איזה במאי "זר" אופנתי אתם מעדיפים?
129  |
אלמודובר (הספרדי הסוטה) |
| 48 |
זא'ן-פייר ז'אנה (הצרפתי מ'אמלי') |
| 40 |
ז'אנג יימו (הסיני עם האקשן) |
| 9 |
מחמלבאף (האיראני האלוהי) |
148  |
מיאזאקי (היפני המצויר) |
| 5 |
מירה נאיר (ההודית ההודית) |
| 50 |
פון טרייר (הדני המתחכם) |
| 47 |
קוסטריצה (הבוסני השמח) |
| 55 |
טקשי קיטאנו (היפני האלים) |
| 49 |
אזקיאל קרופניקוף ('המורדים', כאילו דה?) |
מספר מצביעים: 580
זאת חוכמה קטנה להגיד שהצבעתי למיאזאקי
אבל האמת היא שאת שאר הבמאים ברשימה אני פשוט לא מכיר מספיק. ראיתי בדיוק אחד של אלמדובר, המסתמן כמוביל* ("נשים על סף התמוטטות עצבים". לא התלהבתי), אחד של קיטאנו ("זיקוקין די-נור". סרט איום ונורא), אחד של פון-טרייר ("הממלכה", והוא נהדר – אבל הוא בכלל לא סרט) ו… אה… זהו.
* אגב, אלמדובר כנראה יכנס להיסטוריה בתור מי שנבחר על ידי גולשי "עין הדג" גם כ-"הבמאי המוערך מדי" וגם כ-"הבמאי הזר האופנתי המועדף". פיצול אישיות.
וואלה.
ואני הייתי בטוח שאלמדובר לוקח בהליכה את הסקר הזה, בהתבסס על נתוני-הפתיחה הכמותיים שלו לבדם.
אבל רוב גולשי האתר החליטו, למרבה ההפתעה ליישר קו דווקא עם מרבית האנשים המובילים בתעשיית האנימציה בעולם שמן הסתם (כפי שציינתי למטה) היו עושים את אותה הבחירה בדיוק.
ואני מנצל את המומנטום כדי לקרוא להכנסת Howl's Moving Castle לסקר ה-"לאיזה סרט אתם הכי מצפים בשנת 2005"*
* ההימור שלי: "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" יקח – אבל הפתעות יכולות לקרות, כמו שמוכיח הסקר פה.
מצטרף לקריאה שלך
זה בהחלט הסרט שאני *הכי* מצפה לו.
סרטי 2005?
וואו. יש מלא. אבל כמובן שהמדריך ייקח. לפחות זה לא שר הטבעות!
אהרו''כ
הייתי מתלבט בין פון טרייר וקוסטריצה אבל אין הרבה סרטים שריגשו אותי כמו הסרטים של אלמודובר.
מיאזאקי, כאילו דה?
סקר קליל. אלמולדובר ופון טרייר עושים לי בחילה, אני חושבת שהם סתם פלצניים ויומרניים ואת שאר הבמאים אני לא מכירה מספיק.
מיאזאקי הוא אלוהים.
איפה לוק בסון?!
לדעתי לוק בסון לא רק שהוא חסר פה אלא שהוא הבמאי הכי טוב (לדעתי לפחות) מתוך הקטגוריה. במאי שהביא סרטים טובים כמו: ליאון וכו'
בכל זאת מתוך הרשימה נאלצתי לבחור במיזאקי
לוק בסון לא ברשימה
מכיוון שהוא כבר לא נחשב לבמאי "זר". כמה מהסרטים הידועים ביותר שלו נעשו בארה"ב, או באנגלית. לכן גם אלפונסו קוארון, אנג לי ועוד רבים כאלה לא ברשימה. הבמאים שברשימה הם כאלה שעדיין עובדים במדינות המקוריות שלהם, ולא עשו בכלל (או כמעט בכלל) סרטים באנגלית.
אבל
אנג לי הוא לא אנגלי?
כמה מוזר, הצבעתי לאלמודובר
למה מוזר? כי יש אחרים ברשימה שמסרטיהם נהניתי יותר:
"אמלי" – כייפי מאוד, רומנטי וקליל.
"שעת הצוענים" (של קוסטוריצה) – זכור לי שכסרט מיוחד, אי שם בסוף שנות ה- 80.
"הפנסים האדומים", "סיפור חיים", "אף לא אחד פחות" ו"הדרך הביתה" – כולם של ז'אנג יימו – עשו עלי רושם אדיר (את "גיבור" לא יצא לי לראות).
אז למה בכל זאת אלמודובר?
כי "במאי זר" ו"אופנתי" – זה הוא. בגלל הנושאים השנויים במחלוקת, בגלל הכוכבים שמתגלים בסרטיו ובגלל ה"look & feel" של הסרטים שלו. ואת זה אני אומרת על פי צפיה רק בשניים הפופולריים ביותר – "הכל אודות אמא" ו"דבר אליה".
כמה מוזר, הצבעתי לאלמודובר
תראי את השאר. גם כשהם גרוטסקים הם מהממים.
קניתי היום את "הכול אודות אמא" (מהאוסקרים המוצדקים בתולדות הוליווד) ו"קיקה" (שכחתי כמה מחרמן yet משעשע הסרט הזה בנקודות מסוימות).
אין על פדרו.
בוודאי שאלמודובר. עם כל הכבוד לאחרים, אלמודובר הוא סמאח אמיתי
שמשאיר את כל האחרים הרחק מאחור (טוב, חוץ ממיאזקי שמפגר אחריו בנקודות ספורות בסולם הפרטי שלי).
ורק בשבוע שעבר ראיתי את "חינוך רע" שאישש את מה שכבר ידעתי קודם: הבן אדם גאון.
מה, אני הראשון שבחר קוסטריצה?!
אגב, רז -
משום מה אני מרגיש צורך להתנצל בפניך באופן אישי. היד רעדה לי בזמן הבחירה, היו אינספור לבטים, אבל הייתי חייב. מצטער.
מצד שני, נראה לי שמיאזאקי מסתדר טוב גם בלעדיי. מעניין כמה מזה בזכות הכתבות שלך. בכלל, מעניין עד כמה מכרעת ההשפעה שלך אישית, על דעת הקהל הישראלית בנושאי אנימה.
בפני?! מיאזאקי הוא זה שאתה צריך להתנצל בפניו
ובכל הרצינות, לא ראיתי אף סרט של קוסטריצה, כך שאין לי מושג. יכול להיות שהסרטים שלו טובים יותר מאלה של מיאזאקי. לא סביר, אבל יכול להיות
בכל זאת, כאנימטור, אני מקווה שברור לך שאם אנשי דיסני, פיקסאר, ופחות או יותר כל אולפן אנימציה מוביל בעולם היו נדרשים להצביע לסקר הזה, העכבר שלהם היה הולך רפלקסיבית למיאזאקי, נכון?
יכול להיות, ובכל זאת -
בעשיריה הראשונה של הסרטים האהובים עליי יש אמנם גם סרט של מיאזאקי ("הנסיכה מונונקי" – מקום חמישי), אבל "מתחת לפני השטח" של קוסטריצה – אחת מיצירות המופת הגדולות בתולדות הקולנוע – נמצא טיפ-טיפה מעליו, במקום השלישי.
חוץ מזה, הנחתי שקוסטריצה יצטרך את העזרה שלי קצת יותר ממיאזאקי (אם כי לא שיערתי עד כמה).
אגב, העשיריה כולה, להשלמת התמונה:
1. הנסיכה הקסומה – בעיקר בגלל הנוסטלגיה. וכי סרטים מצויינים בפני עצמם כמו "שודדי הקריביים" גורמים לי להבין עד כמה הדמויות, פיתולי העלילה, הבדיחות והקסם של הנסיכה אינם ניתנים לשחזור.
2. מועדון קרב – בזכות הקולנוע המבריק של פינצ'ר והמשחק המשובח של נורטון. בזכות המסרים המורכבים (שקט, רדפיש!). ובגלל ההשפעה האדירה שלו עליי.
3. מתחת לפני השטח – בזכות הטירוף, בזכות המקוריות, בגלל האידיאולגיה, בגלל המוסיקה, בגלל הקולנוע יוצא-הדופן ביותר שיצא לי לראות.
4. סודות ושקרים – בזכות הדמויות, בזכות הבימוי והעלילה הרגישים והמרגשים ביותר שיצא לי לראות.
5. הנסיכה מונונוקי – בזכות השקפת העולם היחודית, בזכות הדמויות העגולות, בזכות העלילה המשובחת, בזכות האנימציה הנפלאה.
6. צעצוע של סיפור 2 – בגלל שזה פיקסאר, בגלל וודי ובאז, בזכות הרגש, ההומור והתום. וכמובן, בגלל האנימציה.
7. ספרות זולה – בגלל טרנטינו. בזכות הדמויות, בזכות הדיאלוגים, בזכות ההומור, בזכות פס-הקול.
8. ברזיל – בגלל גיליאם. בזכות הטירוף, בזכות המסרים, בזכות המורכבות.
9. אלגרו נון טרופו – בזכות האנימציה השונה, ההומור המוטרף, האיטלקיות השנונה.
10. בארטון פינק – בגלל האחים כהן, ג'ון טורטורו וג'ון גודמן, בזכות הקולנוע הייחודי, בגלל התסריט המבריק.
קרובים קרובים אבל לא נכנסו (בסדר אקראי לחלוטין):
המסע המופלא, שעת הצוענים, רקוויאם לחלום, ממנטו, פישר קינג, המספריים של אדוארד, ביטלג'וס, באטמן, ארוחה עירומה, בחזרה לעתיד, כשהארי פגש את סאלי, שליחות קטלנית 2, מטריקס, אלאדין, מפלצות בע"מ, מדיטרנו, לילסדה, פארגו, הקפיצה הגדולה, חנות קטנה ומטריפה, כל סרטי מונטי פייתון, מנהטן, שושנת קהיר הסגולה, ימי הרדיו, הדסון הוק, להיות שם, דוקטור סטריינג'לאב, להיות ג'ון מלקוביץ', גאבה ובטח שכחתי עוד איזה עשרים-שלושים.
גרגמל, אל תתנצל!
מדהים כמה הרשימה שלך קרובה לטעם שלי – לא רק העשירייה הפותחת, גם כל השאר.
קבל ח"ח וטפיחה על השכם.
גרגמל, אל תתנצל! (כה''ב)
יש פה פוטנציאל ללהיט גלגלצי!
מי מתנדב להלחין?
רשימה דומה באופן מדהים ביותר
לזאת שנמצאת אצלי בראש. לא היה סרט אחד שלא נכנס ל'אול טיים פייבוריטס' שלי (חוץ מאלו שלא ראיתי, שלתדהמתי, אלו לא מעט. אני מתחילה לחשוב האם 6 שעות ביום של צפייה בסרטים בטלויזיה זה לא מספיק?).
רק התפלאתי לראות ש"ליאון" לא נמצא בה (הוא נמצא בעשירייה הפותחת אצלי), הוא נראה ממש מתאים שם בין "הנסיכה הקסומה" ל"מועדון קרב".
ועל אף שכל סרט וסרט של האחים כהן היה יכול להיות מספר 1 אצלי, נראה לי ש"פארגו" עולה על "בארטון פינק".
מלבד אלו – קלעת בול!
