דג הזהב/דג מלוח 2006

בתמונה זו אין דג.דברים לעשות בשנת 2007:

א. ללמוד לכתוב טוב יותר, ויותר חשוב – ללמוד לכתוב בזמן.
ב. להשיג קולנוע ביתי נורמלי. עם מקרן. היי-דפינישן, אם אפשר. וסראונד כמו שצריך, ורצוי גם כורסאות מתכווננות כאלה. אם אני כבר מתפרנס מלראות סרטים, עדיף שאני אראה אותם כמו שצריך, נכון?
ג. להשלים את החורים העצומים בהשכלה שלי. לראות את 'שדרות סאנסט'. לברר מי זה גודאר.
ד. לברר פעם אחת ולתמיד איך אפשר להרוויח כסף מאינטרנט בלי למכור את נשמתך לשטן או לארח פרסומות לניתוחים להגדלת חזה.
ה. להחליט מה לעשות עם רד פיש. אחרי שבע שנים בהן רד פיש היה האישיות השלטת, ועל דורון פישלר כמעט אף אחד לא שמע, בזמן האחרון היחסים קצת מתערערים. אני שוקל להוציא את רד להפסקה (כמו ג'וליה רוברטס, שתפסה כבר את העסק) ולעבור להיות דורון באופן יותר אינטנסיבי. מי שיעז להגיד 'מועדון קרב' הלך עליו.

עד כאן הקטע האישי, ומעכשיו בגלובלי. בכל שנה מתכנסת (הנה זה בא שוב!) האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים, כדי לחלק את פרסי דג הזהב והדג המלוח לאירועים הקולנועיים החשובים, הלא חשובים, הטובים, הגרועים, המתוקים והמלוחים של השנה. אז הנה זה שוב.

בתי קולנוע
שאני אתן שוב את פרס הדג המלוח לרשת גלובוס? בשביל מה? הרי גם בלי העידוד שלי הרשת הזאת מצטמקת מרגע לרגע. כמה בתי קולנוע הם סגרו השנה? ארבעה? חמישה? בינתיים, תיאטראות ישראל לפחות צועדים עם הזמן, והשנה המשמעות של זה היתה 'יס פלאנט' בקניון איילון. נכון שהמגה-פלקסים האלה נראים לפעמים קצת גדולים מדי, מסחריים מדי ומנוכרים מדי, אבל כשהמסך ממש גדול, הכיסאות ממש נוחים, הסאונד ממש טוב והשיפוע ממש משמעותי – אפשר לסלוח להם על זה.

הפצה
דג הזהב: 'שורטבאס', כנראה הסרט הפורנוגרפי הכי חמוד שנעשה מעולם, נראה בדיוק כמו אחד הסרטים האלה שבחיים לא יגיעו לארץ, אבל הוא הגיע – ומאז ממלא אולמות, לילה אחרי לילה אחרי לילה, בסינמטק תל אביב (כי בירושלים אסור, קדוש מדי שם). על האומץ להביא אותו לארץ – ומהר – המפיצים כבר קיבלו תמורה, ועכשיו הם מקבלים גם דג זהב.
היה גם מאוד מפתיע ונחמד לגלות את 'הילדים של מחר' בארץ, שלושה חודשים לפני הקרנתו בארה"ב, ועוד כשהוא מקבל יחס של שובר קופות.

דג מלוח: את זה שהרבה סרטים, גם טובים, לא מגיעים להקרנות בארץ – אנחנו כבר יודעים. אבל מה אנחנו מקבלים במקומם? זה לא התחיל השנה, אבל השנה זה הפך למגפה אמיתית: מבול של סרטים זניחים, גרועים, שלא מעניינים אף אחד, סרטים שבכל מדינה מתוקנת יוצאים מקסימום לוידאו, ואצלנו מבזבזים אולמות יקרים. ראיתם את 'אדיסון'? או את 'איזה מין הורים', 'לבבות בודדים', 'אפקט הפרפר 2', 'החוזה', 'הכלה של החבר שלי' או 'המתנקש'? אם אף אחד מהסרטים האלה לא מזיז לכם את קצה הזרת – אתם לא לבד. ומהצד השני, בדג המלוח לסרט שהכי היה חסר בבתי הקולנוע בארץ השנה (ואולי עוד יגיע, לכו תדעו) – 'המבוך של פאן'. וגם 'The Descent','Inland Empire' ו'סורק אפלה'.

