אוהבים שסרטי פיקסאר יוצאים בקולנוע? חבל, כי לא בטוח שסוף השבוע האחרון יגרום לדיסני להמשיך לנהוג כך.
כי אומנם הסרט הגדול שיצא בסוף השבוע האחרון הוא "שנות-אור", אבל את המקום הראשון עדיין מאכלסים חבורת הדינוזאורים (ובני האדם, אני מניח) מ"עולם היורה: עולם חדש". עם ירידה של כ-59% והכנסות של 59 מיליון דולר בארה"ב (סך הכול 250 מיליון דולר באמריקה, 622 ברחבי העולם).
"שנות-אור", אם כן, נאלץ להסתפק במקום השני עם 50.5 מיליון דולר. מדובר באכזבה לא רק בגלל הסמליות של פספוס המקום הראשון (יש סרטים מצליחים למדי שלא הגיעו אי פעם למספר אחת), ולא רק פספוס האפשרות לתואר "סרט המשפחה הכי מצליח מאז הקורונה", אלא פשוט כי ציפו שהסרט הזה יעשה יותר כסף – בסביבות ה-70 מיליון דולר.
זה לא קרה – כרגע הסרט הרוויח 85 מיליון דולר ברחבי העולם, ומה שנותר לתהות עכשיו זה האם לסרט יתגלו רגליים שיצליחו לאזן במעט את הפתיחה המאכזבת, או שמא מדובר בפספוס נדיר של פיקסאר (בייחוד לנוכח התקציב הגדול של 200 מיליון דולר). גם במובן הביקורתי, יש לציין שמדובר באחד הסרטים עם אחוזי העגבניות הנמוכים ביותר של האולפן (לפני "הדינוזאור הטוב" וטרילוגיית "מכוניות", אבל זהו).
במקום השלישי, טום קרוז ממשיך לזנק. אם בשבוע שעבר הבעתי ספקנות מסוימת לגבי זה ש"אהבה בשחקים: מאווריק" יצליח לעקוף את "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף", אני מעוניין להביע ספקנות בספקנות שלי – בשבוע האחרון, "מאווריק" הרוויח ברחבי העולם כ-150 מיליון דולר, מה שמביא אותו לסכומים של 887 מיליון דולר ברחבי העולם. אם הסרט ממשיך בירידות הנמוכות שלו (השבוע רק 15%, מה ששם אותו במקום השלישי עם 44 מיליון דולר), אז שבוע הבא לא רק שהוא עוקף את "דוקטור סטריינג'" ברחבי העולם, אלא הוא גם נהפך למיליארדר הראשון של 2022. כל זה אחרי חודש שהוא בקולנוע.
מתחתיו – במקום אחד בטבלה ובסכומים אסטרונומיים בתכלס – נמצא דוקטור סטריינג' עם 4.4 מיליון דולר. הסרט גם הוא נהנה מירידות קלות הסופ"ש – 15% – אבל אין ספק שמדובר בסרט שזוחל בקצב איטי יותר לעבר המיליארד. אם "מאווריק" הרוויח 150 מיליון דולר בשבוע האחרון, אזי סטריינג' הרוויח 12. המיליארד עדיין באופק – חסרים לו לשם כך 58 מיליון דולר שלחלוטין באים בחשבון – אבל אין ספק שמדובר בהמתנה יותר מתסכלת.
במקום החמישי – והסרט האחרון השבוע עם הכנסות מעל למיליון – "הבורגרים של בוב: הסרט" עם 1.1 מיליון דולר. הסרט הרוויח עד כה 29 מיליון דולר בארה"ב, ומכיוון שמחוץ לארה"ב הוא הרוויח פרורים (טוב, 2 מיליון דולר) בזה מסתכמות בערך ההכנסות שלו.
במקום השישי עד התשיעי יש פרצופים מוכרים: "לא רעים בכלל" סופג מכה בשל הקהל שהלך השבוע ל"שנות-אור", נופל ב-61%, מרוויח 980 אלף דולר, ונמצא כ-6 מיליון דולר הרחק מקו ה-100 מיליון בארה"ב; "הכול בכל מקום בבת אחת" מרוויח 959 אלף דולר מתחתיו; "אחוזת דאונטון: עידן חדש" הרוויח 830 אלף דולר, ובמקום התשיעי "סוניק הסרט 2" מכניס 228 אלף דולר ובקרוב (כנראה) יעזוב את הטבלה – לא לפני שהרוויח 190 מיליון דולר בארה"ב, ועוד 200 מיליון בשאר העולם.
במקום העשירי נמצאת הקומדיה "בריאן וצ'ארלס" על בחור שמחליט לבנות רובוט ממכונת כביסה. את הטריילר שמתי בשבוע שעבר והוא עדיין נראה חמוד למדי, אם כי כסרט קטן הוא צריך דחיפה אדירה של מבקרים ולא נראה שיש לו את זה (79% בעגבניות, 62 במטאקריטיק). הסרט הרוויח 198 אלף דולר (להגנתו הוא הוקרן על 279 מסכים בסך הכול), מה שמזכיר לנו שאנחנו עדיין בתקופה מוזרה בקופות באופן מסוים.
בשבוע הבא "אלביס" ו"בלק פון" עתידים לצאת לאקרנים – האחד ביוגרפיה על מי שנקרא מלך הרוקנ'רול, השני סרט אימה על ילד שנחטף על ידי רוצח מטורף ונעזר ברוחות ילדי העבר שרצח כדי לנסות לברוח. תייגו את שניהם ואל תגידו להם מי זה מי.
!!!Get woke go broke
אנשים לא רוצים לראות פוליטיקה בסרט ילדים של קרטל שרוצה לסחוט את הלימון שלו עד הסוף כבר 27 שנים עם אותם דמויות.. ואז למכור עוד כמה שנים צעצועים ..
או ש..
סרט שלא שווק כ"פרוגרסיבי" בשום צורה, אבל כן שווק כ"תוצר נוסף ולא ברור בתוך "צעצוע של סיפור" שהוא.. סרט בתוך סרט? על באז שנות אור האמיתי? שלא היה אמיתי? אבל כן שם?" התגלה כלא מלהיב עבור ילדים והורים בדיוק בגלל כל החלק הקודם במשפט הזה.
אבל לא, מה פתאום, זה בגלל דמות משנה שהתנשקה שם מתישהו. כי כידוע, זה המדד להצלחת סרטים בקופות: נשיקות של דמויות משנה.
הנשיקה עצמה היא לא העניין
הסרט לא שווק כפרוגרסיבי, אבל הוא קיבל שם כזה בגלל אתרי החדשות למינהם, ולא רק אתרים "שמרניים", שניפחו כל דבר הכי קטן שקשור לנושא. זה התחיל בכותרות לפני כמה חודשים על זה שעובדים בפיקסאר "נלחמו" להכניס נשיקה שצונזרה. זה גרם לדיבור על הסרט כסרט פרוגרסיבי. אני מניח שדיסני לא היו מרוצים מהדיווחים האלו, כי לא היה להם שום כוונה לשווק את הסרט ככזה. מאוחר יותר, לקראת היציאה של הסרט, הגיעו הדיווחים שהסרט נאסר להקרנה במדינות מסויימות. לרוב דיסני פשוט חותכים את הקטעים ה"בעיתיים", אבל הפעם הם לא עשו את זה משום מה. זה גרם לסרט להישמע יותר "גרוע" ממה שהוא באמת, ושוב הכותרות המוגזמות לא עזרו להסביר את המצב למי שלא קורא מעבר לכותרת. כל הסיפור הזה נכנס בדיוק בזמן שיש ויכוח גדול על דיסני עצמם והיחס שלהם ללהטבי"ם. הויכוח הזה התחיל בכלל בפארקים בפלורידה ולא היה קשור לסרטים, אבל למורת רוחם של דיסני שניסו לא להכניס דברים שנויים במחלוקת למותג שלהם עד כמה שאפשר, הם מצאו את עצמם במרכז ויכוח לא רצוי. שנות אור רק הפך לנקודה נוספת בויכוח שלא היה קשור לסרט בכלל.
אחרי כל זה, האם אני חושב שהנשיקה היא הסיבה לפתיחה המאכזבת של הסרט? לא, אבל היא כן אחת הסיבות. ברור שחוסר העניין בסרט הזה גם תרם לכך, כמו גם הביקורות החיוביות אבל לא נלהבות, וגם חוסר ההצלחה של דיסני להסביר לקהל את הקונספט המבלבל של הסרט, ואולי גם העובדה שדיסני הרגילו את הצופים לראות סרטי אנימציה עם המשפחה בבית בשנתיים האחרונות. אבל להגיד שנשיקה לא השפיעה זה לא נראה לי נכון. אני חושב שיש קבוצת אנשים לא מבוטלת שלא יקחו אליו את הילדים שלהם בגלל זה (מכיר כמה כאלה אישית אם זה אומר משהו).
כמה הורים עוקבים אחרי אתרי חדשות
כשזה נוגע לשאלה למה לקחת את הילדים שלהם?
תראה, האם אף לא כרטיס אחד נפגע כתוצאה מההחלטה הזאת? כנראה שלא. כנראה שבהחלט היה כוח קיים ומסויים ששמע על כך, לא היה לו דחוף גם ככה להגיע לסרט כי הוא מבלבל ולא נהדר, אז היה להם קל להחרים אותו ולכן כך עשו. אבל ההבדל הזה הוא גג גג גג 3 מיליון דולר, מפרגן אפילו ב-5, לפה ולפה.
20 מיליון דולר פשוט לא נעלמו בגלל הדמות הזאת והנשיקה שלה. בסופו של דבר, רוב האנשים לא יוצאים לסרט בגלל זה ורובם לא ימנעו לצאת לסרט בגלל זה (כאשר זה זה דמות שולית וכו' וכו', כן? אני בהחלט לא יודע מה היה קורה בסרט שכזה עם דמות ראשית להט"בית). יש קבוצות לא מבוטלות שזה שיקול עבורם, אבל הם לא אלה שעל פיהם סרטים מצליחים או כושלים.
ובכן,
גם ההחלטה לעשות הכל גברי, לבן וסטרייטי היא פוליטית.
רק שעכשיו כל החברות מתחילות להבין שהדרה של אוכלוסיות זאת לא תוכנית עסקית משתלמת בעידן תחרותי כמו שלנו.
יש גם ״ווקנס״ בעולם היורה החדש, לא שמתי לב שזה מפריע לביצועים של הסרט.
פויה, רק שילדים לא ידעו חלילה שקיימים הומואים בעולם. די להכניס לילדים רעיונות מטורפים לראש.
(ל"ת)
הגאונות של דיסני להיות כל כך לא מתקדמים (כמובן שהדמות הראשית סטרייטית ולבנה אלא מה)
אבל איכשהו עדיין להיתפס כפרוגרסיביים וWOKE על אף פחדנותם הרבה. well done
זה נורא מעניין
איך ש-Wokeness משפיע לרעה על ביצועים בקופות רק במקרים סופר ספציפיים, וממש בכלל לא בהמון מקרים אחרים.
כמעט כאילו זו לא באמת הסיבה לכלום, אלא משהו משני ואזוטרי לגמרי שקבוצות מסויימות נדבקות אליו ומנפחות את המשקל שלו מטעמים פוליטיים.
המממ.
הם מבינים שהם מפסידים
ומנסים לשכנע את עצמם שזה זמני ולא משתלם, ונאחזים באשליה שהאג'נדה שלהם (בתפיסתם המעוותת זו נורמה נטולת אג'נדה) תחזור לשיאה.
למזלנו, העולם מתקדם קדימה והם נשארים מאחור ומאמללים בעיקר את עצמם.
כחבר הקהילה, לבנתיים לא ראיתי סרט בלוקבאסטר אחד
עם דמות להטב שהוא נראה מספיק מעניין. מה היה לנו בשנה האחרונה 'איטרנלס'? Meh הקהל העדיפו שימותו, 'סודות דמבלדור'? Horrendous הקהל העדיף שיקבר עם הסודות שלו. עכשיו 'לייטייר'? לא ראיתי עדיין, אבל גם לא התרשמתי שזה נראה סרט מעניין במיוחד ויותר מהכול, הוא פשוט לא נראה הסרט שאנדי צפה בשביל לקנות צעצוע, לא נראה כיף (אגב אני שיחקתי במשחק שהיה מבוסס על הסדרה המצויירת והוא היה הרבה יותר פאן).
