הכלבה המרושעת המצטיינת:
67  |
לואיז פלטשר, קן הקוקיה |
| 87 |
גלן קלוז, 101 כלבים וגנבים |
| 62 |
שרה מישל גלר, משחקי פיתוי |
| 29 |
קתרין זיטה ג'ונס, שיקגו |
127  |
דריל האנה, להרוג את ביל |
| 13 |
דמי מור, המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה |
| 47 |
רייצ'ל מקאדאמס, ילדות רעות |
| 11 |
גונג לי, זכרונותיה של גיישה |
| 23 |
אוון רייצ'ל ווד, כל מה שבחורה רוצה |
| 42 |
מריל סטריפ, השטן לובשת פראדה |
מספר מצביעים: 508
אם היה שילוב
בין האופציה השנייה והשלישית (גלן קלוז ב"יחסים מסוכנים") הוא היה זוכה בקול שלי.
אני צריך להשלים חומר בתורת הכלבתא
ראיתי רק שישה מהסרטים בסקר. אם הבחירה הייתה על סמך יכולת משחק בלבד, קתרין זיטה ג'ונס הייתה מקבלת את קולי בלי שום בעיה. מאחר וניסיתי גם לחשוב מי הייתה הכי גועלית ועם זאת, מעוררת הערצה כדמות, הצבעתי לשרה מישל גלר.
אני צריך להשלים חומר בתורת הכלבתא
זיטה ג'ונס אכן ענקית בסרט "שיקגו", עם יכולות ווקאליות מרשימות (בניגוד לרנה זלווגר הקרציה).
מה?
באיזו מדינה כל הסרטים האלה דורגו לגיל 18+? וממתי זה משנה למישהו?
ככל הנראה זה משנה לכותבת ההודעה
אשר נראה כי היא לא מעוניינת להיחשף לתוכן שאינו מתאים לגילה, ובצדק.
הסרטים שהיא מנתה עמוסים באלימות קשה, ואני מבינה את ההסתייגות שלה מהצפייה בהם בגיל הזה.
המון ילדים (וסליחה שאני קוראת לך ילדה) יודעים בעצמם מה לא מתאים להם לראות, ולא צריכים לחכות עד שיאסרו עליהם צפיה בסרט מסויים.
אז אני אפרש את רד:
• 'ספרות זולה' דורג R – כלומר, ילדים מתחת לגיל 17 נדרשים לליווי מבוגר כדי לראות את הסרט;
• 'התפוז המכני' טריקי יותר, כי יש מדינות בהן הוא דורג לגיל 18 ומעלה (עם או בלי ליווי מבוגר – תלוי במדינה), באחרות הוא דורג לגילאי 16, ויש מדינות בהן סברו שהסרט מתאים לגילאי 13 ומעלה;
• הדירוג של 'שתיקת הכבשים', בדומה ל'תפוז המכני', משתנה בין מדינה למדינה, ונע בין 14 ומעלה (עם או בלי ליווי מבוגר) ל-18 (כנ"ל);
• 'פרח הסוד שלי' מדורג בעיקר על הטווח שבין 12-14, כשבשוודיה הוא מורשה לצפיה מגיל 7;
• 'אפוקליפסה עכשיו' נע בין 12 ל-16 (אם מתעלמים מדירוגים מקומיים שאני לא מכירה כמו AA או T ו-L). ימד"ב מציין שבישראל הוא מדורג PG (אני מניחה שהכוונה למקבילה לדירוג זה).
אם מתרכזים בדירוג האמריקאי לסרטים (כי הוא המפורט יותר, בהשוואה לדירוג הישראלי השרירותי, לפיו, אגב, גם 'אסקימו לימון' מדורג לבני 18 ומעלה), מה שחשוב הוא שיהיה מבוגר שילווה את הצופים הצעירים לאורך הסרט. למשל, מורה.
זה באמת פירוש נאה,
אבל פויקלו התייחסה לשאלה "ממתי זה משנה למישהו?", ולא ל"באיזו מדינה כל הסרטים האלה דורגו לגיל 18+?".
גם אם פורמלית מספיק להיות מלווה במבוגר, וגם אם אף אחד לא ימנע ממישהו בכיתה י' לראות סרט מוגבל גיל, לא כל אחד – ולאו דווקא ילד – ירצה לראות סרט שתכנו הביא מועצה כלשהי לקבוע שהוא מוגבל לגיל 18.
זה באמת פירוש נאה,
זו אל אבחנה מדעית, אבל מעולם לא נתקלתי בילד (או שנאמר מתבגר) שהוטרד מדירוג הסרט, ואם כבר – זה רק העלה את רף הציפיות.
באמת?
דירוג זה לא רק מין. כל המתבגרים – והמתבגרות – שהכרת היו חובבי סרטי מתח, אימה ואלימות?
מי דיבר על מין?