יכול להיות, ובכל זאת -
http://www.ymdb.com/user_top20_view.asp?usersid=6113
ואני השניה שבחרה מחמלבאף
בזמן האחרון, יוצא שתוצאות הסקרים נקבעות בעיקר על פי היכרות ולאו דווקא על פי העדפת המצביעים… (ולראיה: אין לי מושג מי זה מיאזאקי).
במאי איראני קודם כל צריך לקבל נקודות זכות בגלל המסגרת האיומה שבתוכה הוא מצליח לפעול. בלי קשר, הסרטים שלו נהדרים (סרט שמצליח לרגש אך חף מטיפת שמאלץ הוליוודי זה הישג לא רע.)
שמישהו יתן לי סיבה אחת ללכת לסרט של במאי שכל הסרטים שלו נראים ונשמעים (מתקצירים וביקורות) כמו אופרת סבון אחת גדולה וסוחטת דמעות.
יש אופרת סבון ויש דרמה
והרבה פעמים ההבדל הוא בעיקר בביצוע.
מחמלבאף - לא מה שחשבת
לפני כשנתיים נוכחתי בהרצאה של דוקטורנטית לתרבות איראן מאוניברסיטת בן-גוריון (שאת שמה איני זוכרת). האישה הצעירה הזו, ילידת איראן שנמלטה ממנה לפני כעשור והשאירה מאחור רבים מבני משפחתה – סיפרה לנו כי מחמלבאף, הבמאי שכולם במערב כה מתלהבים מהאנושיות שלו ומהתנאים הקשים בהם הוא פועל, הוא חלק מן המימסד וזוכה לתמיכה רבה (גם כספית) של רפסנג'ני ושות'. הסרטים של האיש כלל אינם פונים לקהל המערבי כי אם למעמד הביניים באיראן המהווה את מרבית האוכלוסיה – שכבה גדולה של אנשים בגילאי 45-20 שרוצים שינוי. מחמלבאף הוא למעשה שופר של שלטון האייטולות ובאמצעותו הם פונים בעקיפין לקהל הגדול הזה הכמה לחופש.
סרט יפה כמו "ליקוי חמה בקנדהר" בא להגיד לאותם אנשים, ראו את המצב באפגניסטן, ראו את הנשים המכוסות מכף רגל ועד ראש וברכו על מזלכם הטוב על החופש שניתן לכם לעומתם, ראו כמה שלטון האיסלאם "המתון" (המרכאות שלי) מיטיב עמכם.
זכרו זאת בפעם הבאה שאתם רואים סרט של הבמאי "ההומאני" הזה… .
גם בולגקוב פעל, במידה מסויימת, בחסות הממסד הסובייטי
הרבה פעמים אמנים משתמשים ברשות הזו לעשות "כאילו" סרטים ממסדיים ובעצם מצליחים להעביר דרכם מסר חתרני.
אני לא ראיתי אף סרט של (אוי, אלוהים! אני אפילו לא בטוחה איך כותבים את השם שלו!), אבל יכול להיות שהוא עושה כאילו שהוא מדבר על אפגניסטן, ובעצם רבים יודעים שהוא מתייחס גם לאיראן?
מחמלבאף - במאי מטעם
מהדברים של הדוקטורנטית האיראנית הבנתי כי מחמלבאף מזדהה לחלוטין עם שלטון האייטולות באיראן והוא עצמו קיצוני דתי.
זה לא שהוא משתמש בכלים שניתנו לו, בחסות השלטון, להעביר מסרים נגד השלטון – נהפוך הוא.
גם ההצלחה הגדולה שלו במערב משרתת את השלטונות, כיוון שכל מבקרי הקולנוע הפלצניים מתפעלים מחופש היצירה שניתן לו וחושבים שהמצב באיראן כנראה לו כ"כ נורא, ולא מבינים שהאיש לא יכל ליצור שום סרט מבלי שהשלטון פרש עליו את חסותו.
ואשר לסרט "ליקוי חמה בקנדהר" – האיראנים שצופים בו אמורים להזדעזע ממצב זכויות האדם (שלא קיים) באפגניסטן ולהסיק את המסקנות לגבי מצבם שלהם, שהוא ללא ספק טוב יותר.
מחמלבאף - קיצוני דתי?
אני חושב שזאת אמירה מוגזמת לגביו. גם אם הוא פועל בחסות המשטר האיראני הוא אינו פועל רק על מנת לשרת את האינטרסים שלהם. אני מצאתי בסרטים שלו מיזוג מעניין של השפעות מערביות, לצד השפעתה של התרבות המוסלמית.
מדוע הוא משתמש במוסיקה של בטהובן ב"השתיקה"? ובמסרים ההומניים האוניברסליים של התרבות המערבית, שכל פונדמנטליסט מוסלמי אמור לצאת כנגדם?
לא יותר מעניין לבדוק איך הם משפיעים על הצופה האיראני?
הבאתי דברים בשם אומרם
ההשפעות המערביות על הקולנוע של מחמלבאף ניכרות, אולם יש לזכור שהוא אינו ילד. הוא חי גם בתקופה השאה, לפני עליית חומייני ומכאן הכרתו את הכלים והשפה של תרבות המערב.
ובאשר להומוניזם שביצירתו :
א. אפשר להיות קיצוני דתי ועדיין בן אדם טוב יחסית (יוסוף איסלאם, לשעבר קט סטיבנס, הוא דוגמא טובה לכך).
ב. ההומוניזם שלו הוא לעיניים מערביות כמו שלנו.
רבים מתושבי איראן המדוכאים תחת שלטון אפל, לא היו מגדירים אותו במונחים כאלה.
ג. ההומוניזם שלו בטל בשישים לעומת עובדת היותו מזוהה לחלוטין ופועל מטעם השלטון האייטולאי.הסיפורים המרהיבים שהוא רוקם משרתים מטרות נתעבות של רפסנג'ני ושות', שקטונתי (כתושבת מדינה מערבית דמוקרטית) מלרדת לעומקן.
הבאתי דברים בשם אומרם
מירב,
ההרצאה ששמעת אמנם יכולה לסתור את הנחתי כי מחמלבאף פועל בתנאים עוינים, אם אכן השלטון עומד מאחורי סרטיו.
אבל, הסרטים שלו רחוקים שנות אור מלהיות סרטי תעמולה! לא מצאתי שם אף לא רמז אחד לתמיכה במשטר, אז גם אם הוא תומך בו (ולי זה לא כלכך אכפת), צופה איראני שרואה את "ליקוי חמה בקנדהאר" לאו דווקא יסיק שאצלו המצב יותר טוב, אלא אולי יחשוב לעצמו: "יופי, התקדמנו מהמצב ההוא, צריך להמשיך ולהאבק למען זכויות אדם!". אין בסרטים של מחמלבאף שום דבר שיכול להיחשב כדמגוגיה או תעמולה, ולא נראה כי הוא מכוון את הצופה למסקנה כלשהי (אלא אם כן תצליחי לתת לי דוגמא המוכיחה אחרת).
הבעיה הזאת, אני מניח, קיימת ברוב הסרטים שמגיעים ממדינות
לא-דמוקרטיות. סרטים (וכל יצירת אומנות אחרת שבאה משם) עוברים בדרך-כלל חותמת הכשר של השלטון.
זה נוראה מרגיז אותי לראות את השניצקליינים מייבבים השכם וערב על המסרים הנאלחים שמשתקפים מכל סרט הוליוודי שני, אבל מזילים ריר על כל סרט שהגיע מאיראן או סין העממית, בלי לחשוב לרגע מאיפה הסרט הזה בא או איך זה משתקף בו (או שהם סתם עושים את עצמם אהבלים. למעשה, האופציה הזאת נשמעת לי יותר סבירה).
מצד שני-
להוציא מקרים קיצוניים, אני נגד פסילה של סרט בגלל המסר שלו, בעייתי ככל שיהיה. המקרה הכי בולט בזמן האחרון הוא דווקא של סרט אמריקאי -"הפסיון". הקריאות לאסור על הקרנה שלו פה לא היו מביישות את המשטר שממנו הגיע מחמלבאף.
ולחלוטין הערת שוליים – קאט סטיבנס הוא לא ממש דוגמא טובה לנושא שהעלית מאחר ולפחות חלק מהתמלוגים של שיריו הולכים לארגון החמאס.
ולא, אני לא חושב שצריך להפסיק לשמוע את אותם שירים בגלל זה.
הבעיה הזאת, אני מניח, קיימת ברוב הסרטים שמגיעים ממדינות
למה אתה לא חושב שצריך להפסיק לשמוע את השירים? או, בוא נגיד ככה, האם היית קונה שירים שלו כשאתה יודע שהכסף שלך מממן פעולות טרור?
ולכן אמרתי ''לשמוע את השירים'' ולא ''לקנות'' אותם.
אני אישית לא אשלם כסף עבור דיסקים של האיש, כי אני יודע לאן הכסף הזה הולך ומה עושים אתו. אבל אם אני נמצא בבית של מישהו והוא מתחיל לנגן את אחד הדיסקים שלו, אני לא אבקש ממנו לשים דיסק אחר במקום. *האזנה* לדיסק לא מממנת את החמאס. *קניה* שלו כן.
אגב, בגלי צה"ל וגלגל"צ (התחנות שנמצאת בבעלות הצבא שלנו) לעורכים המוסיקליים אין שום בעיה מוסרית לשבץ בתוכניות שירים של סטיבנס וקאברים לאותם שירים. ואני בטוח שיש בתחנות הנ"ל אנשים עם מספיק רקע בנושא כדי לדעת לאן הולכים התמלוגים מההשמעה הזאת. זה לא עוצר אותם.
לא מספיק טוב.
שמיעה של שיר אולי לא מממנת אותו ישירות אבל בהחלט עושה זאת בעקיפין. הדילמה הזאת, דרך אגב, אינה זהה לשאלה האם אפשר להשמיע את ואגנר כיוון שהוא וכל עולמו מזמן מתים (אם כבר אני גם לא יודע מה התשובה הנכונה לשאלה הזו).
כשאתה שומע שיר בבית שלך בלי אף אחד ליד זה באמת לא משפיע. אבל אם אתה שם אותו בחברה של אנשים, שלא נדבר על תחנת רדיו, אתה מפרסם את השיר ואולי גורם לאנשים אחרים לקנות אותו וזה כבר כן מממן את החמאס.
זה כבר הופך להיות אוף-טופיק לגמרי (ולדיון על ואגנר אני לא אכנס)
אבל הנקודה שלי היא שאני לא עושה את החשבון של מה כן ומה לא לשמוע (לראות/לקרוא) עבור אנשים אחרים. אני עושה אותו רק עבור עצמי (ואני יכול להסביר את העמדה שלי בנושא לאנשים אחרים – אבל בין זה ובין לכפות אותה עליהם המרחק הוא עצום).
לא אמרתי כלום על כפיה.
האם אתה חושב שזה בסדר להשמיע את השירים האלה ברדיו למשל? אני לא יודע מי הזמר הזה וגם לא מכיר את השירים שלו, מבחינתי זו סתם נקודה עקרונית-היפוטתית.
עוד קצת על הקולנוע האיראני
כתבה מעניינת אתמול ב-"הארץ" (אין לי לינק כרגע), עסקה בהרגלי הצפייה של הקהל באיראן. מסתבר שכל אותם סרטים אנושיים, רגישים, אפילו חתרניים שמגיעים מאיראן – אלה שגורמים לשניצקליינים ולבאי הפסטיבלים למיניהם לדמעות בעיניים – לא ממש משפיעים על הקהל במולדתם, כי הקהל הזה לא ממש רואה אותם.
