אתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד אבל בכל זאת: הלילה ארוך ומלא ספויילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים וגם לכל משחקי הכס, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים או דרקונים. בכל מקרה, הנה רם.
פרק 1: יורשי הדרקון
אתחיל בשורה התחתונה: מבחינתי, הפרק הראשון של "בית הדרקון" מוצלח. בטווח של שעה וקצת הכרנו לא מעט נפשות פועלות, כאשר רובן מותירות רושם חיובי, למדנו על מאזן הכוחות בין כל אותם בלונדינים חורשי הזימה, ובנוסף להכל: דרקונים!
אמנם פחות דרקונים משקיוויתי אבל מי אני שאתלונן? גם שניים בלבד זה יותר דרקונים ממה שיש לסדרות אחרות להציע (ב-"גברת מייזל המופלאה" יש רק דרקון אחד. חובבנים). כך שבתור פרק פתיחה, "יורשי הדרקון" עושה עבודתו נאמנה.
אנחנו 172 שנים "לפני דאינריז טארגאריין" (תודה HBO אבל אני מעדיף לא להיזכר בשם הזה בדקה הראשונה), במה שאפשר לקרוא לו ה"פקס רומנה" של שושלת טארגאריין: שלום שנמשך עשרות שנים והוביל לכך שחיילים צעירים לא ראו מעודם מלחמה. מסכנים. על כן, מלבד ברית שנרקמת בערים החופשיות ופיראטים – בעיות שמעניינות רק את לורד קורליס ואלריון (סטיב טוסנייט) ואשר אני בטוח לא יהוו מטרד בחצר המלוכה בהמשך הסדרה מה פתאום – המועצה מתעניינת בדברים חשובים באמת, כמו האם אשתו של המלך (פאדי קונסידיין) תלד תכף בן זכר או אכזבה. כמו כן, ישנן הכנות לתקתק לקראת טורניר הפלה ברומח – כי בהיעדר מלחמות, נטפליקס ופוקימון גו, התושבים צריכים לשחרר קיטור איכשהו.
בין שני האירועים החופפים הללו אנו מתוודעים לחלק מהאנשים החשובים לעלילה, ובראשם הנסיכה ראינירה, בתו הבכורה של המלך והיחידה מביניהם שנושמת, ודיימון טארגאריין (מאט סמית') – אחיו הצעיר של המלך שמנהל עבורו את המשמר. בהיעדר צאצא זכר למלך, דיימון כרגע המועמד הטבעי לרשת את כס הברזל, אבל יש בעיה קטנה עם הבחור: לדיימון פרצוף שדורש סטירה ואופי תואם. דיימון הוא מעין ג'יימי לאניסטר פינת ג'ופרי של העונות הראשונות: בן אצולה מתנשא וזחוח שנהנה לערוף ראשים לפושעים זוטרים, וחושב שכס הברזל מגיע לו בגלל ייחוס. כמובן, אנחנו רק אחרי הפרק הראשון ואולי נגלה בהמשך כי בצעירותו הוא עבר טראומה כשפתח שקית של סנפרוסט או שבסתר הוא אוהב ללכת ליער ללטף חוטמנים, אבל בינתיים אני שופט אותו על פי הפרק הראשון ולא התפתחות תיאורטית עתידית.
אבל זה שדיימון לא דמות עגולה (בינתיים) זה לא אומר שאני לא נהנה לשנוא אותו. מאט סמית עושה יופי של עבודה בגילום הבן כלב והוא מבחינתי הבשורה של הפרק. יש לנו מישהו מגולם היטב שאפשר להתאגד סביב השנאה כלפיו, וזה יהפוך כל סצנה איתו לרכבת הרים רגשית בהתאם להאם הולך לו או מתפקשש לו.
מנגד, בעוד ש-"משחקי הכס", בעיקר בתחילת הדרך, הייתה מעורפלת סביב השאלה מי הדמות הראשית בה, כאן התשובה ברורה מהרגע הראשון: ראינירה. אמנם הדנ"א שלה הוא טארגאריין אבל הערכים שלה הם סטארק: היא צדיקה כמו ברבור ויודעת להבדיל בין טוב ורע. אלא שבניגוד לג'ון צנון ורבים מבני המשפחה מווינטרפל, לראינירה יש, נו, איך קוראים לזה? אה, נכון: אופי. בגלל כל אלה אני לגמרי בסדר איתה כנושאת הדגל של "בית הדרקון".
לצד דיימון וראינירה, יש דמות שלישית ומעניינת הרבה פחות: אליסנט הייטאור, הבסטי של ראינירה ובתו של יד המלך הסרסור שלה (כך גילתה לדאבונה). אליסנט נערה שקטה ומופנמת ובעלת אופי של פירורי ביסלי בצל, אבל כאשר בהמשך הסדרה היא תהפוך לאוליביה קוק (בסך הכל אחת השחקניות האהובות עלי) ייתכן שהדעה שלי עליה תשתנה. למעשה אני סומך על כך. ביקום "משחקי הכס" אלה הנחמדים, השקטים והמופנמים שצריך לחשוש מפניהם.
הבעיה העיקרית שלי עם הפרק הגיעה בסופה: האִזכור של "שיר של אש ושל קרח", החורף הארוך והמלחמה בעקבותיו. ביקום מקביל, הלסת שלי הייתה נשמטת באותו רגע: "הם מדברים על מה שיקרה במשחקי הכס, וואו!" אבל ביקום שלנו התגובה שלי הייתה "הם מדברים על מה שיקרה במשחקי הכס? ברצינות?". הגילוי לפיו המלכים בשושלת טארגאריין העבירו את הסוד לקראת "העתיד האפל שיגיע" יכול היה להיות נהדר… לולא אותו עתיד אפל היה בסך-הכל קרב שהתרחש בלילה אחד אי שם בצפון, ושהסתיים משום שאריה סטארק החביאה סכין. זה מגניב כמו לגלות שבני האינקה והמאיה חזו לפני מאות שנים את מלחמת האמו.
למרות זאת, אי אפשר שלא להעריך את היוצרים על כך שהם לא מטאטאים את "משחקי הכס" מתחת לשטיח, ואם היה ספק שהם כן עושים זאת, הספק נמחה כאשר נעימת הנושא המפורסמת התנגנה בקרדיטים. עכשיו, כן, ברור שאפשר לטעון כי מדובר בעצלנות; הרי מה הבעיה לכתוב נעימת נושא חדשה? ולמה אין לסדרה הזו פתיח נורמלי? אבל כשהפתיח הקודם שלך הוא "טאם טאם, טאם-טאם-טאם-טאם" המפורסם ייתכן והבינו היוצרים שאין בכלל טעם לנסות, ועדיף להפוך את נעימת הפתיחה הידועה של "משחקי הכס" גם לנעימת הנושא של כל הסדרות שייצאו בעקבותיה – בדומה לנעימת הנושא של מארוול או מלחמת הכוכבים; כי כל זיכיון שמכבד את עצמו זקוק למוזיקה שמזוהה איתו.
לכן עם מוזיקה טובה (הגם שממוחזרת), דמויות שאני רוצה לדעת מה יעלה בגורלן ואינטריגות פוליטיות מעניינות כמעט כמו בימים היפים (הבנּו שאתם חושבים שדיימון לא ראוי למלוך. קצת ניואנסים לא יזיקו), אני מכריז כי מבחינתי "בית הדרקון" התחילה ברגל ימין. זכרו, גם ל-"משחקי הכס" לקח זמן להתניע, ומבין שני פרקי הפתיחה, האחד של "בית הדרקון" נדיב יותר באירועים שהביאו אותי לנשוך את השפה התחתונה (לידה קיסרית זה בהחלט לא משהו שציפיתי לראות אבל הנה זה קרה).
אישית, אני מקווה שהסדרה תצא מאזור הנוחות של מעלה מלך ותבקר במקומות רחוקים (משמר הלילה בימיו היפים יותר נשמע כמו רעיון מעניין לחקור) ואקזוטיים (יש עוד יבשות בעולם הזה), ועד כמה שאני אוהב דרקונים, בכל זאת עסקינן בסדרת פנטזיה והייתי שמח לראות עוד אלמנטים שכאלה. אבל בינתיים מדובר בהתחלה טובה. מצאתי את עצמי מושקע שוב בְמה שקורה בווסטרוז, וזה כבר הישג אחד לפחות שהיא יכולה לזקוף לזכותה.
פרק 2: הנסיך הסורר
יודעים למה "בית הדרקון" זקוקה? הומור.
אמנם "קומדיה" זו לא הקונוטציה הראשונה שעולה כשאומרים "משחקי הכס" (וגם לא השנייה, השלישית או השמינית) אבל קל לשכוח שסדרת האֵם הייתה, לפרקים, מצחיקה מאוד – בין אם זה השיכור הנרגן רוברט באראתיאון, כל משפט שני שיצא לטיריון מהפה, כמעט כל החברים של ג'ון בחומה, הדיאלוגים בין ואריז וליטלפינגר, בין ואריז וטיריון, בין ג'יימי ובריאֵן, בין אריה סטארק וסנדור וכו' וכו' וכו'.
יודעים מי לא היו יכולים להצחיק אותנו גם אם היו מחליקים על בננה? דאינריז וג'ון, שני הגיבורים יוצאי שושלת טארגאריין. אז מה הנמשל? שמשפחת טארגאריין לא מצחיקה, זה מה. וחבל, משום שהרבה מהאנשים המצחיקים של "משחקי הכס" הם גם החבר'ה השנונים בה, אלה שבכל רגע נתון מסוגלים לשלוף את משפט המחץ הנכון ברגע הנכון; כי בלי הומור אין תחכום, ופועל יוצא שבלי כל זה אנו צופים, הלכה למעשה, בטלנובלה מאוד יקרה.
זו לא הדרך שלי לומר שלא אהבתי את הפרק השני של "בית הדרקון". תככים פוליטיים ודקירות בגב, בשביל זה אנחנו פה – והפרק סיפק את הסחורה. למרות זאת הייתי שמח ועליז לוּ את כל הדקירות בגב היו מלווים דיאלוגים שנונים – או לכל הפחות לא עבשים. זו כרגע לא בעיה עד-כדי-כך חמורה – כשזה מגיע לאחים ויסריז ודיימון, למשל, ניכר שהתסריטאים משתדלים לגרום להם לא להישמע כמו קרקר דל שומן. לפעמים הדבר גם מצליח.
אבל כמעט לאיש מהאנשים שסביבם אין, נכון לעכשיו (ואנחנו רק בפרק 2) שמץ תחכום; סר אוטו מסרסר את הבת שלו עם כריזמה של פקיד מס הכנסה ביום ראשון בבוקר; לורד קורליס ואלריון כועס על המלך כמו ילד קטן, והוא מוכן לספר זאת לכל מי שמוכן לשמוע כמה הוא עצובי ושאכלו לו ושתו לו; וזה לא שאשתו יותר מוצלחת; בפרק הקודם היא לא דיברה הרבה אז חשבתי שמדובר בדמות אינטליגנטית. אבל בשיחה שלה עם ראינירה היא אימצה מניירות של עקרת בית עשירה מבברלי הילס ושלפה משפטים שאני בטוח שיצאו מתוך "היפים והאמיצים".
גם הנסיכה ראינירה עצמה אמנם חצופה ומרדנית כלפי אבא שלה, אבל בסדרה בה הדמויות, גם אלה שמדברות בקלישאות, הן לא בדיוק שחור ולבן – ראינירה כל-כך בצד של הטובים שבמועצת הג'דיי רוצים להעניק לה מעמד של מאסטר.
ועוד לא הזכרתי את אליסנט: דמות כל-כך משעממת שהקומיקאי האהוב עליה הוא אדיר מילר והיא רוקדת בטיקטוק לשירים של אנה זק. כאשר ויסריז מודיע (באופן כל-כך לא מפתיע ודרמטי כפי שניסו לצייר) שהוא מעדיף להתחתן איתה ולא עם קרובת המשפחה שלו בת ה-12 (איזה מלך מוזר), תגובת ההלם של ראינירה הייתה כנראה פחות בגלל הבגידה של חברתהּ הטובה ויותר אכזבה מהטעם הגרוע של פאפא.
ללא ספק הרגע המעניין ביותר בפרק הוא הביקור בדרגונסטון שאמנם הסתיים בלא כלום, אך הוא הציג את דיימון לא כמורד אכזר אלא כילד שרוצה צומי – ואני אומר זאת לחיוב. בפרק הקודם התלוננתי שדיימון רשע חד-ממדי, אבל הפעם למדנו כי הוא טוען לכתר לא בעיוורון עם צמא לדם אלא שגם אחרי כל מה שעבר, עדיין יש לו נאמנות כלפי אחיו. אמנם הוא זומם בהמשך עם קורליס מהלך שאותו אפשר להגדיר כבגידה – אבל הוא לא מוכן היה לשמוע את קורליס מדבר סרה על ויסריז, ויש בזה משהו מקסים.
הסדרה עדיין טובה, מבחינתי. קורים בה דברים מעניינים, מעניינים מאוד אפילו, אבל הביצוע זקוק לשיוף. הפרומו לפרק הבא נראה מבטיח בגזרת הדרמה, אבל אני מודה שאין לי מושג כמה עוד אפשר לדלג בין אותם שלושה-ארבעה פרצופים לפני שחלאס. למעשה, כבר בפרק הנוכחי פלטתי אנחת ייאוש קלה בסצנה #56 עם ויסריז וראינירה. אני מתגעגע לימים הטובים בהם דמויות חשובות הופיעו לשתי סצנות וחצי במקרה הטוב.
מה שמחזיר אותנו לבעיה עליה דיברתי בהתחלה: עם כל כך הרבה טארגאריין וטארגאריין סוג ב' (ואלריון) מסביב, חסרות לסדרה דמויות שלא לוקחות ברצינות את עסקי הירושה, אלא רק מנסות לשרוד את ימי הביניים בלי שחפת או בזיזה – וזורקות בדיחה או שתיים על הדרך. הסדרה רצינית מדי, מה שהיה בסדר אם את החלקים הרציניים הייתה מלווה כתיבה שנונה. נו, אבל אנחנו רק בהתחלה. אולי זה ישתפר.
• מסתבר שלסדרה כן יש פתיח משלה – והוא נשמע, הממ, מאוד מוכר. אני עדיין עומד על כך שזה בסדר גמור שיש ליקום הקולנועי של ווסטרוז נעימת נושא שמזוהה איתו, וסוס מנצח לא מחליפים. אבל בואו נתעכב רגע על הפתיח עצמו, שמציג את המלכים של שושלת טארגאריין וקשר הדם ביניהם (באופן מילולי), כולל ההסתעפות של בני ואלריון, דיימון ולבסוף, ראינירה. המממ.
פרק 3: השני לשמו
בעודה מתעלמת מהבעיות החמורות שבוחשות להן מחוץ ליבשת, משפחת המלוכה לוקחת פסק זמן כדי לצוד איל, אולם בפועל כולם דנים בענייני ירושה ושידוכים פוטנציאליים ליורשי העצר. מה שכתבתי עכשיו הוא תיאור מדויק לא רק של הפרק השלישי של "בית הדרקון" אלא גם של פרק אמיתי לחלוטין של "הכתר" (מהעונה הרביעית, "מבחן בלמורל").
עכשיו, אני באמת מודה ל-HBO שסיפקה עבורי טעימה של אחת הסדרות האהובות עלי כחודשיים-שלושה לפני שובה לעונה נוספת, אך להבא בואו נשאיר את הדרמות הקטנוניות של אנשי אצולה עם מבטא בריטי לנטפליקס, בסדר? משפחת האצולה הבריטית האמיתית היא נטולת סמכות וכוח, ולה באמת אין שום דבר מעניין לעשות מלבד לשפוט אחרים ולצקצק בלשון.
משפחת טארגאריין, לעומת זאת, מחזיקה עשרה דרקונים ושולטת ביד רמה ביבשת, לכן מוזר לשמוע את השליט הגדול, מלך האנדאלים וראשוני האדם, הראשון לשמו שמחסל יותר יין מעקרת בית נואשת – מצוי בעיצומו של הסיטקום "אויש, בנות" בו הוא עושה שמיניות באוויר כדי להתחבב על הטינאייג'רית ראינירה. אם לא טינאייג'רית בגיל אז בהחלט באופי: היא בורחת ממחויבויות, נוטשת אירועים משפחתיים וחושבת שלהסתובב עם דם על הפרצוף זה מגניב. אתם יודעים, הדברים הרגילים (לפחות אנחנו יודעים שדאינריז לא הייתה הראשונה לעשות זאת אצלם). ראינירה אפילו מעדיפה לזעוף בפינה ולשמוע בריפיט את אותה מוזיקה. אם בפרק הבא לא נגלה שהיא עשתה קעקוע בסתר זו תהיה הפתעה.
עכשיו, אני אישית נהנה מדרמות קטנות שכאלה, אולם הדרמות הקטנות האלה אמורות להשפיע על עתיד הממלכה ועל חייהם של השד-יודע-כמה תושבים והסדרה, כרגע, לא מעבירה היטב את חשיבות המשפחה עבור כל הממלכות שתחתיה; "בית הדרקון" לא אמורה להיות כמו "הכתר" כי האנשים האלה באמת חשובים ומשפיעים (סליחה, אליזבת') או לפחות הם אמורים להיות. אך לא נבין את גודל ההשפעה שלהם כל עוד נקבל מהם עוד שיחות בסגנון "כפרה אני מנסה לעזור לך", "פפפף אתה לא מבין אותי. אף אחד לא מבין אותי". "זה לא נכון נשמה עיניים שלי", "אתה מעדיף את אח שלי!". " חיים שלי בלב אני נשבע באמא שלך שזה לא נכון". תקשיבו, "בית הדרקון", אתם מסוגלים ליותר מזה. באמת.
בינתיים, דיימון ונחש הים מנהלים מלחמה מול מאכיל הסרטנים (קראו שוב את המשפט ותגידו לי איך בלי קונטקסט זה לא נשמע כמו פרק של פאוור ריינג'רס?) ובזכותם אנו נזכרים שבכל זאת שמדובר באפוס פנטזיה. עכשיו, האם אני יכול להתלונן על התכנית המטומטמת שהיא לשלוח את דיימון לבדו למחנה האויב כדי להוציא את כולם מהמערות ולהרוג רבים מהם בכוחות עצמו ולהתקדם עשרות מטרים בין שלל האויבים בזמן שיורים עליו חצים לפני שהוא סוף סוף נפגע אבל לא באמת כי הוא קם וממשיך להילחם ולבסוף הורג את מאכיל הסרטנים? כן, אני בהחלט יכול. האם אני רוצה? לא, לא ממש.
דיימון, שימו לב, יעדיף לשלוח עצמו למשימת התאבדות לפני שהוא יפנה לטיפול פסיכולוגי. סליחה, לפני שהוא יקבל עזרה מאח שלו – ואם זה לא הדבר הכי דיימון שדיימון יכול לעשות, אני לא יודע מה כן. הוא מוכשר, לא צפוי, חמום מוח ובעל תסביך נחיתות; ברור שהוא יסכים לתכנית מטומטמת כל-כך, ואני בטוח שנחש הים והאחרים לא ציפו שהיא בכלל תעבוד. רק שבניגוד לדיימון (שהוא מטורלל אז מה אכפת לו?) להם אין מה להפסיד. במקרה הכי גרוע, הטארגאריין הכי פחות חביב בממלכה יחטוף סרטן. מילולית.
המופרכות שבעניין עובדת כשזה נוגע לדיימון, ואני לא יכול לחכות ולראות כיצד התרגיל על החוף יתפתח בגזרה שבינו ובין אחיו בפרק הבא (הפרומו מבטיח הרבה דרמה, אבל גם הפרומו לפרק הנוכחי הבטיח אותו דבר ותראו מה קיבלנו). כן, למרות הכל הסדרה שומרת על הסקרנות שלי. אבל כדי לא לאבד אותנו בהמשך היא מוכרחה לשייף את הכתיבה ולהציג דמויות שאינן המלך וסביבתו הקרובה (ובעדיפות כאלה שאינן משתייכות לאצולה).
- אני מנסה לחשוב מה האלגוריה שניסו להעביר לנו עם האיל שהמלך ויסריז לא הצליח להרוג בפעם הראשונה אבל כן בפעם השנייה. הסמל של בית באראתיאון הוא איל, לכן הנחתי כי נראה הקבלה למרד של רוברט – אתם יודעים, מלך טארגאריין שלא מצליח להרוג את הבאראתיאון. אבל ויסריז לבסוף כן הצליח, ותכלס זו תהיה אלגוריה זולה אפילו במונחי הסדרה הזו. אולי זה הפשטה למלחמה המדממת שויסריז לא הצליח לנהל בעצמו? רמז לשתי הבחירות הבעייתיות ליורש/ת עצר שיובילו להרבה דם? או שהוא סתם צייד גרוע ואני קורא עמוק מדי?
- פחות פילטר צהוב, בחייאת. מה הקטע, אנחנו במקסיקו?
פרק 4: מלך הים הצר
אתם יודעים, כאשר השיחה בין ויסריז לראינירה בשבוע שעבר הסתיימה בהבנה מצד המלך שהוא צריך לתת לראינירה עצמה לבחור את השידוך שלה – הנחתי שהוא משחרר את החבל, כמו שאבא טוב צריך לעשות. לכן אתם יכולים לדמיין את האכזבה כשגיליתי שהכוונה הייתה לארגן לה מסע חוצה יבשת בו ראינירה תבחר חתן מבין שלל המחזרים-הלורדים שבאים לפתחה. זו לא קידמה, ויסריז. זה ללכת במעגלים.
אף לא לורד אחד הותיר רושם על ראינירה שלנו, אם כי מודה שעודדתי את הילדוֹן ההוא; ואני באמת לא מבין כיצד ראינירה יכולה לגחך על עצם הרעיון של חתונה עם ילד בן 12 כשבהמשך אותו פרק היא מוכנה לבתק בתוליה עם דוֹד בן שלושים פלוס.
