במקור: Borat: Cultural Learnings of America for Make Benefit Glorious Nation of Kazakhstan
במאי: לארי צ'ארלס
שחקנים: סשה ברון כהן, קן דויטיאן
יאגאשמאש!
לא, לא, להתרחק קצת מהמסך, לא טוב יהודים קרובים מדי אלי, הנה! דולרים! תתרחקו! ככה טוב.
שלום כולם, אני הולך סינמה לראות סרט עשה בוראט סאגאדייב, ז'ורנליסט גדול בקאזאחסטן! בוראט לדבר ככה כל הסרט, זה נחמד! זה נחמד! אבל אני להפסיק עכשיו, למה אתם להתעצבן עלי מאוד נורא אם אני להמשיך זה!
ואכן, צריך להיות בוראט כדי שהשפה העילגת הזו תעבור בשלום. בוראט, עיתונאי חשוב, בנו ונכדו של אנס הכפר בולטוק, גר, יחד עם אשתו המשעממת, מכשיר וידאוטייפ מפואר ופרה חולבת, בכפר נידח במדינה מרכז-אסיאתית, שם נוהגים הילידים לרדוף אחרי יהודים בפסטיבל חגיגי, המחוות הפנים-משפחתיות חורגות קצת מהמקובל בעולם המערבי, ורק לסלבריטי יש מספיק כסף בשביל טרנזיסטור. מה שמזל, כי ככה השכן המעצבן נורסולטן טוקאבאייב לא יכול לחקות את בוראט ולקנות אותו. נחמד!
בכל אופן, בשביל תועלת אומה מהוללת של קאזחסטן, הסובלת משלוש בעיות עיקריות – כלכלית, חברתית ויהודים – החליטה הממשלה לשלוח את בוראט לניו יורק בלוויית המפיק הדגול אזמט באגאטוב, שם הוא אמור לעשות לימודים תרבותיים של ארצות הברית. כדי להתמודד כמיטב יכולתו עם התרבות המערבית המוזרה נעזר בוראט בחליפה אפורה קבועה, קזאחית שמורכבת בעיקר מעברית במבטא מזרח-אירופי כבד (מה שטכנית הופך את 'בוראט' לסרט דובר העברית המצליח בכל הזמנים) וגינוני נימוס אלטרנטיביים. אבל בעודו במלון הוא רואה בטלוויזיה את נערת חלומותיו: פמלה אנדרסון. בוראט מתאהב, ומחליט לנסוע לקליפורניה, שם יתחתן עם פמלה.
בשמו של סיפור המסגרת הזה, בוראט (סשה ברון כהן, היהודי עד מאוד) מנצל כל הזדמנות כדי להתעלל באמריקאים תמימים, שמאמינים שהם מצולמים לסרט תיעודי קזאחי אמיתי. בתור זר מרפובליקה נידחת, שאמריקאים רבים אינם יודעים עליה שום דבר, הוא יכול לחרוג מכל כללי הנימוס הקיימים, לסחוט מאנשים אמירות שמעולם לא היו מעיזים לומר בפומבי אם היו יודעים שהם מצולמים לסרט שישודר במערב, ובכלל לצחוק על התרבות האמריקאית: מותר לו, הוא זר ולא מבין כלום. לכן הוא יכול להיות בוטה, אנטישמי, שוביניסט וגזען, ולגרום לבני אדם להתמודד מול הצהרות ומעשים שהם טאבו בתרבות המערבית: החל מהרגע בו הוא מגיע לניו יורק ומנסה לנשק בחום כל גבר שהוא פוגש, המשך בפגישה עם חוג פמיניסטיות בה בגיבוי מחקרים מדעיים – הוא לא מבין איך הן יכולות לטעון שאישה שווה לגבר, וכלה בהזמנת אורחת שנויה במחלוקת לארוחת ערב אריסטוקרטית.
וזה באמת מאוד מצחיק. ברון-כהן הוא קומיקאי בחסד, ויכולת האלתור שלו מרשימה מאוד: הוא יודע בדיוק מתי לתקוע איזה פאנצ'ליין קטן, ומתי להקשיב ולגרות את בני שיחו לדבר. אפילו בקטעים הוולגריים של הסרט, ויש לא מעט כאלה, הוא מצחיק מאוד. בדרך כלל לא עוברת דקה-שתיים בלי התפקעות מצחוק, פשוטו כמשמעו.
ברגעים הטובים יותר של הסרט, בוראט מצליח לסחוט תגובות שמעוררות מחשבה, ושמציבות אותו בעמדה של הילד שצועק 'המלך עירום'. ככה זה, למשל, בסצינה בה הוא מופיע ברודיאו, שר-כביכול את ההמנון האמריקאי, ובדרך שומע ממנהל האירוע על שאיפותיו לתלות את ההומוסקסואלים באמריקה, ולסחוט תרועות מהקהל כשהוא מודיע "אנחנו תומכים במלחמת הטרור שלכם!", תרועות שדועכות ככל שבוראט הולך ומפרט את החזון הגרפי-מאוד שלו לגבי מה שצריך לעשות לכל איש, אשה, ילד ולטאה בעיראק – ועדיין יש כמה תרועות. ככה זה בקטע בו נחשפים מספר תלמידי אוניברסיטה בצפון קרולינה כגזענים נמוכי-מצח, וכך זה גם בסצינה בה הוא מגיע לטקס נוצרי אוונגליסטי, נסחף כביכול בהתלהבות ומקשה על הכומר המשלהב את ההמונים בשאלה הקשה: איך יכול להיות שישו אוהב את כולם, הרי את השכן נורסולטן טוקאבאייב אף אחד לא אוהב?
אבל רובו של הסרט לא כזה. בשם סיפור המסגרת, הסרט הופך בעיקר לסדרה של סצינות שבהן בוראט משחק 'הבך את האמריקאי'. הקרבנות המסכנים שלו נאלצים להתמודד עם השאלה כמה מהר צריך לנסוע בג'יפ האמר כדי להרוג צוענים כשפוגעים בהם, שבירת כל נימוסי השולחן האפשריים, עירום ושבירת חפצים "בטעות" פה ושם. רוב הסרט הוא פשוט דוגמה לצורה בה אנשים מגיבים כשהם מובכים עד עמקי נשמתם ובכל זאת מנסים לשמור על נימוס.
שלא תטעו: גם ברגעים האלה, 'בוראט' הוא סרט מצחיק ביותר. למרות ריבוי ההומור הנמוך בסרט, ברון-כהן מצליח לגרום גם לסצינות הנמוכות ביותר לא ליצור תחושה של עלבון לאינטליגנציה, ויודע לערבב טוב בין הומור מתוחכם להומור נמוך. כבר הרבה זמן לא צחקתי ככה בסרט, ונדמה שכמוני גם רוב האולם.
בכל זאת קצת חבל. כי הסצינות המוצלחות מראות שלסרט היה פוטנציאל עוד יותר גדול. עם קצת יותר מיקוד, הסרט יכול היה להיות סאטירה חריפה מאוד, אבל בחר להיות הגרסה המתוחכמת (והמוצלחת) של הומור קליפות בננה. זה אמנם קצת קטנוני להתלונן על התלמיד הכי מוכשר בכיתה שהוציא רק תשעים וחמש ולא מאה, אבל הוא בלי ספק היה יכול יותר.
אבל בסך הכל כשאני לצאת מסרט מה בוראט עשה, אני לצחוק ולהחזיק הבטן ובמשך שלושה ימים לפחות אני לצחוק ולחייך הרבה כשאני להיות זוכר סצינות מזה סרט, אז חושב אני בשביל כסף שילמתי עסקה מאוד טובה הייתה.
צ'אנקוי!
- האתר הרשמי
- משרד המידע הקזחסטני
- ה-myspace של בוראט
- אתר ישראלי
- סצינות שנמחקו ואחרות
- מה אמיתי ב'בוראט' ומה לא
- קזחסטן במציאות
- נימוסי שולחן
- פמלה אנדרסון (!!!!)
אהרו''כ בבוראט?
זה בטח חלום!
למרות כל מה ששמעתי וראיתי על בוראט, הסרט הפתיע אותי לטובה – חשבתי לקבל רצף של בדיחות, ובעצם ראיתי סרט שלם – כתוב גאוני ומבוצע נפלא. מה שיפה זה שהעלילה היא לא רק כיסוי לשלל ההצחקות, אלא המקדמת האמיתית של הסיפור.
סרט גאוני!
אהשו''כ!
אכן הברקות בקצב, השתנה במכנסיים מרב צחוק, הפופקורן נשפך על הרצפה ברגע אחד של חוסר שליטה על השרירים מרב צחוק. לא מומלץ לנשים בהריון, צוענים חולי לב ויהודים.
אוהבים אותך סשה!
דעת מיעוט: לא מצחיק.
כן, ברון כהן שחקן נהדר וקומיקאי חריף, לא, אנשים שרוצים לקבור את עצמם באדמה מרוב שהביכו אותם זה לא מצחיק. מדובר בשילוב בין סרט בורקס לבין סרט מתיחות, אבל בשני המקרים, היהודה ברקן הנוכחי קצת יותר מוכשר, זה הכל.
מבחינתי, אכזבה איומה. זה סוג ההומור החדש שאנחנו אמורים לצפות לו? ירידות על מדינות עולם שלישי ואנשים שתוקעים אחד לשני את התחת בפרצוף ומביאים את הקקי לשולחן ארוחת הערב?
הרבה יותר מוכשר.
אני בספק אם תראה עכשיו גל של סרטים כאלה. ובייחוד אני בספק אם תראה סרטים שלמרות שכוללים את כל המרכיבים שגורמים לי בדרך-כלל לא ליהנות מסרט כזה ושאני מעדיף להימנע מהם, בכל זאת הצחיקו אותי עד כאב בטן.
אבל הז'אנר - אותו ז'אנר.
ואותי, הוא לא מצחיק.
גם אותי לא הצחיק
בכלל.
ישבתי באולם, כולם מסביבי עוד שניה נופלים מהכיסאות מרוב צחוק, ורק אני לא.
לא מצחיק. חייכתי שלוש פעמים.
זהו
לאו דווקא ''סרט בנים''
אולי אני בדעת מיעוט מההיבט הג'נדרי, אבל אותי הסרט הצחיק לא פחות מאשר את חבריי הבנים (לרבות הקקי והעירום). אחד הדברים היותר מצחיקים בסיקוונס העירום, היה הצנזור – פס שחור באורך לא הגיוני על בוראט הקטן, וחוסר צנזור כלשהו על אשכי המפיק הדובון.
הי, הי!
לא כל אבחנה שמבדילה בין מגדרים היא גזענית. בשביל מה ההערה הזו על המוח?
למעשה, באיזשהו מקום הבאתי את זה על עצמי, כי תמיד כשכותבים הכללה יצוצו הקולות שיגידו "אצלי זה שונה". אם כן, אשלם את חובי לחברה ואודיע במלוא הגרון: אין לי ספק שישנם בנים שלא סבלו את הקטע ההוא, וישנן בנות שמתו עליו. למיטב ידיעתי, בהכללה גסה מאין כמותה ומחתך האנשים המצומצם שאני מכירה, בנים נהנים מהקטעים האלה הרבה יותר.
ניטפוק:
*אף* אבחנה שמבדילה בין מגדרים היא לא גזענית. גזענות היא אפליה בין גזעים. אפליה בין מינים זה סקסיזם (למרות שבמקרה הזה גם שוביניזם היה מתאים).
ניטפוק:
שוביניזם = לאומנות
השד יודע למה משתמשים במונח הזה לציון סקסיזם.
הרחבה לניטפוק:
המילה באה מ'חייל', ומשמעותה היא 'נאמנות והאדרה (מוגזמת) של הקבוצה לה אתה משתייך'. אכן, השימוש המקורי היה בהקשר של פטריוטיזם.
לא מ''חייל'', אלא מחייל ספציפי.
ניקולא שובין.
http://en.wikipedia.org/wiki/Nicolas_Chauvin
לא הכרתי את זה - תודה!
קשה לי להאמין שהתוצאות היו זהות,
או אפילו דומות בשוודיה או בצרפת, שחסרות את הגישה העליונה, המחנכת ובעיקר השאיפה לגלובליזציה של התרבות שלהן, כמו שיש באמריקה. הן חסרות עוד דבר אחד מרכזי שמחזק את כל הדברים הללו בארה"ב. היכולת. ארה"ב שואפת להשליט את התרבות שלה בכל רחבי העולם השלישי משום שהיא יכולה. לצרפת או לשבדיה יהיה קשה לקרוא להשלטת התרבויות לשהן בעולם השלישי מטרה ברת השגה, ולכן היא גם לא ריאלית מבחינתן, והן לא חותרות אליה. העובדה שארה"ב היא מעצמת על, ומעצמת על יחידה בזירה הבינלאומית, מקנות לה במידה רבה את הרצון להתפשטות תרבותית שלה במסווה של "חינוך לדמוקרטיה," וזו הגישה שנגדה ברון כהן יוצא.
מה הקשר לכך שלנל קומיקאית, או שהקטע מבוים? זה שהקטע מבוים לא הופך אותו לפחות "נכון" או סימבולי. החלום האמריקאי הוא חיקוי מפלסטיק [פמלה אנדרסון] לעומת התרבות האחרת, המוקצה, הלא נוחה לקבלה בחברה האמריקנית, שאותה מייצגת לנל.
תני לא עוד סצנות שתומכות בתיאוריה שלך.
כי להוציא משפט אחד בסרט, קשה לי לראות עוד עדויות.
ואגב, לדעתי, לקרוא לבוראט סרט שדוגל בכבוד לתרבויות אחרות (דהינו, מתנגד לאימפריאליזם תרבותי) זה די מדהים, בהתחשב בזלזול המופגן שלו (קומדיה או לא קומדיה, הוא מופגן) בתרבות של בוראט עצמו.
אבל קזחסטן של בוראט לא באמת קיימת.
באותה מידה בוראט יכל להמציא מדינה. הלעג לקזחסטן, במקרה של בוראט, הוא כלי להשגת המטרה, לא המטרה עצמה. המטרה היא לחשוף את הצביעות והבורות של האמריקאי הממוצע.
לא, אבל היא בהחלט מייצגת משהו.
והמשהו הזה הוא לא אלטרנטיבה לארצות הברית, ולא אמצעי לחשוף שום דבר לגבי ארצות הברית. הוא פשוט דרך לצחוק על אנשים שונים מאיתנו.
אם יש מסר אחד, חד וברור, ל'בוראט', הוא שאנשים ממדינות עולם שלישי הם נטולי מוסר, גסי רוח, גזענים, בורים, ומטומטמים.
יש בבוראט שלושה סוגים מרכזיים של הומור:
1) הומור מבוכה, שמהווה את רוב הסרט (לאיש על המסך בא לקבור את עצמו, הצופה מתפוצץ מצחוק).
2) הומור פיפי-קקי לגווניו השונים (פרצופו של האיש על המסך תקוע בתחת של מישהו אחר, הצופה מתפוצץ מצחוק).
3) הומור עדות, רק שה'עדה' הפכה להיות 'כל מי שהוא לא אנחנו' (בוראט מדגים כמה הקזחים שוביניסטים, הצופה וגו').
ברון כהן הוא, כאמור, בכל זאת קומיקאי מבריק. הגאונות שלו מתבטאת בשליטה המוחלטת שלו בסיטואציות שהוא לא יכול לביים בצורה ממשית אלא מכוח אישיותו וחוכמתו; ובכך שהוא מעיז ללכת רחוק יותר מכל אחד שראיתי בכל אחד משלושת סוגי ההומור. אבל מבחינתי, הגאונות הזאת מבוזבזת. ראשית, שני סוגי ההומור הראשונים פשוט לא מצחיקים אותי (עניין של טעם). שנית, הסוג שלישי כבר מעורר בי מידה מסוימת של סלידה מוסרית. שלישית, בכוונה או שלא בכוונה, הסרט הזה מתהדר בנוצות לא לו ומוצג בכל מקום כהומור מתוחכם וכסאטירה נשכנית – וזה פשוט לא מדויק.
גם אני לא רואה ב''בוראט'' סאטירה. מכל מקום, לא סאטירה מוצלחת.
