סיכומי שנה! דיסקו!
את הטקסט הזה אני פחות או יותר מעתיק ומדביק בכל שנה, אבל הנה זה, מההתחלה. בכל שנה, כבר 15 שנה (חמש עשרה שנה!), אנחנו בוחרים את סרט השנה ואת הופעת השנה של גולשי עין הדג. את ההיסטוריה של סיכומי השנה אתם יכולים לראות כאן.
ממש בקצה השנה יעלה סקר הבחירה מבין עשרת הסרטים הגדולים של השנה. אבל לפני כן, צריך לבחור מהם העשרה האלה, מבין כל סרטי השנה. ועוד לפני כן, צריך להחליט מבין איזה סרטים להחליט. כל הסרטים שהופצו מסחרית בבתי הקולנוע השנה באופן משמעותי ייכללו בטופס (סרטים ש"הופצו" לשתי הקרנות באישון ליל בסינמה סיטי כבר לא נכנסים אוטומטית). וכרגיל, זה רק חלק מהתמונה. יש הרי המון סרטים טובים שלא זכו להפצה מסחרית בארץ, מסיבה זו או אחרת.
הבעיה היא שאי אפשר להגדיל את הרשימה עד אינסוף ולכלול בה כל סרט שיצא בכל מקום בעולם במשך השנה. אז זה השלב שבו אני שואל אתכם: איזה סרטים, שלא הוקרנו בארץ מסחרית, חייבים להיכלל ברשימת המועמדים של השנה? אתם מוזמנים לציין בתגובות את שמו של כל סרט שבו צפיתם בפסטיבל, בסינמטק, בטלויזיה, בוידאו ביתי או בכל מסגרת אחרת מבלבד הפצה סדירה בבתי קולנוע. ואם הסרט שרציתם להזכיר כבר הוזכר – ציינו את תמיכתכם בתגובה או בפישלייק. הסרטים שיקבלו מספר משמעותי של איזכורים ייכנסו לרשימת המוקדמות בסקר סרט השנה.
הערה ראשונה: בבקשה, ציינו כאן סרטים שאהבתם בלבד. לא כל סרט שראיתם, אלא רק סרטים שתשקלו להצביע להם בסקר המוקדמות – כאלה שאתם מכלילים בין סרטי השנה שלכם.
הערה שניה: כמו בכל שנה, גם השנה, הרבה מהסרטים הטובים של השנה נדחקים לשנה הבאה. רבים מהסרטים שמקבלים בימים אלה ביקורות טובות ושמועות על אוסקרים בדרך יצאו בחו"ל לאחרונה, אבל הם יוקרנו בארץ מסחרית רק בתחילת השנה הבאה. השנה זה כולל, בין השאר, את "שמונת השנואים", "חדר" ו"קרול". הסרטים האלה ייכללו בסקר של השנה הבאה, ואין צורך להצביע עבורם השנה.
למעלה: תמונה מ"אקס מאכינה", סרט שלא הוקרן בארץ מסחרית אבל בהחלט ייכלל ברשימת סרטי השנה.
"אנט-מן" של אדגר רייט.
הסרט הטוב ביותר של השנה שלא הופץ בארץ.
תודה שלא הופץ כי הרבה יותר אהבתי את "אנט-מן" של פייטון ריד.
(ל"ת)
ואני הכי אהבתי את אנטמן של הפועל חיפה
(ל"ת)
המועמדים שלי:
The Lobster
Anomalisa
The Stanford Prison Experiment
Mistress America
People, Places, Things
Dope
Cop Car
Ex Machina
It Follows
אם אני זוכר נכון אנומליסה יופץ בארץ
בכל מקרה – נחמד לראות שיש עוד אנשים שראו את cop car.
אנומליסה נהדר והוא יופץ בארץ בשנה הקרובה.
(ל"ת)
אקס מאכינה מהטופ 5 שלי השנה
סרט נהדר.
אז ככה
הלובסטר. הסרט הכי טוב של השנה לדעתי. לא יודעת אם עוד יש כוונה להפיץ אותו, אבל אני רוצה שכל העולם יהיה מודע לקיומו של הפלא הזה.
אני וארל וזאת שעומדת למות- לא הופץ וחבל. סרט מקסים, מלא באהבה לקולנוע וציניות נוגעת ללב שאין בהרבה סרטי מתבגרים.
ואקס מאכינה כמובן. מדע בדיוני עם שני שחקנים חזקים ונפלאים.
רק אחד, אבל איזה אחד.
It Follows, או בשמו העברי הדווקא די סבבה "מישהו עוקב אחריי". מרוב ההתלהבות שלי אחרי שראיתי אותו לראשונה כתבתי עליו תגובה מפורטת, אבל אם מישהו רוצה אמ;לק: סרט אימה נהדר, ואת זה אומר מישהו שלא חובב אימה גדול במיוחד. מסוגנן בטירוף, בעל המון אישיות וחן, מצולם פשוט מדהים ומבויים לעילא, בעל קונספט מרתק שמוביל לעלילה מעניינת למדי, משחק שגורם לדמויות ומעשיהן להרגיש הרבה יותר אותנטיות וקרובות למציאות מאשר בסרטים אחרים בז'אנר ומעל הכל: הדבר הכי מורט עצבים ומלחיץ בקטע טוב שראיתי מאז הרבה מאוד זמן, כמו שסרט אימה צריך להיות. הבעיה העיקרית שלו היא מינימליזם אולי טיפה קצת יותר מדי מוגזם, מה שמתבטא באי לקיחת אפשרויות לפתח את הקונספט המרתק שלו, בדמויות יחסית חד מימדיות ובסוף מוזר למדי. וכמו כן חור אחד גדול למדי שכל מי שראה את הסרט כבר הצביע עליו, ובאמת קשה לתרץ ביותר מ"כי ככה זה", שזה דבר מעצבן. ועדיין: שווה לגמרי את הצפייה.
מסכים עם כל מילה בתגובה שלך-לגבי החצי הראשון של הסרט.
מנקודה מסויימת באמצע, הסרט מתחיל לקרוס לגמרי. כל העקביות וההגיון שהוא בנה יפה מאוד עד אז מתחיל להתבלגן, הסרט מתחיל לוותר לעצמו, והכי נורא-הוא עושה טעויות נוראיות בתחום האימה שפשוט הורגות את כל הפחד.
אחרי 40 דקות סרט כבר הכתרתי את זה כאחד מסרטי האימה הטובים שראיתי. אחרי שעה וחצי כאכזבת השנה.
מוכן לפרט? (עם סימון ספוילר כמובן)
(ל"ת)
חייב להזכיר את Dope
סרט מצויין, מין שילוב בין סופרבאד לעונה הרביעית של הסמוייה.
גם אקס מאכינה ו-It Follows טובים אבל אני רואה שיהיה להם לובי מספיק חזק גם בלעדי
ממש התאכזבתי מDope
השחקן הראשי הרס לחלוטין את הסרט ולא הצליח לסחוב אותו דרך החלקים הקשים והמוזרים שהגיחו לקראת הסוף.
בייחוד בלט לרעה הנאום "למה אני רוצה להתקבל להארוורד" עם השורה אולי הכי מטומטמת השנה
" אם הייתי לבן, הייתם שואלים אותי את זה בכלל?!?!?" שכזה, כן, אחי. זה הרוורד. ברור שהיו עדיין שואלים אותך את זה.
לפחות תמיד יהיה לנו את "אנשים לבנים יקרים".
(מה שכן, טוני רוורי [זירו מ"מלון גרנד בודפסט"] והחברה הלסבית היו חמודים מאוד וכמעט ציפו על הבעיות הגדולות של הסרט הזה)
מצטרף להמלצה על DOPE
(ל"ת)
"יונה יושבת על ענף ומהרהרת בקיום"
"רק האוהבים שורדים" (נחשב?)
"תיקון"
"יונה יושבת על ענף ומהרהרת בקיום"
רק האוהבים שורדים נדמה לי יצא השנה באופן סדור
תיקון ייצא מתישהו שנה הבאה (בתקווה)
ואני חושב שיונה יושבת על ענף ומהרהרת בקיום היה אחלה, אבל דווקא התאכזבתי מיונה יושבת על ענף ומהרהרת בקיום.
שלי
אקס מאכינה– הרבה ייכתבו עליו עכשיו ובצדק. אולי סרט המד"ב הכי טוב מאז בלייד ראנר (ובאופן משעשע הוא יותר טוב מסטאר וורס החדש). מרתק, מעלה שאלות מעניינות ועם שחקנים נהדרים.
מערב איטי– כשמו כן הוא. מערבון איטי אבל מצולם מרהיב ועם עלילה מינימליסטית מעניינת ומייקל פסבנדר שמוכיח למה הוא השחקן ההוליוודי האהוב עלי כיום.
אני ארל וזאת שעומדת למות– סרט שהיה יכול להיות להיט ענק בארץ אילו רק היה יוצא. בימוי מצויין, עלילה נוגעת ללב, מלא רפרנסים משעשעים לסרטים ודמויות חביבות. אחד הסרטים הטובים של השנה.
Cop Car– מותחן מינימליסטי ששומר על עניין לכול אורכו. כבר מסצנת הפתיחה של הסרט בה כול קללה אפשרית נאמרת אתה יודע שאתה נכנס לחוויה קולנועית מעניינת.
אנומליסה– לא יודע אם הוא ייצא לאקרנים ב-2016 אבל בשביל הפרוטוקול אציין אותו פה. סרט אנושי, קטן ומרגש שגם אם הוא לא מתקרב לשיאים של 'אדפטיישן' ו'שנב"צ' הוא עדיין סרט מומלץ ביותר. צ'רלי קאופמן, אל תיעלם שוב.
ספר החיים– 'הקול בראש' הוא שליט האנימציה של השנה אבל גם 'ספר החיים' הוא לא סרט שכדאי להתעלם ממנו. אנימציה נהדרת, עלילה שחוקה אך מבוצעת היטב, הרבה רגעים מצחיקים והחזיר הכי חמוד אי פעם.
בסדר ההיעלמות– לא זוכר אם הוא הוזכר שנה שעברה אבל גם אותו אציין בשביל הפרוטוקול. סרט שהוא מעיין 'פארגו' פוגש את 'ארץ קשוחה' בנורווגית. לוקח לו לא מעט זמן עד שהוא מתניע אבל מדובר בסרט אלים, קר, משעשע בדרכו שלו וכיפי למדי.
לפני שנצלול לתוך זה, שאלת הבהרה:
"מה שאנחנו עושים בצללים","ספר החיים", "שירת הים" ,"אנשים לבנים יקרים" ו"חמשת הטובים" לא נכנסו לסקר שנה שעברה בסוף, נכון? כי אני חושב שמאז שנה שעברה רבים צפו בהם, למרות שהרבה מהשיח סביבם התרחש בזמן הזה לפני שנה.
נכון, אף אחד מהם לא נכנס לסקר בשנה שעברה.
(ל"ת)
אז אני בהחלט תומך בהכנסת "שיר הים" לרשימה.
(ל"ת)
'מה שאנחנו עושים בצללים'!
ייזכר אצלי לעד כ-'הסרט הראשון שקרקר כפול המליץ עליו ולא רציתי לעקור את העיניים במהלכו'.
לא, לא שכחתי לך את הסבל הנוראי של 'גון מת בסוף'! אה, ו'מה שאנחנו עושים בצללים' ממש ממש מומלץ. כנראה יהיה אצלי בחמישייה.
ו-שירת הים כמובן.
אבל הוא לא יצא ב2013?
זה לא הופך אותו כבר לממש לא כשיר?
צפיתי בו בלופים השנה (כשהייתי מרותקת למיטה ועם תוסף מורפיום). כל כך מצחיק!
אני…אה.. :(
אקס מאכינה
לגמרי אחד הסרטים המפוספסים בארץ… מבין הסרטים האהובים עליי ובהחלט הכי טוב השנה!
Victoria!!
בנוסף לכל אלו שכבר נאמרו ויקטוריה חייב להיות ברשימה! אחד הסרטים הטובים והמרתקים ביותר שיצא לי לראות ומעבר לזה שכל הרעיון של הלונגשוט מטורף.
וואן שוט
לונגשוט הוא שוט שמצולם מרחוק, וואן שוט הוא שוט אחד שאורך זמן ארוך ומתעד התרחשות רבה (או את כל הסרט כמו ב-וויקטוריה).
"סרטים ש"הופצו" לשתי הקרנות באישון ליל בסינמה סיטי כבר לא נכנסים אוטומטית"
מה זה אומר לגבי "הקולות"?
הוא לא ברשימה כבר? אז אני מזכיר אותו עכשיו.
מצטרף גם אני אם כך.
זה לא סתם הסרט הכי טוב שלא הופץ בארץ השנה, זה לדעתי אחד משני הסרטים הכי טובים של 2015 (כן אני יודע הוא הוקרן בסאנדנס גם ב-2014 אבל אני מחשיב יציאות מסחריות במדינת המקור כשנת היציאה. לפיכך גם "בריק" הוא סרט מ-2006 ולא 2005 במילון שלי) בכללי.
ובנוסף לכך האם "אוורלי" נכנס אוטומטית או לא?
כי הוא בדיוק יצא להקרנות מהסוג הזה, אבל הוא סרט מאוד כיפי שחבל שייעלם סתם כי מפיצים פויה.