לא, לא מדובר על צנזורה או חסימת הפצה על ידי השלטונות. למרבית קהל האיראני עצמו (לא בשונה מצופי הקולנוע ביתר הגלובוס) פשוט אין כח לקולנוע של דיאלוגים ושוטים לא-נגמרים. הם הולכים לקולנוע ומחפשים בידור. סרטים הוליוודיים כמעט ואין, אז מפיקים בידור מתוצרת מקומית. בתקופת המלחמה עם עיראק, הופקו שם המון סרטי-פעולה בשיתוף עם הצבא. היום זה קצת יותר קשה תקציבית, אז הכיוון הוא קומדיות רומנטיות (שוב, בהפקה מקומית).
וזה מסביר הרבה מאוד על איך מחמלבאף ושות' מצליחים לתפקד במדינה שהם פועלים בה. לשלטון אין שום בעיה עם הסרטים החתרניים שלהם – שיהיו חתרניים עד מחר בבוקר, ממילא הקהל הקטן שבא לראות אותו הוא קהל של משוכנעים. ובדרך, הסרטים האלה גם עושים פרסומת נהדרת ברחבי העולם – משהו בסגנון "איראן, לא מה שחשבת" ויוצרים לעצמם דימוי של מדינה פתוחה ונאורה, שמרשה לכל אזרח שמתחשק לו למתוח עליה ביקורת.
אם להיות הוגן
פון טרייר הוא היחיד מהבמאים ברשימה שראיתי יותר מסרט אחד שלו. זו עובדה די מצערת בהתחשב בכך שאחרי כל סרט שלו, אני דופק את הראש בקיר ושואל "למה אני עושה את זה לעצמי? למה?"
. עדיין, אני סקרן לראות את "יריד ההבלים" שיוצא בקרוב.
אלמודובר: ראיתי את "דבר אליה" ואני עדיין מנסה להבין למה הוא נחשב סרט טוב. מצטער, אבל לא נשבתי בקסמיו.
ז'אנו: "אמלי" הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהשנים האחרונות ובאופן כללי, יצירה יחודית ומקסימה. קשה למצוא סרט שמצליח להיות כל-כך קיטשי ונאיבי, אבל שומר על רמה גבוהה. מ"הנוסע השמיני: התחיה" ראיתי במקרה חמש דקות ודווקא לא התרשמתי לטובה, אבל עדיין קשה לי להאמין שמדובר באותו במאי.
יימו: "גיבור" מאוד מרשים מבחינה חזותית. מבחינת עלילה, זה אחד הסרטים היותר משעממים שראיתי. הדבר שהכי סקרן אותי, זו הנטיה של הדמויות לדבר על גישה פשוטה לחיים מצד אחד, אבל לכתוב בתוך ארגז חול של חתולים בעזרת מטה ומגרפה מצד שני.
מיאזאקי: התלבטתי אם להצביע לו מפני ש"המסע המופלא" הוא אכן סרט נפלא (חוץ מהסוף שדי אכזב אותי). לבסוף הגעתי למסקנה שהוא ממילא יקבל הרבה קולות בלעדי, כך שמותר לי להעניש אותו על חמש דקות אחרונות שלא אהבתי.
מירה נאיר: ראיתי חלק מ"קאמה סוטרה", הספר היה יותר טוב
קיטאנו: ראיתי את "אחי" וחשבתי שהיה יפה מאוד, בעיקר הסיום, אבל טרנטינו עשה את זה יותר טוב. הבעיה היא שלאורך הסרט, נדמה שוב ושוב כאילו הבמאי מנסה להראות כמה הוא יכול לזעזע ולפרוץ גבולות כביכול. מבחינתי, זה פשוט מפריע להתקדמות של העלילה ומוריד משהו מהסרט.
סרטים של מחמלבאף, קוסטריצה וקרופניקוף לא ראיתי. הבחירה שלי היא בז'אנו, בזכות "אמלי".
תיקון עצמי
מתברר שכן ראיתי (או לפחות התחלתי לראות) סרט של קוסטריצה. ראיתי את "חתול שחור, חתול לבן" בערך עד האמצע, עד שנשבר לי סופית מהבורקסיות.
ז'אן פייר ז'נה
הוא המוצלח שברשימה, אם כי, למרבה ההפתעה, "אמלי" שלו הצליח לזעזע אותי יותר מALIEN RESURRECTION המצויין שלו (שממשיך בקו הנארטיבי והחזותי שתוו פינצ'ר וקמרון, ולא בזה הפחות אהוב עליי, של סקוט). אמלי פשוט חלול מתוכן וכולו רפרפת קצפת ותו לא. קולנוע איכותי זה לא. בכל מקרה כישרון הוא הוכיח ב"עיר הילדים האבודים" המעולה שמשום מה תמיד משודר בארץ עם דיבוב לאנגלית. גם "דליקטסן" המוקדם שלו ראוי וייתכן שההפרדות מקארו והסכסוך איתו בזמן הפקת "הנוסע" היתה צעדו המוטעה ביותר. הם פשוט היה זוג משמיים.
כולי תקווה שיחזור במהרה לסגנונו הישן.
הסרט הבא שלו
שייצא השנה, הוא A Very Long Engagement, וגם בו מככבת אודרי טוטו, אבל חוץ מזה לא לגמרי ברור לי אם הוא דומה יותר ל'אמלי' או ל'עיר הילדים האבודים'.
http://www.imdb.com/title/tt0344510/plotsummary
בקישור הבא יש סרטון וידאו הכולל דקה מאחורי הקלעים של סרטו החדש ואז סצינה של 2 דקות מתוכו. הכל בצרפתית.
"אמילי", אללי, זה לא. אפשר לנשום לרווחה. זה נראה לי יותר כמו מילודרמה צבאית תקופית (מי אמר קולד מאונטן?) שכמובן, צבועה בפילטר צהוב, כמו כל סרטיו.
http://wwws.warnerbros.fr/movies/unlongdimanche/#
לחצו ENTREZ ואחרי מצגת פלאש נחמדה שמשתלטת על כל המסך זה עולה.
גם אני בחרתי בז'אן פייר ז'ונה
ותשמח לדעת שלפחות ב-yes שודר אתמול – לראשונה, עד כה אכן תמיד שידרו עותק מדובב לאנגלית – עותק בשפת המקור, צרפתית של "עיר הילדים האבודים".
YES באמת במגמת השתפרות
הם גם מתחילים לשדר יותר ויותר סרטים בייחס מקורי וקונים עותקים חדשים (הסרטים של טוד סולנדז, למשל) ומשופצים.
מה יהיה על המשחק האהוב עליי "מצא את הבום"?
מאידך, השבוע שודר הסרט הראשון בסדרת אסקימו לימון וללא ספק מדובר באחד העותקים הגרועים-שרוטים-שרופים-מגורענים-קופצים-סימני טיילור דירדן- שציפתי בהם אי פעם. די בזיון להם (מוציאים עוד חודש את כל הסדרה משופצת מדונדשת בDVD, לא יותר פשוט להמתין קצת?)
לו הייתי רואה ולו סרט אחד
של אחד הבמאים האחרים… (האמת שניסיתי לראות את דוגוויל.. אבל פשוט נכנעתי באמצע) אולי הייתי מצביעה אחרת.
ואולי גם לא.
מיאזאקי מדהים אותי כל פעם מחדש, בכל סרט שלו שאני זוכה לראות. במאי נפלא, עם סרטים מוקפדים ונהדרים.
הממ… ושבוע טוב!
במאים זרים, אה...
כמו רבים פה (מן הסתם) לא ראיתי יותר מדי סרטים זרים. ובכלל, עין הדג הוא אתר שלפחות בסאבטקסט שלו מוקדש לסרטים אמריקאיים (אם כי באופן לא גורף ומכליל). בכל מקרה, מבין הבמאים האלה, ראיתי סרטים של שבעה.. אז הנה הספירה לאחור..
קוסטוריצה – חצי סרט, היה מחורבן. חתול שחור חתול לבן הגעיל אותי החל מכתוביות הפתיחה ועד ארבעים דקות לתוכו בערך. אז החלטתי להפסיק את הסבל ולעבור לדברים טובים יותר, טלנובלות ישראליות למשל.
אלמודובר – ארבעה סרטים. אהבת בשר ודם הוא סרט מתח טוב ומהודק, אבל לא באמת אלמודוברי. בדבר אליה יש כמה אלמנטים מעניינים, אבל הוא רחוק משלמות. פרח הסוד שלי משעמם. והכל אודות אמא, גם משעמם, גם גרוטסקי וגם איכסה באופן כללי.
טקשי קיטאנו – שניים וחצי סרטים. את אחי אהבתי מאד, סרט מאפיה נוקשה וחזק, כמו שסרט מאפיה אמור להיות. זיקוקין די נור היה לדעתי הרבה יותר רעיון מאשר סרט, וכלל הרבה יותר מדי רגעים פלצניים. את קיקיוז'ירו הפסקתי באמצע.
ז'נה – סרט אחד. דוקא לא אמלי אלא הנוסע השמיני. בעיני הטוב מבין סרטי הנוסע השמיני. הבעיה היחידה היא שלא מדובר בסרט "זר" ולכן קצת קשה לי לדרג אותו גבוה.
פון טרייר – שלושה סרטים. פון טרייר הוא אחד מהיוצרים הכי מעניינים בעולם (הרבה יותר מאלמודובר למשל). הפשטות הקולנועית שלו מטריפה לגמרי, והוא אחד מהבמאים הכי מוכשרים שאני מכיר, אם לא המוכשר שבהם.
אלא מה – הבןאדם אולי מצליח להכניס אלפי רעיונות בדקת קולנוע אחת, באופן שאף אחד אחר לא יכול. אבל הוא קצת רדוד. (שלא לומר מניפולטיבי, שזה לא בהכרח רע). גאון קולנועי, אבל לא אינטלקטואל מספיק גדול. אילו האינטלקט שלו היה שווה ברמתו לקולנוע שלו, כנראה שוון טרייר היה גדול במאי תבל בהיסטוריה.
ז'אנג יימו – סרט אחד, אבל סרט מופלא – גיבור, שדעתי עליו נמצאת בביקורת על הסרט.
והמנצח.
מיאזאקי – שני סרטים. המוביל המאד צפוי של הסקר הזה. לא חשבתי שהמסע המופלא הוא מה שעשו ממנו, אם כי הוא ראוי בהחלט. בכל מקרה, הנסיכה מונונוקי הוא סרט האנימציה הטוב בכל הזמנים (מאלה שראיתי) זה מצדיק את המיקום.
אפילו באתרי אינטרנט אתה מצליח למצוא סאבטקסט?!
במקרה, הכינותי תשובה מראש.
כי ידעתי שישאלו אותי את זה.
עין הדג – ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע.
מבקרי קולנוע ישראלים קלאסיים אוהבים סרטים זרים. ככה זה תמיד היה, ומן הסתם ככה זה תמיד יהיה. במאבק בין שני סרטים ברמה דומה, תמיד הזר יקבל ביקורות טובות יותר מאשר ההוליוודי. (וברוב המקרים, סרטים זרים מחורבנים לגמרי יקבלו ביקורות טובות יותר מאשר סרטים אמריקאים מצויינים).