אותו דוֹד, דיימון, חוזר למעלה מלך אחרי שעשה ג'ון וויק מודל ימי הביניים – והוא לא מבזבז זמן ומתחיל לזמום מזימות בעודו חובש את הכתר הכי לא נוכח בעולם (מצד שני, ויסריז יושב על כס המלכות הכי לא נוח בעולם, אז מי אנחנו שנשפוט?). בהמשך מוציא דיימון את האחיינית שלו לטיול בשעת לילה מאוחרת. סליחה, "בשעת הינשוף" (תזכירו לי לאמץ את המונח) ואנחנו מכירים את עיר הבירה מנקודת מבט שלא ראינו עד עכשיו – היכן שהאספסוף בוזז, מגדף ומזיין ללא הרף.
והרשו לי להתעכב שניה על הנקודה הבאה, אבל בעולם בו אנשים מאבדים את הראש משום שגנבו כיכר לחם, איך בדיוק קבוצת שחקנים מעלה הצגה שלועגת – במוצהר – לבית המלוכה (וכנראה עושה זאת מדי לילה אחרת הנוכחות של דיימון וראינירה היא צירוף מקרים מדהים), בעיר הבירה של בית המלוכה, ועוד היכן שאבירים של בית המלוכה מסתובבים חופשי – וכולם יוצאים מזה כאילו כלום?
למרות זאת מרענן לראות צדדים אחרים של העולם הזה, בטח בסדרה כמו זו שמתרחשת, ברובה הגדול, בין אותם חמישה חדרים ארורים בארמון. ובכלל, עד שסוף סוף ראינירה יצאה למסע ברחבי ווסטרוז – מדוע קוטעים לנו אותו אחרי חמש הדקות הראשונות? היה הורג אותם להראות עוד ווסטרוז חלילה? אני מחבב את "בית הדרקון" אבל אני מרגיש רצון עז להקיא ממעלה מלך וממשפחת טארגאריין.
אם כי יש אור בקצה המנהרה: הפרק הביא מספר דמויות לנקודת התנגשות שגרמה לחלקן לעזוב את הבירה – דיימון גורש, לורד אוטו פוטר ויש חתונה לארגן לראינירה וסיכוי לא רע שהיא תתקיים במגרש הביתי של הואלריונים כדי לפייס אותם. התקדמות האירועים המהירה הזו מפתיעה, לא ציפיתי שויסריז יבין את טיבו האמיתי של אוטו מהר כל-כך (מהר במונחים שלנו, הצופים. במונחי הסדרה זה לקח לו כמה שנים טובות) ואני מופתע שראינירה הסכימה לשידוך עם ואלריון הצעיר, אם כי לא נראה שנותרה לה ברירה.
מוזר היה לראות את ראינירה, שעד כה עשתה מה שבא לה ללא כבוד למסורת ולגינוני מלכוּת – מגמגמת שקרים וחצאֵי אמיתות על-מנת לא להסתבך בצרות. פעמים רבות אני שוכח שלמרות הכל מדובר בנערה, ובני נוער לא פועלים בהיגיון. חמור מכך: הם נסחפים אחר הורמונים. דיימון מוציא את ראינירה לדייט באזור מסוכן ורווי מין, אוחז בה כאילו עוד שניה הוא קורא לה "בייבי" ורוקד איתה ריקוד מושחת… ואז הוא עוצר לפני שמשהו אמיתי קורה כי דיימון, כאמור, זומם מזימות; אבל ראינירה, במְקום לסיים את הלילה חרמנית ומתוסכלת, שבה לארמון וממשיכה את מה שהתחילה – רק עם שומר צעיר ואקזוטי במְקום עם דוד שלה (גם אם הדוד הזה הוא מאט סמית'). השטות הזו פתחה קופת שרצים שהסתיימה בסטטוס קוו חדש: ויסריז צבר לעצמו אויבים חדשים (כי לא אוטו ולא דיימון ישבו בחיבוק ידיים, זה בטוח) בעוד בית ואלריון – שבכלל לא נכח בפרק – צבר כוח גדול.
רק ארבעה פרקים מאחורינו (אפילו לא מחצית עונה) ואני חייב להודות שקצב ההתרחשויות מתיש אותי. למה הסדרה רצה כאילו היא ממהרת לקו הסיום? זה עצוב בהתחשב במילי אלקוק הנהדרת; נותרו לנו שני פרקים בלבד בכיכובה כראינירה. בסדרה אחרת שהייתה לוקחת את הזמן היינו זוכים להיות איתה לפחות עונה מלאה, ואולי מכירים קצת יותר מוסטרוז כדי שיהיה אכפת לנו מי ישלוט עליה. אבל, כפי שראינירה למדה על בשרה, לא תמיד מקבלים מה שרוצים.
פרק 5: אנו מאירים את הדרך
"חשבון חשמל באוגוסט", "שלום מדברים מקבר רחל" ו-"מיקומך בתור: 196" הם בין צירופי המילים הבודדים שמפחידים יותר מאשר "חתונה בווסטרוז". מהרגע בו הנסיכה ראינירה הסכימה להתחתן עם בן-דודה מדרגה שניה (איפוק במונחים טארגאריינים) היה ברור שזה יסתיים בצורה מדממת. אלא שבניגוד לטבח של בני משפחת סטארק או ההרעלה המפתיעה של ג'ופרי – שניהם אירועים מכוננים – הפעם אני מנסה לשבור את הראש ולהבין מה לכל השדים קרה והאם זה באמת מעניין? בואו נחזור אחורה וננסה להבין את השתלשלות העניינים (האידיוטית) שקרתה פה.
לאריס סטרונג לוחש באוזני המלכה אליסנט "שמועות ששמע" והוא עושה זאת באופן כה בוטה שלא הייתי בטוח אם אני רואה פרק של "בית הדרקון" או פרודיה של SNL. חבל שליטלפינגר עדיין לא נולד, הוא יכול היה ללמד איך מסכסכים בלי שזה יראה כמו סכסוך. המלכה, בתורה, מזמנת אליה את קוֹל כדי לנסות להבין ממנו מה הוא יודע אודות ראינירה ודיימון. אבל מה בעצם הוא אמור לדעת? המרגלים של אביה לא דיווחו שדיימון וראינירה ביקרו בבית בושת יחד עם שומר הראש. עצם ההנחה שקוֹל יְדע משהו היא אבסורד, והעידון הפוליטי של "משחקי הכס" הוחלף באי-הבנה מקומדיה של לסלי נילסן.
התשאול המגוחך של קוֹל מגיע מעט אחרי שהילדון הציע לראינירה לברוח ולהתחתן עמו והיא סירבה, ונשאלת פה השאלה מה ראינירה רוצה מאיתנו? מאז הפרק הראשון ראינירה מביעה סלידה מגינוני מלכות. לדבריה, כל מה שהיא חפצה בו זה לרכב על דרקונים ולאכול עוגה. והנה נולד לה אח עם בולבולון, ואם ראינירה הייתה חפצה בחיים חופשיים היא יכלה לוותר על ההבטחה שקיבלה לכתר ואף אחד לא היה מניד עפעף (וכנראה שגם היו מריעים לה); וכעת קוֹל מציע לה חיים חדשים ורחוקים מהדרמה של מעלה מלך וראינירה לא שוקלת את העניין ולוּ לרגע. אולי אני מדמיין אבל אני די בטוח שהיא גם התאפקה לא לצחוק לו בפרצוף. האמת המרה היא שראינירה אולי אוהבת להתלונן על האחריות שנפלה על כתפיה אבל בתכלס היא רוצה לשבת על כס הברזל לא פחות מדיימון. וקוֹל מבין שהוא נוצל והוא לא אוהב את זה.
בואכה החתונה שהאינטרנט כבר נתן לה שם: החתונה הירוקה (לאף אחד לא באמת אכפת שזו לא הייתה חתונה אלא חגיגה מקדימה). נאום הפתיחה של ויסריז נעצר באמצע כי – הלם – אשתו נכנסה להיכל, והיא לובשת ירוק (!) שזה סימן לא טוב כפי ששני ניצבים מסבירים לנו. אליסנט כועסת. היא כועסת שאבא שלה פוטר, היא כועסת שראינירה שיקרה והיא כועסת שעתיד ילדיה בסכנה בגלל מלחמת ירושה שעדיין לא פרצה (סר אוטו הייטאוור, כפרה, אם לא רצית שהשושלת שלך תהיה בסכנה אז אולי לא היית צריך לסרסר את הבת שלך). אליסנט הפכה במחי פרק בודד מכלי משחק לשחקנית בעצמה, ולמרות הנסיבות האידיוטיות אני בעד אליסנט החדשה והכועסת.
ועוד לא דיברתי על חתן השמחה, לאנור ואלריון, שמנפץ את הסטיגמה ומוכיח שגם גייז יכולים להיות משעממים וחסרי אופי. נו, לפחות הוא לא דביל כמו המאהב שלו. בשיא חגיגת הנישואין הדביל ניגש לקול (אחרי שניחש, השד-יודע-איך, שהוא המאהב של ראינירה – על אף שתכלס דיימון אמור להיות הניחוש הראשון של כולם) ואומר לו, פחות או יותר, "אם אתה תשתוק אז גם אני אשתוק" [קריצה] [קריצה] – מבלי שקוֹל מלכתחילה ידע משהו על השניים. מדובר באיום המרומז המיותר בהיסטוריה.
וכך אנו מוצאים עצמנו בעיצומו של אירוע משפחתי בו כולם זועפים וכועסים (כמו האירועים המשפחתיים אצלי) ואין פלא שזה נגמר בדם (כמו האירועים המשפחתיים אצלי). אבל כיצד השיחה המיותרת בין קול והמאהב (שקוראים לו ג'ופרי, חיחי) הובילה לכך שדקות ספורות לאחר-מכן קול העניק לג'ופרי את הטיפול הקוסמטי שעבר אובּרין מרטל? יהיה מוזר לגלות שלא אירע שום דבר משמעותי בין השיחה לרגע הרצח (ההתלחששות של פאפא ומאמא ואלריון רומזת שאכן אמרו לקול עוד כמה דברים).
מיד לאחר מכן, טקס החתונה מתרחש על רקע מותה של דמות שהכרנו באותו הפרק, וקשה להאמין שהחתונה הירוקה תיזכר בעתיד כחתורצח (חתונה+רצח) מעניין במיוחד. קול מנסה לבצע ספוקו ואליסנט עוצרת אותו כי הבחורצ'יק הוא קלף המיקוח שלה; ראינירה נישאת ו… זהו, סיימנו את החלק הזה של הסדרה עם שתי שחקניות ראשיות שעמן בילינו את חמשת השבועות האחרונים.
בפרק הבא (הנה פרומו) הסדרה מזנקת קדימה בזמן ופרצופים חדשים עתידים לעטר את המסך. לא אמהר לשפוט את הצוות החדש, אבל כבר עתה אני מתגעגע למילי אלקוק כראינירה. לגבי הסדרה עצמה, אני פחות אופטימי ש"בית הדרקון" תהיה כתובה טוב כמו "משחקי הכס" בימיה הטובים (כי אם ככה הסדרה כותבת פרקי חתונה אז באמת שאין תקווה) אבל אולי נזכה לטלנובלה יקרה עם דרקונים וגם זה בסדר, בהנחה שנראה יותר דרקונים – כי כרגע יש מחסור חמור מהם.
פרק 6: הנסיכה והמלכה
איך שראיתי כי מיגל ספוצ'ניק על כס הבמאי ידעתי שמחכה לנו הפעם חוויה ויזואלית יוצאת דופן, ובגזרה הזו פרק 6 של "בית הדרקון" לא מאכזב: פתחנו את שעת הטלוויזיה הזו עם שני וואן שוטים (אשר יכלו בקלות להיות וואן שוט אחד, לא יודע למה הם התעצלו ככה) ובהם ראינירה – כעת 10 שנים מבוגרת יותר ונראית כמו אמה דארסי – יולדת את בנה השלישי, ולבקשת המלכה (שנראית כעת כמו אוליביה קוק כפרה עליה) היא מביאה אותו עד לזרועותיה, על אף שלפני דקה יצאו מראינירה תינוק ושליה. כפי שכמות מאוד גדולה של דמויות טורחת לספר לנו במהלך הפרק במגוון רחב של דרכים (מלבד שירה וריקוד): גם הילד הזה של ראינירה לא בדיוק דומה לאבא שלו. אני מכיר נד סטארק אחד שערפו לו את הראש כשהוא רק העלה סוגיה דומה, אבל נראה ששושלת המלוכה הטארגריאנית מתירנית עם שמועות הרות גורל.
אם חשבתי כי הקפיצה בזמן תעשה חסד עם גזרת הכתיבה, הייתי תמים כמו אאימונד שחושב שהוא מקבל דרקון משלו, וזאת כי הסדרה עדיין דוגלת בשיטת דיבורים על פני ניואנסים ואז דיבורים נוספים ולקינוח עוד דיבורים. אליסנט חוששת מהיום בו ראינירה תהיה מלכה? מדוע שנדע זאת מהקונטקסט והבעות הפנים כאשר היא יכולה פשוט לספר זאת ישירות לילד המאונן שלה (אני מקווה שזה לא אותו חלון ממנו טומן באראתיאון יקפוץ בעוד 170 שנה, כי זה אומר שהוא נפל ישירות על פליטת הזרע של אאיגון); דיימון מבזבז את חייו ולא מממש את הפוטנציאל שלו? מדוע שנתעכב על שגרת יומו ונלמד לעומק את אשר עובר עליו כאשר אפשר לתת לאשתו לומר לו בפרצוף מה היא חושבת? קוֹל כועס על ראינירה (עשור אחרי. כפרה, תשחרר)? יאללה נו בואו ניתן לו לגדף כמו בן 8 בצ'ט של פורטנייט.
אלא שכל אלה מתגמדים לעומת לאריס סטרונג. שמעו, ראינו כמה נבלים מצוינים בוסטרוז בעבר – ולאריס לא אחד מהם. במחי פרק בודד הפך האיש מסכסכן לאחד שמקריב את המשפחה שלו עבור תועלת אישית, וזאת בלי הכנה מראש או אפילו אינטראקציה קצרה בינו ובין שאר בני משפחתו כדי שלפחות נהיה המומים מכך שהוא זומם את מותם. הוא אמנם הרג את אביו ואחיו אבל האם הם התאכזרו אליו ולכן לא הייתה לו בעיה לעשות מה שעשה? או להפך, אולי הם אהבו אותו – מה שהופך אותו לחולה נפש אמיתי? כעת לעולם לא נדע. לאריס, נכון לעכשיו, הוא סתם איש רע שעושה דברים רעים בלי סיבה (וככל הנראה יודע להשתלט מרחוק על חיות כמו בראן סטארק, מה שמסביר את כל העכברושים במעלה מלך ואיך הוא יודע כל-כך הרבה סודות).
אם כבר היעדר אינטראקציה, ראינירה עוזבת את עיר הבירה (מהלך מטומטם מהיבט אסטרטגי אבל שיהיה, כבר לא אכפת לי) מבלי שקיבלנו ולוּ סצנה משותפת אחת עמה ועם אח שלה אאיגון (בגרסה בה הוא לא בחיתולים). הרי, למרות הכל, שניהם אחים מאותו אבא ושניהם גדלו באותה חצר מלוכה, זה לצד זה, במשך לא מעט שנים. סדרה טובה הייתה מנצלת כל הזדמנות לבנות פה מערכת יחסים מורכבת על רקע ענייני הירושה ואליסנט (עבורו היא אמא, עבורה היא האויב) – כך שבעתיד, כשהחרא יפגע במאוורר, נחוש בטרגדיה היוונית; אלא שהרכבת עזבה את התחנה ואין לי אלא להצר על כך.
בפרק הבא ראינירה (אלא אם יהיו הפתעות, וזו לא סדרה בה יש הרבה כאלה) עוברת לדרגונסטון, ואם לשפוט על פי הפרקים הקודמים ובעיקר הפרק הנוכחי: לא נראה הרבה דרגונסטון מלבד כמה קירות. על אף ש-"בית הדרקון" סוף סוף לקחה אותנו השבוע למקומות רחוקים ממעלה מלך – פנטוס והארנהאל, את עיקר זמננו בילינו, שוב, בתוך מצודות אפרוריות. "בית הדרקון", צר לי לומר זאת, משעממת בגזרת הלוקיישנים ואין בה את ההשקעה של קודמתה שצולמה על פני מספר יבשות וטרחה לבנות עולם עשיר. אם "משחקי הכס" הייתה בנויה כמו "בית הדרקון" היינו לומדים להאמין שוסטרוז היא בעיקר חדרים בתוך מצודות.
הייתכן שכל הדרקונים האלה אוכלים את התקציב? כי אם כן אז תוותרו עליהם, באמת, אין לי בעיה. עד כמה שהסצנה בה דיימון וליינה מתחרים ביניהם באוויר הייתה יפה, יכולתי להסתדר גם בלי.
טוב, נו. עוד ארבעה פרקים לפנינו ואני לא רואה את "בית הדרקון" מגיעה לגדולות אלא, במקרה הטוב, מספקת בידור סביר כמו "משחקי הכס" בעונתה האחרונה. זה עדיף מכלום, וזו עדיין טלוויזיה מהסוג שכמעט ולא רואים על המסך; אבל אי אפשר להכחיש שאני מאוכזב.
פרק 7: דריפטמארק
יש הרבה מה לכתוב אודות פרק 7 של "דרקונים ונהנים" אבל אתעכב על עניין מינורי. כאשר "משחקי הכס" התחילה, מרבית גיבוריה היו ילדים (זה היה נכון בסדרת הטלוויזיה ונכון כפליים בספרים) – ילדים שבעל כורחם נאלצו להילחם מלחמות של מבוגרים. העובדה שהסדרה ההיא הכילה כל-כך הרבה זאטוטים בתפקידים ראשיים לא רק ששמרה על מידה של תמימות, אלא זעזעה אותנו הצופים כאשר קרו להם דברים מחרידים; זה דבר אחד כשעורפים לגיבור הסדרה את הראש, ודבר אחר לחלוטין כשזה קורה מול בתו בת ה-11.
ייתכן וזו הסיבה שחיבבתי את הריב הכאוטי בין הילדים: תחושת הנוסטלגיה. "בית הדרקון" התמקדה בעיקר בחבר'ה מבוגרים, ורובם – סליחה, אני מתקן – כולם, חרא של בני-אדם ברמה זו או אחרת. אבל הילדים? מה הם אשמים? הם ילדים. הם רק רוצים לשחק – בין עם חרקים, עם דרקונים או לאונן מחוץ לחלון (אין, הם כאלה תמימים) מבלי שילחשו להם באוזן שטויות על חשיבות השושלת והסדרי נישואין בתוך המשפחה. נכון, אחד איבד עין בתגרה וכמעט ופרצה מלחמה – אבל יש פה משהו מקסים שהזכיר לי ימים יפים יותר.
ואני מודה למיגל ספוצ'ניק שהקדיש דקות ארוכות לא רק להם, אלא גם לאאימונד הקטן שמנסה – ומצליח – להשתלט על וייגאר, הדרקונית הגדולה בוסטרוז וככל הנראה החיה הגדולה ביותר בפלנטה. ידענו שהיא גדולה, אמרו לנו את זה בתחילת העונה, אבל הפעם ראינו בעצמנו עד כמה והתוצאה מפעימה כפי שהיא מחרידה. לרגעים אחדים אאימונד היה הדמות האהובה עלי בסדרה, הרבה מכך בזכות התעוזה שלו, עד שגילינו (דקות אחר-כך) שגם הוא עצמו חרא לא קטן; אבל הילד עבר מסכת התעללות אז ננסה לסלוח לו.
לגבי שאר הפרק אין לי מחשבות חיוביות במיוחד. אנשים זוממים וזוממים שוב ואז זוממים עוד קצת. היחיד שזומם הכי פחות, למרבה ההפתעה, הוא דיימון שנראה כמי שנהנה מהעימות בין אליסנט וראינירה. למעשה, אני מופתע שדיימון לא הוציא פופקורן. אמנם אהבתי לראות כיצד כולם מורידים כפפות ושולפים סכינים (תרתי משמע) אך הבוטות בה כל העולם ואחותו מדברים על פרשת הממזרות של ילדיה של ראינירה היא, סליחה על הביטוי הקרינג'י: קרינג'ית. כולם הרי יודעים, אפילו ויסריז לא מסוגל להשלות את עצמו. ובכל זאת, רק כי למלך לא נעימי והוא רוצה שהמשפחה תשיר קומביה – אז לריב בקולי קולות זו מירב הדרמה שאנחנו מקבלים. בעולם בו נערפו ראשים על הרבה פחות, "בית הדרקון" הולכת כבר שני פרקים על גחלים לוהטות מבלי שנרגיש את הכאב.
הפסקתי לספור את כמות הפעמים שהסדרה שינתה את הסטטוס קוו, כי מסתבר ששום דבר דרמטי שקורה פה לא באמת משנה; ראינירה עזבה את מעלה מלך בפרק שעבר בסערה והנה כלום זמן לאחר מכן המשפחה המורחבת שוב מתמנגלת יחדיו, מבלי שהשלכות העזיבה שלה בכלל יוזכרו (והייתה להם הזדמנות לתקן את העדר התקשורת בין ראינירה לאייגון אבל למה שחלילה הם יעשו משהו הגיוני). האם הנישואין של ראינירה ודיימון יחזיקו בכלל מעמד או שבתחילת הפרק הבא הם ישכרו עורכי דין ויגישו תביעות לפירוק שיתוף ("אתה מקבל את דרגונסטון אבל כל ביצי הדרקון שלי", "סבבה אבל בתנאי להפחתה במזונות")? בסדרה בה כל פרק מרגיש כמו סוף עונה, אין כמעט משמעות למָהלכים משמעותיים בעלילה.
באתי מוכן ומזומן לקרוע לגזרים את סצנת הרצח המזויפת של ליינור ואלריון (גופה שאי אפשר לזהות? באמת, "בית הדרקון"? אנחנו לא בסדרה של שונדה ריימס) אבל עד שדמות כלשהי זוכה בשעה טובה לסוף טוב, מי אני שאהרוס את החגיגה? תהנה לך ליינור בחייך החדשים ונטולי הדאגות מעבר לים, ומקווה שלא נראה שוב אותך ואת כריזמת החרדון שלך.
