"ברחבי ממדי העכביש" הוא אמנם סיפורו של מיילס מוראלס, אבל הוא ממוסגר דרך סיפורה של גוון סטייסי. אחרי ההרפתקה שלה ביקום של מוראלס, סטייסי מרגישה בודדה מאי פעם – תחושת הבדידות שהיא חשה ביקום המקורי שלה הצליחה להתפוגג לרגע רק בשביל לחזור בשיא העוצמה כשהיא חוזרת הביתה. אף אחד לא מבין אותה, וגרוע מכך – אביה מנסה לתפוס את האלטר-אגו שלה ולשפוט אותה באשמת רצח (שלא ביצעה) של מי שהיה חברה הטוב ביותר, פיטר פרקר.
מפגש עם "הנשר" ממימד מקביל, איטלקי ורנסנסי מצליב את דרכה עם מיגל, ספיידר… ערפד, אני רוצה להגיד? שהקים מעין אגודת ספיידר-מנים משלל יקומים. המשפט האחרון לא נשמע מלהיב כל כך, אז ראוי להבהיר ש"מפגש" זאת "סצנת אקשן אקסטרווגנטית, מצחיקה ומגניבה, עם יותר דמיון וכושר המצאה מסרטי אקשן ואנימציה שלמים". כשהסצנה נגמרת ואתה נושם לראשונה מזה מספר דקות, רק אז הסרט מנחית את שם הסרט על הצופים וכאילו בא לומר, "זה? זה כלום. רק התחלנו".
וזה אכן המצב – מאותו רגע אנחנו חוזרים למוראלס, שמצליח להיות ספיידרמן אהוב ואהוד יחסית למקביליו הקולנועיים האחרים, ונאבק בנבל שנראה כמו פאנץ' גרוע – "ספוט". מדען שהגוף שלו עשוי חורים דמוי פורטלים, באופן כזה שהוא יכול להכניס יד במקום אחד והיא תצא במקום אחר. רק שבמקום יכולת פיזיקלית להשתמש בהם כמו אקדחי פורטל ולהבין איך להשתמש בהם, הוא מועד לתוכם, מרביץ לעצמו, זורק דברים לכיוונים שהוא לא רוצה ונראה כמו בדיחה לא מוצלחת ואתגר קל למוראלס.
לכן, מוראלס מוטרד מדברים אחרים בכלל – ההורים שלו, והעתיד האקדמאי שלו. מוראלס מקפיד להחביא מהוריו את זהותו כספיידרמן, ואם זה לא מספיק חומר לחיכוך מתמיד בגלל השקרים, הוא גם רוצה ללמוד באוניברסיטה מחוץ לברוקלין. האיש חורים המוזר הזה? מי בכלל חושב עליו.
ברשותכם, פה נעצור בתיאור העלילה אבל נראה לי שזה לא יהיה ספויילר להגיד שמוראלס מוצא את דרכו אל המולטיוורס, גוון ומיגל ומגלה שאותו נבל שלומיאל שנראה כמו פרה, כלב דלמטי או חולצת השבת שלי אחרי שהתפוצץ עליי עט היה איום שכדאי לקחת קצת יותר ברצינות.
וזה עמוס. מאוד. כלומר, גם "ממד העכביש" הראשון היה עמוס – אבל הסרט הזה ארוך ממנו בעשרים דקות, ונהנה מעמדת המקפצה שהיא הסרט הראשון. אם בקודם מישהו בחברת ההפקה עוד העיז לשים מגבלות כלשהן לצוות היצירתי מאחורי הסרט, הרי שהפעם הייתה להם יד חופשית להתפרע, וזה ניכר. למזלנו, זה גם משתלם. ברובו.
קחו את האנימציה – אם יהיה השנה סרט יותר יפה מ"ממדי העכביש", זה אומר שהעיניים של כולנו כנראה היו חסידות אומות עולם בגלגול הקודם שלהן, כי אין שום דרך להסביר למה מגיע להן כל הטוב הזה. הסרט לא רק נראה מוקפד, יפהפה ומשלב סגנונות אנימציה שונים באופן שומט לסתות – הוא גם מעז להפוך לאבסטרקטי באופן שלא לוכד את הרקע או הסביבה אלא את הרגשות והעולם הפנימי. ובכך, הוא הופך הרבה פעמים למשהו, טוב, לא ניסיוני (אנחנו בסרט ספיידרמן לכל המשפחה, כן?) אבל בהחלט אמנותי.
אבל גם ברמת התוכן – אם "ממד העכביש" היה צריך לעבוד עם מספר מצומצם של ספיידרמנים וכמות סבירה של רפרורים לכל יצירות ספיידרמן שקיימות, הרי ש"ממדי העכביש" נראה כאילו הוא לא מוגבל בכלום. הופעות אורח, אזכורים, רפרורים, מחוות – יוצרי הסרט השכילו לא לדחוף את הכל בכמות מוגזמת שתהפוך לפאן סרוויס זול שמשתלט על הסיפור, אבל הם עדיין מילאו בשולי הפריימים כל כך הרבה בדיחות וקריצות שלקהל שלא מכיר הן כנראה יעברו מעל הראש.
המקום שבו כל העסק מתחיל לחרוק, הוא, ובכן, שיד חופשית להתפרע אומר גם שאף אחד לא בא ואמר להם "ותסגרו את העסק בשעתיים". וכך, במקום סרט המשך אחד, אנחנו מקבלים משהו שהוא בו זמנית רק חצי סרט וגם איזה שמונה סרטים.
"גם איזה שמונה סרטים" כי הסרט הזה כל כך מלא בכל טוב, עד שחלק מהטוב מתחיל לאבד מהאפקט שלו. כל הסצנות כיפיות ומצחיקות, אבל קשה להגיד שאם היו מקצרים את כולן או אפילו מוותרים על איזה ביקור אחד פה או שם הסרט היה סובל. הסרט מתנהג כאילו אין לו סרט המשך שאליו הוא יכול לנתב סצנות, בדיחות, ורעיונות ושולף כמעט כל קלף אפשרי מהשרוול, ובשלב כלשהו זה פשוט יותר מדי קלפים בסרט אחד, בייחוד שחלק מהפיתולים בעלילה נראים לא סבירים במידה קיצונית, אפילו אם הסרט תמיד מצליח להיזכר מה הסיפור.
אבל מילא, נו – איזו מין תלונה זאת "הסרט מלא ביותר מדי טוב"? אז נבוא ערניים ומוכנים לספוג הכל, ומקסימום נחזור לצפייה שנייה אם פספסנו משהו (ותאמינו לי, אתם תפספסו).
אבל על "רק חצי סרט" כבר יותר קשה להגן. לא רק כי זה מדגיש את השורשים המסחריים של הסרט שנעשו על מנת למקסם רווחים, שכן בסוף הסרט קשה לחשוב מה יש בסרט הבא שמצדיק עוד שעתיים שלמות. וגם לא רק כי זה מרגיש בשלב הזה כמו ניסיון לחקות את "מלחמת האינסוף", כל העסק הזה של פיצול סרטים לשניים (ועוד שבוע אחרי שסרט אחר ניסה לעשות את זה). לא, הסיבה האמיתית היא לא ערכית אלא פרקטית – לעומת "חצאי סרטים" שעובדים מדהים כסרט בפני עצמם ומצליחים גם לייצר הייפ לקראת הסרט השני וגם לסגור את הסיפור שלהם, "ברחבי ממדי העכביש"… לא.
הוא לא נגמר בסצנת "הו שיט" מרהיבה ועוצרת נשימה, הוא לא נגמר בגילוי שמשנה את כל מה שידענו עד כה על העלילה, הוא לא נגמר כשאנחנו תוהים איך הסרט ייגמר ואיך הוא ימשיך מפה, לא – הוא פשוט נגמר בנקודה נוחה באמצע הסיפור שלכאורה סוגרת איזה נקודה מהפתיחה עם ספיידר גוון, רק שהמהלך שהם טוענים שנעשה לדמות הזאת בזמן הזה לא ממש נבנה במהלך הסרט. אם נצמד לרעיון של "שלוש המערכות", הסרט נגמר בסוף של המערכה השנייה שזה מקום מעפן ממש לסיים בו סרט.
וזאת הבעיה של הסוף – הוא נגמר באופן כזה שמבחינת הסיפור והרעיונות המובאים בו, קצת קשה לשפוט אותו עד הסוף כי בעצם אנחנו עוד לא בטוחים מה הסרט רוצה להגיד עליהם. וכשאי אפשר לגשת לחלקים רבים של הסרט ולחשוב איך הם מתחברים כי התשובה היא "אה, נו, הם עדיין לא" – זה גורם לכל הסרט להרגיש קצת מיותר, וזה למרות ששוב, זה סרט יפהפה, כיפי, מצחיק ועם הופעות קוליות נהדרות של כל צוות השחקנים.
רגע, בעצם את החלק האחרון לא אמרתי עד כה, אז בואו נדגיש: צוות השחקנים הקולי לא בא לקחת צ'ק וללכת הביתה. אני מניח שלכל אחד תהיה דמות מועדפת משלו – כאשר ספיידר-פאנק של דניאל קאלויה כנראה יוביל – וכולם יצדקו. ג'ייק ג'ונסון, היילי סטנפילד, שמיק מור, אוסקר אייזק, בריאן טיירי הנרי, איסה ריי, קאראן סוני, לונה ולז – כולם נהדרים. אבל אישית, אני מודה שאני מחבב את העבודה העדינה, המתוחכמת, המצחיקה, המאיימת והפשוט נהדרת שג'ייסון שוורצמן עשה עבור נבל הסרט. דמות שהיא כל כך הרבה דברים בעת ובעונה אחת, ושוורצמן מצליח לקלוע לכל הניואנסים שלה.
