"מחקו אותי מהרשימה וחשבו אותי למת", מספר רידיק בווייס-אובר בפתיחת הסרט החדש הנושא את שמו. זה תיאור מדויק של מצבה של הדמות, וגם של הפרנצ'ייז כולו. ואת הדמות, כמו גם את הסדרה, הסרט "רידיק" החדש מצליח להשאיר בחיים – בקושי.
קיצור תולדותיו: רידיק, פורע-חוק אינטרגלקטי, פושע מבוקש עם אינסטינקטים של חיה ויכולת ראיית לילה מובנית, הופיע לראשונה בסרט "פיץ' בלאק" בשנת 2000. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הקהל הרחב גילה את הבמאי דייויד טווהי, וחשוב יותר, את וין דיזל. זה היה סרט מדע בדיוני קטן למדי ומוצלח למדי, ודיזל גנב בו את ההצגה באופן כל כך מוחלט שהוא שכנע את כל העולם שהוא עומד להפוך לשוורצנגר של שנות האלפיים. אי לכך, הסרט הבא בכיכובו של רידיק היה פרויקט שאפתני הרבה יותר: "רידיק: המסע מתחיל" ניסה להיות לא פחות ממלחמת-הכוכבים-פוגש-את-קונן-הברברי פרימיום 2000 אקסטרה, עם גלקסיה שלמה של יצורים ואינטריגות ומיתוסים וג'ודי דנץ' באחד התפקידים התמוהים ביותר שעשתה אי פעם, ומתוך הנחת עבודה שזו תהיה ירית הפתיחה של סדרת סרטים אפית ומצליחה (ע"ע שמו העברי של הסרט). זה לא עבד. הסרט נכשל, ומבחינת האולפנים ההוליוודיים, בכך המסע של רידיק נגמר. מלבד הופעות במשחקי מחשב, רידיק מת.
אבל וין דיזל ודייויד טווהי נשארו מאוהבים ברידיק – גם אם אף אחד אחר בעולם לא הרגיש כמוהם – והתעקשו לא לתת לו למות. זה לקח להם תשע שנים, אבל הם הצליחו בסופו של דבר להרים סרט חדש בכיכובו, שנקרא, כמה לא מבלבל, פשוט "רידיק". כמובן, אחרי הכשלון של "המסע מתחיל" אף אחד לא היה נותן להם שוב מאה מיליון דולר לשרוף, ולכן "רידיק" החדש הוא הפקה מצומצמת יותר: פלנטה אחת, רידיק אחד, כמה דמויות משניות והרבה חייזריים מפלצתיים. הצימצום הזה, מתברר, עובד רק לטובתו של הסרט. בלי עומס מיותר או יומרות להמציא מחדש את אופרת החלל, עם עלילה פשוטה וחסכונית, רידיק חוזר למקורות של מה שהפך אותו למגניב מלכתחילה, ב"פיץ' בלאק". למעשה, עבור מעריצי רידיק המושבעים (אם אכן ישנם כאלה. לא, וין, אתה לא נחשב) הבעיה העיקרית של הסרט עשויה להיות שהוא דומה מדי ל"פיץ' בלאק". העלילה כל כך דומה שכמעט אפשר להגדיר את הסרט כרימייק.
מי שלא ראה את הסרטים הקודמים – לא צריך להיות מוטרד מדי. הסרט אמנם מזכיר פרטים משני הסרטים הקודמים בסדרה, אבל הקשרים כל כך תלושים (בעיקר הפלאשבק המיותר לגמרי שמנסה לקשר בין סופו של הסרט הקודם לתחילת הסרט הזה) שאפשר בהחלט להתעלם מהם.
השליש הראשון של הסרט הוא מין "להתחיל מחדש" בחלל: רידיק תקוע לבדו על כוכב זר ופראי, פצוע ומוקף ביצורי פרא חייזריים, ומנסה לשרוד. החלק הזה של הסרט עובר כמעט בלי מילים ועובד נהדר. החלק השני של הסרט שונה לחלוטין: שתי חבורות של ציידי ראשים מגיעות לפלנטה כדי לנסות לתפוס את רידיק – ומגיבור הסרט הוא פתאום עובר לתפקיד המפלצת, מין רוצח סדרתי בסלאשר משנות השמונים, שכמעט ולא נראה על המסך מלבד כשהוא מגיח כדי להרוג מישהו ולהיעלם שוב אל תוך הצללים. בסופו של דבר נכנסות לתמונה מפלצות נוספות, והסרט משנה צורה שוב, הפעם לעוד שיבוט של "שובו של הנוסע השמיני".
אפשר להבין למה וין דיזל אוהב את רידיק. זה – כן, זה, ולא ההוא שנוהג במכוניות עצבניות – תפקיד חייו. רידיק הוא אנטי-גיבור לא מתוחכם במיוחד, אבל אולי זה בדיוק מה שהופך אותו לגיבור אקשן מרענן ומוצלח. היום כל גיבור סוחב איתו מטען כבד של מוסר, חוק וצדק. נקודת המוצא של רידיק, לעומת זאת, היא רוצח נמלט, והוא לא שם קצוץ על שום דבר ועל אף אחד. הוא צייד מתוחכם, ויש לו עקרונות מוסר, מסוג כלשהו, אבל העיקרי שבהם הוא "לא תעמוד בדרכו של רידיק". אם יש שחקן שיכול להביא לחיים דמות של ניאנדרטל אפל, וין דיזל הוא השחקן, ואם יש דמות שמתאימה לקול העמוק מתהום והבעתו האדישה תמידית של דיזל, רידיק הוא הדמות.
צד חזק נוסף של סרטי רידיק מאז ומתמיד היה העיצוב, וגם כאן הסרט, ברובו, לא מאכזב. העולם המדברי המאוד כתום שבו מתרחש הסרט מוזר ויפה. מה שמוזר עוד יותר הוא חוסר האחידות של האפקטים: רגע אחד הסרט מציג כלבים-חייזריים ממוחשבים ריאליסטיים, בטכנולוגיה שהיתה נחשבת לבלתי אפשרית רק לפני שנים ספורות, ומיד בסצינה הבאה אנחנו יכולים לחזות באנשים רוכבים על אופנועי-חלל על רקע מסך ירוק שהיה מביך את ג'ורג' לוקאס ב-1983. באמת שהפסקתי להבין מה נחשב לפשוט ומה למורכב בעולם האפקטים של היום.
אז. בתור בי-מובי חללי קטן ונחמד, "רידיק" מספק את הסחורה: עולם זר, עיצוב טוב, אקשן לא רע ועלילה מטומטמת, שנשענת במלואה על כך שהדמויות בה יתנהגו כמו מפגרות (וזה כולל את רידיק עצמו, שבשלב מסוים היה יכול פשוט לסיים את הסרט, אבל החליט שלא לעשות זאת, כנראה משום שיש עוד חצי שעה למלא). לא יצירת מופת בשום מובן, אבל בהחלט כיף, ואני מעדיף את הסיפור הקטן והמהודק הזה על פני כמה מסרטי הקיץ שניסו להיות סופרמרקט שלם של אקשן.
