מוכנים להיפרד מ-2023? גם אנחנו! אבל לא לפני שנצביע, נדרג וננסה לסכם מה היה לנו השנה. אחרי כמה שנים שבהן שאלו בצדק "היי, מה עם כל הקטע הזה של הטלוויזיה, למה לא מסכמים גם אותו", אז הנה! סקר טלוויזיה! ממש כאילו אנחנו קשובים לקהל או משהו!
עם זאת, חלק מהסיבה שבגללה הדבר התעכב הייתה השאלה איך טכנית אפשר לעשות מנגנון הצבעה מגניב כמו לסרט השנה. התשובה היא, ובכן, שאי אפשר. או שאם אפשר, אנחנו לא מצאנו דרך. על כן, נדבוק במסורת ונחזור לזמנים הקדומים שבהם סרט השנה נבחר על ידי בחירה של עד חמש אופציות שאותן שלחתם בטופס שהגיעו אלינו במייל ואז, כמו איכרים, היינו צריכים לספור אותן אחד אחד.
את רשימת הסדרות הכשירות* בוודאות להצבעה ניתן למצוא כאן.
אם יש עוד שאלות בנוגע לפורמט ההצבעה, תשאלו בתגובות. אם אין, אפשר להצביע כאן.
* קרי שהסתיימו ב-2023 ועניינו מישהו באתר – אם יש סדרה שהסתיימה ב-2023 ולא ברשימה אתם יכולים להצביע גם לה.
אעעעע איך מצמצמים ל5
אבל בשנה טלוויזיונית בעצם לא משהו היו לי כמה וכמה התלבטויות.
בסוף אחרי רשימה של 5 קומדיות הבנתי שאני לא באמת יכולה להתעלם מיורשים והכנסתי גם אותה.
תודה שהזכרתם לי שאני לא רואה מספיק סדרות
בכל זאת, החמישייה שלי היא:
1. סקוט פילגרים הולך על זה – מצחיק, מרגש, חכם, משלים נהדר את הסרט וגורם לך לחשוב עליו מזווית שונה.
2. השקפת עולם עם פילומינה קאנק – בשעתיים וחצי פילומינה מפרקת את כל האבסורד של המין האנושי. הרבה זמן לא צחקתי ככה.
3. פוקר פייס – אני מוכן ללכת עם ריאן ג'ונסון לכל מקום שהוא ייקח אותי. האיש בעל מגע זהב, כל דבר שיוצא תחת שרביטו נהדר.
4. הסיפור המופלא של הנרי שוגר – ביחד עם וונקה, חתיכת שנה בשביל רואלד דאל.
5. ביף – מתישהו נבין שסטיבן יאן הוא אחד השחקנים הכי טובים בעולם ונלמד להעריך אותו כמו שצריך.
חוץ מהן, נראה שהסדרות היחידות שראיתי הן מופע שנות ה-90, המפקדת, קופה ראשית, וחינוך מיני.
בנוגע לביף
מה אוהבים בה חוץ משני הפרקים האחרונים? מבחינתי היא סדרה מדוכדכת על אנשים לא הכי יציבים נפשית אבל יש גרועים מהם (כולל דמויות מאותה סדרה) וביקורת חברתית סבירה מינוס ולא ממש מצחיקה. ואני יודע שהשחקנים הראשיים יכולים להצחיק כי ראיתי אותם בטוקה ובירדי שם הם קורעים מצחוק במקרה הטוב ובמקרה הרע לפחות שווים גיחוח כאן גיחוח היה המקרה הטוב….. עד שני הפרקים האחרונים שהפכו לקומדיית טובה וצנועה. פיספסתי משהו? כי בדרך כלל זה כן סוג ההומור שלי (אני מבין האנשים שכן מחבב מאוד את בו מפחד ואת הלוואי והייתי כאן וגם עם אני דיי שונא אותו בכללותו יש סצנות מצחיקות בקפטן פנטסטיק) אז אני מרגיש רע שאני לא אוהב את זה.
הסיפור המופלא של הנרי שוגר
מאוד נהניתי ממנו, אבל קצת מוזר לי להתייחס אליו כסדרה…
הוא מרגיש כמו סרט אנתולוגיה שפיצלו וגם ככה צפיתי בו בפועל, אז זו הסיבה היחידה שלא הצבעתי עבורו
עד מתי ההצבעה פתוחה?
ואגב, אני לא ממש מבין למה אי אפשר היה לעשות את אותו הפורמט של סרט השנה?
הרי יש לכם רשימת סדרות, אז אפשר היה לקחת את הרשימה הזאת ולהכניס אותה לתבנית של מוקדמות סרט השנה, מה בעצם ההבדל? מעניין אותי לדעת.
חמישי הבא, ה-28.12
(ל"ת)
ההבדל: העומס
כמות הסדרות שיוצאות בארץ למשך השנה היא כמות בלתי הגיונית לפתוח לכולן דפי סרט, גם אם היינו עובדים פה בתשלום. אם בשבוע יוצאים בערך 5-7 סרטים, זה כמעט הכמות של סדרות שיוצאות פה, בשירותים השונים הנגישים (שכולם שווי ערך בתכלס, בניגוד לבתי קולנוע מול סטרימינג) ביום.
גם הרשימה המצומצמת שעשינו למעלה דורשת פתיחה של איזה 70 דפי סדרה, ואז זאת רשימה די מעצבנת וחלקית שסוגרת את הדלת להרבה סדרות שכן מגיע להן להיות שם.
אבל בשביל זה עשיתם את הסקר המקדים, לא?
ואני גם לא הבנתי ממש למה בשביל לעשות את הפורמט של סרט השנה צריך לפתוח דף לכל סדרה?
אי אפשר לעשות את אותו הפורמט רק בלי שלחיצה על שם הסדרה יוביל לדף סדרה?
לא.
זאת תשובה לאיזה שאלה?
לשאלה שבכותרת או לשאלה שבתוכן התגובה?
הפנימית.
(ל"ת)
אה, אוקי
כנראה זה עניין טכני שאני לא מבין.
בכל מקרה, תודה לכולם על התשובות.
החמישיה שלי:
יורשים
הדב
סמוראית כחולת עיניים
סקוונג׳רס ריין
אינוינסיבל
וואו, לא ראיתי כלום השנה
הצלחתי לבחור רק 4 סדרות מהרשימה כי פשוט לא ראיתי חמישית שאהבתי השנה. נראה לי שזו השנה הכי חלשה שלי אי פעם בטלוויזיה. מה שכן, הרשימה הזכירה לי שאני חייבת כבר להשלים את יורשים והדב, אז תודה.
