 |
||
| מלבד היותו סאטיריקן וכותב גאון, אפרים קישון, שהלך לעולמו אתמול בגיל 80, היה גם במאי כמה מהסרטים המצליחים שנוצרו בארץ – בינהם 'סלאח שבתי' ו'השוטר אזולאי' שהיה מועמד לאוסקר. |
30.01.2005
|
|
יומית
מלבד היותו סאטיריקן וכותב גאון,
אפרים קישון, שהלך לעולמו אתמול בגיל 80, היה גם במאי כמה מהסרטים המצליחים שנוצרו בארץ – בינהם 'סלאח שבתי' ו'השוטר אזולאי' שהיה מועמד לאוסקר.
מלבד היותו סאטיריקן וכותב גאון,אפרים קישון, שהלך לעולמו אתמול בגיל 80, היה גם במאי כמה מהסרטים המצליחים שנוצרו בארץ – בינהם 'סלאח שבתי' ו'השוטר אזולאי' שהיה מועמד לאוסקר.
אהבתי את אפריים קישון.
הוא כתב כמה מהדברים האהובים עלי (ספר משפחתי) ומהסרטים האהובים עלי (תעלת בלאומליך).
זצ"ל.
קישון היה גאון
גם בספרות וגם בקולנוע.
אדם שביים את הסרט הראשון שלו ללא שום הכשרה וקידם את הקולנוע בישראל בעשרות שנים.
היו לו תנופה ורעיונות מקוריים, כישרון כתיבה וכישרון ויזואלי, וגם הרבה השפעות מהקולנוע האירופי של אותן שנים.
אני בכלל גדלתי על ספריו וההומור הכתוב, אבל סרטיו, גם אם נראים מיושנים כיום, היו היצירות הגדולות ביותר של הקולנוע הישראלי במשך שנים.
יהי זכרו ברוך.
באמת מוכשר
לדעתי השוטר אזולאי הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר שנוצר כאן.
הרבה בזכות שייקה אופיר והרבה בזכות הכתיבה השנונה.
כשסרט טוב אפשר לצפות בו גם אחרי 30 ומשהו שנים ועדיין להנות ולצחוק כאילו הוא נעשה היום (ראיתי אותו רק לפני שבועיים כששודר בyes 5).
קישון עשה המון והשפיע המון על הקולנוע הישראלי זכרו באמת לא יישכח.
בתזמון מדהים
השוטר אזולאי ישודר היום בלילה (2:35) בערוץ 2.
אה, איזה טלפורטציה...
אבל במיוחד לכבוד מותו, הקדימו את השידור הרנדומלי לשידור מתוכנן בשעתיים וחצי…
!נר זכרון!
אכן, אדם גדול
זהו אדם שאת גדולתו גיליתי לראשונה בסידרה "קרובים קרובים". זוהי סידרה שאולי נכתבה אי שם בשנות השמונים אך עדיין מצחיקה ורלוונטית. וזוהי, לדעתי, גדולתו – היכולת לאבחן את מאפייני התרבות שלנו, בעיקר את איוולותם וטיפשותם.
ניתן לראות זאת גם בסידרה המצויינת (והרבה פחות מצליחה משום מה) "חצי המנשה".
'קרובים קרובים' אכן סדרה מצוינת
אבל כתב אותה אפרים סידון, לא אפרים קישון, והוא עדיין חי.
תיכף תגידו לי שאל פצ'ינו ורוברט דה נירו הם שני אנשים שונים.
ושמריל סטריפ וגלן קלוז הן לא אותה אחת.
שלא לדבר על יהודית רביץ ונורית גלרון!
או פאסיבי ואקטיבי
אמממ... אתה מדבר על האפריים הלא-נכון
האיש שאתה מתייחס אליו הוא אפריים סידון, שעשה גם את "ניקוי ראש" ו-"החרצופים", וברוך השם, עדיין אתנו (למעשה, לפני כחצי שעה הוא ספד לקישון בתוכנית ברשת ב').