עכשיו, קיפוד, תגיד לי אתה. האם אין סאבטקסט למוטו של עין הדג.
פמיניזם.
זו כמו הטעות הנפוצה שמתייחסת ל"פמיניזם" כאל עליונות האישה על הגבר, כשלמעשה הכוונה היא ל*שיוויון* בין המינים.
נכון, מבקרים ישראליים נוטים לטובת סרטים "זרים", והאתר הזה מנסה לשפר במשהו את המצב – אבל לא על ידי כך שניתן יתרון דווקא לסרטים אמריקאיים, אלא בנתינת הזדמנות *שווה* לכל סרט, ולא משנה מאיפה בא.
תראה.
אין לי שום בעיה עם היחס של האתר לסרטים זרים. אני אפילו מסכים איתך שסרטים זרים מקבלים כאן את אותו היחס בדיוק שמקבלים סרטים אמריקאים. וכך באתר התפרסמו מספיק ביקורות מצוינות על סרטים זרים.
אבל, קשה להתעלם מהסביבה הקולנועית הישראלית בהקשר של עין הדג. מכיוון שהסביבה המיידית והלא ביקורתית (במילים אחרות, אנשי ימד"ב הישראלים, לא אנשי העגבניות רקובות הישראלים) מעדיפים בדרך כלל סרטים אמריקאים. שבאופן טבעי זוכים לקהל גדול יותר והייפ רב יותר. לכן קשה שלא להתייחס לעין הדג בתור (ובניגוד למבקרים הישראלים) אתר שלא חי בתוך בועה אליטיסטית. וככזה, אחד שבדרך כלל ידון בסרטים אמריקאים פופולריים.
אז נכון, "עין הדג" לא מתנגד לסרטים זרים, ואין לו שום בעיה איתם (למיטב הבנתי) אבל את עיקר תשומת הלב, הוא שופך למקומות שמגיע להם (שוב, בניגוד למבקר הקולנוע הישראלי הממוצע) וזה – הקולנוע האמריקאי.
במוטו? לא שאני מצליח למצוא.
אבל אולי אני לא מחפש את הדבר הנכון. למה אתה בדיוק קורא סאבטקסט? אם נוכל להגיע להסכמה לגבי המונח, אולי הדיון יוכל להמשיך.
נ.ב. לשיטתך, בתשבצים או בתשחצים או בתפזורות מילים, באלו יש סאבטקסט?
סאבטקסט
= טקסט חבוי. אני חושב שהסברתי בפוסטים הקודמים את דעתי על חלק מהטקסט החבוי שעומד בבסיסו של המוטו של עין הדג.
לשיטתי אגב,כמעט בהכל יש סאבטקסט. אני באמת חושב שהתעמקות אמיתית בתשבץ הבנאלי ביותר, תניב אמירה חבויה כלשהי (לפחות על מחבר התשבץ).
בודאי!
לפעמים אפילו מסמנים את הסאבטקסט בתשבץ, וברוב המקרים האלה הוא גם מרכיב את השורה הראשונה של שיר ישראלי ידוע
.
אין סיבה לציניות.
ותן לי להבהיר את עצמי. זה לא שבתשבץ בנאלי כלשהו יש סאבטקסט אמיתי ועמוק. מה שכן יש בו היא בחירה מסוימת של הכותב לסדר הנכון ולהגדרות החבויות. בחירה שהיא מן הסתם לא מודעת, ונובעת בעיקר מהצד שעליו הוא קם בבוקר.
נכון, לא סאבטקסט משהו, הוא לא תובני, והוא בדרך כלל לא משהו שאפשר לגלות. אבל סאבטקסט, נון דה לס.
אין סיבה לציניות.
א. (כמעט) תמיד יש סיבה לציניות, אבל אולי לפעמים היא לא מוצדקת.
ב. לא היתה כוונה לפגוע או לזלזל, ולראייה הפרצוף ההוא עם הלשון, החיוך וכד'. אני חושב שהטענה שבכל דבר שאנחנו עושים פחות או יותר אפשר למצוא סאטבטקסט, מעניין/משמעותי יותר או פחות, נכונה ואף די מתבקשת – אם לא הייתי חושב שזה ברור מאליו לא הייתי מרגיש בנוח להגיב בציניות מחשש לצאת נטיך.
צודק, סליחה.
ושמח שאתה נמצא איתי במאבקי הצודק על הסאבטקסט.
סאבטקסט
האמירה בלוגו היא רמיזה. וככזאת, היא מאוד ברורה
כך בתשבץ, וכך בסרטים של לינץ' – לא בהכרח מדובר בסאבטקסט, אלא במשהו שנמצא שם, וניתנים לך הכלים למצוא אותו. סאבטקסט הוא לא כלי. סאבטקסט הוא מה שנמצא מתחת לכל אותם כלים מודעים.
מישהו אמר שסאבטקסט זה כלי?
סאבטקסט הוא תוצאה. ולי בתור אדם חושב, יש את הכלים למצוא אותו או להמציא אותו, ובכל מקרה לחפש אותו.
כשאמרתי שבתשבץ קיים סאבטקסט לא התכוונתי כמובן להגדרות עצמם, אלא לכך שקיים סאבטקסט מאחורי ההגדרות ופתרונם, שנמצא במיקום שלהם, ובעצם קיומם בתשבץ הנוכחי.
למשל – שור הבר=יק. מדובר בהגדרה שנמצאת בערך בכל תשבץ שני. אבל למה בחר המחבר להכניס את היק לפה. למה הוא לא העדיף להחליף את ההגדרה הזו בהגדרה אחרת. ומדוע הוא לא החליט לחשוב עוד קצת ולתת לנו הגדרות קצת פחות בנאליות.
סאבטקסט, ידידי, סאבטקסט.
עצלנות היא סאבטקסט?
לא כל הסבר הוא סאבטקסט, מצטער. לפעמים יש דברים שאף אחד לא התכוון אליהם. קורה.
למשל, מה הסאב-טקסט בכך שקווין סמית' מלהק את עצמו בתור סיילנט בוב? אין כזה. השחקן הבריז לו ברגע האחרון. אז נכון, ניתן לבנות על כך תילים של ניתוחים, והסברים מפולפלים המסמתכים על חומסקי ועל יונג, אבל בשורה התחתונה – זה קרה כי זה קרה. ברגע שההסברים הם חסרי קשר למציאות, הם חסרי ערך למציאות.
יק זאת עצלנות.
עצלנות שנובעת מכך שבתשבצים צריך לפעמים סתם למלא ריבועים, וכשתקועה לך "ק" אין הרבה הגדרות שיתאימו לך.
דעתי על סאבטקסט: לכל דבר יש סאבטקסט. אבל סאבטקסט, כנובע משמו, נמצא מתחת לטקסט. אם אין טקסט שיתמוך בסאבטקסט, הוא חסר משמעות. ולכן חיפוש סאבטקסט על חשבון הבנת הטקסט עצמו הוא אוננות אינטלקטואלית.
יק זאת עצלנות.
לא יודע בדיוק למה אבל המושג "אוננות אינטלקטואלית" קרע אותי מצחוק.
אני חושב שמעכשיו אשתמש בו הרבה.
לא רק אתה לא יודע למה.
ואולי זה בדיוק הסאבטקסט.
כאשר אומרים לי שקווין סמית' משחק את בוב השקט – הסאבטקסט הוא שהשחקן שהיה אמור לשחק אותו, פרש ברגע האחרון.
כאשר אומרים לי שקווין סמית' משחק את בוב השקט בגלל שהשחקן שהיה אמור לשחק אותו, פרש ברגע האחרון – הסאבטקסט הוא שקווין סמית' לא רצה לחפש שחקן אחר (בגלל אחת משלושים סיבות) ולכן ליהק את עצמו.
וסאבטקסט, בעיני לפחות, הוא לא דוקא משהו שהיוצר התכוון אליו. למעשה, בדרך כלל הוא לא כזה.
זה לא סאבטקסט, זה סופטקסט.
זה לא מה שמסתתר מתחת ליצירה, זה מה שנמצא מעליה.
זה לא סאבטקסט, זה סופטקסט.
לא צריך להגיד סופראטקסט? יכול להיות שאני טועה…
צודקת, צודקת.
(וזה מנסיון אישי לא מועט)
.
1.לפחות בתשבץ טוב, אין בחירות לא מודעות. המילים נבחרות כך שיתאימו לרמה של הקוראים (תשבץ שמיועד לילדים יהיה קל, אבל גם יכיל יותר סלנג ושמות של כוכבנים וימנע מביטויים שעלולים להיות לא הולמים) ומשובצות בצורה שתקל/תקשה על הפתרון. לדוגמה: אם המילה היא "פרוטקציה", אותיות פחות נפוצות (בעיקר אלו שאינן אהו"י) יתחברו עם מילים אחרות בכדי להקל על הפתרון: אם קו הוא משבצת שחורה, המילה תופיע "-ר-ט-צ-ה".
2.לגבי מילים קצרות חוזרות, כמו "יק", שלמקו פחות או יותר צודק. הדבר לא נובע ממש מעצלות, אלא מהעובדה שמילים קצרות משמשות בעיקר למילוי מקום. תאמין לי, תשבץ שמורכב רק ממילים ארוכות הוא הרבה פחות אסטתי ולוקח לפחות פי שניים יותר זמן לחבר. מכיוון שמדובר במילים קצרות, אין ברירה אלא לחזור עליהן (יש רק 22 אותיות בעברית והצירופים מוגבלים). במקרה הזה, יש העדפה להגדרות מוכרות ופשוטות בכדי לא לסבך את הפותר, בעיקר כשיש לו רק אות אחת "חשופה" (כלומר שמשתלבת עם מילה אחרת).
3.אין שום בעיה להצפין מסרים בתשבצים. אפשר לעשות את זה בעזרת הצלבת מילים, כתיבת רצף מילים שיוצר משפט, דילוג אותיות וכו'. השאלה היא רק אם זה משתלם
אני מאמין לך.
אני אישית שונא תשבצים בכל מקרה, ואין לי ממש ידע בסיסי עליהם.
בכל מקרה, תשבצים היתה רק דוגמא לבחינת נושא הסאבטקסט.
גודדמניט!
למה לא חשבתי על זה קודם!
את תג ה! שטיפתמח ! צריך להחליף ל! סאבטקסט !. ויפה שעה אחת קודם!
אז ככה
אלמודובר – ראיתי ואהבתי את "הכל אודות אמא" שהיה צבעוני ומרגש כמו אופרת סבון מעולה (מושג שהייתי קורא לו אוקסימורון עד הסרט הזה), "דבר אליה" היה פחות תוסס אבל יותר מעניין ונשאר איתי יותר זמן אחרי שהמסך ירד. דוקא את האחרון שלו פחות אהבתי. זה לא הזמן והמקום לפרט יותר אז בואו נסכם שהרגשתי שהוא היה חסר אהמ… משהו.
.
ז'אנה – ראיתי את "אמלי" אחרי כל העולם פמפם לי עליו וחשבתי שהוא היה חמוד מאוד (מאוד!), אבל זהו.
מחמלבאף – לא ראיתי סרט שלו מימי. יטופל בשאיפה מתישהו.
