הסרטים הבאים המשיכו לצאת ורציתי להגיד עליהם משהו אבל הבעיה היא כזאת: רציתי להגיד עליהם בעיקר דבר אחד. שזה, נו, קצת פחות מביקורת טובה שם אתה אומר כמה וכמה דברים. אבל הצטברו כל כך הרבה, וחבל לא להתייחס אליהם אז הנה סוג-של ביקורות שהן תכלס יותר נקודה אחת.
בייביגירל או: חשיבותה של אמינות בליהוק
יש בור פועם של אמינות בלבו של הסרט הזה: "בייביגירל" מצפה שתאמינו שאנטוניו בנדרס הוא לא קינקי. עכשיו, בנדרס שחקן מוצלח, ואף מאוד – אבל תמיד יש לו ניצוץ ממזרי בעיניים (או קול ממזרי, ראו ערך החתול במגפיים) וקשה להאמין שהבעיה של מישהי במערכת יחסים איתו היא שהוא פשוט נורמטיבי מדי. זה היה יכול להיות עניין שולי – לא תמיד ליהוק מפוספס מפריע סרט (כמו, למשל, זה שזנדאיה רחוקה מלהיות פצצת הכריזמה הבלתי ניתנת לסירוב ש"מתחרים" מנסה לטעון שהיא. מצטער שאני מעלה מהאוב תלונה על סרט בן אוטוטו שנה) אבל ב"בייביגירל" המצוקה המינית של קידמן – התחושה שאף אחד לא רואה אותה והחשש שלה להיפתח בפני בן הזוג שלה – היא היא מהות הסרט. כל הסרט הרי מספר על מנכ"לית שהמתמחה שלה קולט שיש בה משהו קצת דפוק שלא מקבל הכרה, ושהיא בענייני שליטה (לאו דווקא בדס"מים מוכרים בגדי עור והצלפות כמו "אני אזמין לך כוס חלב בפאב מול חברים שלך ואת תשתי את זה"). וקל להאמין שקידמן היא אדם שבור שכזה (אם כי ההופעה הזאת הייתה יכולה להיעזר בהבעות הפנים שהיו לה פעם), ואפשר לראות איך האריס דיקינסון הוא ממזר שכזה; אבל ברגע שמכניסים לתמונה בעל, ושהבעל הזה הוא אנתוניו בנדרס, הכל קצת קורס.
ייתכן שבשבילכם זה יעבוד, ושהתלונה הזאת תיראה לכם לא רצינית, כמעט שטותית. אבל אפילו אם זה לא היה מפריע לי כל-כך, אני לא רואה מה יש ל"בייביגירל" להציע לי מעבר לזה: תסריט סביר שלא מחדש כמעט כלום מסרטים כמעט זהים משנות התשעים? בימוי סטנדרטי? משחק "כן, בסדר, אני מניח"? תגידו שאני סתם שופט את הסרט לרעה אחרי שבאתי ברע על הליהוק של בנדרס, ואגיד ההיפך: יוצרת טובה יותר הייתה מבינה את הניואנס הזה מראש, כותבת תסריט טוב יותר, חד יותר ומעניין יותר, מוציאה יותר מהשחקנים שלה, ולמען השם: לא מלהקת את אנתוניו בנדרס כבעל הוונילה המצ'עמם.
קוויר או: פחות מדי טריפי
הרבה מהביקורות שראיתי על "קוויר" טוענות ש"סרט לא משהו, אבל וואו דניאל קרייג". אני חצי-מסכים, כי לדעתי הסרט אכן לא משהו אבל גם קרייג לא באמת וואו.