ולא, ברור שלא כל מי שהכרתי חיבב סרטי מתח/ אימה/ אלימות/ פורנוגרפיה. אבל עד כמה שזכור לי, בסביבות גילאי ה-15-17 לא היו יותר מדי דברים בסרטים שזעזעו אותנו וצילקו את נפשותינו העדינות. אם כבר, יש פשוט הבדל בין תפיסת עולם של מתבגרים ושל מבוגרים. הצפייה ראשונה שלי ב"תפוז המכני" הייתה מיוחדת מאוד דווקא בגלל התמימות היחסית. כך גם "שבעה חטאים" (אני לא יודעת את הדירוג שלו, אבל בטח מעל 15). אתה מבין את הכיוון שלי, נכון? אולי מתבגר לא יצליח להכיל את כל הרבדים שיש בסרט כמו "התפוז המכני" (אם כי אני מטילה בכך ספק), אבל זה רק אומר שחוויית הצפייה שלו תהיה שונה.
לצורך הבהרה אוסיף רק שגדלתי בין אנשים נורמטיביים לגמרי, מנקודת המבט שלי, לפחות.
מי דיבר על פורנוגרפיה?
והכרתי גם בני מעל 15 שלא יסכימו להתקרב ל'שתיקת הכבשים'.
ואני בת 22
ולא מסכימה להתקרב אליו… אבל אני מאד רגישה.
היי, הפורנוגרפיה היא
סתם דוגמא, בתגובה לאסוציאציה המיידית שלך למין. ובנוגע למשפט השני שלך – אני מכירה לא מעט אנשים שסרטי מתח/ אימה לא עושים להם את זה, אבל אף לא אחד שממש יסרב לראות.
למה, אלו סיבות להגבלת גיל יש חוץ ממין ואלימות?
הסתה לגזענות?
אם אני לא טועה, שני אלו הם הגורמים העיקריים להגבלה.
ונא להכיר: זינה-"מישהו", "מישהו"-זינה. נעים מאוד.
תודה על ההכרות
איכשהו דילגתי על התגובה הזו. בכל מקרה דיברתי על אנשים שאני מכירה.
בנוגע להגבלות – יש את העניין של השפה הגסה, ואני די בטוחה שמשהו שקשור לאלמנטים מפחידים.
ובנתיב קצת שונה של אותו הנושא:
בערוץ 3 בכבלים יש איזו סדרה על דיילים פוטוגניים. יצא לי לראות כמה פרקים, ובעיקר לתהות על הדרוג 18+ שמופיע כל כמה זמן בפינת המסך. עכשיו, אלימות לא ראיתי, באחד הפרקים אחת הדיילות שחתה טופלס, אבל ראו לה בחטף, ואחת אחרת שכבה עם גבר מבוגר, שעיר ושמן ממנה בהרבה, וראו אותו גונח מאחוריה (בלי חלקי גוף חשופים). למישהו יש מושג מה מנסים לצנזר שם? ולמה ההגבלה היא לא 8+, למשל?
ואלו אלמנטים מגדירים שפה כ''גסה''?
אני מניחה שקללות.
אבל, אם הבנתי את כיוון המחשבה שלך, אלו מבוססות על תאורי אלימות וסקס מפורשים.
.
שוב, האסוציאציה שלי הייתה יותר לכיוון הבעתה, ופחות לכיוון החשיפה לדברים שיש בעולם המבוגרים.
אבל היי, קח את זה בקלות, לא התכוונתי לפגוע בקביעתי כי זה כל מה שאתה חושב עליו.
מספיק לומר ''Fuck'' פעמיים (או יותר) כדי שסרט יקבל דירוג R.
בארץ, אם זכור לי נכון (דן ברזל יודע טוב ממני), היה בלגאן כשסרט הוגבל לבני 17 או 18 ומעלה, רק בגלל שהגיבור שלו היה נער הומוסקסואל, או משהו כזה.
מספיק לומר ''Fuck'' פעמיים (או יותר) כדי שסרט יקבל דירוג R.
נכון, אני זוכרת את זה. אאל"ט ההגבלות בכבלים (נו מה לעשות שאני צופת סדרות סדרתית) גם קשורות ליחסים חד-מיניים. מצד שני, אני קצת חוששת לצאת בהצהרות חדות כשהן לא מבוססות.
ברור כשמש שסרטים וסדרות עם זוגות הומוסקסואלים מקבלים הגבלה ל-18.
נפשו של הפעוט שיצפה בזוג האוהבים התכלכלים תצולק לנצח מעומק הזעזוע, או אף גרוע מכך – הפעוט עלול, למרבה הזוועה, לחשוב שיחסים הומסקסואליים הם דבר נורמלי, ושאהבה הומוסקסואלית היא בדיוק כמו אהבה בין גבר ואשה סטרייטים.
בכלל, הצביעות בנושא ההומוסקסואליות פשוט מטריפה אותי. זכור לי, למשל, שלפני שנים מספר הופיעה כתבה ב"ידיעות אחרונות" על הגעתם של שגרירים חדשים לארץ. הכתבה, אם זכרוני אינו מטעני, החלה במשפט "השגרירים הגיעו לארץ בליווי משפחותיהם. שגריר דנמרק (מכל מקום, נדמה לי שזה היה שגריר דנמרק) הגיע עם בן-זוגו". בצדה של הכתבה הופיעו תמונה קטנה של כל השגרירים עם משפחותיהם, ותמונה גדולה של שגריר דנמרק ובן זוגו (או שמא של בן זוגו בלבד? לא זוכר).