אז, כן, כאמור – טכנית מה שיש פה הוא נהדר. וכיפי. ומגניב. אבל כל זה לא מצליח לעקוף את הבעיה שמה שיש פה הוא בסופו של דבר עדיין רק חצי סרט.
אין סצנות אחרי הכתוביות.
כמה גדול החלק של אנדי סמברג בתור בן ריילי?
בתור מישהו שהתחיל לקרוא קומיקס בניינטיז האפלים, זה היה הספיידרמן שגדלתי עליו ויש לי פינה חמה בלב בשבילו.
קטן, ואפילו קטן מאוד.
(ל"ת)
מעניין
לא עקבתי אחרי כל הסאגה של בן ריילי, אבל זו החוברת הראשונה של ספיידרמן שקראתי (הוציאו אז כמה עשרות חוברות בעברית).
בדיוק לזה אני מתכוון! היתה תקופה קסומה, במובן מסוים.
(ל"ת)
באמת עברו כבר שלוש שעות בלי סרט ספיידרמן חדש. מזל שהוליווד כל כך יצירתית. תנו לי לנחש, תכף יבוא עוד מארבל, מארבל, ספיידרמן נוסף, מארבל, מארבל, באטמן, מארבל.
נו באמת.
הוליווד זה לא רק התוצרת של האולפנים הגדולים, וגם מהם יש בשורות לפעמים.
חוץ מזה, אם תשאל אותי – כל סרט ספיידרמן (ובאטמן) הוא מבורך. לא משנה כמה כבר נעשו – שיהיו עוד. כי זה פאקינג כיף לי, בעיקר אם יש אמירה חדשה כמו במימד העכביש. זה לא מפריע לי (או לך…) לחכות לסרטי מקור כמו הסרטים החדשים של במאים כמו סקורסזה (מבוסס על ספר אבל לא אחד שהרבה קראו), טרנטינו, קופולה או במאי "אינדי" כמו אלכס גרלנד, ארי אסטר ורוברט אגרס.
תמיד אומרים את זה ואוהבים לבכות על זה אבל זה לא מדויק
כן הוליווד אוהבת כסף (ואני מאמין שגם אתה לא עובד בחינם) אבל
בנוסף למארוול מארוול מגיעים לקולנוע השנה – סרטים של: ווס אנדרסון, נולאן , סקורסזה, שני סרטים מקוריים מבית דיסני אנימציה , שאי אפשר להגיד בכללי שהם לא סרטי אומנות.
וגם בשנים האחרנות היה כל מיני הכל בכל מקום בבת אחת או הפייבלנמנים וכאלו.
פשוט הדיבור הרחב הוא על ספיידרמן , גיבורי על , אקשן וכדומה כי זה מה שעושה כסףףףףףף
ואגב כמו שביטלגוס אמר
דווקא ממד העכביש או הגוקר של פיניקס הם לא ממש סרטי גיבורי על סטנדרטים
אכן, אין יצירתיות בהוליווד
כל הזמן סרטי ספיידרמן שוב ושוב, מה כבר יש לטרילוגיית ממד העכביש לחדש?….
תשמע, זה נראה שלא רק שלא ראית את הסרט הזה או את הקודם בסדרה, אלא שאפילו לא ראית טריילרים שלהם, כי יצירתיות זה בדיוק מה שיש בסרטים האלה ובסרט הזה זה בא במנות גדושות מאוד.
לדעתי זה בדיוק הפוך
בזכות החיבור למותג מוכר, המפיקים יכלו לתת ליוצרים להתפרע באנימציה, או בסרט דרמה על בעיות מנטליות. ככה יש יצירתיות כי מסתמכים על המותג, שיביא גם את אלו שלא מחפשים אוונגרד. כמה צפו בסרט דרמה קשה רק בגלל שכתוב הג'וקר? לפי ההכנסות, מלא.
בספיידרמן זה הפוך, ההכנסות היו רק סבירות, למרות הביקורות, אז כנראה הוא היה איכותי מהסוג שהיה נכשל ללא ההקשר.
זה קורה בהמון תחומים. כמות היצירתיות בטעמים חדשים שנותנים למותג מילקי שווה בערך לכל שאר המעדנים יחדיו, כי יש את החוזק של המותג. בתור אחד שמנסה לשכנע ילדים לטעום דברים חדשים, זה כל כך הרבה פחות קשה לשכנע לנסות טעם חדש של המותג האהוב מאשר משהו חדש לגמרי.
אני לא מבין איך זה סותר את מה שכתבתי
אני טענתי שיש בסרטי ממד העכביש, ובפרט בסרט הזה, שפע של יצירתיות ואתה הסברת איך זה התאפשר ליוצרים בלי שהגבילו אותם, כך שאני לא מבין מה פה ״בדיוק הפוך״ ממה שכתבתי.
כן, סביר בהחלט להניח שההסתמכות על המותג של ספיידרמן אפשרה ללורד ומילר לקבל חופש יצירתי להפוך את הסרט ליצירת אומנות מטורפת שהוא, אבל זה לא מוריד בשום צורה מהיצירתיות שבאומנות המטורפת הזאת.
נראה לי לא הבין את הציניות
(ל"ת)
זו תגובה למתחיל השרשור
(ל"ת)
אה, אוקי
(ל"ת)
אה אוקי אופסי
(ל"ת)
חייב להגיד שכבר כשראיתי שיש לייק אחד לתגובה ניחשתי שזה של סינפיל
אבל אז גיליתי שלא הוא נתן את הלייק ותהיתי למה הוא לא נותן לייק לתגובה הזאת.
אז עכשיו הגיע הלייק של סינפיל.
זה נראה לי יכול להיות אחלה משחק: לנסות לנחש לאיזו תגובה סינפיל יתן לייק.
מצד שני, כשאני חושב על זה, זה יהיה משחק קל מדי, סינפיל הוא פשוט יותר מדי צפוי ואפשר בקלות רבה לדעת איזה תגובות פה הוא יחבב.
עוד לא הבנתי למה הוא ממשיך להסתובב באתר הזה
(ל"ת)
אז הבעייה שלך עם הסרט זה שהוא חלק ראשון מסיפור בין 2 חלקים?
אוקי.
בעיני זה אחד היתרונות של הסרט.
לספר סיפור בשני חלקים ולהשאיר אותנו עשרה חודשים במתח עד לחלק הבא, זה לא רק עניין מסחרי שנועד לסחוט כסף אלא גם משהו שמשדרג את חווית הצפייה ובנוסף על כך מרפרנס לקומיקס, שם זה נעשה בלי סוף.
אבל בין אם אוהבים את זה או לא, כולם ידעו שזה מה שהולך להיות.
הסרט נקרא בהתחלה ״חלק 1״ עד שהחליטו להוריד את זה מהשם, כולם ידעו שהולך להיות חלק שני שיסגור את הטרילוגיה בעוד עשרה חודשים וששני הסרטים הופקו במקביל.
כך שזה לא אמור לאכזב או להיות לרעת הסרט, מאחר וזה היה גלוי מראש כל הזמן.
מי שלא אוהב את הקטע הזה, עליו להמתין עשרה חודשים ולראות את שני החלקים ברצף. אבל לבוא לסרט שמראש כולם יודעים שהוא חצי סיפור ולהתלונן על כך שזה רק חצי סיפור זה נשמע לי קצת מוזר.
כמו כן, שמח שראיתי את הסרט לפני הביקורת, כי יש פה הרבה יותר מדי מהעלילה.
הטריילרים בכוונה השאירו כמעט את כל העלילה בסוד ואתה עצמך ציינת את זה כדבר חיובי בסרטון האחרון שלך, כך שאני לא מבין למה להרוס את זה ולגלות כל כך הרבה פרטי עלילה שלא נמצאים בטריילרים.
בעיני הכלל למה אפשר לגלות מהעלילה ומה לא, זה מה שהטריילרים חושפים.
אם הטריילרים לא חושפים את זה אז זה נחשב ספויילר, גם אם זה מופיע על תחילת הסרט.
לא.
לא – זה לא ספוילר, והטריילרים הם לא המדד למה ספויילר ומה לא, אחרת הרבה פעמים היינו מספיילרים מלא דברים.
לא – הבעיה היא לא שזה חלק אחד משניים. הבעיה היא שהם לא ידעו איך לעשות אותו חלק אחד משניים, והפכו אותו לחצי שלא עומד בפני עצמו. זאת לא תלונה שיש לי כלפי "שר הטבעות", "האימפריה מכה שנית", "להרוג את ביל – חלק 1", או "מלחמת האינסוף". "ברחבי" פשוט לחלוטין לא הצליח למצוא נקודת עצירה.
אז... זה כמו המטריקס 2?
אני זוכר שנבהלתי מהשקופית של סוף הסרט כי זה בא משום מקום. תכלס, אחד הג'אמפ סקרס המפחידים שחוויתי, כי גם היה לו המשך של אכזבה ואז כעס על היוצרים. ממש קשת של רגשות…
אני רואה שענית על השאלה בהמשך
(ל"ת)
בסוף הביקורת שלך ממש חיובית. הרבה יותר ממה שציפיתי לאור מה שכתבת אתמול
בעיקר כי לפי דעתי העובדה שמדובר בחצי סרט לא מורידה ממנו ערך. אתה צודק, זה באמת חצי סרט. הסיפור בעיקר מתפתל לכל מיני כיוונים וכמעט ולא סוגר אף אחד מהם, והוא לא מגיע למסקנות כלשהן ברעיונות שהוא מעלה לאורך הסרט. הוא עושה חצי מהעבודה, וזה בסדר גמור, כי זה בדיוק מה שהסרט מנסה לעשות. הסרט הזה הוא חלק ראשון מסיפור, וככזה, הוא מאוד קרוב למושלם.