"קוויר" הוא סרט אווירה יותר מסרט עלילתי, והאווירה היא חרמנות הומוסקסואלית לא מפוכחת במקסיקו. קרייג מגלם את ויליאם בורוז שמתאהב בבחור צעיר, ואז לא קורה הרבה בסרט – מה שבסדר גמור, אבל הניסיון ליצור פה אווירה פשוט לא עובד. הסרט מנסה את ידו בפסיכדלי ויוצא לו פסיכדלי-לייט: פחות הרואין ופטריות הזייה, יותר אופטלגין ופורטובלו. הסרט מנסה להיות מלוכלך וחרמן אבל הכימיה שהייתה בין שני הגיבורים ב"מתחרים" (אתם רואים, אני יודע גם לפרגן באקראי אחרי כמעט שנה) חסרה מאוד בסרט השני של גואדנינו מהשנה האחרונה. הסרט מנסה להיות מהורהר, אבל שום דבר לא ממש… מתהרהר פה. גואדנינו מנסה להיות קצת גיליאם, קצת לינץ', קצת אפיצ'אפונג, או בניסוח לא ניימדרופינג-י: מיוחד וחידתי ואומנותי, אבל זה לא באמת מצליח לו. הסרט ברור מדי, בטוח מדי, ולא לוקח את הצעד הנוסף שהיה יכול להפוך אותו לטריפ סמים ומין שהיה אולי הופך אותו ליותר מנוכר, אבל גם ליותר מ"איזה טוב דניאל קרייג פה". ואפילו עם זה אני לא ממש מסכים.
המסדר או: על חשיבות האחלה
מה שהייתי רוצה להגיד על "המסדר" זה שהוא "אחלה", אבל זה עלול להיות מזלזל, אז אני ארחיב רגע.
"המסדר" הוא סרט אקשן משופם לאבות על סוכנים שמנסים לתפוס פושעים, והוא אפילו מבוסס על סיפור אמיתי. קשה להגיד שיש משהו מפתיע בסרט, חוץ מכך שהוא סרט ולא מיני-סדרה של אחת מרשתות הטלוויזיה הגדולות: יש לנו שני גיבורים מיוסרים לרוב, נבל כריזמטי מתוחכם, עניין "היסטורי" שדוחף את החשיבות של הסיפור, ועל כל העניין שורה אווירת של לשתות ויסקי בגיל 45 אחרי שהתגרשת מאשתך ואתה לגמרי מבין למה היא עשתה את זה, גם אם אתה לא יכול לחלוטין לסלוח לה. אפשרי שאני צעיר מדי בשביל להעריך את גדולתו בז'אנר הנ"ל (שאני לא מזלזל בו), אבל התוצאה הסופית היא "אחלה". לא "אחלה" מזלזל של יאללה-יאללה: יש כמה רגעים יפים, וכמה הֲבנות (קצת מספיילרות) לגבי האופן שבו הסרט מציג את גיבוריו. ועדיין, קשה להגיד יותר מזה. אולי זה עניין של הרשתות החברתיות, שבין הקורבנות שלהם נפלו הסרטים האחלה. בעבר, ציפיות נמוכות-בינוניות מסרט שיודע לעשות מה שרשום על האריזה היה מוצר יותר מבוקש, אבל מאז שהקשב שלו מבקש את הגבוה ביותר שבמדף או לפחות משהו צעקני, מיוחד, ובולט – סרטי ה"אחלה" ישבו בפינה והתקשו להתבלט למרות שהם באמת באמת טובים במה שהם עושים.
אז בקטע הכי טוב שאפשר: "המסדר" הוא אחלה.
הטבעת או: על הוייב שהוא אדיר מילר
זה לא מפתיע שהסרט החדש של אדיר מילר (אותו הוא כתב ועזר לביים) הוא להיט. למרות הרמת אף כללית מצד מבקרים, מילר הוא כוכב-על עם קהל אוהב ואוהד, וגם אחרי צפייה בסרט אפשר להבין למה אנשים ימליצו עליו: הסיפור על אב ובתו שנוסעים להונגריה במטרה להחזיר לסבתא טבעת שאבדה בשואה לפני שהסבתא תמות מסתיים עם כמה וכמה נאומים פטריוטים שקהל שאוהב את אדיר מילר כנראה ישבה בקסמם.
