ויהי סרט: בחרו את התסריט הזוכה בתחרות
עשרת התסריטים המוצגים כאן הם תסריטים לסרט קצר (עד חמש דקות) שנשלחו לתחרות "ויהי סרט" ונבחרו על ידי צוות "מיקוקה הפקות". הקלקה על שם התסריט תיקח אתכם לטקסט המלא. אנא קראו את כל התסריטים לפני ההצבעה!
30  |
ארמון |
| 13 |
בחילה |
149  |
גן עדן |
| 20 |
הישרדות |
| 85 |
חוזרים בזמן |
| 20 |
המדריך לגוויה הטריה |
| 105 |
פרח נתתי לנורית |
| 29 |
פרפרנליה |
| 139 |
הצוק |
| 31 |
הרקדנית והחייל |
מספר מצביעים: 621
''המדריך לגוויה טריה''
יפהיפה, רק הסוף קצת לוקה בחסר לטעמי..
כרגע מתלבט בין שלושה:
"ארמון" הנוגע ללב, "גן עדן" המשעשע ו"הרקדנית והחייל" שהוא חצי-אפוי אבל הדמויות בו מרתקות.
אחליט אחר כך.
ואני גם רוצה להביע מחאה
על ההובלה של "מדריך לגווייה הטרייה". הוא בעיני אחד החלשים ביותר כאן – לא מקורי במיוחד, עם דמויות שטוחות וסיום אנמי.
כי הוא כל כך מועתק מ''מתים במשרה חלקית''
הכל, כולל הכל בו.
יאדה.
כל הזמן היתה לי תחושה של "מתים במשרה חלקי" רק פחות טוב. קיוויתי שלפחות תהיה איזושהי פואנטה מקורית במיוחד שתצדיק את הסיפור, אבל לא היתה.
אחת הסדרות הטובות
והמקוריות שאי פעם ראיתי.
אבל באמת, השם בעברית קצת מבאס.
אני כנראה מהבודדים שאוהבים את השם העברי
אני חושבת שהוא הולם את רוח הסדרה, ואף מכיל כפל משמעות חינני.
ארמון או גן עדן
אהבתי את ארמון יותר. הוא יפהפה, רגיש ואנושי. לא פלצני ומתחכם.
אבל גן עדן מאד חביב, אם כי יש בו תחושה של מערכון.
מה עם איזה סטטיסטיקה?
התחרות הזאת כבר לא תעזור לי להתקבל לתלמה ילין, אז לפחות שיהיו את כל המספרים המעניינים.
היו כמה תסריטים שאיכזבו אותי
בעיקר כי תסריטים מדכאים ו/או אילמים ברובם לא נוטים להתחבב עלי. מצד שני, היו גם כאלו שנהניתי לקרוא.
הבחירה שלי היתה "גן עדן", שהיה די משעשע ועם פואנטה מוצלחת. המשפט "האיתור עצמו נעשה על ידי אמירה של משפט בעל יכולות מיסטיות אדירות מימדים" הוא מצוין בדיעבד.
גן עדן
הסיפור ב"גן עדו" מאוד מאוד דומה ל"in god we trust" מ"atom films".
עכשיו צפיתי בו
סרטון נחמד באמת (והלוואי עלינו תקציב כזה), ואמנם יש לו כמה אלמנטים משותפים עם 'גן עדן', אבל הוא לחלוטין לא דומה מספיק בשביל לחשוד בהעתקה או אפילו השפעה. מה עוד שהסרט הקצר הזה לא בדיוק מפורסם, ואין סיבה לחשוד שכותב 'גן עדן' אפילו ראה אותו אי פעם. אני די בטוח שאין כאן יותר מדוגמה לחוק הפילים העגומים: קשה מאוד עד בלתי אפשרי ליצור היום משהו שלא יהיה דומה למשהו שיצרו בעבר.
מסכים
לא התכוונתי לאמר שזה פלגיאט, אבל הרעיון הכללי דומה.
לאור השם שתחתיו אתה כותב,
תסכים איתי שזה נשמע כאילו אתה רומז שהיה כאן פלגיאט.
אבל לא משנה.
התסריטים שאהבתי:
גן עדן (מאוד!), הישרדות (בעולם מקביל, אולי הייתי בוחרת בו. או ביום אחר. או עם ביצוע טיפה יותר מלוטש), חורים בזמן (אבל ידוע שאני גרופית של תיאוריות זמן ביזאריות, והרעיון מבריק, אם כי הביצוע קצת מבולבל).
התסריט בו בחרתי:
הצוק.
למה? בגלל חציו הראשון – (ספוילר!) הגברים שקופצים מהצוק בזה אחר זה, הרומנטיקה שמופרכת על ידי התור וההתפכחות מהרומנטיזציה על ידי רעב ושוקולד. אוף, במילים שלי זה מקלקל. בתסריט זה יותר טוב. היי, לא על הרבה דברים הייתי מוכנה לומר את זה…
זה כל כך קנה אותי, שהסיום של התסריט, שהוא מוצלח פחות לטעמי, כבר לא יכל להסיט את העכבר לשום מקום אחר…
התסריטים שאהבתי:
ה"רעיון המבריק" הזה נמצא אחד לאחד באחד מהפרקים הטובים של פיוצ'רמה, Time Keeps on Slipping, בעונה השלישית.
יקום האיש ששמע אותי מצהירה אי פעם שפיוצ'רמה אינה סדרה מבריקה.
מבריקה? בתחת!
בונא.
למה זה נפלא? למה זה רעיון מעניין?
(לא מנסה להיות קנטרן, אני באמת לא מבין. איזו פואנטה פספסתי?)
זה עשוי מגניב!!
השאלה האמיתית היא למה ואיך זה קשור למוות\אהבה\חלומות?
אם הייתי יודע שאני יכול לכתוב על כל נושא שבא לי, אולי הייתי מצליח לשלוח תסריט מוצלח יותר והוא היה מגיע לגמר.
זה מעניין כתיאוריית זמן-
קראתי, ושאלותיי נותרו בעינן. אבל כפריק של זמן, אפסיק לבזבז אותו על העניין הזה.
הרקדנית והחיל
תסריט יפיפה על רומן קצר בתחנת רכבת. אהבתי!
ובכן,
ארמון בעיני היה נדוש להחריד.
בחילה דורש הפגנת משחק איכותית מדי לאדם סקפטי ובררן שכמותי, וסצינת הפתיחה דורשת Crane. ואני מוכנה לתת את הכבד שלי אם תשיגו קריין.
גן עדן היה נהדר, התחיל נדוש להחריד אבל הפתיע לטובה מהאמצע והלאה.
הישרדות נראה לי בעייתי להפקה מבחינת ART, אם הארט לא יהיה 100% זה יצרום.
חוזרים בזמן היה הבחירה שלי, בעיקר בגלל הקונספט החמוד.
המדריך לגוויה הטריה היה לי נדוש מדי. קצת קשה לי להסביר למה, אולי יותר מדי נוסח "מלאכים בשמי ברלין" בשבילי, אע"פ שזה לא כלכך דומה, הרעיון של אחוות מלאכים והכל, נו, הלאה.
פרח נתתי לנורית היה בעיני מעט חסר פואנטה ולעוס, לא מחדש כלום, טיפה מטופש אפילו.
פרפרנליה היה חסר תועלת עוד יותר, והרגיש כאילו הוא מנסה להיות מדכא בכח. הצוק היה עם פואנטה בנאלית שהרגיזה אותי. הרקדנית והחייל היה עם פואנטה בנאלית אף יותר שהרגיזה אותי אף יותר. אולי אני סתם מפונקת.
וזה החלק שבו אני מפסיקה לעשות כאילו איכפת לכם מדעתי.
גן עדן
התלבטתי בין גן-עדן, הישרדות, הצוק, ארמון, והרדנית והחייל.
הישרדות היה מעניין וגרם לי לחשוב, אבל בסופו של דבר הסוף היה צפוי, וכל התסריט הוא פשוט הסרטה מודרנית של משל המערה של אפלטון.
ארמון מאות הכניס אותי לאווירה החולמנית שלו, אבל לא הבנתי את הסוף בכלל ולא היה לי כוח להתעמק בו.
הרקדנית והחייל היה חמוד, אבל לא היה לו פואנטה. הוא נראה לי יותר כמו תסריט שמתאים לקומדיה רומנטית.
הצוק היה מאוד מעניין, והכי מתח אותי, אבל הסוף (עוד פעם הסוף…) היה קצת קיטשי. אבל הוא כנראה היה הבחירה השנייה שלי. לדעתי הוא מתאים להיות סרט באנימציה ממוחשבת.
גן-עדן היה ממש חמוד, והוא התסריט היחיד שקראתי פעם נוספת (כרגיל אצלי, כדי להבין את הסוף…) הסוף שלו היה גדול, וזה הסיבה שבחרתי בו.
שאר התסריטים היו די
…
גן עדן
אה כן, פרפרנליה היה בסדר, אבל למה כזה מלנכולי! החיים יפים, בלאט…..
אני חולק.
'גן עדן' הוא התסריט החלש מבין העשרה. לא רע, חס וחלילה, אבל מזכיר יותר מערכון של 'קצרים' מסרט. והקונספט הבסיסי, של העולם הבא כמוסד בירוקרטי והמלאכים כפועלים משועממים שרק עושים את העבודה, מאוד נדוש. הפואנטה בסוף הפתיעה אותי, והיא בהחלט מרימה את התסריט בכמה רמות, אבל יש כאן דברים הרבה יותר טובים, מקוריים ומיוחדים ממנו.
ההתלבטות שלי כרגע היא בין 'חוזרים בזמן' ל'הצוק'. שניהם מעולים בכל קנה מידה, ועל שניהם הייתי שמח מאוד להיות חתום. קצת חבל לי שצריך להכריע בינהם.
אני הצבעתי להצוק, אתה תצביע לחוזרים בזמן, בין שנינו נתקזז.
ככה לא יהיו ייסורי מצפון לאף אחד על הזנחת תסריט עם רעיון משובח.
אני בהלם!
נכון שיש לו אופי מערכוני משהו, אבל הוא סרט, לכל דבר, וסרט קומי, ואחד שמצליח בכך.
היתרון הגדול ביותר שלו על פני האחרים זה שהוא לא יומרני, לא מלא בעצמו, מתהדר בהומור נהדר ובביצוע מקורי (גם אם הרעיון ההתחלתי לא כל כך) ו-כן, הוא מקורי. הוא מצליח להפתיע ולא ליפול למנטרות שחוקות, קבועות ומעייפות.
חורים בזמן כמעט לקח אותי. לרגע חשדתי שיש פה משהו מקורי להפליא, סוג של פרודיה מתוחכמת במיוחד, ושבעצם לא קורה שום דבר. אבל מרדפי מכוניות (זה יותר פיגור אוף ספיץ') ויריות הפכו אותו למשעמם ו"been there, seen that.
בחילה הסתיים ואצלי בראש הופיע באנר קצרצר "באמת? לא, באמת?"
מבין הסרטים האמנותיים, רק הצוק וארמון הצליחו לעשות את זה כשהם באמת נוגעים, ולא יוצאים פלצנים ונטולי חדשנות.
בחילה ונורית היו כל כך צפויים, ואם לפחות נורית היה מסתיים במשהו קצת פחות בומבסטי מגווייה רקובה באוטו, אז היה בזה משהו נוגה ונוגע. למשל, שהוא מחפש פרחים ללווייה, לשים על הקבר, והוא אחר כך נכנס למעצר. בלי זה יצא סרט פשוט מיותר בעיני. סליחה.
אותו דבר עם הישרדות, שהיא לי קלישאתי נורא ברמת הדמויות, נורא רעיון של קיוב (אבל שם די ברור שאין להם שום זיכרון של העולם שבחוץ, אם היה כזה), והיו בו ניצוצות, אבל לא יותר מזה.
ואולי גן עדן והצוק וארמון לוקחים בגלל הסיבות הכי קטנות; ארמון, בגלל ההתרחקות מבומבסטיות ודברים גדולים, והתמקדות באירוע כל כך בנאלי ויום יומי, וגן עדן והצוק בגלל שההומור שלהם חד ונפלא, אבל בשניהם יש משהו נורא רומנטי בכל זאת, שמרחף מעל הכל.
הצבעתי לגן עדן.
גו גו גן עדן!
כמו שאמרו כבר בהקשר אחר,
אני מעדיף תסריטאי שמכוון גבוה וקצת מפספס, על פני אחד שלא מנסה מלכתחילה.
אולי אותך התסריט הפתיע לכל אורכו. אותי לא כל-כך. אולי את מוצאת בו משהו מקורי. אני מוצא רעיון מאוד נדוש ( בתכל'ס, אין התעסקות של ממש בעניין הנשמות הטובות. חלק הארי של התסריט הוא הדחקיה על היומיומיות של העולם הבא). אולי אותך דמות המזכירה הפרחה הצחיקה. לי היא נראתה כמו הדבר שקובר סופית את התסריט. אני עדיין מלא הערכה כלפי הכותב, בעיקר כי אני לא הצלחתי לכתוב שום תסריט לתחרות. אבל אנשים קוטלים פה על ימין ועל שמאל תסריטים, כך שאני מרשה לעצמי להיות ביקורתי.
בכל אופן, בנוגע לחורים בזמן, שהיחס הצונן אליו בתגובות ממש מפתיע אותי- אני חושב שזה תסריט מעולה. לא רק בגלל עניין הסיגריות. בגלל שהוא לוקח רעיון משעשע בבסיסו, ובמקום להגרר לדאחקות על בסיס משחק המילים, יש לו אומץ לגעת בו ברצינות. בגלל שהוא מצליח להעביר חזון ויזואלי מקסים דרך הכתיבה. בגלל שהקפיצות בזמן מאפשרות לו לבנות דבר נדיר ביותר לסרטון בן חמש דקות: קצב טוב. אני עוד לא יודע אם אני בוחר בו, אבל הוא בהחלט מוביל אצלי ברשימה.
אני עדיין בעד הביצוע, בשורה התחתונה
בהתחלה בהחלט היה משהו נדוש של "היי, עוד פעם בירוקרטיה בגן עדן? זה כבר לא מצחיק", אבל אז, להפתעתי, זה הצחיק. מאוד.
"את סוג של מלאך?"
"אני סוג של פקידה"
אותי זה מצחיק.
זה פשוט כתוב טוב, גם אם זו יותר סצינה מאשר סרט (אבל זה לא).
ומה שהכי חשוב – זה מצליח לא לאכזב.
בכמעט כל סרט אחר (למעט ארמון, בעיני) איפשהו מאמצע והסוף הסרט נופל והופך למיותר ומעפן. זה כל כך קשה לעשות דווקא את ההיפך. להתחיל חלש ולסיים בקול תרועה רמה.
קודוס לכותב המוכשר!
ברכותיי לזוכים
חבל, לא שחשבתי שיש לי סיכוי, אבל עדיין היה נחמד להגיע לשלב הזה. טוב יש יותר מ90 תסריטאים מאוכזבים עכשיו…
האמת ציפיתי לקצת יותר מהתסריטים שהגיעו לגמר. אף אחד מהם לא גרם לי להגיד "וואו!! איזה תסריט מדהים!" וחלק מהם אפילו גרמו לי להגיד "זה? באמת?".
היו כמה ממש לא רעים, כמו גן עדן, חוזרים בזמן, והצוק, אבל זה כל מה שאפשר להגיד עליהם. "לא רעים".
אני מאמין שזה בעיקר בגלל שקשה ממש לעשות משהו ב5 דקות שיהיה מדהים. אני גם לא הצלחתי. אין מקום לעלילה ולדמויות להתפתח וזה נגמר עוד לפני שזה התחיל. אז הכי טוב שאפשר לעשות ב5 דקות זה "חמוד" ו"לא רע"…
בסופו של דבר התלבטתי בין גן עדן שממש הצחיק אותי, ולהצחיק אותי זה חשוב (שימו לב כל כותבי הדכאון), לבין חוזרים בזמן שהיה ממש מגניב, הזכיר לי את ממנטו, וגם היה כתוב יותר מקצועי מגן עדן.
לא ממש הצלחתי להחליט ובסוף הצבעתי לגן עדן אבל רק כי הוא באמת קשור לחלומות ומוות, בעוד חוזרים בזמן לא ממש קשור לאף אחד משלושת הנושאים וזה לא ממש הרגיש לי בסדר, אפילו שהוא מגניב.
יש אולי סיכוי לדעת אם יש כמה תסריטים ש"כמעט" הגיעו לגמר? משהו שממש אהבתם אבל לא הצליח להכנס? אני בטוח שזה יעזור לחלק מהמאוכזבים בינינו.
לא פשוט, אבל הצבעתי
ארמון: לא אהבתי. הדמויות יוצאות די שטחיות בתסריט ובטח יהיו אפילו פחות מובנות מול המצלמה. הסיום נחמד, אבל הסיפור מאוד לא אחיד.
בחילה: אמנם מאתגר מבחינת הצילום, אבל הדמויות די קלישאתיות ואווירת הדכדוך הכללית לא מושכת אותי.
גן עדן: הראשון שבאמת מצא חן בעיני. הרעיון קצת נדוש, אבל הביצוע מבדר. העיצוב האמנותי יכול להיות נחמד וההומור כובש, אבל בסופו של דבר, חסר מגע אישי של הכותב/ת.
הישרדות: על הנייר, לא משהו, אבל עם הבימוי הנכון, יכול לצאת מוצר אמנותי קסום. הבעיה היא שזה קצת יותר מדי אמנותי בשבילי ולא התחברתי לדמויות.
חו(ז)רים בזמן: אתגר לעריכה, ליצור משהו שמזכיר את מועדון קרב ופורסט גאמפ. יש לתסריט הזה פוטנציאל כפתיחה של סרט ארוך יותר, אבל כסרט קצר, הוא יוצא חסר פואנטה. אהבתי, אבל יש מקום לשיפור בפן העלילתי.
המדריך לגוויה הטריה: כתוב יפה והדיאלוגים אמינים. למרות זאת, לו הייתי לקטור (יא-בא-בא-בא-בא-יא…), לא הייתי מעלה אותו לגמר ולו משום שהרעיון מאוד לא מקורי.
פרח נתתי לנורית: מבחינה טכנית, יכול להיות מאוד מרשים. מבחינת תוכן, חסר לי יותר גיוון בהתרחשויות. הרעיון מעניין וכך גם הפואנטה, אבל חבל לי שנורית יוצאת קצת קרטונית.
פרפרנליה: מושך מבחינה טכנית, אבל דליל מבחינת תוכן. יותר מדי טריקים של צילום ועריכה על חשבון הכרת הדמויות ופיתוח עלילה.
הצוק: הבחירה שלי. השילוב בין רעיון (מאוד) מקורי, מטאפורות קיומיות, דמויות שלא נופלות לשטחיות המתבקשת בסרטים קצרים וסוף מודע לעצמו (אני מקווה), יצר אצלי הכי הרבה סקרנות לראות את המוצר הסופי.
הרקדנית והחייל: מפוספס וחבל. תסריט שמתרחש בזמן אמת דורש עלילה יותר עוצמתית ופואנטה פחות צפויה.
ברכותיי לנבחרים!
הגישה שלי לבחירת התסריט היא פחות או יותר היכולת שלו להישאר בזכרוני ולהותיר חותם כלשהו. אז קראתי, חיכיתי, ובחרתי ב"בחילה". נדוש מעט, משרה תחושה של "been there, done that", אבל מדובר בבחירת התסריט הטוב ביותר מבין ההיצע הנוכחי, ולצערי הוא פחות ממרשים.
"בחילה" – תסריט בעל עוצמה, היחיד שהצליח ממש לתפוס אותי במהלך הקריאה. דרוש אדוארד נורטון לתפקיד הראשי? כי נראה שהבסיס כאן חייב להיות משחק לא פחות מיוצא מהכלל של הגיבור. מעבר לכך – כן, כבר ראיתי דברים דומים, דמויות דומות (אם לא זהות), אבל זה עדיין נראה מסקרן מספיק.
תסריטים אחרים –
"גן עדן" – חמוד;
"הצוק" – מסקרן, מטאפורי, אבל חסר בסיס. קצת שטחי מדי;
"הישרדות" – יכול להיות שהתסריט נקטע באמצע? כי כרגע זה נראה כמו צירוף של קיוב ושבעה צעדים – לאו דווקא רע, אבל לא מקורי במיוחד;
"חורים בזמן" – אפקט הפרפר?
שאר התסריטים לא נשארו איתי כעבור זמן, לכן לא אפרט את דעתי עליהם.
בכלופן, בהצלחה לכולם!
לגמרי אפקט הפרפר.
אבל אני עדיין לא מבין את חיבתך ל"בחילה".
עם השחקן הלא נכון, הסרט ייראה כמו פרק אקשן ב"שמיניה", כשעל התסריט מופקד רני בלייר על אקסטזי במקום גיורא חמיצר.
וחוצמזה, כל העצב הזה ממש לא מתאים לי.
אני הצבעתי ל"צוק", בגלל ההנאה הרבה שהוא גרם לי, הרעיון המעולה והאהבה הגדולה שלי לאנשים מתים.
ואני לא מצליח לראות את "חו(ז)רים בזמן" בתור סרט מוצלח. יהיה מבולגן, סתמי ומבלבל. על הנייר הוא מהנה יותר, ולכן אני ממליץ בחום לכותבו, במידה והוא לא יזכה, לעבדו לסיפור (רצוי קצר) ולשלוח למקור מהימן כלשהו. על הנייר זה יכול להיות מצוין.
עוד תסריטים שחיבבתי פלוס היו "הרקדנית והחייל", "גן עדן" ו"המדריך לגווייה".
לא אכפת לי היצירתיות, אלא החביבות, במקרה ספציפי זה.
ועוד איזו חביבות!
המדריך לגוויה -
השם מרמז על אירוניה/ סאטירה או משהו בסגנון, כשלמעשה מדובר בסיפור חמוד ומתוק, ללא שמץ של משמעות כפולה.
"הצוק" באמת מצייר עולם מקסים, רק שבעיניי הוא קצת יומרני. האסוציאציה שלי היא לריבוע השחור של מלביץ' – אצלו זה עבד, אבל אם אני אקשקש ריבוע כחול זה לא יעבור בתור יצירת אמנות, לפחות לא בלי כלי עזר כמו תאוריות ופרשנויות.
"בחילה" – נו, אמרתי שהכל תלוי בשחקן. אבל עדיין, מבחן היום שאחרי מאמת את בחירתי – ה"בחילה" ו"הצוק" הם אלו שנשארו איתי.
אוי, אני בבעיה.
יש כמה תסריטים שאהבתי, אבל יש גם כאלה שלא. רק מה, התסריטאים קוראים את הסקר הזה. מאד לא נעים לקטול תסריט בידיעה שמישהו אחר כך יתסכל עלי עם ה"חכי, חכי, יומך יגיע".
רשימה חלקית:
• את 'הרקדנית והחייל' אהבתי בגלל הדמות של הרקדנית. היא עצבנית לאללה ושומעים את זה במשפטים הקצרים שלה. ניטפוק קטן: זמני הנסיעה ברכבת לא כל כך הסתדרו לי. אין מצב שהיא תספיק, אלא אם כן היא נבחנת באזור מת"מ.
• 'ארמון' היה תסריט חמוד, כי הוא הציג אפיזודה פשוטה שמביאה התרחשות – לא מאד מיוחדת (בעיני הדמויות), לא קובעת גורלות. סתם התרחשות. היתה לי קצת בעיה עם דמויות ההורים, שהדרך בה דיברו אחת כלפי השני היתה שונה מאד מהדרך בה התנהגו לילד.
• ל'הישרדות' היה בעיני סוף קצת צפוי מדי, שהגיע מהר מדי. אבל הדמויות אופיינו היטב, הגם שלא היה ברור לי איך זה יכול לקרות. אני מתכוונת, אלה שני אנשים בוגרים וזו – עד כמה שהבנתי – המציאות שלנו. למיטב אבחנתי, הם נמצאים שם כבר המון זמן, כלומר מישהו צריך להביא להם לאכול ולשתות כדי שיתקיימו, והם צריכים מדי פעם לעשות את צרכיהם.
• היגיון פנימי לקוי הוא נושא שהציק לי בשני תסריטים אחרים, שאני מעדיפה לא לציין את שמם. למה דברים קורים? איך דברים קורים? למה דמויות עושות את מה שהן עושות? איך זה קרה דווקא בצורה המסוימת ההיא אם נתון לנו משהו אחר כבסיס? כשאני לא מקבלת לזה תשובה, או כשהתשובה היא פואנטה חלשה מאד (בעיני), קשה לי להעריך אלמנטים אחרים של התסריט. הרי הרעיון הוא לא מי כותב טכנית הכי טוב, אלא לתת רעיון טוב, מגובש ומובן – לפחות אלה השיקולים שלי בבחירה.
נטפוק לגבי ''הרקדנית והחייל''
מילא הרקדנית, אבל חייל שצריך להגיע מתחנת הרכבת בתל אביב לבנייני האומה בירושלים לוקח את קו 480, שמגיע ישר לבנייני האומה (כלומר, לתחנה המרכזית שנמצאת ממול) ולא רכבת, שמגיעה בזמן כפול לצד השני של ירושלים בערך.
וחוץ מזה, הרכבת לירושלים לא יוצאת כל עשר דקות
ואין מצב שהרכבת המהירה לחיפה תצא בשעה שהיא יצאה… אבל מילא…
גם רולינג עשתה פאק עם רציף 9 ושלושה רבעים, כי מסתבר בתחנה הזו רציף 10 נמצא בבניין אחר. אז אם זה עבר אצל רולינג, אני מניחה שאפשר יהיה די בקלות להפוך את הנסיעה לירושלים לנסיעה לאשדוד. גם שם אפשר לעשות תרבות יום א'.
לא זו הסיבה לפסול את התסריט. תיקונים כאלה אפשר לעשות גם בזמן ההפקה עצמה.
את הבעיות העובדתיות אולי אפשר לפתור,
אבל זה עדיין לא ישפיע על הבעיות שיש לדמויות. חייל עם לחץ זמן שכזה לא יבזבז כל כך הרבה זמן על בחורה, והרקדנית צריכה הרבה יותר להתאבל על הקרסול שלה, כי אם זה כואב לה עכשיו, היא בהחלט לא תוכל לרקוד בעוד שעה.
זה ברור שהיא לא תוכל לרקוד בעוד שעה
דווקא זה מה שעבד מבחינתי בתסריט הזה, האשליה העצמית שלה הזו שאם היא רק תגיע לחיפה היא תצליח לרקוד ויהיה בסדר.
זה העביר מצוין את תחושת היאוש שלה.
והחייל, היה לי רושם שהוא פשוט התאהב, וזו הסיבה שהוא בזבז עליה זמן. מבחינתי זה עבד.
אבל התסריט הוא לא פייבוריט שלי, אז הוא לא יקבל את קולי. הוא כן בן החמישה שמצאו חן בעיני בזמן הקריאה, אבל לא בשלישיה שהכי מצאה חן בעיני, וממנה עוד לא בחרתי את הזוכה שלי.
אז אם כך,
התסריט לא הצליח להעביר לי את התחושה של אשליה עצמית. כנ"ל החייל- אם הוא יודע שאיחור של חצי שעה יהרוג לו את השבת, אז הוא לא יוכל לעשות איתה כלום. יכול להיות שגם אצלו מדובר באשליה עצמית, ואז בדיוק אותה הבעיה- אני לא שוכנעתי.
ולא יכול להיות שחייל יקריב את השבת?
בייחוד בגיל הזה, אדם צעיר יכול בהחלט לעשות את השיקול של שבת מול עלמה במצוקה, ולבחור בעלמה במצוקה.
אני חושבת שלא סתם הוא נושא אותה בידיים בסוף התסריט. הוא בהחלט מגיע על תקן של אביר לבן – או לפחות כך הוא רואה את עצמו.
נראה לי שלזה בדיוק חתר מי שכתב את התסריט, ליצור מצב של אביר שמסכן את עצמו כדי להציל עלמה במצוקה.
אבל זה נראה נורא לא אמין...
בייחוד כל הקטע של "אני לא צריכה עזרה אני לא צריכה עזרה" והוא רץ לקנות לה שתיה (הא? היא סתם מעדה, לא התעלפה או משהו) על חשבון הרכבת שלו. הדמות של הבחורה עברה לי כסתם טיפוס ממש לא נחמד והחייל כסתם טיפוס ממש לא אמין.
גם לא הבנתי את הקטע עם האשה שבאה וצועקת שהיא תזמין אמבולנס, אבל אחר כך באותה קלות גם הולכת וממשיכה הלאה. זה פשוט לא מסתדר.