אבל אני לא מצליח להבין מאיפה את מביא את הקביעה שהמסר של בוראט הוא שתושבי ההעולם השלישי הם פרימיטיבים חסרי תרבות.
זו כלל לא הכוונה. הכוונה היא לחשוף, דרך התנהגותו הבהמית של בוראט, את הפנים האמיתיות של האמריקאים. האם בוראט מצליח או לא, זה כבר עניין אחר לחלוטין.
גילוי נאות: לא ראיתי את הסרט בשלמותו. ראיתי בערך חצי ממנו ביוטוב ועשרות קטעים מתכנית הטלויזיה.
מכל הקטעים בכפר של בוראט.
והאמת, גם מכל קטע בו הוא אומר "אבל אצלנו בקזחסטן…" (המדענים קבעו שלנשים יש מוח קטן / חושבים שהיהודים יכולים להחליף צורה / לא יודעים לנהוג) וכדומה. הבעיה עם הקטעים האלו היא שאני לא מצליח לראות שום דרך שבה הם אומרים משהו על ארצות הברית – הם סתם אומרים "תראו כמה הקזחים האלו פרימיטיביים, איזה צחוק".
אתה יודע מה?
אני צריך לראות את הסרט בשלמותו לפני שאוכל להמשיך להתדיין עליו (שכנעת אותי ללכת לקולנוע. זה חתיכת הישג, בהתחשב בעובדה שבית הקולנוע הקרוב אלי הוא בית הקולנוע של גלובוס בשהם).
אתה יודע מה?
… שגם הוא כבר לא קיים.
עלתה במוחי תיאוריה דומה
קזחסטן של בוראט היא מדינה פיקטיבית שמרכזת בתוכה את כל הדעות הקדומות, האמונות התפלות והבורות, כשהכל מוקצן אד אבסורדום. לדוגמא, האנטישמיות המוצגת בסרט כל-כך קיצונית שכהן כאילו מרמז לנו "כל אנטשימיות היא טמטום מוחלט".
הבעיה עם התיאוריה הזו היא שהיא לא עובדת בסרט, כי כהן בוחר לעמת את האנשים הלא נכונים עם התיאוריות הלא נכונות (לא תמיד, אבל לעתים). לדוגמא, מה הטעם בלהציג את הטענה שלנשים יש מוח יותר קטן מול קבוצה של פמיניסטיות? איזה ערך סאטירי יש כאן?
לעומת זאת, עם כל הסרט רק בא להראות כמה האמריקאים לא מכירים את (נגיד) קזחסטן ומוכנים להאמין שכל מי שלא אמריקאי הוא פרימיטיבי להדהים, הרי שמדובר בפואנטה שנמרחת ומתפזרת על פני שעה וחצי, ולמרות זאת, היא עדיין נשארת עמומה בסוף.
לא יודעת, זה לא מה שאני הבנתי מהסרט.
ההיכרות שלי עם אנשים מדינות עולם שלישי שואפת לאפס [כנראה מלמטה] אבל לא התפתיתי לחשוב שהם באמת כאלה – חסרי נימוס או מוסר, גסי רוח, גזעניים וכו'.
מצטערת, אולי כאן זה באמת הרגשה סובייקטיבית.
ארוחת הערב האריסטוקרטית.
מנהל הרודיאו שמנסה לשנות את בוראט לאמריקאי. כל האנשים שכשבוראט אומר להם שלום מחייכים אליו, וכשהוא מנסה לנשק על לחייהם [מנהג אירופאי נפוץ למדי, ממה שאני ראיתי, במדינות כמו צרפת ובלגיה] הם מתחילים לקלל ואפילו לנסות להכות אותו, כיוון שזה לא מנהג אמריקאי.
אנשי הרודיאו, שמעודדים אותו כל עוד הוא משמיע טקסטים פרו – אמריקנים, אפילו שהם מופרכים להחריד ["שבוש ישתה את דמם וכו…"] ושמחים לאללה כשהזר רוצה לשיר את ההמנון שמהלל אותם, אבל כמעט יורים בו כאשר הוא בוחר לשיר את ההמנון של מדינתו, שזהו דבר לגיטימי לחלוטין בכל חברה.
תראה, יש סצנות מסוימות [מעטות, בעיני] שתומכות בדעה שבוראט מראה שהפלורליזם של האמריקאים העביר אותם על דעתם. מצד שני, יש את הסצנות הללו, שזועקות על שנאת זרים ורצון להליט את האמריקניות כתרבות גלוגבלית.
אולי ברון כהן מנסה להראות ששתי הפנים האלה קיימות בארה"ב.
אז פה אנחנו פשוט מתווכחים
האם הסרט הוא דוקומנטרי או מוקומנטרי. תה בוחר להאמין כך, אני ככה, וזה נוח לשנינו.
לא הבנתי את ההערה לגבי היוזמה של בוראט. שירת ההמנון הקזחי לצלילי ההימנון האמריקני היא מחווה של רצון טוב, לא ניסיון אימפריאליזם.
כן, חצי מהקהל זע באי נוחות. אחרים מריעים לו. אף אחד לא צועק לו בוז, כמו שראוי היה שיצעקו לו.
יש הבדל גדול בין נשיקות על הלחי לבין מישוש החזה. אני יודעת שזה שונה, אבל גם בבית הספר, רבים מהאנשים שאני לא מכירה, או מכירה בקושי, מחליפים איתי נשיקות על הלחי כשאנחנו נפגשים במסדרון. ברכת שלום טינאייג'רית הורמונלית, אם תרצה.
את לא הקשבת למילים, הא?
"ההמנון הקזחסטני" מכיל בוז לכל שאר המדינות בעולם.
אשכרה רצון טוב.
לגבי ההערה על החזה והנשיקות, היא מייצגת כל-כך אירופוצנטריות צרת-אופק, שקשה להתייחס אליה.
וגם קשה להאמין שאם אדם זר לגמרי היה קופץ עלייך ברחוב – בלי שאת מכירה אותו ובלי לדעת עליו כלום – ומנשק אותך על לחייך היית מגיבה בסובלנות. שלא לדבר על לנשק אותך נשיקה צרפתית, למרות שזה היה די מקובל לפני כאלף-וחמש-מאות שנה בכמה תרבויות ללא קונוטציה מינית.
די.
זאת היתממות ברורה ומאוד לא סביר שאתה לא יודע את זה.
נכון
אבל את החלק הראשון של ההודעה ההיא כתבתי בהומור, וניסיתי למצוא דרך להראות שזו היתה הכוונה מלכתחילה. כנראה שאני לא כ"כ טוב בזה. קורה.
דווקא תגובת הקהל להמנון היתה מאוד סבירה
אם מישהו היה שר מלים כאלה למנגינה של התקוה – אני חושבת שהייתי נורא כועסת.
אני לא מתכוון לדיון מפורט כאן
אבל יש טענות שבאמת אי אפשר לעמוד מולן בלי תגובה.
הטענה שהצרפתים לא משליטים את התרבות שלהם היא, במקרה הטוב, סתם חוסר ידיעה.
האם לדעתך צרפתית היתה השפה המקורית שדוברה באלג'יר, תוניס, גיניאה המשוונית, ניז'ר, האיטי קמרון גבון ועוד מדינות רבות אחרות?
האם לדעתך העובדה שצרפת ממשיכה לעודד ולשמר את התרבות הצרפתית בכל המדינות הללו (ורבות אחרות) באמצעות תמריצים כלכליים שונים ואפילו ועידות שזו מטרתן המוצהרת [1] לא מגיעה לכדי השלטת התרבות שלה?
"לצרפת או לשבדיה יהיה קשה לקרוא להשלטת התרבויות לשהן בעולם השלישי מטרה ברת השגה" – בכל הנוגע לצרפת – זה כבר הושג, דה פקטו.
[1] עוד על כך http://en.wikipedia.org/wiki/Francophonie
וזה נכון גם לגבי הבריטים
לראיה: המועצה הבריטית שקיימת כמעט בכל המדינות שיש לבריטניה קשר עימן. כולל ישראל. (וזה בניגוד לתרבות האמריקאית: השפה אותה שפה – בערך – התרבות שונה).
התכוונתי כיום.
גם אני
כפי שכתבתי – צרפת ממשיכה בקידום ושימור התרבות הצרפתית שלה ברחבי העולם, ובמיוחד במושבותיה לשעבר, שם התרבות הוחדרה תחילה באלימות.
מסכימה אית ך
המטרה לא הייתה לצחוק על קזחטן
הצגת המדינה כמדינה מאוד לא מפותחת למרות שבמציאות היא דיי מפותחת וכל הדברים שבוראט עשה היו בשביל לחשוף את הפרצוף האמיתי של האמריקאים וממש לא שביל להציג באור רע מדינות עולם שלישי
אני צפיתי גם בסדרה שהייתה לו "עלי ג'י" ואני חושבת שהוא מאוד מוכשר
ספוילר קטן כאן:
אהבתי שהוא זרק הערות אנטישמיות ודיבר עברית שוטפת במהלך הסרט, ולא לקחתי את זה כדבר רע
לי נראה שאת כופה את התיאוריה על הסרט.
ואגב, לגבי צרפת את טועה לגמרי.
מכל הארצות בעולם, קשה להצביע על עוד ארץ אחרת שהאתוס שלה בנוי על האמונה שכל אדם תרבותי באמת, ירצה להיות צרפתי. לא לחינם בצרפת אסרו על רעלות בבתי ספר, מה שלא היו חולמים לעשות (טוב, אולי חולמים) בארה"ב.
אמנם צרפת לא יצאה להרבה מלחמות (חוץ מאחת קטנה בחוף השנהב), אבל ידיה רב לה בבחישה בארצות אחרות, מסומליה ועד לבנון, ובטח ובטח בסחר נשק ופוליטיקה מלוכלכת. גם העובדה שהאימפריה הצרפתית התפרקה סופית רק לפני כארבעים שנה והותירה אחריה די הרבה שרידים באפריקה ואסיה – בניגוד לאמריקאים, שלא הקימו מושבות קולוניאליות רבות – משפיעה עד היום על פוליטיקת החוץ של צרפת.
ואגב,
אחד המדענים הנערצים בצרפת עד היום (למרות שנפטר בשנת 1880), הוא פול ברוקה. ברוקה, מלבד תגליותיו החשובות אודות מוח ושפה, טען בין השאר שהצליח להוכיח "מדעית" שמוחו של הלבן נעלה על זה של השחור, מוחו של הגבר נעלה על זה של האישה, וכמובן שמוחו של הצרפתי נעלה על כל השאר.
כאמור, גם היום הצרפתים מעריצים את ברוקה וממשיכים לקרוא לרחובות ומוסדות על שמו.
מזכיר לי קצת את הביטוי
"המוח היהודי ממציא לנו פטנטים"
קשה לי להאמין שהתוצאות היו זהות,
יש עם התאוריה שלך שתי בעיות מרכזיות:
הבעיה הראשונה, היא שאותו בוראט התחיל את דרכו בכלל באנגליה, וסחט מהבריטים גישה לא פחות עליונה ומחנכת – כך שניסיון שלך להפיל את זה על רק על ארה"ב לא כל כך תופס. היו גם הרבה קטעים בתוכנית של עלי ג'י בכיכובו של בוראט שהתעלו על הסרט מבחינת התגובות שיצאו מהמרואיינים. אני מאמין שגם בצרפת הוא היה סוחט תגובות לא שונות בהרבה אם הוא אכן היה מנסה (אבל הוא צריך לדעת בשביל זה צרפתית עילגת).
הבעיה השניה, היא שקזחסטן כלל אינה נחשבת למדינת "עולם שלישי". למעשה, כל הגוש הקומוניסטי לשעבר בתפיסה המערבית נחשב ל"עולם שני" (המערב נחשב כמובן ל"עולם ראשון").
הייתי אפילו מעז ואומר שהראיה שלך את ארה"ב כמנסה להשתלט תרבותית על העולם השלישי גם היא סובלת קצת מסטריאוטיפים
לא מסכים.
האמת היא, שאני ממתן את תחושותיי בצורה ניכרת כשאני אומר "לא מסכים", כי אני חושב שזה מאוד לא מדויק. האמריקאים יוצאים מהסרט נהדר, לא פחות. הם סובלים את הטמטום, הגזענות וגסות הרוח של בוראט באורך רוח מופלא ממש – אנשים כמעט ולא מאיימים עליו, ובוודאי שלא מרביצים לו, למרות שפשוט מגיע לו. אז הוא מצא איזה מנהל רודיאו שחושב שצריך להרוג את כל ההומואים, אז מה? כיצד זה חושף את הצביעות האמריקאית? לדעתי, לא היה כמעט אמריקאי שיצא רע מהסרט.
מסכים.
אה, ושכחתי להוסיף:
"זרקו את היהודים לבאר!".
בקיצור, אם לא מניחים מראש שהאמריקאים כולם ייצאו רע, לבוראט היו חומרים לכאן ולכאן, כמו שצפוי בכל מקום במסע הבכה שכזה. הבחירה שלו הייתה ללכת על הצחוק ולא על הסאטירה. לדעתי זה עבד לו, אבל הייתי מעדיף יותר סאטירה.
לא ראיתי
אבל נמעס לי מעט מסאטירה. הומור א-פוליטי זה נחמד לשכבה רחבה יותר של אוכלוסיה מאשר הומור אנטי-בוש (כי זאת כוונתם של רבים תחת המילה סאטירה)
כמו כן, קזאחסטן היא לר מדינת עולם שלישי. רחוק מכך. זאת המדינה המתורבתת ביותר באזור שלה. יש לה הסכלה ברמה מערבית ומדע מפותח. (הם משגרים לווינים לחלל למדינות אחרות – לא היצוא הרגיל של מדינת עולם שלישי)
-האשף הדגול
לא מסכים.
ועוד תחשוב שהסצינות שבסופו של דבר נכנסו לסרט הן המוקצנות, המגוחכות והמשפילות ביותר. כלומר – ברור שהיה גם מספר מסוים של אמריקאים שהגיבו בצורה "נורמלית" שלא מציגה את העם האמריקאי באופן "נלעג", והם נשארו על רצפת חדר העירכה.
לא היה אמריקאי שיצא רע מהסרט?
אולי לא ראינו את אותו סרט.
מנהל הרודיאו, קהל הרודיאו שיצא מטומטם וחסר סובלנות ללאומים אחרים, המוכר בחנות שלא כעס על בוראט בגלל שהוא הרס מזכרות ממלחמת העצמאות, אלא בגלל הכסף שהוא הפסיד, אבל אח"כ מקבל הרבה פחות כסף תמורת מה שבוראט הרס, ויוצא כמו סתם רודף בצע, האריסטוקרטים שמאוד סובלניים כלפי בוראט, נכון, אבל בועטים אותו החוצה ברגע שהוא מזמין אישה שחורה, מנהל חנות הנשק, שמוכן בשמחה לספק לבוראט נשק טוב לרצח יהודים, אבל לא מוכן, בפירוש, למכור לבוראט את הנשק כי הוא אמריקאי. כן זה החוק, אבל עצם זה שהסצנה מופיעה וברון כהן מסביר בפירוש שהוא לא מקבל נשק כי הוא לא אמריקני, בחירת הניסוח, הכל מצביע על המסר.
עוד לא ראיתי את הסרט,
אבל מקטעים אחרים של בוראט שראיתי (מהתכנית של עלי ג'י), התרשמתי שהביקורת היא בכיוון אחר לגמרי. בקטעים שראיתי, האמריקאים לא מוצגים כמנסים להפוך כל אחד לאמריקאי, אלא להיפך, ככאלה שהפלורליזם העביר אותם על דעתם, והם מוכנים לקבל כל מנהג סוטה או מטומטם אם נותנים להם הסבר על חשיבותו בתרבות הקזחית. סביר להניח שאם אמריקאי היה בא אליהם ומספר להם שאחותו היא זונה מצטיינת ושהוא שוכב איתה בחגים, הם היו מגיבים בצורה הרבה פחות סובלנית.
בינגו.
עוד לא ראיתי את הסרט,
נו, אז לפחות בן אדם אחד הבין את הפואנטה.
