![]() |
||
פעם היה נהוג בארץ (ורק בארץ) שביקורות קולנוע מתפרסמות רק שבוע אחרי שהסרט עולה. עכשיו, התאחדות בתי הקולנוע רוצה להחזיר את המנהג המשונה הזה, ומאיימת על המבקרים: אם לא תסכימו, לא ניתן לכם לראות סרטים בכלל. |
![]() 22.04.2006
|
יומית
פעם היה נהוג בארץ (ורק בארץ) שביקורות קולנוע מתפרסמות רק שבוע אחרי שהסרט עולה. עכשיו, התאחדות בתי הקולנוע רוצה להחזיר את המנהג המשונה הזה, ומאיימת על המבקרים: אם לא תסכימו, לא ניתן לכם לראות סרטים בכלל.

רגע, אז זה נותן לי שבוע אקסטרה לכתוב ביקורת על הסרט מאתמול?
כן! תחזקנה ידיהם של בתי הקולנוע! עשו לכם מנהג קבוע – לכתוב על הסרט רק אחרי שבוע! בכלל, חוק שעות עבודה ומנוחה הוא כידוע חוק סוציאלי ובאמת כל הכבוד להתאחדות בתי הקולנוע שהיא מכירה בעובדה הזאת. זה לא אנושי לדרוש מהמבקר לכתוב ביקורת כל-כך מהר על הסרט שהוא ראה.
אז זהו, שלא
אי אפשר לתת להם אפילו את הקרדיט ההומוריסטי הזה. האיום שלהם הוא לבטל את ההקרנות למבקרים – הקרנות שמתקימות לפני מועד ההפצה לציבור, כך שכעת על המבקר לראות את הסרט ביום חמישי ולכתוב עליו מייד, כדי להספיק לשלב את הביקורת בעיתוני סוף השבוע (בהנחה שיעבירו את הביקורת לחלקים שעדיין מדפיסים בחמישי בלילה).
אז זהו, שלא (2)
רק עמודי החדשות מתפרסמים ביום שישי לפנות בוקר. מוספי הבידור, כולם, נסגרים כבר בתחילת השבוע. למבקר אין שום דרך לראות את הסרט בהקרנות מסחריות ולהספיק לפרסם עליו ביקורת בזמן.
ולכן הסוגריים בסוף
אבל, בעצם אנחנו מתיחסים רק ל-3(?) עיתונים, מה עם שבועונים כמו "רייטינג", "פנאי פלוס", TimeOut וכו', עד מתי צריך המבקר למסור להם את הביקורת? אני מניח שגם כדי להספיק לפרסם ביקורת "בשבוע שאחרי", יעמוד לרשות המבקר פחות זמן מזה שעומד לרשותו כיום (ובעצם הדבר נוגע גם למוספי התרבות והמקומונים של עיתוני סוף השבוע).
מצד שני, זה בהחלט יכול לחזק את מעמדם של מבקרי האינטרנט
ועוד:
• זה נותן למפיצים שבוע שלם לשחד את המבקר.
• זה נותן למבקרים שבוע שלם לתאם עמדות ולברר כמה כוכבים נתנו המבקרים האחרים.
• זה נותן לקהל שדעתו הפוכה מדעת המבקר באופן קונסיסטנטי שבוע שלם לחכות לביקורת שלילית שתשכנע אותו ללכת לסרט.
התמונה ביומית
לקוחה מהקרנת עיתונאים של סרטו החדש של דובר קוזשווילי?
(סטגדיש!)
אחלה תמונה, אגב.
לי היא דוקא מזכירה
את ה"Piss Off" מהסוף של ההופעה של מונטי פייתון בהוליווד.
אחרי שעה וחצי של צחוק בלתי נשלט, ברגע שזה עלה על המסך כמעט השתנתי כבר.
שלב הבא:
גנרלים ידרשו מצבאות אויב לא להגיב לתקיפה בשבוע הראשון, כי זה מפריע להצלחת המבצע.
למפגינים נגד כריתות עצים לחכות עד שהיער נכרת בשביל שיבדקו אולי בלעדיו הנוף יפה יותר.