האישה:
יכול להיות שהיא חשבה שהבחורה שברה רגל, ולכן מיהרה להציע את זה. מעבר לכך, מה שאני הסקתי זה שהיא רצתה להראות איכפתיות – לא כי באמת אכפת לה, אלא כדי שאחר כך תוכל לספר לכל החבר'ה כמה היא נהדרת ואכפתית. ברגע שהרקדנית אמרה שהיא בסדר ולא היה נראה שזה משהו חמור מאד, האישה מיהרה להמשיך בחיים שלה, כי זה כבר לא מעניין.
כן, ההסבר שלך סספינד במידת מה..
אבל עדיין קשה לי לדמיין מצב בו מישהו נופל ומעקם את הרגל, ובתגובה העוברים ושבים רוצים להזמין לו אמבולנס, ולו כדי לצאת ידי חובה. לא בתחנת רכבת במדינת ישראל בכל אופן.
וחוץ מזה, הרכבת לירושלים לא יוצאת כל עשר דקות
אני מסכים איתך שזהו ניטפוק קטנוני במיוחד. לא זו הסיבה שבגללה לא בחרתי בתסריט הזה. אבל זהו בכל זאת ניטפוק. בסך הכל צירפתי את שלי לזה של לונג.
מוזר מאוד
בעת כתיבת שורות אלה התסריט המוביל הוא "חו(ז)רים בזמן".
קצת מוזר, א' כי זה נשמע רק קצת פחות מעניין מ"אפקט הפרפר", שהיה סרט מצחין, אבל לפחות היה בו מעט עניין (בעיקר בגלל השמן הזה עם הניטים).
ב', כי שום דבר לא ממש קורה בו… הוא בקושי ממלא את הקריטריונים שהוא אמור למלא בשביל להכנס לתחרות.
אין בו לא סיפור אהבה ולא חלומות. בקשר למוות, טוב, זה נתון לשיקולו של במאי(ת) הסרט ולשיקולם של הקוראים, אבל בחייכם… זה אפילו לא מעניין אם י-ש מוות בתסריט הזה או לא. ואם יש, זה לא "סיפור על מוות".
בכל מקרה, לא התרשמתי.
מוזר מאוד
מצטרף לתהיה.
לא הבנתי בכלל מה זה התסריט הזה, מה קורה בו, מה העניין?
זה נראה כמו ניסיון לקחת את "ממנטו" ולחקות, בחמש דקות. למעשה, התסריט הזה כל-כך לא משהו, שאני תוהה אם ההובלה הנוכחית שלו היא לא תוצאה של אפקט "חברים וידידים" שהוזהרנו ממנו קודם.
מוזר מאוד
טוב, ככה אני מתכוון לנצח. :) סתם סתם, ידידי וקרובי כנים יותר מדי. הם יצביעו לתסריט הטוב ביותר. וזה הזמן לסמיילי עצוב. :(
לידיעת החברים והידידים:
כפי שאמרתי כבר כשהנושא עלה בכתבת הפתיחה של הפרוייקט, יש לנו דרכים לגלות מתי הקולות של אפשרות מסוימת הם "מגויסים", וכבר עכשיו נאלצנו להוריד כמה קולות בסקר הזה.
אנשים יקרים: באנו להינות. כמו שהמורה שלי בכיתה ד' אמרה שוב ושוב, אין לי כוונה להיות כאן שוטר. אל תנסו לבדוק עד כמה אנחנו טובים בזיהוי קולות מגויסים. התנהגות לא-ספורטיבית חוזרת מצד המשתתפים בתחרות עלולה להוביל לפסילתו של התסריט המדובר, ואנחנו לא רוצים להגיע לכך.
אני מניח שלא תספרו לי,
אבל לא עולה בדעתי דרך לבדוק אם מי שהצביע לתסריט מסוים באמת אהב אותו או שביקשו ממנו.
אהם אהם אהאהאהאחחחהם.
זה נעשה מעט מסוכן להעיף מבטים חטופים בתוצאות הסקר.
עלולים לקבל מחלת ים.
פרח נתתי לנורית
פרח נתתי לנורית, הכי מתוחכם לטעמי, מיוחד, שונה, ממש אהבתי
אבל (ספוילר)
מזכיר את סטאן של אמינם. (שנראה לי שהיה סוג של השראה עבורו)
הערה:
לא שמתי לב אם שמו לב לזה, אבל לא שינו את זה עדיין.
באפשרות "חורים בזמן" כתוב "חוזרים בזמן", עם ז'.
דעותי על התסריטים
(חוץ מה"בחרתם את אלו ולא את שלי?!" הצפוי, וכמובן בהתאם לטעמי השטחי)
ארמון: תיאור מצב מלבב, אבל משעמם- בלי שום דחיפה לעלילה, בלי שום עניין, בלי שום פואנטה.
בחילה: מלבד העובדה שעם כמות הניצבים שלו קשה לי להבין איך הוא הגיע עד הלום, הוא עמוס מדי ומאד לא ברור.
גן עדן: הפייבוריט הראשון שלי. הסיטואציה קלישאית, אבל הביצוע משעשע ומוצלח.
הישרדות: אפשר לנטפק את כל הסיפור, אבל אני אתמצת את דעתי על התסריט ב"אה?".
חוזרים בזמן: איכשהו, ווייס אובר לשם תיאור קפיצות בזמן פשוט לא עובד. הרעיון שעומד מאחורי הסיפור מוצלח, אבל הוא לא מצליח להחזיק את התסריט על כתפיו.
המדריך לגוויה הטרייה: פשוט לא הצליח לומר לי שום דבר חדש. בנאלי מההתחלה ועד הסוף.
פרח נתתי לנורית: פרופגנדה כנגד אלימות נגד נשים? שתי דמויות שמתנהגות כאילו אף פעם לא שמעו פרופוגנדה על אלימות נגד נשים (בטרקי סיטי קוראים לזה סיפורו של אידיוט)? או מילה אחת בסוף התסריט, שזרקה אותי החוצה לניטפוק שממנו התסריט כבר לא יכול לצאת?
פרפרנליה: עודף פלאשבקים, ושום דבר חוץ מפלאשבקים.
הצוק: הפייבוריט השני שלי. בנאלי, קלישאי, אבל העולם שהוא מתאר כל כך יפה, כל כך קסום ומקורי, שהכל נסלח.
או, זה היה מספיק קרוב. כבר חששתי שאצטרך לפרט בעצמי.
ההודעה שלך מסכמת את דעתי בצורה מרשימה לגבי כמעט כל אחד מהתסריטים, כך שנראה כי לא יהיה עלי לפגוע בעצמי בעומד מאחורי תסריט כלשהו.
בין 'גן עדן' ו'הצוק', הכרעתי בסופו של דבר לטובת השני – אף שלטעמי סופו קצת פוגם באווירה הכללית.
ב'פרח נתתי לנורית', האם אתה מדבר על "רקובה"? כי זו המילה שהפריעה לי.
זאת בהחלט המילה שהפריעה לי.
זאת דוגמה נהדרת עד כמה כל מילה חשובה. כי בלעדיה, הייתי פוטר את התסריט ב"עוד סרט על אלימות נגד נשים". אבל המילה האחת הזאת הוציאה אותי מהסיפור וגרמה לי להסתכל עליו מחדש, ואז הבנתי שזה סיפורו של אידיוט, וזה מה שבכלל הרס אותו.
גם אני תהיתי לגבי ''בחילה''
אבל מכיוון שהצבעתי ל"הצוק" שדורש אפילו יותר ניצבים, אמלא פי מים.
ההבדל בין בחילה לבין הצוק,
היא שבעוד בצוק מדובר בקבוצה גדולה של אנשים לא מאופיינים. מלבד ולדי ואליזבטה (ודרך אגב, לא צריך את שם התסריטאי בשביל להבין שלא נולד בארץ), יש עוד גבר לא מאופיין אחד ואישה לא מאופיינת אחת, וכל השאר עושים בדיוק אותו דבר.
בבחילה מדובר על כמות גדולה של ניצבים, שכל אחד מאופיין בצורה אחרת.
התלבטתי בין "החוף" ל""הרקדנית והחייל".
אלה אומנם 2 מהסרטים הפחות מאגניבים בתחרות, אבל לזכותם ייאמר שהרעיון שלהם לא היה לעוס ("גן עדן", "פרח נתתי לנורית", "המדריך לגוויה הטרייה"), הם לא ניסו להיות ממנטו בגרוש ("בחילה", "חוזרים בזמן") ולא נטפו קיטש ("פרפנליה", "הצוק"). הם גם נראים לי כהכי מתאימים למדיום הקולנועי ("הישרדות", למשל, מתאים הרבה יותר לדרמה, ו"גן עדן" היה יכול להיות חביב מאוד בתור קטע ב"קצרים").
לבסוף הכרעתי לטובת "הרקדנית והחייל" מסיבה מטופשת למדי: השם הזכיר לי סיפור של הנס כריסטיאן אנדרסן שאני זוכרת שאהבתי בילדותי. מעניין אם זה בכוונה.
אבל במידה ויזכה, הוא לא יהיה סרט אנימציה.
כמתחרה אני חייב לציין
שצוק לא רע בכלל, והייתי בוחר בו אם התסריט שלי לא היה יותר טוב. :) פירגון, פירגון.
אבל במידה ויזכה, הוא לא יהיה סרט אנימציה.
סליחה על הבורות, אבל למה לא?
כי מיקוקה הפקות היא לא אולפן אנימציה, כאילו?
מצד שני, אם יזכה (וגם אם לא)
הוא יכול לשמש כאתגר לסטודנטים לאנימציה ושאר האנימטורים שבינינו.
מי פה לומד אניצמיה?
כי מיקוקה הפקות היא לא אולפן אנימציה, כאילו?
בנוגע לקטע הממש דומה...
לא. זו הצגת יחיד שבה האשה מספרת על הפרחים הנפלאים שהיא מקבלת מבעלה כל הזמן ואיך שהיא כבר מומחית לסוגי הפרחים אבל היא לא רוצה בכלל לפתח מקצוע בתחום חנויות הפרחים. שם התובנה שפרחים באים לאחר המכות מתבררת בצורה הרבה יותר הדרגתית ומצמררת.
(לשעבר שוקו)
בנוגע לקטע הממש דומה...
זה מזכיר קצת את השיר של ניק קייב עם קיילי מינוג – "ויילד רוז" all beauty must die.
בוקר טוב אדון שוקו,
הניק הספיציפי הזה כבר תפוס. תוכל בבקשה למצוא אחר?
סרט קצר
חשוב לזכור שהתסריט הוא לסרט קצר… לדעתי מבין כל הסרטים, למרות (ובגלל) היותו אלים וקודר, התסריט שהכי מתאים זה פרפרנליה, גם מבחינה תוכנית, וגם טכנית. כל השאר פשוט צפויים לעוסים מאוסים הרבה יותר, מה שדי מעלה את סיכויהם לזכות… כנראה רק למי שהצמדות למוכר והבטוח היא לא בשבילו/ה.
בהצלחה לכולם!
מה שעשית הוא הדרך הכי בטוחה לגרום לכולם לאנטי כלפי הסרט בו בחרת.
את יודעת הכי טוב, ש
קוראים לזה פסיכולוגיה הפוכה. מה שהאתר הזה מתמחה בלעשות.
ביקורות קולנוע לאנשים שלא אוהבים ביקורות קולנוע וכיוצא בזה. אף פעם לא מתתי על הרעיון, אבל תראי כמה משתמשים יש לכם.
אולי זה הפוך על הפוך
דרך טובה לחסל מתחרים…
בכלל כל שיטת ההצבעה הזאת פותחת פתח ליותר מדי רמאויות, גם כאלה שאי אפשר לגלות על ידי זיהוי כתובות IP ושיטות דומות. חבל.
אם כבר הצבעה ולא בחירת שופטים אז לתת למאה ומשהו אנשים שהשתתפו ולא זכו לעלות לגמר, שרק הם יצביעו, בהתאם לפרטים שהם נתנו וזהו.
מה שעשית הוא הדרך הכי בטוחה לגרום לכולם לאנטי כלפי הסרט בו בחרת.
ממש לי איכפת לי מה אחרים יבחרו, ועוד יותר לא איכפת לי כמה זה יהיה דומה למה שאני בחרתי.
רק אמרתי את דעתי, ואני אחזור עליה – כל התסריטים שקראתי מלבד פרפרנליה – או צפויים מדי, או מתקתקים עד כדי בחילה, או לא מקוריים בעליל (חלאס עם האתגר קרת הזה) או פשוט לא טובים. גם פרפרנליה לא איזה סקורסזה, אבל לפחות לא ניחן בכזו בוטות באף אחת מהתכונות של מתחריו.
זה לא מה שאמרת,
זה איך שאמרת את זה. כי מה שכתבת עכשיו, למרות שעדיין לא מספק, הוא כבר הכיוון הנכון- "כל השאר רע חוץ מזה שהוא טוב" זה רע, "זה וזה רעים בגלל זה וזה, זה וזה בגלל זה וזה, וזה טוב בגלל זה וזה וגם כי אין לו את הזה וזה של הזה וזה האחרים" זה יותר טוב.
שלא לדבר על ''וכל מי שלא מצביע לו פשוט לא מבין''.
זה פיוטי. כמו שירה. ואני מציינת את החלק של השירה למקרה שמישהו לא מבין את הכוונה בפיוטי. כי רק אני מבינה מהחיים שלי.
אני אוהבת את הריח של התנשאות על הבוקר.
חבל, חבל
אני מנסה לעדן את התגובה שלי, אבל לא מצליח להימנע מהכללה של כל עשרת התסריטים באותה סירה לא סימפטית.
מלבד 'פרח נתתי לנורית', ואולי גם 'חורים בזמן', אף אחד מהתסריטים לא חומק מלפחות אחד משלושת האיסורים החמורים ביותר בכתיבה תסריטאית – 1. חוסר התקדמות. 2. חוסר מניע של הדמויות. 3. קלישאיות.
רובם מאמצים בחום את שלושת המאפיינים גם יחד.
אני יודע שהכותבים אינם מקצועיים, אני יודע שקשה מאוד לעשות קסמים בחמש דקות. אבל עדיין עצוב לי מאוד שאלו התסריטים הטובים ביותר שהצליחו להגיע לגמר.
חבל, חבל
אתה מחפש מניעים של דמויות והתקדמות בתסריט של חמש דקות?!
זה חמש עמודים בפונט גדול ורווחים רציניים. אתה בקושי מתאר סצנה, שתי שורות דיאלוג והופ זה נגמר.
לגבי קלישאתיות אני יכול למצוא כזו בכל יצירה טובה, גם של הגדולים. תלוי מה אתה מחפש.
יש פה לפחות שלושה תסריטים שאני אמנע מלנקוב בשמם שממש ברמה גבוהה לדעתי.
חבל, חבל
טוב, נמאס ממכל הביקורתיות הזו, האם אתה שלחת תסריט? האם הוא לא עלה לגמר?
הא?
שני הסרטים שנתת הם סופר קלישאתיים וצפויים בהגזמה.
יש באמת מישהו שלא ראה עם הופעתו של הסימן הכחול בלחי שהפרחים הם לקבר של נורית? באמת?
והחוזרים בזמן סתם גרם לי לחשוב "see, I have this condition; התסריט הזה גורם לי לחוות דז'ה וו בכל דקה מחדש".
התרשמות מחצית
מחר אשתדל לקרוא את החמישה האחרים, ולהצביע.
הישרדות – מסוג התסריטים שמעלה בי תהיות, מדוע אני לא הגשתי אחד. לא נעים לי, אבל מדובר בתסריט שהוא לא רק רע, אבל גם חסר הגיון. קשקוש אקזיסטנציאליסטי מופרך.
חו(ז)רים בזמן – המוביל, אז אוביוסלי הייתי חייב לקרוא. אמרו כבר אפקט הפרפר, אז אמרו וצדקו. מה שאני כן חושב זה שהעריכה של מי שכתב אותו די מצוינת, למרות הרעיון הבנאלי. (אפרופו, אני כבר לא זוכר על איזה סרט כתבתי את זה וזה היה לפני שנים, יתכן וזה כן היה אפקט הפרפר, ויתכן וסרט אחר – אבל משום מה כל נושא הסרט כפרופגנדה נגד עישון מעלה בי דז'ה וו).
פרח נתתי לנורית – (ספוילר) כמו שאמרתי כאן במקום אחר. סוג של סטאן של אמינם, שזה דוקא לא רע. אבל מהרגע שקלטתי שיש כאן השראה מסטאן כבר ידעתי את הסוף, ואז הלכה לה כל ההפתעה. חבל.
הצוק – מי שכתב שזה אחלה אנימציה ממש ממש צודק. משום מה הוא לא נראה לי כמו סרט שיעבוד בלי אנימציה (אלא אם כן יהיו טכניקות צילומיות מאד מיוחדות. נגיד "לחלום אותך" עם רובין ווליאמס. אני לא יודע איך צלמים ובמאים עובדים כאן, אבל זה לא נראה לי קל. בצילום רגיל, הסרט הזה ייצא בינוני מינוס, וחבל).
גן עדן – (ספוילרים) בינתיים הפייבוריט שלי. לא מורכב במיוחד, ומן הסתם לא התסריט הכי גדול בהיסטוריה, אבל יש בן שילוב נכון של צחוקים וקתרזיס נכון (לרגע פחדתי שהסוף כבר יהיה רע,טוב שהתבדיתי. הטוויסט באמצע היה בהחלט נחמד.
מחצית שניה. (ספוילרים בעיקרון)
פרפרנליה – לא רע, אבל אולי הזניח מכולם. הייתי צריך לחזור אל הסיפור כדי לזכור אותו, ובסופו של דבר מדובר במשהו די בנאלי, עם סוף סתמי. והאמת היא שגם לא תמיד הגיוני לחלוטין (נכנסה לאוטו?)
ארמון – מצטער, אבל לא הגיוני. אני לא אומר שתמונת המשפחה בהתחלה היא הפסטורליה בהתגלמותה. אבל מצד שני היא גם לא רעה. ופתאום בגלל כלום האבא מתעצבן, אחרי שהוא הלך לים עם הילד? אני לא אומר שזה בלתי אפשרי, אבל זה לא נשמע נכון. חוץ מזה, למי יש כח לבנות ארמון חול.
המדריך לגוויה המתחילה – כמו גן עדן, אבל בלי פואנטה. דווקא אחלה דיאלוגים, אבל באמת גן עדן גם משעשע יותר וגם הפואנטה שלו טובה יותר. בוא נניח שהמדריך הוא האח הקטן והפחות מוצלח (גם אם בעל פוטנציאל ולא רע בכלל כשלעצמו) של גן עדן.
הרקדנית והחייל – ניטפוקי רכבת זה לא בשבילי. אבל מדובר גם כאן במשהו שלא בולט לא לטובה ולא לרעה. אני לא חושב שהדמויות עמוקות מדי, ואני לא בטוח שכל מה שקורה שם הגיוני. מה שכן נחמד זה המשחק של התסריטאי על להקות המחול השונות. נחמד.
בחילה – הטוב מתסריטי המקבץ השני לדעתי. אולי אלים, אבל בנוי היטב, ועם סוף מלנכולי כדבעי. אני לא בטוח שכל מה שקורה בו נחוץ. אני חושב שחסר בו מיקוד מסוים, אבל הסך הכל הוא תסריט טוב בהחלט.
(משהו שנזכרתי בו לגבי חוזרים בזמן – איך סיגריות אם גם כשהוא היה ילד היו לו את הבעיות האלה? האם הוא עישן עוד בעריסה?)
הסיכום שלי
שני תסריטים בולטים במיוחד לטובה. גן עדן והצוק. קשה לי לומר מי מהם טוב יותר, אבל כן ברור לי שאת הצוק יהיה הרבה יותר קשה לעשות, ולמרות שכסיפור הוא נהדר, אני לא בטוח לחלוטין לגמרי איך הוא יעבוד כסרט, ולכן אני בוחר בגן עדן, שהוא אולי סיפור פחות טוב, אבל עם פוטנציאל קולנועי פשוט טוב יותר.
פרח נתתי לנורית והבחילה הם הצמד הבא שלי.
הצמד השלישי יהיה המדריך לגוויה המתחילה וחוזרים בזמן.
ארמון והרקדנית והחייל הם הצמד הרביעי.
ובכל מקרה, התסריט היחיד שבאמת לא מגיע לו מבחינתי הוא הישרדות.
לגבי חו(ז)רים בזמן
הרופא אמר שהסיגריות מורידות לו חמש דקות לא רק מסוף החיים, אלא גם מן ההווה. אולי הן גם מורידות לו מהעבר?
ומה עם עישון פאסיבי?
סיגריות של מישהו אחר יכולות לקצר לו את החיים? או שזה כבר גובל בסיספונד.
אני לא מבין למה ''חו(ז)רים בזמן'' מוביל.
תסריט איום ונורא.
ארמון – משעמם, דמויות שטוחות.
השרדות – לא טוב. פשוט לא טוב.
החייל והרקדנית – חוששני שלא הבנתי את הדיאלוג עד הסוף.
בחילה – לא הבנתי.
פרפרנליה – טוב, מאד אפילו, אבל לא הבחירה שלי.
פרח נתתי לנורית – גדול חזותית, קטן תכנית.
הצוק – הזוי, סוריאליסטי, מצוין. לא הבחירה שלי.
גן עדן – קורע, לא (השלימו את הנעלם, ילדים).
המדריך לגוויה הטריה – דיאלוג מצוין, דמויות אמינות. אמנם הסוף מעט מאכזב, אבל ניחוח הפרטצ'טיות (פרסומת חסרת בושה: תקראו את פרטצ'ט ברוסית, זה יותר טוב מהמקור) הענוג שנובע מהתסריט הופך אותו לטוב ביותר בעיני. הבחירה שלי.
אנחנו מדברים על אותו פרטצ'ט?
כי אני באמת לא מבין איך רעיונות התסריט משתלבים עם הרעויונות של פרצ'ט
לי זה יותר הזכר את סדרת הטלוויזיה Dead Like Me
ואת Grim Fandango
אגב, אני חושב ש''הצוק''
הי עובד בצורה הטובה ביותר בתור סרט סטופ מושן (יש לזה שם בעברית?) של שוואנקמאייר.
באיזה דוקומנטרי שראיתי על ברטון,
המונח תורגם בכתוביות כ"אנימציית-בלם". רק קח בחשבון שבפעם היחידה בחיי בה השתמשתי בתרגום הזה, תמצית התגובות הייתה, פחות או יותר, "WTF?!".
וחוץ מזה, אני מסכים.
מש''א על בחילה
מישהו מוכן להסביר לי מה בדיוק קרה שם?
מש''א על בחילה
הי, שואלים שאלה!
וואי, בחירה קשה.
הפפיבוריט הוא גן עדן וההתלבטות היא בינו לבין חורים בזמן, אבל בחרתי בסוף בגן עדן, מוכר משהו, ובדמיון שלי היה נראה הכי טוב, אני מדמיין לעצמי את הפקידה כאשה כמו מרגול, את יעקב כמו הדוור שלנו, ואת יניב כמו את המשגיח שהיה לי בבגרות, לכו תבינו. הקטע שרואים עם האה, היה נשמע לי כמו מהמסעדה שבסוף היקום, כשארתור מסתכל על השמיים.
תסריטים חביבים
אבל ציפיתי ליותר. "גן עדן" גרם לי לחייך, למרות שמלאכיות פרחות וקפקא בגן עדן הם רעיון שמוצה כבר והוא גם מדכא מדי. גם "פרח נתתי לנורית", "ארמון" ו"בחילה" היו מעניינים אבל התסריט המועדף שלי היה "הצוק". ברגע שסיימתי לקרוא אותו ידעתי שאצביע לו כי למרות שיהיה קשה להעביר אותו לפורמט של סרט בתקציב מצומצם, עדיין יכולתי לדמיין אותו מצולם ואהבתי את הסוריאליזם שבו, גם אם יש בו קצת קיטש. אהבתי במיוחד את סצנת המדורה כשהגברים יושבים סביבה כי לרוב בסרטים כשיש גברים סביב מדורה זה מתחבר למקום גברי ומצ'ואיסטי יותר, לרוב עם הרבה בירה ו"כיבוי צופי" בסוף,ולא לגברים שמנחמים אחד את השני בגלל אהבה נכזבת.
תסריטים חביבים
*אהמ* אני והחברה *אהמ*
תסריטים חביבים
אהם..מי זוכר סרטים מגיל 12? רק את העלוקות אני זוכרת היטב..
קראתי את הכל וקצת התאכזבתי...
בכל התסריטים שכללו דיאלוגים הדמויות סתם עיצבנו אותי. בייחוד בהישרדות, שהרבה אנשים פה אוהבים, אבל אני חושבת שאם הדיאלוג בין שתי הדמויות עיצבן אותי בכתב הוא בטח היה מעצבן אותי עוד יותר בסרט…
בסוף בחרתי בלב לא שלם בהצוק. התלבטתי בינו לבין ארמון, התסריט היחידי שבאמת אהבתי את הסוף שלו, אבל שוב היתה לי בעיה עם הטקסטים של הדמויות. זה לא הסתדר לי טוב.
את הצוק אהבתי מכל הסיבות שכבר פורטו לפני, מלבד הסוף הקיטשי. אני חושבת שהייתי מעדיפה אותו אם הוא היה מסתיים בשלב בו השניים מכירים – בלי הצעדה הגדולה של כולם והמפגש הקבוצתי המרגש. עוד בעיה קטנה שיש לי איתו היא העובדה שהוא יכול לעבוד לדעתי טוב יותר כוידאו קליפ מאשר כסרט קצר פרופר.
שני תסריטים זכו למבט נוסף
האחד הוא תסריט חביב ושופע ישראליות.
השני הוא תסריט חביב ואוניברסלי.
…נו, מה אני אעשה, בחרתי בישראלי.
גן עדן, רייט?
הפקידת-קבלה כל כך ישראלית שאני אופתע מאוד אם זוהי לא התשובה.
דעות זה מגניב
התנצלות מראש לגבי פגיעה ברגשותיהם של התסריטאים. אני מתאר לעצמי שידעתם שהתסריטים יהיו פתוחים לביקורת בפורום ציבורי, אבל זה עדיין לא כל כך נעים לשמוע שמישהו חושב שהתסריט שלך רע. אני מצטער לגבי האורך הצפוי של ההודעה הזו. אני אוהב לשמוע את עצמי כותב.
"הארמון" – יש בו דברים יפים. אני לא מבין מאיפה בא השינוי הקיצוני בדמות של האבא, והתסריט לא עורר בי שום רגש בשום שלב, אבל הוא לא לוקה בפגמים משמעותיים שאני יכול לראות. הוא חמוד-כזה.
"בחילה" – פייבוריט ראשון. דורש רמת משחק מאד גבוהה וצופים סבלניים, אבל התסריט גרם לי לחשוב לאורך כל אורכו, להזדהות עם הדמויות ולא ניסה להאכיל אותי בכפית.
"גן עדן" – ביצוע שנון לרעיון נדוש. לא מרגש ולא סוחף, אבל עובד. לפעמים הניסיון של התסריטאי להיות שנון בא על חשבון דיבור טבעי של הדמויות. סוף נפלא.
"הישרדות" – אנשים לא מדברים ככה, אנשים לא מתנהגים ככה וכשגם הסיטואציה כולה מופרכת אנחנו נשארים עם ניסיון להעביר רעיון לא מורכב במיוחד ובטח שלא מקורי (לכל מי ששמע על משל המערה ועל סרטר) דרך פיהן של דמויות שעוסקות כל התסריט באקספוזיציה בלתי נגמרת. גם אין שום טריגר – לאחר 40 שנה החליטה האישה שעכשיו היא צריכה לקום. הסוף מרגיז.
"חוזרים בזמן" – לא יודע, לא אהבתי במיוחד. לא יודע למה. לא עשה לי כלום ולא שמר על העניין שלי. אולי זה אני.
"המדריך לגוויה הטריה" – גם לא התחברתי כל כך. הדמות של תום לא אמינה בעיניי, ואין שום סוג של מתח דרמטי. הכל עובר והכל בסדר ויופי טופי ואז זה נגמר. השורה האחרונה גם לא ברורה. למה שהוא יגיד כזה דבר, פרט לכך שהתסריטאי רוצה שהוא יגיד את זה?
