שימו לב: יהיו כאן ספוילרים, ומכיוון שהדף הוא (בסופו של דבר) לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. בנוסף, יהיו ספויילרים לכל שר הטבעות וסרטי ההוביט. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. ועכשיו – יצחק.
|
• פרק 1: צל מן עבר |
פרקים 1 ו-2: "צל מן העבר", "נסחפים"
ציפיות גבוהות מדי הן אף פעם לא מתכון להצלחה, אבל מה עוד אני אמור לעשות כשיוצאת סדרה חדשה בעולם של "שר הטבעות", העולם הדמיוני שאני הכי אוהב, בפער מכל האחרים? ואם זה לא מספיק, אז התברר כמובן שזאת סדרת הטלוויזיה היקרה בהיסטוריה, שוב בפער מכל האחרים. יופי אמזון.
טוב, אז היו ציפיות, וכנגדן גם חששות, אבל ביום שישי התיישבתי מול שני הפרקים הראשונים בסדרה, ואני כאן כדי לתת צפירת הרגעה ארוכה וממושכת: זאת הייתה פתיחה אדירה. ככה אני רוצה את הארץ התיכונה שלי.
ככה אני רוצה בעצם כל סדרת פנטזיה "גדולה", אבל בואו נתמקד רגע בחוויותיי כמעריץ של ג'ר"ר טולקין. זה התחיל מסרטי שר הטבעות, אבל לא צפיתי בהם כ"סרטים" אלא כעולם בפני עצמו שיש לו עוד הרבה מה להציע לי. כך, בזכות פיטר ג'קסון, נשאבתי לכמויות החומר הכתוב שטולקין השאיר לגבי העולם שברא, ולהיסטוריה שכל מאורעות מלחמת הטבעת הגדולה הם פסיק לידה.
בקיצור, מה שאני צריך מסדרה של שר הטבעות זה שהיא תהיה בתוך העולם "שלי". אם היא תפקשש בזה, גם התסריט הכי חכם בעולם והדמויות הכי סימפטיות ירגישו לי כבגידה. וזאת מבחינתי הבשורה הגדולה ביותר של הסדרה החדשה: מהרגע הראשון ממש זהו פשוט העולם של טולקין שהכרנו. השפה העיצובית של ג'קסון נשמרה בקפידה עד לפרטים הקטנטנים ביותר, התפאורה והאפקטים מדויקים עד לרמת הפיקסל הבודד – וכדובדבן על הקצפת, הסדרה פשוט נראית מדהים שבא לבכות מרוב יופי. מדובר פה במקרה שבו רואים בבירור לאן הלך הכסף הגדול.
הבשורה העוד יותר טובה היא שזה אכן אותו הדבר, אבל אחרת. אנחנו בתקופה קדומה יותר, אלפי שנים לפני מאורעות "שר הטבעות", ודברים היו שונים. הם אכן נראים שונה, אבל זה מה שטוב: הם לא "בלתי מוכרים" – הם "שונים". האלפים הם אלפים, אבל הם מרגישים וגם קצת נשמעים אחרת. בני ההארפוט, אחד מהגזעים שמהם יצאו ההוביטים המוכרים לנו, נראים בדיוק כמו הוביטים אבל-לא-בדיוק. אולי רק הגמדים מרגישים זהים בדיוק לגימלי ובני דודיו, אבל נו, חלק מההגדרה שלהם היא שהם עקשנים ואינם משתנים.
אפילו המוזיקה יושבת טוב טוב על התמות הישנות של המלחין הווארד שור. בר מקרירי נבחר להלחין את הסדרה, ואת שור עצמו הביאו רק כדי שילחין את הפתיח (שמופיע החל מהפרק השני). הפתיח לצערי לא משהו ונשמע כמו משהו ששור חיבר רק למען המורשת, אבל המזל הוא שמקרירי לעומתו בא רעב לפרויקט הענקי הזה, והלחין שעות של מוזיקה חדשה ומרהיבה שמצליחה גם לרענן וגם לשמור על האופי של הפסקול מסרטי שר הטבעות. אחרי שני פרקים אני יכול גם להגיד שהוא עושה יופי של עבודה בהעברת האווירה של הארץ התיכונה שנשפכת מהמסך. כמה כיף להיות כאן.
אז נהדר, נרגענו, הסדרה נאמנה לעולם שהכרנו. אבל חוץ מזה, איך "טבעות הכוח"?
ממש בסדר. היוצרים, בחכמה רבה, החליטו לקחת את הזמן: דברים קורים, אבל לאט, וזה טוב בגלל רוחב היריעה. הסיבה שאחרי שני פרקים באורך כולל של שעתיים וקצת העלילה עדיין לא ממש זזה היא שיש הרבה מוקדי התרחשות, כל אחד מהם מובחן מרעהו ויזואלית ותוכנית, ובכל מקום בנפרד אנחנו פוסעים צעד אחר צעד לתוך הסיפור הגדול. כמו שפנטזיה טובה צריכה להיות.
זה מרענן גם כי כשיש סיפור של כמה עונות לפנינו, טוב להרחיב מראש את הקנבס ולהתחיל מכמה מקומות. זה עלול אולי להרגיש מפוזר, אבל בהחלט מורגש שכאשר ניקח צעד אחורה ונביט על הקווים שצוירו עד עכשיו, בהחלט נראה תמונה אחידה.
ומה באמת קורה? בואו נפרק קצת. (שימו לב, ספוילרים מעכשיו והלאה)
בגדול, עולמו של טולקין מתחלק לארבעה עידנים עיקריים, כל אחד מהם מתפרס על אלפי שנים. סיפורי בילבו, פרודו, גנדלף וכל החבורה העליזה מתרחשים בעידן השלישי; הסדרה "טבעות הכוח" מתרחשת בעידן השני, שהתחיל בעצם אחרי מפלתו של האויב הגדול באמת, מורגות', שסאורון היה רק אחד ממשרתיו. האלפית גלדריאל שמוכרת לכולנו צעירה בהרבה כאן (ומגולמת על ידי מורפיד קלארק), ואחרי שהייתה שותפה במאבק נגד מורגות' שלקח מאות שנים וגבה הרבה מאוד חיים, היא חוששת שסאורון משרתו הבכיר עדיין זומם מזימות ועלול שוב להטביע את הארץ התיכונה בדם ואש. לא עוזר לחששות הקטע הזה שסאורון הרג את אחיה של גלדריאל, שנשלח לחפש אותו. בעשרות השנים הבאות גלדריאל מתעקשת לחפש את סאורון בכל קצווי הארץ התיכונה, ואם בתחילה גם מנהיגי האלפים תומכים ברעיון הכללי של וידוא הריגה לשרי האופל, אחרי שנים שבהן היא לא מוצאת כלום היא נדרשת להניח לרעיון ולקבל את ההחלטה שלהם שעידן השלום הגיע. גלדריאל זוכה בגמול הגדול ביותר האפשרי – לחזור אל ולינור, ממלכת האלים, ולחיות שם בשלווה הרחק מבעיות הארץ התיכונה – אבל היא מחליטה לברוח חזרה ברגע האחרון.
בינתיים אלרונד (רוברט אראמאיו), ידידה של גלדריאל ויועץ בכיר למלך העליון גיל-גאלאד, נשלח לממלכת האלפים ארגיון כדי לעזור לחרש המומחה קלברימבור ביצירת… משהו. כוח חדש מסוים. מעניין מה זה יכול להיות. ואגב: קלברימבור צריך את התוכנית שלו "עד האביב"? באמת? מה הלחץ? בפרק שהורכב מדיאלוגים מחושבים מאד, ובסצנה ששפעה אזכורים להיסטוריה של העולם הזה, האמירה הספציפית הזו היתה מוזרה למדי ובלטה לרעה.
בכל מקרה, כדי להשלים את העבודה, אלרונד צריך לבקש עזרה מידידיו הגמדים שנמצאים בקהזד-דום – אותה ממלכה שאלפי שנים אחר כך תהפוך למוריה המסוכנת – המונהגים כעת על ידי המלך דורין השלישי ובנו הנסיך דורין הרביעי. מגוונים שם בשמות.
בפינה אחרת של הארץ אנחנו מכירים שבט של בני ההארפוט, ההוביטים הקדומים, שכעת הם עם של נוודים. הוביטית צעירה וחובבת הרפתקאות בשם נורי (מרקלה קבאנה) נתקלת לילה אחד בזר שמילולית נחת מהשמיים כמטאור, אינו מבין איפה הוא נמצא, אינו דובר את השפה אבל בעל כוחות לא ברורים.
הרחק משם, בארצות הדרום, חייל בשם ארונד'יר שמשרת במוצב האלפים המקומי מגן על כמה כפרים של בני אדם המפוזרים באזור. הוא מרגיש נבוך בגלל ניצנים של אהבה בינו לאחת מהנשים המקומיות, אלמנה שבעלה נעלם בנסיבות לא ברורות והשאיר מאחוריו נשק מסתורי שקשור איכשהו לכוחות האופל. בדיוק כשמתפרסמת ההחלטה של מלך האלפים להכריז על עידן השלום ולפרק את המוצבים, הוא מגלה עם אהובתו כפר שלם שהותקף על ידי כוח זדוני ולא הותיר שריד.
עד כה מאורעות הסדרה על רגל אחת, וכאמור לעיל, הסיפור ממש בסדר. הביצוע ברמת הוויזואליה מהפנט, אבל גם השאר טוב בדרך כלל: השחקנים עושים את העבודה, בעיקר שחקני בני ההארפוט, שמבצעים את מניירות ההוביטים בצורה נהדרת ומעבירים יופי את תחושת האומץ והטיפשות שהולכים אצלם יחד. בולטת ביניהם, ובסדרה בכלל, מרקלה קבאנה, והיא הדמות שהכי אכפת לי ממנה עד כה.
ראוי לציון גם הקטע בפרק השני, שבו דורין הגמד נוזף באלרונד על שהזניח את ידידותם בלי לקלוט את פערי תפיסת הזמן שיש בין מי שחי חיי אלמוות למי שחי חיים רגילים. הייתה פה יופי של בניית דמויות.
מהצד השני, וכנראה מה שהכי קשה לי עם הסדרה עד כה – וזאת בעיה כשזאת הדמות הראשית – ההופעה של מורפיד קלארק בעייתית משהו. אני יודע שהנעליים של קייט בלאנשט הן נעליים ממש גדולות, אבל משהו במשחק של קלארק מדי מחושב, מתוח, לא משכנע. יש קטע מיותר בפתיחת הסדרה שבו היא וחייליה נלחמים בטרול באיזושהי מערה; המאבק עצמו מיותר (וכנראה הוכנס כי צריך איזה רגע אקשן בתוך האקספוזיציה הארוכה), הבימוי של הופעת הטרול נהדר, אבל הצורה שבה גלדריאל הורגת את הטרול פשוט… מציקה. טוב, יש לשחקנית הרבה על הכתפיים. נקווה שתלמד לשחרר.
אז לאן כל זה יילך?
מבחינת איכות הסדרה – אין כמובן דרך לדעת. כאמור, החששות הגדולים שלי התנפצו בקול תרועה, אבל צריך לזכור שהבמאי של שני הפרקים המרהיבים האלו הוא ג'יי איי באיונה הספרדי שהעין הוויזואלית שלו, הבימוי הפנומנלי שלו, והצלם הקבוע שלו אוסקר פאורה – לא ישובו אלינו בהמשך הסדרה. באיונה היה האיש הנכון להציג עולם מדהים כל כך על המסך, והשאלה היא האם הבמאים והצלמים הבאים ידעו לשמור על הרף המאוד גבוה הזה.
מבחינת הסיפור, נראה שהכותבים משתדלים להראות נאמנות לטולקין (המשפט הראשון בסדרה נאמר במקור על ידי אלרונד במועצת הטבעת), אבל כמו פיטר ג'קסון בזמנו – לא חוששים לשנות היכן שצריך. וצריך. אם הסדרה באמת מכסה את מאורעות העידן השני, היא צריכה להאיץ תהליכים שארכו במקור מאות ואלפי שנים.
אנחנו אמורים לצפות, בסופו של דבר, בסיפור חישולן של טבעות הכוח (בכל זאת השם של הסדרה), ובמפלתו הראשונה של סאורון שהביאה לסיום העידן השני, ובה חזינו בפתיחת "שר הטבעות". הגיוני יהיה להניח שזאת תהיה סצנת הסיום של הסדרה בעוד כמה עונות. אבל בין לבין קרו בארץ התיכונה המון דברים – קרבות, מלחמות, עליות ומורדות ובעיקר סיפורה של יבשת נומנור האדירה – שראינו בטריילרים לסדרה אבל עדיין לא בשני הפרקים הראשונים. כמה מתוך כל זה ייכנס בעונה הראשונה על שמונת פרקיה? היוצרים לוקחים את הזמן, אבל הם בהחלט צריכים סיפור שיתחיל ויגיע לנקודת סיום כלשהי בסוף העונה. החומר בכתביו של טולקין קיים, השאלה היא מה הם יבחרו לעשות, וכיצד יתחברו לזה הדמויות החדשות שיצרו, בראשן ארונד'יר החייל האלף והזר שנפל מהשמיים.
כן, אני מוכן להישבע שהזר הוא דמות חדשה, למרות שהרבה אנשים רוצים שהוא יהיה גנדלף. ולהם יש לי משהו אחד לומר: אתם רוצים שהוא יהיה גנדלף?! הדמות הגמלונית, חסרת האונים, שאוכלת חלזונות בקונכייתם? תעשו לי טובה. בכל מקרה, זה כנראה לא גנדלף מסיבה פשוטה מאד – גנדלף וסארומן נשלחו על ידי האלים לארץ התיכונה אלף שנים אחרי שרק התחיל העידן השלישי. סטייה קשה כל כך מסיפורו של טולקין תהיה קשה מאד להצדקה ולו יהיה זה בשביל להביא דמות אהובה חזרה אל המסך (וזאת לא הדמות האהובה! ככה גנדלף נחת כאן??? נראה לכם??? לא, אני ממש ממש אכעס אם יתברר שאני טועה).
ולסיום, עוד תשובה אחת לשאלה שהוצגה בסוף הפרק השני: מה מצאו הגמדים בבטן ההר? זאת כנראה הפעם הראשונה של התגלות המית'ריל, המתכת היקרה מאד שנמצאה במכרות קהזד-דום, ושהחיפוש הלהוט מדי אחריה במשך אלפי שנים העיר לבסוף את הבאלרוג שהשמיד את המושבה, זה שגנדלף צעק עליו שלא יעבור. אבל סיפור הבאלרוג הזה קורה גם הוא בעידן השלישי; אז הבאלרוג שראינו בטריילר זה או באלרוג אחר, או שהיוצרים יעירו אותו מוקדם בהרבה מהמקור בשביל הקטע. בסדר, לא אכפת לי, זה לא גנדלף. תהנו עם הבאלרוג שלכם.
פרק 3: אדאר
נתחיל בחידוד בנוגע לספוילרים – הספרים, הסדרה, ומה שביניהם: למרות שאני יודע את נקודות העלילה הבסיסיות של הסיפור, הן מספיק מרווחות אחת מהשנייה כדי שהיוצרים יוכלו למלא אותן בתוכן שאני לא מכיר, וכל השאלה היא איך זה יעלה בידם. לא אתייחס בביקורת בצורה מפורשת או מרומזת לנקודות שברור לקוראי הספרים שיגיעו – אבל השערות, כמו בכל סדרה, תהיינה; רק קחו בחשבון שאלו השערות מנקודת מבט של מישהו שקרא את הספרים. בתגובות, בהחלט יש מקום לדיון על דברים מהספרים, עם סימון ספוילר שיבהיר שמדובר שיש כאן ידע "חיצוני" לסדרה.
ועכשיו, לביקורת:
וואי, אלו שני פרקי פתיחה נפלאים היו. איזה עולם, איזו ויזואליה. ועכשיו, אחרי האקספוזיציה, פרק 3 בטח יניע את העלילה קדימה, וזה טוב, אבל בתחום הויזואלי כנראה שאין להם עוד מה לחד-הולי פאקינג שיט!
זה כאילו אמזון בכוונה רצו שנחשוב שראינו כבר כמה השקעה היתה בעולם הזה, ורק אז הנחיתו את היהלום שבכתר: נומנור.
אני לא רוצה להגזים, אבל יש מצב שנומנור היא העיר הדמיונית היפה והמרשימה ביותר שנראתה על המסך שלי אי פעם. היא כל כך מפורטת, כל כך עשירה, כל כך מרהיבה – ומציגים לנו אותה רק בפרק השלישי, כבר אמרתי?
בכל אופן, שיואו, אחרי שהרגעתי את נשימותיי מהנוף המופלא על המסך שלי, הבנתי גם שהסדרה אכן לא מבזבזת זמן ומתחילה להניע מהלכים. אנחנו מכירים את קפטן אלנדיל, שעוד נשמע עליו הרבה – ואותו פגשנו לראשונה כשמת מידיו של סאורון בסצנת הפתיחה של שר הטבעות. אבל אל דאגה, כי פוגשים די מהר גם את בנו, איסילדור – זה שכרת את הטבעת מידו של סאורון מיד אחר כך והביא למפלתו הראשונה. הבעיה של הדמות הזו היא שהוא גם זה שסירב להשליך את הטבעת להר האש וגרם לכל מאורעות העידן השלישי; לפי היוצרים של הסדרה, הם מודעים לכך ומנסים להרחיב את סיפורו כדי שייחשב לטרגדיה ולא לסתם טיפשות. אני בעד, אך המעט שקיבלנו בפרק הזה, בעיקר בנוגע ליחסים בינו לבין אביו, הרגיש טיפה גנרי – ועדיין בוצע נהדר. אחותו, אאריין (שהיא דמות חדשה), גם חביבה מאד; מצד שני, כל קו עלילה שמבוצע בעיר המרהיבה הזו אני אקח בשתי ידיים תוך מבט מזוגג על הנוף.
אבל עד סיום הסדרה הגרנדיוזי יש עוד זמן. בינתיים, אלנדיל רק מביא את גלדריאל לנומנור, ומתברר שהעיר – שהיתה פעם ידידותית מאד לאלפים – כבר אינה כזו, בכלל. הסדרה מאד נאמנה לכתבי טולקין בקטע הזה, כולל הקטע של המלך שניסה לחזור ולהתיידד עם האלפים והודח בשל כך, כשביתו שולטת במקומו. מביני עניין גם סימנו מיד את דמותו של פרזון, המזכיר, כמי שקריטי מאד להמשך ההתפתחויות.
ומכיוון שגלדריאל הצעירה ממשיכה לעצבן אותי בשחצנות שלה, יותר מעניין לעקוב אחרי סיפורו של הלבראנד שמנסה למצוא את מקומו בעיר הענקית: הם גם בני אדם כמוהו, אבל התפתחו מגזע אחר (שהתחיל עם אלרוס, אח של אלרונד. סיפור ארוך), והם מאריכים ימים יותר מבני האדם שבארץ התיכונה. השחקן, צ'ארלי ויקרס, עושה יופי של עבודה בגילום הדמות בעלת המטען מהעבר שהיא גם דג מחוץ למים. כשהוא עבד מול מורפיד קלארק הפער היה מורגש. די, קלארק, תירגעי. אני לא יכול עם הלחץ הזה.
בקישור יפה מאוד מבחינת התמה של הפרק, גלדריאל מבינה שהסמל אותו היא מחפשת מייצג בעצם את ארצות הדרום – שם ינסה סאורון להקים בסיס פעילות גדול. זהו כמובן המקום בו ארונד'יר שבוי, עובד בלחפור דרכי גישה מתחת לאדמה עבור צבא של אורקים, שמתברר שהיו מתחת לאף של האלפים השומרים כל הזמן הזה. אגב, הרגע בתחילת הפרק בו ראו את ידידיו החיילים שבויים באותו מחנה היה נהדר – בהתחלה כשראו אותו נגרר במחנה הייתי בטוח שהעבדים מסביב אלו בני אדם בלבד.
העלילות בצדדיה האחרים של הארץ התיכונה, לעומת זאת, התקדמו פחות: את אלרונד והגמדים לא פגשנו בכלל, והדבר היחיד המהותי שקרה אצל נורי והזר הוא שחברי השבט גילו את הסוד שלה. אבל היחסים של המשפחה שלה נעשו היטב ובחן, וגם פופי החברה שלה נהדרת.
אפרופו ההוביטים, הנה ביצת פסחא נחמדה: סאדוק (מנהיג השבט) מציין שהוא מכיר אנשים שהפכו לכוכבים, ולא ההיפך. כוונתו היא לאארנדיל הספן, אדם שבעידן הראשון השתמש באחת מאבני הסילמריל כדי לחצות את הים המפריד ולבקש עזרה מהולאר, שליטי היקום, שישלחו את כוחות ואלינור כדי להילחם נגד מורגות'. בקשתו נענתה, אולם נגזר עליו לשוטט עם ספינתו בשמיים כשאור הסילמריל הופך לסמל של תקווה ליושבי הארץ. אור הכוכב הזה הוא שנשמר בצלוחית שהעניקה גלדריאל לפרודו ב"שר הטבעות".
אם לסכם, זה היה עוד פרק מעולה. הוא חידש הן מבחינת העולם והן מבחינת הסיפור, ואם בשבוע שעבר חששתי שהרף שהציב ג'יי איי באיונה גבוה מדי, אז די נרגעתי; הבמאי והצלם של הפרק הנוכחי בהחלט הלכו בקו שהוא התווה. מה שכן, די בטוח שבאיונה לא היה נופל לסלואו מושן הסופר-מטופש של גלדריאל על הסוס. מה לכל הרוחות זה היה? נזרקתי מהסדרה בשניה אחת ולקחו לי כמה דקות להיכנס אליה חזרה.
בצד הטוב, אחרי שבפרקים הקודמים לא ממש היה אקשן, מה שקיבלנו הפרק היה בסדר גמור. כבר בסצנה הקצרצרה של הלבראנד הופתעתי לטובה מהברוטליות, אבל אפילו זה לא הכין אותי לסצנה האחרונה, שמבחינת האקשן היתה קרובה לשלמות – גם מבחינת מעורבות רגשית, אבל בעיקר מבחינת הביצוע. הסצנה מתרחשת בשטח קטן, מנצלת את הסביבה ואת היתרונות והחסרונות של הצדדים הנאבקים, ונעזרת יופי בגיאוגרפיה כדי להבין מי נמצא איפה ומה מנסים להשיג.
ולפינתינו "מה הלאה": ראשית, אינני בטוח לגבי הגיאוגרפיה של כל העסק, אבל לכאורה החפירות במחנה של ארונד'יר הן תחילתם של מבצרי סאורון בארץ התיכונה – תחילה ביער אופל ולבסוף כמובן במורדור. מצד שני, אין לי מושג מיהו אדר, מנהיג האורקים שהפרק נעצר שניה לפני שהראה את פניו; זו כנראה דמות חדשה שתהווה את האויב הקטן שנוכל להרוג לפני שסאורון יופיע בקדמת הבמה.
לגבי הלבראנד, הימור אחד שנראה לי הגיוני (והוזכר כאן בתגובות) הוא שהוא עתיד להפוך לאחד מתשעת רפאי הטבעת. השאלה איזה דרך הוא יעשה עד שם.
אה, כמו כן, הדביל עם המבט הבוהה שמקרב דפים לאש יותר מדי, כושל בגמלוניות לתוך סככה וקם כשראשו עטוף בבד והוא מתנודד כמו שיכור? הוא לא גנדלף.
פרק 4: הגל הגדול
טוב, אני צריך שניה להרגע משני דברים: האחד, שקלעתי בול בניחוש שלי לגבי מה מצאו הגמדים בבטן ההר. השני, שבשבוע שעבר פירטתי על אארנדיל הספן ואיך הוא הפך לכוכב רק כדי שהסדרה תספר את כל הסיפור בעצמה השבוע. בזבוז של פיקסלים, מה אני אגיד.
אבל לא באמת משנה, כי חוץ מלעשות לי נעים בגב הסדרה מתקדמת יפה מאוד, וזה נובע בראש ובראשונה מכך שהיא, נו, מתקדמת. כאילו, בפעם האחרונה שפגשנו את אלרונד ודורין הוא רק נשלח לבקש עזרה מהגמדים בבניית הפרויקט הבכלל-לא-חשוד-ההוא, והופ – הפרויקט כבר בעיצומו, בלי לבזבז זמן על עוד שמונה סצנות על שכנועים וסירובים והסכמות צפויות מראש.
אבל אני מקדים את המאוחר, כי אנחנו לא מתחילים עם הגמדים אלא שוב עם נומנור, שאני ממש מתאפק פה לא להשתפך עליה פעם נוספת (ויותר מתאפק לא לעשות בדיחת קרש על מה שכן נשפך עליה בסצנת הפתיחה, הידועה גם בכינוי "הקריצה הגדולה ביותר עד כה למעריצים"). קו העלילה של נומנור בפרק הוא, כמובן, שמונה סצנות של שכנועים וסירובים והסכמות צפויות מראש. אה, רגע.
טוב, זה קצת לא הוגן: הסיפור של נומנור ותמיכתה/אי תמיכתה באלפים (וביושבי הארץ התיכונה בכלל) מהותי בהרבה מהמשא ומתן בין אלרונד לגמדים שעליו דילגנו בחינניות. אבל גלדריאל עדיין מעצבנת אותי (ולא רק אותי, מסתבר), וכמעט כל שחקנית או שחקן שהיא נמצאת לצידם מדגישים את העובדה שמורפיד קלארק לא עושה עבודה טובה מספיק. בהקשר הזה, פעם שעברה שיבחתי את צ'ארלי ויקרס שמשחק את הלבראנד, אז הפעם אפרגן ללויד אוון בתפקיד אלנדיל. הוא בהחלט נראה כמו מישהו עם יושרה פנימית שיהפוך בסוף למנהיג בעל כורחו.
בכל מקרה, למרות זמן המסך שניתן ל"למה לא לצאת למלחמה באורקים שמתפשטים בארץ התיכונה", בסוף הפרק ממש ההחלטה היא "כן", ואני מודה שזה תפס אותי בהפתעה. ייתכן שהגענו לתוספת המשמעותית ביותר עד כה של יוצרי הסדרה: ככל הידוע לי, אין בספרים קרב בהשתתפות ממלכת נומנור שמתרחש כבר בשלב הזה של הסיפור. אני די סומך על היוצרים שזה ישולב בצורה אורגנית בתוכנית המקורית של טולקין; בפרט שדי נראה שהסיפור הכללי הזה יתמוך בסיפורו הפרטי והחדש של איסילדור, שגם לגביו אני מודה שאין לי מושג לאן הוא הולך. בפרק דובר על "מערב נומנור", או "נומנור האמיתית", והקולות הללו שאיסילדור שומע – שום דבר מזה לא מופיע במקור. מעניין לראות לאן זה יתפתח.
שתי דמויות שהפרק פחות התקדם לגביהן הן אחותו של איסילדור, ארין, מצד אחד – נרמזו ניצנים של מערכת יחסים בינה לאחד החניכים שם, אבל זה ממש בוסרי וממש ממש ברקע; ומצד שני, פרזון, המזכיר. סביר מאד שהסצנה שלו נואם בספונטניות לפני קהל רב לא ניסתה רק להציג את הלך הרוח בציבור, אלא גם להכין את דמותו כבעל השפעה רבה בעיר – וזה גם נאמר במפורש על ידי הסגן שלו, או מי שזה לא יהיה שהתרוצץ שם בשוק לידו.
בצד של "דברים שאתם כן מכירים", אנחנו פוגשים את הפלנטיר, אחת משבע אבני הרואי. כמובן היה כאן את הרגע של "אה הנה זה", ואז את הרגע של "וואלה, מגניב העיבוד הויזואלי לחזיון של האבן" (באמת מגניב), אבל, וזה אבל גדול: אבני הרואי אצל טולקין לא סיפקו חזיונות או נבואות לעתיד – הן סיפקו תקשורת. זה חתיכת שינוי מחומר המקור, וכאן כנראה נעשה רק כדי להוסיף צידוק להחלטה של המלכה העוצרת. שיהיה.
בצידו השני של הים המפריד, חושפים לנו את אדאר, מנהיג האורקים. מהשיחה שלו עם ארונד'יר נראה שהיה אלף בעברו, אבל חוץ מזה שהאיפור שלו היה ממש טוב, לא ברור מה הסיפור של האיש; אם כי התחושה שלי מהשבוע שעבר שהוא מין בוס זוטר שייהרג כבר העונה התחזקה אחרי הפרק הנוכחי. אני כמעט בטוח שזה לא סאורון ולא תחפושת שלו.
מאידך, היתה לי גם טעות: בפרק הראשון הנחתי שהלהב שמצא תיאו באסם היה שייך לאבא שלו שנעלם. מתברר שלא – זה בכלל האסם של בעל הפונדק, והוא מכיר את הלהב ויודע שהוא קשור לסאורון. וואלה?
אבל סלחתי לעצמי על הטעות, כי קו העלילה של תיאו בפרק הזה היה נהדר. צפוי, כן, אבל עשוי כמעט מושלם. שימוש בוואן-שוט לסצנת בריחה הוא אולי המוצדק ביותר שיש לשוטים כאלה, והצילום והבימוי של הסיקוונס כולו עשו יופי של עבודה, כולל הבנת הגיאוגרפיה וכולל אפילו את ההצלה הצפויה בסוף על ידי ארונד'יר. אפילו הסלואו מושן ביער לא כל כך הציק הפעם (למרות שעדיין אפשר היה לוותר עליו).
התסריט הצפוי הציק יותר כשארונד'יר גילה לברונוויין מה המסר שביקש אדאר להעביר דרכו: הצטרפו אליי או שתמותו. אגב, משהו בתנועת המצלמה על מגדל השמירה באותו רגע הזכיר לי מאוד את נקרת הלם; האם מה שצפוי לנו בהמשך העונה הוא חזרה על השיא האפקטיבי של "שני הצריחים" – מאבק חסר סיכוי ואז הצלה ברגע האחרון?
צפונה משם אנחנו סוף סוף פוגשים שוב את אלרונד והגמדים. כאמור, הבניה עצמה בעיצומה, אז הפרק מעביר זמן רב סביב גילוי הסוד שמסתירים הגמדים, המית'ריל. הריקוד סביב חשיפת העניין נמשך לטעמי טיפה יותר מדי זמן, ואלרונד נהנה מכמה קיצורי דרך תסריטאיים בדרך לגילוי שלו. גם משהו בבימוי הסצנה שלו מאזין מרחוק לשיחתם של דורין ודיסה היה שגוי – תנועת הזום-אאוט של המצלמה נחתכה מוקדם מדי והפכה למיותרת.
אין לי מושג איך גילוי המחצב היקר והנדיר ישפיע על עלילת הסדרה. גם הכותבים מתחמקים מזה בינתיים, ובמקום זה מכניסים קצת מתח משפחתי כשמתברר שדורין לא ממש מסתדר עם אבא שלו, דורין. צריך להודות שזה קצת בא משומקום. בכל מקרה, גם כאן הסדרה מעלה הילוך ודורין נשלח על ידי אביו ללינדון, לבלוש קצת אחר תוכניותיהם של האלפים.
אבל רגע, מה עם נורי אהובתינו, והזר-שאינו-גנדלף שנפל מהשמיים? ובכן, באסה שהם לא היו הפעם, בפרט שזה היה הפרק הארוך ביותר עד כה. מצד שני, אני די סבבה עם זה, כי רוחב היריעה של הסיפור מורגש ואני שמח שהיוצרים מספרים אותו בצורה הזו. היה כנראה אפשר להעביר חלק מהסצנות עם הגמדים לפרק הבא ולהעביר חלק מהסצנות עם ההארפוט משם אל הפרק שלנו, אבל ההתקדמות לסירוגין הזו מרגישה לי נכונה לסיפור היכן שהוא עכשיו; בילוי זמן רב בלוקיישן אחד נותן תחושה טובה של סיפור מבוסס ומקיף.
וזהו, אנחנו כבר בחצי העונה הראשונה. אי אפשר לומר כמובן שהסדרה דורכת במקום – אם כבר, היא קצת ממהרת. אבל כן אפשר לומר שהאופי שלה כבר די מוגדר: לא מאד מחדשת, אבל מבוצעת לעילא, מטפלת בכתבי טולקין ביד אוהבת ועוטפת את הכל בויזואליה שלא מן העולם הזה. בינתיים, זאת עסקה מצוינת.
פרק 5: פרידות
טוב, היוצרים הצליחו לבלבל אותי.
יתכן שזאת אשמתי. אולי מלכתחילה הייתי צריך להבין שכשהסדרה מחקה פער של יותר מאלף שנים בין ההתרחשויות כפי שהן בספרים, אין טעם לנחש יותר מדי ניחושים; במקור, טבעות הכוח הראשונות נוצרו הרבה מאד זמן לפני הסיפור שבו אנו צופים כרגע בנומנור, וחלק מהדמויות שכרגע פעילות בארץ התיכונה, בכלל אינן בין החיים – או שמתו או שעוד לא נולדו. אודה ולא אבוש שחשדתי לרגע שהסדרה תעשה לנו מעשה 'ווסטוורלד' ובעצם קווי העלילה לא מתרחשים באותו זמן – אבל מיד הבנתי שגלדריאל מחברת כרונולוגית בין הסיפורים.
הנקודה היא שזה לא רק ציר הזמן, אלא מה שחשבתי שיקרה לאור פרקי הסדרה עצמה. הפרק הקודם הסתיים בתחושה של "נומנור יוצאת למלחמה!!!", ואני התפלאתי על החיפזון; מהר מאוד אנחנו לומדים שב"נומנור" הכוונה היא לכולה חמש ספינות – סליחה, שלוש, שתיים התפוצצו – שזה נחמד, אבל ממש לא "נומנור". ואפילו הספינות האלה לא יוצאות עדיין כי גלדריאל צריכה לשכנע את הלבראנד לבוא איתה, והוא לא מסכים! והוא שואל אותה למה היא נלחמת! והיא עונה לו אחרי פאוזה דרמטית "כי אני לא יכולה להפסיק"!!! העיניים שלי השלימו סיבוב של 360 מעלות לפחות. איזו סצנה קלישאתית וצפויה.
הזמן המעניין יותר בנומנור היה הביסוס של פרזון כבעל הכוח האמיתי בעיר. הרעיון שלו שנומנור תפיק תועלת כלכלית ממלחמה בארץ התיכונה דווקא כן מופיע בכתבי טולקין, אם כי בתקופה מוקדמת בהרבה, כאמור; מכל מקום, כנראה תהיה הרבה פוליטיקה גם בהמשך.
אבל בניפוי הסצנה הזו נראה שהסדרה מנסה בכוח לאתגר את ההצהרה שלי מלפני שבועיים על כך ש"אקבל בברכה כל קו עלילה שיתרחש בנומנור המרהיבה". הסיפור של איסילדור קופצני, הסיפור של אחותו ברור עוד פחות, הבן של פרזון (אז ההוא משבוע שעבר זה הבן שלו! למה לא אמרתם?) מתנהג מעצבן – ועל כולנה, סצנת הסיום, היציאה סוף סוף להפלגה. אני אפילו לא בטוח למה היא עצבנה אותי כל כך. משהו בלראות את גלדריאל עולה בהילוך איטי ובשחצנות לספינה כשכל החיילים עוצרים להתבונן בה היה מראה לא מאוד נוח (אבל הפסקול, בחיי, זה היה אחד השיאים האפיים שלו עד כה).