הזוי, פשוט הזוי…
אנחנו רק רוצים שגם סרטים גרועים יעשו כסף…
שלב הבא:
כשאתה משתמש בטרמינולוגיה כזאת, הצעד שלהם דווקא מובן וברור.
אלא מה, העיתונאים אינם אויב של בתי הקולנוע. וקשה לי להאמין שיש למי מהם אינטרס שסרטים אלו ואחרים יכשלו.
כוחני, פשיסטי, ונצלני ללא טיפת בושה
כן, זה בחלט נשמע כמו התאחדות בתי הקולנוע הישראליים.
השלב הבא...
כל משתפי הקבצים צריכים לחכות שבוע לפני שהם מתחילים להוריד מאימיול
הזוי.
והדבר ההזוי ביותר: "ממילא לביקורות קולנוע אין שום השפעה"? רק לי נראה בעייתי שמבקרת קולנוע מתנגדת להגבלת ביקורות הקולנוע בגלל שהן מיותרות ממילא?
גם אני תהיתי לרגע.
ונדמה לי שכבר היה כאן דיון דומה פעם.
אבל זה גם לא בדיוק מה שהיא אומרת: היא אומרת שאין להן השפעה על הצלחת סרטים, היא לא אומרת שאין להן השפעה על מכירת עיתונים. אני מניח שכל מבקר קולנוע היה רוצה להאמין שהביקורת שלו היא גורם מכריע בהחלטה האם ללכת לראות את הסרט או לא, אבל יש מבקרים שלא רואים בכך את התפקיד העיקרי שלהם, ויש מבקרים, שאיך נגיד את זה, לא ממש טובים בכך.
קרה מקרה דומה אך שונה בצרפת
נדמה לי שזה היה ב-2000 או 2001, אלא שאז הסיפור היה מעט שונה:
במאיי צרפת פנו את מבקרי הקולנוע בטענה שהם אכזריים מידי בביקורותיהם כלפי הקולנוע המקומי, ואף הוסיפו שהם הורגים את הקולנוע הצרפתי, לא פחות.
ברגע השיא במאבק הזה, הודלף מכתב שהבמאים כתבו למבקרים, בו הם מבקשים שלא לפרסם ביקורות שליליות על סרטים בשבוע הראשון בו הסרט עולה על המסכים.
מיותר לציין שהמבקרים הגיבו בנחירות בוז כפי שרק הצרפתים יודעים לנחור. בוז עמוק עם סאונד גרוני מחריש אוזניים.
נדמה לי שהמקרה ההוא הסתיים בהתקפלות מוחלטת של הבמאים, שיצאו דיי פאתטיים מכל הסיפור.
אוי, שמעתי המון פעמים את הטענה המגוכחת הזאת. מפתיע אותי כמה אנשים חושבים שזה לגיטימי להמנע מביקורת שלילית כשהיא עלולה לפגוע בפרנסתם של תושבי המדינה שלך.
או בנפשם הרכה של שחקנים צעירים מאותה מדינה.
עוד תקדים היסטורי
התרחש במדינה שכוחת אל במזרח התיכון, ישראל שמה.
Time Out של השבוע כותב בעמ' 14 על ספר חדש של דוד שליט, הנקרא "מקרינים כוח – בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים". הספר מציג, עפ"י הכתבה, "ניתוח פוליטי, חברתי והיסטורי מרתק של חוקר קולנוע רב נסיון".
והכתבה ממשיכה לספר שבספר נכתב, בין השאר, על "מכתב ששלחו ב-1961 בעלי האולמות למערכות העיתונים, ובו ביקשו מהמבקרים להפסיק לכתוב ביקורות שליליות למשך חודשיים-שלושה, בנימוק הנצחי שהמצב על הפנים".
איזה פוטנציאל אדיר יש לשימוש בנימוק כזה!
"מורים יקרים, אל תתנו לנו שיעורי בית לחודשיים-שלושה כי המצב על הפנים"…
"ביטוח לאומי מוותר לך על התשלום לחודשיים-שלושה בגלל המצב שהוא, כידוע, על הפנים"…
וכו' וכד'.
