראוי שלא יהיו פרסומות וטריילרים בכלל. ואדם שמשלם עבור סרט יקבל – הפתעה! – סרט. ואפילו אותו סרט עבורו הוא שילם :-). וזהו.
ודרך אגב, עלה בדעתי רעיון. אם רוצים לפרסם – וגם לאפשר לאדם להחשף לפרסומת ע"פ רצונו – אפשר למשל לחלק dvd עם טריילרים בכניסה לקולנוע. כמו כל פרסומת אחרת. וכך אם מישהו מעוניין לראות – יראה, ואם לא – לא.
נראה לי שהמחלוקת בינינו היא במקום אחר, שניסיתי לומר זאת כמה פעמים ואני מקווה הפעם להצליח. מבחינתי פרסומות ואף גם טריילרים _אינם_ חלק מהסרט. כשאני בא לקולנוע, אני רוצה ומשלם מבחינתי עבור סרט ולא עבור שום דבר אחר.
אתה לעומת זאת רואה בסרט+פרסומות+טריילרים עסקת חבילה הכרחית. ומי שפוגע באפשרות של הצמדת טריילרים מכל סוג שהוא לכל סרט מכל סוג שהוא – הוא מבחינתך מכניס את קהל צופי הטריילרים ל"גטו" (שהינו לדעתי גם על פי עמדתך ביטוי מוגזם ולא ראוי. ואין לי כח להסביר אם אתה לא מבין בעצמך).
בכל אופן, כנראה שאנחנו לא מסכימים.
לסיום, כמו בסוגיית הצנזורה – יתכנו חילוקי דעות, וחוסר הסכמה לגיטימיים. ונראה לי שהגענו לנקודה כזאת, שבה במסגרת הדיון הזה (עין הדג וכיוצ"ב) זה סיכום מספק.
גטו היה עוד הרבה לפני השואה.
הביטוי עצמו לא מוגזם, אם כי יש מי שיהיו רגישים יותר כלפיו.
לא רלוונטי במקרה הזה
ראשית, אור לא אמר שואה. את אמרת. שנית, רז השתמש בביטוי בשביל ה-shock value שלו (במלים אחרות, נראה לי שהוא כן כיוון לשואה), ואת לא יכולה להיות מופתעת שאור מוצא את הביטוי shocking. שלישית, הביטוי עצמו מוגזם גם מוגזם, כי גם בהקשר הקודם לשואה, מדובר בהפרדה בכוח (ולא מרצון) של אוכלוסיות מסוימות על רקע גזעני ולמטרת בידוד "ההשפעה המזיקה" שלהם על שאר החברה.
בפעם הבאה, אנה שאל אותי לפני שאתה מייחס לי ''כוונות'' כאלה או
אחרות.
המונח "גטו" הוא מונח בו נעשה שימוש לעיתים תכופות מאוד בהקשרים שאינם קשורים לשואה או אפילו לעם היהודי. את שכונת הארלם בארה"ב היה נהוג (ואולי עדיין? אני לא מעודכן) להגדיר כ-"גטו", ויצא לי לקרוא לפחות שני ספרים בהם סרטים המתרחשים בשכונות העוני השחורות בארה"ב הוגדרו כז'אנר של "סרטי גטו". זאת ועוד: בתחום-הדעת בו אני חוקר המונח "גטו תקשורתי" עולה לא פעם, לא פעמיים, ולא שלוש, אלא הרבה יותר מזה.
לסיכום, כשאני אומר "גטו" אני לא מתכוון ל-"שואה". כשאני רוצה להגיד "שואה", אני אומר "שואה" (ומפסיד בוויכוח).
אז בפעם הבאה בה אתה מייחס לי דברים כאלה ואחרים – אנה שאל אותי, או לכל הפחות, סייג את דבריך.
לא.
במקור כתבתי הודעה מתנצלת, ואחרי זה קראתי שוב את ההודעה שלך. כיוון שאתה נהנה כל-כך לצטט בטענות שלך נגד אור, בבקשה:
"אתה קורא להפוך צופים של סרטים כאלה ואחרים למצורעים.
[1] איזה סוג, תמהני? האם לאנשים האלה יש לדעתך זנב או קרניים? או אולי אנשים עם רעיונות מסוכנים בראש, רעיונות שבגללם טענת שצריך להוציא סרטים מסוימים (ובמקרה הצורך – גם תחומי-אמנות שלמים) מחוץ לחוק, באיזה דיון אחר?"
המממ. כן, אין ספק, אתה התכוונת לגטו תקשורתי.
רז, אם אתה רוצה לקרוע את אור לגזרים מדממים על לא עוול בכפו, לפחות תעשה את זה בלי דמגוגיה מוגזמת; או, לחלופין, עם דמגוגיה מוגזמת אבל תוך כדי עמידה מאחורי מה שאתה אומר. אתה לא יכול להאשים אותו ברצון להכנסת סרטים וצופים לגטו בתגובה להודעה שבה הוא מנמק למה טריילר לסרטי אימה לא נראה לו מתאים לפני קומדיה או סרט רומנטי, להגיד שהוא טוען שצופי סרטי אימה הם מצורעים והשטן, ואחרי זה לטעון שאני מעוות את דבריך.
טול קורה.
לא.
תגובתי התייחסה למה שנתפס בעיני, בהודעתו של אור, כיחס מעליב מאוד כלפי צופי קולנוע, בפרט הקריאות "להוריד באינטרנט", ההתייחסות אליהם כאל "סוגי סרטים שרק אנשים מסויימים מאד הולכים אליהם" (בניגוד ל-"רוב הדומם") וההצעה – שבאמת הרגיזה אותי – לרכז [1] את כל התוכן הנוגע לאותם סרטים באולמות נפרדים, הרחק מאותו "רוב דומם" ומהוגן. מכאן השימוש במלה "גטו" – ללא כל קשר לשואה, מלבד זה אותו החלטת לדחוף לי למקלדת [2].
לגבי הערת השוליים אותה ציטטת – נראה לי מעניין, בהקשר של הויכוח הנוכחי, להזכיר כאן כמה הצהרות קודמות של אור, בהן הוא טען כי סרטים בעלי תוכן כזה או אחר יכולים להכניס לאנשים רעיונות מסוכנים לראש, ושבבחירה בין אי-קיומה של האמנות והסיכון שהאמנות תקדם רעיונות כאלה – הוא בוחר באפשרות הראשונה (בתגובה לשאלה שלי, אגב).
אבל יכל להיות שהקישור הזה להצהרות הללו לא ממש קשור לדיון שהולך פה, ולא הייתי צרי להזכיר אותו, מאחר ודיוני צנזורה היו לנו מספיק בזמן האחרון.
כל זה לא משנה את העובדה הבסיסית – לא הייתה שום התייחסות לשואה בתגובה שלי לאור. כלום. נאדה.
[1] למען הסר כל ספק, השימוש בשורש ר.כ.ז. *איננו* מתייחס פה למחנות מסוג כזה או אחר. לזמנים עצובים הגענו באם הבהרה שכזו נדרשת.
[2] באיזה מושג חלופי, ופחות פוגע, היה עלי להשתמש? אני פתוח להצעות. כרגע אני מתלבט בין "אפרטהייד" או (ברוח ימינו אלה) "גדר"
הערה אחרונה לסדר
אתה חוזר ומצטט טיעון מהודעה _ישנה_ של אור, ולא משנה מה הוא אומר _כרגע_. זה לא נראה לי הוגן.
לגבי כל השאר, דיינו.
היי!
אתה משתמש באותה שיטת הדגשה של אור. אולי אתה נעשה כמוהו?
היי!
אני למדתי את השיטה הזאת מאדם.
ממממממ.
מה זה אומר?
(עלי עליו ועל הדגים)
לא.
אז קודם כל צר לי אם תפסת את דברי כמעליבים ואני מתנצל על כך.
יחד עם זאת אני חושב שלתפוס את דברי ככאלו זה לא נכון בפשט של דברי.
אמרת <לרכז [1] את כל התוכן הנוגע לאותם סרטים באולמות נפרדים>. ובכן לאורך הדיון מנסה לומר שכל תוכן של כל סרט ראוי למקום שלו. וזכותו של אדם לקבל מה שהוא משלם עבורו. זהו.
