יאגשמאש! שם שלי הוא… רגע אחד. כבר פתחנו ביקורת בוראט בדיבור בוראט, נראה שאני אצטרך למצוא איזשהו שטיק אחר.
גם סשה ברון כהן היה בסיטואציה דומה בבואו להצדיק את קיומו של "בוראט 2" (או בשמו המלא: "סרט המשך בוראט: העברת שוחד עצום לשלטון אמריקני לרווחת קזחסטן בעבר אומה מופלאה"). 2020 היא שנה מטורפת יותר מכל מה ש-"בוראט" הראשון עשה ולהתחרות בטירוף שכזה הוא ניסיון חסר תועלת. במְקום זאת, כהן הביא עם "בוראט 2" משהו שהיה חסר לנו בשנה האחרונה ושממש לא ציפיתי לראות בסרט של בוראט: קצת אופטימיות. שזה די מדהים עבור סרט בו רואים קהל שלם של אנשים שר על דרכים נוראיות להרוג עיתונאים ומדענים.
"בוראט 2" מחזיר אותנו לעיתונאי הרביעי הכי מוצלח בקזחסטן, בוראט סאגדייב, שמרצה עונש בגולאג לאחר שהמיט קלון על מדינתו בסרטו הקודם. אולם כעת מקבל בוראט הזדמנות שנייה ופשוטה ביותר: להעניק לסגן נשיא ארה"ב במתנה את ג'וני – כוכב הפורנו המצליח בקזחסטן ושר התרבות שלה, שהוא גם במקרה גם קוף. אולם בהגיעו ל-US and A מגלה בוראט כי שר התרבות המוערך מת, כאשר לצידו נמצאת בתו בת ה-15 של הכתב, טוטאר, שהתגנבה למכוֹלה כי מאסה בחייה בתור חיית משק בכלוב שמסבירה לאביה שג'וני אכל את עצמו.
בלית ברירה ולאחר התכתבות ארוכה בפקס, מחליט בוראט לתת את טוטאר כמתנה לסגן הנשיא מייקל פנס. מפה לשם, בוראט עושה את מה ש-"בוראט" עושה: קרי, סצנות שבהן בוראט ובתו נכנסים לכל מיני סיטואציות שבוחנות את סבלנותם ואת דעותיהם של עוברי אורח תמימים.
אבל מכיוון ש-"בוראט" הוא סרט המתיחות המצליח בעולם (למרות שלא בדקתי כמה "חייך, אכלת אותה" של יהודה בארקן הרוויח בקופות) כהן לא יכול פשוט להסתובב בתור בוראט ולמתוח אמריקאים תמימים (בהנחה שזה לא מתוסרט, והאמת שקשה לדעת) וגם בוראט סאגדייב עצמו מבין שהוא לא יכול יותר להסתובב ברחוב מבלי שיבקשו להצטלם עמו. על כן הוא נאלץ להתחפש למה שהייתם מצפים מבוראט סאגדייב להתחפש – לסטראוטיפים אמריקאיים דרומיים עם שמות שרק העיתונאי הקזאחי החמישי הכי טוב בקזחסטן יכול להמציא, דוגמת "ג'ון שברולט" ו-"קליף ספארי".
הדמויות הללו מאפשרות לכהן לשוב ולעשות את מה שהוא הכי אוהב: להפיל בפח אנשים כמו מוכרת בחנות עוגות שמתבקשת להכין כיתוב אנטישמי, כומר במרפאה לבריאות האישה שמפציר בטוטאר לא לעבור הפלה, אפילו לאחר שהוא מגלה שהתינוק הוא תוצר של גילוי עריות ("אלוהים לא עושה טעויות") או לגרום להם לצפות בריקוד אב-בת בנשף דרומי של אנשי החברה הגבוהה שאותו לא רואים בכל יום.
טוטאר, יותר מהמפיק בסרט הקודם, היא דמות משמעותית בסרט. מערכת היחסים בין בוראט לטוטאר היא, ואני לא מאמין שאני אומר את זה, מרגשת. מצאתי את עצמי מעודד את שניהם, שמח בשמחתם ועצוב בבכיים. אמנם כמו בפעם הקודמת, גם כאן פעמים רבות העלילה היא תירוץ על-מנת לקשר בין מערכונים, אך ב-"בוראט 2" כהן וחבריו השקיעו מחשבה מאחורי התירוצים האלה ויצרו סרט שלא רק צוחק על החברה והפוליטיקה האמריקאית – אלא גורם לבוראט להתפתח בתור בן-אדם ובתור אבא. יצאתי מהסרט עם חיוך, ולא רק כי הסרט מצחיק (ואל תטעו: הוא ממש מצחיק) אלא כי הוא גם מקסים.