עוד תקדים היסטורי
רק לתקן טעות שנפלה בכתבה בטיים אאוט, המכתב של מפיצי הסרטים נשלח למערכות העיתונים בשנת 1991 ולא כפי שנכתב, וזאת על רקע התמעטות קהלים בקולנועים, עם תחילת עידן הכבלים. המידע מופיע בע' 187 בספר "מקרינים כוח"
מה שהכי מוזר לי בכל העניין
זה שרוב הביקורות בהן אני נתקלת מפורסמות •אחרי• הסופ"ש הראשון ולא לפניו…
בכתבה מרואיינת דבורית שרגל מרייטינג (מבקרת שגם ככה לא הייתי מייחסת חשיבות לטעמה כיוון שהוא כמעט תמיד היה 180 מעלות מזה שלי והיא נהגה לקטול או לזלזל דווקא בסרטים מהז'אנרים החביבים עלי). בעיני זה קצת אירוני שהיא מדברת, כי למיטב זכרוני ברייטינג כמעט תמיד קראתי את הביקורות שלה בגליון שאחרי סופ"ש הבכורה (אמנם בשנה האחרונה לא קראתי כמעט רייטינג, אז אולי משהו השתנה, אבל כך זה היה ב-6 השנים הקודמות).
כמו כן גם ברוב העיתונים האחרים לא ניתקלתי בהרבה ביקורות שמפורסמות כבר בסופ"ש הראשון. למעשה אפילו באתר הזה, שאינו כפוף לאילוצי הדפסה, נדיר יחסית למצוא ביקורות סרטים שעולות לפני או ביום חמישי שהוא יום הבכורה. כשמדובר בסרטים פופולריים באתר, לפעמים הביקורת מפורסמת בשישי-שבת, אבל עד כמה ששמתי לב זה קורה במקרים מיוחדים ולרוב הפרש הזמנים גדול בהרבה.
השוואה לא מאד הוגנת.
באתר הזה הכתיבה נעשית בהתנדבות (כן, עדיין). אנחנו משתדלים לתת לכותבים הזמנות להקרנות עיתונאים, ובמקרים כאלה הביקורת באמת עולה מהר. אבל כשכותבים לא מגיעים להקרנות, אי אפשר לצפות ששלושה עורכים חסודים – שיש להם עוד כמה דברים שממלאים את זמנם – יכתבו על כל הסרטים לבד לבד, רק כדי שדברים יעלו בזמן.
אני יודעת
אבל הרבה פעמים שמעתי שכותבים קבועים מקבלים כרטיסים להקרנות עיתונאים כדי שיכתבו עליהם.
אני מסכימה שזו השוואה בעייתית, אבל לקחתי את האתר כדוגמה משתי סיבות:
1. זה ה-מקור שלי לביקורות, בשנים האחרונות אני בקושי קוראת ביקורות בעיתונים או באתרים אחרים;
2. זו דוגמה למקום בו גם כשיש כרטיסים להקרנות עיתונאים, לרוב הביקורת לא מקדימה את הסרט וגם לא יוצאת מייד ביום הבכורה או ביום לאחריו (לפחות עד כמה שנדמה לי, לא מדדתי).
בכל מקרה, היה נדמה לי שנימת דבריי פורשה לא נכון – חשוב לי לציין שאני לא כותבת מתוך "שיפוטיות" ואם הביקורת באתר לא מתפרסמת בשבוע לאחר שהסרט יוצא אני ממש לא מרגישה שזה "לא בזמן". ברור לי שהכותבים כותבים בהתנדבות ולפי הזמן הפנוי שלהם, ויש לי רק הערכה כלפיהם וכלפי עורכי האתר. זה לא משנה אם הביקורת מתפרסמת יומיים, שבועיים או חודש לאחר יציאת הסרט.
גם אני מבקשת להתנצל.
לא התכוונתי להתקיף אותך ואני לא חושבת שכל שוכני האתר צריכים לסגוד לנו ולעולם לא לדבר בנו סרה.