אם ההגדרה שלך ל''תזמון מושלם'' היא
"כשהעורך עשה קאט לשוט אחר", אז כן, מדובר בתזמון מושלם ללא ספק.
בוראט עושה סאטירה? נו במת.
עם כל ההתלהבות סביב הסרט של בוראט, אני מתחיל לחשוב שארה"ב משמשת (או שמא משמשות? הממ) מעין עלה תאנה לשאר העולם. קל לצחוק על הצביעות והגזענות של המעצמה העולמית, על השקר שבחלום האמריקאי ועל הטיפשות של האמריקנים, ולהתעלם מהבורות, הגזענות והטיפשות בבית.
אני עצמי לא צפיתי עדיין ב"בוראט", אבל ראיתי מספיק קטעים מהסרט ומתכנית הטלויזיה כדי להבין במה מדובר. האם זה מצחיק? בטח, קורע. האם זו סאטירה? מה פתאום. להגיד שבארה"ב יש גזענים זה כבר מזמן לא סאטירה. זו קלישאה. מוטב היה לבוראט אם הוא היה בוחר במדינה אחרת לסרטו, או אפילו עורך מסע במספר מדינות.
בראבו
מילים כדורבנות. זאת בדיוק הסיבה ששמחתי שלא התמכד בסאטירה. ההתנשאות האירופית מעט נמעסה עלי, וגם די חסרת בסיס.
-האשף הדגול
לפי דעתי כולנו צוחקים
כשאנחנו שומעים על הגזענות, שוביניסטיות ויחס של הקזאחים לנשים יהודים שחורים וכו'. אבל מה שבוראט מראה זה שאמריקה, המדינה הכי נאורה בעולם היא כמעט בדיוק אותו הדבר.
רואים את מנהל הרודיאו ששונא הומואים, את הקאובויים ברודיאו שמריעים כדי שאמריקה תהרוג כל גבר אשה וילד העירק, את תלמידי הקולג' השוביניסטים, את הנפיחות של האריסטוקרטיים. הלעג הגדול ביותר לאמריקאים הי בקטע עם ישו והכנסייה ואני באמת הופתעתי לדעת שיש אנשים שאשכרה מתנהגים ככה.
בקיצור אני ממליץ לכולם על הסרט הזה. ובתכלס, הסרט בא להצחיק ואת זה הוא עושה מצויין. לא הוא זה שהציג את עצמו בתור קומדיה נשכנית אלא הביקורות.
לא נראה לי שאפשר לקרוא לזה 'טקס'
יותר עניין של השראה אלוהית (די נפוצה, ובכל זאת).
לפי דעתי כולנו צוחקים
דווקא זה מה שצרם לי הכי הרבה, זה שהם העיפו אותו אחרי שהוא הזמין את הזונה.
ההתנהגות שלו ליד השולחן היתה מתחת לכל ביקורת, ואי אפשר היה בשום אופן להסביר אותה בזה שהוא "בא ממדינת עולם שלישי". אבל הם סבלו את זה כי הם הניחו שהוא פשוט פרימיטיבי ועם קצת סבלנות הוא ישתפר.
אבל הם זרקו אותו כשהוא הזמין אורחת – ובעצם העליבו אותה באופן מאוד קשה. יכול להיות שהיא היתה מתגלה כמנומסת מאוד, בטח הרבה יותר מנומסת ממנו. אבל הם אפילו לא נתנו לה צ'אנס.
היא אמריקאית. לה אין את התירוץ של ארץ פרימיטיבית, אז לא מגיעה לה אפילו העמדת פנים.
ולפי דעתך יתכן שהכומר ובוראט ישבו יחד באותה ארוחה?
למה לא?
אם ישו היה מאוהב בזונה מדוע כומר לא יכול לשבת עם זונה לארוחת ערב?
מאיפה להם לדעת שהיא זונה?
סליחה, אבל עם כל בחורה אמריקאית שהייתה מתלבשת ככה הייתה זונה, היה מחסור בבחורות טובות בארה"ב.
כל מה שהם יודעים עליה זה שהיא מתלבשת בצורה חושפנית [דבר בכלל לא נדיר, לפחות באזורים שבהם אני הייתי בארה"ב] ושהיא שחורה. אין להם שום דרך לדעת שהיא זונה. אז למה זרקו אותם מהבית? כי היא שחורה, ולא יתכן שהם ישבו באותה ארוחת ערב ביחד, פור קרייסט'ס סייק.
נשמע לי מופרך
אני לא מסכים עם הטענה שאפשר לפספס את היותה זונה, כי זה נראה לי שקוף לחלוטין, אבל גם אם נניח שכן, לא ברור לי מאיפה אפשר לקלוט כאן סימנים לגזענות.
אם הבחורה הזו היתה לבנה, את חושבת שהם היו בסדר עם זה? ומה אם היא היתה שחורה, אבל לבושה באופן מכובד יותר?
מאיפה להם לדעת שהיא זונה? תעשי לי טובה
זה לא היה לבוש חושפני. זה היה לבוש של זונה. וגם אם לא, זה לבוש שהם לא מוכנים לקבל בארוחת הערב שלהם. בנוסף לזה, אני בטוח שהבחירה בבחורה שחורה היא מאוד מודעת, בדיוק בשביל לסחוט תגובה כמו שלך.
זה לא היה בגלל שהיא זונה,
וגם לא בגלל שהיא שחורה.
זה בגלל שהיא עשויה מירקות והכומר אלרגי לירקות. איך יכולת לפספס את זה?
(היה שקוף *לגמרי* שמדובר בזונה).
ממה בדיוק?
לא קונה את הלבוש החושפני. הרבה אמריקאים שאני ראיתי מתלבשים ככה.
לא יודעת, אולי האינטואיציה שלי לא חדה מספיק, אבל אכפת לך להסביר מה בדיוק גרם לך לחשוב שהיא זונה, מלבד הלבוש?
בחוף הים בלוס אנג'לס אולי מתלבשים ככה.
זה לא מאפיין את רוב ארה"ב. באי-שם בדרום שבו נערכה המסיבה הזאת, מי שמתלבשת ככה היא זונה.
לא, גם בניו יורק, בקיץ,
כמו גם בפילדלפיה ובמיאמי.
לגבי הדרום, אני באמת לא יודעת איך מתלבשים שם.
אבל די עם הקטנוניות..
היא זונה וזהו!
אגב, מישהו שם לב לכך שבוראט נשוי לאחותו?!
בוראט נשוי לאשתו, אוקסנה
מה שהוא ואחותו עושים בזמנם החופשי, זה כבר עניינם.
אז זהו..
שאוקסנה היא בתו של X, X הוא אביו גם של בוראט.. הוא אומר את זה כשהוא נפגש עם פמלה בסוף..
*מישהו שם לב לדב במקררו של המפיק?
X X הוא אנס הכפר, בולטוק.
צודק...
והוא אבא של בוראט ואשתו מנוחתה עדן…
*מה זה פוטזיום?
אם אני זוכר נכון
בולטוק אנס הכפר הוא סבא של בוראט מצד אביו ומצד אמו. שום מילה לגבי אילן היוחסין של אוקסנה (ולמה שבכלל יזכיר אותה בהקשר זה?).
אני לא זוכר אם בסרט הוא מזכיר אותה,
אבל בקטע הזה הוא דן גם באילן היוחסין של אשתו.
http://www.youtube.com/watch?v=wTuYe9TkYlk&mode=related&search=
זה לא כל כך משנה..
אבל בסרט הוא מזכיר את זה כשהוא פוגש את פמלה בסוף..
* פמלה נחשבת שחקנית בסרט?
או שהקטע איתה לא היה מבוים?
אשלגן
http://en.wikipedia.org/wiki/Potassium
דובה.
היא לא סתם דובה!
יש לה שם… אוקסנה.
ומעריצי Weeds היו אומרים
מעבר לכל שאר האינדיקציות,
זה שבוראט מצהיר שהיא זונה היה רמז עבה.
זה לא בגלל שהיא זונה
ולא בגלל שהיא שחורה. זה בגלל שבנקודה הזו הם כבר הבינו שעובדים עליהם.
ככה זה נראה לפחות.
הסרט הכי מצחיק שראיתי בחיים שלי
הו-הו-הו
מסכימה עם המיעוט. למרות כמה רגעים נהדרים בסרט, ההומור עצמו היה ירוד, ואיכשהו לא ראיתי את הגאונות בבדיחות האלה על חשבון אנשים. אולי, פשוט, אני לא רגילה לכזה סגנון, וזה ה"אין" עכשיו.
למרות שכל קבוצת הצופים שהובלתי (והתעללתי אח"כ לקבלת תגובה ארוכה) נהנתה מאוד בסרט, לא יכולתי להסכים עם כמה רגעים מאוד מביכים (בשבילי, לפחות), סוטים וגזעניים בסרט.
לאן נעלם ההומור השנון והלא-מגעיל-לחלק-אוכ'-מאוד-מסוים?
מהתגובות שקיבלתי לפני שהלכתי אליו, הבנתי שהוא יהיה הרבה יותר מלא, ולא סתם אוסף של סצנות עם חוט עלילה קליל, שנראה כמו סיפור שני.
ולא, לא הבנתי אותו. לא הבנתי את המסר (אם היה). אבל.. כחובבת סרטים בכלל, וסרטים בקולנוע בפרט, למדתי לקח, אז אין שום צער בליבי :).
בתקווה שיש תקווה.
וואלה
תודה על הלינק
ובנימה שונה לחלוטין...
אמנם לא שווה להשאר בשביל זה עד סוף הקרדיטים, אבל בסופם מתפרסמת הודעה ש"המועצה הקזחסטנית מודיעה שהסרט אסור לצפייה לילדים מתחת לגיל 3".
סתם, שתדעו.
כל זמן שאנחנו לא גולשים למסקנות קיצוניות.
עיקרון אי-הוודאות של בוראט
אם אני קורא נכון את התפלגות התגובות, אז הצופי הסרט נחלקים לאלו שמאמינים ש"בוראט" הוא סאטירה מתוחכמת החושפת את פרצופם האמיתי של האמריקנים, ולאלו המאמינים שדמותו של בוראט היא רק תירוץ כדי להריץ דאחקות. אולם כדי שהסאטירה, אותה מזהים צופי המחנה הראשון, תעבוד באופן חד-כיווני, הם צריכים לטעון שהקזחיות של בוראט היא סימולקרום מוחלט, דימוי שבנוי על דימויים אחרים, ואין לו שום ביסוס במציאות (גם אני טענתי כך באחת היומיות שקשורות לבוראט).
הנחת-המוצא של ה-"היפותזה הסאטירית" היא שגזענות היא תכונה נפשית, מהותית, ושיש לשדל את הגזען, שנוטה להסתיר את האמת הפנימית שלו, לחשוף את דעותיו באמצעות טכניקות הוידוי של בוראט. עם זאת, המפגש של בוראט עם האמריקנים הוא סיטואציה מאד לא טבעית לא רק שהאמריקני צריך להתמודד עם הקזחי המופרע שמפלרטט איתו, כל העניין מתרחש מול צוות צילום, והאינטראקציה לובשת את אותה ארשת בלתי-מציאותית בעליל השורה על תוכניות ריאליטי מופרכות באשר הן. דהיינו, אם אנחנו מניחים שהאמריקני הממוצע גזען מטבעו, ובמידה שברון-כהן באמת רצה להשיג תיעוד בלתי-אמצעי של גזענות, האין היה עליו להתחזות לאמריקני אסלי, ולא לזר הפולש מבחוץ?
אך אם הקזחיות של בוראט היא בדיה, מדוע אנחנו נוטים להאמין שהגזענות האמריקנית היא אמיתית? האם התשובה נעוצה בכך שאנחנו מניחים כבר מראש שהאמריקנים בורים וגזענים, כלומר, שהאבחנה שחלקנו מבצעים בין הקזחיות הבדויה שמציג ברון-כהן לאמריקניות האותנטית שהוא "חושף", מבוססת בעצמה על דעה קדומה? הרי רובנו לא חיינו תקופה משמעותית בארצות הברית, ורובנו לא ניהלנו מספיק אינטראקציות בכדי לגבש מסקנה אתנולוגית לגבי האמריקנים ובכלל, כמה אמריקנים צריך לפגוש כדי לגבש דיעה רצינית? רובנו מכירים את אמריקה דרך הטלוויזיה והקולנוע, כלומר באמצעות שורה של דימויים חלקיים, מווזלנים ולעיתים פשוט שקריים. במובן מסוים, ה"אמריקניות" שאנחנו מכירים ובזים לה לא בדויה פחות מהקזחיות של בוראט. אולם חלקנו מעדיף לסמן את הדימויים הקזחים של בוראט כבדיה אסטרטגית ובאותה נשימה להבין את הדימויים האמריקניים שבוראט מייצר כאינדיקציה שקופה ואותנטית לאמת הפנימית האמריקנית. האם ייתכן שהגאונות האמיתית של בוראט היא ביכולת שלו לחשוף את הגזענות, לא של המרואיינים שלו, אלא של הצופים בו?
עדיין לא ראיתי את הסרט במלואו, כך שדעתי עוד עלולה להשתנות. בכל זאת, קשה לי להאמין שבוראט חושף את הגזענות החבויה בכל אמריקני טוב; הסיטואציה שבו "מתגלה" הגזענות כל-כך כאוטית ורוויה בהשפעות חיצוניות, עד שאותן דעות בלתי-נסבלות יכולות להיות תולדה של נימוסין טובים שהובאו עד אבסורד בדיוק באותה מידה שהן יכולות להיות תולדה של שנאה אתנית "פנימית". אפשר לפרש את עיקרון אי-הוודאות של בוראט בשני אופנים: האחד מאפשר לנו להבין את הפרויקט של בוראט ככתב הגנה שמרני ומבריק של התרבות האמריקנית, שבמסגרתה כל הדעות, תהינה בלתי נסבלות ככל שתהינה, נטמעות בתוך הסובלנות הכללית ומאבדות את עוקצן; דרך שניה היא לתפוס את בוראט כמבשר של "מכניקת הקוונטים" של המוסר, ובמקום להמשיג גזענות כאמת פנימית וחבויה בתוך הסובייקט, עלינו להמשיג גזענות כמשהו שעושים, כפעולה שמגדירה את הסובייקט ולא להיפך. במקרה שלנו, מדובר בבחירה המוסרית לשתף פעולה עם הגזענות של המראיין, גם כשמדובר רק בתוכנית לטלוויזיה הקזחית.
עיקרון אי-הוודאות של בוראט
ואם הביקורת של בוראט היא לא על הגזענות האמריקאית? באחת התגובות למעלה הצעתי את האפשרות (שנראית לי הגיונית ביותר) שבוראט צוחק דווקא על הגישה הכביכול נאורה ופלורליסטית של האמריקאים, לפיה "גם אם האדם שמולי עושה דברים איומים ונוראים, אני לא אעיר לו כי זה חלק מהתרבות והמסורת שלו".
מההיכרות שלי עם התרבות האמריקאית* מוכת ה-PC, הגישה הזו קיימת בה באופן קיצוני, ולכן דמות כמו בוראט מקבלת שם תגובות ש(לדעתי) לא היו מתקבלות בצרפת, שבדיה או כל מקום אחר שאני מכירה, נאור או לא נאור.
*נכון שההיכרות שלי מוגבלת, ומבוססת על ביקורים באזורים מסוימים בלבד, אבל זה מה יש.
עיקרון אי-הוודאות של בוראט
מחלק מהתגובות כאן ומן ההייפ העצום שנוצר סביב הסרט מתקבל רושם חזק שאנשים בכוח קושרים ל"בוראט" כתרים לא לו.עיקרון אי-הוודאות שניסחת אינו מציג התפלגות בין תפיסת בוראט כסרט סאטירי\ביקורתי לבין תפיסתו כסרט קומי המכיל ברובו הומור נמוך, אלא יוצא מתוך נקודת ההנחה שהסרט הוא "גאוני!" (אגב, יש אינפלציה מטורפת בשימוש במילה זו והיא איבדה כל ערך), וכעת נשאר רק לבחון האם הוא "כתב הגנה שמרני ומבריק של התרבות האמריקנית" או "המבשר של 'מכניקת הקוונטים' של המוסר", לא פחות.
