ראשית, אני נהניתי מאד מהסרט, בעיקר מהמשחק של לזלי אודום ג'וניור וסינתיה אריבו.
מבחינת התוכן, הביוגרפיה של טאבמן כל כך מעניינת שהיה צריך לבחור איזה סיפור לספר, והרגשתי שבחרו סיפור מעניין – לא היחיד, לא הכי חשוב, אבל אחד שבונה גרסה אפשרית מעניינת ואנושית שלה.
[מכאן סנל"לים! ספוילרים נוראיים, לא לקרוא!]
שתי בחירות בסיפור לא מצאו חן בעיני, לפחות במבט ראשון. זו שלקראת הסוף עדיין מעצבנת אותי, אבל ברור לי שהיא מגיעה גם מסיבות של הגבלת גיל הצופים, גם מתוך התפיסה האמריקאית של "מיהו גיבור", וגם מתוך חוסר רצון לעצבן קהל לבן. אבל היא הנהיגה יחידות במלחמת האזרחים, אין סיבה שהיא תמנע מלירות באדם שמסכן את החיים שלה.
השניה היא שלהארייט יש חזיונות אלוהיים. בהתחלה זה עצבן אותי כי זה מוריד מהכישורים והיכולות של האדם האמיתי – המרגלת, היוזמת, האמיצה שעשתה הרבה מאד דברים בעצמה ובלי עזרה אלוהית. אחר כך חשבתי שזה מתוך תפיסה דתית שאופיינית לאפרו-אמריקאיים, או מתוך רצון להצדיק לקהל אמריקאי נוצרי שזה הרצון של אלוהים. אחר כך חשבתי שזו תזת נגד לטענה של בעל העבדים ש"אלוהים לא מקשיב לתפילות של [שחורים]".
אבל כשהסרט התקדם, הבנתי משהו. כשהלבנים מתכננים ללכוד אותה ולעשות בה לינץ', הם אומרים שהם ישרפו אותה על המוקד כמו ז'אן ד'ארק. ואז ההקבלה התיישבה לי במקום. ז'אן ד'ארק גם לקחה לעצמה חירויות, וטענה שאלוהים לצידה; היא גם טענה שהמפלה באה לה כשהיא ניסתה לעשות יותר מלשחרר אנשים שתחת כיבוש ודיכוי, לעשות מעבר ללשרת צדק ואנושיות. לפי גרסא די נפוצה של הסיפור (בקרב קתוליים, לפחות), היא נתפסה ברגע שהמשימה הצבאית שלה הפכה משחרור לכיבוש. ואז הבנתי, שלפחות ברמה מסויימת, הסיפור טוען דרך זה שהוא סיפור על חתירה לצדק, לזכויות בסיסיות, לאהבת אדם נוצרית שמושגת באמצעות מרד כמה שפחות אלים.
Q: What is the difference
between the Red Hot Chilli Peppers and Harriet Tubman?
A: well, Harriet Tubman was a heroine to the slaves…
בעצם כן יופץ בארץ.
למרות שעוד לא הבנתי מתי בדיוק.