אז מבחינתי, דמויות הלהטב מבוזבזות שוב ושוב. אני חושב שאם היה סרט פאן במקסימום שהקהל פשוט נהנה, מתלהב, שיווק של אחד כזה יחד עם דמות להטבית, היה מצליח להראות שאנחנו לא כל כך שונים. בלי סרט שגם ככה גרוע או לא כזה מעניין ועוד להטבי, אז זה מרגיש מדגל של ריינבו נהפכנו לדגל אפור 'עם מסר'.
אפרופו ריינבו, מה הסרט שכן יכול לשנות את זה? סרט בעוד שבועיים – 'ת'ור אהבה ורעם' נראה כיפי מבטיח, מלא אקשן, צבעוני. רק נותר לא לעשות את וואלקירי דמות שנתקעה שם בטעות ועם ארק מעניין, במיוחד אם היא תתאהב שם באישה. זה באמת סרט שיכול להגיע למליארד עם כל ההחרמות וכל השטויות, כי הוא יכול להיות אשכרה טוב וכיף ולעשות זאת שהוא מדבר בשפה משותפת לכולנו. ואם יש מישהו שיכול לעשות זאת, זה טייקה ואטיטי.
מכאן בבקשה להוליווד, פליז תפסיקו לשים דמויות להטביות בסרטים משמימים או אפיל לא רחב! עוד יחשבו שהכישלון שלהם בגללנו. אנחנו מודעים לזה שדמות להטבית גם ככה (גם אם במקצת) מצמצמת את האפיל, אז החכמה, שלפחות הסיפור ושאר התוצר יהיה עם אפיל הכי רחב שיש, ככה יש לנו יותר אפשרות לפרוח ולנצח.
בתודה, הגבר, שהילד בתוכו עדיין מחכה לראות את היאנג אוונג'רס עם הזוג הגייז הכי מושלם בקומיקס😍 ולסרט של דיסני, שהנסיך מתאהב בנסיך. אל תהרסו את זה בשבילו!
רוי❤️🏳️🌈
תור ראגנארוק לא הגיע למיליארד, למעשה גם לא ל-900 מיליון
וזה עוד היה בתקופה בה היו המון סרטים שעקפו את המיליארד (בשונה מעכשיו, שמאז פרוץ הקורונה היה עד כה רק סרט אחד שעקף את המיליארד).
אני באמת לא מבין מאיפה המחשבה שטייקה וואטיטי הוא אחד שיכול בקלות להביא מיליארד, בהתחשב בכך שהוא מעולם לא עשה זאת.
יש לוואטיטי קהילת מעריצים, אבל היא הרבה פחות גדולה ממה שנדמה.
אני לא צופה שהסרט החדש שת תור ירוויח יותר ממה שהקודם של תור עשה בתקופה בה סרטים הרוויחו יותר והייתה יותר התעניינות בתור (זה כבר סרט רביעי של אל הרעם. נראה לי שהקהל, הקטן גם ככה, שאוהב אותו כבר מתחיל למצות את הרעיון. לאף גיבור על במארוול לא היו 4 סרטי סולו, כי זה לא רעיון חכם לסחוט יותר מדי סרטים עם אותה דמות, במיוחד אם היא אחת מהפחות פופולריים. כבר למעלה מעשור מאז שתור הגיח עם הסרט הראשון שלו, כמה זמן הציבור יכול לסבול דמות אחת? כל היתר מהחבורה המקורית כבר סיימו את דרכם, אבל הוא בכל זאת מביא לנו עוד סרט. לא יודע עד כמה זה יחזיק).
טוב למה טייקה? וואוו מאיפה להתחיל...?
אז בוא קודם כל נבודד את הדמות ואז נחזור לבמאי. כמעריץ ענק של מארוול, ת'ור התחיל באמת את דרכו מבחינתי, רק בראגנרוק. לפני זה הוא היה דמות משמימה שמלבד גוף יפה לא היה בה בלום. למעשה 10 שנים או לא, בלי הסרט הזה, לא היה לי את העומק שהרגשתי עבור הדמות באנדגיים ושוט הסטיב רוג'רס, טוני סטארק ות'ור אודין-סן הולכים רגל לרגל לכיוון הקרב לא היה אימפקטי כל כך. טייקה הציל את הדמות הזאת עבורי ועבור חלק גדול המעריצים. הוא פשוט המציא מבחינתי דמות חדשה ואני לא מחשיב אותה כדמות מתמשכת כמו איירון מן וקפטן אמריקה.
ת'ור התחיל את דרכו כבחור בדרמה שייקספירית לא מעניינת כל כך עם גבות בלונדיניות. המשיך לכלום בסרט ההמשך שלו, (אפילו השחקן התראיין לפני מספר ימים שהוא לא עשה שום דבר לקדם את הדמות) בסרטי האוונג'רס 1 ו2 הוא היה אתנחתא קומית פלקטית – בקיצור דיי כלום. הקהל אשכרה אהב יותר את אח שלו הנבל על פניו. בסרט השלישי הרגשתי שהוא סוג של אוריג'ן עבור הדמות – סופט ריבוט. על תחילת הסרט מייקאובר ליטרלי נזרק למזבלה וצריך להתחיל להוכיח את עצמו מחדש.
טייקה מחייה את הדמות ועושה לה תיקון, לוקח את כריס המסוורס והופך אותך לשחקן אמיתי, נותן לו לאלתר, בונה איתו דמות ששוברת את כל העבר ומתחילה לתהות על קנקנה מי היא בMCU? עם אחות נבזית שמקדמת את הטלטלה הזו ומתחילה אצלו את השאלה, מי הוא בכלל? ולמה הוא גיבור? הכול בסיפור קומי אבל מאוד אנושי, מאוד נוגע, עם בדיחות שגורמות לך לרצות להיות חבר של הדמות הראשית יותר מהכול (פחות שומרי הגלקסיה).
הסרט הזה עשה אומנם רק קרוב ל900 מיליון אבל כמו שניתחתי בעבר, תמיד יש התבססות על סרט קודם בסדרה. ככה בהתבסס על התגובה של הקהל להעולם האפל, אנשים לא התלהבו בכלל מהרעיון של סרט ההמשך ולמרות זאת טייקה מצליח להביא את הקהל, כי הסרט טוב מאוד.
אני אישית חושב שהבן אדם גאון, ראיתי אחר כך את הסרט שלו 'מה אנחנו עושים בצללים' התלהבתי יותר וג'וג'ו ראביט שהצליח לעניין אותי בסרט על היטלר ולהוציא מסרלט ג'והנסון כזו חינניות נעימה. בנוסף, ראיתי גם הרצאה שלו בטד. אני אוהב איך הוא מתבטא ואיך שהמוח שלו חושב. אני אוהב שהוא במאי שהוא גם שחקן וגם כותב וכאן ב'אהבה ורעם' הוא יהיה גם אחראי על הסיפור.
אפרופו סיפור, אני אוהב שהוא עושה מת'ור סוג של נסיכה שזקוקה להצלה ועם סיפור שנפתח כמו אגדה שובבה, עם מייקאובר ותלבושות. אם בראגנרוק הוא שאל את עצמו איזה גיבור הוא? והוא יוצא למסע להגביר את כוחו באינפינטי וור, כשבאנדגיים הוא מרגיש גיבור שכשל שצריך למצוא את עצמו מחדש, אז כאן הוא כבר שואל מה המשמעות לחיי והאם אני רוצה להיות הגיבור הזה? הסיפור מתפתח בצורה משמעותית ולא נתקע לרגע במקום. גם מבחינה ויזואלית, הוא בין הבמאים החזקים בMCU. והסרט הזה נראה אפילו יותר טוב מראגנרוק וכמו שכתבתי בעבר האנימציה בלייב אקשן הכי ריאליסטית שיצאה
אבל הכי הכי חשוב, אני חושב שהחוזקה הענקית של טייקה ואטיטי הוא מצליח להוציא את האנושיות מהאלמנטים הכי קטנים והופך אותם לאימפקט רגשי. אני יודע שהרבה טענו כאן שהוא עשה יותר מידי קומדיה, אבל עבורי הוא הצליח להוציא הרבה יותר אנושיות בכל רגע קטן שנראה על המסך וזה הקסם שלו. בנוסף הוא נותן הרבה יותר חופש לאלתר, מה שמוציא מהשחקנים יותר אותנטיות וחיבור לקהל. אני גם אוהב דווקא אצלו שהסרט קצר, כי מרגיש לי שהוא יעשה כל רגע נחשב.
לסיכום: אני חושב שהסרט הזה יהיה פרצת דרך, גם הויזואליה, גם בסיפור גיבורי על וגם עבור הבמאי שיגיע לשיאו וכל זה מצטרף לסרט שכבר דאג לכוון את הקהל לכיף הזה וזה יבוא לידי ביטוי בקופות. אלה השקל תשעים שלי לפחות.
מצרף לינק לקידום של הסרט עם הבמאי
אני כל כך אוהב אותו. המשפט שהוא אומר 'לא פחדתי להיות מצועצע' רק מדגיש לי למה אנחנו הולכים לקבל פאן במקסימום ובדיוק הרוח שמתאימה למארוול👌🏽
https://youtu.be/PivIpzW8UFk
אתה קצת מערבב בין הציפייה האישית שלך לסרט לבין ההערכות כמה הסרט ירוויח
אבל איך אומרים, נחיה ונראה.
רק דבר אחד אני לא מבין: אחרי שהיו לך כל כך הרבה ציפיות בנוגע לדוקטור סטריינג׳ וכבר היית בטוח שאתה יודע בדיוק מה הולך להיות בסרט ואז התאכזבת בטירוף, לא כדאי שתמתן קצת את הציפיות הפעם?
כי לי זה נראה שאתה חוזר על אותה טעות: שוב אתה מלא בטונות של ציפיות ושוב אתה בטוח שאתה יודע בדיוק איזה סרט אתה הולך לקבל וסומך במאה אחוז על וואטיטי שיספק את הסחורה, בלי להתחשב בכך שלא משנה כמה אתה אוהב את הבמאי תמיד אתה יכול להתאכזב ממנו.
בקיצור, אולי הפעם, כלקח מדוקטור סטריינג׳, תמתין לסרט עצמו לפני שאתה אומר איך הסרט יהיה, כמה אתה הולך לאהוב אותו וכמה הוא הולך להצליח?
בסוף כל הציפיות שלנו מתערבבות בהערכות לסרט
אבל תראה בדוקטור סטריינג' הודתי בטעותי והוספתי ששם באמת בססתי את ההימור שלי על משאלת לב מהקומיקס וגם צפיתי שיכבדו מאוד את הסדרה למרות שההיה מדובר ביוצרים שונים לגמרי. אז גם צפיתי לסיפור מסויים וגם לעומק שיתחשב ביותר אחר. כאן? זה כמו שאהבתי את ווינטר סולג'ר, אז לא ציפית ממני להוריד ציפיות מהסרט מלחמת אזרחים, כי כל הצוות חזר.
כאן לא איכפת לי מה יהיה הסיפור, שהבמאי ישתגע, אני זורם איתו על הכול. עכשיו הוא כותב, זה עוד יותר מעניין אותי והויזואלס כבר פירטתי במקום אחר שזו פריצת דרך עם טכנולוגיית הווליום. אני לא בא כאן עם איזה ציפיות מהקומיקס או יוצרים אחרים. אני בא עם ציפיות מותאמות למה הלהיבו אותי מהטריילר.