סרט על מערכת היחסים בין בוראט לבתו לא היה עובד בלי מישהי מופרעת והזויה מספיק לפחות כמו בוראט שתיכנס לנעלי הבת. למזלנו, טוטאר – בגילומה של מריה בקאלובה הבולגרית – מפגינה כשרון קומי יוצא דופן שלא נופל מזה של אביה הקולנועי ולפעמים אף מתעלה עליו, כפי שקורה למשל כשהיא מצטרפת למפגש מועדון נשים רפובליקני. טוטאר וולגרית ומופרעת כפי שהיא מקסימה וקורנת, כשכל רצונה בחיים הוא לעבור לחיות בכלוב יפה "כמו הכלוב של הנסיכה מלאניה". כהן סמך מספיק על בקאלובה לצאת למתיחות לבדה, מתיחות שהפכו את "בוראט 2" לסרט מצחיק גם כשהוא נטול בוראט.
כמה מצחיק, ככה מדכא. עם עוד ועוד אמריקאים (בעיקר, אם נהיה כנים, מהצד השמרני/ימני של המפה) שנפלו בפח, "בוראט 2" גרם לי להתכווץ מהפשטוּת בה אזרחים זורמים עם אנטישמיות ושנאה, מעלימים עין כלפי מה שנראה כמו חטיפה, לא מרימים גבה כשבת 15 רוצה לעבור ניתוח הגדלת חזה ומקדשים את הרשתות החברתיות כאילו היו דת.
אולם לצד זאת, "בוראט 2" עושה מהלך מפתיע כשהוא מציג בסרט גם אזרחים שיצאו מהמפגש עם כהן באור חיובי – כולל שתי קשישות יהודיות בבית כנסת ושמרטפית אשר מנסה להציל את טוטאר מהחיים החשוכים בצלם גדלה. אנו הרי מסיימים שנה מדכאת מספיק גם ככה וכהן החליט להראות הפעם גם את הצד הטוב שטמון בבני-אדם.
זאת, כמובן, עד שמשפיענית אינסטגרם מלמדת את טוטאר שבתור אישה היא צריכה להיות כנועה וחלשה, ואנו נזכרים שהמציאות, בכל זאת, די מחורבנת.
"בוראט 2" הוא לא סרט שביקשנו, אבל הוא בהחלט סרט שהנוכחות שלו מבורכת בזמנים אלה. זו פנינה קומית וסאטירית מהשורה הראשונה שמוכיחה שכוחו של כהן במותניו וכי ההומור המצחיק ביותר הוא גם העצוב ביותר. כהן הוא עדיין הגאון הקומי שאנו זוכרים שהוא, עם הופעה שמצליחה לסחוף, לרגש ולגרום לאנשים סביבו להיות מצחיקים יותר בזכות עצמם – אלה שמשחקים לצדו ואלה שנופלים ברשת. כהן סוחט את האבסורד מהמציאוּת באופן שאולי גורם לצופים לצחוק עם הרגע, אך כשחולף אותו רגע מגיעה ההבנה כי לולא המציאוּת הכה דפוקה שאנו נמצאים בה, הבדיחות האלה לא היו עובדות. אני שמח ש-"בוראט 2" יצא, אך הייתי שמח יותר אם לא היו לו סיבות לצאת.
וואו, עכשיו אני אוהבת אותו טיפה יותר
(והתחלתי גבוה)
לפני שנה פחות או יותר, היה ראיון עם תחקירנית עבר באחת מתוכניות התחקירים הישראליות. היא ספציפית עבדה על תחקיר שאני זוכרת מאוד, אדם שהואשם בתקיפות, והתוכנית היתה צריכה "ראיית זהב" כדי שיהיה "שווה שידור". היא סיפרה איך לימים אובחנה כפוסט טראומטית, ואיך העובדה שהיא הכניסה את עצמה ביודעין לסיטואציה, קלטה סימני אזהרה והתעלמה מהם במכוון, בשביל הקטע המצולם, הגדילו את האפקט של הטראומה וגם של רגשות האשמה.
אני כל כך שמחה שהוא החליט שזה לא שווה את זה ועצר את הכל בשלב כל כך מוקדם. זה אכן אפשר למצולם לבלבל בשכל על פרשנות שגויה לסיטואציה, אבל אני חושבת שאי אפשר לטעות בנושא אם צופים בקטע.
למה המוסר הכפול הזה עדיין מקובל?
(להגיד שפערי גילאים במערכות יחסים זה מגעיל אותך אבל אוי ואבוי אם מישהו יגיד משהו דומה על להטב"קים) ג'וליאני עצמו מכחיש הכול אז… לא יודע. הסרטים של סב"כ מיועדים להביא את המשתתפים והצופים למבוכה וזה כנראה בדיוק מה שקרה, לא יותר ולא פחות.