דווקא עם חולית שעשה דבר מאוד דומה, הייתה לי קצת בעיה עם החצייה של הסיפור לשניים והעצירה באמצע הסיפור. אבל בחולית זה הפריע לי בעיקר כי הרגשתי שהסרט הראשון רק מגרד את פני השטח בנוגע לסיפור ומה שיש לו ולעולם שלו להציע, וביחס לסרט באורך שעתיים וחצי הוא לא סיפק חומר שיחזיק את האורך הזה כחלק ראשון מסיפור. הרגשתי שלא ראיתי מספיק. את אותו הדבר אי אפשר להגיד על מימד העכביש החדש שמרחיב את הסיפור ואת בניית העולם למלא כיוונים חדשים מעניינים ומספק התקדמות משמעותית בכל החלקים האלה. מצד שני, למען האמת, אולי אפילו אפשר להגיד שהסרט הזה את ההפך ממה שקרה בחולית: אולי יש בחלק הזה יותר מדי? כמו שגם אתה אמרת, אחרי כל מה שהראו בחלק הזה, די קל לצפות מה כנראה יהיה בסרט הבא ואיך העלילה שלו הולכת להתגלגל. אבל בכל זאת, אם זה חסרון או לא נוכל לדעת רק לאחר הסרט הבא, ועם איך ששני הסרטים הראשונים יצאו, אני מוכן לתת ליוצרים את ערך הספק ולצפות שגם בחלק הבא הם ימצאו דרכים להפתיע, וגם אם לא, הם יספרו את המשך הסיפור הזה בצורה הכי טובה שהם יכולים.
ממה שאני ראיתי, כשיוצרים מספרים סיפור בשני חלקים הם שמים את הביצים הגדולות בסל של החלק השני
זה מה שהיה בשודדי הקאריביים 2 ו-3, זה מה שהיה בנוקמים מלחמת האינסוף המשחק וזה מה שהיה בהארי פוטר ואוצרות המוות (אם כי במקרה שלו אפשר להגיד שזה פשוט בגלל הספר עליו זה התבסס, כך שאולי זה לא נחשב).
אם בנו את הסיפור מראש כסיפור בן 2 חלקים, אז סביר להניח שאת הרגעים הכי גדולים אדירים ומשמעותיים הם שמרו לסוף.
כך שלאור העובדה שהסרט הזה כל כך טוב, אין לי מושג איך הסרט הבא הולך להיות, אבל אני סומך עליהם שהוא יתעלה עליו ויהפוך לאחד הסרטים הטובים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע (אני לא מגזים כלל. אם אלה שני הפרקים הראשונים בטרילוגיה והפרק השלישי אמור להיות השיא, אז נראה שצפוי לנו סרט ברמה של אחד הסרטים הטובים בהיסטוריה).
כמו שאמרתי, זה לא סרט רע בכלל
אבל העובדה שהוא מספר רק חצי סיפור מונע ממנו להיות שלם, והשבחים שהוא קוצר שם בעגבניות גורמות לו להישמע שלם. זה הבעיה העיקרית, אם כי ראוי לציין שיש כמה נפנופי ידיים בעלילה (כי או שכל הרגע מאז שגוון מגיעה הוא סיפור כיסוי לרגע שבו הם מדברים על מוראלס לגבי המוות של אבא שלו, או שהם… מתישהו… דיברו על השיחה הזאת בשלוש שניות שכל המאורעות הלא צפויים האלה קרו? זה סרט שעובד ב-Rule of Cool, ואני זורם – אבל מחושב מאוד והגיוני זה לא). מבחינת אנימציה, בימוי, ומשחק – אחלה אחלה אחלה, וכיף גדול.
חולית היה נוראי במובן הזה
האם גם עליו יש לך תלונה דומה? אלו המכירים את חומר המקור מוותרים לו בגלל זה, ואני אומר: לא! הלאה התירוצים! היו יצירתיים ושחקו עם הזמנים, אין לי כח לאקספוזיציה באורך סרט! לא בשביל זה הפכתי עולמות להגיע לקולנוע!
זה ספר שצריך מרווח נשימה, לדחוס לסרט אחד יוביל לתלונות אחרות. לפעמים במקרים האלו אין דרך טובה לצאת מזה בשלום. אבל הסוף הלא סגור זו עובדה ידועה מראש. אם כזה מפריע לך אל תהפוך עולמות בשביל הסרט בקולנוע (אולי תהפוך עולמות בשביל חלק 2 שבו באמת מבטיחים לך סיום כלשהו)
(ל"ת)
מכיר את חומר המקור ועדיין לא כל כך מסכים
מאתגר, כן. אז מה?
היו יכולים להכניס קצת יותר תוכן במקום 20 דקות של חללליות ממריאאאות ושבע דקות של זנדאיה בוהה באוויר.
בשביל ציפיות נמוכות יש לי את חתונמי בערוץ 2.
אבל השאלה שלי הייתה יותר האם יונתן שופט שונה את שני הסרטים הקטומים הללו (שמבחינת עשייה נחשבים טובים מאוד).
חולית היה מקרה קצת שונה
שבו הכל היה נראה כמו אקספוזיציה, ועל כן הסרט היה כמעט ארט האוס-י במובן מסוים של אווירה מרחפת עם הרבה דמויות אבל עדיין לא משהו שממש מתחיל ומתניע את העלילה. אם "ברחבי העכביש" הוא 2/3 עלילה, אז "חולית" הוא יותר 1/3.
ולמה זה נחשב יתרון מבחינת חולית?
כמו שכתבתי בתגובה שלי למעלה: דווקא הפוך. בגלל שחולית מרגיש כמו שליש סיפור, חוויית הצפייה בו בתור חלק ראשון היא קצת פחות מספקת, כי אתה מרגיש שלא קיבלת מספיק פיתוח עלילתי בשביל סרט באורך כזה, אלא רק טעימה ממנו. לעומת זאת, סמלמה"ע מספק מעל ומעבר בתור חלק ראשון ודווקא בגלל זה אהבתי אותו יותר מחולות ולכן העובדה שהוא רק החלק הראשון בסיפור לא משנה לי בכלל (בעוד שבחולית זה הפריע לי קצת).
"יתרון" מילה קצת קשה
אני מחבב יותר את במ"ה מאשר את חולית, אבל "חולית" מצליח להרגיש יותר שלם – משהו אווירתי יותר שלא נשען ספציפית על העלילה ולכן אני לא מרגיש שנותקתי. המסע הרגשי של פול הושלם, ואם אני אף פעם לא אראה את "חולית 2" הסרט עדיין עובד לי (אם כי כאמור לא סרט שאני משתגע עליו) כחוויה. "ס:במ"ה", נכון לעכשיו, פשוט לא עומד בפני עצמו.
מסכים זה סרט שלא מעוניין בעלילה.
הרי לא חסר עלילה בחצי הראשון של הספר. אבל וילנב העדיף לחתוך תככים ופליטיקה בחצר המלוכה של אטרדיס למען חוויה שונה לגמרי. יכול להיות שהחוויה לא פעלה עליך אבל זה לא בהכרח קשור לסוגית ״למה חולית הוא לא סרט אחד״
גם אני הרגשתי בסרט שאני לא מבין מה העיניים שלי כבר עשו שמגיע להם לזכות בכל הטוב הזה
אבל אני גם הרגשתי את זה על האוזניים שלי.
מה צריך לקרות כדי שדניאל פמברטון יזכה כבר באוסקר, או לכל הפחות יהיה מועמד?
האם יש עוד מלחין יותר אנדרייטד ממנו? אשמח לשמוע, כי לא עולה לי כרגע בראש אף שם.
תשובה פשוטה: אין. פמברטון גאון.
אני עדיין עף על פס הקול שלו לקינג ארתור הבינוני. מאז הסרט הזה הוא על המפה שלי.
עכשיו אני חייב לשמוע את הפסקול של קינג ארתור
תודה על ההמלצה!
אז בהמלצתך שמעתי את הפסקול של קינג ארתור, וזה אכן פסקול מוצלח ביותר
ולהכניס לפסקול סאונד של התנשפויות, זה כל כך דניאל פמברטון.
אני כל כך אוהב מלחינים שפורצים את הגבולות ומנסים להביא זוית מקורית משלהם לפסקול.
הוא מזכיר לי בעניין הזה את לודוויג גורנסון, רק שגורנסון זכה כבר באוסקר לפסקול הטוב ביותר ואילו פמברטון אפילו לא היה מועמד (יש לו אמנם מועמדות אחת לאוסקר, אבל זה לשיר ולא לפסקול. אני מחכה שיהיה מועמד סוף-סוף לפסקול).
ממש.
וגם השירים שעשה עם סאם לי פשוט מדהימים. כמה מהשירים הכי טובים שאי פעם נכתבו לסרט.
הפסקול הזה הגיע למקום השישי במצעד פסקולי העשור פה באתר
רק אומר.
וואלה? הספקתי כבר לשכוח
או שבגלל שאז לא הכרתי את הפסקול או את הסרט, זה לא נחרט לי בזיכרון.
ואני רואה שגם אתה כתבת על ההתנשפויות, זה בהחלט משהו מיוחד.
אבל איך זה שספיידרמן ממד העכביש של פמברטון לא נכנס?
אכן, מבריק
אהבתי במיוחד את הרצועה של גוון ולאחר מכן את זו של מיגל אלו שמופיעים בסיקוונס הפתיחה. האמת, קצת חבל שלא השתמשו בהם יותר לאורך הסרט. ישר כשהסרט נגמר רצתי לספוטיפיי כדי לשמוע אותם שוב אבל נראה שהפסקול עדיין לא יצא. כנראה יצא מחר כשהסרט יצא בשאר העולם.