אני רק תוהה, אם כל בני האצולה טרחו להתכנס עבור הלוויה של ליינה – האם הם יצטרכו לעשות זאת שוב למען ליינור? לא נעים. זה כמו לבוא פעמיים בשבוע אחד לאירוע משפחתי של אותה משפחה. פדיחות.
מכאן והלאה כנראה שצפויות לנו אכזבות נוספות וסצנות יפות של דרקונים. עם זאת, ראוי לציין כי "דריפטמארק" מהווה את הפרק האחרון של מיגל ספוצ'ניק ביקום וסטרוז, לפחות בעתיד הנראה לעין. בימי "משחקי הכס" הוא היה הבמאי שאותו שמרו עבור הפרקים החשובים והקולנועיים ביותר. כל פרק שהוא ביים הותיר אחריו, לכל הפחות, חוויה ויזואלית יוצאת דופן. אלא שב-"בית הדרקון" לא יצא לו לביים פרקים כאלה כי, ובכן, אין ממש מלחמות בסביבה; אבל סצנת הרכיבה המדהימה של אאימונד על וייגאר היא מכתב פרידה הולם עבור הבמאי המוכשר. אני רק מקווה שספוצ'ניק השאיר אחריו יורשים מוכשרים כמעט כמוהו (ובתקווה כאלה שאוהבים סצנות עם תאורה) כי בלי פרקים יפים ויזואלית, מה נותר לסדרה הזו להציע?
פרק 8: אדון הגאות והשפל
יש לי ביקורת על "בית הדרקון" (ועל זה תכף) אבל דבר אחד מימיה העליזים של "משחקי הכס" היא משמרת היטב: מופעים בלתי נשכחים של אדם אחד. בין אם זו דאינריז שמשיגה צבא במחי קריאת "דראקאריז", טיריון שעומד למשפט או ג'יימי במונולוג משתפך על חייו – "משחקי הכס" ידעה לספק רגעים יוצאי דופן שלא היו נוגעים בנו כפי שנגעו לולא השחקנים מאחוריהם. ו"בית הדרקון", חרף מגרעותיה (תכף, סבלנות), נושאת את הלפיד ומספקת גם היא תצוגות משחק פנומנליות מצד המעורבים בה. אולם אדם אחד ניצב זקוף מעליהם, המלך הבלתי מעורער, פאדי קונסידיין.
מודה, ויסריז טארגאריין לא הותיר עלי רושם כאשר רק פגשנו אותו, בעיקר כי הוא היה מלך למל"ם – נטול שאיפות גדולות או כל רצון לצאת למלחמה. וייב של ראש ועד בית שרוצה שכולם ישלמו בזמן ויתלוננו כמה שפחות. אולם ככל שהסדרה המשיכה פגשנו דמות חדורת מטרה: למנוע משלום הבית להתפורר, משום שמשמעותהּ של מריבה בין בני מלוכה אגוצנטריים בעלי שגעון גדלות ודרקונים היא אוי ואבוי לווסטרוז. הוא אמנם עשה טעויות במהלך הדרך (להינשא לבסטי של הבת / יורשת העצר שלך זה בהחלט לא הרעיון החכם ביותר) אבל בסדרה כמו זו שמְלֵאה באנשים שאין לי כלפיהם ולוּ שמץ אמפתיה, ויסריז התגלה כקרן שמש בים של חרא.
ולמרות זאת, למל"ם היה ולמל"ם נשאר – עד הרגע בו הוא נכנס בשארית כוחותיו אל ההיכל וצעד אל כס הברזל כמו המלך שהוא. כן, אחד מרגעי הטלוויזיה של השנה הוא אדם זקן צועד אל כיסא. והיה זה פאדי קונסידיין שעשה זאת עם נחישות של אב דואג ועם קלאס של מלך. שירת הברבור של ויסריז טארגאריין תיחקק לעד כאחד מהרגעים הגדולים שידעו הסדרה הזו וקודמתה, ועל זה, באמת, שאפו. אני מסיר את הכובע.
חבל ששאר הפרק לא משהו.
אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר אמרתי בעבר: בפעם המי-יודע-כמה המשפחה המורחבת מוצאת סיבה להתאחד, מה שיכול היה לרגש אם מתישהו גם היינו רואים את האנשים האלה בנפרד אחד מהשני. "בית הדרקון" אמנם מספרת לנו שקפצנו שוב בזמן, הפעם שש שנים קדימה, אלא שאשמח מתישהו לחוש את קפיצות הזמן האלה; אם הסדרה רוצה שאתעניין באנשים האלה כדאי שנבלה איתם לא רק במסגרת חתונות, לוויות ודיוני ירושה של טירות. אתם יודעים: לראות במו עינינו את מערכת הנישואים הרעועה של אייגון והלנה (יש לי תחושה שזה קשור בעובדה שהם אחים) ולא דרך פליטות פה; או להיות חלק בשיחה, אינטראקציה, משהו, בין ראינירה ובין אייגון.
לא שכחתי ולא, לא ארד מזה. שוב הייתה לסדרה הזדמנות ושוב היא לא נוצלה. שני האחים האלה עתידים להילחם אחד בשני (כך נראה) על השלטון ביבשת, ובינתיים לא רק שהם לא החליפו מילה, אני בספק אם הם החליפו מבט. הם בכלל מודעים אחד לקיומו של השני? כי זה לא נראה ככה.
אני מוכרח לזרוק מילה טובה לאליסנט: על אף שכיווצתי אגרוף והייתי משוכנע שזה ייגמר אחרת, היא לא הרגה את המשרתת המסכנה שאייגון אנס (ואולי הכניס להריון) אלא נתנה לה כסף ותה היום שאחרי. וכאשר סצנה בה דמות ראשית לא הורגת דמות חפה מפשע מוציאה ממני אנחת רווחה, זה מעיד על הסדרה ועל היעדר הדמויות בה שניתן להריע להן. דווקא את אאימונד חיבבתי עד לאחרונה, וגם כשהוא פתח בריב בפרק הקודם הנחתי שהוא הוציא תסכול שהצטבר אצלו במשך שנים; אבל כעת הילד החמוד הפך משום מה לבריון 1.90 בן ארבעים, והסימפתיה כלפיו נשטפה באסלה; אם כי בתור חובב "הממלכה האחרונה" שמחתי לראות את איוואן מיטשל בתפקיד גדול ומשמעותי (ב"הממלכה האחרונה" הוא גילם את הבן הממזר של המלך ואני תוהה אם הליהוק שלו פה אירוני במכוון).
אלמנט נוסף אותו "בית הדרקון" השאילה מ-"הממלכה האחרונה" זו התעלמות מוחלטת מגילאים. כתבתי מוקדם יותר שהסצנה המוצלחת בסדרה היא אדם זקן צועד אל כיסא, אבל ויסריז בן 52, מבוגר רק בארבע שנים מדיימון שעדיין נראה כמו, ובכן, מאט סמית – וזאת על אף שלפי החישוב שלי, חלפו 19 שנים מאז אירועי הפרק הראשון. ואם מאט סמית שמגלם מישהו בסוף שנות הארבעים לחייו לא נראה לכם אמין, אוליביה קוק (אליסנט) מבוגרת רק בשנה וקצת מהאחד שמגלם את הבן הבכור שלה.
וזה מוזר, כן, אלא שזה ברוֹך שהסדרה הכניסה את עצמה אליו. בעיבוד טוב היינו זוכים להתקדמות איטית ושפויה בעלילה, מכירים את האנשים האלה ולא נאלצים לראות כיצד חצי קאסט מוחלף בכל שני פרקים. ואולי גם היינו מבינים יותר את אליסנט ומה עבר לה בראש כשהבינה מויסריז, בעת פרפורי הגסיסה שלו, שאייגון בנה צריך להיות המלך. זו פעם שניה בעונה שהסדרה משתמשת בכלי התסריטאי העצל שהוא "דמות X מדברת על אל"ף ודמות Y מבינה בי"ת" ואני חושש שזו הדרך היחידה באמצעותה התסריטאים יודעים ליצור קונפליקט.
ואיזה קונפליקט זה הולך להיות, הא? ויסריז איננו ועם המידע החדש והשגוי של אליסנט נראה כי בית הדרקון בדרכו למלחמה; מלחמה בה אני לא מתכנן להריע לאף צד כי אני לא סובל אף אחד, כולל את דיימון שצובר פופולריות בקרב הצופים ואני לא אוהב את זה: האיש ניפץ את גולגולתה של אשתו הראשונה כי הוא עצובי, ומבלי למצמץ הוא הפך השבוע את ויימונד ואלריון למישהו ממוצא קנדי מסאות'פארק. אתם יכולים לספר לעצמכם שהוא הגן על כבודה של אשתו וילדיה אבל ראינו בפרק הראשון שדיימון נהנה לערוף ראשים (ובמקרה הזה, חצאֵי ראשים).
כך ש"בית הדרקון" היא כעת סדרה על אנשים חרא, ובלי קרן האור שהוא ויסריז אני חושש לעתידהּ. אבל לפחות היא יודעת עדיין לייצר רגעים מיוחדים כפי שראינו השבוע .
פרק 9: המועצה הירוקה
"דראקאריס". מילה אחת הייתה יכולה למנוע את מלחמת האזרחים המתקרבת, "דראקאריס". זה הכל. אלא שהסדרה שלנו הייתה מסתיימת באותו רגע ואז על מה היינו מתלוננים?
למרות תחושת ההחמצה אני מבין מדוע ראיניז לא שרפה למוות את בני משפחתה הבוגדים: הרג קרובים מצוי בראש רשימת העבירות החמורות בווסטרוז לצד הרג מלכים, וראיניז שלנו (בטח בגילהּ המופלג) לא מעוניינת להיזכר הן כקוטלת מלכים והן כרוצחת משפחות – ודאי לא עבור מלחמתהּ של ראינירה טארגאריין, אותה אחת שראיניז מאשימה בהרס שושלת ואלריון. אדרבה, ייתכן והשיחה בינה לבין אליסנט השפיעה עליה יותר משהיא מוכנה להודות: שתיהן בובות על חוט של אנשים בעלי כוח ואינטרס, ושתיהן פועלות למען הישרדותו של הדור הבא.
לכן, שוב, אני מבין מדוע היא לא פקדה על הקושקוש שלה מייליס לשרוף את כולם; ראיניז רצתה בסך-הכל להפגין כוח ולזרוע פחד – ויש להניח כי היא עשתה זאת בהצלחה. אוּלם על הדרך ראיניז הרגה עשרות, אם לא מאות, אזרחים חפים מפשע של מעלה מלך (אז מכאן דאינריז קיבלה השראה?) – ובכך דמות נוספת שאותה ניתן היה להגדיר כטובה, הוכתמה לעד. מלחמת האזרחים מתקרבת, ובאותו הקצב שאאיגון משריץ ממזרים אנו מאבדים אנשים שאפשר לעודד. למעשה, ברשימת הדמויות התמימות והטובות נשארנו, בעיקרון, רק עם הלנה (שניבאה את סוף הפרק כבר בתחילתו: "יש מפלצת מתחת ללוחות הרצפה") ואני חושש שנגלה בסוף העונה כי היא מתעללת בחתולים או אוהבת את מארון 5.
חרף כל זאת, ועל אף שרשמית אני מחויב לספר לכם שאני בצד של לובשי השחורים (הרי אנחנו יודעים מה היה רצונו האמיתי של ויסריז זצ"ל), אני לא לגמרי משוכנע מה אני חושב על אליסנט (שאגב, נראית נהדר יחסית לסבתא בת 35). עמוק בלבה היא יודעת שויסריז לא באמת רצה את אאיגון על כס הברזל, ואני מאמין שהיא נאחזת במשאלת לב ובמלמולים חסרי הפשר ששמעה ממנו בעודו גוסס. מדובר בצעד רך לב מצד היוצרים לחשוף בפנינו (ובפניה) כי עם או בלי קשר לְמה שאליסנט חשבה ששמעה, תוכננה מבעוד מועד קנוניה להמליך את אאיגון וזאת כדי שחלילה לא נאשים אותה בכאוס שעתיד להגיע. והכותבים הממזרים הצליחו כי אני באמת לא מאשים אותה – ואני שונא אותם על כך.
לכן נוצרה פה סיטואציה מעניינת לפיה אני מעודד את אליסנט (למצער מבין מה עובר עליה יותר מאשר על אחרים), משום שהיא בין הבודדות שלא רוצות לראות שפיכות דמים מיותרת, בטח לא של ראינירה, וזאת על אף שהיא בצד הלא נכון של המלחמה – הצד בו כמות הפסיכופתים הגדולה ביותר; ואתם מוזמנים לבחור בין ההוא שסירסר את בתו, ההוא שרצח את המשפחה שלו, ההוא שרוצח זקנים נחמדים מבלי למצמץ, האנס שמהמר במועדוני קרב מחתרתיים של ילדים (שחלקם שלו) או ההוא בלי העין שיש לו שגעון גדלות ופרצוף דורש כאפה. כיף.
ועם האנשים האלה יוצאים לקרב, סוף סוף! הכפפות הוסרו מהרגע בו נשמעו הפעמונים בטקס ההכתרה וראיניז פרצה להיכל עם קושקוש שלה (זוכרים שאליסנט ביקשה לצלצל בפעמון כשראיניז תחליט באיזה צד היא? ובכן…) ו-"בית הדרקון" נכנסה לעידן של מלחמה – מלחמה מיותרת שקרתה בגלל אי-הבנות, טעויות שנוצרו בתום לב ופחד לא מבוסס מהצד השני, מלחמה שלא הייתה מתרחשת אם האנשים הנכונים היו עושים את הדברים אחרת. "ריקוד הדרקונים" שהחל עתה רשמית יכול היה להימנע בקלות – אלא שבמקרה הזה אני לא מאשים אף כותב פשוט כי כך מתנהלות מלחמות. ולמרות הכתיבה הלא-משהו (בלשון המעטה) של הסדרה קשה לומר שאני לא מתרגש, ולוּ קצת, לראות כיצד המשפחה האגוצנטרית הזו משמידה את עצמה עם דרקונים.
פרק 10: המלכה השחורה
"בית הדרקון" הגיעה לקו הסיום הראשון שלה בפרק שמתנהג בכלל כמו פתיחת העונה השנייה. אם עד כה התמקדנו בכרסום היסודות הרעועים שמחזיקים את המשפחה, וגם ברקע שהוביל למלחמת האזרחים – "המלכה השחורה" לא מבזבז זמן ומכניס אותנו, כמעט מיד, לאסטרטגיות, כריתת בריתות, נאמנויות ואפילו זכינו לקרב דרקונים. טוב, לקרוא לְמה שהתחולל שם בשמיים "קרב" זה לא מדויק, יחסי הכוחות היו שווים כמו קרב אִגרוף בין מייק טייסון ובין פישנזון מאלכס חולה אהבה.
העונה הסתיימה כפי שהחלה: בסצנת לידה שעושה יח"צ נהדר לאל הורות. אפשר לטעון כי לוּק הוא הקורבן הראשון של מלחמת האזרחים אבל ראינירה נכנסה לצירים מוקדמים מיד לאחר ששמעה כי ויסריז מת והאח המאונן שלה הוכתר במקומה. ייתכן ולולא החדשות הטרגיות, התינוק (או שמה תינוקת? כי בספר זו תינוקת אבל נדמה לי שראיתי בולבולון) היה נולד חי ובריא.
דיימון משוכנע כי ויסריז נרצח, וזאת כאשר רק שלושה ימים קודם לכן הוא עצמו ראה כיצד אחיו המצורע ונטול העין צולע בדרכו אל כס הברזל. דיימון אולי כועס על הבגידה מהבית אוּלם מלחמת האזרחים החדירה בו אדרנלין והעניקה לו סיבה לחיות. אחרים קונים אופנוע במשבר גיל הארבעים ואילו דיימון צד לטאות יורקות אש משל היה אש קצ'ם, וכאשר ראינירה הייתה בעיצומה של הלידה, דיימון כבר היה עם הראש בתוך המפות האסטרטגיות. הוא אוהב את זה, והצמא שלו לדם מתנגש עם ערכיה של ראינירה שאינה מעוניינת, כדבריה, לשלוט בממלכה של אפר. מדובר אמנם במהלך מאופק באופן מרשים מצדה, אלא שדאינריז טארגאריין אמרה משפט דומה וראינו כיצד זה הסתיים.
ואתם יודעים, לולא התקרית בין אאימונד ובין לוק ייתכן והמלחמה אכן הייתה מסתיימת בטרם החלה. סיכוי קלוש, נכון, אבל ראינירה הראתה נכונות אמיתית למנוע שפיכות דמים, בדומה לאליסנט שבאה עם הצעה דומה לסיים את המחלוקת בדרכי נועם. אולם אאימונד מאמין באופן מילולי במשפט "עין תחת עין" וכשלוק סרב להוציא את העין של עצמו עם סכין (החוצפן, איך הוא מעז) אאימונד איבד את זה – או לפחות כך האמנתי; מדובר בנער צמא לנקמה שנראה בן ארבעים אשר עולה על הדרקונית הגדולה בוסטרוז ורודף באוויר אחר בן דודו אותו הוא שונא. לכן הופתעתי כשאאימונד, באמת ובתמים, ניסה למנוע ממיצי שלו להרוג את הילד (אם כי אני לא חושב שהוא עצוב במיוחד מהתוצאה אלא בעיקר חושש מהתגובה בבית).
כשחושבים על זה יש פה מן ההיגיון: אאימונד אולי נראה לא שפוי (המבט המטורף לא עוזר וגם לא החיוך של נבל דיסני) אבל גם בפרק הקודם הופתענו ממנו לטובה כאשר הוא לא נפטר מאחיו הגדול אאיגון על-מנת להיות המלך בעצמו – וזאת על אף שלדעת רבים הוא מתאים ממנו למלוך (לא שהרף גבוה, עקרבוט מתאים יותר למלוך מאאיגון). אולם בדומה לרבים מבני משפחתו, הנער פזיז, ואותו ספק-שעשוע ספק-נקמה בלוק הגיע במחיר של שלום בממלכה; השוט האחרון של העונה על ראינירה נלקח היישר מהמדריך של אליזבת מוס לזוּם-אִין איטי על פרצוף עצבני שדורש נקמה. כל סיכוי לשלום נקבר עתה סופית.
יחסית לסיום עונה, "המלכה השחורה" הוא פרק די רגוע (וב-"יחסית" אני מתכוון יחסית לסדרה, כן? כמעט כל פרק העונה הרגיש כמו סיום עונה) והוא עושה, סך-הכל, עבודה לא רעה בהכנת התשתית לקראת העונה הבאה – עונה שנראה כי תשיב אותנו אל ווינטרפל ותציג, בשעה טובה, עוד דמויות שאין להן שיער בלונדיני באופן מסנוור ונטייה לגילוי עריות.
איבדתי סופית כל תקווה שהכתיבה בסדרה תהיה טובה כמו בימיה הטובים של "משחקי הכס", ככל הנראה הימים האלה לא ישובו: משחקי הכס של עונות 1-4 הייתה (ועודנה) חוויה חד-פעמית שהונדסה לאורך שנים בדייקנות ובאהבה רבה, וכל ביקור נוסף בוסטרוז לא יהיה מוצלח (ודאי שלא אינטליגנטי) באותה מידה. אולם היום בו אסרב לראות חלאות אגוצנטריות נלחמות זו בזו באמצעות דרקונים, יהיה כנראה היום בו אפסיק לראות טלוויזיה. חרף מגרעותיה (ויש המון) לעונה הבאה – שאותה ודאי לא נראה לפני 2024 – אני מצפה בקוצר רוח. יאללה, דראקאריס!
למשחקי הכס אולי לקח להתניע
אבל רמת הכתיבה היתה משמעותית טובה יותר.
צפיתי בה מחדש לפני כמה חודשים, והיא עולה על בית הדרקון גם בכתיבה וגם בויזואליה.
וממש חסר לי דמויות שנונות ודוקרניות על הומור שחור משובח.
איפה אולנה טיירל, טיריון, ברון,סרסיי ליטלפינגר, the hound, טיווין? קרב ההעלבות בין דיימון לאוטו הייטאוור הרגיש כמו ריב עקיצות בין ילדים באוטובוס בטיול שנתי לעומתם. לחדד מהר את הלשונות והרעל בבקשה.
זה בהחלט חלק מהבאסה.
השינונות והתחכום בדיאלוגים פשוט לא קיימים פה.
לצערי הרב לדעתי תהיה בסדרה הזו הרבה פחות שנינות
וזה נובע מאופי חומר המקור- שהוא בעצם סיפור על השושלת מנקודת מבט רחוקה של maester, ולכן לא כולל כמעט דיאלוגים אלא רק את מהות השיחות. ראינו במשחקי הכס שרוב השנינות באה מרטין עצמו, וכאשר לכותבים לא היה על מה להסתמך, הכתיבה הייתה פחות טובה. נקווה שפה לא יהיה המצב, אבל אני לא אופטימי.
מספרים שמרטין הרבה יותר מעורב בהפקה הנוכחית
מאשר בעונות האחרונות של משחקי הכס, אז אני עדיין מחזיק אצבעות.
לגבי הפתיח
היוצרים אמרו שהולך להיות פתיח החל מהפרק השני. יש לפתיח החדש רף גבוה לעמוד בו.
ולעצם הנושא, נהנתי מהפרק הראשון.
ובכן הנה משהו שאני מתחרט שלא בדקתי לפני
(ל"ת)
מבקרים שצפו בפרקים הבאים
דיווחו שזה פתיח קצר בהרבה, והרבה הרבה פחות מלהיב. לא הייתי מפתח ציפיות.
כנראה הפתיח הכי גרוע שראיתי
לא שהוא כזה גרוע לכשעצמו, אבל לקחת את אחד הפתיחים הכי אייקונים בהיסטוריה של הטלוויזיה, לגנוב אותו ולתת ביצוע כזה אנמי ובינוני זה מביך מאוד.
