כל כך סרט של מיקרוס לטוב ולנטראלי. זה מעין גירסה "פנטסטית ראליסטית" לסרט הראשון שלהם mune כולל בעיסוק בחושך ואור כמוטיבים בסיפור וחשש מהלא נודע. החיסרון היחיד בסרט הזה הוא דווקא צ'ארלי קאופמן כי הדיאלוג בסרט הוא overwritten אבל חוץ מזה מדובר על סרט חמוד שלמרות התקציב הנמוך מצליח לא רק להראות נהדר אלא גם להשתמש באנימציה כחלק חשוב מהסיפור עצמו. לא יהיה לי אכפת עם מיקרוס יהיו ידועים בתור סטודיו התאורה, מי יודע אולי הם יעקפו את קוקו בתאורה הכי טובה שראיתי בסרט אנימציה.
אוסף מטאפורות, רעיונות והתחכמויות. לוקח את בעיות ההאנשה ובניית עולם הקבועות של סרטי אנימציה, ומגביר אותן למאתיים.
כל זה לא היה נורא כל כך אם היה סיפור שעובד מאחורי כל זה, אבל בליל הרעיונות מכסה בגדול על כלום בריבוע. יש דמויות סימפטיות למדי עם קונפליקט חביב, וכלום מעבר.
להגיד שהסרט הוא אסופה של רעיונות זה מוגזם. יש אולי שתי רעיונות שהסרט מדבר עליהם פחד מהלא נודע ופחד מלצאת צבוע בזמן כתיבה על הלא נודע זה בערך הכל. כל השאר הרעיונות הם הרחבה של הרעיונות האלו. הסרט סוגר את עצמו במבנה של משל ולכן בניית הדמיות אניה בראש סדר העדיפויות של הסרט. בנוגע לבניית עולם, איזו בדיוק? אין לסרט בניית עולם, היא מסתכמת ב"סיפור במתרחש בעולם האמיתי אבל לא באמת" ושם היא נגמרת. שוב הסרט סגור בתוך משל מספרי/אגדות ילדים אין שם דמויות עמוקות במיוחד.
עכשיו אפשר להגיד שככה לא צריך לעבד ספר ילדים למסך, שיש צורך להשתמש בספר הילדים בתור בסיס לסרט שעליו ניתן לבנות דמויות וסיפור עם עומק ולא לעשות העתק הדבק לקטעים האהובים אליך ולהוסיף להם כל נאום פילוסופי/ מטאפורה שעולה לך לראש. אבל א. צ'ארלי קאופמן ב. לטעמי זה חמוד להעביר את סגנון הכתיבה של ספרי ילדים ישירות לתוך המסך ואז לבקר אותו בעלילת המסגרת, זה מרענן שיש עוד סגנונות של עיבוד לספר ילדים ויש לסרט כנות רגשית שספק אם הייתי מוצא באדפטדיות אחרות (ביחוד עם מיקרוס ודריימורקס שעשו מלא אדפטציות לספרי ילדים). האם גם בגישה הזאת יש בעיות, ברור שיש, הסרט לא מראה דוגמאות פרקטיות לילדים על ההתנהגיות שהוא מדבר עליהן במקום זה הסרט מעביר באמצאות מונולוגים שמוסתרים כשיחות בצורה ממש חובבנית אבל בשלב הזה זו פחות תלונה על הסרט ויותר תלונה על צ'ארלי קופמן ככותב והאנימציה מצליחה להעביר את רוב מסרים מבלי צורך בתסריט כך שלדעתי הסרט מצליח להתגבר על התסריט המקרטע שלו.
מה גם, צריך לזכור שזה סרט ראשון של מיקרוס בנגלור וממה שראיתי מיומני הפיתוח שלהם ביוטיוב הם פחות סטודיו תמיכה ויותר כמו הרחבת אולפן לדרימוורקס כך שהיה להם השפעה על הסרט, ובתורסרט ראשון הם עשו עבודה לא רעה בכלל.
הפשטות של העלילה והדמויות לא מסתדרת עם המורכבות של הדיאלוגים והגימיקים של הצורה בה הסיפור מסופר.
