נערה עם קעקוע דרקון

ל"נערה עם קעקוע" יש באזז בין-יבשתי שמקיף שלושה ספרים, שלושה סרטים ואת דייויד פינצ'ר. הסרט עצמו גורם להרגשה של "מה, זהו?".
שם רשמי
נערה עם קעקוע דרקון
שם לועזי
Män som hatar kvinnor
סרט מס' 1 בסדרת מילניום

המפיצים בארץ עשו טעות עם "נערה עם קעקוע דרקון": הם לא ציפו ממנו להרבה. מוקרנים בארץ רק עותקים מעטים של הסרט, ובסוף השבוע הראשון שלו הוא הוקרן באולמות קטנים יחסית, על תקן לא-שלאגר. אפשר להבין את זה. בכל זאת, סרט שוודי. מתי בפעם האחרונה הלכתם לראות סרט שוודי?

אבל ביום שישי אחרי הצהריים, כשניסיתי להזמין כרטיסים, ביס פלאנט הסרט היה סולד אאוט. לא נשאר אפילו כרטיס בודד להצגת החצות. בינתיים, "פיראנה 3D", סרט אמריקאי, מודרני, בשביל החבר'ה, מלא דם וציצים, לא מכר אפילו 20 כרטיסים להצגה של 8 בערב. אפשר להסיק מזה כל מיני דברים בנוגע לאופי הייחודי של הקהל בארץ, אבל זה בעיקר מעיד על הפופולריות העצומה של סדרת הספרים של סטיג לארסון, שעליהם הסרט מבוסס.

לא קראתי אותם, יש להבהיר. אבל הבנתי שזה פחות או יותר הלהיט הספרותי הכי גדול מאז "צופן דה וינצ'י" שלא כולל ערפדים שנוצצים בשמש. מכיוון שלא יעלה על הדעת שספר יהיה מאוד מצליח בלי שיהגר גם לקולנוע, "נערה עם קעקוע" ושני המשכיו הפך לבסיס לשני פרוייקטים קולנועיים שונים. הראשון הופק בשנה שעברה בשוודיה: שלושה סרטים המבוססים על שלושת הספרים בסדרה, שגם הוקרנו כסדרת טלויזיה מורחבת. בארץ שלושת הסרטים יוקרנו במרווחים קצרים: "נערה עם קעקוע דרקון" יצא לקולנוע בשבוע שעבר, "הנערה ששיחקה באש" ייצא באוקטובר ו"הנערה שבעטה בקן הצרעות" – בדצמבר.

בינתיים, נמכרו גם הזכויות לגירסה אמריקאית של הסרטים: את הסרט האמריקאי – לפי הספר הראשון בלבד, בינתיים – יביים לא פחות מדייויד פינצ'ר, ואחרי צפיה בגירסה השוודית, זה נראה קצת כמו שיבה הביתה בשבילו: יש חלקים ב"נערה עם קעקוע" שמזכירים את "שבעה חטאים".

אז, אחרי כל הבאזז הבין-יבשתי הזה, ההרגשה העיקרית שיצאתי ממנה מ"נערה עם קעקוע דרקון" היתה "מה, זהו?".

זה לא סרט גרוע. זה מותחן סביר בהחלט. העיתונאי החוקר מיכאל בלומסקוויט (שאותו מגלם מיכאל ניקוויסט, שאמור להיות שם מוכר לאלה מבינכם שדווקא כן ראו סרטים סקנדינביים בשנים האחרונות) מוזמן על ידי טייקון זקן לחקור את העלמותה של בתו המאומצת לפני 40 שנה. רמזים נמצאים בצילומים ישנים, סימנים סתומים שנכתבו ביומנה של הנערה הנעלמת מקבלים משמעות מפתיעה. מתברר שההיעלמות ההיא היתה רק פיסת-פאזל אחת מפרשה גדולה הרבה יותר. בקיצור, כל הפזמון החוזר הרגיל בסיפורי מתח מהסוג הזה. נילס ארדן אופלב ("החלום של מרטין") מביים את הסרט במקצועיות משעממת, כמו פרק של סדרת טלויזיה מושקעת. הסרט מאוד ארוך, שעתיים וחצי, ונדמה שהאורך הזה נובע בעיקר מחשיבות עצמית: אפשר היה לצמצם בקלות.

החלק המעניין יותר בסרט הוא ליסבת (נומי רפאס. כמו "נומי נומי ילדתי"), הנערה שעל שמה נקרא הסרט. ליסבת היא האקרית גותית עם עבר אפל, נטיות אלימות ופלאשבקים מטרידים. החלק הכי מעניין בסרט, בלי שום תחרות, הוא לא החקירה הראשית אלא העימות שלה עם קצין המבחן שלה בחצי הראשון של הסרט (בלי ספוילרים, אבל בואו נגיד שלקרוא לזה "עימות" זה כמו לקרוא לרעידת האדמה שהחריבה את סן פרנסיסקו "רטט קל"). אבל גם היא נשארת מרתקת בעיקר בפוטנציאל. היא אמורה להיות אפלה ואלימה וכל זה, אבל בתכל'ס היא נערה עם קעקוע דרקון, נזם באף, תספורת אימו, אייליינר כבד, בגדי עור ומחשב מקבוק – או בקיצור, נראית בדיוק כמו מישהי ששומעת "מונסון" באייפוד וכותבת בבלוג שלה פוסט על כמה שכולם סחי. אולי הכוונה היתה לגלות יותר עליה בסרטים הבאים.

אז "נערה עם קעקוע דרקון" הוא בסדר. אבל הספר, אני מניח, היה יותר טוב – צריכה להיות איזו סיבה לכל הבאזז הזה – ואין לי כמעט ספק שהסרט של פינצ'ר יהיה יותר טוב. ושהוא לא ידבר שוודית.