הסרט אכן מנסה להביע ביקורת על ארה"ב, אך עושה זאת בצורה לא יעילה ולעיתים די בנאלית. ישנן בעיות רבות שפוגמות בערך של הצילומים ה"אמיתיים" כמראה לחברה האמריקנית. כפי שנאמר למעלה, דחיפת מצלמה לפנים של אנשים והתקלתם בשאלות מופרכות תתפוס אנשים במבוכה רבה, ובנוסף אי אפשר לדעת האם ההערות הגזעניות של חלק מהם באו בעקבות רצון שלהם להיות סובלניים לתרבותו של בוראט או שאלו אכן דעותיהם האמיתיות. הועלתה גם השאלה האם דמותו של בוראט אינה אלא דמות סטריאוטיפית וגזענית הנופלת במלכודת שהיא עצמה מנסה לטמון לאמריקאים.
(מסתבר שגם ל"נקודת מפגש") 
משפט הסיום שמסכם את המסר של הסרט :"אם אתה רודף אחרי חלום, ביחוד כזה עם חזה מפלסטיק, אתה יכול לפספס יופי אמיתי שניצב כנגד עיניך" הוא פשטני במקרה הטוב. כמו וודי אלן שנותן לגיבורו לקרוא את "החטא ועונשו" כשהסרט עצמו הופך בסיום לפאראפרזה על אותו הספר עצמו, כך גם בסרט בו זר מגיע לאמריקה, מתאהב באישה שהיא הסמל לחלום האמריקאי הפלסטי והמזוייף, ויוצא למסע אחריה (כן, הוא רודף אחריה ויש לה חזה מפלסטיק!), מיותר להוסיף את המסר שהינו ברור מאליו.
לסיום רק רציתי להוסיף כי אם אכן רוצים להתייחס לביקורת שמוצגת פה אזי לחשוב שהיא רק נגד ארה"ב זו טעות, ארה"ב היא אינה מעוז הרשע המרכז את כל חוליי העולם. גזענות קיימת בכל העולם ומרדף אחר חלומות נבובים "עם חזה מפלסטיק" קיים בכל העולם המערבי, וכפי שנאמר האשמת ארה"ב בכל הפכה לקלישאה. ניתן רק לנחש האם סצינה דומה לזו שברודיאו הייתה גוררת תגובה דומה אילו הייתה מצולמת במשחק כדורגל בארצנו, ושם המקום אותו הצבא צריך לרמוס היה מוחלף בזה הרלוונטי לנו. ארה"ב היא דוגמה להרבה דברים פסולים, אך היא בהחלט לא היחידה.
עיקרון אי-הוודאות של בוראט (כה''ב)
קודם כל, אני מציע שתראה את הסרט, כי יש הבדל בין הקטעים שפורסמו כסצינות שנמחקו לבין אלו שנכנסו לסרט בסופו של דבר, ולא בכדי.
מתוך הקטעים המחוקים שראיתי, נראה באמת שהאמריקאים ינהגו בסבלנות אין קץ כלפי האורח הזר, אבל בקטעים שנכנסו לסרט רואים בד"כ כיצד בוראט מנצל (ב"תמימותו") את הפתיחות האמריקאית עד לדרגה שמוציאה גם את האמריקאים השלווים ביותר מרוחם מסיבה זאת או אחרת.
בחלקים בהם נראים אמריקאים כגזעניים / שוביניסטים / הומופובים וכו' הם אלו שמובילים את השיחה לכיוון הזה, בעוד שבוראט הוא המקשיב והמעודד.
אין ספק שכוחו הקולנועי הגדול של הסרט הוא בעריכה שלו. ברון-כהן מנצל עד תום את יכולות המניפולציה של העריכה בכדי לסחוט את מקסימום הצחוקים מהקהל, ובנוסף לכך גם משתמש בעריכה כדי להתוות לסרט מבנה רציף והגיוני (במסגרת היותו פארסה).
זה באמת סרט טוב – עשוי חכם ומדבר חכם.
גזענות או שמרנות?
גם בסרט, ובעיקר בתוכנית, סשה ברון כהן עובד לדעתי על ערעור השמרנות של המרואיינים, בעזרת שימוש בסטריאוטיפים. בסרט עצמו, מלבד 2 סצינות בולטות, אאל"ט (ברודיאו, ועם הסטודנטים – סצינה שעשתה לי צמרמורת,) לא מתגלה גזענות רבה והאמריקאים מתגלים כסובלניים ביותר, גם להעלבות ולהתנהגות בלתי ראוייה, וסשה סוחט את זה עד לגבול האפשרי. כך היה גם עם עלי ג'י, בתוכניות שהופקו באנגליה – רוב הצחוק נוצר עקב התגובה של היבשושיות האנגלית ליצור הבלתי מוסבר הזה שמראיין אותם. להגיד למישהו שאשתך נהייתה "רפה" לאחר כמה שנים של נישואין, בגיל 15, ולמצוא אותו עומד חסר מילים כתגובה, זו לא חשיפה של גזענות.
רצוי לראות את הסרט.
כי הטענות שגם אתה וגם הרוסי העלתם נובעות מהכרות עם הדמות של בוראט ועם מערכונים קודמים שלו. כפי שטווידלדי ציין כמה וכמה פעמים, מינון הסאטירה (או ה"סאטירה", כל אחד לפי דעתו) בסרט פשוט נמוך בהרבה.
ואגב, המשפטים "רובנו מכירים את אמריקה דרך הטלוויזיה והקולנוע, כלומר באמצעות שורה של דימויים חלקיים, מווזלנים ולעיתים פשוט שקריים. במובן מסוים, ה"אמריקניות" שאנחנו מכירים ובזים לה לא בדויה פחות מהקזחיות של בוראט" שגויים לחלוטין, כיוון שלייצר שקר אחד בידי אדם אחד זה קל; לייצר שקר אחיד בידי הרבה מאוד אנשים לאורך תקופה ארוכה מאוד וללא תיאום, כמעט בלתי אפשרי.
צריך להבחין בין שקר לסטריאוטיפ:
הסטריאוטיפ משתמש במאפיינים לא-הכרחיים של קבוצה מסוימת והופך אותם להכרחיים; מכיוון שישנו אינטרס מאחורי הסטריאוטיפ – לצייר את אותי כנעלה יותר, נניח – הוא יכול לשרוד זמן רב גם כשהקשר שלו למציאות האמפירית קלוש למדי.
אנטישמיות, אוריינטליזם וגזענות אינם מחוסרי עבודה, גם אם הם עוברים תהפוכות וגלגולים – ואתה הרי לא רומז שמכיוון שהאנטישמיות רווחת בכל-כך הרבה מקומות ולאורך כל-כך הרבה זמן כנראה שהיא נכונה.
הו הו הו, לא לא לא
(כמו שאמר הקטנוע של יוסף ליוסף, שם שם)
אתה דיברת על הדימוי שיש לנו על האומה האמריקאית, שנובע מצריכת מוצרי תרבות אמריקאים, שהם (בהכרח) בדיוניים. בין זה לבין אנטישמיות יש הבדל גדול, קודם כל, כי את פיברוקי האנטישמים לא ממציאים יהודים.
יצא לך לראות פעם את הקטע
של ג'יי לנו שנקרא "jaywalking"? או לשמוע את אינספור הבדיחות על הנשיא בוש? או לראות אחד מאינספור הסרטים האמריקניים שמציגים את בני הנוער שלהם כחבורה של בבונים טיפשים?
מאיפה מגיעה הדעה הקדומה שאמריקנים הם טיפשים? הרי האמריקני היחיד שפוגש רוב העולם הוא בראד פיט, בגרסאתו הדו-מימדית.
נו, אז?
יצא לך לראות סרטי פעולה? סדרות טלוויזיה? האמריקאים יוצאים מאוד, אבל מאוד, מוסריים וחכמים ורפקלסיביים ומתקדמים טכנולוגית ומה לא מהרבה מאוד (מאוד) מוצרי תרבות שלהם, כולל אלו הנצרכים מחוץ לגבולות ארצות הברית.
אנטשימיות והתדמית שהאמריקאים בוחרים (או שלא בוחרים) לשדר לעולם פשוט אינן ברות השוואה.
אבל אתה מניח שהצופה פשוט
לוקח את כל מה שאמריקה משדרת כמו שהוא, בחתיכה אחת. אני מניח שלא, ושהוא בורר מתוך השדרים הללו את מה שהוא רוצה – או מסוגל – לראות. כמו כן, רק בלוגיקה דעות סותרות מוציאות זו את זו. במציאות הן דרות יחדיו בנוחות יחסית – הערבי (או היהודי) הוא גם טיפש וגם ערמומי, גם פחדן וגם רצחני, גם מתחנחן וגם קשה עורף, וכך הלאה והלאה.
אבל אינף אבוט מי. למה בדיוק אנטישמיות ואנטי-אמריקניות אינן ברות השוואה?
לא רוצה ולא רוצה
אתה אמרת שהבדיה שבוראט מציג לנו והבדיה שהאמריקאים מציגים לנו (או שאנחנו בוחרים להציג לעצמנו) לגבי עצמם הן זהות. אני אמרתי שאינן זהות, בדיוק מאותה הסיבה שאתה מציין כאן – הרבה מקורות מהרבה זמנים לעומת מקור אחד. זה הכל. כל שאר הדיון היה נספח, ולא אחד שיש לי הרבה מה לתרום בו.
לא רוצה ולא רוצה
רגע רגע רגע. הן לא זהות בגלל מאפיין טכני כמו זה שהתמונה שאנחנו בוחרים להציג לעצמנו מבוססת (לכאורה) על "הרבה מקורות מהרבה זמנים" בעוד שהתמונה שבוראט (כביכול – גם אני לא ראיתי את הסרט) מציג לנו היא "מקור אחד"? זה לא רק נשמע לי כמו טרואיזם (כיצד בוראט יהיה "הרבה מקורות"?) אלא בעיקר כמו הבדל זניח.
אני חושב שמספיק רפרוף קל על התגובות כאן, ובמקומות אחרים ברשת, כדי להבין שמבחינת רוב הצופים-המגיבים – לכל הפחות כל אלו שהצביעו על המימד הסאטירי הנוקב שיש בסרט – התמונה שבוראט מציג לנו על אמריקה משתלבת בצורה מושלמת עם התמונה הסטריאוטיפית השלילית שיש לרוב הישראלים (ומשיחות אקראיות פה ושם גם לרוב האירופאים) על ארצות הברית, ולא משנה כרגע אם התמונה הזו מציגה אותם כמטורפי PC, או כגזענים, או כבורים, או כמתנשאים, או כמשליטי התרבות שלהם בעולם באמצעים לא כשרים.
הטענה אינה שהן זהות בתוכנן; אלא שהן זהות בבדיותן
לא אמרתי שהתמונה אינה (או שהיא הינה) מדויקת; אמרתי שלטעון שמי שמגיע למסקנה שזו התמונה המדויקת על בסיס 'בוראט', ומי שמגיע לאותה המסקנה (או מסקנה אחרת) על בסיס צריכת אלפי מוצרי תרבות אמריקאים שונים, אינו צודק/טועה באותה המידה.
לא נכון
מי שמגיע לאותה מסקנה בדרך אחת צודק/טועה בדיוק כמו מי שמגיע לאותה מסקנה בדרך אחרת. אחד יכול להיות זהיר, מעמיק, קפדן, מנומק ורציני יותר – אבל אם שניהם הגיעו לאותה מסקנה, הם צודקים/טועים יחדיו.
זו אחת הסיבות שהטענה שלך נראית לי, במחילה מכבודך, מיותרת. וגם כי אני לא חושב לרגע שמישהו טען שבוראט שקול לכל תוצרי התרבות האמריקנית.
אני עייף, החיים קשים, כואבת לי הבטן.
כל הדיון המתיש הזה התחיל בגלל שהמשפטים "רובנו מכירים את אמריקה דרך הטלוויזיה והקולנוע, כלומר באמצעות שורה של דימויים חלקיים, מווזלנים ולעיתים פשוט שקריים. במובן מסוים, ה"אמריקניות" שאנחנו מכירים ובזים לה לא בדויה פחות מהקזחיות של בוראט" שכתב נמרוד נראו לי לא מדויקים, מסיבות שניסיתי (בצורה די כושלת) לפרט. אם הם נראים לך מדויקים, סחתיין.
תרגיש טוב
אולי לא מדויקים, אבל בסיס הטיעון עצמו נשמע לי מעניין ויותר יציב ממה שנראה לך (כנראה). מצד שני, מי אני שאתלונן על הטפלות לטיעונים צדדיים…
והעיקר – תהיה בריא.
קודם כל, תראה את הסרט.
במלואו. לפני שאתה מנסח עליו תאוריות פיזיקליות. בחייך, מלהגיד "עוד לא ראיתי את כל הסרט אבל זו דעתי עליו" אתה יוצא ממש לא טוב מכמה בחינות. בין השאר, זה מעיד שאתה לא רואה את הסרט בקולנוע אלא בעותק באיכות ירודה (כי זה מה יש) באינטרנט. אז גם אם נשים בצד את הקטע הלא-חוקי (יש על זה דיון באיזה מקום) – לא רק שלא ראית את כל הסרט, גם את מה שראית לא ראית כמו שצריך. אבל דעה עליו יש לך? נו באמת. זה כמו לכתוב ביקורת על סרט על סמך טריילר.
בעניין הסרט: נכון, לא כל סצינה בו היא סאטירה נשכנית נגד אמריקה. רובן סתם מצחיקות. אבל מי הבטיח לך סאטירה נשכנית נגד אמריקה? בכמה מהסצינות בסרט (המלא, אם רואים אותו עד הסוף) האנשים שבוראט פוגש מביאים את הגזענות וההומופביה שלהם מעצמם, ביוזמתם, בלי שיידרש כמעט עידוד ממנו. ברור שהיה אפשר להשיג חומרים כאלה גם בצרפת וגם בדנמרק, או בכל מדינה אחרת. גזענים והומופובים יש בכל מקום. באזורים מסוימים בארה"ב הם ככל הנראה נפוצים יותר מאשר באזורים אחרים של מקומות אחרים. הסרט כוון בעיקר לקהל אמריקאי, ולכן צולם באמריקה, כי הוא אמור לצחוק "עלינו". אבל ה"אנחנו" שהוא מתייחס אליו הוא לא אמריקה, אלא החברה ה"מתקדמת" כולה. גם אנחנו.
קודם כל,
הקטעים שראיתי מבוראט היו הקטעים ששוחררו ליוטיוב – באופן חוקי או לא חוקי, אינני יודע – וקרוב לשלושת-רבעי שעה של פלאגינג ב-SNL, ג'יי לנו וקונאן אובריין (אני מתעלם, כרגע, מתוכנית הטלוויזיה של ברון-כהן).
שנית, לא הבעתי את דעתי על הסרט, אלא על הטכניקה של ברון-כהן, ויותר מכך, על הנחות-המוצא של חלק מהמגיבים. השאלה האם "בוראט" הוא סאטירה לא כל-כך מעניינת אותי; מה שמעניין אותי הם הקריטריונים שבהם משתמשים הצופים כדי להחליט מהי סאטירה.
ההערה שלי לגבי אי-הוודאות שמייצר בוראט לא נוגעת בשאלה האם מרואיין זה או אחר הוא גזען. היא נוגעת בשאלה איך ניתן לזהות גזענות, ומתוך כך גם מהי גזענות. אלא אם כן הסרט בכללותו משדר איזה מסר שגדול יותר מסך הקטעים שבו, אני לא בטוח שצפייה בכללותו תענה באופן דפיניטיבי על השאלות הללו. בכל אופן, לא טענתי שהסרט טוב או רע, שהוא סאטירי או לא. בסך הכל הסקתי כמה מסקנות ממה שבוראט עושה כשהוא מראיין אמריקנים.
אוקיי, אני מתנצל על התוקפנות.
אבל אולי בכל זאת תראה את הסרט, אם אתה כבר כותב הודעות של אלף מילה בדיונים עליו? אתה לא תסבול מזה – הוא באמת מצחיק.