בניית עולם הכוונה להאנשה של מושגי הלילה. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל כמה זה לא עובד. כדי לספנסנד את זה צריך לכבות את המוח ואז לנתק אותו מהחשמל ואז לשלוף את הסוללה ולזרוק אותו לים. זה סתם.. סתם בחירה של להאניש מושגים מופשטים מסויימים בלי שום היגיון או טעם, בלי שום עומק, ואפילו בלי שיוצא מכל זה רעיונות מגניבים או דמויות נחמדות. בנוסף, החוקיות של העולם ברמה המטאפורית או בכלל היא כל כך אקראית.
.יהונתן אוהב להתלונן תלונות די מקבילות על 'הקול בראש' וכל העולם התלונן על 'אלמנטלי', אבל כאן זה כל כך הרבה יותר גרוע. מורגש שאין טיפת מחשבה מאחורי הכול, אין שום לב או רעיון בבניית העולם, סתם זורקים מילים שקשורות ללילה ואז נותנים להם פרצוף. זה רע. זה רע מאוד. ואין שום סיפור טוב מאחורי זה שיתן לי חשק להדחיק.
לא הייתי אומר שהושקעה אפס מחשבה במטפורה. לכל יצורי הלילה יש אלמט משותף של "דברים שלא הייתה חושב עליהם ביום בו הרוב מוכר והידוע", כך שהלקח בסוף שללוא הלילה/הלא נודע לא היה לאנושות זמן שקט בלי קבלת אנפורמציה נוספת כדי לעשות רפלקציה על עצמו וכתוצאה מכך היינו כולנו מותשים וחסרי יכולת להתפתח (אם מתעלמים מהמחסור המוחלט בעננים איפה מחזור מזג האוויר בדיוק?) אבל מילא שזה חצי אפוי הכתיבה ממשיכה לחפור על זה בלי הפסקה. אני יכול לסמפט את זה כי זה בערך עובד אבל אני מבין את מי שלא.
בקיצור ממליץ על mune הוא נראה מדהים בערך מדבר על אותם דברים ובמקום מונולגים חופרים יש הומור ואקשן. החיסרון שגלים הדמות הנשית היחידה לא כתובה משהו והיא בערך כל מה שonline התלוננה על קלישאת "הנערה הלוחמנית" באוואטר כשף האוויר האחרון המקורי רק יותר גרוע אבל גם לה יש חן והמון אינטואיצה.
אוריון והחושך
כל כך סרט של מיקרוס לטוב ולנטראלי. זה מעין גירסה "פנטסטית ראליסטית" לסרט הראשון שלהם mune כולל בעיסוק בחושך ואור כמוטיבים בסיפור וחשש מהלא נודע. החיסרון היחיד בסרט הזה הוא דווקא צ'ארלי קאופמן כי הדיאלוג בסרט הוא overwritten אבל חוץ מזה מדובר על סרט חמוד שלמרות התקציב הנמוך מצליח לא רק להראות נהדר אלא גם להשתמש באנימציה כחלק חשוב מהסיפור עצמו. לא יהיה לי אכפת עם מיקרוס יהיו ידועים בתור סטודיו התאורה, מי יודע אולי הם יעקפו את קוקו בתאורה הכי טובה שראיתי בסרט אנימציה.
מאוד לא טוב
אוסף מטאפורות, רעיונות והתחכמויות. לוקח את בעיות ההאנשה ובניית עולם הקבועות של סרטי אנימציה, ומגביר אותן למאתיים.
כל זה לא היה נורא כל כך אם היה סיפור שעובד מאחורי כל זה, אבל בליל הרעיונות מכסה בגדול על כלום בריבוע. יש דמויות סימפטיות למדי עם קונפליקט חביב, וכלום מעבר.