מה עולה מהכתבה הזו?
על אף הפתיחות הרבה לכאורה להומוסקסואלים וקבלתם לכאורה לחברה, זוג הומוסקסואלים עדיין לא נחשב למשפחה. אם הוא כן נחשב, מדוע היה צורך לציין בייחוד את שגריר דנמרק (או מה שזה לא היה) ובן זוגו?
זו, חברים, צביעות.
לרגע לא טענתי שלא.
אם מדובר באותה סדרה,
אז אמנם עברתי על פניה רק לרגע, אבל בדיוק היה שם עירום פרונטלי גברי מלא. זה יכול להסביר את העניין, אני מאמינה.
אוי, דווקא את זה פספסתי!
אל תהיי עצובה.
היה עניין של פירסינג, ושאר דברים מטרידים, לא הפסדת שום דבר.
אולי מועצה כלשהי החליטה שהתוכן מתאים לבני 18,
אבל המועצה הפדגוגית של בית הספר החליטה – בנפרד – שהתכנים מתאימים גם לצעירים יותר.
לא שזה אומר הרבה.
האמנם?
אני לא יודע בדיוק איך העסק הזה עובד, אבל מדובר בקורס של אוניברסיטה הפתוחה – האם המועצה הפדגוגית של ביה"ס בודקת לעומק באלו קורסים מדובר?
בכל אופן, אנחנו מעמיקים אל תוך ספקולציות, ואני בכלל הבנתי את הלימון כמו רד – שמה שמדאיג אותה הוא לא הנזק הנפשי או המוסרי אלא האפשרות שלא יתאפשר לה לראות את הסרטים/להשתתף בקורס.
לזה אין סיכוי,
בהתחשב בכך שהיא סיפרה שגם שאר המשתתפים בקורס הם בני גילה.
המ, נקודה טובה.
רייצ'ל מקאדמס!
תוקעת סכינים בגב, מעליבה אנשים, יורדת על חברות שלה, שטחית, מחרחרת ריבים ובוגדת בחבר שלה – וכל זה מבלי להניד עפעף (ויותר חשוב, מבלי לאבד מאמינות הדמות). פשוט BIATCH.
רייצ'ל מקאדמס!
בהחלט לוקחת…
הסרט הזה גרם לי רצון עז לחזור לתיכון רק בכדי להתנצח עם הכלבות ולעשות major plastic sabotage
רייצ'ל מקאדמס!
נ.ב
והסרט לוקח כי כמעט חצי מהקסט של SNL היה שם
הוא גם נכתב ע''י טינה פיי.
הוא גם נכתב ע''י טינה פיי.
הוא לא מבוסס על ספר?
זה לא סותר.
הוא גם נכתב ע''י טינה פיי.
את רצינית ?
הערצה שלי לאישה הזאת גודלת מרגע לרגע…
הוא גם נכתב ע''י טינה פיי.
מתי הפעם האחרונה שביקרת בתיכון ?
נערות תיכון הם סתמות
ומי שלא היא אינדוידואלית שאו לא משתפת פעולה, או שמשתינה על כולם בקשת (כמו הבחרוה שם ממוצא לבנוני…)
אתה בחור ממש סוציאלי.
הלו, זו קומדיית תיכון
ברור שהיא תציג את המתבגרים כבני טיפש עשרה מטומטמים! כמו ש"המשרד" מציגה עובדי משרד מטומטמים ו"the life aquatic" מציגה חוקרים ימיים מטומטמים.
וכשמיניסטית, אני יכולה להגיד לך שלא מעט התנהגויות שמוצגות בסרט קורות גם במציאות.
הלו, זו קומדיית תיכון
חצי מהריבים בתיכון והויכוחים הם "דווקא"…
כולנו עשינו את זה, כולנו היינו שם. נורא נוח ככה לקבל תשומת לב.
אני לא אומר שהסרט גאוני ומבחינה פסיכולוגית מתאר בדיוק את הנוער. אבל זה לא כל כך רחוק מהמציאות, ואני באופן אישי זיהיתי שם המון דברים שכן שאני זוכר באופן אישי.
להחמיא למישהו מול כולם ואז ללכלך עליו מאחורי הגב. המאבק האין סופי בסולם הדרגות בתיכון… מי יותר מקובל ואיך.
בפעם הבאה שתעברי ליד תיכון עם האוטו תעצרי לשתי דק' ותראי איך הם מתנהגים, ותזכרי למה כמעט את כל השכבה שלך לא סבלת…
(אגב, שלא נדבר בכלל על התקופה של האתר "ח'ברה" למי שזוכר.. שזה היה המקבילה האינטרנטית ל burn book)
הלו, זו קומדיית תיכון
צוחקים גם על המורים! המורה שהשתגרשה, המנהל האוויל, המאמן שמתמזמז עם הסיניות, המורה שמנה שרג'ינה גורג' התעללה בה אישית!
מאבק על פופולאריות בתיכון?!
אצלנו זה היה בכיתה ז'-ח' לכל המאוחר, אח"כ הרוב התבגרו, והפסיקו להתרגש מאלה שנשארו עסוקים בשטויות.