לא הצעתי "לרכז צופי סרטי X באולמות מסויימים הרחק מהקהל המהוגן". אלו מלים שלך. אפשר למשל לומר זאת אחרת. יש מקום לבתי קולנוע לילדים ונוער. יש מקום לבתי קולנוע לסרטים רומנטיים. אני חושב שזה יכול להיות רעיון מעניין שיכול לעשות טוב. האם טענתי שהקהל של סרטי אימה הוא "פחות טוב" מהקהל של סרטי מד"ב? לא!
כן עשיתי הבחנה בין סוגים שונים של שוני שלדעתי הלא מקצועית מפריעים במדה שונה ל"רוב". ויחד עם זאת כפי שלונג ג'ון העירה, גם ה"פ יכול להיות מבחינה מסויימת טריילר אימה, ולכן לדעתי מעיק לאנשים מסויימים. בכל מקרה לא היתה כאן נקיטת עמדה שיפוטית כלפי צופי הקולנוע בכלל או חלק מסויים שלהם. והדיון על גבולות הצנזורה באמת לא שייך לפה.
כן.
קולנוע אחד לסרטי ילדים ונוער, וקולנוע אחר לסרטי אימה? אתה מודע לכך שחלק גדול מצופי וחובבי סרטי האימה הם דווקא מה שאתה מגדיר כילדים ונוער?
באופן כללי, נראה לי שמה שמעצבן פה את רז, ובצדק, זו ההנחה (שהודית בעצמך שאינה מבוססת) כי לסרטי אימה יש קהל מאד מסויים ומצומצם שזה כל עניינו בקולנוע, ומתעלם מהעובדה שחובבי קולנוע רבים, וגם חלק גדול מגולשי האתר הזה, נוהגים לצפות גם בסרטי אימה ומתח בין היתר. ההשוואה לפורנוגרפיה היא קצת קיצונית, כמות האנשים שצורכים סרטי פורנו באופן קבוע, ויתרה מכך, שהולכים אליהם לקולנוע, קטן משמעותית מכמות האנשים שהולכים לסרטי אימה, והסרטים האלה משרתים מטרות שונות לחלוטין. ובכל זאת, לא אופתע אם מחר יתפרסם סקר המגלה כי אחוז גדול מהאוכלוסיה צורך פה ושם סרטי פורנו ולא היה מפריע לו לראות פרסומים על סרטים חדשים בז'אנר, כל עוד לא דוחפים להם בפרצוף דברים שלא מתאימים לקהל הרחב.
אם לפתח את הרעיון של בתי קולנוע לסוגי סרטים
שהעולה (איני בטוח אם על ידי או מישהו אחר כבר), זה לא קשור לשאלה האם מי שאוהב סוג מסויים של סרט אוהב גם סוג אחר.
יתכן שאני פעם אחת רוצה לצאת לסרט רומנטי עם אשתי, ואז מתאים לי בית קולנוע שיתן, בכניסה וביציאה אוירה שמתאימה לזה. ויום אחד אני רוצה ללכת לסרט ילדים עם הילדים שלי ואז מתאים לי בית קולנוע שמשדר אוריה שמתאימה לילדים. וכן הלאה. למרות שאני – אותו אדם מחובר לכל סוגי הסרטים הללו.
וזה מאד קשור לנושא של הפרסומות. בדיון על פרסומת בהפסקה, הועלתה הטענה שהפרסומת קוטעת את ה"מהלך" של הסרט, מבחינה רגשית אדם "יוצא" מהסרט וצריך "להכנס" בחזרה. והיה ויכוח עד כמה עצם קיומה של הפסקה "קוטע". והעניין שאני העלתי התייחס לשאלה של היחס בין האוירה של הטריילרים לבין האוירה של הסרט עצמו.
בחנות ספרים למשל הקיום של סרטים שונים זה לצד זה לא מפריע כי הספרים לא כופים את עצמם עלי. לעומת זאת בטלויזה למשל, אני ממש משתגע לעתים, כשיוצא לי לראות תוכנית שמעניינת אותי, ואני נחשף לשיטת ה"עוד שתי פרסומות ונחזור" כל עשר-עשרים דקות. זה ממש בלתי נסבל. אני רוצה משהו "שלם" שמתחיל ונגמר ולא קיטועים כאלה.
בכל האופן הרעיון של בית קולנוע שמוקדש לסוג מסויים של סרטים, ממש לא קשור לשאלה אם האנשים שבאים אליו אוהבים רק את הסוג הזה או לא, אם הם מיעוט או רוב. כמו שקיום מסעדה מיוחדת לאוכל סיני לא מחייב שיש אנשים שאוכלים רק אוכל סיני או שהם מיעוט.
יש עם זה בעיה אחרת: זמינות.
נניח שאני מברי המזל שיש להם קולנוע דקה וחצי מהבית. במצב הקיים יש לי מבחר סרטים שאני יכולה לראות בו. לעומת זאת, לפי ההצעה שלך (שאגב, מיושמת בחלקה – ב'סינמה סיטי' יש אולמות שמוקדשים לילדים והתפאורה שלהם בהתאם), בית הקולנוע הזה יוקדש לז'אנר אחד בלבד, ואם ארצה לראות סרטים מז'אנר אחר, נגזר עלי לשוטט לאורכה ולרוחבה של הארץ.
שנית, ונגזר מכך – אם גם אנשים אחרים יתעצלו לנסוע הרבה כדי להגיע לז'אנר שהם חפצים לצפות בו באותו רגע, מספר צופי הקולנוע יירד דרסטית והכנסות בתי הקולנוע יצנחו. זה לא טוב לאף אחד כי זה גורר פחות השקעה בתשתית, בתפאורת הכניסה (שיש לחדש מדי פעם) וכו'.
שלישית, יש בעיה של מבחר. כל כמה זמן מגיעים לארץ סרטים הודיים? סרטי אמנויות לחימה? סרטים רומנטיים? מה שאתה מציע הוא שבבתי הקולנוע שלך תהיה תחלופה נמוכה מאד.
ועוד משהו לקינוח – הרבה פעמים הצופים לא מחליטים מראש לאיזה סרט הם רוצים ללכת. למשל, חבורה של נערים שמגיעה לבית הקולנוע במטרה לראות סרט, לא משנה איזה, ומחליטה במקום עצמו לאיזה סרט להכנס. או מקרה בו מספר חברים הגיעו לראות סרט והתברר שנגמרו הכרטיסים – גם אז הם מחליטים במקום לאיזה סרט חלופי הם רוצים להכנס (כי עד שנפגשו יחד והגיעו לקולנוע, חבל להתפזר בלי לבלות). אתה למעשה לוקח לאנשים את זכות הבחירה, כי אם בנית על סרט טוב, לא תרצה להחליפו בסרט שהביקורות מזהירות מפניו. שלא להזכיר את זה שאולי הצופה ראה כבר את כל הסרטים האחרים שמוצגים בבית הקולנוע שלך (אחרי הכל, תחלופה נמוכה וכו') ולא ימצא לעצמו סרט אחר.
לא מדובר בזכות בחירה, אלא בהיצע
כמו שבעצמך אמרת.
לא צריך להפוך את זה לעניין עקרוני, נראה לי: את מתנגדת לקיומם של בתי-קולנוע (ואפילו רשת אחת) שמקרינים בעיקר סרטים המוגדרים כ"סרטי איכות"? במקרה הזה פשוט יש מספיק צופים ומספיק סרטים בשביל להפוך את זה לכדאי כלכלית.
בירושלים, אגב, יש שלושה בתי-קולנוע שעונים להגדרה הזאת: בנייני האומה, תיאטרון ירושלים ולב סמדר (אם נתעלם מהסינימטק).
אור נערב דיבר על חלוקה לז'אנרים.
ונכון שרוב סרטי האיכות הם דרמות רגישות, אבל אפשר למצוא בהם גם סרטים זרים, סרטים תיעודיים, קומדיות בריטיות, ואת 'אלכסנדר', שאין לי מושג לאיזו קטגוריה הוא נופל, כי מה שהוא לא ניסה לעשות – זה לא הצליח.
סינימטק?
סינימטק הוא לא קולנוע שמציגים בו סרטים מסוג מסויים (יחסית), וגם קולנועי לב למיניהם שיש בהם ריכוז חשוד של סרטים זרים… שבדרך כלל האופי שלהם מאד שונה מסרטי קולנוע שבד"כ יש בגלובוס או ברב חן. למשל אביב, קיץ וכו' והשיבה (שני סרטים שראיתי אגב). והעובדה שיש לסרטים הללו קהל והם מחזיקים. ובתי קולנוע לב אפילו הצליחו להוריד את אורך הפרסומות למינימום מצומצם משל חברה לכאורה הרבה יותר מצליחה – גלובוס.