ובכל זאת, רידיק היה חייב בסוף להרוס. אני ממש שונא להכניס נושאים רציניים וחשובים לסרטי אקשן טפשיים, אבל רגע אחד, שמגיע ממש לפני הסוף, היה כל כך בוטה שהוא הוציא אותי מהקולנוע עם טעם של קיא. "רידיק" הוא אחד מאותם סרטי גברים שכוללים מעט מאוד נשים, ועוד פחות מזה – נשים לבושות. זה אולי מעצבן, אבל זה, מה לעשות, גם נפוץ. אבל מתברר שהסרט לא מסתפק בהעלמת נשים סטנדרטית, אלא מוסיף פרט עלילתי כל כך מרתיח, כל כך אידיוטי, שנראה כאילו הסרט עושה בכוונה תחילה טרולינג לקהל: מתברר שרידיק, שהסרט כולו עוסק בהאדרתו והערצתו, הוא כל כך גברי שבכוחו אפילו "לרפא" לסביות. נכון, הפרימיטיביות של הדמות היא חלק מהקסם שלה, ואני לא מצפה מרידיק להיות פוליטיקלי קורקט, אבל רבאק, אנחנו שבאולם לא חיים בגלקסיה רחוקה רחוקה לפני זמן רב מאוד, אלא בכדור הארץ של שנת 2013. לא רק הדמות, אלא גם השחקן, הבמאי וכל אנשי ההפקה היו צריכים לצאת מאותה המאה שבה חי אורסון סקוט קארד כדי שקטע כזה אשכרה יעבור אישור ויוקרן בבית קולנוע. חבל, 13 שנה רידיק נאבק על חייו, ורגע קטן אחד עלול לגרום לכם לרצות לראות אותו מתפגר בהקדם האפשרי.
פורסם במקור בוואלה
מיזוגניה בחלל העמוק
למי שמעוניין בפירוט על רגעי הגועל-נפש המיזוגני ב"רידיק" (כולל הרבה ספוילרים), המאמר הבא ב-Empire אומר פחות או יותר את כל מה שרציתי להגיד.
http://www.empireonline.com/empireblogs/empire-states/post/p1399
אגב התגובה היא לגבי המאמר
התגובה היא לגבי המאמר. אחרי שאראה את הסרט כמובן אדע איך אני מרגיש לגבי כל העניין.
-האשף הדגול
מביך.
המאמר טוב, ניתוח מעמיק וענייני. קצת נסחף בירידות על סרטים אחרים (כולל ירידה קולעת אחת על כריסטופר נולאן), אבל טוב.
שתי נקודות שהפריעו לי קצת, שעלו במאמר בקשר לקייטי סאקהוף –
1. כותבת המאמר מזילה ריר על הדמות האהובה קארה "סטארבאק" ת'רייס, אישה חזקה אך מתוסבכת, אוהבת ומגוננת על יקיריה אך פוגעת בהם לא אחת. דמות מורכבת ללא ספק. אבל בניגוד לאיך שהמאמר מציג אותה, היא לא הראשונה, והיא לא היחידה מבין דמויות הנשים החזקות שהן גם מורכבות. בשליפה מהירה, קדמו לה קירה ואיבנובה, וזה לפני שדיברנו על דמויות קולנועיות או יצאנו מגבולות הז'אנר. אמנם שונות אחת מהשניה, אבל כולן דמויות מורכבות, של נשים חזקות, מובילות, שרחוקות מלהיות מושלמות, להפך – הן מלאות פגמים ועושות הרבה טעויות ומאד אנושיות (טוב נו, חלק היו חייזריות, אבל הבנתם).
2. במקביל להערצה לסטארבאק, קיבלתי את ההרגשה שכותבת המאמר מאוכזבת מהשחקנית קייטי סאקהוף. כאילו היא הייתה מצפה שסאקהוף, שהתבטאה בעבר על החשיבות של כתיבת תפקידים מעניינים לנשים, ובפרט נשים חזקות שהן גם מורכבות, לא תסכים להשתתף בסרט כזה מיזוגני ורדוד. אני לא יודעת אם זה הוגן, מכיוון שסרטים הרבה פעמים עוברים שינויים רבים מהשלב שבו שחקן מצטרף לקאסט ומהתסריט המקורי ועד התוצאה הסופית. חיפשתי עכשיו בגוגל קצת ראיונות איתה, ומשתמע שהיא מאד רצתה את התפקיד כי היא אוהבת מד"ב ואקשן ואת "רידיק" ואת וין דיזל ועבר זמן מאז באטלסטאר והיא התעגעה לפוצץ דברים ולהרביץ לדושבאגז. בינתיים ממה שמצאתי, לגבי היחס לנשים בסרט כמעט ולא שואלים אותה. מצאתי רק ראיון אחד שבו כן גיששו בנושא, שאלה אחת, ומשתמע מהתשובה שלה שהיא רואה את הדברים אחרת: http://screenrant.com/riddick-katee-sackhoff-expendables-interview/
יכול להיות שבעתיד הקרוב ישאלו אותה יותר ויותר על זה ויהיה מעניין לשמוע מה יש לה להגיד.
לגבי גיבורים אנטישמים וגזענים
כשהמאמר דיבר על גיבורים שהם אנטישמים וגזענים במוצהר, מיד קפץ לי רורשאך מ-The Watchmen. אמנם בסרט הורידו מאוד את האספקט הזה, אבל בקומיקס מראים בבירור שהוא גזען ואנטישמי שכנראה היה מרגיש די בבית עם אנשי KKK.
ועדיין, אפילו בקומיקס, איכשהו קשה לא להרגיש שבסופו של דבר הוא די מגניב ושאנחנו בצד שלו.
זה ממש לא זכור לי מהקומיקס...
רורשאך שמרן ומאוד קיצוני, אבל אני לא זוכר שום דבר על גזענות, ובקשר ליהודים אני לא זוכר שיש איזושהי התייחסות אליהם, שלילית או חיובית.
דווקא הערת "כנראה הומוסקסואל" מופיעה רק בגרסת הבמאי וב- Ultimate Cut. עצם העובדה שהיו חייבים לחתוך אותה מהגרסא הקולנועית היא מעניינת.
הערה אחת לגבי Fridging:
פה לדעתי הכותבת תופסת את העניין הפוך לגמרי. הסיבה שבגללה מכניסים נשים למקרר היא, בפשטות, שגבר מת במקרר זה עניין מאוד קטן בסרט. קחו למשל את קיל ביל: האם סביר, אפילו בשביל טרנטינו, להרוג באגביות מספר כמעט תלת-ספרתי של נשים? אני בספק. אם אני זוכר נכון, מוות נשי משמש לרוב ליצירת זעזוע, ובד"כ בסרטי אקשן הקורבנות הזניחים – אלה שעפים, נדרסים, נקצרים בהמוניהם, וכן הלאה – הם גברים. מן הסתם בסרט אקשן עם גיבורה נשית זה יוכל להיות שונה, אבל שוב – אפילו בקיל-ביל, לדמויות הנשיות המתות יש שמות, עד כמה שאני יודע, ולדמויות הגבריות – לחלק יש ולחלק אין. גם מוות ככלי קומי (לא אפרט דוגמה בולטת כי ספויילר) הוא בד"כ נחלת הגברים: מוות נשי הרבה פחות מצחיק.