מילר, לראשונה בחייו, מביא לקולנוע את עצמו לא כשחקן אלא כפרסונה. כן, הוא מגלם דמות דתית (בהופעה החלשה עד כה מההופעות הקולנועיות שלו), אבל העניין הוא לא הדמות שלו אלא זה שהוא אדיר מילר: איזושהי ישראליוּת שלועגת לאחֵר כמנגנון הגנה והבעת אהבה שבורה; סוג של אנשים שלא יודעים לבטא את הרגשות שלהם ויוצרים שרשרת תאונות כתוצאה מכך. הווייב הזה שורה על כל "הטבעת": לא רק שדמויות מדברות בפאנצ'ים דלוחים על לסביות, תימנים וטבעונות, כולן מסתירות אהבה גדולה ופגיעות רבה תחת מסך ברזל של סרקזם והתחכמות. אני גורם לזה להישמע מעניין, אבל זה דווקא מגביל את תיקי דיין וג'וי ריגר – שמגלמות את האם והבת של דמותו מילר – בתפקידים שיש מעט מה לעשות איתם פרט לפרצוף אמיר מילר-י ועוד פאנץ' לא משהו.
כתוצאה מכך, "הטבעת" הוא בעצם מפגש קולנועי ראשון של מילר עם השואה, וספציפית הטראומה שהיא השרתה על הדור השני עם הגישה האדיר מילר-ית לחיים בארץ ישראל. למי שדברים כמו "רמזור" ו"צומת מילר" עושים גרדת, אין מה לבדוק פה. לדעתי אפילו למי שסתם לא ממש מתחברים לסגנון אין מה לבדוק פה. אבל אם בין הווייבים שאתם זורמים איתם נמצא אדיר מילר: "הטבעת" הוא, כנראה, בול בשבילכם.
הנכס או: על האופן שבו תופסים איך ישראלים תופסים את השואה
אבל אם בכל זאת חשקה נפשכם בסרט על ישראלים שמגיעים לאירופה במטרה למצוא נכס: האם אפשר להציע לכם את "הנכס"? מדובר בסרטה הראשון של דנה מודן, בעיבוד הראשון של רותו מודן לקולנוע, ובשיתוף הפעולה הראשון של האחיות.
ואם אדיר מילר ב"טבעת" סרקסטי, הרי שהאחיות מודן הן ציניות: השואה היא לא טראומה חיה ונושמת, אלא משהו שהישראלים משתמשים בו בשביל להשיג דברים, ולמה אנחנו כל כך קשים עם הפולנים האלה שרק רוצים לאהוב אותנו. אולי זה קצת עוקצני, אבל קשה לי להתייחס אחרת לסיפורן של סבתא ונכדה (רבקה מיכאלי ושרון סטרימבן) שמגיעות לפולין במטרה למצוא נכס ישן של הסבתא, אבל בעצם הסבתא מחפשת את אהוב ליבה מהילדות והנכדה בשלב כלשהו גם היא נופלת בקסמיו של בחור פולני די קריפ. אני קצת מבין מה היא מוצאת בו, אבל אי אפשר היה פשוט ליצור דמות עם התנהגות קצת פחות מטרידה?
הציניות הזאת נובעת במובן מסוים מהומאניות שרוצה לשקול גם את מקומם של הפולנים בכל הסיפור, אבל מדי פעם יש תחושה שלצד החמלה ואהבת האדם הסרט פשוט נהנה לשפוט את הישראלים. זה בעיקר בא לידי ביטוי בדמות של רחוק המשפחה שמגלם אורי הוכמן – מי שלכאורה מבטא את הצדדים הכי נכלוליים בישראלים שמגיעים לפולין ומנסים למצוא כל מיני דירות של כל מיני רחוקי משפחה במטרה להתעשר, ואם לא זה אז לעשות לעורר סימפטיה בכל מיני פולנים. היה אפשר בקלות להפוך את הדמות הזאת לנבל, אבל הוכמן לא רק מגלם תפקיד שמילולית נכתב למידותיו (גם הדמות בקומיקס התבססה עליו), אלא גם תמיד מוצא בדאגה המזויפת גרגר של סימפטיה אמיתית לאחֵר ובעיקר בדידות מסוימת שמחפשת קשר ומשפחה.