אם זה סרט שג'ייסון שוורצמן משחק/ מדובב בו אני בטוח אצפה. כל כך אוהבת את השחקן הזה
יש לי שאלה שעלולה להיות ספוילר
לא קראתי את הביקורת עדיין, בכוונה, כי סרט כזה, שאני יודע שאני רוצה לראות, אני מעדיף לדעת עליו כמה שפחות לפני, ובכל זאת הגיעה לאוזניי שמועה, שחשוב לי לדעת אם היא נכונה. זה עלול להיות ספוילר:
שמעתי שהספיידרמן מהמשחק של פלייסטיישן משתתף בסרט. עדיין לא שיחקתי במשחק ואני מתכנן לשחק בו, ורוצה להימנע גם מספוילרים אליו. לכן אני שואל:
א. האם הוא שם?
ב. האם יש ספוילרים למשחק עצמו?
תודה
(ל"ת)
איך הפסקול והשירים?
משתווים לסרט הקודם?
לא ממש שמתי לב לשירים
מה שכן שמתי לב זה שלא היה ״what's up danger״ אפילו פעם אחת. השיר הפך לכל כך מזוהה עם ממד העכביש שהוא אפילו הופיע בטריילרים של הסרט הזה, כך שציפיתי לחזרה שלו בסרט עצמו, אבל כנראה שהם העדיפו לשמור את היחודיות לקטע הנפלא של השיר הזה בסרט הקודם.
ולגבי הפסקול, ראה תגובתי למעלה.
חשבתי ש-"Sunflower" הוא השיר שהכי מזוהה
עם ממד העכביש. הוא גם הגיע למספר צפיות מטורף לחלוטין ביוטיוב.
בכל מקרה – חבל. השירים היו חלק משמעותי ממש מהסרט הקודם.
לא אמרתי שלא היו שירים
אלא שאני לא שמתי לב אליהם.
הסרט היה כל כך מרתק והאנימציה הייתה כל כך מסנוורת, כך שפחות שמתי לב מתי פתאום נכנס שיר, אבל אני מניח שהיו שירים (גם אני חושב שזכור לי לפחות קטע אחד שבוודאות היה בו שיר).
חוץ מזה, שעם הפסקול הזה אין תכל׳ס צורך בשירים.
סצינת הפתיחה מרגישה כמו קליפ מוזיקה לכל דבר, ואחד מאוד מוצלח כמובן.
במקרה בדיוק עכשיו
מצאתי את הקליפ הזה ששוחרר לשיר מהסרט ואני בהחלט מזהה את השיר מהסרט.
ויש גם את הקטע הזה ששוחרר מהסרט לפני שהסרט עלה.
אז כן, בהחלט יש שירים וזה שלא שמתי לב לזה רק מעיד כמה הם השתלבו טוב בסרט.
אפשרי אולי שהסוף משפיע על דעתך על הסרט
כי הוא היה, לטעמי, צפוי כמה וכמה פעמים.
ממש לא
דעתי על הסרט כבר די הייתה מגובשת תוך כדי צפייה עוד לפני סצינת הסיום.
והרי הסצינה שציינתי פה כטובה בסרט וכסצינה הטובה ביותר שראיתי השנה היא בכלל מתחילת הסרט.
תאמין לי שגם בלי הסיום הזה הייתי משתפך על הסרט די באותה המידה.
מצד שני, יותר הגיוני שדווקא עליך השפיעה הסצינה האחרונה לרעה וגרמה לך לצאת בתחושה קצת חמוצה מהסרט, מה שבהחלט יכול להוריד מההתרשמות הכללית.
הכוונה לא על דעתך אתה
אלא דעתך הגנרית – שלי, שלך, של הצופים בכלליות.
אה, אוקי
עדיין נראה לי שזה יותר לכיוון אחד.
אם ניהנת מהסרט ולא אהבת את סצינת הסיום, זה יוריד לך מהסרט.
אבל אם לא נהנית מהסרט אבל אהבת את סצינת הסיום, קשה לי להאמין שזה יגרום לך להגיד דברים טובים מי יודע מה על הסרט, מאחר ועד שתגיע סצינת הסיום כבר תתגבש לך דעה שלילית על הסרט שתמנע ממך ליהנות מסצינת הסיום.
ואם ניהנת מכל הסרט ואהבת במיוחד את סצינת הסיום, אז ברור שתאהב אותו, זה אין שאלה אפילו, אבל זה היה קורה גם אם סצינת הסיום הייתה מלהיבה אותך פחות.
כך שלדעתי ההשפעה של סצינת הסיום היא בעיקר על אלה שלא אהבו אותה.
אני חייב לציין רגע אחד בסרט שקשה לי להאמין שבסיכום השנה לא אזכיר אותו כאחד מהרגעים הגדולים של השנה
וזה הרגע של ״את רשאית לשמור על זכות השתיקה״.
שנים מדברים איתנו על זה שבפיקסאר יודעים הכי טוב להכניס רגש ועומק לאנימציה. כנראה שזה כבר לא ממש נכון.
כמה קטעים יש בסרטי פיקסאר שמתעלים על הרגש והעומק של הסצינה הזאת?
אפשר לנתח בלי סוף את הסצינה ואת מערכת הרגשות של שתי הדמויות ואיך שזה מתבטא בצורה כל כך אנושית וקורעת לב.
מי מסוגל לא להתרגש בסצינה הזאת?
זה חזק, זה כואב וזה נוגע על הנימים הרכים ביותר של הלב.
אם מישהו יצליח לעשות השנה סצינה טובה יותר שתקח את התואר של ״הסצינה הטובה של השנה״ מהסצינה הזאת, צריך יהיה להרעיף עליו פרסים, כי קשה לי להאמין שזה אפשרי.
ואגב, סתם משהו שלא ראיתי אף אחד מזכיר: אחל׳ה מחווה לסרט לגו שבויים ע״י לורד ומילר, המפיקים והתסריטאים של הסרט הזה. אז עכשיו הם יכולים להגיד שהם עשו גם באטמן בלגו וגם ספיידרמן בלגו.
אחלה חצי סרט
ובאמת אחלה: מצחיק, מרגש, כיפי, סוחף, זורם, מהנה, מותח, ואני יכול להמשיך. באמת צפיה ממש מוצלחת. דעתי על הסרט הראשון ידועה, אז שאני אגיד שהחדש יותר מוצלח מקודמו לא בהכרח אומר הרבה, אבל מצד שני אולי כן: גם אני מודה שלקחו רק את הדברים הטובים מהראשון והגבירו ל-11.
אבל, כן, יש את הבעיה של החצי סרט. בעוד שלהיות חצי סרט לא בהכרח מהווה חיסרון (יונתן הביא כמה דוגמאות למעלה), במקרה הזה הם לא חתכו טוב את הסיפור – אין שום מהלך עלילתי שהושלם, למעט אולי זה של גוון סטייסי; אבל הוא ספציפית מתברר דווקא כחלק חלש יחסית של הסרט כי המהלך הזה לא מרגיש כתהליך שפותח לאיטו אלא כקפיצה בין שתי נקודות: הפתיחה היתה מצויינת ממש, נוגעת ללב על סף הבכי, אבל הפתרון של הקונפליקט הזה לא בדיוק מוצדק.
מאפיין נוסף של גוון שהסרט מנסה לנופף בו מוזר גם הוא: ממתי יש לה בעיה לעבוד עם אחרים? בסוף הסרט היא מגיעה עם הקבוצה העליזה מהסרט הראשון, וכל הקהל מתלהב, אבל זה שומט את הקרקע מתחת לסצנה: עובדה שבסרט הראשון היא עבדה איתם בסבבה. מתי זה השתנה בדיוק?
ואפילו זה היה ממש נשכח ונסלח בסרט כל כך אדיר, אבל אחרי הצפיה כששחזרתי אחורה את התחושות בזמן אמת הבנתי מה בעיקר מפריע לי בסיום הלא קיים: זה שמנקודה מסויימת כבר היה ברור שהעלילה הולכת לעצור ושום דבר לא ייפתר, ואז בעצם הציפיה לקתרזיס מתפרקת בתוך המוח שלי בקול ענות חלושה, ואני כעת רק מחכה לרגע שבו הסרט יחליט לחתוך סוף סוף, כצפוי. ואז, במקום ליהנות ממה שעדיין קורה על המסך, וקרו דברים טובים, אני כל הזמן מהרהר "עכשיו הסרט יחתוך. עכשיו. עכשיו… ע כ ש י ו ". הסרט גם מרמה וזורק כמה וכמה נקודות יציאה מתבקשות ממש (שוט של ספיידרמן מתנדנד לכיוון המצלימה, ויותר מפעם אחת – זה שוט שמלא ספיידרמנים סיימו איתו), אבל ממשיך וממשיך ומ-מ-ש-י-ך. זה לא ממש טוב לסרט כשיוצאים ממנו בתחושה שהוא מרח זמן.
וכאמור, זה ממש חבל כי כמעט מכל בחינה אחרת זה סרט אדיר.
ביקורת לשתי סרטי ספיידרמן
אני מאוד אוהב להסתכל על הסרטים האלו , הם נראים נהדר והאקשן הוא תמיד אנרגטי ומהיר. הומור הסלאפסטיק מצחיק רוב הפעמים הודות לאנימציה המופלאה. מיילס,לדעתי, הוא הספיידרמן הכי מעניין שהיה על המסך , מחוסר הנוחות שהוא מרגיש בסביבה חדשה עד לניסיון ולתושיה שלו במצבי לחץ, הוא רוב העניין שלי בצפייה בסרטים האלו. שאר הספיידרמנים (חוץ מגוון ופיטר ב.) לא טובים כמו מיילס אך מהכמה שורות שיש להם ניתן להבין שיש להם אישיות נפרדת משלהם ושהם לא רק בדיחה לשתי סצנות (למרות שיש לי בעיות עם הספיידרמנים בסרט הראשון).