זו בהחלט תפיסה לא שוויונית, סקסיסטית והכל, וברור שהתפיסה היא שהמוות הנשי משמש ככלי עלילתי; אבל אני חושד שבמידה רבה, לפחות על סמך ההתרשמויות שלי מקולנוע, זה בגלל שפחות צריך להתאמץ כדי לגרום הזדהות\זעזוע כשהקורבן הוא אשה, מן הסתם בגלל העובדה הלא זניחה שיש *הרבה פחות* מהן בסרטי אקשן באופן יחסי, ואילו גברים מלוהקים מצד אחד כגיבורים הראשיים ומצד שני כבשר התותחים הזניח של העלילה. בקיצור, אני לא טוען שזה *פחות* שוביניסטי; אני טוען שזה שוביניסטי *בצורה אחרת*.
אני אף פעם לא חשבתי ככה.
אני תמיד חשבתי ששמים נשים במקררים כי הגיבורים של הסיפור הם תמיד גברים, ואם כבר תופיעה אישה אז היא תשמש כאובייקט, במקרה הזה כלי לקדם את העלילה ולגרום לגבר לפעול.
מצד שני, אולי יש לך נקודה, כי אין טרופ של גברים במקררים, אם יאיימו על האח/הבן/החבר הכי טוב של הגיבור בד"כ לא יהרגו אותו, בטח לא בצורה מזעזעת. וגם בסדרות טלוויזיה, איפה שהמצב יותר טוב מסרטי קולנוע ומדי פעם יש גיבורות נשים, אז אני יכולה לחשוב על כמה דוגמאות בהם איימו על בן הזוג של הגיבורה (למשל ניקיטה או מלאך שחור), אבל לא עולה לי דוגמא שרצחו אותו בבורטליות.
לא ראיתי את הסרט אבל הפשטות מזכיר את dredd
לאחרונה ראיתי את Dredd וזאת בדיוק הסיבה שבגינה אהבתי אותו. סרט פעולה שמתקיים על רקע סיפור מד"ב נחמד, וזאת מבלי להכנס לעלילות מאוד מורכבות, או אקספוזיציה ארוכה אלא מתרכז בעיקר – הרבה מאוד פעולה ודמויות ועיצוב מגניבים.
כיוון שלא ראיתי את רידיק החדש, אני לא יודע למה הכוונה ב"לרפא לסביות" אבל אם הכוונה היא שדמות לסבית מוצהרת נמשכה אליו, אני לא חושב שאתה צריך לקחת את זה כל כך קשה. זה לא כזה מופרח, וכל מה שזה אומר זה שהאשה הספציפית הזאת היא בעצם בי-סקסואלית ולא לסבית "טהורה". זה לא מאוד נפוץ אבל הכרתי בחורה אחת שעברה מבנות לבנים בשלב מסויים בחייה. כמובן אולי אחשוב אחרת אם אראה את זה (וזה נשמע כמו סרט שאראה מתישהו).
-האשף הדגול
זה הרבה יותר גרוע מזה,
ולא הייתי מתעצבן אם זה מה שזה היה. אם אתה רוצה פרטים, קרא את המאמר שקישרתי עליו למעלה (או צפה בסרט).
התגובות בוואלה משעשעות
"אז שיעביר לסבית לצד השני מה רע? הרי כל הלסביות מדברות על "להפיל" בנות סטרייטיות ולהפוך אותן ללסביות(ענת ולבנה מהאח הגדול יצאו בהתבטאויות דומות וכבר התחילו עם סטרייטיות)אז למה שגברים לא יוכלו "להפיל" לסביות ולהפוך אותן לסטרייטיות?? למה ללסביות מותר ולגברים אסור??" לגמרי. מי הן חושבות שהן, הלסביות האלה?
לא ראיתי את "רידיק", אבל לפי מה שאתה כותב אולי זה בעצם הכנה לסרט הבא, בו רידיק מגיע לכדוה"א (או לכוכב שמאוכלס רק בלסביות) ואז מתחיל להשתמש בקסמיו כדי לכבוש עוד ועוד לסביות, איתן הוא מקים צבא (ה RidDykes) ואז יש קרב גדול ביניהם לשאר הלסביות שנשארו. אחרי מלחמה של הרבה דם, יזע וסיליקון, רידיק רואה גבר יפה ומבין שהוא בכלל הומו וכל זה היה לשווא. אופס.
רק רציתי להגיד
שאני ממש נהנית מזה שבביקורות האחרונות יש התייחסות גם ליחס של הסרט לנשים ולדמויות הנשיות בסרט. זה משמח אותי כל ביקורת מחדש, ובהתחשב בזה שמכל הסרטים שראיתי השנה רק אחד עבר מבחן בצ'דל, אז זה גם מידע שממש רלוונטי לי כשאני מחליטה איזה סרטים לראות.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
הוריי.
אותי זה לא משמח בכלל.
הייתי שמח להתעלם מהנושא לחלוטין. אני חושב שלנהל פנקסנות על כל סרט זה מיותר. אני מרגיש חייב להתייחס רק כשזה בוטה במידה כזאת שזה ממש הפריע לי. אז אם זה קורה לעתים קרובות, זה בעיקר מבאס.
זה מצויין שזה מבאס אותך
אני מקווה שזה מבאס כל בר דעת, אבל זה מאוד חשוב להתייחס לדברים האלה בביקורות, אפילו בצורה שנושקת לנודניקיות. אסור לקבל את המצב ולצקצק ״לא מתאים לסרט במאה ה21״, כי כולנו יודעים, לצערנו, שזה ממש לא כך. הפמיניזם בנסיגה מטרידה בעולם התרבות שלנו ואם לא נלחם עליו, נשים ואנשים כאחד, הוא רק יתדרדר.
אני מרשה לעצמי לחשוב שחלק נכבד מיוצרי העתיד של התרבות הישראלית הם גולשים קבועים באתר הזה ושהאווירה שלו משנה משהו, גם אם לא במתכוון.
לכן אני חושב שזה לכתחילה להתייחס למצב הנשים בסרטים, לטוב ולרע. לבקר כשצריך, כמו שעשית כאן, לפרגן כשסרט עושה צעד קדימה, כמו שעשית במשחקי הרעב למשל, וגם לומר מתי זה מצתדק בצורה מוגזמת, כמו הדיון המעניין שהתפתח בעקבות מי מפחד מהזאב הרע.
בקיצור, זה מצויין שמתייחסים כאן לנושא.
הפמיניזם בנסיגה?
על סמך מה את קובעת כך?כי נראה שההפך הוא הנכון.
אז שני דברים
א- אני זכר
ב- אם ניראה לך שההפך הוא הנכון, אז אנחנו לא גרים באותו יקום (מבחן בצ׳דל..? משהו..?). אני אפילו לא מדבר על ההחפצה שעושים לנשים בתרבות שלנו (ושלא יחרטתו אותי בזה שזה כוח נשי כל ההתרכזות הזאת במיניות הנשית, שהתעלמות ממנה לחלוטין לא פחות ואולי אף יותר גרועה כמובן, והקלוזאפים על אחוריים של מתמודדות ריאליטי וכדו׳, כי זה פשוט לא. נקודה. סוף דיון.) אני מדבר על כל החזרה הזאת שאני רואה המון בכל מיני כותרות ברכילות נוסח ״טהוניה: אני מחפשת גבר שיעמיד אותי במקום״ והיא ממש לא לבד במערכה. צר לי לומר שהמצב בתרבות ממש לא מזהיר במחלקת הנשים החזקות היום. אני מתעודד קצת עם נשים כמו אמה סטון וג׳ניפר לורנס ועוד כמה שמביאות נשיות אחרת למסך, אבל ממש לא הגענו אל הנחלה ורק בהתמדה והמשך הדגשת הנושא נוכל להגיע לשם.