ניואנסים כמו אלה הופכים את "הנכס" לסרט היותר מוצלח בדו-קרב "שני דורות מגיעים לאירופה למצוא דברים שאבדו בשואה", בטח עם ההופעה של שרון שטרימבן וסצנות כמו הפינאלה בבית הקברות. ליבי שייך ל"נכס", אבל ברור לי למה קהל מסוים יתרחק מהגישה של "הנכס" לשואה וירוץ לחבק את סרטו של אדיר מילר. אולי הדבר הכי יפה בהוצאה המקבילה של שניהם (ואפשר להוסיף לכך גם את "כאב אמיתי") מראה את הצורך להציג גישות שונות לעבר שלנו.
עיד או: אי החשיבות של להיות ראשון
"עיד" עשה סיבוב יח"צ כ"סרט הבדואי הראשון", מה שקצת מעליב כי היו כמה "סרטים בדואים" לפניו. כן, זה הסרט הראשון שבדואי (יוסף אבו־מדיעם) ביים על בדואים, ובמרכזו בחור בדואי שכופים עליו חתונה, ובעצם אורח חיים שלם, בעוד הוא חולם בכלל להיות מחזאי בגרמניה. אבל הרי גם אותו כתב יהודי (יובל אהרוני) – אז מה, בסרט הבא שבדואי יכתוב וגם יביים שוב נעשה סיבוב על "הסרט הבדואי הראשון"?
ובכלל, למה להכניס את "עיד" למשבצת "הראשון"? לאיזה קהל חשוב לראות סרט כי הוא "הראשון"? כמו שתגובה היא לא טובה יותר אם היא הראשונה, כך גם סרט לא בהכרח טוב יותר רק כי הוא עשה משהו ראשון. אז תנו לי להציג סיבה אחרת לראות את "עיד": הוא סרט טוב.
כן, "טוב" זה לא בדיוק השתפכות, אבל זה מה שהוא: סרט דרמה ישראלית טוב, עם כל מאפייני הז'אנר: שתיקות (האם כבר יצאתי מספיק נגד האבסורד שהוא "ישראלים שותקים"? אה, מסתבר שכן), הופעות נהדרות (שאדי מרעי זוכה לעיקר השבחים ובצדק, אבל גם אנג'אם עלי חליל נפלאה בתפקיד האישה שמנסה למצוא דרך אל הבעל שלא רוצה אותה) וסיפור שעוסק בכל הנושאים הקשים והחשובים שהוא מעלה. גם אגדיל ואומר שיחסית לדרמה ישראלית, "עיד" יודע איך להסתיים.
אולי זאת הסיבה ש"עיד" מנסה להיאחז בתואר "סרט הבדואי הראשון" – אחרת הוא קצת ילך לאיבוד בים הדרמות הישראליות. אבל לדעתי עדיף לו לעמוד לצד אחיו לז'אנר, ראש מעליהם, בטוח בעצמו ובתוצריו – כי יש לו במה להתגאות. וזה למרות שהשם ישמור, במאים, העם בשל לסגנון חדש של דרמות, שמכיר באופן שבו ישראלים באמת מתנהגים. אבל עד שזה יקרה, "עיד" הוא סרט טוב ששווה את זמנכם, בטח למי שאוהבים קולנוע ישראלי.
אופטלגין ופורטבלו זוט עני.
(ל"ת)
לגבי אדיר מילר
זה לא המפגש הראשון שלו עם השואה בקולנוע – הוא גילם ניצול שואה בסרט "פעם הייתי".
תראה, התכוונתי יותר לכתיבה שלו
אבל זה גם התחכמות לא מדויקת כי זה בעצם מפגש קולנועי ראשון של אדיר עם כל דבר שהוא, כי זה הפעם הראשונה שהוא כותב לקולנוע.
1. לדעתי זה כן משמעותי שבדואי מביים את הסרט ולא רק "הקשבתי פעם לבדואים", עיין ערך משרקייה וסופת חול (שזה צחוקים כי משרקייה זה רוח מזרחית חזקה, יענו סופת חול, אז דבר ראשון חידוש מרענן שעיד נקרא בשם הגיבור ולא בשם הצורה הכי שטחית להצהיר על בדואיותו), שהם הסרטים הבדואיים הקודמים (ותקנו אם אני טועה). ולא, "יש כאן שחקנים בדואים" זה לא נחשב סרט בדואי, גם בתאג"ד יש שחקנים ערביים, זאת לא סדרה ערבית.