נ.ב. הסדרה החמישית המוצלחת שראיתי השנה הייתה פליבאג, אבל זו הייתה השלמה ו-long overdue, אז לא רלוונטי לסקר.
הארבע שלי:
1. Last of Us – סדרת השנה שלי בפער משמעותי. מעולה מהתחלה ועד הסוף, ומשמח שלמרות שמתוכנן לה המשך, היא סיפרה סיפור שלם עם התחלה, אמצע וסוף שהיה מספק בפני עצמו, מבחינתי. ללא ספק הסדרה שקברה סופית את האקסיומה הותיקה שאי אפשר לעשות אדפטציה קולנועית/טלוויזיונית טובה למשחקי מחשב.
2. Gen V – הקונספט של סדרת בת לרוב לא מספק תוצרים מוצלחים ברמה של המקור (היי סמוך על סול, את יוצאת הדופן), אבל במקרה הזה סדרת הבת של ״הבנים״ הייתה מהנה (ומגעילה) בדיוק כמו האמא המיתולוגית, והדמויות שהיא הוסיפה השתלבו מצויין בעולם הקיים.
3. פוקר פייס – איזו סדרה כיפית! לא כל הפרקים היו אחידים ברמתם, ולפעמים היה לי קצת קשה לסספנד את החוסר אמונה לגביי סיטואציות מסוימות (ולגביי הקלות שבה צ׳ארלי מוצאת את עצמה מעורבת בהן), אבל באופן כללי זו אחת הפנינות הטלוויזיונית של השנה החולפת, וזו בעיקר סדרה שאני ממש ממש מחכה לעוד עונות שלה בגלל הפוטנציאל האינסופי לתפקידים משעשעים עבור שחקנים אורחים.
4. Fellow Travelers – אמנם עוד לא סיימתי אותה, אבל הארבעה פרקים שכבר ראיתי היו ממש ממש מוצלחים. אני בטוחה שלא מעט מתשומת הלב תופנה לסצינות הסקס היחסית גרפיות, אבל תכלס, הסדרה עובדת בעיקר בגלל שהדמויות מעניינות, הכימיה ביניהן משכנעת, והעלילה מעבירה היטב את תחושת הרדיפה של עידן המקארתיזם. מקווה שהיא תשמור על הרמה הגבוהה עד הסוף.
בחירה קשה, בחירה קשה
בניגוד לקולנוע, טלוויזיה אני רואה. אז ההצבעה שלי, לפי סדר הרשימה:
1. פוקר פייס – כי זאת פיסה מדויקת של טלוויזיה.
2. גברת דיוויס – כי שילוב כל כך מרוכז של WTF והפתעות לא ראיתי מאז העונות הטובות של דום פטרול
3. מסע בין כוכבים, עולמות חדשים מוזרים – למרות העוול שנעשה לאורטגז, מדובר בגרסה הכי טובה של מסע בין כוכבים בדור הנוכחי. וזה דור שכולל את סיפונים תחתונים.
4. קופה ראשית – העונה הרביעית הצליחה לתקן את הטעם הקצת חמוץ של השלישית.
5. ביווס ובאטהד – כי פתאום זה לגיטימי לצחוק על מישהו שמקבל בעיטה בביצים.
שיעורים בכימיה
הרומן בין המדענים כל כך חמוד שרק בשבילו שווה לראות את הסדרה. שאר הסדרה גם גם טובה אבל יכול להיות שיש בה יותר מדי מתיקות ופחות מדי פיתוח דמיות אבל זה לא הפריע לי.
אפשר לתקן את הרשימה?
מחזור כישורי הזמן צ״ל מחזור כישור הזמן
אם כבר תיקונים
אז ״Our Planet II״ נקרא בעברית ״כוכב הלכת המופלא 2״ ולא בתרגום מילולי כמו שנכתב ברשימה.
אגב, תכל׳ס, למרות השם הכביכול נפרד, מדובר בתכל׳ס בעונה שנייה של כוכב הלכת המופלא.
בנטפליקס לא פיצלו את הסדרות לשני עמודים נפרדים, אלא הם באותו עמוד כשתי עונות של אותה הסדרה.
כך שלדעתי זה היה צריך להופיע בתור עונה חוזרת ולא בתור סדרה חדשה.
טוב, אז רשימת הסדרות שלי
(לא שזה מפתיע כי היא מתיישבת עם טקס הפרסים שכתבתי) מורכבת מ"פוקר פייס", "אפלטוני", "האחרונים מבינינו", "המוסד" ו"פרירן: אחרי סיום המסע", כולן הותירו בי חותם רגשי מעבר להיותן מוצלחות ממש. שיהיה לכולן בהצלחה!
שנה מצוינת של סדרות
להרכיב חמישייה זו משימה די בלתי אפשרית. נהניתי מכל כך הרבה סדרות השנה – פרנצ'ייזים גדולים הביאו סדרות חדשות שחיכיתי להן הרבה זמן או ספין אופים מוצלחים, היו עונות המשך לכמה מהסדרות הכי טובות שמשודרות בשנים האחרונות, וכמובן מדיום האנימציה שפרח וחגג השנה, בין אם אנימציה מערבית או יפנית – אני בטוח שאני יכול להרכיב אפילו עשירייה רק מסדרות אנימציה מקוריות וזה ירגיש נכון בדיוק באותה מידה.
מתוך הרשימה ראיתי (ואהבתי) 27 סדרות שונות, ויש לפחות שלוש נוספות שלא נמצאות ונהניתי מהן. וזה בלי לנסות אף אחת מהסדרות בפרופיל גבוה שפחות עניינו אותי אבל מככבות ברשימות סוף שנה, כמו "הדוב", "יורשים" או "המוסד", מה שגם יסביר למה הן לא נמצאות (אולי בעתיד).
5. "Gen V": הפתעת השנה שלי היא סדרת ספין אוף ל"הבנים" שמציגה פרספקטיבה חדשה, צעירה יותר, על העולם הציני והברוטאלי של הסדרה הראשית. היא תפסה אותי לא מוכן – כמעט הרגשתי מחויב לראות אותה ולו כדי להגיד שניסיתי, ובסוף היא התגלתה כסדרה חריפה, אלימה ומהנה כמו סדרת הדגל. היא מרגישה ממש שייכת לעולם הזה, והתגמול העלילתי לחיבור ההדוק בין שתי הסדרות הוא רק הדובדבן על הקצפת, והסדרה משתפרת בזכותו אך הייתה מסתדרת גם בלעדיו. הקאסט הצעיר היה מלא כריזמה ונהניתי ממערכות היחסים המלוכלכות ביניהם, ואפילו התעלומה הראשית הייתה מסקרנת. תנו לי עוד.