זה העניין. עצם קיומו של מבחן בכדל
וההדגשה שלו (והעובדה שעוד שתי הודעות בערך מישהו יתלונן על עצם קיומו של הדיון הזה) מראה שהפמיניזם בתרבות לא בנסיגה. המצב עדיין רע ויש לשפר אותו, אבל עצם המודעות אליו מוכיחה שאין נסיגה.
נראה לי שאתה קצת מתבלבל
הפמניזם בעין הדג בהחלט לא בנסיגה. לגבי העולם אתן לחכמים ממני להחליט, אבל אתה צריך להבדיל בין האתר לשאר העולם. האם שמעת על מבחן בכדל לפני עין הדג? כמה שמת לב לתפקיד שיש (או אין) לנשים בקולנוע לפני שהתחילו כל הדיונים פה? אני יכול להעיד על עצמי שעין הדג הוא בערך המקור היחיד שמעלה אצלי מודעות לפמניזם.
רציתי להגיב חזרה ואז ראיתי את זה
אז טוב… זה.
אבל,
עצם קיומו של המבחן הזה סותר את דבריך.כיוון שמאז ומעולם ייצוג הנשים בקולנוע היה מזערי,קיום המבחן מעיד על העלאת המודעות לנושא.
לא ראיתי האח הגדול,אבל ממה ששמעתי (אולי אני טועה) טהוניה היא ממש לא מודל לחיקוי בעבור אף אישה.נשים אינטלגנטיות לעולם לא ירגישו צורך לדבר ככה,ואחרות?הבעיה היא שלהן.כנ"ל לגבי המצב המקביל אצל גברים פרימטיביים ("אני מחפש אישה שתקשיב למה שאני אומר לה…")
נכון,המצב במובנים מסוימים הוא מחריד.אבל להרגשתי הוא נוסע בכיוון אחד – קדימה.
לא הייתי ממהרת להצהיר את המשפט הראשון שלך.
נכון שאוטומטית קופצת לראש המחשבה שבעבר נשים היו מיוצגות עוד פחות בקולנוע (או לפחות לא יותר מהיום) כי כך היה בחיים הציבוריים ובמקום העבודה, אבל אני בכלל לא בטוחה שזה נכון.
ההשכלה שלי בקולנוע קלאסי היא כמעט אפסית (ואשמח אם משכילים ממני ייכנסו לחוות כאן את דעתם), אבל נדמה לי שדווקא לא חסרים סרטים בשחור-לבן שמתמקדים – או לפחות מציגים – נשים חזקות, ערמומיות ועצמאיות… ישר קפץ לי לראש All About Eve.
כשחושבים על זה רגע לעומק זה גם הגיוני. היום עיקר המיקוד התרבותי הוא בגוף ובמיניות של האישה, כשכותבים תסריט (גרוע) היא לא צריכה אישיות מעבר לזה. בשנות ה-40 זו לא ממש הייתה אופציה להראות את ג'ודי גרלנד רוחצת ג'יפ נוצץ בביקיני. זה כמובן לא אומר שכל הסרטים כתבו נשים היטב, ומובן שעדיין היו הרבה ייצוגים שטחיים, וכמובן שכן הייתה מיניות ואנשים נהנו להסתכל ולפנטז על השחקניות (והשחקנים..) בדיוק כמו היום – אבל נראה לי שבסך הכל, זה היה מאוזן יותר.
דוגמה קטנה שמנדנדת לי: זוכרים פרסומות ושיווק לילדים משנות ה-70 וה-80?
" rel="nofollow">כאן מופיעה השוואה די ידועה בין הפרסום של לגו אז לעומת היום. אני חושבת שיש קשר בין ההפרדה ההולכת וגדלה בין "גברי" ו"נשי" במשחקים ומיתוג לילדות ולילדים לבין קיטוב מסוים גם בקולנוע, מבחינת מגוון התפקידים שאישה יכולה למלא.
זו כמובן תאוריה פרועה שלי ומאוד אשמח אם אנשים שיודעים על מה הם מדברים יאשרו או יפריכו אותה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
זה לא נשמע לי הגיוני,
גם לי יש אפס השכלה בקולנוע קלאסי (אם כי זה עומד להשתנות – 'מבוא לקולנוע' באוה"פ הנה אני בא!).תרשי לי לדבר על סמך האינטואיציה.
השוביניזם אינו (או שמא אינה?אנא תקנו) המצאה מודרנית,אז גם אם בשנות הארבעים היה מחסור מבורך בפורנו רך בקולנוע,זה השתנה מהר מאוד עם בוא הבונד ודומיו. וגם אז קשה לי להאמין שזה היה תוצר של תודעה שונה במהותה – פשוט שאז במקום 'תהיי יפה ותשתקי' היה 'תהיי במטבח ותשתקי'.שוב,אני מדבר על סמך האינטואיציה ולא על סמך ידע בתחום.
ובאשר ל'הכל אודות חווה' – תמיד יש יוצאי דופן,אם היו רבים כמותו אני מניח שהוא לא היה זוכה באוסקר. ואם בחווה עסקינן,זוכרת מאיפה היא באה?מצלע האדם,בעוד הוא בא מהעפר. כך שגם אם בעבר הסימנים היו פחות חריפים,האפליה ואי השוויון ידעו ימים יפים יותר.
האמת,זה פשוט מה שאני רוצה להאמין בו. אני מעדיף לחשוב שכשיגיע זמני להיות עצמאי בעולם זה יהיה בחברה שוויונית לחלוטין,מכל בחינה. אני רוצה להאמין שאנחנו בדרך לשם,שעבר זמנם של השוביניסטים,הגזענים וההומופובים,שונאי הזר והשונה,ושמהרגע שנגיע לשם,זה לא יהיה בר חלוף. גם אם רוב הטענות שלי בנושא היו חסרות ביסוס,הייתי דובק בהן כאחרון הדתיים הפנאטים,כי כל מציאות אחרת פשוט מדכאת לי את הצורה.
לרוב האנשים – אם לא כולם – מטרות פשוטות בחיים. להתאהב,להקים משפחה ולהביא ילדים. והשאלה פשוטה: איך אפשר לאהוב את אשתך כשאתה מאמין בעליונותך עליה?איך אפשר לתמוך,לפרגן ולחזק את הבת שאתה לא מאמין ביכולותיה?השאלה הזו כביכול סותרת כל אפשרות לקיומם של זלזול ואפליה,אבל ברור שאין זה המצב.