תלוי, אתה רוצה שהוא ייכנס?
(ל"ת)
כן.
באותה נשימה – האם ההקרנות הלא סדירות של "היורד למעלה" נכנסות לקטגוריית ההפצה הזאת או שמקומו מובטח?
"היורד למעלה" בהחלט מוקרן.
אולי לא הרבה, אבל מוקרן. זאת לא הפצה-עלק בנוסח סינמה סיטי, אלא הפצה של סרט שהמפיצים שלו מעוניינים שיראו אותו.
Bone Tomahawk
לא צריך להוסיף מעבר לזה. אפילו יותר מit follows, הסרט אימה שהכי אהבתי השנה. וללא ספק הדבר הכי מפחיד שראיתי השנה.
כמה לבנתיים
-"קוביין", "להתמודד עם הפיל" ו"מבט השתיקה" המצוינים מדוקאביב (אני רוצה להמליץ במיוחד על קוביין, שגם אם אתם לא צעריצים וסרט דוקומנטרי בנאלי על איזה אגדת רוק לא מושך אתכם, הוא פשוט סרט מיוחד וממש טוב. הרבה יותר מ"איימי" לדעתי).
-"מנדרינות" שהוא פשוט תענוג. סרט כל כך כיפי, מצחיק ומלא באנרגיות שאני חושב שכל מי שיראה אותו יהנה, גם אם סרט דל תקציב שמתעסק בזונות טרנסג'נדריות שעובדת בלוס אנג'לס נשמע לכם כמו משהו שהוא בכלל לא בשבילכם. והוא צולם כולו באייפון! זה די מגניב, לא?
-"מיסטרס אמריקה" הוא הגרסה המצחיקה והמטורפת יותר של פרנסס הא. ככל שהסרט נהיה יותר מופרך ומשוגע ככה איכשהו הזדהיתי עם מה שקורה שמה יותר. אני באמת לא מבין למה "כשנהיה צעירים" החביב הוקרן פה, בזמן שהסרט המצוין הזה לא (כאילו אני כן, בן סטילר, אבל עדיין).
-במידה ו"אנומליסה" לא מתוכנן לצאת לקולנוע שנה הבאה (יש שמועות שאולי כן). אז הוא חייב להיות פה (למרות שאולי יהיה עדיף לחכות איתו לשנה הבאה בכל מקרה, כי עד אז יהיה לאנשים דרכים לצפות בו מלבד שתי הקרנות בודדות, וחבל לי שהוא יפול בין הכיסאטות כי זה סרט די מושלם).
-אותו דבר אפשר להגיד גם על "חדר מנוחה" (הוקרן השנה באוטופיה וירושלים, אבל עדיין לא יצא באמריקה אפילו, ככה שלמי שמשיג את הסרטים שלו דרך דיוידים וכו בטוח אין איך לראות אותו). אחד הסרטים החזקים והאינטנסיביים שראיתי בחיים שלי. ובחירה כמעט בטוחה לחמישייה, אבל אני לא בטוח אם הוא שייך להשנה או לשנה הבאה.
-היה לי הרבה בעיות עם "לילה טוב אמא" אבל הוא סרט ממש מלחיץ שנופל קצת בסוף אבל אני ממליץ לראות.
-יש פה מעריצים של קומיוניטי שמחכים ל#andamovie? אז הסרט של קומיוניטי אף פעם לא יצא (מצטער), אבל כפיצוי יש לכם את הסרט הזה, שהוא בערך כל מה שאפשר היה לקוות אליו מסרט לסדרה הזאת (רק עם דמויות אחרות). הוא מאוד צ'יזי ואין בו שום עומק, אבל וואי איזה כיף.
שנאתי את לילה טוב אימא. שנאתי שנאתי שנאתי. שעמומון לא נגמר חסר נקודה. הויזואליה מאוד יפה.
קוביין הוא סרט שממש כדאי לראות
אבל לא הייתי מדרגת אותו בין הסרטים הטובים שראיתי השנה. יש בו המווווון בעיות ככסרט, הוא פשוט פורט על כמה מיתרים ממש עבים.
אני טיפה ארחיב
כי לא היתה לי אף הזדמנות לדון בסרט הזה: אני חושבת שמי שאין לו שום זיקה לניינטיז, לנירוונה או לסיפורים עצובים על אומנים נרקומנים שהתאבדו לא ימצא עניין בסרט.
שני הדברים שעשו את הסרט עבורי היו הסיפור האישי הדי עצוב שלא הכרתי ורמת האומנות של קורט קוביין: כל התמונות שמראות איך הוא ישב ועיצב את השם והלוגו של הלהקה, איך הוא עיצב את הקליפים וכמה מהדברים שנראים אגביים בעצם היו רעיונות מתוכננים ובכך מדגישים עד כמה הוא היה מוכשר.
התמונה שנשארה איתי מהסרט (לא יודעת אם זה נקרא ספוילר, זה מופיע בסוף הסרט אבל זו די עובדה ידועה) הסרטון הביתי שבו הוא מסטול גמור, מחזיק את הבת שלו ומאבד הכרה. פשוט תעוד מחריד ומזעזע שלא יכולתי להשתחרר ממנו הרבה אחרי הצפיה.
יחד עם זאת, הסרט הזה ארוך בצורה בלתי נסבלת, לא היה קורה כלום אם היו עורכים החוצה חלק מהפרטים. למשל הסיפור על הסקס עם הבחורה שלא היתה בסדר או חלק מהסרטים הביתיים שלו ושל קורטני שלא מוסיפים שום דבר חדש.
יש שם את כל האנימציה המוזרה שיותר מדגישה את ההתלהבות של היוצר מהכשרון של עצמו, מאשר מוסיפה איזשהו ערך מוסף. זה חבל כי בסרט משולבים קטעים שקורט אשכרה צייר או כתב ואולי היה עדיף להשתמש בהם בתבונה במקום להוסיף אנימציה מיותרת. לא לגמרי ברור אילו דברים קורט יצר ואילו יוצר הסרט יצר, גם זה מעצבן.
והאמת, אני מנסה ומנסה ומנסה להזכר בדברים שפחות אהבתי בסרט ולא מצליחה, אני יכולה לצטט חלקים שלמים ממלך האריות שלא ראיתי שנים, אבל סרט שראיתי לפני 3-4 חודשים מחוק. נדמה לי שגם העריכה המוזיקלית קצת עיצבנה אותי אבל אולי זה סתם הזכרון הלקוי. ושוב, זה מחזיר אותי לאורך הבלתי נסבל: בשביל לקחת איתי מהסרט 2 דברים על קורט קוביין וכמה סצנות קשות אין צורך לעשות סרט של שעתיים וחצי.
תודה לך, את טועה!
1. אכן סרט שחייב להופיע בכל סיכום שנה, אך רק תחת קטגוריית הדוקו. בליגת האלופות הוא לא עולה לעשירייה רק למאה (זה כמובן לא דימוי של כדורגל, אלא של עגבניות רקובות).
2. סרט מדהים דווקא לנירווניסטים האמיתיים. במיוחד אלה מהם שאשכרה זקנים מספיק כדי לזכור את יום שידור הבכורה של סמלס לייק טין ספיריט וחוו את כל הביוגרפיה של קורט בזמן אמת.
3. בהמשך לסעיף 2, קטעי הקישור "המיותרים" הם מה שמבדיל את ה"מונטאז'" הזה מסתם ביופיק בערוץ E להצצה קולנועית אל תוך ראשו של היוצר הערמומי הזה. אם את/ה מהניינטיז ועפת על נוורמיינד, ואז למדת על בליץ', ואז אין יוטרו, ואז קורטני אונו לאב, ואז התספורת, ואז הסמים, ואז חמשת שלבי האבל בזמן אמת על לכתו… אז את/ה כבר יודע/ת את כל הכרונולוגיה. הסרט הזה הרחיב לי עוד על המהות.
אין לי בעיה לא להיות נירווניסטית אמיתית
ב94 הייתי בכיתה ד' אז היו לי חולצות פלאנל מאגניבות אבל המוות של קורט לא השפיע עלי בזמן אמת. יחד עם זאת כן חוויתי את סצנת הרוק/גראנג' כמתבגרת. חרשתי את בליץ' ונוורמיינד ולייב פרום דה מאדי באנקס או מה שזה לא היה, אבל אני לא ממש מרגישה באיזו תחרות המעריצה האמיתית או משהו.
בעצם אין לי ויכוח איתך על סעיפים 1 ו-2, זה סרט למי שגדל על נירוונה, הוא חשוב למי שגדל על נירוונה והוא רחוק מהטופ 10.
כשסיימתי את הצפיה בסרט סימסתי לכל מי שאני מכירה ורלוונטי שהם חייבים לראות, גם הזהרתי שהוא קצת מרוח וקצת ארוך מידי.
אולי זה פשוט קשור למה שגם גורם לי להוציא את עצמי מתחרות הרוקרית הגדולה, קצת עייפתי מתרבות אהדת הרוק (עדיין עיקר הסאונד שיש לי על הנייד).
אגב, מה ששימח אותי מאוד בסרט זו הגישה החיובית יחסית לקורטני לאב. אני לא מסוגלת לסבול את השנאה כלפיה.
תודה על ההפניה לסרט על קורט קוביין
זה בהחלט תיעוד מענין ומרגש. ואפשר ללמוד ממנו על הדמות האבודה ההיא שלרגע אחד בתחילת התשעים מיליוני צעירים התחברו אליה
יש אי אלה דקות מיותרות של קורטני לאב אבל מי שיש לו עצבי ברזל יצלח גם אותן
ובנימה אישית, אני זוכר עצמי בסדיר, מהדס בשולי הכביש בפתיחת ציר ושר and i swear that i don't have a gun
"ארוך בצורה בלתי נסבלת"
לחלוטין, וזה גם מה שגרם לי לנטוש אותו באמצע.
הסרט החזיק אותי יפה מאוד עד אותה נקודה אבל הוא התחיל להיות מונוטוני מאוד ולא הרגשתי שאני אפסיד הרבה עם אפסיק פה במקום בסוף הסרט.
אני ראיתי אותו ב2 חלקים
(ל"ת)
אפשר ימד"ב של הסרט האחרון?
לא מצאתי אותו.
אה כן, שכחתי לכתוב על איזה סרט אני מדבר
The Final Girls
בחיים לא הייתי מנחש.
אני חייב להודות שדרך המחשבה שלך מאוד מעניינת אם הקישור שעלה לך ל-The Final Girls זה קומיוניטי.
הקולות
אני יודעת שהיו לו כמה הקרנות בישראל אבל לא באופן סדיר ולא ניראה לי שהרבה אנשים ראו אותו בישראל.
וחוץ מזה זה סרט כלכך מוזר חולני ומתוק באותו הזמן, ויש בו סוג שונה לגמרי של דיכאון, אז אני חושבת שמגיע לו מקום.
"חיבוק הנחש"
וגם את "דיבוק" הפולני אהבתי
השנה
נראה שיש יותר סרטים שלא הופצו/יופצו בעשירייה שלי מאשר מה שהלך בבתי הקולנוע בארץ. התחושה הזאת לא מוגבלת לעשירייה בלבד והפער העצום בולט במיוחד בסרטים הצרפתיים שהופצו במהלך השנה לבין מה שאפשר היה לתפוס בשבוע/פסטיבל הקולנוע הצרפתי ("טימבוקטו", "חבורת נערות", "מלחמה ממבט ראשון", הפרויקט הטלויזיוני של ברונו דומון ו"התמונה החסרה" שאני באופן אישי לא אהבתי אבל מספיק אנשים מתלהבים ממנו). זה כאילו המפיצים הוציאו חוזה על קולנוע צרפתי איכותי ונכנעו סופית לטעמו של צופה הקולנוע הישראלי הבורגני הממוצע שפוקד בהמוניו דלוחונים כ"למה זה מגיע לי", "סמבה", "שעה של שקט" ו"משפחה לא בוחרים". פאק, אפילו כשהם בוחרים להפיץ דרמות מוסר נוקבות הם הולכים על הגרועים שבהם ("ערכו של אדם").
אז אחרי הוצאת קיטור אני מוסיף את קולי ל-"הלובסטר", "שירת הים" ו"אני, ארל והמסורטנת" שכבר הוזכרו. כמו כן, "מלחמה ממבט ראשון" הצרפתי, "יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום" (לא בטוח לגבי הסיכויים שלו להגיע רחוק בסקר בהתחשב ברמת החשיפה שלו אבל שווה להזכיר אותו. לגמרי אחד מהשיאים הקולנועיים של השנה). הייתי מוסיף את "פרזנו" שתפסתי במקרה בפסטיבל הקולנוע הגאה והתגלה כאחד הסרטים המצחיקים שראיתי השנה וגם נותן מקום של כבוד לכשרון של ג'ודי גריר, אבל אני לא בטוח לגבי רמת החשיפה שלו. אז "פרזנו".
אפשר להרחיב על יונה?
והעובדה שזה חלק מ'טרילוגיה' דורשת ממני לראות את שאר הסרטים?
ממש אין צורך לראות את הקודמים
הסרט מורכב מ39 שוטים סטטיים (ואלו שלא כל כך איטיים שלא שמים לב), ובכל אחד מהם מוצגת סיטואציה אבסורדית \ מגוחכת \ סוריאליסטית. כמעט ואין קשר בין הקטעים, מלבד דמויות, מקומות ודיאלוגים שחוזרים פה ושם.