עצוב מאד. שני סרטיו האהובים עלי ביותר היו
"תעלת בלאומילך" (שכל כך רלוונטי גם היום) ו"השוטר אזולאי", סרט מרגש עד דמעות בעל סצינת פתיחה מופלאה.
בדיוק מה שאמתי!
רק שאמרת את זה לפני. כנראה ששתינו צודקים.
-האשף הדגול
מזל שהספיקו לתת לו את פרס ישראל
למרות גילו המתקדם, הידיעה על מותו היממה אותי, כיוון שהיה כה צעיר בגופו וברוחו – הוא נישא לפני שנים מספר לאישה צעירה, המשיך לכתוב ותכנן תוכניות רבות לעתיד.
נראה היה שישאר איתנו עוד שנים רבות.
יהי זכרו ברוך.
אדם יקר
שתרם רבות לתרבות הישראלית וגם העולמית – ספריו הצליחו בעולם אפילו יותר מבארץ.
לבושתי אני מודה שבסרטיו עדיין לא זכיתי לצפות, אבל בתור ילדה אני זוכרת שקראתי חלק מספריו (היו הוצאות מאוירות לילדים) והתגלגלתי מצחוק.
יהי זכרו ברוך.
הכותב הישראלי המצחיק מכולם
וכמו רוברט לואי סטיבנסון, הוא כבר חיבר בעצמו את הכתובת למצבתו, לפני שנים רבות:
פ"נ
אפרים קישון
רוב חייו בחש
כן
(ל"ת)
כבר לא יהיו יותר אמשים.
להפך.
מהיום, לדאבון, יהיו רק אמשים.
(נתנחם לפחות בכך שהוא ישודרג בעיני עצמו ל"סאטיריקן". לטענתו, אנשים חיים יכולים להיות רק קומיקאים. אדם יכול להפוך באמת לסאטיריקן רק כשהוא מת.)
תעלת בלאומליך
שראיתי לאחרונה רלוונטית להיום כמו שרק קלאסיקה בת-אלמוות יכולה להיות. אכן יוצר גדול.
-האשף הדגול
תעלת בלאומליך
ואם לשפוט לפי הטרקטורים שכבר חודשיים עובדים על אותם עשרים המטר ברחוב שלי, זה גם היה סרט דוקומנטרי למדי.
הזכרת לי אנקדוטה - אתם חייבים לשמוע...
הרקע לסיפור: למדתי בתיכון במגמת הקולנוע, אי-שם לפני כ-16 שנים.
התיכון עירוני א', צמוד כיום לצידו האחורי של סינמטק ת"א.
הסינמטק שכן עד 1989 לערך בבית מפעל הפיס שנמצא בקצהו השני של הרחוב, והיה לוקיישן מרכזי וחשוב בסרט "ארבינקא" של קישון.
במהלך שנה ויותר בנו את בנין הסינמטק החדש, ובבוקר אותו היום הגעתי לבית-הספר כדי לגלות שלטים שבערב יתקיים טקס חניכת הסינמטק. זה הפליא אותי מאד כיוון שהבניין ובעיקר הרחבה שלו נראו מאד מאד לא גמורים.
בשיעור קולנוע באותו יום ראינו את הסרט "תעלת בלאומליך" והמורה(*) סיפר לנו כמובן שכל הרחוב הזה הוא בעצם "סט" , שבו נבנה העתק קרטון של רחוב אלנבי בחולות ראשון לציון.
לקראת אחר-הצהריים יצאתי מבית-הספר ועברתי שוב ליד הסינמטק. ומה אגיד? במשך כ-9 שעות הצליחו הפועלים הלחוצים לסדר, לנקות, להסתיר בצורות שונות את כל הפגמים, לשתול עציצים-אינסטנט (שודאי נבלו לאחר יום). והכל, הכל כדי שהבניין יראה סוג מסויים של מוכנות לפני הטקס במעמד ראש העירייה…
זו היתה חוויה כל-כך סוריאליסטית. אותה פרטאצ'יות ישראלית שקישון כה היטיב לתאר, אותה פאסאדה שמסתירה מאחוריה חולות וריק, התגשמו מול עיני באותו יום במפגן של אומנות המחקה את המציאות ולהיפך.