למי שלא זוכר למה גלן קלוז הייתה מרשעת איומה.
תנסו לדמיין מעיל ממנו:
מחמם, מחמם מאוד!
מה פתאום? אין עליו פרווה, זה!
למי שלא זוכר למה גלן קלוז הייתה מרשעת איומה.
אש''כ
הצבעתי לקתרין זיטה ג'ונס כי התפקיד שהיא עשתה מושלם, אבל זה רק בגלל ששכחתי מי זו רייצ'ל מקאדאמס – הייתי מצביע לה ללא ספק (אפשר להחליף?).
אבל האמת היא, שמי שהכי רציתי להצביע לה, לא קיימת בסקר בכלל.
הייתם צריכים לשים את קרואלה דה-ויל המצויירת. זוהי הבחירה האולטימטיבית שלי!
ראיתי רק שלושה וחצי סרטים מהסקר..
והצבעתי לדריל, כי הכי מגניבה שיש.
ובקשר לזכרונותייה של גיישה, בדיוק לפני מספר דקות הלכתי למחשב אחרי שראיתי את ה20 דקות הראשונות של הסרט. שהוא פשוט מטומטם, רמת המשחק מעלה גיחוח, והבחירה בשפה האנגלית עוד יותר, ובנוסף לכל זה, הכל מושרה בקיצ' אינפנטילי
לחלוטין, מישהו מוכן להסביר, איך אפשר לקחת את הסרט הדבילי הזה ברצינות?
בתודה מראש!
לפחות בעיני
עשרים הדקות הראשונות הן החלק הפחות דבילי בזכרונותיה של גיישה. לא קראתי את הספר, אז אין לי יכולת השוואה, אבל התחושה הייתה כאילו הסרט נכתב על פי ספר נוסחאות של בני גורן, ללא שמץ של מחשבה מקורית. הדמויות חסרות עומק ועושות דברים פשוט כי זה מה שעושים במיליון ואחד סרטים אחרים, גרועים לא פחות.
לואיז פלטשר.
אמנם יותר מכלבה מרושעת, כלבה קרה-ממסדית-חסרת לב, אבל אם יש משהו שמעלה בי קבס זו ביורוקרטיה חסרת פנים, מרובעת ואפורה. את האחרות אפשר לפחות לחבב, איכשהו (חוץ מקרואלה דה- ויל, אבל בטח אי שם בעולם ההו-כה-גדול הזה יש מישהי שמחבבת אותה), אבל היא פשוט נוראית וחסרת צד חיובי/מרגש/מצחיק/אנושי יותר, וזה, רבותיי, מרושע ומפחיד למדי.
אכן הבחירה שלי.
מה עושה לואיז פלטשר בסקר הזה?
אם מסתכלים הרחק לעבר, אפשר לראות לא מעט ביצ'יות שמביטות בסקר הזה בזעם ואומרות "איך הפוסטמה הזאת מסיפורה של גיישה נכנסה ואנחנו לא?".
היה ראוי יותר להגביל את המשתתפים לעשר או לחמש עשרה השנים האחרונות ולא להסתכסך עם מפלצות בדמות נשים כדוגמת פיי דאנאווי ב"רשת שידור", סיגורני ויבר ב"נערה עובדת", שלא לדבר על מוקדמות יותר כגון בטי דייוויס (מי יותר כלבתה מהדמות שהיא גילמה ב"הכל אודות חווה"?) או נשות השטן של הפילם נואר כדוגמת ברברה סטנוויק.
לגבי הותיקות
ברברה סטנוויק יכולה להיות שייכת לסקר של פאם פאטל הגדולה ביותר (סקר שניתן להוסיף לו ארבע מעומדות מהזמן האחרון -שתיים מ"בריק" ושתיים מ"הדליה השחורה) והדמות שלה היא מסוג שמעמידה פני תמימה מבוהלת אבלמתכננת רצח. בטי דיוויס ב"כהכל אודות חווה" היא יותר כוכבת שיצאה מדעתה, קצת בדומה לכלוריה סוונסון ב"שדרות סנסט" מאותה שנה. ופיי דאנאווי היא אכן השטן בהתגלמותו (כלומר ב"רשת שידור"), אבל גם לואיז פלטשר לא רעה בכלל, כלומר מאוד מאוד רעה בלי הצדקה והיא בסרט שנכראה יותר אנשים כאן ראו אז קיבלה את הקול שלי.
את סיגורני וויבר ב''נערה עובדת'', בניגוד ל'איך שכחתם' הרגילים,
באמת לא זכרתי, וחבל שכך.
היא הייתה ממש טובה (ובזה לאני מתכון למגעילה-מניפולטיבית-תוקעת סכין-בגב).
וכל שאר הדוגמאות שהבאתי
הם חלק מ"איך שכחתם" הרגילים?
אה, נראה לי שכן.
אבל זו לא פיסיקת קוונטים פה, אתה יודע.
