גם השנה לא היתה לי שום כוונה לצפות בטקס פרסי אופיר (אומרים שהיה מחפיר. מה, באמת? איזו הפתעה). היה לי גם תירוץ מצוין, בכלל הייתי בסרט ("תמרה דרו", בסדר). על הזוכים שמעתי רק כשחזרתי – והופתעתי. ועוד יותר הופתעתי מכך שהופתעתי. הזוכים בפרסי אופיר כמעט תמיד ברורים מראש; לא ידעתי שהפרס הזה בכלל יכול להפתיע.
לפי כל הסימנים המוקדמים, "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן היה אמור לזכות. בין השאר, מה שהפך אותו לזוכה הברור מראש היתה העובדה שהוא קיבל את מרבית המועמדויות – 12, כמעט מועמדות בכל קטגוריה אפשרית. אבל לא רק ש"הדקדוק" לא זכה בפרס הגדול – הוא לא זכה בכלום. אפילו לא פרס אחד. וואו, בטח היה ממש לא כיף להיות ניר ברגמן היום.
מי שכן זכה היה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" של ערן ריקליס, והוא ייצג את ישראל באוסקר, בתקווה (קלושה?) למועמדות רביעית ברציפות בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. כל זה, בהנחה שהוא יופץ בזמן. בזמן, כלומר, בערך עכשיו. "משאבי אנוש" היה אמור לצאת לאקרנים ב-7/10, אבל תקנון האוסקר האמריקאי מחייב שהסרטים המועמדים יוצגו במדינת המקור שלהם במשך לפחות שבוע, לפני ה-1 באוקטובר. אנחנו נמצאים בדיוק שבוע לפני סוף החודש, ולכן "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" חייב לצאת לאקרנים מחר, או להפסיד את הכרטיס לאוסקר. וזה לא שיש הרבה מקום באולמות מחר: שמונה סרטים שונים (כולל "הדקדוק הפנימי") יוצאים לאקרנים באותו יום – ככה זה בדרך כלל לקראת סוכות. לוחות ההקרנה, כמובן, כבר נקבעו ונשלחו לעתונים. אני בטוח שתימצא דרך להשחיל את "משאבי אנוש" איפשהו, אבל בהצלחה עם זה. בטח יהיה הרבה בלגן מחר.
אגב, אין לי שום דעה בנושא האם הזכיה הזאת מוצדקת, כי עוד לא ראיתי את "משאבי אנוש". גם לפי עיתוי יציאת הסרט, והקרנות העיתונאים, "הדקדוק הפנימי" היה אמור לזכות. "הדקדוק" ראיתי, והוא סרט טוב אבל בעייתי, שבאוסקר לא נראה לי שהיה לו סיכוי של ממש. אני מקווה ש"משאבי אנוש" מתאים יותר – אבל אם מה שהיה בראש של האקדמיה הישראלית זה אוסקר, היו כנראה פשוט צריכים לשלוח לשם את "פעם הייתי".
רשימת הזוכים המלאה:
הסרט העלילתי הטוב ביותר: "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"
הבמאי הטוב ביותר: ערן ריקליס, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"
(לא ברגמן, וגם לא פרס ניחומים לדובר קוסאשווילי. ריקליס הוא במאי ותיק, אבל זה האופיר הראשון שלו).
השחקן הראשי הטוב ביותר: אדיר מילר, "פעם הייתי"
(טוב, לפחות משהו היה צריך להיות צפוי).
השחקנית הטובה ביותר: מיה דגן, "פעם הייתי"
שחקן המשנה הטוב ביותר: מיכאל מושונוב, "מבול"
שחקנית המשנה הטובה ביותר: רוזינה קמבוס, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"
סרט התעודה הטוב ביותר: "חיים יקרים"
(גם זאת קצת הפתעה. "שתיקת הארכיונים" נחשב למוביל, וכבר חזו לו עתיד גדול גם בקטגורית הסרט התעודי באוסקר. להבדיל מקטגורית הסרט הזר, העובדה שהוא לא זכה כאן לא אמורה להפריע לו. בכל מקרה, שני הסרטים התיעודיים – "חיים יקרים" ו"שתיקת הארכיונים" נחשבים למשובחים ביותר).
