 |
||
| שבוע קודר במיוחד עובר על הקולנוע האירופי. פחות מ-24 שעות אחרי ברגמן, אנחנו מתבשרים שגם מיכאלאנג'לו אנטוניוני, במאי 'יצרים', 'נקודת זבריצקי' ו'אוונטורה' נפטר. |
31.07.2007
|
|
יומית
שבוע קודר במיוחד עובר על הקולנוע האירופי. פחות מ-24 שעות אחרי ברגמן, אנחנו מתבשרים שגם מיכאלאנג'לו אנטוניוני, במאי 'יצרים', 'נקודת זבריצקי' ו'אוונטורה' נפטר.
שבוע קודר במיוחד עובר על הקולנוע האירופי. פחות מ-24 שעות אחרי ברגמן, אנחנו מתבשרים שגם מיכאלאנג'לו אנטוניוני, במאי 'יצרים', 'נקודת זבריצקי' ו'אוונטורה' נפטר.
הבא בתור-
גודאר?
במקומו הייתי נכנס למקלט, ליתר בטחון.
במקומו הייתי נכנס למקלט, ליתר בטחון.
אני לא חושב שהוא יודע את שפת הקודש.
אז שיירד למקלט בצרפתית.
זה יותר מורכב
א-ב-ג
אתה(?) מניח שא.נטוניוני מת לפני ב.רגמן
פתאום שאלת שעת המוות באמת הופכת לרלוונטית.
כנראה הייתה סיבה ששאלתי, אפילו אם לא ידעתי זאת.
ורק בגלל שטרופו כבר מת.
בקושי הספקתי לעכל את העובדה שמת ברגמן, למה נופל אנטוניוני עכשיו?
מי נשאר?
לא שאני מציע רשימת חיסול או משהו, אבל מי נשאר שנחשב לאחד מגדולי אותו דור לא הוליוודי?
קלוד ללוש, פרנקו זפירלי, ז'אן לוק גודאר… עוד מישהו?
מי נשאר?
אלן רנה, אני חושב ששאברול עדיין בסביבה.
מי נשאר?
וגם וודי אלן שהוא די פולני, לכל הדעות.
נוראי.
תגובה נוגדת
וודי אלן אמנם ניו יורקרי בכל רמ"ח איבריו (עם נטיה קלה לעבר לונדון), אבל הסרטים שלו מאוד הושפעו מיוצרים כמו ברגמן ושות'. "כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול" הוא אחד הסרטים היותר פסבדו-אירופאיים שראיתי. לא רק כי יש בו פרק שלם באיטלקית, אלא גם בסוריאליזם והשימוש בפסקול מינימליסטי שעד היום, יותר אופיניים לאירופה מאשר לאמריקה.
בלי קשר, שקלתי אם להכניס את מילוש פורמן ורומן פולנסקי לרשימה. החלטתי שלא מכיוון והסרטים היותר משפיעים שלהם נעשו לאחר שעזבו את אירופה (וחזרו, במקרה של פולנסקי).
מי נשאר? ג-ת
אבל באמת נשארו עוד לא מעט. ריווט, רומר, וללוש, גודאר, רנה שכבר צוינו.
המסקנה ברורה, שווה להיות במאי צרפתי.
מי נשאר? ג-ת
זה האוכל הטוב וכל היין
אם כבר, אז גם ברטולוצ'י
נכון, הוא מעט יותר צעיר, וסרטיו המצליחים היו בשנות השבעים ולא החמישים, אבל אם הרצוג ופזוליני נכללים, אז למה לא.
אם כבר אז מייקל ביי.
נכון, הוא צעיר ואמריקאי, אבל יש לו סגנון משלו והשפעתו על עולם הקולנוע עצומה. אני בטוח שיש כמה שישמחו לגרש אותו לאירופה כדי שיעמוד גם בקריטריון הזה.
בכיף, תציע את זה לפינגווין, אולי הוא יוכל לארגן משהו.
