 |
||
| סגירתו המיועדת של קולנוע 'לב אביב' ברמת אביב לא עוברת בשקט, והמחאה אפילו לא מסתכמת, כמקובל, בעצומה אינטרנטית. מחר (יום ראשון) ב-19:00 אתם מוזמנים להפגנה נגד הסגירה. ואחר כך אפשר לקפוץ לאיזה סרט. |
08.12.2007
|
|
יומית
סגירתו המיועדת של קולנוע 'לב אביב' ברמת אביב לא עוברת בשקט, והמחאה אפילו לא מסתכמת, כמקובל, בעצומה אינטרנטית. מחר (יום ראשון) ב-19:00 אתם מוזמנים להפגנה נגד הסגירה. ואחר כך אפשר לקפוץ לאיזה סרט.
סגירתו המיועדת של קולנוע 'לב אביב' ברמת אביב לא עוברת בשקט, והמחאה אפילו לא מסתכמת, כמקובל, בעצומה אינטרנטית. מחר (יום ראשון) ב-19:00 אתם מוזמנים להפגנה נגד הסגירה. ואחר כך אפשר לקפוץ לאיזה סרט.
היי, רק אני שם לב לשינוי בתפיסה הצרכנית
בישראל?
מציבור צרכנים שנותן לתאגידים לירוק עליו, הפכנו, טוב, לפחות חלקנו, לצרכנים נבונים שנמאס להם מהשטויות ומבלבולי השכל של החברות, ואנחנו עומדים על שלנו.
אני חושב שנמאס ל'צרכן הישראלי', לשמוע עד כמה דופקים אותו כל הזמן.
אני שמח לראות ולשמוע את כל ההפגנות, המדינה הזו הולכת לשינוי, קצתה נפשו של האזרח הפשוט, הגיע הזמן למהפיכה.
מי ייתן ולא אתבדה.
[ואלו היו שישים שניות על המצב הצרכני בארץ, שלום ותודה.]
הבעיה היחידה
(כפי שנוכחנו בזמן המונדיאל) היא שהחברות הגדולות עדיין מנצחות במאבקים האלה. חתמתי על העצומה, אבל קשה לי להאמין שיש להנהלת קניון רמת אביב סיבה אמיתית לחשוש מסגירת קולנוע לב. מבחינתם, כל עוד באים לקוחות שיכניסו כסף לקופת הקניון, יכולים לחתום על כמה עצומות שרוצים. האינטרס של חברה מסחרית הוא לצאת ברווח כלכלי. הסיכוי היחיד שהציבור יצליח למנוע את סגירת הקולנוע היא אם החבר'ה של לבייב יתחילו לחשוש מאובדן הכנסות.
איך עושים את זה? מוציאים את המאבק מהנישה של חובבי קולנוע כבדים בלבד ומביאים אותו לתודעת כל תושבי האיזור, גם כאלה שבכלל מעדיפים ללכת לסינמה סיטי. אפשר לרתום לקמפיין גם את סגירתם של קולנועים אחרים בכדי להפוך את המאבק לעקרוני וכלל-ארצי. רוב החנויות בקניון רמת אביב הן של מותגי אפנה, לכן צריכים לגרום ללקוחות של החנויות האלה להצטרף למחאה, אחרת הסיכויים נגדה. האתגר הוא לגרום לכך שלמספיק אנשים יהיה אכפת, כדי שהם יתחילו להרעיד את הכיס של הקניון.
לא בהכרח
לאנשים האלה חשובה בדרך כלל גם תדמיתם הציבורית, והם לא ירצו להיתפס כמחריבי מוסדות תרבות או משהו כזה. אז גם אם ישירות זה לא יפגע בהם כלכלית, זה יכול לפגוע בהם תדמיתית, מה שיסב להם נזק עתידי.
אבל עובדה שבכל זאת
הם לא רוצים לחדש את החוזה של "לב" ומעדיפים חנויות בגדים על פני התרבות.
כי הם חושבים
שלאף אחד לא אכפת, מה שבדרך כלל נכון לצערי בארץ שלנו.