אני מוחה
סיגורני הייתה הדוגמא הכי פחות טובה, כלומר רעה, שהייתה לי. וזה אפילו מוכח אמפירית – הציפורניים של פיי דאנוויי חדות יותר, הקול של בטי דייוויס צורם יותר והנשים בתקופת הפילם נואר עישנו יותר ועוד עם פומית ארוכה. אתה רואה – אי אפשר לנצח פומית.
אתה צודק, פומית היא סימן ההיכר הפוזיטיבי לרשע האולטימטיבי.
אתה צודק, פומית היא סימן ההיכר הפוזיטיבי לרשע האולטימטיבי.
אתה מודע לכך שהרגע העלת הצעה לא רעה בכלל לסקר?
בחיי, זה באמת רעיון מעניין.
חתול פטרבולד מלוטף יקח בגדול.
אם כך, מה עם ביאטריס, מלילה בקזבלנקה?
היש ביץ' גרועה ממנה? פומית והכל?
ראיתי את הסרט ממש מזמן, אז אני לא זוכר אותה.
שנאמר:
עוד מעט, אחרי שכולכם תתאבדו,
אני אשב לי באמבטיה עם שמפניה
ו*סיגריה עם פומית*,
ואקונן על מותכם.
היי!!
גנב אסוציאציות!!
אפילו בסרט עצמו (הכל אודות חווה) יש ביצ'ית גדולה יותר.
אפילו בסרט עצמו (הכל אודות חווה) יש ביצ'ית גדולה יותר.
התיאוריה שלי – היא לא ביצ'ית גדולה יותר, היא ביצ'ית צעירה ורעננה יותר.
אבל אני מוכן להתפשר – מצדי שתי הכלבות יכלו להכנס לסקר.
חשבתי שתשיב כך, ואתה גם כנראה צודק
זאת אמירה שנשמעת לי מוזרה מאוד. אפשר דוגמאות?
אמנם ראיתי את הסרט לפני שנים, אבל אני לא זוכר אפילו שניה אחת שבה הראו צד חיובי של ראצ'ד. היא הייתה נוראית. והמסר שלפיו האינדיבידואל טוב והממסד המדכא אותו רע, הוא בדיוק המסר הברור והחד משמעי של הסרט – עד כדי כך ש"קן הקוקיה" *מסמל* את המסר הזה.
נדמה לי שראית את זה ב''הבימה''
כי זכורה לי הפקה שלהם למחזה (עם הויברגר בתפקיד הראשי)
שיהיה ''הבימה''
טוב, אז בקשר לדוגמה הממשית היחידה שנתתי
לא ממש ברור לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאני טועה בקשר לצורה שזה מוצג. אם הדמות של ג'ק מואשמת בכך שאנס קטינה [מה שאכן קורה בסרט, אני לא יודע מה בקשר לספר וזה גם לא כל כך רלוונטי לדיון] אז מה זה משנה בכלל איך זה מוצג בסרט? נגיד שזה היה מוצג בצורה הירואית, לא נראה לי שזה היה אומר עליו משהו טוב [אלא אם כן מילוש פורמן תומך באונס קטינות, מה שלא נראה לי סביר]. בקשר לטענה שלא כל סרט עם מסר ברור על טוב ורע הוא טלנובלה, טוב, אז האמת היא שאין לזה ממש קשר לדיון ואין לי כח עכשיו להסביר את עצמי, לכן אני אוותר. אני רק אגיד שדווקא הדוגמה שנתת על זה שהיא רדתה בצעיר המגמגם ואיימה עליו שהיא תשפיל אותו מול המשפחה שלו היא דוגמה מצוינת לזה שהיא גילתה דאגה אימהית למטופלים שלה. היא עשתה את זה בגלל שהיא לא רצתה שהוא יפגע והיא בעצם קינאה באותה בחורה שאיימה לתפוס את מקומה בתור האישה המרכזית בחייו.
התכוונתי
שיש הרבה דרכים להציג כזה דבר. למשל, גם לקיים יחסי מין עם קטינים נחשב לאונס, אבל יש מקרים שבהם רוב האנשים יסכימו שזה הרבה פחות גרוע מתקיפה מינית אלימה (למשל, אם הקטין או הקטינה הם בני 17). אבל זה באמת משהו שאני לא בטוח לגביו בסרט, ואני צריך לראות אותו שוב כדי להיזכר.
בכל מקרה, אני לא אומר שבאופן תאורטי אי אפשר לפרש את המעשים של ראצ'ד, "על הנייר", כדאגה לחולים; אני אומר שהסרט מציג אותם ואותה בצורה כזו שאפשר להבין רק שהיא מנסה לרמוס את החולים ולשלוט בהם. הפרשנות שהיא בעצם דואגת להם מעוותת לגמרי לדעתי את כל האירועים שקורים בסרט.
לומר שראצ'ד בעצם טובה זה קצת כמו להגיד שהכריש ב-JAWS בעצם לא רע, ותוקף בני אדם רק בשביל לאכול; זו פרשנות מדעית נכונה לאורעים היבשים שבסרט. אבל הסרט גורם לך לחשוב שהכריש הוא האויב, מפלצת, ולא משהו אחר.
איזה קטע, נראה שלא סתם נתתי את הדוגמה של הקטינה.