בכל אופן מאד יתכן שהרעיון הוא לא ממש ישים – כרגע. והרי מלכתחילה אני "משחק" עם הרעיון, לאו דווקא מתוך כוונה לפתוח כזה קולנוע מחר…
אבל אני חושב שלהקשרים מסויימים זה רעיון ישים. למשל בהקשר של סרטים רומנטיים במובן הרחב – שיכול לכלול גם דרמות, קומדיות וכו' (נושא מעניין מה ראוי לכלול בקולנוע שמיועד לזוגות שרוצים לצאת לערב רומנטי). סרטים של ילדים ונוער (והארי פוטר יהיה כלול למרות הבעיה שהעלתה לונג). ואני חושב שברור שמקומם של בתי קולנוע שיש בהם את כל הסוגים במקביל ישאר.
לגבי הבעיה של בתי קולנוע זמינים – היא עובדה קיימת. אני למשל גר בדרום, ולא כל סרט מוצג בבאר שבע למשל, וגם לא אם מצרפים את אשקלון וכו'. נראה לי שאפילו בירושלים אין היצע מלא. שלא לדבר על סרטים שמוצגים היום רק בלב וכו'.ואני הולך לסרטים או בירושלים או בגוש דן.
ולכן אם לחפש יישומים מעשיים, שלגבי הכלל צריך להסתפק בפתרונות יותר מצומצמים (שנדונו כאן עד דק), והרעיון של בתי קולנוע לסוגים מסויימים הוא רעיון שיכול להתקיים לצד המערכת הקיימת, ומן הסתם גם רק במקומות של ציבור גדול כמו אזור ת"א.
ובעניין ההגעה לקולנוע בוחירה אקראית של סרט – מה לעשות, זה מצב שאני לא מכיר… ואפילו נשמע לי משונה. וזאת מהסיב הפשוטה שכאמור אני הולך יחסית מעט לסרטים וכל פעם שוקל היטב לאיזה סרט אני הולך. מעניין כמה נפוצה שיטת בחירה אקראית.
נו, אז יצרת בית קולנוע כללי.
זוג שרוצה אווירה רומנטית בוודאי לא ירצה להתקל בקהל הטינאייג'רים הצווחניים שהולך ל'מת לצעוק' או כל "פארודיה" בסגנון זה. מה גם שאתה מדבר על עיצוב ותפאורה בקולנוע עצמו. ואין דין וילונות מתנפנפים ונרות דולקים כדין קומדיה
אם כי עם תפאורה כזו לא הייתי מנסה להתקרב אפילו לסרט רומנטי. כמו שאדם אמר – בגלל הסטיגמה.
סרטים לזוגות?
שרוצים לבלות ערב רומנטי? איך תגדיר ערב רומנטי טיפוסי? אי אפשר להכליל בצורה כזאת ולהסיק שיש דברים מאוד ספציפיים שמתאימים לערב של בילוי זוגי, כאשר אחד מהם הוא סרט מז'אנר מאוד מסוים. התאמין שהסרטים שהכי עונים על הגדרת ה"רומנטיות" שראיתי במסגרת בילוי זוגי היו "פוקהונטס" ו"החוף"? אולי הגדרות כוללניות כאלה עובדות בתכניות היכרויות למיניהן (דייט חלומי מהו), אבל לא בחיים האמיתיים. לדעתי אתה מתאמץ יתר על המידה לקטלג דברים (מהו בילוי רומנטי) ולהתאים אותם לאנשים מסוימים (מהו זוג שרוצה לבלות ערב רומנטי). אולי אני סתם נטפלת למשהו שאמרת, אבל זו האווירה הכללית שמשתקפת מהתגובות שלך – קטלוג וסיווג סרטים, אנשים, אולמות באופן גורף. אני לא שוללת מידה של התאמה בין תוכן, מיקום וקהל במקרה של סרטי ילדים, אבל בכל יתר התחומים המיועדים לצופים בוגרים אני מקווה לגיוון רב ככל האפשר בבית הקולנוע הקרוב לביתי.
ואיך תגדירי את ערב רומנטי טיפוסי?
תסכימי איתי שההגדרה "נרות, יין, ארוחה שבושלה בבית ומוזיקה חרישית ברקע" היא קלישאה כמו גם הכללה, נכון? תסכימי איתי גם שכאשר אנשים רבים חושבים לעצמם "ערב זוגי רומנטי" זה, פחות או יותר, מה שהם חושבים?
למה לקראת יום האם וט"ו באב יש מבצעי מכירות של בשמים ומוצרי איפור? זה באמת מה שמגדיר נשיות, אהבה או אמהות? כי זה מה שאנשים מקשרים עם המושגים האלו, וזה מה שמוכר.
יש לך התנגדות עקרונית לחנויות ספרים שמתמחות ברומנים רומנטיים? או לכאלו שמתמחות בספרים אקדמיים?
הנקודה שלי פשוטה: מכירת סרטים היא עסק כלכלי. עסק כלכלי טוב מכיר ומפלח את קהלי היעד השונים שלו, ומציע להם פתרונות שא) עונים לצרכיהם הספציפיים וב) מלטפים להם את האגו. זה היופי והגועל שבכלכלה קפיטליסטית: אין בינה לבין אידיאולוגיה ומוסר דבר, היא פשוט מנסה ליצור רווח גבוה ככל הניתן.
אני יודע שזה לא בדיוק הטיעון של אור, אבל גם סיווג אנשים הוא לא הטיעון שלו, ובאמת ובתמים שאני לא מצליח להבין את ההתנגדות העזה לרעיון שהוא העלה. זה לא רעיון ישים, נכון, אבל מה רע בו חוץ מזה?
המחזת סצינות מסיןסיטי
, כמובן
מקבלת את ההשלכות האסוציאטיביות של "רומנטיקה" וכדומה כחלק מהתרבות, ולא ממש נגד זה יצאתי. אין לי שום התנגדות לרומנים רומנטיים וכיו"ב, ההתנגדות שיש לי היא להנחה שזה מה שאני ארצה לראות בבילוי זוגי. ושוב – אני מקבלת לגמרי את ההסבר שלך, אודות השוק הקפיטליסטי, אבל מותר לי לחלוק, לא? כי אני נמצאת בצד הצרכן כרגע, ביחס לנושא הזה.
אני חייבת לציין שלא התכוונתי להתרעם על אור, אבל בעיניי אי-ישימותו של הרעיון היא לא הבעיה. אני נהנית ממגוון בכל הנוגע לצריכת סרטים, לכן לא הייתי רוצה הגבלות והתאמות כלשהן בין הטריילרים לסרטים למשל. שתי הסתייגויות: מלבד סרטי ילדים, כמובן, וגם בהתעלם מהפן המסחרי של העניין (נושא שאינדי או אתה העלתם בעבר, אאל"ט).
בהתחשב במה שאני ורז (ורז ואור) עשינו אחד לשני כאן לפני כמה הודעות, ובהתחשב במה שמיקה עושה לסימפון כרגע במקום אחר, אני רק רוצה לציין כמה זה נעים לקבל תגובה שא) לא מניחה שהיא צודקת וכל השאר טועים וב) מנוסחת בעדינות וללא כובד ראש מיותר.
באמת, נהיה לי לא נעים כאן בימים האחרונים (גם באשמתי), וזה היה משב רוח מרענן.
איפה יש ויכוח בין מיקה לסימפון?
בהקשר של הדרך הנכונה להגית שמו של המק'גרגור. רגע, כרגע בדקתי, ונראה שהעורכים מחקו כמה הודעות מכוערות שם.
אכן סוגיה הרת גורל.
אל תיקח ללב אדם. יש כאן גם המון ויכוחים שהם ברוח טובה, זה פשוט שהדברים הרעים נוטים לבלוט יותר.
זה לא רק זה
זאת אומרת, את צודקת, אבל יש כאן יותר – דיונים ברוח טובה דורשים פחות משאבים, ואילו בדיונים ברוח רעה אנשים לרוב משקיעים את דם-לבם. זה די עצוב שכאשר אנשים חושבים שמשהו הוא חשוב, הם מרשים לעצמם להיות גסי-רוח.
