רכבת השבחים ל"אנדור" הולכת לצאת ממש מכאן בעוד פיסקה אחת ולטוס בשלוש מאות קמ"ש, אז מי שמחפש ביקורת שתגיד לו מה לא טוב בסדרה הזו (כלום) הגיע למקום הלא נכון. ראו הוזהרתם.
רבים יגידו שאחת מהבעיות הגדולות של "מלחמת הכוכבים" בגלגולה המודרני יותר הוא חוסר המעוף. אנחנו צופים שוב ושוב באותם סיפורים, באותם ביטים עלילתיים, ולא עוזבים את משפחת סקייווקר האומללה לנפשה. 'המנדלורי' ניסתה לעשות משהו שונה ואי אפשר להתכחש להצלחה שלה, אבל כבר בסוף הפרק הראשון היא התחילה לרכב על אחת הדמויות הכי מפורסמות של הסאגה. חוץ מזה, אולי לצופים רבים מלא רפרנסים לא אמרו כלום אבל הסדרה השתמשה בבלי סוף מושגים ודמויות מסדרות האנימציה או הרחבות אחרות של היקום. ובואו לא נדבר אפילו על שיקוצים כמו "אובי ואן קנובי", שהרסו מיתולוגיה מושלמת רק כדי לספר סיפור שלא היה חסר לאף אחד.
התקווה היתה איפוא שיום אחד יבוא מישהו אמיץ מספיק כדי לספר סיפור זר ושונה לגמרי, משהו מרתק באמת, שינצל את רוחב היריעה האפשרי של היקום כדי להפתיע אותנו, להציג משהו שעוד לא ראינו. מי ידע שדווקא פריקוול לפריקוול, שעל הנייר נשמע כמו הרעיון הכי מיותר בעולם, יהיה האחד שהגלקסיה חיכתה לו ויצליח לספר את הסיפור המקורי והחדש דווקא מתחת לאף שלנו. נסתרות דרכי הכוח.
אפילו דבר טריוויאלי כמו תיאור העלילה קצת חמקמק במקרה הזה. בעיקרון, "אנדור" עוסקת בקסיאן אנדור, אחד המורדים הראשיים בסרט "רוג אחת", אבל כאן הוא עדיין סתם פושע קטן שחי מלגנוב גרוטאות ולהשיג עליהן מחיר טוב בשוק השחור. הוא מחפש מישהי שקשורה לעבר שלו בגזרה תעשייתית שנקראת "מורלנה 1" ונמצאת על כוכב הלכת "פריקס", אבל בעקבות תקרית פתאומית הופך להיות מבוקש על ידי כוחות האבטחה של הכוכב – שהם לא האימפריה עצמה. עדיין לא, בכל אופן; בינתיים אלו קבלני משנה מקומיים שהאימפריה מעסיקה כי היא בעצמה עסוקה וגדולה מדי.
אבל כל הפיסקה האחרונה לא מכינה אפילו טיפ-טיפה למקומות אליהם אנדור לוקחת את צופיה. התיאור האמור מכסה בערך רבע שעה מהפרק הראשון, ומכין את הפרמיס של שלושת הפרקים הראשונים – אבל מיד אחר כך, הסדרה לוקחת סיבוב חד ומעבירה אותנו למשימה חדשה בלוקיישן חדש, ובדיוק כשחשבתם שהבנתם לאן זה הולך, שלושה פרקים אחר כך זה קורה שוב. וארבעה פרקים אחר כך עוד פעם, רק שבפעם השלישית הזו אנחנו גם חוזרים לעלילה של הפרקים הראשונים וסוגרים אותה בצורה מספקת ומרשימה.
הבניה החכמה הזו היא בעצם התמצית של הבסיס לסדרה המעולה שהיא "אנדור": כתיבה שיטתית של סיפור מבריק, שהיא מוצלחת בפני עצמה עוד לפני שנדון על הקשר לעולם "מלחמת הכוכבים". לכל דמות פה יש תפקיד עלילתי והיא גם מאופיינת היטב במינימום זמן המסך האפשרי, וכל קו עלילה גם משתלב בסיפור הגדול אבל גם עומד בפני עצמו; ובדיוק כשתחשבו "רגע לאן הסיפור ההוא הולך זה קצת מתפרק פה" אז תקבלו תשובה שמוברגת היטב לכל השלבים שראיתם עד עכשיו.