זה עלול להישמע בלתי נסבל, ולפעמים הצפייה בו באמת לא קלה, אבל הוא מאוד מתגמל. כשהוא עובד – הוא עובד בגדול, ורגעים בו לא יצאו לי מהראש שבועות.
אם ראיתי את הראשון בטרילוגיה
מאוד אהבתי, אבל הרגשתי שמיציתי קצת, יש טעם להמשיך ולראות גם את החדש? זה עוד מאותו הדבר או שזה מרגיש שונה?
"יונה התיישבה" שונה מאוד מהסרט הראשון
הסרט הראשון היה מפואר, מרשים וקר כקרח.
החלק השלישי פחות מנקר עיניים, אבל בעיני רגיש וחכם יותר.
המנצח שלך כבר בתמונה
Ex Machina מצויין ואחרים שהוזכרו כאן לא מגיעים לרמתו.
הוא גם הופיע במגזיני עיצוב על הבית המהמם למשל ואניטיפייר
ובאמת, מיד אחרי הסרט הודעתי שאני עוברת לגור שם :)
עוד סרט שאני לא בטוחה שהופץ רשמית בארץ Beasts of no nation והא בהחלט שווה אזכור ברשימה.
מפיצים, get your shit together
שלושה סרטים שמופיעים בטופ 10 שלי השנה לא הופצו פה בשום דרך, אבל כן קיבלנו לא מעט ג'אנקנימציה וסרט של ניקולס קייג' מ 2012. Seems legit.
סרטים שאהבתי ובהחלט אשקול להצביע להם בסקר סוף שנה:
"הנערות האחרונות" – נראה לי שכתבתי עליו מספיק ועוד אכתוב עליו בסקר. בקצרה – מכתב אהבה לסרטי סלאשרים שמשחק גם על tropes של אימה וגם על מיני tropes כלליים של קולנוע. ויש בו את הסצינה המרגשת של השנה. חייב להיות בסקר!
"It Follows" – הסרט הכי מלחיץ שראיתי מאז "באבאדוק". ועם סוף נהדר ומכעיס בו-זמנית.
"אני וארל וזאת שעומדת למות" – ממש מקסים, שחקנים מעולים וצילום נהדר.
"אקס מאכינה" – חכם, מרתק ושחקנים מעולים.
סרטים שאהבתי שלא הופצו פה, אבל לא ברמה של להכניס לסקר (AKA סתם המלצות):
"Gravy" – הסיבה שהסרט הזה היה על הרדאר שלי היא כי הוא נכתב ובויים ע"י ג'יימס רודיי, הכוכב של "Psych", אחת הסדרות האהובות עלי בכל הזמנים. והוא גם זוכה בתואר הסרט הכי מוזר שראיתי השנה. העלילה במשפט – שלושה קניבליים פסיכופתיים משתלטים על מסעדה מקסיקנית קטנה. הרבה אלימות, הומור שחור ומשחק קטלני של "6 דרגות של קווין בייקון".
"Cop Car" – מדברים על החמור. סרט שאת החצי הראשון שלו אהבתי יותר מהחצי השני, אבל אם לשפוט על פיו אני בהחלט סקרן יותר עכשיו לראות את "ספיידרמן" החדש.
"Faults" – קלייר (מרי אליזבת' ווינסטד) הצטרפה לכת. ההורים המודאגים שלה שוכרים את שירותיו של אנסל (לילנד אורסר) כדי ש"ישבור" אותה פסיכולוגית ויחזיר להם את הילדה שלהם. סרט קטן ולא שגרתי עם שני שחקנים נהדרים וסצינה אחת אדירה בחדר שירותים.
"Green Room" – כתבתי עליו פה.
The End of the Tour
את "מה שאנחנו עושים בצללים", "שיר הים" ו"אני וארל והשם המסורבל" כבר הזכירו, אז אוסיף את "The End of the Tour". לא סרט מעולה ולא בחמישיה שלי, אבל מספיק טוב כדי לקבל את הקול שלי לסקר של השנה.
עוד תהיה.
הסרט "הברית הלגמרי חדשה", שהוא אחד האהובים עלי השנה, אמור להגיע לבתי הקולנוע בארץ מיום חמישי הקרוב (אבל אולי גם זאת תהיה הפצת בכאילו של סינמטקים, לכו תדעו). האם הוא כשיר להיכנס אוטומטית השנה? אולי בכלל בשנה הבאה?
אם לא בשניהם, אז זה האזכור שלי.
"קומדיה אלוהית" (השם העברי הרשמי)
יוצא, כמו שאמרת ב-24 לחודש. כרגיל אצלנו, הסרטים שיוצאים בסוף השבוע האחרון של השנה מסופחים לשנה הבאה, ולכן הוא לא ייכלל ברשימה של השנה אלא ברשימה של שנת 2016.
זה ממש באסה.
עד אז אני אשכח מסרט השנה שלי![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
אנומליסה, הברית החדשה לגמרי, אקס מאכינה, הקולות
The Tribe
אני לא בטוח איך להתייחס שרשמית יצאו באיזור סוף 2014 אבל תכלס ההפצה שלהם בארה"ב ו/או בסינמטקים בארץ קרתה השנה אבל אני חייב לציין את The Tribe. היה ונשאר אחת החוויות הקולנועיות היותר עוצמתיות ומצמררות שעברתי בשנה האחרונה. לגמרי יכול להבין למה לא הופץ מסחרית, אבל לחלוטין ראוי לתואר של סרט השנה מבחינתי.
ה-לובסטר. נקודה.
וכמובן גם אקס מכינה, אבל דורון מציין שהוא יכנס לסקר בלאו הכי (בצדק). אבל ״הלובסטר״. וואו, תראו את זה.
סרטים לרשימה
1)אקס מכינה
2)הלובסטר
3)ספר החיים
4)שירת הים
5)YOUTH – לגביו אני לא בטוח אם יופץ או לא .
6)Beasts of no nation
The Book of Life לא הופץ בישראל?
אז אני משנה את ההצבעה שלי מאקס מכינה לזה. או שלא? אוי נהיה קשה.
יותר נהניתי בסרט The Book of Life וזה הסרט היחיד השנה בו תלת המימד עבד לי. הרגשתי בו אותה הרגשה מלפני 25 שנה כשראיתי את צוללת צהובה. מן טריפ כזה. היה צבעוני בטירוף. הזכיר לי את ההכנות ליום המתים שראיתי בגוואטמאלה. המון צבעוניות ופרחים. שעות תפרנו שרשראות פרחים.
בהאלווין האחרון היו די הרבה אמהות וקצת ילדות שהתחפשו בסגנון של יום המתים ואני חושבת שזה לגמרי השפעת הסרט כי בשנים קודמות לא נתקלתי בזה. או ש לא שמתי לב? אולי
"נעורים" יופץ בארץ בשנה הבאה.
(ל"ת)
It Follows לחלוטין עונה על הקריטריונים
ללא ספק סרט האימה הטוב של השנה.
1.שיר הים- כמה שהסרט הזה היה מקסים
2.אני וארל וזאת שעומדת למות-איזה גניזה מטופשת ומרגיזה
3.הלובסטר- סרט אדיר שהיה בטוח מוצא את הקהל שלו בהקרנות בלב.
אבל הסרט הכי טוב שראיתי השנה הוא ללא ספק "נשיא" של מקדבלף- איזה סרט מדהים ומרתק,ואיך העולם פספס אותו.
לכל חובבי ואוהדי "אני וארל וזו שעומדת למות":
חמישי, 31.12 בסינמטק הרצליה, לצד אירוע סיכום השנה של עין הדג.
ולאלה שלא ראו עדיין את "אנומליסה": שבוע אחר כך, אותו מקום.
מקבת'
מתוכננת במקרה הקרנה של מקבת'? לא הצלחתי למצוא שום עדות לכך שזה יופץ בארץ…
הסרט יופץ ע"י לב במהלך תחילת 2016
אבל אם את גרה באזור המרכז אז יש טרום בכורה לסרט ב-3.1 וב-7.1 בלב שוהם.
(#פרסוםחסרבושה)
1. אקס מאכינה
2. קצה המחר
3. ג'ון וויק. (כן כן. מאוד מהנה)
שני האחרונים שוחררו דווקא ב2014. מבחינתי זו היתה שנה יבשה.
"קצה המחר" ו"ג'ון וויק" גם הופצו בארץ, וגם הופצו בשנה שעברה.
(ל"ת)
״העננים של סילס מריה״. נפלא.
(ל"ת)
סרטים מומלצים שהם לא "אקס-מכינה"
"יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום" – מצחיק, משונה, ייחודי. לא תמיד עובד, אבל כשעובד – מופלא.
"מאורת הזאבים" – במאית בניו יורק נחשפת לסיפורם של קבוצת אחים שחיה שנים בדירה קטנה, בלי לצאת מהבית יותר מפעם או פעמיים בשנה, תחת שטיפות מוח אינסופיות של האב. הקשר היחיד שלהם לעולם החיצון: קולנוע. התחביב העיקרי שלהם: צילום מחדש של סרטים שהם אוהבים. סיפור הזוי לחלוטין, משולב בשחזורים זולים במיוחד של סרטי טרנטינו וכריסטופר נולאן. הוא אמנם לא טוב כמו שהוא היה יכול להיות, אבל לחלוטין מרתק.
"אזרח מספר ארבע" – שייך יותר לשנה שעברה, אבל השנה הייתה לו חשיפה גדולה בהרבה, ונראה לי שהוא ראוי לחלוטין להיכנס לסרט.
"השבט" – סרט שלם ללא דיאלוגים, על נערים בפנימייה לחירשים – אילמים. במפתיע, הסיבה שהסרט מאוד לא קל לצפייה לא קשורה למחסור בדיאלוגים… הכל ברור, ולפעמים חבל שכך.
תיקון מנטפק עד מאוד
ב"השבט" יש דיאלוגים, הם פשוט בשפת סימנים אוקראינית ולא מלווים בתרגום.
צודק, תודה!
ל"ת
וכמדי שנה, הנה רשימת סרטי רצועת פסטיבל הקולנוע של yes ששודרו השנה
ינואר –
בית זמני | Short Term 12
חוקר המקרים האבודים | Keeper of Lost Causes
נס בתא מספר 7 | Miracle in Cell 7
לחיות את הרגע | The Spectacular Now
פברואר –
קנאה | Jealousy (סרטו של פיליפ גארל)
ככה אני חיה עכשיו | How I Live Now
הבאבאדוק | The Babadook
חיים בתנועה | The Motel Life
מרץ –
הכומר | Calvary
האיחוד | Revival
האינסופי | The Infinite Man
התנהגות | Conducta
קר ביולי | Cold in July
אפריל –
לא הטיפוס שלי | Not My Type (בצרפתית Pas son genre)
הפשיטה 2 | The Raid 2: Berandal
בסדר ההיעלמות | In Order of Disappearance
מאי –
(החל ממאי החלו במקביל לעלות סרטים לויאודי בבכורה לפני השידור ברצועה)
גורל ידוע מראש | Predestination
העננים של סילס מריה | Clouds of Sils Maria
הגאולה| The Salvation
מועד לפורענות | Starred Up
הפלאים | Le Meraviglie
הילינג | Healing
בל היפה | Belle
סיפורה של בסי סמית | Bessie (של HBO)
יוני –
טראקים | Tracks
החיים אחרי בת' | Life After Beth
נייטינגייל | Nightingale (של HBO)
קלי וקאל | Kelly & Cal
חוף העתיד | Praia Do Futuro
הדרך בה הוא מביט | The Way He Looks
תאוריית האפס | The Zero Theorem
הקיר | Die Wand
יולי –
לונה | Luna
מטרו מנילה | Metro Manila
סטריאו | Stereo
ג'ימי: כולם לצדי | Jimi: All Is by My Side
אוגוסט-
דברים שאנשים עושים | Things People Do (After the Fall)
התאומים | The Skeleton Twins
המסירה | The Drop
ספטמבר –
הילד והעולם | The Boy and the World
אהבה מקרב ראשון (מלחמה ממבט ראשון) | Les Combattants
רובר | The Rover
מאהב לטיני | Latin Lover
נשמות תועות | I, Origin
אוקטובר –
סאן לורן | Saint Lauren
ספר החיים | The Book of Life (ב-yes5)
טיול לאיטליה | Trip to Italy
קרוב אל הירח | Closer to the Moon
תאונות קטנות | Little Accidents
נובמבר –
לא צפוי | Unexpected (ב-yes1)
נשמות שחורות | Black Souls
המסע | The Homesman
מטוסי נייר | Paper Planes (ב-yes5)
דצמבר –
מאהבה של ליידי צ'טרלי | Lady Chatterly's Lover (של ה-BBC)
טינופת | Filth (שודר קודם לכן ב-MGM)
מיס ג'ולי | Miss Julie
10,000 קילומטר | 10,000KM
הרשימה הנ"ל לא כוללת (כמעט) סרטים ששודרו שלא במסגרת הרצועה, טאסק (Tusk) של קווין סמית' למשל, או סרטי דוקו מדוברים (אזרח מס' 4, הסיינטולוגיה וכלא האמונה, מאורת הזאבים וכד') או סרטים שהיו זמינים בתשלום בויאודי כגון אקס מאכינה (ויגיעו במהלך 2016 לערוצי הסרטים כשיגיע חלון שידור זה).