ז'אנרים וטרנדים
דג הזהב: זאת היתה שנה אדירה לסוכנים סמויים. ג'יימס בונד, שכבר התייאשתי מלקוות שייצא ממנו משהו טוב אי פעם, הגיע עם 'קזינו רויאל', אולי הסרט הטוב ביותר בסדרה, ובוודאי החריג ביותר. טום קרוז, מרוב הטום קרוזיות שלו, הצליח לגרום לכולם לשכוח ש'משימה בלתי אפשרית 3' היה סרט טוב עוד יותר. והיו גם מאט דיימון, לאונרדו דיקפריו ולהיפך ב'השתולים'. אף פעם לא היה כל כך כיף להיות סמוי.

דג מלוח: זה לא היה מפתיע. ראינו את זה מגיע. וזה עדיין היה כאוב. השנה יצאו יותר סרטי אנימציה באורך מלא מבכל שנה אחרת בהיסטוריה – וזאת היתה שנה נוראית לאנימציה. מוצר תעשייתי אחד אחרי השני עלו על המסכים, והחיות המדברות עלו לכולם על העצבים. אפילו שתי החברות בעלות המעמד האלוהי – פיקסאר ואארדמן – החליקו ויצרו סרטים ('מכוניות' ו'חיים בזרם') שהם, כאילו, בסדר. שלושה סרטים בודדים הצליחו לגרום לי להאמין שעוד יש תקווה לאנימציה: 'מעבר ליער', 'מפלצת של בית' ובעיקר 'תזיזו ת'רגליים'.

טריילרים
התחרות על פרס דג הזהב לטריילר הטוב של השנה היתה קשה. שלושת המתמודדים הראויים היו הטריילר הראשון של '300', הטריילר השני של '300', והטריילר השלישי של '300'. השלישי ניצח, אבל זה באמת היה צמוד. בפעם האחרונה שבה סרט הפך במחי-טריילר ממשהו שאף אחד לא שמע עליו לאחד הסרטים הנחשקים ביותר של השנה הבאה, זה היה 'עיר החטאים'. וצריך רק לקוות שבמקרה של '300', הסרט גם יעמוד בציפיות. אה, וגם הטריילר ל'אקס-מן 3' היה לא רע בכלל.

את הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה מקבל 'דומינו'. האמת, הוא היה טריילר די בסדר, חוץ מבעיה רצינית אחת: הוא ארוך מדי. 127 דקות זה קצת הרבה בשביל טריילר, אתם לא חושבים? היה אפשר כמעט לחשוב שלא מדובר בטריילר אלא בסרט ממש, אילו הוא לא היה ערוך באופן כל כך היסטרי, מבלבל וקופצני.

פוסטרים
דג הזהב לפוסטר הטוב של השנה: 'הבושם'. צל"ש מקבלים גם 'הצד שלו, הצד שלה', 'Tideland', 'Hard Candy' ו'נחשים על המטוס'.
הדג המלוח לפוסטר הגרוע של השנה: 'הדברים שמאחורי השמש'. בטח ראיתם את זה ברחובות: קוביה מכוערת של תמונות סתמיות, על רקע צהוב-שתן, עם אפקט פוטושופ זול של "תנופה". מה זה צריך להביע, ומי חשב שזה אסתטי?