לא, הוא לא.
הוא כן.
בייחוד בחציו הראשון.
הוא לבן.
ואחרי שראיתי את הסרט,
אני יכול לציין בסיפוק שדעתי לא ממש השתנתה. הסרט עסוק יותר בבוראט מאשר באמריקנים, ורובם מגיבים למוזרות שלו יותר משהם מחצינים את רשעותם האימננטית. על כל פנים, סצנת ההיאבקות צריכה להיכלל בכל רשימה של 100 הרגעים המצחיקים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע.
הציפיות היו במקצת בשמיים
ההומור היה בגובה החרא על האדמה.
עם כל התהודה והפרסום שהתלווה לסרט אפילו עוד לפני פרסומו, קצת קשה היה לי לא לצפות למשהו שיגרום לי ליפול מכיסאי ולהקרע מצחוק. (למרות שהסרט אכן בחלק מסוים גרם לי להתקפל בתוך כיסאי עם ידיי על פניי)
כשראיתי את הסרט היו בו קטעים מצחיקים ביותר שאני וכל האולם התגלגנו מצחוק, היו גם כן קטעים במקצת מזעזעים שאפילו עוררו אצלי מחשבה (כל מה שקשור לארוחה אריסטורקטית ומאמינים דתיים אדוקים,וכן… על פמלה אנדרסון) וגרמו לי לשאול האם באמת כך זה קורה?
אבל רוב הסרט היו צחוקים, הומור ירוד של פיפי- קקי-עירום וירידות על מדינות העולם השלישי ועל האמריקאים וצורת חשיבתם.
אך כפי שנאמר, כן היה חלק שגרם להתקפל בכיסא ורצון רב לברוח מהקולנוע ולהתרחץ.
פשוט להתרחץ.
מישהו יכול להסביר למה הייתי צריכה לצפות בשני קאחזים עירומים מתאבקים ביניהם כשאחד מהם הוא גדול מימדים והשני הוא פשוט בוראט?
אני יודעת שזה מצחיק, וכן צחקתי בחלקים שראיתי בקטע הנ"ל אבל עדיין רובו היה מגעיל.
אז בקיצור: די נהנתי בסרט הזה אך אם אתה בקטע של הומור ירוד לכו על הסרט הזה,ואם אתם לא מומלץ להתרחק.
צפייה בבוראט בקולנוע אמריקאי
ראיתי את בוראט בערב הראשון שבו הוא הוקרן בארה"ב. היה בלתי אפשרי להשיג כרטיסים עקב ההפצה המוגבלת (בFOX חששו שהסרט יהיה כשלון…). אכן הסרט היה המצחיק ביותר שראיתי בשנים האחרונות, לא זוכר מתי בפעם האחרונה מאז שהייתי ילד כאבה לי הבטן מרוב צחוק. חייב לציין שהיו קטעים שלא אהבתי -לדוגמה הארוחה בה הוא אומר לבעל – אישתך מכוערת. זה סתם מביך, וחוכמה די קטנה. (זה לא ספויילר כי זה מופיע בטריילר).
סאשה ברון כהן פשוט קומיקאי בחסד. כן סאטירה, לא סאטירה – האיש פשוט מוכשר ומצחיק בטירוף. ממליץ לראות את כל הקטעים שלו ב youtube, הנאה מובטחת.
עם זאת, הרגשתי תחושה לא נעימה בזמן הסרט של שנאת היהודים שקיימת בארה"ב. כל פעם שהיה קטע שלועג ליהודים היו מעיין קריאות עידוד בקהל. אולי לא בדיוק עידוד, אבל וויב כזה של "תכניסו ליהודים האלה." לדעתי חלק גדול מהצופים בכלל לא יודעים שבוראט הוא למעשה יהודי שצוחק על שנאת יהודים, והם פשוט יספגו את האנטישמיות בסרט כפשוטה.
הפוטנציאל הסאטירי הוגשם ולמעלה מכך.
רק לא בבוראט הסרט, אלא במדורים של בוראט בסדרות הבריטיות והאמריקניות של סשה ברון כהן. האמת שכמה שהסרט היה מצחיק, בסופו של דבר הרגשתי נבגד- בוראט נוצר כמכשיר סאטירי ממוקד ובנוי ללא חת שכל תכונותיו כוונו להפוך אותו למראה מושלמת שתשקף את בן השיח שלו. להפוך אותו מזה לסתם גיבור קומי, גם אם גיבור קומי ממש הורס מצחוק, מרגיש קצת כאילו ברון כהן מסרסר באומנתו.
בסרטוני בוראט המקור האמיתי של הקומדיה אמור להיות מי שבוראט פוגש בו, לא בוראט עצמו, והצחוקים שבוראט אחראי להם בלעדית הם רק בונוס.
ובכל זאת, אחלה סרט. מצחיק נורא.
האמת לא ידעתי שדברים כאלה עוד קיימים,מישהו יודע מאיזה מדינה זה?
קזאחסטן, כמובן.
הוא אומר את זה בסרט, אז זה בטח נכון.
האמנם?
האמנם הפרודיה על מדינות עולם שלישי כ"כ מוגזמת עד כי הצופה הפוסט-מודרני יכול לטפוח בהנאה, מי על שכמו ומי על כרסו, כי הנה זיהה שוב, בגאונותו הייחודנית, הומור מודע לעצמו? סאטירה שהיא בעצם, בתחכום שטרם נודע כמותו, הפוך-על-הפוך? אני טוען שלא, שרק מכבסת המחשבות ועיוות המציאות של הפ"מ והפוליטיקלי קורקט יכול להביא לתפישה כזו. אנטישמיות קיצונית ומופרכת בהחלט כן קיימת במדינות עולם שלישי, בעיקר אלו בעלות אוכלוסיה מוסלמית גדולה. תופעה זו בהחלט ראויה ללעג ולפרודיה. יש לציין שאני לא רואה מדוע אי אפשר בו בזמן גם ללעוג לאמריקאים ולעולם המערבי בכלל, או סתם לתופעות ולאנשים ספציפיים שנקרו על דרכו של הקומיקאי.
כמו כן, אני מסכים עם אלו שטענו שחלק מהסאטירה (המכוונת או לא) בהומור של ברון-כהן נובע דווקא מנימוס וקבלת-היתר של מרואיניו ומארחיו, המנסים בעל כורחם להיפתח לתרבות שונה ולהתעלם מאי הנוחות שנגרם להם (גם לנוכחות המצלמה ולכללי המשחק שהיא מכתיבה יש כנראה חלק בכך). ושוב, אין פה סתירה לכך שחלק מההומור גם נובע מתופעה הפוכה –
חשיפת אנשים, ואולי אפילו אוכלוסיות, שאינן פי-סי במופגן. סה"כ, הסרט נועד להיות מצחיק, ללא מחויבות אידיאולוגית.
להמחשת דברי, הנה שני קטעים מראיונות עם עייאן הירסי אלי, הראשון התפרסם ב"הארץ" והמראיינת היא גיתית גינת, השני ב"ג'רוזלם פוסט", מראיין בן נפרסטק.
"הירסי עלי מתפנה לראיון בבניין הפרלמנט ההולנדי. מאחורי הדלת שומרים עלינו שלושה מאבטחים. שתינו בוחנות זו את זו בסקרנות מנומסת.
אם היינו יושבות ככה לפני 20 שנה, מה היית חושבת עלי?
"בטח לא הייתי מאמינה שיהודייה, 'יהוד', יכולה להיות בחורה מקסימה וממושקפת".
תודה, אבל אני
לא יכולה להשתמש בזה. ואני גם לא מקסימה.
"אוקיי, אני מכבדת את זה, אבל בהקשר של השאלה שלך, לא הייתי יכולה להאמין שאת נראית כמו בן אדם. למעשה, לא הייתי יכולה להאמין שאת בכלל בן אדם. 'יהוד' הוא לא בן אדם. היהודי הוא הרשע בהתגלמותו. היהודי הוא השטן. אני גם חושבת על שלוש הקללות הכי איומות שיכולת להשתמש בהן בעולם שלי. כל כך איומות, שאם היית רוצחת בגללן, האנשים סביבך היו מסוגלים לקבל את זה בהבנה. הקללות היו 'יהוד', 'שורי' ו'חניס'. 'שורי' הוא קומוניסט. 'חניס' הוא הומו".
יופי. אנחנו בחברה טובה. תארי לך מה חושב לעצמו עכשיו יהודי שהוא גם הומו וגם קומוניסט.
"כן. זה מצחיק, אבל זה אבסורד. אני גם נזכרת בעוד דבר מהתקופה שהייתי ילדה צעירה מאוד. המשפחה שלי הגיעה לריאד, לג'דה, בתחילת 'בום' הנפט באזור. אני זוכרת שהשלטונות בנו משאבת נפט ענקית. תהליך הבנייה התעכב והסתבך. כשהבנייה נגמרה סוף סוף, העובדים הורידו את המכסה של המשאבה וחיכו. אבל במקום הנפט שהמתינו לו כל כך הרבה זמן פרץ סילון מים. ואני זוכרת את אמא שלי אומרת לי: 'את רואה, היהודים עשו את זה עוד פעם'. אנחנו אולי יכולות לצחוק על זיכרון הילדות הזה כאן, בחדר, אבל למעשה אין פה שום דבר מצחיק. כי המחשבה הזאת מתפשטת בכל רחבי העולם המוסלמי, ומשתרשת במדינות בהן אנשים מעולם לא הכירו ולא ראו יהודים. אני חושבת שזהו דבר שאתם צריכים לשים אליו לב".
אני חייבת להבין את המחשבה הזאת, על היהודי, בצורה יותר מדויקת. אם אני לא בן אדם, מה אני? שטן בצורת אדם? חיה?
"אני חושבת על זה יותר בהקשר של דימוי פנימי, לא חזותי. תחשבי עלי בתור ילדה. יותר ויותר אני שומעת מההורים שלי, מהסביבה שלי, שהיהודים, ה'יהוד', מביאים רעב, בצורת, מלחמות. יש להם הרבה כוח, ל'יהוד'. יש להם הרבה כסף. הם שולטים על העולם. כשהם שולטים על העולם הם יכולים להיראות נדיבים, אבל הם גם מפעילים נשק של רשע ופיתוי. מעל הכל, המשימה שלהם היא להסיט את המוסלמי מהדרך הנכונה. הם מנצלים אותנו בכל מיני דרכים איומות שיגרמו לנו להישרף בגיהנום. זאת היתה התמונה שהיתה לי בראש".
מתי ראית יהודי בפעם הראשונה?
"ב-1993 ביקרתי באנטוורפן עם ידיד. באיזשהו שלב הידיד אמר: 'תראי, אנחנו נמצאים עכשיו ברובע היהודי של העיר', והצביע על חרדי עם פאות שעבר לידנו. ואני הפסקתי לנשום ושאלתי: 'יהודי? זה יהודי?"'
עכשיו מבצעת הירסי עלי חיקוי של עלמה במצוקה. היא נושמת נשימות מהירות כאילו היתה על סף עילפון ואחר כך מתגלגלת מצחוק. החיקוי חינני כל כך שאי אפשר שלא לצחוק אתה. "הייתי מבולבלת לגמרי. אמרתי לידיד שלי, 'חכה שנייה, רגע, איפה? איפה? תראה לי עוד'. את מבינה? הייתי חייבת לשים בקונטקסט חזותי את הפנטסיה העצומה של הרשע שהיתה לי בראש. ואז הוא הראה לי עוד כמה אנשים שעברו ברחוב ושאל: 'למה בדיוק ציפית?' ואני שאלתי: 'אולי אתה יודע, אבל אם יש להם שתי רגליים ושתי ידיים והם הולכים על שתיים, יש גם ילדים יהודים? 'כן', הוא אמר. 'יש גם ילדים יהודים'.
"באותו רגע היה משהו בתוכי שהתחיל להרגיש בושה על השאלות שלי, על ההפתעה שלי. הפסקתי לשאול. דיכאתי את הסקרנות. רק ב-1994,"
אני לא מאמינה שהוא לא מבוים
כמו שרדפיש ציין יותר למעלה – אילו זה לא היה מבוים, שומרי הראש שלה היו יורים בו.
תגובה שמגובה
ראינו, צחקנו, נקרענו, נקענו את הלסת. אבל יהיה קצת משעמם לקרוא 100 תגובות שאומרות בדיוק את אותו הדבר ובאותו הניסוח. אז מדברים גם על הסאטירה ועל כל מה שמסביב. ואם זו פלצנות, נו, מקסימום בוראט יעשה עלינו סרט.
מצטרף למקהלה
סשה ברון כהן יצר את הקומדיה המצחיקה של השנה, אבל החמיץ הזדמנות ליצור את המסמך הדוקומנטרי של העשור.
זה לא שאין אלמנטים סאטיריים או ביקורתיים גם בסרט, אבל מי שחרש את הפינות הקצרות של בוראט מהמופע של עלי ג'י יודע שבמיטבו, בוראט לא רואה ממטר את הויכוחים על סוג הסאטירה או אופי הסאטירה שמתנהלים כאן. במיטבו, בוראט הוא נייר לקמוס מושלם, מראה צלולה לחלוטין ומדהימה תמיד לשקר הטמון בלב כל משחק חברתי, ולא משנה אם הוא חושף את הבורות והגזענות בדרום או את בלבול הערכים רדוף הפוליטיקלי קורקט של הצפון.
מבלי להיכנס כרגע לשאלות של הנצחת הסטריאוטיפים על זרים ושל הפגיעה בקזחסטן וכל השיט הזה (ממש בקצרה: תרגיעו. בשיא הכנות אני לא חושב שהייתי מתקומם אם היה נוצר סרט בעל אופי דומה על "דוד" מישראל, והיי, למיטב זכרוני הומור מבטאים עדיין לא הוצא מחוץ לחוק. עולה בדעתי ביטוי "יותר קדושים מהאפיפיור", אבל זה לפעם אחרת), הדמות של בוראט היא יצירה גאונית של קומיקאי מבריק. הבעיה של כהן היא שדי בדומה למה שקרה לו בסרט על עלי ג'י, במעבר לקולנוע הוא הסיט את הפוקוס אל הדמות עצמה ולא אל התגובה שהיא מקבלת אצל בן שיחה. אצל עלי ג'י זה נגמר בפיאסקו, פה זה עולה הרבה יותר יפה, אבל המטריד הוא התחושה שכהן הפעיל שיקול מסחרי חריף סביב ההחלטה הזאת: בסרט קיץ מסחרי גדול, הומור סלפסטיק פרוע עדיף תמיד על ביקורת חברתית נוקבת. התחושה הזאת מתחזקת לאור הדיווחים על שעות של חומר דוקומנטרי שצולם ולא מצא את דרכו לסרט, כשנתח מאוד נכבד מהסרט מוקדש לקטעים מבוימים. הימור של סחבק: כשהחומר הגנוז יראה אור בדיוידי, נגלה שכמה מהקטעים הכי מבריקים של בוראט אי פעם נותרו על רצפת חדר העריכה.
מש''א, עד אחרון סימני הפיסוק.
מזמן לא זכה סרט DVD קלאסי לכזו הצלחה על מסך הקולנוע.
ומזמן לא נקשרו כל כך הרבה כתרים לסרט שהוא בשורה התחתונה סרט מתיחות.
מצחיק. אבל עדיין סרט מתיחות.
תהייה בנוגע לתרגום:
מאחר ורוב התרגום העתיק מילה במילה את דבריו של בוראט, קיבלנו למעשה תרגום מעברית לעברית. אלא שגם במקומות בהם בוראט מדבר בשפה זרה אנו קיבלנו באופן תמוה תרגום של אחד לאחד, למשל כשהוא מברך את צופיו ב*שאלה* "יאק סה מאש?" (ולא בקריאה "יאגאשמאש!", כותב מוכשר* ועורכים יקרים), המיתרגם מפולנית, צ'כית וסלובקית כ"מה שלומך?", או כשהוא אומר לקוריצה שלו "טישה, טישה" ("שקט, שקט"). ועל כן אני תוהה מה נכתב בתרגום לאנגלית של הסרט.