"פרח נתתי לנורית" – הדמות של נורית לא עבדה לי, ולא היה לי ברור למה היא בכל זאת נשארת איתו. לא היה רגע מקורי במיוחד או מרגש במיוחד בתסריט. בכלל, אם זו באמת הפעם העשירית שהם מנהלים את השיחה הזו, ונראה כאילו זה המצב – אז הדיאלוגים לא אמינים במיוחד. כל בחורה שפויה, ונורית מוצגת כבחורה שפויה-שעושה-בחירה-רעה-שוב-ושוב-כי-היא-מאוהבת, היתה מתפוצצת עקב משפט כמו "זה כמו שאת שמה מוסיקה חזקה של יוגה בחמש בבוקר". הסוף די צפוי.
"פרפנליה" – יש פה דברים ממש יפים. הדימוי של הכלה דווקא שמשפילה את עצמה בבקשת סליחה מעניין ומקורי והכניסה שלה לתא המטען מעניקה נופח מצמרר להכל. אחד מהתסריטים היותר טובים, ולו רק מפני שהוא שמר על העניין שלי לכל אורכו.
"הצוק" – פייבוריט שני והסרט לו הייתי מצביע אם לא הייתי מצביע לבחילה לפני ששמתי לב שלא קראתי את כל התסריטים בטעות. עולם מקסים שגרם לי לחייך לאורך רוב קריאת התסריט וברגעים מסויימים היה באמת מרגש. אין לי מושג איך תעשו את זה, אבל אם תצליחו לעשות את זה כמו שצריך זה יהיה לא פחות מנפלא. תסריט פשוט מעולה.
"הרקדנית והחייל" – גם אחלה תסריט. דיאלוגים אמינים שבונים מערכת יחסים חמודה ומינורית למדי. לא ריגש אותי במיוחד, אבל נהנתי מהקריאה והתחברתי לדמויות. זה הרבה.
חורים
או הצוק.
ויש לי הצעה לשידרוג חורים:
במקום ראש גזור של שיראק, צריך להיות חור שנוצר ע"י סיגריה. ואפשר גם להוסיף תמונה עם מישהי שהוא לא זוכר שגם בה הראש הוא חור של סיגריה.
יש פה כמה תסריטים מאוד יפים
וכמה שלא ברור לי למה בחרו אותם. אבל אז אני רואה שיש להם תגובות אוהדות מגולשים קבועים… אז לך דע.
שני המובילים שלי הם "גן עדן" ו"הצוק". גן עדן מדליק. קשה בסרט קצר לבנות רבדין של משמעות שמתגלים עם הזמן. לתסריטון הזה היו שני טוויסטים (2!) לא צפויים ולא בנאליים, ועוד הוא הצליח להכניס דילוג יחסית אמין ואפילו אופי לדמויות.
הצוק יפהפה מבחינת התמונה שמצויירת בו ולדעתי יהיה הכי כיף לראות אותו מוסרט (והכי מאתגר לחברת ההפקה). מצד שני הסוף שלו לא עשה לי את זה.
חוץ מזה אהבתי את "חורים בזמן" שנראה לי גם מעניין מבחינה קולנועית למרות שהפואנטה שלו מעידה קצת על צעירות, לדעתי….
"פרח נתתי לנורית" הוא אמנם קלישאתי כמו שאמרו לפניי, אבל לדעתי כדאי לנסות להפיק אותו בתור סוג של סרט פרסומת. קלישאתי זה לפעמים הכי אפקטיבי, ולו אני במצבה של נורית והייתי רואה פעם את הסרט הזה, הייתי בורחת בבעתה אחרי זר הפרחים הראשון.
יש לנו טעם ממש דומה בתסריטים קצרים.
אני רוצה לקרוא את שלך!
?
אני היחידה שהישרדות הזכיר לה את מחכים לגודו?
אני יושבת מול המחשב, קוראת את הישרדות, וכל הזמן מדמיינת אותו על במה, עם עץ ואבן ברקע.
בעולם מושלם:
הצוק היה מנצח, אבל תקציב ההפקה היה נגמר לפני שהיו מגיעים לנשים שתולות את עצמם, וכך היינו זוכים לסוף אלטרנטיבי. כי עד העץ, התסריט מושלם – התפתחות הסיטואציה, התפתחות הדמויות, טראגיות שהופכת מודעת לעצמה שהופכת להומור… ושוקולד. הרבה הרבה שוקולד.
היו כמה שחיבבתי מאוד, וכמה שקצת פחות.
את בחילה, הישרדות ופרח נתתי לנורית לא אהבתי בכלל.
בחילה שיעמם אותי, הדיאלוגים בהישרדות היו דיקטיים להחריד ופרח נתתי לנורית פשוט עבר מעלי, גם ברעיון וגם בביצוע.
הרקדנית והחייל היה חמוד מאוד, אבל בסופו של דבר, הוא לא נשאר איתי, ולא העביר לי שום דבר.
הצוק כתוב טוב, אבל נראה לי בלתי אפשרי לביצוע, גם בגלל כמות היצבים וגם בגלל העובדה שצריך להראות הרבה גופות ואנשים קופצים מצוק, וספק בידי [סליחה, מיקוקה הפקות] אם אפשר לעשות את זה במסגרת התחרות הזו.
ארמון העביר את הסיטואציה בצורה הטובה ביותר, אבל דמותו של האב לא נראתה לי אמינה. אב שפוי לא היה מתעצבן ככה, בטח לא אחרי שהוא עוד בירך את הילד שלו על מה שהוא עשה. מצד השני, הסיום היה מוצלח ואופטימי.
פרפרנליה [אגב, יש לשם הזה משמעות כלשהי?] סיפר סיפור טוב, והצליח להחזיק אותי במתח. אני לא מצאתי דימין לסטאן של אמינם [דווקא בפרח נתתי לנורית מצאתי את אותם קווי דימיון] אבל הוא היה מאוד תזזיתי, ועם כל הפלאשבקים והכל איבדתי את הידיים והרגליים. באמת, לא הבנתי כלום והסוף מאוד לא ברור לי. אני חושבת שעידון הפלאשבקים והסברים יותר טובים בהחלט היה משפר את התסריט פלאים.
ומתזזיתיות לתזזיתיות הגענו. חוזרים בזמן. רעיון פנטסטי, ביצוע חלש. לא הצלחתי להבין מה התסריט מנסה להגיד, מלבד אולי, הפסיקו לעשן, והוא היה קופצני מדי כך שכל הפואנטה הלכה לאיבוד.
מה שמשאיר אותי עם שני תסריטים.
למדריך יש דיאלוגים טובים וסוף מפוספס. גן עדן בנוי קצת על גימיקים, בעיני, אבל הדמות של סימה קנתה אותי.
בגן עדן, הביקוקרטיה די מהר הייתה לעוסה, לעומת המדריך, בו יש רק נגיעות קטנות של בירוקרטיה בהתחלה. הפאנץ של גן עדן כתוב היטב, אבל הורסת אותו ההרגשה שאני לא באמת יודעת מה קורה עם הנשמות הטובות. מה, הן נאספות לגן עדן? מה, סימה מקבלת עליהן עמלה שהיא ככה שמחה? זה קטע שמבחינתי, היה ראוי לחדד.
המדריך, בסופו של דבר, היה הבחירה שלי. הוא אומנם לא תסריט שכלתני במיוחד ודי בוסרי, אבל הוא חמים ונעים וכתוב בצורה שכיף לקרוא.
תגובה גם לבועזז
כשהזכרתי את סטאן, התכוונתי לפרח נתתי לנורית ולא לפרפרנליה.
קצת לא ברור לי,
למה רבים מציינים כאחת הבעיות בתסריט את העובדה שהם לא רואים איך הוא מגיע לידי ביצוע במגבלות ההפקה.
יש תחרות, הוצבו תנאים מגבילים לתסריטים, ואנשי ההפקה בחרו תסריטים שיש להניח שהם חושבים שהם מסוגלים לממש.
גם אני לא מצליח לדמיין איך יבצעו את 'הצוק'. וזו אחת הסיבות שבחרתי בו – כדי לגלות איך.
אלא אם כן הם יושבים וכוססים ציפורניים
כשהם חוזרים על המנטרה "אל תבחרו בצוק, רק אל תבחרו בצוק, שיט, בחרו בצוק".
קודם כל, כרגע הצוק פופולארי בתגובות אבל לא כזה איום בהצבעה.
מעבר לזה, גם אם הוא ייבחר, תמיד קיים עבור איש ההפקה האומלל הפיתרון הפשוט של להתנדב להיות אחד הניצבים שקופצים מהצוק – ובזאת תמו כל בעיותיו אי פעם. לא צריך להילחץ.
לפי ההיגיון הזה,
הם יכולים לבחור במנטרה יותר חיובית – "תבחרו בהישרדות. תבחרו בהישרדות. תבחרו בהישרדות וכולנו נוכל לצאת עם העודף לחופשה חלומית בפראג".
האנשים ישבו ובחרו בתסריטים,
כשאחד השיקולים היה יישימות. סרטים שאי אפשר לבצע נפסלו. לכן גם אני הופתעתי מכך שצוות ההפקה בחר ב'הצוק', שנראה לי קשה מאוד לביצוע. אבל הם יודעים יותר טוב ממני מה הם יכולים לעשות ומה לא.
שכתוב, ידידי, שכתוב.
או יותר נכון, הורדת דמויות מיותרות ושינוי של פרטים מסוימים. למשל, העניבות. אין שום סיכוי ללפף עניבה סביב ענף של עץ בצורה שתשאיר מספיק בד לכריכת העניבה סביב הצוואר.
שכתוב, ידידי, שכתוב.
עניבות חנק
מזכירות לי איזו תכנית חביבה שראיתי שלשום, כזו על תליינים. הו, מלאכתם קשה בהרבה מהנדמה – חישוב גובה הנפילה ביחס לממדי הגוף, מתיחה נכונה של החבל, שמירה על השפיות וכד'. אוי, אני תמיד מוצאת את הפנינים כשנדמה שאין מה לראות בטלויזיה.
בקשר לגן עדן
הכתיבה משעשעת מאוד, אבל המסגרת לא מקורית והדמויות כ"כ שבלוניות ונדושות…בעיקר סימה מזרחי – המזכירה העילגת, שרואים כ"כ הרבה וריאציות שונות שלה בפרסומות ישראליות ומסיבות סיום של חטיבות ביניים.
חוץ מזה, כמו שלונג ג'ון אמרה קודם לכן (רק לא בטוח בקשר לאיזה תסריט) – אין לדברים סיבה, וזה גורע מהעולם הפנימי של התסריט, ומוסיף לתחושת השטחיות.
אני חושבת שעם קצת יותר השקעה וליטוש – זה היה יכול להיות תסריט מעולה. בכל זאת הצבעתי לו, כי הסוף של "הרקדנית והחייל" איכזב אותי, "הארמון" סכריני מדי ו"הצוק" אמנם נשמע יפה על הכתב, אבל אני חוששת שבפועל הוא עלול לצאת קיטשי.
כל שאר התסריטים נראו לי אקספירמנטלים ובוסריים מדי בשביל תחרות כזאת.
יש לי סימה מזרחי בעבודה
ובלי להכיר אותה הכותב יצר העתק די מושלם… כנראה שאי אפשר לברוח מהגורל עם השם הזה. גן עדן הוא גם הבחירה שלי: הומוריסטי ועם פאנץ' טוב.
ורק רציתי להגיד שאני דווקא די אהבתי את "הישרדות". אמנם חסר לו קצת גיבוש אבל האווירה הקיוביסטית משהו עשתה לי את זה.
ובכל זאת, במה בחרת?
הארמון- לא יודע הסיפור עצמו לא כל כך מעניין די שטחי, והקטע שהאבא מתעצבן על הילד נראה לי ממש לא אמין… ממש לא אחיד.
בחילה- בימוי ריאליסטי ושחקן טוב יעשו את זה לסרט קצר מצוין אבל בלי קשר, שקראתי את התסריט הייתה לי בחילה. פה זה באמת קשור לבמאי, ואיך שהוא יציג את הסרט.
גן עדן- כמו שאמרו הרעיון נדוש
אבל בהחלט מי שכתב את התסריט יש כישרון ורואים אותו.
חוזרים בזמן- בשבילו הצבעתי באמת חזק, ומתאים למסגרת של סרטים קצרים.
המדריך לגוויה הטרייה- אולי בגלל שזה מדבר על אותו נושא של גן עדן זה לא ממש משך לי את צומת הלב, אבל רפאל ממש נותן תחושה של מלאך, והתסריט עצמו נחמד רק חסר ייחוד.
פרח נתתי לנורית- הרעיון מצוין אבל חמש דקות זה פשוט מעט מדיי לתאר סיפור כזה. בגלל זה התסריט לוקה בחסר, אבל יש לכותב כישרון הוא פשוט היה צריך לעשות סרט ארוך יותר ולתאר את הדמות של הגבר המכה באופן יותר מפורט.
השאר עדיין לא הספקתי לקרוא אבל ללא ספק כל התסריטים שקראתי היו טובים ממה שאני כותב, ולכולם מתאים לעשות סרט.
אם יורשה לי...
אני חושב שהבעיה אצל "חורים בזמן" היא שפרט לסיום שלו ועוד כמה סצנות, הסרט הזה הוא פשוט טריילר של מה שהסרט יכל להיות.
הסרט יכל להיות מעין מחווה קומית ל"אפקט הפרפר", "4400" ושאר המד"ב שמתעסק בזמן, אבל בחמש דקות זה פשוט מבלבל מדי ומפוספס מדי.
מה לא ברור בסוף של חורים בזמן?
הוא לא פייבוריט שלי, אבל הסוף לדעתי היה די ברור. הוא מתדרדר לפשע כדי להשיג די כסף כדי לרכוש מסטיקי ניקוטין כדי להפסיק לעשן ולהפסיק לסבול מהחורים האלה.
זה לא היה שום דבר יותר מתוחכם מזה, פואנטה משעשעת וזה הכל.
וכן, גם אני מסכימה שהתסריט הזה צריך להיות סיפור קצר ולא תסריט. VO צריך לדעתי להיות כלי עזר ולא הלב של הסרט. ובתסריט הזה הוא בפירוש העיקר כי בלעדיו אין סרט.
ליבי ליבי למיקוקה הפקות
ולשאר המתנדבים שיאלצו להפיק סרט של חמש דקות על פי תסריט כה נמוך.
בכל עשרת התסריטים יחד יש אולי 13 שניות קולנועיות. וגם הם רק אם מוציאים אותן מקונטקסט…
אף אני ליבי חלל בקרבי,
מעת אשר שזפה עיני עלי תסריט אלו, אשר מביישים אותי ואת רום מעלתי הנכבדה בעצם הנשאם עמי בצוותא על אותם רגבי אדמת טרש ברוכה, היא ארצנו מולדתנו.
חש אני כמבוסס במי מדמנה סרוחים, מצמיד אל אפי את מטפחתי, ממחטת התחרה המרוקמת, המבושמת במיני נרדים – אך ללא הועיל.
לא אדע כמה אוכל עוד שאת, ובכל שעה נשואות עיני לעת אשר אשובה ואעלה מצחנת הביצה אל מקום מושבי הנישא אשר איוויתי לי למשכן בראשונה, באשר כולכם טיפשים חוץ ממני.
אף אני ליבי חלל בקרבי,
זה כבר ה-
השני שאני נאלץ לתת למרוין היום.
כה לחי!
בקיצור,
מרווין לא צריך לכתוב תסריטים, הוא צריך לכתוב תגובות לתסריטים.
איך ''הצוק'' הגיע לכאן, בכלל?
אמור להיות לו איזה מסר עמוק, איזו תובנה בנוגע לחיים? אם רק מי שכתב את התסריט היה מוצא דרך אחרת לסיים אותו, דרך שתמצה את כל הרמזים שנשתלו לאורכו בנוגע למטרה של כל מה שהולך שם, התסריט היה יכול להיות באמת מעולה. אבל כשנגמר התסריט אנחנו נותרים בלי מסר אמיתי, וסוף מטופש.
אני דובקת בגרסאתי- סוף אידיוטי
ונגוע בקיטש. המסר שהיה אפשר להעביר פשוט הוחמץ קשות.
אז יש לי רעיון בשבילך.
אולי פשוט תפרסמי סוף אלטרנטיבי לפי תפיסת העולם שלך, תעבירי את זכויות היוצרים למיקוקה הפקות ואם הם יאהבו אותו ויעדיפו אותו על פני הסוף הקודם, הם ישכתבו.
מורכב ודבילי, אבל אם זה מה שיגרום לך לתת את קולך ל"צוק", יהי כך.
ולא, אני לא מגויס, אני סתם תומך נלהב של הרעיון.
לא מתפקידי לשפר תסריטים של אחרים.
זה היה תפקידו של כותב\ת התסריט לכתוב את התסריט שלו\ה כראוי.
מלבד זאת, מעולם לא אמרתי שאני יכולה לכתוב את התסריט הזה טוב יותר, או לתת לתסריט סוף טוב יותר. אבל כן זכותי לצפות ליותר מתסריט שמגיע לגמר של תחרות תסריטים.
סוף מצוין.
הלוואי והיית מסמן ספוילר, או פשוט נמנע מלכתוב את הדוגמא הזו.
אוי אוי אוי אוי אוי!
חבל שלא קראתי את הצוק קודם! הרבה יותר מוצלח מגן עדן, העניין היחידי, זה שזה תסריט מושקע מידי, צריך הרבה ניצבים, הרבה בונובונירות, הרבה חליפות, מיקום מיוחד(אני לא ראיתי את כל הארץ, אבל אין צוק מהסרטים שמתחתיו יש ים סוער, רוב הארץ זה אבני כורכר גבוהות שמשתרעות מעל החול, ז"א צריך חתיכת מיקום או חתיכת אפקטים מיוחדים בשביל כזה סרט. כמו שמישו הציע כאן, אני חושב שאנימציה הייתה עושה את התסריט אפשרי, אבל אין אנימטור, וזה הופך את הצלם והבמאית למיותרים. אם הייתה הכותה של התסריט הזה הייתי מציע אותו לאיזה חברת הפקה, וגם לטפח את הכישרון כתיבה יותר, מי שלא כתב את הצוק, אתה מוכשר[או מוכשרת] ב-ט-י-ר-ו-ף!
ממבט שטחי על התסריטים הבנתי ש...
– זה יהיה הרבה פחות מייגע לקרוא אותם ממה שחשבתי.
– כמו שחשבתי, תסריט לסרט של חמש דקות לא יכול להיות הברקה מיוחדת, למרות הכישרון שנראה בחלק מהתסריטים.
הרעיון של התחרות הוא מבורך, אבל מה שמכשיל אותו זה המסובכות הלוגיסטית והמעשית שלו. סרט של חמש דקות על נושאים שרירותיים עם מספר מסויים של שחקנים ומקומות מגביל מאוד את היוצרים.
התסריטים שפחות אהבתי היו דווקא היותר אומנותיים לכאורה. כל הטקסטים שנראו שייכים לספרות ולא לדיבור יום יומי וכל הסגנון הבוטה שמאפיין את הקולנוע הישראלי בתקופה האחרונה ובכלל – עירום, שימוש בשפה בוטה וקללות, גופות ואלימות בוטה לא מצאו חן בעיניי.
השימוש בפואנטה או טוויסט בסוף התסריט נראה לי חובה בהתחלה אבל כפי שחוויתי על בשרי, זאת משימה קשה מאוד ולכן בחרתי דווקא בתסריט היותר פשוט – הרקדנית והחייל.
אין בו את המגבלות שהפריעו לי וגם הוא נראה לי יותר כמו סיפור קצר ואלה מתרגמים הכי טוב בעיניי לקולנוע.
אבל לפחות כל אחד מהתסריטים עונה על הדרישות של תסריט לתחרות (כללי כתיבה ומגבלות כפי שהופיעו). מה שאי אפשר להגיד על התסריט שלי. לא הצלחתי להפוך את הרעיון שחשבתי עליו לתסריט ראוי וחוקי לא משנה כמה דמויות ושורות הורדתי לו.
ועל כן – ח"ח לכולם!
דווקא המגבלות
עשויות לעזור לכותבים, לפחות בתחילת דרכם. למרות שאין לי נסיון בכתיבת תסריטים (ואם כבר, אז גם לא ממש בכתיבה בכלל), נראה לי שבהחלט יכול לעבוד כאן אותו עקרון שעובד יפה בתחומי יצירה אחרים – הרי כדי לצאת מהקופסא(ה) צריך קודם להכיר אותה.
כן יש בזה משהו..
אבל עדיין החוקים שהובאו פה הובאו, למיטב ידיעתי, בגלל מגבלות תקציב, כוח אדם וכדומה.. ולא ככללי יסוד של כתיבה.
למה אין פה הימורים?
אני רוצה להשוויץ בעובדה שהדירוג שנתתי (מהגרוע למוצלח) פגע כמעט בדיוק בבחירות של הגולשים, למרות שכשכתבתי אותו (ברגע הקצר שהייתי שוקו), התוצאות הראו דברים הפוכים כמעט לחלוטין !
(קצת פירגון עצמי, מה יש?)
בחירות
קראתי את כל התסריטים, קראתי את כל התגובות
(מאיר המרמן אתה אמיתי?).
וזאת ההתרשמות שלי, רק מהסרטים שהשאירו רושם:
הרקדנית והחייל (שם איום דרך אגב, כמעט נפסל מראש) בגלל הדמויות הסימפטיות, ודווקא בגלל שהן עושות את המעשה הלא הגיוני מבחינתן. התפאורה היומיומית והדמויות בהחלט עשו את העבודה, אבל בסופו של דבר חינני אבל לא מספיק מעניין.
הצוק- הדהים אותי מבחינת הויזואליות שלו ואולי בגלל זה יותר מתאים באמת להיות סרט אנימציה או קליפ. אהבתי את ולאדי (רק אני רואה אותו כארקדי דוכין?) ואת השוקולדים. פחות קסם לי הרעיון של עץ מלא בנשים תלויות. ז"א, הגברים פשוט קופצים להם, לא רואים את הגופות נערמות למטה, וגם לא צריך, תודה.
פרפרנליה (לפחות השם מצוין)- כתוב טוב ויש עניין בסיפור, אבל הרבה יותר מדי מדכא בשבילי. אבל זאת אני (מה גם שתיאור הדמות בהתחלה יותר מדי הזכירה לי את אנדי מהממלכה הקטנה. מה שלא בדיוק מסתדר עם המשך הסיפור).
גן עדן (שוב פעם, מה נסגר עם השם?) מצוין בעיני. אמנם סוג של מערכון מוצלח אבל כתוב ממש טוב, בדיחות ויזואליות ומילוליות מוצלחות עד מבריקות וכמעט הבחירה שלי, אם לא התחושה שלקרוא אותו זה מספיק. אין באמת צורך להסריט את הסיפור, כי הטקסט מעביר כבר הכל. אין ערך מוסף למשחק, צילום וכו'.
הבחירה שלי: ארמון. עובד טוב כסיפור קצר וכסרט קצר, לא מתפזר. מאד ויזואלי אבל הסמלים מצליחים להעביר תחושה מאד חזקה. משהו לא מסתדר מבחינת ההתנהגות של הדמויות: הילד אולי צריך להיות קצת יותר גדול (לכיוון גיל 10-11), והדיאלוג של ההורים בסוף אולי כדאי שיהיה פחות סתום. אבל בסה"כ יש פוטנציאל לסרט קסום.
שמו של גן עדן
רק היום, הרבה אחרי שהסקר כבר התחיל, גילינו שהשם 'גן עדן' הוא בעצם טעות של צוות ההפקה שבחר את התסריטים: השם שהכותב התכוון לתת לתסריט הוא 'נשמה טובה'.
קצת מאוחר מדי לשנות את זה, כי ממילא כולם כאן כבר מדברים על 'גן עדן'. אבל שיהיה – אני בטוח שאם הוא ינצח, הוא יוסרט תחת שמו הנכון.
''נשמה טובה''
הוא שם הרבה הרבה יותר מוצלח.
הולם את התסריט.
אני היחידי בינתיים שראה את האזכור לתחרות בידיעות אחרונות?
מוסף מחשבים בכלכלה, ראיון עם אחת שטוענת שהיא אחת מהבעלים, קוראים לה עינת(מי זאת עינת?! לא ראיתי כאן מעולם עינת, או אחת בעל ניק ניים שהוא לא עינת שטוענת להיות בעלת השם עינת), קיצר, מספרים על התחרות, על גודל התעבורה הבלתי מספיק של האתר, אה כן, גם היה כתוב "עין הדג", אבל מה, בכל הכתבה, במוסף המחשבים, עם כל כך הרבה כתובות אינטרנט, לא יכלו להכניס את הכתובת fisheye.co.il :|
למה לדעתך קוראים למקום הזה *עין* הדג
במיוחד אם נניח שרד פיש הוא דג.
עינת, אם זכרוני אינו מהתל בי,
והוא מהתל בהחלט בזקנתי המופלגת, היא היא לונג ג'ון האגדית.
[ועכשיו מישהו יבוא ויגיד שקוראים לה יעל, נכון? אוח עם הסניליות הזו!]
לא יעל. ניקיטה.
אכן לונג ג'ון
לפי השמועות, היא אפילו מסתובבת כשקוראים לה.
אכן לונג ג'ון
פעם שאלתי אותה באחת היומיות או הדוחקואים, והיא לא ענתה לי איך קוראים לה.
היא ביישנית שכזו.
אבל אם תמצא תגובה שהיא פרי מקלדתה (לא קשה למצוא), ותניח על הניק שלה את סמן עכברך, תוכל לוודא מה שמה.
לא, יעל זו אני
עשרה תסריטים על הבוקר
אין ממש טעם לפרסם את דעתי לגבי כל אחד מהתסריטים, אבל כמה נקודות בכל זאת:
– מדהים כמה 'השרדות' ו'הצוק' הפוכים האחד מהשני. הראשון בנוי רק על דיאלוגים, בשני אין אפילו מילה אחת.
– שתי הנקודות החלשות ביותר בהפקות מצולמות (לקולנוע או לטלוויזיה) הן דיאלוגים ושימוש יתר בקלישאות. כנראה שיש לכך סיבות טובות, כי זה גם המצב כאן.
– קצת הופתעתי לראות שההצבעה גלויה. בגלל שהזכייה כאן משמעותית כל-כך, הייתי בטוח שהתוצאות יפורסמו רק בסוף, כדי לא להשפיע על ההצבעות.
– אני ממש מקווה שהעניין יהפוך למסורת, כי אין לי ספק שאיכות התסריטים – שכבר עכשיו היא גבוהה – תשתפר פלאים משנה לשנה.
בהצלחה לכולם!
מה זה נפטוק?
כנאה שהיו לי חוזרים בזמן ואין לי מושג מה זה נפטוק. יש לי רק השערות.
מקורות? מלעיל מלרע? הטיות? שימושים? ואולי זה כינוי של מישהו בכלל?
במקרים כאלו - מלון האתר
http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm#dothenit
נטפוק
שזה יהיה. חזק ואמץ.
מה מצחיק?
לא, לא, אני מבין את *מהות* ו*משמעות* הבדיחה. אני פשוט לא מבין מה מצחיק. אולי הבעיה היא אצלי?
זו בדיחה במילה אחת.
כמה פעמים ראית כזו? אתה יודע עד כמה זה נדיר? זה אלגנטי. זה מינימלי. זה יפה. וכן, אותי זה גם מצחיק. תן לי להנות.
בסדר.
(זאב רווח יותר טוב)
אתתה לא רואה שיש שם תיקון וניטפוק במילה אחת, שהיא נטפוק?
טוב, אני נכנעת.
חה. חה. חה.
כמו שאמרתי, הבנתי את הבדיחה. אני פשוט לא רואה סיבה לצחוק. נו, לא משנה (זאב רווח עדיין יותר טוב).
יש אנשים שאין להם תקווה.
אחד מאיתנו נופל לקטגוריה הזו, אבל בהחלט הגיוני שזו אני דווקא.
אנד די אוסקר גוס תו:
טוב, לא לתסריט שלי. שלי בטח מקום 11
. לא נורא, כאן לא המקום לבכות. עכשיו לגבי הפיינליסטים אני חייב לציין שהופתעתי לגלות שהשופטים בחרו בתסריטים שלא נראים לי עומדים בתנאיי התחרות (ביותר מאחד ספרתי 7 עמודי DOC- כן המרתי אותם-, בכמה מהסיפורים יש יותר דמויות או יותר מקומות ממה שאני הבנתי (כנראה בטעות) שמותר. בסופו של דבר מה שקובע זה הגולים, אז(אולי ספויילרים פה ושם):
גן עדן: דיאלוגים נחמדים, הסוף אנמי לטעמי. אני הייתי הולך על הפוך, משהו יותר "קונסטנטיני".