(גם שאר הסדרה עדיין איומה מבחינתי)
הפרק יצא כבר?
וההערה בסוגריים מתייחס גם לפרק השני?
הוא מסתובב.
הוא מסתובב עם כתוביות בצרפתית (בתרגום לואלרית ובכותרות בפתיח), אבל מסתובב.
עלה באינטרנט יום קודם הודות לפדיחות של טכנאים
כמו הקודם.
מסכים עם כל מה שרשום בביקורת
פיילוט מוצלח שמבחינתי עשה את העבודה וגרם לי לרצות לחזור שבוע הבא לעוד פרק, באתי עם ציפיות ממש נמוכות וזה כנראה היה חכם כי הופתעתי לטובה.
וכן, הנבואה הזו הייתה החלק הכי רע בפרק.
מישהו יודע אם מבחינה היסטורית זה הגיוני ש172 שנה לאחור יראו בדיוק אותו דבר?
אני זוכר שישר התעניינתי איפה משחקי כס עומדת ביחס לימי הביניים וכו' אז קצת מוזר לי שהחליטו ש170 שנה לאחור כל הסט והבגדים נראים אותו הדבר. האם זה הגיוני? האם גם במציאות שלנו שום דבר לא השתנה במרחק שנים כזה בימי הביניים? קצת לא עבד לי שמעלה המלך נראה זהה, כאילו אם היו אומרים לי שזה קרה בזמן משחקי הכס, הייתי מאמין כי אני לא מצליח להבדיל.
זה לא כזה קיצוני בהתחשב בזה שחוץ ממעלה מלך לא ראינו כלום.
יש הרבה ערים שהמכרז שלהן נשאר דומה במשך כמה עשורים. השאלה מה קורה מחוץ לארמון. אפילו את הרחובות לא ראינו, רק ממעוף הדרקון.
יש לך היום ערים גדולות שנראות כמעט אותו דבר כבר מעל 500 שנה
למשל, ברוז' נראית כמו שהיא נראית היום כבר איזה שמונה מאות שנה. זאת אומרת, ברור שלא היה אז תאורת רחוב חשמלית וכדו', והאנשים שמאכלסים את העיר נראים היום שונה לגמרי מאיך שהן נראו אז, אבל עדיין, אם תלך שם שם בצהרי יום בהיר, ההבדלים בין איך שהעיר נראית היום לבין איך שהיא נראתה לפני מאות שנים לא כאלה גדולים.
וזה עוד אחרי שהייתה לנו קפיצה התפתחותית מטורפת במאה שנים האחרונות. אם תלך שלוש מאות שנה אחורה ומשם תתחיל להסתכל על השינויים שנעשו בעיר במאתיים השנים שלפני (זאת אומרת, מלפני 500 שנה ואילך) השינויים יהיו הרבה יותר מינוריים ממה שהם כבר היום. אגב, מעולם לא הייתי שם וכמעט כל מה שאני אומר פה מבוסס על הסרט (המופלא), אז יכול להיות שאני טועה, אבל עדיין, יש המון ערים אירופיות שיש בהם אזורים שעדיין שמרו על המראה של העיר מימי הביניים. לדוגמה, דוברובניק, שהרבה סצינות במעלה מלך צולמו שם.
אם אתה רוצה להתייחס להתפתחות של בני האדם, איך הם נראים, ומה הם עושים, אני מניח שבגלל שב-172 שנה האחרונות הייתה התפתחות כל כך מטורפת במין האנושי, זה מרגיש שבכל תקופת זמן שכזו ההתקדמות תהייה משמעותית, אבל זה לא תמיד היה ככה. לפני המהפכה התעשייתית, ההתקדמות בהתפתחות של בני האדם הייתה הרבה יותר איטית. לכן, אני מניח שמקומות שכבר היו מפותחים (יחסית לזמנים) בשנת 1050 נגיד, לא נראו כל כך שונה מאיך שהם נראו בשנת 1250. אותו דבר כנראה קורה במשחקי הכס.
וחוץ מזה, ווסטורוז ושאר היקום של משחקי הכס זה לא העולם שלנו, ואם הם רוצים, היוצרים יכולים להקפיא את עולם משחקי הכס במצב ימי-הביניימי למשך אלפי שנים בלי לשנות כלום.
את הפסקה האחרונה באמת שערתי
אבל זה עדיין מוריד לי טיפה מערך הפנטזיה המיוחדת שנראית כמעט מציאותית, כביכול. ונגיד המבנים לא משתנים אבל הטורנירים והלבוש נראה מאוד דומה ככה שלא יודע אולי אם היה קצת פוקוס על מה כן שונה, אז היה לי יותר מובן. וגם שיערתי שאולי זוו התשובה שלא הרבה השתנה גם אצלנו לפני המהפכה הגדולה. אבל לא יודע זה נראה לי פשוט התשובה היותר קלה והייתי מצפה שירצו לעניין אותי כצופה ברמת העיצוב.
גם מותגי מלחמת כוכבים ושר הטבעות אמורים לקפוץ לאחור בזמן והייתי רוצה לראות איך זה מתבטה בערכי ההפקות ובסיפור.
האופנה ממאה למאה בהחלט השתנתה בימי הביניים באירופה. בכלל, אומנם השינויים במאה ה-20 הם קיצוניים, אבל גם לפני העולם זז. אתה יכול להגיד- אה, זה היה אותו דבר, היו שמלות בד מוגזמות ונשפכות! אבל זה ממש לא נכון. אם תראה את השמלות בסדרה "ברידג'רטון", שבנקודה הזאת היא כן שחזור טוב, יש להן גזרה שנקראת "אמפייר" שמאפיינת את תחילת המאה ה-19. סוף המאה ה-19 זה כבר אופנה אחרת לחלוטין של תחתונית-שמלה-סינר. יש תלונות שהשמלות בברידג'רטון אולי יפות אבל לא מחמיאות במיוחד, וזה נכון במושגים מודרניים- יש מחשופים עמוקים אבל אין הדגשה של חזה או מותניים כי השמלה מנסה לחקות את השמלות האווריריות על הפסלים היווניים הקלאסיים. לעומת זאת, השמלות של המאה ה-18 הרבה יותר כבדות ומנופחות אבל נועדו ליצור אשליה של מותניים דקיקות והמחשופים עמוקים להפליא, גם יחסית לימינו. שמלות במאה ה-17 "חסודות" יותר. השמלות של המאה ה-15 מדגישות את החזה ולא את המותניים, מסתירות כמה שיותר את גוף האישה (ומפצות בצבעים ודוגמאות בבד) וכוללות גם כובעים גבוהים לנשים, חלקם גבוהים גבוהים ומחודדים עם סרטי בד בקצה הכובע- כובעים שבימינו משייכים לתחפושת פיות וממעטים לשחזר אותם בסרטים. שובלי שמלות ארוכים נחשבו מושחתים ולא צנועים (לא היו הרבה דברים אחרים לכנסייה להילחם בהם, קוד הלבוש היה סגפני יותר מהקוד החרדי בימינו). במאה ה-13 השמלות הרבה יותר פשוטות ועם הרבה פחות בד נשפך. ההבדלים בבגדים בימי הביניים ממאה למאה הם ממשיים.
כנ"ל נשק ושריונות, שמשתנים לפי ההתפתחות הטכנולוגית- למשל, משריון טבעות "קל" לשריון הלוחות בסוף ימי הביניים, לפני המצאת הרובה בסביבות המאה ה-15. אז לשאלתך- בימי הביניים היית מבדיל בין מאה למאה לפי הבגדים והנשק והשריונות ועיצובי הכלים והאופנות לו היית קופץ בזמן.
זה מעניין מאד אבל לא באמת רלוונטי.
ימי הביניים בכדור ארצנו אינם שווים לווסטרוז. מרטין יכול להחליט שאין תמורות גדולות באופנה ובתרבות במשך 100 שנים וזה לגיטמי לגמרי (חוץ מזה שקיפאון תרבותי הולם את העולם שהוא מתאר).
אופנה לא משתנה במאה שנה?
אופנה, שזה הקונספט שהוא כל כך גרוע שצריך להחליף אותו פעמיים בשנה?
בעולם המומצא של מרטין היא כביכול לא משתנה דרסטית במאה שנה
(אבל תכלס גם כאן היא משתנה. היכן תסרוקת הקלבוש של סרסיי מהעונה הראשונה שאחר כך סאנסה העתיקה ממנה?)
זה פנטסטי כשלעצמו, אנושות שלא משתנה ב-כ-ל-ל. נהוג לאפיין את ימי הביניים באירופה כתקופה היסטורית של קיפאון, אבל גם בתוך קיפאון **יחסי** יש תנועה- אם לאויבים שלי יש גרזן אכזרי, אני אבנה שריון שיעמוד בגרזן הזה כי נמאס לי שהאבירים שלי מתים מהגרזן הזה. ואז האויב שלי ימציא גרזן שיחזור את השריון שלי כי נמאס לו למות ממני, וחוזר חלילה. בני אדם מגיבים זה לזה והם תחרותיים. הטענה על ימי הביניים היא שהם בזבזו את מרצם ותחרותיותם על נשק ברזל ומסעות צלב רצחניים לארץ הקודש, בזמן שהמוסלמים תרגמו את כתבי היוונים, פיתחו את הבירוקרטיה, גילו את האלוגריתמים ונדדו בעולם, והסינים גילו את הנייר ואבק השריפה והקונפנציאזים וגאונות מנהלית מספקת כדי לשלוט בממלכה עצומה עצומה. בקיצור, אם הנשק והאופנה בווסטרוז לא השתנו במאה שנה מדובר ביצורים אפאתיים לגמרי ונטולי תחרותיות ויצרים, או באלמנט הפנטסטי המופלא ביותר בעולם של מרטין.
סיספונד מאד נחוץ כשצופים בסדרות.
אין כאן איזה פגם מרכזי בבניית העולם שלו, הוא פשוט מניח נקודת מוצא שאין התקדמות משמעותית מבחינה טכנולוגית, תרבותית וכו' (אם כי לא נאמר שזה קיפאון מוחלט בשום מקום). ובאמצעות הכלי הנהדר שנקרא סיספונד אפשר לזורם עם הקיפאון היחסי אבל לא להסיק שמדובר ביצורים אפאתיים נטולי תחרות ונטולי יצרים, פשוט כי אנו רואים שזה לא נכון לגבי הדמויות. זה לא הדבר הכי מופרך שיצא לי להבליג עליו בסדרה או סרט ולפעמים נאלצים לעשות הקרבות קטנות בהיגיון במודע כדי לשרת צורך יצירתי כלשהו.
אגב יצא לי לקרוא יצירות פנטזיה שמתחילות כעולם ימי ביינימי ומגיע לעולם מתועש וסמי מודרני, אבל זה לא המקרה כאן וזה בסדר. מותר לך להטרף מזה אבל בעיני זה זה לא פוגם במעט ביצירה. אם אנחנו מניחים שדרקונים קיימים אז נניח שבני אדם יכולים להיות יצורים אמפתיים, תחרותיים ובעלי יצרים ובכל זאת לא להתקדם באופן מהותי מבחינה טכנולוגית (ושוב, לא נאמר שיש קיפאון מוחלט. אולי יש שינויים שאיננו מודעים אליהם).
חוץ מזה מילת הקסם היא, ובכן, קסם.
את לא יכולה להשוות עולמות עם קסם להיסטוריה הלא קסומה במיוחד של האנושות. קסם זה פקטור שלא קיים אצלנו ובהחלט עלול לשבש תהליכים מסוימים.
ואולם העולם של מרטין לא גדוש בקסם אבל למעשה גם מעבר לדרקונים הוא קיים לא מעט. במיוחד בתקופות יותר קדומות אבל גם בתקופות שיצא לצופי הטלוויזיה לראות (באסוס יש לא מעט קסם ותמיד מרגיש שנותנים לנו הצצות ושברירים ממנו. נגיד פיאט פרי מבית הלא מתים בקארת' ומליסנדרה מאשאאי.).אומנם אין מערכת קסם מסודרת עם כללים שמרטין הגה אלא הקסם כאן יותר חמקמק ומסתורי וזה בעצם חלק מה..נו, קסם שלו.
ועוד אלמנט שמבדיל בין העולמות, משך העונות.
בעולם של הסדרה כל עונה נמשכת כמה שנים ולפעמים יש חורפים ארוכים במיוחד (בספר "עולם של אש וקרח" מספרים על the long night , חורף שילדים נולדו, גדלו למבוגרים ומתו בלי לראות את האביב). גם ככה נראה שהתמותה בעולם די גדולה אבל כשלוקחים בחשבון שכל כמה זמן יש חורף, שבוודאות מביא למוות של חלק גדול למדי מהאוכלוסייה, הקיפאון הטכנולוגי אפילו נשמע יותר הגיוני. אין להרבה זמן לפתח דברים כשנמצאים במצב הישרדותי וגם אלו שמצליחים ללמוד משהו (בעולם שאין בו ממש חינוך אמיתי) כנראה מתים.
אגב אם אמרתי את המילה חינוך, אז יש את החינוך של האצולה שקשור ברובו לענייני שלטון (להכיר את שמות הבתים, היסטוריה וידע פרקטי על ניהול פרובינציה מבחינה חקלאית, צבאית, כלכלית, פוליטית). לפשוטי העם אין אפילו את זה. והמוסד האקדמאי שלהם citadel באולדסאטון דוגל בשמרנות וקיפאון, אפשר לראות זאת אפילו בסדרת הטלוויזיה כשסאם מבקר שם. נראה לי יותר מסביר לקבל את העובדות ה"סותרות" ו"בלתי אפשריות" שיש קיפאון טכנולוגי אבל בכל זאת הדמויות אמפטיות ובעלות יצרים ותחרותיות.
אני מזכיר שהדיון כאן, לפחות מהצד שלי, הוא על המרכיב של אופנה,
ואופנה לא דורשת התקדמות טכנולוגית.
אולי אפשר לומר שאופנה היא דרך לתעל את התחרותיות בין אנשים, ואז בווסטרוז יש דרכים הרבה יותר משמעותיות (ומסוכנות) להפגין תחרותיות.
אופנה בהחלט דורשת התקדמות טכנולוגית במקרים רבים. הבגדים שאני לובש כרגע לא היו יכולים להיות מיוצרים במאה ה14.
והדיון מהר מאד הוסט לפאן הטכנולוגי שהוא יותר מעניין בעיניי מלדון מדוע כולם עדיין לבושים אותו דבר (אגב, אני לא בטוח בזה בכלל. אני לא מספיק מבין באופנה דמוית ימי ביניים כדי לפסוק שאין הבדל. האם יש מומחה בקהל?).
אבל האם הם היו יכולים להיות מיוצרים ב2014?
(ל"ת)
כן. איך רלוונטי לסדרה? איבדתי אותך.
(ל"ת)
כי אתה מניח שהסיבה היחידה לשינוי אופנה הוא התקדמות טכנולוגית
בעוד שאופנה, מעצם הגדרתה, מתחלפת כי היא אופנה.
נראה לי שאפשר לאהוב סדרות מסוימות אבל עדיין להגיד- וואלה, היה נחמד אם היו משקיעים קצת יותר באבחנה בין מאה למאה. זה היה דורש יותר השקעה מצד היוצרים אבל היה מחזק את התחושה הריאליסטית. לפעמים אנחנו עושים יותר מדי את העבודה בשביל סדרה שאנחנו אוהבים במקום שהיא תעבוד בשבילנו….;)
ולכן הצעתי לך הסבר אחר שנעזר בעולם של הסדרה.
(ל"ת)
היכן הנחתי שזו הסיבה היחידה? בכוונה כתבתי במקרים רבים, ולא בכל המקרים
(ל"ת)
אתה קצת מחמיץ את הנקודה שלי- בני אדם משתנים גם אם במבט על הם נשארים במקום. אפילו בתוך מסגרת של "קיפאון רעיוני וטכנולוגי" יהיו שינויים וטרנדים- אם בת האצולה העשירה והכלבה ההיא לובשת משהו מסוים שמפגין את העושר שלה, אני אלבש את זה כפול או בעצם אלבש משהו אחר שרק מדגיש את זה יותר. אם להוא יש 5 כלבי ציד, אני רוצה 10. אם יש לו שריון כזה, אני אלבש שריון גדול יותר או שהדגל שלי יהיה מעוצב עם יותר אריות. אפילו אם בני טרארגריין מאמינים יותר ברצח כאמצעי להפגין תחרותיות, יהיו סגנונות מתפתחים של רצח (חוץ מזה, זה בדיוק מה שאמרתי בהודעות הקודמות- ימי הביניים באירופה נחשבו "ימי החשכה" כי האירופאים בזבזו את התחרותיות שלהם על מלחמות, תככים והרג). זאת יכולה להיות תנועה של צעד תימני עם מספר טרנדים סופי שכל הזמן חוזרים על עצמם, אבל יש שינוי כי יש תחרות. מצדי שיהיו הבדלים בזני דרקונים.
אני מחבבת את ההסבר הקלאסי של ספרי פנטזיה "הקסם מעכב התפתחות טכנולוגיה", אבל הוא גם לא מסביר העדר שינוי באופנות ובגדים (אני עדיין חושבת שזאת יותר עצלות מצד היוצרים, וההסבר שלי קודם על אופנה בימי הביניים בדיוק הדגים שלא חייבים התפתחות טכנולוגית בשביל שינויים) וגם לא מסביר אי שינויים בתוך הטכנולוגיה הימי ביינימית. אל תגלו את החשמל, או הנייר, או חומר הנפץ. גם בימי הביניים לא גילו אותם למרות שהאימפריה המוסלמית במקביל חיה בעולם בירוקרטי סוער המבוסס כולו על נייר. אבל אפשר להשקיע קצת ולהבחין בין מאה למאה, למען השם. לא חייבים חיקוי אחד לאחד של הסדרה הקודמת.
עכשיו באמת איבדתי אותך.
דיברת על מקודם על אבק שריפה ושינויים גדולים. עכשיו הגענו לתנודות. אז..
א. מי אמר שהן לא קיימות? דווקא הבדלי התקציב באים לעזרתך. השווי בבקשה בין מסע הציד העולב של רוברט במשכס עונה 1 למסע הציד המפואר של וייסריז.
ב. יש הבדלים בזני דרקונים.
ג. את יכולה להתבאס שהם לא החליטו שיהיו כאן דגלים עם עשר אריות, זה שלך. נראה לי שהסדרה הזאת מפשלת בכל כך הרבה דברים אחרים שהנקודה הזאת שהעלת היא בשבילי גרגר אבק.
האנושות בעולם הזה לא משתנה כבר אלפי שנים
על פי הספרים, כ 8000 שנים לפני הספרים, האנשים בצפון (הראשונים) חיו המקבילה שלנו לתקופת הברונזה. אחרי זה האנדאלים השתלטו על היבשת בזכות טכנולוגיה מקבילה לעידן הברזל (חרבות פלדה מנצחות חרבות ארד). הולריאנים הגיעו לפסגת ההתפתחות (בערך האימפריה הרומית) ואז קרסו. מאז הרמה האנושית נשמרת ברמה של ימי הביניים (אבירים, חרבות וקצת אש ירוקה ודרקונים).
מדובר בסטגנציה של כמה מאות שנים.
מעריצים ניסו להסביר זאת בדרקונים, הולכים לבנים ושאר קסמים שחסמו התפתחות אנושית מעבר לטכנולוגיית ימי הביניים או יתרו אותה (רוכבי דרקונים לא צריכים מטוס ולא יאפשרו פיתוח של אחד).
היה חסר לי אזכור לעד כמה מכוער הדרקון היה
מכל הדברים הנורא ממוחשבים שהיו בפרק הדרקון היה הכי זוועתי שבהם. והשוט שהוא יורק אש היה מזעזע.
אני דווקא אהבתי מאוד את אליסנט הייטאוור (בתו של יד המלך). דווקא עשתה רושם של הדמות הכי מעניינת בסדרה. רק שפה היא לא קיבלה מספיק זמן מסך בשביל להפגין זאת. אהבתי את העניין עם הציפורניים שלה, הפרעות כאלה הן לא משהו שראינו בעולם הזה עד עכשיו. שאר הדמויות היו סבבה אבל לא חידשו כלום. היא נשארה מסתורית עם קצת טיזינג לרעיונות מעניינים.
ויצוינו לטובה דמותו של המלך שהייתה כיפית לצפייה והבימוי שהצליח להבדיל את עצמו מ-'משחקי הכס' הן בעריכה והן בסגנון הצילום (הרבה שוטים מסוגננים ותנועות מצלמה פתאומיות).
אה, וכולם יורדים על ראמין ג'וואדי
אבל פיסת המוזיקה שמסיימת את הפרק (לא כולל קרדטים) ושכבר שוחררה לפני שבוע (The Prince that Was Promised) היא מהאהובות עליי שלו. יכול להיות שמתעלמים ממנה כי הופיעה כרקע לאחת הסצינות הכי נוראיות של השנה.
מה ההפך מפאן סרוויס? כי הסצינה בסוף הרגישה כמו יריקה בפרצוף המעריצים. אה, ואני אהבתי את זה שסאם עלה על השם 'שיר של אש ושל קרח' כי חיפש כותרת 'פואטית' לספר ההוא. למה להרוס את זה?
הביקורת נגדו מוצדקת.
אנחנו כבר שני פרקים בפנים ובינתיים זו הנעימה החדשה היחידה. היא אומנם טובה אבל לא מדהימה. בפרק ממוצע של ווסטוורלד או משחקי הכס הוא הכניס יותר נעימות חדשות מעניינות. זה במיוחד מאכזב כשמדובר בסדרה חדשה אז מצפים ליותר נעימות חדשות מפרק אמצע סדרה רגיל.
מעניין כמה שילמו לו,
כי אני מניח שזה לא משהו שאתה יכול לעשות על דעת עצמך, להחליט שאתה משתמש במוזיקה קיימת. אם hbo מעבירים את זה, כנראה שהם אשרו את זה לפני.
רק שזה לא לגמרי נכון
בפרק השני זיהיתי מספר נעימות חדשות. כן, הן על אותו וייב של 'משחקי הכס' אבל זה די צפוי ואף מתבקש. ועדיין, אלה נעימות חדשות.