התסריט הטוב ביותר: נח סטולמן, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"
הצילום הטוב ביותר: אמנון סלומון, "התגנבות יחידים"
(אני עדיין כועס על זה שלא "קירות" ולא "פובידיליה" קיבלו מועמדות בקטגוריה הזאת)
עריכה: "המדריך למהפכה"
(פרס ייצוגי לסרט הספק תעודי, שהתחרה דווקא בקטגורית הסרט העלילתי).
עיצוב אמנותי: "זוהי סדום"
עיצוב תלבושות: "זוהי סדום"
(נראה שהאקדמיה הישראלית נופלת כאן בדיוק כמו שהאקדמיה האמריקאית נופלת כל הזמן: הסרט עם התפאורה והתלבושות הכי בולטים – כלומר, הסרט הכי "תקופתי" – תמיד יזכה בקטגוריות האלה. אפילו אם הוא בכלל קומדיה. אני לא מבין בבגדים ולא בתפאורות, אבל לא חוכמה להתבלט כשאתה עושה סרט שמתרחש לפני הספירה).
פסקול מוזיקלי: אבי בללי, "המדריך למהפכה"
עיצוב הפסקול (זה כמו "מיקס סאונד"?): "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש".
פרס על מפעל חיים: זאב רווח
(זאת לא התשובה ההומוריסטית שבסוף, זה באמת קרה).
זאב רווח רולז!!1
"שליחותו" הוא סרט לא רע בכלל, שמכיל מספר דברים מיותרים (גורי אלפי, טו ניים וואן). סרט שמרגיש לכאורה מאוד "ישראלי" במובן היאיר לפידי של המילה: פיגועים, כולם שונאים אותנו, בלה בלה, אלא שהוא משתמש במטריה ככר לסאטירה רכה ויחד עם הבימוי והצילום המצוינים יש כאן סרט איכותי, מעורר מחשבה ומצחיק לפרקים.
כרגע ראיתי את הטריילר ואני ממליץ בחום ל-א לצפות בו כי הוא מספיילר לסרט את הצורה – ראו הוזהרתם.
את "הדקדוק הפנימי" לא ראיתי, אז אני לא יכול להביע את דעתי ולקבוע מי ביניהם ראוי יותר לפרס.
"חיים יקרים" הוא מסמך מעניין, אם כי הישיבה של אלדר על הגדר קצת מקוממת, כשהוא מסתתר מאחורי "תראו! תינוק חמוד גוסס!" הדמגוגי בעוד הוא מקפיד לצאת בסדר עם כולם ולא להרגיז אף אחד (אחרי הכל הוא ראה מה קרה לרוזנטל בעקבות "שיטת השקשוקה"… ברררר איך הם שמו אותו בחליפה, The horror)
"המדריך למהפכה" הוא סוג של Sequel ל"שיטת השקשוקה", אחלה סרט שאני מקווה שיעורר הדים כמו שהוא מנסה. זה ה"זוהי סדום" האמיתי.
חוץ מזה ראיתי כמה זוועות ששמן לא מופיע ברשימה למעלה ולא שוות איזכור.
אמרתי את זה מאה פעם
וכנראה שאומר את זה מאה פעמים נוספות: הכשירות של סרטים לפרס אופיר צריכה להיקבע לפי תאריך הפצה ולא לפי השנה בה הם נרשמים לתחרות. אני בטוח שיקדימו את ההפצה של משאבי אנוש, אבל באמת שלא צריך להגיע שוב ושוב למצב שבו זוכה סרט שמי שאינו חבר אקדמיה לא יכול לראות לפני הטקס. אני מעריך את ערן ריקליס כבמאי (פחות כתסריטאי) ויכול להיות שבאמת הגיע לו לזכות, אבל אני לא יכול לדעת, כי חוץ מ"פעם הייתי", אף מועמד לסרט הטוב ביותר לא יצא עדיין לאקרנים!