וורנר הרזוג,
ומוזר שאף אחד לא ציין אותו עד עכשיו, אפילו שרק כמה העלו שמות.
וורנר הרזוג,
לא יודע אם הוא נחשב. הרזוג גם צעיר יחסית (בן 65, כמו וים ונדרס) וגם הולך לו בכלל לא רע בשנים האחרונות, עם סרטים כמו גריזלי מן ו-Rescue Dawn. הוא בעצם מגיע לשיא רק עכשיו.
הוא אולי מגיע לשיא התודעה שלו
אבל יצירות המופת הקולנועיות שלו הינם בעיקר משנות ה-70. וחשבתי שאנחנו מדברים על מישהו עם סגנון אישי, שהמציא את הקולנוע של עצמו; אנחנו מדברים פה על בנאדם שאיים על כוכב קולנוע שיהרוג אותו ואז יתאבד אם יעזוב את הסט. אבל בכלל, חוץ מהיצירתיות הנפלאה של הרזוג לפתור בהעיות בשעת הפקה, יש לו סגנון יחודי עם קצב, תסריט, ובימוי שפועלים לפי החוקים של עצמם.
[אני מדבר פה רק על הסרטים הפיקטיביים של הרזוג; לא יצא לי לראות שום דוקומנטרי שלו.]
הוא אולי מגיע לשיא התודעה שלו
אנחנו מדברים גם על בן אדם שחטף כדור באמצע ראיון והמשיך לדבר כאילו כלום, עד שהעירו לו שהוא מדמם. אין ספק שמדובר בטיפוס צבעוני, אבל עדיין, קשה לי לשייך אותו לדור של ברגמן ואנטוניוני כי עושה רושם שההשפעה האמיתית שלו רק מתחילה.
סתם מתוך עניין
איך קרה שהוא חטף כדור באמצע ראיון? מי ירה בו?
ככל הנראה מעריץ מטורף
http://www.youtube.com/watch?v=ylXqc8TQ15w
החלק הכי מטורף במה שהוא אומר
"זה לא שזה דבר יומיומי, אבל זה לא מפתיע אותי". !WTF!
חשבתי שבסוף גילו
שזה היה כדור תועה של צייד מהאיזור, לא?
לא קוראים לו הרצוג?
z בגרמנית קוראים צ.
שמע, הייתי רגיל להגיד הרצוג,
עד ששמתי לב שתקועה שם z ושיניתי להרזוג. חוץ מזה שבארגנטינה כולם קוראים מילולית כל מילה בשפה אחרת, אז אם אני שוב צריך להתרגל להחליף את השם כדי שבעצם אני אצטרך להשתמש בשני צורות הביטוי, אני אשתגע.
הוא אולי מגיע לשיא התודעה שלו
מעניין, כי אני חושב ההפך
"אגירה" הוא יצירת מופת, שאכן בעלת סגנון אישי, כמו הנטייהנ של הרצוג להתעקב על דברים שלא קשורים לעלילה, בעיקר חיות. אבל אגירה הוא דמות מרתקת על אדם שההולך ומאבד את דעתו בעקבות כוח ודבקות יתר במשימה לא ריאליסטית. לא כל אחד מתחבר לסגנון של הרצוג בעליליתים, אבל בעבור מי שכן מדבור שיוצר שאין שום דבר שדומה לו.
אני חשבתי בדיוק כמוך,
הדמות של אגירה נבנית טוב
הוא אומנם נראהקצת מטורף בהדרגה, אבל למשעה אנחנו רואים רק את הניצנים של הטירוף שיפתח בהמשך הסרט. יש גם את מערכת היחסים המאוד-מורכבת עם בתו שמעניקה ברט מימ נוסף מלבד גבר המשתגע מכוח וסוחף את כולם בעקבותיו.
וונדרס כבר בן 65?
וואו. כנראה שאצלי הוא תמיד ישאר צעיר נצחי.