וכן, זה יותר מעניין אותי מהשאלה האם בוראט יורד על האמריקאים, הקזחים או עלינו, פשוט כי אני יוצא מנקודת הנחה שהוא יורד על כולם, וכל אחד, כמו תמיד, רואה רק את מה שנוח לו (ארול מוריס ומשפטו האלמותי "להאמין זה לראות ולא להיפך" שוב קופץ לראשי).
________________
* באמת מוכשר. טווידל, אחת הביקורות השופכות ביותר מזה זמן רב.
בוראט לא מדבר פולנית אלא קזאחית,
ומילת הברכה שלו היא "יאגשמש", במילה אחת ובלי ק' או סימני שאלה, כפי שנכתב אפילו באתר הרשמי שלו. זה רק מקרי שזה נשמע קצת דומה לפולנית וצ'כית (ו"טישה" בקזאחית זה, בבירור, "לבריאות" ולא "שקט").
סוף סוף ראיתי גם אני
ולמרות שהיו כמה קטעים מבריקים, הרי שברובו של הסרט מצאתי את עצמי תוהה על מה בעצם כל המהומה.
רובו של הסרט לא היה ירידה על האמריקאים, או הקזחסטניים אלא רק על הפרטים המסוימים שבוראט פוגש במהלך מסעו באמריקה. אז נכון שיש באמריקה גזענים מטורפים ואוונגליסטים תמוהים, ושהירידה על ג'ורג' בוש היתה מצחיקה עד אימה (וכך גם מילות ההמנון הקזחסטני), אבל שום דבר בסרט לא לימד על התרבות האמריקאית, הגלובלית, או על שום דבר אחר. וכיון שכך, הרי שזו לא סאטירה מוצלחת במיוחד (אם זאת היתה הכוונה).
הוסיפו לכך את העובדה שחלק גדול מדי מהסרט (או שמא נאמר מיצג הוידאו של סשה?) התרכז בקטעים המבוימים ולא במפגשי המצלמה הנסתרת ולא נותר אלא לתהות מה היתה מטרתו של הפרויקט כולו.
יחד עם זאת: היו מספר קטעים מצוינים, ואולי היה עדיף להקרין רק אותם.
ראיתי את הביקורת של שניצר במעריב
אני לא יודע איך נותנים לבנאדם הזה לכתוב בעיתון. הוא פשוט טיפש, אין לי מילה אחרת.
הוא מעלה פה חלק מהטענות שנשמעו כבר פה בדיון בצדק, אבל הוא כותב שם ביקורת שהמטרה שלה היא בכלל לנגח את כל סגנון סרטי הדוקו-אקטיביזם שבאים עם אג'נדה, ואני בכלל תוהה אם הוא טרח לראות את הסרט הזה בקולנוע, או שכמו רבים אחרים הוא פשוט ראה קטעים שהועלו ליוטיוב. אפילו את הראיון עם סשה ברון כהן שהוא ציטט מסתבר שהוא לא קרא כמו שצריך.
אין לי כח אפילו לפרט כאן אילו שטויות הוא כתב שם, אבל אני פשוט רוצה לנצל את זה בשביל להודות לעין הדג על האלטרנטיבה המצוינת לאלו מאיתנו שבאמת בכל שבוע מקבלים חום מהביקורות שהם קוראים בעיתונות
בוארט...
הסרט בוראט מצחיק מאוד…אי אפשר לומר שלא…ממש נהניתיי למרות שהיו כמה וכמה קטעי שיא מאוד לא נראים לעין…
אבל לא הבנתי עדין מה הקטע של הסצנה שבוראט היה בבית יהודים יחד עם המפיק והם פחדו כמו לא יודעת מה…אפשר לחשוב שבוראט בעצמו לא יהודי לא פעם דיבר עברית שוטפת במהלך הסרט…
בקיצור שווה לראות ואז להחליט
רואים שהבנת את הדמות כמו שצריך...
אם כבר
רואים שהבנת את הדמות כמו שצריך~פאוזה~NOT!
סוף סוף ראיתי את הסרט,
ויצאתי כשבמוחי מנקרת שאלה יחידה:
הכצעקתה?
נכון שהסרט נחמד, מצחיק בחלק גדול מהזמן (כשהוא לא מתדרדר להומור הפרשות וזונות, מה שקורה לעתים קרובות מדי) ואפילו קצת סאטירי. אבל – לא מדובר בסרט של השנה (לפחות לדעתי), ולא ניתן בכלל להשוות את הסרט להומור השנון ומושחז של בוראט בתכנית של עלי ג'י.
אולי זה עניין של ביקורתיות יתר, או אי הנמכת ציפיות, או סלידה מהומור ביבים, אבל הסרט הזה בהחלט פחות טוב ממה שחשבתי שהוא יהיה.
ביקורת נהדרת, סרט חביב.
קשה להשאר אדיש בשעה 2 בלילה בקולנוע מול הגינונים המזרח אירופאים והקזאחית הגאונית ("לך תכין את החביתה") של בוראט אבל 24 שעות אח"כ צריך להודות – סרט חביב, לא יותר.
מהתגובות פה ציפיתי לסאטירה נוקבת משהו על האומה האמריקאית ולמען האמת קיבלתי סרט מצחיק ללא ספק (כולל 2-3 סצינות שיכנסו חזק מאוד ללקסיקון של החבר'ה בזמן הקרוב) שבעיקר מבליט את הכישרון הקומי הנדיר של ברון כהן. לא יודע עד כמה היה שם ניסיון אמיתי להגיד משהו, אותי זה לא שכנע.
"זה ביצה! זה ביצה!"…
זה מצחיק?
הייתי שומע את זה בערך כל יום בכתה ח'.
הכל תלוי בהקשר.
מש''א
מישהו יודע למה הפסיקו לשדר את בוראט באשקלון?
או שאפילו לא התחילו?
:( למה ???
לא משדרים אותו בשום מקום, לא באשקלון
ולא בכל מקום אחר בארץ. אם כבר אז מקרינים אותו. שידור זה טלוויזיה ורדיו. בבתי קולנוע מקרינים סרטים ולא משדרים אותם.
לא משדרים אותו בשום מקום, לא באשקלון
שיא ניטפוקיות חדש?
נראה לך?
כי לי נראה שיש פה חוסר הבנה בסיסי של שפה שכולנו אמורים להבין ולהשתמש בה.
חוסר הבנה של שפה; הבנה מלאה של השימוש בה.
עובדה – ידעת בדיוק למה הוא מתכוון.
אבל, אנא, בואו לא ניכנס כולנו לויכוח הזה שוב.
העובדה שידעתי למה הוא מתכוון לא מעלה או מורידה
גם כשאני משוחח עם אדם שהעברית אינה שגורה בפיו אני מצליח להבין למה הוא מתכוון, אבל אני עדיין מודע לכך שזו עברית קלוקלת. קל וחומר כשמדובר במישהו שהעברית (כך נראה) היא שפת אמו. ונראה לי שזהו דיון חשוב למדי, לפחות באותה המידה בה אנו נוהגים פה ושם ללגלג על מפיצי סרטים שמשתמשים בשפה קלוקלת כדי להעניק שמות לסרטים.
אני מסכים שהדיון חשוב
אלא שהוא כבר התנהל מעל דפי האתר הזה כמה וכמה פעמים, למרות שכמעט בכל המקרים הוא היה
(כמו שהוא עכשיו). יתרה מזאת, ברובם המכריע של אותם הדיונים שני הצדדים רק התחפרו בעמדותיהם.
ובכל זאת, רק כי העלית כעת טיעון חדש: יש הבדל גדול מאוד בין העברת מסר בצורה ברורה אך קלוקלת לבין פגיעה אנושה באותו המסר. המקרה של שמות סרטים בעברית הוא, ללא ספק, המקרה השני.
לשם ההדגמה, בוא נניח שיש סרט ששמו באנגלית Life of a Projector. האם תרגומו כ'חייו של שדר' זהה לתרגומו כ'המקרין נפל על הראש' או 'מותק, המקרין התכווץ'? בלשון הקודש, אתה מערבב בין תפוחים וחברות סלולרי.
שני המקרים מלמדים על זלזול
ו/או בורות בשפה העברית. מבחינתי זה היינו הך. שני המקרים גורמים לי (ולא רק לי) להעלאת הסעיף, וממש לא משנה לי אם המסר הועבר בצורה ברורה או לא.
באותה מידה יכולתי לומר ש"הלכתי עם האוטו לקולנוע". המסר יהיה ברור לגמרי, אבל איזה שפה זאת?
באותה מידה יכולתי לומר שראיתי "שני מכוניות בכביש" – המסר יהיה ברור לגמרי, אבל מה הוא מלמד על השפה שבפי המשתמש?
הוא לא מלמד הרבה על שפה, אבל הרבה מאוד על מיקום חברתי.
אבל תסלח לי אם אני אחכה לאישור מפורש מאחד מהעורכים לכך שהדיון הזה רצוי כאן לפני שאני אמשיך. עד אז אני משהה אותו למקום שבו הוא יהיה און טופיק.
מקובל. עורכים: דעתכם נדרשת :-)
אתם מתווכחים על עברית תקנית
בביקורת על סרט ששופע במשפטים לא תקינים בעברית. שניכם קזאחים!
דווקא העברית של הסרט טובה מהאנגלית שלו.
אם כך, לך תכין את החביתה.
כמה ביצי יהודיות לשים לך?
כשאתה שוטף אותם,
רק תנגב, אל תעשה ביד.
שני המקרים מלמדים על זלזול
אני מצטער על כך שהעלאתי לך את הסעיף או אם ראית בהודעתי כ"זילזול בשפה העברית", זו לא הייתה כוונתי.
בכל מקרה, תשובה על השאלה שלי לא קיבלתי, רק התנשאות מטופשת.
רגע, ציפית לקבל תשובה?
חשבתי שזאת שאלה רטורית. "למה בוראט לא מוקרן באשקלון?" זה כמו "למה אתמול לא ירד גשם באשקלון?". אף אחד, חוץ מאלוהים, דני רופ ומי שמשבץ את הסרטים ברשת רב חן, לא יודע למה.
אגב, רני, זו אחת משתי הסיבות המרכזיות שאני מתנגד לתיקוני עברית:
זה מעורר אצל מי שמעירים לו רק אנטגוניזם, לא רצון לשפר את השפה שלו.
הסיבה השני היא מורכבת מעט יותר, והרבה יותר אוף טופיק, ואני חוזר לדממתי.
הסיבה הזו, לפחות, לא מצדיקה פסילה גורפת של תיקונים.
זו גם שאלה של איך, על מה ולמי מעירים.
אני, למשל, כלל לא מתנגד להעיר לאנשים על שגיאות שפה, אבל אני משתדל להעיר למי שאני מתרשם שיהיה מעוניין בכך, שזה יועיל לו ושלא נראה לי שייפגע. אם עובר אורח חולף פה והדבר היחיד שהוא זוכה לקבל זו הערה על שפתו הקלוקלת, זה באמת לא לעניין.
כמובן, תמיד חשוב לבחון את עצמך – האם אתה מעיר כדי לשפר אצל האחר או כדי להראות שאתה יודע. לפעמים זה באמת לא קל, אם כי במקרה הנדון זה דווקא לא רלוונטי במיוחד.
הענין הוא שאת השגיאה המסוימת הזו
כבר ראיתי כמה וכמה פעמים, מוקלדת על ידי אנשים שונים – ולכן ההערה. לו היתה זו מעידה חד פעמית של עובר אורח אחד יתכן שלמרות ההתרתחות המסוימת הזו לא הייתי מעיר לאותו אדם.
ולאדם:
אני לא מסכים אתך. גם אם אותו אדם יראה בכך התנשאות ואף יחשוב כי מעורב פה סוג של אנטגוניזם עדיין יש מקום להעיר על שגיאות גסות במיוחד. גם אם אותו אדם לא יושפע, אולי אחרים ישימו לב להגיון.
ביקורת די מעניינת על הפסקול של בוראט
שמופיעה באתר שאת שמו אין להזכיר
http://music.walla.co.il/?w=/216/1022659
וואלה
רציתי להגיד את זה קודם, אבל שכחתי.
השיר הראשון בפסקול הוא השיר שמוכר בארץ בעיקר בתור שיר הפתיחה של הרומנים. הרבה מיתר המוזיקה בסרט היא של גורן ברגוביץ', שהוא אולי אלמוני לחלוטין בארה"ב, אבל במזרח אירופה הוא כוכב על, וגם בארץ הוא מוכר מספיק כדי שאני אכיר את השירים שלו היטב. בשילוב עם העברית של בוראט, זה נתן את ההרגשה כאילו אני כל הזמן מציץ מאחורי הקלעים ויודע על עשיית הסרט יותר מכפי שהייתי אמור לדעת. אני חושב שזה קצת פגע לי בסרט: לפחות בצפיה ראשונה, הצופים אמורים לקבל את האשליה שקזחסטן של בוראט היא מקום אמיתי, גם אם הם יודעים שזה לא נכון.
נכון.
גם לי הפריע שאני מבינה את ה"קזאחית" של בוראט. במשך כל הסרט תהיתי האם לאדם שאינו דובר עברית זה נשמע כאילו בוראט ואזמט מדברים זה עם זה בשפה אחת.
מצד שני, הבנת שפתו של בוראט מוסיפה להבנת הבדיחות (ע"ע תכין את החביתה).
בנוגע לקשר הרומני
ימד"ב לא מזכיר את זה, אך בקרדיטים הוזכרה מישהי בעלת שם ישראלי למהדרין, נדמה לי שטלי משהו, בתור יועצת מוסיקלית. לא מן הנמנע שהיא הקריצה את הקוריצה (או לפחות את השיר המזוהה עימה. מה לעשות, אני אמכור את אמא שלי בשביל משחק מילים זול).
וואלה
דרך אגב, מישהו יודע באיזו שפה דיבר אזמט?
ארמנית, לפי ימד''ב.
וואלה
הוא לא עשה את "in the deathcar" יחד עם איגי פופ (הופיע בפסקול של חלום אריזונה)?
הוא עשה את כל הפסקול של 'חלום אריזונה'.
תגובה: הפסקול של בוראט
בקטע שבו בוראט מגיע לניו יורק מתנגן ברקע השיר:
שלקוח מתוך פסקול הסרט "קאובוי של חצות".
זה סרט יפהפה שמספר על גון ווייט שמגיע לניו יורק כדי להיות זונה/ג'יגולו, וכמו ששם הסרט מרמז הוא לבוש בבגדי קאובוי באמצע ניו יורק, בדיוק כמו שבוראט מגיע לניו יורק, והוא בולט ולא משתלב בסביבתו.
מאוד הופתעתי והתרשמתי לראות את ההומאז' הזה בסרט כמו בוראט…
יאגאמאש!!!
לא הבנתי
למה בוראט מדבר בעברית עם החבר שמלווה אותו.
מה התשובה לזה?
לא הבנתי
סשה ברון כהן הוא יהודי. אמא שלו ישראלית לשעבר, והוא אפילו גר בקיבוץ במשך שנה מטעם תנועת הנוער היהודית הבונים דרור. זה מסביר למה הוא יודע עברית. למה הוא מדבר בעברית? כנראה כי זה מאוד משעשע ששונא יהודים כמו בוראט מדבר בשפה העברית. לפחות, זה מצחיק אם מבינים את השפה או יודעים מראש שהשפה היא עברית. מבין כל החברים שלי באמריקה הצפונית שראו את הסרט, רק שניים קלטו שבוראט מדבר עברית, ואחד מהם יהודי בכל מקרה.
לא הבנתי
אני חשבתי שהוא מדבר עברית פשוט כי הם היו צריכים שהוא ידבר שפה זרה, ובעברית הוא שולט.
לאוזניים דוברות אנגלית במילא לא יהיה הבדל גדול מדי בין עברית לבין רוסית, קזחית או אוזבקיסטנית.
סרט נהדר
מצחיק במיוחד, גם הסאטירה וגם בגלל הומור הקקי (מילולית).
אני חייב לציין לטובה את הפס קול שרובו לקוח מברגוביץ' (אני היחיד ששם לב שהתנגנה מוזיקה צוענית בסרט?).
ככל הנראה, כן.