ואגב אם כבר בנושא ציפיות, למה לא להתלהב בשמיים אם זה מה שאתה מרגיש? שמא תתאכזב? אני נהנה גם מההייפ בדרך לסרט. לספיידרמן NWH גם הייתי עם ציפיות בשמיים והסרט עמד בהם, כנל אינפיניטי וור ואנדגיים. אני לא מתלהב מכל סרט המשך אם לא אהבתי את הקודם. שוב מודה בדוקטור סטריינג' נפלתי, אבל זה לא אומר שמכאן ואילך אני מכבה את הציפיות שלי לפרוייקטים. אתן עוד דוגמה בגדול אני הייתי מאוד בציפיות לסרט בלאק פנתר 2 כי זה אותו יוצר ואני ממש אהבתי את החלק הראשון, -אבל- לצער כולנו צ'אדוויק לא איתנו עוד, ככה ששם יש לי הנמכת ציפיות, איך היוצר יתמודד עם אבדון של הדמות הראשית בסרט ההמשך. זה עדיין יכול להיות טוב אבל אני לא בשמיים. כנל מסרטים אנטמן קוונטמניה לא מתלהב כי לא אהבתי את הסרט הקודם, המארוולס כי קפטן מארוול הראשון היה טוב אבל לא וואו. לא משומרי הגלקסי כי לא אהבתי את 2 כל כך. ובקיצור, הזמן שלי להתלהב ולהיות בציפיות גבוהות הוא עכשיו. אתם לא תשמעו את זה ממני על כל סרט של מארוול ואם עולה לי ההתלהבות זה רק כי הטריילר עושה משהו שמאוד אהבתי.
הפעם אני איתך.
מה שטאיקה וואטיטי יעשה – אני בסדר בסדר. להיפך, הייתי רוצה שדיסני יתנו לו להתפרע אפילו יותר.
לשם שינוי מסכים עם התחזית האופטימית שלך,ומסכים עם כל מילה שרשמת למעלה
תור של לפני ראגנרוק לא רלוונטי, הוא נהיה פופולארי בטירוף בזכות רגנרוק והתפקיד שלו במלחמת האינסוף ואנדגיים, תוסיף את שומרי הגלקסיה ואת הטריילרים המלהיבים ולדעתי הוא יעשה יותר מדוקטור סטריינג ויגיע למיליארד בוודאות.
גם אני סומך על הסרט הזה שלא יאכזב את המעריצים כמו דוקטור סטריינג.
התגובות לסרט מעולות אבל זה לא חדש בסרט של מארוול
אבל מה שגילו עכשיו שבסרט יהיה סאונדטראק מעולה ועם הרבה Guns N Roses! וואוו זה ממש החלום שלי גיבור על הרבה רומנטיקה, הרגשה של 80's באוויר, עם פול מיטל רוק😍🤤
אז פיסמייקר של ג׳יימס גאן? ;)
(ל"ת)
אמרתי גיבור על ולא מניאק מרושע
וברצינות, ג'יימס גאן בחר בשומרי הגלקסיה שירים מוזרים מידי שאני מחבב אבל לא אוהב. בפיסמייקר לעומת זאת הוא הלך על רוק שאני הרבה יותר אוהב וזה עזר לי לאהוב את הסדרה ככל שהיא התקדמה. וגם הקוסמוס והצבעים מתחבר יותר לוויזון שלי של רוק גיבורי על. אבל אמרתי כבר את התשבחות על הסדרת DC הזו שלדעתי הכי טובה אחרי הארלי קווין. מחכה לעונה שנייה!
מעבר לסרטים המעפנים, שזוהי בכלל בעיה רחבה בהוליווד,
מפריע לי מאד שהם תמיד מאד משניים וחסרי חשיבות. דיסני מרגילים את העולם שהם מכירים בלהטבים אבל הם לא יהיו הפיטר פארקר או הטוני סטארק של היקום אלא יידחקו הצידה לדקות מסך ספורות _אם בכלל). נראה כאילו דוחפים אותם לסרטים בחוסר רצון, רק כדי לצאת ליברלים. למה אי אפשר גיבור על שמוביל סרט שבמקום שיביאו לו את רייצל מקדמס או זנדאיה בתור החברה מהצד, יהיה לו בן זוג שמחכה בבית. או אפילו יותר פחות טוב, זוג גיבורי על גייז ששניהם מעורבים בעלילה.
למה לסטרייטים יש שלל דמויות לבנות להזדהות איתם וללהטבים (שזו קבוצה מאד רחבה, ולא באמת איזו קהילה שכולם אותו דבר ומזדהים אחד עם השני) יש את הניצב שזרק משפט בקבוצת תמכה? או זוג הנשים שלשבריר שנייה התנשקו בצד הפריים, לא בפוקוס. או את הבחור שנמצא בסרט מארוול עם קאסט של הרבה דמויות לא זכירות (שהוא כמובן המשני והזניח שמביניהם) ואף אחד לא זוכר את שמו. חאלס עם ההעמדות פנים והצביעות, להכניס דמות לדקה שזורקת שהבן זוג מחכה בדירה זה לא יותר ממס שפתיים.
ערבבתי קצת. לסטרייטים יש שלל דמויות סטרייטיות להזדהות איתן (שהם לרוב גם לבנות ומערביות).
(ל"ת)
אני מסכים איתך אבל לא לחלוטין. אסביר מדוע
לא רוצה להט"בקים כטוקן, כדמויות מושלמות, שטוחות ושטחיות, או כאלה שנועדו לתמוך בדמות הראשית הסטרייטית. לא רוצה להט"בקים שנועדו למלא מקום. ולא רוצה להט"בקים רק בסרטים מגה פופולריים, טובים וסוחפים. אבל כן, גם בהם.
אני רוצה שישימו להט"בקים גם בסרטים משמימים, לא כיפיים ומעצבנים, וגם בסרטים טובים, וסרטים גרועים, וסרטים לא משהו. וגם בסדרות, ובספרים, וגם בכתבות בעיתונים. שיציגו להט"בקים שמרניים, וליברליים, ומעצבנים, וחכמים, וכאלה שאתה שונא, או אוהב, או מחבב, או סתם אדיש לקיומם. כאלה שהזהות הלהט"בקית משמעותית עבורם, והיא בולטת, וכאלה שהיא ברקע, מוצגת ומשפיעה, לצד מאפיינים אחרים. אני רוצה לראות את עצמי, ואחרים כמוני, וגם כאלה ששונים ממני, אבל דומים לי יותר מכל הדמויות הסטרייטיות האינסופיות שהיו משחר ההיסטוריה באמנות בכלל ובקולנוע בפרט.
בינתיים מה שקורה זה כמעט אך ורק מה שתואר בפסקה הראשונה, לפחות כשמדובר בסרטים מגה פופולריים. וזו בעיה. כי אז אנחנו כלהט"בקים נדחפים לסרטי אינדי, נתפסים כתופעת שוליים בחברה, במקרה הטוב, אם אנחנו רוצים לראות ייצוג שלנו שהוא שלם וחיובי. או שצצה פתאום איזו תפיסה של "אג'נדה להט"ביסטאנית" אחידה, מנותקת מהמציאות, שמאמינה שהלהט"בקים משתלטים על העולם, במטרה להחריב את העולם המערבי, ולהוביל לכאוס. וואהההה.
זה גם מה שיקרה אם יופיעו להט"בקים בסרטים טובים, סוחפים ופופולריים, אם הם יופיעו רק בהם. הקונספירטורים ישאלו: איך יכול להיות שהסרטים האלה מצליחים, ואז ימציאו איזו שטות על התאגדות להט"בקית שמעלה את הההכנסות ביודעין של הסרטים האלה.
אני לא משלה את עצמי. אנשים כאלה, שמאמינים בקונספירציות להט"ביסטאניות היו צצים בכל מקרה, ויצוצו בכל מקרה, בוודאי ככל שיהיו יותר ייצוגים להט"בקים באמצעי המדיה הפופולריים, אבל כשדוחפים בכוח דמויות להט"בקיות שטוחות, ונותנים להם קו עלילה קלוש עד לא קיים, הרבה יותר קל לתלות בהן את כל חוליי העולם. בטח לעומת דמויות עמוקות, טובות, ומרשימות, שמדברות בעד עצמן, ומעידות על כך שמדובר בשטויות מגוחכות מבית היוצר של הפרוטוקולים של זקני ציון.
אבל גם המצב הנוכחי מעיד על הטיפשות של אנשים שמאמינים בכך. אם נשיקה אחת קצרה, או דמות שולית, היא עדות לכך שיש אג'נדה סמויה שמשתלטת על העולם, אז אנחנו עושים עבודה די גרועה בייצוג האינטרסים של עצמנו. טוב, צריך לכנס שוב את המועצה, נצטרך לפתח אסטרטגיה חדשה.
חדמש
(ל"ת)
זה המצב כשהייצוג מזערי
תמיד מאכזב שזה כך ולא אחרת, כשבעצם חסר הכול מהכול, ורצוי שיהיה גם הכך וגם האחרת.
גם אתה וגם רנדל מדברים כבר על הסוף
כפרה עליך, אתה מדגיש לדעתי למה אנחנו לא יורדים להם בגרון. במקום להיות צודק תהיה חכם, תחשוב על אסטרטגיה שנחליק להם בגרון, במקום לחנוק אותם. גם בדייט ראשון אתה אומר לבחור את כל הפגמים שלך והשאיפות שלך לילדים ואיך תקרא להם? תן לבן אדם לנשום הוא לא מכיר אותך. ובמקרה הזה רוב העולם גדל בצורה מסויימת, אולי בוא נכיר בזה? אולי נעשה את המעבר בצורה אורגנית ונעימה? בוא נחשוב כמו שהוליווד חושבת, שזה קודם כל מהכסף ובשביל להתקדם צריך להביא נצחונות. כמו שכתבתי אנחנו לא רוצים להטעות אותם לרגע לחשוב שבגללנו הסרט נכשל. כי הוא גם ככה הוחרם ב14 מדינות ויותר, אז לפחות במדינות שהוא כן נמצא בוא ניתן לו להצליח ולהחזיר את ההשקעה.
אנחנו לא צריכים להיות פלקטים וצריך להתקדם אבל גם לא בוואט אחת. לא צריך לחנוק אותנו עם ההשגה שלנו על החיים, נכונה ככל שיהיה. צריך לגרום להם לבחור בנו. כשתהיה דמות להטבית עם אפיל סופר רחב, הילדים יעריצו אותה ויקדמו את כל האוכלוסיה לבד. אז אני חושב שהדרך הטובה ביותר להתחיל ולהתקדם לאט לאט. בוא לא נשכח שב2017 לאפו רק רקד עם גבר לשניה היפה והחיה וכבר יצא בלאק לאש בעייתי, אז המטרה הבאה לדעתי גם אם ליצור דמות משנית לפחות שהיא תהיה מעניינת ובסרט מעניין. ולאחר מכן שזה יצליח היא יותר קל לקדם דמות ראשית ככזו. מתחילים מכיף ומתקדמים. זה מה שמשדרים מהמועצה שלי, לא בכוח, במוח. והמוח של האנשים מדבר היום בכסף.
לא יודע, מרגיש לי שבתחומים אחרים בתרבות הפופ להטבים נהיה מאד מיינסטרימי
אבל הקולנוע המסחרי מפגר בכמה עשורים מאחור. אני קורא ספרים פופלאריים על להטבים, שומע מוזיקה מוכרת של להטבים, יש לא מעט סדרות קוויריות ושלא לדבר על ריאליטי. אם בקשת השמרנים יכולים להחליק עם זוג גייז בחתונמי אני מאמין שגם הגיע הזמן שבמארוול יעשו צעד אמיתי ולא העמדות פנים. באופן אישי אני לא מרגיש שום דבר שיש דמויות טוקן חסרות אופי שנועדו להשתיק את המתלוננים, הניסיון לרצות את הליברלים והשמרנים בו זמנית לא מספק אף אחד.
מארוול עדיין בפיגור
בייצוג נשים, האיזון הכי בסיסי ופשוט.
בנושא הלהט"ב אולי יהיה שיפור בזכות ההבנה שסין מחרימה בכל מקרה.
הם בפיגור בהרבה דברים ובסדר להתלונן על כולם.
לפחות בנוגע לנשים יש שיפור מסוים (להבנתי בעיקר בסדרות אבל לא מתמצא שם).
סדרות טלוויזיה
באופן כללי מתקדמות יותר מסרטי קולנוע.
בהשוואות המתבקשות מארוול מול DC בקולנוע לחוד ובטלוויזיה לחוד, מארוול תמיד בפיגור, וגרוע יותר, בנסיגה מימי אקס-מן וספיידרמן.
נכון
אני לא רואה את מארוול יוצרים את מס מארוול כסרט קולנוע שמיועד למסך הגדול בניגוד לסדרת הטלווזיה היחסית נישתית שהיא אשר שוחררה בלי הרבה רעש לסטרימינג.