הכומר ובית שבעי 12 נחשבים 2015?
כי אם כן אז לגמרי. מומלצים מאוד
"הכומר" ו"טווח קצר 12"
נכללו שניהם בסקר של השנה שעברה. "טווח קצר 12" (או "בית זמני") הגיע למקום ה-15.
"הקיר"? סרט מעולה אבל מ-2012
(ל"ת)
אכן
אמנם בדרך כלל לא משודרים ברצועת פסטיבל הקולנוע סרטים בני 3 שנים, אבל בגלל שהיו לסרט תומכים נלהבים שהתעקשו, הוחלט להכניס אותו בכל זאת.
שני הסרטים הם מ2014 שניהם לא הוקרנו בארץ וראיתי אותם השנה
תגידו לי אם זה נחשב.
אייריס (הוקרן בפסטיבל ירושלים השנה) בחיים לא חשבתי שאני אהנה כל כך מסרט תיעודי על מעצבת אופנה, אבל אייריס הוא פשוט סרט סוחף שמדבר לפי דעתי על אומנות ואומנים בכלל ולאוו דווקא על אופנה. הסרט מציג ומלווה את אייריס מעצבת אופנה בת 93 שמעצבת תלבושות מוגזמות ואקסצנטריות במיוחד. אהבתי את הסרט, כי יש משהו כל כך מעורר השראה והתלהבות בלראות אישה שפשוט הגשימה וממשיכה להגשים את עצמה את החלומות ואת החזון האמנותי שלה בכזה חוזק וחופש. זה פיל גוד מובי במובן העמוק של המילה. כשיצאתי ממנו ממש הרגשתי כאילו אני לוקחת מאייריס את הביטחון שאולי גם אני אוכל לעשות בעתיד את מה שאני אוהבת.
http://jff.org.il/?CategoryID=1325&ArticleID=1929
god helo the girl ( הופץ השנה במסגרת מצומצמת בכמה הקרנות בmgm בשם: שאלוהים יעזור לה) בכל מקרה זה סרט השנה שלי, כי אני גיליתי אותו השנה והתאהבתי לגמרי. זה סרט שהרבה אנשים יירתעו מהסגנון המוגזם שלו ומהעובדה שהוא גם מחזמר. אבל אני חושבת שלמרות המלאכותיות, הוא מצליח ללכוד בצורה מצוינת את השלב המבלבל והמלהיב והמדכא של עמידה על סף החיים הבוגרים. אני יודעת שבשבילי הוא הגיע בדיוק בזמן.
הנה ביקורת עליו בסריטה http://srita.net/2014/10/28/god_help_the_girl_review/
אייריס - שודר השנה ביס דוקו (בכורתו היתה באוגוסט)
(ל"ת)
Slow West
מערבון אינדי מודע לעצמו אבל עם עומק מפתיע והומור שחור אחים כוהני כזה. מייקל פסבנדר נשאר קול בתפקיד האנטי גיבור הבאדאס, וגם הHound נמצא שם . מופתע שהסרט הזה לא קיבל את תשומת הלב שבהחלט מגיעה לו.
קצת דוחף את המסר לפרצוף.
הסרט לא רע, אבל הוא פחות טוב משהוא חשוב שהוא. פסבנדר, כמובן, מסוגל לשחק כפכף בצורה אמינה – אבל הדמות שלו נטולת עומק, עבר או מניעים, והסרט לא מפסיק לדחוף מסרים בצורה בוטה ולא מאוד מועילה. יש תחושה שלקחו משהו שהיה יכול להיות מרגש ומיוחד ומרוב חוסר אמון בצופה הפכו לאגרסיבי ומלודרמטי.
מצד שני, אני מודה שסצנות מסוימות מהסרט לא יצאו לי מהראש ימים אחרי הצפייה, אז כנראה יש בו משהו בכל זאת.
מאוד אהבתי את "גורל ידוע מראש"
אבל אני לא בטוח אם הוא יצא השנה…
לא יצא, אבל השנה.
(ל"ת)
כן!
PREDESTINATION היה מצוין ומאוד אהבתי אותו.
לגמרי GREEN ROOM
כמו שהוזכר כבר למעלה. ליהוק גאוני, פסקול אדיר, אינטנסיבי בטירוף ומספק חוויית צפייה היסטרית.
when marnie was there
של סטודיו ג'יבלי, אחד הסרטים הטובים של השנה בעיניי
פניקס
איך שכחתי להוסיף לרשימה שלי את "פיניקס" – אחד מהסרטים הכי טובים שראיתי השנה. כך היה נראה סרט שואה עם היצ'קוק היה מביים אותו. הצילום מדהים, המשחק מטורף לגמרי ותסריט אדיר.
מעבר ליכולות ההבנה שלי איך הסרט הזה לא קיבל הפצה מסחרית פה.
לא יודע אם אני חותם על המשפט "אם היצ'קוק היה מביים סרט שואה"
אבל בהחלט חותם על כל השאר. סרט מומלץ מאוד.
אהה וגם The Stanford Prison Experiment היה מעולה
סרט אפס
(ל"ת)
תכלס!
(ל"ת)
לא תכלס.
(ל"ת)
נכון!
סרט חשוב! אני שם!
מצטרף להמלצות על "הלובסטר", " יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום", "חדר מנוחה" ו"אקס מכינה".
מצטרף בהתלהבות ל
אקס מכינה
אני, ארל וזאת שומדת למות.
פרהדסטיניישן
ומוסיף את
TANGERINE
https://www.youtube.com/watch?v=MEVuXWEBAP8
סרט מעולה ומצליח להגיד משהו מאוד חשוב בלי להיות פלצני.
מנדרינות
אני רואה שהסרט מקבל כאן כמה קרדיטים.
מה פספסתי?
כן, הרעיון של הצילום באייפון מגניב ודי ממצה את עצמו אחרי חמש דקות.
הצעקניות והבוטות של הדמויות הראשיות בסרט (שפרט לסעודת פאר על דונטס ולשיחה משמעותית על בובת ברני, מבלבלות את המוח בלי הפסקה) פשוט הורסת את ההתחברות אליהן.
עריכת המוזיקה המעולה לא ממש מצליחה לכפר על סרט שצווח לך באוזן במשך שעה וחצי.
למרות שסצנת ניקוי הרכב אדירה ממש. חבל שלא כל הסרט נראה ככה. (ושוב, הדונטס וברני קטעים נהדרים)
בדומה לDope, שגם הוא סרט עם רעיון טוב אך ביצוע צעקני, בוטה ומשוחק נורא ואיום, כך גם מנדרינות.
לא מסכים
לגבי המשחק. הוא אולי צעקני אך הוא רחוק מאיום והוא הנקודה הגואלת העיקרית של הסרט, שמתקשה להתרומם במחציתו הראשונה.
אני חושב שעד נקודת עלילה מסוימת הסרט מאוד דל וחסר עניין, אך ברגע שהדינמיקה בין הדמויות משתנה עם הוספת דמויות חדשות למערכת היחסים הסרו מתרומם. לא סרט השנה, וגם לא בעשירייה – אך בכל זאת מומלץ ואהוב.
התרומה שלי לרשימה
"המועדון"- פאבלו לארין מביים קולנוע סוחף, עוצמתי ומטריד על הנושאים הכי לא נגישים שיש ועם הדמויות הכי מרתיעות ואנושיות שראיתי השנה. זוכה הפרס הגדול בברלין ומועמד לגלובוס הזהב.
"יונה התיישבה" – פחות גרנדיוזי מקודמיו בטרילוגיה, אבל מורכב ונוגע יותר.
"חיבוק של נחש"- הזיה מטורפת, מסחררת ואניגמטית, בעקבות האלימות האנושית. בקרוב מועמד לאוסקר?
"מלכת העולם"- גירסת האינדי ל"חשמלית ושמה תשוקה". סרט מותח ומסעיר עם הופעה פסיכית של אליזבת מוס.
"הילדה הבוערת"- הממתק הקולנועי של השנה מבחינתי. מותחן פסיכולוגי עם קצב משונה ובניית עולם מאיימת ומצועצעת. זוכה פסטיבל סן סבסטיאן.
"הדיבוק"- עיבוד פולני חכם למחזה הקלאסי. איתי טיראן מצוין והתוצאה אפקטיבית במיוחד כסרט אימה וגם כדרמה על השורשים היהודים האבודים של פולין.
"99 בתים"- הסרט היחיד שאהבתי על המשבר הכלכלי בארה"ב (והיו המון). לא משהו מקורי, אבל אפקטיבי מאוד, ואנדרו גארפילד היה צריך לקבל אוסקר על ההופעה הזאת.
"עכביש אדום"- המותחן הטוב ביותר שראיתי השנה הגיע מפולין. חד, קר כקרח וגאוני.
"נשמות שחורות"- סרט מאפייה איטלקי מעולה שזכה בפרסי האקדמיה האיטלקית.
"הקטור"- פיטר מולאן בסוג של סרט כריסמס נפלא, פשוט ומרגש על הומלס שמנסה להתאחד עם משפחתו בדרכו מסקוטלנד ללונדון.
"שאבלייה"- קומדיה יוונית אלגנטית על אגו וגבריות. זוכה פסטיבל לונדון.
The Final Girls
לא מבין איך הסרט הזה מופיע פה רק פעם אחת בכל ההמלצות, אחד הסרטים היותר מפתיעים שראיתי השנה..
מעיין cabin in the woods לסרטי סלאשרים…. מומלץ! סיכוי טוב שיכנס לחמישיה שלי
http://www.imdb.com/title/tt2118624/
כבר אמרו את זה, אבל it follows
ויש מצב שזה גם סרט השנה שלי.
A Girl Walks Home Alone at Night
ובעברית "נערה הולכת לבד בחושך" הוא הסרט הכי טוב שראיתי השנה בלי שום תחרות (למי שלא ראה – ממש ממש מומלץ! יש ערפדה איראנית בחיג'אב! ויש חתול!). IMDB טוענים שהוא יצא ב-2014, אבל מכיוון שגם תאריך ההפצה הרשמי בארה"ב וגם ההקרנות היחידות בארץ (בפסטיבל הסרטים בירושלים) היו רק ב-2015, נראה לי שהוא נחשב סרט שיצא השנה, לצורך העניין.
כמו כן, The Duke of Burgundy היפהפהפ ועוכר השלווה ו-The Prophet (הנביא), סרט האנימציה בהשראת ג'ובראן חליל ג'ובראן (שסובלים שניהם מאותו פיצול שנים לא ברור).
ומבין אלו שכבר הוזכרו, אני מעוניינת להביע את תמיכתי הבלתי מסויגת בשיר הים (שהצליח להביא אותי לידי דמעות שוב ושוב), ברק האוהבים שורדים (לא מושלם אבל מוצלח) ובאקס מאכינה (מרתק).
מקום טוב להיות בו
דורון ביקש רק מה שנכנס, אז רק בשמות, סרטים שאני בוודאי שוקל להצביע עבורם אבל כנראה שלא לרשימה הסופית ובכל מקרה ממש כדאי לכם לראות:
ת' בשביל תמיר ('z for zachariah'), 'פיניקס', '45 שנים', 'אנומליסה' (עדיין לא עיכלתי), 71', 'צוואת נעורים', 'הנביא', 'קופנאהגן'. סרטים מאוד מומלצים והלוואי שגם הם היו ברשימה.
בינתיים, רוב סרטי השנה שלי, נמצאים כאן, מה שהופך את הרשימה למאוד מעניינת ומלאה:
'הרחק מהמון מהולל'– דרמה מצוינת המתרחשת באנגליה של המאה ה16. בחורה צעירה (קארי מאליגן המצוינת) וענייה שבעקבות מות דודה ירושת חווה ענקית ועושר רב. הסרט מתאר את יחסיה עם שלושה גברים שונים לחלוטין.
אחד מהם מנהל את משק הבית שלה ביד רמה, עד לא מזמן הציע לה נישואין אחרי מפגש קצר ובסצנה הכי טובה בסרט מאבד את כל כבשיו וממונו עקב תאונה מחרידה על חוף הים. כמו כן, קארי מאליגן שרה. תומס ויטנברג מביים. סרט נפלא.
'חיות ללא מדינה'– יש מלחמה בין שני קבוצות לא ברורות באפריקה. מלחמה קשה מאוד. אגו, ילד קטן נכנס בעל כרוחו לעובי הלחימה לאחת מקבוצות המורדים (המנוהגת ביד רמה ובכריזמטיות בלתי נגמרת ע"י הקומונדט אידריס אלבה המעולה). עשר הדקות הראשונות קורעות מצחוק, שאר הסרט דרמה מותחת סוחפת ולא פשוטה על נער קטן שרק רוצה לשרוד בג'ונגל הפראי והלא ברור. הסצנה שתלכו שתיקחו הביתה: תדליק את האור ותראה איך חייך משתפרים ברגע.