בטח בזכות כושר התפישה הייחודי שלך.
http://www.fisheye.co.il/Borat#278070
ככל הנראה, כן.
מה לעשות, כשכותבים באמצע הלילה לא תמיד שמים לב להכל…
אני מניח שהמשפט האחרון היה אמירה ולא שאלה, אבל אם לא - לינק שישי
מלמעלה מתחת לביקורת.
אני ידעתי על קזחסטן עוד קודם
באמת. אפילו ידעתי איפה היא על הגלובוס.
לי היתה מורה קזאחית לפסנתר.
באמת!
הדבר הכי מצחיק
עכשיו חזרתי מהסרט…..ואני יכול להגיד שזה הדבר הכי מצחיק שמישו ייצר אי פעם!..ואני לא לבד….כל האולם נקרע מצחוק פעם אחר פעם…המצב הגיע לכך שאנשים התקשו לנשום….מי שעוד שוקל אם ללכת או לא….שילך מהר!…או שהוא יפסיד את הדבר הכי מצחיק שהעולם הזה ברא
טוב שאתה מדבר בלשון המעטה...
יהודה ברקן האמרקאי בתשובה לקומפוט נעלים
ממולץ מאוד לחובבי סרטי המתיחות של יהודה ברקן בגרסה נמוכה אף יותר מיהודה בעצמו זו גרסה שבוודאי יהודה ברקן בכיתה זין היה מצליח לעשות ביותר חן וכישרון מאוד מתאים לרמת IQ מתחת ל80 ראו זו עצה ידידותית …
גיל
האם הסרט מתאים לילד בן 11?
גיל
לדעתי הוא לא מתאים לילד בן 11, אבל הוא די אפשרי לצפייה בגיל הזה.
וקצת יתר אינפורמציה:
בסרט יש די הרבה התייחסויות לסקס (מכמה סוגים), למרות שאין עירום נשי. עירום גברי יש, אבל הוא לא מיני באופיו. יש גם גסויות, אבל לא המון. אלימות – אין.
לדעתי, הוא דווקא כן מתאים, והרבה מההומור בו יצחיק גם בני 11.
אבל, אבל....
הצנזורה הקזחסטנית קבעה במפורש (למי שנשאר עד סוף הכותרות) שעקב החומרים הבוטים שבסרט הוא מתאים רק לילדים מגיל 3 ומעלה. :-)
יצחיק? בהחלט
השאלה היא האם הוא יצחיק מכל הסיבות הנכונות. אני בטוח שהגסויות הרבות בסרט וגם קטע העירום (המאוד בוטה), יסחטו צחוקים מבני 11 ומבני חמישים כאחד. מצד שני, לא כל בני ה-11 (שימו לב שאני לא מכליל) יבינו את הסרקזם בבדיחות ושהגזענות והשוביניזם הן חלק מהדמות ומהסטריאוטיפ שהיא מייצגת ולא דברים שנאמרים ברצינות. לדעתי, בן 11 שמספיק בוגר לתהות בעצמו אם הסרט מתאים לו, יכול לצפות בו בשלוה. לעומת זאת, מי שהולך רק כי החבר'ה רוצים ללכת, חלק גדול מההומור עלול לחלוף לו מעל הראש. חוץ מזה, הסצנה עם הסטודנטים עלולה לעודד שתיית אלכוהול שבני 11 מסוימים (שוב, בלי הכללות) לא אמורים לראות כדבר חיובי.
גם אותי הסרט לא הצחיק מהסיבות הנכונות.
ליתר דיוק, הוא לא הצחיק אותי. אבל הבנה של האלמנטים הסאטיריים בו כהפוך-על-הפוך (כאנטי-אנטישמיות ולא כאנטישמיות, למשל) אינה מובטחת גם לצופים רבים מעל לגיל 11, ולכן נדמה לי שהנזק (אם בכלל), מזערי.
חוץ מזה, אתה עונה לשאלה שלא נשאלה, והיא האם _ראוי_ שבן 11 יראה את הסרט, או שיכול להיגרם לו נזק מוסרי (למשל הוא יהפוך לשוביניסט או חובב בירה). אלא שנדמה לי שכוונת השואל הייתה האם ילד בן 11 לא ימצא את הסרט קשה לצפייה, בצורה כלשהי. על כך, נדמה לי, התשובה שלילית.
באופן כללי יותר, אני לא חסיד גדול של הגבלות צפייה מסיבות של הגנה על נפשם הרכה של ילדים, אבל זה כבר נושא רחב ועמוק ולא מאוד קשור ל'בוראט'.
לא.
אבל כפי שציינתי קודם, זה בהחלט אפשרי, גם אם לא רצוי (לדעתי). העניין הוא שהעירום הבוטה הוא לא הסיבה היחידה. ההערות הגזעניות והמיניות יכולות להיות לא פחות גרועות עבור מי שלא מבין את ההקשר (אותו מישהו יכול להיות גם מעל גיל 11 כאמור, ולחליפין, ייתכנו ילדים בני 11 שכן יבינו. מאוד קשה לקבוע דברים רק על פי גיל).
הסרט מדורג R.
ובצדק גמור, יש לציין.
הסרט מוגבל מ 14 ומעלה
לפחות בארץ.
לא.
מה השאלה בכלל?
ברור שלא!
אתם שוחכים מה זה גיל 11!
הסרט מדורג R לא סתם.
יש בו המון דברים שיכולים להשפיע בצורה מעוותת על מישהו בן 11…
לשמוע כאלה דיבורים מיניים ולשמוע כאלה הערות גזעניות בלי להבין את המטרה האמיתית יכול להיות מאד הרה גורל.
אל תשגחו שגיל 11 זה כיתה ה'. ואין מישהו בכיתה ה' שיכול להבין את בוראט. לא משנה כמה חכם או בוגר הוא.
אני לא בטוחה.
אני לא זוכרת איך זה להיות בכיתה ה'. אתה זוכר?
אני רק זוכרת שבתור ילדה תמיד חשבתי שמבוגרים מזלזלים ביכולת שלי להבין דברים.
טוב, חלפו 6 שנים מאז שהייתי בן 11.
אני לא זוכר את זה כל כך טוב אבל אני די בטוח שלא ראיתי סרטים כמו בוראט.
שנה אחרי שהסרט "ביטלג'וס" יצא לקולנוע. אני ראיתי את הסרט בקולנוע.
גם אני לא ראיתי סרטים כמו בוראט בגיל 11
(שהיה לפני הרבה יותר משש שנים), ואני לא חושבת שהייתי צריכה.
מצד שני, אני זוכרת שבתור ילדה תמיד הרגשתי הרבה יותר בוגרת מאיך שמבוגרים סביבי תפסו אותי. יכול להיות שטעיתי, יכול להיות שההורים שלי דפוקים, אבל בכל מקרה לא צריך לזלזל בילדים ולחשוב שהמאפיין הרלוונטי היחיד שלהם הוא הגיל. לדעתי אי אפשר לענות על שאלה כמו "האם הסרט X מתאים לילד בגיל Y" משום שכל ילד בגיל Y הוא שונה.
(כל האמור לעיל לא בא לומר כי יש להציג את בוראט בפני ילדים)
יש הרבה שיכולים להבין.
אבל אני חושב שיש אינטרס מסויים לחברה בכך שהם לא יבינו את זה בגיל 11 אלא כמה שנים מאוחר יותר.
אין לי ספק שלא הייתי צריכה, בגיל 11, לראות משהו כזה.
אחותי הקטנה היא בת 11, ומאוד לא הייתי רוצה שהיא תחשף לסרט הזה. אני חושבת שגם השאלה צריכה להיות שונה. לא האם בני 11 יכולים לראות את הסרט [מה שהתשובה, בעולם נורמלי, הייתה לא, כי הוא מוגבל בגיל. אבל בישראל כמו בחלם, למי אכפת?] אלא האם הם •צריכים• לראות את הסרט הזה.
הם לא.
גם את ואני
לא *צריכים* לראות את הסרט הזה.
יש כאלה שלא צריכים לראות, ויש כאלה שצריכים לא לראות.
אז תפסת אותי במילה, כל הכבוד.
אני חושבת שדווקא כן הבנת למה התכוונתי, אבל למקרה שלא- ילדים בני 11, רצוי שלא יראו את הסרט הזה. הם, כמו שאמר מרווין, צריכים שלא לראות אותו.
לא ''אומלל'', ''טראגי''.
שהרי חובה על כותב ביקורת לצטט פסקאות שלמות בסרט, ואיכשהו גם לא להכניס ספויילרים וגם לא לעשות את הביקורת ארוכה מדי.
ואני בהחלט מודה שהעובדה שקיצרתי משהו ולא ציטטתי את כולו היא טרגדיה, אסון, ובכלל לא הגזמה פרועה.
אתה מפוטר.
תגובה קצרה
שמתי לב לזה בתחילת הסרט, אבל הייתי חייב לבוא הביתה כדי לבדוק – לארי צ'ארלס הבמאי זה לארי צ'ארלס הכותב הגאוני של העונות הראשונות של סיינפלד. פשוט ענק.
אני מכיר את בוראט מהיום שהדמות נולדה ועדיין נהניתי מאוד. מחכה בקוצר רוח לסרט הבא של סשה.. (על ברונו ;-))
ברונו זה האוחצ'ה האוסטרי?
אני כבר לא זוכרת את השמות של הדמויות..
ברונו זה האוחצ'ה האוסטרי?
הוא ולא אחר. ואחרי שתיגמר "טרילוגית הברון" , נקווה שתהיה טרילוגיה מקומית -"רנו פסקל" , "חמיד" , ו"נתניה פולג" !
ארנבים לעשות בוראט בפרק זמן 30 שניות בשביל מחווה מה בוראט.
http://www.starz.com/features/bunnyclub/borat/index.html
אררר
עם כל החיבה לארנבים, יש לי איתם בעיה קטנה.
הם לא מצחיקים.
אבל... אבל... אבל...
אפילו לדוב יש אוזני ארנב. זה כזה חמוד!
האמת שדווקא היה חמוד.
סרט שעושה חשק לטייל
כמה כיף היה לראות אתמול סוף סוף את "בוראט". באתי עם ציפיות גבוהות בעקבות הדיעות כאן באתר ולמרות הציפיות הגבוהות לא התאכזבתי. הכיף העיקרי היה בכמה שבוראט הוא סרט שונה מכל מה שנראה עד כה בקולנוע. המרכיבים לכאורה מוכרים – מצלמה נסתרת, ירידה על אמריקנים, עירום, עבירות נגד הפוליטיקלי קורקט… אבל משהו בתמהיל נתן הפתעה אחרי הפתעה. אחרי שכל כך הרבה סרטים מנסים כל כך בכוח להפתיע, פתאום בא אחד ע הרבה פחות יומרות ומצליח להיות מרענן וייחודי באמת.
אגב, אני מסכימה עם שונאי המצלמה הנסתרת אבל לכבוד הסרט הזה ססיספנדתי את הסלידה שלי מהז'אנר הזה, כמו גם מיתר הקטעים הוולגאריים והמגעילים שהופיעו פה ושם בסרט. צריכה להיות מילה מיוחדת לזה – סספונד העדינות והמוסר כדי ליהנות מסרט. בסה"כ מינון הוולגאריות לא היה אדיר והוא מותן על ידי רמה סבירה של עדינות ותחכום, למשל במפגש בין בוראט לבין לנט.
הדבר הכי קרוב שחוויתי לבוראט היה… טיול בסין. התחושה הזו שאין לך מושג מה קורה סביבך, שאין לך מושג איך אנשים יתנהגו או איך יגיבו, התחושה שכולם כל הזמן מביכים את כולם… גם אחרי רדף סיני מקלל וצעק "you come here to china, you think you are…" לא יודעת את ההמשך כי ברחתי מהר. ועד היום אין לי מושג מה עשיתי.
יותר מהכל הסרט הזה עשה לי חשק אדיר לחזור לטייל. שוב לחוות את התחושה של הפתעה מתמדת, של הניסיון המוזר הזה להבין מי אנשים, מה הם רוצים. הסרט בהחלט גרם לי לשאול – מי אלה האמריקנים האלה, למה הם שולטים בעולם ועד מתי זה יימשך? מה גורם להם להתנהג כמו שהם מתנהגים? בסה"כ האמריקנים לא יוצאים כ"כ רע מהסרט הזה – הם סבלניים לגבי כל אחד שלבוש בבגדים נקיים ולא חושפניים, לא מנסה לגעת בהם ויש לו דולרים לשלם. סה"כ יש כללים יותר גרועים לחיות לפיהם, לא? היחידים שיוצאים רע אלה הדרומים הכבדים מאוד ונערי הקולג' השיכורים, וגם הם סה"כ נחמדים לזר המסכן.
וחוץ מזה, כמובן הסרט מצחיק נורא, אם כי זה לא היתרון העיקרי שלו לדעתי. הכי חזקים היו כמובן הקטעים שלא היה מתוכנן שנצחק בהם כל כך. מעולם לא נאמרו המילים "כוס אחותך הצולעת" בטיימינג קומי מוצלח כל כך.
כידוע, לא אהבתי את הסרט, אבל עשית את הבלתי יאמן: אשכרה גרמת לי לרצות ולראות אותו שוב. כל הכבוד.
וואו, תודה.
אם באמת תראה אותו שוב ויהיו לך תובנות אחרות, מהר וספר!
סרט גאוני
ודי כבר להפרדות המגדריות המטופשות.
ראיתי את זה עם ידידה שלי ושנינו נקרענו באותה מידה בדיוק.
אין דבר כזה מוח גברי ונשי (מי שחושב ככה כנראה סובל מחרדות)
וכמובן שהקטע הכי קורע היה הריב שבו שניהם היו ערומים.
אני לא מבין איך הם הצליחו לצלם את זה (:
מה זאת אומרת איך הצליחו לצלם?
הכל אנימציה ממוחשבת, ברור.
כמו שצוין בתגובה לביקורת/יומית/סקר אחרים
(אני לא זוכרת איפה, אבל זה נכתב אתמול או היום), מדענים קזחיים יחלקו עלייך בנוגע לחוסר ההבדלים בין מוח גברי לנשי.
מצאתי
כתבה מספר 3756
בוראט ואנחנו
אז צפינו בסרט אתמול סוף סוף, בדי וי די, עם ידידה מבוסניה במקור, ואחרי שבעה חודשים שאנחנו גרים בגרמניה. הסיטואציה הזו חשובה, כי בגלל העברית והמוזיקה הבלקנית (שצוינה כאן כבר), גם אנחנו וגם היא הרגשנו יותר 'בבית' בסרט. ואם תוסיפו לזה את העובדה שאנחנו מנסים להסתגל כזרים למקום לא מוכר, התוצאה היתה שאני, לפחות, לא סתם צחקתי בטירוף, אלא גם חשתי הזדהות מסוימת עם הדמות של בוראט.
תחשבו על זה: בוראט (לא סשה ברון כהן. בוראט) לא עושה שום דבר במטרה לפגוע. הוא בסך הכל מתנהג לפי אמונותיו, לפי הדרך שבה חונך ושבה הוא רואה את העולם. המפגש שלו עם אמריקה הוא טרגי (כמו שהוא אומר, "בשום מקום לא אוהבים אותי") אבל הוא לא מתייאש ושומר על אופטימיות. הזרות המוחלטת הזאת (נדמה לי שהיתה פה עוד מגיבה שהתייחסה אליה) היא אחד החלקים המעניינים ביותר בסרט. בתור מבט על אמריקה מעיניים זרות, הסרט הזכיר לי את 'פורסט גאמפ' (עם עוד קומיקאי מחונן), רק עם פחות סכריניות אמריקנית ויותר מבנה של סרט בורקס (אהבתי את הטענה שמדובר למעשה בסרט ישראלי).
הערה קטנה, אגב: אני לא ראיתי בסרט שום סאטירה כלפי 'אמריקה', ולו בגלל ששבעה חודשים בגרמניה הראו לי שאפשר היה להצליח לא פחות (אם לא יותר) בלצחוק על הגרמנים. מה שכן, הסרט חיפש כנראה מצולמים שיתאימו היטב לסטריאוטיפים קלאסיים שיש לאמריקנים על עצמם, או יותר מדויק – על אמריקנים אחרים (בני הקולג', הניגאס, הרדנקס, הפמיניסטיות וכו'); וה'הוכחה' לאמיתות הסטראוטיפ היא מה שיוצר את הצחוק המתגלגל.