2. הטבעת, קולנועית, הוא סרט גרוע. אבל היה כיף ולא מזיק לצפות בו, מה גם שלא היה לי מושג על שואת יהודי הונגריה, בטח לא על הקטע של לירות אנשים לדנובה, ועכשיו אני בהחלט אקרא עליה. כן, הוא מלא באהבת אדם, ולפחות הוא מעודכן על הקטע שעדיין יש ניאו נאצים באירופה, לצד אנשי דור שני ושלישי מלאי אשמה והתנצלות, בניגוד לנכס. הציפיות שלי ממנו היו ברצפה אז נהניתי יותר. מבחינת הסיפור שלו- זה סיפור טוב מאוד, כי כל המידע שאנחנו מקבלים על הטבעת וכוחותיה האגדיים לא משאיר אותנו עם תשובה חד משמעית האם הגיבורים באמת צודקים במה שעשו, למרות שהם בטוחים שהם צודקים ונושאים נאומים פטריוטיים, או שהם סתם שחזרו את הטעות של הסבתא שהובילה לאסון הכי נוראי בשבילה.
3. הנכס טוב יותר מבחינה טכנית ומבחינת משחק, ודווקא הסיפור שלו ממש חלש אולי זאת רק אני, אבל לא השתכנעתי שהסופר הפולני הוא הקורבן הכי גדול כאן כמו שהוא חושב, כי אהובתו בת ה-15 ובנו התינוק נלקחו ממנו, בזמן שאותה בת 15 נשלחה לארץ אחרת וכל המשפחה המורחבת הענקית שלה נרצחה בשואה. הוא אפילו לא נשדד מכל נכסיו על ידי הכובש הגרמני או נשלח למחנות. ציפיתי להרבה הרבה יותר מדנה מודן ויצאתי מאוכזבת מאוד. שרון סטרימבן מוכשרת בגילום דמות מטומטמת מאוד וחיננית מאוד ואני צנצנת אם היא תתחתן עם מדריך הטיולים הזה
4. הטבעת הוא לגמרי ולחלוטין וריאציה על הנכס, כמו שמדורת השבט הוא וריאציה על כנפיים שבורות בלי להסתיר בכלל. אם בכנפיים שבורות טען רונן ברגמן שבתוך המשפחה החד הורית יש מספיק כוחות פנימיים להתגבר לבד על המשבר, בא יוסי סידר ואמר לו שפחחחח, לא בשנות ה-80 השוביניסטיות, ואם כן, רק בגלל שיש אח גדול שיכול לתפקד כגבר. אז לדנה ורותה מודן בנכס יש את הפנטזיה לחזור כדור שלישי בעמדת כוח ולדרוש נכס משפחתי, ואז יש להן תשובה האם באמת לחשוף סודות ולממש את הפנטזיה, ואדיר מילר בא עם תשובה הפוכה. הבעיה היא שהטבעת והנכס יצאו באותה שנה, וכנפיים שבורות ומדורת השבט יצאו בפער של 3 שנים. ואי אפשר לראות שני סרטים זהים עם סוף שונה בפער של חודשיים. צריך כמה שנים.
אני חושב שאין חשיבות לזהות במאי, תסריטאי ואפילו שחקנים
אלא נטו לתגובת הקהל והשאלה האם הסרט מרגיש, עבורו, מייצג באופן נאמן את הקהילה שהוא מתאר. אינני בדואי, ואני לא יודע להגיד האם "עיד" עולה על ניואנס ש"סופת חול" פספס, אבל אני בעיקר מצר על הניסיון לשווק משהו בגימיק ולא על פי "זה סרט טוב, בואו לראות".
נישאר חלוקים, וחבל שפתחתי בנקודה על עיד (או כתבתי אותה), הביקורת על הטבעת והנכס הייתה העיקר כשכתבתי ;)
נסכים שהשיווק של עיד לא משהו, ממה שפגשתי אותו. לפני שהוא שווק כסרט הבדואי הראשון, הייתי בטוחה מהתקציר ששחררו שזה סרט תיעודי מדכא על פגיעות מיניות בלבד, פשוט בחברה הבדואית.