מה שמוביל אותי ל"מדוע זאת לא רק סדרה מצויינת, אלא הדבר הכי טוב שיצא מסטאר וורס מאז פרק 8": כי את כל הסיפור הנהדר הזה הכניס היוצר טוני גילרוי ללב ליבה של האימפריה שכבר חשבנו שראינו ממנה הכל. זאת סדרה של מלחמת הכוכבים, שמתרחשת בעולם המוכר לנו, אבל ממש מהר היא חובטת לנו בפרצוף ומסבירה לנו כמה לא באמת הכרנו שום דבר. היו ב"רוג אחת" כמה רגעים שהמחישו את הוייב המלוכלך והאכזרי של חיים תחת אימפריה רצחנית ושיכורת כוח, אבל עד סוף הסרט עם קרב החלליות הענק והארוך מדי שכחנו מהם; כאן זה פחות או יותר הקטע לאורך כל הדרך.
הכתיבה מדהימה גם בריאליסטיות שלה. האכזריות של המכונה מגיעה כאן לביטוי חזק שעומד בכבוד גם בהשוואה לסדרות פשע מוכרות ומהוללות. הקלות שבה נלקחת החירות מאנשים, המחיר הזול להכאיב של חיי אדם; ומה שהכי משמעותי זה שכל הנבלים כאן רחוקים שנות אור מההוא עם הקסדה השחורה וקשיי הנשימה. הם לא מונעים על ידי אהבה נכזבת או תאווה אדירה לכוח, הם פשוט פקידים בחברת ענק פשיסטית שמתגמלת אותך על רעיונות חדשים לרמיסת הנתינים הפשוטים והשליטה בחיי היומיום שלהם – לראות למשל את המפקחת מירו יצמרר אותי כעת יותר מחרב אור אדומה שכבר ראיתי מיליון פעם.
מה שפוגע בנקודה אפילו עוד יותר מדמויות הנבלים, הן דמויות הגיבורים. את מחירם הזול של חיי אדם אצל הנבלים אנחנו מכירים, אבל לא כל כך את המחיר היקר להחריד של המאבק למען החופש, ולא את הדרך המפותלת והמרגיזה שמורכבת מהמון פעולות לא הרואיות בכלל שבכל זאת חייבים לבצע. לממן פעילות של מרד, אפילו נידחת, מתברר כמשהו מאוד לא פשוט.
זהו דבר נוסף שעובר כחוט השני בשנים עשר פרקי הסדרה: האיטיות, המתודיות. דברים לא קורים סתם כי צריך להגיע לטוויסט העלילתי הבא; כל אירוע מוביל לאירוע אחר. כל מהלך נגרם בגלל מהלך שקדם לו. אם צריך לארגן משהו, אז זה דורש זמן, וסבלנות, ומשאבים, ויהיו לזה מחירים. אולי זה עלול להרחיק צופים קצרי רוח, אבל זו תהיה טעות לנטוש, כי התגמול על הסבלנות הזו מפצה על ההמתנה בריבית דריבית. וכל זה מבלי להרחיב על הצורה שבה הסדרה סומכת על צופיה שוב ושוב, ולא מאכילה בכפית בשום שלב; אין כאן קלוזאפים מיותרים של דרמה ולא רגעי הפנמה של אירועים, ואם דמות פלונית אומרת "אנחנו שבעה בצוות" ויש מסביב רק שישה, אף אחד לא ישאל במקומכם "רגע איפה השביעי" כי חבל על הזמן – התשובה תגיע בהמשך ותקבלו אותה יחד עם הדמויות.
ומה עוד יותר מדהים? שאיכשהו, למרות הסיפור שהוא בעיקרו תפור ומהודק כמו המדים המגוהצים של המפקחים במשרד לביטחון האימפריה, גילרוי עוד מצליח להכניס כאן מסר מפתיע על כוחה האכזרי של המקריות, שבעולם של אימפריה פשיסטית כזו יכולה להיות גרועה בהרבה מסיכוייך למות בקרב אקדחי לייזר.