זווית אחרונה – גם אני (כמו עוד מגיב/ה כאן) ראיתי את בוראט כמעין המשך קיצוני של מייקל מור, מבחינת שיטות העבודה – צילום אנשים אמיתיים בסיטואציות לא נעימות בשילוב עריכה מניפולטיבית. 'בוראט' מנצל את הכיסוי של היותו "זר" שמותר לו הכל, ויוצר סרט תיעודי מהז'אנר החדש. נכון, מייקל מור עושה את זה למטרות אציליות (להוריד את ג'ורג' בוש!)ו'בוראט' עושה את זה בשביל הצחוק – אבל מבחינת אמנות הקולנוע (תסריט, משחק ובעיקר עריכה) – 'בוראט' עושה את זה הרבה יותר טוב. הוא מנצל את האלמנט התיעודי לא כדי לומר משהו על העולם האמיתי, אלא כדי ליצור פאנצ'ים מושלמים לבדיחות שלו. ההומור בסרט הוא אכן ברובו הומור ירוד – ראינו הרי דברים דומים בסרטי 'אמריקן פאי' או אדם סנדלר – אבל מה שעושה אותו מצחיק עד השתנקות היא הידיעה ש'זה אמיתי' וששותפיו של בוראט בבדיחה אינם מתנהגים לפי שורות שכתבו להם (גם אם לפעמים נראה שבוראט עושה להם מניפולציות ודואג שיגידו בדיוק מה שצריך בשביל הבדיחה). זה לא הומור מתיחות (שם תמיד יש אלמנט מתוכנן ומסודר ב'מתיחה', ותמיד יש את הרגע שהמותח יוצא מאחורי הקלעים) אלא קומדיה מטורפת שמתרחשת בעולם האמיתי. וזה בעיני ההישג של בוראט.
בוראט ואנחנו - השכנים ממול
מענין. אנחנו בדיוק באותה סיטואציה ושנאתי כל רגע.ואני אפרט: אחרי שכל מכרי באזור באו לספר כמה שהם נהנו, פלוס העובדה שהסרט, תודה לאל, לא היה מדובב לשם הגוון (תופעה נדירה ביותר), החלטנו לתת לו צאנס. והתוצאה: בעיקר חוסר נוחות (ולא- הכסאות באולם לא היו עקומים). עם כל אהבתי לחברי פה, וכל ההנאה מהחים השלווים שאני מנהלת כאן, אני נרתעת מקהל גדול שצוחק בגרמנית מקטעים (פסוודו)גזעניים. כמו גם, מקהל גרמני מריע למיקל מור מספר כמה האמריקאים טפשים (ברלין, לפני שנתים).
יאמר לזכות אותו קהל אלמוני, שבקטע המרדף היהודי, היו תזוזות אי נוחות בקהל. ואף אחד לא צחק.
טוב, אני מניחה שהבנת את הפואנטה. והמקלדת הוירטואלית הזו מוציאה אותי מדעתי, אז אני אפסיק. סליחה.
נ.ב. יכול להיות, כמובן, שזה קשור גם לסוג ההומור (ראה אדם קלין אורון, בכל ציטטה נבחרת)ובכלל לא לניתוחים מדינים. מאד יתכן.
מבוימת.
אאל''ט לחלוטין לא מבוימת,
רק שהגברת אנדרסון נתנה את רשותה להכניס את הסצינה לסרט בסופו של דבר.
את בעצם אומרת...
שסשה בא בלי שום התרעה, והכניס את פמלה לשק?
לחלוטין כן מבוימת
היו טיפה אילתורים, אבל כולם היו בסוד העניינים (כולל הגב' אנדרסון ושומר הראש הענק שלה, שלא היה סיכוי שהיה מאפשר לציפלוח הקזחסטאני לעבור), והיה תכנון מדויק של תנועות המצלמה כדי שזה ייראה אמיתי.
וואלה.
להיות נחמדים, ניחא. אבל גם כשהוא לא נמצא בחדר, הם מנסים ליישב את הדיסוננס הקוגניטיבי שלהם על ידי כך שהם מסבירים כמה שהפערים התרבותיים עמוקים, אבל הוא עדיין אדם מקסים. זו כבר לא סובלנות. זו כבר שוב גזענות, רק מהצד השני.
הם מגיבים לאור הזרקורים.
לי זה היה נראה כאילו הם מנסים לצאת נאורים מול המצלמה, כאילו מתוך הנחה שבקזחסטאן יהיה מי שיתרגם את קטעי האנגלית שבסרט לקזאחית טרם צאתו. ואם הוא יתורגם – כדאי שהם יצאו סובלניים וליברלים.
זה לא מסתדר כל כך עם החדות שבה בוראט גורש עם הגעתה של לנל והאיום בהזעקת השוטרים (אני מנחשת שהוא עשה עוד כמה דברים בבית שלא הראו לנו, ואם זה נמצא בסצינות המחוקות בדיוידי – לא צפיתי בהן כך שקשה לי להשלים את פער המידע הזה).
הם מגיבים לאור הזרקורים.
יכול להיות. אני ראיתי את זה דווקא בתור ניסיון לצאת נאורים אחד בעיני השני, ולא משנה עד כמה זה מגוחך. אבל כל זמן שאני לא יודע איך הייתה ההתנהלות של צוות הצילום, מבחינתי הניחוש שלך טוב (לפחות!) כמו זה שלי.
קשה לי עם הסרט הזה.
יכולתי "לצפות" מהם להתנהג בדיוק כמו שהתנהגו, למעט העובדה שהם התאמצו לשכנע את עצמם שהכל עדיין בסדר.
וחוצמזה, הרעיון לא היה לצפות מהם לשום דבר – הרעיון היה להצחיק. ובאמת, למרות שהסצנה הזו לדעתי היא מהחלשות בסרט, זה עדיין הצחיק.
קשה לי עם הסרט הזה.
ההודעה הקודמת שלך לא דיברה על צחוק (וגם אותי הסצינה הזו הצחיקה) אלא על פסאודו ביקורת התרבות שיש בסצינה.
קשה לי עם הסרט הזה.
אז תן לי לנסות ולהבהיר מה הנקודה שלי:
הסצנה הייתה מצחיקה. מה שהצחיק בה היה (לדעתי) פסאודו ביקורת התרבות שכתבתי עליה לעיל. כלומר, בניגוד לסרטי הבכות קלאסיים, הזרקור היה פה על התגובה לדמות המביכה ולא על הדמות עצמה.
בכלל, הביקורת בכל הסרט היא די שקופה, והמטרה היא בעיקר להשתמש בסאטירה הזו כדי להצחיק ולא ממש כדי למחות נגד משהו או מישהו.
המטרה לדעתי
היא לראות עד כמה האמריקאים יכולים להתגמש בתוך הנורמות החברתיות והסביבתיות שהם קבעו לעצמם.
היית מצפה ממומחה להומור לזהות הומור שהוא נתקל בו (והוא לא).
הסרט מסתמך על כך שהאמריקאים יתנהגו בהתאם למסגרת שהם נמצאים בה וידבקו בגישה שלמטרתה נערך ה"ראיון"/"מפגש" – אבל עד לגבול מסויים – הם ניסו למצאו את הגבול הזה. מה שגרם לכל ההומור הזה הוא שהם דבקו בגישה המקורית שלהם למשך הרבה יותר משהיית מצפה – מה שגרם להם להיראות מאוד מטומטים.
היית מצפה שחבורה של פמיניסטיות שמעליבים אותם יפתחו במתקפת נגד ( או שלפחות יבינו שהאדם שמאשים אותם במח קטן הוא חסר מוח בעצמו ומפגין חוסר ידע נרחב).
בכל הסצינות בסרט לא היה נוצר הומור אם לא היתה מתגלה כל כך הרבה "הבנה" כלפי ה"מצב המיוחד" של בוראט.
בבקשה, בבקשה, די.
הרי כמו שכתב כאן מישהו למעלה, זה לגמרי לא משנה איך האמריקאים היו מגיבים בסצנות שתיארת – בכל מקרה אנשים היו מפרשים את זה כאילו הם יצאו מטומטמים. הרי אם הפמיניסטיות היו מרביצות לו, היו טוענים שהאמריקאים אלימים; אם הן היו מתחילות לקלל את קזחסטן, שהאמריקאים שונאי זרים; אם הן היו מנסות להסביר לו לעומק, שהאמריקאים לא מבינים בדיחות; ואם הן מתייחסות אליו בנימוס ואז עוזבות? יו, איזה טמבלים האמריקאים האלו.
אגב, בקריאה שניה:
נדמה לי שהטיעון שהעלית לא סותר בהכרח את מה שאני אומר – אלא שברון כהן פשוט הבין את זה לעומק: כל עוד הוא יגרום למבוכה בסצנה, וכל עוד הצופה יודע שבוראט עצמו הוא שחקן ולא דמות אמיתית, הצד השני יוצא אדיוט – ולא משנה איך הוא יגיב.
אגב, בקריאה שניה:
יש לי הרגשה שאם הוא היה מנסה משהו כזה בארץ זה היה מסתיים בבית חולים/משפט/כלא. נראה לי שאצלינו מוכנים לספוג פחות בולשיט. היה יכול להיות מענין.
לדעתי בתחום הזה בוראט מאוד דומה למייקל מור, והמשותף בינהם הוא בדיוק מה שאני לא אוהבת אצלם.
שניהם הגיעו מראש עם דיעה, וכל המטרה שלהם בסרט היא להוכיח לנו אותה באופן שיראה אמין. אין שום תהליך של מחקר והפקת מסקנות בדרך לתוצר הסופי.
אצל בוראט, מצד שני, השתכנעתי הרבה יותר מאשר מערימת הטיעונים המרחפים והלא קשורים בסרטים של מייקל מור. בוראט גם יודע לא לקחת את עצמו ברצינות, מר מור עוד לא למד את זה, ומאיזושהי סיבה הוא חושב שהוא אלוהים.
אני חושב שמור רוצה להציל את העם מעצמו.
יש בזה משהו נאצל, במין צורה שחצנית של המילה.
הוא היה יכול להציל לי 3 שעות
של בזבוז זמן בצפיה בסרטים שלו.
האתר של מה אמיתי בבוראט
לא ממש עובד לי…
יש אולי משהו אחר?
מאוד מאכזב, למען האמת.
ראיתי את הסרט שוב, וכמו בצפייה ראשונה, הוא היה משעש, שתי שלוש בדיחות לאורך כל הסרט גרמו לי לצחקוק קל, וזהו. קורע מצחוק? לא!
קודם כל, עליי להבין איפה בסרט בוראט מביך את האמריקאיים שאיתם מדבר, בכל סצינה אני מחכה שיגיד או יעשה משהו מביך שיצחיק אותי, אבל באמת, לא ראיתי כלום ממה שעשה, אנשים כמו זו שהסבירה לו איך אוכלים, או זה שלימד אותו נהיגה או זה שהסביר לו על בדחות אמריקאיות, הוא לא הביך אותם, הוא סתם שיחק קצת בסבלנות, גם כשהוא שבר את מה שיש בדוכן ההוא, זה גרם מבוכה למוכר? להפך, הוא אפילו לא ניסה לעזור לבוראט לקום, הוא שמח שעכשיו יקבל כסף תמורת הכול! ההמבוכה היחידה שהורגשה בקרב הניצבים הייתה אולי בסצינת הארוחה, אבל רק מעט, כשדיבר על אשתו של אחד הסועדים.
גם יכולת האילתור של סשה לא הרשימה אותי. יש לו מבטא נהדר, הוא "נכנס" לדמות הקזאחית שלו, אבל לעזאזל, הוא לא מצחיק אותי.
אבל רק שאלה קטנה, ישנם בסרט כמה סצינות שלא הבנתי איך יכלו ליצור, נגיד, בסצינת המעלית, סצינת לימוד הנהיגה, סצינת הטרמפ שבוראט לוקח עם הבחורים ההם וסצינת שבירת "כל מה שיש בחנות". איך צילמו אותם מבלי שמישהו ישים לב לצלם ולמצלמה? וגם סצינת הזקנים היהודים הרגישה לי משוחקת בידי שחקנים.
לא ששנאתי, כאמור, היה משעשע לפרקים ואני אוהב את דמותו של בוראט, הסרט הצליח קצת למתוח ולרתק, אבל לא התלהבתי כמו כל השאר.
מאוד מאכזב, למען האמת.
זו לא היתה מצלמה נסתרת, הם הסתובבו עם צוות צילום "קזאחי" שתיעד את מה שקורה. מן הסתם האנשים המצולמים ידעו שהם מצולמים.
בראיון עם קבוצת הפמיניסטיות לא הרגשת את המבוכה?
פשוט הרגשתי שהן די כועסות ורק מחכות שיסתלק כבר.
וגם אם הייתה מבוכה, זה לא היה ברמה שתגרום לי לצחוק, או לחייך.
אני יודע שברוב הסצינות הם תירצו את העניין ב"אנחנו צוות קזאחי המצלם סרט דוקומנטרי", אבל בכמה סצינות זה לא ממש עובד, נגיד, עם הזקנים, או בסצינת המריבה בעירום, איפה היה להם הזמן להסביר שמצלמים סרט, ואם כן היו עושים זאת זה היה הורס את כל הפואנטה של הסצינה, אותו דבר בסצינת חנות החרסינה, להגיד למוכר שמצלמים סרט היה הורס הכול, ובכל זאת, נראה כאילו הוא לא שם לב לצלם. גם בסצינת 'קניית הרכב' ו'לימוד נהיגה'. אבל מצד שני, מה יהיה התירוץ שלהם ב"ברונו"?
ברונו עובד בטלוויזיה האוסטרית.
Austrian Gay TV, ליתר דיוק.
אני לא זוכר כמעט כלום מבוראט, חוץ מהעובדה שהסרט לא הצחיק אותי בכלל, אבל אני מניח שיש לי תשובה אפשרית לשאלתך: אני חושב שבני אדם כן יתנהגו מאוד רע לפני המצלמה אם הם באמת ובתמים מאמינים שהתנהגותם היא בסדר. מה יש לגזען משוכנע להסתיר? להפך, הוא ירצה להפיץ את תורתו.
בוראט הסרט הוא אחד הסרטים המצחיקים שיצאו מעולם.
ברונו יותר מצחיק, אבל אני מדבר על הסדרה. כנס ליוטיוב, חפש ברונו ותראה את המערכונים הישנים שלו ותבין למה הוא ענק!
אני מכיר את הסדרה,
אבל אני חושב שהסדרה של בוראט יותר מצחיקה, לפי הקטעים שראיתי. שניהם מצחיקים לדעתי, אבל הסרט של בוראט הוא מבחינתי אכזבה.
אחרי "הדיקטטור", ניסיתי לחזור לשורשים של סשה ברון כהן.
וטוב, זה ללא ספק הסרט המצחיק ביותר שראיתי בחיי. חלק מהבדיחות כבר הכרתי עקב היותן אגדיות ואת הקטע כבר הכרתי משום שאני חובב גדול של הפינה של בוראט בסדרה "המופע של עלי ג'י", אבל עדיין, הכל שם כל-כך מופרע, ריסקי ולא צפוי שאי אפשר שלא לצחוק. ביחד עם סאטירה חכמה, סגנון עשייה משובח והופעה באמת מדהימה של סשה ברון כהן, אני בהחלט מבין את המעמד הפולחני שהוא באתר הזה ובכלל.
נ.ב: אבל אם להיות כן/כנה (איך כותבים את זה?) סצינת הקרב בעירום ששמעתי עליה כל-כך הרבה במשך השנים לא הייתה, אממ… נועזת כמו שחשבתי שהיא תהיה (תודה לאל…). לפחות היא עדיין הייתה מצחיקה.
נ.ב 2: אה, כן, צפיתי בזה עם סבתא שלי. והיא צחקה לגמרי.
כותבים "כן".
סתם כי שאלת.