תודה, תודה, והאמת שזה כנ"ל. אני מגיבה הרבה פחות מקוראת, אבל את הדיון ההוא תפסתי בזמן אמת (מיקה וסימפון). האמת שמיקה זכורה לי עוד מסיןסיטי ולא כל כך לטובה…אבל זה לא העניין. בכל אופן – מקווה שנמשיך ברוח הזו
בעצם, עוד משהו.
בתגובתך המקורית לא דיברת רק על רשת אחת או על סינמטקים. דיברת על כלל בתי הקולנוע, או לפחות זה מה שהשתמע מדבריך.
יש הבדל גדול בין רשת אחת שבוחרת מה שבוחרת, והצופים יכולים לראות בה סרטים או שלא, לבין הפרדת ז'אנרים של כל הרשתות, מה שלא מותיר לצופים ברירה.
אבל זה לעולם לא יקרה
הרעיון פשוט לא כלכלי, משתי סיבות מרכזיות:
1) אין מספיק אנשים שרוצים לראות סרטים מסוג מסוים ברגע נתון.
2) אין מספיק סרטים שהם מסוג מסוגים ברגע נתון.
במלים אחרות, איך אתה ממלא קומפלקס של כמה אולמות קולנוע רק בסרטים רומנטים בכל ערב? וגם מוודע שיגיעו מספיק אנשים? זה בחיים לא יעבוד.
לגבי העניין העקרוני יש בעיה נוספת – ברגע שאתה מקטלג בתי-קולנוע (בניגוד לאולמות, אגב, פתרון שיכול להיות יותר ריאלי אבל מתייחס רק לנושא הטריילרים והפרסומות) כשייכים לסוג מסוים של צופים, לי יתחיל להיות לא-נעים ללכת אליהם. אם אני אלך לראות סרט רומנטי, פתאום אני אתחיל להרגיש חלק מעדר צופי הסרטים הרומנטיים, והאינסטינקט שלי נגד קיטש יזעק; אם אלך לסרט פעולה, אני אשים לב כמה טיינאג'רים מעצבנים יש בקהל. זו הונאה עצמית מהסוג הפשוט להתעלם מהמצב הזה בשגרה, כמובן, אבל מגוון הסרטים שמוצעים בכל קומפלקס מאפשר לי פשוט לראות את עצמי כצופה קולנוע, עניין הרבה יותר נעים לי.
אל תחשוב שיש לי התנגדות ליצירת אכסניות שונות לצרכנים שונים: זה בסדר שיש עיתונים כמו "לאשה" ואף אחד לא מצפה מהם להיות "תיאוריה וביקורת". אבל אם אני מרשה לעצמי לעיין ב"לאשה" כשאני נמצא בספריה מבלי שזה יפגע בדימוי העצמי שלי (דוגמא תיאורטית, כמובן: מעולם לא פתחתי אותו. רגע, מה זה "לאשה" בכלל?), או לקרוא "תיאוריה וביקורת" ולתרץ את זה כחלק מדרישות המקצוע, הרי שכאן אתה מבקש ממני לעשות מנוי לשניהם ולהבין שזה מרצוני האישי.
בקשה צנועה
אני קצת התבלבלתי בפתיל הזה, ואני אשמח אם תמיין פעם אחת, בשבילי, את ההצעות השונות שלך לשלוש קטגוריות:
1. צעדים שיהיו נכונים לדעתך מבחינת בתי הקולנוע כי הרווח יגדל.
2. מצב שהיה מתרחש ב-"עולם אידיאלי" מבחינתך, כפי שציינת פה.
3. צעדים שבעיניך שנכון לכפות אותם מצד הרשות השלטונית.
תרגיש חופשי להוסיף קטגוריות שפספסתי, או לזנוח קטגוריות שמכילות קבוצה ריקה, או לשנות את הניסוח שלי.
תודה.
גם אני התבלבלתי...
קודם כל תודה על השאלה – שעשתה לי הרגשה טובה. קצת הרגשתי מותקף בחלק מהתגובות האחרונות. וזה עשה לי הרגשה טובה. בכל אופן, יותר קל לומר מה לא. בשאלת הרווחים של בתי הקולנוע – לא עסקתי כלל. ואף משאלות מוסריות וחברתיות כבדות ניסיתי להתחמק. מה שרציתי לומר מלכתחילה הוא פשוט שזכותו של אדם לדעת עבור מה הוא משלם ולא לקבל חתול בשק. בין אם הוא ילד ובין אם הוא מבוגר.
בכל אופן החלוקה שהייתי מחלק את דברי היא כך.
1) מינימום שלדעתי צריך להיות מחוייב ע"פ חוק – שתהיה התאמה בין הדירוג של הסרט לדירוג של הפרסומת והטריילרים, מבחינת מין, אלימות וגסות-רוח. כלומר, סרט שמדורג כמתאים לילדים בני 13 – ילווה אך ורק ע"י פרסומות וטריילרים שמתאימים לילדים בני 13. בסרט שמדורג כמוגבל לבני 18 ומעלה – תתאפשר הקרנת פרסומות בהתאמה. לדעתי זהו רעיון הגון ומינימלי, שמאפשר למי (ילד או מבוגר) שעושה חשבון שהוא לא רוצה סרט שמכיל אלימות, גסויות או מין, וע"פ זה בוחר בסרט מסויים, לא יופתע מ"צ'ופרים" לא צפויים.
2) באופן אידאלי הייתי שמח שתבוטל הקרנת פרסומות לפני סרט – לחלוטין.
מכיוון שאין קשר בין הסרט לפרסומות; זה לא מה שצופה הסרט שילם עבורו; זה עלול להפריע מבחינת האוירה והטון; זמן מיותר; ואישית, מכיוון שלדעתי זה שטיפת מח מניפולטיבית, שבאופן כללי מעוררת בי תחושה שאני מותקף. פרסומות גורמות לי תחושות של "הצפה" וניטרול היכולת לחשוב ולהתרכז.
3) לגבי הטריילרים – העלתי רעיון, לנסות להתאים את אופי הטריילרים ל"רוח" הסרט. מתוך הדיון התברר שזה מאד לא פשוט איך ליצור התאמה כזו. ואף על פי כן – לדעתי שווה לחשוב על זה הלאה.
4) עלה רעיון נוסף – בתי קולנוע (או אולמות, עם כניסה נפרדת בבתי קולנוע קיימים) שיהיו בעלי אוירה מיוחדת, שמתאימה לאוירה של סרטים מסוג מסויים. בעיני זה רעיון חמוד. כמו שיש מסעדה סינית, הודית, רומנטית, מהירה, חלבית, בשרית… למשל, יש בירושלים מסעדה ובית קפה בשם עם הרבה ספרים ואוירה מיוחדת, ולעתים אני נוסע במיוחד כדי לשבת שם ("תמול שלשום"). אני מסכים עם אדם שיש כאן שאלה של כדאיות כלכלית, ואני חושב שיש בזה גם פוטנציאל רווחי אבל לא בזה עסקתי.
סעיפים 3 ו-4 הצליחו להרגיז כמה אנשים, ומשכו אש משום מה, ולא כ"כ הצלחתי להבין למה…
חוויה מהחיים
אתמול בתוכנית "יהיה בסדר" (הנהדרת, אך המדכאת עד עפר) של גיא מרוז ואורלי וילנאי-פדרבוש בגלי-צה"ל התקשר מאזין לספר על תלונה.
אשתו הלכה עם ילדיו (בני 3 ו-8) לראות את הגרסה המדובבת של 'מרי פופינס' שיצאה לאחרונה, ברב-חן בירושלים בהצגת בוקר. לפני הסרט היו הרבה פרסומות, וביניהן לפוסטינור ("גלולת היום שאחרי"), הפרסומת לקפה עם זוג שמגיע למיטה, ועוד פרסומת אלימה (שכחתי למה). הפרסומות נמשכו עוד ועוד, ולבסוף האמא נשברה ויצאה החוצה מהאולם.
היא הלכה להתלונן אצל המנהל, שהיה בנו של בעל המקום, שהתנצל, אמר שאין לו שליטה בנושא, והחזיר להם את הכסף.
הם פנו לרב-חן, ואלו ענו להם במכתב מעט מתחמק, אך אמרו שהפרסומת לפוסטינור הגיעה להקרנה הזו בטעות, ושאת הפרסומת לקפה הם מוציאים מסרטי ילדים מהיום לאילך.
