"קצפת ודובדבנים" הוא רעיון מגניב, ואפילו מגניב ממש, שמצדיק צפייה. אבל הבעיה היא שיש לצידו רעיון מיותר ובמהלכו יש תת עלילה ממש גרועה, שלא לומר רעילה, מה שקצת מקשה לשבח ולהלל את הסרט.
"קצפת ודובדבנים" הוא סרטו החדש של גור בנטביץ' – במאי שחתום על להיטי הסטלנים "משהו טוטאלי" ו"הכוכב הכחול" ומאז תחילת האלף היה בפרופיל נמוך משהו – הוא אמנם הוציא איזה סרט או שניים, אבל תהילתו העיקרית הייתה בעבר. כל זה לא סתם מידע על הבמאי, שחקן והכותב של הסרט שבו אנחנו דנים, אלא מידע חשוב על הסרט עצמו, שכן "קצפת ודובדבנים" הוא סוג-של אוטוביוגרפיה, על במאי דמוי גור בנטביץ' שבעברו עשה סרטי קאלט והיום לא כל כך מצליח להתרומם.
הסרט עוקב אחרי לילה אחד ספציפי בחיים שלו, כלומר של צורי שוסטק, הדמות שהוא מגלם. הלילה הוא ליל צאת סרטו החדש וקשה להגיד שהסרט הוא הצלחה גדולה. הדבר הזה מתסכל אותו מאוד ואם זה לא מספיק חמור, הוא גם סובל מהתקף לב, אבל הוא לא עדיין לא יודע את זה. מה שהוא כן יודע זה שאין לו כסף לשלם לנהג מונית, שאיתו הוא מפתח מערכת יחסים ייחודית לאורך הלילה שבו הוא בעיקר מנסה למצוא כסף להחזיר לנהג המונית, לצד שלל מטרות אישיות. אנחנו יודעים שהוא עם התקף לב, אגב, כי במקביל לעלילה של הסרט, יש קטעים מוזרים במטוס פרטי שבו צורי שוסטק נמצא, לבוש בבגדים מהודרים וצופה, בעצם, בסרט שאנחנו רואים. לא בקטע "שגעון בחלל"-י, יותר בקטע שהוא צריך לסיים לעשות את הכתוביות באנגלית בזמן, כי הוא בדיוק טס להקרין את הסרט הזה באיזה פסטיבל כלשהו.
סיפורו של שוסטק ונהג המונית (שמגולם על ידי דובר קוסאשווילי, עוד במאי שהוא חבר ביחידת "לא עשה שום דבר שהתלהבו ממנו כבר בערך עשור") הוא הרעיון המגניב – מערכת יחסים בין שתי דמויות שונות וחשדניות אחת כלפי השנייה היא קסם קולנועי ידוע ונושן ובמאי קולנוע מחתרתי ונהג מונית זה בהחלט רעיון מקורי שמבוצע לעילא, בעיקר בזכות ההופעה של דובר קוסאשווילי. במקביל, הפינות שבהן עוצרים שוסטק ונהג המונית יוצרות רצף של סרטים קצרים, חלקם חזקים יותר וחלקם נשכחים, וחלקם… נגיע אליהם. בצד החזק, כאשר בנטביץ' מתמקד בקשיי העשייה המקומית, הסרט זורח. המונולוג ששוסטק פורץ בו מול תולי שלטים ברחוב שרוצים לתלות כרזה מעל הפוסטר של הסרט שלו הוא אחד מרגעי הקולנוע של השנה, בטח במקצה "איש מדבר בלי ששום דבר קורה", והתסכול הגובר של שוסטק כשהוא מבין שהסרט שלו פשוט לא מעניין אף אחד הוא מוטיב שניתן להזדהות איתו גם אם לא אתה לא יוצר בסצנה.
הדברים האלה, בפסקה הקודמת, הם הדברים החזקים והטובים שבסרט. מפה, צפויה לנו נפילה. עוצמת הנפילה תשתנה מאדם לאדם – יש כאלה שהתלונות הבאות יהיו בעיניהם טריוויאליות וחסרות משמעות; יש כאלה שזה יבאס קצת, אבל החוזקות של הסרט יפצו על כך; ויש כאלה שזה יבאס להם את הצורה.