(ההערה על ה"אנחנו נכתוב הכל" נכנסה רק כי לאחרונה יצא שהיו לי המון ביקורות, וטיפה לפני שעניתי לך סיימתי ביקורת נוספת, שנכתבה בכלל בתור הסחת דעת מביקורת אחרת שאני טיפה תקועה איתה. לפעמים יש לי גם זמן לנשום).
נדמה לי שהעורכים הצהירו
שמדיניות האתר היא לא לפרסם ביקורת לפני שהסרט עולה.
אבל יצא לי לראות כבר כמה פעמים ביקורות שעלו יום אחרי הקרנת הבכורה. זה לא כל כך נדיר, אני חושבת, במיוחד בהתחשב בעובדה שלסרטים הממש גדולים, העורכים [או מקבלי ההטבות שלהם, כך נדמה לי] הולכים להקרנות המבקרים ואח"כ כותבים את הביקורת.
והסיבה לכך
היא כדי שיהיו לפחות כמה אנשים שכבר הספיקו לצפות בסרט ולנהל עליו דיון.
אה, לא צריך הקרנות...
אפשר להעתיק מעיתונים בחו"ל.
יש גם המצאה חדשה, אינטרנט.
צודק
לא צריך הקרנות, אפשר להעתיק מהאינטרנט.
התנצלות מראש בפני גברת שרגל
ועכשיו לסיבה להתנצלות: לא רק שהטיעון שלה מגוחך לחלוטין ("מי בכלל קורא אותנו?"), ולא רק שהיא גורמת לעמיתיה יותר נזק מתועלת ("בכל מקרה מעתיקים מכם!"), אלא שכל העסק מנוסח בלשון עילגת להחריד ("בסוף השנה התפרסמה טבלת שוברי הקופות בישראל והקשר ביניהם ובין הביקורות שנכתבו עליהם לא היו קשורים בכלל", ולצערי זה באמת ציטוט).
אם היא זאת שמנהלת את המשא ומתן בשם המבקרים, מצבם רע מאוד.
נ.ב. – אני בכל זאת אסייג את הביקורת בדבר אחד: יכול להיות שהיא לא מצוטטת בצורה מדויקת. אבל אם לא זה המקרה, אוי ואבוי.
נראה שהמפיצים הגיעו לשלב האיום ה(לא כל כך)מרומז בהפסקת פרסומות:
http://e.walla.co.il/?w=/200/897602/1
בתמצית, המפיצים אומרים: 'מבקרי הקולנוע צריכים לשרת יותר את האינטרסים שלנו (להרוויח כסף), ופחות את האינטרסים של קוראיהם (לדעת לאיזה סרט כדאי ללכת). אם המבקרים לא יסכימו איתנו בנוגע לזה, אנחנו תמיד יכולים לפרסם פחות. ככה העיתונים יפנימו מהר מאוד שמבחינתם, אנחנו, כמפרסמים, הרבה יותר משמעותיים מאשר הקוראים של הביקורות – ויתיישרו לפי הקו שלנו'.
הדבר הכי גרוע: נדמה לי שזה חוקי
לא, הדבר הכי גרוע: זה צעד מכוער ומטופש כאחד.
נראה שהמפיצים שחקני פוקר מחורבנים
לא רוצים לפרסם מודעות לסרט חדש שיוצא? בבקשה, שלא יפרסמו. כל העיתונים יכולים, ובקלות, לבלוע את הצפרדע הזאת (הפרסומות לסרטים אולי מהוות 50% מהפרסומות במוספי הבידור, אבל הם לא נתח משמעותי במיוחד מהפרסומות בכלל מוספי סוף השבוע), אבל המפיצים יסבלו נזק ישיר וברור, כי פחות אנשים ידעו על קיומו של הסרט. המצב אולי מעט שונה ברייטינג (שלא מטריד אותי) ובעכבר וטיים-אאוט (שכן), אבל לא באופן ניכר.
אם עורכי/בעלי העיתונים לא יבהלו בלי שום סיבה, המפיצים יתקפלו צ'יק צ'ק. זה איום דבילי, ואני מניח שהם יודעים את זה.