הרצוג
שייך לדור מאוחר יותר של במאי "הקולנוע הגרמני" החדש שהתפתח בשנות ה-70 (תכלס במקביל לניו-הוליווד): וונדרס, הרצוג, פאסבינדר (שמת כבר לפני למעלה מ-20 שנה) וורטרולמר. כלומר דור אחד מאוחר יותר (לא יודע איך אני אעכל ביום מן הימים שסקורסזה לא בין החיים)
מהדור של אנטוניוני את ברגמן נותרו רק רנה וגודאר (וגם הם טכנית התחילו יותר מאוחר).
הרצוג
זה "הקולנוע הגרמני החדש" ולא "הקולנוע הגרמני" החדש כמובן
וברטולוצ'י גם שייך לדור הזה
(של שנות השבעים, כלומר). רנה התחיל יותרמוקדם מגודאר, אם מחשיבים את הדוקומנטרים. העניין של שנות החמישים עד אמצע הששים הוא שבעוד שהקולנוע האירופי חידש כל הזמן והיה בשיאו, בהוליווד האולפנים קרסו וכמעט ולא באו במאים אמריקאים חדשים בעלי חזון ייחודי.
האם
האם סוף סוף יקרינו את 'יצרים' בסינמטק תל אביב ואזכה לראות את הסרט על מסך גדול?
''מי הורג את במאי הקולנוע הגדולים של אירופה?''
זה מתחיל להיראות כמו סרט לא מוצלח במיוחד.
שבוע קטלני.
יש תקדים
הן תומס ג'פרסון והן ג'ון אדמאס (הנשיאים השלישי והשני של ארה"ב) נפטרו באותו היום עצמו – שהיה לא פחות מה-4 ביולי.
אמנם, זה היה לפני כמעט מאתיים שנים, אבל מתברר שדברים כאלו קורים.
צנח לו ז''לז''ל
זה הולך להיות כל כך טרולי מצידי, אבל יש מצב שמלאך המוות ירד מהאירופאים קצת וישפוך חמתו גם קצת באמריקה?
כלומר לא כל אמריקה, יותר כמו רק מייקל ביי.
צנח לו ז''לז''ל
בלתי אפשרי, מלאך המוות כבר השתמש באות ב' אלא אם כן נשתמש בכינוי שמעריצי רובוטריקים משתמשים בו: מייקל גיי.
אה. שכחתי עוד משהו, המוות מחסל רק במאים טובים.
צנח לו ז''לז''ל
שיט, עכשיו שמתי לב שיש מצב שזה אומר שביי יחייה לנצח.
תגידו, קורסוואה עדיין חי?
לא
לא
נו, רואים? הבמאים החשובים של המאה העשרים נקטלים!
זה בטח כי הם נולדים ב-1910.
לא, רק אלה שאהוד מנור (גם הוא ז''ל) אזכר אותם בשיר
לא נעים להודות, אבל כיוון שאני לא בקיאה "בסרטי איכות" (בואו נודה בזה: לא מבינה בזה כלום) חלק מהשמות מוכרים לי בעיקר בזכות שורות כמו "לפני שאנטוניוני נחשד בגאונות" או "בגלל ויסקונטי, זפירלי, קוראסוואה וגודאר, לא תפסתי שום דבר."
בכל מקרה, למות בגיל 89 או 94 זה לא כזה מפתיע או מוזר, בסופו של דבר.
זה אפילו מכובד למדי, אפשר לומר.
נ.ב.
אני יודעת שברגמן לא מוזכר בשיר, תתאפקו עם הנטפוקים.
גודאר עוד בחיים
אבל כדאי לו להיזהר מחר.
גם זפירלי חי, עדיין
גם אני נזכרתי בשיר הזה של "הטוב, הרע והנערה", שיר חביב במיוחד על תלמידי קולנוע מתוסכלים.
ומה יגיד קלוד הופר בוקאוסקי על זה?
''מי אני?''