4. "The Dragon Prince" Season 5: העונה החמישית באה לתקן כמה עוולות מהעונה הקודמת, ועושה זאת באלגנטיות. בין אם זה שיפור הפייסינג, ההתקדמות עם העלילה הראשית, האינטראקציות הנוספות בין חברי הקבוצה והרחבת העולם. בעיקר נהניתי מהמשך העיסוק בדמותה של קלאודיה, שהטלטלות שהיא עוברת מתנגשות באופן כל כך מוחלט ועצוב עם המסע הקליל לכאורה של החבורה הראשית.
עבורי זו סדרת הפנטזיה הכי צבעונית ומלהיבה שמשודרת כרגע, ואני מקווה שהיא תמשיך על הגל הזה לעונות האחרונות, שמסתמנות כקתרזיס מאוד מספק.
3. "One Piece": אני מעריץ מאוד גדול של וואן פיס, אחת מסדרות המנגה והאנימה הכי ארוכות שרצות עדיין. מדובר בסדרה עם מעל 1000 פרקים שאיכשהו ממשיכה להשתפר, עשורים לאחר שהתחילה. לכן החשש שלי מאדפטציה לזיכיון המצליח היה גדול, בעיקר כשנטפליקס ניסו ונכשלו כל כך הרבה פעמים להפיק עיבוד מוצלח לסדרות אנימה ומנגה מוכרות. מזל שדווקא עם האדפטציה הזו הם עשו הכל נכון.
ההשקעה העצומה בסטים הפיזיים, הכתיבה החכמה שמחדשת את החומר שנכתבו לפני הרבה זמן בהמון אהבה ויצירתיות, ובעיקר הליהוק המבריק לכל אחד מחברי הצוות המרכזיים וגם לדמויות המשניות – מדובר באדפטציה מלאת תשוקה שמביאה ללייב אקשן את אחת הסדרות האהובות עליי. אמינה מספיק כדי לספק מעריצים כבדים, קלילה ונגישה מספיק כדי ליצור מעריצים חדשים. לפי ההצלחה היא כבר עשתה את שלה, ואני שמח שיש עוד מדיום שבו הסיפור האייקוני הזה מקבל במה.
2. "Frieren – Beyond Journey's End": סדרה שיש בה הכל מהכל. מצד אחד רגעים שקטים וקסומים של גילוי מקום שונה או היכרות עם אדם חדש. מנגד סצנות אקשן גרנדיוזיות מלאות באנימציה יפהפייה. ומעל הכל שולטת האווירה הנוגה והמוטיב המרכזי של מעבר הזמן, הכובד שלו בחיינו והרצון להתקרב לאנשים, לצד החרטה על אלה שלא הספקנו לעשות זאת עימם.
הדרך בה הסדרה משלבת את צירי הזמן השונים, ההרפתקה של פרירן עם חבריה הראשונים לצד ההרפתקה הנוכחית שלה, והדרכים השונות בהן מצטלבים האירועים, נותנת פרספקטיבה חדשה לא רק על עלילת הסדרה ומערכות היחסים המרתקות שבה, אלא על החיים שלנו בכלל כאנשים. אם הייתי צריך לבחור המלצה אחת מהשנה לתת, זו כנראה הייתה הסדרה הזו.
1. "Scott Pilgrim Takes Off": הסרט האהוב עליי הוא "סקוט פילגרים נגד העולם" של אדגר רייט. הקומיקס האמריקאי האהוב עליי הוא "סקוט פילגרים" של בריאן לי או'מאלי. לכן זה לא ממש מפתיע שהסדרה האהובה עליי השנה תהיה עיבוד האנימציה של סקוט פילגרים בנטפליקס. מה שלא הייתי יכול לנחש הוא טיב הסדרה, שהולכת הרבה יותר רחוק מסתם לספר מחדש את מה שכבר סופר בקומיקס או בסרט, ולוקחת פרספקטיבה חדשה ומרעננת. התוצאה היא סדרה שמשמשת יותר כבת לוויה ליצירות שכבר היו קיימות, חושפת שכבות חדשות לכל הדמויות האהובות מהקאסט ונותנת לעצמה להתפרע עם אנימציה מהממת. מקומיקס קטן, סקוט פילגרים הפכה להיות פרנצ'ייז, ולכל איטרציה של הסיפור יש משהו אחר, מעניין ומתגמל, להציע. אני כל כך מאושר שקיבלנו את החידוש הזה.
מעבר לחמישייה הזו, יש את חמישיית הפרקים הכי טובים –
5. Trigun Stampede" Episode 12": טריגאן סטמפיד היא הריטלינג שלא ידעתי שאני צריך לטריגאן. הסדרה מערבבת מחדש את העלילה עם הרבה יותר אלמנטים מד"ביים ודגש גדול על העלילה הכללית והרקע לאירועים המרכזיים. התוצאה היא אמנם סדרה שלא אחידה ברמתה בין הפרקים האפיסודיים לאלה הרלוונטיים לסיפור, אבל היא מפצה על כך באימפקט גדול יותר ברגעי המפתח, וכמובן הכוריאוגרפיה המדהימה של האקשן בCG. החוזקות של הסדרה הכי בולטות בפרק הפינאלה, "High Noon at July", שמשלב כוריאוגרפיית אקשן מופרעת עם השיא הרגשי של עלילת הסדרה. התוצאה היא פרק מורט עצבים ומרשים בכל קנה מידה, שעזר להחליק הרבה מהבעיות שהיו לי עם הסדרה.
4. "Doctor Who Special: Wild Blue Yonder": מעולם לא צפיתי באמת בדוקטור הו, אחת מסדרות המד"ב המוכרות והאייקוניות ביותר. ראיתי פרקים משמעותיים פה ושם, כדי לנסות להבין על מה מדובר, ונהניתי מספיק כדי לדעת שאני חייב להיכנס לזה מתישהו, כשרק תהיה הזדמנות מתאימה. כששמעתי שהולכים לעשות שלושה פרקי ספיישל חדשים לכבוד חגיגות 60 השנה לסדרה, ועוד עם חזרתו של דיוויד טננט, לא יכולתי לסרב. ואני שמח שניסיתי – אלה היו ספיישלים חביבים שעשו לי טעם של עוד, גם אם לא היו מדהימים. טוב, לפחות שניים מהם היו ככה; האמצעי היה אחד מפרקי המד"ב הכי כיפיים שראיתי בזמן האחרון.
