 |
||
| האם הסרטים שאתם רואים תורמים לאבולוציה הרוחנית שלכם? ידענו שלא. כדי לתקן את המצב, אתם מוזמנים למעגל הקולנוע הרוחני החודשי במסעדת '24 רופי' בת"א, לסרטים שיעשו לכם טרנספורמציה של התודעה הקולקטיבית. |
24.08.2004
|
|
יומית
האם הסרטים שאתם רואים תורמים לאבולוציה הרוחנית שלכם? ידענו שלא. כדי לתקן את המצב, אתם מוזמנים
למעגל הקולנוע הרוחני החודשי במסעדת '24 רופי' בת"א, לסרטים שיעשו לכם טרנספורמציה של התודעה הקולקטיבית.
האם הסרטים שאתם רואים תורמים לאבולוציה הרוחנית שלכם? ידענו שלא. כדי לתקן את המצב, אתם מוזמניםלמעגל הקולנוע הרוחני החודשי במסעדת '24 רופי' בת"א, לסרטים שיעשו לכם טרנספורמציה של התודעה הקולקטיבית.
אוי, זה נשמע כ''כ פלצני... / :
אני נוטה להסכים
ומה עם המועמדים לאוסקר הישראלי? מחר?
אתמול.
כתבה מספר 2302
ניגוד
נראה לי ש"המעגל הרוחני" הזה הומצא על ידי אנשים שפשוט לא אוהבים קולנוע.
איזה צירוף מקרים
בדיוק אתמול ראיתי סרט תאילנדי רוחני בסינמטק, על נזיר צעיר שיוצא מכפרו לעיר הגדולה כדי להשיב את ראש הבודהה שנגנב… ובדרך מכניס מכות רצח לחצי מהעולם התחתון של בנגקוק, ועושה את זה בכישרון ובחינניות משכנעים יותר אפילו מג'קי צ'אן בימי גדולתו. אוחח, *אמנות לחימה* במלוא מובן המלים, פשוט תאווה לעיניים. וגם מצחיק לעתים קרובות. השחקן הראשי, שמו פרח מזכרוני, יודע ללא ספק לזוז, וגם נראה לא רע. אם הוא יעשה משהו בקשר לקולו הצפצפני קמעה , הוא יכול להתחיל לפזול לעבר כס המלך ברוס ירום הודו (לא ג'ים קארי…)
הסרט נקרא אונג באק
(תנסו להגיד הרבה פעמים ברצף:
you must bring ong-bak back), ויאיר רוה טוען שאם נלחץ על המפיקים הם יביאו אותו להקרנות מסחריות. בוודאי. ואם נלחץ על שחקני מכבי חיפה הם ישחקו כדורגל ברמה אירופאית
מה שכן, אם אתם בטוחים שאלימות מזרחית זה מגניב רק על סמך הרושם שנוצר בקיל ביל, think again. בניגוד לאווירת הקומיקס המלוטשת של טרנטינו, שבה הדם משפריץ בממטרות מעוצבות ולאף אחד לא ממש כואב, כאן דואגים במסירות להבהיר לקהל שהעסק הזה *כואב*. לא לבעלי לב חלש. (לא שהסרט מתיימר לריאליזם בכל מובן שהוא, וכמובן שהגיבורים סופגים הרבה מעל ליכולת אנוש ונשארים על הרגליים, אבל את הכאב הם אוהבים להדגיש. גם הילוכים חוזרים הם אוהבים. ושוב א ו ה ב י ם.) גם העלילה היא לא יותר מכמה תפרים קלושים בין סצנות האקשן, אם כי נוכחותו של הבודהה יוצרת שינוי מרענן מהשגרה ההוליוודית. בכל מקרה, לאוהבי אמנויות לחימה, זה הדבר האמיתי שאלף אייג'נט סמיתים ביחד לא מגיעים לקרסוליו.
איזה צירוף מקרים
חחחחח כן, תמיד יאיר רווה חושב שהאנשים שקוראים את הטור שלו ב"העיר" הם קולנוענים אקטיביסטים ולא סתם תל אביבים פלצנים
היום ראיתי ביס את הסרט
'כדורגל בסגנון שאולין' ופשוט התפקעתי מצחוק ממנו. הסרט ממש חמוד עם סצינות אקשן מומצאות ומצחיקות וצריך ה-ר-ב-ה סיספונד כדי ליהנות מהסרט, אבל זה אפשרי.