נו, אז אולי נתנחם במה שקורה מעבר לים המפריד, בארץ התיכונה? המממ…
נתחיל מהטוויסט הגדול: הפרוייקט הגדול שהוצג לנו כבר בפרק הראשון, וכולם היו בטוחים שיהיה קשור איכשהו לטבעות הכח? שום דבר, האלפים רק רצו קשר עם הגמדים, כי הם צריכים את המחצב הנדיר מפני שהם עומדים למות בהמוניהם. הגילוי עצמו אכן מפתיע: בכתבי טולקין מופיע שהאלפים התעניינו מאוד במחצב הזה, ורבים מהם עברו לגור בארגיון הסמוכה להרי האובך רק בגלל זה – אבל אין בדל של רמז לענין הגסיסה של האלפים.
כמו כן, סיפור האגדה המומצא על מקור המית'ריל גם היה נחמד (וייתכן שסותר רמזים של טולקין לגבי הימצאה של המתכת הזו בעוד מקומות, אבל לא משנה). אגב, אני חושב שנראה עוד באלרוג בעונה שלפנינו, כי כמה שהבאלרוג בסצנה היה מרשים, זה לא היה אותו השוט מהטריילר.
אז סבבה בעיקרון, אחלה טוויסט, רק שכל העלילה של "בואו נשכנע את אלרונד לגלות לנו האם הגמדים אכן מצאו מית'ריל" היתה מטופשת להחריד. "הם מצאו מית'ריל"? – "אני לא יכול לגלות." – "אבל הם מצאו?" – "אם אגלה, אעבור על שבועתי." – "אתה תתן לכל האלפים למות"? – "אני לא יכול לעבור על השבועההההה".
מה לכל הרוחות? הבן שלי בן השלוש מסתיר סודות ביותר תחכום. איזו דרמה מטופשת. ובסוף עוד חושפים את גיל-גלד מאזין מרחוק לשיחתם של אלרונד ודורין. וואו, כל הכבוד, עלית על הסוד שהיה ברור מפאקינג השניה הראשונה. מה לעזאזל.
בגזרת אנשי הכפר בארצות הדרום המצב לא טוב בהרבה. בעל הפונדק מאמין שאדאר הוא סאורון ומשכנע חצי מהתושבים ללכת בעקבותיו – אוקיי, מעניין. המשפט "טוב, אני אלך בעקבותיך, מי שלא תהיה לעזאזל" היה נהדר ואפילו מצחיק. אבל הקטע של "בוא תהרוג מישהו צעיר כדי להוכיח את נאמנותך" היה קלישאתי מספיק עוד לפני שהבמאי חתך בדיוק ברגע המכריע ללוקיישן אחר.
במגדל השמירה עצמו גם הסיפור לא משהו. יש רגע של גילוי לגבי הפגיון: הוא מפוסל משום מה על כותלי המבצר, וכנראה יש לו את הכוח לעזור לסאורון לשעבד את כולם וכו' וכו'. אבל למה דווקא הגילוי הזה גורם לברונווין להתייאש בבת אחת ולהחליט שגם היא רוצה להיכנע? ומה היה הקטע שהם הסתכלו פתאום על המגדל כאילו הם מבינים משהו שהם לא הבינו קודם? כי אני לא הבנתי גם עכשיו.
ההתקדמות היחידה בפרק שבאמת היתה מעניינת היתה בגזרת נורי ואיש המטאור. ראשית, יש לציין את השיר הממש נפלא הזה, שהתאהבתי בו כבר כששמעתי אותו בפסקול וכעת גיליתי שהוא שולב בסדרה באופן מספק לגמרי. ולעניין העלילה: ההצלה של ההוביטיות מהזאבים על ידי הזר היתה צפויה, אבל ההדרגתיות בחשיפת האופל הפנימי אצל הבחור נעשתה היטב. נורי המסכנה. ושוב מחמאות לשחקנית מרקלה קוואנה על גילום מדוייק של הדמות.
זאת גם הפעם הראשונה שאנו נחשפים לדמות המסתורית שהראו בטריילרים, כשהיא מגיעה למקום נחיתת המטאור עם שתי משרתות בלבוש מוזר. הדמות לא הוציאה אף מילה מהפה, אבל משהו בסצנה הקצרצרה הזו הצליח לצמרר אותי. האם זה סוף סוף סאורון? אולי.
בסיכומו של פרק, הוא כנראה היה החלש ביותר עד כה. החוזקות של הסדרה עדיין בולטות: ויזואליה מהפנטת (סצנת היווצרות המית'ריל, יא-אללה), לוקיישנים ותפאורות מרהיבים, האפקטים ללא רבב (הזאבים האלה? וואו), ופסקול מוצלח מאוד. אבל הסיפור, אויה, התחיל קצת לצלוע.
נותר רק לקוות שזו היתה מעידה זמנית. בינתיים, אחרי המריחה הזו, ויותר מתמיד: אין לי מושג לאן הכל הולך, ודאי לא בטווח הקרוב. נראה שצפוי לנו קרב או שניים לפחות, ועדיין, יהיה סביר לבנות על הצלה של הרגע האחרון בידי גדודי הנומנורים שנמצאים בדרכם לארץ התיכונה. סיפור איש המטאור נותר מסקרן, הדמות המסתורית כנראה תחזור שוב, ומעניין גם איך אדאר והצבא שלו משתלבים בכל העסק. אבל שלושה פרקים לסיום מותר כבר לשאול האם מישהו מזהה טבעות באופק, כי אני לא.
פרק 6: אוּדוּן
אוקיי, רגע, שניה, תנו להתאושש, מה זה היה הסיום הזההההה.
אנחנו כבר אחרי אפקט הוואו של הפרקים הראשונים, ואחרי נומנור שהשתפכתי עליה כאן מספיק, אבל מה שקרה בחמש דקות האחרונות של הפרק החדש גימד את הכל. לא בגלל האפקטים הסופר מעולים, או בגלל הויזואליה המוקפדת – אלא לראשונה בגלל הסיפור.
אבל אני מקדים את המאוחר. כבר מהקטע של "בפרקים הקודמים" היה די ברור שהפרק הזה יהיה קרב, ושבזה הוא יתמקד. אין זכר לבני הארפוט, ולא לגמדים או לאלרונד. ובכן, קרב גדול וחסר סיכוי של קבוצה שמתבצרת באיזו מצודה מול גדודי אורקים? לא מאוד חדשני, בטח לא בארץ התיכונה. אז היוצרים עשו ככל יכולתם לעשות את הקרב קצת פחות צפוי.
ראשית הגיע הטוויסט שהמגדל במצודה הפך בעצם למלכודת עבור האורקים, כשאנשי הכפר מעבירים את מוקד הלחימה לכפר שממנו הם ברחו ונהנים מיתרון המגרש הביתי. לא ראיתי את זה בא, מודה. הנקודה העיקרית לשלילה (שנוגעת באופן כללי לאקשן בפרק כולו): הבמאית של הפרק עשתה עבודה טובה בהבהרת האקשן גופו, אבל לא כל כך במה שקשור לגיאוגרפיה. היה יכול להיות יותר ברור מי נמצא איפה, ואיזה חלק של המגדל נופל לאן.
ההכנות לקרב גם הן לפי הספר: שיחת ה"אחרי הקרב נשתול משהו בגינה שלנו", ונשיקה בין ברונווין לארונד'יר. חדשני. אחרי כמה דקות התחיל הקרב עצמו, שגם היה צפוי למדי, כולל קרב מייאש עם אורק מגודל ורצחני שמשופד ברגע האחרון על ידי חרב מאחורה. וואלה.
אבל גם הסצנה הקלישאתית הזו שימשה בחכמה כרמז מטרים לגילוי שבא מיד אחר כך: רוב הלוחמים בגל הזה היו בני אדם ולא אורקים. הרגע שבו רואים את הדם האדום – בניגוד לזה השחור של האורקים – ומבינים במה מדובר, היה פשוט יופי של כתיבה (וצילום. לידיעת במאי הפרק "הלילה הארוך" ממשחקי הכס, יש דרכים לצלם קרב בחושך שגם ייראה ממש אמין).
ואז כמובן: גל שני של לוחמים אורקים, שטובחים בתושבי הכפר ומבריחים אותם ל"מבצר" עלוב בדמות מסבאה עם שתי דלתות עץ. יש עוד סצנה צפויה של ניתוח שדה לברונווין הפצועה, ואז – בום, הדלתות נפרצות, כי אין טעם להעמיד פנים שדלתות העץ של המסבאה באמת יחזיקו מעמד ולמה לבזבז זמן יקר. מפה לשם, תיאו האומלל מסגיר את מיקום הפגיון המסתורי ו –
נומנור מגיעה, כצפוי, להצלה של הרגע האחרון! יוהו! ניצחון! אפילו אדאר שמנסה לברוח נתפס על ידי גלדריאל והלבראנד (ומה נסגר עם הגיאוגרפיה, מה? איך הלבראנד הצליח להגיע מהכיוון השני?), והפיגיון המקולל בידינו! סוף טוב הכל טוב.
בשלב הזה בפרק הצצתי במד הזמן ומשהו נראה לי חשוד. התיאור דלעיל די קצר, כי אין מה להאריך מדי בסיכום של פרק אקשן – נלחמו, נפצעו, מתו, סבבה, נחמד; אבל הפרק בויים ביד בוטחת ולא הרגיש מרוח. אז למה נשארו עוד יותר מעשרים דקות לסוף הפרק?
רגע, אולי בסצנת החקירה של אדאר יצוץ משהו. הוא מדבר על כך שגם לאורקים יש נשמה ומגיע להם בית? מאיפה זה הגיע? דיון פתאומי על גזענות ב'שר הטבעות' לא היה בתוכניות שלי. הלו, באת כבד היום. בכלל, אם החמודים שלך רוצים בית, להפסיק לטבוח באנשים חפים מפשע זאת התחלה טובה.
אבל התגובה של גלדריאל – בטח למול המשחק המשכנע של ג'וזף מויל שמגלם את אדאר – היתה מוזרה מאוד ופשוט לא לעניין. לא מובן מה כל כך הכעיס אותה, היא לא משדרת אמינות לרגע אחד, ודי, נשברתי: הגיע הזמן להודות שהליהוק הראשי ביצירת הפנטזיה הזו שמתרחשת בארץ התיכונה היה פשוט טעות מוחלטת. מזכיר לי משהו.
הלבראנד עוצר את גלדריאל מלהרוג את אדאר, ומיד לאחר מכן אנחנו חוזים ברגע המרגש: הכתרתו של המלך האבוד של ארצות הדרום! יחי המלך!…?…
משהו בסצנה הזו מבויים בכוונה באמביוולנטיות מורגשת. אין התלהבות. החגיגות מרגישות מוקדמות מדי. אבל למה? הכל היה לפי הספר, נכון? קרב חסר סיכוי, הצלה ברגע האחרון, איזה יופי, כבר לפני שני פרקים חזיתי את זה כאן, יאללה פרק נחמד אבל לא משהו מרגש מדי –
אופס. הפגיון לא פה.
ואז, באה סצנת הסיום.
תקשיבו, זה לא רק השיוך המיידי לשר הטבעות וההבנה המדהימה שאנחנו חוזים כעת ביצירתה של מורדור ובהיווצרות הר הגזירה. זה לא רק האפקטים המושלמים והויזואליה היפהפייה. זה גם לא רק תחושת האבדון וההלם על החורבן שניתך מהשמיים על תושבי הכפר ועל גדודי הנומנורים. כל זה אדיר, מדהים, הולי שיט – אבל זה גם, ובעיקר, טוויסט סופר-מספק הן בעולם של הסדרה עצמה, והן מחוצה לו. כל התוכנית הזו פאקינג נרמזה כבר מהפרק הראשון (!), אבל ככל שחפרתי ברשת לא מצאתי ולו מישהו אחד שהעלה את ההשערה הנכונה בנוגע למחילות שחפרו האורקים. כל התעלות האלו לא היו סתם "תחילתם של מבצרי סאורון בארץ התיכונה" כמו שכתבתי לפני כמה פרקים, הן נועדו כדי לעורר את ההר להתפרץ, להפוך להר געש ולהפוך את מורדור לשממה שהיא.
בקיצור, וואו. וואו. ו-ו-א-ו. ככה מפתיעים גם את מי שכמוני מכיר את חומר המקור, ובטוח שההפתעות נכונו לו רק בדברים ובדמויות החדשות שהסדרה יצרה. ממש הרבה זמן לא הרגשתי סיפוק עלילתי כזה בזמן ישיבה מול מסך, גדול או קטן.
בדיעבד, אני מעריך הרבה יותר גם את מה שקדם לסצנת הסיום. לפרק הזה יש מוטיב אחד שחוזר על עצמו: חשבתם שנגמר, אבל עוד לא. זאת קלישאה בפני עצמה, והזכרתי לעיל את כל הדברים שיכלו בקלות לגרום לגלגולי עיניים, אבל דווקא בגלל זה היוצרים החביאו טוב טוב את הקלף המנצח שלהם והותירו אותי מילולית טרוף נשימה.
אז מה יהיה הלאה? סאורון, כמובן, לא מת, למרות סיפורו המוזר של אדאר. השאלה היא האם הוא עצמו סאורון (השערה הגיונית אחרי הפיצוץ הגדול הזה), ומה הסיפור של המיסטיקנים (ככה הם מוגדרים כרגע) מהפרק הקודם – וכמובן של איש המטאור. גם גלדריאל לא מתה כמובן, וגם לא איסילדור ואלנדיל; אבל בחיי, הם תקועים כרגע בארץ חרבה של אש ואפר.
ומה עלה בגורלה של מיריאל? ואם היא מתה, האם פרזון ינסה לנצל את העובדה הזו ולהשתלט על נומנור? הכל יכול להיות. לראשונה מתחילת הסדרה, אני אשכרה לא יכול לחכות לפרק הבא.
פרק 7: העין
אז מה היתה המחשבה הראשונה שלי על הפרק שכל כך חיכיתי לו מאז הוואו של שבוע שעבר? שוואלה, איזה פרק לא אחיד, שלא לומר מבלבל ממש. תגידו, אנחנו בטוחים שזה הפרק הלפני-אחרון בעונה? מכל כך הרבה בחינות הוא לא הרגיש ככה.
ההתחלה מושלמת: ככה צריכה להראות תופת. הצילום, הבימוי, האפקטים. כמעט נחנקתי מהעשן שעל המסך. מעולה, אם כי כמו בפרק הקודם, הבמאית שוב נפלה לבור הגיאוגרפיה כשלא הבנתי איך גלדריאל ותיאו הלכו בכיוון אחד וכל השאר הלכו בכיוון אחר (ולמה בכלל היה צריך את הדרמה הזו אם כולם נפגשו בסוף במחנה הצבא). היא גם לא עשתה עבודה טובה בלהבהיר את סצנת הבית הקורס: איפה עמד איסילדור ולמה דווקא הוא נלכד בהריסות.
אפרופו איסילדור: הוא כמובן לא מת, אבל הסדרה יודעת שאנחנו יודעים שהוא לא מת, ובחכמה רבה לא עושה דרמה סביב עצם השאלה האם הוא בחיים – ובמקום זה מתמקדת באבלו הנורא של אלנדיל שכן חושב שהבן שלו מת. הדרמה הזו עובדת היטב לעת עתה, גם בזכות לויד אוון שממש מצוין בתפקיד.
למיריאל שלום, אגב, אבל היא התעוורה – ואני מודה שגם זה מהלך טוב מבחינתי. להרוג אותה היה קל מדי בשביל פרזון ומזימותיו; כעת כשהיא בחיים יהיה לו קצת יותר קשה, ומעניין יהיה לראות כיצד ישפיע העיוורון שלה על הפוליטיקה בנומנור. בכל מקרה, היא נפרדה מגלדריאל בהבטחה שנומנור עוד תחזור. זה כמובן כבר לא יקרה במה שנשאר מהעונה הזו; אבל בפרק הבא (האחרון לעונה, כן?) אולי נספיק לראות קצת מהפוליטיקה הנומנורית, וכיצד ינסה אלנדיל שבור הלב להשפיע על המהלכים שם.
איסילדור עצמו, בכל מקרה, לא נראה שוב לצופים. סביר להניח שהוא שבוי בידי האורקים לעת עתה, ואולי נראה מה איתו בפרק הבא (שהוא אחרון לעונה, כן?).
גלדריאל יוצאת כעת עם הלבראנד לפגוש את גיל גלד, שבטח יהיה המום לראות אותה. יהיה מעניין לראות גם איך היא תגיב לחדשות לגבי גסיסת האלפים.
מה שמביא אותנו להרי האובך, שם מתגלה דורין השלישי כמלך קשוח ועקשן שאינו מוכן לכרות את המית'ריל עבור האלפים הגוססים. הנסיך דורין הרביעי מגלה שהמיתריל אכן מסוגל לרפא את מה-שזה-לא-יהיה שהורג את האלפים, וחושף מרבץ ענק של מיתריל במכרות שבקהזד-דום (עדיין לא קוראים למקום הזה מוריה).
הסכסוך בין המלך לבנו לא בא משומקום – כבר בפרקים הקודמים ראינו ניצנים של זה – אבל העוצמה שלו הפתיעה אותי. העימות ביניהם נעשה היטב: כשהמלך התחיל להעלות זכרונות מלידתו של הנסיך, הקלישאה דרשה שכעת יהיו לנו אהבה ואחווה ו"אני אוהב אותך אבא וסליחה שפקפקתי בך". אבל הסדרה, תודה לאל, לא נפלה לשם; וגם לא דורין עצמו – הסיפור רק עורר את חמתו של הנסיך והעלה את הטמפרמנט של השניים לגבהים מאוד לא בריאים. סצנה נהדרת.
ובסדר, בסדר, בואו נדבר על הבאלרוג.
זה שהוא ממתין בעמקי המכרות מתחת למרבצים עצומים של מיתריל – זה כתבי טולקין במדויק, כמו שהזכרתי כבר בתחילת הסדרה. אבל לאן לעזאזל זה ממשיך מכאן? סיפור התעוררותו של הבאלרוג ונפילת מוריה קרה במקור רק בעידן השלישי, בימי דורין השביעי, לפחות אלף שנים קדימה – ואחרי שנים רבות מאוד (מאוד) שהגמדים כרו כמויות עצומות של המחצב היקר. השאלה הגדולה היא האם היוצרים יקדימו את כל הסיפור ואנחנו נחזה בכל העסק באחת העונות שלפנינו, או שזאת סתם היתה קריצה גדולה מאוד לצופים: תראו, הנה הבאלרוג שגנדלף לא נתן לו לעבור. אני מעדיף את האופציה השניה, כי משחק גדול מדי עם קווי הזמן הללו משמעותי מאוד לכרונולוגיה של הארץ התיכונה; אבל אני כן חושד שהיוצרים ילכו על האפשרות הראשונה.
בכל מקרה, נשארה גם השאלה מה יהיה עם האלפים. הם הרי לא ימותו, אבל האם זה בגלל שהם בכל זאת ישיגו מיתריל בעזרתו של דורין הרביעי, או שתימצא להם גאולה אחרת? פרק אחד לענות על השאלה הזו מרגיש לי מעט מדי – ואכן לא בטוח שהיא תיענה.
קו העלילה השלישי המשמעותי של הפרק הוא בני ההארפוט ואיש המטאור. אני לא בטוח לגבי המרחקים שם, אבל סאדוק אומר במפורש שהמטע היפה נהרס בגלל ההתפרצות של הר הגעש. בכל מקרה, הזר המסתורי הופך איכשהו עץ מפוחם לאילן מלבלב עם יבול מבורך, אבל כיוון שהמהפך הזה לוקח כמה שעות, הוא מתבקש לעזוב ולחפש חברים במקום אחר. כמובן שאז מגיעים המיסטיקנים, שבלי לבזבז זמן מבהירים לנו מהר מאוד שהם בצד של הרעים. יש מצב ששריפת העגלות של ההארפוט המסכנים זאת הסצנה הכי מכמירת לב בסדרה עד כה.
אבל כאן מתעצמת לשיא השאלה מיהו בכלל האיש המסתורי. הפרק הזה שוב גורם לנו לחשוב עליו באור חיובי, ונורי יוצאת למסע כדי להזהיר אותו מפני המיסטיקנים ואיכשהו אולי לעזור לו. אבל מה כבר יספיק לקרות בגזרה הזו בפרק הבא? למסע כזה לא יוצאים פרק אחד לפני אחרון. אני אכן מקווה שנקבל תשובות, כי העונה השניה רק התחילה צילומים בימים אלו ולא ממש מתאים לי לחכות מי יודע כמה זמן במתח על השאלה הזו.
ואיפה סאורון בכל העסק? זה המיסטיקן הראשי עצמו? מתבקש מדי. אדאר? אולי, אבל תראו מה זה, רק הזכרתי את השם שלו ונזכרתי בשוט שסיים את הפרק וכעסתי. שוב. ממש. כי זה היה פאקינג מטופש ברמות קשות. כשהוא אמר "ארצות הדרום זה כבר לא השם של המקום הזה" והמצלמה התקדמה לפנים שלו בדרמטיות, אמרתי לעצמי "רק שלא יגיד כעת מורדור, רק שלא יגיד כעת מורדור!" והוא אכן לא אמר – – – רק כדי ששניה אחר כך הסדרה תכתוב את השם הזה על המסך?! זה כמו שהייתם שמים אחרי חשיפת הבאלרוג פלאש-פורוורד לסצנת הגשר מאחוות הטבעת! מה לעזאזל?!
למה אתם גורמים לי, כצופה שלכם, להרגיש מטומטם כל כך שצריך להאכיל אותו בכזו כפית מביישת?! בשביל מה כל האינטרנט יצא מהכלים על הסיום של הפרק הקודם??? אררררררג. איזה סיום מעצבן.
בקיצור, הפרק הזה היה מלא בהתרחשויות ואין מצב לסגור את כל קווי העלילה האלו בפרק הבא (שהוא, במידה ולא שמתם לב, האחרון לעונה). אני משער שחלק מהשאלות תישארנה לעונה השניה, וכעת מוטל על היוצרים להביא לנו פינאלה מספק למרות שהסיפור רק בתחילתו. אני מהמר שסאורון ייחשף בפרק הבא, גם כי יש רצועה על שמו בפסקול, אבל בעיקר כי חשיפה כזו, אם תיעשה היטב, תהיה בהחלט סיום עונה מספק. נמתין ונראה.
פרק 8: סגסוגת
אוף, איזה פרק סיום לא משהו.
בואו נתחיל ישר לפרק את זה: עוד לפני כותרות הפתיחה הסדרה מנסה להטעות אותנו שאיש המטאור הוא סאורון. לרגע אחד הערכתי את העובדה שהחשיפה המצופה הגיעה כל כך מהר, אבל מיד הבנתי כמובן שהסיבה לחשיפה המוקדמת חייבת להיות הטעיה, ומתברר שאפילו לא אחת מוצלחת.
נגיע עוד רגע לסאורון האמיתי, אבל בואו נדבר רגע על מיהו כן איש המטאור כי אני לא יכול להתאפק: הבטחתי פה שאני ממש אכעס אם יתברר שאיש המטאור הוא גנדלף, ואני אכן ממש ממש כועס. קודם כל, זה סותר את כתבי טולקין בכל כך הרבה רמות; לגבי חלקן כבר פירטתי כאן, ולגבי השאר אין לי כוח להרחיב כי מאוחר מדי, היוצרים כבר הלכו על זה. בנוסף – וגם את זה כתבתי – זאת לא רק צורת ההגעה, אלא התנהגות הדמות; פשוט לא התאים לי שגנדלף יהיה חסר ישע בצורה כזו, גמלוני, מגמגם וטיפש.
אבל אתם יודעים מה הכי גרוע? שהסדרה ידעה את זה. ולכן, באורח מאוד מאוד לא ברור, מרגע החשיפה הגדולה – האיש מפסיק להיות טיפש וחסר ישע. בו במקום, בלי שום הסבר, הוא בבת אחת דובר את השפה, מנפיק פניני חכמה בזו אחר זו, שולט בכוחותיו ללא בעיה ומחקה את אינטונציית הדיבור של איאן מק'קלן (ולא ממש מצליח, דרך אגב. אלו נעליים ענקיות מדי למלא).
ובלי קשר, כל הסצנה כולה היתה לא משהו. למה המיסטיקנית הראשית עזבה את המקל? כי כמה ילדים זרקו עליה אבנים? ולמה השניה לא פשוט הרגה את כולם כשהיא יכלה, והחליטה קודם לנעוץ את הפגיונות בבגד של פופי במקום בחזה שלה? ולמה הן היו צריכות להשתמש בתעתוע ההתחזות בכלל? מטופש, זה מה שזה היה.
היוצרים, אגב, השתפנו מלהזכיר את השם המפורש גנדלף; זה הגיוני קאנונית – גנדלף הוא כינוי שניתן לו על ידי תושבי הארץ התיכונה, לא השם האמיתי שלו – אבל יותר סביר שהיוצרים פשוט שומרים את זה להמשך. ודאי יהיה איזה רגע דרמטי שבו השם ייאמר על ידי מישהו.
נקודת האור היחידה שאני מוצא בכל העסק זה שהטעות של המיסטיקניות הגיונית מבחינה קאנונית: טכנית, גם סאורון וגם גנדלף הם "מאייר", מעין מלאכים בעולמו של טולקין. שניהם שירתו את ה"וולאר", אדוני היקום – סאורון כמובן את מורגות', וגנדלף (או בשמו המקורי, אולורין) את מנווה, הוולא הבכיר מכולם. הן ידעו איכשהו – אנחנו לא יודעים איך – שסאורון אמור לחזור, והבינו שאיש המטאור הוא המיא שהן מחפשות. וטעו, ומתו בגלל הטעות הזו. יופי, שלוש נבליות חסרות שם שהופיעו בסדרה לדקה וחצי כעת מתות! הידד, אני מניח.
ואחרי שהוצאנו את זה מהמערכת, בואו נתקדם לגילוי הגדול הבא: מיהו באמת סאורון. אז, יפה לכל אלו שניחשו נכונה: הלבראנד.
מבחינת הסיפור של הסדרה עצמה זה טוויסט לא רע בכלל. אם אדאר באמת השחית את גופו הגשמי של סאורון ו"הרג" אותו זמנית, המבט החדש על כל המאבק של הלבראנד במנהיג האורקים דווקא די מגניב. קחו למשל את חילופי הדברים ביניהם מפרק 6 – הלבראנד שואל את אדאר "אתה זוכר אותי?" והוא עונה לו שלא. אחלה רמז מטרים, אחלה טוויסט, יופי טופי.
אבל מבחינת ההקשר הרחב, אני ממש לא סגור על מה שהסדרה ניסתה לעשות עם הדמות הזו. אצל טולקין, מאז ומעולם, הרע הוא רע, הטוב הוא טוב, כמעט אין דמויות אפורות; גולום הוא הדוגמה היחידה שעולה לראש בהקשר הזה (ואולי גם בורומיר לזמן קצר). באיזה קטע מנסים כאן לתת עומק לדמות של סאורון? אין לי שום בעיה עם נבלים מורכבים ומעניינים; עולמו של טולקין הוא פשוט לא המקום לזה. בכלל. בארץ התיכונה אנחנו רוצים סיפורים של טוב נגד רע, כשהדרמה היא המסע של הטובים, לא של הרעים. זה אמנם מצריך יותר עבודה כדי שהסיפור לא יהיה שטחי מדי, אבל אל תתעצלו כשיש לכם שבע מאות מיליון דולר לסדרה שלכם.
גם החשיפה עצמה היתה ממש לא משהו, והרגישה מאולצת ומהירה מדי. כקורא טולקין חשדתי כבר ברגע שהלבראנד הציע את עזרתו לקלברימבור (עוד סצנה מוזרה. חרש ותיק כמוהו צריך שיסבירו לו על סגסוגות?), כי סאורון במקור אכן היה אחראי לשכנוע האלפים ליצור את הטבעות; אבל אני חושד שגם למי שאינו מכיר את חומר המקור ההתערבות הזו באה משומקום.
והגילוי של גלדריאל על פי איזו מגילה ישנה? וסאורון שמנסה לשכנע אותה על ידי חזיונות מעברה בסצנה ארוכה הרבה יותר מדי? כמה סצנות צפויות אפשר להכניס בפרק אחד? ולמה לעזאזל הוא לא הרג אותה אחרי שהבהירה לו שהיא לא רוצה לשתף איתו פעולה? מה נסגר עם הנבלים בפרק הזה?
גם יצירת טבעות הכוח היתה מדי לפרצוף. תנועת המצלימה הסיבובית רק נתנה הרגשה של "תראו תראו הנה טבעות!!!", במקום להרגיש כשיא שנקנה בהגינות ואחרי השקעה. ומה הקטע שהפרק במקביל עושה דרמה מכך שאלרונד גילה שהלבראנד הוא לא מי שהוא טוען שהוא? למה גלדריאל בכלל הסתירה את זה? והאם, למען השם, יש למישהו מושג למה גיל-גלד בכלל נכח בפרק הנוכחי?
וכל הקטע האקראי בנומנור בטח לא עזר לפרק. הם מתחילים לצייר את המלך עוד לפני שהוא מת? מה? והוא מתעורר באמצע הגסיסה ושולח את מה-שמה-אחותו-של-איסילדור (שלא ראינו בפרק) להציץ בפלאנטיר ולראות את החזיונות שלו? אויש. לפני כמה פרקים הזכרתי בסלחנות את העובדה שאבני הרואי אצל טולקין לא סיפקו נבואות, אלא פשוט העבירו תקשורת ויזואלית ממקום למקום; כעת אני כבר פחות סלחן, בטח כשזה נחתך בלי שום כיוון ממשי עדיין, כאילו זה לא פרק הסיום של העונה – ובעיקר מרגיש כמו כלי עלילתי זול ומטופש.
תראו, קיטרתי פה הרבה, וזה עשוי להרגיש מוגזם. אני אוהב את 'טבעות הכוח'. מהבחינות הטכניות היא בין הסדרות המדהימות שנוצרו אי פעם, ואני פשוט חייב להחמיא שוב לבר מק'רירי על פסקול פשוט אדיר שבוודאות יככב בסיכומי הפסקולים של השנה, אולי גם של העשור.
במבט על העונה כולה יש ליוצרים נקודות זכות גם על הסיפור שהם רקחו. השתפכתי כאן ובצדק על פרק 6, ואני מודה שלמרות החשיפה הלמל"מית של סאורון, מעניין אותי בהחלט הרעיון שהוא כעת בדרך להתמודד עם פקודו לשעבר ששונא אותו שנאת מוות. גם על בעיית הגסיסה של האלפים, למרות שהיא חדשה, אני מסתכל כעת באור חיובי יותר כשמתברר שהיא שמובילה ליצירת טבעות האלפים (שגם במקור חושלו ממיתריל) – שזה בעצם די הגיוני ואפילו חכם. הייתי צריך לנחש שזה הולך לשם.
גם ניצני הפוליטיקה בנומנור שווים מעקב, וממלכת הגמדים – כנראה בגלל שלא נכחה בפרק הבעייתי הזה – נשארה הסיפור הכי מעניין כרגע. אחרי גנדלף, אגב, יהיה סביר להניח שכן נראה את החרבתה של קהזד-דום בסדרה (ואפרופו, היו צריכים להשאיר את סצנת הבאלרוג לפרק הזה, אולי אפילו לסצנה האחרונה של העונה).
אבל עם כל אהבתי לעולם וליצירה הספציפית הזו, דווקא מול הפינאלה הגדולה עיקמתי את האף הרבה יותר מדי פעמים. הפרק הזה התאמץ להרגיש "גדול" מצד אחד, ומצד שני השאיר יותר מדי דברים באוויר, ואלו אפילו לא בהכרח דברים מעניינים: אפילו המסע של נורי החמודה ושל "גנדלף" מתקשה כרגע לעניין אותי, כי למי אכפת לאן הם הולכים, או למה (מה שכן אכפת לי זה סצנת הפרידה של נורי הארוכה-גם-היא-הרבה-יותר-מדי. למה לקחת מפיטר ג'קסון את הדברים הלא טובים).
וכל זה גרם להתלהבות שלי מהעונה הבאה להיחלש משמעותית. לא ידוע עדיין מתי היא תשודר, ואני אצפה בה, כמובן – אבל בפחות התלהבות משהייתי אומר לכם אם הייתם שואלים אותי לפני שבועיים. עד אז, נמשיך לקוות לטוב ולהעמיד פנים שהגנדלף "שלנו" הוא גנדלף אחר בכלל. יאפ, אני עדיין כועס.
צמד פרקי פתיחה מאד מרשים.
הסדרה ללא ספק יודעת מי קהל היעד ונבנתה מראש כדי לשמש פריקוול לסרטי שר הטבעות. האלמנטים העיצוביים במוטיבים של ג׳קסון כולל חיקוי כמעט מדויק של סגנון הצילום שלו והתאורה בסרטי שר הטבעות וההוביט. אני לא יודע איך זה היה אפשרי חוקית – הבאלרוג שבטריילרים נראה אחד לאחד כמו בסרטים, הפלביסט שמבליח בשוט של מונטאז׳ הפתיחה, כולל אלמנטים גמדיים ואלפיים – אבל זה לא מופרך לדמיין שאמזון סגרו דיל כלשהו עם האחים וורנר.
כך או כך, כולם חייבים המון לאיורים המרהיבים של אלאן לי – בעיני בעל החזון המקורי של הארץ התיכונה.
שני הפרקים הראשונים עשו אחלה עבודה בלפתוח את העידן השני ולהניח את הדמויות במקום. יש גם הרבה מטען כאן שכרגע אין לו תשובות. שאלות כמו האם הבחור הזה יהיה אחד מהנאזגול? האם הדמות הזאת הוא גנדלף או מישהו אחר? יהיה מעניין לראות איך כותבי הסדרה יתמודדו עם הציפיות והאם הם ישחקו על זה או שהכל יהיה לינארי.
בכל מקרה, עם 25 מיליון צופים בשני פרקים הפתיחה החזון של היוצרים לחמש עונות לא מאוים בשום צורה ואין להם סיבה לנהר לשום מקום ואני אוהב את זה.
נקודת האור העיקרית היא ללא ספק גלדריאל ומורפיד קלארק המלכה. הקווסט שלה מעולה והאתגר שלה עשוי להבהיר איך היא הפכה לגלדריאל שאנחנו מכירים מתקופה אחרת.
המוזיקה של בר מקרירי מחווירה לעומת זאת של שור, אבל הוא מלחין מעולה בפני עצמו וקשה באמת להתלונן על הנעימות שלו.
לגבי ערכי ההפקה – הסדרה הזאת משאירה אבק לבית הדרקון, וסדרות כמו הוויצ׳ר וכישור הזמן בכלל נראות מגוכחות לידה. מקווה שהעלויות האסטרונומיות יתקזזו עם כמות הצופים. לאמזון יש כסף לזרוק, אבל אפילו הם כנראה יצפו שהמנויים יסבסדו את הסדרה, גם אם היא לא תרשום הכנסות מרחיקות לכת.
יהיה מעניין מאד בשבועות הקרובים.
