שבוע שעבר התחלנו את אתגר הצפייה של עין הדג, ובו צפינו בסרט מתוך רשימת הסרטים האהובים על גולשי האתר (או רשימת האחד באפריל). הנה הדברים שאתם ראיתם וכתבתם עליהם באתר / בקבוצת פייסבוק.
חמוד ואופטימי, אחלה סיפתח לאתגר קיץ! (אור ענבר)
כשמגיעה ידיעה על רציחתו של מגדל בקר מקומי, תושבי העיירה מחליטים למצוא בעצמם את הרוצח/ים ולעשות בהם משפט שדה, כולל הוצאה להורג. זאת בניגוד לעמדתו של השופט המקומי ובעל חנות שקוראים להם לא לקחת את החוק לידיים.
העלילה מתרחשת ב-1885, הסרט הזה יצא לאקרנים ב-1943. השנה היא 2023 והוא משום מה עדיין רלוונטי. אני אוהב את הוליווד של שנות הארבעים, עשור בו הפוקוס עבר מהפקות ענק וקידום כוכבים לסרטים צנועים העוסקים בנושאים חברתיים ומוסריים. "תקרית באוקס-בו" מתנהל ברובו בלוקיישן אחד, כאשר כל הזמן מתקיים ויכוח באיזו נקודה כבר מותר להכריז על מישהו כאשם. ההמון בטוח שהצדק איתו, אבל לצופה חיצוני (המיוצג בידי הנרי פונדה ודיינה אנדרוז) יש ספקות. גם אם הראיות מצביעות על משהו, האם הן נסיבתיות או שיש בהן מספיק בכדי להוכיח אשמה? ואם הן מספיקות, האם נכון לדלג על מערכת המשפט ולהחליט על חיי אדם מתוך רצון בנקמה?
הסרט הוא אחת הדרמות המשפטיות הטובות ביותר שראיתי והוא בכלל לא מתרחש בין כותלי בית המשפט. זה סרט שמעז, דווקא בתקופה בה ארה"ב שקועה במלחמה, להטיל ספק בלקיחת החוק לידיים. על הדרך, יש אפילו אזכור ללינץ' בשחורים בידי אספסוף מוסת וביקורת כלפי גבריות רעילה, שני נושאים שמערבונים מהתקופה לא נוהגים לעסוק בהם.(אביעד שמיר)
אליס בארץ הפלאות (הסובייטי)
גרסה קצרה מאוד של הסיפור, בלי רוב המרכיבים שלו (ועם כמה תוספות נחמדות למדי) ועם רגעים של אנימציה מאוד הזויה. לא האליס הכי טוב, ובניגוד לקרבות פו הדב של הסובייטים מול האמריקאים, כאן האמריקאים מובילים לחלוטין (אלא אם מחשיבים את הסיוט של ההונגרים משנות השמונים) (יונתן צוריה).
הדעות שלי על נולאן מאז ומתמיד היו חלוקות. מצד אחד, אני באמת חושב ש"האביר האפל" הוא לא רק סרט גיבורי העל הכי טוב שנוצר אי פעם (למרות שלשים אותו ואת קוואנטומייניה באותה הקטגוריה נראה לי די מגוחך), מצד שני, אם נשים את "דנקרק" בצד, עשר השנים האחרונות לא היו נדיבות לנולאן. לכן, למרות כל השבחים, קצת פחדתי לגשת ל"ממנטו". למרות זאת, היה צריך להגיע אליו מתישהו, ואני שמח מאוד להגיד שזה אחד הסרטים הכי חזקים שלו לדעתי.
העלילה של הסרט פשוטה יחסית – לאונרד שלבי (גאי פירס המלך) הוא חוקר (של חברת ביטוח) שאיבד את הזיכרון לטווח הקצר שלו אחרי שמישהו פרץ לבית שלו, הרג ואנס את אשתו ונתן לו מכה חזקה בראש. כעת הוא מנסה לברר מי היה הרוצח, תוך כדי שהוא לא יכול לייצר זכרונות חדשים, כך שהוא נאלץ לכתוב על עצמו את כל מה שהוא מוצא לרלוונטי לחקירה שלו. קונספט מגניב, אבל לא חדשני במיוחד.