למעשה יש לי עם הסרטים הללו רק בעיה אחת, אבל היא ענקית והיא שאני לא מבין למה הסרטים ממקדים את כל הסיפור שלהם על ה"ספידרוורס"? יש בסרטים האלו אלמנטים מספיק חזקים כדי לא להצטרך להשתמש בו כיותר מיתירוץ להביא אילו דמויות שבא לתסריטאים להביא באותו רגע אבל במקום זה הסרטים מתמקדים בטבע של דמות ספיידרמן, איך מעבר בין מימדי עובד, מה ההשלכות של מעבר בין מימדי, כמה חשוב לשמור על יציבות של המולטיוורס, הספיידרמנים השונים שיש ופוט לא אכפת לי מאף אחד מהאלמנטים האלו. מיליא זה היה נגמר בזה יכולתי להתעלם מזה אבל המולטיוורס ובדיחות המטא מפריעות לאלמטים הטובים של הסרט הזה לזרוח. ההומור, עם יש בדיחת מטא בסרטים האלו שיותר עמוקה מ… הדמות מהיקום הזה עושה ככה..וזה לא מציאותי…. אז בגלל זה דבר מועיל/רע קורה אז לא מצאתי כזאת. בסרט הראשון הן שוות גיחוח קל בשני הם פשוט מעצבנות.
דמויות הגיבורים הטובות, כן זה קצת נהרס כאשר כל הנבלים הם רוב הזמן "נבלי פוואר ריינג'ס" חד מימדים ושאר הנבלים נעים בין פוטנציאל מבוזבז (דוק אוק במיוחד) לאיומים (קינג פין). זה קורה בגלל שלסרטים אין זמן לפתח את הנבלים שלהם אז הם יוצאים חד מימדיים, פרט שלא הייתי שם לב אליו לולא לסרטים לא היה רצון "להאניש" את הנבלים שלהם אבל מכיוון שאין ליוצרים זמן להתמודד עם ההשלכות של "האנשה" יוצאת חלולה במקרה הטוב ולא הגיונית במקרה הרע (לא ברצינות, מה הסיפור של קינג פין?, אתה ראש ארגון פשע זה לא אשמת ספיידרמן שאין לך סדר עדיפות בין גנבה למשפחה. אם ספיידרמן לא היה חושף אותך זה יהיה מישהו אחר, בינתיים הוא פגע לעצמו בפרנסה ובשאר כדור הארץ עליו הוא אמור לחיות עם אשתו. איך הוא לא מבין את זה?)
אני חושב ששני הסרטים הם סרטים טובים אבל מבחינתי הם היו יכולים להיות יצירות מופת אם הם היו פחות סרטי מולטיוורס ויותר סרטי ספיידרמנים מתבגרים.
סרט מצויין ומגניב רצח
אנימציה פסיכית ופסקול מדהים
שאלה קטנה
רק לי צורמים הדיאלוגים בסרט? בסרט הראשון הבעיה הזאת לא הייתה כל כך ברורה (חוץ מאצל הספיידרמנים האחרים) אבל כאן זורקים ביטויים מגוף שני כמו ממתקים, אתה יכול לבטוח, אתה לא יכול להפריע ל, לא אומרים את זה ככה וכו'. גם רף עצות עוגיות המזל עלה. נו טוב זה שואו קייס מדהים לאנימציה וזה סרט מולטיוורס יותר טוב מהראשון (שלדעתי היה יכול להיות מדהים בלעדיו ואיתו הוא "רק" סרט טוב מאוד) וכן מעניין אותי לראות מה הם יעשו בהמשך. אבל עדיין יש לי תחושה שהייתי מעדיף לקבל סיפור אישי יותר על מיילס וגוון מאשר מה שקיבלנו.
סרט מושלם אבל לא שלם.
נראה שהשכילו לחתוך לשניים, לפחות כדי להתמודד עם העומס של המסע האישי של מיילס (וגוון) והופעות של שאר דמויות מהמולטיוורס.
נקודת החיתוך היתה די מושלמת בעיני. הבעיה היא שאי אפשר לשפוט את הסיפור בלי לראות מה יהיה בחצי השני. אבל עד כה – הכל הולך נהדר ואני מאמין שגם ההמשך יהיה טוב.
וחוץ מזה, זה די מדהים איך הם שדרגו משהו מושלם מבחינת האנימציה, ועל הדרך מנהלים דיון הרבה יותר טוב מכל סרט קודם על המהות של ספיידרמן.
נכנס למקום ה-29 בימד״ב
סביר להניח שהוא עוד ירד אי אלו מקומות, אבל העובדה שהוא הגיע כל כך גבוה אומרת שגם אחרי שהוא ירד הוא עדיין יהיה במקום טוב מאוד ברשימת ה-250 של ימד״ב.
אז הביקורות מהללות והקהל שראה את הסרט מהלל, עכשיו רק נותר לתהות האם זה הולך להתבטא ברווחים.
נחכה לרווחי סופ״ש ונראה.
אוי, לא, ספוילרים מעליי!
(ל"ת)
אופס, סליחה
לפעימים הטקסט המוסתר לא עובד/ אני שוכח להשתמש בו
לכל יקום של קנון משלו.
ולפי הקנון, בכל גרסא, ספיידרמן מעוצב בידי טרגדיה – בדיוק כמו באטמן. רק שאצל ספיידרמן זה לא בהכרח מוות של קרובי משפחה.
מתי ספיידרמן מפסיק להיות ספיידרמן והופך להיות סתם ארכנודוד?
(ל"ת)
לא נראה לי
אולי זה האופי שלו. נראה שרובי יודע על הקאנון כבר הרבה זמן, יכול להיות שהוא פשוט מספר את זה לכולם לפני שהם מתגייסים כדי…. לסנן אותם?, לתת להם מוטיבציה?, הכנס קלישאה של נבל "סימפטי" כאן?
התכוונתי לא נראה לי שפספסת משהו, מיגל פשוט כתוב מוזר
(ל"ת)
אופס ספוילר סליחה
(ל"ת)
ומה אם?
לא היו אומרים לו על האירוע שהרס את הקנון? עם הם היו מעמידים פנים שהכול בסדר הם היו יכולים להשגיח על מיילס מרחוק או אפילו לשלוח את גוון שתשגיח עליו. במקום זה הם התפרצו עליו והפלא ופלא גיבור על מדען מתבגר עם כוחות וגאג'טים לא מת על זה שמתפרצים עליו. זה לא הסרט הראשון שבה חבורה של ספיידרמנים מנייאקים היתיה יכולה להתפרץ עליו מחוסר ניסיון (וגם זאת הייתה סצנה לא משהו), יש למיילס טיפה ניסיון בלהיות ספיידרמן נראה לי שהוא מבין מתי מישהו מאבד את השפיות (ביחוד שזה בדיוק אבל בדיוק כמו קינג פין אם כבר מדברים על נבל בעל מוטיבציה דפוקה. מגיל הוא "נבל" יותר טוב מקינג פין אבל עדיין)
אבל....
יש לסיפור שלו עומק של פיתה. ספוט הוא חלק מטרנד שאני לא מת עליו של נתינת השלכות למעשים שלגיבורים כמעט לא הייתה שליטה עליהם/ אין מצב שהם יזכרו. זה יכול לתת לעלילה עומק… עם הוא היה הנבל הראשי והיה לנו זמן לפתח אותו מעבר לבדיחה, אין לסרט הזה זמן ולכן זה לא עובד.
אופס, אמור להיות תגובה לגיל דנינו מעליי ("אבל...")
(ל"ת)
האמת אני חושב שאני מעדיף את אלקטרו
אבל הזיכרון שלי מספיידרמו המופלא 2 דיי עמום אז אני לא בטוח.
אבל אם הסרט הבא ישמור על אותה רמה של השניים הקודמים (או אף יתעלה עליהם)
אני מניח שתוכל להסכים איתי שזאת טרילוגיית האנימציה הטובה ביותר בכל הזמנים.
אני מתקשה לחשוב על טרילוגיית אנימציה שתוכל לתת פייט לטרילוגיה הזאת, אפילו לא הדרקון הראשון שלי, אם רק הסרט הבא באמת ישמור על הרמה של השניים הקודמים.
תחרות עם צעצוע כן (אפ אני מתעלם מ4)
(ל"ת)
אני גם מסכים עם קרקר לגבי החלוקה שלו לשני סרטים
אין בעיה שזה חצי סרט(ובלי לפתוח את הדיון יותר מידי) אבל הסיום שלו מרגיש ללא קטרזיס, זה באמת נעצר באמצע הסרט ולא באיזה קטע סיום ״חשוב״ במיוחד , כן הסיום של סאגת גוון וזה שהיא חיברה את חבריה זה סוג של סיום, אבל זה לא האינסוף , ואפילו לא הארי פוטר עם וולדי והשרביט , זה היה סיום קצת חלש , זה לא נורא, זה לא מאוד מוריד ממנו, אבל קצת החליש לי, רצתי לראות עוד (שזה טוב) אבל יצאתי בתחושה של חוסר קצת.
יש בדיוק שתי טרילוגיות אנימציה שבאמת שוות משהו.
כל השאר או בכלל לא ברמה או שסתם המשכים לסחיטת כסף (שרק, המיניונים, עידן הקרח). כמו שאתה אמרת יש את הדרקון הראשון שלי וכמו שאבי אמר יש את צעצוע של סיפור.