מהסיבה הפשוטה אתה מזכיר פחות מותגים ועוד מותג ויזואלי
מותג שהוא מאוד מחנך. זאת אומרת מה הבעיה בלהוציא משהו לרשת או כספר להטבי, איזה סיכון יש? להוצאות ספרים? לספוטיפיי? לא הרבה מונח על המאזניים. אבל דיסני? המחנכת הלא רשמית של הילדים, זה המותג הענק שיהרוס לי את הילדים? אוי לא בוא נצא נגדו. זאת אומרת בדיוק מהצד שהם חושבים שזה פגיעה בחינוך אפשר להבין למה דיסני יכולה להסתמן כסיכון הכי גבוה עבורם. כשדיסני מבינה את זה היא בפוטנציאל הכי להינזק ואצלם הרבה כסף מונח על המשוואה. ואני מניח ששאר האולפנים אומרים אם דיסני שומרת על סטטוס קוו מסויים למה להם להפר אותו, למה להם להיות החברה המסתכנת הראשונה? אז זה סבבה בסרטי אינדי למבוגרים משהו שלא יפגע במותג.
עוד דוגמה יש יטענו שהיה לנו גיבור על שחור בדמות בלייד, אז מה רוצים מחיינו? אבל הוא היה מדורג למבוגרים, כשחור שרוצח ובתקציב נמוך. אבל בלאק פנתר מגיע 20 שנה אחרי כשהוא המלך! בתקציב ענק. וזה נעשה בתוך מותג מבוסס. וונדר וומן לקחה יותר סיכון מבחינה הזו.
מה שכן יש עכשיו התפתחות מעניינת שאונליין הזכיר וזה נושא שרציתי לגעת בו. מכיוון שסין עכשיו מתחילה להחרים סרטי הוליווד ורוסיה הוחרמה על ידי העולם המערבי, זה גרם להם לחשוב אולי אנחנו לא צריכים אותם ואולי אנחנו לא צריכים את כל המדינות? כמו שאמרתי גם על צרפת דיסני מוותרת. בקיצור זה תחילתו של מומנטום אבל מה שצריך שלכל הפחות, הסרט יצליח בארצות הברית.
עוד דוגמה שהיא סוג של טקוניזם אבל זה מראה איך הגלגלים זזים שם. לוקי הסדרה הנצפית ביותר של מארוול בדיסני+ והיא הזכירה שחור כנראה א-בינארי ביי סקסואלי והיא היחידה שחודשה לעונה שנייה. אז הניתוח של הברוד אפיל התעלה על מה שהיה יכול לכווץ אותו ליותר נישה. לעומת זאת מיס מארוול קיבלה את הפרמיר הכי נמוך והיא אישה ומוסלמית. זה לא מסמן טוב להמשך הדרך שלה. ואני מת על הסדרה הזו.
בקיצור, ככל השהסיכון יותר גדול ההיסוס יותר גבוה ומטרתינו להוריד את החשש במקסימום שנקבל את המקסימום.
כמו שטום כתב, אני לא מאמין באסטרגיה של הצעדי תינוק.
צריך לתת לעוד כמה דורות של נערים לגדול למדיה נעדרת ייצוג להטבי? העולם מאד התקדם בזמן שתעשיית הקולנוע המיינסטרימית נשארה מאחור. אני לא רואה סיבה לתת הנחות. מן הסתם שיש סיכונים כלכליים, אבל במהפכות תרבותיות ושינויים תמיד יש סיכונים. דווקא כי דיסני זה מותג כזה חזק ומוכר , במיוחד לילדים ובני נוער, יש להם אחראיות להוביל מהפכה בתרבות ההוליוודית.
הטוקניזם שנמצא בסרטים ובסדרות שלהם הוא לא יותר ממס שפתיים, כפי שכתבתי, ואני הוא יותר פוגע ממכבד לדעתי. כאשר אין שום אשזכור ללהטבים אני לא חש כעס (קצת אכזבה) אבל כאשר טרחו להכניס דמות להטבית בלי לתת לה agency ומשמעות אני כבר מתחיל להתרגז. לא רוצים עוד ידידים גייז בקומדיות רומנטיות, קו עלילה שהמילה משני תהיה גדולה עליו, קומיק רליפים מגוחכים ותלושים מהמציאות. אני לא מצפה שביום אחד כל הסרטים יובלו על ידי דמויות להטביות (שמאחוריהם שחקנים, במאים וכותבים להטבים) אבל צריך התקדמות רצינית בהקדם. מה שמתרחש עכשיו בסרטי דיסני זה אפילו לא צעדי תינוק, זה סתם דרך לזרוק לציבור הזה כפוי טובה ולהשתיק אותם עם הWOKE המזויף והצבוע שלהם.
הסוף מי ישורנו?
תראה, במהלך שנות חיי הלא מעטות נתקלתי כבר בלא מעט סרטים, סדרות, ודמויות להט"בקיות. רובן בסגנון של מה שכתבת, ולכן מבחינתי מה שאתה מתאר כ"מוח" או כהתקדמות הוא בעצם היתקעות במקום. אנחנו כבר המון שנים במקום הזה בסרטים פופולריים, של טוקן להט"בקים, פלקטים שמשובצים בסרטים כדי לאותת על ליברליות, ובפועל משדרים שמרנות. כל ניסיון לפסוע פסע קדימה, אפילו הצעד הקטן ביותר, נתקל בבקלאש מטורף כמעט. מי שירצה להיפגע, ייפגע. מי שירצה להחרים, יחרים עם כל רמיזה או אזכור קטן ככל שיהיה. מי שירצה לראות מזימות להט"בקיות, יראה אותן. אין מה "להחליק בגרון" יותר. מי שנתקע לו, ימשיך להיתקע רק מעצם הנוכחות, מרומזת ומכווצת ככל שתהיה. אנחנו מספיק שנים במדיה, ובמודעות הציבורית, אז אני חושב שהגיע הזמן להסיק מסקנות.
בשנות ה-90 עברנו ממצב של מחיקה סימבולית מוחלטת בתקשורת, למצב של ייצוגים מגוחכים, או גרועים, ואז לטוקן גייז מושלמים (בדרך כלל גברים). בשלב הזה נוספו מעט דמויות, סרטים וסדרות מוצלחים במיינסטרים הפופולרי (וויל וגרייס, למשל). הם הצליחו מאוד לזמנם, והיו רדיקליים לזמנם. ואז נסוגנו אחורה (או נדחפנו הצידה, כי יש אמנות להט"בקית די ענפה, יצירתית וחתרנית, פשוט בשוליים של המיינסטרים), למעין שמרנות סטטית, שמתחזה לליברליות. דחיקה לשוליים של מה שנתפס כרדיקלי יותר משני גברים מתנשקים ברקע, או מביטים זה על זה במבט מרומז שיכול להתפרש בכמה דרכים.
ברור שמה שתיארתי זה אידיאל, ואני מדבר על היעד הסופי. אני פשוט חושב שהטקטיקה שהצגת לא באמת תקדם את המטרה שתיארת כאן, אולי אפילו תפגע בה. זה יהיה כמו לצעוד על הליכון, לדמיין שאתה מתקדם ולהישאר באותו מקום. אני רואה מה קורה עכשיו. בכל פעם ששמים דמות פלקטית, מושלמת או שטוחה, זה נתפס על ידי אנשים מסוימים, כניסיון להיות woke, או להתחנף ל"מאפיה הוורודה". וזה מה שמחזיר אותנו שוב ושוב לאותה נקודה, של !!!Get woke go broke (שלא לדבר על כך שנמאס לי, ממש, מחדירה של שיח שמרני אמריקאי לישראל בדיוק כפי שהוא, בלי ניסיון אפילו להתאים אותו לאקלים התרבותי הישראלי. מראה בעיקר על חוסר מחשבה, יצירתיות והבנה של מורכבות וייחודיות המצב כאן).
כל מילה
ומזדהה במיוחד עם הסלידה מייבוא ישיר של talking points שמרניים אמריקאים לשיח בישראל.
זה כל כך מטופש ומרגיש כמו כזה נסיון נבוב לדחוף בכוח אג׳נדות זרות למקום שהן לא שייכות בו.
כאמור
הם בכלל לא מבינים שזו אג'נדה.
הם יטענו בתוקף שהם נגד אג'נדות ומסרים באשר הם.
זו גם תגובה להצעה האסטרטגית: צעדי הצב גידלו עוד דור עם תפיסת עולם עקומה.
סליחה רגע, כל הדיון היה שלא היה שום סרט בלוקבאסטר
עם דמות להטבית בחוץ שהוא שווה משהו. בזה פתחתי, אז כל הסרטים והסדרות שראית לא רלוונטיים למה שאני מדבר עליו. מה שאני מדבר עליו זה סרט בלוקבאסטר רציני לקהל הרחב, שיש לו דמות משנה משמעותית שהיא גם להטבית. הייתה כזו? לא. אתם רוצים למהר את הגלגל, צריך להביא נצחונות. וצר לי אבל חלק צודקים בטענה שלהם שזה לא מרגיש נעשה באופן אורגני. ואולי נפסיק להתרגש מכל מילה שמישהו פותח 'מאפיה ורודה' אלה רעשי רקע.
אני חושב שהטקטיקה שלך יכולה גם לפגוע, עם ניסיון לחנוק אותם בוואט אחת במה שאתה מאמין בו ולבנות יותר מתנגדים. הטקטיקה שלי זה לבנות סיפורים טובים עם דמויות להטביות, לא לשים אותם בסרטים בוסריים לתת לאנשים להידלק על הדמויות האלה בגלל מי שהן ובהמשך גם כדמויות ראשיות ולעשות את פיטר פארקר או טוני סטארק ג'יי זה רעיון גרוע מיסודו ורק נותן להם יותר אנטי. הדמויות החדשות כמו שאמרתי וויקאן והאלקלינג יעשו עבודה יותר טובה לכולנו.
*בבת אחת
סליחה על התיקון, אבל נראה לי שהייתי רוצה שמישהו יגיד לי אם אני שוגה באיות של משהו.
מי דיבר על סרטים בוסריים? שיופיעו בסרטים מצליחים וטובים.
לגבי לחנוק גם כתבתי מקודם, הכוונה היא לא שיהיו רק סרטים להטביים. אפילו מספיק לי סרט קיץ אחד העונה הזו שדמות להטביצ מובילה. האפ זה נקרא לחנוק? דמויות הטרו ימשיכו להוביל את מרבית הוליווד אין צורך לדאגה.
בלוקבסטרים לא מנותקים מהמציאות ומתופעות תרבותיות אחרות
אותם טיעונים, אותם הסברים, היו גם כלפי אותן סדרות ואותן יצירות פופולריות: מפרסמים לא יפרסמו אם תהיה דמות גאה. הקהל לא יצפה אם הדמות תצא מהארון, יהיה חרם צרכנים, וכו' וכו'. ליוצרים היה הרבה מה להפסיד, כלכלית בעיקר, אבל גם מבחינת חשיפה, אולי אפילו המשך הקריירה. הפתרונות שאתה מציע הוצעו כבר שם, בתרבות הפופולרית. אותו בקלאש נשמע מכל כיוון (היום הוא בווליום גבוה ועצום הרבה יותר, אבל זה אותו עיקרון).
