משה אדרי, בעל הבית

איך משה אדרי, הבעלים של הסינמה סיטי, הפך ל"תמנון רב זרועות" שמנהל את הקולנוע הישראלי

משה אדרי נמצא ברגעים אלה בהוליווד, כנראה מתכונן לטקס האוסקר, בו הוא ינכח (בפעם השניה) בתור המפיק של "הערת שוליים" המועמד. וזה זמן טוב להזכיר את העובדה שאם ראיתם סרט ישראלי בעשור האחרון, סביר מאוד שפרנסתם את משה אדרי.

תעשיית הקולנוע הישראלי שייכת לאדרי. בתור הבעלים של הסינמה סיטי, חברת ההפצה יונייטד קינג ומפיצת הדי.וי.די. NMC יונייטד, ומפיק שעומד מאחורי כמעט כל סרט ישראלי משמעותי, הוא שולט על כל שלב בדרכו של סרט. התוצאה היא שהברירה שבפניה עומדים יוצרים ישראליים היא בדרך כלל להפיץ את הסרט דרך אדרי – כלומר, לוותר על הזכויות עליו למשך שנים – או שאף אחד לא יראה אותו.

ב"כלכליסט" פורסמה בסוף השבוע כתבה רחבה על אדרי ופועלו, ואני מאוד ממליץ לקרוא אותה. היא היתה צריכה להתפרסם מזמן, אבל כפי שנאמר בכתבה – אנשים שעובדים עם אדרי לא מוכנים לדבר נגדו, וכמעט שאין אנשים שלא עובדים איתו. וגם העתונים הם צד בעניין: לפני שנה עלתה האפשרות של כתבה בנושא ב"טיים אאוט", אבל עד שהתפרסמה היא התרככה עד שכמעט לא כללה ביקורת. אחרי הכל, סינמה סיטי ויונייטד קינג הם מפרסמים קבועים במגזין. למה להסתבך?

הכתבה בכלכליסט מדגישה גם את העובדה שלאדרי יש הרבה מאוד זכויות. העלייה של הקולנוע הישראלי בעשור האחרון היא במידה רבה בזכותו. הוא זה שמשקיע את הכסף בסרטים הישראליים, והגיוני שהוא גם יקצור את הפירות. ברור שאי אפשר בלעדיו, אבל הרבה אנשים מרגישים שגם אי אפשר איתו.

הכתבה בכלכליסט