ראיתי את "הדקדוק הפנימי" ואני דווקא חושב שהוא מאוד מתאים לאוסקר. אני לא יודע אם היה זוכה, אבל הרגשתי שיש לו את השילוב הנכון של איכות, היסטוריה מקומית וכתיבה נכונה בשביל לזכות. הוא מעורר תחושה של חוסר נוחות, אבל בצורה טובה, כזו שאפילו באוסקר יכולים להעריך. אשתדל לראות את שליחותו של הממונה על משאבי אנוש כמה שיותר מהר כדי לחוות עליו דעה יותר רצינית, אבל באמת נמאס שהתחרות האמיתית מתנהלת בנבכי האקדמיה ולא בזירה התקשורתית. שמעתי שהסרט הפעיל מערכת יחסי ציבור רצינית, רק שהציבור לא נחשף אליה. האקדמיה הישראלית היא מועדון סגור שמאפשר רק למוזמנים לצפות ברוב המועמדים, בזמן שהמפיצים (שחלקם גם מעורבים בהפקת סרטים) ממתינים עד שיוכלו לרשום על הפוסטר "זוכה פרס אופיר" ו"נציג ישראל לאוסקר", או לדחות את הסרט למועד נוח יותר במידה ולא זכה. עצם זה שהטקס נערך אתמול היה סוג של סוד למי שלא שייך לתעשיה. לא ראיתי את הטקס כי כבר קבעתי תכניות לאותו ערב וגיליתי שפרסי אופיר מוענקים בו רק ברגע האחרון. לא שאני כזה נלהב לראות טקס שמשודר בערוץ 1 עם אקי אבני כמנחה. בדרך כלל, טקס פרסי אופיר מריח מחובבנות וחוסר יכולת להבדיל בין בידור לנאום מייגע. אני לא צריך גם את אקי אבני על הראש.
הזכיה של "זוהי סדום" בפרסי העיצוב הייתה צפויה, אבל היא מעצבנת מסיבה אחרת. הסט עליו צולם רוב הסרט נוצר במקור עבור הסדרה "רומא". אמנם הרבה פרטים נוספו עבור הפקת הסרט, אבל נראה שהאקדמיה נתנה לאבי אביבי פרס על עבודה של מישהו אחר.
לגבי הפסקה האחרונה
ראיתי מספר פרקים של "רומא" ראיתי את "זוהי סדום", וכנראה שהתפאורה עברה שינמוך – ב"רומא" היא נראתה אותנטית לגמרי, ב"זוהי סדום" לרוב היא נראתה פחות אמיתית עד פלקטית (דבר שלדעתי התאים לסרט).
בקיצור, מפתיע לדעת שזה אותו הסט. כנראה שבפוסט פרודקשן של "רומא" ליטשו אותה בצורה משמעותית.
זה גם עניין של איך משתמשים בתפאורה
אני מניח שלתאורה ולצילום יש השפעה גדולה על האמינות של התפאורה. וגם לעריכה, במקרים שבהם שוטים שבהם שחקנים נשענים על קירות אבן והקירות רועדים נשארים בסרט במקום להיחתך החוצה.
למען ההגינות, העיצוב האמנותי של "זוהי סדום" כלל יותר מאשר התפאורה של "רומא". ברור שהיו שם הרבה תוספות שנוצרו במיוחד עבור הסרט.
מה, המזרקות של אגם לא היו ברומא?
(ל"ת)
משהו שהצחיק אותי
נסעו עד לבולגריה כדי לצלם על סט של רומא, כשהסיפור המקורי בכלל התרחש בארץ.
והתרחש אלפי שנים לפני תקופת רומא.