הייתי רוצה להאמין שזה אחרת,שהדור שלי הוא נאור יותר,אינטליגנטי וביקורתי,לפחות ברובו המוחץ. זה עדיין לא המצב. לפחות הגלישה באתר הזה מעניקה לי הרבה אופטימיות,כי הקהילה הזו היא בדיוק המקום שאני רוצה לחיות בו.כי עדיף לטחון את נושא השוויון עשרות פעמים מכל כיוון אפשרי ובהקשרים הזויים (ממז"ר) מאשר לא להיות מודע לא בכלל.
אז אם לסכם קשקוש דיכאוני מתפלסף,מה שאני מנסה לומר הוא שהמצב מאוד גרוע,ובעתיד כנראה ישתפר במעט. שככל שאני חושב על זה יותר כך אני מתעצב יותר (ומביא לאפס תוצאות חיוביות) ושלאתר הזה יש הרבה יותר השפעה ממה שנדמה,אבל זה אולי רק כי אני מתבגר.
חג שמח לכולנו,בכל אופן.
עוד פעם
אני לא חושב ככה בכלל. מה שקרה זה שבזמן המהפכה הפמיניסטית הייתה התפרצות תודעתית לפמיניזם והמודעות לנושא גדלה מאוד, ועכשיו נשים חושבות שהמאבק הושלם והכול שווה ויופי טופי וסלאם על החומה (וכולנו יודעים איך זה נגמר.. לא שזה קשור זה פשוט מצחיק מאוד) אבל האמת היא שזה לא נכון ושצריך להמשיך להתעסק בזה אחרת זה ילך(ולענייננו לדעתי זה כבר התחיל) אחורה. וכמו שמרטין לות׳ר קינג הבין שלא מספיק לבטל את העבדות על הנייר וצריך לבטל אותה גם מנטלית, אנחנו צריכים להבין שלא מספיק שעל הנייר שוביניזם זה איום ונורא אלא זה דבר שגם תודעתית צריך להילחם עליו (אני לא אוהב להשתמש בביטוי הזה אבל תכלס זה מה שצריך לעשות) אם תסתכל בתגובה הראשונה שלי זה מה שאמרתי
אני מאוד מקווה שאתה טועה.
(ל"ת)
אופס,לא הספקתי להוסיף.
בכל מקרה,רציתי לשאול מה כוונתך ב'שינוי מנטלי'?תודעתי?איך עושים את זה,למשל?
אני לא חושב שאפשר להכריח מישהו להאמין במשהו,אפשר להסביר בהיגיון,אבל עדיפה חקיקה נוקשה על פני כל דבר אחר.
אז מהתחלה
כל הדיון התפתח עקב זה שהגבתי לרד פיש על זה שהוא אמר שהוא לא שמח בכלל להתעסק בנושא הזה ועושה זאת רק כשזה משנה לו מבחינת צפייה בסרט. אני אמרתי שאני חושב שלכתחילה צריך לדון בנושא הזה כיוון שהוא לא מספיק חזק בתודעה הציבורית-תרבותית. אתה שואל איך עושים? זה לא עניין של להכריח אני לא אבא של אף אחד, אבל לא צריך ואולי גם לא כדאי להתחמק מהעלאת הנושא והדיון בו בסוגי המדיה השונים. הדרך להוביל שינוי מנטלי היא מלמטה, מדיונים כמו זה באתרים ועד ללא להתחמק מהדיון בשיחה עם אנשים אחרים. פתרונות פורמליים יוצרים תודעה פורמלית, הכוונה שהיחס לנשים (או לכל דבר בעצם) לא ישתנה בעזרת חוק. החוק חשוב אבל הוא לא משנה מנטלית, הוא רק יכול לפנות דרך לפתרונות לא פורמליים לפעול. וזה התפקיד שלנו. אני חושב שמה שלא מזיזים – לא זז.
לא בדיוק.
לדעתי זה לא פנקסנות כי בדיוק כמו שאמרת, המצב ממש גרוע, לכן בכל ביקורת על סרט מעניין אותי לשמוע מה מצב הנשים בו. אם מצבן היה מזכיר את מצב הגברים בלפחות חלק משמעותי כלשהו של הסרטים, זה כמובן לא היה מעניין אף אחד.
דבר שני, זה שהמצב גרוע זה לא חדש, אבל ההתייחסות לנקודה הזאת בכל ביקורת היא כן חדשה. אז ממש הוריי, זה לא טריוויאלי, אני לא חושבת שביקורות אחרות באתרים אחרים מתייחסות לנקודה הזאת כי הכי קל להתעלם ולקבל את המצב הקיים בלי להתייחס אליו. אבל יותר מזה שזה חשוב (וזה ממש חשוב בעיניי), זה גם כיף לי אישית, כי זה עוזר לי להחליט לאילו סרטים ללכת.
שאלה (מסקרנות בלבד),
תיאורטית, עד כמה סרט צריך לקבל שבחים (אם בכלל) כדי שתחליטי לראות אותו על-אף שאת יודעת מראש שהיחס בו לנשים אינו לטעמך?
זה ממש תלוי.
כעיקרון אם הייתי מוכנה רק לצרוך יצירות פמיניסטיות, או אפילו סתם יצירות שיש בהן נשים עם תפקיד אמיתי, התואר שלי בספרות היה ממש קצר ולא הייתי רואה שום סרט השנה. אבל זה כן שיקול, כי מהרגע שפיתחתי מודעות אני הרבה פעמים פשוט מתבאסת או לא נהנית מסרטים שלא מופיעה בהם שום אישה, שמופיעות בהן רק נשים בתפקיד קלישאתי, או שהם פשוט מיזוגניים. מה גם, מניסיוני האישי סרט שיש בו דמויות נשים טובות (שלצערי זה הרבה יותר נדיר ממה שהיית מצפה) נוטה להיות סרט יותר טוב כי זה אומר שהבמאי והתסריטאי אשכרה חשבו על הדמויות שלו.
זה למשל למה אם עצבניות אש היה עדיין מציג בקולנוע בשעות נורמליות (מה הקטע הזה שסרטים יורדים כל כך מהר מהקרנות? נראה לי שהוא לא הוקרן אפילו חודש והוא כבר נעלם כמעט לגמרי) הייתי הולכת לראות אותו, אבל את אנחנו המילרים לא.
תודה על התשובה.
אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות הזאת בכדי לומר משהו קטן – אחרי כל השיחות באתר בנושא הזה, בעיקר איתך, אני חייב לומר שדי נפתח לי הראש לעניין הזה. אומנם לא הפכתי להיות פמיניסט מוצהר ואני עדיין לא מסכים עם כל הדברים שנאמרו (אבל אני לא פותח את זה לדיון כרגע), אבל זה בהחלט גרם לכל הנושא הזה להפוך למשהו שאני אשכרה שם לב אליו ובוחן בסרטים (ולפעמים מתעצבן ממנו, כמו ב"לצוד פילים"), לא רק בכאלה שאני רואה, אלא גם בלא מעט מהרעיונות שלי לסרטים שזרקתי על נייר.
סליחה על הנימה המעט אישית, פשוט רציתי להוציא את זה איכשהו, ואני מניח שזה לא מזיק.
זה ממש כיף לשמוע את זה, באמת.
לא צריך להסכים עם כל הדברים שנאמרו כדי להיות פמיניסט.
הרבה מהוויכוחים באתר לאחרונה כללו לא מעט דיונים בין סוגים שונים של פמיניזם – ויש הרבה כאלה.