יהי זכרו ברוך.
– אסף
(*) המורה היה רז בן-עזר (רזי), שהיה גם אחיה של שרון בן עזר ("פוליאנה פרנק") והמתופף של להקתה (במקביל למשרתו כמורה בתיכון…).
גם סלאח שבתי היה מועמד לאוסקר
ושניהם זכו בגלובוס הזהב
הוא היה יוצר ענק
מעבר לסרטים הנפלאים שלו שצויינו פה, זכור לי סרט אחד שלו שהוקרן לפני כמה שנים בערוץ הראשון על שר "הסתדרותי" כזה שמגיע לאיזה קיבוץ שכוח אל שנתקע איפשהו בתחילת המאה העשרים.
והאנשים שם חיים בשיתוף האידאלי, לנין היה מאושר מהם. קיימו את חזונו המדויק של השר.
שכחתי את שם הסרט לצערי.
הוא הרשים אותי כי הסרט הזה הצליח גם להגיד שיר הלל לערכים של מפא"י והקיבוצים בתקופת קום המדינה – וגם הצליח להעביר עליהם ביקורת – בו זמנית!
אני מניח שזה ''השועל בלול התרנגולות'' (לא ראיתי את הסרט)
''השועל בלול התרנגולות''
אכן סרט גאוני (אם כי נראה לי שאם היה שם שיר הלל למפא"י – זה ככל הנראה בטעות, מאחר וקישון התנגד למפא"יניקיות על כל צורותיה ולעג לה בכל הזדמנות).
הסרט הוזכר בעבר באתר:
כתבה מספר 197
כתבה מספר 1820
''השועל בלול התרנגולות''
אני נוטל לעצמי את החירות לצטט קטע מתוך הספר "השועל בלול התרנגולות". זהו נאום שנושא דולניקר, לאחר ש-"המזכיר" זאב אומר לו את דעתו עליו ישירות בפנים – "לדבר בלי כל תוכן, בלי שחר, רק להג, מליצה על גבי מליצה! דולניקר נלחם עד טיפת דמו האחרונה, בלי לדעת כדור רובה מהו, דולניקר שולח את ההמונים להפריח את הישימון, ואילו הוא עצמו עוד לא גידל אפילו פרח אחד בעציץ" וכן הלאה וכן הלאה.
דולניקר עונה לו – "נניח, שהיום הנני בועת-סבון מנופחת. נניח, שהיום הנני כבר מיותר, מן תרח זקן, שהכל צוחקים לו מאחורי גבו. אולם לומר שאני לא עשיתי *מימי* דבר קונסטרוקטיבי, שאני רק פטפטתי? וכי מי הם אלה שבנו את הארץ הזאת אם לא הדולניקרים?… אתה, ידידי זאב, תהיה כעבור שנים מועטות דומה לאותו טפיל זקן, שתיארת לפני בזה הרגע, בהבדל הזעום, שהוא, אותו משוגע אמיץ דולניקר, יגמור את ימיו כאדם עני שידיו נקיות, ואילו אתה, ידידי צלול הדעת, תהיה צבוע שפל ומושחת…"
קטע מרטיט ממש. מזכיר את הנאום של שיילוק, שכל כך מנוגד ליתר מהלך הסיפור.
נראה לי שלקישון, יחד עם הביקורת הרבה, המדוייקת, הסרקסטית והמצחיקה בטירוף, שהיתה לו על מפא"י, ידע גם להעריך את פועלם של ה-"דולניקרים" למיניהם.
גדלתי על קישון בערך כמו שגדלתי על אריך קסטנר, מיכאל אנדה ורואלד דאל. סופר ענק, שמצליח להצחיק אותי בקלות עד היום.
''השועל בלול התרנגולות''
חוששני שלא אוכל להכליל אותך בביוגרפיה שלי.