מהכתבה מצטיירת תמונה שונה,
ובאופן כללי, רוב ההכנסות של עיתונים באות מפרסום – זה בערך 70% פרסום, 30% מכירות, והיחס כל הזמן משתנה לטובת הפרסום. ככה שהאיום הזה לא נשמע לי כמו בלוף. נכון שגם למפיצים יש מה להפסיד.
פרסום - כן; הפרסום הזה - לא.
לא מדובר בחברות גדולות במיוחד, לא מדובר באחוז משמעותי מאוד מההכנסות מפרסום של אף עיתון גדול, ובעיקר, אף אחד מהמפיצים הוא לא "הון", דהינו, אחד שיש לו חוץ מחברת הפצה גם (נגיד) את אסם/שופרסל/מסא'ז דליה.
העניין הוא כזה: אם העיתונים יתקפלו מול ההתקפה הזאת, הם עושים טעות איומה, כי אל מול הנתונים הנהדרים האלו יש לעיתונים עמדת כוח ברורה. לכן אם הם יתקפלו הם מסמנים שכל אחד, אבל כל אחד, יכול לקפל אותם, והופה, צנזורה על ימין ועל שמאל.
ב''7 לילות'' התקפלו
וחזרו בהם שראו שהם לבד במערכה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=710649&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0
נשמע כאילו הם השתכנעו, לא התקפלו
דהינו, ההגיון הרהוט של טיעוני המפיצים הביא אותם לראות את האמת.
מזעזע.
זה לא בדיוק ככה.
אחד האנשים שרואיינו בכתבה – יאיר רוה אולי? – אמר שהוא חושש שעורכים ייכנעו לדרישה הזו, כי הקולנוע נתפס בעיניהם כתחום שולי שלא שווה להילחם עליו. במצב כזה, גם אם המפיצים הם לא המפרסמים הכי גדולים, ייתכן שעיתונים יחליטו שזה לא מספיק חשוב כדי לריב איתם, ויקבלו את הדרישה שלהם.
מה הבעיה שלהם?
לסרטים שהם חוששים שיקבלו ביקורות גרועות הם יכולים לבטל את הקרנות העיתונאים. ביטול גלובלי סתם יצמצם את החשיפה של סרטים חדשים. חוץ מזה, ההסטוריה מוכיחה שסרטים מצליחים הופכים לפלופ בלי קשר ואף בניגוד לדעת המבקרים.
אני לא חושב שהם יכולים לדעת מראש לאלו סרטים ''כדאי'' לעשות הקרנות,
ולאלו לא. וגם אם במידה מסוימת המפיצים כן ידעו את זה – במצב שיש הקרנות רק לסרטים "הטובים", רק עליהם יהיו ביקורות מיידיות, ביום שהם עולים. ואז סביר שיותר צופים ילכו אליהם, ופחות צופים ילכו לסרטים האחרים, הפחות טובים – וזה שוב, ככל הנראה, המצב הקיים, שאותו המפיצים רוצים לשנות.
בנוגע לזה שלמבקרים אין השפעה על השאלה אם סרט יצליח או לא -זה ודאי נכון לגבי הרבה סרטים. אבל מצד שני, אני חושב שאם סרט מקבל ביקורות רעות מכל המבקרים, זה כן מוריד את כמות הצופים.
רק מה, אני חושב שגם אם היוזמה הזו של המפיצים תצליח -בטווח הקצר, זה לא יעלה משמעותית את מספר הצופים הכולל. ומצד שני, זה עשוי לגרום לאנשים לראות סרטים פחות טובים, ואז להתעצבן, ובטווח הארוך – לראות פחות סרטים בקולנוע בכלל. ואז יוצא שהמפיצים ירו לעצמם ברגל.
אני אנקוט לרגע גישה שלמה שרפית
ואציין שלו הייתי מנכ"ל של רשת בתי קולנוע/הפצה ומישהו היה בא אלי עם רעיון כזה, הייתי אומר לו לעוף מהמשרד שלי. בתי הקולנוע סובלים מירידה בקופות בכל העולם, זו לא המצאה מקומית. אז נכון שגם באמריקה מוצאים לפעמים תירוצים דביליים (ירד גשם! הארי פוטר כישף לנו את הלקוחות! אל קעידא!), אבל את התשובה לשאלה הכי חשובה, למה קיימת ירידה מתמדת במכירות הכרטיסים, עוד לא ניסו לזרוק על המבקרים.