השאלה היא לא אם אתה מסכים עם כל מה שנאמר, אלא יותר אם אתה מסכים עם כמה דרישות סף בסיסיות: האמונה שצריך להיות שוויון ללא הבדלי מין ומגדר, שלא צריכים להיות בעולם אלימות כלפי נשים בשל היותן נשים*, ודיכוי של נשים בשל היותן נשים, וכמובן, אתה צריך לא להפלות נשים בעצמך ולהתנגד לאפליה כזו. מכאן והלאה, העיסוק באיך משיגים את השוויון הזה, באיך מתקנים את העולם, וגם בייצוגי נשים במדיה ואיפה עוברים קווים אדומים – הכל פתוח לדיון.
(* יש גם התנגדות לאלימות ודיכוי בכלל, אבל זה כבר לא נופל תחת פמיניזם אלא תיאוריות חברתיות רחבות יותר)
הפסקה השנייה שלך היא בדיוק מה שהתכוונתי אליו,
וחבל לי שאני מקבל תגובות זועמות (הכוונה אינה אלייך כמובן) על זה שזה לא הובן כראוי. סה"כ רציתי להיות נחמד וכנה, ואפילו שהתלבטתי רבות אם לכתוב את התגובה או לא החלטתי שכן, למען הרוח הטובה. מה אני מקבל? ניטפוקים על ביטוי אחד שמורכב משתי מילים שכתבתי בתום לב, כאילו שתי המילים האלה באמת משנות את כל שאר עשרות המילים שכתבתי ואת המשמעות שלהן. מה גם שהבנתי לגמרי את הבעייתיות של הביטוי, התנצלתי לגביו והבהרתי שמדובר פשוט בתוצר של סגנון כתיבה טעון שיפור. זה לא ממש נעים לזכות לכאלה תגובות כשבסך הכל ניסיתי לכתוב משהו נחמד.
אהם, הממ, אה,
אני שמח לקרוא שאנשים משנים את דעתם בעקבות דיונים באינטרנט (יש יותר מדי מקומות בהם הקונספט הזה הוא בסיס לסיפור פנטזיה), אבל אני לא יכול לפשלייק הודעה בה כתוב משפט כמו "אומנם לא הפכתי להיות פמיניסט מוצהר…".
זו אמירה שמקבילה, עבורי, למשהו כמו "… כן, ראיתי את רשימת שינדלר והבנתי מה הם עברו בשואה, אבל אני עדיין חושב שצריך להרחיק יהודים מעמדות כח," או "טוב, אתם לא מצפים שאני פשוט אשחרר את הכושי שלי, נכון?".
רוצה לומר – זה נהדר שאתה הופך להיות ליברלי ומתקדם, אבל כל עוד אתה מרגיש בנח להצהיר הצהרות מהן משתמע שאתה חושב שהמקום של אנשים בחברה אמור להיות מושפע מהדת, הגזע או המגדר שלהם, אל תצפה למחיאות כפיים.
פשוט ההגדרה הפכה לבעייתית
אני מבינה למה אתה מתכוון, אבל לצערי הרבה אנשים כבר מזמן שכחו שרוב רובן של הנשים שמגדירות את עצמן כפמיניסטיות פשוט רוצות זכויות, הכרה והזדמנויות שוות לגברים בשלל תחומי החיים. לא דיכוי של גברים, לא הפיכת החברה מפטריאכלית למטריאכלית. פשוט שיוויון.
המילה 'פמיניסטית' כבר מזמן הפכה לסוג של קללה, שלא לדבר על 'פמינאצית', בדיוק כמו סמולני, או 'טבעוני שמדכא אותי' או אנשים שתופסים כל אדם חרדי כאיזה נטור קרתא עוכר ישראל. אני חושבת שהרבה אנשים תופסים את הקבוצה הזו בעיקר לפי האינדיבידואליות הקיצוניות ביותר שבתוכה ולא לפי הרוב, ושכמו תמיד הרתיעה והחשש נובעים מחוסר ידע.
הרי בשורה התחתונה, איזו אישה לא רוצה שיהיו לה זכויות והזדמנויות שוות לגבר? ולאיזה גבר אמורה להיות עם זה בעיה?
הבעיה היא כשמתחילים לפחד להשתמש בהגדרה.
אני פמיניסטית כי אני חושבת שצריך להיות שיוויון מלא בין גברים לנשים (וכל שאר קבוצות המין האנושי, אבל זה מחוץ לדיון).
אני לא מוצאת שום דבר רע במידה כי זה מה שהיא מייצגת, אבל נגיד שהייתי מתביישת להשתמש בה כי לאנשים יש קונוטציה שלילית מהמילה – לאט לאט הלגיטימציה של השימוש במילה היתה יורדת ומורידה גם את מה שהמילה מתארת. אם המילה פמיניזם היא מילה מלוכלכת – גם לדרוש שיוויון בין נשים וגברים תהיה מלוכלכת.
זה קרה עם שמאלנים (שהפכו כמו שאמרת לסמולנים), זה כמובן עדיין קורא עם "הומו" כקללה וכן הלאה.
אז כן, אנשים צריכים לא לחשוש להגדיר את עצמם בציבור כפמיניסטים כי רק ככה יהיה אפשר "לכבוש" שוב את המילה, להחזיר לה את המשמעות המקורית שלה (ולא שונאות גברים, קנאת פין והגדרות דוחות יותר) ואת הלגיטימציה של השימוש בה.
למלא מלא גברים יש בעיה עם זה.
אולי לא עקרונית, אבל כשמתחילים להבין מה בדיוק דורש להתייחס לאישה כאל אדם שווה זכויות זה מגיע ל"כבר אי אפשר להתחיל עם אף אחת היום!" ולאנשים שקולטים שפתאום הם יצטרכו לגדל את הילדים של עצמם. תתפלאי כמה הדברים האלה לא טריוויאלים.
אבל כן, אנשים לא אוהבים אקטיבסטים, ולדעתי זה בכלל לא קשור לקיצוניים שבקבוצה – תראי כמה אנשים באתר מתנגדים כל פעם שעולה הדעה שיש בעיה עם ייצוג של נשים בקולנוע (ואני מדברת על הרבה לפני שאפשר היה לטעון שלאנשים פשוט נמאס מהנושא), שהיא אחת הדעות הכי סבירות, מנומקות ולא קיצוניות שיש. אקטיבסטים זה דבר לא נעים ולא קליל שמעדיפים להצביע על הבעיה ולא להתעלם ממנה. ולפעמים אנשים מעדיפים להתעלם מבעיות אפילו אם זה ייקח מהם יותר אנרגיה להתווכח שהבעיות האלה לא קיימות בכלל. למשל, הדגמה נהדרת של העניין:
http://www.fisheye.co.il/movies/violet_daisy/?comNum=520623#li-comment-520623
יש אקטיביזם ויש אקטיביזם
ומבחינתי הצורה שבה אני תופסת את הלגיטימיות של האקטיביזם נובעת מהדיעה של האדם שמבצע אותו. אני לפעמים עוקבת בפייסבוק אחרי דיונים של קבוצות עם אידאולוגיות שונות, בין עם אני מזדהה איתן או לא, והפער בין הדיעות באותה הקבוצה הוא מדהים.