האיש היה זועם, כמו גם מרוז ווילנאי-פדרבוש, אבל לי אישית נראה שרב-חן ענו בצורה נהדרת – לקחו אחריות הן ברמה המקומית והן הארצית.
זאת היתה תגובה נהדרת
אם הייתי מאמין לה, ואני לא מאמין לה. לא היתה שום "טעות" בכך שהפרסומות האלה הגיעו לסרט הילדים. זאת השיטה. הם לוקחים את בלוק הפרסומות הרגיל ומקרינים אותו לפני כל סרט, בלי לחשוב האם הוא סרט ילדים או לא. אז יופי שהם מתנצלים ומפצים, אבל זה לא היה צריך לקרות, ואני גם לא חושב שבעקבות הארוע זה ישתנה.
חוויה מהחיים
גיא מרוז של הימים האלה, למרבה הצער, נזעם ונרגש לגבי כל דבר. החל מאדמות מדינה שניתנו למקורבים על מנת שיקימו עליהן מפעלים מזהמים הפולטים חומרים מסרטנים, וכלה במרק שהוגש בטמפרטורה תת אופטימלית במסעדה זו או אחרת. מבחינתי הנזעמות הקבועה (והמניפולטיבית קמעה, יש לומר) שלו הופכת אותו למעצבן, נרגן ובלתי אמין לחלוטין.
אני רק רוצה לומר
שאני מסכים כמעט לחלוטין לכל טיעון וטיעון שלך במהלך הדיון הזה.
חוק יש. אבל מה זה שווה אם אף אחד לא אוכף אותו?
שאלה נהדרת...
אפשר לקוות
אנא
כשאתה אומר ''אנה'',
אתה מתכוון כמובן לאנה פרנק?
לא, חשבתי דווקא על השיר של משינה.
אוף-טופיק - אבל נחוץ... :-)
קודם כל אני חושב שגם בהקשר של השחורים בארה"ב ועוד יותר בהקשר האקדמאי, הביטוי מוגזם ולא במקום.
ברור לי שהשחורים מנסים להשוות את מצבם למצבם של היהודים בגטאות באירופה. אבל כאן גם הבעיה. אני לא שמעתי על פוגרום בכושים בהארלם. ואמנם היו בעבר עוולות הסטוריות כנגד השחורים, מהעבדות וכלה בפרעות הקו-קלאס-קלאן, שחלקן אכן ברות השוואה לחלק מהסבל שהיהודים עברו. אבל בסך הכל, דומני שבכינוי "גטו" לשכונות שבהם "תקועים" אנשים ממוצא מסויים או ממעמד חברתי מסויים, יש הפרזה וחוסר צדק הסטורי, שבהגמדת הסבל האמיתי שעברו יושבי הגטאות, גם בלי קשר לנאצים. האם היהודים בגטו קיבלו ביטוח לאומי ודמי אבטלה, והיו אזרחים ככל אחד אחר? נו באמת.
בכל אופן במיוחד היום ובישראל שבה כ"כ להשוות כל דבר לשואה ולאינקויזיציה ורדיפות דתיות, עדיף למעט כל האפשר בדימויים מתחומים אלו, במיוחד כשהדימוי הוא על דרך ההפרזה וההקצנה.
השימוש במושגים כאלו הוא חרב פיפיות, שכל צד יכול להשתמש בה לתימוך טענותיו (כי הרי בהקצנה עסקינן ולא בנסיון לדייק וללהבחין). אז החרדים מרגישים בגטו, והערבים הישראלים, ואנשי עיירות הפיתוח… וכו'. ואני סבור שהמצב שלנו מספיק מוקצן על אמת ואין שום צורך להקצין אותו עוד יותר.
מלכתחילה הגטו נועד להפריד אנשים ממוצא מסוים (יהודים במקרה הזה), גם כאשר הם היו אזרחים מן השורה (רק עדיף בשורה שמאחור) – הרבה לפני השואה. כמו שהמלה שואה אינה שמורה לצעצוע החביב עלינו, כמו שהמלה Genocide אינה שמורה בלעדית להשמדת העם היהודי, כך גם המלה גטו היא לא בלעדית ליושבי הגטאות במלחמת העולם השניה. במקרה הנוכחי לדעתי היא מעבירה את הנקודה של רז אולי בהקצנה, אבל מעבירה (צופי קומדיה יכולים לראות רק טריילרים עם אוריינטציה קומית בניגוד לצופי קומדיה יכולים לראות מה שמתחשק להם, כלומר צופי קומדיה בגטו מגדרי). לגמד את הסבל אף אחד לא יכול.
רציתי לכתוב תגובה, אבל כתבת אותה טוב ממני.
בדיוק- המילה "גטו" לא מתייחסת בלבדית לשואה (כמו שהמילה "שואה" לא מתייחסת בלבדית לשואת העם היהודי).
ולמען האמת, המילה "שואה" לא עלתה לי כלל לראש כשקראתי את התגובה ההיא.
מה זה בדיוק, אם אפשר לשאול, ''סרט פורנוגרפי''?
כי יש אנשים שמגדירים חלק גדול מאוד מהסרטים שרצים היום בקולנוע כ-"פורנוגרפיה" (ובנוגע לחלק מהסרטים האלה, אני ממש לא בטוח שהם טועים).
לגבי פרסומות – אין לי בעיה עם פרסומות פוליטיות, מכל צד שהוא, לא בקולנוע ולא בשום מקום אחר. למעשה, את רוב הפרסומות הפוליטיות אני רואה כשיא הטעם הטוב לעומת מרבית הפרסומות המסחריות הממלאות את חיינו (אם כי זה מעיד יותר על טיבן של אלה האחרונות).
ולסיום – אני לא רואה בפרסומות או טריילרים "הכרח". דעתי (אותה פירטתי בהודעות נפרדות) היא שיש צורך לקבוע תקנות המסדירות את עניין הקרנת הפרסומות לפני סרטים – לפני איזה הקרנות מותר לשים פרסומות (בקרנות בוקר, למשל, המכוונות לילדים, זה עשוי להיות בעייתי) מהו האורך המותר של הפרסומות, והכי חשוב – "מדרג מחירים" לכרטיסים שיושפע מהקרנת או אי-הקרנת פרסומות לפניהן.
אני שמח להתייחס לשאלה
ולו רק מפני שחזרנו לנימה מעט יותר עניינית…
:-)
בפורנוגרפיה התכוונתי לפורנוגרפיה, ולא למה שמכנים פורנוגרפיה על דרך ההקצנה. הגם שאני בהחלט מסכים איתך ש<בנוגע לחלק מהסרטים האלה, אני ממש לא בטוח שהם טועים>.
וגם לגבי פרסומות אני מסכים איתך ש<רוב הפרסומות הפוליטיות אני רואה כשיא הטעם הטוב לעומת מרבית הפרסומות המסחריות הממלאות את חיינו>. יחד עם זאת אני חושב בכל זאת שפרסומת פוליטית עלולה להיות הרבה יותר מרגיזה מאשר פרסומת מסחרית חסרת טעם. ולכן בהקשר של מה שאני רציתי לומר – זכותו של מי ששילם כסף עבור "כיף" שלא יעשו לו "לא נעים" – נגרע מקומום של פרסומות פוליטיות מפרסומות רגילות.
אני שמח שגם אתה <לא רואה בפרסומות או טריילרים "הכרח">, ואם כך זה מצמצם את המחלוקת בינינו לשאלת הגבולות המינונים והאיזונים.
ואחרי כ"כ הרבה הסכמה אני מרשה לעצמי לתמוה למה היה צריך להכניס לדיון גטאות ומפלצות מקורננות. ;-)
ובכ"ז יש לי עוד שאלה ביחס לעמדתך שמטרידה אותי.
האינך מסכים שהסיכוי שלצופה בסרט אימה, תגרם אי נעימות כתוצאה מטריילר רומנטי או פנטסטי או של מרי פופינס – נמצא בסבירות הנמוכה במדה משמעותית מהסבירות שצופה באחד מהסרטים הללו (רומנטי וכו') יחווה אי נעימות מראיית טריילר זוועה או אימה? האם החויה "הלא נעימה" של אברים כרותים או אברים חשופים משולבים למי שאינו מעוניין בראייתם (ולא שילם עבורה) היא אותה בדיוק של מי שרואה את מחול הקומקום וכוס התה או את הארי ורון שלא ברצונו?