לא יודע אם אתה זוכר, אבל פעם, לפני שנים רבות, הייתה סדרה בשם "באפי". ובסדרה היו זוג נשים, טארה ווילו. מי שצפה בסדרה דרך ערוץ הודי נידח בשם סטאר וורלד לא ידע שהן זוג. לפחות לא במאה אחוז, כי הזוגיות שלהן הוסוותה וצונזרה ככל האפשר. לא האלימות הרבה בסדרה, לא העיסוק בתכנים אפלים ובוגרים, אפילו לא העיסוק בכישוף, שבעייתי על ידי אותם אנשים בגלל אותם מקורות, צונזרו. בסדרה עתיקה אחרת בשם "דוסון קריק", הייתה דמות של נער גאה, שלא ירדה בגרון לאף אחד, רק מעצם הנוכחות שלו, והעיסוק הדי מועט בו, למרות שבמשך זמן רב לא הייתה לו זוגיות, וגם כשהייתה, לא ראו כמעט מימוש שלה. לא כמו שראו את דוסון וג'ואי, או את גו'אי ופייסי, או את ג'ן ודוסון, וכו' וכו'. המעט שהיה הספיק כדי להאשים את הסדרה בכל מיני האשמות בוטות. שתיהן סדרות בערוץ מיינסטרים, שמבוסס על פרסום, שצריך את הרייטינג. וזה תקע את האמנות הטלוויזיונית הקווירית. השאיר אותה במקום במשך כמעט שני עשורים, עד שקרה זעזוע, שוק הטלוויזיה נפתח, ואיתו זרם עצום של תכנים מסוגים שונים, כולל להט"בקים. אף אחד לא שחרר את הרסן רק בשבילנו, זה לא ביטל את הבקלאש, אבל זה קרה, וזה לא סוף העולם, והטלוויזיה לא קרסה, למרות חזון אחרית הימים האפוקליפטי של אנשים מז'אנר ה-Get Woke…
וגם, בוא, בסרטי בלוקבסטר זה לא חדש. שילבו לא מעט דמויות גאות במהלך השנים בדיוק באותו אופן. דמויות שוליים שמשרתות את הדמות הראשית ואת ההתפתחות שלה, או דמות נלעגת וקומיק רליף. דוגמה טובה: "החתונה של החבר הכי טוב שלי". מת על הסרט הזה, אוהב אותו אהבת אמת, אבל יש בו אספקטים שלא התיישנו טוב. אחד מהם הוא הדמות של החבר הטוב – השני, לא זה שראוי להיות בכותרת. גם דמות חמודה נורא, אבל זה כל מה שהיא, לא יותר ולא פחות. מתי אפשר לעבור לשלב הבא? להבין שאנחנו כבר לא בדייט ראשון או שני, ולא שלישי, אלא במערכת יחסים רעילה, ארוכת שנים, שאנחנו חייבים לשנות, כי אנחנו אוהבים את הפרטנר מאוד, ולא רוצים לוותר עליו?
מרגיש לי שאתה מפספס מה שאני הצעתי
אני דברתי על דמות משנית משמעותית, לא משהו נחמד ובלי להחביא, פשוט רגיל. אין בלוקבסטר טוב כזה ושאני אומר בלוקבסטר אני מתכוון מהמותגי ענק, סטאר וורס DC מארוול, מהיר ועצבני, ג'יימס בונד וכו'. לקהילת השחורים תשים לב שיש כבר הרבה דמויות משנה חזקות ולא רק שם בשביל הגיבור.
נראה לי שאנחנו יותר מסכימים מלא מסכימים
אנסה לחדד. אני איתך בכך שצריך יותר דמויות משניות בסרטי בלוקבסטר. בוודאי. חשוב וראוי שיהיו כאלה. הבעיה היא הניסיון להתחשב באיזושהי רוח קהל ערטילאית, שצריכה "לאכול" אותנו, או שנרד להם בגרון בקלות, והמחשבה שזה מה שיקדם אותנו בסופו של דבר. לרעיון הזה אני לא מתחבר, ואני חושב שהוא טעות, כמו שמעידה ההיסטוריה ממגוון דוגמאות אחרות במרחב של התרבות הפופולרית. זה מה שמוביל למה שהראיתי למעלה: ללכת בלי ולהרגיש עם. להציג דמות של גיי, אבל להצניע אותה. להראות נשיקה אבל כזו שלוקחת שתי שניות ואפשר למחוק אותה במדינות מסוימות ומול קהל מסוים. זה בעיקר הוביל לסטגנציה ארוכת שנים, של דמויות שטוחות שקל לאכול, ובעיקר, קל למחוק כשלא נעים בעין.
או, כמו שכתבת, להכניס דמות גאה רק (בדגש על "רק") בסרטי בלוקבסטר טובים וסוחפים, כדי שההצלחה שלהם תקרין על הדמות. זה לא עובד באמת. זה לא מקרין על הדמויות האלה. זה מוצג אמנם כמהפכה, אבל כל עוד זה נשאר שם, זה לא שונה מהגטו שהכניסו את הדמויות האלה אליו גם בעבר: המושלמות ביותר, המגניבות ביותר. פיצוי יתר, שנתפס על ידי מי שמתנגד לעצם הקיום של הדמות הזו, ככניעה.
יצאה עונה חדשה של הסדרה אקדמיית המטריה בנטפליקס
השחקן הכי מפורסם בסדרה הוא אליוט פייג' , והסדרה הייתה צריכה בעצם להתאים עצמה לכך שבעונה ראשונה הייתה כוכבת אלן פייג' , ועד העונה השלישית יש להם כוכב שהוא אליוט פייג'. זה חתיכת ייצוג במיינסטרים. צריך סבלנות. הקפיצה שהעולם עשה במאה שנה האחרונות, לא הייתה באלפיים שלפני.
ייצוג להטב זו מלחמה מסדר שני, אחרי ייצוג נשים ומיעוטים אתניים: בכל רגע נתון, לא תצליח להיות בייצוג טוב יותר מהם. אנחנו עדיין בעולם שהמון סרטים נכשלים במבחן בכדל, ושאם היו מבטלים את האוסקר הנפרד לתפקידי נשים, כמעט ולא היו נשים זוכות. עולם שרק לפני שנתיים או משהו היה קמפיין "האוסקר כל כך לבן", שמחליקים סטירה בפריים טיים כי שניהם שחורים.
זה העולם האמיתי: קודם היה צריך זכות בחירה לנשים, ביטול הפרדה גזעית, מתן זכות האשה על גופה – רק אז נסללת הדרך לנישואים חד מיניים ואישורי אימוץ/פונדקאות לגברים.
אף פעם לא הבנתי למה תמיד מאבקים למען זכויות ושוויון של קבוצות מסוימות צריכים להיות אחד על חשבון השני.
ולמה צריך לתת לקבוצות לחכות בתור בשביל ש"מאבקים מסדר ראשון" יסתיימו ואז העולם יתפנה ל"מאבקים מסדר שני". אני חושב שהתפיסה הנכונה צריכה להיות שמאבקים של קבוצות שונות יכולים לחזק אחת את השנייה (הרי ציבור הלהטבים מכיל בתוכו חלק לא מבוטל של נשים, קבוצות אתניות שונות וכו') והם לא נלחמים על עצמות ושאריות שהאליטה זורקת להם.
אני לא חושבת שהם צריכים לבוא אחד על חשבון השני
אני חושבת שפשוט בפועל – מאבקים שמשפיעים על יותר אנשים, סביר יותר שיתקדמו יותר מהר – ואם מאבקים על זכויות נשים וPOC (שיש יותר מהם, ומשפיעים על חלק גדול יותר באוכלוסיה, בעיקר נשים) לא מתקדמים אז לא צפויה התקדמות גם בזירות אחרות.
אף אחד לא צריך להמתין בתור וכולם צריכים להאבק על הזכויות שמגיעות להם. פשוט בפועל עד שלא רואים התקדמות משמעותית בזירה שהיא הכי טריוויאלית להתקדמות (כי נשים הם50% מהאוכלוסיה), מה הסיכוי שלקבוצות יותר קטנות תהיה התקדמות משמעותית?
מסכים באופן מדכא.
זה שהסיכויים קטנים יותר אומר שצריך להפסיק לדרוש לשינוי משמעותי?
לא.
זה אומר שצריך לדרוש יותר.
חוץ מזה, אכן זו התפתחות משמחת
אבל המקרה הזה גם קצת מוכיח את הכלל. כלומר, עד שיש טרנס בסדרת גיבורי על (יחסית נישתית ביחס לשאר הז'אנר) זה קרה בעקבות שינוי בחייו האישיים של אליוט בין העונות. כלומר בעונה הראשונה ליהקו את השחקנית אלן פייג', לא את אליוט. קשה לי לראות עולם שהיו נפטרים מהדמות הזו בגלל השינוי, כך שלא היה להם ברירה אלא להתאים את עצמם.
עוד טרם התחלתי לראות את העונה,
אבל אליוט פייג' הוא *שחקן*. הדמות לא צריכה להשתנות בגלל שהשחקן שלה שינה את המגדר, ואליוט הזכר יכול לשחק את וניה באותה מידה שאלן הנקבה יכלה.
האם היו מלהקים את אליוט פייג' מלכתחילה לתפקיד של נקבה? כנראה בוודאות שלא. אבל האם נדרש שינוי בסדרה? לא, מקסימום במחלקת התלבושות.
הרבה שחקנים לא מרגישים בנוח לשחק דמות שאינה בהתאם למגדר שלהם
ולרוב כשזה נעשה ישנו אפקט קומי ופוגעני (היה כאן דיון על חיקויי נשים בארץ נהדרת). זה שמישהו *שחקן* לא אומר שהוא רוצה, מעוניין או יכול לשחק דמות במגדר שונה.
וחוץ מזה, זו הייתה בחירה מטומטמת להפליא מצד נטפליקס שסביר להניח הייתה גורמת לביקורת רבה. אני לא יודע מה קרה מאחורי הקלעים, ייתכן ואליוט לא הסכים להמשיך לשחק כדמות נשית וייתכן שההחלטה הזו באה מלמעלה, בכל מקרה היא נשמעת לי הרבה יותר הגיונית.
יש גם את דגלנו פירושו מוות שהיא ממש חגיגת להט״ב.
ועוד של שואוראנר סטרייט (אבל הבנתי שיש כותבים מהקהילה לסדרה).
אז הנה, יש גם משהו שלא קשור ישירות לשינוי בעולם האמיתי שצריך להתאים אליו.
לא אמרתי שאין, גם הגבתי בדף הסדרה הזו שהיא חגיגה קווירית.
פשוט הדוגמה הספיציפית של אקדמיה בעייתית בעיניי. גם מקודם כתבתי שבטלוויזיה הייצוג יותר מתקדם (עוד דוגמה בשלוף מסדרה סופר פופולארית, האנטר שפר באופוריה) והביקורת כוונה בעיקר לסרטים המיינסטרימים של הוליווד.
הצורך לדרג בין מאבקים משתק
גם מחוץ לשיח על ייצוגים וייצוגיות. למה להפגין למען זכויות בעלי חיים? בני אדם סובלים הרי בכל העולם. צריך לחכות בסבלנות, בשקט, בצד, עד שכל בני האדם יחיו ברווחה מספיקה. אנשים מתים מרעב באפריקה, יש מלחמה בין אוקראינה לרוסיה, יש מחנות ריכוז לאויגורים בסין. עד שכל זה לא ייפתר, אל תנסו אפילו לפעול למען זכויות בעלי חיים, או להכרה בשינויי אקלים ופגיעה בטבע. וגם אם מקבלים את ההיגיון הזה, באיזה קבוצה נטפל קודם? בעניי העולם הראשון, שקרובים אלינו, או נלך דווקא למי שהכי מושתקים ומדוכאים באפריקה? נוצרים כמה מדרגים בין קבוצות, בהתאם למי שמדרג, לפי סדר חשיבות, ומתחילים להתווכח מי בא קודם, ובמי צריך לטפל לפני שמגיעים למאבק הפחות חשוב.
אבל בואו ננסה לפרק רגע את מדרג זכויות האדם שהופיע פה. איך הוא הולך? נשים>מיעוטים אתניים>להט"בקים? למה ככה? אה. כי המאבק לזכויות להט"בקים על זכויות כמו פונדקאות ונישואים חד מיניים. זה שביותר מחצי מהעולם (כולל מה שנקרא המערבי) עדיין יש איום ברור על החיים מעצם הקיום מחוץ לארון? מה עם טיפולי המרה? מה עם חיים בחשש מתמיד, מצמית, שיגלו מי אתה, בגלל שיש לכך השלכות ברורות וישירות, כלכליות, חברתיות, פוליטיות ותרבותיות? הבחירה להתייחס דווקא לבעיות עולם ראשון שמקושרות בעיקר להומואים גברים ממעמד בינוני-גבוה, לפחות, שחיים בחברה חילונית וליברלית, מעידה על תפיסה מוקדמת בנוגע לחשיבות ואופי של המאבק הלהט"בקי, ומעידה על חוסר הבנה של הזהות, או הזהויות האלה, וכמה הן משמעותיות לחיים של מי שמשויך אליהן.
