ביקורת: אנטמן והצרעה

'אנטמן והצרעה' יותר טוב מ'אנטמן', והצרעה היא אחת הסיבות העיקריות לכך.

"אנטמן והצרעה" הוא הסרט העשרים שמארוול יוצרים בתוך היקום הקולנועי שלהם במהלך עשר שנות קיומו, שזה בהחלט הישג מרשים. אם מתחשבים בדמיון בנקודות העלילה בין הרבה מהם, נראה לי שכבר הגענו לשלב שבו אפשר ליצול מחולל תקצירים לסרטים האלה: (שם הגיבור) ו (שם הסיידקיק, אם יש) צריכים להיאבק בנבל שהוא (יריב עסקי / יצור לא אנושי / קרוב משפחה שנחשף בהפתעה), שמונע על ידי (רצון להשתלט על החברה / להשתלט על העולם / לנקום במישהו על כך שפגע בו / תסביכי הורים). לבסוף הגיבור והנבל יפגשו לקרב סופי, שבו יש סיכוי של 73% שהנבל יהיה עם חליפה כלשהי, כנראה אחת שדומה לזאת של הגיבור. לרגע יראה כאילו הגיבור עומד להפסיד, אבל בזכות כוח המשפחה (ביולוגית או אלטרנטיבית) הוא ימצא את הכוח להביס את הנבל. סוף שמח ו-1 עד 5 סצינות פוסט-קרדיטס. אוקיי, אולי זה דורש עוד טיפה עבודה, אבל הבנתם את הרעיון.

אחרי האירוע הטראומתי שהיה הסוף של "מלחמת האינסוף", מארוול משאירים אותנו עם הקליפהאנגר הזה עד שנה הבאה, ולכן האירועים של "אנטמן והצרעה" מתרחשים לפניו. כפי שנאמר בצורה אגבית ב"מלחמת האינסוף", סקוט לאנג הוכנס למעצר בית אחרי אותו קרב גדול מול איירון מן וחבריו. אבל עוד כמה ימים השנתיים שלו יגמרו והוא יחזור להיות אדם חופשי. מה כבר יכול להשתבש? אולי העובדה שהאנק פים ובתו הופ – שנמצאים במנוסה מהרשויות – חוזרים לחייו ומבקשים את עזרתו בלחלץ את ג'נט, אשתו של האנק, ממימד הקוואנטים.

רוב הזמן, כשיוצא סרט סרט המשך, אנחנו מצפים שהוא יהיה טוב לפחות כמו הסרט המקורי, ובתקווה אפילו יותר. מ"אנטמן" הראשון לא התלהבתי במיוחד, גם כי הוא היה חביב-מינוס וגם בגלל הסרט שהוא היה יכול להיות. כזכור, אדגר רייט היה אמור לביים את "אנטמן", אך מארוול החליטו להפרד ממנו במה שאני מחשיב כהחלטה הכי טיפשית ביקום הקולנועי הזה עד כה. במקומו הביאו את פייטון ריד, שחזר גם לסרט הזה. לכן באתי לסרט עם ציפיות שמבוססות על החוויה של הראשון – לקבל סרט מארוול בגובה הדשא. ואני שמח להגיד שבהחלט הופתעתי לטובה. ריד הצליח לשפר כל אספקט מן הסרט הקודם: האקשן יותר מלהיב, ההומור יותר מצחיק והשימוש ביכולות המיוחדות של הגיבורים הרבה יותר יצירתיות. בדיוק ככה דמיינתי סרט על מישהו שיכול להתכווץ לגודל של נמלה או לגדול לגודל של בניין!

אחד השיפורים העיקריים נמצא בשם הסרט. פעם שעברה הופ של אוונג'לין לילי ישבה על הספסל מהסיבה הקלישאתית שאבא שלה דאג לה יותר מדי. הפעם היא זוכה להיות חלק מהאקשן, מה שבהחלט תורם לו. הכימיה שלה עם פול ראד מורגשת לא רק בדיאלוגים שלהם, אלא גם באופן הטבעי בו הם נלחמים ביחד. לעומת זאת, בגזרת הנבלים לא נרשם שיפור משמעותי. בואו נגיד ש… ובכן, שהם לא בדיוק קילמונגר או ת'אנוס. כן אומר שהנבלית "גוסט" – היכולה לנוע דרך דברים – מקבלת אפקט מגניב למדי שקצת מוסיף לדמות שלה. אבל בסופו של יום ההופעות שלהם לא זכירות במיוחד.

רוב הקאסט מהסרט הראשון חוזר לספק עוד מאותו הדבר, לטוב ולרע. מי שאוהב את פול ראד והשטיק שלו יאהב אותו גם כאן, ומי שלא – לא. מייקל דאגלס משחק זקן נרגן והילדה של סקוט עדיין חמודה. כדאי לציין את מייקל פניה, שמגלם את לואיס חברו הטוב של סקוט – בקלות אחד הדברים הכי טובים בשני הסרטים. הוא עדיין לא במעמד של כוכב ראשי ולרוב מגלם דמות משנית בקומדיות, אבל הוא עושה את זה בצורה חיננית ומאוד משעשעת. הייתי שמח לראות אותו מקבל הזדמנות להוביל סרט משל עצמו בקרוב, או יותר טוב מזה – להזמין אותו לפסטיבל מספרי סיפורים. בתוספות החדשות נמצאים וולטון גוגינס והאנה ג'ון-קיימן בתפקיד הנבלים הנ"ל, וגם לורנס פישבורן ומישל פייפר נמצאים פה. התפקידים שלהם לא גדולים וגם הם לא עושים איתם משהו מיוחד, אבל כמו כולם הם נותנים רמה בסיסית של השקעה.

"אנטמן והצרעה" לא יהפוך לאחד הסרטים הבולטים ביקום של מארוול, אבל הוא בהחלט הסרט שהיקום הזה צריך עכשיו: משהו קליל ומצחיק שקצת שובר את השגרה אחרי הרצינות (היחסית) של "הפנתר השחור" ו"מלחמת האינסוף". זה עוד סרט ביקום שמצליח להיות שיפור ניכר מהראשון ולתת זריקת אנרגיה למה שבפעם שעברה היה בינוני וסביר.  הוא מוכיח שיש במארבל מי שלומד ומפיק לקחים, ומצליח להפוך גם המשך לסרט זניח (ברמה של מארבל) לחוויה קולנועית מהנה ומומלצת.


תשובות לשאלות נפוצות:
האם התלת-מימד שווה את זה? יש כמה רגעים בהם הוא נחמד, אבל לא משהו שמצדיק לשלם יותר בשבילו.
האם להשאר לסצינות הפוסט-קרדיטס? רק לזאת שאחרי הקרדיטים הראשוניים, שסוגרת קצוות עם "הנוקמים: מלחמת האינסוף". השנייה לא רק סתמית באופן מרגיז, את הפאנץ' שלה ראיתם כבר בטריילר. אחרי "ספיידרמן: השיבה הביתה" ו"תור: ראגנארוק", נראה שמארוול ממש נהנהים לבזבז לנו את הזמן ואני לא אוהב את זה.