אבל למי אכפת, כל עוד זה נראה "עתיק".
במקרה של זוהי סדום
אנכרוניזם הוא באמת לא משהו שאמור להפריע בזמן הצפיה.
ממש לא,
אבל כשאתה נותן פרס על עיצוב תפאורה לסרט "תקופתי", היה יכול להיות נכון להתחשב בשאלה האם התפאורה נכונה לתקופה.
לא רק אתה.
הרבה אנשים אמרו את זה כבר מאה פעם. וכולם צודקים. גם אני הייתי רוצה שהטקס ייערך אחרי שכבר היתה לי הזדמנות לראות את הסרטים, כך שתהיה לו משמעות כלשהי לגבי.
אבל בתשובה לטענות האלה, תמיד מובא טיעון אחד, והאמת, הוא מאוד משכנע: פרס אופיר הוא מנוף יחצ"ני חזק מאוד לסרטים הזוכים בו. הוא שווה ככל הנראה עשרות אם לא מאות אלפי צופים. לא סביר ש"עג'מי" היה מגיע ל-200 אלף צופים אלמלא הוא היה זוכה באופיר. מכיוון שהמטרה בכל המנגנון הזה היא שהטקס יקדם את הסרטים, ולא להיפך, הסידור הנוכחי הוא הגיוני יותר.
ונגד הטיעון הזה אין לי הרבה מה להגיד.
(אגב, יהיה מעניין לראות מה יקרה ל"הדקדוק הפנימי" בהקשר הזה. הוא שובץ להפצה היום מתוך הנחה שהוא יהיה הזוכה הגדול באופיר, ובמקום זה הוא הפך ללוזר הגדול של האופיר. אולי ההשפעה עליו תהיה שלילית, והוא דווקא יפסיד צופים).
ובאוסקר הפרס לא משמש כמנוף יחצ"ני?
הטיעון שהפרס עוזר להצלחת הסרט היה נכון כאשר יצאו פחות מעשרה סרטים ישראלים בשנה. היום יוצאים קרוב לעשרים ומופקים כ-25 סרטים. כלומר – כל מי שלא זכה, הפסיד את היח"צ. והנה הדוגמא ההפוכה ל"עג'מי". לבנון הפסיד את האופיר, וכך למרות ביקורות מצוינות ופרס אריה הזהב, הוא נכשל. אם הוא היה יוצא קודם, אולי אחרי ישר אחרי הזכיה בונציה, אולי הוא היה מתקבל טוב יותר. אולי לא, אבל זו לא סיבה לצאת רק אחרי הטקס.
ובכללי – "הממונה על משאבי אנוש" הוא סרט טוב, אם כי קצת קר (ולא רק בגלל המיקום הגיאוגרפי) וחסר קצב. בניגוד לשנה שעברה התחרות על הסרט הזר לא מרשימה, אז אולי יש לו סיכוי להשתחל לרשימה.
(איזה כיף שוב להגיב בעין הדג!)
ומה קורה באוסקר?
התקנון מחייב את הסרטים לצאת עד סוף השנה. מה שקורה בפועל הוא שהרבה מ"סרטי האוסקר" מופצים בשבועות האחרונים של השנה באופן ייצוגי בלבד, בבתי קולנוע ספורים, ומגיעים להפצה רחבה רק אחרי הכרזת המועמדויות או הטקס עצמו, כדי לנצל היטב את המנוף היחצ"ני הזה.
גם הפרופורציות שונות. מאוד קשה לכמת את זה, כי בסך הכל מדובר בניחוש, אבל זכיה באוסקר לסרט הטוב ביותר שווה כנראה לכל היותר כמה עשרות מיליוני דולרים, שהם אחוז לא גדול מהכנסותיו של סרט הוליוודי מצליח. לעומת זאת, עשרות או מאות אלפי הצופים שמביאה זכיה באופיר הם לפעמים הרוב הגדול של ההכנסות שלו.