בתור אחד שמחשיב את הסרט הראשון כסרט גיבורי העל הטוב ביותר (או בטופ 3, כי קיק אס ולוגאן), אני לא חושב שזה מופרך, אבל שווה לתת לאפקט שרק להצטנן קצת.
אתה בטוח לגבי הדרקון הראשון שלי
אפשר עוד להגן על הסרט השני, אבל השלישי?? עם הוא לא היה עם תקציב מנופח, הוא היה יכול להחשיב כשלושה פרקי טלוויזיה שהוצמדו אחד לשני (ואפילו לא בצורה טובה) לסיום סדרה. אני יודע שזו דעה לא פופולארית באתר (ע"פ התגובות לסרטים באתר) אבל… הייתי הולך על קונג פו פנדה במקום. אני מאוד אוהב את 1 ו 2 (בייחוד את 2) ושלוש הוא לפחות סביר פלוס עם כמה סצינות מצחיקות. אני גם מת על פו בשלושת הסרטים כי הוא פרוטגניס עם ראיה חיובית שלא נותן לראייה החיובית לעוור אותו (דבר שהפך להיות לדי נדיר בסרטים וסדרות לילדים) וכמובן המשחק וחוש ההומור של גק בלאק תורם לאישיות של הדמות.
הראשון טוב
סרט צנוע ופשוט, אך עם המון לב ותשומת לב לדרקונים.
אני בטוח.
בעוד הסרט הראשון הוא באמת ברמה מאוד גבוהה מעל השניים האחרים, מערכת היחסים של שום-שן והיקאפ מצליחה מבחינתי להחזיק את כל הטרילוגיה הזו, יחד עם העיצוב הנפלא של העולם.
את קונג פו פנדה הראשון מאוד אהבתי, אבל בעיקרון הוא סרט ג'נרי שלא מחדש כלום אבל עושה את זה מאוד מאוד טוב. שני הסרטים המאוחרים יותר היו בשבילי סתם, כמו ההמשכים של שרק ועידן הקרח.
אני חושב שטרילוגיית הדרקון הראשון שלי לא יורדת ברמה מצעצוע של סיפור, ואלה סרטים שפיקסאר היו שמחים להיות חתומים עליהם, גם בתקופה בה כולם עפו עליהם.
אצלי דווקא פו ופינג הצליחו להחזיק את שאר הסרטים של קונג פו פנדה יותר מהיקאפ וטופלס
ביחוד שבסרט השני צריך לחפש את הסצנות בניהם בנרות. ובשלישי הם די בנאליות. האמת שמבחינת מבנה טרילוגה הם די דומים. הראשון הוא סרט צנוע שלא מחדש הרבה אבל הוא ממש טוב כל מקרה. השני הוא סרט אקשן בובסטי (ובמקרה של שניהם אני עדיין חושב שזאת האנימצייה הכי יפיפה שדריימוורקס הוציאו) והשלישי… אהה…..
השאלה היא מה העדפה של הצופה דרקונים או קרבות קונג פו?, פו או היקאפ? וכו. אני מעדיף את טרילוגיית קונג פו פנדה אבל במחשבה לאחור הם לא כאלו שונות.
בומבסטי לא בובסטי
(ל"ת)
לדעתי אין תחרות בכלל, כך שאין פה עניין של אפקט שרק
טרילוגיית צעצוע היא בעיני ״לא״ אחד גדול.
אני לא עף על אף סרט מהסדרה.
הראשון סביר, השני חביב והשלישי (וגם הרביעי) יורדים לאיזור ה״לא טוב״ (שבוע שעבר ראיתי שוב את צעצוע 3, ואני כבר מרגיש שזה ממש סרט גרוע, ולא רק הסיום שלו כמו שציינתי פה בעבר).
הדרקון הראשון שלי 1 ו-2 הם סרטים מצויינים שהיו יכולים להפוך לטרילוגיה מצויינת, אבל אז זה נהרס עם הסרט השלישי שהיה מאכזב בכל קנה מידה וממש לא סרט שהייתי מגדיר כטוב (לדעתי, ״קסם של מפלצת״ של דרימוורקס מאותה השנה כבר היה יותר טוב).
אז נכון, גם פה יש רק 2 סרטים ואפשרי שהשלישי יהרוס כמו עם הדרקון, ולכן אני לא ממהר עם ההכרזה.
כל מה שאני אומר זה שאם השלישי ישמור על הרמה של הסרטים הקודמים או אף יתעלה עליהם, אז אוכל להכריז על הטרילוגיה הזאת כטרילוגיית האנימציה הטובה ביותר.
ולא שייך פה ״אפקט שרק״, מאחר ומבחינתי אין אף לא טרילוגיית אנימציה מושלמת אחת אפילו.
אין אף טרילוגיית אנימציה אחרת שהייתי נותן ציון מאוד גבוה לכל אחד משלושת הסרטים, כך שאין פה שום תחרות והרי שאפקט שרק לא רלוונטי.
טוב, אני כנראה בדעת מיעוט
אבל אני אזרוק את מה שלדעתי הוא מתחרה רציני לתואר והוא טרילוגיית "מלך האריות". כן, סרטי ההמשך הם סרטי ישר-לוידאו אבל הם מהאיכותיים ביותר בז'אנר (וזה לא רף כזה נמוך כי יש שם כמה סרטים חביבים). אולי זו הנוסטלגיה שמדברת אבל בסרט השני יש כמה סצינות מאוד אייקוניות בעיניי, כמה מהשירים הכי טובים של דיסני וסיפור שעובד. הסרט השלישי הוא כבר משהו אחר אבל מדובר בקומדיה כיפית וחמודה. ביחד עם "מלך האריות" הראשון והמופתי זו כבר טרילוגיה ממש טובה שבה כל סרט שם לעצמו רף מסוים (ואחר) ועומד בו.
ומוזר שאין הרבה סדרות אנימציה עם יותר משני סרטים. חשבתי שיהיה קל למצוא יותר.
אגב, מתוכנן 'החתול במגפיים 3'? כי אם הוא לא יאכזב (והציפיות שלי יהיו בשמיים) אז גם לו יהיה קייס טוב.
יודעים
זה מוזכר ב"תעודת זהות" של פיטר ב. פארקר בסרט הקודם, היא כבר מתה.
טוב, באמת לא ראיתי כבר הרבה זמן את הסרט הראשון
אז הכל נראה הגיוני סך הכל, אבל אני עדיין מעדיף את השם שלי.
הסרט ממשיך לעלות ולעלות בימד״ב. עכשיו הוא כבר במקום ה-11, מתעלה מעל פורסט גאמפ
בקצב הזה אני תוהה לאן הוא יגיע בסיכומו של דבר.
האם יש סיכוי שיצליח להגיע לשלושת הגדולים?
בכל מקרה, נראה שלעשיריה הוא קרוב לוודאי יגיע.
ואגב, מישהו מבין למה ברשימת הסרטים המצליחים ביותר של ימד״ב כתוב שהוא עומד על ציון של 8.8 ולעומת זאת בדף הראשי של הסרט כתוב שהוא עומד על ציון של 9.0?
אני שם לב כבר הרבה זמן שהציון בשני המקומות לא זהה, אז מה הציון הנכון ולמה הוא לא מופיע בשני המקומות?
הציונים ברשימת ה-250 בימד"ב מגיעים רק מהצבעות של נרשמים שדירגו עשרה סרטים לפחות, ולא כוללים נרשמים עם פחות דירוגים מזה
לעומת זאת, בדף הסרט, כל דירוג של כל נרשם נספר ונחשב בשכלול הניקוד הסופי של הסרט – גם אם זה הדירוג היחיד של מי שדירג.
זה נעשה בצורה הזאת כדי למנוע מבוטים וכדו' להציף את הרשימה בכל מיני סרטים שאולי לא הגיעו לשם הכי ביושר, או לחילופין, למנוע מאנשים לנסות להוריד סרטים מסויימים שהם לא אהבו/לא מסכימים איתם או עם הקונצזוס עליהם מהרשימה ולהשפיע על הציון שלהם לרעה. ההנחה היא שאם יש למשתמש עשרה דירוגים ומעלה, יותר סביר להניח שהוא בן אדם אמיתי שנותן את דעותיו האמיתיות, לעומת מישהו שזה הדירוג היחיד שלו, ואז יש סיכוי יותר גדול שזה בוט/חשבון שנפתח אך ורק בשביל לתת עוד דירוג לסרט הספציפי הזה.
תודה על ההסבר!
(ל"ת)
וואו וואו, וואו
בגדול אני מסכים עם כל הטענות שהועלו נגד הסרט. ואם תשאלו אותי ממש עכשיו יום אחרי שראיתי את הסרט אם משהו, דבר אחד אפילו, מהעלילה שלו נשאר איתי? ממש לא. היא בינונית/לא מעניינת וגם לא ממש הגיונית בעיניי.
רק לגבי הסיום באמצע אגיד, שאני מסכים שזה באמת "חצי סרט" ולא "חלק ראשון שלם", אבל איכשהו (וכנראה כי ידעתי את זה) זה ממש לא הפריע לי ואפילו נהנתי מזה באיזו צורה נוסטלגית מוזרה. החזיר אותי לעיבודי האנימציה של שנות ה-90 שהיו נגמרים פעם אחר פעם ב"המשך יבוא…" קיצוני כזה, והיו שולחים אותי בן ה-7 לדמיין מה יקרה כל הלילה.
איכשהו דווקא אהבתי את זה, בקונטקסט של סרט כמו זה.
אבל כל זה לא משנה. אני סוף סוף מבין את כל מי שעף על סרטי אווטאר (שאני ממש סובל מהם).