עד היום לא צלחתי צפייה
של יותר מכמה דקות בו. לא בגלל הסיספונד אלא בגלל שמדובר בעותק מדובב לאנגלית (העותק שיש ל-yes נרכש מאולפני מירמקס).
שונא דיבוב.
בתור מעריץ של הסרט
אני חייב לציין שהגירסה האנגלית הרבה יותר מצחיקה ומוצלחת מהמקורית (יש לי אותה על המחשב)
ובלי שום קשר לסרטים שמציגים שם, אני ממליץ בחום על המסעדה הנ"ל.
איזה צירוף מקרים
זה הדבר האמיתי, בניגוד לעשרות אלפי סרטים אחרים שיצאו מאולפנים ביפן ובהונג-קונג?
הרשה לי להיות מפוקפק.
אתה לא צריך את אישורי
כדי להיות מפוקפק
אבל איפה ראית שהנגדתי את הסרט הזה לתוצרת ההונג-קונגית או היפנית? אייג'נט סמית הוא יליד הוליווד, למרות שהוא משוויץ בשורשים הונג-קונגיים כביכול. וטרנטינו "עשה לאמנויות לחימה מה שפורנו עושה לטנטרה".
מה שכן, הסרט הזה בכל זאת הדליק אותי יותר מרוב הסרטים ההונג-קונגיים שאני זוכר – העריכה יותר עדכנית, הקצב יותר סוחף, ההומור קרע אותי מצחוק, והבחור הזה (ששמו טוני ג'א, מסתבר) זז כמו שד. מצד שני, זה בטח קשור גם לזה שראיתי אותו על מסך גדול.
אף כי ראתי רק בקרובים
וחלקים קטנים זה כנראה ובאמת בליגה
אחרת (בלי חוטים אמרתי כבר?)
ואולי הכי מרשים
לא השתמשו באף חוט בכל הקפיצות
כן הוא עשה את הכול בעצמו +(טרמפולינה)
מעניין אם אלה אותם אנשים שהציאו קורס בנושא ''יציאה מהמטריקס''
לפי הפסקה הראשונה בקישור, אני יכול רק להסיק שלא מדובר באנשים שראו הרבה סרטים לאחרונה. למעשה, התיאור של הסרטים בקולנוע כאלימים, ריקניים ובעלי איכות ירודה רומז שני דברים:
1.הם לא ראו את קיל ביל.
2.הם מקשרים באופן אוטומטי בין אלימות לרדידות, תוך התעלמות מהעובדה שקולנוע הוא גם אמצעי בידורי ושסרטים יכולים להיות אלימים ובו זמנית גם עמוקים. הגישה של המארגנים היא פשוט מתנשאת.
בסה"כ, הרעיון נשמע לי עמוק בערך כמו שיר של שוטי הנבואה. הכוונה נחמדה, אבל "יושב שם רוצח, עם עין של רע" זה לא עומק, אלא סתם כתיבה גרועה*.
*בלי לפגוע במעריצים של שוטי הנבואה, אבל השורה הזו באמת חלשה.
זאת לא שורה גרועה
צריך פשוט להיות מעריץ של שוטי הנבואה כדי באמת לאהוב את השירים שלהם, אפילו אם לוקח קצת זמן להתחבר לחלקם (וזאת דווקא שורה שמצאה חן בעיני ישר מההתחלה).
צריך לאהוב אותם כדי לאהוב אותם?
איפה ראית שאמרתי את זה?
אמרתי שצריך לאהוב אותם כדי להתחבר לשירים שלהם.
אישית, בתור מעריצה שלהם, אני אקבל בברכה כל שטות שהם יעשו. טוב, כמעט.
ואתה בטח חשבת
"מה הסיכוי שבדיוק יעבור פה מעריץ שרוף של שוטי הנבואה שאוהב דווקא את השורה הזו של השיר".
אני?
אני רק תוהה באשר לטאוטולוגיות.