הדג המלוח להחלטה העסקית הדבילית של השנה
תיקו. אני לא מצליח להחליט מה היה אידיוטי יותר: ההחלטה של ניו-ליין לוותר על פיטר ג'קסון, האיש שהפך את 'שר הטבעות' לפרוייקט הקולנועי המצליח ביותר בהיסטוריה, ולחפש במאי אחר ל'ההוביט' – או ההחלטה של כמה מפיצים בארץ להחרים מבקרי קולנוע שלא יסכימו לפרסם את הביקורות שלהם באיחור של שבוע, החלטה שלא הזיזה ל'שודדי הקאריביים', אבל הרגה כמה סרטים קטנים שהיו צריכים את הביקורות כדי שהציבור יידע על קיומם. יש סימנים לכך שבשנת 2007, אם תרצה אמה תומפסון, שני הרעיונות המפגרים האלה יבוטלו.

דג הזהב לשיר הטוב ביותר
הסרט האוסטרלי הקטן 'דג קטן' הוא כל כך נידח שהייתי צריך להחזיק את האינטרנט הפוך ולנער אותה היטב כדי למצוא את 'Flame Trees' בביצוע שרה בלסקו, התגלית המוזיקלית הכי יפה שמצאתי השנה בסרט. במקום השני: נחשים! על המטוס! זה היה השיר הכי טוב בעולם למשך 23 שעות בערך.

משחק
לפניכם הצהרה לא מפתיעה: סשה ברון כהן בתפקיד בוראט הוא ההופעה הכי מדהימה השנה של שחקן, והוא זוכה בדג הזהב לשחקן השנה. להצחיק – אפילו להצחיק מאוד – זה דבר אחד; אבל לאלתר יותר טוב מלואי ארמסטרונג ולגרום לקהל לשכוח שבכלל יש שחקן מתחת לשפם, זאת כבר גאונות. והכי מדהים: כשבוראט כמה לפמלה אנדרסון, או ננטש על ידי המפיק שלו, זה אשכרה עצוב ומעורר הזדהות. סאחתיקה, סאשה.

הדג המלוח לשחקן הגרוע של השנה הולך לרוברטו בניני על 'כשתראי נמר בשלג…'. פיגור שכלי זה לא חמוד.

שונות
דג הזהב לטאגליין המשכנע של השנה: "בבקשה, אתם באים לראות סרט שלי. אם הוא לא הצלחה, אני להיות יוצא להורג" – 'בוראט'.

דג הזהב לצילום הטוב ביותר: כיוון שאין לי מושג איך בדיוק עשו רבות מהסצינות ב'הילדים של מחר', אני לא בטוח ש"צילום" הוא המושג המתאים פה. אבל בהנחה שזה אכן צילום – אז כן, עמנואל לובצקי ראוי לפרס הזה יותר מכל אחד אחר. וגם 'העולם החדש', 'סיילנט היל' ו'ימים קפואים' לא רעים בכלל.

דג הזהב לסרט הכי מושמץ שלא בצדק: 'הפנתר הורוד'. תשמעו, אני לא אטען שהוא יצירת מופת. אבל הוא לא היה גרוע. הוא היה ממש מצחיק, והוא היה התפקיד הטוב ביותר של סטיב מרטין מאז אני לא יודע מתי. אז הוא לא פיטר סלרס, אז מה? גם אתם לא.

דג הזהב לסרט עם הכי הרבה זוחלים על כלי תחבורה אווירי: בפרס זוכה 'נחשים על המטוס'. עדיין לא המציאו שם לדבר הזה ש'נחשים על מטוס' היה השנה (תופעה תרבותית? בדיחת אינטרנט? סרט קאלט בלי הסרט?), אבל מה שבטוח, הסרט הזה – או יותר נכון, השם שלו – סיפק הרבה מאוד בידור אינטרנטי, הרבה לפני שהוא יצא. גם הסרט היה די בסדר, בייחוד הקטע עם הנחשים. על המטוס.