מה שכל כך מייחד את הסרט הזה הוא הדרך שבה הוא מסופר – מהסוף להתחלה, במקטעים קצרים יחסית שמתחילים בכך ששלבי לא זוכר כלום, ונגמרים בשיכחה הבאה. בשביל במאי לא מנוסה כמו נולאן (לפחות אז), זו משימה כמעט בלתי אפשרית לגרום לדבר כזה לעבוד. לעזאזל, זה נשמע כמו משימה מורכבת מאוד גם לבמאי כן מנוסה. ובכל זאת, זה פשוט… עובד. אתה, כמו שלבי, מנסה להרכיב את הפאזל שהוא הסרט הזה, ולאט לאט מבין את העלילה כולה. ממש אפשר לראות את הכישרון של נולאן לשחק עם זמן (שמושפע, אני בטוח, מקובריק) בצורתו המזוקקת ביותר, ואם יורשה לי להתחצף, בצורתו הטובה ביותר.
זה לא שאין פה בעיות – בניגוד לסגנון הכתיבה שלו, הסגנון והכישרון של נולאן ברמת הבימוי עוד לא ממש משויף, ולכן זה לא שהסרט הזה נראה מדהים או משהו כזה. אבל כל אלו תלונות קטנות מאוד ביחס לכמה שנהניתי לצפות בסרט הזה. המבנה והכתיבה של הסרט הזה עבדו בצורה כל כך מיוחדת ומדויקת, שהייתי ממליץ לכל אחד (אפילו לא לחובבי נולאן מושבעים, כמוני) לצפות בו. (תומר קלין אורון)
צפיתי ב"ממנטו", או יותר נכון, סוף סוף סיימתי את "ממנטו". באמת מתאים לתמה הראשית של הסרט שראיתי אותו שוב בהפרש זמן גדול, סייע לי להזדהות עם הדמות הראשית. זה בהחלט היה סרט מוצלח, יותר טוב ממה שציפיתי (וציפיתי להרבה). אני מבין למה עצרתי את הצפייה בו בעבר, הוא קשה לעיכול ודורש הרבה ריכוז מהצופה, לפחות עד שאתה מבין את מבנה העלילה ואת הרעיון הכללי. למרות זאת הרגשתי שהוא מאוד מתגמל – גם אם הסוף ידוע מראש, היה מרתק לגלות איך הכל התגלגל מנקודה אחת לאחרת, והסוף עשה עבודה טובה בהטעיית הציפיות שלי.
אני מרגיש גם שיש המון על מה לדבר בסרט, בין אם זו הדמות של לנרד והדיון על האחריות המוסרית שלו בהתחשב בכל מה שאירע בסרט, ההתנהלות של דמויות אחרות איתו והשאלה המרכזית שהסרט לא עונה עליה, על טיב מערכת היחסים שלו עם אשתו והאמיתות לגבי העבר שלו. יש בסרט הרבה תוכן שאפשר להתעמק בו ומספיק רמזים קטנים שבטח יהיו מספקים בצפיות חוזרות.
עם זאת, אני מודה שהיה לי קשה לפעמים לסספנד את ההנחה הראשונית שהסרט מצפה ממני לזרום איתה. אולי בשנת 2000 היה יותר קל להאמין לטענות המדעיות שהסרט משתמש בהן כעובדות, אבל בשנת 2023 זה פחות שכנע. זה לא רק ההתלבטות האם מקרה כזה ביזארי וספציפי של חוסר זיכרון לטווח קצר הוא אפשרי, אלא גם התהייה אם אינדיבידואל כזה באמת יצליח להסתדר בחברה ולתפקד כמו שלנרד מתפקד. הסרט רוצה שנאמין שכן, ושיש לו שליטה על החיים שלו, אבל מעבר למסגרת הסיפורית קשה לי להאמין שזה מצב שיחזיק את הזמן הממושך שהוא מחזיק בסרט הזה.
בכל אופן, כסרט כסיפור פיקטיבי הוא יצירה כיפית ומעניינת, שתופסת את הצופה ולא מרפה ממנו. הקצב שלו זריז אבל עדיין נותן לסצנות מרווח נשימה, והשחקנים מבצעים את התפקידים שלהם בכישרון רב, בעיקר בסרט שדורש מהם להחליף ״גישה״ בכל סצנה שנייה. זה אחד הסרטים הטובים ביותר של בפילמוגרפיה של נולאן, למרות שמדובר ביצירה קטנה וממוקדת יותר. אולי זה בדיוק למה, בעצם. (idoma98)
לא הבנתי מה הולך 90 אחוז מהסרט ובכל זאת דמעתי בסוף ונהנתי מכל רגע. (גל שווד)
"החבר'ה הטובים" הוא הסרט הכי טוב שנוצר. סליחה, כתבתי "סרט"? התכוונתי הפרסומת הכי טובה שנוצרה לגנגסטרים. כמעט שעה וחצי מתוך השעתיים וחצי שלו הן "תראו איזה כיף להיות גנגסטר": מקבלים הרבה כסף, מפוצצים דברים, אי אפשר לגעת בך. לא צריך דברים כמו קונפליקט, לגנגסטרים אין קונפליקטים בחיים, כל דבר יכול להיפתר באלימות או בכסף. גם אם לרגע נראה שאולי משהו קורה בפרסומת הזאת ומישהו אשכרה נכנס לכלא, זה בסדר – כי גם התנאים בכלא הם כמו בבית מלון. אם הייתי רואה את זה בזמן שהייתי נער קל להשפעה אולי הייתי אומר להורים שלי שבחופש הגדול הבא אני מפסיק לעבוד בדואר והופך להיות גנגסטר.