WBY הראה לי בדיוק למה אנשים כל כך אוהבים את הסדרה הזאת. התפעלתי מעיצוב הסט המושקע, הכתיבה החכמה, הקאמפ העצום והמשעשע וכמובן, ההופעות המשכנעות של טננט וקת'רין טייט (שהכרתי מ"המשרד", אז זה היה קצת הזוי לראות אותה ככה). האווירה המסתורית של הפרק והלוקיישן היחיד מסייעים לבודד את הפרק מהקישוריות לשאר הפרנצ'ייז והוא נהפך לחוויה אפיסודית מהנה מאוד. מקווה לראות פרקים נוספים כאלה בעונה החדשה.
3. "Ashoka" Episode 5: דיסני ניסו לתת שם אחר לעונה החמישית של "מורדים", אבל הם לא יכולים לעבוד עליי. למרות ההנאה הצרופה מהרגעים באסוקה שרפררו לסדרת האנימציה ההיא, הפרק הכי טוב בה הוא דווקא האחד שמהווה אפילוג לסדרה הנהדרת האחרת, "מלחמת המשובטים", בשם "Shadow Warrior". תפקיד האורח המרכזי בפרק מוצדק לחלוטין ומאיר צדדים חדשים של דמות אייקונית, שסוף סוף מקבלת הזדמנות להציג אותם גם בלייב אקשן. הרעיונות הפנטסטיים המעניינים, הרפרנסים המהנים וכמובן – האקשן המלהיב, כולם תורמים להכתרת פרק 5 בתור הפרק המוצלח ביותר שיצא מהסדרה, ומשקף כל מה שאני אוהב בצד הפנטסטי והמיתולוגי של הפרנצ'ייז.
2. Loki" Season 2 Episode 6": זו לא הייתה השנה האידיאלית עבור מארוול מבחינת סדרות, אבל מבחינתי העונה השנייה של לוקי הייתה מה שקיוויתי שתהיה, והפינאלה שלה "Glorious Purpose" ביסס אותה בתור סדרת הMCU האהובה עליי. טום הידלסטון המוכשר סוחב על כתפיו את אחד הפרקים המהנים והאמוציונליים ביותר שמארוול הפיקו. הקאסט זכה לרגעים טובים אבל זה בהחלט היה המופע שלו, והתשוקה שלו לתפקיד מורגשת. וכמובן, הסיום המספק לא השאיר אותי עם עין יבשה. למרות המגרעות, זו הייתה עונה מוצלחת, וזה הפרק הטוב ביותר בה בקלות, אולי אפילו בסדרה כולה.
1. "The Last of Us" Episode 3: אני מאוד אוהב את המשחק של TLOU, אבל משהו תמיד הפריע לי בו, המשחקיות עצמה. אני לא אוהב משחקי יריות ולא נהנה מאוד מאלמנט של הישרדות במשחקים. המשחק לא נכנס לרשימת המשחקים האהובים עליי בזכות האלמנטים האלה, אלא בזכות הסיפור המפעים שלו. לכן, לראות את הסיפור הזה מעובד למסך הקטן בכל כך הרבה אהבה ודיוק בפרטים היה נהדר. גם כי זה חסך לי לשחק בו שוב, אבל בעיקר כי ציפיתי דווקא לראות מה הסדרה יכולה להציע שהמשחק לא היה מסוגל, ופרקים כמו "Long, Long Time" הם התשובה.
הפרק הרחיב על הסיפור של ביל ופרנק מהמשחק והיה בעצם סרט קצר, מנותק מהסיפור הראשי, שהעביר אותי רכבת הרים רגשית שלא חוויתי כמותה במהלך כל השנה. זה היה דיוקן אינטימי ומרגש של אהבה, של אנושיות, ושל תקווה. הסדרה כמעט נכנסה לחמישייה (מקום 6) והיא באמת מצוינת, אבל הפרק הזה מתעלה מעל כל האחרים, ולא רק כי הביא משהו חדש, אלא כי הצליח להעשיר את החוויה המקורית מהמשחק.
יש סדרות מדהימות נוספות שראויות לכמה פרסים –
העולם היפה ביותר: "Scavengers Reign" אולי לא לחלוטין שכנעה אותי עם סיפור ההישרדות שהיא מציגה, אבל אין ספק שהעולם החייזרי שנוצר עבור הסדרה הוא לא פחות מיצירת מופת. מהנופים המקוריים ועד לעיצובי היצורים השונים, הצבעוניות והדמיון בכל פריים ופריים, יש לה המון מה להציע למי שמעריך אנימציה. בעיקר התרשמתי מהאינטראקציות השונות בין כל האורגניזמים השונים החיים בכוכב הזה, שנשגבות מבינתו של האדם. אין הרבה עולמות במדיה שבאמת מרגישים זרים, וזה עולם שהשיג את זה מכל בחינה אפשרית.
האקשן המצויר הכי מרשים: היו הרבה סדרות אנימציה עם אקשן מעורר השתאות השנה, בין אם זה פרק הפינאלה של "בלתי מנוצח" עונה 2 (חלק 1) שכמעט שחזר את הברוטאליות של הפינאלה לעונה הראשונה, או הטבח בערפדים בפרקי הסיום של "Castlevania Nocturne". היו רגעים מוצלחים גם ב"Vox Machina" ואפילו ב"Frieren". אבל האקשן הכי טוב השנה חייב ללכת ל"Jujutsu Kaisen" Season 2, סדרה שממשיכה להתעלות על עצמה בכל פרק עוקב עם אנימציה מהמטורפות שראיתי בכלל בשנים האחרונות. למרות הרבה בעיות הפקה ואנימטורים שנאבקים לעמוד בקצב, התשוקה של הצוות מפיקה בכל שבוע את הקרבות הכי משוגעים וגרנדיוזיים, ואני לא יכול אלא למחוא כפיים בהתלהבות והערכה.
בינג' השנה: הסדרה המוזרה של נטפליקס ויוביסופט "Captain Laserhawk: A Blood Dragon Remix" בכלל לא הייתה על הרדאר שלי השנה, אבל הערב בו צפיתי בכולה בבת אחת הוא אחד הימים האהובים עליי של השנה. זו סדרה מוזרה שמשלבת IP מכל מיני משחקים של יוביסופט ומכניסה אותם לתוך עלילת סייברפאנק אדג'ית ומדממת. ראיתי שם את ריימן עושה דברים שאני הצעיר לעולם לא היה מדמיין שיחווה בעתיד, ובכל זאת הרגשתי שגם היה לה סיפור דרמטי די מעניין, מתחבא בין החטאים העמוקים לזיכרונות הילדות שלי. מומלץ.