אני עונה לדברים האלה בדיוק כמו שאני עונה למי שמתנגד מחוץ לקהילה "מטוב ליבו" למצעד הגאווה, וטוען שהמצב של הקהילה ממש טוב, אז מה אתם רוצים? אם אתה לא רואה מה אנחנו רוצים, זה בדיוק הסיבה שצריך את מצעד הגאווה. אם אתה לא רואה למה חשוב שיהיה ייצוג להט"בקי בתקשורת, זו הסיבה שצריך להיות ייצוג מגוון ואיכותי. שלא צריך לבוא על חשבון אף אחד אחר, אלא במקביל.
נקודות נכונות
אבל מתרחקות מהנקודה ומרחיבות את הנושא יותר מדי.
סדרי העדיפויות הרלוונטיים הם לנושאים שבהם ברור לנו איך לפעול ולהשפיע ולראות תוצאות. סדר עדיפויות לא אמור להכתיב סדר כרונולוגי אבל הוא קיים.
אם הומו או בן מיעוטים אמריקאי מתלונן שבאנסמבל באיזה סרט יש רק משבצת אחת שמייצגת אותו, הביקורת לגיטימית בלי קשר לצרות האנושות, אבל צורמת אם באותו אנסמבל יש אישה יחידה.
סדרי העדיפויות, מטבעם, מכתיבים לנו במה לטפל קודם
זה בדיוק מה שמגולם בחיבור בין שתי המילים האלה. נרצה או לא נרצה, במודע או לא במודע, יש דברים שחשובים לנו יותר בעולם, ויותר דחוף לנו לטפל בהם (או שלאחרים שאנחנו רוצים בטובתם, או את עזרתם, הם יותר חשובים). לא רק מה שקל לנו לטפל בו קודם, או מה שנגיש לנו, או שאנחנו יודעים איך לטפל בו. לפעמים זה אפילו להיפך. מרוב הזנחה, ואי טיפול, הגענו לבעיה כל כך חמורה עבורנו שאנחנו לא יודעים איך לגשת אליה ולהתחיל לטפל בה ובכל זאת אנחנו חייבים לעשות משהו עכשיו. אז כן, הם גם מובילים לסדר כרונולוגי, או קשורים אליו מאוד לכל הפחות.
אני אכן מרחיב את נקודת המבט, אבל כמו שאני רואה את זה, מדובר באותו דבר, כמו שעולה באותה תגובה שהגבתי עליה: יש ייצוג חשוב יותר וייצוג חשוב פחות, וזה מתקשר גם לשוליות או למרכזיות של הקבוצה המיוצגת בחברה. הייצוג בקולנוע הוא עוד מרחב שבו מתקיים דיכוי, או אפליה. יש קבוצות שיותר חשוב לטפל בייצוג שלהן, כי הן מדוכאות יותר. מה שההודעה הזו אומרת בעצם במילים אחרות (כמו שאני הבנתי אותם): להט"בקים, שבו בשקט בצד, עד שלא נטפל בבעיות החמורות יותר של נשים ומיעוטים אתניים. אתם עושים יותר מדי רעש בשביל מאבק לא מספיק חשוב כרגע. ואת זה שמעתי כבר לא פעם, לא רק כאן, ולא רק בהקשר של ייצוג.
ואני מסכים בנוגע לדוגמה האחרונה. זה צורם, ואני לא חושב שכל אחד צריך להתעסק רק בעצמו ובייצוג שלו. אין לי ויכוח עם זה. אפשר למחות על שני הדברים במקביל. כל מי שמפריע לו משהו שימחה. ואם אפשר גם לאחד מאבקים, נהדר, כי כמו שאני ואחרים רואים את זה, שני הדברים קשרים אחד לשני.
סדרי עדיפויות מגדירים חשיבות
ורלוונטיים כשיש התנגשות.
זה לא סדר פעולות חשבון.
אני מסכים
ואני אנסה להיות מובן יותר. לי חשוב יותר ייצוג מסוג מסוים, למישהי אחרת חשוב ייצוג מסוג אחר. אני בוחר להפגין למען אותו ייצוג, לא בגלל שאני נגד ייצוג אחר. כאן מתגלם סדר העדיפויות שלי. זה לא אומר שיש התנגשות בין שני האינטרסים של שנינו. זה לא אומר שאני לא אשלב מאבקים או אלחם גם למען מטרה אחרת. זה לא אומר שייצוג אחד יבוא בהכרח על חשבון ייצוג אחר. זה כן אומר שהזמן שלי הוא מוגבל, ואני חייב לבחור במה להשקיע את הזמן שלי, מתוך הכרה בכך שיהיו אחרים ואחרות שיפעלו למען מטרות אחרות, שאני מסכים איתן.
כשמסתכלים יותר מלמעלה, על תעשיית הקולנוע, הטיעון הזה, שיש מדרג של חשיבות של ייצוג, מוביל למאבקים פנימיים בין קבוצות, מי תיכנס ומי ייצא, מי צריך לחכות, ומי צריך לדחוף פנימה. וזה, ובכן, כמו שכתבת, לא נכון. לא מדובר במשוואה מתמטית. לכן אני נגד התפיסה הזו, המשווה בין מאבקים וקבוצות (והייצוגים שלהם), ומציבה אותם בסדר חשיבות עולה.
מה שנכתב בהודעה שהתייחסתי אליה הוא שיש מדרג, שנובע מאותו סדר עדיפויות, בעיות שכרגע יש יותר דחיפות לטפל בהן, וסוגיות שהן משניות, או מסדר שני ליתר דיוק. לא רק כרונולוגית, אלא גם בגלל החשיבות של המאבק.
ולכן, אגב, לי צורם יותר כשמנסים להסיט את הדיון מחוסר ייצוג של מיעוט מסוים, לחוסר ייצוג של מיעוט אחר, בסרט מסוים, תוך כדי השאלה: מה איתם/ן? בסדר, נעסוק גם בזה. אחד לא בא על חשבון השני. אבל עצם השאלה, שהיא בעצם האשמה, אומרת את זה: אחד בא על חשבון השני. עד שלא ייפתרו כל הבעיות של כל מי שלא מיוצג בסרט, אל תעז לדבר.
נראה לי שיותר ברור אני לא יכול להיות, אז אם לא הצלחתי להבהיר את עצמי, אני מתנצל.
לא נוח לי
עם דרישות למחות בנושא הזה / למה לא מחית על כך / איפה היית בנושא ההוא כי הן בדרך כלל קנטרניות ולא הגיוניות, ובכל זאת, יש מקרים שמתבקש למחות.
לכן בחרתי בדוגמה מסוימת ומדויקת.
אפשר להתלונן על חוסר בייצוג אתני בסרט גם אם מתרחשת מלחמה ואפילו אם באותו סרט יש מסר גרוע, אבל אם כבר עלה נושא הייצוג, אפשר ונכון לדבר על סדרי עדיפויות, בצורה של "אם ב אז ודאי א" ולא "עזבו את ב קודם נשיג את א".
אני שואל את עצמי למה זה תמיד לכיוון אחד?
ולמה הניסוח תמיד מתחיל ב-אם ב אז ודאי א" ומסתיים ב-"עזבו את ב קודם נשיג את א" (לא כאן, באופן כללי)
אולי ממחשבה שזה פרקטי
ואולי ממחשבה שזה המצב והשלמה איתו.
בסופו של דבר הבעיה האמיתית היא הקול הרועש שעדיין מפריע לו א ונחרד למראה ב.
כשמתחשבים בו וממשיכים להרגיל אותו לבועה חסרת א ונטולת ב, הבעיה מזינה את עצמה.
והשלב הבא הוא הסתה של א ב-ב
בשיטת הפרד ומשול
חשבתי שהניסוח שלי היה ברור
אבל מסתבר שלא…
לא אמרתי מה יותר חשוב, אלא מה הסדר בו קורים שינויים בפועל: נושאים שמייצגים יותר אנשים (לרוב) מתקדמים יותר ויוצרים תקדימים, עליהם מסתמכים מאבקים של קבוצות קטנות יותר.
גם הדגמתי עם הסדר הכרונולוגי של קרות המקרים.
הדוגמא שהבאתי, של טרנס, היא שיש כיום יותר ייצוג מיינסטרים לקבוצה ממש ממש קטנה באוכלוסיה. זה לא היה קורה בלי ייצוג הולך וגובר לגייז. שלא היה קורה בלי ייצוג גדל של מיעוטים אתניים (פעם גם הם שוחקו ע"י לבנים), וגם תפקידים בעלי יותר משמעות לנשים (סע ליפן, התיאטרון עדיין גברי, או שעדיין יש הדרת זמרות מאירועים רשמיים למיניהם בארץ).
כמו שכתבה mip , זה לא אומר להפסיק, אלא להמשיך לפעול לקידום הקבוצות החשובות לך, אבל תוך הבנה שהדרך ארוכה בתלות בגודל הנישה הקבוצתית. מחר אצעד במצעד הגאווה בחיפה, למרות שעדיין נשים לא יכולות להתגרש בישראל (עגונות). פתרון שיוון זכויות בנישואין בין המינים יסלול את הדרך לנישואין חד מיניים. הסיכוי שתגיע לשני לפני הראשון אפסי.
הבנתי את הכוונה
אני חושב שהחלוקה לסדר ראשון ושני, הוא מאוד בעייתי, בוודאי שכשהבעיות שניתנו כאן כדוגמא של להט"בקים הם של פונדקאות ושל חתונה, שאלה בעיות של אוכלוסייה מסוימת מהעולם הראשון, כאמור. זה מקטין את המאבק, ואת הזהות הלהט"בקית, והופך את המאבק הזה למאבק של "מפונקים" פריבילגיים של עולם ראשון. קודם נטפל בבעיות "האמיתיות", אחרי זה נתפנה אליכם. קודם נדאג לייצוג של נשים, שזו הבעיה האמיתית, אחרי זה לייצוג של להט"בקים.
הקשר בין עגונות לבין נישואין חד מיניים ברור גם לי, וכך גם הקשר בין ייצוג של להט"בקים לייצוג נשי ושל מיעוטים אתניים. ואני יודע שמדובר במאבקים משולבים שנובעים מאותו מקום. אבל אחד הוא לא "סדר ראשון", והשני הוא לא "סדר שני". גם לא כרונולוגית, וגם לא גיאוגרפית, לא מהותית ולא איכותית.
זה מזכיר לי משהו
שמעתי פעם סטנדאפיסטית שאמרה בתוכנית רדיו משהו כמו "ההומואים צריכים להודות לנשים על הזכויות שלהם, הם מעתיקים מאיתנו הכול, שיגידו תודה. הם צריכים אותי". וזה מאישה שהיא פרו-להט"בית מוצהרת, ופעילה למען זכויות להט"ב, על איזושהי מחאה שהיא לא הסכימה עליה, שנראתה לה דומה מדי למחאה של נשים, והיא התייחסה אליה כניכוס תרבותי (לא כבדיחה, להבהרה. היא הייתה רצינית לחלוטין, והתייחסה גם לזהות הגאה – במקרה הזה – באופן כללי ולא רק למחאה). בקיצור, המחאה (והזהות) הלהט"בית תמיד בספק, תמיד נבחנת, תמיד במשפט, לא מובנת מאליה, ותמיד בצל מאבקים אחרים, חשובים יותר, כך שהיא צריכה לקבל אישור להתקיים.
לא חלילה מה שאמרת פה, ובטח לא גס רוח ולא אינטליגנטי, כמו הדברים האלה, אבל אני חושב שיש כמה דברים משותפים
ולהערה אחרת: פעילות לזכויות בעלי חיים היא פריבילגיה של עולם ראשון
בדיוק כמו הורדת פליטות גזי חממה או חיוב במיחזור.
קודם לא למות ברעב, אח"כ מחלות, אח"כ מאלימות ורק אז אפשר להסתכל הלאה, אל המרחק, אמא שם במרחק. עוד מחכה דרך ארוכה.
הפתרון והאחריות היא של העולם הראשון
ההשפעה היא בראש ובראשונה על העולם השלישי: התחממות גלובלית ושינויי אקלים שמובילים למדבור, רעב, חוסר במים, מחלות, מאבקים אלימים על משאבים, מלחמות, פליטים שמגיעים למדינות העולם הראשון ונדחים החוצה וכו'. בקיצור זו בעיה אמיתית של העולם השלישי, שמובילה לכל הבעיות האחרות של שנתת כאן כדוגמא, מדגישות ומעצימות אותן. והמדינות האלה (כמדינות, לא האנשים במדינות) צריכות להיות שותפות בפתרון שמוביל העולם הראשון.
