סיילנט היל

במקור: Silent Hill
במאי: כריסטוף גאנס
תסריט: רוג'ר אייברי
שחקנים: ראדה מיטשל, גלורי הולדן, שון בין, ג'ודל פרלנד, דבורה קארה אונגר

אני מכניסה את הדיסק למכשיר הפלייסטיישן 2. סרטון הפתיחה עולה ומציג את הדמויות הראשיות: ילדה קטנה מוכת ירח, המחפשת בחלומותיה אחר מקום בשם "סיילנט היל", והוריה. כיוון שהילדה, שרון, לא זוכרת מאום ממסעותיה הליליים, אמא רוז מחליטה לקחת אותה לטיול שורשים ולנסות למצוא את העיירה – אולי היא תיזכר במשהו, מה שזה לא יהיה. בשעת לילה מאוחרת, כשהן עוצרות לתדלוק ושתייה, עוברת במקום השוטרת סיביל, ומשהו בסיטואציה הזו לא מריח לה טוב. לכאורה אמא רוז דואגת מאד לילדה הקטנה והמחונכת, שלא מוכנה לדבר עם זרים, אבל זה לא מספק את סיביל, והיא עוקבת אחריהן. רוז נלחצת, וכשדמות מופיעה על הכביש כאילו צצה משומקום, רוז בולמת בחוזקה, מאבדת את השליטה על הרכב, וכשהיא מתעוררת, היא מגלה ששרון נעלמה.

סיילנט היל, העיירה שהיא נכנסת בשעריה, אפופת ערפילים לבנים ונדמית שוממה מאדם. במהרה מגלה רוז ההיסטרית שעם השמע האזעקה, הקירות נוזלים ומתוכם מגיחות דמויות מעוותות, ואלו נמשכות בעיקר לאור המועט שמפיץ המצית שלה. הייתי מצפה שבשלב זה רוז תעזוב את המצית במנוחה, אך היא בוחרת בפתרון אחר: היא צורחת. כל מי ששיחק אפילו במשחק מחשב אחד בחייו יודע שלא זה הפתרון אליו כיוונו יוצרי המשחק. לרוע המזל, בהיעדר מידע מתאים, רוז ממשיכה לצרוח.

כבר בשלב ראשוני זה התברר ש'סיילנט היל' עושה שימוש מוגזם בממשק "פוינט אנד קליק". זה לא כל כך הסתדר לי עם הגיימפאד, אבל עם מה שקרה על המסך אי אפשר היה להתווכח. באחד השלבים, כשאמא רוז ראתה במרחק ילדה בשמלה כחולה – כנראה שרון, אבל בסרטים כאלה אף פעם אי אפשר לדעת – פונה בקרן רחוב ונעלמת, היד שלי התרוממה באופן אוטומטי כדי להקליק על פינת הבניין ולשלוח אותה לשם. ואכן, הילדה התגלתה כשהיא ממתינה לה במרחק מה, רק כדי להיעלם בשנית. קליק נוסף שילח את אמא רוז בעקבותיה לתוך מבנה בית ספר נטוש. רוז מצאה את עצמה עומדת במרכזו של חדר ריק בעל קירות מתקלפים, אבל אני, שכבר מנוסה בכגון אלו, ידעתי מיד מה לעשות: הקלקתי על כל החפצים בחדר כאחוזת אמוק, עד שאחת המגירות נפתחה וגילתה פנס מתגולל.