סרטי שר הטבעות (וההוביט) הם של ניו ליין סינמה
ובסוף כל אחד מהפרקים של הסדרה הזאת מופיע הלוגו של ניו ליין סינמה.
מה שאומר שזה הפקה משותפת עם החברה שאחראית לסרטי שר הטבעות, כך שאין בעייה של זכויות יוצרים.
לגבי הזר הגמלוני שנחת לפי דעתי זהו ראגסטאד החום היודע לדבר עם בעלי החיים
הוא לא ממש נראה כמוהו
אבל ההתנהגות האהבלית שלו בהחלט יכולה להתאים לראגסטאד החום (לפחות כפי שהוא היה נראה בסרטי ההוביט).
*רדגסט החום
(ל"ת)
מישהו יודע האם תהיה דרך (לא פריים, לא פיראטית) לראות את זה?
(ל"ת)
לא הייתי בונה על זה
אולי אם וכאשר אמזון ישחררו את הסדרה לבלו ריי.
לא ראיתי עדיין אבל ממש שמח לשמוע
שהסדרה לא ממהרת.
היום כל הזמן הסדרות רצות ומקדמות דברים רק בשביל ״שלא יהיה משעמם״
אבל אני מאמין שכן צריך לבנות את הסדרה לאורך זמן ולא צריך לרוץ קדימה.
משהו בסגנון גאנדלף הלבן
הניחוש שלי זה שמדובר בגאנדלף. הם מנסים לשחזר את הדמות שלו כפי שהיא הייתה בשר הטבעות כאשר הוא התגלה למרי ופיפין כגאנדלף הלבן. בשלב הזה הוא היה קצת מבובלבל, קצת מפחיד. אני חושב שזה הכיוון שהם מנסים פה – להבליט את זה שהוא יצור שונה, מפחיד, זר.
נכון שאצל טולקין גאנדלף מגיע לארץ התיכונה רק בעידן השלישי, אבל אני לא חושב שזה משהו שהתסריטאים של הסדרה יהססו לשנות. לא מדובר בשינוי משמעותי שישפיע לרעה על ההמשכיות של הסיפור. זה לא באמת ישנה את גאנדלף של הסיפור המקורי אם הוא הגיע בעידן השני או השלישי.
יש אפשרות נוספת שזה לא גאנדלף, אלא מישהו כמו גאנדלף אבל שמגיע בעידן השני. אבל אני לא חושב שזה הכיוון שלהם.
אני מקווה שתמשיך לאהוב את הסדרה גם אם זה גאנדלף. אני פחות מתלהב, אבל אני גם לא שונא אותה.
האיש הזה הוא סאורון… זה כל כך שקוף…
הוא סאורון שכרגע הוא אנאטר.. לדעתי חישול הטבעות יהיה רק לקראת סוף העונה…. עונה 2 תהיה כל המלחמות של נומנור והארץ התיכונה נגד כוחות סאורון כאשר זה יתגלה שזה הוא שחישל טבעות כוח ע"מ לשלוט.
זה לא ממש קשה...
(ל"ת)
מי שרוצה לצפות יכול להצטרף לאמזון פריים לניסיון לשבועיים
לפחות ככה הופיע אצלי והפעם הם עוד מדגישים שהחוזה לא מתחדש אוטומט אם לא תאשרו.
לגבי החוויה עצמה מהשירות יחסית בסדר גמור, בהתחלה היה קשה לו להיטים אבל בסוף הוא נתפס על 4K דולבי וויז'ון ודולבי אטמוס וזה נראה מדהים! זו הסיבה שרציתי לעשות את הטריילר, לראות את התקציב בכל הדרו. לפעמים היו נפילות באיכות וכשהייתי צריך לעשות הפסקה היה קשה לו לחזור ונפל והייתי צריך לפתוח מחדש, אבל מבחינת חוויית ממשק עולה על דיסני+ בכל פרמטר, אפילו היה אפשר לשנות את גודל הכתוביות והנראות שלהם בקלות. זה עדיין לא נטפליקס שהכול נטען בשניה, כמעט אף פעם לא נופל באיכות וממשק הגלישה עצמו ב4K, אבל בסך הכול מאוד נהנתי.
וגם מהפרקים מאוד נהנתי למעט הדמות הראשית וארחיב על זה בנפרד. מבחינת מנוי, מובטח לי עוד צפיות בפרק 3 ו4 ואז אצטרך להחליט אם לחדש בהמשך.
שירות אמזון פריים, ההשקעה השתלמה?
על פניו כן, לפחות לבכורה. עד שWBD לקחו ווין אחד רציני לHBO/HBOM, אמזון באה אחרי שבוע ואומרת רנירה הוכתרת ליום אחד ביטץ' לכי תחזרי להגיש קפה. למעשה בית הדרקון הביא 10 מיליון צפיות ב24 שעות הראשונות (20 בשבוע) וטבעת הכוח הביאה פי 2.5 ציפיות עם 25 מיליון צפיות ב24 שעות הראשונות. שזה מאוד מתאים להשיג, כי גם התקציב שלה עלה פי 2.5 וחצי מהמתחרה.
ודיסני+?? חחחח עסוקים בטוורקינג זה רק מראה כמה אובי וואן היה פספוס שלא השקיעו עליו את התקציב הראוי. אבל הם ילמדו מזה מהר(אני בטוח שהם מתחרפנים כרגע איך אין להם סדרה כזו). 3 חברות 3 גיבורות במרכז העניינים who is the best girl? לפי הקהל, רינרה לוקחת בקלות כהאהובה מכולן ובסדרה טובה מאוד. גלדריאל נראית מעצבנת, אבל היא לפחות בסדרה טובה (וגם זה עכשיו בויכוח כשאמזון מחזיקה בIMDB ומנסה לסנן טרולים וגמדים) ג'ניפר? כנראה השנואה מכולן בסדרה בינונית לא מושקעת, עם מונולוגים גרועים. אבל היי she twerking🤦🏽♂️
אני בשוק.
נתת מחמאה לwb ואפילו עקצת את דיסני באותה הודעה? היקום מסתורי.
תראה זה שאני אוהב שחקן אחד יותר כי הוא מבדר אותי באופן תמידי
לא אומר שאני שולל את שאר השחקנים. פשוט כמעט באופן קבוע אף אחד לא מביא לי את הבידור הספקטיקל שאני מאוד אוהב. כשמגיע שחקן כזה שיבדר אותי אפילו יותר מהשחקן שאני אוהב אני לגמרי בעד. אם מישהו קובע רף חדש, זה אומר שהשחקן הותיק צריך עכשיו לעשות יותר בשביל לבדר אותי.
וברמת הביזנס, זה לכשעצמו תמיד מבדר אותי, מסקרן מושך אותי כמו תוכנית ריאליטי בחיים. לכן יוצא יותר שWB מקבלת רמיסות כי מבחינתי הם עושים כמעט כל טעות אפשרית. והחמאתי להם כבר על HOTS כי באמת מגיע להם. תחשוב על הסיטואציה הזו כמה היא מצחיקה. מגיעות מהשירותים המתחרים סדרות אפיות מושקעות, בתקציב באורך פרק, במונולוגים, CGI ומה יש לדיסני הסדרה הכי מקוללת של מארוול עד כה! מקללים את הCGI, אבל מה שבאמת גרוע זה במונולוגים וכואב לי שזו בסדרה של גיבורה. וזה אחרי שגם את מיס מארוול דיי שנאו. אז כל חברה מגיעה שוברת שיאים מקבלת שבחים ובכותרות. ומה דיסני? הייתה ביום חזק של טרנדינג בגלל ששי-האלק עושה טוורקינג ועדיין שונאים אותה. אתה קולט? חחח הניגודיות הזו זה סופר עצוב וזה לראשונה מקרב את הסדרה של מארוול לרמה של CW שזה הדבר הכי גרוע שיכולתי להוציא מהפה עליה אבל העיקר ידה ידה ידה (זה השיר שהפרק נגמר בו)🥹
אני לא חושב שדיסני מנסים לשים את שי האלק כתחרות לבית הדרקון ושר הטבעות
אמנם עוד לא ראיתי את שי האלק, אבל מהטריילרים זו נראית כמו סדרה מאוד קטנה ביקום של מארוול וממש לא ״סדרת דגל״.
אני חושב שאם מחפשים את התשובה של דיסני לבית הדרקון ושר הטבעות, צריך לחכות לעליית הסדרה ״אנדור״ ביקום של מלחמת הכוכבים, שהיא, כך נראה, הולכת לפחות לנסות להיות סדרה גדולה ומרשימה באופן שינסה להתחרות בשתי סדרות הענק האחרות.
על פניו אתה צודק אולי בהגשה
אבל ברמת תקציב עדיין שי- האלק אחת היקרות, לפחות בכל מה שקשור לדיסני. בגדול מארוול וסטאר וורס מקבלים את אותו תקציב כ25 מיליון לשעת צפייה. זו הסיבה שהמנדלריין יחסית קצרה שאו וואן הייתה סופר קצרה כמו כל סדרות מארוול האחרות. שים לב, ככל שהיו סדרות פחות מפוקסות CGI וערך הפקה גבוה היה יותר זמן מסך. למעשה שי-האלק הייתה כל כך קצרה בזמן בגלל התקציב שנלקח לCGI ככה שהיו צריכים להוסיף עוד דקות עם ג'ניפר בגוף אנושי. גם אנדור מהבחינה הזו לא שונה ערך הפקה יחסית גבוה אבל כנראה לא תהיה התפקסות על CGI בחלק גדול מהזמן (שזה טוב כמו GOT) ופשוט יותר פרקים, עדיין התקציב שלה כחצי מזה של HOTS ככה שאני צופה שגם שם 12 פרקים לא יהיו ארוכים. דיסני מאוד מחושבת לגבי תקציב, לפעמים יותר מידי מחושבת.
בכל מקרה שורה תחתונה אין הבדל גדול בין הרצון של דיסני להפיק רווחים משי-האלק או אנדור מאחר ושתיהן כמעט באותו תקציב ואם אחת מתקבלת לא טוב אפילו רע הייתי אומר. זה הדבר האחרון שהם רוצים ביחס לתחרות שמתקבלת יותר טוב.
טוב הדיון גולש לאוף טופיק
אנחנו עוסקים כאן בשר"ה ולא באופן בו דיסני תופסת את שי-האלק ואנדור. זה בסדר לגלוש לצדדים פעם ב- אבל זו כבר סטיה חדה שמאלה.
עד כמה שאני שונא להיכנס לדיון על מלחמת סטרימינג
בביקורת מתגלגלת על סדרה (ובאמת אשמח אם זה יעצור פה) ובכל זאת, אני לא יכול להתעלם מנתון שהחלטת לעוות: כמות הצופים שהביאה "בית הדרקון" היא בתחומי ארה"ב בלבד בעוד אמזון מדברת על כל העולם.
זהו, עכשיו אפשר לחזור לדון אודות הסדרה לשמה התכנסנו.
אוקיי אבדוק לעומק אבל זה לא שהחלטתי לעוות כמו
שככה קראתי את הכתבה שחור על גבי לבן, הביאו את הנתון של בית הדרקון ושל אמזון ללא ההתפלגות שהזכרת.
וקבלתי, פשוט החלק הסופי היה חשוב לי להדגיש את ההבדל של הגיבורות ואיך גלדריאל עומדת מולן, אולי זה באמת לא כל כך קשור.
טוב בדקתי ואתה אכן צודק
אחת דיווחה בUS, אבל יש גם לציין מכמה פלטפורמות שונות, לפחות 3, ערוץ HBO, HOBO GO וHBOM לעומת זאת השניה הגלובלי אבל רק עם שירות אחד. ככה שאין נתון שמציב על ניצחון -אבל- ככה או ככה לאמזון יש גם פי 2 וחצי מנויים מHBO/HBOM אז הגיוני גם שהם יובילו.
כי אמאזון פריים זמינה ביותר מדינות מhbo max.
בארץ הרוב צופים בבית הדרקון דרך הכבלים (יס, סלקום, הוט). אני לא יודע אם הצפיות האלו נספרות איפשהו.
לא חושב שהן כן או צריכות להיספר
לפחות 3 המקורות לWB הן מגוף ראשון של החברה. צד שלישי לא אמור להיספר אלא אם כן אתה מנסה לדעת מה הפופולריות בכללי של המותג.
איזו הפתעה נעימה
גם לי היו המון חששות לקראת הסדרה, וגם אני יצאתי מרוצה למדי משני פרקי הפתיחה.
אני מאוד אוהב את העולם של טולקין. אמנם קראתי במלואם רק את 'שר הטבעות' וה'הוביט', אבל הסרטים המקוריים של ג'קסון היו משמעותיים במיוחד עבורי כנער כשהם יצאו. ראיתי אותם אין ספור פעמים.
ואת שאר העולם של טולקין השלמתי, בצורה חלקית בלבד כמובן, דרך האינטרנט וגורמים אחרים.
כל זה כדי להגיד שזה באמת עולם פנטזיה שאני מושקע בו, ורוב הדרך אל הסדרה הזו הייתי די פסימי לגביה.
החששות נמוגו באופן כמעט מיידי. יש פה שילוב מוצלח מאוד בפאן הויזואלי בין סרטי ג'קסון, לבין האווירה השונה שהעידן השני אמור להביא. הכל מרגיש מוכר מאוד, ועדיין שונה מספיק. בחיי, הרגשתי תחושת "ברוך הבא חזרה לארץ התיכונה" יותר חזקה בשני הפרקים האלו מאשר בסרטי 'ההוביט'.
האם הכל מושלם? לא, זו רק התחלה. הסיפור הכללי די מוכר אני מניח גם למי שלא בקיא מדי ביצירה של טולקין, והוא מעניין, אבל השאלה היא האם היוצרים ימצאו את הדרך לייצר פה סדרה גדולה וסוחפת שתצליח להעביר את הסיפור הזה. זה אתגר גדול יותר אפילו מלעבד את 'שר הטבעות', היוצרים כאן יהיו צריכים לגעת בתוכן המקור וליצור בעצמם הרבה יותר.
אבל בינתיים זה מבטיח. ערכי ההפקה באמת ברמה מאוד גבוהה, הכל נראה ומרגיש מעולה. יש תחושה די ברורה של כיוון בינתיים.
יצאתי מרוצה יותר משחשבתי, נחכה לראות מה יהיה בהמשך.
וואו זה היה מפתיע
הטריילרים לא היו מעודדים ובאתי בציפיות נמוכות, ואחרי 5 דקות כבר הבנתי שטעיתי, איזה הפקה קולנועית זה באמת בזבוז על המסך הקטן, פשוט נדהמתי מכמה זה נראה טוב וכמה מהר נשאבתי שוב לאווירה של הארץ התיכונה.
הסדרה הכי יקרה בהיסטוריה ולגמרי רואים את זה.
יש לי 2 בעיות שמפריעות לי עם הסדרה:
1. הכתיבה מאוד קלישאתית לפעמים הדיאלוגים גרמו לי לצחוק ולא מהסיבות הנכונות.
2. הדמות של גלדריאל פשוט גרועה בינתיים, אני לא יודע אם זה הכתיבה שלה או שהשחקנית שלה לא טובה אבל זה מאוד בעייתי שהיא הדמות הראשית בסדרה ולא הצלחתי להתחבר או להאמין לדמות לשנייה אפילו, ממש חבל אני מקווה שזה ישתפר.
אבל גם אם זה ישאר ככה אין ספק שאחזור כל שבוע לראות רק בשביל האווירה של הארץ התיכונה.
לא ברור לי למה כל כך הרבה מתייחסים לגלדריאל כאל הדמות הראשית
אני מניח שזה בגלל שהיא זאת שפותחת את הסדרה, אבל זה עדיין לא הופך אותה לדמות ראשית.
למען האמת, אין לסדרה דמות ראשית אחת.
הסדרה עוסקת במספר קווי עלילות שלכל אחד מהם דמות ראשית אחרת.
בעיני, כאחד שמאוד אוהב את קו העלילה של נורי ובכללי את הדמות של נורי, נורי יכולה באותה המידה לזכות להגדרה ״הדמות הראשית״.
אפשר להגיד שגם בטרילוגיית שר הטבעות היו מספר עלילות מקבילות, אבל שם היה ברור שקו העלילה של פרודו הוא החשוב ביותר, מה שהפך אותו בעיני רבים לגיבור הסיפור.
פה, לעומת זאת, לפחות בשלב שבו אנחנו נמצאים, לא נראה שיש קו עלילה אחד יותר חשוב מהאחרים שהכל הוא בעצם סביבו כמו שהיה עם קו העלילה של פרודו בשר הטבעות.
כך שכרגע אני רואה את גלדריאל כאחת מבין מספר דמויות ראשיות שהסדרה עוסקת בהן.
זוכרים איך התלוננו שלשיבת המלך יש יותר מדי סופים?
אז גם לפרק 2 היו המון, המון סופים. אבל כאן ברור שאלו לא סופים, אלא חתיכות מהמון עלילות משנה.
לפחות אנחנו יכולים להיות רגועים שכל העלילות הללו ייסגרו כמו שצריך, וככל הנראה יתחברו בסוף כולן – הסדרה הזאת תצולם עד סופה.
מעניין
אולי זה דווקא בגלל כל התגובות המשתפכות, אבל אני חייב לומר שאני ממש לא שותף להתלהבות הכללית שאני רואה כלפי הסדרה. אני חושב שמבחינה טכנית הסדרה נראית ונשמעת טוב, זה כן. אבל מעבר לזה היא די חלשה. רוב קווי העלילה לא מעניינים, הדמויות לא ממש מעוררות הזדהות, והכתיבה פשוט לא טובה, קלישאתית, ועצלה. זה בולט במיוחד בכל הנוגע לאקספוזיציה. ניסיתי להזכר האם גם שר הטבעות עשה כל כך הרבה אקפסוזיציה, והתשובה היא בגדול כן, אבל בדרך כלל הם פשוט השתמשו בהוביטים או בדמויות אחרות בתור אלה שלא יודעים דברים וצריך להסביר להם, מה שהפך את הדיאלוגים לטבעיים הרבה יותר.
הסדרה לא אסון, ואני מניח שזו סוג של הצלחה, אבל אני כן תוהה איך הגענו למצב שאפילו מוצר כל כך בינוני זוכה לכזאת התלהבות. אולי זה בגלל שהציפיות של כולם היו כל כך נמוכות מראש? לא יודע, אני אולי אמשיך אולי לא, לא מחכה בנשימה עצורה לפרק הבא.
או שמבחינת הרוב זאת באמת לא סדרה בינונית?
(ל"ת)
סליחה, מוצר כל כך בינוני *בעיני*
חשבתי שזה ברור שזו דעתי האישית. לא מתיימר להגיד לך מה לחשוב לא צריך להתרגש
עם כל הכבוד, אמרת קצת יותר מזה.
(ל"ת)
אני קורא שוב ושוב את התגובה שלי
ואני באמת לא מבין מה אמרתי שכל כך מציק לך. יש התלהבות מהסדרה והרבה אנשים אוהבים. עד פה זה נראה לי עובדה. אני לא מסכים עם ההתלהבות (וגם נימקתי למה), והיא גם קצת מוזרה לי. לא אמרתי שזה רע או שאסור לך להתלהב מהסדרה, רק אמרתי שבכללי זה מרגיש כאילו אנשים עושים לה קצת הנחות. יכול להיות שזה בגלל שאנשים מסתפקים בעולם ובהיבטים הטכניים, יכול להיות שזה כמו שאמרתי קודם, עניין של ציפיות נורא נמוכות, יכול להיות מלא דברים.
אם אתה חושב שאני לגמרי לא בכיוון, אתה מוזמן להגיב לטענות שאשכרה טענתי לגבי איכות הסדרה, ואז נוכל להתקדם
אני לא מתכוון להתווכח איתך על הסדרה.
אם לא אהבת אותה זה לא באמת משנה לי. יש לך את הנימוקים שלך ואין בהם שום דבר לא בסדר.
אבל התמיהה שלך מהיחס של הקהל למוצר בינוני בעיניך – זה מה שצורם. מה אכפת לך ממה אנשים אחרים נהנים?
אני דווקא יכול להזדהות עם התחושות שלו, גם אם אני עצמי מאוד אוהב את הסדרה
יש משהו מתסכל בלראות איך כולם מאוד מתלהבים ממשהו ופשוט לא להבין ממה.
אני הרגשתי את זה עם ספיידרמן אין דרך הביתה ולאחרונה גם עם טופ גאן מאווריק (רימייק אחד לאחד של הסרט המקורי, ברמות שגורמות לטרילוגיה החדשה של סטאר וורס להיראות כמו המשך שלוקח את הסדרה למקומות חדשים).
אני בהחלט יכול להזדהות עם התחושה המתסכלת בה אתה רואה משהו שבעיניך הוא לא טוב במיוחד, אבל כל העולם עף על זה ומתייחס לזה כאל הדבר הטוב ביותר וכיצירת מופת.
אתה תוהה לעצמך אם יכול להיות שראית את אותו הדבר שהעולם ראה, כי אתה לחלוטין לא מצליח להבין על מה ההתלהבות.
ושוב אזכיר, אני ממש לא חושב את זה על הסדרה הזאת. שני הפרקים הראשונים היו נהדרים ואני כבר מחכה לפרק הבא. אבל אני עדיין יכול להבין את התחושה הזאת, שכן הרגשתי אותה לא מעט פעמים.
אבל זה בסדר לא להבין ממה כולם מתלהבים
אם יש סדרה/סרט שבינוני בעיני, אבל כולם מתלהבים סביבי, אני אומר לעצמי שזה פשוט לא היה בשבילי, ואעבור הלאה למשהו שכן מדבר אליי. לגיטימי, לא כל יצירה מדברת לכולם.
הנקודה שלא ברורה לי, זה הצורך להתנהג כאילו אני היחידה שקלטה את ה״אמת״ והבחינה כמה הדבר הזה בינוני, וכולם סביבי עיוורים/ באו עם ציפיות נמוכות/ מתלהבים מהאפקטים ולא שמים לב לעלילה.
בסופו של דבר, זה לזלזל בדעה של המון המון אנשים אחרים בגלל שהיא שונה מדעתי. אפשר פשוט להגיד ״זה לא בשבילי וזה היה בינוני בעיני״ בלי להניח הנחות או לפקפק בדעות שאחרים גיבשו.
בזה אני מסכים
זה באמת לא שייך להקטין דעות של אחרים ולומר שהם חושבים כך רק כי ״הציפיות של כולם היו נמוכות מראש״ או ש״אנשים מסתפקים בעולם ובהיבטים הטכניים״. מה שיותר נכון הוא פשוט לשאול את אלה שאוהבים את הסרט / סדרה למה הם אוהבים אותו ולתת להם לענות ולא לענות בשבילם.
כך שאולי לא הייתי לגמרי מדויק בתגובה שלי.
התכוונתי להביע הזדהות עם התסכול הכללי שביטלג׳וס הביע, כתגובה לשאלה ״מה אכפת לך ממה אנשים אחרים נהנים?״, אבל אני בהחלט לא חותם על כל מילה שלו.
רק שלא אמרתי שום דבר מזה. אמרתי שזה מעניין, אמרתי את דעתי על הסדרה, נתתי איזה סמי השערה שרשמתי בצורה שחשבתי שברור שהיא סתם השערה לא מבוססת ובאותה מידה הסיבה יכולה להיות שונה לגמרי. אחרי שbeetlejuice במקום להגיב לטענות שלי נתפס לחלק הזה גם הוספתי עוד הבהרה שרק אני חושב שהסדרה בינונית.
אבל בשלב הזה אני אקח צעד אחורה כי איכשהו אני יוצא הדוש פה
אני נתפסתי לחלק הזה כי זה החלק המציק.
אני לא מחויב לענות לטענות שלך – כבר כתבתי לך שהן לגיטימיות לחלוטין.
לא איכפת לי
השתמשתי במילה "מעניין" כי זה פשוט מסקרן אותי
“לא צריך להתרגש״
זו דרך כל כך מקטינה להתייחס לדעה נגדית.
לא זיהיתי יותר ״התרגשות״ במה שביטלג׳וס אמר לעומת מה שאתה אמרת.
גם אם יש מחלוקת, אפשר לנהל שיח מכבד ולא להשתמש בשפה מזלזלת.
מסכים עם הטענות שלך אבל אני שותף להתלהבות
הכתיבה אכן בינונית וקלישאתית, אבל מבחינה טכנית הסדרה כל כך מרשימה שזה מפצה על הבעיות שלה.
מבחינתי לפחות
איזו הפתעה טובה!
התחלתי לצפות אתמול, וממש ממש נהניתי. עשוי היטב, מרגיש נאמן מאוד לסרטי שר הטבעות (מעולם לא צפיתי בהוביט), מושקע בכל האספקטים הטכניים ונותן תחושה של עולם אמיתי ועשיר ומורכב.
איזה כיף, בעיקר בגלל שבאמת נכנסתי בלי שום ציפיות. אני אמנם גדלתי על סרטי שר הטבעות אבל קשה להגיד שיש להם מקום מיוחד בלב שלי, או שיש לי נוסטלגיה יוצאת דופן לעולם הזה. אבל הסדרה הזו לגמרי כובשת ומכניסה אותך לעניינים מאוד מהר, גם למי שלא בא עם המון עניין מראש.
מעולה.
אכן פוליטיקלי קורקט
קשה עם הפוליטיקלי קורקט זה אנדרסטייטמנט…
אני מתקשה להתרכז בעלילה של האלף השחור, הגמדה השחורה, הילד עם העיניים המלוכסנות וכו' לא בגלל שהם שחקנים לא טובים או בגלל שאני גזען, פשוט בגלל שזה כל כך לא בקונטקסט, ושתול במתכוון ע"י אנשים שחושבים שצריך לחנך אותנו.
אקבל את כל השטות הזו של צבעים רק אם בוואקנדה למשל יעלה מלך לבן ויהיו אזרחים לבנים, כי אם כבר שיוויון אז עד הסוף, אבל ברור לכולנו שזה לא יקרה…
אגב, לא יודע אם מישהו פה שם לב, אבל מאוד מאוד קשה למצוא בעלילה גיבור לבן שהוא לא דביל או רמאי, כי הרי ידוע שכל הגברים הלבנים הם כאלה…
לגבי הסדרה עצמה – בינתיים עשוי טוב ונראה ונשמע מצויין, לפחות זה.
רגע אחד אני מתלבטת
אם למרות הסימנים המוכרים ("פוליטיקלי קורקט", "אני לא גזען", "לחנך אותנו") מסתתרת כאן ביקורת כנה מצד צופה שעור שחור ועיניים מלוכסנות באמת מוציאים אותו מהיקום.
…ואז מגיע "אקבל את כל השטות הזו של צבעים בלה בלה בלה כי אם כבר שיוויון אז עד הסוף"… זה כבר יותר מדי מוכר ויותר מדי מזויף.
אני הייתי מקבלת את כל השטות הזאת של תלונות על צבעים אם הייתם מסוגלים לרגע אחד של כנות.
כל הסיסמאות מוכרות.
מת על אנשים שמכריזים שהם לא גזענים לפני שהם שופכים את הגזענות שלהם, סוג של כיסוי תחת לאמירות שלהם. ולקינוח הקלאסיקה, התלוננות על כמה קשה להיות גבר לבן בימינו. את צודקת, השיח הדוחה לא נעלם, פשוט מסתתר מאחורי מילים יותר מכובסות מבעבר.
ואתה יודע מה?
דיון אמיתי על עיבודים של סיפורים, דמויות ויקומים בדיוניים – מה חובה להשאיר, מה רצוי לשנות, מה מהותי ומה מאבד – יהיה דיון מרתק בעיניי.
לצערי אי אפשר לנהל דיון כזה בלי שיהרסו אותו עם "על כל בחור שהפך לאישה תהפכו אישה לבחור! אם כבר שיוויון אז עד הסוף!"
עדיף שיודו שהם מפחדים לאבד את עודף הייצוג למי שנראה כמוהם.
אני הייתי שמח לדיון כזה.
בעולם שלנו ברור למה יש אנשים שחורים בסביבה – בדרך כלל, כי אבות אבותיהם נחטפו מיבשת אחרת, שם הם עברו התפתחות אבולוציונית נפרדת בשביל לפצות על כמות אור שמש גבוהה משמעותית יותר.
אם אני מתעלם מכך שהעולם של הארץ התחתונה הוא אירופאי במקורו, ומקבל שהעיבוד הנוכחי הוא יותר אינקלוסיבי – אחרי הכל, ראינו המון שמש ואפשר לתאר קבוצות שהתפתחו עם יותר מלנוציטים (במיוחד בחלקים האנושיים יותר, כמו בני האדם או ההוביטים).
אבל בשביל שלא יצרום לי בעיניים שיש גמדים שחורים, אני צריך התייחסות כלשהי (ואני לא אקבל, כי זה כמובן לא חלק שיתאים לעלילה) איך גזע שחי כולו מתחת לאדמה הצליח לפתח צבע עור בכלל.
אף קבוצה בשר הטבעות לא התפתחה עם יותר מלונציטים
זה בגלל שאף קבוצה לא התפתחה. כולן נבראו בשלמותן בטרם נברא העולם (מהשיר של ארו או משהו? תסלחו לי, עבר זמן מאז חרשתי על הלור של הארץ התיכונה). העולם של הארץ התיכונה עוצב ממילא ללא הגיון אבולוציוני מאחורי המגוון הביולוגי שלו. טולקין לא ניסה לתאר את היווצרות התכונות השונות של היצורים בעולמו במושגים מדעיים, אלא דרך הגיון מיסטי.
האלפים יפי תואר ובני אלמוות כי זה ביטוי לקרבה שלהם לאור האלוהי. האורקים מכוערים כי זה ביטוי של העיוות בנפשם (מתוך הגיון מיסטי שאומר שהרוע יכול רק לעוות ולא ליצור), לא כי ניבים בולטים נבררו כמועילים באיזה לחצי ברירה טבעית. האנטים נבראו כעצים מהלכים כדי להתאים לתפקידם כרועי עצים, לא כי הם אורגניזמים שפיתחו מנגנוני הסוואה.
כלומר, תחת הנחות היסוד שטולקין עצמו הניח אין שום צורך בהסבר מיוחד לכך שחלק מהאלפים, הגמדים או בני האדם נבראו עם צבע עור שונה. פשוט ככה זה. הרמוניית הספרות המלאכית בראה אותם ככה. אין כאן שום סתירה בהגיון הפנימי, אלא אם כן ישנה הנחת יסוד גזענית שצבע כזה משום מה מבטא פחות טוב את האור והשפע האלוהי.
הו, הנה הסבר!
(ל"ת)
אויש די.
נראה לי תשרוד סדרה אחת בלי דמויות בעלות צבע עור לבן שהם שיא הטוב והצדק. אם חסר לך כאלה מוזמן לצפות ב99.99999 אחוז משאר הסרטים/סדרות שצולמו אי פעם. אין פה איזו קונספירציה לערער את מעמדך, ללבנים עדיין יש את מירב הכוח בעולם. סך הכל ניסיון טיפונת לאזן עולם עקום באופן חריג. לפעמים למוח קשה להתרגל לשינוי, שכן מאז שהצילום הומצא אנו רגילים לפרצופים לבנים בעמדות מפתח. תתאמץ קצת, בסוף לא יפריע לך להפנים את הקונספט ״הבלתי אפשרי״ של אלף שחור.
(מודע לכך שהרבה מגיבים שונאים את ריבוי דיוני ה״woke” אבל כל הזמן ממשיכים לצוץ כל מיני תגובות עם ״גזענות מוסווית״ וזה בלתי.)
אבל מי הגזען פה? אולי אתם?
אהבתי את הניסיון לקרוא לי גזען ולהתעלם מהטענה שלי שה-PC פוגע בחווית הצפיה שלי ושל הרבה אנשים, ולא – אנחנו לא גזענים בגלל זה.
אם לא היה ברור, אני רומז שה PC זו רק צורה של גזענות והתנשאות, אבל לכיוון השני.
רוצים לחנך אותנו? יש בשביל זה שיעורי אזרחות, תודה רבה.
לפני שאתם קוראים לי גזען, ענו לי בבקשה על השאלות הבאות:
האם תתמכו בזה שהפנתר השחור יהיה לבן?
האם תתמכו בזה שהמלך בסדרות מהמזרח הרחוק, למשל מרקו פולו, יהיה לבן?
האם תתמכו בזה שבסרטים על עבדות באפריקה, העבדים יהיו לבנים?
הכי קל לבטל דעה של מישהו בלקרוא לו גזען מבלי להכיר אותו ומבלי להתייחס לטענות שלו.
אם ישנם הרבה אנשים שאומרים שקשה להם עם ליהוק לא אוטנטי של צבעי עור שלא קשורים בשום צורה לעלילה, למקום או לתקופה, אז הרי ברור שאין שום הגיון בטענה שלהם כי הם גזענים, אהה.
למה אתה כזה מפחד מזה שמנסים לחנך אותך?
לא, חינוך לא נעשה רק בשיעורי אזרחות. חינוך נעשה גם באמצעי הבידור. אני קורא לזה תיקון אבל אם אתה רוצה לקרוא לה חינוך, בכיף. אנחנו חיים בעולם עקום והגזענות מושתת עמוק אצל אנשים שמזמן המשיכו משיעורי אזרחות (שאינם עוסקים בגזענות, דרך אגב).
חוץ מזה כשהעולם מוטה לצד אחד (לטובת הלבנים), שאלות הפוכות לא רלוונטיות. ליהוק הפנתר השחור ללבן שונה מליהוק דמות כלשהי משר הטבעות לשחורה. הסיבה לכך היא שלבנים גם ככה שולטים בעולם, המעשה אינו שקול אחד לשני. זו חשיבה פשטנית וילדותית. לכן השאלות על מרקו פולו והפנתר לא רלוונטיות. אבל חוץ מזה הנה עוד הבדל חשוב, שר הטבעות מתרחש בעולם מומצא וחלק מהפריבליגיה של עולם כזה היא שהוא לא צריך להתחשב בעובדות היסטוריות. מרקו פולו הוא לא גאנדלף.
אם ליהוק עיוור צבעים פוגע לך בחווית הצפייה אז אחלה. נראה שיש לך דרך להתקדם ולהיפתח לרעיון שגם אנשים בלי צבע עור לבן ומבטא בריטי מצוחצח ראויים לשחק בארגז החול שנקרא פנטזיה (שהם עדיין מודרים ממנו בקביעות). לפי זה שאתה עוד מתבכיין על ״ההתעמרות״ נגד הדמויות הלבנות בסדרה נראה שיש לך חתיכת דרך לעשות.
בקיצור אתה עוד אחד שצועק גזענות הפוכה.
העניין אם גזענות הפוכה שהיא לא ממש קיימות. גזענות נעשית כלפי הקבוצות המקופחות לא להפך.
גזענות הפוכה לא קיימת בהגדרה מסוימת מאוד של גזענות
שלא הוסכמה על הכלל (קרי: גזענות היא לא "בן אדם כלשהו רואה אדם אחר ואז חושב עליו משהו" אלא "גזענות היא מערכות חברתיות ולמעלה מכן שפועלות נגד קבוצה").
כן, תצטרך להתאמץ מאוד חזק למצוא אפליה נגד קבוצות מסוימות, נקרא להן "מחוזקות". כן, עדיין יש סטריאוטיפים, שנאה, ועוד דברים אחרים שנלווים לגזענות (שאינה מערכתית) נגד אותן קבוצות.