חו(ז)רים: בסיס מתחכם, אבל לא מרגיש מקיים. משהו שם לא עומד בדרישה של הנושא.
פרח נתתי: מרוב חשיבות נשכח שהקורא חייב להתחבר למישהו או משהו.
המדריך לגוויה: התחיל טיפה מבולבל אבל מצליח להפעיל את בלוטת הרגשנות.
הרקדנית: סיפור מעניין, ביצוע מדויק. רק לא במקום הנכון(אני מתכוון לא כתסריט בתחרות הזו).
פרפרנליה: מצטער שלא התחברתי, באמת ניסיתי. משהו בו לו עובד מבחינת סיפור תסריט.
הצוק: חה. יש לנו כאן סיפור מעניין שלא עומד בדרישות גם מרחוק. הוא מתאים כפרבולה בספר פסיכולוגיה זוגית, ויש בטח כבר כמה כאלה שמסתובבים בספרות.
ארמון: סיפור פשוט שלא גרם לי לשום תגובה מעניינת מזו.
הישרדות: זו הייתה אלגוריה נחמדה על חזרה בשאלה? כן, על זה ועל עוד כמה נושאים חשובים דומים אבל כמו ב"פרח נתתי". הרגשתי שיותר מתאים לסרטון פירסומי מאשר לסיפור שלם.
בחילה: איך אפשר לא לספיילר ? מצטער לגלות למי שלא קרא: שניהם מתים. כן, זה טוויסט די פושר אבל זה גם הסוף הכי מוצלח, לדעתי, מכל העשיריה. הביצוע סכיזופרני כמו שהנושא דורש ויחד עם זאת התרגשתי באמת. הזכיר לי את "המנהרה" של סבטו. הוא ללא ספק הזוכה שלי.
נ.ב. חבר'ה, הכל ברוח של ביקורת בונה. אין טעם להעלב. בהצלחה לכול הפיינליסטים.
הצוק.
כשקראתי את התסריטים התמקדתי באיזה מהם הכי סחף אותי והכניס אותי לתוכו, ובאיזה מהם אני ארצה לצפות למרות שאני יודעת את הסוף שלו.
הארמון- לדעתי לא היתה סיבה, כמו שאמרו לפני, להתנהגות של האבא. פרץ של אלימות שלא היה לו כל רמז לפני כן. וגם זה שהילד לא בכה בפני אבא שלו, נמאס לי כבר מכל הילדים שכובשים את הדמעות בגבורה. בתכל'ס, זה בדרך כלל לא ככה.
בחילה- לא אהבתי ולא התחברתי לחוסר אונים של הדמות המרכזית. ומשום מה זה נעשה בצורה קצת לא אמינה, המשפטים שהוא אמר נשמעו לי מאולצים ולא טבעיים.
המדריך לגוויה- לא היתה שום התפתחות משמעותית, שום משו שמצדיק שיסריטו את הקטע הזה.
פרח נתתי לנורית- לדמויות לא היה אופי יחודי. נורית היתה נערה מוכה נטו. בלי שום דבר מעבר. התגובות שלה היו בנאליות וכך גם ההתנהגות של בעלה או מה שהוא לא יהיה. מה שכן אהבתי פה זה את העובדה שכל הזרים שהוא נתן לה נשארו במקומם ונרקבו. זה הנופך היחודי היחיד שמצאתי אצל נורית, לפי דעתי זה סוג של מאזוכיסטיות של נורית, להשאיר את כל הפרחים ולראות אותם נרקבים ועדיין להשאר איתו.
גן עדן- הדמויות והדיאלוגים שנונים אבל עם זה צפויים וטחונים. נהניתי ממנו מאוד אבל לא הבחירה שלי.
הצוק- הבחירה שלי- מקסים, יפהיפה, מניס אותי לעולם אחר, מנותק, וגם נותן לי לפרש אותו לפי מה שאני מרגישה באותו רגע. לא הרגשתי שמאכילים אותי בכפית, וגם לא הרגשתי שאני מובלת למה שהכותב רצה. הרגשתי שיש לי חופש לתת איזה מניעים ואיזה פרשנות שאני רוצה. ומפתיע אותי שבחרתי בו כי אני לא אוהבת קיטש, מצד שני, אף אחד לא אמר שזה פתר להם את הבעיות כולן. זה היה לדעתי איזה סוג של נחמה, של עידוד, ולאו דווקא סוף מושלם.
אני מקווה שלא פגעתי באף אחד עם מה שכתבתי, ואני מעריכה כל אחד שכתב בין אם הוא הגיע לעשרה האלה ובין אם לא. לדעתי זה דורש הרבה אומץ, שלי, נגיד, לא היה. בהצלחה לכולם.
תגובה
1. אני די מסכימה לגבי העניין, אבל זה לא ממש עקרוני בתסריט.
2. יכול להיות שהמלאך פשוט ניסע להרגיע את תום.
*ניסה
למה אין?
רק על עצמי לספר ידעתי – אבל אצלי בשכבה לפחות, בהחלט היתה דוברת המחזור, והדוברת – איך לא – היתה אני.
היה נאום, הוא היה בשם המחזור כולו, ויועד לקהל ולבית הספר באופן כללי.
ולא, זה לא היה רעיון שלי או משהו, אלא משהו שלמיטב זכרוני תמיד היה בטקסי הסיום, ופשוט בחרו בי לבצע אותו.
ואגב, יש בארץ, או לפחות התחיל להיות בתקופה בה אני סיימתי תיכון, "פרום".
אני לעולם לא אשכח את הטירונות שלי, שהיתה בה כתה שלמה שהטירונות נפלה להן על הפרום, ואיזו היסטריה זו היתה כשהן הבינו שהשמלה והתור לספר וכל הכאב ראש הזה הלך פייפן, ובמיוחד לא אשכח איך בסוף הן קיבלו פטור ללכת לפרום שלהן.
שככה יהיה לי טוב.
בחרתי ב'הצוק!'
כמה עצוב, מרגש ומשמח יחדיו- היחיד שאשמח לראות אותו כסרט.
אולם מספר הסצינות גדול והוא נראה ארוך אך אני מאמין בביצועו.
פשוט תקראו את זה וזהו
אני קראתי את כל התסריטים לפני כמה ימים, ומאז לא הקדשתי לזה מחשבה רק עכשיו חזרתי כדאי להצביע ושמתי לב שגן עדן ובחילה הם היחידיים שעולים על דעתי במלואם, כל השאר הייתי צריך לעבור רענון כדי לזכור אותם, ללא ספק סרט קצר רוצה להיזכר במשך תקופה ארוכה לכן הם שני הפינליסטים שלי, בכל מקרה אני אעבור על התסריטים.
"ארמון" ממש לא!, בחיים שלי לא ראיתי דמויות כל כך שטוחות, הסרט פשוט מרגיש רע, הדמויות מאולצות חד מממדיות וזה פשוט מגוחך, שום הרגשה של אחדות התסריט מפורק ולכל קטע של התסריט יש דמות אחרת למרות שהיא מגולמת ע"י אותו השחקן וזה לא עובד.
"בחילה" האוויר הדכאונית שלו היא הדבר היחידי שמציל אותו, הוא צפוי בנאלי ואני לא מוצא שום סיבה לVO שקיימים בו, הייתי מציע לתסריטאי לצפות ב"חלון האחורי" אין שום VO והכל מובן, זה לא רדיו מצולם, התסריט היה יכול להתפתח ממש טוב עם הייתה ניתנת אפשרות לשכתב אותו עוד כמה פעמים.
"גן עדן" ("נשמה טובה" עם לדייק) ללא ספק התסריט הטוב ביותר (לדעתי), שומר על מתיקות, ואפילו הצליח להפתיע, לא נפלתי מהרגליים אבל בהתחשב בכך שזהו התסריט היחידי שהצליח ליצור משהו שלא ציפיתי לו אז זה כבר משהו. ומעבר לכך הוא התסריט היחידי כאן ששומר על רמה אחידה, לכל שאר התסריטים יש 'נפילות' (כאלה שיותר וכאלה שפחות) שבהם התסריט מאבד את הקצב שלו ואת עניין הצופה, "גן עדן" מכיל רק קטע איטי במרכז (אבטלה קיצוצים מה זה השטויות האלה?) אבל אפילו לא הייתי מכנה את זה נפילה, אבל ישנה בעיה בדיאלוגים בניסיון להפוך אותם לאמיתיים יותר זה קצת התפקשש ממתי מזכירות אומרות "גבר גבר"?. ומזכיר את הסרט של אסי דיין "בשורה על פי האלוהים", מאוד חביב בסך הכל.
דבר אחד אחרון המזכירה ב"גן עדן", הרבה יותר מדי נדושה, למרות שהדמות בנויה טוב אבל עדיין הייתי מעדיף לראות את רייצ'ל החדשה בתפקיד שעדיין לא שולטת בשום דבר, או את סוטלנה הרוסייה החביבה שתמיד רוצה לרצות את כולם, אפילו את משה, שכל הזמן בגישת ה"יאללה קדימה להתקדם" או כל דמות אחרת פרט למזכירה הזאת, סימה מזרחי, יותר מדי לעוס.
ובקשר ל"הישרדות" כבר אמרו את זה פעם אבל אם זה נראה כמו הצגה, זה מדבר כמו הצגה, זה מתנהג כמו הצגה וזה מתרחש במקום שנראה כמו במה אז זה יותר מתאים לתאטרון (!!!), אבל להגנתו ("אם הגבר והאישה לכודים 40 שנים, והם בערך בני 40, איך הם למדו לדבר?"), אתם צריכים לבוא לזה כאילו זה סרט של דויד ל'ינץ, תפסיקו לחפש הגיון בתסריט, לא שזה תסריט טוב. אבל ברור מההתחלה שהתסריט הזה לא אמור להיות הגיוני.
"חורים בזמן" הזכיר לי את הפרסומת של בזק, עדיין לא עבד, עריכה קצבית אבל חוץ מזה מה עוד יש בו?.
"המדריך לגויה…" או קיי נתחיל עם השם, התסריט הוא דרמה כמעט ואין בו הומור, אנחנו עוקבים אחר בחורה שמתה ומגיעה לגן עדן, בזמן ש"גן עדן" הוא סטירה, חשבתם להחליף שמות בין שני התסריטים יהיה קצת יותר הולם, לדעתי.
שנית לא יודע התסריט פשוט לא נגע בי, הוא נראה לי מאוד דומה ל"גן עדן" אבל בזמן שגן עדן החזיק אותי מרותק, אני די הייתי צריך להכריח את עצמי להמשיך לקרוא במקרה של "המדריך…" בגלל שאיבדתי עניין מהר מאוד, קשה לי להצביע מה בדיוק גרם לי לאבד עניין, הוא לא היה יותר צפוי משאר התסריטים, הוא לא היה יותר גרוע משאר התסריטים אבל אני פשוט יודע שאם זה היה בטלוויזיה הייתי מחליף ערוץ, נכון שזה לא ביקורת אובייקטיבית, אבל זה המצב.
"פרח נתתי לנורית" היה עובד בתור ווידאו קליפ, אל בתור סרט הוא צפוי, לא מרגש וידוע מראש, היה עובד עם הבעל היה מפגר, פגוע מוחית ולא סתם בעל מכה, שילוב בין ג'ק ניקולסון ב"הכי טוב שיש" ודה נירו ב"שור הזועם", פיתוח הדמות הזאת ודמות האישה היה יכול להוביל לעולמות חדשים והרבה יותר טובים, כעקרון אהבתי את המרדף הכפייתי אחרי פרחים כסיטואציה אבל כל השאר…
השאלה היא האם אני רוצה שהתסריט הטוב ביותר יעשה, כלומר "פרפנליה" מכיל סצנות בגידה מאוד מעניינות, לי אישית זה הזכיר את הסצנות ב"עיניים עצומות לרווחה" ואם ההפקה תצליח להשיג מישהי יפה כמו קידמן, אני מצביע בעד זה.
סתם בצחוק עכשיו ברצינות "הצוק" למרות האווירה החלומית שלו מכיל בעיה רצינית של 'נפילות' לפחות בפעמיים בתסריט רציתי לקפוץ קדימה כי היה משעמם והסוף היה ידוע ובכלל לא עשה לי את זה. חוץ מזה אני לא חושב שההפקה נמצאת ביכולת להקים כאלה לוקיישנים, יש להפקה יכולת לבנות עץ מלאה בגופות תלויות או שפשוט יחליטו לצלם CU של רגליים משוטטות באוויר?, הרעיון חמוד הביצוע פחות ואני מפחד מהגרסה שתעשה ההפקה.
"הרקדנית והחייל" ניסיון לבנות סיפור אהבה קטן בסגנון "אבודים בטוקיו" אבל זה לא עובד, הדמויות מופרחות, וזה נראה כאילו הם נאלצות לכך ע"י התסריטאי, אני חושב שאחרי כמה שכתובים היה יכול לצאת מזה משהו, והייתי ממליץ לתסריטאי להמשיך לעבוד על התסריט. עם זה דראפט ראשון אז בדראפט החמישי אתה כבר תראה כמה שהרמה עלתה.
בכל מקרה בהצלחה לכולם, והצעה למערכת, למה שלא תערכו תחרות כזו פעם כל חצי שנה, אורך התסריטים יהיה קצת יותר הגיוני (נגיד בין 15- 30 דפים), התסריט הזוכה לא יזכה להיות מופק אבל הוא יזכה להערכה של כל שאר הקוראים והוא יפורסם במשך חצי שנה רצוף באתר, וכדי לגוון התחרות שאחרי זאת תהיה כתיבת פיילוטים לסדרות שלעולם לא יופקו, או לכתוב תסריט לסרט זומבים, אולי המשך ל"מועדון קרב" (כרגע כתבתי מועדון קרב?, סוריי פייט קלאב ) וכ'…
פשוט תקראו את זה וזהו? לא הדרך החכמה לגרום לאנשים לקרוא
או בכלל, לחבב אותך.
פשוט תקראו את זה וזהו? לא הדרך החכמה לגרום לאנשים לקרוא
אני לא כותב כדי שיחבבו אותי, וגם לא כדי שהכותבים של התסריטים יוכלו להגדיל את האגו שלהם, אני כותב ביקורת כדי שכותבים שירצו לשפר את התסריטים שלהם ידעו איפה הם איבדו אותי בתור קהל ולמה.
חוץ מזה ואני מניח שזה די סובב מי הקורא של התגובה, הרי הוספתי והדגשתי מס' פעמים ש"גן עדן" הוא התסריט הטוב מבין כולם (לדעתי). אם אתה (או התסריטאי) רוצה רק לקחת את החלק השלילי מהתגובה לכעוס עלי שאני לא מבין את הראש האומנותי שלו ולהתעלם מההערות הוא מוזמן. ואם אחרי זה הוא רוצה לשנוא אותי בגלל שלא כתבתי עשרים פעמים שזה תסריט נהדר אז הוא שוב פעם מוזמן. אני לא רץ לנשיאות אני לא צריך שיחבבו אותי, מספיק לי שלפחות אחד מהכותבים יקרא את ההערות שלי ויגיד "וואלה שווה לנסות, אולי זה באמת ישפר את התסריט או את הכתיבה שלי בכלל" ואני את שלי עשיתי.
היא חסידה, לא חסיד. לשון זכר מתוך הרגל עיוור זה לא תמיד הכי חכם.
איבדת אותי בתור קהל.
התסריטים לא נמצאים כאן רק כדי שיגידו עליהם כמה הם נפלאים. אתה וכל אחד אחר מוזמנים למתוח עליהם ביקורת. אבל יש דרך מנומסת להעביר ביקורת, ויש לקטול לשם הקטילה. סיכוי לא רע שהאנשים שכתבו את הדברים האלה קוראים את זה, להזכירך. משפטים היפרבוליים כמו "בחיים שלי לא ראיתי דמויות כל כך שטוחות" (באמת. בחיים? אף פעם? 'הנוסע השמיני נגד הטורף' ראית?) הם לא ביקורת בונה. הם ביקורת להאדרת האגו של המבקר. ואחר כך אתה עוד טוען שאתה מקריב את הפופולריות שלך בשביל שהכותבים יוכלו להשתפר? מה אני אגיד, טוב שאתה לא נמצא כאן כדי שיחבבו אותך.
איבדת אותי בתור קהל.
האמת היא שכן ראיתי את "הנוסע השמיני נגד הטורף", ואני אגיד לך שהדמויות שם בעלות עומק יותר רציני מאלה שבארמון, עם לא עומק לפחות יש סיבה למה הם פועלים בניגוד לארמון שם האבא לפתע מחליט להרוס את הארמון בגלל…
בעצם, כן אני רואה את האור! איך לא ראיתי את זה מקודם, הכותב של
חו(ז)רים בזמן והכותב של "ארמון" שיתפו פעולה, בעצם יש סיבה למה האבא בועט בארמון החול, סיבה טובה מאוד אבל הילד פשוט עישן (או יעשן) סיגריה ובגלל זה הוא איבד את העשר דקות שבהם הוא מעצבן את אביו עד לדרגה כזו שהוא יבעט בארמון החול, זה הכל מובן עכשיו. העולם ערום לפני.
הזהרת ספוילרים, טבריש!
קח שניה רברס
החסידה לא כתבה כלום על תוכן התגובה שלך, רק התיחסה לכותרת. גם לי המשפט "פשוט תקראו וזהו" יוצר קונוטציות שליליות של טוקבקיסטים מעצבנים. התגובה שלך מפורטת ואפילו מפרגנת פה ושם, אבל עם כותרת שלכאורה מזלזלת בקורא, קשה לא לפתח אנטי עוד בטרם הקריאה.
גן עדן, למען הסר ספק, לא נכתב על ידי.
ואני גם לא מכירה את התסריטאי. כלומר, אני לא חושבת שאני מכירה. הניקים חסויים.
דבר שני, לא התייחסתי להודעה שלך. לא קראתי את ההודעה שלך, כי כמו שכבר כתבתי, הנימה של הכותרת שלך גרמה לי לברוח.
דבר שלישי, הבנת קריאה בסיסית. או שאולי גם אתה לא קראת את גוף התגובה שלי?
התכוונת שאת חושבת שהוא לא נכתב על ידך.
כל עוד הכותבים חסויים, לא ניתן להתעלם מהאפשרות שקמה לך אישיות נוספת, כתבה והגישה את התסריט, ואת בכלל חשבת שאת ישנה / עושה יוגה / מתכננת את הרצח המושלם…
אם הכותב
של "נשמה טובה" הוא מי שאני חושב שהוא, הוא מאוד לא יאהב את התגובה הזאת.
מצד שני אם הוא מי שאני חושב שהוא, אין לו זמן בכלל בימים אלה לקרוא או להגיב פה…
לגבי הנשים התלויות (
ל'הלהקה')
לדעתי לא מאוד מסובך לצלם עץ מלא בנשים תלויות (הממ.. רק לי קפץ פתאום לראש העץ של השרייק?):
אני נזכר באיזה סרט ישראלי ותיק, נדמה לי שזה 'הלהקה', שגידי גוב ועוד מישהו עבדו על שאר החבר'ה שם ועשו כאילו הם התאבדו בתלייה. מה שהם עשו זה קשרו חבל סביב המתניים (עם קמץ קטן, לא חולם חסר), הסוו אותו עם החולצות שלהם, וקשרו חבל נוסף סביב הצוואר. יוצר אפקט קרוב מספיק כדי שייראה אמין.
איזה תסריטים היו קרובים?
אתם יכולים להגיד איזה תסריטים היו טובים אבל לא נבחרו והתלבטתם אם לשים אותם?
עד מתי אתם מתכננים להשאיר את הסקר פתוח?
טרם הצבעתי. אני עדיין מתלבטת בין שלושה תסריטים. בעקבות התגובות פה, אולי יתווסף עוד אחד להתלבטויות.
עד מתי אפשר למשוך את זה בלי להסתכן שתסגרו את ההצבעה?
יום שישי בערב.
יום שישי בערב.
ההצבעה מסתיימת היום?
לא מחר בלילה?
כנראה. זה מה שרד אמר. אני מהמר על סקר וקשור לשודדי הקאריביים.
כנראה שלא.
כן, אה?
לא אמור היה להיסגר כבר?
רד לא אמר שהסקר יסגר בשישי בערב
אני שאלתי עד מתי אפשר למשוך את ההצבעה – עד מתי בטוח שהסקר לא יסגר. הוא אמר שישי בערב, שיש זמן להחליט בנחת עד שישי בערב. הוא לא אמר שהוא סוגר את הסקר בשישי בערב, אבל אם אני רוצה להיות בטוחה שאני מספיקה להצביע, שאני אעשה את זה עד שישי בערב.
ז"א, הסקר ישאר לפחות עד שישי בערב. לאחר מכן זה לא בטוח.
הסקר לא נסגר בשישי בערב
זאת היתה טעות שלי. הוא יישאר פתוח עד זמן כלשהו מחר.
היום, אתה מתכוון.
אוף. אפילו סקר חדש אין לי אחרי צפייה בשודדים ו... לא משנה
חביבים -
"יוזר-פרינדלי" – כל-כך נכון ובמקום! אהבתי.
עזרת לי להבין מה לא מסתדר לי עם חלק מהתסריטים: הם בנויים מדמויות ידידותיות לסביבה וכנראה ברוב המקרים זה כבר לא "עושה לי את זה". לא שלא חטאתי גם, אבל זה לימד אותי משהו.
שלום לכולם.
(לביקורתיים שביניכם בעיקר)-
לכל אלה שבאמת קראו את התסריטים- לעיתים קרובות ישנו פער בין הסיפור הכתוב ובין התרגום שלו למוצר הסופי על המסך.
בתחרות ישנם תסריטים שיעברו שכתוב לפני שלב הצילום במידה וייזכו. חלקם שכתוב קטן יותר וחלקם שכתוב גדול יותר, במסגרת התנאים שהוצבו בחוזה (ובתנאי שלא פוגע בסיפור..).
קחו בחשבון בעת הקריאה, שחלק מהתסריטים שעלו לגמר נכתבו ע"י תסריטאים מתחילים, או כאלה שכתבו את התסריט שלהם בפעם הראשונה, והם לפני שכתוב מקצועי.
היו סלחניים כלפי תיאורי דמות ולוקיישן ארוכים או סגנונות של כתיבה, כמו כן לאלמנטיים סיפוריים שלא כתובים "לפי הספר" שמאלצים את הדימיון לעבוד יותר.
אנו שכתבנו את התסריטים רק מבחינה צורנית, כך שיהיו נוחים יותר לקריאה, בכדי למנוע מצבים של טשטוש "הסגנון" של הכותב או "הקול" האישי שלו.
ודבר נוסף-
ראינו שיש תגובות תמוהות של תמיהות גולשים שונים בענייני הפקה ותקציב.
כל התסריטים שעלו לגמר הם ברי ביצוע במסגרת התקציב והזמן.
תודה רבה והמשך דירוג נעים,
מיקוקה הפקות
תהייה
נגיד הייתי כותב תסריט שעוסק בנושא אימוץ. הוא היה יכול להתקבל?
שלום לכולם.
הו! סוף סוף תגובה רשמית!
באמת תהיתי אם היתה כאן כוונה מצד ההפקה לא להגיב, כדי לאפשר לסקר לנוע ללא הפרעה, כי היה לי קצת מוזר שאין שום התייחסות של ההפקה לתחרות.
ואם כבר אנחנו כאן, שתי תהיות מציקות:
1. האם התסריטים שעלו לגמר נבחרו רק בזכות איכותם (מקוריות, סיפוריות וכד') או שנכנסו גם שיקולי הפקה משמעותיים (כלומר, תסריט טוב שהיה במסגרת האילוצים אבל קצת יותר קשה להפקה לא נכנס, ובמקומו נכנס תסריט יחסית-פשוט כמו 'הישרדות')?
2. כבר כתבתי קודם שחסרה לי מאוד בעשירייה איזושהי התייחסות אקטואלית, איזושהוא יחס לישראל-של-היום. כמעט כולם היו יכולים להתרחש, ללא כל שינוי, גם בדנמרק (פרט אולי ל"גן עדן", שיש בו לפחות דמויות ישראליות, ול"הרקדנית והחייל" שיש בו סיטואציה ישראלית של חייל שממהר לבסיס). בין השאר, בתחרות שאחד הנושאים שלה הוא "מוות", שנערכת בישראל 2006, תוך כדי פלישה לעזה, הייתי מאוד מופתע שאין בגמר אף תסריט המתייחס, ולו ברמז, לנושאים האלו. הדמויות בתסריטים מתות בשל רצח, תאונות דרכים, התאבדויות, מפולות בוץ; אין מלחמות, אין פיגועים, אין שום דבר בכיוון…
התהייה שלי היא האם זו היתה נטיית הקהל (כלומר, שכמעט ולא נשלחו תסריטים בנוסאים אלו) או שההפקה ביקשה להימלט מפוליטיקה ולכן לא העלתה לגמר תסריטים כאלו. בכל מקרה, בעיני יש כאן פספוס של הממד המקומי.
תשובה לא רשמית בשם ההפקה
1. כן, שיקולי ההפקה היו גורם בבחירת התסריטים (וזה נאמר מראש). גם תסריט מופלא וגאוני לא היה עולה לעשיריה אם הוא לא היה בר-ביצוע הפקתית.
2. אם לשפוט על פי התסריטים שקראתי, היו רק מעטים שעסקו בנושאים ישראליים אקטואליים. אני לא חושב שההפקה נמנעה מהנושא בכוונה.
לי, לפחות,
יהיה מאוד קשה לכתוב סיפור רציני על ישראל של היום בחמש דקות.
אני חושב שאלו שיש להם האומץ לכתוב תסריט כן בנושא, יהיו טעונים רגשית מכדי לעמוד בתנאים קפדניים של תחרות מסוג זה.
תשובה לנונין
היו לנו מספר שיקולים בהעלאת התסריטים. חלקם מן הסתם, כמו שפורסמו בתקנון, היו גם הפקתיים.
היו תסריטאים ששלחו תסריטים מבלי לקרוא את התקנון, וללא שום זיקה לתחרות.
כשאנחנו הגבלנו במספר הלוקיישנים והדמויות, השיקולים שלנו לא היו רק טעמי הפקה, אלא גם שיקולי זמן. מי שקרא את חוקי התחרות יודע שקיימות גם מגבלות זמן, שהן מועדי הגשה לכותבים כמו לחברי ההפקה.
היו תסריטים שיכלו לעלות לגמר, אבל הכילו בטעות 12 לוקיישנים ולא ארבע. שלחנו אל תסריטאים התרעות עם חריגות קריטריונם, אולם לא כולם הספיקו או רצו לשכתב או לקצץ את התסריט שלהם. בקיצור, השיקולים היו גם תוכניים וגם הפקתיים כמובן, כאלה שתואמים את מסגרת התחרות.
בנוגע לאקטואליה,
אחוז כמעט אפסי מבין התסריטים עסק באקטואליה, למען האמת.
אנחנו לא נגד נושאים אקטואליים (כל עוד הם תואמים את אחד משלושת הנושאים שלנו) אבל גם לא עודדנו כותבים לשם בהנחיות התחרות, כמו שאתה בוודאי יודע.
אנחנו רואים באור חיובי תסריטים ונושאים ארכיטיפיים, כאלה שמתקשרים לקהלי יעד בלתי מוגבלים. גם קנדים לצורך העניין.
ובכל אופן, התחרות נועדה בשביל הכותבים, והכותבים בחרו לא להתעסק בנושאים אקטואליים.
בברכה,
מיקוקה הפקות
הערות על הערות
ראשית, ברור לי שתסריט שלא עמד בקריטריונים היה נפסל על הסף. לא זו היתה כוונתי. התהייה שלי היתה אחרת – האם בין התסריטים שכן עמדו בקריטריונים, היתה עדיפות לתסריטים 'קלים להפקה'. הרי ברור שגם במגבלות שנתנו יכול להיות סרט לא קל (אך אפשרי) להפקה, שיש בו, נניח ארבעה לוקיישנים, ארבע דמויות וצילומי חוץ בלילה, לעומת סרט עם לוקיישן אחד ושתי דמויות, ובלי שום דבר מיוחד. התהייה היתה האם 'קלות הפקה' היתה קריטריון *בין התסריטים שעמדו בתנאי הסף*. קשה לי לקבוע זאת לפי העולים, כי אמנם ברובם יש פחות דמויות מהמגבלה, אך יש בהחלט כמה שדורשים לא מעט מההפקה ('הצוק' כבר הוזכר, 'בחילה' דורש צילומי חוץ בלילה, 'פרח נתתי לנורית' דורש מכונית, וכו').