''השועל בלול התרנגולות''
בדיוק צפיתי עכשיו בסרט, במסגרת מרתון קישון של ערוץ הקולנוע של YES. הסצינה שציטטת מהספר היא לדעתי סצינת המשחק המרגשת ביותר של שייקה אופיר בסרט הזה. עד כמה שהדמות של דולניקר נלעגת, הוא מצליח להעניק לה אנושיות ולגרום לצופים להבין את ראיית העולם שלו ולהעריך אותה חרף הפאתטיות. רגע ענק בקולנוע הישראלי.
לא למפא''י עצמה
לערכים שמפא"י דגלה בהם.
כולנו יודעים שבדרך כלל אין הרבה משותף בין ערכים של מפלגה למה שהיא עושה בפועל.
הוא היה יוצר ענק
אולי אתה מתכוון לעין כמונים.
יהי זכרו ברוך
אחד מאושיות הישראליות
הישראלי הכי זר והזר הכי ישראלי שהיו לנו.
חבל שבחייו הכבוד שנותנים לו עכשיו ברח ממנו ושההכרה בו הגיע מעט מדי ומאוחר מדי.
מי? קישון?
אחד מהאנשים הכי מכובדים ומוכרים בארץ, גם אם בעיקר בעבר?
הוא טען שהוא אינו מקבל הכרה ממסדית
והוא אאוטסיידר ב"בראנז'ה", בעיקר בתקופה שהיא היתה אליטה מפא"יניקית ברובה.
כשהגיע המהפך שבו עבר השלטון למי שמזוהים עם החלק היותר ימני, צברי ומזרחי באוכלוסיה , קישון כבר היה פחות פורה בארץ ונמצא יותר בחו"ל (שם פיתח קריירה מזהירה).
לדעתי דווקא אותה אליטה אשכנזית "שמאלנית" העריצה והתחברה לכתיבתו – יותר מאשר המזרחיים שבאליטה החדשה ובפרולטריון (שהיו להם סיבות טובות מאד לחשוד בקישון).
ועדיין הוא חשב עצמו (כנראה בצדק) למי שאינו סמוך על השולחן אלא מוסתר בפינה.
זה שזה שאתה פראנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך,
לא אומר שכן רודפים אחריך.
הצלחת לכסות את כל האפשרויות
ולדעתי גם את כל הצירופים הלינאריים שלהן…
היה בזה משהו, בהחלט.
אחד הדברים שיכולים ללבות הרגשה כזו למשל, היא העובדה שהוא זכה בפרס ישראל אחרי הרבה שנים של המתנה, ובכל מקרה לא בספרות אלא על מפעל חיים , וגם זה במשותף עם מישהו אחר (שכחתי מי).
ההגדרה שלך ל''קצת מדי'' מעוותת בעליל.
יהי זיכרו ברוך
קישון היה הבמאי הישראלי הטוב ביותר. וזאת מבלי לדעת דבר על קולנוע. עד היום סרטיו עומדים במבחן הזמן. למרות שהערצתי אותו שנים, רק לאחרונה יצא לי לפגוש אותו אישית. לפני כשנה בערך נפגשנו כחלק מטקס הסיום של בית הספר שלי שהוא כיבד בנוכחותו. הוא היה מבריק חד ומשעשע ביותר. הוא סיפר לי ולחברי על חוויותיו מצילומי סרטיו (ואפילו הביא לנו לראות את הסטורי בורד של תעלת בלאומיך)
כשצילמתי אני את סרט הגמר שלי חזרתי לצפות בסרטיו (למי שראה את סרטי, הפנצ'ר בגלגל נלקח ישירות מתעלת בלאומיך).
אני מרגיש שאיבדנו נכס חשוב.
לטעמי האישי דווקא "ארבינקא" הוא סרטו הטוב ביותר. הסרט הוא יצירה תסריטאית מחוכמת ומורכבת של קישון הכותב, שהפכה בידיו של קישון הבמאי לפנינה מופלאה (הסצנה בה ארבינקא משתלט על העירייה בתוך דקות היא עדיין בעיניי מופת לגאונות)
אני עוד אתגעגע אליו.