4.הנכס הוא לא קומיקס?
(ל"ת)
מ 2013?
(ל"ת)
הנכס הוא קומיקס שעובד לסרט
רותה מודן כתבה את הקומיקס וגם את התסריט, דנה מודן אחותה ביימה.
הטבעת הוא התשובה של אדיר מילר לנכס, בכוונה או שלא- הוא לא אמר רשמית שזאת תגובה. אבל לדעתי הוא גם לא השאיר אפשרות שזאת לא תגובה כזאת. כמו במקרה של כנפיים שבורות ומדורת השבט.
לדעתי שניהם דומים בפואנטה שלהם הרבה יותר מאשר כנפיים שבורות ומדורת השבט, והרבה פחות טובים מאשר זוג הסרטים הישנים ההם על משפחות חד הוריות.
אני רק רוצה לומר
שלדעתי זנדאיה ב"מתחרים" היא בפירוש ולחלוטין פצצת הכריזמה הבלתי ניתנת לסירוב שהסרט מנסה לטעון שהיא.
כמי שנתן צ'אנס נוסף למלקולם ומארי ביום חמישי (ככה אני, מזוכיסט): לא.
(ל"ת)
מה?
לא דיברו על כל הופעה של זנדאיה, אלא ספציפית ההופעה שלה ב"מתחרים".
לא יודע. עזוב.
אתמול עברה לי מחשבה כזאת שאני כבר מתגעגע לימים שבהם רנדל ורם היו משתפכים על אופוריה ועל זנדאיה כי לפחות זה תוכן "בוגר" (שהרבה ממנו בתכלס ילדותי ומתריס) בניגוד לבלואי. רציתי מהר-מהר לכתוב על זה בעין הדג אבל אז שיניתי את דעתי והבנתי שהשתפכות על בלואי זה כבר עדיף כי לפחות זה לא מזיק לאף אחד ולא פוגע באף אחד. זנדאיה אוברייטד, אוברייטד, אוברייטד, והרבה יותר ממה שאמה סטון וג'ניפר לורנס היו בתחילת העשור הקודם אחרי שחשבתי שעל דרגת הפמפום וההייפ שלהן כבר אי אפשר להתעלות. לא שחקנית גרועה, אפילו מפגינה משחק מצוין פה ושם, אבל מנופחת מעבר לכל בלון.
כאמור
גם אני לא חשוב שהיא מספקת את הסחורה שטוענים שהיא מוכרת, ועדיין: הטענה היא לא על כל גוף העבודה שלה, אלא על תפקיד ספציפי.
אגב
אני כן חושב שעדיין עיקר הקייס של "זנדאיה טופ שחקניות" מבוסס על אופוריה (קשה לי להאמין שזה בגלל מה שקורה בספיידרמן או חולית, או שאנשים ממש ממש מתקשים לשכוח את ההופעה שלה ב"האמן הגדול מכולם") ולטעמי בצדק. "מתחרים" היה הפעם הראשונה שהתלהבתי מהופעה שלה בסרט.
מלבד קאסי, לקסי, מאדי ופיי, אני לא מוצא בסדרה הזאת דמות אחת שאני בעדה.
(ראשית, הכוונה. דמויות המשנה זה אופרה אחרת.) כשספרות המעריצים ותותחי הראש שאתה בורא לעצמך בדמיונך עדיפים על הסדרה עצמה, ברור לך שהסדרה לא טובה.
אה, הסדרה לא טובה
לא כתבתי אחרת. נדמה לי שגם כבר הזכרתי כאן כמה פעמים שאני לא אוהב אותה וחושב שהיא לא טובה.
ההופעה של זנדאיה כן.
ההופעה של זנדאיה אולי טובה, אבל גם אוברייטד.