בנוגע לאקטואליה:
התהייה שלי היתה כללית, לגבי התסריטים שנשלחו, וכעת הבנתי שאין כאן התייחסות ספציפית של ההפקה אלא פשוט שלא נשלחו הרבה כאלו. במאמר מוסגר אני חייב לציין שאני מתסייג קצת מ"תסריטים ונושאים ארכיטיפיים, כאלה שמתקשרים לקהלי יעד בלתי מוגבלים". לי נראה שסרט ישראלי לא צריך לנסות להתחרות עם סרטים אמריקאיים וקנדיים 'במגרש שלהם', אלא לנסות להביא משהו ייחודי מהתרבות והאווירה הישראלית, משהו שיכול היה להיווצר רק כאן (כפי שסרט קוריאני טוב יביא לנו משהו מקוריאה, וסרט איראני – מאיראן, וכן הלאה). אבל זו רק דעתי.
ואולי דווקא הפוך?
נראה לי שנבחרו כאן גם תסריטים די מאתגרים מבחינה קולנועית וגם כאלה שממש לא. האם היו תסריטים שנפסלו כי אמרתם "זה פשוט מידי להפקה, לא מאתגר, אי אפשר להראות כאן את היכולות שלנו"?
כן, חשבתי גם על זה.
אחרי שהסרט שיופק יפורסם באתר, כמה זמן הוא יישאר זמין לצפייה?
מישהו יכול לענות לי בבקשה?
הנה תשובה: אנחנו עדיין לא יודעים.
(ואני אחסוך לך גם את המשך השיחה: מתי תדעו? לא יודעת).
אני לא סבלתי את הטוויסט.
בתור התחלה אני לא טוענת שהתסריט מושלם..
חוץ מזה, דווקא בגלל ששמתי לב שהרבה מהגולשים לא אהבו את הסוף וצפו אותו ניסיתי להראות את היופי שאני ראיתי בתסריט בלי קשר לטוויסט ה"די נמאס לי" לטענתך.. למרות שלדעתי לפחות גם אם הוא לא הטוויסט המקורי ביותר שנתקלתי בו, הוא דווקא חזק ולפחות עליי הוא השאיר רושם..
אבל בלי קשר.. נראה לי פספסתי את כוונתך בעניין הזה.. אתה מעדיף לראות סרט על בעל מוכה?
אני לא יודעת מה איתך, אבל אני חושבת שבתור סרט קצר הוא מעניין לצפייה. הוא גדול חזותית (כפי שכבר נאמר כאן), מעניין, מותח ועם טוויסט (כן גם אם הוא נדוש) חזק בסוף.
הו, לא.
סרט על גבר מוכה אני רואה מיום היוולדי.
אני רק טוען שהסרט אכזרי ולא אומר הרבה.
אני לא אמרתי שהטוויסט נדוש, אני פשוט חושב שהסרט לא אומר לי הרבה חוץ מזה שהוא מספר את סיפורו של אידיוט, כפי שתואר בצורה חכמה קודם.
הו, לא.
מעניין. לא חשבתי על זה כך.
אבל הפירוש הזה רק מחמיר את המצב. אנשים אלימים אינם אנשים בלתי-שפויים שאינם אחראים למעשיהם.
מי כמוני יודע.
הי, לא תמיד הייתי הפרצוף הנחמד שהראתי (ככה כותבים, נכון?) בקון.
הו, לא.
אבל זאת לא הכוונה.. אני מקווה שאני לא מתרחקת יותר מידי מכוונת הכותב/ת.. אבל לדעתי התסריט לא עושה הכללה, הוא מספר את הסיפור של ספי שהאלימות היא חלק מהשריטה שלו (או להיפך.. :)) אבל זה לא אומר שכל האנשים האלימים אינם שפויים..
לא רציתי להכנס ככה
לדיון אבל אם כבר עוברים לידו של הנושא אז: זהו, שגם אני הרגשתי שספי הוא בחור לא חכם במיוחד ונורית היא בחורה מניפולטיבית שבסופו של דבר היתה רק בורג הכרחי בטרגדיה. אבל, היי, זה לא פוליטיקלי קורקט לראות את זה ככה, אז עזבי.
חלקם כן
לדעתי התסריט הזה טוען שאנשים אלימים צריכים טיפול פסיכיאטרי (וצריכים אותו מהר *לפני* שהם פוגעים במישהו באופן באמת חמור).
בחילה אילמת
התסריט של בחילה מדורג כרגע אחרון וחבל. יש פה תסריטים פחות מוצלחים שסובלים מנתונים מיותרים וניסוח שגוי. לפי דעתי כתיבה מחדש בלי כל הVO היה משפר בהמון. לתת לקהל להבין לבד מה קורה, ושכל אחד יתחבר למה שמדבר אליו. במקום זה מצורף טקסט שהופך את העלילה ללא הכי מוצלחת וחבל, כי באמת אהבתי את הרעיון והאפשרויות.
בנוסף גן עדן מוביל כי, מה לעשות, מבחינה תסריטית הוא כתוב נכון. גם אצלי הוא מקום ראשון למרות שהוא לא הכי טוב. לפעמים צריך לדעת איך לכתוב ולא רק מה
לא נעים לי לחזור על
מה שכבר אמרתי אבל משום מה המצב הזה צורם לי.
כל כך מה שאמרת.
מה היה הכי קרוב?
איזה תסריטים היו הכי קרובים אבל לא הצליחו רק תגידו את השם.
כבר מזמן לא קרה לי כזה דבר.
דעת הקהל בסקר של עין הדג הפוכה לחלוטין לשלי. אני שבורה והרוסה.
הבחירה שלי היתה "ארמון", בגלל הפשטות והבהירות שלו. הוא מספר סיפור קטן, אנושי, שיכולתי לדמיין אותו קורה באמת. לא היתה בו שום שאיפה בומבסטית, אלא רק באמת את הסיפור הזה שכל אחד, לדעתי, יכול להזדהות איתו ולהבין אותו.
המקום השני מבחינתי הלך ל"הרקדנית והחייל", גם בגלל הפשטות שלו. שוב, סיפור קטן, פגישה מקרית שהצלחתי להתחבר אליה. הרגשתי שמשהו נבנה לא נכון כל כך במערכת היחסים (כבר העירו קודם בעמוד זה – להביא שתייה למישהי במצבה של הרקדנית נשמע קצת החייל), אבל בסך הכל, חוסר היומרה והבהירות הפשוטה של התסריט גרמו לי לחבב אותו מיד.
לעומת זאת – החביבים על באי האתר (נכון לרגע זה, כולי תקווה שהדברים ישתנו) לא זכו בחיבתי כלל. לא "הצוק" שמצאתי פשטני מדי, עם התחלה טובה וסיום קלישאתי, למרות כושר ההמצאה הראוי לציון של הכותב/ת. לא "גן עדן", שמוצלח אולי בתור אנקדוטה או מערכון, אבל לא בתור תסריט שלם – אין בו שום דבר מעבר לרעיון משעשע, בודאי שלא את הציפיות שלי – דמות בקונפליקט, התפתחות, שיא וכדומה. אף על פי כן, הסיום עם השקלים היה חמוד מאוד. לגבי שני המובילים האחרים – "פרח נתתי לנורית" בנוי נכון וכתוב באופן שמעיד על כשרון לדעתי, אבל העלילה שלו והשאלה המוסרית שהוא מעלה או לא מעלה הכעיסה אותי מספיק כדי שלא ארצה לבחור בו. ו"חו(ז)רים בזמן" היה בעל רעיון גאוני, אך היו בו יותר מדי דברים לא ניתנים לסיספונד מבחינתי (עניין הקפיצות בילדות שמישהו כבר ציין, וגם העובדה שהמניע של הגיבור צריך להיות מספיק חזק כדי שיתרומם מעל מגבלת ההתמכרות שלו ויגרום לו להפסיק לעשן מיד. סיגריות זה לא הירואין).
אני, אגב, לא שלחתי תסריט לתחרות. מאוד תבוסתני מצד מישהי ששואפת לעבוד בתחום, אבל כבר שלוש שנים, מאז שנה א' בלימודי התסריטאות שלי, לא נתבקשתי לכתוב תסריט של 5 עמודים. ניסיתי, באמת שניסיתי, אך התברר לי שמרגע שמתרגלים לספר את סיפורך בשלושים-חמישים דקות מינימום, אי אפשר כבר לחזור אחורה. באסה.
כבר מזמן לא קרה לי כזה דבר.
סיגריות ממכרות *יותר* מהירואין.
אה באמת?
תוכל לפרט?
אה באמת?
קטונתי, אבל ד"ר יובל רבינוביץ (רופא) יכול:
http://www.haayal.co.il/reply?id=361&rep=12995&LastView=9999-12-31
http://www.haayal.co.il/reply?id=748&rep=41206&LastView=9999-12-31
אי שם בדיונים האלה הוא גם מסביר שרבים ממקרי המוות הקשורים בהרואין, נגרמים בשל מנת יתר הנלקחת כתוצאה מרכישת הסם אצל סוחר חדש ולא מוכר, ומנזקים עקיפים הקשורים באופן צריכת הסתם (הזרקה), כמו צהבת ואיידס. כלומר כתוצאה מכך שהסם אינו חוקי. כלומר אפילו עם יד אחת קשורה מאחורי הגב (אילגליזציה של ההירואין) – הסיגריות, הוא אומר, מנצחות אותו בנוק-אאוט (אני אולי קצת מגזים. אבל קצת).
טוב, נשברתי: אני יוצאת להגנתו של חו(ז)רים בזמן.
כן, יש בעיות בתסריט, אבל הקפיצות בילדות הן *לא* אחת מהן. זה לא חור בעלילה. זו העלילה! הרי כל הרעיון הוא שהוא עדיין לא מעשן. הוא יעשן מתישהו בעתיד, וזה גוזל זמן מחייו כבר מעכשיו, כלומר כבר מההתחלה – ומכאן החורים, בילדות ועכשיו. זה נאמר מאוד בבירור (הדיאלוג בינו לבין הרופא כולל חילופי דברים בסגנון "אבל אני לא מעשן" – "עדיין לא").
קצת תשומת לב לפרטים עוד לא הרגה אף אחד. זה תסריט של 5 עמודים, וכבר 4 פעמים ירדו עליו בגלל חור בעלילה שלא באמת יש לו. אני לא יודעת מי כתב אותו בפועל, אני די מעריכה את זה שהוא או היא מתאפקים מלהגיב, ואני יוצאת להגנתו – זה רעיון מעולה.
אבל זה לא.
זה רעיון איום ונורא.
לא צריך להתרגז.
ההסבר שלך משכנע, אבל את פשוט טועה. לא נאמר שום דבר בסגנון הזה בתסריט – ואני אדם ששם לב לפרטים, בדרך כלל. הדבר הקרוב ביותר שנאמר היה:
בחור: "אבל אני לא מעשן הרבה."
רופא: "זה מה שאתה חושב".
מה שמעיד, מבחינתי, על כך שבזמן החורים הוא כנראה מעשן, והרבה. אבל ההסבר שאת נתת הוא פרשנות שלך – היא לא מופיעה בתסריט. ייתכן שעוד אנשים הבינו את התסריט כך, ושלכך התכוון כותב התסריט – אבל שוב, זה לא בתסריט, ולכן כל אחד רשאי לפרש כראות עיניו. למיטב הבנתי, זה פשוט משהו מפוספס, שבפיסת הדיאלוג שאת הצעת אכן היה אפשר לפתור אותו.
בכל מקרה, העובדה שאני כבר הרביעית שזה הפריע לה מעידה שעוד אנשים פירשו את זה כמוני ולא כמוך. ייתכן כמובן ש-71 האנשים, נכון להרגע, שהצביעו לתסריט, ראו זאת כמוך. אבל אני איתנה בדעתי שאין בתסריט פתרון לחור העלילתי הזה, ושאם יש, הוא פשוט עמום מדי. בכתיבה קצת יותר קפדנית ניתן היה לפתור את זה, ולמצות את המקסימום מהרעיון המוצלח באמת הזה – לרגע לא טענתי אחרת, אף שכפי שמישהו כבר הצביע – מזכיר מדי לטעמי את "אשתו של הנוסע בזמן". ההשוואה מתבקשת במקרה הזה גם בדוגמה השנייה שנתתי – הגיבור ב"אשתו" מוכן לתת יד ורגל כדי להפסיק את הקפיצות בזמן. הגיבור ב"חו(ז)רים בזמן", לעומתו, צריך לשדוד בנק כדי לקנות מדבקות ניקוטין. זה נראה לי קצת אבסורדי.
תגובת היוצר
היי ליאה,
התסריט "חו(ז)רים בזמן" (או בקיצור, "חורים"), מבוסס על סיפור שנכתב על ידי לפני כמה שנים ועובד. נחתכו ממנו מספר סצינות, שהיו ודאי עוזרות לך לרדת יותר טוב לעומקו של העניין. אם תהיה דרישה, אתן קישור לסיפור, שנמצא באינטרנט. עם זאת, לא נראה לי שהיית חסה מלסספנד עליו גם אם הייתה מובאת כאן הגרסה המלאה. על מנת להסביר כמה דברים, ובעיקר כדי לזכות לביקורת בונה (ואולי גם לכמה קולות שיציבו אותי במקום קצת יותר ריאלי ממקום רביעי), אתייחס לכמה עניינים שכתבת.
1. MuchRejoicing צודקת כמעט לגמרי. אמנם הטיעון שלה, על כך שהתסביך בזמן שמאפשר את הקפיצות בילדות, מוסבר בתסריט, הוא שגוי – אולם בעת שכתבתי את הסיפור בזמנו ועיבדתי אותו לתסריט לאחרונה, עברתי עליו כמה וכמה פעמים. ייתכן ואני סתם מתחכם, אבל לדעתי, כל העניין של התסבוכת בזמן די ברור.
הילדות שלו עברה כרגיל. כל החיים של הגיבור עוברים כרגיל. עד שהרגע שבו הוא מתחיל לעשן. מרגע זה, מגיעים מספריים דמיוניים, ו"גוזרים" מקטעים מחייו (או אם תרצי, מזכרונו, מה שיכול להיות יותר הגיוני). זוהי הסיבה שילדותו זכורה לו בקפיצות.
2. הסיפור, ואם זה לא ברור לכל האנשים שהתייחסו אליו כבלתי אפשרי, כנראה זה מעיד על חולשתי כתסריטאי – הוא הומוריסטי. הוא אינו מתיימר להיות הגיוני. הוא אינו מתיימר להגיד מסר על דברים ברומו של עולם. הוא אינו מתיימר להציג טוויסט מתוחכם, או להיות ברור במאה אחוז. הסיפור (או התסריט, או הסרט, אם יהיה), כפי שאני, כותבו, רואה אותו, הוא סיפור על תופעה ביזארית שקורית לאדם. הוא אמור להעלות חיוך, תהיות, ולהעביר את הזמן לצופה בכיף. זה לא משהו שנשאר איתך. לא על זה חשבתי שכשכתבתי אותו, וגם אם הייתי כותב את התסריט במיוחד, לא הייתי מתיימר להעביר מסר על משמעות החיים בחמש דקות. "חורים" בעיקר אמור להיות משעשע. לא ברמת הצחוק המוטרף, אלא סתם משהו שיגרום לך לחייך לרגע. אי לכך, כל ההתעקבות כל החורים בעלילה (ולא רק בזמן) הוא לטעמי האישי, מיותר למדי. האם הרעיון נראה לך נחמד? זו השאלה האמיתית. לדעתי, עצם התהיה כאן והצורך לסספנד – מצביעה על כך שהסיפור גרם לאנשים להרהר. זה יותר ממה שיכולתי לבקש.
בסוף תגובתך, הזכרת את המילה "אבסורדי". מילה שאני בעצמי לא הייתי משתמש בה כדי לתאר את הרעיון בתסריט. עבורי, זו מחמאה גדולה. זה אומר שהתסריט השיג את ייעודו. לספר סיפור שייראה הזוי לאנשים.
את הספר "אשתו של הנוסע בזמן" טרם קראתי, ועימך הסליחה.
הממ. פספסתי את ה''הרבה''. אני מתנצלת בהכנעה.
גם אני צריכה לשים לב לפרטים. בכל מקרה, שי, אני רק רוצה לציין שללא המילה "הרבה", התסריט משתפר להפליא (ולו בגלל שסופו הופך לספק פרדוקס, ספק מלחמה אבודה), אבל שבכל מקרה אהבתי את הרעיון.
התעכבות על חורי עלילה היא נושא שחוזר בהרבה תגובות לסרטים.
אנשים מנטפקים דברים בסרט, ואחרים קופצים עליהם ואומרים: "למה לחפש את הרע? זה רק סרט!". אלא ש, לפחות לדעתי, בדרך כלל יש מוסכמות מסוימות שאומרות לנו איך להתייחס לסרט – אם הוא מתרחש בעולם הגיוני שנראה כמו העולם שלנו, נחפש בו את אותו היגיון ורציפות כמו במציאות שלנו. אם זה סרט שמתרחש בסביבה לגמרי לא מוכרת, לא תהיה בעיה לסספנד דברים, מתוך הנחה שבעולם של הסרט דברים עובדים אחרת מאצלנו.
התסריט שלך בנוי כעולם רגיל לגמרי, עם סט של חוקים רגילים לגמרי (כשקורה משהו הולכים לראות רופא, יש פיצוציות שמוכרות מסטיק ניקוטין, יש משטרה שרודפת אחרי שודדים, יש בנקים וכו') פרט לשינוי אחד קטן – חורי הסיגריות. לכן הרבה גולשים, ואני ביניהם, שופטים את התסריט שלך על סמך הכלים שנתת לנו. לטעמי, אמינות של דמויות והיגיון פנימי של התסריט חשובים לא פחות ממקוריות הרעיון או ביצוע. ולכן, כשאני שומעת מישהו אומר "זה רק בשביל השעשוע", בעיני זה נתפס כבריחה לפיתרון הקל, כחוסר התמודדות. כאילו מישהו הסתמך על זה שהרעיון שלו מגניב מספיק כדי להחזיק את כל הסרט לבדו, ולכן לא צריך לחשוב על שום אלמנטים אחרים שיוסיפו אמינות ונפח, ולא להדק אותם. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא.
הסרט לא מתרחש בעולם שלנו
כמו שסיפורים של אתגר קרת לא מתרחשים בעולם שלנו. הם מתרחשים בעולם מוקצן וסטריאוטיפי.
הרופא מתייחס לעניין כאל דבר רגיל ביותר ויש לו סטטוסקופ על הצואר רק בגלל שהוא רופא.
החורים בתסריט הם:דילוגים של שנים, מה שמצריך כמויות לא הגיוניות של סיגריות ושימוש בכסף של שוד בנק לקניית מסטיק ניקוטין, מה שנא בין חוסר פרופורציה(חיובי) לסתם חוסר הגיון(שלילי).
מוסבר בתסריט שהזמן שמחורר הוא לא של עישון הסיגריות.
אתה מעשן שתי סיגריות, והאפקט נע אחורה בזמן וגוזל את עשר הדקות של ארוחת הבוקר.
פרדוקס מסע בזמן לא נחשב חור בעלילה כי אי אפשר להמנע ממנו.
תגובת הקורא/צופה
המשפט "ואולי גם לכמה קולות שיציבו אותי במקום קצת יותר ריאלי ממקום רביעי" גרם לי לחייך יותר מהסיפור הומוריסטי שלך אבל לא מהסיבות הנכונות, כנראה. אני רוצה לציין שאהבתי את הסיפור שלך(כבר כתבתי תגובה רחבה יותר על כל התסריטים), אבל משהו בו כתסריט לא עבד. אולי ה"HOP'S", אולי העובדה שלא מצאתי בו חלום, מוות או אהבה (לשופטים לא הפריע וגם לא ספרו, כנראה, כמה לוקיישנ'ס היו שם, אז לא משנה). או אולי משהו אחר, סובלימינלי יותר, שכל הזמן אמר לי: יש פה יסוד חכם, אז למה אני לא מרגיש שום אמפטיה?
מצטער שוב, אתה מבקש ביקורת בונה אז אין בעיה, רק אל תגיד לי שהסיפור המקורי (הכתוב בפרוזה וירטואוזית, אני מניח) הוא פי-עשר יותר טוב ממה שנראה בתסריט, כי לכל המאה ששלחו תסריטים יש בידיוק אותה טענה.
תגובת הקורא/צופה
לא אמרתי את זה.
הו, לא!
דווקא לחלוטין משתמע מן התסריט שהוא הומוריסטי וזה החלק הכי טוב בו.
אל תצניע את יכולותיך התסריטאיות, המגבלות שעמדו לפניך באמת קשות.
הבחירה שלי
אני דווקא בחרתי בתסריט "בחילה". זה התסריט שהשאיר עלי רושם יותר מכולם.
איכשהו, עד כמה שהסיפור קודר, יש בו לדעתי כמה נקודות של אור והוא לא העיק עלי יותר מידי, אלא יותר הכניס אותי לאווירה של מתח וציפיה. וזה מוזר כי אני בדרך כלל בן אדם של הפי-אנד וסרטים קלילים, אבל עד כמה ש"גן עדן" (או "נשמה טובה") היה חביב והפוגה מבורכת (אוף, איך קוראים לזה בסרט כשיש רגע של הפוגה?? רציתי להשתמש במילה אחרת), דווקא העדפתי את המדריך, כי זה היה רעיון קצת דומה אבל באווירה יותר.. מתוקה-קודרת כזאת.
אבל בכל זאת שני דברים שקצת הפריעו לי ב"בחילה":
1. (ספוילר, ניטפוק?) אם בסוף מתברר שהוא רודף ולא בורח, אז למה בהתחלה כתוב שהוא מסתכל אחורה כשהוא רץ?
2. בזמן שקראתי את התסריט הייתה לי תחושה שהחלום חזר על עצמו פעם אחת יותר מידי.. כי בכל זאת, זה רק חמש דקות ולמרות שזה עניין מרכזי בסיפור זה קצת שוחק…
הנושא המרכזי של שישה מתוך עשרת התסריטים הוא הוא מוות. של שלושה מתוכם, הנושא המרכזי הוא רצח או התאבדות. בשניים נוספים מופיע מות אדם כארוע משני. רק בשניים מתוך עשרת התסריטים לא מופיע מוות כלל.
מה זה פה?
רפובליקת בננות.
לתחרות ניתנו שלושה נושאים מוגדרים
ו"מוות" היה אחד מהם.
ממ
ארמון – שיעמם אותי עד הקטע בו האב הורס את הארמון [מסיבה לא ברורה ממש. הוא לא נראה אלים עד לרגע הזה, והתקשתי להבין מה הילד אמר שהרגיז אותו], שם הוא התחיל להיות מקסים להפליא. אבל לא מספיק.
בחילה – לא אהבתי בכלל, אבל בעיקר כי אני פשוט לא מחבבת את הסגנון. חלקים ממנו נראו מאוד מוכרים [סצנות הריצה, למשל, ההמוחזרות להפליא].
גן עדן – רעיון לעוס אבל ביצוע מצחיק ומקסים, הבחירה שלי. קצת בלבל אותי, אבל הסוף היה שווה את זה.
הישרדות – בנאלי ומשעמם.
חו(ז)רים בזמן – רעיון מגניב לחלוטין, שהיה עובד מצויין, כפי שהעירו לפני, כסיפור של אתגר קרת. קרוב לוודאי שהיה הבחירה שלי אם הביצוע עצמו היה קצת יותר מוצלח [הרגו אותי, אבל ה'הופ' הזה היה מעצבן כבר בפעם השניה].
המדריך לגוויה הטריה – חמוד, אבל קצת אנמי.
פרח נתתי לנורית – מוכר, מוכר מוכר. ראיתי את זה יותר מדי פעמים בעבר.
פרפרנליה – יותר מדי טריקים של מצלמה ופחות מדי, ובכן, כל דבר אחר. גם כן הרגיש קצת מוכר.
הצוק – הפייבוריט השני שלי. קסום מאוד, אבל הסוף קיטשי וקצת הורס.
הרקדנית והחייל – מהתסריט הזה יצאתי עם הרגשה של 'מה?'. לא כי לא הבנתי את התסריט, אלא כי לא הבנתי איך הוא הגיע לגמר. זה נראה כהתחלה של משהו נחמד, אבל כיצירה העומדת בפני עצמה קצת חסר פואנטה.
לפחות כאן, ברור שלא מדובר בתסריטאי.
מקסימום בטסריטאי.
מכיר את הסרטים האלה
שמתחילים בסוף, ורק אז נזכרים לספר לך את ההתחלה והאמצע? אז לסרט כזה קוראים, כמובן, טסר. אדם שכותב טסרים הוא טסריטאי.
ואני חשבתי תמיד שזאת אשמת העוכר.
לא, זו כבר אשמת העכרור.
עם בדיחות כאלה פלא שאנשים הולכים עם הראש בקיר?
''פרח נתתי לנורית'' כתוב טוב
אבל הוא בנאלי ונדוש לגמרי, ולי אישית מזכיר כל מיני סרטים\הצגות\שירים שהראו לנו בבית ספר על אלימות במשפחה. הדבר היחיד שמיוחד בתסריט הזה זה המוטיב של הפרחים, ומשום מה יש לי הרגשה שכבר ראיתי את זה איפשהו באותו הקשר (כבר ציינו פה סרט ושיר על הנושא שמשתמשים באותו מוטיב, אז כנראה שזה לא כזה רעיון מקורי).
מעניין
ב40 דקות האחרונות התווספו יותר מ20 הצבעות חדשות, כולם לאותו תסריט.. "פרח נתתי לנורית". כנראה שהוא באמת מוצלח.
באמת מעניין.
האם האתר יכול לעלות על רמאות שהיא בעצם איננה רמאות? כלומר, אם מישהו נכנס לכיתת מחשבים או משהו ומצביע דרך כל המחשבים?
איך אפשר לעלות על זה?
להצביע דרך כל המחשבים זו לא רמאות?
מסיבות מובנות, אל תצפו מאיתנו לפרט מה גבולות היכולת שלנו בזיהוי רמאויות, ועד כמה אנחנו טובים. ואנחנו טובים.
מה שאותי מסקרן
זה למה לעצור כאן? למה להצביע רק 20 פעם? למה לא 500? כאילו, הרציונל של מי שעשה את זה היה "טוב, אני אפסיק ב-20, כי אם 21 קולות יגיעו לאותו תסריט תוך חמש דקות, הם כבר עלולים לחשוד"?
אמ, אבל במקרה הזה,
של פרח נתתי לנורית, איך אפשר לדעת כמה מקולות הם מזויפים וכמה כשרים?
ארג, אני עוזבת את זה ומפקידה את אמוני בעורכים.
אומרים שיודעים איך לתפוס רמאים? אני מאמינה להם.
לפי דעתי
התסריט הזה הצליח לזכות בכמות מפתיעה כזאת של קולות בזכות הנושא שלו, אני גם לא אתפלא אם רוב המצביעים ל"נורית" קשורים בדרך כלשהיא לנושא (נשים מוכות או מקורבים שלהן).
אומנם הנושא חשוב מאוד, אבל התסריט, לדעתי, פשוט לא טוב מהסיבות שכבר צוינו בתגובות קודמות.
ועכשיו זה הצוק
שקיבל קרוב ל30 הצבעות רצופות בין לילה…
(לא שלא מגיע לו לנצח, אבל חבל שככה).
שלום. אני התסריטאי (לא טסריטאי) של פרח נתתי לנורית.
כיוון שכמות הקולות צמחה בצורה מוגזמת בשעה האחרונה ערכתי בירור בין מקורביי שמא אחד מהם אחראי לכך וחקירותיי לא העלו שום ממצאים. מה שמוביל אותי למסקנה שמישהו שאני לא מכיר אחראי לכך מסיבותיו (או שהוא *ממש* רוצה לראות ת'תסריט מוסרט או שהוא מנסה להביא לפסילתו?) אני רוצה לפנות לאותו "צדיק" או "מניאק" ולבקש- די!!! (אני חושב שגולשי האתר יסכימו לשימוש ב3 סימני קריאה במקרה זה). באמת. למרות שאני מעוניין בזכייה יותר חשוב לי לקבל הערכה של איך אני ביחס לאחרים וככה אין לי מדד אמין. אז באמת מספיק. אם אני יכול לעזור איכשהו לעורכי האתר למנוע רמאות אני אשמח.
כמובן שאני מעדיף לחשוב שמדובר פשוט במאות בני נוער שיצאו אתמול לחופשי בעקבות המועד ב' במתמטיקה והפכו למעריצים נלהבים של פרח נתתי לנורית אבל זה רק אני…
מה שכן- נכון לאתמול בלילה כמות הקולות שלי עמדה על 90 ומשהו, האם העובדה שהיא עומדת כעת על 87 מעידה על כך שהרמאות התחילה כבר אתמול, או שסתם הערכתם הערכה גסה?
