קדימה, תריץ אחורה

שם רשמי
קדימה, תריץ אחורה
שם לועזי
Be Kind, Rewind

במקור: Be kind, Rewind
תסריט ובימוי: מישל גונדרי
שחקנים: ג'ק בלאק, מוס דף, מלוני דיאז, דני גלובר, מיה פארו

כשהייתי קטן, קיבלתי פעם מצלמת וידאו ליום ההולדת. בתקופה שבה כלי עריכה לוידאו ביתי לא חולקו ביחד עם כל גרסה של "חלונות" ואיכות הוידאו הביתי היתה משהו שנח בין "נוראי" ל"מזעזע", הצלחתי לשכנע את עצמי שאני מסוגל לצלם סרט. לא עבר הרבה זמן עד שנטשתי את הרעיון (בטח התחיל פרק חדש של 'צבי הנינג'ה', או משהו), אבל תמיד מצאתי משהו קסום ביכולת של אדם מן הישוב להרים מצלמת וידאו, ולצלם בעצמו יצירת מופת מעוררת מחשבה, או וידאוקליפ לשיר 'היי' של הפיקסיז. לא צריך תקציב, או שחקנים, או תסריט. כל מה שצריך זה מצלמה.

בעיירה קטנה בניו ג'רזי, בבניין ישן ומוזנח, נמצאת לה אחת מחנויות השכרת סרטי הוידיאו האחרונות בתבל שעוד לא עברו ל-DVD. כשבעליה של החנות, מר פלטשר (דני גלובר) מגלה כי היא נמצאת בסכנת הריסה לטובת הקמתו של קומפלקס מגורים חדש, הוא יוצא לגבש תוכנית להצלת המקום, ומשאיר את מייק (מוס דף) מאחור על מנת להשגיח על החנות.

הבעיות מתחילות ברגע שג'רי (ג'ק בלאק), לקוח נאמן וחברו של מייק, מניח את רגלו בתוך החנות. בעקבות תאונה שמזכירה היווצרותו של גיבור-על, ג'רי התמגנט, והנוכחות שלו בחנות גורמת למחיקת כל מלאי הקלטות שלה. בניסיון להציל את מעגל הלקוחות המצומצם ממילא של החנות, מייק מוצא את עצמו זקוק באופן נואש לעותק וידאו של 'מכסחי השדים'. כשהוא נכשל בניסיון למצוא מישהו שעדיין מחזיק בידיו קלטת וידאו של הסרט (או קלטות וידאו בכלל), הוא וג'רי יוצאים לצלם את הסרט מחדש בעצמם, לשמחתו הגדולה של יוצר הסרטים בן ה- 12, בעל הפוטנציאל הלא-ממומש שבתוכי.

בגרסה של מייק וג'רי ל'מכסחי השדים', שהם מצלמים בתוך כמה שעות, אין את דן אקרויד, אין את ביל מוריי, ורוחות הרפאים הן בעצם ג'רי עם פנס ירוק וניילון על הראש – אבל היא עובדת. הלקוחות מתלהבים מהגרסה המיוחדת, ורוצים עוד. בסיועה של בחורה מקומית בשם אלמה (מלוני דיאז), הם מתחילים להסריט גרסאות ביתיות של 'שעת שיא 2', 'מלך האריות', 'רובוקופ' וסרטים אחרים, והעסק מתחיל לפרוח.

אם, כמוני, שמעתם את התקציר של הסרט וקיוויתם שהוא הולך בעיקר להציג רימייקים ביתיים (אן "שיוודים", בלשון הסרט) ללהיטי ענק, אתם צפויים להתאכזב. כל אחד ואחד מהשיוודים שהיו בסרט היו קורעים מצחוק. הפתרונות הביתיים הזולים שמייק וג'רי ממציאים לשחזור סצינות עתירות תקציב הם מאוד משעשעים. יש משהו נהדר בלראות את ג'ק בלאק מנסה לחקות את ג'קי צ'אן, או בניסיון להבין איזה סצינה בדיוק מתוך 'גברים בשחור' ראינו אותם מחקים. הבעיה היא שהיו מעט מדי כאלה, ורוב אלה שהיו – היו קצרים מדי. חמש דקות אחרי שחזרתי הביתה אחרי הסרט כבר התחלתי לסייר ב-Youtube בחיפוש אחר שיוודים של סרטים מפורסמים אחרים.

זה לא אומר שהסרט לא הצליח לעשות את העבודה שלו עבורי. למעשה, האווירה שלו גורמת אפילו להתנהגות שחקן כמו ג'ק בלאק, שאף פעם לא חיבבתי יותר מדי, להראות הגיונית ומתאימה. אולי האווירה הזו מהווה סוג של הנחה לא-הוגנת, אבל בסופו של דבר, כל השחקנים שיחקו באופן מושלם את התפקיד שלהם, ואחרי זמן לא-רב מצאתי את עצמי נסחף לאווירת העיירה הביזארית. המשמעות של זה היא שעד שהגיעו רגעי הקיטש בסיפורם של ג'רי ומייק (והם הגיעו מאוחר יותר ובמינון נמוך יותר מכפי שאפשר לצפות), הסרט כבר קנה אותי, ורגעי הסיום של הסרט כבר פעלו עלי באופן מושלם.

כל מי שעוקב אחרי סרטיו של מישל גונדרי (שביים בעבר את 'שמש נצחית בראש צלול' ואת 'מדעי החלום') כבר התרגל לצפות למאפיינים מסוימים מהסרטים שלו, כמו אווירה סוריאליסטית או חוסר היכולת לקטלג את הסרט לנישה מוכרת וקלילה של "קומדיה" או "דרמה". 'קדימה, תריץ אחורה' הוא כנראה הסרט הכי מעוגן במציאות שגונדרי ביים עד היום, והוא גם הסרט שהכי קל לקטלג בתור קומדיה. ובכל זאת, הסרט לא מהסס לברוח הצידה, הרחק ממחוזות "ג'ק בלאק מתמגנט אל עמוד חשמל אקראי" הסלפסטיקיים אל נימה קצת יותר רצינית ומהורהרת. קצת הופתעתי מהעובדה שהרגעים השקטים האלה הם אלה שניצחו וקבעו את הטון של כל הסרט עבורי. יותר משהסרט הוא קומדיה שעוסקת בתוכנית של ג'רי ומייק ובסרטים המשעשעים אותם הם מכינים, הוא מעין הרהור נוסטלגי בימים עברו ובחדוות היצירה הקהילתית.

לא קורה לעתים קרובות שאני כל כך נהנה מסרט שקיוויתי שיהיה שונה לחלוטין ממה שראיתי בקולנוע. אף על פי שמדובר בסרט הקליל ביותר של גונדרי, עדיין יצאתי ממנו מהורהר. אבל בסופו של דבר, 'קדימה, תריץ אחורה' עובד. בין האווירה הקצת-סוריאליסטית, השיוודים, הסלפסטיק והנוסטלגיה, הוא מצליח גם להגיד משהו על הקולנוע של ימינו. אם אתם מגיעים בראש פתוח לסרט, אין סיבה שלא תיהנו ממנו גם אתם.