השאלה אם אין או יש גזענות הפוכה תלויה רק בהגדרה הנ"ל – שכמובן לא באה בלי השלכה, שכן היא אומרת "טוב, הגזענות היחידה שחשובה היא רק זאת שהיא מערכתית וכל השאר זה זוטות". זה אולי נכון, אבל זה פשוט זה דבר שדורש הבהרה לפני שאומרים "אין גזענות הפוכה".
אבל בכנות, אני לא רואה טעם בדיון הזה – שני הצדדים עד כה נראים להוטים להאשים אחד את השני באותן קלשיאות "טרלול נגד טרולים" או איך שלא נקרא לזה, ואני מודה שבכלליות בשבועות האחרונים הקפיץ שלי התקצר מדיונים כאלה ובכלל.
מתסכל אותי שאדם חווה חוסר נעימות למראה מגוון צבעים וישר קופץ ל"מנסים לחנך אותנו!" במקום לנסות להסביר מה מתסכל אותו בשינוי הזה. מתסכל אותי שבמקום להקשיב ולנסות להציע דרך לגשר על הפער קופצים ל"אה זה כי אתה גזען נוראי". מתסכל אותי שמשם הדרך להתלהטות היא קצרצרה.
אני חושב שכל האנשים בדיון – כן, כל – בעד שילוב של שחקנים מכל הצבעים בסדרות פנטזיה. אני חושב שהסוגיה היא איך. האם עדיף "איך" שהוא "מגושם" יותר או "חזק" יותר כדי לתקן כיוון כי אחרת לא נתקדם אף פעם? אולי. אבל זה לאו דווקא אומר שזה לא פוגע ביצירות כרגע, עד שנגיע לאותה נקודה שאנחנו רוצים להיות בה.
הסוגיה הזאת מציפה הרבה רגשות, ולא סתם, ואני לא חושב שאת כולם כדאי לפטור כ"פרוגרסיבים רוצים להפוך את הילדים שלנו לפיצה צבעונית ללא מגדר" או "גזענים משוקצים". אנחנו באמת בצומת מאוד מעניינת, ושאלת העיבודים בעידן הזה מרתקת בעיניי, אבל כשיש חוסר יכולת הכלה (משני הצדדים) למחשבה שלא כולם באים לתקוף איתם, יש כאן רק זכר מרוחק מאוד של דיון.
ארזיקו
אתה בעד שילוב של שחקניות ושחקנים מכל הצבעים ב"שר הטבעות"?
מה מתסכל אותי בשינוי הזה?
רנדל מודה שאנשים מסוגו אכן רוצים ל"תקן" אותנו, זו כבר התקדמות…
יש מקום לתיקון בעולמנו, אבל מדובר פה בחומר מקור שכתוב היטב עם עשרות ומאות אלפי מעריצים שמחפשים אותנטיות, אולי זה לא המקום לתיקון? הזלזול של אנשים מסוגו בדעות של אחרים זה באמת משהו מיוחד.
לכל קהילת ה-PC, רוצים תיקון? אני בעד. פשוט תמציאו עלילות משלכם, עולמות משלכם, ותשלבו שם את כל הצבעים והמינים שתרצו, אפילו דמות לבנה אחת לא חייבת להיות שם, ובטח שלא זכר לבן רחמנא לצלן. הכל טוב.
אגב קרקר כפול, כתבתי בדיוק מה מטריד אותי בסיפור הזה, גם לך יש נטיה לזלזל בדעות של אחרים, או לפחות לא להתעמק בהן:
"…אם ישנם הרבה אנשים שאומרים שקשה להם עם ליהוק לא אוטנטי של צבעי עור שלא קשורים בשום צורה לעלילה, למקום או לתקופה, אז הרי ברור שאין שום הגיון בטענה שלהם כי הם גזענים, אהה"
הפסקה שהבאת לא מסבירה מה מטריד אותך
אלא רק חוזרת על זה שזה מטריד אותך. "ליהוק לא אותנטי" זה התחושה, לא ההסבר. "לא קשורים בשום צורה לעלילה, למקום או לתקופה" זה לא משהו שאפשר לקבל כמובן מאליו כי אמרת.
אגיד זאת כך: גם אם אתה יודע מה מטריד אותך בסיפור הזה, לא נתת למגיבים שום דבר לעבוד איתו חוץ מ"אני יודע, כי זה לא אותנטי, כי ככה אמרתי, וכל השאר הם "תרבות ה-PC"". פתח לדיון זה לא, וכאשר כל תגובה רואה לנכון להדגיש שיש כאן שני צדדים ("האותנטיים" וה-"PC") זה גם לא משהו שאפשר לבטל כ"טוב, הוא סתם מוציא קיטור" כי גם אתה בעצם מנסה להנכיח איזשהי מלחמת תרבות גדולה, ואז כשאתה מנכיח אותה – טוב אז "הצד האחר" מגיע, ובא להילחם.
כל זה במקום לנסות לדבר על זה, באופן כן, מכבד, שלא מניח שהצד השני רוצה ברעתך או ברעת החברה כולה – גם אם אתם לא מסכימים על נקודות מסוימות.
ליהוק לא אותנטי - בלי להיתמם בבקשה
באמת אתה מיתמם ולא מבין מה הכוונה בליהוקים ש"לא קשורים בשום צורה לעלילה, למקום או לתקופה"?
אני חושב שדי ברור לכולם שהמלך ארתור למשל, כנראה שלא היה שחור, בדיוק כפי שמלך וואקאנדה לא היה לבן. אז כן, זה לא בא לי טוב בעין אם מנסים להפוך את הצבעים.
מה מפריע לי בדיוק? פגיעה באותנטיות של הסיפור שמגיעה ממקום לא נקי של נסיון לחנך אותי. אל תחנכו אותי ואל תשנו לי את הסיפור כדי שיתאים לאג'נדות שלכם. וזכותי להתרעם על זה מבלי שתפטרו אותי בקריאת גזען.
קראתי שאנשים אומרים שזו פנטזיה והכל אפשרי.
אני מסכים שספרות פנטזיה זה המקום לתיקון חברתי, אבל לכו תגידו את זה לאנשים שהlore של שר הטבעות זה כמו הדת שלהם. יש פנטזיה ויש פנטזיה.
כמו שכתבתי, הסדרה הזאת היא עיבוד (שאפילו לא בהכרח נאמן לרוחו של טולקין). אם כתבי טולקין זה הדת שלך הייתי נצמד אליהם בלבד ולא לפרשנויות של אנשים אחרים.
ואין שום בעיה עם המלך ארתור שחור, הוא מהדמויות האלו שנעשו כל וריאציה אפשרית עליהם כמו שרלוק הולמס. הוא דמות מיתית אגדתית. לגבי מלך ווקאנדה הלבנה, כבר כתבתי למה הדוגמה לא נכונה אבל נראה שאתה ממש דובק בה. אפ זה משמח אותך זה כבר קרה לא מעט בעבר ואפילו יש לזה מושג whitewashing.
אוקיי, ואם לא עושים את זה בשביל לחנך אותך?
כי אני לא חושב שהשיקול שעמד לנגד עיני היוצרים היה חינוך. השיקול היה פתיחת מאגר הליהוקים שלהם כדי שיכלול הרבה יותר פוטנציאל, יצירה שפה ויזואלית בסדרה שתואמת הרבה יותר (לכאורה) את המציאות כפי שהיא משתקפת ברחובות ארה"ב, ואם נהיה ציניים – ניסיון לברוח מקריאות זועמות בטוויטר על "#טולקיןכהלבן".
אני לא ראיתי את הסדרה, אבל אלא אם יש ממש מונולוג שלם שבו אדם לבן נפגש עם גמד שחור והוא אומר "גמד שחור! חי זקני!" ואז הגמד מסביר לו על החשיבות של קבלת האחר – אני חושב שמטרת היוצרים היא לא לחנך אותך, אלא ליצור את הסדרה בסטנדרטים של 2022 (כפי שהם תופסים אותם).
אבל אז נכנס "אל תשנו לי את הסיפור כדי שיתאים לאג'נדות שלכם" – ובכן, האם הם שינו את הסיפור? אני שואל באמת. כי עד כה דיברנו על כך ששינו את צבע העור של הדמויות – שהוא, תסכים איתי, לא הסיפור.
ובנוגע לפסקת הפתיחה – כל זה טוב ויפה אבל אנחנו בארץ בדיונית לחלוטין. מה זה "אותנטי" בהקשר של דבר שבעצם אף פעם לא היה קיים? האנשים שמתלוננים על המחסור אומרים שזה התרחקות גדולה מההשראה של היצירה – קרי, ימי הביניים באירופה. אבל זאת טענה שצריך לבסס, כי כאמור – אין פה אותנטיות. טולקין יודע לרשום "אנגליה", אבל הוא בחר לקרוא לזה "הארץ התיכונה".
אז אני לא מיתמם – כשאנחנו מדברים על אותנטיות ביצירות בדיוניות, צריך לחדד מה עושה את התחושה הזאת, למה, והאם היא מוצדקת או מזויפת. הרי בצדק קופצת תלונת הנגד על כך שהאותנטיות בסיפורי ימי הביניים ודמוי ימי הביניים לא מפריעה לנו כשאנחנו רואים נשים מגולחות וחלקות – למרות שזה רחוק מהאותנטיות שהייתה שם.
זה לא אומר שאני משוכנע מראש שאין דבר כזה, אין מה לשאוף לו, והכל משחק לקדם ערכים כאלה או אחרים. אלא שאותנטיות היא דבר חמקמק, שמדי פעם נוגד את האמת, ושנפנוף בו צריך לבוא עם בירור עמוק יותר מ"נו, ואם מלך ווקאנדה היה לבן".
סתם שאלה סקרנית,
למה לא ראית את הסדרה?
כמי שצופה בכל סרט זניח שמועמד איכשהו לאיזו קטגוריה שכוחה באוסקר, אני בטוח שלא חסר לך זמן לראות את מה שהיא הסדרה הכי מדוברת בעולם. אתה באופן עקרוני לא מחבב סדרות?
אני חושד הרבה יותר בסדרות
זה נובע מכמה דברים.
הראשון הוא שלתחושתי, הסף שסרט ושסדרה צריכים לעבור כדי להגיע לקו ה"יצירה טובה, סבירה, מעולה וכן הלאה" הוא שונה – סדרות שהן טובות מאוד אבל עם כמה וכמה בעיות בולטות (נניח, הסמויה) מקבלות הדר של "הדבר הכי טוב שיצא", סדרות עם כמה וכמה בעיות בולטות וכמה יתרונות מקבלות מעמד של "וואו מה זה הדבר הזה" וכן הלאה. בעוד שאצל סרטים אנשים ומבקרים כאחד יודעים לדבר על סף גבוה, כשזה מגיע לטלוויזיה אני מרגיש הרבה פעמים שאנשים מראש שואפים לפחות, וכך נוצר מצב שבו הסדרה הכי מהוללת היא, נו, בסדר כזה.
יש בזה משהו שהוא מדי פעם מובנה בסדרות – גם סדרה שאני מאוד אוהב כמו "שובר שורות" אני אדע לציין מיד שיש לה לא מעט מקומות שלא עומדים בקצב של כל השאר – נגיד, כמעט וכל סצנה עם מארי, דמות שהסדרה אף פעם לא פיצחה באמת.
אבל אפילו ויש סדרה שבאמת כולם צודקים והיא נהדרת, אז מופיע לה שעון מעל הראש שכולו שאלה אחת: "לכמה זמן". הרי גם קומיוינטי הייתה נהדרת. ואז הבעיות מאחורי ההפקה השתלטו על הבעיות לפני ההפקה ונשאר טעם שהוא לא נורא – אבל הוא בטח לא נהדר.
תוסיף לכל זה את אלמנט הזמן – בזמן שאני צריך להשקיע כדי לסיים את העונה האחרונה של "דברים מוזרים", נניח, אני יכול לסיים פילמוגרפיה לא קצרה של במאי ואני ארוויח הרבה יותר סיפורים, רעיונות, מחשבות ודברים מהזמן הזה.
אז זה לא שאני באופן עקרוני לא מחבב סדרות – יש כאן באתר כמה וכמה ביקורות על סדרות שאני אוהב. אבל "עידן הזהב" של הטלוויזיה כמו שכולם הכתירו אותו התגלה, עבורי, לא פעם ולא פעמיים כאכזבה אז אני נזהר מאוד לפני שאני טובל את האצבע שלי בסדרה חדשה.
ובעוד שהביקורות פה ברובן מהללות, אני מוצא את עצמי מאוד מזדהה (בלי לראות) אצל האנשים שמדברים על כך ש"מאוד יפה אבל…". וכזה, לא יודע – אני מעדיף לראות דברים בלי "אבל" שכזה.
ובסופו של דבר סדרות פחות מעודדות יצירתיות מקולנוע.
גם הסדרות הכי מקוריות נופלות לאיזה שטאנץ מוכר, שאתה מרגיש כאילו אתה מכיר את הטריטוריה פחות או יותר. לעומת זאת סרטים יכולים להיות מקוריים, חדשניים, הזויים ומפליאים לכל אורכם, בלי לפחד מהצורך לגרום לקהל להישאר לעוד פרק או עונה.
לכל מדיום יש את היתרונות שלו כמובן. סדרות הן מאד עלילתיות, כך שמי שמת על מנגנוני עלילות סבוכות ישמח לצולול אליהם. את היריעה הסוכה שמתח וינס גיליגן עפ שובר שורות וסמוך על סול או דיוויד סימון בסמויה קשה עד בלתי אפשרי לשחזר בקולנוע. בנוסף סדרות יותר מנחמות. אתה לא צריך לצלול למים לא מזוהים כמן בסרט, יש דמויות שאתה מכיר ואפילו זה בסדר לא להיות במאה אחוז קשה כל הזמן (בעוד סרט לרוב מצריך הרבה יותר ריכוז ועירנות). וזה לא שאי אפשר להיות יצירתי בסדרה, לרוב אומנם היצירתיות מתבטאת בפרקי קונספט מיוחדים אבל עדיין אפשר לעשות עם המדיום פלאות (ויש יצורים מוזירפ כמו אלטנטה שקשה להתייחס אליהם כמו אל סדרת טלוויזיה מסורתית).
אם כבר אני לא מבין למה אתה תמה דווקא על כך שקרקר בוחר לא לצפות בשר הטבעות, זה שהיא הסדרה הכי מדוברת לא אומר שהיא הכי מסקרנת או דורשת צפייה כרגע. אם היה לי זמן מוגבל לטלוויזיה והייתי צריך לבחור סדרה אחת בחודש-חודשיים יש שלל של אופציות יותר מעניינות בעיניי. (לא שאני נגד שר הטבעות, שמח על ההצלחה שלה ושל בית הדרקון, חדשות מעולות מבחינתי).
כן, אבל
רוב הסרטים הם לא כאלה מקוריים וחדשניים. רובם המוחלט מצליח בתוך גבולות גזרה שכבר נוסו קודם. יש מיעוט קטן שהשטאנץ שלו הוא לעשות משהו מקורי ומופלא.
למה אני תמה על כך שקרקר בוחר לא לצפות בסדרה הכי מדוברת? נו, רמזתי על זה בניסוח של השאלה. יש לו קטע עם להשלים באופן מוחלט כל מיני רשימות וקטגוריות. הרגיש לי קטע כזה שמתחבר גם עם לצפות ב'הכי מדוברים'.
רוב המוחלט של כל הדברים לא מקורי וחדשני אבל איכשהו יוצא לי להיתקל ביותר סרטים כאלה מסדרות
אני לא אומר שחדשני אגב זה בהכרח המעלה הכי חשובה, יותר מתכוון למקורי ויצירתי. כמו שאמרתי, המחויבות לגרום לקהל להמשיך לעוד פרק יכולה להגביל, ובכללי לבמאי הבודד יש יותר חופשיות מאשר לבמאי שנבחר לביים פרק מסויים. זה לא מונע מסדרות להנפיק פרקים מבויימים וכתובים לעילא, אבל ההבדל בין המדיומים מורגש. שלא לדבר על כך שכמות הזמן המוגבלת של סרט מאפשרת לשליטה מוחלטת בכל דקה בעוד בסרט קשה לשמור על טונים מסויימים וכמעט תמיד יש אי אחידות שיכולה לבאס. בגלל זה אני לא קונה את כל הקשקושים ש״הקולנוע מת, והטלוויזיה קוברת אותו״ כי הם מגרדים צרכים נורא שונים בעיניי.
אני לא כזה מכיר את הרגלי הצפייה של הקרקר אבל ממה שהבנתי הוא יותר בן אדם של קולנוע והרבה מאד סקפטי לגבי סדרות (תקן אותי אפ אני טועה).
אה, זה כבר אישי
אבל בעוד שאני לוקח רשימות קולנוע עם קורטוב גדול של מלח, רשימות טלוויזיה נראות לי מראש בזבוז של זמן.
נניח נשווה את הרשימות בימד"ב – כן, יש כמה סרטים ב-15 המקומות הראשונים של הסרטים שאני לא מתלהב מהם וחושב שהאהדה אליהם מוגזמת – אבל אף אחד מהם זה לא "משחקי הכס" שיושבת במקום 13 או "שרלוק" במקום 20.
אבל רגע, שנייה – באמת היה רגע בהיסטוריה שהסדרות האלה היו טובות. אז נניח ואני צופה טרי שעכשיו נולד לעולם ורוצה להשלים את הסדרה הזאת כדי להבין משהו על ההיסטוריה של הטלוויזיה ולראות משהו איכותי – איך אני אמור להתייחס לזה? האם אני עוצר באמצע? ואם כן, מתי? האם אני רואה גם את ההדרדרות ושורף לעצמי כמה שעות מהחיים?
בגלל זה יש משהו שבטלוויזיה, מבחינת שיח, הרבה פחות כולל בתוכו "מה, לא ראית את X?". אין ציפייה כזאת בכלל בקרב צופי טלוויזיה. בעוד שמבקרי קולנוע מצופים (לכאורה) להכיר כמה שיותר סרטים מכמה שיותר תקופות, בטלוויזיה אין את הציפייה הזאת. מבקר קולנוע בפלטפורמה רצינית שיגיד שהוא לא ראה את צ'פלין יזכה ל"אתה רציני?". מבקר טלוויזיה בפלטפורמה רצינית שלא ראה את "אזור הדמדומים" או "טווין פיקס" יזכה ל"וואי, כדאי לך להשלים מתישהו, אם יש לך זמן". זאת נקודת מבט שונה לחלוטין.
אולי זה גם בגלל שהציפייה ממבקרי טלוויזיה וצופים פעילים
הם כן צפייה בכל הסדרות המדוברות בכל רגע או רגע לפני, שזה אמממ, כמות פסיכית. כלומר, בימינו עוד מישהו ירים גבה על מישהו מעורב בתרבות הפופ באופן מעמיק שלא ראה את בוג'ק הורסמן, נניח. בעוד 5 שנים, זה כבר לא יהיה ככה (בהיעדר ריבוט של הסדרה).
מעניין.
אני מתחבר לכל מה שכתבת, חוץ מלחלק הראשון. אישית אני לא ממש מרגיש שבסדרות נוהגים ביד יותר רכה בביקורות, והאמת שאני גם לא מצליח לחשוב למה שזה באמת יהיה ככה. אכפת לך לפרט יותר בעניין הזה?
אתקן את עצמי
הפסקה הראשונה באה מנקודת המבט האישית מאוד שלי. אם אני אסתכל בצורה קצת יותר מכבדת ואובייקטיבית, זה לא שהם שואפים לפחות או מה שלא יהיה – אלא שדברים מסוימים שנחשבים ליתרונות בסדרות הם כאלה שלא נספרים על ידי בכלל. כלומר, אנחנו מחפשים דברים שהם לא לחלוטין שונים – אבל הם מספיק שונים בכדי שמוצר שבעיני הוא בינוני ייחשב בידי אחרים לטוב.
שוב – זה לא שהטעם שלי יותר טוב או יותר קפדן או יותר כלום. זה עניין של "מה אני רוצה כשאני מתחיל סדרה", ואני חושב שסביר שהוא לא יהיה דומה לכולם.
אני שמתי לב לתופעה מעניינת בסדרות
והיא, שמבקרים שלא אהבו את העונה הראשונה של סדרה לרוב כלל לא יצפו בעונות הבאות, מה שנותן לעונות מתקדמות של סדרות, בעיקר לא סופר-מדוברות, הטיה ביקורתית לטובה, כיוון שהמבקרים שלהם הם כאלו שיהיו מרוצים גם מ-More of the same (אלא במקרים שבהם הסידרה בברור התדרדרה)
אני דווקא שמתי לב
להטיה לרעה בעונות מתקדמות.
סביב העונה הרביעית יתחילו תלונות על הידרדרות ויתעצמו מעונה לעונה.
זאת תבנית קבועה, גם בסדרות עם רמה אחידה ואפילו בסדרות שמשתפרות.
גם ביקורות על מיצוי ועייפות, בין אם הסדרה איבדה את הכיוון ובין אם עדיין יש עניין ועוד הרבה מה לחקור.
השנה היא 2030
א.נשים מסוגנו שולטות.ים במה שהיה עולמך, סיפורי פנטזיה משלבים את כל הצבעים והמינים.
עלילות שלא המצאנו ושאבד הכלח על הייצוג שהציעו, נידונו להישאר בעבר כי כלל ותיק אוסר לשכתב.
אסור לשנות צבעים וקפלי עיניים, ולכן יצירות כמו "שר הטבעות" נגנזו לנצח ולא זוכות לעיבוד שמונה-ממדי.
האחיות.ים וורנר הכריזו ש"הפלאש" נדחה ל-2031.
האמנם?
יצירות כמו שר הטבעות נגנזו? אני מניח שלא צפית בסרטים וגם נהנית?
או שאולי במקום ליהנות, כל הזמן רק חשבת לעצמך, כמה חבל שפרודו לא סיני וגאנדאלף לא היספני שלובש בגדי בנות?
אכן, לצערי א.נשים מסוגך שולטות.ים במה שהיה עולמי, סיפורי פנטזיה משלבים את כל הצבעים והמינים, אבל הא.נשים האלה לא ממציאים סיפורים חדשים בגלל חוסר כישרון או כי הם יודעים שזה מראש נדון לכישלון.
לחסרי הכישרון הרבה יותר קל להיטפל ליקום קיים עם הרבה מעריצים ו"לתקן" אותו בשבילנו, ההמונים הטפשים.
הרגע קראת לכל מי שאינו גבר לבן סטרייט חסר כישרון?
ואתה מתלונן שמאשימים אותך בגזענות. מה?
אני לא בצד שלו אבל זה לא מה שהוא אמר.
(ל"ת)
אני מקווה שלא, אבל בכנות לא ממש הצלחתי להבין מה הנקודה שלו.
(ל"ת)
הוא נוגע בחדק אבל לא בפיל.
הוא מעיד על נקודה נכונה: חוסר היכולת או הרצון של הוליווד להשקיע בפרנצ'ייזים ובתכנים חדשים. זאת בעיה שלא קשורה לפרוגרסביזם ווקיזם או ווטאבר, אבל כשאתה משלב את שתי המגמות האלה ביחד זה עשוי להיראות להדיוט כמו "לוקחים לי סיפור שכבר כבר קיים ומלבישים עליו אג'נדה".
אה, העלתי את הנקודה הזו גם באחת התגובות כאן.
קיימות פנטזיות לא לבנות פשוט לא מעבדים אותן (ובכללי מעדיפים להחיות פרנצייזים ישנים מאשר ליצור חדשים). זה נאמר בתגובה לזה:"לכל קהילת ה-PC, רוצים תיקון? אני בעד. פשוט תמציאו עלילות משלכם, עולמות משלכם, ותשלבו שם את כל הצבעים והמינים שתרצו, אפילו דמות לבנה אחת לא חייבת להיות שם, ובטח שלא זכר לבן רחמנא לצלן. הכל טוב.". בין השורות הבנתי ממנו שהוא חושב שאין יצירות כאלו, סוג של התגרות בכך שאנשים לא לבנים לא מסוגלים ליצור שר הטבעות משלהם, אבל כבר באמת לא יודע מה לחשוב לגביו.
בהזדמנות זו קורא לאולפנים (בדוק הם מפשפשים בעין הדג), בבקשה שמישהו יעבד כבר את Green Bone Saga של פונדה לי ואת The Broken Earth של נ.ק.ג'מיסין.
תודה על ההסבר שנאוצר
זה בדיוק מה שהתכוונתי, וזה גם מה שקורה בפועל.
הרבה יותר קל ליוצרי ה-PC ללכת ולשנות את הlore של שר הטבעות, עם מליוני המעריצים השבויים שבכל מקרה ייצפו בסיפור, מאשר לייצר פרנצ'ייז חדש בו ה-PC כבר חלק אינטגרלי מהסיפור.
ברוב המקרים, מה לעשות, התוכן המקורי והלא PC יותר טוב מהחדש וה-PC. ראו את שתי העונות האחרונות של משחקי הכס בתור דוגמא.
ולגבי הביטוי א.נשים – בפעם האחרונה שבדקתי הוא כולל בתוכו את כל סוגי המגדרים והזהויות. כן, גם סטרייטים לבנים. קל תמיד לזרוק לי שאני גזען במקום להתעמת עם הטענות שלי.
בדיוק כמו שחשדתי, אתה לא מעריך יצירות לא לבנות (או PC בלשונך).
אז בפעם השלישית, יש כאלה, הרבה מהם יותר טובות מ"שר הטבעות" בעיניי, ואתה בוחר באופן ממושך להתעלם מהקיום שלהם. אז אכתוב שוב- יש יצירות פנטזיה לא לבנות שהן נהדרות וראויות לעיבוד. למה הן לא מקבלות עיבוד? מעניין באמת…
לא התייחסתי בכלל לביטוי הזה, פשוט במשך כמה תגובות אתה מביע פקפוק ביכולות של אנשים לא לבנים. בהתחלה זה היה בין השורות אבל עכשיו זה ממש על השולחן.
וכן, יותר קל ללהק שחקנים שחורים לשר הטבעות מאשר לעבד פנטזיה שחורה כי יש יותר סיכויים שיפיקו את שר הטבעות. ראשית, יש חיבה למחזור פרנצייזים. שנית, המפיקים חוששים מדי מתגובה לקאסט שרובו לא לבן בסרט/סדרה רבת תקציב.
בנוסף לשיקול השיווקי
יש גם שיקול אמנותי.
אפשר לאהוב דמות בדיונית או להעריץ יקום ספרותי ולרצות לעבד אותם גם בלי לחשוב שהמקור מושלם 100% כמו שהוא.
שכתוב משנה פרטים, ואין סיבה שדווקא את הצבעים והמינים יעתיקו אחד לאחד בחרדת קודש.
מה הקשר ללא לבנות?
רנדל, אתה לצערי לא מבין אותי בכלל, תבקש משנאוצר שיסביר לך למה אני מתכוון.
כנראה שיש לך פירוש שונה ל-PC מאשר לי.
מבחינתי, PC זה לקחת את הערכים הקיימים בעולם, את המציאות, את ההיסטוריה ולשנות/להתעלם מהם לטובת אג'נדה שמטרתה "תיקון" חברתי, כפי שקראת לזה.
אם נכתב סיפור טוב על עולם שמלא בגיבורים שחורים ללא אף לבן, זה אותנטי מספיק בשבילי, וזה לא חייב להיות PC. אם איזה גאון PC יוסיף שם דמויות של לבן, סיני והיספאני בשביל ה"נראות", זה השלב שאני מתחיל לגלגל עיניים.
אם חייבת להיות גיבורה לוחמת ואף גבר נורמלי בשם ההעצמה הנשית, למרות שההיסטוריה מספרת דברים אחרים – זה PC. אם אין יותר התעללויות, אונס, גזענות ושאר הדברים הגרועים שקיימים בעולם לאורך ההיסטוריה – זה PC.
נתתי דוגמא למשחקי הכס, ועל התסריטים של העונות האחרונות שלא הזכירו במאומה את כישרון הכתיבה של מרטין, וחלק גדול מזה בגלל היצמדות לכללי ה-PC.
איך זה קשור ליוצרים שחורים רק אלוהים יודע.
אם אתה חושב שאנשים לא יצפו באפוסים של יוצרים שחורים – פה זה כבר הדעות הקדומות שלך מדברות.
עוד קלישאות
1. "גיבורה לוחמת ואף גבר נורמלי" זו "העצמה נשית".
בנים מחונכים מגיל קטן להערצת כוחנות ושליטה ולהגדרת יכולותיהם בהשוואה לבנות.
אז ברור שהעצמה נשית חייבת להיות דרך כוח פיזי וכמובן בהשוואה לבנים, אלא מה?
2. הכחשה של "התעללות, אונס, גזענות" זה איכשהו "PC".
כשיש הכרה בסבל זה גם PC.
"תכתבו נשים והומואים רק אל תתייחסו לזה!"
PC מימין, PC משמאל. מסכנים, מדמיון פרוע אין לאן לברוח.
אפשר ורצוי לשלב הכל
השאלה היא רק עניין המינון, והאם זה נתמך בעלילה ובתקופה.
ולגבי העצמה נשית – לא הבנתי את הציניות, זו הדרך של תסריטאי הוליווד להעצים נשים בימינו. אגב, אין לי בעיה עם זה בכלל, יש לי שתי ילדות, שהלוואי ו"יתעצמו" ככל האפשר.
פשוט, אני חייב לתהות, למה אנשי הPC מעוניינים להקטין גברים על הדרך?
למה הכל בשפת הקנוניות והקונספירציות? מי אלו אנשי הPC
ומי איים על המעמד שלך כגבר לבן? למה הענקת מקום לקבוצות אחרות בהכרח אומרת שמקטינים ודורכים עליך?
הדרך להעצים נשים
היא לכתוב דמויות נשיות ראויות שיכולות להיות מודל לחיקוי בתכונות, בכישורים ובמעשים.
בקיצור, כל מה שבנים מקבלים כמובן מאליו משפע של דמויות גבריות.
הדרך שלך ושל "אנשים מסוגך" להגדיר "העצמה נשית" מלמדת אך ורק על ההגדרה העצמית שלכם.
אתה בעצמך קשרת בין PC לצבע עור (אגב אולי די עם PC וWOKE ושאר סיסמאות)
:"לכל קהילת ה-PC, רוצים תיקון? אני בעד. פשוט תמציאו עלילות משלכם, עולמות משלכם, ותשלבו שם את כל הצבעים והמינים שתרצו, אפילו דמות לבנה אחת לא חייבת להיות שם, ובטח שלא זכר לבן רחמנא לצלן. הכל טוב.". לפי מה שכתבת כאן אני מבין שבילך יצירה של אנשי PC היא יצירה ללא דמויות לבנות. אז אל תתחמק ממה שאתה טענת. ובתגובה אליך כתבתי שהיצירות האלו קיימות אבל הרבה יותר קשה להפיק אותן.
אם להתייחס ברצינות להאשמה שלך שיש לי דעות קדומות, אז אתה צודק. יש לי דעות קדומות נגד המפיקים שלא מעיזים מספיק ונצמדים לבטוח. במקרה הזה הבטוח זה סאגות שאנחנו מכירים כמו שר הטבעות או משחקי הכס. בנוסף, לפי זה שמהמגוון הקיים בימינו של יצירות פנטזיה לא לבנות כמעט אף אחת לא הפכה לסרט או סדרה (ארץ לובקראפט מהיוצאות דופן הבודדות), אז אני מסיק שמפיקים לא להוטים להפיק אותן.
כמו שאמרו וטחנו, שינוי צבע עור לא משנה את הסיפור או הערכים של "שר הטבעות". באופן כללי היא לא נצמדת במיוחד לרוחו של טולקין אבל זה לא מה שמפריע, בסוף צבע העור של הדמויות זו האצבע בעין.
איזה היצמדות לכללי הPC היו בעונות האחרונות של משחקי הכס? ובאותה הזדמנות, איפה אני מוצא את ספר כללי הPC הזה?
ולפי הדרך המזלזלת שאתה בחרת לפתוח את ההודעה שלך אני לא מופתע שדעותיך תואמות.
נראה לי שזו הפעם הראשונה
שאני רואה מישהו טוען שהבעיה בשתי העונות האחרונות של משחקי הכס הייתה, מכל הדברים, ״תוכן PC”.
וואט?
אה כן, הסופר ג'ורג' ר. ר. מרטין
שידוע בהשקפתו הפוליטית השמרנית.
אני חושב שהכוונה שלו היא שצריך וכדאי להיצמד למקור
במקום לשנות ולעשות משהו חדש, כמו במשחקי הכס שהיוצרים התחילו לבנות את הסיפור בעצמם במקום להתבסס על חומר המקור (שלא יצא עדיין) וזה היה רע.
את הקשר לpc לא הבנתי באמת
אכן, הבעיה היתה (בחלקה) PC
כל מה שקשור לאלימות כלפי נשים, עירום של נשים וכו', עבר צינזור מוחלט.
כמובן שגם כתיבה גרועה במיוחד לכל הדמויות לא עזרה :)
כן, אם יש למשחקי הכס בעיה זה שאין בה *מספיק* עירום.
(ל"ת)
בעונות האחרונות היה פחות עירום והאמת שזה בין הדברים היחידים שלא הפריעו לאף אחד לגביהן (חוץ מארזיקו כנראה).
ןמי אמר שPC זה בהכרח פחות עירום. אפשר בבקשה את ספר כללי הPC על פי ארזיקו?
משחקי הכס: כמה דברים שלא היו נכתבים בעידן ה-PC
נתקלתי בהרבה זלזול, אז לכל מי ששאל, אלו הדברים שעולים לי בראש ולא היו נכתבים היום, ובטח שלא מופיעים בעונות 6-8 של משחקי הכס:
הפשטה של צעירה ע"י אחיה
אונס של צעירה ע"י דוטראקי
רצח של אב והצגה של הראש שלו על כידון לבתו
רצח של משתתפים בחתונה, כולל שיסוף גרון של אם מבוגרת ואשה הרה עם סכין בבטנה
חיתוך איבר מין גברי ואכילת נקניקיה מול פרצופו
סקס של המלך עם נערות ליווי
רצח של נערת ליווי עירומה
אונס צעירה בתולה בליל כלולותיה
לא צפיתי עדיין בבית הדרקון, אבל מהראיונות שקראתי, מדובר על אותו כיוון פחות או יותר – גרסה "נקייה" של הסדרה, כמו שאנשי ה-PC אוהבים.
אף אחד לא טען נגד אלימות ומין בסרטים/סדרות.
לא יודע מה זה PC בראש שלך אבל דיברנו כאן על נתינת מקום לקבוצות בחברה ולא על אלימות ומין.
חוץ מלתת רשימה של מעשי אלימות לא הוכחת גם כלום. גם בבית הדרקון, שלפי ההיסטוריה ע"פ ארזיקו נוצרה שכבר כת הPC הייתה בשלטון, יש מעשי אלימות, בין היתר כלפי תינוקות (ואפילו סצנת מין). מה אתה מוכיח כאן?
אגב, מקובל לסמן ספוילר ולא סתם להרוס טוויסטים בסדרה שאולי לא כולם הספיקו לצפות בה.
אלימות ומין כנגד מי? בעיקר?
מתנצל לגבי הספוילר…
כפי שכתבתי מקודם, לתרבות ה PC יש נגיעה בהרבה רובדים.