(ולשם הרקורד אני מקבל שיתכן ודעתך היא שהאי נעימות שווה. ואז יתברר פשוט שאנו חושבים אחרת).
שניה, אני רק שאלה -
ראית את הטריילר ל'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' ואחרי זה אתה עוד שם אותו באותה קטגוריה עם 'מרי פופינס'? בן אדם, אם זה לא טריילר אימה, אני לא יודעת מה זה כן.
מתי ראית איברים כרותים בטריילר?
אני זוכר מקרה אחד, של טריילר ל'איצ'י הרוצח' שהוצג באינטרנט ורק בו. הוא לא הוצג בקולנוע מסיבות ברורות מאוד. כמו שכבר עלה כאן לעתים קרובות, רובם המכריע של הטריילרים הם עדינים הרבה יותר מהסרטים שהם מייצגים. גם כשהסרט מדורג בשיטה האמריקאית R, הטריילר הוא תמיד G.
ועוד הערה קטנה שבטח תגרור אותנו עוד יותר רחוק אל האוף-טופיק: "בפורנוגרפיה התכוונתי לפורנוגרפיה, ולא למה שמכנים פורנוגרפיה על דרך ההקצנה". אין דבר כזה. בפורנוגרפיה התכוונת למה ש*אתה* מתכוון כשאתה אומר פורנוגרפיה, ויש אנשים אחרים שמתכוונים לדברים אחרים כשהם אומרים פורנוגרפיה, ואנשים שקוראים ל'הארי פוטר' פורנוגרפיה גם הם מתכוונים לזה בשיא הרצינות (אם כי זה לא אומר שצריך להקשיב להם).
ואכן יתכן שכאן אני חטאתי בהקצנה.
גם אני איני זוכר גם טריילרים כאלה.
ובהקשר של פורנוגרפיה, כוונתי היתה להראות שלכל אחד יש גבולות שבהם הוא מבין שהגבלת סוג מסויים של סרט/טריילר/פרסומת הוא מטרד שזכותו לא להחשף אליו. פוליטי, מיניות, אלימות או אימה, זה לא משנה. ולשם הטענה הבאתי דוגמה קיצונית – שהנחתי שלגביה רז יסכים. וממילא אפשר יהיה לרדת מההשוואה ל"גטו" וכיוצ"ב.
העובדה שקשה מאד להגיע לנוסחה ברורה ומקובלת על כולם בכל אלו, היא בעיני סיבה להמנע מכל התוספות הללו ולהסתפק במוצר שאותו אדם בחר במודע ובו הוא רוצה. ולהפוך את התוספות גם הם למשהו שאפשר לבחור בו או שלא לבחור בו.
אני שמח להתייחס לשאלה
שאלה אחרת- למה אתה מניח אוטומטית שבסרטי אימה רואים רק איברים כרותים?
איברים כרותים מככבים בכמה תתי-ז'אנר של סרטי אימה (למשל סרטי סלאשרס) אבל זה בהחלט לא כל הז'אנר, ויש לא מעט סרטי אימה שבהם אין איברים כרותים. ציינו כאן למעלה את "האחרים". שתי דוגמאות נוספות- "החוש השישי", "הניצוץ" (ואני לא ממש צופה בהרבה סרטי אימה).
—-
אגב, יש לי על המדף ספר בשם "me, women & chainsaws" שמנתח בצורה מאוד מענינת סרטי סלאשרס- יש בהם הרבה יותר מאשר דם ואיברים כרותים.
ראיתי את הטריילר למים אפלים
ושזורים בו ההבזקים-המהירים-של-דברים-מזוויעים-הופכים-את-הבטן שגרמו לי להתפקע מצחוק עם חברים כל "הצלצול" ואחר כך לא לישון יומיים.
לא מספיק מרוכך לטעמי.
— התוכנית לדחיקת הפרסומות ללוחות המודעות צוברת תאוצה—
ראיתי את הטריילר למים אפלים
וואלה? ראיתי את הטריילר לפני כמה זמן, וממה שאני זוכרת, לא רואים שם כמעט כלום- היו שם הבזקים מהירים של *משהו*, אבל זה היה מהיר בכדי שאוכל לזהות משהו ספציפי בהם.
מצד שני, אני לא זוכרת הרבה מאוד מהטריילר (הוא פשוט לא מהזכירים).
אולי שמישהו ישים לינק לטריילר
עם הזהרת
כמובן
יכול להיות שיש יותר מטריילר אחד,
או יותר מגירסה אחת לטריילר. בכל מקרה, זה הטריילר כפי שהוא מופיע ב'אפל':
http://www.apple.com/trailers/touchstone/dark_water/
טריילר שמעביר היטב את האווירה הקודרת/מפחידה, אבל אין בו שמץ של דברים הופכי-בטן, גם לא בהבזקים. וזה לא מפתיע, כי גם בסרט עצמו אין דברים כאלה. אולי חנמל התבלבל עם סרט אחר ('מסור'?).
עם תעבור על הטריילר פריים פריים תראה שם תמונות שמופיעות לפריים אחד בלבד.
שתיים מהתמונות הם של אנשים מפחידים, תמונה אחת של מסדרון קודר, שתי תמונות רצופות של סמל מסתורי, ועוד כמה תמונות של דברים לא ברורים אבל לא בדיוק פרחים ופרפרים. לפחות לא עם המוסיקה הזאת.
הדברים האלה משום מה מצליחים להפוך לי את הבטן ונראה שיש להם אפקט יותר פסיכולוגי מעלילתי או ויזואלי, דברים שלא יפה לעשות לאנשים.
מסדרונות קודרים הופכים לך את הבטן?
יש שם מז/סדרונות קודרים גם לא בפלאשים של פריימים בודדים. ומה מפחיד ב"אנשים מפחידים"? זה הכל עניין של אווירה. זוועה של ממש פשוט אין בטריילר הזה. בכל זאת, לא הייתי מקרין אותו לפני סרטי ילדים; אבל בתור אדם מבוגר, אם הוא לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול פשוט להסתכל הצידה למשך שתי דקות וחצי.
מישהו מקשיב לנו? (ולתגובות ב-ynet, ובוואלה, וכו')
בכמה ימים האחרונים תלויים להם פוסטרים גדולים ויפים בכניסה לבתי הקולנוע של רשת בתי קולנוע "לב" (אני ראיתי אחד בלב אלרם ר"ג, אבל השמועות מספרות שזה גם בשאר בתי הקולנוע שלהם), שכותרתו היא "הסכם בין הרשת לקהל" (משהו כזה, אני לא זוכרת בדיוק).
בפוסטר מפורט ה"הסכם" בין הנהלת הרשת לקהל הצופים, בו הם מתחייבים לחוקים מסוימים וקבועים בכל הנוגע להקרנת הסרטים בבתי הקולנוע של הרשת. אני ממש לא זוכרת את הפרטים ואני רוצה להימנע מאי דיוק, אבל ממה שאני זוכרת הם התחייבו לדברים בסגנון מקסימום 5 דקות של פרסומות (לא כולל טריילרים), שהסרט יוקרן ללא הפסקה אלא אם כן הוא מעל שעתיים – לא כולל הצגות חצות או משהו (שוב, לא זוכרת במדויק) ועוד איזה שניים-שלושה סעיפים.
הקיצר, קצת בלגנתי כי שכחתי מה בדיוק היה שם, אבל היה נורא נחמד לראות את השלט הזה. הלוואי ובכל בתי הקולנוע זה היה ככה.
(לצורך העניין, הם גם עמדו בזה הסרט היה ללא הפסקה, לא היו הרבה פרסומות וכד').
בקרוב – בבתי הקולנוע של "גלובוס"?
חלק ממגמה ברוכה
לא מזמן נכנס לתוקפו חוק המחייב חנויות לשים שילוט בולט לגבי מדיניות ההחזרה שלהם. בהיותן חנויות, מרביתן לא שם שלט שאומר משהו בסגנון של "מדיניות ההחזרה: א), ב), ג)… וגו"', אלא שלט שאומר משהו בסגנון של "אנחנו מאמינים בהוגנות במסחר! אנחנו רוצים את טובתך, הלקוח! בניגוד לכל האחרים, אנחנו כנים, נחמדים, ויש לנו פרופיל של אל יווני! ולכן, אם תרצה להחזיר מוצר שרכשת ולא היית כל-כך מרוצה ממנו שרק ישבת והבטת בו בהערצה עיוורת במשך יומיים (כפי שמרבית לקוחותינו מדווחים שמרבית מוצרינו גורמים להם להתנהג), תרגיש חופשי, אחי! רק, בבקשה, תענה על התנאים הבאים: א), ב), ג)… וגו"'.