זה מרגיש שאתה נותן לסרט יותר מדי קרדיט ולא מספיק קרדיט בו זמנית
להגיד שהסרט הוא אסופה של רעיונות זה מוגזם. יש אולי שתי רעיונות שהסרט מדבר עליהם פחד מהלא נודע ופחד מלצאת צבוע בזמן כתיבה על הלא נודע זה בערך הכל. כל השאר הרעיונות הם הרחבה של הרעיונות האלו. הסרט סוגר את עצמו במבנה של משל ולכן בניית הדמיות אניה בראש סדר העדיפויות של הסרט. בנוגע לבניית עולם, איזו בדיוק? אין לסרט בניית עולם, היא מסתכמת ב"סיפור במתרחש בעולם האמיתי אבל לא באמת" ושם היא נגמרת. שוב הסרט סגור בתוך משל מספרי/אגדות ילדים אין שם דמויות עמוקות במיוחד.
עכשיו אפשר להגיד שככה לא צריך לעבד ספר ילדים למסך, שיש צורך להשתמש בספר הילדים בתור בסיס לסרט שעליו ניתן לבנות דמויות וסיפור עם עומק ולא לעשות העתק הדבק לקטעים האהובים אליך ולהוסיף להם כל נאום פילוסופי/ מטאפורה שעולה לך לראש. אבל א. צ'ארלי קאופמן ב. לטעמי זה חמוד להעביר את סגנון הכתיבה של ספרי ילדים ישירות לתוך המסך ואז לבקר אותו בעלילת המסגרת, זה מרענן שיש עוד סגנונות של עיבוד לספר ילדים ויש לסרט כנות רגשית שספק אם הייתי מוצא באדפטדיות אחרות (ביחוד עם מיקרוס ודריימורקס שעשו מלא אדפטציות לספרי ילדים). האם גם בגישה הזאת יש בעיות, ברור שיש, הסרט לא מראה דוגמאות פרקטיות לילדים על ההתנהגיות שהוא מדבר עליהן במקום זה הסרט מעביר באמצאות מונולוגים שמוסתרים כשיחות בצורה ממש חובבנית אבל בשלב הזה זו פחות תלונה על הסרט ויותר תלונה על צ'ארלי קופמן ככותב והאנימציה מצליחה להעביר את רוב מסרים מבלי צורך בתסריט כך שלדעתי הסרט מצליח להתגבר על התסריט המקרטע שלו.
מה גם, צריך לזכור שזה סרט ראשון של מיקרוס בנגלור וממה שראיתי מיומני הפיתוח שלהם ביוטיוב הם פחות סטודיו תמיכה ויותר כמו הרחבת אולפן לדרימוורקס כך שהיה להם השפעה על הסרט, ובתורסרט ראשון הם עשו עבודה לא רעה בכלל.
כן נו, התכוונתי רעיונות במובן של גימיקים
הפשטות של העלילה והדמויות לא מסתדרת עם המורכבות של הדיאלוגים והגימיקים של הצורה בה הסיפור מסופר.
בניית עולם הכוונה להאנשה של מושגי הלילה. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל כמה זה לא עובד. כדי לספנסנד את זה צריך לכבות את המוח ואז לנתק אותו מהחשמל ואז לשלוף את הסוללה ולזרוק אותו לים. זה סתם.. סתם בחירה של להאניש מושגים מופשטים מסויימים בלי שום היגיון או טעם, בלי שום עומק, ואפילו בלי שיוצא מכל זה רעיונות מגניבים או דמויות נחמדות. בנוסף, החוקיות של העולם ברמה המטאפורית או בכלל היא כל כך אקראית.
.יהונתן אוהב להתלונן תלונות די מקבילות על 'הקול בראש' וכל העולם התלונן על 'אלמנטלי', אבל כאן זה כל כך הרבה יותר גרוע. מורגש שאין טיפת מחשבה מאחורי הכול, אין שום לב או רעיון בבניית העולם, סתם זורקים מילים שקשורות ללילה ואז נותנים להם פרצוף. זה רע. זה רע מאוד. ואין שום סיפור טוב מאחורי זה שיתן לי חשק להדחיק.
וואו, אני מבקרת מצוטטת
אני מסמיקה![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
לינק ל 10 דקות הראשונות של mune
https://www.youtube.com/watch?v=XnBm7hgeHsw&t=2s
באמת היה קשה לסספנד
(ל"ת)