גם בהמשך, כשהשוטרת סיביל מגיחה ומצטרפת לרוז בחיפושיה, הנוהל חזר על עצמו: אמא רוז רואה את הילדה במרחק, הולכת בעקבותיה עד שהיא נותרת לבד במקום נטוש זה או אחר, ואז מקליקה על כל החפצים בחדר ומוצאת את מה שיעזור לה לעבור את אחד השלבים הבאים. תיאורטית, כל זה היה אמור לעזור לה לפתור את התעלומה ולמצוא את הילדה, אבל לי זה הריח בסך הכל כמו תירוץ רע להראות לנו עוד כמה מראות עלק-מפחידים. בכל הזמן הזה סיביל נותרה לא יותר מ-NPC (דמות ללא שחקן), ונגררה אחרי רוז במסירות. המפתחים לא השכילו ליצור מנוע בינה מלאכותית טוב, כך שסיביל כמעט שלא תרמה דבר להתקדמות העלילתית, וכמעט שלא יזמה פעולות משלה. בניסיון נואש לעבות את העלילה, שולבו במשחק גם סרטוני מעבר בהם נצפה אבא כריסטופר, כשהוא מנסה למצוא את אשתו ואת בתו ולהתחקות מה עלה בגורלן. המשחק שלו היה כל כך מוגזם ותיאטרלי עד גיחוך, שנחרדתי לגלות כי לצורך הסצינות הללו המשחק ביזה את דמותו של שון בין (בורומיר).

בשלב כלשהו כל זה נעשה צפוי כל כך, וגרוע מזה – משעמם. אפילו היצורים המעוותים שהקפידו להופיע בתזמונים מדויקים לא תרמו במאום. הם אולי הפחידו קצת בפעם הראשונה, אבל אחר כך, כשהתברר שהסרט נותן להם לנהום, אבל לא לנשוך, איבדתי עניין במהירות. הפחדות אחרות לא נראו באופק, גם לא קטעי "בו" בהם דמות קופצת על רוז מן החשיכה. האימה היחידה היתה אמורה להגיע מהאווירה של 'סיילנט היל', והתרכזה בעיקר במוזיקה מאיימת ובמצלמה שהתעכבה מדי פעם על דמויות צלובות או משופדות על תיל. זה אמנם מגעיל, אבל זו לא אימה. לפחות אפקטי נזילת הקירות היו בסדר. בעצם, הם היו יותר מבסדר. הגרפיקה היתה מרשימה ונראה היה שנעשה שימוש בדיירקט-איקס 9 ובטכנולוגיה חדשה כלשהי (סל-שיידינג זה לא), שהעבירה היטב את אווירת הרפאים של העיירה גם אל מחוץ למסך.

'סיילנט היל' כל כך נאמן לרוחה של סדרת המשחקים עליה הוא מבוסס, עד שהוא נראה כמו סרטון יו-טיוב שבו גיימר מתחיל צילם את עצמו משחק. אך לא רק התנהלותה התמוהה של רוז גרמה לי לחשוד שמדובר בנוב גמור. עדות נוספת לחוסר ניסיונו היתה היומרה שלו להעניק לסרטון המשחק, שצולם בעזרת מצלמה אזימוטית, תוכן עלילתי. איזו טעות – הגיימר שכח די מהר מהעלילה, ופתרון התעלומה החפיפניקי שהגיע בסוף נזרק כלאחר יד, והיווה תירוץ לעוד כמה סצינות אווירה.

אומרים שסרטי קולנוע המבוססים על משחקי מחשב אינם סרטים טובים. 'סיילנט היל' אינו שונה בכך. למי שאינו גיימר אין מה לחפש פה. בעצם, גם לגיימרים אין מה לחפש: 'סיילנט היל' הוא לא סרט גרוע במובן זה שרצחו את המשחק עליו הוא מבוסס והפכו אותו לעוד סרט אקשן סתמי, כפי שקורה לרוב בז'אנר זה. הוא גרוע כיוון שהוא לא מנצל את העובדה שהוא סרט, ולא משחק מחשב, בשום צורה משמעותית. מרוב ניסיונות להיות נאמן למקור, 'סיילנט היל' מציג בדיוק את מה שהייתי רואה לו הייתי עומדת מאחורי הגב של גיימר המשחק באחד מכותרי הסדרה. אולי יש בזה הרבה פוליגונים, אבל במקום לבהות במסך ולחוות דברים מיד שניה, אני כבר מעדיפה לשחק בזה בעצמי.