מה שכן, אולי זה ככה ב-'ווסטוורלד' אבל ב-'משחקי הכס' היה מכל פרק בקושי רצועה אחת או שתיים שמצאו את דרכן לפסקול הרשמי של העונה. ולא כולן נעימות חדשות (רובן וריאציות של נעימות קיימות). כך שרצועה אחת מהפרק הראשון זה לא מאכזב. זה די הסטנדרט. מהפרק השני בטוח יהיו בפסקול לפחות שתי רצועות של נעימות חדשות. זה לא מאכזב בכלל יחסית לסדרה (ולסדרות באופן כללי, מאלה שצפיתי בהן).
טוב אצטרך להאזין לפרק השני.
זיהיתי בעיקר ורסיות על נעימות השונות וורסיה לנעימה החדשה מהפרק הקודם (בכתוביות הסיום).
להשוות במובן הזה למשחקי הכס זה לא הוגן כי אז לא הייתה לו ספריית מוזיקה להתבסס עליה אז הוא יצר המון נעימות חדשות, בעיקר בעונות הראשונות.
בווסטוורלד כמעט בכל פרק יש יותר מנעימה מחדשה. כמובן שיש גם המען ורסיות על נעימות קיימות אבל זה חלק מהכיף ולזכותו הורסיות יכולות להיות מאד שונות אחת מהשנייה.
אם הפרק עדיין ברשותך
אחת הנעימות מופיעה בדקה ה-38 ואז שוב בדקה ה-43.
אחת נוספת, והאהובה עליי מהפרק הזה, מופיעה בדקה ה-13 (ועוד מספר פעמים לאורך הפרק). כנראה הנעימה של ראינירה.
היו עוד מעניינות אבל שתי אלה התבלטו עבורי בעיקר. בגדול חיבבתי את הפרק למרות שיש לי לא מעט טענות אליו (הגדולה שבהן זה המבטא של סונויה מיזונו. שום קלישאה עלילתית או אובר דרמתיות מיותרת לא צרמו לי כמו המונולוג שלה) אבל המוזיקה של ראמין ג'וואדי הייתה לגמרי אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי לטובה בפרק הזה. בעיקר משום שאני לא מצפה ממנו להרבה.
וזה לא שהוא משתמש בנעימות ממשחקי הכס על ימין ועל שמאל. הוא משתמש רק באחת. נעימת הנושא, והוא השתמש בה בפרק הראשון רק לאיזה חמש שניות (בתוך היצירה 'The Prince That Was Promised') ובפרק הזה רק בכתוביות הפתיחה (יכול להיות ספספסתי עוד שימושים. אבל אם פספסתי זה כנראה כי זה באמת לא כזה בולט). וזו כנראה החלטה של מפיקים/יוצר שרוצים שהקהל יראה ב-'בית הדרקון' כהמשך/פריקוול של 'משחקי הכס' יותר מאשר סדרה העומדת בפני עצמה שפשוט מתרחשת באותו עולם. בחירה שאני לא ממש אוהב אבל יכול להבין. וזה לא מאוד מפריע. האמת, שיותר מהשימוש בנעימת הנושא לי יותר צורם שבכל הפוסטרים של הסדרה כתוב מעל לכותרת את שם הסדרה 'משחקי הכס'.
הבחירה להשתמש בנעימת הפתיחה של "משחקי הכס" כנעימת הפתיחה של הסדרה הזו מאוד לא מובנת.
עד כמה שאני יודע, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה (ושל היקום כולו!!!) בה משתמשים באותה נעימה לשתי סדרות שונות.
הקונספט של סדרת בת או סדרת פריקוול הוא רחוק מלהיות חדש, ויש דרכים ליצור קשר תמטי בין הסדרה החדשה לסדרת האם גם בלי לגנוב מסדרת האם את נעימת הפתיחה שלה.
אם ניקח את "מסע בין-כוכבים" כדוגמה, הרי שלכל אחת מחמש הסדרות הראשונות (מ-TOS עד ENT) היתה נעימת פתיחה מקורית, וזה לא הפריע לאף אחד לקשר ביניהן (אוקיי, הנעימה של TNG נלקחה ישירות מהפסקול של מסע בין-כוכבים: הסרט, אבל לפחות היא לא היתה נעימת הפתיחה של הסרה המקורית).
בסדרות החדשות, נעימות הפתיחה שג'ף רוסו הלחין משתמשות בנעימות המוכרות כ-Bookends. אלה של Discovery ו-Strange New Worlds מתחילות ומסתיימות ברפרנסים לנעימת הפתיחה של TOS, וזו של פיקארד מסתיימת בקטע מהנעימה של TNG. זה שומר על קשר למקור, אבל עדיין מבהיר שזו סדרה אחרת.
השימוש במקרה הזה באותה נעימה של משחקי הכס כאילו מגדיר את מראש "בית הדרקון" כלא יותר ממוצר תומך בסדרה המקורית, שלא עומד בפני עצמו.
המשפט האחרון שלך הוא בדיוק מה שאמרתי
הרושם שנוצר אצלי כששמעתי את מחזור הנעימה היא שיוצרי הסדרה לא רואים אותה בתור משהו שעומד בפני עצמו אלא יותר כ-"עונה תשיעית" שמתרחשת כמה מאות שנים לפני שאר העונות.
מה שלא בהכרח רע. ונכון לעכשיו, אחרי שני פרקים, הסדרה די מסתמכת על זה שהצופים כבר ראו את 'משחקי הכס'. אחרת בניית העולם נורא מבלבלת וממש לא מתחשבת בצופים חדשים (אם יש כאלה).
אני לא בא להגן על הבחירה הזאת, כן? רק לנסות "להבין" מאיפה היא באה.
דווקא הסדרה הזאת היא אחלה נקודת פתיחה לצופים חדשים.
למעשה היא הרבה יותר קלה לעיכול ועיבוד מהפרק הראשון העמוס במידע, דמויות, בתים ומקומות של משחקי הכס.
יכול להיות. קצת קשה לי להיכנס לראש של צופה חדש ולקבוע
(ל"ת)
אפילו בדוקטור הו הנעימה מקבלת עיבוד מחדש כל פעם שהדוקטור מתחלף.
לפחות שהיו עושים עיבוד אחר לנעימה הזאת! אבל היא אשכרה אחד לאחד.
אבל רצועה אחת מפרק ראשון של סדרה חדשה (שמוזיקה מהווה חלק משמעותי בה) זה קצת מאכזב בעיניי, במיוחד שאנו יודעים שאין שיר נושא חדש.
(ל"ת)
אני מסכים
הנמכת הציפיות שלי מנעה ממני להתאכזב, כנראה. ואז הפרק השני, שכן היו בו מספר נעימות חדשות, הפתיע אותי לטובה בהיבט הזה.
בגלל זה אני לא אוהב כשנותנים לאותו מלחין לעבוד על אותו ז'אנר/פרנצ'ייז לאורך יותר מדי זמן. הוא מתחיל להרגיש יותר מדי בנוח ואיכות העבודה שלו הולכת ויורדת (לא אתכחש לזה שהוא יצר כמה פיסות מרהיבות בעונות האחרונות של 'משחקי הכס' אבל הייתה ירידה ברמה. אני התחלתי לקטר על כך שצריך להחליף אותו כבר מהעונה הרביעית).
אני מבין מה אתה אומר לגבי החלפת מלחינים אבל מבחינתי היו יותר מדי רצועות חדשות מעולות כדי להשאיר אותו.
חלק מהלהיטים הגדולים שלו הגיעו אחרי עונה 4, למשל בלדות הפסנתר light of the seven וthe night king ועכשיו נראה כי the trince that was promised משלים את הטרילוגיה הזאת. אבל בטוח יש עניין של אגו וקשר אישי, הוא התאהב בחלק מהמוטיבים שיצר והשתמש בהם קצת יותר מדי. אומנם זו המטרה של מוטיבים מוזיקליים אבל הייתי יכול לחיות עם קצת פחות מוזיקה של "דיאנריז עושה פאוור מוב" על אף שהיא מוצלחת.
תודה על פירוט הדקות, בהחלט אחזור לפרק לבחון את הקטעים האלה. הרבה פעמים אני מגלה את המוזיקה רק בהאזנה נפרדת.
וכל האכזבה הזאת היא רק כי הציפיות ממנו אכן בשמיים. אני לא מכיר הרבה מלחינים מודרניים שיכולים ליצור ספריית מוזיקה כזאת עשירה (וכאמור, עשה זאת פעמיים כי יש גם את ווסטוורלד). לגמרי ברמה של ג'ון וויליאמס או הווארד שור מהבחינה הזו.
יצא לך לשמוע את הפסקול במלואו? מסקרן אותי מה דעתך עליו.
אישית חשבתי שהוא עומד ברף אחד עם הפסי קול האחרונים של 'משחקי הכס'. אסייג ואגיד שאני לא מעריץ גדול של יצירות כמו 'Light of the Seven' ו-'The Night King'. הן מרשימות, ואני יכול להבין למה עפים עליהן אבל אצלי הן לא מזיזות את בלוטות הרגש מספיק. ו-'בית הדרקון', בדומה לפסי קול האחרונים שלו, קצת ארוך מדי וקצת ממחזר מעצמו אבל ראמין כן מציג כמה מהנעימות הכי טובות שלו מאז העונה השלישית של 'משחקי הכס' והוריאציות השונות שלהן מצוינות.
והתגעגעתי לקטע הזה שלכל בית בסדרה יש מוטיב מוזיקלי מוכר ומזוהה. אני מכיר את זה של משפחת סטארק טוב מאוד, גם את של הלאנסטרים ושל הבראתיונים ושל ג'ון וייגריט ושל 'אף אחד'. אבל אני לא מצליח לחשוב על נעימה של דמות אחת שהוצגה מהעונה הרביעית והלאה. אז נחמד לראות שהוא חזר לעשות בדיוק את זה.
מכל אפשרויות הספין-אוף שהוצעו אחרי שמשחקי הכס הסתיימה הם בחרו באופציה הכי מעאפנה, הם היו צריכים ללכת על בטוח ולעשות סדרה על המרד של רוברט
יש דמויות שכולם מכירים, הסיפור הרבה יותר פשוט ואפילו אפשר למחזר חלק מהשחקנים של דמויות כמו טייווין, פייסל, ואריס, אולינה טיירל ואולי אפילו ללכת עד הסוף וללהק את מייזי וויליאמס כליאנה ואת אמיליה קלארק כאמא של דאנייריז (ואפשר עוד יותר להגזים ולהחזיר את השחקן של ויסייריז כמלך המטורף).
אם הם כל כך רצו לעשות סדרה על מלחמת אזרחים טארגריאנית, אז יש מלחמת אזרחים הרבה יותר מעניינת ומתאימה לעיבוד טלוויזיוני מאשר ריקוד הדרקונים.
אנחנו מכירים מספיק את המרד של רוברט מהסדרה הראשית
איך היא התחילה, למה התחילה וכיצד הסתיימה.
ריקוד הדרקונים לעומתה אמנם מבוססת על ספר אשר (אלה שקראו אותו) יודעים כיצד מסתיים, ובכל זאת האירועים שמתוארים בו הרבה פחות ידועים לרוב הגדול של הצופים.
ויש גם עניין נוסף: עסקינן בפרנצ'ייז פנטזיה, ואאל"ט המרד של רוברט לא מכיל ולוּ אלמנט פנטזיה אחד (הרי דרקונים בשלב הזה כבר אין). זו פשוט תהיה סדרה על היסטוריה פיקטיבית.
יש הבדל בין לדעת לבין לראות, במיוחד שמדובר בדמויות אהובות שלא נראו הרבה זמן (רוברט, נד, קטלין וטייווין) ודמויות אהובות אחרות שיהיה כיף לראות גרסאות צעירות ושונות שלהם (ג'יימי, סרסי, סטניס, אולינה, בריסטן, וכ'ו)
שלא לדבר על דמויות כמו רייגאר וליאנה שהסדרה דאגה כל הזמן לעשות להם ניים-דרופינג ודמויות שהספרים חפרו עליהם בלי סוף כמו אליה, ארתור ואשארה דיין, אייריז, ג'ון ארין ועוד.
הבעיה בסיפור על רוברט היא שהוא כבר מוכר מדי.
עזוב את קוראי הספרים, אפילו רק מי שצפה בסדרת האם כבר מכיר את רוב האירועים המרכזיים שדוסקסו רבות בסדרה ההיא. תמיד נחמד לראות דרמתיזציה לאירועים ולמלא לנו את החורים , אבל אני מרגיש שהחורים האלו קטנים למדי. מבין האופציות זו כנראה הרעה יותר. אני מעדיף סדרות שמתרחקות משיר של אש וקרח, כלומר מקומות אחרות (שיעשו סדרה באסוס לעזאזל) ותקופות אחרות בעבר ובעתיד. וחוץ מזה הרעיון של הסדרה הלילה הארוך שהפיילוט היקר שלה נגנז נשמע הרבה יותר גרוע ומשעמם (כמו הרעיון של סדרת המשך על מעללי גון סנו). בקיצור אני לא יודע להגיד אם זו האופציה הכי טובה על השולחן אבל היא מעבר לסבירה בסך הכל והגיונית למדי. כמו כן, מרגיש לי שמי שאינו קרא יותר מדי את הספרים אלא התרכז בסדרת הטלווזיה בלבד לא יחוש שהחומר מוכר לו במיוחד, למעשה מעט מאד ממה שקורה כאן דובר בסדרת הטלוויזיה.
מה שכן, אם כבר עושים סדרה על הטרגריין אני בכיף הייתי שמח לראות סדרה שבכלל מתרחשת בואליריה, לפני שאאגון כבש את ווסטרוז וכשהשושלת הזאת באמת הייתה בשיא כוחה (בניגוד לתיאורים ששמעתי על בית הדרקון, זו ממש לא תקופת השיא של המשפחה הזו). אבל אני חושב שהסדרה הזו הרבה ישרה להפקה ויש פחות חומר להתבסס עליו. אני חושב שהסיכויים שבעתיד ילכו לכיוון הזה הם קלושים כי בית הדרקון כבר ממלאת את משבצת הדרקונים ופאות לבנות בשביל hbo.
אני מניח שהבאים בתור יהיה מרד הבלאקפיירס
(משהו שאני מאוד אשמח לראות בהתחשב בכך שהם כוללים את אחת הדמויות הכי מגניבות בלור של מרטין – ברינדן ריברס aka בלאדרייבן) ואחר כך לפחות החלק הראשון של סיפורי דאנק ואג, עם משפט השבעה וכל זה.
המרד רעיון טוב, הזכרת לי את האירוע הזה, אבל הוא רחוק מלהיות הסדרה הבאה.
מרטין כבר פירט בבלוג על הסדרות שמפתחים ואחת מהם היא אכן דאנקן ואג, שתהיה קצרצרה יחסית למשחכס ובית הדרקון. מתוכננת פריקוול לבית הדרקון על לורד קורליס שתלך לכיוון סדרת פיראטים (יכול להיות אחלה קאמבק לז׳אנר יחד עם הסדרה של ואטיטי). בנוסף יש את 1000 ספינות, מסעה של נימריה לדורן (נשמע כמו מיני סדרה יותר). וכמובן הסדרה על גון סנו השנייה במחלוקת. בעיניי אפשר ללכת לכיוונים הרבה יותר מעניינים וככשומעים מה האופציות האחרות מובן למה בחרו להתחיל עם בית הדרקון.
סדרה על דאנק ואג יכולה לעבוד נהדר בתור הרפתקאות אפיזודיות.
אבל צריך כותבים ממש מוכשרים בשביל זה, אלא אם כן הם רוצים להסתפק במיני סדרה.
כלומר הם צריכים להמציא סיפורים חדישם.
ממה שזכור לי ישנם שלושה סיפורים שיהיה קשה "לכסות" כל אחד מהם בפרק של שעה אבל שני פרקים לסיפור בהחלט הולם. 6 פרקים זה נחמד כמיני סדרה אבל בתכלס זה אפילו לא בדיוק מיני סדרה כי אין פה סיפור אחד וסגור אלא כמה. יכול להיות נחמד מאד אם ימציאו סיפורים והיא תהיה סדרת הרפתקאות, קצת דה וויצ'ר עונה 1 פינת ווסטרוז (או זינה הלוחמת). אבל מובן למה היא לא הסדרה שמגיעה ישר אחרי משחכס, אנשים מצפים למשהו גדול (עוד מתלוננים על כך שבית הדרקון יחסית קטנה לעומת סדרת האם)
אני ממש שמח
שהם החליטו לא לעבד את המרד של רוברט. אני חושב שהמימד האפי שיש לפנטזיות גדל משמעותית כשיש להם היסטוריה פיקטיבית שלא קיימת כיצירה בפני עצמה. לפחות לי אישית זה נותן תחושה הרבה יותר מציאותית כשהעבר הוא מין היסטוריה שידועה רק בראשי פרקים, ואפשר לדמיין אותה לכל הכיוונים.
לכן אני ממש מתנגד לפריקוול שיתמקדו באירועים שכל הגדולה שלהם היא שהם שמשו כהיסטוריה מוצלחת ביצירת מקור. למשל תקופת הקונדסאים בהארי פוטר, או במקרה שלנו המרד של רוברט…
האמת? הופתעתי לטובה.
להוציא את החיבור המיותר לאחרים בסוף הפרק, זה היה בשבילי תזכורת ל"משחקי הכס" כפי שהיא הייתה בתחילת דרכה, כשהעלילה הפוליטית היא העיקר – ולמעשה כאן גם אמורה להיות הדבר היחיד, אז אני בעד. הממממ, מי היה מאמין, כשהיוצרים מעבדים משהו שאשכרה נכתב על ידי מרטין זה טוב, וכשהם ממציאים דברים לא קשורים זה לא טוב.
בינתיים מרגיש קצת פשטנות פוליטית אבל מקווה שזה באמת תופעת לוואי של פרק ראשון (בכל זאת יש לא מעט ״מטלות״ שהפרק צריך להתעסק איתן).
(ל"ת)
חרף כל התלונות כאן
כנראה שהסדרה עשתה משהו נכון. הבוקר נמסר כי HBO חידשה אותה לעונה שנייה
מה שהסדרה עשתה נכון זה להיות שייכת למותג חם.
הפרק הראשון שלה הוא הכי נצפה לסדרה מקורית של hbo. זה נחמד ויפה אבל בעצם היא גרפה את הקרדיט שמשחקי הכס השיגה. כלומר, אנשים נהרו לצפות בפרק הראשון בגלל משחקי הכס שכן הפ עוד לא מכירים את בית הדרקון. כך שלא משנה מה היו שמים בפרק הראשון אנשים היו דוגמים אותו. השאלה אם הסדרה תחזיק את הקהל הזה לאורך זמן. אישית אני מקווה שכן כי על אף הפרק המעט מאכזב יש לי אינטרס בתור חובב משחכס שהסדרה תשתפר באיכות ותשמור על הקהל. צריך לזכור שהצלחת הזדרה לא משפיעה רק על חידושה לעונות נוספות אלא לכמה סדרות ביקום הזה hbo יתנו אור ירוק.
אוקי כמות הצופים עלתה ב2 אחוזים בפרק השני,
על בסיס נתונים משולבים של נילסן וHBO MAX. אז אנשים בסך הכל אהבו את הפרק הראשון.
פרק שני רדום אפילו יותר מהראשון.
אין מה לעשות, הדיאלוגים והמהלכים הפוליטיים כאן פשוט לא מרגשים.
אפילו סדרת האם היתה יותר מותחת גם כשהכתיבה התדרדרה.
אגב, אהבתי את הפתיח החדש – לפחות את האנימציה. העובדה שלא טרחו להלחין לו מוזיקה חדשה היא זלזול חסר השראה.
והוא היה יכול להלחין נעימה טובה, גם אם לא בהכרח אייקונית באותה מידה.
אני זוכר איך הופתעתי בפתיח של ווסטוורלד שהוא לגמרי שיחק אותה עם עוד נעימה לפנתיאון. נראה שרצו בכוח להשאיר את הנעימה כדי להזכיר שהסדרה שייכת למשחכס, שזה קצת נטל בשבילה כי ההשוואות לא מחמיאות לה.
האנימציה של הכס הייתה יותר מרשימה
או לפחות יותר צבעונית.
ובכל מקרה, היא שירתה את העלילה – הסדרה הזאת הייתה מסובכת והיה קשה לעקוב אחרי הדמויות, אז להציג מפה עם המבנים ויחסי הכוחות, ולשים את לוגו הבית של הדמות של כל שחקן עזר.
פה זה פשוט… סתם? אין לוגואים ליד השחקנים, זה מקום אחד שאני לא מבין איך עוד היכרות איתו עוזרת לי. זה גם משהו שלא דורש אנימציה בניגוד לסדרה המקורית, היה אפשר להזיז מצלמה זעירה בדגם שמה-שמו בנה בפרק והיה יוצא יותר יפה.
כמו שכתבתי למעלה ובכללי על הסדרה – היא לא כזאת גרועה בסופו של דבר בפני עצמה, פשוט ריכוז מאוד גבוה של כל מה שאני שונא בניצול אולפנים של פרנצ'ייז.
האנימציה משעממת. לגמרי לוחץ סקיפ אינטרו מהפרק הבא
(ל"ת)
כן, התדרדרות ניכרת.
אבל האמת היא שרק עכשיו הבנתי למה: איכשהו פספסתי את העובדה שכל סיפור ריקוד הדרקונים יקבל פה יותר מעונה אחת. עכשיו הכל ברור – זה סיפור שלא מצדיק יותר מעונה בודדת, אולי אחת מורחבת של 12-13 פרקים אבל לא יותר מזה. יותר מכך, ומתחילות המריחות, בדיוק כמו האחת שאנחנו רואים כבר בפרק הזה. חבל.
זאת היתה צריכה להיות אנתולוגיה על כל שושלת טארגריין.
(ל"ת)
אנתולוגיה עונתית אני מניח ולא פרקית.
כלומר כמו פארגו או סיפור אימה טארגרייני. ואז כך הייתי מקבל את עונת הואליריה שלי.