במקרה הזה, אלימות מינית ופיזית נגד אוכלוסיית הנשים, נחשב כביג נונו.
הרי כל הקטע שאישה חייבת להיות גיבורה וקרבית, אין מצב שהיא חלשה ומתעללים בה. וגם כל הקטע של האונס, מאוד לא 2022.
אגב, קראתי הרגע שהרג של אחת הדמויות הנשיות השחורות בעונה האחרונה גרר כעס של קהילת השחורים, כי זה מזכיר להם את ימי העבדות. מה שאומר, לא משנה כמה תסרס את התסריט, ברגע שניסית לכתוב משהו יוצא דופן, עדיין תרגיז אוכלוסיות מיעוט.
וכן Galoofy, ה-PC הונחל יותר ויותר לאורך העונות, ובעיקר החל מעונה 6, שם נכתבו תסריטים מאפס.
"אלימות מינית ופיזית נגד אוכלוסיית הנשים, נחשב כביג נונו."
זה… אמור להיות ביג נונו.
מה זה מין כלפי נשים? נשים יכולות להיות מעורבות בדבר הזה שנקרא מין בעוד דרכים, לא רק באונס.
בכל מקרה, שוב אתה עם התבניות חדיבה המיושנות. דמות נשית משמעותית חייבת להיות קרבית, כאילו זו הדרך היחידה להיות דמות עגולה ומרכזית.
עוד תבנית מיושנת, אם יש אלימות כלפי אישה היא בהכרח חלשה ומסכנה. אחת הדוגמאות האהובות עליי היא של דייזי משמונת השנואים שחוטפת מהלומות כל הסרט אבל כל פעם זה איכשהו מראה כמה היא חזקה.
כמו שאמרתי, בבית הדרקון יש מונטז אלימות כלפי נשים אז את התיאוריה הזאת אפשר לזרוק לפח.
ולגבי דוגמת השחורים, הבעיה היא שכאשר כמעט ואין דמויות שחורות אז תמיד מוות של אחת הבודדות (אבל עדיין יחסית זניחות) מביניהן יהיה בעייתי. מכיר את הקונספט של השחור תמיד מת ראשון בסרטי אימה?
הסצינת אונס של סאנסה וראמזי קרתה בעונה 5
אתה טוען שעידן ה-PC התחיל בין עונה 5 ל-6 של משחקי הכס?
כמה… ספציפי.
בוא נפרק את זה רגע.
הפשטה של צעירה ע"י אחיה – הופיע בסדרה כי זה היה בספר הראשון.
אונס של צעירה ע"י דוטראקי – הופיע בסדרה. כי זה היה בספר הראשון.
רצח של אב והצגה של הראש שלו על כידון לבתו – הופיע בסדרה. כי זה היה בספר הראשון.
רצח של משתתפים בחתונה, כולל שיסוף גרון של אם מבוגרת – הופיע בסדרה כי זה היה בספר השלישי.
ואשה הרה עם סכין בבטנה
חיתוך איבר מין גברי ואכילת נקניקיה מול פרצופו – הופיע בסדרה כי זה נרמז מאוד מאוד on the nose בספר החמישי.
סקס של המלך עם נערות ליווי – לא הופיע בספרים.
רצח של נערת ליווי עירומה – לא הופיע בספרים.
אונס צעירה בתולה בליל כלולותיה – הופיע בסדרה כי זה הופיע בספר החמישי (דמות אחרת אומנם).
הסיבה שדברים כאלה לא הופיע בעונות 6-8 זה ליטרלי כי לכותבים כבר לא היה ספרים להתבסס עליהם והם הפליצו מה שבא להם. אין כאן קשר ל-PC ואם הספרים הבאים של מרטין (אם בכלל ייצאו אי פעם) יכללו סצינות כאלה, הם לא היו עוברים "צנזורה".
אגב, כן יש סיבה פרקטית ולגיטימית מאוד להיעדר העירום בעונות המאוחרות: מה לעשות, ככל שהשחקנים יותר מפורסמים, הם יותר חזקים ויותר בעלי שליטה בחוזה שלהם. מן הסתם האדם והשחקן הסביר שיש לו ברירה לא להופיע בעירום יבחר באופציה הזאת.
לא סתרת כלום ממה שטענתי
הכל הופיע בספרים, ולכן נכתב.
באם יעבור צנזורה בספרים הבאים – זה מבחינתי צנזורת PC, אבל נחיה ונראה, לא מאמין שיצליחו לצנזר את הבן אדם.
אגב, מכיר את מצעד ה- shame shame? היה גם היה, עם כפילת גוף, כך שהטענה שלך לגבי חוזים נכונה אבל לא קשורה, אפשר לעקוף הכל אם רק רוצים.
האם אתה מאמין שבעונה 8 היו עורכים מצעד כזה? זו בדיוק הבעיה.
מצעד הבושה של סרסיי היה קריטי ומהותי לעלילה.
אם יהיו סצינות עירום מהותיות עד כדי כך בספרים הבאים אני בספק שיצנזרו אותן.
כרגע אין לנו ספרים אז אין לנו שום סצינות עירום בהן, לא מהותיות ולא-לא מהותיות. למה לך כתסריטאי להמציא סצינה כזאת סתם אם אין לך סיבה?
איזה תסריטאי היה בכלל חושב על סצינה כזו?
אבל זו סצינה שנכתבה כחלק מהעולם האכזרי של משחקי הכס, ולכן אותנטית.
אם בטעות מישהו היום היה חושב על רעיון כזה, ישר היו מוחקים את הסצנה ומעיפים אותו הביתה על הדרך בטענה שהוא מיזוגן ושונא נשים מוצהר.
ואם לסבתא היו גלגלים...
(כנראה היית טוען שזה כתוצאה מהאג'נדה הפרוגרסיבית, לסבתות לא אמורים להיות גלגלים בעולם האכזר שלנו)
איפה סבא?
העצמת סבתות!
אבל אתה האשמת את ה-PC
לא את הכתיבה הגרועה.
הבאת את שתי העונות האחרונות כדוגמה לאיך PC הורס סדרות טובות.
וסליחה, אבל הרעיון שמה שהיה חסר בעונות האלו זה עוד אלימות ועירום נשי, גורם לי בעיקר לגחך.
זה בעיקר משלים את הנקודה שלי מתגובה אחרת – במלחמת התרבות, מגייסים כל מה שאפשר לטובת האג’נדה של ״Go woke go broke״, בלי קשר לכמה היה באמת רלוונטי לעניין.
GOT נגמר גרוע ואנשים שונאים את הסוף? בטח אפשר לרתום את זה איכשהו לטובת העניין.
הכתיבה הופכת גרועה כשהיא מושפעת מאג'נדות
איך שאני רואה את זה, כל רגעי ה-WOW במשחקי הכס היו בגלל ההתעלמות מה-PC. זה מה שמשותף לה ולסדרות גדולות אחרות כמו אוז, הסמויה לדוגמא.
מהרגע שבזמן כתיבת התסריט מתחילים לחשוב מה קבוצת מיעוט כזו או אחרת תחשוב בזמן הצפיה, ככה בסוף יוצא מוצר בינוני.
אגב, הסדרה של שר הטבעות לא סובלת מזה בגלל האופי התמים והנקי שלה.
שוב, מישהו אמר שצריך להפסיק עם מין ואלימות?
מתי דיברנו על זה? זוכר איך הדיון התחיל בכלל?
אם אתה רוצה מקרה במשחקי הכס שבו ה"אג'נדה" של הכותבים הביאה לשינוי
אז למשל הדוגמה הכי טובה היא הדמות של סטאניס, שהיוצרים קלירלי לא אהבו ולכן ביצעו לה רצח אופי מכוון לגמרי. זה, הועובדה שבאמת קל לשווק יותר נסיכה לוחמת, נערה מתנקשת, או גמד חד לשון ושומר לילה חתיך מאשר אדם שכל הקטע שלו הוא להיות סטואי ואפור, בלי לראות את המורכבויות של דמותו. אבל מצחיק אותי שאתה מתלונן על הסמולנים שהורסים לך יצירה שנכתבה על ידי אחד הסופרים הסמולנים המובהקים ביותר שהאג'נדה שלו עצמו כ"כ בולטת בספרים שצריך להיות חמור כדי לא לשים לב לזה (מרטין התחמק משירות בוייטנאם וזאת הייתה חוויה מכוננת עבורו). עוד הייתי מבין אם היית מתלונן על החדרת מסרים פרוגרסיביים לעיבוד כלשהו לספרים של ק. ס. לואיס, למרות שגם אז בוא, זאת לא הייתה אבידה גדולה במיוחד.
סיקרנת,
מה היה השינוי באופי של סטאניס?
ואני מוכן לשלוח רשימה של יצירות פנטזיה מעולות של סופרים לא לבנים
רק אם זה בסדר מבחינתך ושלא תאשים אותי בחינוך או כפייה גזעית או משהו.
היי, אני אשמח לרשימה כזאת
אם אפשר גם להיות חצוף ולבקש יצירות פנטזיה באורך של *ספר אחד* ולא באורך של טרילוגיה\סדרה זה יהיה עוד יותר נחמד![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
בכיף. אשלח כשאתפנה יותר מאוחר
(ל"ת)
רשימה חלקית בהחלט
כמה הערות לפני: הרוב פה לא stand alone אבל יש מלא כאלה. חלק גדול מהספרים קראתי (לפחות ספר ראשון בטרילוגיה) ועל כמה רק שמעתי. תזכורת לעצמי: לקרוא יותר ספרי פנטזיה stand alone (לרוב ספרים עצמאיים יוצא לי לקרוא יותר בספרות לא ספקולטיבית).
כשאני אומר שעולם פנטזיה מושפע מ_, הכוונה היא רק למושפע, לא מועתק. בדיוק כפי שהפנטזיות שרוב האנשים מכירים (שר הטבעות, משחקי הכס) מבוססים על רעיון של אירופה בימי הביניים.
אז לעניינו,
Dark Star Trilogy מרלון גיימס- סופר גמייקני שמשתמש בתרבות האפריקאית כדי לבנות את עולם הפנטזיה שיצר. הספר הראשון היה מועמד לפרס הנשיונל היוקרתי (שבדרך כלל לא מעניק פרסים לספרות ספקוטליבית). הספר האחרון טרם יצא.
Grenn Bone Saga פונדה לי- גם טרילוגיה שמתרחשת בעולם מומצא, הפעם מושפע מהמזרח הרחוק (אין. מדינה ספיצפית). סאגה משפחתית שמתחילה כסכסוך בין שתי כנופיות פאשה ומתפתחת לסוג של מלחמה קרה בין מדינות זרות. אזהרה: ממכר
The poppy wars ר פ קואנג
עוד טרילוגייה- עולם פנטזיה עם השראה סינית. הסופרת לקחה השראה ממלחמת סין-יפן השנייה במאה ה20 (כמו שמרטין לקח השראה ממלחמת הורדים).
Mexican Gothic-סילביה מורנו גרסיה
כשמו הוא, ספר אימה גותי שמתרחש במקסיקו. במשך כל הקריאה דמיינתי איך דל טורו היה מביים את זה, ולא כי הוא מקסיקני. יש לה גם ספר פנטזיה שלא קראתי בשם Gods of Jade and Shadow שמתרחש במקסיקו בשנות ה20.
נ. ק. ג׳סימין- סופרת אפרו אמריקאית שיש לה שתי טרילוגיות ודואלוגיה אחת של פנטזיה אפית, כל אחת ביקום שונה, כלומר לא שייכות לאותה סדרה. הידועה מביניהם היא The Broken Earth
The Burning Series אוון ווינטרס
סופר אפרו אמריקני, עולם פנטזיה שלוקח השראה משבט הזולו, גם זה טרילוגיה (מצטער). השלישי עדיין לא יצא.
The Chosen and the Beautiful Nghi Vo (אין לי מושג איך לתרגם את שמה)
סופרת אמריקאית אסייתית (לא מצאתי מאיזה מדינה המוצא שלה). הספר הוא גרסת פנטזיה קווירית של גטסבי הגדול.
Who Fears Death ננדי אוקרפור
מתרחש באפריקה פוסט אפוקליפטית (ספרים פוסט אפוקליפטיים לרוב נוטים לעולמות הפנטזיה ממדב). גורג מרטין ניסה להרים עיבוד טלוויזיה אבל לא הלך (אני מעדיף שהוא לא יהיה זה שיעבד את הספר הזה בכל מקרה).
The Jasmine Throne טשה שורי- עולם פנטזיה אשר לוקח השראה מהודו. יצאו שני ספרים בינתיים.
The Drowning Empire-אנדראה סטיוארט
סופרת אמריקאית ממוצא סיני. עולם פנטזיה מושפע מאסיה
Flowers For The Sea Zin E. Rocklyn
סופרת אפרו אמריקנית. נובלת פנטזיה ואימה
ועוד אחד ששכחתי וחשוב לי לכלול
The Dandelion Dynasty של קן ליו
גם עולם פנטזיה שלוקח השראה משושלת האן. סדרה של 5 ספרים
תודה רבה!
(ל"ת)
אנשים מסוגו?
חשבתי שאנחנו פתיתי שלג ייחודיים.
יש הרבה (והכוונה להמון, במיוחד בשנים האחרונות) ספרי פנטזיה עם קאסט של דמויות לא לבנות ועולמות שהם לא דמויי אירופה, לא ראיתי מפיקים רציתי להפיק אותם.
אז עד שזה יקרה (כנראה אף פעם) נמנע משחקנים לא לבנים להשתתף בהפקות פנטזיה?
ואולי די עם המחנאות? ״אנשים מסוגו״, ״קהילת״ וכן׳. אין פה חברות סודיות וקנוניות. אני אדם פרטי שמביע את דעותיי.
ובעיבודים יש ערכים חשובים יותר מ״נאמנות למקור״. אם אתה רוצה את העולם המקורי של טולקין קרא ספרי טולקין, אני אפילו לא בטוח אפ היה מאשר או מתחבר ךסדרה הזו. עיבוד זה לא העתק מושלם של המקור, אם כך היה המצב אז למה לא להישאר רק עם המקור. לעיבודים יש חופש לבצע שינויים גם אם זה עלול לפגוע ב״אותנטיות״ של חומר המקור.
תיקון טיפשי מסוים ולא נחוץ לעצמי
תכלס, גם אם לא מגדירים "גזענות" כגזענות מערכתית, עדיין יש בסיס לטענה שאין "גזענות הפוכה" – פשוט כי יש רק גזענות: כשסגולאי שונא ירוקאי וכשירוקאי שונא סגולאי רק בגלל צבע העור זה לא משנה מי החזק ומי החלש או מי התחיל או מי סיים. גזענות זה גזענות מכל קצה שלה. זה לא "הפוך". "גזענות הפוכה", לכאורה, אמורה להיות חוסר-גזענות, או גג עיוורון צבעים כל כך קיצוני שהוא חוזר להיות גזענות איכשהו – שזה לא הביטוי שאנחנו משתמשים בו כדי לתאר את זה.
(ועדיין עובדה שלאנשים מסוימים המושג מסדר דברים בראש, אז כנראה שיש לו שימוש בהעברת מידע נוחה)
גזענות במונח הטהור של המילה יכולה ללכת לשני הכיוונים.
אבל העולם לא קיים בואקום וההיררכיה החברתית משנה את ההגדרות הצרות יותר. זה להיכנס למערבולת מונחים והגדרות אבל לפי התגובות שלך יש לי את הרושם שהבנת למה התכוונתי.
סגולאים וירוקאים לא שונאים אחד את השני בגלל צבע העור.
זה בגלל צבע המטפחת.
אני עיוורת צבעים
אני לא רואה סגולאים וירוקאים.
גזענות היא גזענות היא גזענות.
אין דבר כזה גזענות הפוכה כי גם גזענות של קבוצה מקופחת כלפי מי שהם תופסים כחלק מהקבוצה המקפחת היא עדיין גזענות.
"לבטל לבנוּת" זו גזענות לא פחות מלחשוב שאפרו-אמריקאים מועדים לאלימות מטבעם.
לטבוח בערבים שחיו בזנזינבר במהלך התהפוכות של שנות השישים הייתה גזענית לא פחות מכלכלת העבדים הענפה והאכזרית שקדמה לה בכמה מאות שנים.
לו הייתי מוכרח להגדיר חשיבה מסוימת כפשטנית, הייתי מתייחס לזו שנכנעת בנקל לנטיה הטבעית לעשות דדוקציה מהכלל אל הפרט בהסתמך על דפוסים אותם המוח האנושי מתעקש לזהות, בין אם הם מסתמכים על שרירותיות, תרבות, תורשה, או מעשה אלוהי-אך-משום-מה-מאוד-אנושי כזה או אחר. העת החדשה המאוחרת הספיקה ללמד אותנו ששנאת האחר על שייכותו לקבוצה כזה או אחרת שפגעה בך או ביקרים לך, שייכות שבתורה יכול להיות על בסיס שרירותי עד מאוד – כי מה זה לעזאזל לבן בדיוק, ומה זה שחור – נגררת לרוב להדגמות מוצלחות של טבעו הילדותי של האדם.
ההדרה המעשית מתוך ארגזי חול כאלו ואחרים אינה נפתרת באלף שחור או גמדה שחורה בלי זקן (ששניהם עשו אחלה עבודה בשני הפרקים ששוחררו עד כה). זאת מפני שהיא נוגעת לכך שאין סדרה מצוירת לילדים על תעלוליו של אננסי, סרט קיצי מטומטם ועתיר תלת ממד על סינבד המלח.
אולי סרט אומנותי עם תקציב בינוני המתאר פולחן חודשי כזה או אחר של האצטקים ומבטא באופן חזותי את אמונותיהם לגבי מה יקרה אם לא יקריבו כך וכך באופן כך וכך, או שאולי הפולחן נכשל ואז החזון אכן מתגשם.
דווקא לכתיבה אפריקאית-אמריקאית צפוי להיות מקום על המסכים והמרקעים בקרוב, לשמחתי. יש לא מעט הפקות המתבססות על הכתיבה של אוקטביה באטלר, שבתורן לא יצריכו השחתה של ספרות מקור כזו או אחרת, כגון מה שתכף יקרה עם הכתיבה של אן רייס (שכן, להשחית משהו שמלכתחילה אינו בדיוק ספרות עלית זה לא כזה נורא, אבל בכל זאת).
לגבי טבעות הכוח, ובשביל שהתגובה היחידה שלי כאן לא תהיה רק עוף לא אפוי:
זו סדרה עם כתיבה בינונית ורדודה החוטאת לרוח יצירתו של טולקין, לא בצבעי עורן של דמויות או בחלקותו, אלא בכך שאפילו בפרקים המוקדמים בהם אנו אמורים להכיר לאט לאט את הנפשות הפועלות, מניעיהן, וסביבתן, הסדרה לא מתאפקת מלהתעקש במרביתה ומלכתחילה על קנה מידה ענק. נורי נראית אחלה, הגלגול הנוכחי של דורין והיחסים שלו עם אלרונד מוצלחים, אבל במקום לבלוט זמן איתן ועם המניעים שלהן, אנו רק זוכים לראות אותם מוצגים באופן הפשטני ביותר שניתן לפני שאנחנו קופצים למקום אחר. הבעיה אינה של עומס או בלבול, אלא של העדר חיבור רגשי או שכלתני עם הדמויות הרבות שהוצגו עד כה.
חיבורים שכאלו משנים לא כי כצופה פרטני אני צריך אותם בשביל ליהנות מיצירה, אלא כי כתיבתו של טולקין, לכל אורכה, נוגעת להתעלות ולניצחון הרוח המוסרית על פני נטיות אנושיות בסיסיות ונוחות יותר. עם כל התפאורה הענקית שסיפוריו השונים מתרחשים עליה, ועם כל ההכרעות הרות הגורל, המיקוד הנו תמיד באופייהן של הדמויות ובהחלטות אותן הן נוקטות. במקום זה קיבלתי אלפים שבוכים כי קר ומחשיך, אז בואי גלדריאל, נלך הביתה.
טוב נו, לפחות התקציב אכן ניכר היטב במיצג החזותי, ובהחלט יתכן שהסדרה תבדר ותעניין לאורך עונותיה. במהותה, טולקין היא ממש לא. זו עדיין יכולה להיות סדרה מוצלחת, מוקדם מכדי להגיד.
זה נכון אבל
גזענות של לבנים כלפי שחורים =! גזענות של שחורים כלפי לבנים. בשני המקרים קיימת גזענות אבל אין כאן סימטריה.
ניסוי מחשבתי
נדמיין סרט:
המקום גרמניה
השנה קצת אחרי 1990
הגיבור – ניצול שואה פעלתן בשנות ה60 לחייו
כמה גלוריפיקציה לגזענות כלפי גרמנים דור שני ושלישי היה סבבה מבחינתך לראות על המסך?
לי זה היה קרינג'י עד מעצבן גם במינון נמוך
(מה עם סרט על המלך ארתור שבו, בצורה מכוונת כל הטובים הם שחקנים יהודים וכל הרעים הם שחקנים גרמנים?)
אני חושב שהדברים האלה גם אם לא באמת יוצרים תחושה של איום קונקרטי על קבוצת הרוב, יוצרים בעיקר שנאה בשתי הקבוצות.
ואם המטרה של היוצרים היא לתקן או לחנך, אז הם מחויבים לעשות את זה בצורה חיובית.
דוגמה מעותת.
הדינמיקה ביו יהודי בשנות ה90 לגרמני אינה מקבילה בשום צורה.
בכל מקרה, למה ישר ללכת ל"תיקון וחינוך"? כמובן שמי שצופה בטבעות הכוח מתפיסה שהסדרה מיועדת בעיקר לקהל הלבן שנמצא במרכז , אז ייתכן שהוא ירגיש שמנסים לחנך אותו. האם עלה בדעתך שנעשה ליהוק מעורב למען אנשים שהם לא אתה? לדוגמה, אולי בשביל שאנשים שהייצוג שלהם נעדר מהמסך (ובפנזטיה בכלל) ירגישו סיפוק, שמחה, הקלה מכך שיש שחקנים ששייכים לקהילה שלהם?
לגבי השאלה על הסרט "המלך הארתור" ההיפותטי, אצטרך לצפות בו כדי לקבוע. בכל מקרה כיום אין איזו אפליה רחבה של הגרמנים כלפי היהודים אז הדוגמה הזו קצת לא רלוונטית לאקלים הפוליטי חברתי העכשווי.
חוץ מזה, אני מבין שאתה לא חובב של Get Out
הנה סרט שכל הלבנים בו מוצגים באופן שלילי, ואיכשהו בתור אדם לבן נותרתי לא פגוע. כשאתה מבין שיש כאן סאטירה וביקורת רלוונטית אפשר פשוט לקבל את זה. הקהל מספיק חכם, ויודע להתנהל בעולם הדקויות, כדי להבין שפיל לא חושב שכל הלבנים חרייאתים גזעניים, גם אם כל הלבנים בסרט הזה מזעזעים.
ואם יצירה שכל הדמויות הלבנות בה מוצגות באופן שלילי נחשבת גזענית לטעמך אתה יכול להחשיב
את "היורשים" ו"ויפ" למשל כסדרות גזעניות נגד לבנים. משום מה לא זוכר שאי פעם עלה בדעתו של מישהו שהן באמת גזעניות ללבנים.
בכוונה לקחתי את המלך ארתור כדוגמה
כי זה סיפור פנטזיה שאין בו לא יהודים ולא גרמנים, ובכל זאת הליהוק ההיפוטתי הוא כזה.
Get out זה בפירוש סאטירה שמבוססת על יחסי כוחות מעולמנו העכשווי ומקצינה אותם אז יש הצדקה עלילתית, לא צפיתי בסרט למרות שראיתי כמה סצנות.
בויפ(שלא ראיתי) נדמה לי שהרשעים הם גיבורים אז לא רואה איך זה נחשב.
את ויפ גם לא ראיתי אבל זה נראה כמו סוג של פולישוק, שוב סטירה שעוסקת ישירות בנושא בצורה מודעת לעצמה ושוב הנבלים הם הגיבורים.
ויפ הראשון הכוונה היורשים
(ל"ת)
2 הדמויות החיוביות היחידות בסדרה הן שחורות. וזה בסדר גמור.
אין בין גרמנים ויהודים יותר מדי חיכוכים כיום ולכן מעותת ולא רלוונטית. אם יהיה סרט עם ליהוק מאד מכוון כזה אני מניח שיותר אנשים יהיו מבולבלים מאשר פגועים. אנשים ננסו לפענח האם המלך ארתור אלגוריה חברתית כלשהי.
אם אתה רוצה ללכת על הקטע של גרמנים ויהודים יש לך כמובן את ״ממזרים חסרי כבוד״ שאף דמות גרמנית לא יוצאת משם טוב (וחלקן עוברות תהליך גיחוך). שמעת על איזו מחאה גרמנית כלפי הסרט?
כשמדברים על שחורים ולבנים לא מדברים על גרמנים ויהודים, כל דבר ספיציפי ולא ניתן להחליפו כאילו זה משתנה במשוואה. יחסי הכוחות לא זהים. כמו שלדעתי לטעון שמקרה גזענות של לבן כלפי שחור שווה משקל למקרה גזענות של שחור כלפי לבן. שוב, אנחנו לא חיים בבועת ואקום.
פספסת את הנקודה (או שאני פספסתי).
לא אמרתי שגזענות של שחורים כלפי לבנים היא דבר שיש לעודד או שהיא חיובית במיוחד. הסכמתי עם האמריה שגזענות היא גזענות. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שמטענים הנלווים ללבן שמתגזען על שחור הם אחרים מהמקרה ההפוך.
אז שוב לא הבנתי מה הפואנטה של הדוגמה על סרט היהודים – גרמנים.כן, זה יהיה קצת קרינגי, לא אמרתי שלא. המקרה ההפוך יהיה הרבה יותר גרוע מקרינגי.
כן, מצחיק שהחוסר נאמנות לרוחו של טולקין
לא מפריע לטהרן טולקינאי שמחפש היצמדות לכתבי הקודש ו"אותנטיות" אך מה שמדיר שינה מעיניו היא צבע העור של כמה דמויות.
אני אציין פה מה הבעיה שלי עם טהרני הגזע שצצים בכל פעם שמלהקים שחקן לא לבן לתפקיד שהם דמיינו כלבן -
זה נראה שהקושי שלהם עם חוסר אמינות היסטורית או חוסר נאמנות לחומר המקור מתעורר רק כשזה נוגע לצבע העור.
אני (ושאר חברי לפאשיזם הווקי/הפמינאציזם הרדיקלי/הטרור השוויוני) הייתי מקבל יותר בהבנה את הטרוניות האלה אם, בנוסף לתלונות על קיומם של גזעים נוספים באירופה הפנטסטית הזו, הייתם מתלוננים, נגיד, גם על קיומם של תפוחי אדמה בתקופה שנמצאת מאות שנים לפני שהאדם הלבן ייבא אותם לאירופה מדרום אמריקה, או על דמויות עם שיניים לבנות מדי, או דמויות נשים שמסירות שיער, ויוצרות מראה מאוד אנכרוניסטי.
ואם נאמנות לחומר המקור כל-כך חשובה, האם מפריע לך באותה מידה שרוב האלפים בסדרה מסתובבים עם שיער קצר, למרות שטולקין תיאר אותם כבעלי שיער ארוך?
האם צבע העיניים של פיטר דינקלייג', שאינו בעל "עין אחת ירוקה ואחת שחורה" כפי שמתואר טיריון לניסטר בספרים, גרם לך לסגור את הטלוויזיה בזעם?
מה לגבי השיניים הישרות-מדי של הרמיוני, או הגובה הממוצע של רון בסרטי הארי פוטר? בסולם של 1 עד 10, עד כמה העובדה שהדמויות האלה הוצגו על המסך בדרך שסותרת בבירור את התיאור שלהן בספר מקשה עליך להתרכז בעלילה?
זה עניין של שונות.
קודם כל, אחת הקללות הבסיסיות של כהי עור היא שאת השונות שלהם מזהים מיד, עוד לפני שאפשר להביע עליהם כל דעה אחרת. חבורה של נוודים שנראים כאילו יצאו כרגע מקוסמטיקאית זה כמובן משהו לא הגיוני ואותנטי – אבל זה משהו שצריך לחשוב עליו, ומאד קל לא לחשוב עליו אם הסדרה מספיק טובה. דמויות בצבעי עור שונים זה משהו שקודם קופץ בעיניים, עוד לפני שהעלילה בכלל הספיקה לסחוף אותך.
גרמת לי להרגיש טוב עם הפעם ההיא
שבה פסלתי לחלוטין הפקה ישראלית עקב הופעתה של דמות של חייל שלובש תג יחידה של גדוד 601 אבל עם רצועה של גדוד 605.
המטרה היא לא לחנך אותך
אלא לתת שוויון לאנשים שעד כה הודרו מהתעשייה.
החינוך שלך הוא תופעה משנית לבעיה שמנסים לפתור.
כי כמובן שכל דבר שהסדרה עושה מיועד ללבנים ולכן אם יש שילוב של שחקנים לא לבנים זה כדי לחנך לבנים
ולא, מחשבה מוזרה, לתת לקבוצות אחרות להרגיש שמדי פעם מתייחסים אל קיומם ולהעניק הזדמנויות לשחקנים לא לבנים.
הערה עדינה לגבי הליהוק המגוון
לא אהבתי את הטון המתנגח שהתפתח בדיון הקודם, מצד שני אני חושב שבסדרה הזאת(ובאחרות מן הסתם) זה נושא שעוד יעלה, אז אנסה להתייס לגופו של עניין.
אולי הדוגמה הכי טובה שראיתי לצורך בייצוג זה בסיפור על ילד שרצה לשחק מבוכים ודרקונים(הגרסה הישנה מן הסתם) וראה שכל הדמויות בספר שנראות כמוהו זה הרעים והמפלצות. בעיה שנמשכת גם לסרטים וסיפורי פנטזיה למיניהם.
זה לא משהו שמישהו רוצה, אז ללהק גיבורים ממיעוטים אתניים ולהנכיח אותם בסיפור זה חשוב.
אפשר לחשוב על שלושה פתרונות לבעיה:
הראשונה – ליהוק עיוור זה משהו שקיים מקדמת דנא בתאטרון, ובמצב כזה גבר יכול לשחק אשה ולהיפך מבלי לשנות את הדמויות עצמן, קאסט שחור יכול לשחק את משפחת המלוכה הדנית, אנשים שנראים שונים מאוד יכולים להיות תאומים זהים כי יש להם את אותו כובע, הכל כיד השהיית הספק השורה מעל ההצגה.
בקולנוע זה נדיר, אבל אולי זה צעד חכם, אולי זה גם יוביל ליותר דגש על משחק איכותי אצל שחקני קולנוע, מאשר מראה מושלם.
הדרך השנייה זה להתאים את הסיפור, לשנות דמויות כדי שיתאימו לקהל מגוון, הקושי לדעתי זה שזה מצריך התאמה סיפורית, ובשביל זה צריך להיות חכמים. למשל האם לשנות דמות קיימת או להוסיף דמות חדשה? אם מוסיפים דמות חדשה, כמה רקע צריך להוסיף מסביבה? היא חריגה או שבאה מממלכה חדשה שבה היא הנורמה? אם משנים האם לשנות דמות אחת או לשנות ממלכה או גזע שלם? האם הדמות עם החזות השונה היא חריגה ואנשים מתיחסים לזה, או שרואים את זה כמובן מאליו? האם זה אומר שבעולם יש אוירה יותר קוסמופוליטית?
אם משנים דמות של גבר לאשה זה משפיע על מעמד הנשים בעולם? האשה מתנהגת אחרת מהגבר?
וכל תשובה צריכה הצדקה מסוימת. יש כאן הרבה הזדמנויות לתסריטאים לא חכמים לפקשש.
הדרך השלישית זה ברמת האולפן, להפיק יותר סרטים שבהן מראש נשים או מיעוטים מככבים בתפקידים הראשיים, ולהפיק פחות סרטי אולד סקול שבהם הגבר הלבן הוא(לפעמים מילולית) המלך.
מתנגדים קולניים יקומו לכל אופציה, ולכל אחת יש יתרונות וחסרונות.
אני מאד דוגל בליהוק עיוור (וגם בדרך השלישית כמובן).
ובתור דוגמה מעולה מהשנים האחרונות קח את דנזל וושינגטו כמקבת' בסרט האחרון של ג'ואל כהן. האם שייקספיר כתב את מקבת' כדמות לבנה? כנראה. האם זה גרם לטהרני שייקספייר שבשבילם כל מחזה שלו תנ"ך לצאת בקמפיין נגד הסרט ולהכפיש את וושינגטון? לא ששמעתי. האם הליהוק עובד? בהחלט (פרנסס קצת פחות עבדה לי כליידי מקבת אם כבר).
יש שני סוגי בעיות
בדמויות שליליות בלבד מקבוצה מקופחת:
1. אפיון שלילי סטריאוטיפי
2. תת-ייצוג גורף של הקבוצה
גברים לבנים לא נמצאים בסכנה להפוך למיעוט שעד שכבר מופיע, מחזק דעות קדומות.
האימה שמהלכת על מי שמפחד לאבד פריבילגיה היא סכנת הנכחה בהתאם לחלק היחסי באוכלוסייה, חלומן של כל הקבוצות האחרות.
בסופו של דבר כל דיון ה״ווקיזם״ לא ישנה כלום
אם הסדרה טובה וסוחפת והקהל הכללי נהנה ממנה ואוהב אותה וצופה בה, המיעוט שמנסה להחרים אותה ופותח במלחמת תרבות נגדה, לא יזיז את המחט ולא יעשה הבדל ניכר.
המקום היחיד שהקולות הרמים האלה משנים, הוא כשהיצירה עצמה לא מאוד מוצלחת, שנויה במחלוקת מסיבות אחרות, ומדשדשת בדעת הקהל.
יש לי בראש שתי סדרות שסבלו בשלב מסוים מעליהום על כך שהן ״פרוגרסיביות״ מדי ויצאו ללא שום פגע – הבנים, שלובשת בגאווה לא מבוטלת אג׳נדה ליברלית ומגחכת באופן בוטה על הטראמפיזם. כל עונה מחדש יש קבוצות שמגלות שהם ה״באד גאיז״ מבחינת הסדרה וקוראות להחרים אותה, וזה לא הולך לשום מקום כי הקהל הרחב ממש ממש אוהב אותה. כשעלתה הסדרה ״צהובות״ היה קמפיין לפגוע לה בביקורות בגלל שהיא מתמקדת בקבוצת נשים, רחמנא ליצלן, כל הדמויות הראשיות בה הן נשיות והגברים משחקים תפקיד משני. אז האשימו אותה בשנאת גברים וכו׳ וכו׳. ואז אנשים התחילו לצפות בה וגילו שהם אוהבים אותה בדיוק כמו שהמאמר והקולות האלה נטמעו ברקע והפכו לחסרי משמעות.
אז אין לי שום דאגה לסדרה הזו. אם הם ימשיכו כמו שהם התחילו, היא בדרך להיות מאוד מאוד פופולרית, ואנשים יתרגלו לזה שיש בה דמויות לא לבנות, וזה יהפוך להיות הדבר הכי טבעי בעולם כמו כל דמות אחרת שאתה כבר בכלל לא חושב מאיזה גזע היא כי אתה מכיר את הדמות ואוהב אותה כמו שהיא.