'ארץ שפע'– ויגו מורטנסן (אראגורן משר הטבעות) מפקד על קבוצת חיילים במבצע צבאי בשטחיה הפתוחים והיפיפים של פטגוניה. אל המבצע מלווה אליו ביתו הצעירה בת ה16 המעוררת את יצריהם של כל הנוכחים במחלקה, עקב כך שהיא הבת היחידה. ערב אחד לבת נמאס מאביה לכן, מלווה באחד החיילים הצעירים היא בורחת מהמחנה לתך הפרא. אביה המגלה זאת עם שחר, עולה על הסוס מייד ויוצא למסע (בעיקר נפשי) בעקבותיה.
מעבר למשחק המצוין, ארץ שפע היא הגיבורה האמיתית כאן. מדהימה, בולעת, לא סתם מתעכבים עליה בכל שוט גם אחרי שהדמויות יצאו מהפריים.
'ויקטוריה'– מחכה את 'בירדמן' בשוט האחד המופלא שלו, רק שהפעם אין כאן שום טריקים. מדובר בשוט אחד ארוך של יותר משעתיים וההישג הטכני כאן משוגע לגמרי.
מעבר להישג הטכני. הדמויות כאן מצוינות. בחורה צעירה ובודדה שהגיעה לא מזמן לברלין נמשכת אחר קבוצת בחורים של 'ברלין האמתית' לערב פרוע ומסוכן. סיפור אהבה מרתק גם מהצד הרומנטי וגם מהצד הטרגי, מלווה בעלילה מותחת ומשוחקת היטב.
הסצנה שתיקחו הביתה: שיעור בפסנתר.
'ניסוי הכלא של סטנפורד'– הניסוי המוכר בו פסיכולוגים הזויים לקחו סטודנטים בחופשה, חילקו אותם לסוהרים ואסירים, הכניסו אותם למסדרון נעול בבית הספר המעוצב כבית כלא, לא התערבו שהזוועות עלו מול עיניהם והסתכלו במבט מטורף לכל אורכו. סרט עם מסר קשה וכמה סצנות פשוט מטורפות. העיקריות שבהן: תזכרו את השמות שלכם. 819 עשה דבר רע.
'כשמארני הייתה שם'– להתראות ג'יבילי. השארתם לנו פנינה אמיתת.
אנה לא כ"כ מרגשיה טוב. הוריה המאמצים שולחים אותה לקרובים אחרים הגרים על חוף הים כדי שתבריא. אנה חסרת ביטחון וסובלת מדימוי עצמי נמוך מה שגורם לה להתבודד גם בביתה החדש. כל זה משתנה כשהיא מכירה נערה בלונדינית צעירה ומסתורית וטירה נטושה.
הסרט עוסק בעבר, בהווה ובעתיד ואיפה כל אחד נכנס בכל שלב בחיינו.
מעבר לאנימציה המשגעת כמו תמיד, הסרט מאוד מרגש, כואב ומהפנט. דבר שמקשה את הפרידה ממארני וגם מג'יבילי.
'סוף הסיור'– כתב צעיר יוצא לסקר סופר מפורסם ומתבודד שזוכה להערכה רבה באותם ימים. בין השניים נוצר קשר מורכב או מפוזר, מעניין ומוזר.
מה שמחמם את הקשר, מלבד כניסתם של שתי נשים לסיפור, היא העובדה הכתב רוצה להיות כל מה שהסופר חי כרגע. למרות שנראה שהסופר לא מאושר בכלל.
ג'סי אייזנברג אוהב לדבר מהר כידוע, והוא גם עושה את זה מעולה הפעם בתור הכתב הנלהב והמעריץ המושבע. אבל ג'ייסון סיגל בתפקיד הסופר הטרגי גונב לו את ההצגה חד משמעית.
הסצנה שתיקחו אתכם הביתה: חיפוש בחנייה.
'ליל ינשופים'– אני אוהב סרטים של לוקיישן אחד, וכמעט כל 'ליל ינשופים' מתרחש בבית אחד גדול ומפואר. קווין ומדליין נסחפים לערב סוער ומהנה לאחר בילוי משותף. לאחר יחסי המין קווין מגלה שהוא למעשה שכב זה הרגע עם האקסית של הבוס שלו, ועוד בבית האישי של הבוס. לא טוב.
העובדה שמדליין מנסה להתאבד מיד אח"כ, לא עוזרת.
מסיבה לא ברורה חבריו של קווין מסבירים לו שאסור לו לצאת מהבית ולשמור על הבחורה ערה, אחרת תמות.
מה שיוצר לילה ארוך, עירני ומרתק כמעט לכל אורכו. השניים בארוחה משותפת, בריבים קולניים, בשחייה קפואה בבריכה, בעוד קצת ריבים ובשיחות נפש מתועדים אחד אל השנייה בטקסט משובח ובאווירה קלילה וכיפית ולא ברורה כלל.
סרט מרתק, מפתיע ומעניין.
'חדר מנוחה'-ג'רמי סולנייה מתגלה כמלך המותחנים. סרטי המתח שלו ('נקמה כחולה' משנה שעברה ועכשיו זה) מיוחדים, אינטלגנטיים, עשויים כ"כ טוב, מלאים בהומור שחור ומשובח ומהנים ביותר. בלי לזלזל בצופה לשנייה אחת, בלי באנליות וקלישאות מתח מיותרות. העלילה כאן היא על ארבעה צעירים שחולקים להקה כושלת ונמצאים בעוד הופעה כושלת שהופכת מהר מאוד לזירת רצח מזעזעת של טרוריסטים נאצים משוגעים. חדר המנוחה של המקום, מאבד את שמו והופך לחדר זוועות. אל תחמיצו. (מזהיר, סרט אלים ומדמם)
'מערב איטי'– סוף המאה ה19. נער בן 16 יוצא מסקוטלנד לאמריקה במטרה למצוא את אהובתו. אל המסע מצטרף סיילס (מייקל פסאבנדר המלך), בחור שקט ומסתורי שמציע לנער עזרה במסע תמורה לחופן דולרים.
הסרט הוא מערבון שקט ומהורהר. שלל הדמויות ההזהויות שהשניים פוגשים בדרך רק מוסיפים לתחושת הבלבול וחוסר החשק בעולם בו הם חיים. (וגם יוצרת סצנה מצוינת לאור המדורה המתארת סיפור מצחיק בדרך לכרזה). הנופים יפים, המשחק מעולה, והסרט חודר עמוק בשקט בשקט.
מעולה.
'השד יודע מה'– סרט על סמים. איך חבורה צעירה ומסוממת מעבירה את חייה בארה"ב. זה לא טריינספוטינג, אבל זה לא כזה רחוק. אין כאן הומור שחור וסרט צבעוני, אלא קושי רב שדופק לצופה עם פטיש על הראש מתחילתו ועד סופו. הארלי מאוהבת בבחור שלא סובל אותה. היא מתאבדת כדי להוכיח את אהבתה והוא מצליח להציל אותה כשמזמין אמבולנס. מאז הוא לא כ"כ מתייחס אליה והיא נעה בין ניסיון נואש לקבל ממנו יחס, לבין עוד מנה מיוחדת לארוחת הבוקר. הסמים הם חלק מחייהם נקודה. כמו ארוחת בוקר, כמו מקלחת, כמו חברים, כמו לימודים, יש סמים. ככה זה, תכירו.
כמו כן, המוזיקה אדירה.
סצנת כתוביות הפתיחה וסצנת כתוביות הסיום הכי טובות שראיתי השנה ומזה הרבה זמן.
'שיר הים'– אני מאוד אוהב את טום מור. (ראוי לאזכור גם החלק הנהדר שיצר בשביל 'הנביא') כאן הוא ממשיך עם המיתולוגיה האירית שלו למסע קסום של ילדה קטנה המגלה שהיא חלק משושלת של יצורים מדהימים בשם סלקי. הסרט פשוט קסום לכל אורכו. שיר הים, הוא כמובן מנגינה מדהימה שיוצרת אווירה מופלאה, האנימציה מדהימה (השימוש בצל גדול), השילוב בין מציאות למיתולוגיה הקלטית נעשה בטוב טעם ובכללי סרט שקשה לעזוב אותו כי הוא פשוט ממכר.
'תיקון'– בואו נתחיל בכך שהסרט הזה פשוטו כמשמעו מזעזע מכל בחינה.
נשמע כמו עוד סרט ישראלי רגיל על חרדי שעובר תאונה ומגלה את האור ולכן מתחיל לדבר עם בחורות ועצבן את הוריו. ממש לא.
יש נער חרדי מוצלח למדיי, יש תאונה, יש שינוי. אך השינוי הזה כ"כ מיוחד שפשוט אין לי מילים. ולא רק הבן עובר שינוי, אלא כל המשפחה ביחד.
הצילום כאן מהפנט, העלילה הכי מהרהרת והזויה שהייתה בקולנוע (גם לרעה) וחוויה יוצאת דופן. כל סצנה בעלת כמה וכמה רבדים ואפשר לדבר על הסרט הזאת שעות. הבעיה היא שהוא כ"כ חולני שזה לא כזה פשוט.
הסצנה שלצערכם תיקחו הביתה: סצנת הסיום. איך מעשה חולני יכול להתפרש כטהור וזך. מדהים.
'אני רואה אותך בחלומותיי'– הפתעת השנה. ע"פ השם, ע"פ תקציר העלילה וע"פ השחקנית הראשית הייתי בטוח שמדובר בקומדיה רומנטית צפויה, קלישאתית ומשעממת. איזה כיף לטעות. מדובר בסרט פשוט שובה לב מהנה ביותר.
קרול פיטרסון, אישה מבוגרת שאיבדה את בעלה לפני עשרים שנה ומתגוררת לבד, חווה טרגדיה אישית קטנה בדמות איבוד כלבה. שככל הנראה היה בשבילה הכל.
ועכשיו כצפוי, היא תאבד את זה לגמרי ואיכשהו למרות הכל תמצא אהבה אחרת ותתמודד עם החיים. אפשר לחיות בכל גיל.
ממש לא.
למעשה, עלה לי במהלך הצפייה, כל כמה דקות, משפט דומה של מה בטח יקרה עכשיו, ולא מספיק שזה לא קרה, הסרט פשוט צחק עליי בפנים.
כי קרול לא פעם במהלך הסרט מתלוננת שהיא חושבת שאיבוד כלבה היא אמור להוציא אותה מדעתה לגמרי, אך היא לא מבינה למה זה לא קורה.
אל חייה נכנסים שני גברים, האחד, צעיר, מנקה את הבריכה שלה יום-יום ומחבר אליה ממקום לא צפוי.
השני, מבוגר כבן גילה, שמראה לה שאפשר לעשות חיים משוגעים בכל גיל.
אבל מה לעשות, תמיד הזקנה מנצחת בסופו של דבר. כי ככה זה.
מדהים כמה שהסרט הזה מעולה, נוגע ומרגש.
למרות חבורת זקנות סטראוטיפית לחלוטין וכמה סצנות צפויות לגמרי (הדייט המהיר וכו') הם גם אחראיות לכמה מהרגעים היפים של הסרט ובעיקר לסצנת עישון סמים מזוקנת ובלתי נשכחת.
ממש ממש מומלץ, לא רק לזקנים.
עוד סצנה שתיקחו אתכם: שיחה בן אם לבת, רק בדיוק הפוך.
והגענו לארבעת הגדולים מכולם:
4. 'הילד והעולם'. אנימציה בדו מימד. יופי בלתי נתפס וחוויה ויזואלית מהממת חושים. ילד קטן שלא יכול בלי אביו שנטש את הכפר בו הוא חי בשביל העיר הגדולה, בשביל להביא קצת כסף הביתה. כי אין ברירה.
מסע קסום, אמתי, דמיוני. הכל מתחיל מאבן אחת צבעונית וקטנה ונמשך לעולם שלם וילד קטן.
הסרט דן בלא מעט נושאים קיצוניים. בין העושר לעוני, הכפר לעיר, הנוסטלגיה לקידמה המציאותי לדמיון. והוא עושה את זה הכי טוב שאפשר. מועמד אמיתי לסרט האנימציה של השנה. (ובשנה בה הקול בראש נמצא, זה אומר הכל.)
תראו את 'הילד והעולם'. מדובר בחוויה מסנוורת עיניים וסצנת הפתיחה וסצנת הרכיבה על האופניים פשוט מרהיבות.
3. אקס מאכינה. דיברו ומדברים פה עליו מספיק. חכם, מותח, מהנה, מדויק, מטריד, שחקנים מעולים, שום דבר אחר לא מפריע.
2. 'הלובסטר'. נתחיל בפחות טוב. השעה השנייה של הסרט משמעותית פחות טובה מהשעה הראשונה. ברגע שיוצאים מהמלון ונכנסים לעיר, הסרט קצת הולך לאיבוד בתוך עצמו ולא מתקדם יותר מדי. זהו.
הלובסטר הוא סרט ענק וסופר חשוב.
מציאות עתידנית ובדיונית שנראית כ"כ מציאותית שבא למות. אין לך בת/בן זוג? לא משנה מה הסיבה, בוא אלינו למלון המפואר ותמצא לך. יש לך שלושים יום. לא מצאת? לא נורא. בחר/י חיה ותהפכי אליה. אם תצליחו לצוד אנשים אחרים, שהותכם תוארך. בהצלחה נשמות.