הביצוע של התסריט המצוין הזה נעשה ללא רבב בזכות שני דברים עיקריים: ויזואליה מוקפדת בטירוף שמשרתת ברצף את הריאליזם ה"מלוכלך" של הסדרה (אפילו הפתיח הקצר מרהיב ממש), ושחקנים מעולים אחד אחד. את הויזואליה צריך פשוט לראות כדי להתרשם, אז ארחיב על הצד השני של ההצלחה הזו: השחקנים. דווקא דייגו לונה עצמו לא קופץ מהמסך בהופעה היסטרית, למרות שהוא עדיין מצוין; אלו דמויות המשנה שסביבו שמפגיזות כל אחת בתורה, ושתיים מתוכן מעלות את הרף ל"חבר'ה שם באמי, אם אתם לא נותנים לאחד מאלו פרס אפשר לסגור את המועדון".
כי אדריה ארג'ונה נהדרת בתפקיד מכרה/חברה של אנדור, פיונה שו מגלמת את האמא המאמצת שלו ומקבלת לקראת הסוף נאום הירואי פנטסטי שבסיומו כמעט מחאתי כפיים, דניז גוב מצמיתה בתפקיד המפקחת המוצלחת מדי של האימפריה, ג'נביב אוריילי עושה יופי של עבודה בתפקיד הסנאטורית מון-מותמה שצריכה לתפעל את כלכלת המרד מאחורי הקלעים וקייל סולר מצליח לגרום לנו אמפתיה לדמות נבל מטופשת-לכאורה שעל הנייר ממש לא אמורה לעבוד.
אבל כל אלו מתגמדים למול הופעת היחיד של שני שחקנים נפלאים הזוהרים מעל כולם: סטלן סקארסגארד ואנדי סרקיס. סקארסגארד מגלם סוחר נשק מסתורי שמפעיל את המרד המתהווה, ובגלוי הוא סוחר עתיקות מכובד שמחזיק את החנות שלו בלא פחות מאשר קורוסנט עצמו, העולם של הסנאט. הוא מדהים בגילום שתי הזהויות עד לניואנסים הקטנים ביותר, ובדיוק כשהתחלתי להתרגל לנונשלנטיות שבה הוא עשה את העבודה הזו, גילרוי כתב לו מונולוג מדהים שטס מבחינתי להיכל התהילה של המונולוגים הגדולים בטלוויזיה מכל הזמנים.
לידו, עם פחות זמן מסך אבל מותיר רושם עז לא פחות, נמצא אנדי סרקיס. להרחיב על התפקיד שלו יהיה קצת ספוילר, אז אסתפק בלומר שגם הוא מקבל מונולוג מוטיבציה יפהפה ושהצורה בה קו העלילה שלו נסגר היא מופת לכתיבה ולביצוע של דרמה ריאליסטית.
אז כן, "אנדור" היא סדרה מוצלחת, בוגרת, מושקעת, ותאמינו לי שגם אחרי אלף מילה עוד נותרו לי שבחים להגיד עליה (קרב החלליות הקצר והיחיד בכל העונה, למשל, מצליח להיות מגניב יותר מסיקוונסים שלמים בשלוש העונות של המנדלורי). בדיעבד, היא גורמת להבין שהקטעים הטובים של "רוג אחת" אכן שייכים לטוני גילרוי, שהפעם קיבל את המושכות לבדו והנפיק משהו שהוא (קרוב מאוד ל)יצירת מופת. אז לא שהייתי מנחש את זה בתחילת השנה, אבל "אנדור" היא סדרת השנה שלי וגם של כמה שנים טובות אחורה; נותר רק לחכות לעונה השניה כדי להוריד את המילים שבסוגריים מהמשפט הקודם.
ובסוף-סוף הפרק האחרון ישנה סצנת-אחרי-הכתוביות קצרצרה שסוגרת פרט קטן של אחד מקווי העלילה בעונה, ומצליחה בו זמנית גם להיות רפרנס נהדר לעולם המוכר וגם להמשיך עם התימה העקבית שלה עד הרגע שאחרי האחרון.