כל הרעש הזה יעבור כי הסדרה אשכרה מוצלחת. הוא היה משנה משהו רק אם היא הייתה כושלת מסיבות אחרות, ואז היה אפשר להאשים את הכשלון בצבע של הדמויות, ולנצל אותו כעוד קלף במלחמת התרבות.
תוכלי להרחיב על הבנים?
(ל"ת)
כן בכיף
הסדרה מאוד פוליטית מתחילתה, ומשתמשת ביקום שלה כדרך לא מאוד מעודנת להעביר ביקורת על מה שקורה בעולם שלנו. הם אמנם דואגים לצחוק קצת על הכל ולירות חצים לכל הכיוונים, אבל קשה להתעלם מכך שרוב הביקורת, והביקורת הנוקבת ביותר, מופנה בצורה בוטה כלפיי טראמפיזם על שלל ביטוייו. גם אם מאוד מנסים, אי אפשר לראות באג׳נדה הפוליטית של הסדרה משהו שמחפש ״איזון״.
ולמרות שזה ככה מהתחלה, איכשהו עדיין כל עונה מתעוררים כמה מעריצים שמגלים דמיון לא נוח בינם לבין הדמויות שהסדרה לועגת להן.
בעונה האחרונה היתה אפיזודה כזו שגרמה לקצת רעש ברשת וקצת קריאות להחרמות, וחלפה בלי להשאיר שום סימן. אם תחפש מאמרים ברשת תחת The Boys political תמצא הרבה מאמרים שמסקרים את זה, אבל הנה אחד לדוגמה:
https://www.theguardian.com/tv-and-radio/2022/jun/28/the-boys-homelander-trump-rightwing-fanbase
דווקא "הבנים" היא סדרה מאוד מאוזנת בקטע הזה.
היא הרי צוחקת מאוד על ווקיזם בעצמה ומציגה בדיוק את מה שהמתנגדים למונח טוענים שקורה – ייצוג נשי/גזעי/להט"בי בתוצאה של ציניות תאגידית – כאמת. במיוחד בעונה השנייה והשלישית.
אם צריך לבחור
אני מעדיפה תוצאה טבעית שנוצרה בזהירות מחושבת על פני תוצאה מאולצת ומנותקת מהמציאות שנוצרה בטבעיות.
זה שחור או לבן?
אני לא חושב שצריך להסתכל על זה ככה. השינויים הטובים האלה קורים כרגע בעולם מהמון סיבות, והם כנראה גם יקרו בלי קשר להוליווד (כדוגמה). השאלה היא האם אפשר בכל זאת להצביע על מקרים מסוימים כניצול ציני של המצב, או לא. ואם נעשה ניצול ציני של המצב, אולי דברים מסוימים יכולים לגרור דווקא תגובת נגד חזקה שאף אחד לא רוצה בה?
אני לא מתייחס עכשיו ספציפית לטבעות הכוח, דיברנו על הנושא הזה בסדרה הזו כבר בדיון אחר. אבל באופן כללי, אני חושב שתחושה בעייתית שמרגיש מי שנמצא לא בתוך השחור או הלבן, היא שפשוט אי אפשר אף פעם להעביר ביקורת על כלום, אם המטרה הכללית של גיוון היא חלק מהסיפור. גם אם זה נראה למישהו ברור מאליו שנעשה כאן שימוש ציני שהתוצאה שלו תהיה הפוכה.
תתפלא לגלות כמה אנשים יש בעולם שחושבים שגיוון, ייצוג שיוויוני, מעמד האישה וכל היוצא בזה, הם דברים מבורכים. באמת, הגיע הזמן. ולצד זה, שתאגידים והעולם עצמו לא צריכים לקבל מחיאות כפיים אוטומטיות בכל פעם שהם קורצים לנושא.
שוב, לא בהתייחס ספציפית לטבעות הכוח עכשיו, סתם באופן כללי ולא ספציפי. התגובה שלך פשוט תפסה לי את העין.
מחיאות כפיים אוטומטיות?
יש כבר שנים ביקורות על משבצות שנועדו לסמן V: האישה בצוות, החבר השחור, ההומו בחבורה…
לאט לאט הגיוון נעשה פחות סטריאוטיפי ויותר עשיר.
לפעמים התוצאה באה בטבעיות, לפעמים כי השקיעו דקה למחשבה ולפעמים שכרו צוות ייעוץ.
כל זה עדיף על פני תבנית ברירת מחדל שלבמאי נראה טבעי לשכפל אותה כל עוד לא חובה לכתוב דמות "חריגה" (מאישה לבנה ועד קוויר פיליפיני).
אבל שוב, אתה מסתכל על זה כשחור ולבן
ברור שדברים טובים עדיפים על דברים רעים. אני לא חושב שמישהו פה יחלוק על הדבר הזה.
אבל פעם נוספת, השאלה היא האם יש מצבים שבהם אפשר בכל זאת להצביע על ניצול ציני? ואני אחדד, זה בשום אופן לא אומר ש*כל* המצבים הם ניצול ציני או שכל שאר המצבים הם שימור המצב הקיים (כלומר, תכלס: הליכה אחורה).
ואם אפשר להצביע על שימוש ציני, האם בחלק מהמקרים התערבות של שיקולים תאגידיים קרים לא יכולים, אולי, לפעמים, להוביל דווקא לתוצאה הפוכה ולתגובות נגד קיצוניות יותר?
שוב פעם, כי אתה מתעקש פשוט להציג שני מצבים, אחד טוב ואחד רע ואז ולהגיד שאחד עדיף על השני, *בחלק מהמקרים*.
תגובה אחד שראיתי היא
"למה לגמדות אין זקנים? צריכים להיות להן זקנים! כל הdiversity שלכם לא אמיתי ולא באמת שווה כלום, ונועד רק להראות טוב ולא כדי לעשות סדרה באמת טובה, כל עוד לגמדות אין זקנים".
תגובה אחרת היא הספקולציה שהסילמרילים, שהם סיבה לרוב הדברים שקרו לפני הסדרה ו דברים שמדובר עליהם בסדרה, לא מוזכרים בגלל בעיות של סיבות יוצרים, מה שיוצר עלילה מאוד מוזרה וסותרת לגמרי את המקור.
מה?
הסילמרילים מוזכרים במפורש בפרק השני. יש פה איזושהי אי הבנה, לא יודע של מי.
לא יודע אם אתה יודע או לא
אני גיליתי את זה איכשהו רק אתמול: יש לאמאזון זכויות על הספרים של שר הטבעות וההוביט בלבד. זה לא היה סוד או משהו, בהחלט יכול להיות שזה ידוע פה לכולם, אבל איכשהו אני פספסתי את זה וגיליתי רק אתמול.
איך שזה מתבטא זה שהם לא יכולים למעשה להשתמש בשום דבר מהסילמריליון או כל הספרים האחרים, אבל כל עוד משהו מוזכר בשר הטבעות או בהוביט (ורוב הסיפורים ההיסטוריים על העידן השני נמצאים בשירים שבספר), אז מותר להם להתייחס לזה.
הבנתי את הדבר הזה מהתייחסות מפורשת לסצנה שמדברים בה על הסילמרילים. נאמר שהסיפור שסופר שם על מורגות הוא מומצא, אבל שהוא בעצם רפרנס באווירה שלו לסיפור אמיתי מהספר. כלומר העובדה שהסילמרלים מוזכרים בשר הטבעות באיזה שיר היא מספיק כדי שהם יוכלו להגיד את השם הזה בסדרה, אבל סיפורים ספציפיים שלא מוזכרים בשר הטבעות הם לא יכולים לציין.
זה… מאוד מוזר. עכשיו הרעיון לעשות סדרה לעידן השני בלי זכויות ישירות עליו נשמעת לי מצחיקה ממש. אבל נחכה ונראה מה הם עושים עם זה.
אם הזכויות כוללות את הנספחים לשר הטבעות
אמזון בסדר גמור. תשעים אחוז (ויותר) מההיסטוריה מוזכרת שם.
אבל אני צריך קצת לצלול לעומק הענין הזה. אשתדל לעדכן.
למיטב הבנתי
כוללות.
אני בטוח שהם יהיו בסדר, זה לא שהם זרקו מאות מליונים ורק אחרי זה חשבו על הבעיה הזאת. אבל זה עדיין די מצחיק, ואני מניח שכאב ראש אדיר לכותבים של הסדרה שצריכים כל פעם לבדוק אם מותר להגיד את המשפט הזה או צריך לנסח אותו קצת אחרת כדי לא לדרוך על מוקש.
לגבי משפטים בודדים - זה באמת נשמע כאב ראש
אבל אם מישהו מודאג לגבי הסיפור של העידן השני בכלל, ולגבי רלוונטיות הניחושים לגבי הסיפור המרכזי של הסדרה על פי כתבי טולקין, אז: חזרתי מקודם הביתה ועברתי שוב על הנספח השני לשר הטבעות. הכל כולל הכל מפורט שם עם שנים מדוייקות ושמות של כל המעורבים. אז ברמת הסצנה הם לא יוכלו לשאול מ"הסילמריליון" (שרובו בין כה וכה מתעסק בעידן הראשון), אבל באמת שמבחינת הסיפור וההתגלגלות שלו הם בסדר גמור.
אני מוצא בכלל את עניין השיערות
מוזר ומפריע הרבה יותר מצבע השחקנים. מה הבעיה לעשות זקנים לגמדות ולתת לאלפי שיער ארוך? באמת נשגב מבינתי. אני גם חושב שחלק מהליהוקים של האלפים קצת תמוהים, שזה משהו שהיה נכון גם בטרילוגיה של פיטר ג'קסון, אבל ראוי לציון
אני חושב
שאם כל הטענות על חוסר נאמנות לטולקין מסתכמות בצבע העור של הדמויות / היעדר זקן לגמדות / נשים בתפקידים משמעותיים, אז המצב של הסדרה מצויין.
ישנם כל כך הרבה עיבודים שכאשר מדברים על חוסר נאמנות שלהם למקור מתכוונים לדברים הרבה הרבה יותר משמעותיים, כמו שינוי משמעותי של העלילה וחוסר נאמנות טוטאלי לרוח המקור בצורה הרבה יותר דרסטית.
כך שנראה לי שהיוצרים עשו עבודה טובה עד כה בנאמנות לעולם של טולקין, אם ככה נראות הביקורות על חוסר הנאמנות, שרק ימשיכו ככה כל הסדרה ולא יפקששו בהמשך.
זה נכון
(ל"ת)
הטענה האחרת שראיתי באותו מקום
היא "גם כל הדברים האחרים בסדרה מקלקלים לגמרי את המקור" (פשוט הזקן זה משהו יותר פשוט גם להסביר וגם לתקן).
ספציפית, בלבול בכל מה שקשור לפאנור ולמשפחה שלו. עד כמה שאני מבין, הם לא נמחקו לגמרי, כן מוזכרים קצת, אבל בקונטקסטים שונים, מה שגורם להרבה דברים שהם גרמו להם (כמו למה פינרוד נשבע להילחם בסאורון) להיראות לא הגיוניים. שאולי זה נובע מזכויות יוצרים, אולי לא, אבל התוצאה הסופית היא סיפור שלא נאמן בכלל למקור.
חוץ מזה הייתה הטענה שלמלא אנשים יש את הכוכב המתומן, הסמל של פאנור, למרות שהם לא קשורים לפאנור, או אמורים לשנוא אותו. זה באמת מרגיש לי כמו ניטפוק. אבל הגיוני בתור "עוד דוגמא לחוסר נאמנות\הבנה של הכותבים אל המקור".
פה קבור הכלב
אסכם ולא אוסיף יותר.
הוויכוח שלי פה הוא עם אנשים שגיוון אתני זה טוב בעיניהם, אבל רק עד שמגיעים לאיש הלבן – בקיצור, אתם צבועים.
הבעיה היא שצביעות כמו שלכם מעוררת אנטגוניזם והקצנה לכיוון השני, ומביאה לתוצאה ההפוכה ממה שאתם מקווים. סתם בתור דוגמא, העליה של טראמפ לשלטון היא כמו ריאקציה כימית לתרבות ה-PC וחבל.
הטענה שלי – יש יצירות שהן מעל לכל השיט הזה שלכם. מה לעשות ששר הטבעות הוא סיפור של דמויות לבנות ממין זכר שמצילות את העולם? ככה הסיפור וככה הוא התפרסם והצליח.
תשמרו על הסיפור המקורי גם אם הוא לא מוצא חן בעיניכם, תוסיפו שינויים נדרשים אבל תפסיקו לחרב אותו בשם האג'נדה.
האם אני באמת גזען בגלל זה? לא יודע.. רק יודע שדמויות שחורות ונשיות לא מפריעות לי בשום תסריט, כל עוד זה חלק מהעולם התסריטאי ולא מרגיש כאילו הוצנח לתסריט בכוח על ידי הצבועים שהזכרתי למעלה.
ו-די
ניסינו לעשות מזה דיון, זה לא הצליח, תגובות נוספות בנושא ימחקו.
הבחירות שלך
מה למחוק ומה להשאיר מעלות תהיות לפעמים.
אכן תמוהה.
הזכות היא לא שלי אבל זה לא מונע ממני לתהות מדוע המילה האחרונה ניצנה לארזיקו במניפסט הלם ומלא ברפש שהתגובה שלי נמחקה, בלי שום מילה פוגענית. לא מתכוון לפתוח את הריב וכנראה בכל מקרה זה יימחק. אמירת הסיכום שלי היא שאני חושב שהרצונות של אנשים מסויימים לצפות בשר הטבעות הלבנה הם לא בעלי משקל רב יותר מרצונותיהם של אנשים אחרים לצפות בייצוג של הקהילה שלהם, גם בפנטזיה. אין לי כוונה להמשיך את הריב, אף אחד לא הולך לשנות את תפיסתו. מבין שאני הולך להימחק אבל הנושא הזה מספיק חשוב לי בשביל להשחיל מילה אחרונה.
לא הספקתי לקרוא את התגובה שלך
אבל אם היא הוסרה, אני חושבת שגם התגובה המסכמת של ארזיקו הייתה צריכה להיות מוסרת.
לא ברור לי למה הוא צריך לקבל את המילה האחרונה בדיון הזה, ועוד בפוסט כל כך משתלח ומכוער.
דרך מאוד לא ראויה לחתום את הסיפור.
גם תגובות שלי למעלה נמחקו
(ל"ת)
For what it's worth
אני גם חושב שעדיף למחוק את כל תת השרשור הזה, במקום שתהיה לו חותמת כזאת.
סיכום ממש טוב של הסדרה עד כה
(ל"ת)
אהממ, לא באה לפתוח פה שוב וויכוח יצרי אבל...
התבאסתי מהגיוון האתני שהם עשו בטבעות הכוח, מה"איך" ולא מה"מה".
ראיתי כבר המון יצירות תקופתיות או פנטסטיות שנעשה בהן גיוון אתני כלשהו, אבל השאלה היא איך עושים.
1. אמור להיות היגיון פנימי.
אלפים כהי עור ובהירי עור באותו השבט ממש? הייתה שם הגירה שלא מספרים לנו עליה? למה אי אפשר שיהיה שבט של אלפים כהי עור, אולי גם עם היגיון סביבתי כלשהו שיעניק להם יתרון להיות כהי עור? הרי ממילא יש בעולם של טולקין אלפים של מערות ואלפים של יערות ואלפים של הרים. אז שאלה יהיו אלפים של ים או משהו כזה. או פשוט של יער אחר.
הסדרה "ברידג'רטון" למשל היא סדרת רומנים רומנטיים תבניתית שמתרחשת באנגליה בתקופה של ספרי ג'יין אוסטין אבל בקרב האצולה הגבוהה בחצר המלוכה ולא האצולה הכפרית ולעניות דעתי מדובר ביצירה שהיא שטחיות טהורה. העיבוד הטלוויזיוני שלה הרבה יותר טוב מהמקור אבל זה ממש לא קשה. באמת שזה בסדר גמור להעביר אותה לז'אנר של מציאות חלופית, בו אירוע היסטורי כלשהו גרם לכניסה של שחורים לבית המלוכה, כל דבר שיוסיף טיפה עניין לתבנית השטחית הזאת. זה ז'אנר מקובל לחלוטין.
במקרה הזה, של הכנסת השחורים, נורא מבאס הטיפול העלוב בעניין הזה. האירוע לא כל כך משכנע- התאהבות של המלך באישה שחורה גרמה לשוויון זכויות לשחורים באנגליה בתחילת המאה ה-19 וכניסת משפחות של שחורים לחצר המלוכה? איך זה משפיע על העבדות ועל העסקים של אנגליה במושבות שלה באמריקה?
מצד שני, בעונה השנייה הם הכניסו דמויות הודיות באופן מוצלח והולם תקופתית, בעיקר בהתחשב בעובדה שההודים לא נחשבו נחותים כמו השחורים באופן היסטורי ושבאמת התנהלו שם נישואי תערובת, גם אם בהיקף קטן.
או דוגמה אחרת- הסדרה "צל ועצם", אני עוד קראתי את הספרים ואהבתי מאוד, מתרחשת בעולם דמוי רוסיה הצארית. שני הגיבורים בסדרה הראשונה הם יתומים מארצות הפריפריה של האימפריה, והם מתוארים כלבנים בספרים. הסדרה בנטפליקס החליטה להפוך אותם ללא לבנים, אבל זה נעשה עם היגיון, לא הפכו אותם לסנגלי ובת לשבט הצ'רוקי באמריקה. את הגיבורה הפכו לבת לשבט מונגולי/ סיני בגבול האחד של רוסיה, את אהוב ליבה לסיבירי שחום עור מהקצה השני של האימפריה. זה שמר על ההיגיון העלילתי כי הם ממילא יתומי מלחמות, זה שמר על ההיגיון הגיאוגרפי של רוסיה, זה רק העשיר את הדמויות כי זה הוסיף לבדידות והניכור שלהם גם שנאת זרים. בקו העלילה השני הדמויות מגוונות אתנית עוד במקור כי הן באו מעיר נמל בינלאומית, זה פשוט הגיוני.
2. אתניות "לבנה" היא לא אתניות גנרית וחסרת צבע.
יש סיפור על סטודנט דתי בסם שפיגל שכותב תרגיל ראשון ובתסריט שלו יש לשחקן כיפה. אתה לא יכול שסתם תהיה לו כיפה בלי סיבה עלילתית, אומר לו המורה, אם אין חשיבות לדת בעלילה אז ברירת המחדל שלך היא שהוא חילוני. האדם הגנרי הוא חילוני.
במשך המון שנים טענו שהאדם הגנרי בספרות ובקולנוע ובמדיה הוא גבר לבן, ושצריך לשנות את זה, שזה ממש נכון. אבל אם האדם הגנרי הוא לא לבן, ו"לבן" זאת זהות בפני עצמה כמו "שחור" ו"סיני", כשלמעשה יש גם הבדל מהותי בין "שחור אפרו אמריקאי" ל"שחור מאפריקה" או "סיני", "סיני אמריקאי" ו"סיני קנדי", אז זה לא הוגן לקחת דמויות "לבנות" ולהפוך אותן לשחורות, נגיד, ולהגיד שאין שום הבדל. אני מתכוונת לדמויות שנכתבו כבר, כמו אנבת' מהסדרה "פרסי ג'קסון". בספרים היא לבנה ובלונדינית, יש חשיבות לזה שהיא גאונה אבל זרים מתייחסים אליה לפעמים כמו בלונדינית מטומטמת, יש לה אבא לבן ויש לזה משמעויות שונות מאשר אם היה לה אבא שחור (אמא שלה זאת האלה אתנה). כשמופיעות דמויות ממוצא אחר באותה הסדרה ממש יש לזה חשיבות כי זאת הזהות שלהן וזה מוסיף עומק ומובחנות ואותנטיות. אז נורא מעצבן שמצולם עכשיו עיבוד טלוויזיוני של הסדרה וליהקו שחקנית שחורה לאנבת'. זה היה מעצבן באותה מידה אם היו מלהקים את פייפר, הגיבורה ממוצא צ'רוקי ילידי בסדרת הבת "גיבורי האולימפוס", בשחקנית סינית ואומרים שאין הבדל ואתם סתם גזענים אם אתם אומרים שיש הבדל.
בינינו גם בארצות הברית "לבן" זה משהו מורכב יותר וזה לא גנרי בכלל, יש אירים קתולים שהגיעו לארה"ב ברעב הגדול, וצאצאי סקוטים מורדים נמלטים, יש פוריטנים ומתודיסטים מאנגליה שזה בעצם פרוטסטנטים. בחזון שלי "גיוון אתני" זה שלכל אחד יש את הסיפור המעניין שלו ואין בני אדם גנריים בשום צורה, לא לבנים ולא שחורים.
זאת כבר נקודה מעניינת.
אני חושב שבטבעות הכוח, כמו גם בסדרות אחרות שעשו את זה כמו הוויצ׳ר וכישור הזמן לא באמת נכנסים להגיון של זה. פשוט מלהקים בצורה מגוונת וזהו.
השאלה למה באמת זה משנה? למה לדעתך צריך להתעכב על להסביר אלפים שחורים (מה גם שהאלף השחור בסדרה הוא לא מ״אותו שבט״ להבנתי) ביצירת פנטזיה שלא באמת קשורה לעולם שלנו?
אני מודע לרקע של טולקין ולרצון שלו לכתוב מיתולוגיה בריטית, אבל בשורה התחתונה הוא לא באמת כתב מיתולוגיה בריטית, גם אם זה היה הקו המנחה שלו.
מצד שני, גם בית הדרקון כוללת שחקנים שחורים אבל הם באמת שייכים לבית חדש שלא שמענו עליו בעבר. ואכן יש פחות תלונות על לורד קורליס ומשפחתו, אם כי זה לא פותר את עניין התלונות לחלוטין ועדיין יש אנשים שזה מפריע להם.
ועוד תוספת:
שחקנים כמו דב פאטל ואידריס אלבה נולדו בלונדון. הם בריטים לכל דבר ועניין. ושניהם גם לוהקו בצורה ״לא אותנטית״ לשחק את סר גאווין ואת היימדאל.
כל מי שביקר בבריטניה, ובעיקר בערים גדולות כמו לונדון, רואה את הגיוון הזה ברחובות.
אני תופס את הליהוקים האלה בתור ניסיון לתת ביטוי וייצוג שהוא יותר בסגנון ליהוקי תיאטרון על בסיס כישרון. ספציפית לגבי דב פאטל ואידריס אלבה לא ראיתי תלונות. ודב פאטל בעצמו התייחס לכמה הוא שמח שדייוויד לאורי פשוט הציע לו את תפקיד גאווין בלי לעורר דיון על איך זה הגיוני שהוא נראה כמו שהוא נראה. הבמאי פשוט רצה שחקן מסוים…
ואפילו עוד תוספת:
נזכרתי עכשיו בעמוד טוויטר שמסקר יצירות אמנות שהציגו אנשים כהי עור בימי הביניים.
הסברים מעניינים
לא כל כך הבנתי את העיקרון שרוצים ש"הסדרה תראה כמו רחוב בריטי ממוצע". אני בטוחה שרחוב בריטי ממוצע הוא מגוון להפליא כי זאת עיר בינלאומית, והאמת שגם במאה ה-19 היא הייתה עיר בינלאומית והיו הרבה אנשים מרחבי העולם (אבל כנראה שהרבה פחות שחורים ספציפית שהם אזרחים חופשיים במאה ה-19), בכל מקרה, השינויים שעבר הרחוב הבריטי במאה החולפת זה לא ההגדרה שלי של "אורגני לעולם של טולקין". אני חושבת שאפשר לאהוב גיוון אתני גם בלי להצדיק כל שיטה של גיוון אתני שנעשתה אי פעם.
האם לראות בטבעות הכוח יותר גרסה תיאטרלית של מיתולוגיה טולקינית מאשר ייצוג של עולם שאמור לנסות להיות שלם ומלא פרטים עקביים ככל האפשר…. נו, אפשר לראות את זה ככה. אבל אפשר היה גם להתאמץ ולמצוא הסברים לגיוון אתני בתוך העלילה עצמה ולהכניס אותם לתסריט כדי להעשיר את הדמויות, אפשר היה שהיוצרים יעשו את העבודה להכניס את הגיוון האתני ולא הצופים, אפשר היה הרבה דברים.
יש לי פתרון רעיוני לעניין "הגזעים" המעורבבים בקרב כל הגזעים
אני קורא לזה "עקרון חתולי הרחוב":
נראה שמרבית חתולי הרחוב הם בצבע אפור מפוספס (טאבי) אבל יש גם חתולים ג'ינג'ים, שחורים, לבנים וחתולות טריקולור וכו'.
אני לא מומחה לגנטיקה שלהם, אבל כמדומני שאם למשל חתול הוא בצבע שחור, זה לא אומר בהכרח שהוריו גם כן היו שחורים. וזה תקף כמובן לכל מני שילובי צבעים של הורים וגוריהם.
אז מה אם נניח שבעולם של הסדרה גוון עור וצורת העיניים הן תכונות כמו צבע פרוות החתולים?
כלומר שילד אלף שחור יכול להיוולד באופן אקראי להורים בהירים או שלילד בעל מראה אסיאתי יכולה להיות אמא בעלת עיניים "רגילות".
כך אפשר לנתק את האתניות והשיוך הגיאוגרפי של אנשים בעולמנו ממחוזות עולמות הפנטזיה.
זה רעיון מאוד... רדיקלי
הוא יכול להיות רעיון נהדר, אבל קצת כמו כוח כבידה שונה. זה דורש לוותר על הרבה עקרונות טבע שידועים לנו על התורשה והגנום האנושיים, כי אנחנו מחשיבים את האלפים והגמדים כאנושיים. זה אפשרי אבל לגמרי לא מובן מאליו.
תגובה
שוב, זה רק איזה רעיון תיאורטי שעלה לי שיכול להסביר מראה שונה של יצורים אנושיים.
אבל למה בעצם אנחנו מתעקשים להיצמד לעקרונות הטבע שלנו בעולם של פנטזיה?
הרי ממילא ידוע שהם כולם נבראו בעולם של טולקין (שהיה קתולי אדוק) על ידי האל ארו, אז אין איזו סיבה ממשית להניח למשל שהומונידים כהים כי הם התפתחו במקום שמשי ולהיפך, לא?
זה רעיון נחמד
ושינוי שלא משפיע יותר מדי על העולם של טולקין(הוא מדבר על מראה תורשתי אבל זה לא ממש קריטי לעלילה)
במשחקי הכס כמובן יש בעיה עם זה ;)
זה לא עובד ככה
גם הצבע של החתולים הוא גנטי וכמובן שנובע באופן ישיר מהצבע של ההורים גם אם זה לא נראה ככה.
זה קצת יותר מסובך מזה כי יש גם עניין של דומיננטיות מול רצסיביות, עוצמת ביטוי של הגן, פיזור של האללים באוכלוסיה והשתקה לסירוגין של כרומוזום X שעליו נמצא הצבע (זו הסיבה שטריקולור רק בנקבות), אבל זה לא אקראי לחלוטין, לכל היותר סטוכסטי.
לגבי צל ועצם
העניין שהברירת המחדל היא לבן בעצם מסתירה את העובדה שכמו שאמרת לא כל הלבנים אותו דבר. וספציפית, העובדה שבצל ועצם לא ליהקו שחקנים רוסים לתפקידים הראשיים ממחישה את זה. כאילו, המהות של הסדרה היא שהיא מתרחשת ברוסיה אלטרנטיבית, ועדיין לתפקיד הראשיים לוקחים שחקנים בריטיים שלא היו עוברים בתור רוסים בשום צורה. מה שקורה אגב בכמעט כל סדרה שמתרחשת ברוסיה. עכשיו לי לא באמת אכפת, כמו שלא אכפת לי משאר הליהוקים שמחליפים צבע, אבל ברור לי שאם היו מלהקים אנשים מצבע עור אחר לתפקידים האלו מיד היו מגיבים שצועקים על זה, בעוד שכשמלהקים בריטים זה פשוט נתפס כברירת מחדל.
ועוד ספציפית לגבי צל ועצם – העובדה שהיא סינית אולי תרמה לעלילה בעונה הראשונה, אבל בעונה השנייה (כשהיא אמורה להפוך לסנקטה אלינה) זה עלול לעורר בעיות שאני לא יודע איך יתמודדו איתם.
לגבי צל ועצם
האמת שכן ליהקו פה ושם שחקנים אמריקאים ממוצא רוסי ועם תווי פנים סלאביים לחלק מהתפקידים הראשיים, אם כי המבטא הבריטי נורא מעצבן. האופל הוא ממוצא רוסי, הלוחם ההוא מהמדינה האויבת של רבקה (שכחתי את שמה…) בקו העלילה שלקוח מ"שישה עורבים" סלאבי ממש.
והאמת שהמבטא הבריטי הפריע להמון אנשים שכתבו את זה בביקורות על הסדרה. לא אגיד מחאות לא נורמליות, הסדרה הזאת לא מפורסמת ברמה של פרסי ג'קסון אפילו, אבל אנשים ציינו את זה. לעומת זאת, לא ראיתי שום מקום שהתייחס לשינוי האתני של אלנה ומאל. כלומר, יותר הפריע לאנשים שהדמויות מדברות במבטא בריטי ולא רוסי מאשר שאלנה הפכה לסינית ומאל לסיבירי (שבאופן מעניין, אגב, זה סיביריים זה כנראה המוצא האתני של ילידים אמריקאיים ויפנים). נראה לי שזה רק מוכיח שהגיוון האתני של מאל ואלנה היה כל כך אורגני לסדרה שזה לא הפריע לאף אחד, השינוי בין רוסים ובריטים היה צורם וחתר נגד כל הסדרה.
אולי דווקא להפך
הכוח של האלפים הולך ופוחת ככל שהעידנים מתקדמים, ואנחנו יודעים מהסרטים שבעידן השלישי יש להם במקרה הטוב בקושי מעט דם כהה ויבש. לרובם אין בכלל דם לפי מה שמוג שם.
יכול להיות שהקרישת דם המהירה שלהם בעידן השני היא סימן להחלשותם הקרבה בעידן השלישי. מאמין שבעידן הראשון כל אלף יכל למלא ליטרים של דם מכל פייפר קאט שלו.
מצחיק איך שאתם מנסים לתרץ ולהסביר את מיעוט הדם כחלק מהמיתולוגיה של טולקין
כשהסיבה האמיתית היא כדי שזה יתאים לדירוג הגיל של 13+ ולא יאלץ את אמאזון להעלות לדירוג 16+ שלגמרי לא מתאים לעולם של טולקין, שהוא עולם שפתוח גם בפני נערים (בשונה מהעולם של משחקי הכס).
דירוג גיל? אין בעולם של שר הטבעות דירוג גיל. תפסיק להכניס נושאים מודרניים לתוך עולם הפנטזיה שלי.
(וברצינות, צחקנו…)
להגיד על אלנדיל שהוא מיוחד רק בגלל הבן שלו
זה… מוזר מאד. מאד מאד.
וכמו כן, הניחוש שלך לגבי הדמות מסוף הפרק: לא, זה לא הוא
(ל"ת)
במחילה
להגיד "דמות פלונית חשובה להמשך הסדרה" זה לא ספוילר.
להגיד "דמות פלונית היא לא מי שאתה חושב" זה לא ספוילר.
זכותך כמובן להיות רגיש להגדרות, אבל אם אתה אכן רגיש ברמה הזו, אל תיכנס לביקורת המתגלגלת – כי אני בהחלט אמנע מלספר את העלילה, אבל ממש לא מלזרוק השערות.
זאת רגישות יתר, כן
"להמעיט במסתורין" (ואני בכלל לא מסכים עם זה) זה לא ספוילר, בטח לא "ספוילר גמור". ואת הקישור למילים "לזרוק השערות" אתה עשית, לא התכוונתי כמובן לפרט הספציפי הזה.
בכל אופן, כאמור, אם אתה רוצה לשמור על בורות מוחלטת – אל תיכנס לביקורת. כל ביקורת על כל סרט עושה קצת "ספוילרים גמורים".
אני לא זוכר שאלו היו החוקים בהארי פוטר
אבל בכל מקרה, אלו לא יהיו החוקים פה: חלק מהיופי בדיון בסדרות שהן עיבוד לספרים הוא גם כן להיכנס במתח לגבי מה ייכנס ומה לא. זה כן בהחלט מחייב סימון ספויילר שכולל בכותרת "ספוילר לספרים, כנראה/אולי גם לסדרה".
זה אכן מה שהיה בהארי פוטר
תראה את התגובה הראשונה כאן.
אבל אם החלטת ללכת פה על כיוון אחר (בכל זאת, הנהלה אחרת, אז הגיוני שלא יהיו אותם חוקים), אז אני מקבל, אבל בבקשה שיקפידו פה על סימון ספויילר עם הדגשה שזה ספויילר לפרקים הבאים.
מה שקרה פה הוא שהתגובה של יצחק אפילו לא הייתה בסימון ספויילר.
ומה שהכי מרגיז זה שאני ביקשתי מפורשות בתגובה לא לכתוב לי מידע מהספרים על ההמשך.
אי אפשר להתחשב בבקשה של בן אדם כשמגיבים לו?
במקום זה להתחיל להתווכח אם זה בכלל נקרא ספויילר ולטעון שאני סובל מ״רגישות יתר״ לספויילרים? נו באמת.
העובדה היא שהיה אלמנט מיסתורי בסדרה ואני זרקתי השערה מהו האלמנט, השערה שמה שהסדרה הראתה לא סותרת אותה. אז כן, להגיד שעל פי הידע מכתביו של טולקין ההשערה שלי לא נכונה זה בפירוש ספויילר, כי כרגע אין בסדרה שום דבר שיכול להפריך את ההשערה שלי.
שימוש במידע מקדים מהכתבים של טולקין על מנת להרוס את הכיף שבלפתח תיאוריות בין פרק לפרק זה בדיוק ההגדרה המילולית של ספויילר.
חשבתי שאפשר לדון פה על הסדרה בחופשיות ולהעלות תיאוריות לגבי ההמשך בלי שיבואו אלה שיהרסו הכל כשיגידו ״קראתי את כתבי טולקין ואני יודע שהתיאוריה שלך לא נכונה״. חבל שזה לא כך.
אז באמת אני מבקש מכולם שתשימו אזהרת ספויילר עם הבהרה שזה ״ספויילר לספרים / ספויילר אפשרי להמשך״ על כל פרט מידע מהספרים או מכתביו של טולקין שלא נחשף עדיין בסדרה.
זה *לא* מידע מהספרים
כי זו פשוט דמות חדשה לגמרי. אין לי מידע על הסדרה, אבל מהיכרות של הנפשות הפועלות (ואגב, היכרות שבגדול אמורה להיות גם לך אם ראית את הסרטים) אני פשוט מניח בוודאות שזה לא הוא. האמת היא שמבחינת הסדרה נטו – יכול להיות שאתה בכלל צודק, כי אני לא נביא, ולא ראיתי את הפרקים הבאים; אז אם אתה ממש מתעקש, אף אחד לא מכריח אותך לקבל את ההנחה שלי.
כן אקבל שבתגובה לבקשה מפורשת לא להרוס אולי היתה עדיפה יותר התחשבות, אבל שיהיה ברור שלדעתי לא היה כאן ספוילר ולא משהו שקרוב לספוילר, אז לצייר את זה כאילו מישהו פה נהנה להרוס בחוסר התחשבות זה… לא מדויק.