חוץ מזה מגיעה מילה טובה לעורכי האתר ולמיקוקה הפקות על אירגון התחרות אז הנה מילה טובה –"פרפרנליה".
תודה רבה למצביעים האמיתיים. הצביעו בכנות.
תודה.
'פרח נתתי לנורית' "סבל" מקולות חשודים לכל אורך הסקר. אחרי שבדקתי את המקבץ החריג של היום, זיהיתי באמת כמה קולות כאלה שהגיעו כבר אתמול בלילה, וגם הם נמחקו. אני מתנצל בשם המעריצים הנלהבים מדי.
אתם מוחקים קולות על סמך ''חשד''?
הכללות כאלה אתם לא יכולים לעשות וזה לא הוגן. אני לא אומר שלרמות זה הוגן, אבל אי אפשר למחוק קולות רק בגלל שהם חשודים.
אל תדאג
הם לא מוחקים אותם סתם.
אחרי שהם מזהים את הקולות החשודים, הם מביאים אותם להארכת מעצר. אחר כך הקולות החשודים עוברים מסדר זיהוי, אחר כך נערך להם משפט, ורק אם הם נמצאים אשמים הם נמחקים.
אילו היינו מוחקים קולות על סמך חשד
'פרח נתתי לנורית' היה, לא נעים להגיד, באחד המקומות האחרונים.
כן !!! לגן עדן
בגלל העומק הרגשי,ההומור העדין והמתוחכם וחוכמת החיים שמאפיין אותו!!!
לא לגן עדן
כי אולי הוא סיפור מעולה, מהפייבוריטים שלי, אבל פחות מעניין לראות איך הוא הופך לסרט מאשר הצוק למשל.
מש''א.
"גן עדן" מהנה מאוד, אבל אני לא רואה בו אתגר מבחינת הפקה.
נהפוך הוא, הוא כולל אלמנטים של חפיפניקיות ישראלית שמשעשעים מאוד בקריאה, אבל נראה לי שבסרט ההשפעה שלהם תהיה הפוכה.
לדוגמא, "שלט עשוי בריסטול מצויר בטושים ונצנצים" שאומר "ברוכים הבאים לגן עדן", נראה נחמד מאוד בתוך סיפור, כאשר באותה מידה ניתן לכתוב "לוח שיש איטלקי מבהיק, מעוטר גילופים סבוכים, ועליו חרותה כתובת באותיות זהב" – אבל בסרט הוא יראה, ובכן, כמו שלט עשוי בריסטול מצויר בטושים ונצנצים.
לא אם תייצר קונטרסט בין הסביבה לבין השלט, מן הסתם.
נראה.
אם לא יתחולל מהפך רציני בסקר במהלך סוף השבוע, מסתבר שבתוך לא הרבה זמן נוכל לגלות בדיוק איך עשו את "גן עדן".
וחוץ מזה, אני חושש שהיתה סתירה עצמית מסוימת בדברי – כיון שכמו לגבי "הצוק", אם אני דואג שזה לא ייראה טוב, אז שוב צריך להיות לי אינטרס לראות איך זה יבוצע בפועל.
לא לגן עדן
בעיני העניין בתהליך ההפקה אינו שיקול…
נכון, הרבה יותר קל לי לדמיין את "גן עדן" מצולם מאשר את "הצוק" (שאותו אני מצליחה לדמיין רק מונפש, ובראש שלי זה נראה אחלה, אגב).
עדיין, אני מעדיפה תוצאה סופית חמודה ונעימה לצפיה לפי תסריט שבאמת אהבתי, מאשר תוצאה שאולי תהיה מעניינת יותר, אבל מתסריט שהפואנטה שלו דיי אכזבה אותי בסה"כ.
התלבטתי בין שניים
"גן עדן" ו"חוזרים בזמן", בסוף בחרתי ב"חוזרים בזמן" כי הוא נראה לי קולנועי יותר והתחשק לי לראות איך הוא ייצא – על הנייר נראה סרט מגניב ביותר. קראתי פה קצת ביקורת על ה voice over וה"הופ" אז רציתי לציין שזה דווקא מה שאהבתי בתסריט. כמה דקות אחרי הקריאה עוד שמעתי את ה"הופ!" בראש :).
לגבי "גן עדן" – מאוד מאוד אהבתי (במיוחד את השורות על הכנפיים האפנתיות, "עם נצנצים!" ו-"אבינו?"). כאמור לא בחרתי בזה בגלל שנראה לי שזה יותר מצחיק כקטע כתוב מאשר מערכון מבוצע. ברור שהכותב מאוד מוכשר (מחכה לקרוא עוד דברים שלך :)). הערה אחת: בקריאה הראשונה פספסתי את הפואנטה – חשבתי שה*גיבור* אמור להגיד את המשפט לפיו מזהים אותו כנשמה טובה. אולי כדאי לחדד את זה איכשהו.
זה נכון שנשמה טובה (גן עדן) הוא לא מאוד קולנועי
בכתיבה, אבל…
1. הוא פשוט כתוב טוב, דאמיט!
2. אם הוא קולנועי או לא זה לא שיקול שלך, שלי או שלנו. זה שיקול של ההפקה, שכן הם אלו שיהפכו את זה לקולנוע. גם ספרות זולה היה בנוי על דיאלוגים חזקים קודם כל, ורק אחר כך, הבמאי שהוא גם התסריטאי, הפך אותו לחגיגה לעיניים.
3. מגיע לו. בחיי.
שוב, למה כן לגן עדן!
השיקול צריך ליהות איכות התסריט ולא איך כל אחד רואה אותו כתוצר הסופי! כמו שנאמר ע" ההפקה, הם כבר ידעו איך לעשות את זה נכון!
זה ממש נכון אבל
הוא לא מספיק איכותי לטעמי כתסריט.
מזכיר לי פרק בסדרה המיתולוגית עיניין של זמן – שם הצגת מסיבת הסיום שלהם היתה עם פקידים משועממים בגן עדן.
והפאנצ' ליין חביב אבל לא יותר מזה.
בסוף הצבעתי עם הרוב (כרגע) לגן עדן
או בשמו המתאים יותר "נשמה טובה".
אבל לאלה שכתבו את התסריטים האחרים – התלבטתי הרבה מאוד. באמת. היה קשה להחליט.
הפאנץ' ליין של גן עדן
גן עדן הוא התסריט שהצבעתי לו כנראה בגלל שהוא הכי שעשע אותי.
אבל.
את הפאנץ' ליין המהולל לא בטוח שהצופים יבינו כי הוא נמצא בתיאור של הסצינה:
"יעקב, פותח את פיו לדבר באיטיות, מוזיקת מלאכים נשמעת ברקע בשעה שהוא עומד לומר את המילים המיסטיות."
לא בטוח שאנשים יקשרו את הבקשה שלו ל"מילים המיסטיות", כשהם יראו את זה ולא יואכלו בכפית כמו הקוראים של התסריט.
אני לא עשיתי את הקישור הזה. במקרה שלי, דילגתי על פסקת התיאור בטעות.
אפשר לקרוא לזה איטיות, אבל צריך לבדוק איך זו לא תהיה איטיות של רוב הצופים.
זה בדיוק יהיה האתגר של הבמאי
פתרון לאתגר:
מוזיקת מלאכים מושמעת עוד פעם אחת במהלך הסרט, כאשר הפקידה מציינת את קיומו של המשפט המיסטי האמור.
קל ופשוט.
קצת לפני שהתחרות נסגרת
(יותר נכון, כמה שעות טובות לפני, אבל מה זה משנה?)
איזה יופי של תחרות! הייתי ממש מסוקרנת לראות מה יכתבו, ואני חייבת לציין שאני טיפה מופתעת.
מצד אחד, למה כבר אפשר לצפות מתסריט של חמש דקות? באמת ששברתי על זה קצת את הראש והגעתי למסקנה: לא הרבה. ובכל זאת, ישבתי וקראתי את התסריטים, חלקם ביתר עניין וחלקם בפחות, ואני מוכרחה להודות שזה הי'ה מרתק באופן כללי.
דוכאתי מהסיפורים המדכאים, השתעשעתי מהמשעשעים (מעניין אם רק אני חשבתי על טריינספוטינג תוך כדי קריאת 'חו(ז)רים בזמן' כשה-VO הוא של יואן) והיתר באמת נגעו לליבי טיפונת.
בהצלחה למשתתפים, המשיכו לכתוב!
אם נשאר לכם כוח לקרוא עוד דעה...
(מודה בהכנעה שנשברתי אחרי 100 ומשהו תגובות… לא מן הנמנע שאני חוזרת על דברים שנאמרו לפני). מתנצלת מראש בפני התסריטאים על הביקורת (כמו כן ההתייחסות היא בלשון זכר וגו').
במשפט אחד: מה זה הדכאון הזה, באמא שלי?!
אחוז מטריד של תסריטים המכילים עיסוק אובססיבי במוות (מכל מיני זויות) ו/או אלימות קשה… אפילו ההומור היה ברובו או שחור, או קשור במוות. האם המציאות הקשה משפיעה על התסריטאים, או שמא זה הרצון לזעזע ולהיות דרמטיים ככל הניתן ב-5 דקות? או שכולם נהנים לראות סרטים מז'אנרים מסויימים על המרקע? אני תוהה האם זה מאפיין את התסריטים, או שאולי סתם משקף את הטעם של מי שבחר/ו את העשיריה לגמר.
* יתכנו ספויילרים ברמות שונות בביקורת. *
• ארמון – חמוד, אבל לא סחף אותי והפואנטה לא היתה חזקה מספיק.
• בחילה: נראה שחור לבן, איזור פשע, זונות, אובייקטים אדומים, VO… זה נשמע כמו פרומו לסין-סיטי, רק לא מספיק מעניין, פואנטה לא מספיק ברורה, וללא סיכוי לחזור על הויזואליות של הסרט.
אגב, "צומת" זה זכר.
• גן עדן: יש אלוהים!
סוף סוף תסריט הומוריסטי, וכזה שבאמת הצליח להצחיק אותי (הבדיחה על יעקב אבינו גרמה לי ממש לצחוק בקול). הרעיון הראשוני אולי לא הכי מקורי, אבל התסריט עצמו בהחלט לא הזכיר לי שום דבר שקראתי קודם, והוא היה מהנה לקריאה, חינני וישראלי. פרט לכך הוא נראה לי פשוט להסרטה מבחינת דרישות טכניות (מעט שחקנים, תפאורה לא מורכבת). היתרון הוא שהיופי בו הוא בתסריט עצמו, בפשטות שלו, והוא לא נשען על עריכה מתוחכמת או ויזואל שמנסה להרשים, דבר שקשה להשיג כשאין תקציב.
• הישרדות – לא הצליח לעניין אותי. תחושה שקראתי/ראיתי ואריציות קודמות בסגנון הזה, וכמובן מזכיר קצת את קיוב ועוד. מצד אחד ללא ספק לא מציאותי, בעיקר הבחירה הבעייתית והלא הגיונית ב"שנים" (איך ייתכן שהם קשורים שנים בלי סיפוק צרכים אנושיים בסיסיים? איך ייתכן שרק עכשיו הם מנהלים את השיחה הזו? איך זה שרק עכשיו היא מנסה בכלל להשתחרר? ואם היא יושבת שנים, איך היא מצליחה לעמוד?). מילא הנטפוקים, אם התסריט עצמו היה מיוחד ומעניין מספיק כדי להצדיק אותם. הדיאלוגים לא היו מוצלחים לטעמי וסבלו מבנאליות, וגם הפואנטה היתה שחוקה למדי והשאירה אותי אדישה לחלוטין.
• חוזרים בזמן – כתוב מעניין, בהחלט תסריט לא רע, אבל יותר מדי הזכיר לי את ממנטו, ובסופו של דבר היתה לי תחושה שמשהו חסר לי.
• המדריך לגוויה הטריה – זועק "מתים במשרה חלקית" לכל אורכו, ולא מחדש דבר. גם בלי השוואות, הפואנטה קצת חלשה מדי לטעמי.
• פרח נתתי לנורית – לא ניחשתי את הפואנטה ועדיין לא אהבתי. שוב נשים שנכנעות לגבר אלים? אוקי, אבל למה? מה עם איזושהי זוית יחודית? מה בעצם רוצים לומר לי כאן? אם המטרה היתה לכתוב תשדיר שירות למעון לנשים מוכות או משהו בסגנון, הייתי מקבלת. בדיעבד זה גם מאד מזכיר (כפי שנאמר כאן) שירים שמספרים סיפורים מאד דומים.
• פרפנליה – הזכיר לי קצת את "בחילה" אבל יותר שחור. מדכא מדי, לא מספיק מעניין, פואנטה לא חזקה, ובאופן כללי פשוט לא אהבתי.
• הצוק – רעיון מעניין, מתחיל מקורי ובהחלט מסקרן, אבל הפואנטה היתה בדיוק זו שקיוותי שלא תהיה – צפויה. אני לא מצליחה לדמיין צילום מוצלח של סרטון כזה, התסריט מייד גרם לי לחשוב על אנימציה, וקריאת התגובות הבהירה לי שאני לא לבד. אני חושבת שסרטון אנימציה קצר סטייל סרטוני פיקסר זה יכול להיות חמוד מאד (גם לסרטונים של פיקסר לא תמיד היתה פואנטה חזקה במיוחד) בפרט אם יש תקציב שיכול להפוך את האנימציה לממתק ויזואלי לעיניים.
• הרקדנית והחייל – נעים, ישראלי, אנושי, רומנטי במידה, אך חסר סוף חזק או פואנטה. אין לי בעיה עם סופים פתוחים כשזה מתאים, אבל כשמדובר בסרטון כ"כ קצר, זה בעייתי. נותרתי בתחושה שזה רק פרומו, או סצינה מתוך סרט, כי לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שחסר שם משהו.
התלבטתי קלות בין "גן עדן", "חוזרים בזמן" ו"הרקנית והחייל" ולבסוף בחרתי "בגן עדן" מכל הסיבות שכבר פרטתי. בעיני עדיף שסרטון של 5 דקות יהיה קליל ולא ינסה להתאמץ להוכיח לי שכל משקל העולם על כתפיו, והמציאות אלימה, קשה ומגעילה. "גן עדן" לא היה יומרני, שמר על פשטות, והוא נשען על הומור חינני ולא מנסה להתבסס על אמצעים קולנועיים "מתוחכמים". ליצור אוירה מדכאת נראה לי קל יותר מאשר להצליח להצחיק באמת, ועל כך אני רוצה לומר כל הכבוד ויישר כוח לתסריטאי של "גן עדן".
לגבי העיסוק במוות
בדיעבד גיליתי שזה היה אחד הנושאים שעליהם צריך היה לכתוב. עדיין, גם כשאני לוקחת את זה בחשבון, אני מוצאת את התוצאות מטרידות ברובן, כיוון שיותר מדי מהן הולכות לכיוון מאד אלים (למשל סטייל "סין סיטי") שלא לדבר על הרצון לצלם דמויות מתות (כולל את אופן המוות שלהן ו/או תקריבים של גוויות). מהכיוון השני, יש התייחסות הומוריסטית-בדיונית. חסרה לי איזושהי התייחסות שונה למוות, בלי תיאורים גרפיים, מהכיוון של הרגשות האנושיים למשל (סטייל "כנפיים שבורות").
מוזר לי איך נושא כמו "מוות" גורר אצל כ"כ הרבה אנשים דמויות של גברים אלימים ו/או רוצחים, ולא התמודדות של אנשים עם נושא של מות אדם קרוב, ואגב דמויות גבריות – אף תסריט לא מסופר מנקודת מבט נשית, או מתמקד בגיבורה נשית *ראשית* (בלי גבר לצידה, שהוא באותה רמת תפקיד או ברמה כמעט זהה לה). התסריט האחרון ("הרקדנית והחייל") הוא היחיד שאיכשהו אפשר לומר שהדמות הנשית היא הדומיננטית בו.
זהו?
יש הכרזה רשמית של התוצאות הסופיות? עוד שעוד נבדקים קולות לכאן ולכאן?
בעקבות אי הבנות בעניין סיום הסקר, הוא חוזר לעוד כמה שעות של הצבעות. הסקר ייסגר סופית הלילה בחצות. סליחה על התקלה!
שני התסריטים המובילים
הם אכן חינניים אבל לוקים בעניינים שהם חיוניים לסרט מוצלח שאינו הברקה ויזואלית או קולנועית אחרת.
אולי תאשימו אותי בסכמתיות אבל בגדול סרטים מתאפיינים בכך שלדמות הראשית שלה יש רצון מאוד ברור והיא "מגיעה" לתסריט כשהיא טעונה.
בשני התסריטים העניין הזה מרגיש ממוסמס כאשר בגן העדן הושם דגש רב מידי על ההומור (שהוא עניין של טעם) מה שעושה אותו יותר מערכון מאשר סרט ובצוק הרעיון הויזואלי לא רע, אך ולאדי לא מספיק מאופיין. מה מניע אותו, במה הוא שונה מכולם? הקהל לטעמי ירצה לדעת.
באיזה תסריט אתה בחרת?
נמנעתי מלהצביע
כי לא הייתי שלם עם אף אחד מהתסריטים. לכמה מהם יש פוטנציאל לא רע וכשרון כתיבה לא מבוטל אבל גם אלו צריכים ליטוש רב, ודיוק יותר רב של הכתיבה ועיצוב הדמויות.
טוב,
זאת תחרוות לתסריטאים מתחילים ולא מקצועיים, כידוע. מובן מאליו שגם הטובים שבהם יצטרכו ליטוש.
מצד שני
אין הרבה מה לשפר בתסריט שכנראה יזכה (טוב אולי טיפהלה בדיאלוגים). לסוגו, הוא מצחיק (כנראה, לאור התגובות), אבל חסר לו עמוד שדרה כלשהו. הייתי משווה אותו למערכון של החמישיה הקאמרית אבל האמת היא שיותר מכל הוא מזכיר מערכון של "ארץ נהדרת" – מצחיק אבל נטול כל ערך מוסף מעבר לזה.
כל זה בלי לדבר על העדר כל קולנועיות בתסריט. הוא טלויזיה נטו ואנחנו באתר שעניינו קולנוע. למעשה כל השקעה בתפאורה בסרט הזה נדמה לי תהיה מיותרת כי היא לא תגרום לו להצחיק יותר או פחות. אפשר להעמיד אותו בזול בכל משרד וגם לא להשקיע בצילום. אפשר להעמיד את כל העניין בחצי עד יום עבודה שלם כולל צילומי חוץ.
לטעמי אפשר גם אם הולכים לכיוון הבידורי שזה לא דבר פסול, להעמיד תסריט ובסופו של דבר סרט שהוא בידור עם אמירה או איזושהי התעסקות עם מורכבות של דמויות או לפחות דמות אחת היות ומדובר בתסריט קצרצר. וגם אולי משהו שיגרה את יוצרי הקולנוע הנכבדים מבחינה ויזואלית.
לגרות ויזואלית זה התפקיד של הבמאי(ת)
לא של התסריטאי. התסריטאי אמור לספק תסריט כתוב היטב, וזאת הוא עשה. כמו שאמרה טריליאן יפה מאוד, כולם פה נורא מתפעלים (מסיבה לא ברורה לי) מתסריטים שנשענים על גימיקים של עריכה וקפיצות בזמן. לא שאין באלה קסם, כי יש בהם הרבה, אבל צריך משהו מעבר. צריך דמויות חזקות ומלוטשות, צריך דיאלוגים שנשמעים אמיתיים, צריך עלילה מעניינת ויוצאת דופן.
אתה צודק שלדמות הראשית אמור להיות צורך, והוא אמור להיות חזק, בלתי מתפשר, ומובהר למן ההתחלה. במקרה של נשמה טובה, או גן עדן, זה פחות בולט.
אבל תסתכל על התסריט מהזווית הזו:
אולי הפרוטגוניסט הוא בכלל סימה? והרצון שלה, והוא די ברור (במיוחד כשנופל השקל בסוף) הוא להציל את הנשמה של יניב. למה היא רוצה להציל את הנשמה שלו? את זה אנחנו לא יודעים. אבל היא עושה את זה בכל כך הרבה חינניות וישראליות, שזה מכפר על זה.
בכלל, הדמות של סימה היא דמות מהודקת ועגולה בעיני. בכלל לא סתם עוד פרחה ישראלית מצויה.
יניב קצת חיוור, וגם ליעקב חסר אולי קצת בשר בשביל לקחת אותו מדמות במערכון לדמות בסרט, אבל בחייאת, זה סרט בן עד חמש דקות, עם הגבלה לארבעה לוקיישנים וארבע דמויות. ובמסגרת המגבלות האלה הדרישות שלכם בכלל לא הגיוניות.
למי אכפת כמה קל יהיה לבצע את הסרט הזה, או כמה מעוף, דימיון ומחשבה יצטרך להשקיע צוות ההפקה בכדי לתת לסרט הזה נופך קולנועי, וויזואליות מרשימה? זו הבעיה שלהם. סליחה, זו העבודה שלהם. בואו נסמוך עליהם שהם יודעים לעשות אותה כמו שצריך.
ובסופו של דבר, עם התסריט של נשמה טובה יהיה קשה לפשל. זה מסוג הסרטים שפשוט ישאירו הרגשה טובה וטעם טוב בפה, לא משנה מה.
איך סימה היא הגיבורה?
באיזה מובן היא מתפתחת כדמות? מה היא לומדת על העולם? זה נראה כסתם עוד רוטינה בשבילה. יש לי המון מקורות להשוואה, בוודאי Dead like me, למרות שמה שיפה שם זה שאת יכולה לקחת כמעט כל קטע משם ולעשות ממנו סרט קצר שיהיה יותר עמוק. לגבי הויזואליה – תסריט טוב צריך לגרות את הבמאי לעשות ממנו מטעמים. תחשבי ממנטו או רקוויאם לחלום, אפילו סתם, נניח, מת לחיות. את יכולה להריח את הויזואליה הבאה. פה, מקסימום סייד שוט אובר דה שולדר אובר דה שולדר וסיימנו.
כל משהו מעבר לזה יהיה מנייריזם. שוב זה לא כי התסריט לא טוב. הוא מאוד טוב לסוגו. הוא פשוט לא סרט.
אוקיי, איך זה יכל היה להיות סרט: אם העלילה היתה מתרחשת ביום של יוצא מן הכלל.
אני אתן דוגמה: אני הלכתי להוציא תעודת חייל מהבקו"ם. פעולה הכי שגרתית שיכולה להיות. זה היה די מזמן. אבל זה היה היום הכי חם בשנה, וכל המחשבים נפלו. אני ועוד קבוצה של אנשים הסתובבנו כמו זומבים וחיפשנו את עצמנו. זה יכל היה להיות פוטנציאל מצויין לסרט.
אם בתסריט של "נשמה טובה" האיש באמת היה יוצא דופן או שהתעוררה איזושהי בעיה טכנית קשה שהעמידה אותו ו/או את סימה במבחן זה היה יכול להיות סרט.
יש בעיה עם הדוגמה שלך - זה לא יוצא מן הכלל, אלא הכלל.
טוב אני לא כל יום בבקו''ם
הנחתי שצה"ל הוא צבא אינטילגנטי ומשומן היטב.
גם אני, לשמחתי, לא הייתי כל יום בבקו''ם.
אבל מהארבע-חמש פעמים שכן הייתי (על פני טווח של 4 שנים), המצב נע בין "טוב, הכל יתעכב בכמה שעות כי יש תקלה", לבין "טוב, אחרי שהתבשלתם פה יום שלם, חלקכם ייאלצו לחזור ביום אחר כי יש תקלה".
אז אולי סרט כזה
צריך להיות יותר כמו "ברזיל"
אתה באמת חושב שאפשר?
לעשות את כל זה בחמש דקות?
(דרך אגב, אתה שלחת תסריט לתחרות?)
אתה באמת חושב שאפשר?
כמה נקודות:
הסרט הזוכה בתחרות הסרטים בני הדקה הוא קליפ-פואנטה (נהדר, אבל קליפ-פואנטה).
אני מסכים אתך שאפשר להביא דמות עם מניעים בחמש דקות; לטעמי עשיתי זאת בתסריט שאני שלחתי. הבעייה היא שאז צריך דמות אחת ולא הרבה עלילה (הדוגמא של הילדה שנתת נשמעת מתאימה) כדי שהצופים לא יאבדו אותך. בעיני הבעיה העיקרית של התסריט שלי (שגם לא התקבל לעשירייה) הוא שיש בו יותר מדי דמויות ויותר מדי סיפור משאפשר להכניס בחמש דקות.
ואם כבר, אולי גם תצטרף ליוזמה לפרסם תסריטים שלא עלו לעשירייה לביקורת עמיתים? אני העליתי את שלי לבמה חדשה, וברגע שיאשרו אותו אשים פה לינק.
אני בעד היוזמה
ומיד אני מעלה את התסריט שלי גם לבמה החדשה.
''גן עדן'' עכשיו
מבחינתי, אין בכלל תחרות. היחידי שקראתי שוב (ושוב), כי הוא פשוט היה טוב. משעשע, קולע, חמוד ובכל זאת לא דביק מדי.
ממש מגיע לסרט לזכות. כל הכבוד לכותב!
להתחיל בברכות?
או לחכות להכרזה רשמית?
אני גם מתה לדעת מי כתב חלק מהתסריטים פה.
אוקיי, עכשיו זה באמת נגמר.
(וזה לא היה קל בכלל).
הזוכה בתחרות הוא 'נשמה טובה' (הידוע בכינויו 'גן עדן'), שנכתב בידי גיא בוסקובויניק. הוא יופק, כמובטח, לסרט בידי מיקוקה הפקות בקרוב.
ואלה שמות המחברים של התסריטים האחרים שעלו לגמר:
ארמון – מאת ליאור הדר
בחילה – מאת אילנה ולדמן
הישרדות – מאת אילן שיינפלד
חו(ז)רים בזמן – מאת שי ענבל
המדריך לגוויה הטריה – מאת לי לאופר
פרח נתתי לנורית – מאת חיים אביחיל
פרפרנליה – מאת ינון שמי
הצוק – מאת אביב סנדרוביץ'
הרקדנית והחייל – מאת חנה לביא
תגידו, מה זה אומר
שמבין כל האנשים שהעבודות שלהם הגיעו לגמר, אני מכיר רק אחת כגולשת קבועה באתר?
אה, וכמובן – ווהו! מזל טוב בוסקו! ידעתי שתזכה בסוף.
עכשיו אפשר להוסיף עוד קרדיט להפקה שלנו…
לפחות שלושה מקצוענים יש פה.
אילנה ולדמן היא בוגרת תואר ראשון בתסריטאות, חברת איגוד התסריטאים, עם קורות חיים לא רעים וכמה תסריטים באמתחתה.
כנ"ל לגבי חנה לביא בוגרת בית הספר לתסריטאות, שאם אני לא טועה כבר העלו הצגות שהיא כתבה.
ואילן שיינפלד. טוב נו, אם זה אכן אילן שיינפלד הזה…
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F_%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%93
הממ...
מעניין שאף אחד מהם לא השיג יותר מ-31 קולות.
לפחות שלושה מקצוענים יש פה.
או שעבר עליהם יום שיער גרוע, או ש"עין הדג" הוא פשוט לא הקהל שלהם.
או שהם סתם כותבים רע.
לפחות לגבי אילנה ולדמן, זה לא נכון.
אני מופתעת מאוד שהיא כתבה את "בחילה", שלא חיבבתי. אין לי ספק שהתסריט לא ממש משקף את יכולותיה בתחום. היינו ביחד בשנה שעברה בכמה קורסים באוניברסיטה, והיא כותבת מצויינת.
לפחות שלושה מקצוענים יש פה.
חברים, נכון שהיום אני תסריטאית (די מובטלת, אבל מה לעשות? קשה להיות תסריטאי בארץ) אבל את "הבחילה" כתבתי לפני ארבע שנים, כשהייתי סטודנטית שנה א' ורציתי להתקבל למגמת הכתיבה. בזכות התסריט הזה, אגב, אכן התקבלתי. מאוד נהניתי לקרוא את התגובות שלכם על התסריט. ברכות לזוכה.
תסריט מרשים מאוד
אני חייבת לומר שמאוד הפתיעה אותי העובדה שהוא נכתב על ידי אישה. עכשיו את מפתיעה אותי שוב כשאת אומרת שכתבת אותו לפני שיצא לאקרנים Sin City. מה הייתה ההשראה שלך?
מה בתסריט הזה הזכיר לך את סין סיטי?