בקיצור, מופת של פרסומת למאפיה. מבויימת נהדר, מצולמת לעילא וג'ו פשי נפלא. בתור סרט? סבבה. בהחלט סובל ממשקל עודף, ובניגוד לביקורת באתר, אני לא חושב שהוא בהכרח נמצא במערכה השלישית. (מתן בכר)
היה ממש מגניב ונחמד, הלם! קטעי האקשן היו קצת יותר מדי בשבילי (אחרי שלוש דקות של יריות ברצף המוח שלי נוטה להתחיל לעשות לה-לה-לה כבר תליתי כביסה?), והמזל של הדמויות הראשיות קצת מוגזם, אבל כפארודיה-מחווה זה עובד תענוג. ויזואלית, רעיונית, עלילתית, בידורית. והכי טוב: פאנפיקים! (רבבה שץ לוז)
מדובר בסרט מאוד חכם שבאמת הגיוני להקרין לתלמידי תיכון בשיעור אזרחות.
ידעתי לפני שהסיפור מתרחש כולו בחדר אחד, אבל מה שלא ידעתי זה שהסרט מתרחש בזמן אמת, עם לא מעט שוטים ארוכים בהם המצלמה זזה מדמות לדמות ולאורך החדר, מה שמוסיף לתחושה שאתה נמצא שם איתם, מסתובב לך ביניהם ומתלבט ביחד איתם על התיק.
הסרט הזה שואל הרבה שאלות, וחלק מהשאלות נשארות פתוחות גם אחרי הסיום, מה שלחלוטין מכוון מצד היוצרים. הסרט מראה שלפעמים סימן שאלה הוא לא רק סימן שאלה אלא גם נקודה או אפילו סימן קריאה לשאלה אחרת. ולאורך כל הסרט, אתה עצמך מתחיל לשאול את השאלות האלה ולנסות לחשוב מה הצד שלך בשאלות האלה, ואיך לא חשבת עליהם בעצמך לפני כן. למעשה הסרט היה צריך להיקרא "13 המושבעים", מאחר ואתה, הצופה, המושבע ה-13 שנדרש להחליט ביחד עם כולם. אתה המושבע שלא אומר דבר ורק שומע את הטיעונים, אבל בסוף הכדור עובר אליך. כי בסוף, אחרי הצפייה בסרט, ההכרעה אם הנער אשם או לא היא לגמרי שלך, בלי קשר לדעתם של 12 המושבעים האחרים. (אחד)
השבוע באתגר נצפה בסרט שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית "הסרט הבינלאומי" (לשעבר "הסרט בשפה זרה"). את רשימת הזוכים אפשר למצוא כאן. למי שעדיין לא התחיל את האתגר ומתעניין, בהחלט אפשר עדיין להצטרף ( וגם להשלים לאחור ולספר לנו גם על חוויות הצפייה הקודמות).
וואו, פעם ראשונה שטקסט שלי מופיע בתוך הכתבה
בהחלט מרגש!
ולגבי האתגר החדש: יש למישהו מידע על זמינות של זוכי אוסקר לסרט הבינלאומי?
אני מתכוון לסרטים שזמינים לצופה הישראלי עם תרגום לעברית ובאופן חוקי.
יש הרבה מאוד סרטים זוכי אוסקר לסרט הבינלאומי, ועל כמעט כולם אני לא יודע כלום בערך, כך שצריך להתחיל לסנן את הרשימה הארוכה כדי לצמצם אותה לרשימה ״נורמלית״ יותר, והסינון הטוב ביותר הוא לדעת קודם כל באיזה סרטים אפשר לצפות בתרגום לעברית באופן חוקי.
אז אשמח שכל מי שיודע פרטים על זמינות של הסרטים הללו שיכתוב כאן. בין אם זה בסטרימינג או בשירותי הצפייה הישראליים או באייטונס או אפילו ב-DVD או בלו ריי. העיקר, כמובן, שיש תרגום לעברית ושמדובר באופציה חוקית.