אני מקווה שהעצומה הזאת תוכיח שלאנשים כן אכפת.
הם דיי צודקים
התשובה 'מה אכפת לי? זה לא שלי וכו', שגורה בצורה דיי אוטומטית בפיהם של בני גילי.
אכפת להם רק מהכסף שלהם מהבנק, איך שהם נראים, והמצב החברתי שלהם, זהו.
הכל נובע מהחינוך האינטרסנטי של ההורים, שמלמדים את ילדיהם שערכים זה נחמד, אבל כל עוד הם פוגעים באחד משלושת הנושאים הנ"ל, הם לא ממש חשובים.
לא יודע, אני נגעל לפעמים מחוסר האכפתיות של חלק מהמקיפים אותי, אשר מתחילים להתעניין בנושאים כלשהם, נושאים חשובים כלשהם, כלומר, רק כשמפמפמים להם אותם בתקשורת, דור עצוב.
מה שכתבתי למעלה התכוון לעובדה שהמון אנשים מתחילים להתעורר, בגלל הפימפום התקשורתי אמנם, אבל בכל זאת, ולדרוש זכויות, מה שיוביל לדור יותר טוב, בהנחה שאני לא מגזים או מפריז בחשיבות של ההפגנות המרובות אשר מתקיימות לאחרונה.
אני חושבת שמארגני ההפגנה
לא כל כך בונים על ההשתתפות של בני גילך כמו על ההשתתפות של אנשים מבוגרים יותר.
בצדק,
אבל העניין מעציב למדי, מראה עד כמה מעט אכפת לדור שלי, שאני משתדל לא להידבק בכמה מהרעות החולות שלו, מכל מה שקורה סביבו, כפי שאמרתי קודם.
טוב, נקווה שהמאמץ הזה יישא פרי. למרות שאני לא תל אביבי בכלל.
הדור שלך
הוא שטחי וטיפש ומתעניין רק בעצמו, ולא דואג לשום דבר שלא מפמפמים לו במח. במילים אחרות, הוא לא שונה בשום צורה מכל דור אחר.
*מרוב* הדורות האחרים.
זאת אומרת, אלא אם כן אתה מרחיב מאוד את ההגדרה של "לא דואג לשום דבר שלא מפמפמים לו במוח".
בניגוד אליך, הצדיק הגדול,
שמוכן להקדיש מזמנו היקר ולצאת להפגין נגד… סגירה של בית קולנוע! כל הכבוד לך, סוף סוף יש מישהו אחד שאכפת לו ממה שקורה סביבו, שאכפת לו מהזולת, שמוכן להתאמץ בשביל הדברים ש*באמת* חשובים.
(עם כל הכבוד והאהבה שלי לקולנוע, לתקוע כאלה נאומים חוצבי להבות דווקא בהקשר של הפגנה נגד בית קולנוע שנסגר, מכל הדברים, זה קצת מגוחך)
מה רע?
ראשית, הוא דיבר בהתחלה בעיקר על צרכנות. נכון, אחר-כך הוא קצת נסחף להכללות, אבל, חוץ מזה, מי אמר שחייבים לנקוט בגישת הכל או כלום?
אין רע.
אני פשוט חושב שיש משהו מגוחך בזה שהוא יוצא נגד הדור השטחי והאדיש שלנו שלא מוכן לנקוף אצבע כדי לשנות משהו, ואז מוציא אותו מהכלל בזכות זה שהוא הולך להפגין נגד… סגירה של בית קולנוע. איכשהו, בסולם הדברים ההומניים והמוסריים שאדם יכול לעשות, הדבר הזה לא נמצא בראש או אפילו קרוב אליו. הבעיה האחרונה של ה"דור שלנו" היא זה שהוא לא מפגין נגד סגירה של בתי קולנוע. ואני כולי בעד ההפגנה הזאת, כן? רק הייתי שמח לקבל את זה עם קצת פחות צדקנות צבועה.
זו לא הבעיה האחרונה.