המפיצים בארץ ובמיוחד רשת גלובוס, יסבלו בשנה הקרובה מהפסדים של מיליוני שקלים, לא בגלל ביקורות גרועות, או אפילו רמה נמוכה של הסרטים (כרגע יש להם סרטים יותר מוצלחים מרב חן). הסיבה להמשך ההפסדים תהיה שאנשים לא רוצים לבוא. למה לא רוצים לבוא? בטח לא כי קראו ביקורת שלילית על "דג קטן" והחליטו "אה, אז בטח גם משימה בלתי אפשרית יהיה גרוע". אפילו בלי מחקר מעמיק, אפשר לראות שאנשים מתלוננים על תנאי צפיה ושירות גרועים, מחירים מוגזמים, או על כך שסגרו את הקולנוע היחיד בסביבה שלא מצריך יום טיול כדי להגיע אליו. נדמה כאילו הקולנועים רק מסייעים בהגברת הפיראטיות בכך שהם גורמים לצופה להרגיש לא רצוי באולם.
אני סקרן לדעת עד כמה חסר הבנה יכול להיות איש עסקים בכיר שמנסה להאשים את התקשורת על כך שהמקרין שלו שם את הסרט הפוך. יותר מזה, עד כמה עצלן צריך להיות כדי להכריז שהמבקרים, שאינם עובדים של הרשת, אשמים יותר מהמפגעים עליהם מתלוננים הלקוחות. אדם שקול אמור לבדוק מה באמת דוחה את הלקוחות בעסק שלו ולהשקיע זמן וכסף בתיקון הבעיה, לא בנסיון להתערב בעסקיהם של אחרים בתקוה שאיכשהו, בדרך עקיפה, זה יביא לשיפור במצבו (טקטיקת "יחלק את ירושלים").
בדיוק.
כמו שאמרתי – לדעתי הטקטיקה הזו לא תביא לעלייה ממשית במספר הצופים / רווחים, ולטווח הארוך רק תגרום נזק למפיצים ולבתי הקולנוע.
אני רואה איפה התבלבלת.
בטעות כתבת "המפיצים ובתי הקולנוע" איפה שאמור להיות "צופי הקולנוע". קורה לכולם.
לעולם אל תזלזל ביכולתם של אנשים לירות לעצמם ברגל
במיוחד כשלא נזהרים בעת הדריכה
לזלזל בה? אני לעולם אינני מפסיק להתפעל ממנה.
אגב, העיתונים יכולים לאיים בחרם נגדי.
הם לא יפרסמו ביקורות על סרטים לפני שיעבור שבוע מיום עלייתם על המסכים, אבל הם גם לא יפרסמו *שום דבר אחר* על הסרטים החדשים במהלך אותו שבוע.
אם יש פרסומים בענייני קולנוע ש*כן* יכולים להשפיע על הצופים (בניגוד לביקורות – שנדחסות לשני העמודים המסכנים בסופו של המוסף, עם בקושי פסקה לכל סרט), הרי שמדובר בכל אותם הודעות לעיתונות, ראיונות חנפניים עם הכוכבים והבמאים, וכל יתר הברברת שבדרך כלל מתפרסמת – שימו לב – שבוע תמים *לפני* שהסרט בכלל מגיע אלינו. מדובר לרוב בפרסומת טהורה במסווה של עיתונאות. אפשר להבהיר למפיצים שאם הביקורות בשבוע של הבכורה הולכות – היחצ"נות של שבוע לפני הולכת גם היא. אני משוכנע שהמפיצים יתקפלו באלגנטיות.
ראיתי כאן כמה יריות ברגל.
1. המפרסמים חושבים כנראה שרק ביקורות שליליות משפיעות. או שמא הם מתכוונים לאיים על העיתונים בהפסקת פרסום אלא אם יתפרסמו בשבוע הראשון רק ביקורות חיוביות על סרטים? הם לא מפסידים מהיעדר ביקורת חיובית?