פמיניזם, פוליטיקה, טבעונות, יהדות. בכל תחום יש כל כך הרבה זרמים שמראש אני מבינה את הקושי להבין שיכולות להיות שתי נשים עם הבנה שונה לגמרי של המושג 'פמיניזם', וההתבטאויות שלהן יהיו בהתאם.
אני בהחלט מודעת וזוכרת את כל הדיונים שעלו באתר בעקבות העלאת הנושא של של ייצוג נשי בקולנוע, אבל נראה שחלק מזה מחלחל, וגם נראה לי מאוד הגיוני שיש אנשים שצריכים זמן כדי לבחון מחדש את תפישת העולם שלהם ולשנות את דעתם בנושאים מסוימים. אני יכולה להעיד רק על עצמי ששיניתי את דעתי בנושאים מסוימים שאחזתי בדיעה מאוד מוצקה עליהם, אבל זה לקח חודשים ודיונים והרהורים רבים.
אני לא חושבת שלאנשים יש בעיה עם אקטיביסטים כמו שיש להם בעיה עם מישהו שדורש מהם "תשנה את דעתך ותכיר בטעויות שלך, מיד". לפעמים אנשים צריכים להגיע לתובנות בקצב שלהם.
העניין הוא שלפעמים
לאנשים יש בהחלט בעיה עם אקטיביסטים, כיוון שהם *מפרשים* את עצם האקטיביזם שלהם כ"תשנה את דעתך ותכיר בטעויות שלך, מיד". גם אם האקטיביסטים בכלל לא התכוונו לזה ככה. יש סוגי אקטיביזם שעצם קיומה של האידיאולוגיה הוא מה שמאיים, עוד לפני שפותחים את הפה.
אין מה לעשות. כשמישהו בא לנסות לשכנע אותך לשנות את דעתך, זה די מאיים וההגנות מתרוממות באופן שאינו בהכרח רציונלי.
אני אוהבת אותך.
(ל"ת)
אני מסכים שזה ניסוח בעייתי בלא מעט מובנים,
(הייתי צריך לחשוב פעמיים לפני ששלחתי), ולכן אני מניח שאני צריך להבהיר את עצמי בצורה הכי פשוטה שיש: כשאני כותב, יש לי נטייה לומר דברים פעמיים, כלומר שאני הרבה פעמים משתמש בביטוי אחד, לפני או אחרי שאני משתמש בביטוי שונה שאומר בערך אותו הדבר, לפעמים כדי לחדד את העניין, לפעמים אני לא שם לב. וזאת הייתה הכוונה פה, להראות שעדיין יש נקודות מסויימות (אבל קטנות) שאני לא מסכים איתן בכל הדיון. בהתחלה חשבתי שזה בסדר, אבל עוד לפני ההערה שלך הבנתי את הבעייתיות של צורת הביטוי הספציפית הזאת. מה שאני רוצה לומר הוא שבסופו של דבר אין באמת כוונה חריגה מאחורי צורת הביטוי הזאת. אוקיי?
טוב, אם זו הדרך שלך להבהיר את עצמך בצורה הפשוטה ביותר
אני לא מתפלא על הקצרים בתקשורת.
אז ברשותך, ולשם הבהרה, אני אשאל שאלה מכווינה:
האם אתה מחשיב את עצמך כפמיניסט?
(אנא נמק)
אני לא רוצה להגדיר את עצמי,
כי אני עדיין חושב על הנושא הזה הרבה, והדעה שלי עדיין לא מוצקה עד כדי כך. יום אחד אני אחזור אליך עם תשובה, ולפי הכיוון שאליו הרוח נושבת – סביר להניח שתאהב אותה.
הבעיה היא בתחושה של "הכל או לא כלום", נראה לי.
כשאנשים מדברים על אידיאולוגיה, הם נוטים לשדר או-שאתה-איתי-או-שאתה-נגדי, ולא "יש המון דרכים להיות בצד הנכון של המשוואה הזו, וזו הספציפית שלי". זו אחת הבעיות שלי עם הדיונים האלה – הם נוטים להתוות דרך אחת לפמיניזם, תשובה נכונה אחת, וגורמים לכל מי שמסכים רק עם חלק מהדברים להרגיש מוקא החוצה. ואז אנחנו מקבלים מאנשים שהתפיסה שלהם פמיניסטית בעליל אמירות כמו "אני לא פמיניסט, אבל-". זה לא שהם לא חושבים פמיניזם, זה שהם לא מבינים שפמיניזם זה גם ככה. ואז האנשים ששומעים אותם לומדים מהו פמיניזם מאנשים שלא באמת יודעים, והתפיסה הזו הולכת ותופסת תאוצה.
זה כל כך מצחיק
כי לסרט הקודם, "רידיק: המסע מתחיל" שינו את השם ב-DVD פשוט ל"רידיק" אחרי שהבינו שהמשך כבר לא יהיה. אבל הנה יש המשך, וגם לו קוראים "רידיק". אוך, כמה שהמפיצים בארץ דפקו את עצמם עם השמות האלה.
RE-DICK? :P
(ל"ת)
דווקא כיוון שדי אהבתי את איך שהשחקנית שיחקה את הבלונדה בסרט, אני מחפש דרכים לסלוח לו. איכשהו הרגשתי שהשחקנית הפיקה יותר חיים בדמות משהדיאלוג היה אמור לאפשר, ודווקא הרגשתי שהנוכחות שלה רוב הזמן שיפרה את הסרט.
ובנוגע ללסביות? מבחינתי היא פשוט שיקרה לבחור ההוא בתקווה שזה יגרום לו להפסיק, ורידיק חד החושים ידע את זה לפי שפת הגוף שלה או משהו.
אבל כן, זה היה משהו קטן ומעצבן שכמעט הרס סרט מד"ב\אקשן סביר ביותר.
כלומר, אוקיי, בואו נעשה רגע ניסוי מחשבתי בנוגע לסרט הזה, ונניח לרגע שבמקום בחורה דאהל הייתה בחור, ורידיק היה הומוסקסואל (0% סיכוי בגבר עתיר טוסטסטרון כמו זה, אבל בכל זאת). מוקדם יותר בסרט הבחור הרע היה מנסה לאנוס את דאהל, ונכשל, ודהאל היה מבהיר שהוא לא שוכב עם גברים. מאוחר יותר בסרט, הוא היה מבקש סקס מרידיק.
אני לא חושב שזה היה מפריע לכולם באותה המידה, בכלל. כי ת'כלס, כשחושבים על זה, דאהל היא לא היחידה שפתאום נעשתה… אהמ… "חברותית" לרידיק, כל הצוות התלהב ממנו פתאום. בצורה קצת מאולצת מבחינה סיפורית, הוא מצא חן בעיני ג'ונס בדיוק בזמן כדי שג'ונס ירצה פתאום לבוא עם החללית ולחלץ אותו.
והאלימות המינית כלפי דהאל בסרט הייתה… ובכן, עוד אלימות. אלו קבוצה של שכירי רחב רעי מזג, וריאליסטית, אם תשים חיילים וחיילות קרביים וקרביות ואלימים ואלימות באותו המקום, צפוי שתהיה אלימות מינית.