הדג המלוח לשום כלום של השנה: 'צופן דה וינצ'י'.

הדג המלוח לדבר שהכי חבל שעדיין אין בארץ: איימקס. כן, שוב איימקס. תלת ממד, אם אפשר. במקום קצת יותר קרוב מאילת. שוב ושוב אנחנו שומעים על כך שסרטים הוליוודיים יוצאים – ומצליחים – בגרסאות איימקס, לפעמים בתוספת של תלת ממד. אבל כל עוד אנחנו כאן שרים, והם שם, אנחנו יכולים רק לשמוע על זה. אני רוצה לראות את סצינת המטוס ב'סופרמן חוזר' בתלת ממד, לעזאזל! אני רוצה לראות את 'מפלצת של בית' בשלושה ממדים! אני רוצה את 'תזיזו ת'רגליים' בממש ממש גדול! טוב, אולי בקיץ אני אטוס לאמריקה.

הדג המלוח על מפעל חיים, עכשיו תעזוב אותנו כבר בשקט: וודי אלן. הוא נדנד השנה פעמיים, ב'נקודת מפגש' שהיה בעיקר משעמם, וב'סקופ' שהיה בעיקר לא מצחיק. יאללה, או שתתחיל להתאמץ או שתפסיק לעשות סרטים.

הדג המלוח לזלזול המדהים ביותר באינטליגנציה של הצופים: הנער התם אראגון בוהה בתימהון בעוד האבן הכחולה והיפה שלו מתחיל לנוע, לזוע, להיסדק, להתבקע, להישבר, עד שמתוכה יוצא, הפלא ופלא, גוזל דרקונים קטן! רק אז, נזכר אראגון להסביר, כי אולי לא הבנו: "זו לא אבן! זו ביצה!". מה אתה אומר, שרלוק.

הסרט הגרוע של השנה
לא חוכמה לעשות סרט גרוע. סרטים גרועים יש הרבה. 'אראגון', 'הסופר אקסית שלי', 'אפקט הרעם', 'רומנטיקה וסיגריות', 'מגדלי התאומים', 'אין כמו בבית', 'בקרוב יקרה לך משהו טוב', 'פליקס מסביב לעולם' – אל תתנו לעובדה שהם נאלצים להסתפק במועמדות לדג המלוח לסרט הגרוע של השנה, ולא לזכות בו, להטעות אתכם: כולם סרטים מחורבנים. אבל ממש. ובכל זאת, הדג המלוח מגיע לסרטים שלא סתם נעשו בחוסר כשרון, לא סתם חסרי השראה או מעצבנים, אלא כאלה שגרמו לי סבל של ממש בזמן הצפייה. המועמד הטבעי ביותר כאן הוא 'אפוקליפטו', אחד הסרטים הכי דוחים שראיתי אי פעם, ומי שעשה אותו (מל, זה אתה) צריך טיפול. העובדה שבכל זאת יש ב'אפוקליפטו' שחזור היסטורי מעניין וכמה סצינות מרשימות מצילה אותו מהפרס, ולכן הזוכה הוא 'כשתראי נמר בשלג…', הידוע גם כ'כשתראי את רוברטו בניני צורח כמו אידיוט במשך שעתיים ותרצי להביא לו מכות רק שיסתום כבר…'.