רוב הסרטים משנת 1999 והלאה
מופיעים באיזשהו שירות נוח.
אין סיכוי למצוא סרט קצת יותר ישן?
כי אני יותר חשבתי בכיוון של הישנים יותר.
אולי אני צריך לבדוק אחד אחד ביס, שם יש להם קטגוריית ״סינמטק״ שאמורה להתאים לסרטים מהסוג הזה.
יש את "סוד הקסם הבורגני" מ-72' ב-yes+
ממעבר מהיר לא רואה עוד. באמת קשה להשיג כאלה בישראל, אפילו שרובם שודרו מתישהו ב-yes וזמינים בעברית בדרכים פחות חוקיות.
אם עותק DVDV פיזי עוזר לך יש מלא למכירה במקומות כמו האוזן השלישית.
איך הסרט? שווה צפייה?
ואם ידוע לך על סרטים ספציפיים שנמכרים ב-DVD עם תרגום (ואם אתה יודע על בלו ריי, אז עוד יותר טוב), אז אשמח שתכתוב לי שמות.
ואגב, אין על האוזן השלישית.
הסיבה היחידה שאני נוסע מעת לעת לתל אביב.
אני עוד זוכר איך היו הרבה יותר חנויות סרטים פיזיים, אך כיום הם האחרונים שנשארו (הם והחנות האינטרנטית של DVD ישיר).
מפחיד אותי לחשוב על אפשרות שיום אחד גם הם חלילה יסגרו.
אהבתי אותו, אבל הוא די מוזר
לגבי דיסקים, הרבה מהסרטים של פליני, ברגמן וקוראסאווה קיבלו DVD-ים בישראל לאורך השנים. יודע שגם "מלחמה ושלום", "החיים יפים", "סינמה פרדיסו" ו"הכל אודות אמא". האתר של האוזן השתנה ואני לא ממש מצליח לחפש שם סרטים כרגע.
ה-Bluray של רובם אצל קריטריון, והם לא מפיצים בישראל או בעברית. בשביל לראות את רובם כמו שצריך ובעברית אין ממש ברירה חוץ מפיראטיות.
תודה רבה על המידע
(ל"ת)
האתר של האוזן ממש לא מתוחזק. הייתי שם שבוע שעבר והמלאי מטורף.
יש להם באמת המון דברים שווים, כולל לא מעט הוצאות של ארו וידיאו וקריטריון. בהחלט מעוז אחרון… אגב, היתה כמות אנשים ממש גדולה באוזן, אבל ספציפית במחלקת הדיסקים די שומם.
יודע שהם מייבאים הרבה כאלה, אבל אין בהם כתוביות בעברית
לאנשים כמוני (ונשמע שכמו אחד) שמעדיפים מאוד לראות בעברית וגם רוצים לראות את הרסטורציות החדשות והאיכותיות, אין ממש ברירה בסרטים הישנים האלה חוץ מאלתורים פיראטים (כלומר, להוריד את הווידאו של קריטריון ולהשיג תרגום מ-DVD או שידור ישן).
נתחיל מכך שאתה יכול להיות בטוח שתמצא את רומא בנטפליקס
(ל"ת)
כן, גם את במערב אין כל חדש
אבל שני אלה פחות מעניינים אותי.
למעשה, הסרטים המעטים מהרשימה שאני מכיר הם אלה שלא מעניינים אותי, ולכן הייתי רוצה יותר ללכת על סרטים פחות מוכרים, נגיד ללכת אחורה לסרטים ישנים אולי, בתקווה ששם אמצע משהו מעניין.
בכל מקרה, תודה.
כן הם לא שמות איזוטריים, אבל צפית ברומא? זה שהוא מוכר לא אומר שהוא לא שווה צפייה.
(ל"ת)
מרפרוף על הvod של יס יש לך לא מעט אפשרויות, חלקן בתשלום.
אישה פנטסטית, אידה, הבן של שאול, פרידה, אהבה,יפה לנצח, חיים של אחרים, נמר דרקון, הנהגת של מר יוסוקה, פרזיטים,עוד סיבוב. אם בא לך להפתיע אפ איזה סרט פחות מוכר ויותר ישן אז תתקשה למצוא, אבל יש אחלה מבחר של השנים האחרונות. האמת שהרשימה הזאת מראה שהטעם של האוסקר, באופן לא מפתיע, די מיינסטרימי בקטגוריה הזו. כולם סרטים מוכרים. וטובים (צפיתי ברובם). צפייה נעימה.
יש לי יס פלוס
וברוב רשעותם הם לא מוכנים לתת לי לצפות בתכנים בתשלום.