ראיתי נכון? ביקורת משתפכת על סדרה שמשודרת בדיסני פלוס?
צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין.
עושה חשק לראות את הסדרה.
אגב, אני מתכנן לצפות בסדרה בחלקים וחשבתי שאם הסדרה עצמה מסודרת בשלשות זה יכול להיות חלוקה טובה (1-3, 4-6, 7-9, 10-12), אבל מהביקורת פה הבנתי שאחד החלקים הוא ארבעה פרקים, אז אשמח לדעת מה בדיוק החלוקה של הפרקים כדי שאוכל לחלק את הצפייה בצורה טובה.
אה, עכשיו אני שם לב שכן מתוארת החלוקה בצורה מדוייקת בביקורת
1-3, 4-6, 7-10, 11-12.
מעניין איך חווית הצפיה כשצופים בחלוקה שכזאת לעומת הצפייה השבועית של אלה שראו את הסדרה כשהיא שודרה.
פרקים 1-3 ו-4-6
הם אכן שני סיפורים שממש עומדים בפני עצמם (פרק 6 מרהיב ממש). פרק 7 הוא די פילרי, ולקראת סופו נפתח קו העלילה שיסתיים בפרק 10 (שהוא לטעמי הפרק הטוב בעונה). שני הפרקים הנותרים סוגרים קצוות.
היי מעולם לא ראיתי את מלחמת הכוכבים
זה אף פעם לא עניין אותי .
האם אני יכול לראות את הסדרה הנל?ֶ
כי אני מבין שהיא פריקול של פריקול כזה אז אני אמור להבין , לא?
למעט רפרנסים או משהו
לא ממש.
היקום של סטאר וורס בנוי בצורה שאופטימיזציית הצפייה מתעדפת יציאה כרונולוגית.
אהה טוב בסדר לא נורא
(ל"ת)
בנוגע לסדרה הזו, זה פשוט לא נכון
באמת שכדי להבין אותה אין כמעט כלום שצריך לדעת.
לדעתי אתה תהנה מאד
מה שאתה צריך לדעת זה שיש גלקסיה שנשלטת על ידי אימפריה דורסנית וחסרת רחמים. וזהו. אפילו הרפרנסים שתפספס מועטים מאד.
לחחח סבבה תודה בעזרת השם אתחיל בקרוב
אני אנסה
מקסימום אראה שאני לא מבין כלום ואפרוש
תודה חברים
סדרה חסרת נשמה.
פרשתי אחרי שני הפרקים הראשונים, ואחרי ההילולה חזרתי לעוד שניים ואחרי פרק 4 החלטתי לפרוש סופית מהעינוי.
דמויות דלוחות, עלילה גרועה, בימוי בינוני להפליא. ומתוך חוסר המעוף הכללי הזה אפשר לשבח רק את הארט דירקטורים שיצרו כאן אסתטיקה נהדרת. רק חבל שהיא מוקפת בכתיבה ובימוי לא ראויים.
ביקורת מצויינת! לא הזכרת את B2EMO שגונב את ההצגה בכל פעם שהוא מופיע. כמעט גרם לי לבכות בפרק 11
סדרה נפלאה שבהחלט מביאה מימד אמיתי וחדשני לסדרת מלחמת הכוכבים. זו למעשה הסדרה שהופכת את כל הסיפור של מלחמת הכוכבים מסיפור משעשע על גיבורים ונבלים שמיועד לילדים לסיפור בוגר על מאבק כנגד דיכוי והמחיר ועל כך שגם המערכת המדכאת וגם הלוחמים נגדה הם בסופו של דבר בני אדם…
אין לי מילים להוסיף על הביקורת המצויינת. ממליץ לקאות בכל מחיר.
לא מבין את הביקורות השליליות ועל מה הן מתבססות…
האם היא מתאימה למי שלא עוקב אחר היקום הזה?
ראיתי את שני הסרטים הראשונים (יענו פרקים 4 ו5) ואת הכוח מתעורר. אין לי יותר מדי רגשות לכאן או לשם לגבי היקום של star wars ואין לי כוונה להשלים במרוכז את החלקים האחרים.
האם הסדרה יכולה להתאים למרות ההיכרות המוגבלת?