כנראה זכרתי את זה מהסרט.
וכתבנו בו זמנית!!!
זה טיעון שנשמע לי מוזר מאד.
תראה, אם באטמן ורובין היה כתוב רע, אז הסרט לא היה שונה מכל טלנובלה זולה שמופיעה בטלוויזיה או מכל סרט הוליוודי קלישאתי של השנים האחרונות.
אחש''א שרון סטון באישה חתול?
התבלבטתי קשות בין מק'אדאמס
לסטריפ. מק'אדאמס בלונדינית, בוגדת בחבר שלה, מתעללת בכל מי שסביבה, לא מהססת לבגוד בחברות שלה ולרכל עליהן מאחורי הגב ומשליטה טרור סביבה.
מצד שני, סטריפ הרבה יותר קרה, מחושבת, נוהגת כליידי ויהירה. אבל גם היא מתעללת בכל מי שסביבה, בוגדת בחברים שלה ומשליטה טרור. אבל היא לא בלונדינית.
הצבעתי בסופו של דבר למק'אדאמס, כי ילדות רעות הוא אחד הסרטים האהובים עליי ומהווים מבחינתי קאלט, הרבה בגלל מק'אדאמס, שהייתה שנונה יותר מסטריפ ויותר מרושעת.
אני בחרתי דווקא בסטריפ.
בפגישה הראשונית עם מק'אדאמס אפשר לחשוב שהיא חברה שלך, אבל אחרי הבגידה הראשונה זה עובר. אצל סטריפ, העובדים יודעים להזהר ממנה ויודעים שהיא ביצ'ית ורעה אליהם, ובכל זאת היא מסוגלת להפתיע אותם.
לינדה פיורנטינו בפיתוי האחרון
למה היא לא ברשימה? היא הייתה מקבלת את הקול שלי.
לינדה פיורנטינו בפיתוי האחרון
נמצאת בקטגוריה משלה: אולטרה-מגה-ביץ'-סלאש-פאם-פאטאל
נכון, היא הייתה מצוינת.
שרה מישל גלר.
בדיוק ראיתי את הסרט שלה שלשום והופתעתי מחדש מכמה טוב היא עשתה את התפקיד שם.
סלי-חה!?
לואיז פלטשאר, מקן הקוקיה, מכניסה בכיס הקטן את דריל האנה!
גלן קלוז
מדהים שעד תפקידה הראשון כמרשעת בדמותה של אלכס בחיזור גורלי (1987), הטייפקסטינג שלה היה של אישה רחומה וחנונה.
היא אף התלוננה על כך לא אחת.
מאז זרמו מים רבים בנהרות הוליווד. קלוז נועצת שיניה בתיאבון רב בכל תפקיד של כלבתא שמספקים לה.
אני רואה בה את המרשעת הקולנועית האולטמטיבית.
שחקנית נפלאה.
אני לא מבין איך היא לא מנצחת בסקר.
יותר נכון, אני לא מבין איך דריל האנה מובילה, עם התפקיד הלא מאוד מרשים שלה בקיל ביל.
ואם כבר יוסטון
אז יש להוסיף גם את "המכשפות" (ככה קראו לזה, ההוא עם הילדים וכינוס המכשפות?)
אבל שם היא לא ביץ', היא מכשפה
ולכן הדמות שלה בסרט הנ"ל הופיעה בסקר על המכשפות ולא בסקר הנוכחי.
קיבלתי. הגיוני.
נו, באמת...
יש כלבה מרושעת, ויש כלבה מרושעת עם חרב סמוראים…
אמא של סינדרלה!
עם כל הכבוד… מי יותר כלבה ממנה?!
אמא של סינדרלה!
סליחה.. האמא החורגת שלה!
רטרוספקטיבה לאחד הסקרים האהובים עלי בגלגול הקודם של האתר
נתחיל מזה שחלק ניכר מהסרטים שמופיעים פה הם מהאהובים עלי ביותר. זה לא מקרי – עם השנים, בעיקר בזכות העובדה ש"שיקגו" הוא ה-סרט שגדלתי עליו, התגברה אצלי ההעדפה לסרטים עם דמויות של נשים אסרטיביות. והרי זו אמת אוניברסלית ש"כלבה מרושעת" הוא בסך הכל הכינוי שהומצא עם הזמן לנשים שלא מוכנות להתפשר בשביל הנוחות של הזולת (והזולת, לעיתים קרובות, הוא פשוט גבר אחר).
את רוב הסרטים בסקר ראיתי, למעט גרסת הלייב-אקשן של "101 כלבים וגנבים" (או שראיתי כשהייתי קטן מאוד – כלומר, משהו כמו שנתיים או שלוש לפני שהסקר הנ"ל פורסם), "משחקי פיתוי", "המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה" ו"זיכרונותיה של גיישה". אני מתאר לעצמי שגלן קלוז עשתה כבוד לתפקיד של קרואלה דה-ויל, ואני לחלוטין סומך על שרה מישל גלר במסדרונות של תיכון. אבל באיזשהו מקום נראה שהנוכחות של דמי מור וגונג לי קשורה בתכלס לאפקט שרק – שני הסרטים הללו היו יותר טריים בזיכרון בשביל קורא עין-הדג הממוצע ב-2006.