שוב אתה מבלבל בין "למה נושא הוא חשוב"
לבין ההערה שלי על הסדר בו לרוב קורים דברים.
גם אני בעד מה שטוב ונגד מה שרע, לא צריך לשכנע.
אבל, במדינות בהן יש מליוני אנשים מתחת לקו העוני האבסולוטי (2 דולר ליום לנפש), יש צרות גדולות יותר.
עובדים שלי מהפיליפינים חיו חודש וחצי כשהם מקבלים חשמל מגנרטור סולר (זה שיא הזיהום, כן?) רק שעתיים ביום, משותף לכמה דירות: מטעינים את כל המכשירים הניידים, צופים כולם יחדיו בטלויזיה אחת, אין מיזוג או אפילו מקרר (!). זה בגלל שטייפון העיף לחצי עיר את התשתיות. אתה חושב שמעניין מישהו שם שזה אולי קשור לשינוי האקלים? הם לא יעשו כלום פרט מלבקש מהעולם הראשון (נגיד האו"ם), לפי חשיבות:
1. סיוע בכסף, ציוד וכח אדם מיומן לתיקון תשתיות.
2. שמדינות מפותחות יטפלו בשינוי אקלים על חשבונן.
ובצדק: למרות שרוב האנושות מתגוררת במזרח הרחוק רבתי, רוב הזיהום מגיע מאירופה-צ.אמריקה. צרות בסיסיות מניעות דברים גדולים: רוסיה האימפריאליסטית מחרחרת מלחמות -> אירופה מנסה להיגמל מהגז הרוסי -> גרמניה חוזרת לייצור חשמל מבוסס פחם -> שוב עלייה בזיהום משנה אקלים.
לא אומר להרים ידיים, אבל להיות מפוכח לעולם סביבתך.
אולי כדאי לקרוא שוב את מה שכתבתי?
"בעד מה שטוב, נגד מה שרע" זה לא מה שכתבתי, ואני מבקש לא לרדד את הדברים שלי, ולא לעוות אותם.
סדר כרונולוגי, עדיפות מספרית, ואפילו לא זה שיש בעיות אחרות בעולם, לא מעיד משהו על חשיבות מאבק, או על הקדימות שלו, או על האקוטיות שלו. ובעיקר, לא על זה שהוא חשוב, מרכזי, משמעותי ומשפיע גם על אנשים שלא עוסקים בו, ולא יכולים לעסוק בו. ובמקרה שלנו, אף משפיע על אותן בעיות שלכאורה אקוטיות וחשובות יותר, אותן בעיות שהעלית כאן (הרבה יותר ממה שהמלחמה משפיעה, לטווח ארוך יותר, באופן עמוק הרבה יותר).
זה שבעולם השלישי צריכים קודם להתמודד עם קשיי החיים, זה נכון. וכאמור, כתבתי את זה- מדינות צריכות להיות שותפות לטיפול באתגר הזה, לא אנשים. אבל הבעיה היא *שלהם* באותה מידה, ואפילו יותר, משל העולם הראשון, והם צריכים להיות שותפים לפתרון. לא אחראים אליו, לא להוביל אותו, לא לקדם אותו. ובוודאי לא להתעלם ממנו, או להגיד שזו הבעיה *שלהם* ולא שלי, שיחכו שם עם הבעיות עולם ראשון שלהם ויפתרו את הבעיה שלי קודם.
איך זה מתקשר למה שכתבתי למעלה? ככה: המאבק הלהט"בקי קשור קשר חזק וישיר למאבק הפמיניסטי. שני המאבקים משפיעים אחד על השני, ומושפעים אחד מהשני. הקדימות הכרונולוגית ההיסטורית של המאבק הפמיניסטי, והעדיפות המספרית, לא מעידים על חשיבות ערכית מהותית. למאבק הלהט"בקי יש השפעה ישירה וחזקה על חייהם של מיליונים ויותר ברחבי העולם כרגע. זה היה נכון עוד לפני שהתחילה המהפכה הפמיניסטית, גם בימים הראשונים שלה, וזה בוודאי נכון היום. אני לא אצפה מגייז במדינות עולם שלישי להילחם למען הזכות להתחתן בעולם ראשון. אני אצפה מגייז במדינות עולם ראשון להילחם למען הזכות של להט"בקים לחיות ממש בעולם שלישי, בלי שיזרקו אותם מגגות. ואני כן אצפה גם מאלה וגם מאלה להבין את הקשר בין המאבקים, וליצור תודעה משותפת מתוך שיתוף פעולה, כל אחד מהמקום שלו. מאבק אחד לא בא על חשבון אחר, הם עובדים ביחד במקביל. אחד לא מחכה שהשני ייגמר. אחד לא יותר חשוב מהשני. המאבק הלהט"בקי יתפורר ויקרוס אם גייז במדינות עולם שלישי יתלוננו על כך שבעולם הראשון נלחמים על חתונה חד מינית, כי זה בא על חשבון המאבק שלהם. זה ימשוך אותו לכיוונים שונים, ייצור חזיתות במקומות שהן לא היו קודם, ויבנה חומות בצורות, שיהיה קשה לעבור אותן בהמשך. אנחנו נעסוק בשלנו, אתם בשלכם. או לחלופין: תוותרו על האינטרסים שלכם, כי שלנו חשובים יותר. בסוף כולם נפגעים.
לא יהיה שוויון מוחלט בין גברים לנשים, אם להט"בקים ימשיכו ויופלו, ולא יהיה שוויון מוחלט בין להט"בקים לסטרייטים, אם נשים ימשיכו וידוכאו. לא נוכל להתקדם לשום מקום, אם נחכה בסבלנות עד שאחד ייפתר, או שאחד יידחק לשוליים בכוח, כי הוא פחות חשוב. כי הכול חלק מאותה בעיה, לא נגזרת אחת של השנייה. אז אולי נפסיק לשים קדימות לאחד על פני השני? נפסיק לדרג לפי סדר כרונולוגי או כמותי, שבעצם מסווים תפיסה מהותנית יותר?
"בעד מה שטוב, נגד מה שרע" זו בדיחה
כנראה נישתית משחשבתי.
שוב אתה כועס אינטרנטית יותר מידי על דברים שלא אמרתי.
מדינות הן האנשים שלהן: אתה לא יכול לומר "המדינה צריכה". לדוגמה, הדוגמה (כמו כלב באנגלית) הסוציאליסטית-דתית הרווחת בישראל , בתושבים, מחזקת את התערבות המדינה בחדר המיטות שלנו. לכן יש מצעדי גאווה: לשנות תודעה אצל הציבור, שבתורו ישפיע על מדיניות נבחריו.
אתה מפספס את הנקודה שלי, שריאלית יש סדר בו דברים קורים, כמו דומינו מאוד מסובך. זה הכל. אתה יכול לכעוס עד מחר שהמאבק שלך חשוב, אבל צריך להכין את השטח לשינויים שונים: לעיתים גם דברים הולכים לכיוונים אחרים (ראה המהפכה באיראן בשנות השבעים).
שנינו כותבים מלא מילים… פשוט קרא את ההודעה של mip למעלה, מתמצתת הכל. יאללה, אני והילדים הולכים עכשיו למצעד. למה תמיד כ"כ חם דווקא בימים האלה?!
אגיד רק עוד כמה דברים ואסיים
מכיר את הבדיחה, ולא אוהב אותה, תראה מה זה. זה לא בורות, סתם רתיעה מבדיחה מתנשאת ומקטינה בכל הקשר שבו היא נאמרת או מופיעה.
בעולם הראשון, המדינה יכולה לקבוע מלמעלה תקנים, לחוקק חוקים, לקבוע שמפעלים מסוימים ייסגרו או יעברו שינוי כדי שיהיו פחות מזהמים, וכו'. המדינה יכולה להקים מתקני מחזור, או להסיר אותם. היא יכולה לחייב לשלם 10 אג' על שקית, או להוסיף מס על שימוש בפלסטיק. אנשים יפעלו בהתאם, או שלא. והמדינה תצטרך להתמודד עם זה. יש גוף שהוא "המדינה", והיא משפיעה על פרטים, לא רק מלמטה למעלה.
מדינה בעולם השלישי יכולה לדרוש לא להקים אצלה מפעלים מזהמים, או להפוך אותם לנקיים יותר. היא יכולה לדרוש להקים אצלה מתקני מחזור, או שמדינות שזיהמו את שיטחה ינקו אחריהן. היא יכולה לפקח אחר שינויים בעולם הראשון, מתוך הבנה שהם משפיעים גם עליה. היא לא יכולה להגיד שזו לא בעיה שלה, היא לא יכולה להתנער מכך שיש קשר בין מה שקורה בעולם הראשון למה שקורה בשטח שלה, והיא לא יכולה להגיד שאם מטפלים בבעיית הזיהום, אז בעצם מזניחים את הבעיות שלה. זה לא תואם את המציאות הפשוטה, העובדתית.
אסכם זאת כך: בגלל שאני מבין שיכולים להיות שינויים לכל מיני כיוונים, אני לא חושב שנכון וראוי להזניח מאבק אחד, או לדחוק אותו הצידה, כדי שמאבק אחר, שתופס את עצמו כחשוב יותר, יתקדם. בניגוד למה שאתה כותב, ומיפ כתבה, זה לא חוק טבע דטרמיניסטי חד כיווני, של שפע זכויות שמחלחל מתוך הרוב למיעוט. אני רואה ממש עכשיו, בימים אלה, מול העיניים, איך השיח הפמיניסטי והשיח הלהט"בקי מתנגשים, איך אחד יוצא נגד השני במקומות מסוימים. איך הם קורעים אחד את השני לגזרים בטענה שאחד בא על חשבון השני.
באמירה שלך, ושל מיפ, יש הדהוד של כל אלה. זה מה שמעכב התקדמות, ההפרד ומשול הזה. החשיבה שאם נטפל קודם במה שמהותי, שזה מה שרלוונטי לרוב, המיעוט ירוויח. ובכן, זה לא קורה, כרגע, עובדתית. להיפך, מלחמת כל וכל, של מי חשוב יותר, מי קודם למי, קודם כל כרונולוגית, כמותית ואז גם מהותית.
אז כן, אני כועס, הקטנת ראש כאן לא מועילה בכך. בטח לא להגיד לי להירגע במילים אחרות, ובטח לא הביטול וההקטנה שבולטים בכל הודעה שלך. בכל מקרה, סיימתי, הבהרתי את הדברים שלי. תהנה במצעד.
מה עובדתית לא קורה?
אשמח לדוגמא, כי אני לא חשתי במלחמת כל בכל, אולי כי אני פחות מעורב בשיח האנטרנטי העכשווי. לא צריך לינק, תגיד לי מה לגגל (שם, מקרה).
אף אחד לא מנסה להקטין, יש מקום לכולם, בכל רמות הלהט, אנרגיה ורצון לשנות: כל מה שכתבתי עדיין מצריך שאנשים יפעלו. כלום לא יקרה מעצמו: יש את הסיפור הידוע שקודם נטפלו להוא, אבל הוא לא משלנו, ואז לשני, אבל הוא לא משלנו, ובסוף הגיעו אלינו, ולא נשאר אף אחד לעזור.
לא רק שיח אינטרנטי
התחלתי לכתוב הודעה ארוכה עם כמה דוגמאות ואז הבנתי שלא בא לי אפילו לכתוב את הדוגמאות האלה. לתת להן משקל ומקום בעולם. בלב כבד בכל זאת אפנה אותך לקבוצה בפייסבוק, "שיח פמיניסטי"*, שם תוכל לראות במו עיניך מה זה אומר לשסות קבוצות אלה באלה. בקבוצה הזו קורה משהו שלא חשבתי שיהיה אפשרי: הסתה של כל רצף הזהויות על הקשת הלהט"בקית אחת נגד השנייה, והצגה של חלק מהן כאויב של הפמיניזם, ושל נשים בכלל. אני, כמי שמרגיש הזדהות עמוקה עם ערכי הפמיניזם (כתומך מהצד, וכמי שיכול להרוויח קודם כל מכל התקדמות של המאבק הזה, כמו שכתבתי קודם לכן. אבל זה מאבק של נשים למען נשים קודם כל, ולא מתכוון לנכס אותו), נדחק החוצה.