בנוסף, פרשת קלאבמרקט, שבאמת גרמה למשבר אמון אצל הרבה לקוחות (בעיקר סביב תווי הקניה), הביאה כמה רשתות אחרות לפצוח בסדרה של מודעות דומות בעיתונים (הקטע של "אנחנו מאמינים בהוגנות במסחר" לקוח מאחת מהן).
שלישית, כמו שאמרת, באמת היה גל של זעם (אמיתי וגם מתודלק ע"י קונגלומרטים מסחריים) כנגד יחס משפיל ללקוח בבתי-קולנוע.
בקיצור, 'המחירים שלנו הכי זולים' Out; 'כמו אחים שלך אנחנו ובחיים לא נפגע בך' In.
בעקרון, כמובן, זה נהדר. באופן מעשי, זה מריח מצביעות ומניפולציה עד לב השמים.
לא נראה לי שגלובוס ירימו את הכפפה.
ובלי שום קשר, באמת כל הכבוד לרשת "לב". למרבה הצער, אני לא כל כך נוהג לפקוד את בתי הקולנוע שלהם – רוב הסרטים שהם מביאים לא כל-כך מעניינים אותי (אני צורך בעיקר בלוקבאסטרים מטומטמים. טיפוס שטחי שכמותי), למרות שאת "הנפילה" אני דווקא עושה כל הזמן תכניות לראות (ותמיד מבטל).
נו, ברור...
כשראיתי את זה, לא האמנתי שהם באמת ובתמים, וב-100% רוצים בטובת הלקוח (בנינו, הרי מקסימום של 5 דקות פרסומות בבתי הקולנוע שלהם זה לא ממש מתוך בחירה שלהם…), וזה אכן מריח מעט מצביעות ומניפולציה שנוצלה כהלכה.
אבל זו מגמה ממש ברוכה בארצנו, שאכן פונה הרבה יותר לטובת הלקוח, ובתחום הקולנוע הרבה יותר נעים ונחמד מאשר השלטים בכניסה לגלובוס שמתחייבים לכך שיש פרסומות באורך של כ-25 דקות…
בקיצור, באמת כל הכבוד לבתי קולנוע לב. גם אני, לצערי, לא ממש מוצאת עניין בסרטים שלהם (נו, גם אני שיטחית לגמרי וצורך בעיקר בלוקבאסטרים מטומטמים), אבל אני יכולה לומר בוודאות שאם הייתי מוצאת שלטים כאלה, למשל בכניסה לבתי הקולנוע של "חן" לפני הכרזת החרם שלי על גלובוס, הייתי כבר אז הולכת רק ל"חן".
כמו כן, אם ביום מן הימים גלובוס היו עושים משהו שדומה טיפה לאכפתיות כלפי הלקוח (ולא רק בנושא של הפרסומות), זה היה יכול להיות ממש נחמד. אבל לא, לא נראה לי באמת שזה יקרה.
משראאא''ב
(מה שרז ואדם אמרו, אבל בערך)
רשת 'לב' לא משחקת במגרש של הגדולים. דבקה בה תדמית "לאנינים בלבד", כך שאם בא למישהו לראות איזה סרט, והוא בקטע של לקפוץ לקולנוע הקרוב למקום מגוריו ולראות מה יש מעניין, סביר שזה לא יהיה ל'לב'.
בגלל זה 'לב' מנסים לצאת במבצעים "אקסטרימיים" כדי למשוך לקוחות, וזה פשוט עוד מין מסע פרסום כזה, שנועד לנסות להכניס את הרשת לתודעה – להגיד "גם אני קיימת במשחק הזה". זה בעייתי משתי סיבות:
א. לפי הדיווח שלך המודעות תלויות ברחבי בתי הקולנוע של הרשת בלבד. אין שילוט חוצות. כלומר, מי שנחשף לזה הם רק לקוחות של הרשת, ולא קהל חדש (זה שחושב ש'לב' זה לאנינים).
ב. 'לב' מנסים לדחוק עצמם למגרש של הגדולים, אבל הרשת לא קובעת את חוקי המשחק. היא רק נגררת אחרי אחרים, ומנסה להפיק מזה משהו (ולדעתי אם ייצא לה מזה משהו זה רק פירורים, כסף קטן. הדברים הגדולים באמת יישארו אצל הרשתות הגדולות, שגם יודעות לקבוע את חוקי המשחק).
אבל כשחושבים על זה
הייתי מצפה לראות משהו מהסוג שמיכל תיארה דווקא אצל "חן" או "גלובוס". אלה שתי רשתות גדולות ועשירות יותר מ-"לב", והן יכולות להרשות לעצמן לצמצם זמן פרסומות או לוותר עליהן לגמרי בהקרנות שמיועדות לילדים.
דווקא במקומות שמביאים *יותר* לקוחות, הייתי מצפה לראות מודעות גבוהה יותר לצרכי הלקוח.
וכמו שמיכל אמרה -
ברור לה ש'לב' לא עושים את זה בגלל טובת הלקוח ותו לא.
ל'גלובוס' ול'חן' יש אפשרות להרוויח סכום של X שקלים/דולרים, או אפשרות להרוויח X*2, כשזה עולה להם רק בכמה רטינות אבל נחשב למצב מקובל שאין מה לעשות בעניינו. אז למה שהם ירצו לצמצם פרסומות?
ואני דווקא בקטע הנדיב...
למה לא להיות לארג'?
זה מאד משמח שרשת אחת לקחה את העסק ברצינות. וגם אם זה – כפי שאדם אמר – מסיבות עסקיות/מניפולטיביות/אחר – הם עשו משהו חיובי בכיוון של כבוד ללקוח. השירות יותר נעים. יש תחושה שמודעות של הקהל יוצרת לחץ. ויש גם יש תקוה שזה ימשיך הלאה.
:-)
!
מיומנו של מפר שביתה
אחרי הפצרות חוזרות ונשנות, תחנונים ובכיות, נכנעתי להפצרותיה של בת-זוגי (טוב, האמת היא שהיא רק הציעה את הרעיון ואני הסכמתי) והלכנו לראות את 'צ'ארלי ומפעל השוקולדה' בקולנוע גיל שבקניון ירושלים.
דיווח מחזית חסרי חוט השדרה:
בהצגה ב-11:30 בבוקר, שהיתה מלאה למדי, לא היתה אפילו פרסומת אחת (!), הסרט התחיל בדיוק בזמן (!!), והיה רק טריילר אחד לפניו, של The Corpse Bride (!!!).
לשם האיזון, במהלך כל הטריילר ושתי הדקות הראשונות של הסרט היה רק סאונד, ולא היתה תמונה על המסך כלל. המקרין לא שם לב (תודה לאל, לרגע חשבתי שכל מרקם הזמן-חלל הולך להתפורר) עד שמישהו העיר לו, ואז, כמובן, לא התחילו את הסרט מחדש.
זה עדיף מסרט שבו
הסאונד מתחרבש לגמרי (היינו: שומעים חזק מאד "פרררר" מסוגים שונים, והדיאלוגים כמעט ואינם נשמעים), מישהו אומר למקרין שיש בעיה עם הסאונד, והמקרין, בתגובה, פשוט מגביר הכל, כי איזה עוד בעיות כבר יכולות להיות עם הסאונד.
מיומנו של מפר שביתה
כן, גם אני ראיתי את הסרט בגיל בקניון ירושלים,וכמובן שציפיתי לסבול קשות, וממש הייתי בשוק שלא הייתה אפילו פרסומת אחת ורק טריילר אחד לthe corpse bride (חתונת רפאים?!). הייתי ממש בשוק.
כן ירבו.
גלובוס פותחים 10 אולמות במודיעין
http://www.ice.co.il/article.asp?pgId=84057&catId=2
מי היה מאמין? קולנוע בעיר העתיד? עוד יתגלו פה סימני חיים חס וחלילה…
צנן את התלהבותך
זה עדיין קומפלקס של גלובוס
בוא נראה
גלובוס – כלום, גלובוס – כלום…. התלבטות קשה, נכון, אבל איכשהו נראה לי שאני מעדיף את האלטרנטיבה הזאת.