מיאזאקי – מאוד התרשמתי מ"המסע המופלא". את הנסיכה ראיתי הרבה אחרי כן ופחות התרשמתי. כנראה שהעובדה שהמסע הופלא, בתור המפגש הראשון עם הסגנון של הבחור, קצת פגע בהנאה, או שסתם לא ממש התלהבתי. אם הייתי יודע בוודאות שזה אותו מיאזקי שהיה אחד מכוכבי הבושידו הייתי מצביע לו בכל זאת, אבל אולי זה ה"כהן" היפני, אז אני לא אתן לו את ההנאה של הספק.
מירה נאיר – לא ראיתי, אבל לא מבטיח שיטופל. אין לי כח.
קוסטוריצה – ראיתי את שעת הצוענים ואת החתוליים ושניהם הזכירו לי יותר מכל בורקס
טקשי קיטאנו – ראיתי את אחי שאהבתי בזכות האלימות המסוגנת ובזכות הערך הסוציולוגי (סרט יאקוזה טוב). מזאיטואיצ'י יצאתי מזועזע משהו במובן השלילי של המילה – lord of the dance קיטאנו סטייל – למה?
הבחור של המורדים – אם היה לו קשר ל"תגידי, את הסמארט.." הוא היה לוקח בהליכה, אבל ימד"ב לא מציין את זה.
טרייר – לקח את קולי בזכות "רוקדת בחשיכה" ויותר בזכות "לשבור את הגלים" שזעזע אותי כמו שסרטים מעטים הצליחו (עד אז חשבתי שאני טיפוס ציני).
כתבתי את זה כאן בעבר
אבל לשבור את הגלים הוא סרט אלגורי לחלוטין. למעשה מדובר באחד מהסרטים הבודדים שאי אפשר להבין בכלל מחוץ לרמה האלגורית.
הסרט כמובן דן ביחסים וסדרי הכוחות בין גברים לנשים בראי ההיסטוריה כפי שוון טרייר רואה אותם. כולל כמה מהמניעים לאותם יחסים היסטוריים (הדת למשל, כפי שהיא מוצגת בסרט).
ממש לא המקום, אבל
דווקא נראה לי שהסרט דן ביחס של אנשים עם אלוהים, ואילו היחסים בין המינים הם רק כלי הביטוי.
אני תומכת בדעתי זו בכך שפון טרייר אמר בעבר שהסרט נכתב בהשראת סרט דני עתיק בשם "המילה" שעוסק הרבה מאוד ביחסי אדם ואלוהים וכלל לא ביחסי גברים=נשים. (חברה דנופילית שלי גררה אותי לראות את הסרט הזה – דווקא שווה!).
אכן לא המקום
אבל אם תרצי, אפשר להמשיך את הדיון כאן.
כתבה מספר 750
כמובן!
אלא שהוא בכלל עוסק, כמובן, ביחס בין צורה ותוכן, באמצעות מערכת היחסים שבין עלילת הסרט ובין השפה הקולנועית שמתארת אותו.
או בקיצור – חשבתי שאחרי פתילי "דוגוויל" כבר הוסכם פחות או יותר שלייחס לסרט של פון טרייר נושא אחד צר שבו הסרט עוסק זה צרות אופקים.
אבל
הוא עדיין אלגורי, גם אם ניתן לפרש אותו לכאן, לכאן או לכאן (או לכאן). וככזה, הוא מצדיק את הטקסט הלכאורה (ברמת הטקסט) מיזנטרופי ומסוספנד שלו.
אח.. פתילי דוגוויל. איפה אתה, אדם בוש הבן? אייך, אריסטו, אפלטון וסוקרטס?
אתה באמת מתגעגע לזה?!
לא זכורים לי פתילים יותר מתסכלים ומרגיזים בעין הדג מפתילי דוגוויל, שהיו יהירים, שחצניים ונטולי קשב, כבוד ופתיחות מינימליים לצד השני (והשלישי, והרביעי, והחמישי).
כן..
אבל הם היו מיתולוגיים, ונכנסו בקלות לרשימת הפתילים האהובים עלי בעין הדג. לא מאד סימפטיים בזמנם. אבל נוסטלגים מספיק ברטרוספקטיבה.
שניה.
צריך להוסיף לרשימת השמות ללהקות שאקים יום אחד את "פתילי דוגוויל".
לי זה נשמע נורא
כמו תרופה שלוקחים ולא דרך הפה.
במאים זרים
אלמודובר – אחד הבמאים המובילים לטעמי, מאוד אהבתי את הסרטים שלו, ראיתי חלקם: דבר אליה, אהבה בשר ודם, הכל אודות אמא, קיקה, מה עשיתי שזה מגיע לי, וחינוך רע. אהבתי את רובם. האחרון היה המוצלח ביותר לדעתי. יש לו סטייל מאוד מעניין.
ז'אנה – ראיתי את אמילי. היה נחמד. את "הנוסע השמיני" לא אהבתי, אבל מצד שני שנאתי את כל הסרטים בסדרה.
ז'אנג יימו – ראיתי רק גיבור, סרט מרהיב ללא ספק, אבל פשוט נורא נורא משעמם. הטריילר החדש נראה טוב.
מחמלבאף – "ליקוי חמה בקנדהר" היה מאוד מרשים, אבל – כמו רוב הסרטים בסקר הנוכחי, משעמם מדי.
מיאזאקי – הצהרה זו לבטח תבטל את המוניטין הלא קיים שלי בעין הדג, אך אין ברירה, זה חייב להאמר: שנאתי את כל הסרטים של מיאזאקי. כן, אמרתי את זה. זה לא שאני לא אוהב אנימציה, לפיקסר תמיד שמור מקום אצלי בלב, אבל גם "הנסיכה מונונוקי" וגם "המסא המופלא" היו בעיני סרטים עם ציורים בינוניים, ועלילות מעייפות ושטוטיות. אני לא ראיתי הבדל משמעותי מפרק שגרתי של פוקימון.
מירה נאיר – ראיתי חתונת מונסון, לא הפיל אותי מהכיסא. לא יצא לי להתקל בסרט הודי שהיה טוב.
טקאשי קיטאנו – ראיתי חלק מ"אחי" ואת "זאטואיצ'י" (אגב, מה עם ביקורת?) היה נחמד, עשוי יפה ומבדר, אלימות מסוגננת מאוד, הייתי אומר בסגנון טרנטינו אבל לא מגיע לו הכבוד. הסרט היה מבלבל מדי.
קוסטריצה – ללא ספק הבמאי המועדף עליי בשבועיים האחרונות. ראיתי יום אחר יום את "החיים הם נס", "חתול שחור חתול לבן" ו"שעת הצוענים". כולם הדהימו אותי במוזיקה, ססגוניות, והבימוי הנהדר שלהם.
אם זה ימשך כך, סביר להניח שהצבעתי היתה משתנה. אך כרגע היא נתונה לאותו אדם ששנוא כל כך ע"י פחות או יותר כולם כאן.
פון טרייר – הבמאי הזר המועדף עליי. ראיתי את כל הסרטים רלוונטיים שלו (מ"הממלכה" ועד היום, לא כולל "חמש מכשלות" שלדאבוני הציג רק בפסטיבל י-ם) וכולם, חוץ מ"הממלכה" הדהימו אותי אחד אחד. בעיקר "רוקדת בחשיכה" דוגוויל" ו"לשבור את הגלים". תגידו עליו מה שאתם רוצים. פלצן, שחצן, מניפולטיבי, שונא נשים, ומטורף – הכל סביר מאוד להניח נכון, אבל זה לא עושה אותו פחות גאון קולנועי, או את הסרטים שלו פחות טובים.
להתראות עין אהובה, לעולם לא אשכחך.
סרט כמו חלום אריזונה
נחשב בסקר הזה למרות שהוא לא סרט לא אמריקאי של קוסטוריצה? כי הוא היחידי שלו שראיתי. ומאד אהבתי.
תיקון: התכוונתי סרט לא אמריקאי
סרט כמו חלום אריזונה
הוא אולי סרט על אמריקה, עם שחקנים אמריקאים, אבל הוא לא סרט אמריקאי הוליוודי, אם אני לא טועה הוא צולם באירופה (נדמה לי צרפת). בדיוק כמו "דוגוויל" או "רוקדת בחשיכה" של פון טרייר.
אלמודובר.
הוא הבמאי היחיד כאן שראיתי את כל סרטיו ונהנתי מרובם.
למרות שהוא חוזר על עצמו באופן מעייף לעתים, הוא עדיין היחידי שאני יכולה לתת לו את קולי בסקר זה.
טקאשי קיטאנו – יש לו יופי של סרט בשם "בובות". חוץ מזה לא ראיתי.
קוסטוריצה מותק, אבל לא משתגעת עליו.
את היתר אני לא מכירה.
אני מבקש לשנות את ההצבעה שלי
ברגע הראשון נמשך העכבר לאופציה האלמודוברית. השיקולים היו שרבים הסרטים שלו שאהבתי וכמה מהם אף הפכו למועמדים מובילים להכנס לרשימת הסרטים האהובים עלי אי פעם, אם זו תנוסח מתישהו – הכוונה היא ל"אהבת בשר ודם" ואולי אף יותר ל"קשור אותי, אהוב אותי" (לאחרון יש פוטנציאל, שיתברר כממשי רק עם צפיות נוספות).
אבל אז נרתע העכבר חזרה. אלמודובר הוא הרי בחירה צפויה מדי, פופוליטית ובעלת ניחוח פלצני למרחקים. וחוץ מזה, היו לו נפילות לא מעטות – כמו סרטיו הראשונים והגרועים ו"דבר אליה" שלא נגע בי במיוחד.
האופציה השנייה אותה ביקר העכבר הייתה זו של פון טרייר. אני מניח שאם היה המשאל מגיע אחרי "רוקדת בחשכה", סרט מופלא לטעמי, אז לא הייתי מהסס, אבל "דוגוויל" לא חילץ ממני תגובות נסערות ועל כן גם אופציה זו נשארה מיותמת.
רפרפתי על שאר הבמאים ברשימה. מסרטיה של מירה נאור לא התלהבתי, אבל כל השאר יצרו לפחות סרט אחד אותו אהבתי באמת (גם האירני – "רגע של תמימות" שלו מופתי). ואז אחרי היסוס קל נלחצה האופציה היפנית המצוירת בזכות הנסיכה והמסע, שניהם יצירות מופת לטעמי.
אבל במחשבה שנייה, דווקא זו הייתה הבחירה הקלה והפופליסטית ולא אלמודובר. את סרטיו של מיאזאקי אני לא מכיר היטב, רק את השניים האחרונים, ואילו עם הבחירה הראשונה שלי, אלמודובר, אני מנהל מערכת יחסים ארוכת טווח, מלאה בעליות ובמורדות, אך עמוקה בהרבה.
ועל כן,אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, קולי נתון לספרדי הסוטה.
קשה, קשה
מסתמן כמעט תיקו בין שלושה מועמדים.
– אלמודובר היה מדהים בכמה מהסרטים המוקדמים שלו, כמו "קיקה" למשל, ומאז הוא מנפיק סרטים לא-רעים-בכלל ולא מאכזב כבר כמה וכמה שנים טובות. תמיד כיף לראות אלמודובר.
– פון טרייר עשה עליי רושם אדיר עם "לשבור את הגלים", אהבתי גם את "רכבות לילה" וחטפתי בחילה באפקטיביות מ"הממלכה". אבל אחרי זה הוא התחיל קצת להימאס לי ולדוגוויל אפילו לא הלכתי. לזכור לו חסד נעורים? איך שהוא אין לי חשק.