אז כדי להנות מהסרט אני מציע להוציא אותי מהקשר, להתייחס לדהאל כחיילת, לא כאישה, ולהניח שהיא שיקרה לבחור ההוא כדי שיעזוב אותה. זה בהנחה שאתם, כמוני, מחפשים דרך לא לתת לקטע הסקסיסטי וההומופובי להרוס לכם.
לאנסים בדר"כ אכפת מהנטייה המינית של הקורבנות שלהם?
(ל"ת)
למעשה, לחלק מהם בהחלט אכפת.
מצד אחד באיזה מחקר שקראתי פעם על אנסים (זה היה לפני שנים, אני לא זוכר; אבל הוא היה משנות השמונים), חלקם ציינו לסביות כדוחה אותם, ומצד שני יש את התופעה הידועה כ-corrective rape, שהוא אונס שמופנה *דווקא* כלפי לסביות.
וואו, זה מזעזע.
אני מצפה שבעולם עתידני מד"בי וזה הומופוביה כבר לא תהיה אישיו אצל אנסים! זאת המאה העשרים ואחת או מאוחר יותר! כולנו בני אדם [חוץ מחייזרים כנראה]!
אני רק שאלה
אם זה היה הפוך והיתה דמות של אישה שהיתה "מרפאת" גבר הומו, אז מישהו
היה אומר שיש בסרט שנאת גברים?
האם הפמיניסטיות היו מקבלות את זה בברכה או מתעצבנות?
או בקיצור, למה זה לא עובד לשני הכיוונים?
לא, אבל הייתה שם בכיף הומופוביה.
אני לא ראיתי את הסרט, ככה שזה קצת לא הוגן מבחינתי לשפוט אותו ככה, אבל במידה והייתה בסרט דמות של הומו ש"נרפא" בזכות אישה ממש סקסית, זה היה עדיין הומופובי ועדיין ראוי לגינוי.
ואכן, אפילו לאיליין מסיינפלד
זה לא עבד. והיא גם הסבירה היטב למה.
אה, אני מבין מה הבעיה.
אתה מבין פמיניזם כ"הצד של הנשים", ושוביניזם כ"הצד של הגברים". ואז – אם יש מלחמה בין שני הצדדים, וצד אחד סופג פגיעה סימן שהשני מנצח. כי השני כנראה היה רוצה שהמצב יהיה הפוך (כלומר, שהגברים יהיו נשים ולהפך). אז בסיטואציה היפותטית של עולם הפוך סימן שהצד הראשון מרוצה, לא?
אז זהו, שזה לא עובד ככה.
למעשה, הגדרה לא רעה לשוביניזם היא תפיסה הרואה ביחסי המינים סוג של מלחמה. שרואה בנשים סוג של גזע חייזרי לא מובן שהמין הגברי צריך להכניע.
הפמיניזם כופר בעצם מאבק הזה, או לכל הפחות מבקש לשרטט מחדש את המחנות בתוכו. זה אולי נראה לך מוזר, כי הרבה פעמים הפמיניזם אכן מתאר את יחסי המינים כמאבק ומשתמש בשפה די לוחמנית, אבל זה מכיוון שהוא מבקש לזהות את המנגנונים באמצעותם מתקיים הקרב הזה ולפרקם, לא להפוך אותם על ראשם.
הפמיניזם לא היה רוצה עולם הפוך. הוא לא היה רוצה לדכא גברים באותו האופן שנשים כיום מדוכאות. הוא רוצה לכונן שיח אמתי על תפקידים מגדריים, מהסוג שיכול להתקיים רק בין צדדים שווים ולא בין ניצים לוחמים.
אז לשאלתך – לא. ה"פמיניסטיות" לא היו שמחות לראות הומו ש"נרפא". כי זו עדיין סיטואציה אלימה שמחזקת תפיסות שהוכחו פעם אחר פעם כשגויות ("הומואים פשוט לא פגשו את הבחורה הנכונה", "לסביות הן פשוט מבולבלות") ומייצרת שיח מגדרי אלים ומתבצר.
וכמובן, אני חש צורך לציין,
יש פמיניסטיות שהפכו כל כך לוחמניות שהן כבר שוביניסטיות בעצמן, רק מהכיוון ההפוך.
את זה אפשר להגיד על כל קבוצה עם אידאולוגיה מסוימת
בכל קבוצה עם אידאולוגיה מסוימת יהיו אנשים עם דיעות קיצוניות, כאלו שאפילו נוגדות במידה מסוימת את מהות האידאולוגיה. זה לא משהו אקסלוסיבי לפמיניזם.
יש קשר לפיטר צ'אנג?
הדבר היחיד שמסקרן אותי באמת ברידיק הוא הקשר שלו לעולם של Aeon Flux. ראיתי בעבר ציטוט של פיטר צ'אנג שבו הוא אומר הוא הגה את רידיק כהרחבה של העולם הזה. ל-Aeon היה את הסיבוב שלה בקולנוע עם מילה יובוביץ', אבל גם הסרט ההוא היה רדוד ופספס לגמרי את המטרה.
זאת היתה שרליז תרון, לא מילה יובוביץ'
אבל אפשר להבין את הבילבול בין סרטי האקשן-מדע-בדיוני-נשי-כושלים.
בכל אופן, זאת הפעם הראשונה שבה אני שומע על קשר כלשהו בין רידיק לבין איון פלאקס. זה לא נשמע סביר: איון פלאקס מתרחש על כדור הארץ, ורידיק תמיד נמצא במרחבי החלל. אם אני לא טועה, כדור הארץ לא מוזכר בשום שלב ובאף אחד מהסרטים של רידיק – זה יותר כמו עולם בסגנון "מלחמת הכוכבים", שנמצא או כל כך רחוק בעתיד שכל קשר לכדור הארץ כבר נשכח, או בגלקסיה אחרת שרק במקרה הגזע השליט בה נראה בדיוק נמרץ כמו בני אדם.
לא מדויק
למיטב זיכרוני, בשונה מהיקום של מלחמת הכוכבים, כן קיימים אזכורים לכדור הארץ ולתרבויות ארציות כבר בפיץ' בלק.
יכול להיות.
אני לא זוכר את "פיץ' בלאק" מספיק טוב.
יש קשר קלוש.
פיטר צ'אנג אחראי לעיצוב הדמויות ב- Dark Fury, סרט האנימציה הקצר שמגשר בין "פיץ' בלאק" ל"רידיק: המסע מתחיל".
בסדר
"פיץ' בלאק" היה סרט שאהבתי מאוד, אך "המסע מתחיל" היה איום ונורא וגרם לי לחשוש שהסרט הזה יהיה גם גרוע. בסופו של דבר הסרט ניסה להיות יותר בסגנון של פיץ' בלאק מאשר זה של המסע מתחיל, זה דבר טוב. אבל הבעיה היא שכל מה שהסרט הזה מוסיף לפיץ' בלאק זה דם ואפקטים טובים יותר (בכל זאת, עברו 13 שנה). הסרט היה פחות סוחף ומעניין מפיץ' בלאק ולכן הוא רק בסדר. לא רע כמו הסרט השני בסדרה ולא טוב כמו הסרט הראשון בסדרה, בסדר.