זאת המציאות של הלובסטר. מציאות בה אסור להיות לבד, מציאות בה בחירת בני זוג מתבצעת בשיטה מאוד ברורה ומתאימה, כמו חיות.
נשמע כמו סרט קשה, טרגי ומהרהר והוא באמת כך. אבל העובדה שמדובר באחד הסרטים המצחיקים של השנה רק מוסיפה.
השחקנים, כולם, עושים עבודה נהדרת. הסרט מצחיק ולופת כמעט לכל אורכו. יש בו סצנות (שבירת אף, ריקוד אוזניות) משובחות ממש. והסוף שלו פשוט אדיר.
לפני כמה שנים יצא הספר 'פרויקט רוזי'. הסרט הזה מאוד שונה ממנו אבל לשניהם יש רעיון דומה מאוד. שאנחנו מחפשים מישהו לאהוב, אנחנו פחות או יותר מחפשים את עצמנו. כמו שהיפופוטם הולך עם היפופוטם בת, ולובסטר עם לובסטרית(?), כך כולם.
1. יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום.
הסרט הזה לא בדיוק סרט. 39 פרקים מנקודת מבטה של יונה באמצע 'כל מקום שאתם יכולים לחשוב עליו במהלך החיים'. בין המקומות הרגילים, המשעממים, השחוקים, לבין המקומות הטרגיים הקשים. רק דבר אחד משותף לכולם, האדישות.
רוב הסרט מתלווים לשני אנשים מבוגרים ואפורים, מוכרי מוצרים משמחים לילדים ש'רק רוצים לגרום לאנשים לחייך'. למרות שהם נראים כמו שני האנשים הכי עצובים בעולם. אבל זה ממש לא העיקר, בין דייט על חוף הים, הצחקת תינוק בפארק, זקן שמתקשה לשמוע, שירת חיילים בבר, פרידה עצובה, שיעור ריקוד וכו'. החיים פשוט עוברים וממשיכים. בין לבין מתרחשים דברים רציניים יותר כמו מלחמות והשמדה המונית אבל אין באמת הבדל. סרט ענק ענק ענק. ציני בטירוף, הקומדיה הכי טובה של השנה וקצת קשה לי לכתוב עליה משהו קוהרנטי כי פשוט אין לי מילים.
הכל מתחיל בשלוש פגישות עם המוות ונגמר בגרגור של יונה משועממת.
לכו תהרהרו, מזעזע כמה שהסרט הזה גדול.
לבדו יכול למלא את כל רגעי השנה בקולנוע, סצנה אחר סצנה.
זהו.
הלוואי, הלוואי שלפחות חלק מהסרטים הלאו יכנסו לרשימה. ובכל מקרה, כדאי מאוד מאוד לראות אותם.
שבוע טוב!
ממש השתעממתי ב"ארץ שפע"
בהתחלה נהניתי מהנופים המהפנטים, הפריימים הלא שגרתיים והקצב האיטי, אבל אחרי שעה וחצי, כשכלום לא התקדם עלילתית, ובכל סצינה לקח לי כמה דקות להבין את מי אנחנו רואים כי הדמויות תמיד הופיעו בקטן ובפינה המרוחקת של הפריים ומוסתרות על ידי שיחים, והקצב רק נעשה יותר ויותר איטי, נשברתי ועזבתי את האולם באמצע.
יש סיכוי שאיזה סרט או שניים מפה היו בארץ
אבל כולם מצויינים..
Me and Earl and the Dying Girl
The Stanford Prison Experiment
Ex Machina
It Follows
While We're Young
Time Lapse
The Voices
כמעט-סיכום שנה 2015: אלה שנגנזו.
ככל שהשנים עוברות יש רק יותר ויותר סרטים שאני רוצה לראות לפני סיכומי השנה ופחות ופחות זמן והזדמנויות לראות אותם. בכל מקרה, הנה ההמלצות והבקשות שלי:
חיזוקים לסרטים שזוכים פה לחיבוקים ואני לא מרגיש צורך ממשי להרחיב עליהם:
אקס מאכינה, אני וארל, הלובסטר, ניידת משטרה, השבט,הנערות האחרונות, מנדרינות, שיר הים, מה שאנחנו עושים בצללים .
סרטים נהדרים שארחיב עליהם במשפט כי יש הרבה לפנינו:
סיפורים יוצאי דופן – סרט האנימציה שמבוסס על סיפורים של אדגר אלן פו הוא אמנם לא מושלם, אך מדהים שאותו במאי אחראי לשישה סרטים קצרים כל כך שונים וכל כך טובים.
הייל- קומדיה גרמנית מטורפת, מהסוג של "קאסט דמויות עם אפיון אחד מובילות לכאוס סופי" שלא עושים ממש יותר ונעשית ממש טוב.
The Mule – הוגו ויבינג ושוטר נוסף מנסים לשכנע אוסטרלי טיפש שבלע בלוני קוקאין לחרבן אותם בסרט הפשע הקטן שרק הולך וצובר תאוצה .
בסדר ההיעלמות – הסרט עם הברקת הבימוי הכי גדולה של השנה. גם מותחן נהדר.
אזרח מספר ארבע – סרט דוקומנטרי אחלה בחלה, שעיקרו הוא "אדוארד סנודן אחלה בן אדם" והוא באמת.
למצוא את ויויאן מאייר – סרט דוקומנטרי על גילוי אוצרות חבויים בבני אדם. היה צריך לזכות על פני אזרח מספר ארבע.
הנסיכה קאגיוה- הייתה שנה מאוד טובה לאנימציה שלא הופצה (חלק א'). סרט מקסים עם הרבה "awwwwwww"
חיות ללא מדינה – סרט המלחמה על עולמם החרב של ילדים אפריקאים מכיל תצוגת משחק כל כך טובה של כל המעורבים בו שאידריס אלבה הוא בסך הכל השחקן השלישי הכי טוב.
ניסוי הכלא של סטנפורד – סרט כיפי לאללה, אם "כיף" זה לראות באנשים מתנהגים אחד לשני בצורות נוראיות ללא סיבה אמיתית. אחד האנסמבלים הטוב של השנה, ובטח האנסמבל הצעיר הטוב של השנה.
חדר מנוחה – אני אוהב אותך, ג'רמי סוליינר. (בסדר, אז זה פחות טוב מ"נקמה כחולה". אז מה?)
מועד לפורענות – המלצתי עליו גם שנה שעברה, אבל עם ההקרנה שלו ביס אני חושב שזה זמן טוב להמליץ עליו בשנית.
הילד והעולם – הייתה שנה מאוד טובה לאנימציה שלא הופצה פה (חלק ב'). חוזר על עצמו, כן והסוף מעט מקושקש אבל וואו איזה חוויה.
המומינים בריביירה- הייתה שנה מאוד טובה לאנימציה שלא הופצה פה (חלק ג'). המומינים! מה אתם עוד צריכים לדעת?
נסיין- פחות חזק ולופת מ"סטנפורד", נשען יותר על טריקים מוזרים שמוציאים מהסרט ובכל זאת, פיל.
ספר החיים – הייתה שנה מאוד טובה לאנימציה שלא הופצה פה (חלק ד'). פססס, שיגואר לא יישמע – סרט נהדר ומצחיק והכי כיף שהיה לי בסרט אנימציה השנה החולפת.
חמשת הטובים- כריס רוק עושה וודי אלן (לא במובן שהוא מלהק שחקניות צעירות שהוא היה רוצה לשכב איתן לסרטים שלו. במובן הקומדיה-רומנטית-אינטלקטואלית בניו יורק.) וזה מצחיק וחכם וממש רק קצת קיטשי וטיפשי ובהחלט כולל את הסצנה הכי אכזרית של השנה, ואנחנו הולכים להגיע לקניבלים עוד מעט.
בסדר ההיעלמות
בון טומהוק- סצנת הפתיחה של הסרט מכינה אותך לסרט אלים וקשה.. ואז הופכת למערבון מהורהר. ואז עוד פעם לסרט אלים וקשה. ובין המעברים החדים האלה הסרט לא מפסיק להיות סרט נהדר לחלוטין שמגיע לו למצוא קהל רחב בהרבה.
נערה הולכת לבדה הביתה – סרט אמריקאי דובר פרסית. סרט אימה שהוא בכלל סיפור אהבה ארט-האוס. סרט מודרני מצולם בשחור לבן. סרט מהורהר, איטי, לעיתים הזוי (יש סצנה של אישה שרוקדת עם בלון, ואין לה לא טיפת הקשר אחת) ופשוט מוצלח. קשה להבין אילו סרטים מהורהרים וארט-האוס יצליחו ואילו לא, וזה לרוב אקראי לחלוטין עם כל אדם אבל זה, הפעם, עבד.
סוף הסיור – מסוג הסרטים שהאינדי האמריקאי אהב להצמיח בשנות ה90 עד שזה נהיה קלישאה נוראית, אבל הסרט הפעם מצליח לעשות אותם כמו שצריך. סרט נפלא, וג'ייסון סיגל מדהים בו.
ענני סילס מריה – הסרט שמשתיק סופית את כל "קריסטן סטוארט שחקנית גרועה!" עם הופעת משחק שזכתה (בצדק) בתואר "השחקנית האמריקאית הראשונה שזכתה באוסקר הצרפתי". הוא גם סרט לא רע בפני עצמו, למרות כמה דקות מיותרות בסופות.
המתנקשת- סרט מאוד טיפשי ומאוד מקסים, וכנראה הסרט עם הכי הרבה סצנות קרב שפשוט מסתיימות באמצע.
סבתא – לילי טומלין הולכים להפסיד מועמדות לאוסקר על ההופעה הנשית הטובה של השנה בקומדיה הכי "תראו כמה ליברלית אני!" של השנה.
שישה סרטים טובים שלא הופצו השנה שכדאי שתראו:
אנשים לבנים יקרים – הסאטירה המושחזת של השנה על יחסי לבנים-שחורים היא גם מכתב אהבה קולנועי וקומדיה מצחיקה מאוד. סיפורם של מספר סטודנטים שונים אשר משתלבים יחדיו מעוגן בשחקנים צעירים הנותנים הופעות נהדרת, קופץ בין נושא לנושא אך גם תמיד קשור יחדיו. מבין הגל החדש הצעיר של קולנועים שחורים ('תחנת פרוטוויל', 'DOPE' וכו') אנשים לבנים יקרים הוא זה שקנה אותי. בוא נראה אם הוא גם יצליח לממש.
71' – סרט לופת על חייל בריטי שנשאר מאחורי קווי האויב בצפון אירלנד האלימה, שאולי נחרט בזכרוני רק בגלל שראיתי אותו בזמן המילואים אבל הוא בכל זאת נחרט בזכרוני. ג'ק אוקונול הוא תגלית השנה (שעברה).
הנשיא – מחמלבף (במאי איראני) מביים סרט בגיאורגיה על משטר דיקטטורי שנופל, ודיקטטור ובנו הקטן אשר בורחים ומנסים להגיע אל חוף מבטחים. יש איזה מילה עמומה כזאת "אנושי", לתאר סרט שקשה ממש להגיד מה היא רוצה או למה היא נשמעת כל כך פלצנית אבל 'הנשיא' הוא כזה. סרט שבוחן ואוהב את האנשים שבו, אבל בניגוד לסרטי ארט-האוס על זוגיות מתפרקת בבורגניה, בתוך סיטואציה קיצונית ומסקרנת בפני עצמה, שגורם לך לאהוב גם את הרוצחים השפלים ביותר. וכולל בתוכו את סצנות הסיום והפתיחה הטובות של השנה.
אמריקן אולטרה – קומדיית האקשן הסטלנית ע"פ התסריט של מקס לנדיס (אה ויש לסרט גם במאי חיחיחי) חטפה הרבה מכות עד שנגנזה סופית ממסכינו, וחבל. סרט כיפי מאוד, מצחיק מאוד ואפילו לא טיפש מאוד.
הסיוט – סרט על שיתוק שינה, עם שיחזורים. סרט האימה הכי טוב של השנה הוא בכלל דוקומנטרי. הסרט שהכי מלחיץ להמליץ עליו לאנשים, פן הם יסיימו עם שיתוק שינה אך עם זאת אחד הסרטים שחבל לא להמליץ עליהם.
R100 – אומנם הסרט לא באמת צריך להיות מוגבל לגיל 100 כפי ששם הסרט רומז, אבל בהחלט צריך לבוא בתפיסה מסוימת לסרט ה..ייחודי הזה? מעין תשובה חצופה ל"50 גוונים של אפור", הסרט מספר את סיפורו של אב הנרשם למועדון BDSM ייחודי לחוזה של שנה אותו לא ניתן להפר. מה שמתחיל כתור פגישות סוטות במקומות מוסכמים הופך במהרה לכאוס מרהיב של מלכות BDSM עם התמחויות מיוחדות כמו חיקוי קולות, יריקה או בליעת אנשים במלואם. "לא סרט לכל אחד" זה אדנרסטיימנט.
אוו פאק, אני מרגיש ממש רע ששכחתי לציין את "אנשים לבנים יקרים".
מצטרף להמלצה ובגדול!
חיזוק: "למצוא את ויויאן מאייר"
הוא מזכיר קצת את שוגרמן, אבל לטעמי אפילו יותר טוב ממנו.