– אני מקווה שמיזאקי זה "המסע המופלא" כי בחרתי בו על פי הסרט הזה בלבד. הוא היה כל-כך מיוחד ובאמת מופלא, שהוא הצליח לנצח גם את העבר של פון טרייר וגם את העבר וההווה של אלמודובר. וכך מצאתי את עצמי שוב עם הרוב…
ההצבעה שלי
ללא ספק אני מצביע בלב שלם לטקאשי קיטאנו.אומנם "אחי" לא היה משהו, אבל "זאטואיצ'י" היה מדהים וגאוני,וזיקוקין די נור גרם לי לבכות.את אלמודובר אני לא מכיר מספיק,את פון טרייר אני לא מכיר מעבר ל "ממלכה" החביב אבל לא יותר,ומיאזאקי-ראיתי רק את המסע המופלא.שאר הבמאים או שלא ראיתי סרטים או שראיתי סרט אחד,וזה לא מספיק בשביל לקבוע…כולנו יודעים שגם במאים גרועים לפעמים מבריקים (פול ורהובן-"גברים בחלל")…לכן-*קיטאנו***.
סקר על במאים זרים אופנתיים
אני יודע שהנטיה היא להיות מעיין אנטיתיזה לבון טון השניצקלייני וגם לפנות לאנשים שפחות מתמצאים ב"אופנות קולנועיות" אבל אני לא מבין איך, בתור אנשים שאוהבים קולנוע, בחרתם להשמיץ במאים ולעשות סקר כזה? "הספרדי הסוטה"? איזו מטרה זה משרת? וזה אמור להיות מצחיק?! ואל תגידו שזה בשביל האנשים שלא זוכרים מי זה אלמודובר. מה הבעיה? שאם תכתבו סקר "איזה במאי "זר" אתם מעדיפים" תתפסו כאליטיסטים?
בכל אופן, אני בחרתי את מייאזאקי כי אני אוהב אותו. מעטים הם הבמאים שבאמת טרחתי לראות את כל סרטיהם (כמעט, "נאוסיקה" ו"פורקו רוסו" עוד ממתינים).
יש עוד סרטים
של מיאזאקי שאפשר להשיג ב- DVD (חוץ ממונונוקי והמסע המופלא)?
זה מטוס! זה ציפור!
לא, זה מי-רז-אקי!
רז לא פה, אז אני אענה במקומו
והוא יתקן אותי אם אני טועה.
אפשר להשיג את 'שירות המשלוחים של קיקי' ואת 'הטירה בשחקים' (הנהדרים שניהם, כל אחד בדרכו) בגירסאות DVD מושקעות הכולל גם תרגום ודיבוב לאנגלית. אגב, את שני אלה ואת 'המסע המופלא' אפשר גם לקנות בשלישיה:
http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/B00008UA4E/ref=nosim/fisheye-20
מתישהו בקרוב ייצאו גם 'פורקו רוסו', 'השכן שלי טוטורו' ו'Nausicaa'. אם חופרים קצת יותר עמוק (או מזמינים ישר מיפן) אפשר להשיג גם סרטים נוספים.
כמה תוספות:
(הייתי מפנה לאתר שלי, אבל הוא כרגע סגור לרגל שיפוצים)
"לופן השלישי: טירתו של קליוסטרו" שהוא הסרט הראשון באורך מלא אותו ביים מיאזאקי, ניתן להשגה על DVD עם פס-הקול היפאני ודיבוב אמריקאי. יש ביקורת פה בעין הדג:
כתבה מספר 379
חוץ מזה, את "טוטורו" אפשר השיג על DVD כבר עכשיו – אבל ה-DVD הזה נחשב למאוד מאכזב – אין את הפסקול היפאני, ואין ניקיון דיגיטלי של התמונה או הסאונד. שווה לחכות להוצאה החדשה שהדג דיבר עליה.
לגבי אותה הוצאה, כמו גם "נאוסיקה" ו-"החזיר האדום" – היו אמורים לצאת בסוף אוגוסט על DVD, נדחו (על פי מקורות לא-רשמיים: לסוף ינואר 2005).
תודה
סליחה על האיחור המטורף
אבל רק עכשיו קראתי לראשונה את כל התגובות בסקר הזה…
רז- מיאזקי אחראי ללופין השלישי? הוא קשור גם לסדרת טלוויזיה? תוכל לפרט יותר?
ואם אני כבר פה בנושא הזה, רציתי לשאול אותך עוד משהו בקשר לשפה היפנית…
משהו ששמתי לב אליו כשראיתי את המסע המופלא ביפנית, ואתמול נזכרתי בו שוב כשראיתי את הסרט הראשון של אינו-יאשה… מה משמעות הסיומות השונות שהם מצרפים כל פעם לשמות הפרטיים של אנשים? כמעט אף פעם לא באמת שמעתי אותם אומרים את השמות כמו שהם כשהם פונים אחד לשני, בשני הסרטים, בעוד התרגום האנגלי כתב בעקביות פשוט את שמות הדמויות. סליחה על האוף-טופיקיות הקלה…
מיאזאקי ביים פרקים בסדרת הטלוויזיה הראשונה של ''לופן השלישי''
בתחילת שנות ה-70. למרבה הצער, אף אחד מהפרקים שהוא ביים בסדרה לא זמין כרגע ביבוא מערבי. אחרי "קליוסטרו" הוא ביים עוד שני פרקים בסדרת הטלוויזיה השניה (והמצליחה בהרבה) על לופן. הסדרה הזאת כרגע מופצת בארה"ב על DVD, א-ב-ל, הפרקים שמיאזאקי ביים הם באיזור הפרק המאה ארבעים ומשהו. ייקח זמן עד שהפרקים *האלה* יצאו על DVD.
יש לי תוכניות אופרטיביות להכין הרצאה על לופן מתישהו בהמשך השנה. אני מקווה שזה יצא לפועל.
לגבי סיומות – מדובר לרוב בתארי-כבוד שמתלווים לשמות המשפחה של אנשים שפונים אליהם – בד"כ אנשים שלא מכירים, או אנשים במעמד חברתי/מקצועי גבוה יותר. הסיומת הנפוצה היא "סאן" ("אדון" או "מר"). ישנן גם סיומות של כנויי חיבה – "צ'אן" לבנות ו-"קון" (Kun) לבנים.
ויש עוד, אך אני חושש שהיפאנית שלי החלידה קשות מאז סיום התואר הראשון. צריך לצחצח אותה בהזדמנות…
אאל''ט ''סמה'' - מישהו מכובד ממך
או לפחות ככה זה היה ב"שוגון" (הספר, לא ראיתי את המיני-סדרה).
אכן, פניה לאדם הנמצא במעמד חברתי (מאוד-מאוד) יותר גבוה
מהאדם הפונה אליו.
טוב, שם כולם נורא חשובים...
והספר מתרחש ביפן קדומה יותר מימינו, כך שהמעמדות חזקים יותר.
מעניין
לא היה מדובר בדמויות במעמדות חברתיים שונים (אני מדברת עכשיו על אינוישה), אבל אני משערת שזה באמת היה הכינויי חיבה האלה… זה ממש משעשע. D:
לופין השלישי משודרת כאן בטלוויזיה כל לילה… אני לא יודעת באיזה מספר פרק אנחנו נמצאים, אבל מעניין לדעת שזו *באמת* סדרה משנות השבעים! אני הייתי בטוחה שזה משהו מודרני שרק מצויר בסגנון כזה בשביל הקטע, ושזה יוצא להם ממש מעולה…
מקווה להיות במקום הנכון בזמן הנכון בשביל ההרצאה. :)
''כאן בטלוויזיה כל לילה'' אומר שההודעה הזאת נכתבת מיפאן?
''כאן בטלוויזיה כל לילה'' אומר שההודעה הזאת נכתבת מיפאן?
לא, מארה"ב…
זה, וזה צריך להיות ברור, בדיחה.
הכוונה ב"סוטה" צריכה להיות ברורה לכל מי שראה סרטים של אלמודובר. הוא עצמו, אני די בטוח, לא היה נעלב אם הוא היה שומע שקראנו לו סוטה, לא בהקשר הזה בכל אופן. ואני בטוח שגם קוסטריצה עצוב לפעמים, אבל אנחנו לא מצפים לתביעה בקרוב.
בדיחה
נדמה לי שהוא הבין שזו בדיחה, וטען רק נגד זה שהבדיחות נועדו לטשטש חשדות לסקר אליטיסטי מדי. אולי לזה נורטון מתכוון כשהוא מדבר על סאבטקסט…
הבחירה היתה לא קלה...
…למרות שזה לא ממש פלא שהצבעתי בסופו של עניין למיאזאקי.
פון טרייר – "לשבור את הגלים" ו-"רוקדת בחשכה" שלו נהדרים.
ז'אנה – מאד מאד אהבתי את "אמלי", ו"הנוסע השמיני 4" שלו גם כן השאיר עליי רושם חזק.
אבל לעומת כל האחרים שאני לא כ"כ מכיר (וגם לאלמודובר יש אחד או שניים טובים שראיתי), אין אין אין כמו מיאזאקי.
אני רוצה להצביע רגע לכיוון הרוב הדומם
כנראה שמבחינה הגיונית זה רק טבעי שרוב התגובות לסקר יהיו שבחים לבמאים שמובילים בהצבעות, אך שימו לב למצביעים שלא הגיבו:
למחמלבאף יש קול *אחד* יותר מאשר לקרופנקוף או מה-שלא-יהיה-שמו, הבמאי של "המורדים"!!!
המורדים: סרט רע, מגעיל
שהדבר הכי טוב שהיה בו (
למורדים, למרות שאני לא חושבת שמישהו מתכוון לראות אותו) הוא שמיה חוטפת איידס. ננה בננה.
חופש גדול. זה יעבור.
חוץ מזה, הוא אולי עשה את 'המורדים', אבל גם היה עוזר במאי ב'קמצ'טקה', שנחשב לאומנותי (נדמה לי).
אני הצבעתי עבור ה
.
מה לעשות, אני אוהב את הבמאים שלי אמריקאים.
הייתי שמחה לעזור
לשיפור המצב, אבל כבר הצבעתי (פעם ראשונה שעשיתי את זה בלי להסתכל במצב ההצבעה לפני כן…).
איך היה הסרט עם המורים הנוודים?
או-וה...
הלוואי שהייתי זוכרת, אבל זה היה מזמן.
הנסיכה מונונוקי
בהחלט סרט האנימציה היחיד שאני מכיר, שאפשר להגיד עליו שהוא יצירת מופת קולנועית, גם בלי קשר לאנימציה.
זה לא שפיקסאר לא עושים קולנוע משובח, וגם למיאזאקי יש עוד כמה סרטים מצויינים. גם "שלישיית בלוויל" מצויין ויש דיסני טובים, וכמה סרטים אירופאים לא מוכרים – אבל סרט האנימציה היחיד שבעיניי באמת נושא מסרים מורכבים ומתעלה לדרגת יצירה של ממש הוא מונונוקי.
…ובכל זאת, את "מתחת לפני השטח" (שהמסרים שלו, בסה"כ, די דומים) אהבתי יותר.
אגב
הסופרלטיבים שהורעפו על המסע המופלא עם צאתו לפני כשנה נזנחו משהו.
לפי הקוצנזוס באתר, עפ"י הסקר כאן.הרושם הוא שדעת רוב הגולשים (וגם דעתי) הוא שהנסיכה מונונוקי טוב יותר מהמסע המופלא. (אם כי כמובן, אין בזאת מלגרוע בנפלאותו של המסע המופלא, אבל בכל זאת).