הוא בעיקר הזכיר – אם רוצים להיות ספציפיים, כי לי הוא בעיקר הזכיר המון סרטים אחרים, ובאופן כללי נתן לי תחושת "הייתי שם, ראיתי את זה" – את ממנטו.
וואו. זה היה משפט מסורבל…
מה בתסריט הזה הזכיר לך את סין סיטי?
ולי זה הזכיר את תומא מאוהב.
ואללה, טוב שהסברת אותי.
כי אני רק ידעתי שזה מזכיר והיה לי קשה להגיד למה…
שאלתי ברצינות גמורה.
וההסבר שלך מתקבל על הדעת, אבל כמו שאמרתי, מלבד ממנטו (מבנה החזרה לאחור בזמן במקום התקדמות לאורכו) זה פשוט הזכיר לי בכלליות יותר מדי דברים שכבר ראיתי ושמעתי.
(יוצא דופן הוא עניין החתול, שהיה פרט קטן אבל כל כך מדויק וטופל בכל כך הרבה תשומת לב, שזה היה אצור להיות הרמז לכך שאשה כתבה את התסריט. אגב, אם לא ציינתי בעבר, זה היה הדבר היחיד בתסריט שדווקא אהבתי)
חזרה בזמן?
קראתי עכשיו שוב את התסריט, כדי לנסות למצוא בו חזרה בזמן, אך לא ראיתי – להיפך, כל הסימנים מעידים על תסריט שמתקדם בזמן. מישהו יכול להאיר את עיני?
הגיבור כל פעם מתחיל מאותה נקודה
(פלאשבק כזה של צפייה בזונה) וכל פעם לומד עוד משהו על מה שקרה באמת, עד שהוא מגיע לנקודה שבה הכל מתחבר (ושם גם הכל התחיל, בעצם). מאוד ממנטו-אי. וגם קצת מזכיר לי פתאום את החוש השישי, כשחושבים על זה.
בכל מקרה, הפואנטה היא שהכל כבר קרה למעשה, ואנחנו חוזרים אחרוה כדי להבין מה ואיך.
נכון, מדובר בפלאשבקים,
אבל נדמה לי שהם מסודרים קדימה בזמן ולא אחורה.
הנה הפואנטה שלי שוב
כי נדמה שהיא התפספסה: הפלאשבקים עצמם מסודרים אמנם בסדר כרונולוגי, אבל בכל פעם הגיבור לומד משהו חדש על העבר (כלומר, התקדמות אחורה בזמן, כמו בממנטו) עד שלבסוף הוא מקבל את התמונה השלמה ולומד מה באמת קרה. כמו בממנטו.
אבל הפואנטה הכי חדה: התסריט הזה פשוט מזכיר יותר מדי דברים, ולכן כל הזמן היתה תחושה חדה של היעדר מקוריות מוחלט.
זה אילן שיינפלד הזה.
עכשיו לא טוב לי
מבין שלושת התסריטים של ה"מקצוענים", שניים נראים לי הפחות ראויים בתחרות הזו… לא נעים לי אפילו להמשיך את המשפט.
אם מישהו יגיד לי שגם, נניח, איתן פוקס שלח תסריט והוא לא עלה לעשירייה, זה יגרום לי להרגיש יותר טוב.
את חושבת שצוות ההפקה
בחר דווקא בתסריטים האלה, כדי לגרוף את התהילה ועשרות אלפי המעריצים שנוהים אחרי השם הנוצץ "אילנה ולדמן"? וזאת למרות שהתסריטים התפרסמו בעילום שם?
(ככל שאני ראיתי, איתן פוקס לא השתתף. אבל יש לו תירוץ טוב, הוא היה עסוק).
כעיקרון אני חושבת שהכל בסדר
אבל זה יהיה נחמד לדעת בוודאות.
זה עולם קטן. אני מניחה שאם התסריט של "X מהתעשייה", למשל, לא היה נבחר, צוות ההפקה היה צריך לפגוש אותו מחרתיים באיזו מסיבה של התעשייה ולהסביר לו למה הם לא בחרו בו… אני ממש לא אומרת שבגלל זה הוא נבחר, אבל אלה הדברים שעברו לי בראש. אנחנו מדינה קטנה עם תעשיית קולנוע זעירה. כולם מכירים את כולם ויש אנשים שחובשים בתעשייה יותר מכובע אחד. באחד הם יוצרים ובתפקידיהם האחרים הם אנשים עם הרבה כוח.
אני מניח שהתסריטאים היותר מקצועיים ששלחו תסריטים לתחרות
כבר רגילים לקבל תשובות שליליות מגופים הרבה יותר משמעותיים (או לכל הפחות, כאלה עם הרבה יותר כסף) מ-"עין הדג". לא נראה לי שסירוב מצד שופטי/גולשי האתר יהפוך אצלם לטראומה גדולה מדי.
זו לא הנקודה
במקרה כזה עלולה להיווצר העדפה למישהו שאתה עומד לפגוש (ולמה לא לעשות לו כבר טובה) מאשר למישהו אנונימי שלעולם לא תפגוש, פשוט כדי שיהיה לך יותר נעים לפגוש אותו, בעיקר אם יש לו גם עמדות כוח והוא לא רק תסריטאי.
אם התסריטים של שלשת המקצוענים היו כולם מעולים, לא היה בכלל עולה לי חשד וגם בעצם לא הייתה שום בעיה.
לעניות דעתי, אחד מהם בסדר גמור והשניים האחרים… בוא נגיד שאם הם זכו להעדפה, זה היה מסביר לי כמה דברים…
תגידו, מה זה אומר
זה אומר שהפסיקו להזמין אותך למסיבות של האתר.
ברכות לכולם, אפילו לזוכים.
מעניין כמה מעניינת נהייתה התחרות הזו. אני מקווה שהיא תחזור על עצמה.
מה? אפילו כאן בוסקו זוכה?
מה? אפילו כאן בוסקו זוכה?
איפה הוא עוד זכה?
(ומזל"ט ידידותי על הזכייה כמובן!)
ומזל טוב לבוסקו. גאוות המשפחה וכל זה…
מזל טוב בוסקו!
אני שמחה שהתסריט שאהבתי זכה, ועוד יותר שמחתי לגלות בדיעבד שהוא נכתב ע"י אדם יקר שאני מעריכה. האח הידד!
מצטרף לאיחולים.
המון מזל טוב בוסקו, גם על במה ציבורית. (השלב הבא יהיה כמובן הסרטת העונה השמינית).
קודם כל, ברכות לזוכה.
זה היה התסריט האהוב עלי, וזה רק התחזק עם כל קריאה. במהלך התחרות חששתי לרגע שהכותב הוא ניר יניב (זה נראה קצת כמו הסגנון שלו) ולכן אני שמח שמדובר בבוסקו, גם אם אני לא ממש מכיר אותו. בהצלחה!
אני חייב לציין שכמי ששלח תסריט (ולא עלה לגמר) וקרא את כל עשרת התסריטים, הגעתי למסקנה שבעצם אי אפשר ליצור תסריט עם דמות מאופינת, מניע וכד' בחמש דקות. פשוט אין זמן. הניסיון לעשות משהו כזה גורם ל"הא?" מצד הקהל. מה שנשאר הוא ליצור קליפ שעיקרו אווירה ("פרח נתתי לנורית", "בחילה", "פרפנליה", "הצוק"), סצינה מנותקת מתוך משהו שהיה יכול להיות ארוך יותר ("ארמון", "הרקדנית והחייל", "הישרדות" אולי), סקיצה לתסריט ("חורים בזמן") או מערכון ("נשמה טובה"). בעיני, הבחירה בטכניקת המערכון יצאה טובה יותר מהשאר (לא מת על קליפים) והביאה שלוש דמויות, אמנם סטריאוטיפיות, אבל בהחלט מעוררות הזדהות.
לגבי המשתתפים – אני בהחלט מופתע מזה שהיו כאן משתתפים חצי-מקצועיים ויותר; זו רק הוכחה שכל העניין שהיה סביב הזכויות לא הרתיע אנשים שכבר כתבו משהו בימי חייהם. אני גם לא מזהה אף אחד מהשמות כגולש קבוע באתר, אבל זה אולי בגלל הניקים, כך שאני מכריז על "שלב יציאה מהארון" (במלים אחרות, אם מישהו מכם מוכר יותר בניק שלו, נשמח לדעת).
עוד משהו שאשמח אם יקרה זו הצגה לקהל של התסריטים שלא עלו לגמר. אפשר לעשות את זה פורמלית (מטעם האתר) אבל אם זה יותר מדי כאב ראש לבעלי האתר, אפשר להעלות אותם (מי שרוצה כמובן) למקומות אחרים (במה חדשה? תסריט.קום?) ולשים לינק. אני אשמח להעלות את שלי…
רגע...
"במהלך התחרות חששתי לרגע שהכותב הוא ניר יניב (זה נראה קצת כמו הסגנון שלו) ולכן אני שמח שמדובר בבוסקו".
מה יש לך נגד ניר יניב?
גם אני תהיתי.
עזוב.
עימותים היסטוריים מימי פורום הסיפורים של האגודה למד"ב ופנטזיה, שעיקרם ויכוח מהותי על 'מהי ספרות ומהו סיפור טוב', והידרדרו לפסים חצי-אישיים.
זה בסדר, אני לא נוטר טינה.
אז למה אתה מחכה?
בקשר לתסריט?
לא יודע, לא בא לי להיות היחיד שעושה את זה, ובכל מקרה ב"במה" זה ייקח לא מעט זמן עד שמאשרים את זה.
''ארמון'' הוא פרי עטי
אז מה, כמה מילות סיכום?
היה כיף, באמת. שום דבר שכתבתי לא נחשף מעולם בפני כל כך הרבה אנשים בבת אחת ועורר כל כך הרבה דעות כה שונות זו מזו. זה היה ניסיון מרתק.
תודה ל"עין הדג" ול"מיקוקה הפקות" על ההזדמנות, ובכלל על היוזמה המבורכת.
תודה לכל מי שקרא והגיב, גם תגובות חיוביות וגם שליליות.
ותודה גדולה כמובן לכל מי שקרא והצביע עבור התסריט.
ברכותיי לזוכה, ומי ייתן וייצא סרט מגניב!
ליאור
הו, ליאור,
נגעת בי. מאוד.
רק שני תסריטים היו ראויים בעיני, ארמון ונשמה טובה. התלבטתי רבות למי מהם להצביע, ובסוף בחרתי לתרום את קולי לתסריט מבין השניים שיש לו סיכוי להגיע למצב של ניצחון. חבל לי שלא יותר אנשים הצביעו לסרט שלך, מפני שזה מה שהכריע אצלי לבסוף.
אבל באמת, כתבת תסריט נוגע ואנושי ואמיתי, חף מגימיקים שבכל זאת מצליח לרגש. זה המון!
אגב, אם את בכל זאת מעוניינת שהוא יהפוך לסרט קצר אני אשמח לסייע לך במשימה. לאחרונה אפלו נוסף קרדיט רשמי ורציני לקורות החיים שלי כמפיקה, כשעזרתי לבמאי ישראלי מוכר ומוערך להפיק את הסרט שלו בניו יורק. אם את מעוניינת בפרטים, אנא צרי אתי קשר באימייל, mika.gill@gmail.com
באמת, לכבוד יהיה לי (בין אם להפיק בפועל, או לעזור לך להוציא לפועל הפקה בשלט רחוק)
אהבתי את ''ארמון''
הוא היה אחד מהשלישיה הפותחת שלי, אחד מהשלושה שהתלבטתי למי מהם להצביע.
אהבתי אותו מאוד, אבל את נשמה טובה אהבתי טיפה יותר. אבל אם אפשר היה לדרג, אין ספק שארמון היה מקבל אצלי מקום שני או שלישי. (כנראה שני, לא הרהרתי לכך זמן מספיק).
אהבתי את ''ארמון''
קצת מבעס לגלות שבסוף ארמון היה במקום ה-2 אצל הרבה אנשים, כמו גם אצלי, אבל מבחינת הצבעות אין עדות לאהדה הגדולה אליו.
גם אצלי
ארמון היה בשלישיית התסריטים שנגעו בי, יחד עם "גן עדן" ו"הרקדנית והחייל". טיפה יותר אפיון דמויות ומניעים (בעיקר של האבא) ואולי הייתי מצביע לו.
מזל טוב לבוסקו!
"נשמה טובה" היה גם הבחירה שלי, ואני מאוד שמחה שהוא זכה. הפקידה הזכירה לי את הבחורה מהפרסומת לסידן שנגוז, נגמר, נעלם. אהבתי מאוד.
שאלה
הצוות שבחר את התסריטים קיבל אותם בעילום שם כמו שנעשה בתחרויות הסיפורים של האגודה, ובחר את עשרת התסריטים בלי לדעת מי כתב מה?
אין לי אינטרס אישי בשאלה – בכלל לא שלחתי תסריט לתחרות.
לא,
כפי שכתוב בתקנון ובחוזה, מראש ביקשנו שתסריטים יגיעו עם פרטים אישיים. ממילא הצוות של מיקוקה הפקות עבר עליהם ובחר אותם, והם לא מכירים את גולשי האתר.
מזל טוב!
אני היא לי לאופר.
אמ, למען האמת, זה היה התסריט הראשון שכתבתי בחיי, והייתי מאוד מופתעת כשעליתי לגמר. מצד שאני, על אף חסרונותיו הדי ברורים, אני אהבתי אותו. אהבתי גם את נשמה טובה, על אף שבסופו של דבר, אני לא חושבת שהנושאים של שני התסריטים דומים.
בכל מקרה, זו הייתה חוויה מעניינת וכיפית, ואני כבר מחכה לראות איך יצא הסרט.
ברכות לזוכה!
מעניין לקרוא מה את כתבת על התסריט שלך
מוגש כשירות לציבור העצל אך סקרן:
"למדריך יש דיאלוגים טובים וסוף מפוספס…יש רק נגיעות קטנות של בירוקרטיה בהתחלה…המדריך, בסופו של דבר, היה הבחירה שלי. הוא אומנם לא תסריט שכלתני במיוחד ודי בוסרי, אבל הוא חמים ונעים וכתוב בצורה שכיף לקרוא."
צל''ש
כמו שכבר כתבנו, בתחרות כזאת די טבעי שאנשים יגייסו קרובים וידידים שיצביעו בשבילם. הצבעות שהן רמאויות מובהקות נמחקו, כמובן, אבל כמעט כל תסריט קיבל קולות שהם "חדשים" – כלומר, הגיעו מאנשים שמעולם לא ביקרו באתר לפני כן, ואני מנחש שרבים מהם לא יחזרו לאחר מכן. היו תסריטים שמספר הקולות ה"חדשים" שלהם היה קטן יחסית (ו'גן עדן' הוא אחד מהם), והיו שאצלם המספר היה גדול הרבה יותר. ראויים לציון מיוחד 'המדריך לגוויה הטריה' ו'ארמון' – שני תסריטים שאמנם לא הגיעו גבוה בדירוג, אבל לגביהם לפחות ניכר שהכותבים שלהם עמדו בפיתוי, ולא היה *שום* ניסיון של גיוס קולות. כל הכבוד, באמת. חסידה, אפילו לאמא לא סיפרת?!.
צל''ש גם לבוסקו.
בהתחלה הספקתי לקרוא רק שלושה תסריטים, בסדר הופעתם (ביניהם ארמון וגן עדן) ומייד עלה בי אינסטינקט להצביע לאחד מהשניים.
מאחר שבוסקו ואנוכי כבר שיתפנו פעולה בעבר בכתיבה, עלה לי גם החשד שהוא זה שמאחורי נשמה טובה (זה הומור מאוד ווידוני). המנוול סירב לענות לי כשחקרתי אותו.
ניסיתי להסביר לו שאני אוהבת את התסריט בזכות התסריט, לא כי אני חושבת שהוא שלו. לא עזר.
קראתי את כל שאר התסריטים ועדיין אהבתי ביותר את השניים המדוברים (גם את הצוק, אבל אנימציה וגו') ונימקתי בפניו למה זה התסריט שאני אצביע לו.
עדיין לא עזר.
רק הרבה אחרי שכבר הצבעתי, וכמה שעות לפני שהתחרות כבר היתה אמורה להיסגר, הוא התוודה בפני.
בהחלט צל"ש.
ואני הוא לורד וולדמורט.
ועכשיו ברצינות, אחלה תסריט יחסית לתסריט ראשון ובכלל! את כותבת סיפורים קצרים או משהו?
מעט. פאנפיקים, בעיקר.
תודה לכולם.
הי, וואו, טוב, תגובה ראשונה שלי בעין הדג. מי האמין שהיא תהיה כל כך משמחת?
מצטער מראש על האורך, ועל ההתלהבות. אני חושב שתגובה מקצועית יותר היתה להגיד תודה וזהו, אבל אני לא אדם מקצועי :)
אז שלום לכולם, למי שלא מכיר אותי כבר הי, אני בוסקו, אתם יכולים לקרוא לי "בוסקו", או "ההוא שדומה לפינץ' מאמריקן פאי". אבל לא לקרוא לי בועז(ז). אני לא דומה לו.
קשרים לעין הדג: החבר של רייצ'ל, אח של גיני. כותב כתחביב, בעיקר למגירה ובאתר המסך המפוצל. אוהב הליכות ארוכות על החוף, פריחות בסתיו, ואת דודו זר.
כשעלתה ההודעה לראשונה על התחרות פה, הדבר הראשון שעשיתי זה לקלל את הגורל. למה עכשיו? באמצע תקופת מבחנים? כאילו אין לי מספיק על הראש… איפה אני אמצא זמן לכתוב?
אבל מצאתי זמן (בין שיעור חזרה אחד לשני) ושלחתי, ומה אתם יודעים, הסתדר לא רע. גורל יכול להיות דבר מפתיע.
האמת, לא היה לי צל או שמץ של ספק שהתסריט שלי לא יגיע אפילו לגמר. זה התסריט האמיתי הראשון שאני כותב, ואני די חובבן בכלל בכל מה שנוגע לכתיבה. כשהוא הגיע לגמר, הייתי כל כך בהלם שיומיים לא יכולתי להתרכז בלמידה ונכשלתי במבחן חשוב (טוב שיש את מי להאשים).
קשה לי להסביר את זה אבל האושר בידיעה שהתסריט שלי הגיע לגמר גדול בהרבה מהאושר בידיעה שהוא ניצח. ובכלל שתדעו שעשיתם אותי מאוד מאוד מאושר. זה משהו שהייתי צריך. באמת. תודה.
בכל מקרה, הכשלון במבחן הפיל אותי לאדמה מהמקום הזה בעננים שטיילתי בו עם ה"לה לה לה, התסריט שלי בגמר" וחזרתי לחרוש במרץ. מה שמנע ממני לעקוב אחר התגובות פה כמו שצריך ולהגיב להן. ואו, כמה שרציתי להגיב להן….
זו פעם ראשונה שמשהו שכתבתי מועמד בפני ביקורת פומבית שכזו. לא תארתי לעצמי כמה קשה זה יהיה. וכמה כואב. בטח החובבנים האחרים יכולים להזדהות. לצד תגובות מפרגנות (תודה!) היו תגובות ממש קשות. והיו גם כאלה שהתלהבו מהתסריט אבל עשו את זה עם קצת יותר מדי סימני קריאה, מה שגרם לי לחשוב "למה שמישהו יגיב ככה? האם הוא מכיר אותי? אני בכלל מכיר פקאצות?"…
יש כמה דברים שאני חייב להבהיר: לא ראיתי או יש לי בכלל מושג מה זה in god we trust של atom films. לא ראיתי ביטלג'וס (טוב, זה לא נכון. אולי ראיתי את זה בקולנוע בגיל 9 או משהו אבל אני בטח לא זוכר כלום מהסרט). לא ראיתי עניין של זמן או כל דבר אחר שטענו שלקחתי ממנו ואני לא זוכר. היחיד שאולי היה משהו בטענה שלו להשראה ממקור אחר היה זה שאמר שמשהו הזכיר לו את "מדריך הטרמפיסט". קראתי את הספר השנה ככה שבהחלט יכול להיות שמשהו נכנס לתת מודע.
ההשראה לסרט, ההומור המשרדי, לקוח בעיקר מחוויות צבאיות שלי, ומביקור אחד בביטוח לאומי. החלק עם הנשמה הטובה הוא הודות לחבר'ה הטובים מהשכונה שלי, שהיא שכונה ד' בבאר שבע. הם כבר בבאר שבע אז הם לא מבקשים להגיע לשם, במקום זה הם מבקשים " יש לך אולי שקל, אני צריך להגיע לדימונה".
עם חלק מהביקורות אני מסכים, עם חלק לא, אבל אני יכול להבין מאיפה זה בא. (ארמדילו: זה ששמת אותי מקום אחרון מכל התסריטים זה בסדר, טעם אישי, אבל קצרים? קצרים?! ממש מתחת לחגורה בן אדם. זה היה אאוצ' רציני).
כל מי שאמר שהתסריט היה יכול להיות יותר טוב עם קצת יותר ליטוש אני מסכים איתו לגמרי. אין ספק שמיהרתי בגלל הלימודים, ואם היה לי יותר זמן להשקיע בו הוא היה נראה יותר טוב. אגב, התסריט המקורי יצא לי ארוך מדי ונאלצתי להוריד ממנו סצנות שלמות (אני יכול לפרט אם זה מעניין מישהו) שקצת השפיעו על בניית הדמויות, המניעים, וגם על העלילה, קצרה ככל שתהיה. למשל ההדרגתיות שבה לסימה מתחיל להיות אכפת מיניב. כדי לחסוך בשורות נאלצתי גם בחלק מהמקרים להחליף שורה שלמה של דיאלוג לשתי מילים, אז כל מי שאמר שהדיבור נראה לו בחלק מהמקרים לא אמין, גם צודק.
כל הדברים האלה, חוסר זמן, וההגבלות, אני מניח השפיעו גם על התסריטים האחרים. כבר אמרו פה כמה פעמים, זה מאוד קשה ליצור משהו מהודק היטב לתוך חמש דקות. כל אלה כמובן תירוצים שאני נותן לעצמי, כפרפקציוניסט שלא היה מרוצה עד הסוף מהתסריט שלו גם כשהוא הוגש ואפילו עכשיו כשהוא זכה.
עוד משהו שהיה קשה לי איתו השבוע (חוץ מהעבודה באי כריעות ואי שלמות בשפות פורמליות) זה להסתיר מכל החברים שלי כמעט את העובדה שאני משתתף בתחרות. באופן מפתיע, מסתבר בדיעבד שכמעט כל מי שמכיר אותי והצביע פה, הצביע לי בלי לדעת שזה אני. והיו כמה שכמובן זיהו שזה אני, כמו עידניד למשל, אבל מה כבר אפשר לעשות נגד זה חוץ מלהשביע אותם לסודיות ולבקש מהם שבכל זאת יצביעו לתסריט שהם הכי אהבו ולאו דווקא לשלי.
לגבי המתחרים האחרים, יש שני תסריטים שלא אהבתי, חמישה שהיו סבבה (בינהם המדריך, שאני לא חושב שדומה לשלי), ושניים שאהבתי במיוחד: הראשון הוא "חורים בזמן", שלטעמי היה ממש מגניב וממש אהבתי את הרעיון.
והשני הוא התסריט שהכי אהבתי שהוא "הצוק". מצאתי אותו מקסים, הוא היחיד שבאמת גרם לי להגיד "וואו", ובניגוד לאחרים פה גם אהבתי את הסוף. אני שמח שהוא סיים במקום השני, הגיע לו לפחות המקום הזה, וביום שישי עוד היה נראה שהוא יסיים רביעי או חמישי. אני מקווה במיוחד לאור ההפרש הקטן, שמישהו יהפוך גם אותו לסרט מתישהו.
כל הכבוד לכל הכותבים, גם אלה שהתסריט שלהם לא הגיע לגמר. אני בטוח שיש גם רגשות תסכול ומקווה שאין רגשות טינה.
אני סקרן מאוד לפגוש את ניר יניב, או לקרוא משהו שלו. אני לא יודע מי זה אבל גם נונין וגם בועזז חשבו שאני הוא, ומאחר ואנשים שמכירים אותי אמרו שהתסריט שלי הוא מאוד "אני" זה מעניין.
טוב, צריך לחזור ללמוד. אסיים בתודות.
קודם כל תודה למיקוקה הפקות על ההזדמנות הנהדרת הזו, ועל שבחרתם לשים אותי בגמר. תהיתי קצת אם יש איזה תסריט שההפקה העדיפה שיבחר על פני אחר, אבל אני בטוח שכל מי שהגיע לגמר הגיע לשם כי מיקוקה הפקות רוצים מאוד לעשות אותו לסרט אז אני בטוח שאתם שמחים שהוא ניצח. תודה מראש על העבודה הנהדרת שבטח תעשו עם התסריט.
תודה לעין הדג, במיוחד לרד ולונג, תודה לברק דיקמן ולמסך המפוצל כולו, תודה לכל מי שהצביע עבורי, תודה לכל מי שהחמיא לתסריט שלי ולי, תודה למי שנתן ביקורת בונה, תודה לכל מי שלא הצביע לי אבל עדיין חשב שהתסריט שלי מצחיק, תודה להוריי שהביאוני עד הלום, תודה לגיני, תודה לרייצ'ל, המדהימה שלי, מיי לאב, ותודה אחרונה לאדם שהוא המורה הרוחני שלי, המודל לחיקוי, התסריטאי הגדול מכולם ג'וס ווידון.
אני אוהב את כולכם. עשיתם לי את השנה.
תזהרו מכרישים.
הידד!
זהו ללא ספק אחד מנאומי הזכיה הטובים שנשמעו כאן.
היי בוסקו, אולי תכתוב כאן יותר?
תודה.
איך אתם עושים אמוטיקונים? יש כזה מסמיק?
אני אשמח לכתוב כאן יותר, אולי, יום אחד, שבו גם אחזור לכתוב במסך המפוצל, כשיגמרו המבחנים הארורים האלה.
כעקרון אני איש יותר של טלויזיה מאשר קולנוע, ורק קראתי פה מדי פעם, אבל בשנה האחרונה עשיתי מנוי לנגטיב ויצא לי לראות קרוב ל40 סרטים אז עכשיו אני מרגיש פה יותר נוח :)
ניר יניב
הוא עורך אתר האגודה למד"ב ולפנטסיה, וכתב סיפורים קצרים רבים שהתפרסמו בכל מיני מקומות באינטרנט וב'חלומות באספמיה'. לאחרונה הוא הוציא לאור קובץ סיפורים בשם 'כתוב כשד משחת'.
ברכות
אמנם העדפתי את "הצוק" על "נשמה טובה", אבל התסריט שלך מצחיק ומהנה ובהחלט ראוי. נאום הזכייה שלך ריגש אותי מאוד.
כל הכבוד.
כן, בטח.
בוסקו, בוסקו, בוסקו, מתי תבין שאתה פשוט בחור כשרוני?
כל הכבוד לך!
תסריט באמת חמוד מאוד. לקח לי טיפה זמן להיכנס אליו אבל מהרגע שיניב (יניב = יניר + ניב? כנראה שלא..) מגלה שהוא חולם, כבר הייתי חזק בפנים.
עשית שם בתסריט משהו שאני מאוד אוהבת שעושים בנרטיבים של קומדיה ומתח – בעצם אמרת לנו דברים, וגרמת לנו שלא נאמין להם כדי שאחר כך תוכל להפתיע אותנו איתם. יש משהו כל כך מגניב בלגלות משהו שהוא בעצם כב רידוע. למשל, כשסימה אומרת "יכול להיות שאתה חולם, אבל רוב הסיכויים שאתה מת", אז אנחנו מפרשים את זה כאילו "אתה מת". ואז כשאנחנו מגלים שהוא בכל זאת חולם, אנחנו בשוק.
או כשיניב אומר שהוא עצר בצד, איך שהוא גרמת לנו לחשוב שהוא סתם אומר ובעצם הוא נרדם בנסיעה… ואחר כל כשמתברר שהןא חולפ, זה מפתיע, למרות שכל המידע היה שם מהתחלה. וכל הנושא עם ופסת השקלים – כאילו דאגת שלא נחשוב שזה חשוב, אלא סתם חלק מהתפאורה ההזויה של המקום. למרות שברור שלא היית מזכיר את זה אם לא היית מתכוון להתייחס לזה בהמשך…
בקיצור, רציתי לשאול אותך אם תכננת את זה ככה? היו לך טכניקות לגרום לנו להתעלמות מאינפורמציה למרות שקראנו אותה, כמו שקוסם גורם לקהל להתרכז במקום אחד בזמן שהוא מזיז עולמות במקום אחר? או שהפתעת גם את עצמך?