כאמור למעלה: כן
אם אתה יודע מה זו האימפריה, אתה כבר בעודף מידע.
וזמן טוב להבהיר: הסדרה הזו היא בשום אופן לא "נקודת כניסה ליקום הזה" כי היא שונה מאד מכל תוצר אחר שהיה בו. אבל דווקא לכן היא מתאימה לכאלו שאינם מכירים או מעורבים.
תודה, פספסתי ששאלו את זה כבר
(ל"ת)
אחרי צפייה בשמונה פרקים, אני שם לב לבעייה מסוימת בסדרה
וזה שיש יותר מדי בני אדם.
העולם של מלחמת הכוכבים הוא עולם שיש בו אנשים, גזעים שונים של מה שאנחנו קוראים להם חייזרים ודרואידים.
בסדרה הזאת, לעומת זאת, כמעט כולם אנשים. אין כמעט בכלל יצורים מגזעים שונים ויש בקושי דרואידים.
אפילו בטרילוגיה המקורית, כשהיה הרבה יותר מסובך להציג יצורים לא אנושיים ודרואידים מאשר היום, בכל זאת היו יצורים ודרואידים בתפקידים משמעותיים יותר מפה.
אני מבין שהסדרה מנסה להיות יותר ריאליסטית, אבל אין מה לעשות, אם הסדרה מתרחשת בגלקסיה הרחוקה רחוקה היא צריכה להתאים לאיך שהגלקסיה הייתה נראית עד היום בתוצרים האחרים.
למעשה, יש קטעים שניתן לשכוח לרגע שאנחנו בגלקסיה רחוקה רחוקה ולחשוב שאנחנו בכדור הארץ (ממתי יש טלויזיה בעולם של סטאר וורס? לכל הפחות בלייב אקשן לא ראיתי מעולם שום דבר כזה).
אפשר לדעתי היה לעשות את הסדרה באותה הרמה גם אם חלק מהדמויות היו חייזרים והיו יותר דרואידים. זה אולי היה אתגר אבל זה לא בלתי אפשרי. חבל לי שהסדרה בחרו לברוח מהאתגר הזה (אלא אם כן דברים משתנים באופן דרמטי בארבעת הפרקים האחרונים, אבל קשה לי להאמין שזה המצב)
הוא לא, יש פה בערך שני חייזרים עם תפקיד דיבור
וגם הם קיבלו שתי שורות כל אחד. גם בטרילוגיה המקורית הם היו בעיקר ברקע ובתפקידי משנה ובני אדם ניהלו את העניינים. קשה למצוא לזה הסבר הגיוני, בטח בתוך הקבוצה של המורדים שאמורה להיות מגוונת. וגם אם נניח שחייזרים הם קבוצת שוליים כל כך נידחת שאפילו לתוך קבוצת המורדים היא לא מצליחה להסתנן – היית מצפה שבית הכלא יהיה מלא בהם.
יודה היה רוצה להחליף איתך מילה
(ל"ת)
היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. ובתכלס, בעיקר בטרילוגיה המקורית, יודה היה קישוט שפשוט נועד להכווין את לוק במסעו.
(ל"ת)
אחת הדמויות המשמעותיות ביותר באימפריה מכה שנית
ואחת הדמויות החשובות ביותר בטרילוגיה של מלחמת הכוכבים ובכלל בסדרת סרטי מלחמת הכוכבים.
לא ברור לי איך אפשר לקרוא ״קישוט״ לדמות כל כך משמעותית שהפכה לאחד הדברים האייקוניים ביותר במלחמת הכוכבים (ולא, הוא לא נהיה אייקוני מהפריקוולים או מהרגע וחצי שהופיע בטרילוגיה החדשה. הוא נהיה אייקוני אך ורק מהטרילוגיה המקורית).
ומלבד יודה, הסרט השלישי בטרילוגיה נתן מקום בהחלט נרחב לאויווקים ועוד לא הזכרתי את צ׳ובאקה שאמנם לא קיבל מדליה אבל היה מאוד נוכח בכל הטרילוגיה.