סרט השנה
לעזאזל, כל כך הרבה סרטים שעוד לא אמרתי עליהם מילה. 'השתולים' היה סרט אדיר. וגם 'תזיזו ת'רגליים'. וגם 'טיסה 93' ו'תודה שעישנתם'. אהבתי גם את 'מעבר ליער', 'בריק', 'הר ברוקבק', 'ג'ארהד', 'חיים בין השורות', 'מעבר לכל דמיון' ו'המדריך לחיים בכפר'. וגם את 'בוראט' – אחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי בקולנוע, כאילו, Ever. סשה ברון כהן הוא המונטי פייתון של ימינו, וכמו מונטי פייתון, בטח יצפו בו ויצחקו ממנו גם בעוד עשר שנים.
אבל דג זהב יש רק אחד, ובוראט כמעט השיג אותו, אבל לא. הזוכה בדג הזהב לסרט השנה הוא 'הילדים של מחר', ואני נרשם בזאת למועדון המעריצים של אלפונסו קוארון. אני מוכן להחליף מידע עליו תמורת מכתביות ופוסטרים של סמנתה פוקס. קוארון הזה, לא רק עשה את סרט 'הארי פוטר' הטוב ביותר עד היום (מה ששמעתם), עכשיו הוא עשה את סרט המדע הבדיוני הכי אמין, מותח ומפחיד בשנים האחרונות, והוא מצולם כמו שאף סרט לפניו לא מצולם. הסרט ירד מהאקרנים לפני שהספקתי לצפות בו בפעם השניה, אבל אני חושב שאני עוד אחרוש עליו בדי.וי.די.

בונוס ספיישל: דברים שגורמים לך לעשות "איו" – חמשת הרגעים הכי מטרידים, מזעזעים והאנטי-סקסיים של השנה:

5. מאות אנשים פושטים את בגדיהם ופוצחים באורגיה המונית ב'הבושם', שכנראה שבר את שיא העולם בכמות העירום בסרט, ובכל זאת מצליח להיות מאוד לא ארוטי.
4. הרגע שבו מתברר שלכל הפרים, הגברים, בעלי הקול העמוק, ב'בלגן בחווה' יש עטינים מתדלדלים. והם שותים חלב כל הזמן. ככל שחושבים על זה יותר, זה יותר מטריד.
3. לעיסה נמרצת של אשכי טפיר שבזה הרגע נתלשו מגופו, 'אפוקליפטו'.
2. "כוס אחותך הצולעת", או: בוראט ואזמט נאבקים בעירום.
1. הזה שבהתחלה בפה של עצמו. 'שורטבאס'.

ולסיום, כתמיד: 20 הדקות הכי טובות, הכי מלהיבות, הכי בום-טראח של השנה.

20. מגנטו לוקח גשר, 'אקס-מן 3'
19. ג'וני והירקות, 'שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת'
18. הטבעת נפלה, 'נקודת מפגש'
17. סצינת המוות של אוזי האופוסום, 'מעבר ליער'
16. וירטואוזיה ורבאלית, 'ונדטה'
15. בדיחות קרש, 'המדריך לחיים בכפר'
14. פגישה עם סוס בלילה בוער, 'ג'ארהד'
13. כמה זה כבר 100 הרוגים בשנה? אפשר לחשוב. 'תודה שעישנתם'
12. האמי מקבל קפאין והעולם עוצר את נשמתו, 'מעבר ליער'
11. הדקה האחרונה של 'The Descent'. אתם יודעים, סרט האימה המשובח ההוא שלא הוקרן בארץ בכלל.
10. איפה A11? הרגע הוא היה פה. 'טיסה 93'
9. קלייב אוון קונה קפה, סצינת הפתיחה של 'הילדים של מחר'.
8. בונד במרדף אחרי כדור הגומי האנושי, 'קזינו רויאל'
7. שנה חיכינו לרגע הזה: "נמאס לי מהמאדרפאקינג נחשים על המאדרפאקינג מטוס הזה!"
6. אתה רוצה לומר לי שהאיש שדחף לי אגרוף מגומי לתחת היה הומוסקסואל? 'בוראט'
5. מנוער או מעורבב? 'קזינו רויאל'
4. אוליב מנחמת את אחיה, 'מיס סאנשיין הקטנה'
3. פיליפ סימור הופמן סופר עד עשר, 'משימה בלתי אפשרית 3'
2. רגע של שקט באמצע הקרב במחנה הפליטים, 'הילדים של מחר'
1. חטיפה על ידי חייזרים, 'תזיזו ת'רגליים'.