סרט מעורר השראה ומרתק, שבמקום להסתיר את הבעייתיות המוסרית בתיעוד שלו מציף אותה בלי לגרום לסרט להיות פחות מקסים. מהסרטים שנשארים איתך הרבה אחרי הצפייה, מומלץ מאוד.
לגלות את ויויאן מאייר - שייך ל-2014
הוקרן, ב-2014, בדוק-אביב ולאחר מכן שודר (ועדיין משודר) ביס דוקו ואף זמין בויאודי (ללא תשלום למנויי השירות).
לא יודע אם זה שייך לשנה שעברה, אבל
קומיקו ציידת האוצרות.
רק על הסינופסיס מגיע לו:
בחורה יפנית קצת מוזרה מוצאת קלטת VHS ישנה של הסרט "פארגו" ופוצחת בחקירה בעקבות מזוודת הכופר המלאה בדולרים מהסרט.
סרט בידיוני
המבוסס על סיפור לכאורה אמיתי, שהוא למעשה בידיוני, על אישה העוקבת אחרי אוצר מתוך סרט לכאורה אמיתי שהוא למעשה בידיוני.
אוקיי, זה לא פייר
אתה הרבה יותר שנים ממני בתחום הזה.
Cobain: Montage of heck - לגמרי בחמישיה שלי
הסרט הזה צימרר אותי בכל כך הרבה רמות, ועורר בי תחושות כל כך עזות, יותר מכל סרט אחר שראיתי השנה.
כן, הוא סרט דוקו. ככזה, מסמך אודות חייו של קורט קוביין, אפשר להשוות אותו למסמכים אחרים כאלה (סרטים ביוגרפים, ספרים, כתבות וכו') ואפשר לבקר אותו על הטיות שונות שהוא עושה, סיפורים מסוימים שהוא בוחר לספר וסיפורים אחרים שהוא בוחר לא להביא מתוך חייו של קורט.
אבל אם אני משווה אותו לסרטים שיצאו ב2015 (כי זו הרי מטרת הסקר), הסרט הזה הוא כל כך בולט וייחודי, שזה יהיה עוול לנפנף אותו רק כי הוא דוקומנטרי. הבמאי הפך את הסרט ליצירת אמנות קולנועית העומדת בפני עצמה, ובונה סיפור שמתיימר להיכנס לתוך ראשו של קורט באופן משכנע (ואני אומר 'מתיימר' פשוט בגלל שאף אחד מלבד קורט עצמו לא היה בתוך הראש שלו, ולכן מראש אין סיכוי לעשות סרט אובייקטיבי על מה שעבר לו שם) תוך הצגה לראשונה של חומרים יצירתיים ואישיים שלו ושימוש יצירתי בהם ככלים לפיתוח עלילה. הקו שנבחר להנחות את הסרט הוא הבסיס לתסריט אפקטיבי ומרתק, עד הסוף הידוע שמרגיש פשוט בלתי נמנע.
בעיניי זה סרט חובה לכל מי שמתעניין במוסיקאים או בפסיכופתולוגיה, ולכל מי שמעריך שימוש יצירתי בגרפיקה, אנימציה, סאונד ועריכה. זה לא אומר שהסרט חף מבעיות או מציג את התמונה המדויקת ביותר של הסיפור האמיתי, אבל בחייאת – איזה סרט, דוקו או עלילתי-ביוגרפי, כן עושה את זה?
מוסיף עוד כמה
חבורת הזאבים– סרט דוקומנטרי על סיפורם הלא יאומן של 7 בנים שחייו כול חייהם בתוך דירה ולא יצאו משם ואת מה שהם יודעים על העולם הם יודעים מצפייה בסרטים וחיקוי שלהם. קצת מאבד קצב בחציו השני אבל לכול אורכו סרט דוקומנטרי מעניין ומלא אהבה לקולנוע.
מיסטרס אמריקה– הסרט השני של נוח באומבך שיוצא השנה. סרט קצר, שנון, כיפי למדי ועם הופעות נהדרות של גרטה גרוויג ולולה קירק.
אנומליסה.
(ל"ת)
סרט שבהחלט אשמח לראות ברשימה ולצערי טרם הוזכר:
A Brilliant Young Mind (או X+Y, תלוי את מי שואלים).
מי שחושב שאסא באטרפילד הוא שחקן ממוצע, טרם ראה אותו מגלם גאון מתמטי על הספקטרום. זהו סרט בריטי, אחד המקסימים שראיתי בשנים האחרונות, ולוּ בזכות קאסט משובח הכולל את רייף ספול בתור המורה הפרטי שלו (ועילוי מתמטי מבוזבז), וסאלי הוקינס בתפקיד אמו של באטרפילד, אלמנה שאינה מתמודדת היטב בגידול ילד מיוחד כמוהו. שליש מהסרט מתרחש במחנה אימונים בטיוואן לקראת אולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית, ושם מגלה באטרפילד כיצד זה מרגיש – לשם שינוי – להיות הממוצע שבכיתה.
סרט מרגש שאפילו בור-מתמטי כמוני הצליח לאהוב. הסרט נכנע לקלישאה או שתיים (או שלוש), אבל מתוך שלל הסרטים שראיתי בשנה החולפת – זה סרט הדרמה שנצרב בי הכי חזק.
הטריילר.
אני חושב שהסרט היה מאוד מפוספס
רעיון טוב שמתבזבז על ביצוע פושר.
'אהבה וחסד' שיצא השנה מראה איך עושים זאת נכון.
בכל מקרה, אסא באטרפילד בהחלט לא רע, מה שלא מפריע הילדה הסינית ולילד הגאון והמעצבן לגנוב לו את כל ההצגה.
דווקא הילדה הסינית?
היא ממוצעת לדעתי (לא שזה רע, התפקיד שלה לא דרש הרבה). הילד הגאון האחר בהחלט מצוין, אבל לא הרבה יותר מבאטרפילד. באטרפילד, בניגוד לעמיתו המוחצן, נדרש ליכולת משחק מאופקת ולכן קשה להבחין במניירות שהופכות את הדמות שלו למיוחדת. הסצנה בה הוא נדרש לגשת ללוח כדי לפתור את התרגיל מול כולם היא אחד הרגעים האמוציונליים של השנה. בזכות המשחק שלו (וגם הבימוי המוצלח) הרגשתי את המתח שהוא מרגיש, ועל זה מגיעות לבאטרפילד מחיאות כפיים.
מאוד אהבתי את הסרט ואני רואה שגם דעת הקהל הכללית כלפיו חיובית ביותר (ולדעתי הוא מוצלח בהרבה מ-"אני ארל והנערה הגוססת", סרט בסדר-כזה), לכן אשמח לראות אותו מופיע בסקר סוף השנה.
את "אהבה וחסד" בקרוב. תודה על ההמלצה!
ההנאה שלי מהסרט נפגמה מחוסר המיקוד
היו יותר מדי עלילות משנה מיותרות בתכלית שלא הוסיפו הרבה לדמויות: הקשר של האמפרי ונתן בקושי קיבל זמן מסך, ההתמכרויות של האמפרי לא הלכו לשומקום, לנתן יש כל מיני חרדות שאפחד אפילו לא מעיר עליהן, והעלילות הרומנטיות המטופשות גרמו לי כאב פיזי (רבקה אולי מחבבת את נתן אבל בעצם אנחנו לא נראה אותה יותר אז למי אכפת, ז'אנג מיי משום מה החליטה לשחק אותה manic pixie dream girl ושלעשות בייביסיטר לאיזה ילד מוזר זה יותר מעניין ממתמטיקה, ג'ולי מתנשקת עם האמפרי כי הוא הבנאדם היחיד שהיא מתקשרת איתו בכל הסרט, לעזאזל).
אני מסכימה שאסא שיחק נהדר, שפת הגוף הנוקשה שלו (בשילוב עם המבנה הגמלוני הטבעי) באמת העבירו את הרושם של ילד עם קשיים חברתיים ניכרים. אבל העובדה שרוב ההתפתחות של הדמות הייתה ב-10 הדקות של הסרט מעיבה על ההנאה שאני יכולה לשאוב מהביצוע הזה.
סרט נוסף שראיתי היום ואשמח להוסיף
"The Stanford Prison Experiment" (שארבעה אחרים כבר הזכירו לפני); מרתק מהיבט פסיכולוגי, וגם כסוג-של-מותחן, ובלי קשר זהו אחד הסרטים המעניינים שראיתי השנה.
ועזרא מילר שחקן מקסים. ראיתי אותו רק בסרט אחד קודם לכן, "אסון מהלך", ולא תפסתי ממנו במיוחד. אבל עכשיו אני מת לדעת איך הוא יהיה בתור בארי אלן / הפלאש.
בנוגע למילר
תראה כמה טוב להיות פרח קיר
אנשים כאן רואים המון סרטים ):
שני הסנט שלי בכל זאת:
אני וארל וזאתי שעומדת למות- סרט נפלא פשוט. המון פטפטת בלתי נגמרת, שיודעת להיפסק כשצריך לתת לאבסטרקטי ולמופשט להתבטא. והסצינות האלה, האבסטרקטיות, שהמוזיקה מתגברת והקולנוע עושה את שלו, הן אולי היפות ביותר בסרט (ובין היפות ביותר של השנה). מומלץ לחובבי וורנר הרצוג, וגם לאלה שלא.
ויקטוריה – הוואן שוט של השנה הוא קומדיה רומנטית קטנה בתוך אפוס פשע גדול. הקומדיה/דרמה רומנטית היא הקומדיה/דרמה הרומנטית המוצלחת שראיתי השנה (מאוד הזכירה לי את איה משנה שעברה), והאפוס פשע הוא קצת גרנדיוזי מדי ביחס למה שבא לפניו. בכל זאת מומלץ, בשביל אחת מהחוויות הקולנועיות המיוחדות של השנה.
שיר הים – אני לא זוכר.ממנו הרבה, בעיקר כי ראיתי אותו בתחילת ינואר. בכל זאת אני זוכר שהוא ייחודי ומתוק ומאוד מומלץ. אני מניח שאחרים יוכלו להגיד משהו רלוונטי וקוהרנטי ממני.
——-
הנשיא – הסרט הטוב של השנה מבחינתי, וכמו שקרקר אמר, יש לו גם את סצינות הפתיחה הטובות של השנה. ראיתי את הסרט פעמיים. בפעם הראשונה בפסטיבל ירושלים, ישר אחרי שסיימתי לראות את הלובסטר. ו-וואו. אחרי שהלובסטר גרם לי לשנוא את עצמי ואת הדמויות ואת האנושות כולה, הנשיא נתן לי זריקה כל כך גדולה של חמלה ואהבת אדם. העוצמה הקולנועית שלו נדירה. מדהים לראות איך סרטים עם פי 100 יותר תקציב משלו, מגיעים לפי 100 פחות מהעוצמה שלו.
בפעם השנייה ראיתי את הסרט בפסטיבל חיפה (יש לציין שבשתי ההקרנות היו כפיים סוערות בסוף, ובחיפה אנשים אף נעמדו). אחרי ההקרנה בחיפה באולם גדול של בערך 400-500 אנשים, הבמאי (האירני יש לציין) הגיע לדבר על הסרט. הגינה של הסינימטק הייתה מפוצצת, אני זוכר שהיה לי חם נורא (באתי ישר מהצבא והייתי על מדים) אך בכל זאת נשארתי לשמוע מי האדם שאחראי על הפלא הזה. היה שווה כל רגע.
אני כל כך מקווה שהסרט יגיע יום אחד לערוצי הסרטים של יס, או אפילו לאתרים פיראטיים, בשביל שעוד אנשים יוכלו להנות ממנו. חבל רק שזה מוזר למחוא כפיים בבית.
אני וארל וזאתי שעומדת למות זה סרט שאני משמ רוהצ לראות! ומשהו בו היה ממש מוזר. הוא היה אמור להגיע משכרית בספטמבר וכשהגיע המועד הוא פשוט נעלם.
החליטו לבטל את ההפצה שלו?
אקס מכינה- סרט מעורר מחשבה, אולי הסרט המוצלח ביותר שדן בנושא האינטליגנציה המלאכותית. שני השחקנים הראשיים מדהימים.
מערב איטי- מערבון נהדר שתופס בצורה טובה את רוח התקופה אבל גם את היופי שהיה אז באמריקה.
It Follows- סרט אימה מצוין. פשוט מפחיד ואפקטיבי.
סתם מתוך סקרנות
"The Boy and the Beast", הסרט החדש של מיאמרו הוסודה, יצא ב2015 ביפן אבל יגיע לשאר העולם רק ב2016, ואני מאוד רוצה לדעת מה יעלה בגורלו. נראה לי חבל שהוא סתם ייפול בין הכיסאות. בכל מקרה לי עוד לא יצא לראות בעצמי, כך שלא אוכל להמליץ עליו.
ולמרות שלא באמת ראיתי הרבה סרטים חדשים השנה, אני בכל זאת ממליץ על "שיר הים","הילד והעולם" ו"אקס מאכינה". סרטים נהדרים אחד אחד.
אם אף אחד לא ראה אותו ב-2015, אפילו לא אתה,
אז באיזה מובן הוא שייך ל-2015?
הפעם הראשונה שבה הסרט הוקרן במקום כלשהו בעולם לא מהווה שיקול.