לואיז פלטשר מ"קן הקוקייה" היא משהו שצריך להתעכב עליו, ולו רק כי לפעמים פשוט בא לי לפוצץ את הבלון שהוא הסרט הזה, כנראה אחד הסרטים האוברייטד ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי. אני שמח בשביל פלטשר על הזכייה שלה באוסקר (אחת מהשתיים היחידות בסקר שזכו באוסקר על התפקיד שלהן פה. בעולם אידיאלי המספר היה עומד על שלוש, אבל על זה בהמשך), והיא בהחלט עשתה עבודה מוצלחת בתור האחות ראצ'ד, אבל "קן הקוקייה" הוא אלגוריה למלחמה של האינדיבידואל בממסד, ואין מטאפורה יותר עקומה מייצוגו של הממסד בידי אחות בית חולים (והסניטרים השחורים שנתונים למרותה). האישה פשוט מנסה לעשות את העבודה שלה, ומקמרפי (בגילומו של זה ששרד בסוג של נס את #MeToo, ג'ק ניקולסון) מחליט שהוא חייב למרוד בה. ואין מרי קסום מזה של גבר לבן וסטרייט (שמלכתחילה נכנס לתסבוכת הזאת כי שכב עם נערה בת 15 – משהו שנשכח מהר מאוד במהלך הסרט, כי אנחנו הצופים כנראה אמורים להיות מסונוורי השראה מהדוש הזה) שלוקח את כל חבריו הלא-יציבים נפשית לטיול ביאכטה+ביקור אצל זונות. ראצ'ד אמורה לקבל בתחילת העשור הבא ספין-אוף טלוויזיוני משלה בכיכובה של שרה פולסון ובניהולו של מלך הדיוות של המסך הקטן, ריאן מרפי. אם יש נבלית קלאסית אחד שמגיע לה את הטיפול של מפליפיסנט, זו היא.
המנצחת של הסקר, דריל האנה, אל דרייבר מ"להרוג את ביל", היא תוצר של מה שלדעתי אפשר לזקוף ל"אפקט מועדון קרב" – כשסרט נהיה ממש פופולרי באתר, הוא היה זוכה גם כשתכלס לא כל כך הגיע לו. זה לא שאל דרייבר אינה דמות בלתי נשכחת, אבל היא מחווירה לעומת שאר התותחיות שעומדות מולה (וגם בתוך הסרט, אני מעדיף את ויווקה א' פוקס ולוסי לו). סצנת בית-החולים שלה בסרט הראשון ("YOU DON'T OWE HER SHIT!") נהדרת, והתפקיד שהיא קיבלה בסרט השני, שכולל, בין השאר, את סצנת הנחש ומייקל מדסן, וכמובן – העימות האפי שלה מול הכלה, בכלל בלתי נשכח. אבל אותו עימות מול אומה הוא הסיבה שהזכייה בסקר לא הגיעה לה – הרי כלבה מרושעת אמיתית חייבת לנצח. היא לא.
אוון רייצ'ל ווד ב"כל מה שבחורה רוצה" מושלמת, וזה פחות או יותר כל מה שיש לי לומר בנושא הזה. הסרט שסביבה קצת מקרטע לעיתים, וכל הסיפור שמאחוריו – נערה צעירה מחליטה להאשים את המורה שלה בהטרדה מינית – בעייתי לכל הפחות, בהסתכלות של קרוב ל-14 שנה מאחוריו (גם אם הסרט עצמו מראה שאותו מורה בהחלט לא שה תמים), אבל ERW נכנסת לדמות של הצעירה המרושעת והמניפולטיבית בטבעיות מעוררת יראה של כבוד ואימה. מאוהב בתפקיד הזה.