חייב להוסיף שאני לא קראתי את אש ודם אלא ספר אחר בשם עולם של אש וקרח שיצא לפני כמה שנים.
שיצא ב2014. הקונספט היה דומה ובעיקר כלל תיאור של שושלת טארגריין (אבל לא רק), כולל מחול הדרקונים. עברו כמה שנים מאז שקראתי אותו ואני לא זוכר במדויק את האירוע. את אש ודם התחלתי והפסקתי כשהבנתי שאני מתקרב לטריטוריה של בית הדרקון. המטרה של התגובה היא להגיד שאני לא ממש יודע איך יתפתחו המאורעות וכרגע אני די צמוד לסדרה מבחינת ידע על התקופה ההיא.
בכל זאת
אני חייב לסייג שעל אף הדרך שבה הם עושים את הקפיצות בזמן קצת מפריעה לי, בסה"כ מאוד נהניתי משני הפרקים. הלוואי שאתבדה לגבי הרגשות שלי ולקראת סוף העונה יתחבר לי איך הקפיצות בזמן באמת משרתות את העלילה ותורמות לה.
לגבי סונויה מיזונו בתור מיסריה
גם אני נורא שמחתי לשמוע שהיא לוהקה לסדרה אבל המבטא שלה, בעיקר בפרק הזה, היה נוראי. אני לא חושב שאוכל לקחת ברצינות דמות שנשמעת ככה.
ההקבלה לשיי עד כה לצערי מרגישה מדויקת, רק עם מבטא יותר גרוע.
אגב, ההערה שלך לגבי זה שהיא השחקנית הקבועה בדברים של אלכס גרלנד גרמה לי לקלוט שלגמרי פספסתי את התפקידים שלה בהכחדה ורדופה. זה גורם לי לאהוב אותה אפילו יותר עכשיו.
המבטא מגחך ומוריד מהדמות, מסכים.
אני לא בטוח למה אבל הרגשתי לא בנוח לכתוב את זה בתגובה המקורית. אחת הבחירות התמוהות בינתיים.
חלק מהבעיה שלי נובעת מכך
שאני גם לא מת על הרעיון שאחת השחקניות הלא לבנות היחידות בסדרה מלוהקת לתפקיד שבקלות ניתן לשייך למשבצת ״הזונה האקזוטית״. אולי היה כדאי ללהק אותה לתפקיד טארגרייני כלשהו במקום.
כמובן שגם לורד קורליס שהתברר בפרק הזה כסובל מרגשי נחיתות מול האצולה הטראגריינית הוא במקרה השחור היחיד בסדרה.
אין מה לעשות, הכתיבה מאד מגושמת בעונה הזאת. יש הקשרים ומשמעויות שאפשר להבין גם בלי נאומים. ואני לגמרי בעד אמירות מודרניות ופרשנות חברתית ביצירות פנטזיה, אבל התסריטאים צריכים להתאמץ קצת יותר.
אחרי פרק 2 אפשר לומר בוודאות
שמדובר במוצר נחות בהרבה ממשחקי הכס. מבחינה עלילתית אני לא מוצא שום דבר רע איתה, חוץ מקצת נטייה להמרח, אבל פשוט אין לה את הצ'ארם שהיה למשחקי הכס, הקווירקים הקטנים שהפכו אפילו סצינות סתמיות למהנות במיוחד. זה נראה כמו משחקי הכס ונשמע כמו משחקי הכס אבל אין לזה את הx factor המיוחד שהפך את משחקי הכס ליותר מסתם סדרה פוליטית.
שני פרקים זה מספיק כדי לקבוע שעלילה נמתחת?
(ל"ת)
לא השתמשתי במילה "נמתחת"
אמרתי שזה נמרח, וכן, שני פרקים ועוד איך מספיק.
חסרות דמויות כמו טיריון וליטל פינגר
בנוסף, זה שמשחקי הכס התקדם בצורה איטית וכמעט בזמן אמת נראה לי מאוד תרם להרגשת פייסינג מיוחדת, אפשר לומר ההפך מהרבה סדרות פנטזיה. אה ובהתחלה היא כמעט לא הייתה פנטזיה, כאן כבר ראו שהקהל אוהב דרקונים אז הלכו לסיפור שהם מופיעים בו באופן קבוע והמתח של הסקייל של ההרס כבר נגלה לעיננו.
הסדרה עדיין מעניינת וטובה נראה איך הם יתקדמו בהמשך. לבנתיים אני מעריך את האיפוק והשונות שלה להציג 'נבלים' עם שונאים ונשנאים מההתחלה כמו במשחקי הכס. (אחת התלונות ששמעתי מביקורות המבקרים שהדמויות עגולות מידי?) נראה מה פרק 3 יביא.
הזכרת לי את השיחה העבשה בין ריאניס וריאנרה.
ניסו לעשות עם ריאניס סרסיי אבל יצא להם גרסת עלי אקספרס. בכללי כל השיחה הזאת מאד מזכירה את השיחות הקריפיות של סרסיי עם סאנסה רק הרבה פחות טוב.
הכתיבה מרגישה מאוד שטוחה
לא רק ההומור חסר, כל הרכיבים הקטנים שהופכים שיחות בין בני אדם למשהו שהוא לא נאום.
משחקי הכס הבינה את זה, מהפרק הראשון: רוברט, נד והרבה אחרים, שאפשר לקרוא להם "דמויות רציניות" הסכימו מדי פעם לפרגן באיזה דיאלוג או שניים.
פה ? נאדה.
באמת קיוויתי לאיזושהי עקיצה בשיחה בין ראינירה לדוד שלה, כל דבר, אפילו בדיחת קרש.
אבל כשרוכבים על דרקונים כנראה אין זמן לבדיחות וכולנו צריכים להישמע כמו דמויות בפנטזיה הגנרית ש TSR הייתה מוציאה בשנות ה 90 ("איי מונשיי" מישהו ?)
אז מסתבר שמיגל ספוצ׳ניק כבר עזב את הסדרה.
אולי זה לטובה? הבחור בפירוש עייף מלהיות בווסטרוס.
ואלן טיילור מחליף אותו,
שביים פרקים בעונות 1,2 ו8 שח משחקי הכס בנוסף להרבה סדרות מתור הזהב (במיוחד הרבה פרקים בסופרנוס) וכמה סרטי אפקטים קצת מחורבנים. ותכלס אין עם זה שום בעיה. מיגל ספוצניק הוסיף לסדרה וללא ספק שינה את השפה שלה אבל לא נראה שיש לו כבר יותר מדי מה לתרום.
למיטב הבנתי
אלן טיילור מצטרף לעונה הבאה לא בתור שואוראנר אלא כבמאי של מספר פרקים (אולי זה יוליד את התפקיד המכובד יותר בהמשך? אולי, ואולי לא).
נכון, הוא בעיקר שחקן חיזוק כי הוא כבר מנוסה בבימוי פרקי משחכס.
בתכלס העונה יש שני שואוראנרים פלוס ג'ורג' מרטין כך שפרישה של אחד מהם לא באמת מצריכה מישהו שיחליף אותו בתפקיד.
תיקון קטן: טיילור ביים בעונה 7, לא 8
זה היה הפרק הגדול של אותה עונה, וגם אז זה היה כי ספוצ'ניק היה עסוק במשהו אחר. היוצרים העדיפו את ספוצ'ניק, וגם אני. הוא במאי טוב פי מאה. טיילור הוא טכנאי סבבה אבל בלי שום מעוף.
אני כנראה חולק בקשר לספוצ'ניק
הוא במאי שיודע לעבוד בהחלט גם בלי שיאים והיי-קונספט. קודם כל, אם לא ראית עדיין את פינץ', לך תעשה את זה. ושנית, השליטה שלו בסיקוונס הפתיחה של פרק 10 בעונה 6 הראתה שהוא טוב גם בדברים שאינם קרב הממזרים. ממש טוב.
כן, הפרקים שלו בעונה 8 גרועים יותר, אבל לדעתי זה בהחלט אשמת הסדרה ולא אשמתו.
הוא חטף ממש לא בצדק על הלילה הארוך.
זה היה פרק ממש טוב, והקרב שם היה מעולה.
כשצפיתי מחדש בסדרה מדיסיקם פיזיים ב-4k לא הרגשתי שחסרים לי פרטים וראיתי הכל כמו שצריך.
פורמט השידור המסורתי ממש בגד בפרק הזה, ולספוצ׳ניק היה מעט מאד קשר לזה אם בכלל.
גם לא יצאתי לגמרי נגד הפרק הזה, הוא סך הכל עשוי טוב.
כן מסכים לגבי התלונות על החושך אבל. אבל אולי הזיכרון מ2019 מעורפל ואני מושפע מדי מהתלונות. יש שם המון סיקוונסים מעולים, הוא טוב בדברים האלה (כל חלק עם אריה וואו). סימן שצריך לצפות שוב (כן גם בעונה ה8, זוכרים בעיקר את הרע אבל היו לא מעט דברים שכן אהבתי).
התכוונתי יותר לסיקוונס של אריה, בריק וההאונד מתחמקים מזומבים ברחבי הטירה
יש שם חיבור/חיתוך ספציפי בין שני שוטים (הוא לא הבעייתי היחיד. אבל בעיניי הכי בעייתי) שאני ושותפתי לצפייה עצרנו את הפרק בשביל לנסות לפענח איך שני השוטים האלה, עם זוויות הצילום הלא קשורות שלהם, מתחברים וממשיכים אחד את השני וזה לא היה פשוט. מסוג הדברים שבמאי מקצועי לא אמור ליפול בהם.
בהנחה שאני לא צופה בתוכן פיזי,
מה הדרך המומלצת לצפות בפרק(אין אצלי בעית חושך במערכת הצפייה)?
פשוט להוריד באיכות 4k. זה זמין גם דיגיטלית.
(ל"ת)
כתבתי בתגובה שלי על רוחות החורף (שהתכתב עם הסיקוונס הידוע מהסנדק). חלק מעולה אבל לגמרי היי קונספט.
ושוב, לא יצאתי נגדו. רואים שהוא מוכשר. הוא פשוט לא בהכרח הבמאי שמשחקי הכס צריכה להישען עליו. אני מקווה שיחזירו את מארק מלויד.
צודק, סליחה, פספסתי את זה בהודעה שלך
אבל מודה שעדיין לא ברור לי (וכנראה גם לא ליוצרים) מתי טוב לשלב אותו ומתי הוא פחות מתאים.
אגב, באורח די מוזר הוא ביים פרק בפאקינג העונה הראשונה והנוראית של איירון פיסט. מה לעזאזל.
כמו שאמרתי, פרקי קרבות והיי קונספט.
פרקים שרוצים להיות קצת ״שר הטבעות״. הוא לא הכי מוצלח בשאר.
אגב בבית הדרקון הוא גם קצת פישל באקשן, הטורניר היה ערוך מעצבן (כל פעם חתכו רגע לפני ההתנגשות). אם היה אפשר הלוואי ורידלי סקוט היה מביים את הסיקוונס הזה. אולי הוא צריך הרבה משתתפים והתרחשויות בקרבות שלו.
הפרקים שהוא ביים בעונות1 ו-2 ("ביילור" מבינהם) היו מצויינים ובעצם נתנו את הטון הבימויי של הסדרה עד הסופט-ריבוט של עונה 5.
(ל"ת)
טוב, אז עכשיו אנחנו יודעים איך נראה פרק פילר בסדרה (פרק 3).
סביר לחלוטין, לא רע ולא טוב. הקשקשת הפוליטית דלוחה ממש, והאיום התורן מרגיש חסר משמעות.
לגמרי פרק של טחינת מים.
כמה פעמים אפשר להסביר אותו דבר (ועוד דברים מובנים מאליהם) או לחזור על אותה שיחה? מצאתי את עצמי צועק למסך תתקדמו בבקשה, יאללה.
עוד לא צפיתי בפרק 3
אבל מבאס לשמוע שהוא פילרי. בינתיים הדבר שהכי ממצה את התחושה שלי מהסדרה זה ״משחקי הכס לייט״. מכל הבחינות, מן תחושה כזו של נסיון שחזור קצת חיוור שלא באמת משתווה למקור.
אני אמנם נהנית ממנה באופן כללי, אבל הגעגועים לדיאלוגים המושחזים ולאינטריגות המפתיעות מורגשים היטב. מקווה שככל שהעונה תתקדם יחול שיפור.
ההשוואה למשחקי הכס ממש מרסקת אותה.
היא סדרה לא רעה בפני עצמה. זוכר שב4 פרקים הראשונים של סמוך על סול הרגשתי שהיא ממש מחווירה ליד שובר שורות, ובמהרה הבנתי שהיא מתעלה עליה. אני לא רואה את זה קורה כאן.
אפשר לשאול למה?
גם אני חשבתי שסמוך על סול לא מתקרבת לברכיים של שו"ש והיום לדעתי היא טובה יותר ממנה. ואם הייתי מספר זאת לעצמי אחרי העונה הראשונה כנראה שלא הייתי מאמין. מה ב-"בית הדרקון" גורם לך לחשוב שאין לה אפילו את הפוטנציאל להתעלות על קודמתה?
כתיבה לא טובה, דמויות משעממות עם קאסט לא מלהיב, המראה של הסדרה קצת כעור ,
אין מספיק בשר עלילתי בשביל לתמוך בכמה עונות מלאות של 10 פרקים, אינטריגות פוליטיות פשטניות עד לא קיימות (כל אחת מהדמויות מפגינה טמטום מפליא. זה לא כיף שכל השחקנים לא חדים וחכמים, הסתמכות יתר על דרקונים- נראה שהיוצרים קיוו שכל פעם שהם מאבדים את הקשב של הקהל כמה זרקורי אש יחזירו את הקשב. הסדרה לא בהכרח גרועה, למעשה היא רחוקה מכך, אבל כדי שתשתווה למשחקי הכס צריך נס. סמוך על סול הייתה מבריקה גם בפרקיה הראשונים. לעומת זאת המרחק בין בית הדרקון למשחקי הכס הרבה יותר גדול.
לכן אני חוזר ואומר, הדרך היחידה להנות מהסדרה היא לשכוח שהיא קשורה למשחקי הכס.
ועוד נק תורפה חמורה- הקפיצות בזמן.
מצד אחד הם בלתי נמנעות, האירועים שהסדרה מקיפה מתרחשים במשך עשורים ולא 4 שנים כמו הסדרה המקורית. מצד שני, צריך להיות מאד מוכשר כדי להצליח עם הכלי הזה. בכתר זה נעשה באופן מוצלח וביורשים באופן מושלם. כאן פחות. הדרך של היוצרים להתמודד עם הפערים בין הפרקים היא לזרוק לצופים ערימות של אקספוזיציה באופן הכי משעמם, לא יצירתי ומאכיל בכפית שיש. בכללי הסדרה הזו מסבירה יותר מדי, וחוזרת על אותם הסברים שוב ושוב. הייתי רוצה שכל פרק יתחיל בספרינט ושהצופים ינסו להשלים תוך כדי את פערי המידע אבל מקום זה הסדרה עוצרת ומאייתת לנו כל דבר ברוגע ואיטיות. מרגיש שהסדרה לא מאד סומכת על הקהל שלה וזה כבר מדאיג לגבי עתידה.
תשלום בביט יתקבל בברכה (אזהרת סרקזם)
העיקר כשהזהרתי מראש שהשימוש חסר ההיגיון והלא עקבי של הסדרה בקפיצות בזמן פוגע בה; "התנגדת" לי ומה-זה הגנת על השימוש בהם.
מסרב לבקשה, מוזמן לקרוא שוב את דבריי.
הבעיה לא עם הקיום של קפיצות בזמן שכן הן הכרחיות ואף בלתי נמנעות, אלא עם האופן שהן נעשו. בתור דוגמה נתתי סדרות אחרות שהתמודדו עם הכלי הזה נהדר. לא התחייבתי בשום מקום שכאן הם בהכרח ידעו לעשות את זה מוצלח. אז נראה לי שלא תתבצע העברה בביט.
כמו כן, אני מחכה לתשובה ממך לגבי הטענה שלך שמשחקי הכס לא התרחשה כמעט כולה במלחמה. ב5 העונות האכשונות צפינות. מלחמת חמשת המלכים אבל למעשה זה שעד סוף עונה 5 כל הטוענים המקוריים לכתר מתו לא אומר שהיא הסתיימה. גם בעונות 6-8 היו כמה טוענים לכתר+איום חיצוני קיומי וכתוצאה מכל אפשר להגיד שרק בפרק הסיום הגענו לפתח של תקופת שלום.
לצורך הבהרה
המשפט שכתבת בתגובה המקורית התלונה היחידה שיש לי זה שמרגיש שהיוצרים לא סומכים על הצופים וחייבים לעשות קפיצות ענקיות בזמן בין פרק לפרק״.
הייתי מסכים על כמה שינויים: התלונה שיש לי היא שהיוצרים יודעים איך להשתמש בכלי של קפיצות בזמן ודואגים לעצור את הפרק ולהאכיל את הקהל בכפית לגבי האירועים שהתחוללו בפער הזמן, כאילו הם לא סומכים עלינו שנצליח להבין אם המידע יימסר באופן יותר אורגני. דהיינו, הבעיה היא באופן הלקוי של מסירת המידע של היוצרים שמפריע לי, לא העובדה שיש קפיצות זמן. הקפיצות האלו משפיעות על התמונה בכך שהן יוצרות את הפערי מידע שהיוצרים צריכים להשלים, ולצערי לא יודעים כיצד.
וגם אתה מוזמן לקרוא שוב את דבריי
לא טענתי שיש לי משהו נגד קפיצות בזמן באופן כללי, טענתי שיש לי בעיה עם הדרך שבה הסדרה עושה את זה, שהיא לא מאוזנת ויוצרת פערים ענקיים מקפיצה לקפיצה.
זה התחיל עם חצי שנה, עכשיו מדובר בשנתיים-שלוש ונראה לי שכשיחליפו את השחקנים, זו תהיה קפיצת זמן של 10 שנים.
התלונה שלך בנוגע לפרק השלישי לדעתי דווקא מחדדת את התלונה שלי.
אילו היוצרים היו משכילים לאזן את הקפיצות בזמן; היו משכילים שלא ליצור פערים ענקיים בין קפיצה לקפיצה; הם לא היו צריכים "לתקן" את הנזק בכך שיאכילו אותנו בכפיות אח"כ.
אתה לא יכול לעשות קפיצות זמן כאלו ענקיות, ואח"כ לרוץ בספרינטים ועוד לצפות שהצופה הממוצע ישלים לבד את החורים שנוצרו לו.
אני חושב שלא היה הורג אותם לתת לנו *קצת* פילרים ופיתוח דמויות (אני למשל הייתי רוצה לראות את החתונה של וייסריז ואליסנט או לראות נקודות ספציפיות שמראות איך אליסנט התמקמה בחיי המלוכה; למשל)
אז למה אני צריך להעביר לך בביט? אנחנו עדיין לא מסכימים על מהות בעיה.
אני בעד קפיצות גדולות בזמן כי גם ככה לא קורה כאן יותר מדי ולא התכנסנו לבית הדרקון כדי לצפות במשך פרקים בדרמה דנית על נסיכה שהיא ברוגז עם אבא. אני לא מרגיש צורך עז לצפות באליסנט ווייסריז מתחתנים. גם ככה הסדרה הזאת נמתחת וטוחנת מים, האם צריך עוד פרקי פילר רבי תקציב של עוד מאותה טחינת מים חסרת פואנטה עם עומק שמעליב סרטי נסיכות של דיסני?
כפי שכתבתי למעלה, אני דוגל בקפיצות בזמן על פי מה שהסיפור דורש, גם אם יש פערי זמן משמעותיים. כמו כן אני מקווה שבמקום שאחרי כל קפיצה כל דמות תספר באופן משעמם ורפטטיבי מה התרחש בזמן שלא היינו עימם, פשוט שהפרק יספר את הסיפור שלו וישתיל מידע באופן מתוחכם ואורגני שאינו פוגע בקצב של הפרק. ביורשים עושים את כל פרק כמעט וזה מושלם. אבל נראה שהסדרה פחות סומכת על הקהל וחבל, כי היא משעממת אותו במקום.
״ולא יזיק לנו לקבל קצת פילרים״? אז איך אתה קורא לפרק השלישי.
ההבדל בין הפרק הזה למבחן בלמורל הוא שהשני היה מלא בדמויות מעניינות, תסריט שנון, כמה אינטריגות טובות ואפילו בלי הפילטר הצהוב(מסכים איתך רם, אני מרגיש כאילו אני צופה בקרוסאובר של משחכס עם נרקוס). כבר כתבתי אחרי פרק 2 שזה בעצם ״הכתר״ בווסטרוז אבל הבעיה שהצוות מאחורי וחפני המצלמה ב״כתר״ מוכשר בהרבה.
אז אתה מעוניין שלפני הפילר נקבל עוד פילר. למה שלא נביא את טרנס מאליק לביים את כל הסדרה, נפשיט אותה מעלילה ונחליפה במלמולים פלוסופיים על רקע שוטים של גלים מתנפצים על הרד קיפ ודרקונים מזדווגים? הייתי קונה.
למה להסתפק במאליק ?
אני בעד עמוס גיתאי, כל פרק ימשך 3 שעות
מה אתה רוצה שאענה? כבר הוכחת לי שטעיתי. אין לי מה להוסיף בנידון
(ל"ת)
מסכימה עם כל מילה שכתבת!!!
(ל"ת)
פרק 3 הפרק הכי טוב עד כה
נהנתי מכל רגע מהמסך. פיתוח דמויות מצויין. התאהבתי ברינרה בפרק הזה וקצת מבאס אותי שהולכים להחליף את השחקנית בהמשך, כי היא פשוט מעולה, יש בה משהו אפילו יותר ניאונסי מדנריז. ומערכת היחסים עם אבא שלה פשוט מרגשת. גם דמיון הרגיש כאן מיוחד והצדיק את הטענה שלו לכתר.