ונראה מה תהיה התגובה עכשיו:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3189720,00.html
מישהו היה בקולנוע הזה ויכול להעיד?
לצערי, אני
דווקא על השירותים אין לי תלונות מיוחדות, אבל המפגעים העיקריים שם:
1) רצפה מטונפת ובכלל טינופת
2) סדרנים חובבנים מחד ואנטיפטים מאידך
3) הקרנה באיכות מבישה
אבל, עיקר העיקרים,
4) קופות מבולגנות (ולא מספיק מהן) שיוצרות תור נורא ואיום. אי-אפשר לקנות שם כרטיס בפחות מרבע שעה המתנה.
זה אכן בית קולנוע מביש.
השירותים של השכן ירוקים יותר
בהרבה מהדיונים שהתנהלו באתר בדבר איכות הקולנועים בארץ, עלתה ההשוואה לארצות הברית ולקולנועים הנפלאים שם. אז הנה, ראו נא את זה: http://arstechnica.com/news.ars/post/20060728-7377.html
התלונות הן אותן תלונות (אם כי למען ההגינות – רובן לא מתייחסות למולטיפלקסים) – הכרטיס יקר מדי, העובדים אנטיפתים, המקום מלוכלך, הסאונד מחורבן. אה, וגם הסרטים גרועים.
דווקא שמים לב שחל שיפור מסוים.
השירותים אכן דוחים ואולם הקולנוע הוא מפגע תברואתי, אבל דווקא באיכות ההקרנה רואים שהם משתדלים יותר, ובהקרנה מסוימת עם מספר בעיות נכנסו לאולם למעלה משבעה סדרנים כדי לנסות ולעזור. אבל הקופות, בעיקר ביום חמישי הן קטסטרופה שלא מן העולם הזה, וגם הזלזול בצופים מרקיע שחקים. בהקרנה מסוימת של 'זוג משמיים' [סרט מבוקש מאוד, אגב. פעמיים הייתי בקולנוע ופעמיים ראיתי שנגמרו הכרטיסים אליו, ולא בשבוע הראשון להקרנתו], כל האולם היה מפוצץ וההקרנה הופסקה פעמיים, כי מסתבר שאנשים לא ישבו במקומות שלהם ולאנשים אחרים לא היה איפה לשבת. המקרין פשוט הפסיק את הסרט לעשר דקות, הדליק את האורות והתחילו להעביר אנשים ממקום למקום.
דווקא ברב חן השיפור ממש נפלא. שיפצו את אולם 1, הוסיפו עוד רמקולים עד לרמה שבה נאלצתי להסתובב מספר פעמים כדי לוודא שהרעשים המבהילים מקורם בסרט ולא בתקרה שמתמוטטת, היה המון מקום לרגליים והאולם עצמו היה חמים ומזמין. לראות את נרניה שם היה פשוט חוויה.
גם אני
הלכתי אליו פעמים בודדות בסך הכל, ומזה כשנה אני כעקרון לא הולך אליו.
סאונד ברמה מזעזעת, רצף תקלות טכניות בהקרנה, יחס מזלזל לצופים, מיקום קופות בלתי אפשרי ואם תוסיפי לכל זה את קניון מלחה המכוער והמרגיז מסביב – תקבלי שילוב מנצח [1].
כבר כמה סרטים שגלובוס הביאו ראיתי רק ב-DVD (לדוגמה "באטמן מתחיל") – אני פשוט לא רואה שום סיבה לחזור למקום הזה.
[1] חבר שלי שכן הולך לשם ראה שם לא מזמן את "הארי פוטר" החדש. הוא סיפר לי שליד הקופות יש שלט שמודיע שבכך וכך הדקות הראשונות של הסרט יש שריטה בצד ימין, עם הצופים הסליחה. למה לי לראות את זה ככה? לא עדיף לקחת DVD?
יפה שהם מזהירים שהכותר פגום
בגלובוס קריון מקרינים פריימים שלמים שרופים ולאף אחד שם לא ממש אכפת.
אההה... גלובוס קריון.... ההוכחה שתמיד יכול להיות יותר גרוע.
ונראה מה תהיה התגובה עכשיו:
ואצלי רב חן גבעתיים פישלו בפעם הראשונה. הלכתי לקינג קונג באחד האולמות הפחות גדולים, שעדיין נמצאים ברמה גבוהה, ואז התחילו התקלות – הכיסא היה שבור, הסאונד היה באיכות סטיראו ובווליום מיזערי ואחרי 20 דקות התחילו להיכנס אנשים נוספים והסדרן הזיז שורות שלמות כדי להושיב אותם.
לזכותם יש להגיד, שאחרי שיצאנו (לאחר 30 דקות של סרט ועשר דקות של "אפשר לראות את הכרטיסים שלכם?") והתלוננו קיבלנו ישר כרטיסים חילופיים להצגה שאחרי באולם 1, שהיה תענוג.
ונראה מה תהיה התגובה עכשיו:
גם כשאני ראיתי את 'קונג', בגלובוס אמנם, הסאונד היה מזערי ולא-קולנועי בעליל. הבקשות שלנו להגביר לא עזרו במיוחד, ולקום באמצע הסרט לבקש להגביר זו כבר הפרעה בלתי נסלחת. במקום להתעצבן פשוט החלטתי לא להגיע לשם יותר. או לאף קולנוע של גלובוס, לצורך העניין. עדיין נהניתי מאוד מהסרט אבל באמת שהיה עדיף לצפות בו במערכת הלא רעה בכלל שיש לי בבית.
שלא לדבר על פרסומות באורך של למעלה מ-20 דקות לפני סרט של יותר משלוש שעות, ועוד כשיש רק ארבעה צופים באולם. האבסורד חוגג.
איזה גלובוס?
קניון רוטשילד,
למה?
סתם, לצבור התרשמויות.
אוי, מסכן
זה אומר שהיית צריך לסבול את 30 הדקות הראשונות של "קינג קונג" לא פעם, אלא פעמיים? רק על זה הייתי תובע מרב חן פיצויים על עוגמת נפש.
אוי, מסכן
לא ראיתי את 30 הדקות הראשונות בפעם הראשונה, אבל לא סבלתי יותר מדי בפעם השנייה.
אגב, אם אורי קליין דומה לעכרור ע"פ הביקורת שלו על נרניה, הוא הכי רחוק מרדפיש ומשאר העולם הנורמלי בביקורת על קינג קונג. לפי קליין 30 הדקות הראשונות, שמשחזרות בכישרון את הוליווד של שנות השלושים, מצויינות. אחר כך הסרט מתמקד באקשן משעמם ללא שום ערך מוסף – מלבד הטכנולוגי – לסרט המקורי.
במידה מסוימת הוא גם צודק
השעה הראשונה של קינג קונג, היתה עשויה להתפתח לסרט נפלא, גם ללא קופים ודינוזאורים.
ולמעשה, אחד מהדברים הפחות טובים בסרט, זה שהוא זנח דברים רבים מאד שהתרחשו באותם רגעים (דיבורים על פערים חברתיים למשל, או האווירה עצמה).
לא שזה אומר שדינוזאורים עפים זה רע, אבל בכל זאת…
לא ממש
התפאורה של שנות ה30 אכן היתה מצוינת, אבל ללא קופים ענקיים ודינוזאורים שיבהירו שאין שום קשר למציאות, הסטריאוטיפיות של הדמויות היתה גורמת לנזק בלתי הפיך לצופים.
איזו סטריאוטיפיות מיוחדת?
כסא שבור?
בקולנוע כל כך חדש?
איזה ונדלים יש במדינה הזו. לא להאמין. הכסאות שם מסיביים. אני חושבת שצריך ממש להתאמץ כדי לשבור אותם.
אבל טוב לשמוע ששירות הלקוחות שלהם מצוין.
בושה לגלובוס גרופ
קניתי לפני כמה חודשים כרטיסייה לגלובוס. טעות טעות טעות.
בכל פעם שאני מגיעה מורידיםלי עוד סרט יותר…
מלבד זאת השרותים בקולנוע באשקלון מסריחים ומזעזעים. הפופקורן ישן והמחירים במזנון מופקעים.
והשרות?????????? השרות באשקלון עלוב ביותר…משפיל…והכי גרוע שאני כותבת להנהלה כבר כמה פעמים
ולא חוזרים אליי…
באתי…נפגעתי…נעלמתי.