2. מבקרי הסרטים, בדמות שרגל ורווה. איכשהו, הטיעון "למה שאנחנו כותבים אין השפעה! אף אחד לא מקשיב לנו!" נשמע לי לי בערך כמו "מה שאנחנו כותבים מיותר לגמרי".
מועט השפעה = מיותר?
אני חושבת שיש בהחלט מי שקורא ביקורות קולנוע, אבל אלה אנשים מ"סוג" מסויים, וזה משפיע בעיקר על בחירת סרטים מסוג מסויים. סרטים עם פוטנציאל צפיה גבוה (ז'אנר פופולרי במיוחד או שחקנים אטרקטיביים) יצליחו כמעט תמיד בכל מקרה. לדוגמה, מבקר יכול לקטול סרט ילדים, אבל אם הילד יחליט שזה מה שהוא רוצה לראות, או שלא יהיה סרט מצוייר אחר בקולנוע אליו הולכים, או שזה הארי פוטר למשל, הרי שזה באמת לא משנה מה הוא יכתוב והילד ילך לסרט הזה גם אם ההורה לא יתלהב מהרעיון. ואם דבורית שרגל תכתוב שהסרט החדש של יו גרנט הוא שמאלץ משעמם, האם זה מה שימנע מהמוני בחורות לגרור את החבר לקומדיה הקומנטית העכשווית כי זה מה שעושה להן טוב על הלב?
לעומת זאת יש הרבה מאד סרטים שהם "באמצע". הם לא בלוקבאסטרים מטורפים, הם לא מציבים כוכב על בתפקיד ראשי, והם לא זוכים לקידום אגרסיבי בפרסומות, וכאן התפקיד של המבקר נכנס לפעולה. אלה בדיוק הסרטים שאנשים יחפשו לראות מה כתבו עליהם לפני שיבחרו בהם, ואני יודעת שכשההורים שלי בודקים לאיזה סרט ללכת עם חברים, אם אין המלצה של חברים על סרט מסויים, הם בהחלט מסתמכים על הביקורות בעיתון. כאמור, אלא מלכתחילה (לרוב) לא סרטים שוברי קופות
בסופו של דבר, אני מתייחסת לביקורת רק אם היא מתייחסת לסרט שאני מתלבטת לגביו ואם הכותב הוא אדם שאני סומכת על דעתו. במקרה של דבורית למשל, יש "לנו" היסטוריה של טעם הפוך לחלוטין, ולכן הביקורות שלה לא משפיעות עלי (ואם כבר, אז הפוך). לעומת זאת יאיר רווה בהחלט גרם לי לא פעם לנסות לצפות בסרט כזה או אחר, והביקורות והתגובות ב"עין הדג" כמובן וכמובן. בכל מקרה, יש סרטים שאני אלך אליהם בלי שום קשר לביקורת כי אני חובבת מושבעת של הז'אנר (מחזות זמר למשל) או חובבת מושבת של אחד השחקנים (אני לא אוהבת סרטים "צבאיים" או "היסטוריים" אבל צפיתי ב"אויב בשער" בגלל ג'וזף פיינס וב"אדון ומפקד" בגלל בילי בויד).
שמוליק דובדבני מחרים אותם בחזרה
במאמר (מצוין, לפי דעתי) ב-YNet שמוליק דובדבני קורא למבקרי הקולנוע להחרים הקרנות מוקדמות של המפיצים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3256386,00.html
התגובות שם זה משהו מדהים
Ynet – טוקבקים לאנשים שלא סובלים מבקרי קולנוע (או את העולם באופן כללי).
בכל מקרה – זה נדמה לי, או שבשבועות האחרונים נתקלתי בכמה וכמה ביקורות שפורסמו רק שבוע אחרי עליית הסרט למסכים?
אני מעדיף דמוקרטיה תקינה על דיקטטורה של בעלי השררה, מישהו אתי?
כולנו איתך, יונתן!
הובל אותנו אל עתיד טוב יותר! הראה לנו את הדרך! (יש איזה אמוטיקון !סגידה!, בעין הדן אולי?)