כולם יסכימו שהסיפור שלהם לא מעניין במקרה הטוב, אבל החלוקה היא בין מי שיגיד שזו פשוט חוויה ויזואלית יוצאת מן הכלל, לבין מי שכמוני לא התרשם מספיק כדי לשים את השאר בצד.
אז מימד העכביש 2 לגמרי עשה לי את זה. וואו, אשכרה התפוצץ לי המוח בקולנוע, וכמה פעמים.
את הקודם אהבתי, אבל את זה אהבתי בטירוף. זה אחד הסרטים שהכי נהנתי בהם בקולנוע בשנים האחרונות וזה למרות שאני יכול להגיד על כל אספקט כמעט שהיה טוב יותר בקודם, מלבד החוויה הויזואלית.
אבל לא יודע, זה עבד עלי בצורה שלא חוויתי הרבה זמן. פעם אחרונה שהרגשתי ככה לגבי סרט בקולנוע הייתה "האיש שנולד מחדש".
סרט מאוד שונה כמובן, אבל דעתי לגבי שניהם זהה: אין לי שום חיבור לשום דבר שהיה בסרט חוץ מאיך שהוא נראה והחוויה החושית בזמן ההקרנה שלו, וזו פשוט הייתה חוויה יוצאת מן הכלל.
בינגו
זה מה שאני חשבתי כאשר ראיתי את הסרט (מרות שחשבתי שהעלילה סבירה ולא בינונית). השוותי את הסרטים למשחקי אנצרטד באחת מהתגובות ובראי הזמן נראה לי שכך אנשים יזכרו אותם חוויה מבדרת ששוברת שיאים טכנולוגים ואומנוטים עם עלילה שלא מספיק חזקה כדי לגבות את זה.
הדבר המבאס בזה הוא שבניגוד לאנצרטד, לטרילוגיה הזאת יש את הרכיבים להיות ממש טובה בייחוד שמיילס הוא הספיידרמן הכי מפותח שראיתי, יש כאן נקודות עלילה שניתן לפתח מהם דרמת נעוריים מעניינת עם כוחות על, אבל במקום זה אנחנו מקבלים סרט מולטיוורס שמשתלט על מעט הדרמה שיש והדרמה שהמולטיוורס מבין לשולחן היא…. לא משהו (עם הנבל הכי טוב שלכם הוא גירסה "מתוקנת" של הנבל הכי גרוע שלכם וגם הוא בקושי מקובל על הדעת אז אולי כדאי לעשות כמה שכתובים).
מצד שני אם זה לא היה סרט מולטיוורס, הסרט היה יכול להיות פחות מרשים ויזואלית ובהחלט היה מכיל פחות סצנות אקשן יצירתיות.
מבחינתי הסרטים האלו הם מוצר שנותן לאימטורים,לאמני הקונצפט ולסטוריבורדרים, ולהם בלבד, למתוח את השרירים היצרתיים שלהם והכותבים מקבלים עדיפות שנייה כי רוצים לתת לאנימטורים עוד מקום להביא את עצמם ולהרשים את קהל הצופים.
זו רק תיאורייה והייתה לי חוויה מאוד דומה לשלך אז אני כן אוהב את הסרט פשוט חבל לראות את הפוטנציאל המעט מבוזבז של הכתיבה.
נ"ב:אחרי שראיתי את זה החתול של שרק 2 ירד אצלי מטוב לסביר מינוס. אחרי שרואים שסרטי ספיידרמן נותנים זמן לקלישאות שלו לראות אותם במהירות של 2x מאבד את האפקט שלהם.
אבל סדרת משחקי אנצ'רטד ידועה בעיקר בגלל איכות הסיפור המאוד גבוהה שבה, במיוחד בהשוואה למתחרים בז'אנר.
לא הבנתי את ההשוואה (אני גם לא מסכים לגבי מה שאתה אומר על "ברחבי", אבל זה משהו אחר).
שיחקתי בהם, הם לא כאלו טובים. ואני חושב שההשוואה ראויה
איכות הסיפור במשחקים לא באמת משהו. הדגש הוא "בהשוואה למתחרים בז'אנר". השוואתי אותם לשניהם כי המטרה שלהם זה לא באמת לספר סיפור כלשהו. הסיפור הוא האמצאי בו הם מצדיקים את סצנות האקשן.זה כבר ידוע שנוטי דוג קודם כל חשבו על ה set pieces והשלבים ורק אז כתבו את הסיפור. זה לא שהאיכות כתיבה איומה אלא שזה ברור מה היה סדר העדיפויות של האולפן. סרטי ספיידרמן במימד העכביש הם אותו דבר. העדיפות היא קודם כל על הרפרנסים וספינים חדשים לדמויות קיימות ואחרי זה הכותבים צריכים לשלב אותם בסיפור וזה לא תמיד נכנס בצורה חלקה לסיפור. סרטי ספיידרמן כתובים יותר טוב מאנצרטד (או לכל הפחות יותר מעניין) ונראים יותר טוב מהם אבל אני מקבל מהם את אותה התחושה.
בגלל שהדיון הזה ממשיך בתגובה למה שכתבתי על הסרט, אגיד שלמרות מה שאמרתי גם אני לא ממש מסכים עם ההקבלה. אני גם לא ממש מבין מה ההתפסות על סדרת אנצ'רטד, גיימינג הוא מדיום אינטרקטיבי ומן הסתם רוב מוחלט של היצירות בו נבנות קודם כל סביב חוויית הגיימפלי, ואחרי זה על שאר הדברים.
יש יוצאים מן הכלל, אבל הם היוצאים מן הכלל.
שיאי הספקטקל של אנצ'רטד הם השיא של המשחק ומה שהפך את הסדרה הזו לאהובה כמו שהיא היום, הסיפור והדמויות הם תוספת נחמדה מהצד. במה זה שונה ממשחק מוצלח ששם את הדגש שלו על עיצוב מערכת קרב מורכבת ורק אחרי זה כל השאר? או משחק אימה אימרסיבי שקודם חשב על המפלצות הכי מוצלחות ורק אחרי זה על תירוץ לכל הדבר הזה? אני משוכנע שבמשחק כמו GTA העיר עצמה ומכניקות "ארגז החול" של המשחק מקבלות דגש משמעותי הרבה יותר מוקדם בפיתוח מאשר הסיפורים שמסופרים במשחק.
ואם נחזור לדיון על ספיידרמן, למה ללכת רחוק לעיקוף דרך מדיום אחר? זה כל כך שונה, מנניח – מקס הזועם, הנוסע השמיני, מהיר ועצבני, שלגיה, אווטאר, אינדיאנה ג'ונס (אפרופו אנצ'רטד), מלתעות, או באטמן של ברטון?
זו כמובן סתם דוגמה אסוציאטיבית, הרשימה בלתי נגמרת. הנקודה היא שמרגיש שאתה אומר את זה כאיזה עלבון לספיידרמן או (בעיקר?) לאנצ'רטד, בעוד שמשחקים בנויים כך כברירת מחדל והקולנוע מלא בקלאסיקות אל זמניות כאלו.
כלומר היי, בגדול אנחנו מסכימים פה לגמרי שמה שהופך את ספיידרמן לכזה אדיר זה לא הסיפור, אני פשוט לא מצליח להבין מה אתה מנסה לדייק בדוגמה המאוד ספציפית ורחוקה הזו.
הקולנוע מפוצץ בסרטים מצוינים ומהפכניים שהסיפור היה בהם רק תירוץ כדי לעשות את הסרט.
במה זה שונה ממשחק מוצלח ששם את הדגש שלו על עיצוב מערכת קרב מורכבת ורק אחרי זה כל השאר?
כי אז הוא בקושי משחק. האלמנט שהופך אותו לאטרקטיבי ושהוא רוב המשחק כפחות חשוב למפתחים מאשר כמה מדהים אפשר לגרום לו להראות וזה סדר עדיפויות בעייתי.
novacanoo מסביר את זה יותר טוב ממני
https://www.youtube.com/watch?v=r7jENdua7bw&t=740s
אותו דבר עם הסרטים מימד העכביש. יש עדיפות גבוהה הרבה יותר על הרעיונות של יקומים מקבילים ועל סצנות אקשן בהם מאשר על הדמויות הדי טובות שאמורות לכיל אותם ולהצדיק אותם ואני חושב שגם זה סדר עדיפויות בעייתי.
עכשיו הכתיבה אף פעם לא מגיעה לרמה הנמוכה של "ספיידרמן המופלא" סרט שמרגיש שהמפיצים הרסו אותו לחלוטין בעריכה ואנחנו קיבלנו וידאו מוזיקה לא קוהרנטי עם אפקטים שנעים בין הבסדר לאיום ונורא, אבל היא הייתיה יכולה להיות טובה יותר עם סדר עדיפויות שונה. מבחינתי הסרט הזה לא היה צריך לקרות עכשיו והיה עדיף לחכות עוד שתי סרטים עד שמיילס יהיה מספיק מפותח כדי להצדיק אותו
אתייחס לשתי הנקודות השונות
קודם כל הקצת אוף טופיק: אני ממש לא מסכים עם הקביעה שלך לגבי משחקי וידאו.
מה, אתה רוצה להגיד לי שמשחקים כמו סדרת devil may cry, או טרילוגיית god of war הישנה, או משחקי from software שכרגע משתלטים על הנישה של משחקי ARPG הם בקושי משחקים?
שלא לדבר על ז'אנר משחקי המכות, המירוצים, הספורט… משחקי דיאבלו ודומיהם, משחקי יריות שעיקר הקהל שלהם נמצא במולטיפלייר, משחקי אסטרטגיה, פלטפורמרים למינהם, GTA, זלדה, ועוד ועוד ועוד… אני סתם יורה אסוציאטיבית מהראש, אפשר להמשיך ככה לנצח אבל אני מקווה שהנקודה ברורה.