במדינת ישראל יש נטייה להתעלם מדברים קטנים בגלל צלם של הדברים הגדולים, שהוא ברור וכהה במיוחד.
סגירת בתי הקולנוע בישראל הפכה, בשנים האחרונות, לבעיה גדולה. לא, היא לא גדולה כמו (נגיד) מצב מערכת החינוך בישראל או (לדוגמא) עתיד מזרח ירושלים, אבל היא גדולה מאוד. היא גדולה מאוד בעיקר כי היא כרוכה ביחס הכללי לתרבות במדינה, אבל גם כי פשוט לחיות בישראל נהיה משא כבד והולך – לרוב בשם (ולא רק בגלל) אותם הדברים הגדולים.
שנית, יש כאן עניין פשוט של פסיכולוגיה אנושית. כמה אנשים מכירים אישית חיילים שנהרגו במלחמה האחרונה? כמה מאיתנו מתגוררים בהר חומה? לכמה יש הורים שעובדים במערכת החינוך? ואם יש (ואם אין) עצם כובדן של הסוגיות האלו נוטה ליטול מאיתנו את הנשימה ואת יכולת הפעולה.
אבל בית קולנוע? שסוגרים?? ליד הבית שלי?! זה קרוב וזה כואב וזה מרגיז, ולכן יש יותר סיכוי לגיוס לפעולה. אם מכאן גם מתעוררת היכולת לאקטיביות והדאגה האידיאולוגית, מצוין; ואם לא, עדיין עיצבנו קצת את בעלי קניון רמת אביב.
נ.ב. – גם לי הצדקנות נראית קצת מוגזמת, אבל אני לא מכיר את הכותב ואת דעותיו באופן מספק בכדי לקבוע שהיא צבועה.
כמו שאמרתי -
אני כולי בעד ההפגנה, ואני בהחלט מבין למה לאנשים יהיה יותר קל להפגין נגד סגירה של קולנוע מאשר נגד דברים שלא ממש נוגעים להם אישית, וגם אם זו לא תכונה שאני מעריך אני גם לא מגנה אותה (בעיקר כי גם אני לוקה בה, כמובן, אחרת לא הייתי מבזבז זמן יקר בלהתווכח בפישאיי על הודעות של אחרים), ואין דבר שמעצבן אותי משכשמשתמשים בטיעון "יש דברים יותר חשובים לטפל בהם אז למה להתעסק בשטויות האלה" בויכוחים שונים. הדבר היחיד שהרגיז אותי הוא הנימה הצדקנית והחנופה העצמית. רוצה להפגין נגד סגירה של בית קולנוע? לך על זה, אבל אל תעמיד שאתה איזה קדוש מעונה בזמן שכל החוטאים הנהנתנים מתעלמים מהטרגדיה הנוראית הזאת.
אוף, חשבתי שאצליח למשוך את זה עוד כמה סיבובים, אבל אתה צודק.
משכשמשתמשים
וואו, זו אשכרה מילה אמיתית. מדהים.
אתם חושבים שזה הנושא היחיד שאני מתעמק בו?
באמת… אתם אמנם לא מכירים אותי, אבל give me some credit.
יש כל כך הרבה נושאים שמפריעים לי בדור שלי, העניין עם הצרכנות פשוט עלה לי בהקשר של היומית הזו.
אם אתם מכירים את האתר 'סקופ', אני כותב שם, אם אתם רוצים לראות אשמח לשלוח קישורים.
אה, שיט
התגובה שלי נראית כמו פרסומת כלשהי.
ובאמת שפטתם אותי ואת הדעה הספציפית שלי בנושא קצת יותר מדי בתקיפות.
העצומה מנוסחת רע.
איך אני אמור לחתום על משהו שהניסוח שלו
א) מבהיר שרק אם הלכתי הרבה לבית הקולנוע אני חלק מקהל היעד
ב) משתמש בהגזמות (מרכז הבילוי המרכזי של כל צפון תל-אביב)
ג) מריח מאליטיזם (מסוגנן, עשיר בתרבות ובעל ניחוח בינלאומי)
?