ברמת הצילום וההפקה משהו יותר מדבר אליי כאן מאשר בטבעת הכוח. הכל נראה יותר טבעי ומקסים ביופי הפשוט והיותר מבוסס היסטורית. טבעת הכוח לפעמים הרגיש לי יותר מידי יפה ומלאכותי. אני מבין שלמרות ששתיהן פנטזיה הן שונות בבסיס שלהן ויש מקום לשתיהן. אבל סתם בהרגשה השוטים ביער הרגישו לי פשוט מדהימים ונתנו טאץ' מיוחד לסדרה.
קסטרמיר
מישהו יודע אם כל הסיפור הזה של בית ריין ובית לניסטר יהיה בסדרה?
לאור העובדה שטאיווין לאניסטר (שטרם נולד) אחראי לְמה שקרה להם
כנראה שלא.
פרק 4 הוא הפרק הטוב הראשון בסדרה.
באמת הופתעתי – האינטריגות הפוליטיות תופסות תאוצה, ראינרה ודיימון מקבלים העמקה ונראה שהתסריטאים מוצאים את הקול שלהם והטייק הייחודי שלהם לעולם המורחב של ווסטרוס.
מה שמדאיג אותי זה שקפיצת הזמן המשמעותית הבאה תקרה כבר בעונה הזאת וזה יאפס את הסטטוס קוו לפני שבכלל קיים סטטוס קוו.
אני מודאגת מהחלפת השחקניות בפרק 6
כי מילי אלקוק ממש ממש מוצלחת בתור ראינירה ולא בא לי לראות מישהי אחרת בתפקיד הזה.
מצד שני, אוליביה קוק חייבת להיות שדרוג ניכר לעומת השחקנית שמגלמת את אליסנט כרגע.
כן, מאד מזדהה עם האבחנה הזאת.
מילי אלקוק כבשה את ליבי אבל השחקנית של אליסנט הצעירה… אלוהים ישמור.
לא עוזר לה שהדמות שלה מעצבנת וכתובה ברישול, אבל השחקנית חסרת נוכחות.
אגב, האם אני מדמיין או שהמבטא של מיסריה התמתן הפרק?
כן, בסצינה האחת שהיא היתה בה…
מקווה שהיא תקבל תפקיד יותר משמעותי.
לצערי אני לא שותף לדעתך.
״האינטריגות הפוליטיות״ מזכירות לי יותר אופרות סבון של פעם ורחוקות עשרות מונים מימיה הטוובים של משחקי הכס. הקצב עדיין off ואני מרגיש שכל דבר מוסבר למוות. ומה הקטע עם הדלות הויזואלית של הסדרה הזו? למה המקופ היחיד בארמון שאפשר לשאוף בו אוויר זה עץ האלים, שאגב נראה הרבה יותר טוב בווינטרפל (כאן הוא פלסטיקי מדי). איפה הגנים שסרסיי הייתה מטיילת בהם? המרפסת המשקיפה לים שסאנסה הייתה מתעלקת עליה?
נקודה לחיוב: עיסוק בריא במין. בסדרה שנמצאת ביקום של משחקי הכס. מי היה מאמין? חוץ מהקטע של גילוי עריות. זה אף פעם לא בריא
ולמרות התלונות הנערמות אני נהנה מהסדרה ואמשיך לצפות בה.
נראה שהדרך של הכותבים לכתוב אינטריגות היא לכתוב את כל הדמויות כלא מבריקות במיוחד ואז כל אחת יכולה לחשוף משהו מובן מאליו ולהשתמש בו כקלף מיקוח.
וייסריז לא קלט שאוטו חתיכת גרידי? שום דבר לא נראה לו חשוד? מאיפה הוא חושב שאליסנט צצה לו בחדר כל השנים האלה?
ריאנרה לא חושבת שזה מוזר שפתאום דיימון הסיר את התחפושות שלהם דווקא בבית הזונות?
למה כולם אהבלים?
אני לא מסוגל יותר לשמוע בסדרה הזאת את הביטוי ״שיר של אש וקרח״. למה הנבואה הזאת קיימת?
היא חסרת חשיבות לגמרי לדמויות בסדרה. בבקשה שמישהו יגיד לכותבים שדי.
לא ברור למה זה קורה.
אנחנו יודעים איך זה נגמר, הם מנסים לצייר לנו את ראינרה בתור מישהי שהשפיעה על המאבק הזה מפערי הדורות? הזוי, הזוי, הזוי.
עוכרת ישראל
תסלחו לי על הסמי-אופטופיק, אבל אפשר להתחרפן שנייה מהעובדה שרצות כרגע שתי ביקורות מתגלגלות על שני עולמות פנטזיה שיש להם רקע ספרותי נרחב אך סיפורים קצת פחות מוגדרים ואני לא מבינה בהם מספיק אז אני לא מפסיקה להתבלבל בינהם?
אני באמת ובתמים מבינה שאלו שני עולמות שונים לגמרי, רק שבעיניים שלי שניהם מוגדרים בתור "נו, זו הסדרה הזו שמתבססת על ההמשך לסדרת פנטזיה שכתב הסופר ההוא, ושכולם עפו על הסדרה/סרטים המקוריים למרות שאני נרדמתי בשניהם…"
(למען הסר ספק זה ממש ממש לא תלונה על עצם קיום הביקורות המתגלגלות הספציפיות הללו. זה מאוד ברור שאלו ביקורות שמאוד מעניינות את הקהל הרגע ואני תמיד בעד כתבות שיש עליהן דיונים גם אם זה לאו דווקא הדברים שאני צופה בהם. זה רק התסכול האישי שלי שכל הזמן מנסה לחפש את תת דיון בשרשור מסויים ואיכשהו, כמו בחיבור USB, זה תמיד בשרשור הראשון, לא… השני. לא… בעצם כן בראשון שחיפשתי בו אבל פספסתי בפעם הראשונה).
זהו, עכשיו אתם יכולים לרדת עלי איך זה יכול להיות שלא אהבתי את שר הטבעות/משחקי הכס, וכמה הם שונים ולא ברור איך אני בכלל מצליחה להתבלבל בינהם.
סוף סוף גיק פנטזיה כמוני (אם כי פחות בקטע של טולקין) יכול להנות שמדברים על לשם שינוי על פנטזיה אפית ולא גיבורי על של מארוול. חזון אחרית הימים.
(ל"ת)
ולמען הסר ספק
אני מאוד שמחה שזה קורה ומאוד נהנית גם מהדיונים בשרשורים האלה למרות שאלו לא עולמות תוכן שאני מתחברת אליהם באופן אישי.
רק הייתי שמחה אם הייתי מצליחה להבדיל בינהם :אוי:
זה לגמרי הגיוני להתבלבל ביניהן- משחקי הכס זאת סדרה שמגיבה ישירות לשר הטבעות.
ההבדל המרכזי ביניהן הוא היחס לשאלת הטוב והרע- בטולקין יש טובים ורעים מוחלטים, ויש הוביטים. כוחות אור וכוחות אופל. יש הטוענים שזה ילדותי.
במשחקי הכס יש המון תככים וגישה של "העולם האמיתי הוא כל כך אכזרי ומלוכלך, כולם יכולים לעשות מעשים איומים, טוב ורע זה יחסי!" זה גם ילדותי בעיניי, אבל אני אדם ילדותי מאוד.
הייתי אומרת שבסדרה אחת יש אלפים וגמדים ובסדרה השנייה יש רק בני אדם, אבל הטראגריינים עם הבלונד פלטינה המזעזע מאוד מבלבלים עם אלפים במראה החיצוני.
ברמת העיקרון את לא טועה
אבל זה גם קצת מצמצם להגיד שהוא הושפע ישירות משר הטבעות, הרבה מים עברו בזאנר הפנטזיה האפית בין שנת 1937 ל1995. אני מוצא בשיר של אש וקרח השפעות מאמבר של זיליאני דווקא.
וחוץ מזה בסצנה הראשונה של משחקי הכס אנחנו מגלים שיש עוד גזע מלבד בני אדם.
זה בדיוק מה שמבלבל אותי
התמונה שיש כרגע בשרשור הזה עם הבלונד פלטינה לגמרי מתחברת לי ויזואלית עם המראה של לגולס (לא באמת זכרתי את השם שלו, אבל גיגלתי כדי להזכר, מקווה שלא התבלבלתי…) אז אני כל הזמן בטוחה שכאן זה השרשור של שר הטבעות ואז מגלה שזה השני.
הייתי אומר לעורכים שישתדלו אולי לשים דמויות בלי שיער לבן בעמוד הבית ואז נזכרתי שכמעט כולם בסדרה הזאת עם שיער לבן.
טוב, אולי כשאוליביה קוק תהפוך לאליסנט אז נראה אותה ב"תמונת השער". אם זה עוזר, הדמות של מאט סמית' החליפה לתספורת קצרה ועכשיו הוא יותר מזכיר את אלן דג'נרס.
לא לא, זה הופך את זה לאתגר!
בשביל זה אני פה, בשביל ללמוד דברים חדשים :)
מסכימה אתך לגמרי. כל הכיף הוא ללמוד דברים חדשים.
כשנפשי העדינה לא אפשרה לי לצפות בסדרה עם יותר מסצנת בית בושת אחת ועם יותר מדי מניאקים הסתדרתי לא רע עם הביקורות השבועיות של רד פיש כיצירה ספרותית בפני עצמה.
עם סופה הטרגי של משחקי הכס תיעלתי את יכולותיי האינטלקטואליות ללמוד ולהבין את שורשי הסכסוך ההיסטורי בין ישיבות "הקו" וישיבות "הגוש", כולל הפיצול הדרמטי בין מרכז הרב והר המור בשנות ה-80 (פרשת רצח בחיספין, אשמה, גלות ומאבקי ירושה), עד כדי כך שיכולתי לשלוט בכל משפחות הרבנים הדומיננטיות משני הצדדים לדורותיהם ולמדתי גיאוגרפיה מזווית אחרת לגמרי (איו"ש באמת מחולק לארבע ממלכות מבחינת האוכלוסייה היהודית באזור).
כשאפילו התככים של הציונות הדתית הסתיימו נאלצתי לעבור להיסטוריה של פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה ומאבקיהם בשחיתות השלטונית.
משמח שהתככים של ווסטרוז חזרו, אם כי ממליצה בימי יובש גם על שני העולמות שהוזכרו לעיל…
אני עכשיו חזק בחוק ומשפט האמריקאי להמונים
עם ערוץ יוטיוב שנקרא legal eagle. שמנתח כל מיני דברים מבחינה חוקית (חלקם אקטואלים, חלקם מדיה פופולרית)
שאר אנרגיות הלמידה שלי נאלצות להיות מופנות לדברקים שאני אשכרה צריכה ללמוד בשביל העבודה שלי …
אבל כן, זו הסיבה שלמרות הכל אני נכנסת לכל השרשורים פה, גם לסדרות/סרטים שאני לא צופה בהם, פשוט כי ברוב המקרים אני מוצאת כמעט בכל שרשור דברים מעניינים ללמוד.
חוק ומשפט אמריקאי נשמע מרתק.
אני אנסה את ערוץ היוטיוב.
אם כי בקרוב שנת הלימודים האקדמית תתחיל ואני מאמינה שתעשה עבודה טובה בלהתיש אותי.
אשתדל להשתמש יותר בתמונות של דרקונים
(ל"ת)
וגם
ג'ורג' ר. ר. מרטין
ג'. ר. ר. טולקין.
באמאשכם? לא יכולתם שלפחות השמות יהיו קצת יותר שונים?
אתם יודעים כמה זמן לקח לי להבין שלהגדיר "נו, זה עם המלא ר' בשם" זה עדיין לא הגדרה מספיקה?
בזה את צודקת במאה אחוז. ואני חושב שמרטין הודה איפשהו שהראשי תיבות נמצאות כדי שנקשר ביניהם בראש.
(ל"ת)
שזה מצחיק,
כי בעולם הפנטזיה האפית דווקא יש יותר דמיון בין הספרים של רובין הוב לאלה של מרטין – ברמה שיש תחושה שהם ניזונים אחד מהשני בכוונה.
גם מרטין טוען להרבה השראה מטוד וויליאמס, בייחוד הסדרה Memory, Sorrow, and Thorn.
יש פנטזיות הרבה יותר דומות למשחקי הכס, ואני לא מדבר על כאלה שנוצרו אחרי אלא לפני, לכן כאלו שמרטין היה יכול לשאוב מהן השראה. אבל בעיני קהל מבחוץ שר הטבעות היא לפעמים היצירה היחידה שחשובה (למרות שאני לא מעריץ גדול. מאד אוהב את הטרילוגייה של פיטר גקסון אבל לא התרשמתי מאד מקריאת הספרים).
בכללי יש בשיר של אש וקרח מלא רפרנסים לספרי פנטזיה אפית ידועים מהעבר. על קצה הלשון, בית ואנס הוא רפרנס לג׳ק ואנס, סופר פנטזיה שמרטין מעריץ. יש גם רפרנס לזיליאני עם lord of light.
למיטב ידיעתי הדלה, מרטין בעצמו אמר ששיר של אש ושל קרח היא "טייק" על שר הטבעות, בעיקר באלמנט המוסרי.
למיטב ההבנתי, בדיוק כמו שההשראה ההיסטורית המרכזית שלו היא מלחמות השושנים באנגליה ופחות עליית האסלאם בחצי האי ערב וצפון אפריקה, למרות שזה קצת שם, ואפילו פחות המלחמות המונגוליות.
כמו שהקוסמים היא בעיקר טייק על נרניה והארי פוטר למרות שיש שם המון רפרנסים לסדרות פנטזיה אחרות.
המוסריות היא גם ההבדל הכי בולט בעיניי בחוויות הצריכה של שתי היצירות- בשר הטבעות המוסר קצת פשטני בשבילי, במשחקי הכס אני לא יכולה אפילו לצפות כי הגישה המוסרית קשה לי.
מסוג הסדרות שמזכירות לי ברוע לב אינסופי איזו נשמה יפה וחסודה אני.
בסופו של דבר עם כמה שלא נעים להגיד את זה, כחובבת פנטזיה כבדה, אני לגמרי מבינה איך סדרות אפיות שרובן מתרחש בעולם דמוי ימי הביניים באירופה ועוסקות בשושלות אצילים יכולות להראות דומות מדי לאנשים.
אני מחכה בכליון עיניים ליום שבו אנשים יבקשו הסברים על ההבדלים בין הסדרה של ברטימאוס לסדרה של העולמות של קרסטומנסי כי שתיהן בריטיות ובמציאות אלטרנטיבית בה יש קוסמים והם בעמדות שלטוניות בירוקרטיות. בשתיהן יש אפילו קווי עלילה עם התייחסות ישירה לרומנטיקה האנגלית על תרבות האסלאם והמזרח התיכון. חוץ מזה שאחת היא סאטירה אכזרית והשנייה סיפור התבגרות גאוני.
בעולם מקביל כלשהו אלה הסדרות השלטות, ג'ונתן סטראוד ודיאנה ווין ג'ונס, ולא טולקין ומרטין.
קצת פשטני לקרוא לששאוק ״טייק על שר הטבעות עם הבדל מוסרי״.
שר הטבעות בטוח השפיע, הוא ״אבי הזאנר״ המודרני בערך. אבל, הייתה ספריית השפעות שונות. וההבדלים בין שר הטבעות יותר עמוקים ונרחבים מגישה למוסר.
במיוחד לא הוגן למתוח קו כה פשטני ביניהם אם אפילו לא קראת את הספרים אן לפחות צפית בסדרה.
אני באופן אישי לא רואה סיבה להמשיך את הוויכוח הזה:
1. התייחסתי לדבריו של מרטין עצמו על היצירה שלו.
2. ברור שזה ניתוח פשטני (שגם נכתב בפחות מעמוד, עמוק זה לא יכול להיות, והומוריסטי במקצת), גם הבהרתי בדבריי שזה ההבדל הכי מרכזי בחוויה ***האישית*** שלי בין שתי היצירות. במקרה, איזה קטע, גם מרטין התייחס לאספקט הזה.
3. ראיתי ממשחקי הכס את מה שיכולתי לראות והשלמתי בקריאה את מה שלא הצלחתי, מסיבותיי שלי, לצפות בו. סליחה אם לא הבהרתי מספיק. זה יוצא הרבה קטעים בזמן מסך, הרבה מאוד מאוד, אבל לא מספיק כדי לפגוע בהבנת העלילה.
4. אני מניחה כרגע שאתה לא מכיר את "ברטימאוס" ו"העולמות של קרסטומנסי" אם לא הבנת עד כמה משעשעת הטענה שלו היו מעובדות לסדרות אנשים היו מתקשים להבדיל ביניהן. אלה סדרות שונות מאוד. אבל **אני יכולה להבין** למה היו מתבלבלים ביניהן, כי בנקודת המוצא שלהן, בחומר התרבותי עליו הן מתבססות (אריסטוקרטיה בריטית מודרנית), יש משהו דומה. וזה הרבה יותר בוטה בוויזואליה על המסך מאשר בספרים כתובים.
זה מאד פשוט
בשר הטבעות אין נשים
במשחקי הכס יש נשים, והן כמעט תמיד עירומות
*זה כמובן לא תקף לסדרות החדשות, שבהחלט חולקות יותר דמיון ממה שנראה
הבמאית של הפרק, קלייר קילנר, היא הבמאית השנייה ביקום הזה.
במשחקי הכס הייתה מישל מקלראן שביימה 4 פרקים ופעם הייתה השם הכי חם בטלוויזיה (מרגיש שהיא קצת נעלמה). אני מקווה שכאן המצב יהיה קצת יותר טוב. קלייר תביים גם את פרק 5. הרגע הבולט מבחינת בימוי הפרק היה ההליכה של דיימון וריאנירה בעיר החטאים, כלומר בflea bottom. אני מת על כך שבסצנה אחת יש כל כך הרבה פרטים שקופצים למסך וקשה לעקוב, והבימוי הסהרורי הולם את עומס הפרטים (הרד קיפ קצת דל בריגושים לעומת זאת). כמו כן, כמובן שגם כאן לא ויתרו על סצנת עריכה צולבת. הפעם אליסנט שסובלת עם בעלה, סך הכל כלי לייצור ילדים ועינוג המלך. לעומת זאת ריאנרה לוקחת את המושכות בידיים (למרות שדיימון הוא בעצם המוביל) ומתנסה בחוויה מינית. לדעתי היה חכם יותר להראות את ריאנירה עם קול בסצנת העריכה הצולבת , מאחר ששם היא באמת היוזמת ונראה שזו חוויה המינית מענגת לשני הצדדים (מאורע נדיר בסדרה).
כל הסיבה שבגללה
יש להם שיער לבן זה בגלל שהם מתרבים בינם לבין עצמם; אז בוודאי שסביר להניח שכשהם מזדווגים עם בתים אחרים יש סיכוי של פיפטי-פיפטי לשיער בצבע אחר [לבחירתך].
קל להסביר את הנקודה שהעלת לגבי ההצגה.
וייסריז הוא מלך שהעם לא ממש מפחד ממנו ובצדק, הוא מלך די חלש. הצגות על הלאניסטרים היו בבראבוס כי סרסיי מפחידה אבל כאן המצב שונה. האדם שהעם עלול לפחד ממנו הוא דיימון האלים ובלתי צפוי אבל בנק הזמן הזו הוא כבר הרבה זמן לא מפקד משמר המלך, וכנראה העם התרגל למצב בהעדרו.
משמר העיר הכוונה*
(ל"ת)
לא עדיף לעשות פוסט נפרד על כל פרק? קצת בלגן פה.
הצילום והפילטר מזעזעים בעיני.
חבל, הסדרה לא זולה אבל מי שעומד מאחורי המצלמה ואנשי הפוסט כנראה כן…
באמת חבל
אני צופה במאחורי הקלעים של כל פרק ואני מרגיש ממש רע על אנשי הסטים, תלבושות, אביזרים וכו׳ שעושים עבודה מעולה שיורדת לטימיון, כי בסוף אפ הצילום לא עובד שום דבר לא עובד.
הפילטר הירקרק בסצנת הסעודה מחריד. אומנם ירוק הוא צבע חשוב בפרק, מסופר לנו שזה הצבע שהלורד של אולדטאון מניף כדי לזמן את נושאי דגלו למלחמה וכמובן יש את השמלה של אליסנט. אבל גם פילטר ירקרק צריך לדעת איך לעשות וכאן התוצאה היא ממש לא המטריקס אלא בעיקר נראית טעות של המקרן. אגב אין סדרה שגורמת לי לבדוק שהכל בסדר עם ההגדרות של המקרן כמו בית הדרקון. כל פעם לוקח לי כמה דקות כדי להגיע למסקנה שהסדרה היא האשמה (וגורמת לי להעביר לסרטים וסדרות אחרים כדי לוודא שהבעיה לא במקרן). מבעס.
החתונה הירוקה
(ל"ת)
תראה, אני לא אוהב לפסול פרשנויות של אחרים אבל זה נראה מאד רחוק ממה הוצג לנו.
זה ממש לא מתאים לדמות של קריסטן לקחת חלק במזימות של אליסנט כנגד ראנירה . נראה שיש לו קוד כבוד כלשהו ושהוא מתייסר משבירת הנדרים. הוא לא נראה כמו מישהו שבאופן מודע יהפוך לחייל משחק של המלכה כנגד הנסיכה היורשת. הוא נהיה חייל משחק בעל כורחו. והרצח לא נראה מאד מתוכנן (הרי ג'ופרי זה שניגש לקריסטן בחתונה ו"חימם" אותו). חוץ מזה שזו מזימה די מעפנה של אליסנט. יותר שווה לה קלף מיקוח עתידי נגדה מאשר לנצל את קריסטון כדי לערער בקושי על הנישואים ביניהם. בקושי כי ג'ופרי אף פעם לא היה חלק קריטי מההסכם. הפתיחות של ריאנרה לליינור בנוגע לצרכים המיניים שלהם יפה ומרעננת בווסטרוז אבל בסוף שניהם מודעים לכך שהם נכנסים לנישואים פוליטיים. וההסכם ביניהם נשאר, ליינור יוכל למצוא מאהב אחר וריאנרה תאשר את אורח חייו המיניים ותעלים עין.