אני לא בטוח אם זה יכול להתחרות פה
מאחר והסרט באורך של 17 דקות בלבד, אבל הסרט ה(כנראה) אהוב עליי מהשנה האחרונה הוא סרט אנימציה קצר בשם World of Tomorrow של הבמאי/אנימטור דן הרצפלד (שאם אתם לא מכירים, כל העבודות שלו נהדרות. Rejected הוא הומור אינטרנט נונסנסי במיטבו, והסרט באורך מלא שלו "It's Such a Beautiful Day" הוא יצירת מופת במלוא מובן המילה). אני לא רוצה לספר יותר מדי, אבל זה סרט מדע בדיוני בכיכוב ילדה קטנה ומקסימה, שכולל יותר רעיונות יצירתיים ומשוגעים במעט זמן שהוא רץ מאשר רוב הסרטים באורך מלא שיצאו השנה.
https://vimeo.com/ondemand/worldoftomorrow
אפשר להשכיר את הסרט פה, בעלות של 4 דולר, ואני באמת ממליץ לשלם, אבל העיקר שתמצאו דרך לראות את הסרט הזה.
בקלות הסרט הטוב ביותר של השנה.
מש"א לגמרי.
רעיונות מעולים ממש
בזה אין ספק. הילדה בהחלט הורסת. אבל הסרט הזה יותר מכל הזכיר לי את הדיסקים הישנים של עולם הטבע וכדומה. הוא הרגיש יותר שיעור, תכנית של נשיונל גאוגרפיק או סרט בפלנטריום מאשר סרט.
הוא עדיין גאוני ומבריק וסופר מעניין, הוא פשוט לא כ"כ סרט.
(אגב אפשר להוריד את הסרט הזה בחינם)
לעומת זאת, 'זה יום כ"כ יפה' בהחלט יצירת מופת.
אפשר להוריד את הסרט הזה בחינם באמצעים בלתי חוקיים
כמו כל סרט. אני לא אתווכח איתכם אם תעשו את זה (אני עושה את זה בעצמי לא מעט), אבל באמת שאם אתם אוהבים את העבודות שלו, תשקלו לתמוך ביוצר של הסרט ולהשכיר ממנו אישית (או לקנות את הבלוריי מהאתר שלו). בניגוד לסרט החדש של ספילברג או משהו, המימון לסרטים הבמאים שלו בכלל לא מובטח, ומתבסס הרבה על הצופים בו.
Z for Zachariah – סרט פוסט-אפוקליפטי לא רע, מאוד אווירתי ועם משחק מצוין, אם כי הסוף פוגע בו.
Bloodsucking Bastards – קומדיה על ערפדים ועבודה משרדית. מוצלח באופן מפתיע.
Diplomacy – סרט צרפתי על פריז תחת הכיבוש הנאצי, שמתמקד בויכוח בין גנרל גרמני לפוליטיקאי צרפתי על גורלה של פריז לאור הוראותיו של היטלר להשמיד את העיר. הרבה דיבורים משוחקים נהדר.
Son of a Gun – דרמת פשע עם יואן מקגרגור. קצת בנאלי אבל מספק את הסחורה.
We Are Still Here – סרט אימה מגניב למדי. הסוף לא הכי ברור, אבל יש בו קטעים ממש מוצלחים.
Time Lapse – סרט קטן ואלגנטי על מסע בזמן. לא מדהים, אבל הוא משתמש באלמנט המד"בי שלו בצורה מוצלחת מאוד והאופן בו דברים מתחברים יחדיו מעניין.
Bone Tomahawk – שילוב בין מערבון לאימת קניבלים שעובד טוב באופן מפתיע. המשחק הנהדר של כל הקאסט תורם הרבה.
A Girl Walks Home Alone at Night – סרט אירני אמנותי מאוד על ערפדית. רוב מה שעושה אותו זה הסטייל שלו, אבל הוא לגמרי שווה את זה רק בשביל הסטייל.
Predestination – מד"ב נהדר על מסע בזמן, ומפתיע עד כמה הוא נאמן לסיפור המקורי.
ודברים שכבר הוזכרו פה הרבה פעמים, אבל אוסיף להם עוד קול:
Ex Machina
It Follows
Cop Car
דיפלומטיה הוקרן בקולנוע (של לב אאז"נ)
(ל"ת)
גם Z for Zecharia הוקרן לכמה דקות
תחת השם "האיש האחרון", ואני מבקש להזכיר שוב שאנחנו מדברים על *הסרטים הטובים ביותר שראיתם* השנה, ולא על רשימה של כל סרט שראיתם.
וואלה. הוקרן? חשבתי שהחליטו לוותר על ההפצה שלו...
…אבל אני חייב לציין שהסרט, למרות בימוי צילום ומשחק מרשימים, די אכזב אותי.
אלה אכן סרטים טובים
לא כולם בחמישיה (לכל הפחות כי יש פה יותר מחמישה סרטים), אבל כולם סרטים שאהבתי.
היו גם דברים שראיתי והשמטתי מהסיבה הזאת. (בעצם רק סרט אחד, The Salvation.)
הרשימה שלי
הייתי שמחה להכניס סרטים כמו קרול, 45 שנים, חדר, ברוקלין ונעורים אבל אני מתארת לעצמי שכולם יצטרכו להמתין עוד שנה….
אני אסדר את הפוסט יותר:
מר הולמס – אני לא בטוחה עד כמה זה יכול להתחרות כאן אבל זה ללא ספק אחד הסרטים המוצלחים יותר שראיתי שקשורים לשרלוק הולמס. תסריט חכם ובאופן כללי מאוד מאוד נהנתי מהסרט.
אני וארל וזאת שעומדת למות – זה פשוט סרט גאוני. ואי אפשר להשוות אותו לשום דבר אחר. כמו להגיד שהיא לא תמות בסוף כל הסרט ובסוף… הסרט הזה הוא בגדר יצירת מופת בעיניי.
הקול בראש – אני שמה אותו ליד UP, ברשימת סרטי פיקסר הטובים בכל הזמנים.
משחקי חיקוי – יכול להיכנס בסקר של השנה נכון? למיטב זכרוני הוא הופץ ב- 2015, זה לא הסרט הטוב ביותר שראיתי אבל משום מה הוא השפיע עלי מאוד והייתי חייבת לכלול אותו כאן.
הקול בראש ומשחקי החיקוי כן הופצו פה השנה...
(ל"ת)
מצטרף לגבי מר הולמס!
שכחתי לרגע ממנו. הופעה מדהימה של איאן מק'קלן.
הסרט הופץ השנה.
(ל"ת)
תמיכה + מעט תוספות
מצרף את קולי בעיקר לשירת הים הנפלא, מתחרה רציני לסרט השנה שלי, וגם לבאים שהוזכרו:
בסוד ההעלמות, אקס מאכינה, מה שאנחנו עושים בצללים, The Final Girls (שנקרא בויאודי של יס השורדות האחרונות), מלחמה ממבט ראשון (או כמו שנקרא ביס "אהבה מקרב ראשון"), נשמות שחורות, הילד והעולם, סיפורה של הנסיכה קאגויה, מועד לפורענות (STARRED UP) והעננים של סילס מריה.
עוד סרטים שנראה לי ששווה לציין, שהוזכרו בשנה שעברה אך לא נכנסו לסקר:
התאומים (The Skeleton Twins), קר ביולי, רובר, הגאולה עם מאס מיקלסן – כולם שודרו השנה ב-yes – והאורח (the guest) המעולה שישודר בינואר הקרוב.
ועוד:
מי אני who i am no system is safe – הרבה אנשים התלהבו השנה מויקטוריה והואן שוט שלו. בעיני הוא פשוט היה תשדיר בין שעתיים וחצי על חשיבותה של עריכה בקולנוע. אם כבר סרט גרמני על כנופיה שמסתבכת, אני אבחר בכל יום במותחן ההאקרים החביב הזה.
מחנה אקס-ריי Camp X-Ray – הרבה אנשים הופתעו השנה לגלות שקריסטן סטיוארט יודעת לשחק. זה קרה בעקבות "העננים של סילס מריה", אבל האמת שהתפקיד שלה כאן, בתור חיילת שמוצבת כסוהרת בגואנטנמו ויוצרת קשר עם אחד האסירים, היה מוצלח בהרבה.
ליסה, האישה-שועל (שם זמני) Liza, The Fox-Fairy – ממתק קולנוע מתוק וכיפי. אפשר לספר על העלילה, למשל על רוח הרפאים של זמר יפני שמאוהב בגיבורה, אבל במקרה הזה מומלץ פשוט לצפות בטריילר:
https://www.youtube.com/watch?v=hWxLLyr9aOU
האדמירל The Admiral: Roaring Currents + נערת התא לשמירת חפצים Coin Locker Girl
שתי תוספות מדרום קוריאה – הראשון אקשן ימי מצוין שמחפה על תפיסת עולם בעייתית והשני מותחן נקמה שגרתי אולי אך עם דמויות מהמוצלחות שנראו השנה, ובראשם הגיבורה ואשת המאפיה שניצבת מולה.
מצטרפת להמלצה על האורח
וגם על בסדר ההעלמות, starred up ומחנה אקס ריי.
הרובר היה מעניין אבל בסופו של דבר הסוף שלו היה בעייתי מאוד בעיני.
רק אני חשבתי ש"נערת התא" הוא פארודיה?
אם הסרט הוא אכן פארודיה על מה שאנחנו אוהבים לקרוא לו "מומתחני נקמה דרום קוריאניים" אז הוא מוצלח למדי
the end of the tour
כי למי יש כוח למצוא הופעת שנה אחרת חוץ מהתפקיד שג'ייסון סיגל עושה…..
3. יונה יושבת על ענף..
2. חיות ללא מדינה
1.הלובסטר(וואו איזה סרט)
Infinitely Polar Bear
לא יודעת האם זה סרט השנה שלי, אבל סרט מקסים ושווה צפיה העוסק בנושא קצת פחות לעוס בקולנוע באופן מרענן, בעדינות וביד אוהבת.
לא ראיתי שהוזכר קודם, ולמיטב הבנתי לא הופץ בארץ.
השם מאתגר לתרגום בשל כפל המשמעות. ראיתי שמוזכר באיזשהו אתר בעברית בשם "דו-קוטביות ללא הפסקה".
מצד שני, מה לנו כי נלין – ע"פ imdb הופץ בצרפת תחת השם "Daddy Cool", אז מה רוצים ממפיצי הסרטים בארץ, נראה שתרגומים ושינויי שמות קלוקלים הם מגפה עולמית.
התרומה שלי
אולי חלקם כבר הוזכרו ואולי חלקם הוקרנו.
1. Little Boy
2. The Age of Adaline
3. Far from the Madding Crowd
4. Mississippi Grind
5. A Walk in the Woods
ילד קטן ומעצבן
'הרחק מהמון מתהולל' באמת נהדר.
'מיסיסיפי גרינד' נחמד אבל יופץ בארץ שנה הבאה בשם 'מה שקורה במיסיסיפי'
'העידן של אדליין' דיי משעמם אבל בכל מקרה הוקרן כאן מסחרית.
אבל ההתנגדות היא על 'ילד קטן'. לא זוכר איפה ראיתי, אך מישהו הכתיר אותו כסרט השנה מה שגרם לי מייד לראותו. מדובר בסרט פשוט רע מתחילתו ועד סופו. משעמם ולא מעניין, הדמויות כ"כ סטראוטיפיות, חד גוניות וגרועות והסרט נשען על יותר מידי אירועים דבילים.
כן הילד הקטן חמוד ויש לו את הקול המדהים של מרגו רובי (מה שגם היה מאוד, מאוד מוזר. ילד קטן ותמים והבחורה מהזאב מוול סטריט עם בערך אותו קול. מוזר), אבל זה ממש לא עוזר.
סרט רע מאוד. (אם כי הצילום, יופי.)
מוסיף קול ל the guest
(האורח). בהחלט מפתיע לטובה.
האורח אחלה סרט אבל הוא מ-2014, לא?
(ל"ת)
לדעתי יש מקום להוסיף לרשימה את
לילה טוב אמא
Slow West
אומנם מאוחר, ואומנם לא סרט,
אבל אם יש לכם 10 שעות פנויות תראו את הסדרה הדוקומנטרית של נטפליקס 'Making a Murderer'.
סדרה שתיעדה במשך 10 שנים את מאבקו של סטיבן אייברי להוכיח את חפותו אחרי שהורשע באונס.
לאחר שבדיקת DNA הוכיחה את חפותו מעל לכל ספק, 18 שנים אחרי שישב בכלא, הוא הגיש תביעה נגד משטרת המחוז על הסתרת מידע וחקירה לקויה על סך של 36 מיליון דולר.
שנתיים לאחר שהשתחרר, רגעים ספורים לפני הגשת התביעה, הוא מואשם באונס ורצח של צלמת בת 25. הסרט, שתופס את הכל בזמן אמת ומלווה בתיעוד חומרי החקירה, מעלה שאלות קשות לגבי התנהלות המשטרה, התביעה, ומערכת המשפט האמריקאית.
אני לא אספר יותר פרטים, כי הסדרה מורטת עצבים לגמרי, וגרמה לי לפלוט צעקות תסכול במהלכה. כל פרט שמתגלה כאילו נלקח מסרט פשע בדיוני שמנסה להגזים בכמות הטוויסטים שלו.
מומלץ מאוד.