כל זה, בהכנסות בקולנוע בלבד. זכיה באוסקר כנראה שווה יותר מזה במכירות DVD, זכויות שידור בטלויזיה וכאלה, שבארץ הם כמעט ולא משמעותיים.
אז מה זה מוכיח בעצם?
כל מה שזה אומר הוא שסרטים ישראלים שרוצים לנצל את יחסי הציבור שמגיעים עם זכייה באופיר, צריכים לצאת קצת לפני ההודעה על המועמדות או הטקס. זאת בניגוד למה שקורה היום שהם יוצאים באותו שבוע או שבוע אחרי. כל ההבדל הוא שלאנשים בבית יהיה גם מושג מהם הסרטים האלו. וכאמור, מרבית הסרטים המועמדים לתחרות וסתם הכשירים להתחרות לא זוכים ועל כן יוצאים לקולנוע כמה חודשים ושנים אחרי שהתמודדו בטקס.
ובכלל כל עניין היתרון המסחרי של זכייה באופיר גם היא ראויה לבחינה. שני הסרטים הישראלים הכי מצליחים השנה הצליחו לפני המועמדויות והפרסים. אבי נשר הצליח בעבר גם כאשר האקדמיה התעלמה ממנו. גם שנה שעברה הסרט המצליח ביותר היה "סיפור פשוט", שלא זכה בסוף.
אין סיבה באמת טובה לעשות תחרות בין סרטים שמחכים במחסן שמתישהו מישהו גם יצפה בהם.
יודע מה? אני מסכים איתך לגמרי.
(ל"ת)
מתברר שאני מסכים עם האקדמיה
מבין שלושת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר שראיתי, אני מעדיף את "הממונה על משאבי אנוש". זה לא סרט מרשים כמו "בופור" או "ואלס עם באשיר" – כנראה שהשנה פשוט לא היה סרט ישראלי כזה – אבל הוא בהחלט לא רע, קומוניקטיבי, ולא מדכא. לכן גם באוסקר אני חושב שהסיכויים שלו טובים יותר משל "הדקדוק הפנימי", ועם שיבוץ ממוזל, הוא יכול להיות הסרט החביב והידידותי לסביבה שגונב את הפרס מסרטים חשובים וגדולים יותר, סטייל "פרידות" היפני שלקח את הפרס ל"ואלס עם באשיר".
אז "שליחותו" יופץ רק מחר
זה אומר שהוא לא זכאי להתמודד על האוסקר הזר?
יאיר רוה בירר את זה עם מפיצי הסרט
הם טענו שברגע שבעקבות הזכיה הסרטהוקרן במשך שבוע באולם אחד בסינמה סיטי ראשל"צ, מה שמכשיר אותו לאוסקר. ההקרנות האלה לא קיבלו פירסום כלשהו, שבטח הגיעו אליהן בערך שלושה אנשים. זה כביכול התחכמות, אבל זה נעשה רק כדי לעקוף מגבלה שרירותית, כך שאין עם זה בעיה אתית (לפחות לי לא).
מה שמעלה את השאלה, איך בעצם הם יציגו ראיות שההקרנה הזאת אכן קרתה לאקדמיה האמריקאית? איך בדיוק ועדת האוסקר בודקת שהסרט הוקרן בזמן? מישהו צריך להצטלםבאולם שמקרין את הסרט עם עיתון ביד ועליו התאריך של היום? הם רוצים קבלות מקופת הקולנוע על כך שלפחות אדם אחד קנה כרטיס לסרט?
אני מניחו שמשהו בכיוון של האחרון
לדברים כאלו צריכה להיות "עדות חשבונאית", וזה נשמע לי כמו משהו מתאים.
מתי אמורים לייצר את "הרשימה הקצרה" של המועמדים לאוסקר הזר?
יש עוד הרבה זמן
בשנה שעברה השורטליסט התפרסמה בערך שבועיים לפני פרסום המועמדויות הסופיות.