סדרת הדרמה של השנה: "Pluto" היא אמנם סדרת אנימציה, אבל שמונת פרקיה בני השעה כבדים יותר מרוב הסדרות שראיתי בלייב אקשן במסך הקטן השנה. העיבוד ליצירה של נאוקי אורוסאווה היא מופת של כתיבה ובניית מתח, ונוגעת בתמות מרתקות בנוגע לטבע האנושי, בינה מלאכותית וההשלכות של המלחמה. זו צפייה איטית, מאתגרת לפעמים, אך מתגמלת.
סיטקום השנה: לא ציפיתי לכלום מ"That 90's Show" כשהכריזו אותה, כי מספיק המשכים מזויפים לסיטקומים אהובים כבר העלימו את התקוות שלי. אבל היא הייתה חזרה כיפית ומצחיקה לפוינטס פלייס, עם קאסט דמויות חדש שהצליח להתחבב עליי. היא לא לגמרי מצאה את עצמה בעונה הראשונה, אבל אני מצפה לראות עוד ממנה.
סרט השנה בתוך סדרה: לא ממש הצלחתי למקם את "סיפורו המופלא של הנרי שוגר" בתוך רשימות הסדרות והפרקים שלי, אבל אני חייב לציין את הסרט הקצר עליו קרויה ה'סדרה' כאחת מהיצירות האהובות עליי שיצאו השנה. הקאסט מדויק, הסטים נפלאים כרגיל והסיפור של רואלד דאל תפור למידותיו של אנדרסון. זה סרט שלא נמשך יותר ממה שהוא צריך ומעביר חווית ווס אנדרסון מזוקקת ומדויקת.
הסדרה הכי חמודה: "הרפתקאותיי עם סופרמן" היא אולי לא הסדרה הכי טובה שיצאה השנה, אבל וואו כמה שהיא חמודה. עיצובי הדמויות המקסימים, פלטת הצבעים הרכה ומערכת היחסים הרומנטית המתוקה בין לואיס וקלארק הם ההיילייטים של הסדרה, וחבל לי שהיא התמקדה כל כך באקשן כי חיי היומיום של הדמויות האלה הרבה יותר מהנים לצפייה.
הסדרה הכי בריטית: "Good Omens" Season 2 היא עונת המשך סבירה לחלוטין לסדרה בריטית, שנקודת החוזק העיקרית שלה היא כמה שהיא בריטית. אני אוהב לשמוע את הדמויות מדברות, אני אוהב את התפאורות, אני אוהב את התלבושות. לא אחת מסדרות השנה, אבל אי אפשר להכחיש את הקסם הבריטי החזק שלה.
הסדרה הפוסט אפוקליפטית הטובה ביותר: רבים יגידו שהתשובה ברורה, אבל הרשו לי להציע את "Heavenly Delusion", סדרת אנימציה שמציגה את יפן הפוסט אפוקליפטית עם המון תשומת לב לפרטים ואלמנט על טבעי מרתק בדמות יצורים הנקראים 'הירוקו'. צמד הדמויות הראשיות צדים את היצורים הללו ומנסים להגיע לגן עדן, או לפחות מקום שזה השם שלו. יש ביניהם כימיה נהדרת, והמסע שלהם לצלוח את יפן לאורכה הוא מורט שיערות כמו שהוא מחמם לב. אני מאוד אוהב את "האחרונים מבינינו" אבל גם אם היא סדרה טובה יותר באופן כללי, דווקא במקצה שלה היא הפסידה.
הסדרה הכי מוזרה: כבר עונה שלישית שאני צופה ב"I Think You Should Leave with Tim Robinson" ואני עדיין לא בטוח מה לחשוב עליה. אני חושב שאני נהנה ממנה? היא בוודאות מצחיקה אותי, אבל יש בה סדיזם שקשה להצדיק? אולי בזה כל הכיף, בעצם. והמודעות העצמית שלה רק הופכת את זה לאבסורדי יותר. מצבים חברתיים בלתי אפשריים, חוסר טאקט ברמה שמכבידה על הנפש וקרינג' שמצדיק הפסקות תכופות בין פרקים, שלא לומר לפעמים בין מערכונים. אני מקווה שימשיכו לעשות אותה כי אני בדיוק הקהל לשטויות האלה.
שיר השנה: אני יודע שבטח לא הרבה פה עדיין צופים ב"Big Mouth" אבל רק שתדעו שהם עשו פרק אנתולוגיה עם סיפורים מכל העולם ולקחו את לין מנואל מיראנדה לכתוב שיר על שיערות גוף עבורו. ואלה בדיוק השירים שהוא צריך לכתוב.
מבחינת אכזבות, מיותר כבר לציין את "המכשף" עונה שלישית או את "פלישה סודית", חבל לי שככה הן יצאו כי היה בשתיהן הרבה פוטנציאל. חייב להגיד שגם מבחינת סדרות ישראליות יצאתי מאוכזב, ניסיתי רק את "קופה ראשית" ואת "המפקדת" והעונות החדשות של שתיהן ממש לא עבדו עבורי, מקווה לנסות דברים נוספים בשנה הבאה.
ואם כבר דברים לנסות, מעבר לסדרות הגדולות שלא יצא לי להגיע אליהן, מתחרט שפספסתי את "הסמוראית כחולת העיניים". זו הסדרה הראשונה שאנסה להשלים.
סך הכל שנה מצוינת מבחינתי, והרגשתי שראיתי הרבה יותר סדרות מבדרך כלל. אני שמח שהחלטתם באתר להתחיל סקר גם עבור הסדרות, כי יש המון דברים נהדרים לראות שהייתי שמח לדבר ולהמליץ עליהם.
בנוגע למפקדת
חוץ מכמה רגעים עם נועה לא הרגשתי שהעונה השנייה משמעותית גרועה מהראשונה בערך באותה רמה אולי טיפה פחות. מצד שני העלילה של שניהם דיי חלפה לי מהראש אז זו דעה בעירבבון מוגבל. מה שאני כן זוכר שזו עונה דיי מבולגנת, בעיות פסיכולוגיות מכיוון אחד , המון עלילות צד מכיוון שני וקליף האנגר לעונה שלישית שספק שתבוא (למרות שאני כן מקווה למנאייכ עונה 3)
ספוילרים בתגובה למעלה
(ל"ת)
הספויילרים הם ל Captain Laserhawk: A Blood Dragon Remix
כי לכתוב שיש ספויילרים אבל לא לכתוב למה כשהספויילר בתגובה להודעה עם חמישים אלף סדרות זה יעיל באופן חלקי בלבד :) …
כל מי שיבחר לפתוח את התגובה יראה את שם הסדרה מודגש בכותרת
ואז צריך להיות מאד טיפש כדי לא להבין באיזו סדרה מדובר..