ולגבי אלנדיל כבר הודית בטעות, אז סבבה.
אגב, אני שמח שהכנסת את התגובה של יצחק תחת אזהרת ספויילר
רק אם אפשר, תוסיף באזהרה שזה ספויילר לפרקים הבאים, כדי שמי שיקרא כאן ידע שמדובר בספויילר למשהו עתידי שעוד לא נחשף.
כי הרי מי שראה את שלושת הפרקים, לכאורה לא יחשוש לחשוף תגובה עם אזהרת ספויילר כללית, וחשוב שידע שמדובר בספויילר למשהו שעוד לא שודר.
אבל זה לא ספוילר לפרקים הבאים.
ליצחק או כל בן אדם אחר שקרא דברים של טולקין מחוץ לשר הטבעות אין מושג מה היוצרים יעשו. הם לא הולכים בקו ישר.
בגלל זה הניחושים שלנו טובים כמו שלך בסופו של דבר. יש לנו רק יותר השערות. אני מבין את הרצון שלך לתגיות ספוילר על תאוריות במקרה הזה אבל תגית ספוילר לספרים היא בהחלט מעל ומעבר.
רק בהקשר של החשיבות של אלנדיל
משני הצדדים שאתה יכול להסתכל על זה אין פה ספוילר להגיד שהוא חשוב.
הוא גם מופיע בשם ותואר בסרטים של שר הטבעות, ככה שהיוצרים בהחלט מודעים לזה שרוב מוחלט מהצופים ידעו לפחות איפה, איך ובאיזה תפקיד הוא מסיים את הסיפור. בדיוק כמו איסילדור.
וגם רק במבט על הפרק הזה ונניח שאתה מגיע נקי יותר ממה שבאמת מצופה, הוא מקבל הרבה זמן מסך וכבר עכשיו מוצגים הקונפליקטים שלו, ולמעשה מהשפה הקולנועית די ברור שזו דמות שנראה בסדרה הזו.
בקשר לזהותו של אדר, או של מי שחשבת שיתגלה כאדר, זה כבר טיפה יותר "מידע מהספרים" (גם אם זה ממש הבסיס של הבסיס של לדעת משהו על העולם של טולקין, כלומר משהו ממה שאמרת הוא מאוד ידוע ולא רק לעכברים).
בכל מקרה זה לא באמת ספוילר גדול ואתה לא צריך להרגיש שהרסו לך משהו מהותי מלבד התאוריה שלך לפרק הבא, אבל אני חושב שלהבדיל מעיבודים כמו הארי פוטר, הסדרה פה נשענת על חומר מקור מאורפל הרבה יותר מלכתחילה, וכזה שכולל בכל מקרה הרבה דמויות שמתחזות או שהופכות להיות מישהו אחר אחר כך. הרבה מהסדרה והדמויות הם מסתוריים גם בשביל מי שקרה, וגם אם אפשר להניח שהסיפור יתקדם לקראת האירועים הגדולים שבספרי המקור, יש המון מסתורין בסדרה עדיין.
למשל שאלה כמו מי זה איש-המטאור היא שאלה שכולם שואלים את עצמם, או לאן יקחו את הדמות של הלבאנד. להגביל את כל הדיון כאן בצורה כזו שלא יהיה אפשר להעלות השערות סבירות מתוך ידע נוסף, אלא שיהיה אפשר רק להעלות השערות "ריקות" שלא מתבססות על כלום חוץ מתחושות בטן לפי הפרקים ששודרו, זה מיותר.
מצד שני אני חושב שבהחלט אפשר לציין כאן להבא מראש בתג הספוילר כשהתגובה היא "כן או לא" עובדתי לגבי תאוריה של מישהו, אם זה מגובה בבירור מהספר.
לגבי אלנדיל, מקבל
לגבי העניין השני:
אז קודם כל, אודה שלא קראתי מעולם שום דבר של טולקין, ואני מכיר את העולם של טולקין נטו רק מהסרטים, ואני בטוח שבין צופי הסדרה הזאת אני ממש לא היחיד.
שנית, כל הכיף בדיונים תוך כדי סדרה היא שאפשר להעלות תיאוריות.
אפשר לדון על התיאוריה אם היא נראית הגיונית או לא, אבל עד הפרק הבא התיאוריה עודה עומדת באויר.
אבל כשבא מישהו שיודע דברים מסויימים לגבי ההמשך שעוד לא נחשפו בסדרה ופשוט חושף בפניך שהתיאוריה שלך לא נכונה, זה בהחלט הורס ומאוד מעצבן.
עכשיו במקום לחכות כל השבוע בסקרנות לראות אם התיאוריה שלי נכונה, אני כבר עכשיו יודע שהיא לא נכונה. חלק מהכיף פשוט הלך.
אני מבין למה אתה מתכוון
בגלל זה אני חושב שלהבא יהיה נכון לציין בספוילר כשהתשובה היא "אתה צודק", או "אתה טועה", אם זה מגיע מתוך הספרים.
אבל שוב, יש המון תאוריות ודיונים שירצו ויוכלו להעלות רק אנשים שמכירים את הספרים, יותר או פחות. כה שאני לא רואה הצדקה להגביל את הדיון הזה. ואני גם לא חושב שאפשר ללכת בצורה מושלמת בין הטיפות כשדנים בתאוריות האלה. כלומר בוא נפריד בין ספוילר שהוא "דמות X מתה, כי אני יודע שזה קורה בעמוד 372 בספר", לבין ספוילר שהוא "מה שדמות X מאוד מתאים למה שאנחנו יודעים על דמות Y מטולקין, אולי הסדרה תלך לכיוון הזה?".
אז אני חושב שבסוף אין באמת פתרון מושלם לצופים כמוך, אני מבטיח להקפיד וחושב שצריך לשים לב להדגיש אם מישהו "חושף" משהו מהספרים. אבל מצד שני גם תדע שמעצם ההשתתפות שלך בדיון אינטרנטי על סדרה רצה, בטח אחת עם lore עצום שמקיף אותה, אתה תוכל גם להחשף לתאוריות מבוססות שאולי ואולי לא יגיעו בעתיד אל הסדרה.
הפרק השלישי היה מ ש ע מ ם.
השניים הראשונים היו חביבים אבל השלישי הוא כנראה השלב שבו הסדרה מתחילה קצת להימאס עליי (אני אמשיך לצפות בה, לבינתיים). אפילו מהיופי הויזואלי בפרק לא הצלחתי ליהנות מרוב שגלגלתי עיניים כל סצינה לאורך הצפייה. זה הרגיש כאילו מי שכתב את התסריט שם לעצמו תבנית של 'א- סצינה דרמתית. ב- סצינת קונפליקט בין שתי דמויות וכו'…' ורק אז התחיל למלא את החסר כשאין בסיס לכל זה. שום קונפליקט לא הרגיש כמו קונפליקט טבעי שהיה מתרחש אם הדמויות בסדרה היו עוצרות שנייה לחשוב על השטויות שיוצאות להן מהפה. וקצת מרגיזה התחושה של לצפות בשתי דמויות מדברות כשכל מה שבא לי לעשות זה להיכנס לסצינה בעצמי ולהסביר להן למה הן לא אמורות לריב.
שלא לדבר על הקלישאות בבימוי (שתי דמויות מתהלכות ומדברות ואז אחת מהן אומרת משהו "דרמתי" והשנייה עוצרת. אחת הקלישאות הכי נפוצות בהוליווד כשזה משהו *שבחיים* לא קרה למישהו במציאות) ובכתיבה ("לאן אנחנו נוסעים?" -"הביתה"*).
החלק עם ההוביטים ממשיך להיות הדבר הכי טוב בסדרה אם כי גם שם, הפתרון לקונפליקט שלהם היה ברור עוד מאמצע הפרק השני. וקצת מעצבן שלקח להם פרק וחצי להגיע לתוצאה הצפויה והמובנת מאליה.
*כל הדיאלוג הזה היה טיפשי בעצם:
גלאדיאל: לאן אנחנו נוסעים?
הקפטן: תסתכלי בעצמך, אנחנו כמעט שם.
ארונדיר: כמעט איפה?
(אני: מה 'כמעט איפה?' הוא *הרגע* אמר לכם להסתכל בעצמכם!)
-הקפטן נותן מבט דרמתי-
(אני: בבקשה אל תגיד 'Home'! בבקשה אל תגיד 'Home'!)
הקפטן: Home
(אני: אוווחחחחח…)
זה רק אני שמרגיש שבאופן כללי הלברנד נראה מאוד דומה לארגורן?
לקחו שחקן שממש, אבל ממש, נראה כמו איך שויגו מורטנס היה נראה בשר הטבעות.
כן, האמת שבמציאות רוב הזמן זה שאומר משהו דרמטי הוא זה שמפסיק ללכת ועומד באמצע, לפעמים השני יפסיק ללכת רק בגלל תגובת החיקוי האוטומטית.
מצד שני אנשים מנהלים שיחות הרבה יותר מעניינות כשהם הולכים זה סביב זה (מבשלים, מארגנים משהו, מכינים ילדים לבית הספר) מאשר כשהם הולכים יחד לכיוון אחד…
כשיש רגעים במציאות שהם כמו קלישאות בסרטים זה מאוד נדיר וזכיר. כמו הרגע שבו חצי מחדר האוכל בבסיס השתתק כי מישהו התחיל משפט ב"בתור בוגר ישיבת הר המור…." אבל זה באמת נדיר.
"מלצר, יש לי PC בארץ התיכונה"
חוזר קצת על דברים שנאמרו, אבל תגובה בקטנה לטיעונים שעלו פה, ואני מאוד מנסה להיות מרוסן כי באמת שהדיונים האלה כבר נהיים מתישים.
– מה זה "לחנך אתכם"? מי מנסה לחנך אתכם ומה? שלא רק אנשים לבנים קיימים בעולם? ובכן, ניוזפלאש. כשאתם יוצאים החוצה אתם מתלוננים גם על המציאות הזאת שמנסה לחנך אתכם באופן מאולץ עם כל הנשים והלא-לבנים שמסתובבים בחוץ?
– "מה אם את בלאק פנת'ר היה מגלם לבן?!", "מה אם את רוזה פארקס הייתה מגלמת לבנה?!" עומד להפיל עליכם עוד פצצה אבל אנחנו לא חיים בעולם מאוזן ושווה מבחינה מגדרית וגזעית ויצירות לא נוצרות בואקום. ללהק שחקן שחור לגלם דמות לבנה לא שווה ללהק לבן לגלם דמות שחורה (כמו המם המטומטם הזה שאנשים אוהבים לשלוף של פוסטר לסרט על אובמה בכיכוב ריאן גוסלינג). זה טיעון אפילו יותר מטומטם כשמשווים דמות בדיונית לדמות היסטורית.
בכל מקום שתזרקו אבן כנראה תפגעו בסרט עם מישהו לבן. הייצוג של שחורים – ושאר מיעוטים – יותר לוקה בחסר. לכן יש העדפה שלדמות לא-לבנה ילוהק מישהו לא-לבן. אם דמות לבנה תגולם על-ידי שחקן שאינו לבן, לעומת זאת, זה ממש לא סוף העולם. אם "המילטון" היה מלוהק לפי דיוק היסטורי הוא לא היה מגיע לחצי מההצלחה שלו. אנשים שכועסים על זה יכולים להישאר כועסים בזמן שלין-מנואל מירנדה שוחה במטבעות בכספת שלו סקרוג'-מקדאק-סטייל (מה זאת אומרת, כמובן שיש לו כזאת).
"תמציאו דברים משלכם עם כמה נשים ולא-לבנים שתרצו!" – שוב, זאת חשיבה נאיבית בקטע מגוחך. אם הוליווד הייתה מלאה בבלוקבאסטרים מקוריים בכיכובם של נשים ומיעוטים הייתי מאושר עד הגג, ברצינות. אבל מה לעשות שאנחנו חיים בעולם קפיטליסטי והסרטים שמביאים היום את הקהל והכסף הגדול הם מותגים מוכרים. אז במקום ליצור סרט פנטזיה מקורי עם מיעוטים שיביא כמה אלפי צופים, מביאים אותם אל המותגים שמביאים מיליוני צופים.
"כל ה-PC הזה מקטין גברים ומעצים נשים!!!" – חשבתי לדבר על זה בתגובה שלי ב"שי-האלק" וזה ירד בעריכה, אבל אני רואה שזה מאוד מדאיג אנשים אז בואו ניגע בזה רגע. ההדהוד הכי גדול של טענה כזאת שאני זוכר מהזמן האחרון (לפני "שי-האלק") הוא כשיצא "ציפורי הטרף", סרט כיפי, צבעוני ומגניב. אבל הרבה מגברי היוטיוב וטוויטר הזדעקו כי *gasp* הדמויות הגבריות בו הן רעות (מוסרית). אין אף גבר טוב אחד לרפואה! חזיז ורעם! מכאן אין אלא להניח שהסרט הזה… שונא גברים!
רק שזה א. קשקוש בלבוש. זה לא סרט ששונא גברים. הוא מתרחש בעיר שמלאה בפשע ועבריינים, ולמיטב זכרוני מציג רק שתי דמויות גבריות מרכזיות (סיוניס והעוזר שלו) אז הגיוני שהם פושעים. גם משתמע מהטיעון שהנשים בסרט הן נשמות טובות. הארלי והחברות שלה הן אולי הפרוטגוניסטיות, אבל ממש לא מודלים לחיקוי (הגיבורה של הסרט, בין היתר, פורצת לתחנת משטרה ופוגעת בלא מעט שוטרים). ו-ב. הטיעון הזה הוא קצת מה שנקרא self-own, כי על פי ההיגיון של "סרטים בלי דמויות גבריות טובות = סרטים שונאי-גברים", יש הרבהההההההההההההה יותר סרטים שהם סקסיסטיים במקרה הטוב ומיזוגנים לאללה במקרה הפחות טוב. אבל אם מישהו יגיד את זה, אותו קהל של "סרט שונא-גברים" יגידו שהוא טרחן או מחפש לקשר כל דבר למגדר.
ביצירות *שכתובות טוב*, לא צריך להקטין או לזלזל בגברים כדי "להעצים" נשים. אבל הרבה גברים כבר כל-כך התרגלו להיות במוקד של כל דבר שברגע שמפנים את אור הזרקורים למישהו שהוא לא הם, הם לוקחים את זה קשה. אם אנחנו כבר בענייני הארץ התיכונה, אני מבטיח לכם שאם "שיבת המלך" היה נעשה היום – כמו שהוא – הקטע של "I am no man" היה מכונה woke וטרלול פרוגרסיבי ושנאת-גברים ועוד תיאורים מלבבים שכאלה.
היו לי עוד כמה נקודות אבל אני אתמצת – עיבוד זה עיבוד. עיבודים לוקחים חירויות, וכנראה שהם כמעט אף פעם לא יהיו 100% נאמנים למקור או 100% כמו שציפיתם שהם יהיו. אני מאוד אוהב את ספרי "סדרה של צרות" ויש דברים בעיבודים שלה שאני אוהב ודברים שלא. בעיבוד אחד דמות מסויימת הייתה לבנה ובעיבוד השני היא הייתה שחורה והעולם המשיך להתקיים, איכשהו. ולדעתי זה דבר טוב. לא הייתי רוצה שברוס וויין ישאר אותה דמות בכל עיבוד של "באטמן", זה היה נהיה משעמם מתישהו. לא אהבתם משהו בעיבוד הזה? אולי תאהבו יותר בעיבוד הבא. אין בעיה עם להגיד "אני לא אוהב את הדמות הזאת בעיבוד כי היא לא איך שדמיינתי אותה / שהיא מתוארת במקור", זאת דעה לגיטימית. אבל כשמוסיפים לזה דברים כמו "תרבות ה-PC הזאת" ו"אם זה היה הפוך", זה פשוט נשמע כמו אקרובטיקה מילולית שמקבילה ל"אני לא גזען / סקסיסט, אבל…".
נ.ב. מוזר שבקושי שומעים את טהרני העיבודים למיניהם כשהשינויים בעיבוד הם יותר לכיוון יופי נשי קונבנציונאלי ("הארי פוטר", "שחקן מספר אחת", "ערי הטרף" וכו').
SO YEAH. בתגובה הבאה – ואחרי שאצפה בפרק 3 – התייחסות לסדרה שלשמה התכנסנו.
נתת לי חשק לסרט באטמן בו ברוס ויין מגולם ע״י שחקן שחור
נראה לי שאידריס אלבה יכול ממש להתאים.
אכן צביעות
אם יש גיבורה ראשית אז חובה להיות עדינים עם אפיון הבחורים שלצדה:
אם היא חזקה או חכמה אז להיזהר מאפשרות של השוואה לבחורים כדי שלא ייראו מוחלשים.
יש לוודא שיהיה לפחות בחור טוב אחד ושהוא יהיה גם לבן כדי שלא יבכו ששונאים אותם.
חשוב שהגיבורה תתעלם מהיותה אישה ומחייה בתור אישה. מותר לבנות עולם סקסיסטי ורצוי להצדיק כך מחסור בנשים בתפקידים רבים, רק שבניית העולם תיעצר בבניית הדמויות הנשיות! אסור שהן יכירו במציאות.
ואז הם טוענים שאכפתיות מייצוג של נשים וקבוצות מיעוט מפריעה לחירות ומגיעה על חשבון איכות הכתיבה…
האם זאת הייתה הפעם הראשונה שרואים אותה מחייכת בסדרה ואשכרה נהנית ממשהו?
האם רק אני חשבתי שזה לא הגיוני לדמות שלה כלל?
וזה יצר לי בראש שהחיוך שלה ממש קריפי?
לסדרה הזו יש בעיית גלדריאל
או במילים אחרות – הדמות הכי פחות מעניינת ושהכי קשה להזדהות איתה, היא גם הדמות הראשית שתופסת הכי הרבה זמן מסך.
אני אשכרה נהנית מכל אספקט של הסדרה הזו חוץ מהסצינות של גלדריאל, אבל הסצינות שלה הן חלק די משמעותי מהפרקים אז… קצת בעיה.
ובכל זאת, היתר מספיק מוצלח בשביל לחפות על הליהוק של שחקנית אנמית ונטולת כריזמה לתפקיד מרכזי כל כך. מזל שזו סדרה עם הרבה דמויות שמפוזרות על פני קווי עלילה שונים, ורובם באמת נהדרים בעיני.
השקל שלי בעניין הגיוון האתני
מעל הכל, מה שמצער אותי הוא ההעדפה של תורה מוסרית על פני אומנות הסיפור. העדפה, שלא לאמר, אכיפה.
אמנות היתה פה מאז ומעולם כדי לערער ולאתגר. הקונפליקט, שנמצא בבסיס של כל יצירה, במהותו סותר חינוך מוסרי. אנחנו חיים בעידן ימי בניימי של ציד מכשפות. עידן שבו יש תורה מוסרית אחת צודקת, ומי שלא מיישר איתה קו מוכרז כמפלצת שיש למגר.
אני יכול לקבל את זה. ההיסטוריה רצופה מאבקי כוח, אתמול זרם מוסרי אחד שלט, היום אחר. לא מצליח להיות מאמין פנאט לא של המוסריות של טולקין (שבספריו בני האדם המרושעים מארצות הדרום הם היחידים שתוארו כשחורים) ולא של החינוך מחדש אה לה 1984 שעושה הסדרה הזו, שמזלזלת בכל היופי שבייחוד גזעי, ובחשיבות שלו למחקר עצמי. כמו שאמרו פה לפני, זו גזענות וזו גזענות.
יכול לקבל את זה, אבל דבר אחד מכאיב לי. אמנות הסיפור נזנחה בצד. ההיגיון של הגיוון האתני מופרך ומגוחך, ומעל הכל – לא כנה. לא מעמת. לא מאתגר. לא שואל. לא מברר. לכן הרבה מהקונפליקטים בסדרה מרגישים חיוורים וכהים.
זו יצירה שבמהות שלה שואלת שאלות עמוקות מאוד על גזע. השאלות האלה מאבדות את כוחן ברגע שמרפדים אותן עד תשישות באפולוגטיקת פי סי מפוחדת.
חבל שכל כך הרבה כסף נשפך על משהו שעוד כמה עשרות שנים לא יחזיק, ויראה לנו צבוע ולא כנה. צריך לזכור, מוסר הוא עניין אופנתי. תמיד היה. מי שמרשה לעצמו לבוז למוסריות של האחר בהכרח מתכחש לטבע האנושי שלו עצמו. ובהכרח יעלה ריקבון מוסרי משל עצמו עם השנים.
ארחיק לכת ואומר, שעם קצת יותר אומץ וכנות בתחום הזה, הסדרה הזו יכלה להפוך למשהו שהרבה יותר סביר שיישאר לנצח.
חוץ מזה, תענוג של סדרה.
לא נראה לי שהגיוון האתני יהרוס את הסדרה ויהפוך אותה למשהו כל כך לא זכיר…. נכון שאווטאר של קמרון נשכח למרות הכסף שהושקע בו (לא מכירה באופן אישי אנשים שצפו בו שוב ובטח לא כאלה שמבטיחים שיגדלו עליו את ילדיהם), אבל הוא לא היה מבוסס על שום מיתולוגיה קיימת שאנשים הושקעו בה רגשית קודם. יופי ויזואלי כזה יכול להיכנס לדפי ההיסטוריה והרי גם הטרילוגיה השלישית של שר הטבעות היא חלק מהקאנון למרות שלא תמיד הצליחה בביקורות.
אני לא חושבת שגיוון אתני לא מוצלח יהרוס סדרה לגמרי, גם אם אני יכולה להסכים עם הנקודה שההקשר הספציפי של ספרי שר הטבעות, שנכתבו בזמן הייאוש באנגליה במלחמת העולם השנייה (חלקים מהעולם נכתבו בהתכתבות בין טולקין לבנו החייל, זה לבדו חמוד נורא, אם אפשר להגיד על ג'.ר.ר. טולקין שהוא חמוד) די נעלם כשיש כזה גיוון אקראי. אבל היצירה עצמה מספיק חזקה להתגבר גם על זה. פשוט… סתם מבאס ולא מושלם. יכולתם לעשות את אותו הגיוון רק טוב יותר ומחובר יותר לספרים.
תיקון: הטרילוגיה השלישית של מלחמת הכוכבים
אני רק רוצה להעלות שני שאלות שאשמח אם יענו לי עליהם
א. האם לאנשים הייתה בעיה דומה עם ההופעה של מורגן פרימן ב"חומות של תקווה" כמו שיש להם עם מה שמתרחש בגל החדש הזה של הסרטים והסדרות הללו בעשור האחרון? האם לאנשים הייתה בעיה דומה עם הייצוג הבולט והנרחב של דמויות שחורות בסדרה "הסמויה"? האם לאנשים הייתה בעיה עם הדמות הנשית החזקה של אומה תורמן ב"להרוג את ביל"? האם לאנשים הייתה בעיה עם הדמויות השחורות ב"אפוקליפסה עכשיו"? הרי התצוגה של אנשים שחורים, מיעוטים אתניים שונים, ונשים חזקות זה לא משהו חדש. ניתן למצוא נשים חזקות מאות ואלפי שנים אחורה בספרות ובמחזות. הדבר האחרון שתעשיות ההפקה הגדולות רוצות זה לחנך את האנשים. הם מתאימים את עצמם לנראטיבים הפוליטיים והחברתיים הזורמים. לא פחות ולא יותר. לפני שישים שנים ג'יימס בונד היה סוטר לנשים ומכריח אותן למין. איך זה בדיוק מסתדר עם חינוך האנשים? אז איך ניתן לגשר בין הפערים הללו? מצד אחד אתם טוענים שאלו שלא אוהבים את הגל החדש פשוט לא אוהבים לראות אנשים שחורים, הם פשוט גזענים – מצד שני אני חושב שאפשר להסכים שלרובם אין בעיה עם תפקידים של שחורים, של נשים חזקות ביצירות אחרות – מכיוון ששחקנים שחורים מוצגים במסך הגדול כבר עשרות שנים בצורה הרחבה והגדולה ביותר, ברמות הוליווודיות שאסיאתים, ערבים, הודים, אינדיאנים ולטינים יכולים רק לחלום עליהם, ובחיי שלא שמעתי בחיי איזושהי טענה על דנזל וושינגטון, על סמואל ג'קסון, על שחקנים שחורים רבים שגילמו דמויות רבות של אנשים שחורים. אז מאיפה זה בא פתאום? פתאום, משום מקום, כל כך הרבה אנשים החליטו להיות גזענים? נשים חזקות היו ויהיו תמיד – רק שהם לא נדחפו בכוח, על ידי אג'נדה אשר באה לפני ההיגיון הרגשי של הסיפורים – כשם שהן היום.
ב. בוא באמת נצלול לתוך ההיגיון הפנימי של העולמות, ובנקודה הזו אני רוצה אולי להציע תשובה לגבי הסיבה האמיתית שלאנשים יש בעיה כה גדולה עם זה – אם כי הם לא מצליחים לנסח זאת בעצמם. אילו שחורים באמת התקיימו בעולמות של משחקי הכס ושר הטבעות. בעולמות שהם כל כך מובהקים ברשתות החברתיות שלהם, המבוססות על מסגרות שבטיות, על קשרי משפחה, על טוהר הדם – האם לא הגיוני ששחורים, אסייתים, ערבים, היו מהווים שבטים ורשויות נפרדות – כשם ש, לא יודע, הם פחות או יותר מהווים בעולמנו שלנו? כן, הפערים ביניהם לא גדולים כמו הפער בין הוביט לאלף, אבל הם כן מובהקים מספיק כדי, שוב, וזו הנחה אישית שלי, שמבוססת על העולם האמיתי שלנו – על מנת להיות מופרדים במסגרתם אילו היו קיימים גם בעולם ההוא. אם אני טועה, אני אשמח אם מישהו ממכם יסביר לי מדוע.
you know what they say about assuming...
אתה מניח שבעולם כזה יהיו מסגרות שבטיות שונות לאנשים עם צבע עור שונה, ואני מניחה שבעולם כזה העובדה שיש קבוצות שונות תגרום דווקא לבני האדם להתקרב אחד לשני כקונטרה לקבוצות השונות.
אלא אם כן הטענה שלך שההבדל בין אדם שחור לאדם לבין הוא אותו הדבר כמו ההבדל בין הוביט ואלף, ואז יש כאן דיון אחר לחלוטין שצריך להתקיים…
(והייתי שוקלת שנית אם ביטוי כמו "טוהר הדם" זה משהו שאמור להיות טיעון לטובת משהו. כל משהו. לא מצליחה לחשוב על שום דבר חיובי שמנומק על ידי "טוהר הדם", ואני אומרת את זה באמ-אמא של האנדרסטייטמנט)
"נדחפו בכוח"
לא משנה כמה מלל והתחכמות וכיבוס, תמיד יופיעו מילות המפתח האלה: לדחוף, מאולץ, בכוח.
לקדמה תרבותית תמיד היו ותמיד יהיו מתנגדים, והם תמיד יתמכו בהישגים ותיקים ויאמינו שהם נאורים.
כל זה רק מוכיח שגישת הצעדים הקטנים והזהירים שגויה. חובה להרגיל דור חדש למציאות הוגנת.
יש בינינו נערים ובחורים שבכל חייהם צרכו מדיה בכיכוב גברים לבנים בלבד, לכל היותר בכיכוב אישה שהם היו עיוורים לכך שהיא בעצם הראשית.
כשהגיוון מגיע לאקשן, הם נתקלים לראשונה בייצוג שמעולם לא התמודדו איתו, ודמויות בדיוניות מערערות את תפיסת העולם שלהם לגבי תפקידי מגדר וגזע ואפילו את הזהות שלהם.
זה קיים, זה מתחיל בהפרדת תכנים מגדרית בגיל הרך, ממשיך ברתיעה של בנים מדמות ראשית בת, בפסילה (לא תמיד מודעת) של תכנים בכיכוב בריות שלא נראות כמוהם, ואז בהלם תרבות כשפתאום הבריות האלה ממלאות את הסיפורים שמעניינים אותם.
זו לא התנגדות לאג'נדה, זו התנגדות להתנערות מהאג'נדה של העדפת גברים לבנים, של ציור מציאות מעוותת, של דחיקת נשים ובני מיעוטים לשוליים, כך שדמויות ראויות מהקבוצות האלה יישארו נדירות והמתקשים להתמודד איתן יוכלו להתעלם מקיומן.
הכל חוזר בסופו של דבר לעובדה שמי שתופס את עצמו כשמרן רואה את עצמו כנייטרלי, בלי להבין שגם שמרנות היא אידיאולוגיה כמו כל אחת אחרת, ושהצגה של גבריות לבנה וסטרייטית היתה גם פוליטית במשך עשורים.
פלוס, ייצוג של poc בתרבות המערב זה לא דבר חדש ואני לא מבין איך אנשים מסוגלים להתעלם מזה. למען השם, הירונימוס בוש צייר אנשים שחורים יחד עם לבנים באותו ציור. אז כן, אנחנו יכולים לקבל דמויות מגוונות בשר הטבעות.
האג'נדה השלטת שקופה
לאלו שמרוצים מהפריווילגיות שהיא מעניקה להם.
גבר לבן לוחם ראשי חזק עד כל-יכול? זה הז'אנר.
80-90% גברים לבנים בסרטי אקשן, פנטזיה ומדע בדיוני? תקין לחלוטין.
שתי נשים באנסמבל? שחור אחד בין לבנים? אג'נדה מאולצת! מסרים במקום עלילה!
טוב, אני מוחק מכאן והלאה את כל דיוני הגזע בסדרה
אלא אם לפתע הסדרה תעלה את זה בעצמה וזה יהיה קריטי לדון בזה, נראה לי שהאנשים שזה לא יושב להם טוב ניסחו כמיטב יכולתם לנסות להסביר למה זה הורס להם את היצירה והאנשים שבעד ניסו להסביר למה זה לא פוגע ביצירה בשום צורה.
זה לא שאני לא רואה בדיונים האלה ערך, אבל אני לא חושב שהתגובה השלושים היא זאת שתפקח את העיניים של מישהו לאיזשהו צד, ואני לא חושב שהדיונים הדרדרו עד כדי כך, אבל מאסתי לחלוטין בהטפות המוסר והמניפיסטים שמסוות ומנסות להצדיק תחושות אישיות. מדי פעם משהו לא מסתדר לכם ביצירה וזה לא אומר שהבעיה היא כל תרבות המערב. בטח שלא צריך לעשות את כל זה רק בשביל לא להיות מזוהה אפילו לרגע עם "גזענות". חלום שיום אחד כאילו תירד משמיים מילה חדשה שמתארת את האופן שבו כולנו (או רובנו המוחלט, נודניקים) גזענים – לא באופן שמסרב לקבל אנשים לעבודה או חושב שמישהו נחות ממישהו אלא סתם דברים קטנים ואנשים ירגישו יותר בנוח להודות שזה חלק שיש בהם, ושהם רוצים לעבוד עליו ולשפר אותו. כמו שאמרו בקי ופיל – "גזען" זה המילת הכ' של לבנים" (ואני הייתי אומר – של כולם), וברגע שדיונים שלמים נצבעים בשאלה "האם המגיב הוא אחת ההאשמות הכי קשות שיש בחברה המודרנית" ולא "האם יש לו רגשות ותחושות שהם לא משהו שאנחנו בעדו אבל, כאילו, בסדר, הוא לא באופן פעיל הורס את העולם" אז מן הסתם לרוב האנשים יש קושי לגשת לדיונים האלה עם יכולת להקשיב, כי "להפסיד" בדיון משמעו שאתה אחד הדברים הכי גרועים שאפשר להגיד על אדם (לחלופין – נותן לאחד מסוגי האנשים הכי גרועים אי פעם "לנצח").
אני מברבר. בקיצור – תאשימו פחות, תניחו פחות, תקשיבו יותר, תשאלו יותר (גם על האחר, אבל גם על עצמכם). דיונים נוספים על אלפים, הוביטים, וגמדים שחורים ימחקו. דיונים על האם מדיניות המחיקה היא מוצדקת (כלומר, תגובה לתגובה הזאת) אפשר כרגע לנהל, אבל אני לא חושב שאשנה את עמדתי, בטח אם העיקרון הוא "לא, צריך להמשיך את הדיונים כדי לא לאפשר לצד השני להגיד את המילה האחרונה" כי אנחנו, אממ, יותר בוגרים מזה ומנוסים מזה ויודעים שזאת לא התגובה האחרונה שקובעת, אלא התגובה החכמה שקובעת. (כלומר, כן, מבחינת שיא רגשי והגעה לקתרזיס זה אכן קוטע את הדברים, אבל אני מודה שזה פחות שיקול עבורי). אם אשתכנע שיש כאן באמת משהו לנהל שעוד לא נגענו בו, אפשרי שאאפשר המשכה שלהם.
במידה וזה משנה לצורך הדיון, ואם זה איכשהו לא היה ברור – אני בעד ליהוקים עיוורים בסרטים, סדרות והצגות שבולט שיש בהן אלמנט פנטזיה (קרי 95% מהיצירות שאנחנו רואים – מ"טבעות הכוח" ועד "דיוויד קופרפילד" האחרון), מכל הסיבות שפורטו פה. כן, כולל מלך לבן לווקאנדה.
יום טוב
שאלה רצינית ואנקדוטה הומוריסטית
שאלה רצינית:
כל דיוני הגיוון האתני יימחקו מעכשיו, גם אם הם מניחים מראש שגיוון אתני בדיעבד של יצירות ודמויות קיימות הוא טוב מאוד באופן עקרוני, הוויכוחים הם רק על הדרך בה זה נעשה?
כי לדעתי זה כמו וויכוחים על האופן שבו נעשה ייצוג נשי, בעיקר ייצוג נשי שהוא מתקן במהותו, שהם וויכוחים על ה"איך" ולא על האם ייצוג נשי הוא טוב או רע.
אנקדוטה הומוריסטית בלבד:
בעיר בה גדלתי פוליטיקת הזהויות הישראלית, כלומר השד העדתי, נעדרה מחיינו לחלוטין. כשביקשו מאתנו בפעילויות מחוץ לבית ספר שכל אחד יגיד מאיזו עדה הוא (בדרך כלל כדי לסכם את הפעילות ב"תראה איך כולנו מהמון עדות!") היינו נבוכים וכשלחצו עלינו להגיד אמרנו לכל היותר "רבע זה ורבע כזה וחצי משהו אחר". ברור שידענו שיש בינינו הבדלים, לפני החגים סיפרנו אחד לשני איך המשפחות שלנו חוגגות וההבדלים היו גדולים ומעניינים, סיפורי העלייה של המשפחות שלנו היו שונים, הקשר לשואה, טווח השפות שבהם ההורים שלנו היו יכולים לעזור לנו בשיעורי הבית, אבל זה פשוט היה נורא מעניין ונורא עזר לנו להכיר אחד את השני. באיזשהו מקום השיח העדתי נשאר בחיים שלנו ובעיר שלנו רק כמטאפורה תרבותית, אבל זה הוביל למקומות… מעניינים. היה שלב מביך נורא בתיכון שחלק מהתלמידים בכיתה הגיעו למסקנה שבית הספר מפלה אותם לרעה והמורים תמיד נגדם. אולי זה היה נכון. לאור זאת הם קראו לעצמם "המזרחים" ולתלמידים שהמורים כביכול אהבו ופרגנו להם בציונים הם קראו "האשכנזים". שנה שלמה הם אמרו כל הזמן מזרחים ואשכנזים.