תודה לך.
הממ.. שאלה מעניינת אבל קשה לי לענות עליה.
אם היו לי טכניקות? אני רק כותב מתחיל, אני לא חושב שאני מכיר טכניקות. ההטעיות שדברת עליהן היו בהחלט מתוכננות, הרעיון ואיך לבנות אותו רץ לי בראש בלילה לפני שישבתי לכתוב, אבל אני לא חושב שיש בהן איזה משהו מתוחכם. נראה לי. איפה האמוטיקון המסמיק הזה כשצריכים אותו?
אמוטיקונים
כשאתה מגיב להודעה, ליד שדה הכותרת יש קישור בשם "אמוטיקונים". לוחצים עליו, ונפתח דף.
מאתרים את האמוטיקון הרצוי – למשל זה:
, עושים העתקה לקוד שלידו, ואז מדביקים את הקוד בתוך ההודעה.
בהצלחה.
וברכות חמות על הזכיה – "נשמה טובה" היה הבחירה שלי.
תודה!
תודה גם לשאר המאחלים.
הנני.
מישהו מלמל באוזני ששמי הוזכר כאן, אז באתי. קורה.
מזל טוב, אם כן!
לא נראה לי שסגנון הכתיבה שלנו דומה, אבל אתה מוזמן לקרוא ולשפוט בעצמך (אתר הבית שלי: http://www.nyfiction.org).
עלה והצלח!
תודה לכולם.
אני האחד שאמרתי שזה מזכיר את מדיך הטרמפיסט. ואין בזה שום רע,מדריך הטרמפיסט היה ספר מצויין ועדיין כזה, זה בא כמחמאה, לא כטענה שהעתקת.
אני רק מקווה שכמו דאני מדמיין את הסרט הקצר, השלט מהבריסטול יהיה בצבע וורוד, והכל יהיה לבן, כמו מעבדה לייצור שבבים.
תפאורה
הרשה לי לחלוק עליך – דווקא דמיינתי (בעת הקריאה) את משרדי פרדייז כמו ביטוח לאומי או לשכת עבודה, או בעצם כמו סניף הדואר המרכזי. משהו מעופש עם מחיצות גבס בגובה ראש עם עציצי פלסטיק מעליהם, כסאות מרופטים וכו'. הרי כל העניין הוא השלכת רעיון "המשרד" על מוסד גן-העדן (ועצם עובדת היותו "מוסד"). חוצמזה, עם הסביבה האפורה, השלט ישתלב מצד אחד (עשוי מחומרים מאולתרים וזולים), ויבלוט מצד שני.
מזל טוב בוסקו!
שמחה שהתסריט שלך נבחר. לדעתי הוא היה הראוי ביותר מבין העשרה והתמודד יפה עם מגבלות הזמן והמקום, שתסריטים אחרים התקשו לעמוד בהן. בנוסף, הוא לא לקח את המוות למקום דכאוני וזה עוד דבר שאהבתי בו.
בהצלחה למיקוקה בהפקת הסרט, מחכה לראות את התוצאה הסופית.
מזל טוב לזוכה (גם אני הצבעתי לו)
מה שהיה חסר לי זה קצת סטטיסטיקה, היות וגם אני שלחתי תסריט שלא עלה לגמר. כמה תסריטים (חוקיים) נשלחו? כמה מהם של תסריטאים מקצועיים? כמה בנים ובנות? כמה גולשים באתר?
כמה תשובות לשאלות נפוצות: 1. למיטב ידיעתי, התקבלו כ-100 תסריטים.
כלומר, אם שלחתם תסריט והוא לא התקבל, אתם יכולים להתנחם בכך שהתחרות היתה קשה, כי היה צורך לבחור 1 מתוך כל 10 תסריטים.
2. אאל"ט, ההפקה לא דירגה תסריטים שלא התקבלו, כך שלצערי אין דרך לדעת אם תסריט ששלחתם היה קרוב להתקבל או לא (אם אני טועה, אשמח אם מיקוקה יתקנו אותי בעניין).
3. בנוגע להעלאת התסריטים שלא נבחרו – לא נעשה את זה, מסיבות שונות (בין השאר, כי המרת 90 תסריטים ל-html תגזול מאיתנו הרבה זמן). היוזמה להעלאת תסריטים במקום אחר היא מבורכת, ומי שיעשה זאת מוזמן ללנקק לתסריט/ים שיועלו.
יותר מ-100
כ-130, נדמה לי, אבל את המספר המדויק אני לא יודע.
3. עכשיו יש
הנה התסריט שאני כתבתי ולא עלה לגמר. אני בטוח שעם עוד עמוד או שניים, היה יוצא הרבה יותר טוב:
http://my.area.co.il/view.php?siteid=38980&jet=page&menuid=502491
אלו שמעוניינים שהתסריט שלהם יפורסם באותו עמוד, מוזמנים לשלוח לי את הקובץ במייל. רק בבקשה, ממש לא בא לי להעמיס על האתר 120 תסריטים (משהו כמו 30-40 עמודים חדשים), אז תשלחו רק אם אתם באמת רוצים לחשוף את התסריט שלכם לביקורת גלויה.
אפשר לשלוח לך באמת?
תבחר עשרה מוצלחים בעינך – נעשה תחרות אלטרנטיבית :) אם אנשים יעזרו אפשר אפילו להרים סרט מתחרה.
אפשר באמת לשלוח, אבל כדאי לחכות קצת
עד עכשיו, נשלחו אלי שלושה תסריטים, אבל השרת עושה לי בעיות ואני נאבק להעלות אותם בלי שיקטעו באמצע. אני אפרסם פה תגובה כשהבעיה תפתר.
הבעיה נפתרה (כנראה)
כדי שהתסריטים לא יקטעו באמצע, העלתי כל אחד מהם בעמוד נפרד.
http://my.area.co.il/view.php?siteid=38980&jet=page&menuid=502491
יפה
והתסריטים האלה הם באמת בין הטובים מתסריטי התחרות שקראתי.
התסריט של פינגווין היה הראשון שהגיע אלינו, שעות בודדות אחרי ההכרזה על התחרות (האחרון שהגיע לפני הדדליין, אגב, היה 'חו(ז)רים בזמן'). פינגווין, אולי אם היית לוקח עוד שבוע-שבועיים זה היה יוצא עוד יותר טוב?
ב'אולי הוא מת' יש יופי של דיאלוגים, אם כי ציפיתי שבסוף תגיע פואנטה. הדגש החוזר על המשפט "אולי הוא מת" רומז שהסרט באמת קשור למוות בצורה כלשהי, ובסוף… לא קורה כלום, בעצם. לא שאני יודע איך אפשר היה לסיים את זה בצורה טובה יותר.
התסריט של שלמקו הוא מצוין לדעתי, אבל יש לי איתו בעיה אחת רצינית – הוא יותר מקצת מזכיר את 'אפור חמישים אחוז'. ובניגוד לטענות הדומות שנשמעו על 'נשמה טובה' כאן הדמיון הוא לא מבוטל בכלל, וידוע לי ששלמקו מכיר את הסרט. אילו התסריט היה עולה לעשיריה, לא הייתי מצביע עבורו מהסיבה הזו בלבד.
(והבהרה/תזכורת – לי ולעורכי האתר האחרים לא היה חלק בבחירת עשרת התסריטים שעלו לגמר).
אתה, כמובן, צודק.
הייתי אומר פילים עגומים וכל זה, אבל העובדה היא שבאמת בשלב מאד מוקדם של התסריט אפור חמישים אחוז צף על פני השטח, ושאר הכתיבה הייתה נסיון ללכת עם הרעיון המקורי בלי לתת לסרט שראיתי להשתלט עליו.
שמע, לדעתי אלו שבחרו את התסריטים שעלו לגמר עשו עבודה ממש גרועה.
כל אחד מהתסריטים שפינגווין העלה לאתר התעלה על רוב אם לא על כל התסריטים בסקר. ממש לא ברור לי איך לפחות חלק מהם לא עלו לגמר במקום כמה תסריטים די בנאליים ולא מוצלחים שכן עלו.
אני מצטרפת לתמיהה...
כל התסריטים באתר של הפיגנווין מוצאים חן בעיניי הרבה יותר מאלה שעלו לגמר. אמנם לא כולם הם בדיוק כוס התה שלי, אבל אין ספק שהם כתובים ברמה גבוהה יותר, בייחוד הדיאלוגים, ואין בהם פרטים תמוהים או סופים מאכזבים.
אני ממש לא מצליחה להבין לפי מה בחרה ההפקה את התסריטים הזוכים.
אהבתי את כולם. באמת.
עכשיו ללא הטלוויזיה הוא אולי יצליח למצוא עיסוקים קונסטרוקטיביים גם בחדר הסגור).
ידעתי מייד שדורון ימות… לא ידעתי שזה יפריד את הזוג, אבל למען האמת עדיין לא הגעתי למצב שבו זה מאוד אכפת לי. נראה לי שצדקת בכך שהיית יכול לעשות יותר אם היה לך הרבה יותר זמן ומקום. ממש רואים את המקומות שבהם נאלצת לקצר דברים מהותיים. הייתי מכניסה למשל יותר את ההורים. בסוף הם האלמנט המניע את העלילה לסופה והם לא מופיעים. נראה לי שיש שם אמירה על כך שדווקא מי שמנותק (עם האוזניות) הוא מחובר ויותר אמיתי. זו הייתה הכוונה?
פינגווין – הגבתי לך באתר. אני רוצה לדעת מה עוד קורה לדמויות… פחות מעניין אותי שזה חלום.
שלמקו – התסריט שלך פשוט מחריד ומעולה. תחרות יפה בעיני לתסריט שזכה. (כולם אמרו ש"מדריך הגווייה" דומה ל"נשמה טובה" אבל לדעתי דווקא התסריט שלך הוא התאום האפל של "נשמה טובה" האופטימי. עד עכשיו הוא מציק לי, אבל הצלחתי לסובב את זה בראש ככה שהמסר שלו בסוף אופטימי (
ניטפוקון קטן – נראה לי שקריינית הטלוויזיה יוצאת מרושעת. בשינויים קטנים אפשר לעשות אותה פשוט ניטראלית, אדישה/מסוקרנת. נראה לי שזה יוסיף. במיוחד לאור המשפט האחרון.
נונין – תסריט מיוחד. הייתי בטוחה שיהיו יותר תסריטים שיטפלו במצב.
עמית (אני זוכרת נכון?) – הייתי צריכה לקרוא פעמיים כדי להבין את סדר הדברים – לא נורא. בסרט זה יותר ברור. האם היא נוסעת אל החתונה שלה? (היה כתוב שהמכונית מקושטת). לדעתי עדיף שהיא סתם נוסעת. כי אחרת זה מרגיש קצת כמו המחזה של ידיעה מהעיתון… משהו שהוא מספיק מזעזע גם ככה ב"ידיעות אחרונות". "גבר נהרג ביום חתונתו". אולי אבל יש בכל זאת משהו שלא הבנתי.
ואחרון חביב – התסריט שלי. כששלחתי אותו ידעתי שיש לו 3 בעיות: הוא לא מיוחד מספיק, הוא יוצר ציפיות שהוא לא עומד בהן והוא לא בדיוק עומד בקריטריונים של התחרות (לא סיפור על מוות, לא ממש על אהבה).
רד – אתה אומר שבתסריט לא קורה כלום… אז אני מסכימה ולא מסכימה… כי מה שקרה בעיני זה שכשהוא התקשר, זה טרף את יחסי הכוחות בין הבנות. אבל בתסריט שבונה ציפייה למוות, זה באמת דבר מאוד מאוד קטן, לא מספיק.
"אולי הוא מת" זה משהו שאני והחברות שלי היינו אומרות כשבחור לא היה מתקשר… זה נאמר בעיניים נוצצות ובתקווה… הרי הרבה יותר עדיף שהוא, סתם מישהו שהייתי איתו בדייט ובניתי עליו פנטזיות רומנטיות מפה ועד הודעה חדשה וכבר ראיתי את עצמי מתחתנת איתו, הרבה יותר עדיף שיקרה לו משהו נורא ואיום וטראגי, מאשר שהוא לא יתקשר אליי והאגו שלי יפגע…:)
האם היה יכול להיות לו סוף אחר? דווקא חשבתי על סוף אחר שהיה פותר לי את רוב הבעיות – כשאיריס משאירה את ההודעה על הסלולר של עידו, רואים את מיטל ניגשת לקחת חלב לקפה וכשהיא פותחת את הארון, רואים את הגופה של עידו, היא מלטפת לה את השיער ככה, ובעוד איריס משאירה לו הודעה, אנחנו מבינים שמיטל הוא כבר לא יתקשר… וזה מימוש בעצם של הפנטזיה האפלה הזו שגלומה במשפט "אולי הוא מת". זה לא שהוא לא רצה אותה… זה שהחברה הכלבה שלה הרסה לה….
אבל אז החלטתי שאני לא רוצה לכתוב את התסריט הזה. יותר מתאים לי לכתוב את הרגע היומיומי ולא משהו שהוא יותר דרמטי אבל לדעתי פחות מעניין. מה אתם אומרים?
דווקא הסוף האלטרנטיבי שלך נשמע די מוצלח.
אבל אהבתי את התסריט שלך גם כמו שהוא.
יפה
זה נשמע לי כמו הצעה לפינה חדשה באתר, של תסריט החודש, בבחירת העורכים.
הבעיה נפתרה (כנראה)
אכן תסריטים טובים! בחלקם יש בעיות, אבל לא יותר מאשר כמה וכמה שעלו לגמר.
לפינגווין כבר הגבתי. אומר גם עוד שמשהו בתסריט היה 'נקי מדי', כאילו הוא אל מציאותי – אבל אולי זאת הכוונה.
) – זה שהוא בסוף לא מת – חביב עלי מאוד.
את "פגישה" לא ממש הבנתי. מה קרה קודם? מה קרה אחר כך? למה? נראה לי שאם אני מתבלבל ככה רק מקריאה, הצופים (שאין להם זמן ומספיק מידע) יתבלבלו עוד יותר. חוץ מזה, הכתיבה מאוד "סיפורית" (ידה מלחכת את ההגה?) ולא ברורה במיוחד.
"אולי הוא מת" חביב, והדיאלוגים אכן מאוד אמינים, אבל חסרה התרחשות קולנועית – משהו שקורה ולא רק מדברים אותו. הייתי מקצץ טיפה בדיאלוגים ואולי יוצר יותר תנועה. דווקא הסיום (
"יהרוג אותך לכבות מדי פעם את הטלוויזיה?" נחמד, אירוני, מעלה חיוך. לא ראיתי את "אפור חמישים אחוז", כך שקשה לי לדבר על הדמיון. קצת דומה לתסריט הזוכה, הן מבחינת הנושא והן מבחינת העובדה שזהו 'רעיון' מחוכם אחד קטן. "נשמה טובה" מבוצע יותר טוב, אבל בהחלט תסריט נאה.
לגבי שלי – כפי שכבר כתבתי, בסיפור המקורי יש יותר, ומופיעים גם ההורים, אבל נאלצתי לחתוך באכזריות בשל המגבלות (חמש דמויות וכו').
אפור חמישים אחוז
http://www.youtube.com/watch?v=LURP_6oQgu0&mode=related&search=fifty%20percent%20grey
ובאיכות טובה יותר:
http://www.pocketmovies.net/detail_232.html
מעולה!
מצוין!
הרעיון אמנם לא מאוד מקורי, אבל הביצוע פשוט יוצא מהכלל. מכל התסריטים שהיו כאן, הדיאלוגים אצלך הם בקלות הכי אמינים (חוץ מפעם אחת, הנאום של סתו שמתחיל ב"וזה היה שבועיים אחרי שהוא נפטר", שהוא דידקטי מדי).
מצוין! (כה''ב)
בהחלט, מש"א.
!
הרעיון מאוד משעשע, והביצוע משובח. הייתי משנה את אותו מונולוג דידקטי שאדם התייחס אליו, מאחר שהוא מרגיש טיפה לא קשור לזרימה הכללית של הדיאלוג, אבל מעבר לכך – סחטיין
דאילוגים אמינים?
אבל הוא לא עשה שום ניסוי בדיאלוגים ולא הראה את התסריט שלו לאף אחד
אהבתי.
אולי אפילו הייתי מצביעה לו, אם הוא היה מגיע לעשיריה. למרות שהצוק… טוב, הקסים אותי.
אני אחשוב על לפרסם את שלי, למרות שהוא מאוד לא אופייני לכתיבה שלי כפי שהיא בימינו (ולצערי מאוד כן אופיני לכתיבה שלי כפי שהיתה כשהוא נכתב)… אולי היום בערב, כשאני אהיה מותשת מהעבודה ולא אחשוב בהיגיון.
מעולה
אמנם הרעיון ברח מאליסה בארץ הפלאות – אאל"ט היה זה המלך שחלם את הכל – אבל כמו שאדם כתב קצת למטה, הביצוע מצויין – כתיבה קולחת וטבעית לרוב, ובכלל סוחף.
''מבעד למראה'' ובכלל לא שמתי לב עד עכשיו
אה… ותודה.
''מבעד למראה'' ובכלל לא שמתי לב עד עכשיו
טוב, לא צריך להתקטנן על פלאות ומראות. בכלופן, הקטע היותר אהוב עליי מ..שם הוא ה"אם תאמין בי אני אאמין בך", במפגש של אליסה עם איזה עז מיתולוגי.
אבל שוב – אהבתי מאוד את התסריט שלך בגלל הביצוע.
מצויין, ומטריד משהו.
והקונספט של "אולי אנחנו בעצם חלום" מאוד מזכיר סרט מצוייר שראיתי, בו איזו חברה מנסה לגלות איפה היא נמצאת בעולם, ומגלה שהיא כולה חלום של מישהו.
גם הם מנסים שלא להעיר אותו, ואפילו מצליחים. אבל אז הוא מתחיל לחלום על פלמינגו.
התסריט מוצלח
בקריאה ראשונה, חשבתי, טוב נו, בין דר דאן זאט, אבל במחשבה שנייה הוא יותר טוב (לטעמי) מאלו שהיו בתחרות ועם בימוי דיויד לינצ'י הוא יכול להיות מטעם.
באמת נחמד.
קצת חלש באזור הדיאלוגים, ולא ממש מאפיין היטב את הדמויות. וגם החלומות האלו לא ממש "ארוטיים"…
אבל בסך הכל הרעיון יפה, ויש משהו נקי ומקסים בביצוע.
תסריט של 5 דקות עם שחקן בן 13
זה הכי אירוטי שיכולתי לכתוב.
גדול!
תסריט פשוט טוב, ועוד יחסית לזמן הקצר שבו כתבת אותו. אני לא מאמין שהוא לא עלה לעשירייה, כי אין ספק שהוא טוב יותר מכמה וכמה מהעשירייה "האמיתית".
תודות (הצוק)
קודם כל ברכות חמות לזוכה. בוסקו – התסריט שלך היה שנון, חינני ומעניין (ואני ממש לא סתם אומר את זה כדי להחזיר מחמאה). נהניתי מאוד לקרוא אותו ואני בטוח שהוא יהפוך לסרט מקסים! מזל טוב ובהצלחה בהמשך.
(דרך אגב, לכינוי בוסקו יש במקרה קשר לג'ורג' קוסטנזה? כי אם כן, רק על זה – קבל
)
תודה רבה למיקוקה הפקות ולעין הדג. כל הכבוד על יוזמה מבורכת. מי ייתן וזה יהפוך לאירוע רב-פעמי.
אני רוצה להודות על כל הפירגון, המחמאות והתגובות. הצורך של אנשים לפרגן כשאהבו משהו, ולא רק לקטול כשלא – עשה לי חם בלב. תודה.
ואני רוצה גם להודות לכל אלו שקראו ולא אהבו, אבל פינו מזמנם והתייחסו, נתנו ביקורת בונה, עצות והסברים.
שוב תודה,
אביב
תודה לך
על תסריט נהדר. הוא היה הבחירה שלי.
כנ''ל
תסריט מקסים. תמשיך לכתוב כך, ואני בטוח שתצליח.
לכינוי בוסקו יש קשר לא מקרי לשם הכותב
באמת תסריט מקסים
אני התאהבתי בו.
כשקראתי את התסריט
תהיתי אם הוא התחילבחלום שהיה לך. התמונות הן כל כך חלומיות באופיין. האמנם?
מקווה שייצא לו להפוךלסרט בהזדמנות זו או אחרת.
חלום
תודה – גם אני מקווה שיהפוך לסרט מתישהו…
הוא דווקא לא התחיל בחלום. פשוט יש לי נטייה מסוימת, כמעט בכל תסריט שאני כותב להכניס אלמנט (/ים) כלשהו של פנטזיה/מד"ב/חלום/סוריאליזם וכו'; גם אם אני מנסה שלא – זה בדר"כ משתלט עלי. בתסריט הזה, ההרגשה של החלום היא באמת קצת יותר מאלמנט – ניסיתי לזרום איתה…
יש לי שאלה להפקה
עכשיו שנגמר הסקר ואי אפשר להאשים אותי בהתמרמרות (טוב, אם אתם ממש מתעקשים אז אפשר) רציתי לשאול:
למה בעצם לפחות 2 מהתסריטים לא היו קשורים בכלל לנושאים (הרחבים מאוד מלכתחילה) שעליהם הייתה מבוססת התחרות, ועוד כמה מהם היו קשורים רק בשיטת 6 דרגות הקרבה (לא לקווין בייקון)?
הייתי רוצה לשמוע על השיקולים שהביאו את ההפקה לבחור בתסריטים אלה, ואם כבר את השיקולים לפיהם נבחרו תסריטים בכלל (למען נלמד משהו). באמת מוזר שעד עכשיו ההפקה לא הגיבה כאן בכלל.
...נניח
התסריט שנבחר באמת חביב מצחיק ובטח יהיה כיף לצפות בו כל הכבוד לך
אבל אישית אהבתי יותר את הבחילה . היה חזק יותר ומלא במועקה. הסוף טעון שיפור.
הרקדנית והחייל- נו באמת…כנראה לא היו משו תסריטים.
עכשיו שמתי לב שכשמריצים את האתר למעלה למטה עם הpage up/down הרקע זז הפוך ממה שהוא אמור
אבל זה לא קשור לכלום
מזל טוב לבוסקו על הזכייה, פעם שנייה בזמן האחרון שמסתבר שאני חלק מעדר (הראשונה הייתה כשקניתי קרוקס)
זו אשליה אפטית, כמו עם ג'נטים של מכונית, זה קשור בקצב הפריימים שהעין קולטת בשנייה.
שאלה להדיוטות
מה נסגר עם זכויות היוצרים? האם בעלי התסריטים הזוכים שעלו לגמר רשאים להפיק את הסרט שלהם בכוחות עצמם אם הוא לא נבחר להיות מופק על ידי מיקוקה?
אם יש כאן אנשים עם עודף זמן עודף, אולי ינסו להסריט את אחד התסריטים האחרים, תוך שימוש בתוכנת\משחק The movies? עשוי להיות מעניין.
כתבה מספר 3008
המשחק לא עד כדי כך מתוחכם.
הוא לא יתמודד עם זה. מניסיון.
חבל.
משיטוט שם באתר דווקא ראיתי כמה סרטונים די מרשימים, מבחינת עושר התנועות, שלא הייתי מאמין שמשחק כזה יאפשר. אבל אם עדיין אי אפשר, תמיד אפשר לחכות לגרסא הבאה. או זאת שאחריה.
אבל שם זה מסתיים.
אין אפשרות במשחק להרכיב דיאלוגים וכמעט בלתי אפשרי להרכיב רצף הגיוני לחלוטין של סרט גדול. מגוון הסצינות לבחירה לא רחב מספיק בשביל לעשות ממש מה שבא לך.
אבל משחק נחמד סך הכל.
אתה גם מנהל את האולפן ,דואג לכל אנשי הצוות ובונה מתקנים.
קרה לי גם משהו מצחיק במשחק וככה זה היה:
אתה אומר לשחקנים באיזה תלבושת להתלבש לפני כל סצינה ואם לא נתת פקודה להחליף הם עלולים לבוא באותה תלבושת שלבשו בסרט הקודם.
ככה יצא שאחרי שסיימתי לצלם סרט אימה עם מוטציות התחלתי לצלם סרט על מלחמת העולם השנייה שחכתי לומר לחלק מהשחקנים לשנות תלבושות ובסוף יצא לי סרט בו חיילים אמריקאים נלחמים נגד גדוד מוטציות מעוות.
דווקא הצליח בקופות.
הוי אלוהים אדירים!
אני מחכה לי שהעמוד ייטען, כשלפתע ליד העכבר מופיעה משבצת צהובה קטנה שבה כתוב "24%". אני מעבירה אותו לעמודה אחרת, ואכן גם שם יש אחוזים, מתחבאים להם מתחת לפני השטח. זה היה כאן כל הזמן? למה אף אחד לא *אמר* משהו?…
אממ...בוקר טוב
בוקר טוב!
ואיזה בוקר יפה!
האם ניתן להבין שמגיע לך מזל טוב?
(קצת מסוכן לאחל מזל"ט בימים האלה).
ניתן, ותודה.
(ואכן, אני מעריכה את קיומי נטול המזל"טים בימים אלה)
מז''ט הולך?
וצלחת מלאה מזטים?
הוי אלוהים אדירים!
על מה את מדברת?
שים את הסמן שלך על העמודות שמייצגות את מספר המצביעים לכל אופציה.
יא ווארדי ששון.
אחלה פיצ'ר.
____________________________________
אנדריי, עם הווריד הפועם (הי, גם לי מותר, לא?)
מש''א
מגניב ביותר!
מצטרפת לתהייתך, ומודה לך על שחשפת בפני את הפיצ'ר הנ"ל.
''נשמה טובה''
האם נדמה לי, או שלרגע הבליח בדף הראשי קישור לסרט הגמור באתר וואלה (שלא הספקתי ללחוץ עליו, וכשחזרתי לדף הוא נעלם)?
''נשמה טובה''
מחפשת את זה – http://fun.walla.co.il/?w=/5/52/551609 ?
הבליח לרגע, כן. כך בדיוק הייתי מתאר את זה.
''נשמה טובה''
כנראה.
לפי התאריך בוואלה אני מבינה שהקישור היה כאן באתר קודם, אבל כנראה פיספסתי.
חבל שלא נתנו כאן קישור, כדי שיופיע במתמשכים של מי שעוקב אחרי התחרות, אבל לא נכנס כל יום לאתר.
—
הולכת לעבור בין היומיות שלא קראתי בשביל למצוא את היומית בה הסרט נדון, לראות אם התלוננו על כך שהסרט בוואלה בלתי ניתן לצפייה עבור מי שאין לו אקספלורר.
קישור עדכני לסרט
לטובת מי שגילה את התחרות הזו באיחור אופנתי של כמה שנים (כמוני) ובכל זאת סקרן לצפות בתוצאה:
http://mikooka.com/stray-soul-2
אני חושב שעכשיו כבר מותר לי להגיד
שהסרט היה חלש מאוד, התסריט היה הרבה יותר טוב, והשינויים שהם עשו בו היו מיותרים.
התסריטאי גיא בוסקו, לעומת זאת, המשיך ועלה לפרוייקטים יוקרתיים ומצליחים!
שאלה בקשר למדריך לגוויה המתחילה
דבר ראשון תסריט מצווין
רציתי לשאול אם אני אוכל לנסות להפיק את הסרט הזה במסגרת של בית הספר (כיתה י"א)
התסריט מתאים לי מכל הבחינות והוא הכי טוב שמצאתי
תודה מראש
בחילה
הגעתי לפה בעקבות הסרט שנעשה לתסריט של חו(ז)רים בזמן שהתפרסם לא מזמן באתר ואני פשוט חייב איזה הסבר בקשר ל״בחילה״ כי יש לי אובססיה עם דברים שאני לא מבין.
מה שקורה זה שהגיבור מסתכל מחלון דירתו כשהוא כבר מת (בתור מין ״רוח״?) על מושא אהבתו (הזונה הצעירה)
והיא הסיבה שהוא אינו מת לגמרי ובסוף מתברר שהזונה הצעירה הייתה מתה כל הזמן,שהוא רצח אותה ובעצם הזונה עליה הוא השקיף היא הזונה המבוגרת?!
אני מרגיש כאילו פספסתי פה משהו או שלא לגמרי הבנתי,למישהו יש הסבר?
חוץ מזה, לדעתי הוא דיי מוצלח ועוקף כמה מהתסריטאים האחרים בתחרות שקיבלו יותר הצבעות.