משחקים מבוססי נרטיב בראש ובראשונה זו נישה של הנישה. ולא צריך ללכת רחוק כדי לראות דוגמאות מוצלחות לזה, לדוגמה the last of us מאותה מפתחת של אנצ'רטד. יש כאלו, אבל זו נישה מאוד קטנה במדיום הענק הזה.
אני ממש לא מסכים עם הקביעה שלך שככה משחקים צריכים להבנות בדיפולט, בטח שלא שכשההפך קורה הם "בקושי משחק". אבל אני חושב שעם ההצלחה של כל המשחקים שלא נבנו עם הסיפור במקום הראשון אי אפשר באמת להתווכח…
לגבי הקולנוע, אני לא חושב שיש בעיה פה בכלל. אסכים שזה יותר מתבקש מאשר במשחקי וידאו, אבל הבאתי מספר דוגמאות לסרטים שזה לא הפוקוס המרכזי שלהם (בטח בהוליווד) והם עדיין מאוד מוצלחים, וגם כאן אפשר להמשיך ולהמשיך עם הרשימה.
ספציפית לספיידרמן (סוף סוף) – כאמור זו אחת מצפיות הקולנוע שהכי נהנתי ממנה בשנים האחרונות, כמו לדוגמה "האיש שנולד מחדש" שכבר ציינתי. אז אני ממש לא חושב שיש פה בעיה.
אנחנו מסכימים שהסיפור הוא משני פה, השאלה היא לאן לוקחים את זה מכאן. לדעתי הקלילות שלו מספיקה כדי להצדיק את השיאים האחרים שהוא מספק. אם באמת יש בעיה לסרט זו היותו "חצי סרט" כביכול ולא שהסיפור בו לא שובר שיאים או היה הפוקוס הכמעט בלעדי של היוצרים.
וגם הבעיה הזו, כבר אמרתי, לא ממש הפריע לי אישית, אבל איתה אני מסכים תאורטית.
לצד זה אני לא רואה כל פסול בסרט ששם את הדגש העיקרי שלו לא על הנרטיב. בטח שסרט קיץ הוליוודי, ועל אחת כמה וכמה שהדברים שהדגש כן נמצא בהם הם כאלו יוצאי דופן בביצוע המעולה שלהם.
אוקי עם הביקורת שלי על הסרט אני יכול להסכים עם הביקורת על אנצרטד ממש לא
נכון לא כל סרט חייב לשים דגש על הסיפור. אני גם מאוד נהינתי מהסרט אז עם אתה יכול להתעלם מהניסיון הטיפה צולע לסיפור(והוא אפילו סיפור טוב עם לא חושבים עליו יותר מידי) ישר כוח.
אבל בנוגע למשחקי מחשב….מה הייתה אמורה להיות הביקורת שלך? בוא נתעלם מזה שכל המשחקים שהזכרת יותר מתחכמים מכנית מאנצרטד (כולל the last of us) או שהיו דוגמאות אחרות שהייתה יכול להשתמש (למשל משחקי זלדה באיזור ה gamecube-wii אני עדיין אגיד שהם יותר מתוחכמים מאנצרטד אבל לפחות היה אפשר לנהל דיון על זה) או אפילו שהקביעה שלי הייתה אך ורק על אנצרטד זאת אפילו לא הייתה ההשוואה שלי לסרטים.
יש ציטוט מהווידאו של novacanoo שאומר "אין לי בעיה שאנצרטד הוא משחק יריות מגוף שלישי, הבעיה היא שהוא המינימום שמשחק כזה יכול להיות" וזאת הבעיה שלי עם העלילה של הסרטים הללו, יש לעלילה רכיבים ממש טובים אבל העדיפות של הכותבים היא על המולטיוורס ולא על הדמיות, זה לא המינימום האפשרי אבל זה קרוב מספיק כדי שזה יהיה מורגש.
מיילס מורלס הוא הספיידרמן הכי אהוב עלי מבין כל הסרטים, הדרמה המשפחתית (כשהסרט טורח להקדיש לה זמן) מלאה בפוטנציאל ויש לה כמה רגעי שיא (כמו זה) לנבלים בסרטים האלו אומרים להיות מוטיבציות שניתן להזדהות איתם, שאמורות לגעת לי בלב, הסרטים כן נותנים זמן לעלילה (לפחות 1/3 סרט), יש כאן את כל הרכיבים לדרמה טובה אז למה הכל מרגיש חצי אפוי? וזה לא קשור שהסרט הזה הוא "חצי סרט" גם בסדנטרטים של אבן בנייה לסרט הבא זה לא מחזיק למשל הפיתוח של הדרמה המשפחתית שמיילס חווה בתחילת הסרט תמשיך….. ביקום 42…. איפה שההורים שלו לא נמצאים.
שוב אני מדגיש הסיפור לא גרוע הוא סביר לחלוטין אבל היו לו את כל הרכיבים להיות מצוין והכות… האנימטורים ויתרו עליו בשביל ספקטיקול.
נ"ב: ממתי סדרת dmc או god of war הם arpg? ל bayonetta יש יותר סיבות להיות arpg מהם
בנוסף המשחקים שהזכרת הם לא המינימום של כלום (אולי חוץ ממשחקי זלדה שהזכרתי). יש להם המון מערכות לשחקן להביע את עצמו כל אחד בדרכו שלו ולאנצרטד יש… מעט מאוד (התגלגלות, אגרופים,מחבוא, sniper, rpg וזהו)
לא אהבתי
קודם כל, צריך לומר שהסרט הזה יפה עד כאב. לא רק שאשמח לראות אותו שוב, אין ספק שאעשה את זה כמה וכמה פעמים. ראיתי בדיבוב לעברית, וגם הוא מוצלח (בעיקר עידו רוזנברג בתור ספוט ומתי אטלס בתור מיגל, אבל גם כל השאר).
אבל עם כל העומס, למרות שהבנתי למה הדמויות סובלות, לא הבנתי איפה הדילמה של אף אחת מהן. זה לא שהן באמת צריכות להבין משהו על עצמן (כמו בסרט הראשון), או שיש תהליך התפתחות (כמו בסרט הראשון) או שהדינימיקה ביניהן משתנה לאורך הסרט (כמו בראשון). הדילמות מלאכותיות, הנתיב שהן הולכות לבחור בו ברור, וכן, גם המחירים שהן הולכות לשלם ברורים. וזה לא מעניין.
היוצא מהכלל הוא ספוט, אבל אם הנבל הוא הדמות הכי מעניינת שלך ויש לו אולי 20 דקות זמן מסך בסרט של מעל שעתיים – אז אתה בצרות.
לפחות לעידו רוזנברג יש קול מאוד מובחן
כך שאני מניח שבדיבוב קל להבין במהלך הקרבות בין מיגל לספוט מי זה שמדבר.
באנגלית, לעומת זאת, היו רגעים שהיה קשה לי לקלוט מי אמר את המשפט האחרון, מיגל או ספוט.
אולי זה רק אני, אבל העובדה שלאף אחד מהם לא היו תנועות שפתיים (מיגל היה עם מסיכה ולספוט אין פנים), בנוסף למהירות של הסצינות ושל הדיבור ולקול היחסית דומה של שתי הדמויות, כל אלה גרמו לי לפעמים להתבלבל בין שתי הדמויות ולקלוט שהמשפט שחשבתי שמיגל אמר נאמר ע״י ספוט בעצם או להפך.
אבל אולי זה באמת רק אני.
במצב כזה הסרט לא היה מקבל דירוג PG
כך שעוד לפני שהסרט היה יוצא, כבר היה נהיה דיבור של ״סרט אנימציה אמריקאי בדירוג PG-13 או R” ואנשים היו מכינים את עצמם לדברים שלא אמורים בדרך כלל לראות בסרטי אנימציה אמריקאיים לכל המשפחה, כך שזה לא לגמרי היה בא בהלם מוחלט.
אבל כן, זה היה מוציא את האנשים מהקולנוע עם פה פעור שהם לא מצליחים לסגור גם ימים ושבועות אחרי הצפייה.
כמובן שזה לא אומר בשום צורה שזה היה סיום טוב, ממש לא.
אבל מה עם הרגש
ב"ה
ביקורת יפה וקולעת, בעיקר לגבי ריבוי הסיפורים שבשלב מסוים פגמו בחווית הצפייה.
מה שכן, היה חסר לי דיבור על הניתוח העמוק והמשמעותי של מערכות יחסים מכל הסוגים (חברות, זוגיות, הורות) שנעדר מהביקורת. בזמן כמעט מקביל עלתה באתר ביקורת על הסרט 'שומרי הגלקסיה 3' שם דובר על הסיפורים הרגשיים של הדמויות. ובכן, בעיני כאן העומק הסיפורי של מערכות היחסים היה משמעותי הרבה יותר.
יביאו סיפור עם סיום יקבלו ביקורת עם רגש
(ל"ת)
חצי סרט הטוב של השנה
לא הכל מושלם, העלילה צפויה מסביבות השליש הראשון. למה כל כך הרבה עלילות הן תמיד "שככה זה צריך לקרות"? זה מרגיש לי מאוד דוגמה דתית (של הרבה דתות).
אבל האנימציה והחוויה האורקולית – לזה צריך קולנוע. לא לשטויות של אווטאר.
ללא ספק מרהיב ויפה, אבל
ממש בולט כאן שקודם חשבו על סצנות הפעולה ורק אז התאימו את העלילה באופן רופף לקטעי האקשן המרהיבים.
או שאולי פשוט נמאס לי מסרטי גיבורי על, לא יודע. בכל מקרה העיניים מאוד נהנו