והיא מגלמת שם, גם אם בכישרון רב, דמות ראשית שמעוררת כל-כך הרבה אנטגוניזם. אופוריה פשוט הייתה הסדרה של הרגע לשנים 2021-2022 מסיבה…כלשהי? (יח״צ דורסניים ובלתי פוסקים, בעיקר) ולכן נשפכו שם כל-כך הרבה מחמאות על השחקנית הראשית, כשבתכלס בשתי הסדרות שבהן היא באמת התפרסמה בלה ת׳ורן עוקפת אותה עם צבעים עפים. (כן, בהופעת האורח הבודדת שלה בקייסי אנדרקאוור בלה ת׳ורן הוכיחה למה היא קודם כל שחקנית מצוינת ורק אחר-כך, אה… איך שלא נקרא למה שהיא עושה היום.)
לא יודע מחמאות נשפכו ויח"צ
לא אהבתי את הסדרה אף פעם. חושב שההופעה של זנדאיה הייתה ראויה לשני פרסי האמי שקיבלה עד היום.
נו, אבל זה מה שאני שואל: איך אפשר בכלל לצפות בסדרה שלא אוהבים רק בשביל ההופעה הראשית של השחקנית.
או שפשוט ראית סצנה פה סצנה שם ביוטיוב וככה לא שופטים משחק.
לא שאני מסכים עם הנחת היסוד בשאלה
אבל ספציפית במקרה של אופוריה בהחלט נכחו גם אלמנטים שמאוד אהבתי כגורם מזרז לכך שצפיתי בסדרה כולה. לא פחות מההופעה המדהימה של זנדאיה הערכתי את ההופעה של סם לוינסון, שביים את הסדרה בתצוגה מרהיבה שסדרות מעטות במיוחד התקרבו אליה.
למה לא? צריך לראות מספר הופעות של אותו שחקן כדי לקבוע האם הוא שחקן טוב או לא.
וכנ״ל, אני מניח: כמו שאתה רואה יש בה מספיק דמויות והיבטים שיכולים לפרוח בסדרה איכותית יותר, אבל לווינסון פשוט הרחיב את זה ולא איפשר את זה.
*החריב
(ל"ת)
איך בלואי קשור לאופוריה????
זו לא השוואה בין תפוח לתפוז זה יותר דומה להשוואה בין תפוח לסרפד.
עכשיו בנוגע לאופריה: נטשתי אותה כמה דקודת לתוך הפרק הראשון, יכול להיות שהסדרה נתנה קול ותמונה למתבגרים בודידים אבל לא אני לא יכול לשפוט את זה מהכלום שראיתי ולא אהבתי.
בנוגע לבלואי, הנה רשימה ללמה אנשים אוהבים את בלואי:אניציה טובה שלפעמים גובלת בסרטוני תיירות על אוסטרליה ולפעמים פשוט ניראת מדהים בלי שום קשר, טיימינג קומי מצויין, הקומדיה בכללי, הביצועים של כל הילדים בסדרה,יכולת להכניס סיפורים דיי מורכבים לזמן של שבע דקות תוך כדי הכנסת הומור (חוץ מהשלט כמובן שהוא 28 דקות), לרוב הדמויות בסדרה יש אישיות משלהם שנשמרת ומתפתחת מפרק לפרק.
בתור מישהו שממש לא מסתפק במועט זאת רשימה דיי ארוכה, נדיר שתוכניות ילדים מצליחות באחד מהאלמנטים האלו ובטח לא נמצאות במינימום של מעל הממוצע בכל אחד מהם, תמיד יש איזושהן פאשלות אבל בלואי היא סדרה מלוטשת וממוקדת מאוד שזה מרשים כי רוב השחקנים הם ילדים והעלילות הן רוב הזמן משחקי דמיון.
בנוגע לתיסכול שלך מזה שלא מדברים על סדרות ילדים אחרות: רוצה להתחיל דיונים בסגנון "למה וונדר מwander over yonder הוא דמות לא מוסרית ולמה מוקה מסדרה לא ידועה moka's fabulous adventures עושה את אותה עבודה יותר טוב ועם יותר ניואנסים? (ביחוד שיכול להיות שמוקה צעיר מוונדר ב 2995 שנים?) כי אני לא בטוח שאני רוצה להתחיל את הדיון הזה אני מעדיף להמליץ על שתי הסדרות (אבל יותר על moka's fabulous adventures).