למה שמישהו יבחר לפתוח תגובה
שמכילה ספוילר למשהו לא ברור?
זו בדיוק הסיבה שיש אפשרות לסמן למה הספוילר. כדי שאנשים ידעו אם הם רוצים לפתוח או לא.
הוסיפו את הספולירים לתגובה שכחתי לעשות את זה. זה לקפטן לייזרהוק
(ל"ת)
זה קורה
דברים מתפספסים.
זו הסיבה שהוספתי את ההודעה שלי שיהיה כתוב לאיזו סדרה הספויילר.
או סתם בעל הפרעות קשב וריכוז
עם נטייה לקרוא את הטקסט לפני שקוראים את הכותרת, כי היא מופרדת.
אבל אני באמת מתחילה לחשוב שכנראה עשיתי משהו שעצבן אותך כי אני באמת לא מבינה מה פשר התוקפנות כלפי היום.
עבדתי על תגובה גדולה והיא נעלמה ):
רק אגיד שסדרת השנה היא "סקוט פילגרים" ושכולם צריכים לנסות את "Frieren". אנסה לשחזר בהזדמנות.
ותודה על סקר גם לסדרות!
התגובה שלך שוחזרה.
אני אניח (ייתכן מאד שאני טועה) שהשרתים חשדו בספאם עקב המון מילים באנגלית שהוא אולי לא הצליח לזהות. למה באמת לא לכתוב "אסוקה" או "לוקי" בעברית, למשל?
איזה כיף! לא חשבתי שזה יעשה בעיות.
שמתי באנגלית כי הייתה תגובה לאחרונה עם בקשה להשתמש בשמות באנגלית עם סדרות. אני מתנצל בפני השרתים!
שלדון!
לא שמתי לב שהוא ברשימה אז לא הצבעתי לו :(
הסיטקום הכי טוב מאז משפחה מודרנית, מעניין, נוגע ללב, עם עלילה, דמויות עגולות ואמינות.
הביטול הכי מבאס של השנה.
שלדון הצעיר כן?
(ל"ת)
כמובן!
תודה על החידוד
The Fall of the House of Usher
סדרה נהדרת, ובעיקר בזכותה גיליתי את שאר הסדרות של היוצר מייק פלאנאגאן, אז אני משוחדת
התלבטתי אם לעשות את הסיכום-שנה במוקדמות או בסקר הסופי
זה יהיה נורא אם אעשה גם וגם?
בכלמק:
שנה סבבה לגמרי לטלוויזיה, אם כי בעיקר בזכות החצי הראשון שלה. החצי השני היה די צחיח.
רשימת ה"התחלתי אבל לא סיימתי", כלומר סדרות שעל פניו נראו מבטיחות, והצליחו ביקורתית, אבל לא תפסו אותי או שלא חשבתי שהן מספיק מחדשות:
הסמוראית כחולת העין, פוקר פייס, אני וירגו, דדלוך, סקוט פילגרים, אבירם כץ, שרינקינג, טיפות של אלוהים, לאקי האנק.
רשימת ה"טובות, אבל לא כמו שעשו מהן":
הדב 2 – הדיאולוגים כתובים היטב, המשחק משכנע, אבל בעיניי היא נוטה ל"טד לאסו"יות, כלומר יש בה הרבה פיל גוד מאולץ (לצורך העניין, אם נשווה את צמד ה-פרקים של העונה, fishes מול fork – אז ברור ש fishes. אבל נראה שאני במיעוט)
האחרונים מבינינו – מבויימת מעולה, אבל בעיניי כן נופלת לקלישאות ולהוליוודיות מסויימת, גם אם זה במסגרת ה-HBOית האיכותית. אסתייג ואומר שהפרק האחרון מדהים.
המפקדת 2 – סדרה שמנסה לעשות המון, ויש בה הרבה דברים יפים. אבל היא לא באמת טייט מספיק בשביל שאגדיר אותה כסדרה שהיא יותר מסבבה.
בארי 4 – ממש אהבתי את עונות 1-2, אבל בעונות 3-4 העלילה נהייתה כל כך מופרכת ורווית טוויסטים ששום דבר שקרה כבר לא כל כך נגע בי או עניין אותי.
רשימת ה"טובות, אבל לא טופ 5":
נחיל – סדרה מוזרה, אין ספק, אבל בכל זאת יצירתית ורואים שנעשתה מתוך אהבת טלוויזיה ורצון לחדש.
ביף – נטפליקסיות עשויה היטב, בינג' ממש מהנה.
ג'רי דיוטי – עוד בינג' כיפי.
הישרדות 45 – עונה טובה מאוד, כנראה הכי טובה מאז הקורונה, אבל מוזר לי להשוות ריאליטי לסדרות מתוסרטות.
המדריך לחיים בניו יורק 3 – הרגשתי שקצת מיצתה את עצמה.
טופ 5:
5. קורדרוי – זה עניין של טעם אישי, אבל תנו לי סדרה עם דמות ראשית בלתי נסבלת בכל יום על פני סדרה עם דמות ראשית מקסימה ושובת לב. זאת סדרה מעצבנת מהרבה בחינות, אבל היא מצולמת נהדר, והדיאלוגים והמשחק מעולים.
4. דייב 3 – זאת כנראה לעולם לא תהיה סדרת מופת, אבל היא קורעת מצחוק, וכשהיא לא מנסה להיות אטלנטה היא פשוט אחת הקומדיות הכי כיפיות שיש.
3. חאנשי – מסוג הסדרות שמוצאות לאט לאט את הקול שלהן – הרגשתי שהחצי השני של העונה נתן לכולה נפח דרמטי יפה ועזר לעגל את הדמות הלעיתים-מוגזמת-מדי של חאנשי. פרקים אחרונים מעולים ממש.
2. הקללה – שודרו עד כה רק 6 פרקים מתוך 10, אבל כבר אפשר להגיד בבטחה שזאת הטלוויזיה הכי יצירתית, מחדשת, מקורית ומופרעת (בקטע טוב) ששודרה השנה. נייתן פילדר גאון, גם בני ספדי, ואמה סטון כריזמטית ברמות ושחקנית מצויינת.
1. יורשים 4 – כל סצנה וסצנה בעונה הזאת הייתה טלוויזיה בשיאה. בפער ענק הסדרה הכי טובה ב-5 שנים האחרונות, עונת סיום לא פחות ממושלמת, תנו להם את האמי ואם אפשר גם ת'אוסקר.