מי בכלל פאקינג דיבר על פערי גיל אצל להט"בים
העמדה שלך בנוגע לפערי גיל ידועה ונגיד ש, אבל להתחיל להצדיק אותה על ידי המצאת "צביעות" בנוגע לעמדות שאין לך מושג אם למגיב יש או אין כי הוא לא התייחס אליהן בתגובה שלו (ולדעתי גם אי פעם באתר) זה מוגזם.
מעצבן אותך שאנשים מתנגדים לפערי גיל, אתה יכול (שוב) לקפוץ ולהגיד את זה. להתחיל להאשים אנשים בדברים שהם לא אמרו פשוט גורם לך להיראות כמו טרול.
בייחוד ש, השם ישמור
היא אומרת במפורש "בני.ות זוג" – כלומר, שהפרשנות הסבירה לדבריה זה שהיא בדיוק מדברת על פערי גיל גם אצל להט"בים.
אל דאגה, לא נכנסת לדיון הזה *פעם שלישית*
(ל"ת)
"הסרטים של סב"כ מיועדים להביא את המשתתפים והצופים למבוכה"
לעניין הזה, שרלוונטי לסרט- בהחלט נעשות מניפולציות על אנשים, זה עלה לדיון מאוד נרחב עם הסדרה שהוא הוציא לפני שנתיים בערך, כשחילץ התנהגויות מאוד מוזרות מכל מיני פוליטיקאים ואנשים חשובים.
אבל ראוי לזכור שני דברים קריטיים מאוד לעניין:
1. מדובר בדמויות ציבוריות מובילות בחברה, פוליטיקאים בעיקר או מנכלים של תאגידי ענק, או נציגים של תנועות גדולות. כל האנשים האלו, שעומדים בראש תנועות גדולות כאלו, נתונים להרבה מאוד הגנה וגם להרבה מאוד לחצים. הם מתורגלים מאוד בראיונות, ויודעים את כוחה של מילה שתוצא מהקשרה.
זה לא אתה או אני, שכניראה בדיון סוער בעין הדג נצליח למצוא את עצמינו מתבטאים בצורה שקשורה לאיבוד עשתונות או זרימה עם חוט מחשבה סורר, אלא אנשים שמתורגלים בכך.
2. גם כשאתה מוציא דברים מהקשרם, ישנן תגובות שבתוך ומחוץ להקשר הן פשוט מחרידות. למשל, הפעם ישנה סצינה שהופיעה בטריילר והוזכרה בביקורת, בנוגע להפלה. יושב שם איש שמייצג תנועה וממסד, נראה קצת המום מהאינפורמציה שנותנים לו. בהתאם לטיעון שלי בסעיף 1, הוא קוטע את רצף השיחה כדי לשאול שאלות מבהירות, כלומר הוא יודע להתנהל נכון בסיטואציה מבלבלת. ואז, כשהוא מקבל את האינפורמציה, הוא מגיב בצורה מחרידה- אלא אם כן אתה חושב שזה נכון להסביר לבת 15 שנאנסה על ידי אביה, שזה מאלוהים והיא צריכה לשמור על העובר, כי אלוהים לא עושה טעויות.
המקרה שמוזכר תחת הספוילרים קרה, והאיש בסצינה עשה מה שעשה והכל מצולם ומוצג לפנינו. אתה יכול להחליט שאולי לדעתך זו התנהגות סבירה, או אולי לפרש את התמונות אחרת ממני- מה אני יודעת, אולי זו לא חולצה אלא בגד גוף. אתה לא יכול לטעון שהמקרה לא קרה.
ג'וליאני טוען שהוא רק סידר את הבגד. לא יודע אם זה נכון או לא. לא מתכוון להגן עליו כי לא הייתי שם.
אבל נו כן, זה מה שהסרטים והסדרות שלו עושים, מציגים במערומיהם (לפעמים גם פשוטו כמשמעו) אנשים עם דעות חשוכות (כמו הדוגמה שלך עם הכומר) או סתם אנשים שרוצים להביך/להגעיל/להפחיד אותם. יש סצנה בברונו ובה סב"כ בתפקיד ברונו מביך/מגעיל/מפחיד איזה פוליטיקאי כשהוא מנסה לפתות אותו בחדר במלון, אני מניח שהסצנה בבוראט 2 היא סוג של מחווה לזה.
ולא אמרתי "פערי גילאים אצל להט"בים", אלא ההשוואה ביניהם כנושאים נפרדים… לא משנה.
לא היית שם אבל כן ראית מה היה שם...
יצא לי לסדר חולצות כמה וכמה פעמים בחיי, לא ככה זה נראה.
כן או לא, ג'וליאני לא רלוונטי לשום דבר בכל מקרה, ובטח שלא לחיים שלי.