מדובר על דברים, למשל, כמו עלילת המטא של שוסטק במטוס – דבר שבהתחלה הוא מצחיק ונחמד, אבל ככל שהסרט מתקדם, מתברר שהוא ממש דבק בעלילה הזאת שלא הולכת לשום מקום, לא מוסיפה שום דבר למסך (טוב, חוץ מאת אסתר רדא) ונראה שתפקידה הוא רק לרפד את זמן המסך של הסרט או לחתוך כאשר סצנות מתחילות ללכת לאיבוד. זאת הבעיה עם מטא – זה נחמד כבדיחה, אבל קשה מאוד לייצר אמירה קוהרנטית איתו, ונראה שהסרט מתעקש בכל זאת. התוצאה, מה לעשות, לא מדהימה.
או לחלופין, מדובר על אווירת הקריצה רוויית הבדיחות הפנימיות לאנשי תעשייה ואנשים שמכירים את הסרטים הקודמים של בנטביץ': הנה זאת שהיא כוכבת ילדים לשעבר מגלמת תפקיד של כוכבת ילדים לשעבר! הנה זאת ששיחקה בסרטים שלו מגלמת מישהי ששיחקה בסרטים שלו! וכו' וכו' וכו'. אין ספק, יש משהו נחמד בסוג החנפנות הזה של "אני ואתה מבינים את הקטע", ואי אפשר להגיד שזה לא הימור אמנותי שיכול לאבד לו קהל, אז זה לא שאין בו אומץ – אבל בשורה התחתונה, אלה פשוט לא בדיחות או אמירות משעשעות או מעניינות מדי. אז ההיא משחקת את ההיא, וההוא משחק את ההוא. מי שמבין חבר אמת ברית דם לעולם. אוקיי. אז?
אבל אולי הבעיה הכי גדולה של הסרט היא דמותה של אושיית הרשת בילי, בגילומה של הדס בן ארויה, שהיא פשוט בלגן שלם של דמות, שמצליחה לשלב לתוכה גם כתיבה גרועה וגם אמירה לגבי הטרדות מיניות שבאמת, אבל באמת, שאף אחד לא צריך לשמוע בימינו. קשה לי להסביר את זה – בנטביץ', גם בעבר וגם בסרט הזה, די טוב בכתיבת דמויות שהן לפחות אמינות, אבל בכל הנוגע לנציגת "הדור הצעיר", מדובר בייצוג מעוות ולא אמין של דמות שאין דרך אחרת לתאר אלא כפסיכופטית. הבעיה היא שהסרט לא מבין את זה ולכן הוא ממש רוצה בטובתה. מילא אם היינו נפטרים ממנה אחרי איזה סצנה: הסרט חוזר אל דמותה כמה פעמים, ובכל פעם הוא רק מדרדר כתוצאה מכך. מה נסגר?
"קצפת ודובדבנים" הוא סרט שכדאי לראות, אבל כדאי גם לשמור על ראש ביקורתי כלפיו. לכאורה הוא בא מעמדת האנדרגדוג, אבל זה לא מצדיק העלמת עין מלא מעט פספוסים שמתרחשים במהלכו. הוא סרט ישראלי שונה לכל מי שמתלונן שסרטים ישראלים הם תמיד אותו דבר (מעטות היצירות הישראליות על התעשייה בארץ), וסרט שיש בתוכו לא מעט דברים שמצדיקים צפייה. כל אלה לאו דווקא הופכים אותו לסרט מצויין או לסרט הישראלי הטוב של השנה, אבל הם הופכים אותו לסרט ששווה צפייה למרות המגרעות שלו. החלקים הכיפיים שלו כיפיים מאוד, אפילו אם אחרי שמסיימים את הקצפת והדובדבנים, אתם מגלים שחלק מהקצפת הייתה בעצם משחת שיניים.
ואת מי משחקת אשתו, מאיה קניג?