אכן הפיל גוד של הדוב לא הרגיש אורגני. הסדרה אמורה להיות קלחת רותחת שהולכת להתפוצץ. כמו בפרק היחיד שאהבתי , fishes.
ואני לגמרי איתך ביורשים מקום 1 וקללה מקום 2 (עין נדג ממש ישן על הסדרה הזו)
אני אישית חשבתי שהקללה היתה קרינג׳ית מדי. לא שרדתי מעבר לפרק הראשון.
(ל"ת)
היא משתפרת ממש, במיוחד מפרק 3. ליורשים לקח הרבה יותר כדי לתפוס את עצמה
וקרינג׳ מדי זה פחות או יותר הנחת היסוד בסדרה של נייתן פילדר, אני לא בטוח אפ היא מתעלה על אמת הקרינג׳ של חזרה גנרלית.
אני אומר את אותו דבר על Nathan for You
הכל תלוי פרספקטיבה
אז סדרות
נתחיל מאלו ששמעתי הרבה דברים טובים עליהן אבל לא יצא לי להגיע אליהן: "ביף", "נפילת בית אשר" ו"ג'ן V". אולי אשלים בקרוב, אולי ברחוק, אולי אף פעם. יש יותר מדי דברים לראות ומעט מדי זמן.
הסדרות הכי גרועות של השנה:
"ולמה" – הסדרה המצויירת של סקובי-דו הייתה אחת האהובות עלי בתור ילד, כך שבהחלט הייתי סקרן לגבי האחת הזאת. ואז היא הייתה נוראית ממש, אפילו לא סיימתי אותה ונשגב מבינתי איך היא קיבלה חידוש. נכון שסדרות כמו "ריק ומורטי" ו"בוג'ק הורסמן" גרמו לניהליזם וציניות בסדרות אנימציה להיראות מאגניב, אבל זה לא אומר שזה מתאים עם כל דבר. הסדרה הזאת פשוט mean-spirited ואני בספק שהיוצרים שלה אפילו אוהבים את חומר המקור.
"פלישה סודית" – נכון הסרטים האלה שאתם מחכים ומחכים שמשהו יקרה ואז הם נגמרים? אז כזה, רק בסדרה. זה הרגיש כמו פרולוג מאוד איטי וארוך לעונה שנייה שבה קורים הדברים האשכרה מעניינים. הסצינות של ג'קסון ומנדלסון עבדו ואוליביה קולמן הייתה תענוג, אבל זה לא מספיק.
"סיטדל" – פרק אחד של בליל הקלישאות הזה היה די והותר. פשוט לא הולך לאחים רוסו מחוץ למארוול, הא? עוד דבר שלא ברור לי איך חודש. אולי כי אמאזון השקיעו בזה יותר מדי כסף כדי להוריד את השאלטר כל כך מהר.
סדרות שחזרו לעונות חדשות ומאכזבות:
"צהובות" – העונה הראשונה הייתה מאוד מוזרה ומאוד מוצלחת, ואז בעונה הזאת…לא ממש קרה משהו. רוב העונה הרגישה כמו דריכה במקום, ומד המוזרות לא התקרב לזה של הראשונה. היו לה את הרגעים שלה פה ושם, אבל הניצוץ של העונה הראשונה כבר לא היה שם.
"לוקי" – העונה הראשונה הייתה יצירתית ומסקרנת ועם עיצוב תפאורה מושקע. בעונה השנייה נשאר רק החלק האחרון. סיפור לא מעניין עם יותר מדי טכנו-באבל ואחת הפרסומות ה"סמויות" הכי בוטות שראיתי בזמן האחרון.
"אפטר פארטי" – מבחינתי ה-MVP של עונה 1 היה בן שוורץ, שהזריק לה אנרגיה והומור. בעונה הזאת כל הדמויות הרגישו די סטואיות, עם יותר התבססות על הומור של מבוכה או מוזרות. לפעמים זה עבד, אבל רוב הזמן זה לא הלהיב אותי. והפרק של דאנר הוא מהגרועים ביותר של השנה.
"שמיגדון" – כתבתי על זה כבר בביקורת, אבל בגדול כל הקצב של העונה פשוט הרגיש לא נכון. כמו כן, לא מבין את ההתלהבות מ"טוק טו דדי" – שפרח מזכרוני רגע אחרי שנגמר – כש"Famous as Hell" נמצא ממש שם. היי, היי, ג'וש, או מיי גוש…
"מראה שחורה" – הפרק הראשון היה חמוד, גם אם לא מקורי במיוחד ונראה הרבה יותר קרוב למציאות מאשר לדיסטופיה. לפרק עם האסטרונאוטים היה פוטנציאל להיות מעניין, אבל הוא אף פעם לא מימש אותו. ובפרקים 2 ו-4 פשוט צפיתי בזמן שאני חושב "מה…מה זה קשור למראה שחורה? מה קורה פה? צ'ארלי ברוקר מכניס עכשיו גם סתם תסריטים שהוא כותב?". אני לא חושב שאפילו צפיתי בפרק האחרון של העונה עדיין וגם אין לי ממש חשק.
"טד לאסו" – אולי האכזבה הכואבת מכולן. זה התחיל כסדרה חמודה והולסומית, אבל נראה שההצלחה עלתה להם לראש ומפרקים קצרים ומוצלחים של חצי שעה, התנפחה לסדרה עם פרקים של 50 דקות ומעלה. Surprising no one, הרבה מזה היה מיותר (היי, קו העלילה של קילי). כמו הקודמות, כשהעונה הזאת טובה אז היא מאוד טובה, אבל כשכל פרק יותר ארוך מפרקים של סדרות מארוול, נהיה יותר קשה לראות את הרגעים האלה.
וחמשת הסדרות הטובות של השנה:
"נחיל" – מרגיש כמו פרק של "אטלנטה" שהפך לסדרה, ואני אומר את זה בקטע טוב. עשוי היטב ועם תצוגת משחק נהדרת של דומיניק פישבק. מחכה כבר לראות את דונלד גלאבר מעבד את "מר וגברת סמית'".
"אני מזל בתולה" – כמו הסרט שלו, "סליחה על ההפרעה", התסריט של הסדרה של בוטס ריילי מרגיש מפוזר לעתים, ועם הרבה רעיונות חצי אפויים. אבל היא מפצה על זה עם קצב טוב, בימוי מאוד יצירתי והופעה נהדרת של וולטון גוגינס. כמו כן, לעיבודים של "הפלאש" יש כמה דברים ללמוד מהסדרה הזאת.
"מתכת מעוותת" – כתבתי כבר ביקורת שלמה, אבל היא פשוט ממש כיפית, מצחיקה ומרגשת להפליא. איזה כיף שחודשה.