רוי, מוזר שאני אף פעם לא רואה את התגובות שלך בלשונית של התגובות האחרונות.
סר קריסטון*
כשאליסנט מזמנת אותו כדי לדבר על ריאנרה.
אם כבר השיח הסיטקומי היה כל עניין הברווזים ואווזים.
(בכוונה לא סימנתי ספויילר, בהצלחה למי שהצליח להבין מזה משהו).
בהחלט מסורבל ומגושם אבל לא משהו תלוש מהמציאות של הסדרה שקשה במיוחד להסביר.
בעיקר נראה שהשאירו הרבה החלטות של הדמויות off screen, וזה לא בהכרח דבר רע. אני אוהב שמאפשרים לקהל להשלים פערי מידע ולא מוליכים יד ביד. אני לא מת על הכתיבה בסדרה הזאת בכללי אבל דווקא אהבתי בפרק הזה שקצת פחות מסבירים כל דבר למוות, וחוזרים על אותה נקודה בעדינות של פטיש 5.
גם אני אוהב את זה בכללי
אני פשוט לא חושב שהסצינה הנ"ל ראויה לקרדיט על זה, אפילו אם אנחנו מניחים שזה מה שניסו לעשות כאן
אני היחידה שרוצה לראות סרט של פסבינדר שמתמקד רב בחיי הנישואים של אישה להומו שנישאו מטעמי נוחות ורגע לפני החתונה האהוב שלה רוצח את האהוב שלו ומתאבד.
ועכשיו לשעתיים של מתח פסיכולוגי בנישואין.
איזה כיף
ממליץ לסמן ספויילר.
(ל"ת)
לא יודע אם את היחידה אבל אני ממש לא מעוניים בעוד סיפור
עם סוף טרגי על זוג אוהבים גברים.
פרק 6 - למה הסדרה הזאת מרגישה קטנה וזולה.
בפרק 6 אנחנו קופצים לביקור קצר בפנטום אבל שוב מנקודת מבט מתוך מצודה כלשהי. הסט הזה יפה, אבל זה לא מספיק.
במשחקי הכס ראינו שמים, ים, דרך המלך, יערות, פונדקים, חוות.
בבית הדרקון הם כל הזמן כלואים במצודות, ואני מבין שזה ייצוג נאמן של האצולה בסטינג הזה אבל זה לא מספיק. דווקא בביקור בפנטוס אפשר היה להראות לנו יותר. אפילו סצינת החוץ על החומות צולמה בלילה בלי שאפשר יהיה לראות משהו מהעיר. יש לזה צירוץ כמובן – במציאות העיר פשוט לא שם. הסטים מנותקים ואין צילומים במקומות ״אמיתיים״ שיחברו בינהם.
כולי תקווה שככל שנתקרב לריקוד הדרקונים הסדרה תפתח. ואולי הסטים הקטנים והמבוקרים נעשו כדי לשלוט יותר על תקנות הקורונה? כך או כך, עם טכנולוגיית הלדים שמאט ריבס עשה מטעמים ממנה בבאטמן, אני מרגיש שאפשר לסדר משהו גם לבית הדרקון.
בדיוק מה שחסר לי בסדרה הזו
(זה וקצת הומור)
הפרק נפתח עם שוט מתמשך של 3 דקות כשמיד אחריו בא עוד שוט של שתי דקות וחצי. והבחירה בשוטים ארוכים אלה ממחישה היטב את קצב התקדמות העלילה לאורך כל הפרק אך גם את הדגש על הדרמה ועל הדמויות (למרות שתאכלס הייתי מתאהב בסצינת הפתיחה רק מעצם השימוש בשוט ארוך. יש לי מחלה). בהתחלה חשבתי לעצמי שזה משהו שהם יתנו רק לספוצ'ניק לעשות אבל חשבתי שזה מוזר לתת לו לביים את הפרק הראשון ואז פרק נוסף ולא קשור באמצע העונה, מכל הדברים. מסתבר שזו אכן עבודה שלו.
ואני אהבתי את הקצב של הפרק. העלילה הנפרשת לאיטה, האווירה המסמנת רעות ובונה את התככים בין כל הדמויות אבל איכשהו מצליחה להיות בו-זמנית כל כך סימפטית ואוהבת לכל אחת ואחת מהדמויות (מלבד הבן הצעיר של יד המלך שממלא את התפקיד הלא נחוץ של "הנבל") והכי חשוב הוא שהפרק עושה עבודה נהדרת בבניית הקשרים ומערכות היחסים בין הדמויות.
הכתיבה גם היא טובה יותר משמעותית מהפרקים הקודמים ולמרות זאת, אותם תככים ואותם קונפליקטים לא מעניינים מספיק בשלב הזה. הם נבנים טוב מאוד והבימוי והשחקנים עושים עבודה נפלאה (אני לא מכיר עבודות קודמות של אוליביה קוק ואמה דארסי אבל אחרי הפרק הזה אני מבין למה אנשים התלהבו לראות אותן) אבל לדרמה עדיין חסר איזשהו אירוע מחולל שיצדיק את כל האווירה הקודרת הזאת. בסוף הפרק אכן קורים כמה דברים מעניינים אבל לא מספיק מעניינים בשביל לסיים איתם את הפרק. הם יותר ברמה של משהו שהיה צריך לקרות איפשהו באמצע פרק כלשהו וממש לא הרגע הגדול שחותך לקרדטים.
לטעמי הפרק הכי טוב של הסדרה בינתיים, גם אם זה לא באמת אומר הרבה.
אני פשוט לא מבינה איך הם לא הזדקנו/ למה לא החליפו שחקנים???
מה זאת אומרת?
ויסריז הזדקן באופן מובחן. השיער יותר דליל, התנועות יותר איטיות.
השאלה היא לא למה לא החליפו שחקנים לויסריז ודיימון. השאלה היא למה כן החליפו שחקניות לראינרה ואליסנט. אוליביה קוק לא יכולה לשחק כבר נערה מתבגרת?
אה! תראו מי זה בא ללכלך על "בית הדרקון"
מי זה אם לא מר "הסדרה הכי יקרה בהיסטוריה"? מי זה? מי זה שיש לו סדרה משלו בשירות הסטרימיניג המתחרה? אה אדון טולקין אה? פייייייי מי זאת!
אוליביה קוק
זה כמעט מביך לראות עד כמה אוליביה קוק יותר טובה מהשחקנית הקודמת של אליסנט, היא פשוט נהדרת.
הדבר היחיד שמציק לי קצת הוא שהיא בקושי מרגישה אותה הדמות, לפחות עבורי.
פעם ראשונה שהיה בוודאות פרק יותר טוב מאשר הטבעות
(ל"ת)
*שר הטבעות
(ל"ת)
זה היה די ברור
ללכת זה לא מכבד, צריך למלא את התפקיד.
הוא לא סתם נרדם, הוא השתכר וביזה את עצמו.
לא יודע, כשאח של המנוחה נכנס לים הוא לא הלך. הרגיש כאילו יש שם משהו מעבר שאני מפספס
אבל אם אין שום דבר מעבר אז בסדר.
מישהי בבקשה יכולה לעשות לי סדר לגבי הדרקונים?
אני נמנע מאז תחילת הסדרה מבדיקה אינטרנטית כדי לא לספיילר לעצמי, אבל אחרי הפרק הזה השאלה עוד יותר מסקרנת אותי:
מה כרגע הסטטוס של הדרקונים? כמה בדיוק יש, ומי הרוכב של כל דרקון?
(בבקשה לענות תשובות שנכונות רק לגבי מה ששודר עד כה, כלומר עד פרק 7, ולא לספיילר מעבר)
תודה!
ואני מאוד נהניתי מפרקים 5-7.
כן, הסדרה הזאת אפרורית בטירוף תרתי משמע. אבל מרגיש לי טיפה כאילו אנשים שכחו שגם בסדרה המקורית אלה היו החלקים האפרוריים שהיו הכי טובים בה. ולמרות שהייתי סקפטי לכך בהתחלה, אני מבין בסוף למה אנחנו מקבלים עונה שלמה שמהווה כולה רק הנחה של הכלים על הלוח. האופציה האחרת הייתה לדחוס את מחול הדרקונים כולו – על האקשן המטורף שבו – לעונה אחת שתהיה עמוסה בטירוף גם בהתרחשויות המגניבות וגם בהסברים של המניעים של הדמויות שבעצם התבשלו עשורים לפני כן, וזה כנראה היה יותר מדי עבור כולם.
באפרוריות הכוונה בצילום?
כי גם בחלקים הכי אפרוריים או מושמצים בסדרה המקורית הצילום היה הרבה יותר טוב. הצילום כאן פשוט לא טוב, אפילו מכוער. והוא ממש הורס לי את הסדרה הפגומה אך מהנה הזו (הספקתי לצפות רק בחמישייה הראשונה בינתיים, האם יש שיפור בחצי השני מהבחינה הזו?)
אפרוריות קולנועית וכתיבתית (אין מילה כזאת) כללית.
(ל"ת)
אני אישית נטשתי אחרי פרק 7.
אין שיפור ואין לי זמן להמשיך עם סדרה עד כדי כך פגומה.
אפשר לשאול באמת איזה פגמים לא ויזואליים אתה מוצא פה?
מכיוון שאתה אחד שקרא את הספרים, זה כאילו עיבוד די נאמן.
נאמן בשרטוטים כלליים.
הדיאלוגים לא טובים וחלק גדול מהקאסט אנמי לחלוטין. כל תוספת לספר בולטת לרעה. אז זה, יחד עם הבימוי והצילום המכוערים, הופכים את בית הדרקון בעיני לגרועה יותר אפילו מעונה 8 של משחקי הכס. לפחות שם היו הבלחות של הברקה בתחום הטכני, ופה ושם התפלק להם משהו שהרגיש קצת כמו משהו שמרטין היה כותב.
בבית הדרקון אין לא את זה ולא את זה.
מה קווים כלליים? לא ראיתי סטייה גדולה מדי מ"אש ודם" עד עכשיו.
(ל"ת)
צודק, לא התנסחתי טוב.
הכוונה כמובן לכל המילויים שיש בין נקודה לנקודה. מי שלא ג'ורג' מרטין פשוט מטפס על הקירות מרוב ניסיונות למלא אותם.
זה לא עבד לווייס ובניוף, וזה לא עובד גם כאן.
החושך בהחלט העיק
אבל לא ברמה שאי אפשר היה להבין מה רואים.
מה שכן מאוד צרם לי, זה שרואים בבירור את הצל של הילד. ממש נראה כאילו צולם באור יום בשיאו ועבר פילטר החשכה.
"משבחים". רוב העמוד הזה מלא בתלונות.
בכל מקרה דווקא החושך לא כזה הפריע. כנל לגבי סצנת ההליכה בחוף. שמעתי שאנשים טוענים שלא ניתן להבין מה קורה על המסך או לראות את הפרצופים של השחקנים אבל דווקא באופן די ברור ניתן, ברמה שגרמה לי לחשוד אם הסצנות האלו מצולמות בכלל בלילה. יש לי ים של תלונות על הצילום בסדרה אבל דווקא מבחינת ענייני ה"לא ניתן לראות" אני לא ממש מסכים.
פרק מצוין.
(ל"ת)
פרק מיוחד לחגים
(ל"ת)
זה באמת לא הוגן כמה אוליביה קוק מעולה כאן, והסדרה מרגישה קטנה למידותיה.
אני מאד מקווה שלפחות ממפח הנפש הזה קוק תקבל קפיצת קריירה שתנזיק אותה להיות במעמד של פלורנס פיו. (אגב גם השחקנית של ריאנרה החדשה לא מאכזבת).
בכל מקרה לא מסכים עם הטענות שהסדרה נהייתה פתאום טובה. אומנם הפרקים האחרונים לא מביכים ומשעממים כמו בחצי הראשון (פרק הציד המלכותי אחד הגרועים ביקום הזה, אם לא ה-) אבל שיפור לא בהכרח אומג שהם טובים אלא קצת פחות גרועים. בסוף המרגעות העיקריות שציינתי(ולא אחזןר עליהם מסיבה זו) לא תוקנו. דחוף דרוש שואוראנר , צוות צילום וגם צוות כותבים חדש (גם דרוש חיזוק באנסמבל המקרטע). אני מרגיש שצריך להתנצל לדיוויד בביוף וווס. מאוחר מדי כדי להגיד להם שבעצם הם עשו למשך 6 עונות עבודה מצויינת ושאפילו עונות 7 ו8 יחסית בסדר גמור לעומת מה שהיה יכול להיות. ואולי די עם הקשקוש שהצליח להם ב6 עונות הראשונות רק בגלל שהיה חומר ספרותי של מרטין להסתמך עליו. בבית הדרקון גם יש קשת עלילתית כתובה מלאה וגם לגורג מרטין יש יותר מעורבות (כביכול). זה הזמן להריע לסדרה משחקי הכס, שלא במקרה הפכה לתופעה גלובלית.
מגניב שיש אנשים ש-hate watch את בית הדרקון.
טיפה פחות מגניב שיש אנשים שבאמת חושבים שהעונות השביעית והשמינית הן בסדר גמור, או שמשחקי הכס לא החלה לקרטע באופן מובחן ומובהק בעונה החמישית, כשההדגמה הקלה ביקום הזה הן ההרפתקאות של ג'יימי וברון בדורן.
די לא מגניב שהביקורתיות מסמאת עיני צופה מלראות כמה הרוב המוחלט של השחקנים בבית הדרקון עושים עבודה מצוינת, שבחלקה גם לא נופלת מההופעות המופתיות בעונות המוקדמות של משחקי הכס, עם תסריטים שרקמו בשר סביב שלד רזה למדי בספר בינוני למדי של מרטין. בפרט, הכותבים, דרך פאדי קונסידיין, לקחו דמות שהייתה הערת שוליים והפכו אותה לדמות שהאהדה כלפיה, כדמות, לא נופלת מזו כלפי רוברט בראת'יון בגילומו של מארק אדי כפרעליו. אוליביה קוק מצוינת (ושחקנית פי כמה וכמה יותר טובה מפלורנס פיו), אבל היא מוקפת בסצנות שלה בשחקנים ותיקים ולא מעט חדשים יחסית שבעצמם עושים עבודה שמשכיחה ממני את לא מעט מהחמיצות והמרירות שהרגשתי בעונות המאוחרות של משחקי הכס, ועולים על כל ציפיה שהייתה לי כלפי בית הדרקון מבחינת משחק – בטח ובטח לאור כמה מצחיקים הרבה מהשחקנים נראו וממשיכים להיראות עם הפאות השונות.
אני ממתין לפרויקטים עתידיים של מילי אלקוק, אמילי קריי. מה שלא אמרתי על אמיליה קלארק (למרות היותה מוש), מייסי ויליאמס, או סופי טרנר.
כמו כן,כנראה שיש עתיד מבטיח בתעשייה ללאו אשטון ששיחק את אמונד הצעיר, ואפילו הלכתי והסתכלתי מי שיחקה את המשרתת שהושקתה בתה בפרק האחרון. משחקי הכס עשתה עבודה מצוינת בלקדם ולהביא מעבר לאוקיינוס כמה וכמה שחקנים מעולים, אבל היחידים מבין הצעירים שבאמת הרשימו אותי במשחק שלהם היו אלפי אלן ואיוון ריאן (שכבר היה מוכר בתעשייה). זה אמנם עניין סובייקטיבי, אבל קשה לי לראות איך הקאסט הסכום של בית הדרקון מקרטע.
הסדרה רחוקה מלהיות מושלמת, והיא עדיין רחוקה מהעונות המוקדמות של משחקי הכס, אבל על כל "איך לעזאזל קריספי קרים לא הוצא להורג על שהוא הכה למוות אציל?" יש תשובה של ג'יימי הורג את בן הדוד שלו בשביל הצחוקים, או אם נתקדם לעונות שמשום מה יש כאלו שטוענים שעדיין היו טובות, סרסי מפוצצת חצי מהאצולה בממלכה ועדיין יושבת כמלכה בניחותא.
לצד נפילות חסרות הגיון כמו סצנת החתונה לעיל, ובחירות צילום וצבע מוזרות או בעלות הצדקות עלובות (פילטר של לילה כי אז ווגאר תהיה יותר קלה להנפשה), סביר שאת מרבית המגרעות של העונה הראשונה אפשר לשייך דווקא למעורבות של מרטין. הכוונה הייתה לקפוץ די מהר לתוך הבשר של ריקוד הדרקונים, אבל מרטין התעקש שתהיה הכנה נאותה עם התייחסות ראויה לאותו שלד רזה עליו הלבישו בשר, מה שבתורו גרר את הקפיצות בזמן, את הקצב המהיר-מדי-אבל-גם-איטי-מדי של הרבה מהפרקים, ובמידה מה גם את ההתנהגות הלא הגיונית בעליל של לא מעט דמויות, למרות ששם האשמה היא כן על התסריטאים שניסו לרקום בשר שלא הולם דיו את השלד מהמקור של מרטין.
ה-86% מהמבקרים בעגבניות הוא גבוה מדי בעיניי, אבל לבית הדרקון יש פוטנציאל גבוה להשתחל בדיוק בין העונות המוקדמות למאוחרות של משחקי הכס מבחינת האיכות שלה, כי השחקנים מעולים, הכתיבה סבירה, וההצלחה שלה בקרב הקהל והמבקרים כנראה תתן לה טיפה יותר תקציב בשביל שלא אצטרך להישאב החוצה מהסיפור בגלל פילטרים גרועים או ראשים חתוכים לשניים שנראים פחות אמינים ממשחק מחשב.
מה שכן, זה כלום לעומת ה-84% של טבעות הכוח שפשוט מבזה את מהות היצירה של טולקין, ושהתקציב העצום שלה מונע ממני פשוט לפטור אותה כבינונית. כבר התייחסתי לזה כבר בתגובה הבודדת שלי במתגלגלת עליה, אז אני סתם משליך רפש להנאתי, כי אני מאוד מבולבל איך אנשים נהנים מטבעות הכוח וסובלים מבית הדרקון, כמעט כמו שאני מבולבל מאיך המבקרים נהנים משתיהן באותה המידה.
לגבי שני בני העשירים המפונקים שהסיטו את משחקי הכס מהמסילה וריסקו את ההערכה הביקורתית כלפי הסדרה פחות או יותר בגלל שפשוט נמאס להם והם רצו לשחק עם צעצועים אחרים: בניוף ו-וייס עשו עבודה מדהימה עם משחקי הכס בעונות הראשונות שלה, רבים מהשינויים מהמקור רק הוסיפו בפורמט הטלוויזיוני, והם זכאים לכל הקרדיט שבעולם על מה שהם השיגו בהן. על כם מם של לילטפינגר נואם ארוכות במקום להגיד "only cat", יש סצנות של רוברט עם סרסי, או של טאיווין עם אריה, וכו'. למרבה הצער, את אותו הקרדיט הם פדו ובזבזו מהר מאוד במהלך הריצה המאוחרת של הסדרה.
לא מגניב בכלל להגיד שזה הזמן להריע למשחקי הכס, הזמן להריע לסדרה היה במקרה הזמן בו באמת הריעו לה, והתרועות נגררו שתי עונות נוספות מעבר לזמנן, לא שתי עונות פחות.
בינתיים הקהל מרוצה, המבקרים מרוצים, והחשוב מכל וכל, אני מרוצה דיו בשביל לחכות כל שבוע לפרק חדש. דחוף צריך לכתוב ולצלם עונה שנייה.
לא להחליט בשבילי שזה הייט ווצ. אני צופה כי שרוף על היקום (צפיתי בסדרה וקראתי את הספרים הקיימים פעמיים) אז אני לא באמת מסוגל לדלג כל הסדרה הזו.
אולי זן הסיבה שאני ביקורתי כלפיה בטירוף. עונות 7 ו8 הם לא באמת בסדר גמור, התכוונתי רק ביחס לסדרה הזו.
אני לא הילך לחפור למה יש לי טונות של בעיות עם בית הדרקון כי עשיתי זאת כבר בעמוד הזה. בגדול אני נהנה בעיקר מחלקים מסויימים מההפקה, חלק מההופעות, המוזיקה וחלק מהשחקנים. כרגע השלג העלילתי של הסדרה טוב אבל בתכלס הוא לא מרתק. אני לא בטוח למה אנשים מצכוונים כשהם כותבים ״תככים ואינטריגות פוליטיות״ ביחס לסדרה הזו כי הם מאד דלים בסדרה וכשהם קיימים לרובלא מאד הגיוניים ואף מגוחכים.
בכל מקרה אפשר לאהוב את הסדרה אבל ״פחות מגניב״ לטעון שזה ״פחות מגניב״ שיש אנשים שלא אוהבים. אם באמת הייתי מעוניין בהייט ווצ הייתי ממשיך את הענקית הירוקה.
שים לב ששמת בתגובה ספוילר רציני למשחקי הכס. מכיר לא מעט אנשים בית הדרקון זו ההיכרות הראשונה שלהם עם ווסטרוז
יש קצת אובר אקטינג בסדרה לעיתים אבל לפעמים זה מרגיש לי יותר באשמת הבמאי מהשחקניות. אבל מעבר לכך שהבעות הפנים שלהם מאד הדגישו מה הם מרגישות בסמנה הזו, על הנייר אפשר להבין רק מעצם הסיטואציה. אז למה להדגיש עם קלוזאפ מגוחך של וריד שמתפקע מהעור. אוי, כמה בחירות אומנותיות אומללות.
(ל"ת)
משהו שאני אוהב בבניית הכולם של הסדרה-
הבתים הדומיננטים שונים לגמרי ממשחקי הכס. טיירל, בארתיון, לאניסטר או סטארק הם לא הבתים המשפיעים או החזקים כרגע (למרות שנראה שהלאניסטרים תמיד היו עשירים ונפוחים) אלא בתים כמו ואלריון, הייטאוור וטראגריין שבמשחקי הכס כמעט ולא אוזכרו (טוב, מלבד האחרון). זה נותן תחושת doom שכל הבתים הדומיננטים שמתקוטטים ביניהם יאבדו מחשיבותם ומעמדם כעבור 100 שנים.