הכרתי פעם מישהי שנראית בול כמו סטאר באטרפליי ואתה מדבר איתי על וונדר?
אבל לשאלתך, הקשר בין אופוריה ובלואי הוא ״מה שהיה אוברייטד פה לפני שלוש שנים״ ו״מה שאוברייטד עכשיו״. בעלי הדלוריאן אולי יכולים לדעת כבר מה אוברייטד פה בשנת 2029.
אגב
אתה מנסה להסביר לי כבר פעם רביעית למה בלואי טובה. אף אחד כאן (כולל אני) לא טען שבלואי לא טובה. לא אמרתי גרועה. אמרתי אוברייטד. יש הבדל. תהומי.
אוברייטד או
מוערכת יתר על המידה?… :P
כן, אוברייטד ואנדרייטד הן בין המילים היחידות שאני אומר באנגלית כי פשוט אין בעברית.
ובדרך כלל לא מתאים להחליף מילה בודדת בארבע.
להגנת בייביגירל
כי אני חושב שהפסקה וחצי שהוקדשו לו כאן עושות רדוקציה מסוימת (כן, אני מבין שבסוף כל מיני-ביקורת פה מנסה להבהיר נקודה אחת, ובכל זאת).
הבעיה של רומי, הדמות של ניקול קידמן, היא קצת יותר רחבת יריעה מזה שבעלה "ונילה"/"לא קינקי"/"נורמטיבי מדי" והמצוקה המינית שלה קצת יותר מורכבת מכך שאף אחד לא רואה אותה ושהיא חוששת להיפתח בפני בן הזוג שלה. במובן מסוים היא לא רואה בצורה מודעת את צרכיה שלה וחוששת להיפתח בפני עצמה. אורח החיים הכביכול ממומש ומוגשם שלה, זה שעבדה כל כך קשה בשבילו, הביא להדחקה של חלק מסוים ממי שהיא. זה חלק שהוא כמובן מאוד יצרי ולא מתיישב עם התפיסה העצמית הנוכחית שלה – לא במסגרת הזוגיות שלה עם בעלה האומן, לא במסגרת תפקידה כאמא ומחנכת לשתי נערות מתבגרות ובטח ובטח שלא במסגרת היותה המקימה והמנכ"לית של חברה מודרנית וחדשנית (הסרט משכיל להראות איך רומי צריכה לתחזק את המוניטין שלה כמנהלת, מותר לה להיראות פגיעה או בעלת חולשות רק באופן מהונדס וארוז כחלק מהתדמית הכוללת שלה). אם היא תודה בפני עצמה שהחשקים האמיתיים שלה הם למעשה להיות נשלטת ולמלא בצייתנות אחר הוראות של גבר שיש לו כוח והשפעה אמיתיים עליה, הדבר עלול לפרק כל אחת מהמסגרות האלה, שמרכיבות את חייה ה"מושלמים".
וכן, אולי הליהוק של בנדרס לא מוצלח ובגדר מקל שהסרט תוקע לעצמו בגלגלים (לדעתי זה ליהוק שגם מביא איתו איזו מעלה או שתיים). אבל מבחינתי הדמות היותר חשובה פה היא כמובן סמואל, ולדעתי האריס דיקנסון עושה עבודה מעולה ומצליח לדייק את הדמות שלו ולשחק על הקו של ספק מניפולטיבי ומתנשא, ספק רגיש וישיר. את התפיסה המינית המודרנית והמשוחררת שהוא מבטא רומי מתקשה להבין בהתחלה (וסמואל צריך להסביר לה שגם במסגרת משחקי השליטה שלהם עדיין יש צורך בהסכמה הדדית ומפורשת)
הייתי מפרט על עוד כמה נקודות מעניינות שבעיניי הסרט מצליח לחדד, או דווקא על איך שאני מסכים עם זה שחלקים מסוימים לא מספיק מעניינים ואולי הסרט באמת יכול היה להיות סוחף יותר, אבל אני אעצור כאן כי אני לא רוצה לגלוש לביקורת של ממש בתגובה :]