"האחרונים מבינינו" / "סקוט פליגרים הולך על זה" – שתי סדרות שלדעתי הן דוגמאות טובות לאיך עיבוד מוצלח אמור להיראות. לא לעשות קופי-פייסט למקור במדיום אחר, אלא קצת לשחק איתו, להוסיף דברים ולקחת סיכונים. אולי הם לא תמיד עובדים, אבל זה בהחלט יותר מעניין מלראות שוב פעם את אותו הדבר.
על העיבוד של הראשונה נאמר כבר הכל, ואכן מגיעים לו כל השבחים. באמת עבודה מופתית.
ל"סקוט פילגרים" ניגשתי בציפייה מהולה בחשש. זה רק עוד עיבוד לקומיקס שכבר עובד לסרט האהוב עלי בכל הזמנים, אין לחץ. אבל כאמור, לא רציתי שזה יהיה פשוט הסרט-אבל-באנימה, ולמרבה שמחתי, זה בהחלט לא המצב. היה מאוד מעניין לראות את כל הבחירות שהעיבוד הזה עושה, ורק לפני כמה שעות סיימתי את שני הפרקים האחרונים.
בגדול נראה שהם פשוט לקחו משפט את המשפט של רמונה לסקוט "אתה רק עוד אקס מרושע שמחכה לקרות" והחליטו לרוץ עם הנרטיב הזה. וזה היה מאוד מעניין לצפייה, ורוב הזמן כיפי (לדעתי הסדרה קצת מאבדת גובה בפרקים 4-6 אבל חוזרת אליו בסוף). וכמובן הדובדבן שבקצפת שהקאסט של הסרט חזר (זה הדבר הטוב היחיד שכריס אוונס השתתף בו השנה). בקיצור, זה לא הסרט ולא רוצה להיות וטוב שכך. והתוצאה מוצלחת מאוד.
שמיגדון– הפסקתי אחרי 3 פרקים הרגשתי שמשהו בעלילה לא הכי מהודק ולא התחרטתי.
אני מזל בתולה– הבלאגן בין "סליחה על ההפרעה" לבין הסדרה הזאת לא ברי השוואה היא הרבה יותר מבולגנת. ב"סליחה על ההפרעה" גם רעיון היה חצי אפוי הוא היה קוהרנטי מספיק בשביל שתוכל להשלים את החסר ,מה גם שהיה סדר הגיוני לעלילה 3 מערכות שאפשר לעקוב אחריהן, כאן מילא שזורקים לפחות 4 רעיונות לכל פרק (זו היתה החלטה נכונה שכל פרק,חוץ מאחד, יהיה חצי שעה אבל בוטס לא יודע לעבוד עם האורך הזה) אבל רעיון חצי אפוי זה המקרה הטוב כאן וכאשר פיתוח הרעיונות קשור באופן ישיר לפיתוח הדמויות ולדמיות עצמן אין זמן להיתפתח או סדר הגיוני הרעיונות נעשים פחות קוהרנטים ממה שהם היו מיתחלחילה. מזל שהבימוי טוב שבעתיים, לרעיונות יש יותר אמביציה מסליחה על ההפרעה,המשחק של כולם וביצוע הדמיות שלהם פשוט מדהים וכמובן ויזואליה בשמים נראית נהדר. אספקטים אלו סוחבים את הסדרה הזאת לגבולות היותר מסביר עד טוב.
סקוט פליגרים הולך על זה- מה ההבדל בין סקוט לרמונה? אני רציני יש איזשהו הבדל משמעותי בין השנים? ביניגוד לסקוט שמחצין את ה"דפיקויות" שלו רמונה שומרת אותם בפנים, רמונה יכולה לדבר עם האקסים שלה וסקוט לא כי לה יש קשרים אישים איתם שלו אין. ו…….. עוד משהו? אני לא מתלונן הסדרה בסדר אני ככל הנראה לא אוהב במיוחד אף אחת מהאדפטציות לפחות כאן נראה שהטון הדיבור של הדמיות נכון (בניגוד לסרט) אבל הסדרה אמורה להות משהו משל עצמה אבל מבחינתי היא לא מתעלה מעל "חומר המקור כאנימה של ה 2020s" זו אולי התאמה לזמנים אבל אני חושב שזו גם הגדרה נדיבה מדי לסדרה הזאת. ההגדרה הכי טובה לסדרה הזאת היא dlc אבל אני לא בטוח אם היא כזה שמכיל רק סקינים חדשים לדמיות שאנחנו מכרים או שהיא stand alone כמו far cry 3 blood dragon? מבחינתי רוב הזמן היא בין לבין.
אני מעודדת את הקהל להצביע להאחיין שלי בנץ
כמה סדרות ישראליות יש שנותנות כזה פייט איכותי? חוץ מזה היא חמודה נורא.
וחסרו לי ברשימה Justified, שיצאה לה עונה מאוחרת השנה (סדרה שמרפררים אליה במקום הטוב, בכל זאת… שלא לדבר על זה שהיא יצירת מופת, גם אם העונה המאוחרת פחות טובה בהיעדר בויד), ו-Will Trent המצוינת (נכון, היא לא עושה משהו יוצא דופן מבחינה עלילתית, אבל בניית הדמויות שלה, וואו). אז אני מניחה שהן לא יזכו, אבל לפחות הצבעה אחת תהיה להן וגם זה משהו.
העונה החדשה של justified באמת מעניינת?
הסדרה המקורית היא ממש יצירת מופת, אבל בלי בויד ובלי קנטאקי בכלל זה די הרתיע אותי, הרי ריילן היה ללא ספק הדמות הכי חלשה בסדרה שתמיד נשענה על הנבלים שלה. וגם הטריילר של העונה החדשה נראה לא הכי משהו. אבל זו באמת הייתה סדרה מצוינת, לא מזמן עשיתי צפייה מחודשת בדיסני פלוס בעונה הראשונה שדווקא זכורה לי בתור העונה הכי חלשה, וממש הופתעתי לטובה.
היא די מעפנה ולא דומה ממש לסדרה המקורית.
בויד הולברוק סבבה בתור הנבל אבל הוא לא וולטון גוגינס.
היא משמעותית פחות טובה
אבל עדיין כתובה ומשוחקת ומצולמת היטב, וההילה של הסדרה המקורית עוזרת.
וכמו כן יש בדיסני גם את המקורית ואפשר פשוט לצפות בה שוב אחרי שהחדשה פותחת את התיאבון.
שתי סדרות
1. אבירם כץ
2. האחרונים מבינינו
יום אחרון להצביע, למי שחיכה לרגע הממש אחרון
(ל"ת)