את אשתו, הדס שוסטק, שהוא בעצמה במאית קולנוע שביימה פעם את צורי בתור שחקן?
כי אם כן, אני אתעצבן.
היא לא אשתו עדיין בסרט
אלא זוגתו והעורכת של הסרטים שלו. לא זכור לי שהיא ביימה סרט בכיכובו ביקום של "קצפת".
אז נראה לי שאתה יכול להתרגז, אבל לא להתעצבן.
חבל רק שהיא באמת זוגתו והעורכת של הסרטים שלו
כולל של הסרט הזה
מסכימה עם כל מילה
סרט טוב אבל קצת מרדים ומתיש באמצע.
בנטביץ' בראיון: "מה, אי אפשר לצחוק על MeToo?"
אני… לא יודע מה לחשוב על זה. כי אם זה היה אמור להיות בדיחה זה… ממש לא עבד או עבר כבדיחה.
הסרט הזה די זוועה בכל הנוגע ליחס שלו לנשים מהתחלה ועד הסוף
וספציפית בנושא הדמות של הדס בן ארויה שרחוקה מלהיות "טמבלית" ועיקר הפשע של הדמות, בעיני, היא שפשוט לא דמות אמיתית בשום צורה ודרך והיא כתובה פשוט רע, הרבה לפני ענייני פמינזם כן/לא.
אבל מכיוון שמה שלא חסר בעולם זה עוד גברים שרבים על נושאי נשים על גבן, אני אעצור את הדיון פה. אם מישהו אחר רוצה להמשיך, תפאדל.
משעמם
סרט מיגע, משעמם, מרגיש יומרני ולכן גם מעצבן. ממש לא הבנתי מה רצה לומר.
אני לא בטוח שראיתי פערים כאלה גדולים
בין הביקורות של מבקרי הקולנוע לבין תגובת הקהל. אולי מאז קישקושי הוידאו ארט של גיתאי. מבקרים כמו דובדבני ויאיר רוה ממש משתפכים על הסרט הזה. אני חושב שגם ראיתי את הביטוי "מופת קולנועי" באחת מהביקורות הרשמיות של הסרט.
אני לא יכול להגדיר את הסרט הזה יותר משיעמומון לא משכנע, מבויים ומשוחק רע להפליא שעוסק בדמות לא מעניינת שתזיז משהו אולי רק לחובבי בנטביץ' וז'אנר סרטי הסטלנים.
אני מודה – לא צפיתי בסרטים קודמים של בנטביץ'. לכן לא קלטתי את הרפרנסים להוא ששיחק עם ההיא בסרט ההוא וההיא. זיהיתי את דובר קוסשווילי וחשבתי שזה קצת מוזר שהוא מגלם כאן דמות של נהג טקסי, אבל לא מעבר לזה כי המשחק היה כל כך מדוקלם ולא אמין שבשלב כלשהו לא היה לי אכפת. אפילו קצת קיוויתי שצורי ימות כבר מהתקף לב ויחסך מאיתנו המשך הצפייה בסצנות חסרות הבעה ומלאות בשתיקות רבות משמעות תוך כדיי עישון סיגריה. עמוק.
מעורר מחשבה לאנשים שלא בברנגה....
אתמול ראיתי את הסרט עם חברה טובה, וכמובן המשכנו לדסקס את החוויה על קפה…. בהחלט עורר מחשבה והתייחסות למאמצים המושקעים בדרך למוצר המוגמר,… כן יש להניח שלא התייחסתי לכל הרבה לפני כן, מצד שני עלו לנגד עיניי מקצועות רבים של דרך חתחתים במסע אל המטרה, תמיד מורכב ולא פשוט ולעתים רבות גם מאכזב. ללא ספק זה קיים הרבה באומנות לסוגייה, אך גם בעולמות אחרים כמו ספורט וכו…הסרט סקרן ועניין עד שלב מסוים. סצינות הטיסה היו מלאות ארוכות והשאירו טעם רע ומאולץ. להרגשתי יש משהו לא שלם בסרט ומאד סטרוטיפי.