סופרלטיבים בצד -
המסע המופלא הוא:
א. סרט ילדים. לפי הצהרתו של מיאזאקי (גם אם ברור שמבוגרים יכולים להנות ממנו מאוד).
ב. בעיקר "מופלא" (ח"ח למתרגמים?) – אבל לא מתעלה לדרגת יצירת-מופת.
ג. הרבה יותר פופולארי (בעיקר בזכות האוסקר).
מונונוקי הרבה פחות מפורסם, הרבה פחות "אכיל" (לא ממש לילדים, לא למאותגרים אינטלקטואלית) אבל הרבה יותר טוב.
לדעתי, כמובן.
'המסע המופלא' פופולרי יותר
בעיקר משום שהוא נצפה יותר,וזה בעיקר משום שהוא זכה בארץ להפצה ופירסום רחבים (הרבה) יותר, וזה, אפשר להניח, בעיקר בזכות האוסקר.
שכחת את זה שהוא הרבה יותר טוב.
אני מודה...
שהסיבה העיקרית לכך שאני בכל זאת מחשיב את "המסע המופלא" לסרט מצויין – יותר מסתם ממתק ויזואלי עם אווירה נהדרת – היא הפרשנות שלך (כאן בפישאיי) על הסרט.
אני מודה גם בכך שאני לא הבחנתי ברבדים שאת מצאת תוך כדי צפיה, אלא רק אחרי שקראתי אותם כאן, שחור על-גבי כחול-לבן.
ובכל-זאת, גם אם יש ב"מסע המופלא" רבדים נסתרים, כפי שמצאת, אני לא חושב שהם משמעותיים, חשובים ויחודיים כמו אלו שב"הנסיכה מונונקי", שכמותם קשה למצוא בקולנוע או בכלל.
ההשקפה לפיה אין רוע של ממש (ולמעשה, כל האנשים טובים מיסודם), אין "נכון" ו"לא נכון", אין עדיפות מוחלטת לאידאולוגיה אחת על פני אחרת ואין משמעות או תוחלת למאבקים ומלחמות – היא כזו שמדברת אלי אישית יותר מכל, והיא גם קיימת, בשלמותה או בחלקה, ברוב הסרטים שבמעלה הרשימה שלי: :מתחת לפני השטח", "סודות ושקרים", "מועדון קרב" וכמובן מונונוקי.
ובהקשר דומה...
הסיבה לכך שאני מתעב את פון-טרייר, היא שהוא דוגל בדיוק בהשקפה ההפוכה, לפיה יש טוב מוחלט ומולו רוע אינסופי, קיומי, מוחשי, בלתי נשלט ובלתי אמין בעליל.
זה עומד כנגד כל מה שאני חושב ומאמין לגבי האנושות, שמורכבת ברובה, לפי מיטב הבנתי, מבריות שמונעות קודם כל על-ידי עקרונות של נכון, מוסרי וטוב, גם אם הרבה פעמים היסוד האנוכי והאינטרסנטי באישיות שלנו (הוא – ולא היסוד ה"מרושע") גובר עלינו.
כמובן, האמונה הזו משפיעה לא רק על הטעם הקולנועי שלי, אלא גם על הנטיה הפוליטית שלי, אורח החיים שלי והבחירות שלי ביום-יום. לא פלא, לכן, שקוסטריצה ומיאזאקי אהובים עליי, בעוד שאת פון-טרייר אני בפירוש מתעב.
אז בעצם
אתה פוסט מודרניסט.
כן, אבל זה לא בהכרח קשור.
אני לא חושב שהפוסט מודרניזם מדבר על האנושות בתור גוף עם ערכי מוסר, או שהוא מניח שיצר לב האדם טוב מנעוריו.
אני מעדיף להגדיר את עצמי כהומניסט ואופטימיסט (חסר תקנה, יש לאמר).
אה, וכמובן...
שמאלני יפה נפש ועוכר ישראל.
כמובן.
גרגמל, זה ממש מחמיא לי.
עם זאת, אם הפרשנות שלי זה מה שהיה משכנע אותך שצ'יהירו עולה על מונונוקי, זה לא היה מספק אותי בכלל. מה הרלוונטיות של רבדים נסתרים אם אתה לא רואה שום רמז להם בזמן הצפיה? אנא השווה את הדרך שלך לדרך שלי לשפוט סרט: אם הוא גורם לי לפהק (למשל, מונונוקי) – רע. אם הוא גורם לי להגיד "מגניב!!1" (למשל, המסע המופלא)- טוב.
הרבדים באים אחר כך, תמיד אחר כך. אין לי בעיה לחקור ולהעמיק, נהפוך הוא, אבל אם זה מה שהיוצר/ים רוצה/ים ממני, כדאי שהם יתנו לי משהו טעים על פני השטח, כי אני לא עובדת בחינם.
בקיצר: לו אני במקומך, דווקא לא הייתי מסכימה איתי שהמסע המופלא מצוין.
תשמעי,
אם יצירה כלשהי נראית לי חלולה, ואח"כ בא מישהו ומסביר לי אותה, ואני מבין לפתע שהיא בעצם מלאת עומק, באופן כזה שגורם לי להסתכל עליה באופן שונה לחלוטין, אז כן – אני אעריך אותה מחדש.
במקרה של "המסע המופלא", התחושה שלי אחרי הצפיה הראשונה היתה שזה סרט מקסים והכל, אבל לא יותר מזה. כמו רוב האנשים, נטיתי לראות בו המון שאלות לא פתורות – כאלה שאפשר לאמר עליהם "נו, זו התרבות היפנית". למשל מיקומו של "חסר פנים" במשוואה. זו דמות שרוב האנשים תייגו בתור משהו לא לגמרי ברור, עד שבאת את ויצקת לתוכה משמעות (שהיתה, כמובן, קיימת במקור, אבל עמוק מתחת לפני השטח).
כמובן, קצת אחרי התגובה שלך הגיעה צפיה שניה בסרט הזה, ואז יכולתי להעריך אותו שוב, תוך התחשבות במידע החדש. החוויה, יש לאמר, היתה שונה לגמרי והרבה יותר מעשירה.
אגב, את מוחמאת בצדק. הפרשנות שלך היתה בודדה בים של תגובות, ולפחות כל מי שאני מכיר (בפישאיי ומחוץ לו) לא "עלה" על התובנות שאליהן הגעת. זה די נדיר – להיות היחידה שרואה משהו, ולהצליח לנסח אותו בבהירות שכזו עד שהוא הופך כמעט לברור מאליו.
אני ממש לא היחידה.
גם אין סיכוי שהייתי מגיעה לפרשנות קוהרנטית בכוחות עצמי. פשוט איחדתי כל מיני רעיונות ששמעתי מסביב לכדי פרשנות משלי (במיטב המסורת האקדמית…).
למשל התגובות של לורד סקץ' וליאה באתר האגודה:
http://www.sf-f.org.il/story?id=428
בהזדמנות זו
אפשר גם לינק לתגובה המדוברת שלך?
חיפשתי ולא מצאתי…
הנה (ארר, אם אני אצליח):
כתבה מספר 1634
קראתי את כל הפתיל שם.
מצטער, המחמאה בעינה עומדת.
כן, היו שם שברירי רעיונות והתחלות של ניתוחים, אבל שום דבר ממש קוהרנטי.
זה שהושפעת מדברים שקראת, זה ברור ומובן. אבל הקרדיט על התפירה של כל הרעיונות לכדי תאוריה הדוקה וברורה (שיש בה גם הרבה מאוד פרטים שלא הוזכרו על-יד אף-אחד מלבדך) – הקרדיט הזה שייך לך.
טוב, נו, אם אתה מתעקש.
כל מילה בסלע.
אני כל כך אוהבת את הסרט הזה…
איך מתחת לפני השטח נקרא באנגלית (או מי הבמאי)?
Underground - אמיר קוסטריצה
את 'ילדי גן העדן' ביים מג'יד מג'ידי,
עוד איראני דגול (או ככה אומרים).
תודה!
והוא גם הגאון שביים את "צבע גן עדן". במאי מעולה. גם הוא היה יכול להיכנס לסקר, אבל נוותר לכם, כי כבר יש איראני אחד ברשימה. בנוסף לכך שמעתי שיש לו נטיות אנטישמיות, אבל זה נתון לבדיקה, אז אל תתפסו אותי במילה, בבקשה.
מירה נאיר
ביימה את הסרט האמריקני המקסים "דוטי פרז מחפשת אהבה" בכיכובה של מריסה טומיי + אישה + היחידה שהצליחה לפרוץ את גבולות מדינתה הודו, הידועה בתעשיית הקולנוע הענפה שלה – "בוליווד" (נדמה לי שמייצרים שם הכי הרבה סרטים) ומכאן העדפתי אותה (העדפה מתקנת).
בחרתי בה למרות שעפ"י קריטריונים אובייקטיביים המאסטר טקשי קיטאנו לוקח בהליכה. הנ"ל שולט בכל המיומנויות הטכניות באורח מעורר השתאות, כך שאפילו במאי גדול כמו טרנטינו הוא עפר לרגליו (ובהזדמנות זו אני רוצה להמליץ לכולם על ז'אטואיצ'י המוכיח שוב את גאוניותו).
אגב זאטואיצ'י.
שאני מתכוון לראות בעתיד הקרוב מאד. טיפ קטן לחברי הקהילה.
על גב עטיפת הסרט בדי.וי.די. מופיע האורך הלא אנושי – 270 דקות (כמו היו זמנים באמריקה+שני פרקים של סיינפלד + סרט קצר של פרנסואה אוזון). וזה, חתיכת אורך מרתיע.
אבל בבדיקה בימד"ב, גיליתי שאורך הסרט הוא קצת פחות משעתיים. כנראה שהאורך הרשום כולל בונוסים וכאלה.
לתשומת לבכם.
איזה DVD?
''אגב זאטואיצ'י''
זה בכותרת.
בזון 1.
זאת התשובה שחיפשתי.
כמה מוזר
אני חשבתי שאני אוהבת קולנוע אמריקאי, עשיר באפקטים ומלוקק, אבל לאור הסקרים האחרונים אולי אאלץ לשנות את דעתי לגבי עצמי. בעוד שכבר כמה סקרים לא עניתי מחוסר צפייה בסרטים הנידונים, דווקא בסקר הזרים הנחשבים ראיתי כמעט מכל מועמד…
הצבעתי לאלמודובר. למרות שגררו אותי בכוח ל"דבר אליה" בהתחלה, הוא הפך לבמאי ששמו יגרום לי ללכת לסרט. אני סולחת לו על הסרטים המוקדמים הלא משהו ולו רק בגלל שריגש אותי כמו שמעט מאוד הצליחו בקולנוע, שלא לדבר על הסגנון והיופי שהולכים ומתחדדים מסרט לסרט.
שמתם לב ש
בסקר הזה מופיעות יחסית מעט תגובות "איך שכחתם את…!"?
איך זה יכול להיות? מה, יש כל כך מעט זרים טובים? או להיפך – הזרים המוצגים בסקר הם כ"כ, טובים, שאנשים מעדיפים לדבר עליהם ולא על מי שלא נבחר?
זרים או לא זרים?