בדיון כיתתי כלשהו עם המנהלת הם קצת נדחקו לפינה אז הם עברו לקבוע שהם ממלכת יהודה והחצי השני הוא ממלכת ישראל, וכן שהם מדינת ישראל והחצי השני של "המקובלים" הוא עזה הנשלטת על ידי החמאס, והמורים הם מדינות העולם שמפלים את עזה וחמאס לטובה ותוקפים את ישראל.
מיותר לציין שאחוזי המזרחיות והאשכנזיות היו זהים בשתי הקבוצות (באחוזים הכוונה לכמות הסבים והסבתות מארצות מוסלמיות).
מאוד ניחם אותי לגלות בצבא שזה קרה בעוד תיכונים בשרון ובמרכז, כי זה אחד החלקים הכי מביכים בשנות התיכון שלי. בקיצור, הליהוק לסרט הבורקס הזה היה עיוור צבעים לחלוטין והצבעים שראו היו בכלל משהו מעורבב וחסר הגדרה כזה. אולי הייתה לתלמידים ההם תפיסה תיאטרלית טובה…
לכאורה הייתי אומר "כן יאללה"
אבל בפועל כל דיון מסביב לזה מחזיר אותנו לנבואות חורבן כאלה ואחרות.
שוב, זה לא שאני חושב שהדיונים האלה לא חשובים. אלא שאחרי הבן אדם החמישי שמדבר על הניסיון לדחוף אג'נדה, לחנך, ומה לא – מאסתי. זה מצר את האנשים פה שבאים לדבר על הנושא בראש פתוח ובלב חפץ, וזה מצער אותי – אבל כרגע מעדיף פשוט בלי כל זה. וזה לא שאני רואה פה (כרגע) דיון ספציפי על הנושא שבעיצומו, אלא פשוט עוד אנשים שפותחים את הנושא שוב ושוב ואומרים את אותם הדברים באופן פחות מפתוח לשיח.
מעניין
זה משהו שקורה הרבה באתר? מוחקים דיונים שחוזרים על עצמם?
לא
עקרונית, הייתי שמח לדיונים להתנהל עם כמה שפחות פיקוח, ובטח שבלי מחיקות. אבל כרגע בשטח נראה ש-3/4 מהדיונים לא רק נסובים סביב אותה נקודה (מילא), אלא משתמשים בסוג השפה והרטוריקה שאני יוצא רגע לאסוף את הילדה מבית ספר והופ מחכות לי עשרות תגובות שיצאו מכלל עניין.
אני לא מזלזל בכל הסיפור, אבל השילוב של החזרתיות עם הנפיצות גורם לי לחתוך, בייחוד שזה לא אחרי 5 תגובות, אלא 50 (שלא לומר 100). אולי שנה מעכשיו מישהו יבוא ויפתח דיון נעים ואני לא אמחוק באופן מיידי, אבל בימים הקרובים כולנו שמענו מספיק על הנושא הזה. יש עוד דברים לדבר עליהם בסדרה הזאת*.
* – אני מניח??? לא ראיתי, אבל התגובות שמדברות עליה ממש חיוביות בסך הכל.
תוכל לפרט קצת על הדעה האישית שלך בנושא?
באיזה נושא?
(ל"ת)
דווקא חבל, הזווית שפתחת בפייסבוק נותנת נקודת מבט חדשה לדיון הזה.
(ל"ת)
סוף סוף, הגיע הזמן
באמת שזה מרגיש שהטיעונים של שני הצדדים בוויכוח הזה טוענים את אותן טענות תגובה אחרי תגובה והדיון לא מתקדם לשום מקום.
ובכלל, יש פה סדרה מושקעת וטובה של שר הטבעות, לא חבל שכמעט כל התגובות פה יהיו על אותו נושא שולי של צבע העור של הדמויות? (וכן, זה נושא מאוד שולי, לא משנה באיזו עמדה אתם אוחזים. אין שום התייחסות בסדרה עצמה לעניין אפילו פעם אחת קטנה. זה נטו הנראות של הדמויות, זה לא קשור בשום צורה לאופי של הדמויות, למעשיהם או לעלילה עצמה)
מה שכתבת בסוגריים זו בדיוק אחת מהעמדות בדיון, כך שכן משנה באיזו עמדה אוחזים.
(ל"ת)
בדיוק. כך פעם שאני מנסה לראות את התגובות לפרק החדש צריך לעבור על פתיל מפלצתי של תגובות שטוחנות שוב ושוב את אותו נושא. די
עדיין טוען שזה רגסטד החום היודע לדבר עם בעלי החיים. וכמובן קצת מעופף
זה... קצת מוזר
להתעלם מדברים שנכתבו במפורש בביקורת אליה אתה מגיב (במקרה זה, הבאלרוג). כלומר, לא חייבים לקרוא אותה, אבל יהיה נחמד לבדוק אם נקודה שחשובה לך עלתה כבר בביקורת (או בתגובות).
אממ... אוקיי, אני מניח
אז גם סליחה אמיתית ומכל הלב שלא זכרתי התייחסות לנושא הזה בפסקה שקראתי לפני שבועיים, בכל זאת אני צורך קצת יותר דיונים, ביקורות ותאוריות מרק את הביקורת המתגלגלת שלך. אני חושב ש"להתעלם" זו מילה קצת חזקה מדי, זה לא כאילו שאני מטיף פה נגדה או משהו… אז לא התעלמתי, אבל בהחלט שכחתי :).
אני כן קורא ביקורת על כל פרק פעם אחת ולא חוזר לבדוק את כולן שוב עם כל פרק.
וגם בלי קשר, יש פה דיון (או לפחות נסיון לאחד, כי לא הגיבו) שהוא גם מעבר לסיבוב רק סביב מה שאתה כותב. אז… מה בדיוק מוזר? שהעלתי תהייה בקשר לבלרוג בפרק שרפרר לסיפור הזה, ועוד לפני שאתה כתבת על הפרק הזה בכלל? רק כי כתבת לפני שבועיים שלא אכפת לך אם נראה את הבלרוג? זה מונע ממני לשאול: "אגב, *אתם* חושבים שנראה את הגמדים מעירים את הבלרוג בסדרה?"
מה גם שכשאני מגיב על פרק שאתה עוד לא כתבת עליו ביקורת אני לא ממש מגיב על הביקורת, מן הסתם? לא? אני מגיב לדיון סביב הסדרה, או אולי אפילו סתם כותב את דעתי ולא מגיב על שום דבר אם כתבתי הודעה שלא שייכת ישירות לשרשור, לא? אני מפספס משהו?
כאילו, העובדה שכתבת על זה פסקה סוגרת אפשרות לדון בזה או משהו? אני באמת לא מבין.
ואפילו יותר מזה, נגיד והיה כאן דיון שלם של עשרות תגובות בדיוק על הנושא הזה ואני שעדיין לא הספקתי לקרוא אותן העלתי ברוב חוצפתי את השאלה שוב… זה פוגע בך איכשהו? הכל בסדר?
אני די בטוח שלא תקפתי אף אחד או התלוננתי שלא ענו לי ושלא קיבלתי ממך התייחסות מפורשת לתהייה שהעלתי.
אז אוקיי, אני מניח שלי דווקא הטענה שלך עכשיו היא שנשמעת מוזרה (קראתי אותה עכשיו שוב והיא ממש מצחיקה וילדותית, מתנצל…). אבל בסדר, כל אחד ומה שמוזר בעינייו.
האריכות שלך מיותרת
אבל בסדר, תהיה בריא.
מה?
אני אשאל עוד פעם, ברצינות מוחלטת ומתוך כוונה טובה באמת להבין,
אתה יכול להסביר כמו בן אדם מה הבעיה?
תודה על איחולי הבריאות, באמת שאני לא מבין מה עשיתי לך.
הכותרת שלך, וכן השורה הראשונה בתגובה שלך, גרמה לי לחשוב שאתה מדבר על מקיף מילאנו.
(ל"ת)
אני בסך הכול נהנה
כמו שאמרתי, לא סדרה גדולה, אבל לא גרוע ויש חלקים מהנים. וויזואלית אני באמת לא זוכר סדרה כל כך יפה וזה פלוס. אני גם נהנה באופן יותר אישי, שר הטבעות זכה למעמד כמעט קדוש אצלנו בבית אז יש הנאה בלשבת כל המשפחה ולראות אפילו אם זה לא ממש מתקרב לרמה של הסרטים המקוריים או חומר המקור
ההתלהבות לא מובנת לי
לא הבנתי מאיפה מגיעים כל דברי השבח האלה לסדרה עדיין? בסוף בסוף בסוף כן עולם של טולקין לא עולם טולקין, פנטזיה דרמה מתח ואימה הכל מתנקז בסוף למבנה עלילה שגורם לך בתור צופה להרגיש סימפטיה לגיבורים ושנאה לרשעים. וואלה אין פה לא את זה ולא את זה. הגיבורים גיבורים מדי ואין רשע טוב שיאחד אותנו בשנאה אליו. צר לי, אבל העין הבוערת של סאורון בשר הטבעות עשתה עבודה טובה פי מאה בלהמחיש את האיום העומד לפנינו מאשר כל הלחישות של גאלדיראל (קייט בלנשט בעבר) שבשלב מסוים למרות שהן מוצדקות נשמעות כמו התקף פאניקה מתמשחש עם ר׳ מתגלגלת.
טעון שיפור ודחוף
לא נעים להודות אבל הסדרה מתחילה לאבד אותי.
אחרי אפקט הוואו של הפרקים הראשונים אני כבר נרגעתי ואני מגלה פחות סבלנות כלפי חוסר התזוזה אבל בעלילה.
אבל ניחא עלילה איטית, מה עם הדמויות?
הדמויות נעות מנקודה לנקודה ועושות דברים אבל אין להן ייחוד. אין תקוות ושאיפות ופחדים. אלרונד ונורי הם היחידים שסבירים פה.
מקווה שהסדרה תמצא את הקול שלה ומהר.
אני להפך
מפרק לפרק אני מחבב את הסדרה יותר; העולם העשיר, מגוון הדמויות, האפקטים הנהדרים, התככים ואפילו בדיחות (משהו שחסר בצורה כמעט פושעת במקבילתה מווסטרוז). הכל בסדרה מבחינתי עובד נהדר (ואני בסדר עם הקצב. הספרים זה 90% תיאורי נוף), שזה משעשע כי דווקא עם "בית הדרקון" אני מתחיל לאבד את הסבלנות. באמת שלא חשבתי שזה יהיה המצב.
אכן הספרים 90% נוף אבל זה לא הופך את הקצב שלהם לטוב.
ויש לציין שתיאורי הנוף של טולקין לא ממש מציתים את הדמיון אלא בעיקר מאד חזרתיים ומייגעים. בחיי שפיטר גקסון הקפיץ את הטרילוגיה הזו המון, המקור הספרותי השפיע המון אבל מבחינת הרמה נשאר די מאחור (העולם, השפות, היסטוריה, תרבות עדיין מרשימים אבל אם שופטים את שר הטבעות כיצירה ספרותית היא לא וואו).
טבעות הכוח מבוסס על נספחים שאותם לא ממש קראתי אבל מניח שלמקבילה הספרותית אין ממש קצב של יצירה עלילתית אלא עיונית.
בטבעות הכוח נאלצים להשלים את החסר אפילו יותר מאשר בבית הדרקון.
ולתסריטאים של שתי הסדרות אין ממש מושג איך לעשות את זה בצורה מרשימה.
בסופו של דבר שתי הסדרות לא מלהיבות במיוחד, וזה מבאס. תוסיף לזה את הוויצ׳ר וכישור הזמן ובכלל תקבל תמונה עגמומית של סדרות הפנטזיה.
הבעיה היא
שבמקום שהיקום הבדיוני ישרת את הסיפור ההפך מתרחש. המפיקים רוצים בכוח להישאר ביקום מוכר, IP שאנשים כבר מכירים, ולכן יעבדו סיפורים שבכלל לא מתאימים לסדרה. במקרה של הוויצ'ר זה לפחות לא הרחבה של יקום אבל בתכלס זה גם IP קיים בגלל משחקי הסוני. בא לי לתת שאפו על כך שאמזון לפחות הלכו על פרנצייז חדש עם כישור הזמן אבל העיבוד זוועתי ולמען האמת גם הספרים לא להיט והזמן לא היטיב עמם (והם הלכו על סדרת פנטזיה מאד ידועה, עם קהל מעריצים מובנה).
בכל מקרה מה שצריך לעשות זה לעבד סאגות פנטזיה שעוד לא עיבדו לפני אבל זה כמעט לא קורה. ואם כבר לעוף קרוב מדי לשמש, למה לא לכתוב סדרת פנטזיה אפית במיוחד לטלוויזיה ולדלג על עניין העיבוד אבל אני חושב שקצת עפתי כאן.
ואם כבר נשארים בארגז החול של היקום- ליצור סיפור חדש ומקורי ביקום, בלי הצורך להיצמד לנספחים והערות שוליים שמרגישים כמו העתק דהוי של הדבר האמיתי (ומריחת מעט חמאה על פרוסת לחם גדולה, או איך שלא הולך הביטוי של בילבו). אם כבר בבית הדרקון רצו דרקונים, למה לא ללכת לואליריה העתיקה והפחות מתועדת ולהמציא מלחמות שלמות למען סדרה חדשה? אבל בכל זאת נתקענו עם אופרת סבון במבצר האדום.
לפחות צל ועצם היה חביב מאד אבל הסדרה יותר שייכת לזאנר הYA.
צל ועצם חד משמעית עיבוד יותר חכם, ושומרת על רמה אחידה.
זה יותר רמיקס של הספרים, בדומה לחניבעל של בריאן פולר.
ואני מתחיל לחבב את הגישה הזאת.
בדיוק יצא
טיזר לעונה 2.
איססססילללללדורררררר
(ל"ת)
מתחת לתיבה של כתיבת התגובה
יש ריבוע שאפשר לסמן בו V כשהתגובה מכילה ספוילרים (ואז בתיבה הקטנה ליד כותבים למה הספוילר)
שר הטבעות
סוף כל סוף אפשר להבין איך קוראים לסדרה שר הטבעות הפרק הראשון שהוא באמת מעניין ומותח נקוה שזה ימשך וישתפר לקראת שני הפרקים האחרונים
הפרק הזה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי
כי אם התסריטאי של הפרק הזה הרגיש מספיק בטוח בעצמו להראות תסריט כזה גרוע לאנשים אחרים למה שאני אתבייש עם מה שאני כותב ואשאיר אותם סתם למגירה?
עושה רושם שהתסריטאי של הפרק הזה הוא משורר שלא ממש הלכה לו קריירת השירה אז הוא החליט להכניס את כל המשפטים הפיוטיים והמלאי חשיבות עצמית שלו לתוך הפרק. רק חבל שאותם משפטים מראים למה אותה קריירה שלו לא המריאה. כל משפט שם כל כך קיטשי, אובר דרמתי וחסר משמעות.
יש הרבה רגעים שהרגישו מושלמים לסרטונים של Movie Sins. פשוט דמיינתי את ה-freeze frame ואת הקריין ההוא יורד על הדמויות כל פעם שהן עושות משהו מטופש או לא הגיוני רק בשביל הדרמה. בעצם, קצת מתחרט שלא ראיתי את הפרק עם חבר רק בשביל לצחוק ביחד איתו על השטויות וחוסר ההיגיון שיש כל כמה שניות. היה יכול להיות כיף. אבל ראיתי את הפרק לבד, ולכן היה לי ממש משעמם.
ואם חשבתי שהאקשן אולי יציל קצת את המצב אז גיליתי שבימוי האקשן כל כך חסר השראה ועניין עם לא מעט אי אחידות בטון תוך כדי אותה סצינה שהקרבות הרגישו משעממים לא פחות מהדיאלוגים. והאפקטים. למה האפקטים היו כל כך מכוערים? הבניינים הנהרסים, הטבע, קרני האור של השמש ובעיקר הדם, הכל נראה כל כך מלאכותי ומכוער.
וכן, ככה מביימים סצינה דרמתית! עם סלואו-מושן ו-echo בסאונד. כל הכבוד, עליתם על הנוסחה!
הסדרה הזו לוקחת צעדי ענק בביצוע כל קילשאה עלילתית וקלישאת בימוי עם הפרק הזה. איפשהו לקראת סוף הפרק התחלתי לשמוח כל פעם שהם הלכו על הרגע הקלישיאתי הצפוי כי זה נהיה מין to do list בראש שלי שהסדרה מוחקת ממנה קלישאות.
והסוף היה טיפשי. טיפשי מבחינה רעיונית ועם כל מיני רגעים טפשיים השזורים לאורכו אבל זה משהו שלא ציפיתי לראות בסדרה הזאת. אז לפחות הוא מעניין.
הם יכולים בבקשה להפסיק לקרוא לו 'איסיל'? הם גוזלים ממני את ההנאה העיקרית שלי בסדרה!
וואו כמה זלזול.. מעניין למה הרגשת ככה.
אולי אני אדם פשוט. אבל אני הייתי במתח מה הולך לקרות בפרק כמעט בכל שלב.
וכן אקשן מענייין אותי, לאו דווקא דם אבל כן הפציעות של השחקנים הראשיים וגם כל המלכודות והאסטרגיה שנקטו שני הצדדים כדי לנצח בסופו של דבר.
ונכון, חלק מהדברים היו קלישתיאים, אבל חלק אחר היה מפתיע ומעניין מאד..
אני נהניתי מאד מהפרק. ולדעתי ההתקדמות של העלילה פרק בשני המקומות הייתה באמת נחוצה כי ככה היא בנתה טוב את עלילת הקרב.
אפילו האריכות של הפרק הייתה נחוצה סוף סוף.
פרק 6 השאיר אותי די אדיש וגרם לי להבין מה הבעיה העיקרית בסדרה.
בשר הטבעות (וגם ההוביט) ביססו שגרה שהיא יקרה ללבם של הדמויות שמתפקדות כנקודת כניסה עבור הצופה.
בשביל מה אתה נלחם? בשביל החברים שלך, בשביל להרים איתם כוסית בפונדק המקומי, בשביל הבחורה שאתה דלוק עליה ורואה אותה בפאב, ומקווה שיום אחד יהיה לך מספיק אומץ לגשת אליה.
זאת גם הסיבה לצאת מהפינה שלך בעולם ולהלחם, כשאתה מבין שכל העולם נתון בסכנה.
על מה נלחמים בטבעות הכוח? נלחמים למען הטוב, נגד כל מה שרע. הקונפליקט ברור ומיידי (גם אם אין לו פנים) מסיקוונס הפתיחה והסדרה מציגה לנו מרוץ נגד הזמן למען הצלת עולם ומערכות יחסים שאנחנו לא מכירים. כולם פלקט.
אני חושבת שזה עובד גם רמה אחת מעל הדמויות
בשביל מה אנחנו יוצרים?
בשר הטבעות (וגם בהוביט, למרות כל הבעיות) היתה תחושה של עשיה שבאה מאהבה לחומר המקור. אי אפשר לראות את הסרטים האלה ולא להבין שפיטר ג'קסון אוהב את הספרים לא פחות מאיתנו.
לעומת זאת, התחושה שלי מהסדרה הזו היא שג'ף בזוס אוהב שנראה שיש לו כסף. היא נראית מדהים אבל אין שם נשמה.
מבחינה טכנית הסדרה נהדרת, מבחינת כל השאר ממש לא
וזה יוצר תוכן מאוד מרשים אבל גם מאוד משעמם, הקרב עצמו היה צריך לגרום לי להתלהב ולהנות ממש אבל מצאתי את עצמי בוהה במסך בחוסר אכפתיות מוחלט, כמו שביטלג'וס רשם למעלה כל הדמויות פלקט, לא אכפת לי מאף אחד מהם, הם כולם כתובים קלישאתי ומשעממים וגם משוחקים רע (חוץ מנורי והאלף השחור).
יש עוד 2 פרקים לסיום ואני אסיים את העונה, אבל ממש לא יהיה אכפת לי שהעונה השנייה תצא וממש חבל כי הפרקים הראשונים היו מלהיבים ובעלי פוטנציאל.
בחיי שאני לא מבין...
אז אולי יש ציפיות שרמת הכתיבה בסדרה תהיה כמו רמת חומר המקור. זה לא יכול להיות וגם לא יהיה…כתיבה טלויזיונית שונה מכתיבה ספרותית וכל המומחים יודעים את זה טוב ממני.
האתגר הטלוויזיוני הוא לייצר דרמה ויזואלית אפקטיבית ובגזרה הזו אני חושב שטבעות הכוח לגמרי מספקת את הסחורה…
אולי המבקרים כבר שחוקים מדי – מצפים מכל פרק של סדרה שינפיק ריגושים ברמה של סרט קולנועי מהיקום של מארוול…ל פ ח ו ת..
ושכל פרק יהיה כתוב עם דיאלוגים של בית הקלפים…
אז אולי הדיאלוגים הם לא בית הקלפים והאפקטים לא לגמרי מארוול אבל אני חושב שבניית העולם והדמויות היא מצויינת.
זה בסופו של דבר סיפור פנטזיה – הדמויות הטלוויזיוניות לא יכולות להיות ברמת עומק של דרמה שעוקבת אחרי היחסים המשפחתיים…סליחה – יש לנו עולם שלם להציל או להחריב…
הזוית האתית שמספק פרק 6 היא סוג של וואו וקריאת השכמה לתפיסות הקלאסיות של הסיפור..מאתגר ומרענן…
ודי בהשוואה המתבקשת בין הסדרה הזו לבין המים הדלוחים והמעופשים של סדרת הפנטזיה המקבילה – בית השעמומון כדי להבהיר עד כמה טבעות הכוח מוצלחת…
ובאמא שלי – אין לי אחוזים באמזון אבל אם בזוס שומע – אני מוכן לתרומות…
בכל מקרה – שאפו לאמאזון ולתוצר שלהם…אותי קניתם…
אני דווקא חושב שרוב הצופים לא משווים את הסדרה לסיפורים של טולקין
אלא לסרטים של פיטר ג'קסון. ולצערי, רמת הכתיבה פחות טובה, לעיתים אפילו בהשוואה לסרטי ההוביט.
בית הקלפים היא לא ממש סטנדרט לכתיבה טלוויזיונית טובה
אפילו בעונות 1-2 היוצר טובות היא לרוב מאד on the nose ולא מאד חדה או שנונה (הוויס אובר של ספייסי סופר פשטני ומנסה לתת ציטוטים מגניבים שיהפכו לקאלטים ובדיעבד הם מביכים)
גם בהשוואה לכתיבה טלווזיונית הסדרה הזו לא יוצאת טוב
זורקים עליה עשרות מיליוני דולרים בפרק (ולגמרי רואים) וזה כנראה מספיק כדי שאנשים יאהבו אותה וזה סבבה, באמת.
אבל מבחינת כתיבה היא פשוט לא עומדת ברמה של סדרות טובות אחרות שיש בשפע בעידן הטלווזיוני הנוכחי.
וכן זה סיפור פנטזיה, לא מצפה לרמת כתיבה ועומק של הדמויות כמו ביורשים, אבל בחייאת אפשר לצפות לרמת עומק מסויימת לא? אחרת זה פשוט לראות בוטים נלחמים אחד בשני על מטרה שממש לא אכפת לי ממנה כי לא אכפת לי מהדמויות וככה בדיוק הרגשתי בפרק הזה.
גם הטרילוגיה המקורית וסרטי ההוביט הם סיפורי פנטזיה והם היו מלאים בדמויות נהדרות.
האלימות בפרק 6 גרפית יותר מכל סרטי שר הטבעות וההוביט
וזה כולל את הגרסא המורחבת של קרב חמשת הצבאות שזכתה לדירוג R.
מה שמוזר הוא שלמרות הכל זה עדיין מסווג 13+.
זה מוזר במיוחד בהתחשב בכך ש״מלחמת המחר״, שאלים פי כמה וכמה וכמה פחות, זכה שם לסיווג של 16+.
לפעמים ממש קשה לי להבין איך סיווגי הגיל עובדים.
אמזון מדרגת בעצמה
במדינות שמחייבות דירוג משלהן אפשר לראות את ההבדלים.
התמיהה הייתה על הדירוג של אמאזון
ואם כבר, אז מהסתכלות בדירוגים שהסדרה קיבלה במדינות השונות עולה שרובם המוחלט נתנו לה דירוגים מקבילים ל-PG-13, וזאת למרות כמויות הדם שמרגישות לי מעבר למקובל בדירוגים מהסוג הזה.
אמזון זמינה בהרבה מדינות
זה דירוג שלה. שים לב שרק UK לא "self-applied" ושם הדירוג 15.
עוד דבר אחד קטן…שאהבתי…מאד…
קרבות חרבות זה לא דבר טריוויאלי בעיניי ואני מאד אוהב את ההשקעה בקרבות החרבות שראיתי עד כה – יותר אקרובטי ומהנה מהמחזה ששכיח בשנים האחרונות שמשתמשים בחרב בשיטת הרומח…
אז אולי זה רק אני ואולי יש מישהו עם הסבר משוכלל יותר לגבי העניין – אבל מאד נהניתי גם מההדרכה של גלדריאל וגם מהקרבות בהמשך…
הרפרנס שלי הוא כמובן הדו קרב בנסיכה הקסומה…ושכאלה…
הסדרה ממשיכה להיות מטומטמת
מזלזלים באינטיליגנציה של הצופים, שוב ושוב..
כן, הסוף של פרק 6 היה יפה ומפתיע. האם היה שווה לשרוד את העלילה עד כה בשביל זה? ממש לא
כמו כן שאנחנו כבר יודעים איך העולם יראה בעידן השלישי, אז ההפתעה לא באמת כזו גדולה.
ראיון מעניין למדי עם יוצרי הסדרה בהוליווד ריפורטר
אני מצאתי את זה מרתק. תהנו.
אני מתחיל לחשוב
שהסדרה משתמשת בכך שיש הבטחה לחמש עונות מלאות, ולא תטרח לסגור קווי עלילה רק מכיוון שנגמרת עונה.
"לסגור" כנראה שלא
אבל מותר לקוות שיענו על כמה שאלות.
"זה סרט באורך עשר שעות!" - אאוט
"זה סרט באורך 50 שעות!!!" – אין
השאלה היא לא מה אורך הסרט,
השאלה היא כמה סופים יש לו.
חמש עונות?!
וואו איזה יהירות לא מוצדקת
לא יודע אם זו בהכרח יהירות
מכירת הזכויות הותנתה בכך. חמש העונות הן חלק מההסכם.
אה הבנתי.
עדיין זה נשמע לי קצת מוזר להתחייב על חמש עונות של סדרת טלוויזיה, אבל אולי הדברים מתנהלים שונה בסטרימינג
אמזון אישרו רשמית שתי עונות מראש.
הם שומרים לעצמם את הזכות להפיק פחות במידה והסדרה לא תצליח לעמוד ביעדים.
מבחינת הטולקין איסטייט – הם יצטרכו לחדש את החוזה ברגע שישלימו חמש עונות לסדרה. מבחינתם זה מספר מקסימלי.
לדעתי דיב רור שהאיש המסםץתורי זה סאורון בגלגולו כאנאטאר. כן – ערבוב עידנים.
הקיצר אני רואה שלאט לאט כולם מצטרפים למחנה הממורמרים שלי
אני חושב שאחרי ההתלהבות הראשונית הרבה פה נוטים יותר להסכים איתי שמדובר במוצר בינוני לכל היותר. השני פרקים האחרונים היו ממש על הפנים בעיני
מי זה כולם?
ואם אתה כל כך סובל אז למה להמשיך?
הייטוואטץ'
לא בטוח בדיוק מה זה אומר אבל זה נשמע מגניב ומתאים XD
לא יודע להעיד לגבי כולם
אבל אני לגמרי נהנתי ויצאתי עם אופטימיות מה2 פרקים הראשונים, ומאז זה פשוט נהיה גרוע יותר ויותר, לפחות מבחינה ויזואלית רואים את התקציב אבל חוץ מזה כלום.
ממשיך כי הייטוואץ' ממש מתאים לסדרה הזו היא ממש יפה ויזואלית אבל גרועה רצח בכתיבה ובמשחק שלה וזה יוצר רגעים יפים לצד רגעים קורעים מצחוק (מהסיבות הלא נכונות) באמת שכל סצנה עם גלדריאל כל כך גרועה מכל בחינה שאי אפשר לא לצחוק.
לגמרי
ההבדל היחיד בינינו זה שאני עושה הייטוואטץ' מההתחלה חחח
הערה לגביי גלדריאל
אני מסכים לחלוטין שזו תצוגת משחק לא טובה
וזה מבאס במיוחד כי מדובר בדמות אולי הראשית.
מצד שני להשוות אותה לגלדיראל המוכרת לנו מהסרטים הקודמים זה לא נכון, כולנו יודעים עד כמה טבעת כוח משנה את האדם.
בארץ מורדור בה הצל לא נרדם.
(ל"ת)
אני לא נגד שינויים לחומר המקור
אבל כמו שאמרת, זה נראה שכל השינויים שהם עשו הם פשוט ניסיון עלוב לפאן סרביס נחות או פשוט חסרי כל חידוש או תחכום.
אני יותר במחשבה שזה סארומן
לדעתי גם גאנדלף אמר איםשהו שהוא לא ביקר בארצות הרון. רק הקוסמים הכחולים וסארומן
חבר'ה, להיזהר עם ספוילרים
התגובה סומנה, אבל זה קרה כבר יותר מדי פעמים בפוסט הזה.
לא הבנתי מה סומן ומה יותר מחדי פעמים,
באמת שפחות מתמצא בזה.
סליחה.
קראתי באנציקלופדיה של ארדה שסארומן נשלח ראשון ובהמשך גנדלף.
לסיכום שלי- אני מתענג על כל רגע של הסדרה גם אם יש פה ושם פאלטות…
שלא ייגמר לעולם!
אינשאללה תהיה סדרה על העידן הראשון…
ב ד י ו ק
לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב.
סדרה גרועה
כל כך הרבה כסף שפכו פה וזה רק מוכיח שאי אפשר לקנות איכות. תסריט עצל. קווי עלילה מטופשים. למשל נומינור שחוצים את הים רק כדי להציל איזה כפר קטן. ועוד ממליכים מלך מגוכח על 50 איש.
מדהים שאין דמות אחת שאכפת ממנה. דמות שממש איפר להזדהות איתה. אני לא מרגיש שום קשר רגשי ומבחינתי כל דמות שהיתה מתה או סתם נעלמת לא היתה מפריעה לי.
לאוהבי הפסקול
כדאי לדעת שאלבום הפסקול ששוחרר לפני יציאת הסדרה הוא כמובן פסקול חלקי ביותר, אבל עכשיו ניתן להאזין לכל הפסקול בשלמותו מחולק לאלבום לכל פרק.
מומלץ לחפש באפליקציות המוזיקה (אני מצאתי את זה ביוטיוב מיוזיק, אני מניח שגם בשאר אפליקציות המוזיקה זה נמצא).
הפסקול ששוחרר בהתחלה הוא לא בדיוק "חלקי"
אלא הוא מכיל בעיקר נעימות נושא ולא רצועות מורכבות יותר. בעיניי הוא היותר מומלץ לשמיעה, כי הפסקול ה"מלא" מתאים מאד כרקע לסדרה, אבל כאלבום מוזיקלי הוא כבר ארוך יותר מדי – בטח כשגם הפסקול ששוחרר מראש ארוך מאד.
זאת דעתי האישית כמובן; ייתכן שיש כאלו שימצאו את הפסקול המלא מוצלח יותר. אבל הוא לא מכיל תימות חדשות.
אני לא חושב שהוא ארוך מדי, כי אני לא חושב שצריך להתייחס אליו כאל פסקול אחד
יש סיבה שהפסקול המלא מחולק לפרקים.
מדובר על 8 פסקולים וכך לדעתי צריך להתייחס אליהם.
סביר להניח שהאזנה לכל שמונת הפסקולים ברצף תהיה מתישה לחלוטין, באותה המידה שהאזנה לפסקולים של שלושת סרטי טרילוגיית שר הטבעות ברצף עשוייה להיות מתישה לחלוטין.
הדרך הנכונה היא להאזין בנפרד לפרקים השונים, ואז לא נראה לי שזה ירגיש ארוך מדי.
אני לא מסכים
זאת עונה אחת, לא סדרה שלמה, וגם מבחינה מוזיקלית היא – בעיקרון – יצירה אחת.
אבל טעם אישי וזה.
חייב לציין שהשיר בכתוביות הסיום של הפרק האחרון היה טיפשי ביותר
הזכיר לי את הפעם ששמעתי גרסא מולחנת של הכרזת העצמאות.
לא כל טקסט חשוב מתאים שילחינו אותו. לפעמים, כמו כאן, זה פשוט יוצא מגוחך.
העונה הזאת, כך מסתבר, הביאה שיר מקסים ומצויין (השיר של פופי) וכמו כן גם שיר גרוע וטיפשי (השיר הזה). סך הכל מאוזן.
זה היה שיר מדהים, מטריף, מוזר ומעוות ופסיכי בקטע מעולה
נקודת שיא בעיני.
לגבי מה שכתבת על כתובית הסיום בפרק 7
אולי בשבילך זו האכלה בכפית. אבל הרבה צופים לא קראו את אף אחד מכתבי טולקין, ורק זוכרים במעומעם את סרטי שר הטבעות מלפני 20 שנה, וסביר שהם צריכים את כתובית ההסבר הזאת.
למי שלא קרא את הספרים 🫣
מדובר בעצם על הסדרה של שלושת ספרי שר הטבעות + ההוביט + הסילמריליון? או שיש עוד נוספים? ובאיזה סדר כדאי לקרוא אותם?
האם משם מגיע כל המידע שלך על העולם של שר הטבעות?
תודה
"המידע שלי על העולם של שר הטבעות"?
כן, בהחלט, מגיע מהספרים. ומכמעט כולם, האמת. קראתי אפילו את הסילמריליון, שהוא ספר היסטוריה די משעמם, והרבה כרכים אחרים שיצאו לאורך השנים ("סיפורים שלא נשלמו", "ילדי הורין", ועוד ועוד). היתה תקופה בחיי שבלעתי ברעבתנות כל מה שקשור ללגנדריום של טולקין.
המלצות קריאה חד משמעיות אין לי. כאילו, הבסיס הוא ההוביט+שר הטבעות, ובסדר הזה: אלו שני הסיפורים המרכזיים של העולם, והם מוצלחים גם בזכות עצמם וגם בגלל התחושה הברורה של עולם כל כך אמין, והתחושה קיימת גם בלי לקרוא את כל ההיסטוריה הדימיונית של העולם הזה. ממילא, כל השאר לא בדיוק חובה, אלא יותר ממתקים למעריצי טולקין ("ילדי הורין" הוא כן סיפור יפה שעומד בפני עצמו, אבל הוא טרגי לאללה). במהדורה העברית החדשה (יחסית) של שר הטבעות, זו בעריכתו של עמנואל לוטם, יש כמה וכמה נספחים מצויינים שמסכמים לקצרי הרוח את אלפי השנים במיתולוגיה המומצאת הזו; בגדול, מי שרוצה להרגיש בעניינים יכול פשוט להשתמש בהם.