אם מוסיפים את זה ל-R2D2 ו-C3PO שנחכו באופן בולט מאוד בכל הטרילוגיה ואפילו היו אלה שפותחים את הסיפור, אנחנו מקבלים טרילוגיה, שלמרות שיצאה בשנות ה70 וה-80, הכילה יותר דמויות לא אנושיות מהסדרה אנדור שיצאה ב-2022 כשהרבה יותר קל ופשוט להציג דמויות לא אנושיות, וזה פשוט לא הגיוני.
לא צריך להרצות לי על ההיסטוריה של מלחמת הכוכבים, החומר מקור.
ובכל זאת יודה מתפקד בתור קישוט במסע הגיבור של לוק. לא ממש עוסקיפ ברצונות, פחדים או עולם פנימי של יודה, האיווקיפ (ברצינות? את הדובונים שנועדו למכור צעצועים לילדים הבאת בתור דוגמה?), צובאקה או הדרואידים. יש כמובן יותר חייזרים ככל שהטכנולוגיה מתקדמת אבל הם בלייב אקשן הפ עדיין משמשים לרוב לחברים שפוגשים בדרך ולא הגיבורים שעוברים תהליך. אסוקה לפחות ישנה את זה.
אני חושב שהוצאת את הדיון מהקשרו
העניין לא היה להגיד שיש יצוג מכובד לדמויות לא אנושיות במלחמת הכוכבים (ואני בכלל לא חושב שיש יצוג מכובד. שזה כמובן הגיוני בהתחשב בתקופה שבה היקום הזה בא לעולם), אלא להגיד שבאנדור יש הרבה פחות יצוג לדמויות לא אנושיות ממה שהיה עד היום בתוצרי מלחמת הכוכבים.
אז נכון שבאופן כללי בעולם של מלחמת הכוכבים אין הרבה פוקוס על דמויות לא אנושיות, אבל באנדור אין בכלל פוקוס על דמויות לא אנושיות, ברמה שקשה להרגיש שזה אותו עולם.
עניתי לדוגמה שנתת כיודה, אני חושב שזה חלק מההקשר שהבאת לדיון.
נמרוד טען שחוסר הייצוג הזה היה קיים בסרטי סטאר וורס מאז ומעולם ונתת את יודה כדוגמה נגדית. אני חושב שהוא לא דוגמה מספיק חזקה כי הוא ממש לא היה כזה מרכזי בטרילוגיה המקורית (הופיע בעיקר בסרט החמישי בתור קומיק ריליף כי כל החייזרים מצחיקולים, וגם כאמור הזה שמכוון את לוק במסעו) ואם הוא מהחייזרים הבולטים אז אבוי. לא שכזה אכפת לי מכמה חייזרים יש בסטאר וורס. אם מישהו רוצה סרט שבני האדם נדחקים לספסל האחרוע שילך לאווטאר החדש, לא תענוג גדול.
רק כדי להסביר
אני מסכים שבמלחמת הכוכבים יש יצוג יותר משמעותי לדמויות לא אנושיות, אבל אין ממש תחושה של גזעים חיזריים שמתקיימים בפני עצמם ויש להם תרבויות משלהם, כמו שקיים, נניח, במסע בין כוכבים. יש כמה חייזרים שמתקיימים בקבוצות, אבל מעט מאוד כוכבים שהגזע השולט בהם הוא לא אנושי, ובהרבה מקרים היחס לחיזרים יותר דומה לחיות מחמד אינטילגנטיות יותר מאשר ליצורים בעלי סיפור ועולם משלהם (נדמה לי שדווקא הפריקוולים קצת שונים מהבחינה הזו). ולגבי אנדור – דווקא כסדרה שמתרחשת בשוליים של העולם, הייתי מצפה לראות נוכחות יותר בולטת של חייזרים.
אפשר הסבר לאיזה קו עלילה נסגר בסצינת הפוסט קרדיטים של הפרק האחרון?
כי כל מה שאני ראיתי זה דרואידים שעובדים על בניית כוכב המוות, לא מצאתי שום קשר לאף קו עלילה שהיה בעונה.
מצד שני, עם כל כך הרבה דמויות וקווי עלילה, יכול להיות שפספסתי משהו?
וואלה, לא חשבתי על זה
תודה