נראה לי שזה בגלל שזאת רשימה של הבמאים ה"זרים" הכי פופולריים ומוכרים בתעשייה. כל הבמאים ברשימה זו הם במאים שהיית חושב עליהם אם היית צריך לבחור את ה'טופ 10' של הבמאים הזרים שאתה אוהב (אצלי לפחות). יכול להיות שזה נובע דווקא מבורות שלנו (שאנחנו לא כל כך מכירים או מתעניינים בבמאים זרים). יכול להיות שזאת בעיה שונה, שאלו הם הבמאים ה"זרים" המדוברים ביותר בעולם, ומהסיבה הזו אנחנו רואים את הסרטים שלהם, ולכן אנו לא טורחים לנסות ולהכיר במאים "זרים" אחרים.
כך או כך, אני עדיין חושבת שזה מצחיק לקרוא להם "במאים זרים", ולהחשיב את אמריקה כחלק מאיתנו לכל דבר. נראה לי שרובנו צברים ומדברים עברית רוב הזמן.
אוקיי - ''איך שכחתם את...''
לא חסרים במאים "זרים" ו"אופנתיים" אבל נדמה לי שהרשימה כאן מכילה את הבמאים שמעוררים את מירב ההייפ בארץ ובעולם (למעט קרופניקוף האיום).
אבל אין מחסור בבמאים אופנתיים, או סתם מוערכים:
עבאס קיארוסטאמי המהולל ("עשר") שכל המבקרים גומרים ממנו,
פטריס לקונט ("זרים אינטימיים") שאומנם לא נתפס כאופנתי אבל מוערך מאוד,
אלכסנדר סוקורוב ("תיבה רוסית" המהולל/המושמץ) עליו כבר הכל נאמר,
אקי קאוריסמאקי ("איש ללא עבר" הישן קצת) הוא במאי מאוד מוערך אבל לא עשה השנה סרט שיחזיר אותו לתודעה,
מיכאל הנקה שנשכח גם כן ("משחקי שעשוע" – אחד הסרטים האהובים עליי!, "המורה לפסנתר", ו"זמן הזאב" שלא הגיע להקרנה מסחרית לארץ),
פרנסואה אוזון המאוד אופנתי שמשום מה לא נכנס לכאן ("8 נשים", "בריכת שחיה"),
קלוד שברול, שאורי קליין מעריץ ("שיקוי לילה", "פרח הרוע").
אה, בטח, שברול
ההוא שכה הטיב לתאר את הבורגנות הצרפתית. מה אתם חושבים עליו? אני נרדמתי בכל סרט שלו שניסיתי לראות.
חסרים לי עוד כמה
אבל יכול להיות שהם נחשבים כבמאי עבר כבר.
ניקיטה מיכלקוב הרוסי עם השפם(אני מקווה שזה הוא) – הבמאי של "שמש בוגדנית" – אחד הסרטים החביבים עלי.
טורנטורה האיטלקי הרגשן (סינימה פרדיסו)
ואיך שכחת את...
וונג קאר-וואי ההונג-קונגי ('מצב רוח לאהבה') וצ'אן-ווק פארק הקוריאני ('אולדבוי'), שהולכים ומתאפנתים מרגע לרגע.
נכון
באמת היה לי חסר קצת במאים מהמזרח הרחוק ברשימה.
ברור שמיאזקי
הצבעתי בשמו של אח שלי.
אבל לדעתי עדיין יש לו סרטים טובים גם אם הוא לא הבמאי הכי הכי.
אחיך זה המוזר?
אחיך זה המוזר?
לא מדויק. הוא בחור נורמלי לחלוטין, חוץ מכמה העדפות מוזרות.
אבל חוץ מזה הכל בסדר.
ותודה ששאלתם.
אוי אלוהים!
התלבטות קשה מנשוא!
מצד אחד- מיאזאקי, במאי נהדר לכל הדיעות. אחראי לכמה מסרטי האנימה הטובים ביותר שראיתי (וראיתי). מצליח לרגש בסרטים כמו שמעולם לא התרגשתי. ו… ו… אחלה במאי!
מצד שני- קיטאנו! שאני גרופית שלו אך ורק בגלל סרט אחד- קיקוז'ירו. הסרט הכי חמוד שאי פעם נוצר. סרט מצחיק, מתוק, עצוב (אבל במידה), מרגש, מעלה חיוך כל פעם מחדש (אני נשמעת כמו טריילר רע או שזאת רק אני?) ומכבב במשך שנים ברשימת הסרטים האהובים ורשימת "אז-מה-אם-זה-זר-ומוזר-תיראה-את-זה-יא-פוץ!" שלי.
בחרתי מיאזאקי. אך ליבי תמיד יהיה נתון לקיקוז'ירו. *מבט נזעם לעבר הסאונד טרק הצרוב של קיקוז'ירו והאנתיקה המנגנת שלא מסכימה לנגן! מרר…*
קיבלת שניים במחיר אחד.
כי את הפסקול של "קיקוז'ירו", כמו את הפסקולים לכל סרטיו האחרים של קיטאנו (מלבד "זטואיצ'י") הלחין היסאישי ג'ו, שבמקרה הלחין גם את כל הפסקולים לסרטיו של מיאזאקי (מלבד "קליוסטרו").
וואלה? גם ליפנים יש ג'ון וויליאמס?
בחירתי
אלמודובר – ראיתי רק סרט אחד של אלמודובר 'הרגלים מגונים'
ולמרות כמה סצינות מגניבות בהחלט (נזירות מזריקות הרואין ונמר רעב) וזוויות צילום מעולות. הסרט לא השאיר בי רושם עז ורק סרט אחד זה בהחלט לא מספיק.
זא'ן-פייר ז'אנה – אם מדברים על במאי שיש לי ממנו ציפיות זה זא'ן-פייר ז'אנה, 'אמלי' היה פשוט מעולה, 'הנוסע השמיני 4' לא כ"כ…
אבל אני כ"כ מצפה לראות את היצירות הקודמות שלו – 'דליקטסן' ו'עיר הילדים האבודים' (בעיקר את 'דליקטסן' הסרט נשמע כ"כ מטורף…) הוא בהחלט מדורג גבוה אצלי.
ז'אנג יימו – לא ראיתי אף סרט שלו, או לפחות לא הייתי מודע לזה שהסרט שלו לכן נדלג עליו.
מחמלבאף – ראיתי את 'ליקוי חמה בקנדהאר' ורק בגלל הסקר הזה ידעתי שהסרט שלו (לא ממש התעניינתי בסרט אח"כ) שוב, סצינות בלתי נשכחות אבל סרט אחד זה לא מספיק.
מיאזאקי – לצערי לא יצא לי לראות אפילו סרט אחד שלו (כשתיהיה ספריית וידאו בעיר 'הנסיכה מונונוקי' בין הסרטים הראשונים שאקח)
מירה נאיר – עד לסקר הזה לא שמעתי עליה
קוסטריצה – ראיתי את 'שעת הצוענים' ו'חתול שחור חתול לבן' אהבתי אותם, אבל שניהם היו מאוד מבולגנים בהתחלה ולקח לי זמן להתחבר לסרט ולסגנון של קוסטריצה…
טקשי קיטאנו – ראיתי חלק מ'זיקוקין דינור', לא ממש התחברתי אבל אני אתן לו עוד סיכוי.
אזקיאל קרופניקוף – ראיתי קצת מהסדרה, מטורף לגמרי.
פון טרייר – בחרתי בפון טרייר דבר ראשון בגלל שאני קודם כל אוהב את הסרטים שלו, נהנתי בכולם (אני לא מסוגל לראות את 'לשבור את הגלים' יותר) אני אוהב את הסגנון שלו.
דבר שני, אפשר להגיד על כל במאי ברשימה הזאת (כל אלה שראיתי לפחות) שאפחד לא עושה סרטים כמוהם, אבל פון טרייר זה שונה. אני לא חושב שיש במאי הפועל כיום ש"מעיז" לעשות את מה שפון טרייר עושה, זה ישמע מאוד פלצני אומשו אבל הוא כל הזמן בודק את המדיום, 'האידיוטים' ו'דוגוויל' הם בין הסרטים היותר מיוחדים שראיתי. והטריילר של 'רכבות לילה' פשוט היפנט אותי, לא קשה לראות שזה סרט מיוחד.
הדבר הראשון ששאלתי את עצמי, אם הייתי במאי, איזה במאי הייתי רוצה להיות ?
כולם טובים כולם חכמים וכולם יודעים את התורה, אבל פון טרייר…
בקשר לאלמודובר
יצא לך לראות את אחד הסרטים הפחות טובים שלו. אם הסיגנון מצא חן בעיניך, אבל הסרט נראה לך לא מלוטש מספיק וקצת בוסרי, כדאי לך לנסות את הסרטים היותר מאוחרים שלו – "הכל אודות אמא", "דבר אליה". הם מסוגננים, מוטרפים, יפים מאוד והרבה יותר מלוטשים ובשלים. בעיני הם גם מאוד מרגשים.
המראה
מישהו יודע מי ביים את "המראה"?
מה עם הרוסי?
ניקיטה מיחלקוב כמובן. (אם ככה מאייתים את זה)
"שמש בוגדנית" היה אופנתי לפני כמה וכמה שנים אבל בהחלט סרט ענק של במאי מוכשר…
אמנם לא אלמודובר אבל אם האיראני זכה לאיזכור…
(ד"א למי שעוד לא ראה את "שמש בוגדנית" ולא מפחד מאותם במאים זרים…יאללה!)
מה עם הרוסי?
גם אני חשבתי עליו ועל הסרט הספציפי הזה (וגם כתבתי שהוא חסר באחת התגובות הנידחות שלי כאן…). באמת סרט גדול שנשאר להרבה זמן בלב.
האיטלקים
הם יוצרי הסרטים הזרים המועדפים עלי.
בעיקר ג'וזפה טורנטורה (סינמה פראדיסו, כולם בסדר, מוכר החלומות) וגם גונבי האופניים, הדוור, ועוד סרטים רבים.
(וגם סרטים אמריקאים של במאים איטלקים, כמו סרג'יו ליאונה – "הטוב, הרע והמכוער" ועוד.)
אהבתי גם את הסרטים הסיניים המעטים שראיתי ("חוג שמחת המזל", אני יודעת שזה אמריקאי אבל גם "חצי סיני", ו"הפנסים האדומים" הם הזכורים לי ביותר) אבל לא יכולה להצביע להוא עם האקשן.
מכל אלה שבסקר פשוט לא ראיתי כמעט כלום, לכן לא הצבעתי.
אולי תשמחי לדעת
ש"ההוא עם האקשן" אחראי גם לפנסים האדומים.
http://imdb.com/name/nm0955443/
כן,
קצת מצחיק לקרוא לו "ההוא עם האקשן" לאור זה שבסרטים שלו עד 'גיבור' לא היתה טיפת אקשן, אבל 'גיבור' הוא הסרט שלו שהכי הרבה אנשים כאן ראו, אני מנחש, ועל פי הטריילרים ל'בית הסכינים המעופפות' הוא נשאר בנישה הזו.
אתם סגורים על זה
שהיא לא התכוונה ל"נמר דרקון"?
שמחתי לדעת, כן
אתם אלה שקראתם לו ככה, אז מה אני אשמה, ומאיפה לי לדעת? :-P
עכשיו אני יכולה להצביע עבורו בלב שקט. תודה :-)
מוזר... פעם אחרונה שראיתי את הסקר אלמדובור ניצח... שיניתם משהו?