וכמובן, קת'רין זיטה ג'ונס ב"שיקגו", הכוכבת של הסרט האהוב עלי אי פעם, זוכת האוסקר השנייה של הסקר הזה, בתפקיד שכל שחקנית שיודעת מה טוב לה תמכור את סבתא שלה בשבילו. ולמה היא דמות מופלאה שכל כולה זוהר והדר. העניין הוא שככלבה מרושעת – ובכן, יש הרבה יותר מרושעות ממנה. ויותר מזה – גם היא לא מנצחת. כשהיא עולה להעיד, בילי (גם הוא סוג של כלבה מרושעת, בסרט שמלא בכלבות מרושעות) מנצח אותה במה שהוא אחד הרגעים הגדולים של הסרט. "שיקגו" מספר את מה שהוא בסיסו של כל סרט דיוות אמיתי – לכל אחת יש תחליף. ולמה מגלה את זה מוקדם בסרט, ורוקסי לומדת את זה קצת אחריה. (ראוי גם לציין שהיא חולקת שם פרטי עם סבתא שלי, ומכנים משותפים עם סבתא שלי הם תמיד פלוס)
ובמקום הראשון שלי תיקו. את ההופעה הטובה מכולן מספקת, כמובן, מריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה" – התפקיד האהוב עלי שלה, שעליו הגיע לה לזכות באוסקר שלישי (את האוסקר השלישי ההוא מריל לקחה בסוף בתפקיד אישה ש"כלבה מרושעת" היה אחד הדברים העדינים שנאמרו עליה). כשמריל משחקת בקומדיה היא בדרך כלל אוהבת לחגוג את זה בכך ש-80% מהדיאלוגים שלה נאמרים בצחקוק מלא עונג (ואני מת על זה), אבל את מירנדה היא מגלמת באיפוק וקרירות שלווים, בלי להרים את הקול, בלי לבכות, ובלי הידרדרות לאובראקטינג בשום רגע. זה לא רק מונולוג החגורות הכחולות האלמותי, אלא הדרך המוזיקלית שבה היא מבטאת את השורה "Why is no one ready" רגע לפני, או הזחיחות הזוהרת שבה היא אומרת לאנדי לקראת הסוף "Everybody wants to be us". אבל העניין הוא שבגדול, השורה התחתונה של "השטן לובשת פראדה" היא שמירנדה אינה שטן. היא אישה חזקה שרוצה להישאר בעמדת הכוח שלה, ובגלל זה היא עושה דברים שכשאישה עושה אותם נתפשים כשטניים, אבל כשגבר עושה אותם הם נתפסים כרע הכרחי בעולם העסקים. אני זוכר אותי, בגיל 10, יוצא מהאולם, כשהתמונה של מירנדה היפהפייה בפריז עם משקפי השמש שמכסים חצי מפרצופה עוד צרוב לי בזיכרון, ואומר לעצמי – "היי. הפעם הרעים ניצחו. איזה כיף!".
מי שנותנת הופעה פחות טובה ממריל, אבל שטנית בהרבה, היא רייצ'ל מקאדמס ב"ילדות רעות". רג'ינה ג'ורג' היא אחת האנטגוניסטיות האהובות עלי בקולנוע, ו"ילדות רעות" הוא מהסרטים הבודדים שאני יכול לעשות קריוקי כמעט-מושלם שלהם (כולל תזמון מושלם של השיעול של קרן סמית' כשהיא מנסה להעמיד פנים שהיא חולה). גם היא, בדומה למריל, לא נגררת רוב הזמן למשחק מוגזם, גם כשהתפקיד דורש ממנה את זה. רוב הסרט היא נשארת בדמות הברבי המושלמת (כולל הפאה הבלונדינית הבולטת) שמתעללת בחברות שלה ובשאר תלמידי בית הספר – לפעמים, בלי שהם בכלל ידעו את זה (אומייגד חצאית מהממת מאיפה קנית?). וכשהיא מפסידה, המהלך המנצח שלה מבריק ברשעותו – האקדח שמופיע במערכה הראשונה, ספר הירידות של חבורת הפלסטיות בהנהגתה, יורה בצורה מרהיבה במערכה השלישית. וכשהוא יורה, רג'ינה, המלכה שירדה מכס מלכותה, מסתכלת ברשפו באושר סדיסטי מהסוג ששמור רק לנבלים הגדולים ביותר.
כך שמזל שלא הייתי צריך להחליט בזמן אמת אם לתת את הקול שלי למריל או רייצ'ל. לא בגלל שלא הייתי מסוגל לבחור – פשוט בגלל שאני עדיין קצת מפחד מהן.
אם תשאלו אותי, כבר לפני 13 שנה היו עוד כמה שהיו ראויות לתואר – סקרלט או'הרה מ"חלף עם הרוח" היא דמות נפלאה – חלאת המין האנושי שמאבקה להישרדות מעורר השראה כמו שהוא מעורר בחילה (בטח בשביל מי שרואה את הסרט הזה אחרי מהומות שרלוטסוויל). בטי דיוויס של "הכל אודות חוה" היא בבסיסה אדם טוב, אבל צריך לחדור דרך המון שכבות של מרירות ויוהרה כדי לראות את זה. ומי שזכתה באוסקר לשחקנית הראשית שנה אחרי שלואיז פלטשר זכתה בו, פיי דנאווי מ"רשת שידור", לחלוטין הרוויחה מקום של כבוד בפנתאון המרשעות הגדולות של הקולנוע.
מאז שהסקר הזה פורסם הגיעו עוד כמה מועמדות – יש שתיים שעצם העובדה שהן כלבות מרושעות מהווה ספוילר (אחת היא נערת בונד לשעבר, שעל תפקיד הכלבתא שלה הועמדה לאוסקר, והשנייה הופיעה באחד מסרטי האימה הבולטים של השנים האחרונות). כמובן, יש עוד פעם את מריל ב"אל תוך היער" (בבימויו של רוב מרשל, שכיאה לאחד הבמאים ההומואים המצליחים של המאה הנוכחית, ביים שתי הופעות שמצאו את עצמן בסקר הזה כבר לפני 13 שנה). ואם מרחיבים את ההגדרה – יש שיקראו למילדרד הייז, תולת שלושת השלטים שמחוץ לאבינג, מיזורי, מועמדת לא רעה בכלל על התואר. ואם לא לתואר הכלבה המרושעת המצטיינת של עין הדג, אז לתואר הכלבה המצטיינת של הלב שלי![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)