*למען הסר ספק, אני לא מתכוון לפתוח כאן דיון על מה שקורה בקבוצה הזו. אני רק מפנה אליה, כל אחד והתרשמותו
אני לא כל כך מבינה מה קרה בדיוק בינכם
אבל מה שאני ניסיתי להגיד קרוב יותר למה שאתה אומר ממה שאתה טוען שאני אמרתי.
בוא נפריד את שאלה ה"על מה להאבק" משאלת ה"מה יקרה בפועל".
על מה להאבק? על הכל, ובמקביל וכמה שיותר. זכויות נשים ומיעוטים ולהטבקים. שכל אחד יבחר מה הכי חשוב לו וילחם עליו. ואם יש לו את האנרגיות להלחם על כמה דברים – עוד יותר טוב. בשום שלב לא טענתי שצריך לעצור מאבק אחד בשם מאב אחר.
בשאלת ה"מה יקרה בפועל" – כן, אני לא מצפה לראות התקדמות במאבק הלהטב"קי ש"תעקוף" את המאבק של הפמיניזם. גם כי יש הרבה יותר נשים אז המאבק הזה משפיע על יותר אנשים, אבל יותר חשוב מזה – כי תהליך ה"התרגלות" של אותם דורות שמרנים שהם בעצם אלו שאנחנו צריכים לשנות את דעתם התחיל קודם. הם היו רגילים לנשים מעצבנות שמתעקשות להכנס ל"מקומות לא להם" הרבה לפני ובכמות הרבה יותר גדולה מאותם להטב"קים שנכנסים למקומות לא להם. לנשים יש פור, ואני מקווה שהפור הזה לא רק יאפשר למאבק של הנשים להתקדם, אלא גם יקצר את זמני ההתרגלות של המאבקים אחר כך. וכן, כובן שהמאבקים הללו משפיעים אחד על השני ותומכים אחד בשני, ואם נחזור להתחלה – להאבק על הכל, לא לוותר על אף אחד בדרך.
אבל תפריד בין מה אני חושבת שיקרה לבין מה שצריך לעשות, אלו שתי שיחות שונות לחלוטין.
תודה על ההבהרה
אני, כאמור, לא מסכים, וחושב שהתפיסה הזו, של מאבק רחב שהולך ומצטמצם, או הופך להיות מדויק יותר ויותר (נשים בכלל > מיעוטים אתניים או גזעיים>נשים שהן חלק ממיעוט>מיעוטים מגדריים או מיניים וכו'), כאמצעי אסטרטגי, כי אין ברירה, זו תפיסה שלא באה לידי ביטוי במה שקורה בשטח היום.
בעיקר כי הוא קשור גם להיררכיית זהויות, לפי חשיבות, קדימות, דחיפות, ולפעמים גם מהות: יש מאבקים "חשובים", ויש "נספחים". וזה מוביל לפיצול מאבקים והחלשה של כולם. לשים במרכז מאבק של נשים, כאסטרטגיה, ולהצניע מאבקים אחרים, כדי לא "לבלבל", או כדי ששמרנים לא "ייבהלו, עלול להוביל לכך שבפועל שוכחים בדרך כמה וכמה אנשים, ודוחקים החוצה אותם.
זה נכון גם במקומות אחרים. למשל הצנעה והדרה החוצה במשך שנים של טרנסים בתוך הקהילה הגאה. בין היתר (לא הסיבה היחידה), זה מה שהוביל לכך שהם שוליים גם שם, עד לא מזמן, ונפגעו הרבה יותר מאחרים (וזה לא רק בגלל השכיחות שלהם באוכלוסייה, אני חושב שזה ברור). וזה פוגע גם במאבק הגאה בכללותו, כי ההדרה של טרנסים בתוך הקהילה, קשורה להדרה של כל מי שנמצא על הרצף במקום כזה או אחר. זו חרב פיפיות. מסתירים את מה שאנחנו נלחמים עליו ובכך מספקים נשק למי שנאבקים בו.
אבל גם כי אפשר לראות שהפריסה הרחבה של מאבקים שונים של קבוצות שונות, מועילה בפועל לכולם. למשל, הלגיטימציה ההולכת וגוברת לנישואים חד מיניים, תורמת למאבק למען נישואים אזרחיים, ולהקטנת האחיזה של הרבנות במונופול על גירושין ונישואים, וכך גם תורמת ללחץ ציבורי על הצורך למצוא פתרון לעגונות, ולהיענות של הרבנות באין ברירה לדרישה הזו. וגם בכיוון השני. בעיית העגונות מהווה לחץ על הממסד הרבני, ותורמת להקטנת האחיזה של הרבנות במונופול על גירושין ונישואין, מה שעוזר לקדם את הרעיון של נישואים אזרחיים וביניהם חד מיניים.
בכל מקרה, נראה לי שחפרתי מספיק. שבת שלום :)
שבת שלום ושכולם ינצחו!
(ל"ת)
אם הזכרנו את כל הקרבות שכבר נוצחו
״מתן זכות לאשה על גופה״ קיבל היום נוקאאוט בארה״ב אחרי 50 שנה שבהן היה נראה שזה די מובן מאליו.
אז במקום להתקדם לקרבות הבאים, נראה שנצטרך להילחם מחדש על מה שכבר הושג לפני שני דורות. איזו רגרסיה מדכאת.
כמו תמיד זה מרגיש לי שאנחנן צעד קדימה עשרה צעדים אחורה
(ל"ת)
זה בסדר, השאר עוקבים
הבנתי שהציטוט עצמו נמצא במה שהוא כתב במסגרת הפסיקה
(מדכאת זה אנדרסטייטמנט)
(ל"ת)
זה מבחינתי גם מראה שהיררכיית מאבקים לא עובדת.
כשכל דבר שהושג יכול להלקח בכל רגע נתון, זה עוד יותר בעייתי לצפות מקבוצות מסוימות להתאזר בסבלנות.
כשמנסים לתקן עוול ואפליה, הזמן תמיד עכשיו.
דיכאון גדול
מה שקורה עכשיו מעציב אותי מאוד. אני חושב על כל סיפורי הזוועה שנשמע בשנים הקרובות, ובעיקר, כמורה, מתלבט איך לתווך דבר כזה לתלמידות שלי. וזה גם מפחיד אותי, כי ברור לי שהשיח הרפובליקני השמרני המעוות חודר לארץ בגרסתו הקיצונית ביותר, ומשפיע בדרכו. למרות ההבדלים הגדולים ביחס להפלות, למשל, של היהדות לעומת הנצרות, אנחנו רואים איך מה שקורה בארה"ב כבר משפיע בארץ (עמותת אפרת לדוגמא, או כל אזכור אקראי להפלות באתר "מידה").
ובנוגע לדיון הקצר מקודם, תודה שאתה כותב את זה. אני מסכים איתך מאוד. זו תזכורת מהעולם האמיתית לכך שהתנועה קדימה היא לא הכרחית, וכי ההפרדה בין מאבקים היא מלאכותית. זכויות של להט"בקים וזכויות נשים מאוימות על ידי אותן קבוצות, מאותן סיבות. הפרקטיקות הן אותן פרקטיקות, השיח אותו שיח, ויש לזה אותן השלכות על החיים שלהם בפועל. פגיעה באחד בהכרח תוביל לפגיעה באחר. הסתרה של אחד, או הצנעה שלו, או בקשה ממנו שיהיה בשקט וייתן לגדולים לשחק, או להגיד לו שמותר לו למחות, אבל שידע מי השחקנים האמיתיים בשטח, זה לא באמת יעזור לאף אחד. סתם ייצור בידולים מיותרים, מאבקים פנימיים, שיאכלו אותנו מבפנים, בזמן שההתפתחויות האמיתיות שצריך להילחם בהן קורות מולנו, ופוגעות בנו – בכולנו – באופן ממשי.
לצערי כן, הימין בישראל מאמץ בהדרגה היבטים נוצריים מובהקים.
אפשר לגגל את הציוץ של שמחה רוטמן בנושא, בנוסף לדוגמאות שהבאת. אבל באמת שזאת לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שנראה דברים כאלה.
בעיני גם הכל קשור – שליטה בנשים, בלהט״בק, במיעוטים. המנגנונים האלה הולכים ומתלכדים ביחד ואין להיררכיה משמעות כלל.
לדעתי,
"באז שנות אור" היה אמור לצאת לכאורה באמצע שנות התשעים כך שעצם הסצנה מראה שהסרט הופק לפי הנורמות של שנות ה-20 (גם שחורה וגם לסבית ובת הזוג שלה אסיאתית.) בכל מקרה, להרגשתי, הבעיה המרכזית של הסרט (אם לשפוט לפי הנובליזציה) היא שמי שכתב אותו מעולם לא עבד מול ילדים ולא מבין מה מעניין אותם ומה בעיקר לא מעניין אותם. באז, לעניות דעתי, יכול אולי לעבוד כגיבור טראגי בסרט למבוגרים, מקסימום מתבגרים שהיו מעריכים את העקשנות וראיית המנהרה שלו, אבל איזי מתאימה יותר לאיך שאני תופס גיבור או גיבורה בסרט לילדים…. וזה בסרט שאמור למכור את דמותו של באז שנות אור לילד בן תשע מסוים.
לדיסני לא באמת אכפת
כדאי שתראה the boys , אם אתה לא צופה בה כבר . אחד הדברים שאני אוהב בסדרה זה הירידה על חברות הענק האלו שמשתמשים בנושאים פופולריים כמו המאבק הלהט"בי כדי למכור עוד מוצרים ולעשות עוד כסף . דיסני מנסה לרצות את הליברלים והשמרנים ולכן לא תעשה משהו חתרני בנושא ייצוג הלהט"בים בסרטים שלהם . בוא גם לא נשכח שהם צריכים ליצור סרטים שהם יוכלו לחתוך מהם את הדמויות הלהטביות עבור סין לכן מעבר לסצנה או שתיים לא תהיה התייחסות אליהם . אבל אם להוציא את ז'אנר גיבורי העל יש כמעט כל שנה באוסקר סרט לה"טבי שמועמד לפרסים . גם אם חברות הענק האלו יעשו סרט בלוקבאסטר להט"בי , רוב הסיכויים שהוא יהיה מלוקק ומסחרי כמו ההתייחסות ללהטביות של פרדי מרקורי ברפסודיה בוהמית.
כן, די מגניב שאמזון הרימה סדרה כמו דה בויז.
הם אולי התאגיד היחיד שמגעיל יותר מדיסני עצמם.
מזכיר לי את פרק 2 של העונה הראשונה של מראה שחורה: הטמעה של מרד במנגנון מובילה לנטרול שלו.
המלצה: למה "קונג-פו פנדה" הוא ניכוס תרבותי, אבל הסינים השתגעו עליו בכל-זאת
רק היום גיליתי על הערוץ הזה, דרך איזו תגובה עתיקה לאיזו תגובה שלי לאיזה דיון שהגבתי עליו בפייסבוק אי-אז – ובתור מי שמאוד אוהב את "קונג-פו פנדה" וסבור שזה באמת הסרט הכי טוב של דרימוורקס, גם בפני עצמו וגם בהשפעה התרבותית העצומה שלו (הסרט הזה, במו ידיו, יצר רנסנס שלם בתעשיית האנימציה הסינית שלאורך העשור הראשון של המילניום נאבקה על עצם קיומה), הסרטון היה עבורי מרתק:
https://www.youtube.com/watch?v=tCCRuUlJ_nA
אציין כי גם שמעתי דעות אחרות (מרצה סינית באחד הכנסים שהשתתפתי בהם התעקשה לכלול את "קונג-פו פנדה" ברשימת היצירות שלה שמשקפות את מה שהיא קראה לו "תרבות סינית", ומרצה אחרת בכנס – לא סינית – הזדעזעה עד עמקי נשמתה והתחילה לריב איתה על הנושא), ועדיין – מומלץ בחום. נראה לי שאני הולך לבדוק גם את הסרטונים האחרים בערוץ.