כל פעם שאני מנסה מופיעה הודעה שטוענת שכרגע לא ניתן עדיין לעשות את זה דרך אפליקציית יס פלוס, רק שה״כרגע״ הזה זה כבר כמה שנים, כך שאני כבר לא מקבל את זה שהם עובדים על לשים את האופציה הזאת גם למנויי יס פלוס.
ביס אומרים שהמטרה שלהם זה בסופו של דבר לעבור לגמרי לסטרימינג ולבטל את הממירים, רק שלא נראה שהם מתקדמים בכיוון הזה.
כרגע הם עדיין מפלים בין הלקוחות של הממיר ללקוחות של האפליקציה, למרות שעד כמה שאני יודע המחיר זהה, וזה ממש מרגיז.
יש אתרים שמרכזים סטרימינג לסרטים כך שאתה יודע איפה למצוא כל אחד, אבל אני חושב שרק בנטפליקס יש תרגום מלא לכל סרט בשרות.
יש גם אתר שירות סטרימינג ייעודי לשפות זרות בשם mubi שזמין בארץ, אבל התרגום לאנגלית בלבד.
גם אני לא הבנתי כמעט כלום בצפייה הראשונה שהייתה לי במסע המופלא
אותו הדבר היה לי גם עם הטירה הנעה.
היום אני מרגיש שאני מבין הכל בסרטים הללו.
כלומר, עדיין יש בהם דברים מוזרים ולא מוסברים, אבל אני כבר לא ממש מרגיש שיש לי שאלות יותר מדי או קטעים שאני פשוט לא מבין מה הולך פה, כמו שהיה לי בצפייה הראשונה.
אלה סרטים שצריך מספר צפיות כדי להבין אותם ואי אפשר להסתפק בצפייה אחת.
אגב, מאז שנטפליקס העלו את כל סרטי ג׳יבלי, יצא לי כבר לראות את כל הסרטים פעם או פעמיים, אבל אני חושב שעוד לא הגעתי לשלב שבו הנסיכה מעמק הרוחות לגמרי מובן.
כלומר, הבנתי אותו בצפייה השנייה הרבה יותר טוב מבראשונה, אבל עדיין נראה לי שאני צריך עוד צפייה אחת לפחות כדי ממש להבין הכל.
זה קטע כזה בסרטים של מיאזאקי.
דווקא נאוסיקה (והנסיכה מונונוקי) הם יחסית קלים להבנה כי הם מאד plot driven
לעומת סרטי מיאזאקי אחרים .
דווקא אולי אפשרי?
"זה לא רק ההתלבטות האם מקרה כזה ביזארי וספציפי של חוסר זיכרון לטווח קצר הוא אפשרי"
אני לא לגמרי זוכר את ממנטו אז לא יודע אם תסמיני הזיכרון/שיכחה זהים, אבל ממליץ לקרוא קצת על Henry Gustav Molaison (ידוע בתור HM)
אבל אני מסכים שאדם כזה לא היה מצליח להסתדר בחברה.
"משחקים אסורים"
לרוב אני די יודע אם העובדה שהסרט משתמש באלמנט כלשהו כדי לסחוט דמעות הוא מעצבן ומלאכותי או אותנטי ומרגש בעיניי. אבל משהו ב"משחקים אסורים" תעתע בי, והיה לי פשוט קשה איתו. מצד אחד, היה משהו אפל וציני בדרך שבה הסרט מציב את הילדים נגד העולם. מצד שני, היה משהו קל ורגשני. מצד שלישי, יש איזה שהיא תחושה שרק כך אפשר לספר סיפור, אולי, על ילדות בצל מלחמת העולם השנייה.
בקיצור, מדכדך מאוד למי ששוקל לצפות. אני פשוט לא יודע עדיין אם טוב או לא.
צפיתי ב״רומא״
סרט יפהפה ויזואלית שהיה לי קצת קשה להתחבר אליו. אני יכול להרגיש את האהבה של קוארון לילדות שלו ולאנשים שהיו חלק ממנה, אבל מעבר להנאה מהנראות של הסרט, היה לי קשה למצוא במה להיאחז – הסרט לא נותן לנו כצופים להבין את הדמויות לעומק (בעיקר את הדמות הראשית), אלא רק מציג את החוויות שלהן באופן די מרוחק. אז למרות שהתפעלתי מהמיומנות הקולנועית והסינמטוגרפיה, אני לא חושב שהוא עבד עבורי לחלוטין. אם כי אני כן חייב לציין לטובה את חצי השעה האחרונה של הסרט, שהצליחה לרגש אותי למרות האדישות הכללית שלי עד אז.