מצד שני, כל הכבוד להם שהם נמנעו מלהשתמש בפועל ד.ר.ש. שהאינפלציה שלו בשיח הציבורי בשנים האחרונות הרקיעה לשחקים של טעם רע וכוחניות.
לעומת זאת,
אהבתי את הניסוח של הידיעה שמופצת במיל. קטע מתוכו:
"מכיוון שהקמת הקניון לוותה בזמנו בהתנגדויות משפטיות, ובעקבות דרישה מחודשת של התושבים, נבדקים היום מחדש ההבטחות של הנהלת הקניון בזמנו וכן התב"ע של הקניון ורשיון העסק שלו בעירייה ובאגף רישוי עסקים (בעזרתה של חברת המועצה מיטל להבי): האם הוא מחוייב בקולנוע, האם הוא מחוייב בהיתר בניה או היתר לשימוש חורג על מנת להסב את הקולנוע לחנות, האם ייעוד הקרקע המקורי היה ציבורי, האם הקניון עמד בכל ההתחייבויות הסביבתיות שלו, האם הקניון מפר כיום איזשהו תנאי מתנאי הרשיון שלו (לדוגמה, שימוש במעברים למטרות מסחריות) וכו'."
מת על האיום המרומז. נקווה שזה יעבוד.
כתבה על ההפגנה שהיתה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3480731,00.html
והדעה המתבקשת של יעל משאלי:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3480867,00.html
אני לא אוהבת את הגישה הזו, שכל עוד לא נפתרו כל עוולות העולם, אסור לטפל בדברים אחרים.
והדעה המתבקשת של יעל משאלי:
לא יעזור, אני פשוט לא מסוגל לקחת ברצינות מישהי שמשתמשת בכינוי הגנאי המתחסד "צפונבונים". כל הטור הזה תוקף את תושבי רמת אביב כי יש להם יותר כסף. חבל שיעל משאלי לא מודעת לכך שקולנוע לב רמת אביב לא משרת רק בעלי כרטיס אשראי פלטינום, אלא גם סטודנטים (חלקם גרים במעונות) ותושבי שכונות שלא עשו עליהן אופרת סבון.
תושבי רמת אביב (כל תושבי רמת אביב? יופי של הכללה) לא יצאו בהפגנות נגד יקור הלחם האחיד, או הבעת תמיכה בשדרות. אז מה, זה אומר שלא היו מחאות פומביות בנושא? כלומר, תושבי שדרות מקבלים גיבוי מאנשים בכל רחבי הארץ, אבל חס וחלילה שתושבי צפון תל אביב יצאו נגד סגירת קולנוע שהם משתמשים בו ורוצים בהמשך קיומו. זה כמו להתלונן על כך שאני לוקח את הכלב לקבל חיסונים, בזמן שבמקומות מסוימים אין כסף לתרופות. זה מכעיס, זה מצער, אבל בסדר העדיפויות שלי, משפחה (והכלב הוא משפחה) קודמת לתושבי כפר מג'דרה.
נמאס לי מהגישה המתחסדת הזו לפיה אסור לי לדאוג לדברים שקשורים ישירות אלי, מכיוון שלא דאגתי ישירות לדברים שמקבלים יותר חשיפה תקשורתית. אם לא הפגנתי נגד אלימות, זה אומר בהכרח שהנושא פחות חשוב לי?
אגב, הבחירה דווקא בשובר קופות כמו "שרק השלישי" שהוקרן בכל רשתות הקולנוע כדוגמה לסוג הסרטים אותם מקרינים ברשת לב, היא חתיכת פופוליזם.
''נקעה נפשנו''?
כן, כי זו הבעיה של ישראל: אנשים מוחים יותר מדי. מוחים על כל דבר קטן. כל עוולה — ישר בא מישהו ומוחה עליה. הגיע הזמן שנרגיע קצת עם המעורבות החברתית הלהוטה.
היה ברור שמישהו יכתוב את הטור הזה, אבל באמת לא היו חייבים לכתוב אותו בצורה כל כך אידיוטית.