אז אם זה המסמר האחרון בארון הקבורה של הקריירה שלו… שיהיה. לפחות זה מעניין.
אני לא מדברת על הפרש הגילאים
אני מדברת על יחסי הכוחות. פוליטיקאי מול כתבת. יחסי המרות זה מה שמטריד אותי.
לא יחסי מרות. יחסי כוחות.
יחסי מרות זאת אומרת שהוא משפיע ישירות על אופן העבודה שלה. במקרה הזה, הוא לכל היותר יכול להשפיע על אנשים שכן יש להם יחסי מרות עליה.
אני התכוונתי ליחסי מרות
כי אם מישהו במעמדו מחליט לחרב לכתבת צעירה את הקריירה אז אין לה סיכוי להתאושש.
בסדר גמור שזה מה שהתכוונת אליו, רק שאלו לא יחסי מרות.
(ל"ת)
כמה עצוב לראות שהחזרת הסטיגמה שאסור להיות עם בן/בת זוג מחוץ למעמד הכלכלי-חברתי שלך נעשת ממניעים 'פמיניסטים' כביכול
(ל"ת)
ברור, זו הבעיה עם ג'וליאני והכתבת בסרט
המעמד הכלכלי-חברתי. ברור שזו הבעיה.
את רצינית? אז למישהו/י עשירים אסור להתחתן עם מישהי/ו ממעמד נמוך יותר?
(ל"ת)
אני סרקסטית, וזה אמור להיות ברור.
מן הסתם ג'וליאני והשחקנית לא התחתנו בחדר המלון הזה, או בשום מקום אחר.
לא ראיתי את הסצינה,
אבל באופן עקרוני, יש הרבה מערכות יחסים מוצלחות בין עיתונאים לפוליטיקאיות ולהיפך, אז אני לא מבין כל כך מה הבעיה ביחסי הכוחות.
יש גם מערכות יחסים בין עשירות לעניים, בין מפורסמים ללא-מוכרות וכו' וכו'.
אף מערכת יחסים לא שווה וישנם גם לא מעט אנשים בעולם שהם פשוט בחלק מסוים של העקומה (אז מה, מיליונר יצא רק עם מיליונריות? שחקן קולנוע יצא רק עם שחקניות? מנכ"לים רק עם מנכ"ליות?) אז אין להם הרבה אפשרויות בחירה.
אם ג'וליאני עשה משהו שהוא מטריד אז אני חושב שטוב שחשפו אותו, אבל אם מדובר בגבר שעלה עם אישה לחדר בהסכמה ובחפץ לב אז לא הבנתי את הבעיה?
לא ראית את הסצנה
השחקנית שיחקה *כתבת* שבאה לראיין את ג'וליאני. לא היה אמור להיות כאן שום קונטקסט לא מקצועי.
אני לא בדיוק מבין מה זה "לא אמור"
אבל כן, אני צריך לראות את הסצינה, אני יודע.
פשוט מדברים המון על הסצינה הזו ואני טרם הבנתי מכלל התגובות והכתבות מה הייתה הבעיה שם.
כתבת שבאה לראיין מרואיין זו מערכת יחסים מקצועית שיכולה להפוך לאישי בכל רגע שהוא, כמו לקוחה שבאה לחנות או כמו מעריץ שמגיע להופעה של זמרת.
לכן אם נוצר קונטקסט אישי (=מיטה בחדר מלון) בצורה מלאת רצון והסכמה של שני הצדדים זה נשמע לי נחמד מאוד ורצוי, ואם לא, כמובן שלא.
זו הסצנה.
https://www.youtube.com/watch?v=Dp0FhCDJUk0
ארבע דקות.
ממליצה לראות את הסצנה.
(ל"ת)
סרט נהדר
מסכימה לגמרי עם הביקורת, מעבר לכמה שהסרט מצחיק ומזעזע (לעתים בו זמנית), הופתעתי עד כמה הוא הצליח לרגש אותי. יחד עם ביקורת חברתית נוקבת והומור קרינג׳, יש פה גם לב גדול.
סשה ברון כהן מוכיח בסרט הזה עד כמה הוא גאון. הסיטואציות שהוא יוצר, יכולת האלתור המופלאה שלו והדרך שבה הוא מצליח לקחת רצף של אפיזודות שבהן אנשים אמיתיים מגיבים אליו, ולהפוך את הדבר הזה לסרט עם נרטיב ברור, הגיוני ומוצלח. אף אחד לא עושה את זה כמוהו, ואיזה כיף לראות אותו בפעולה.
לצדו, מריה בקאלובה פשוט כוכבת. הוא הרי עושה את סוג הסרטים הזה כבר שנים ותכלס המציא את הז׳אנר. לראות אותה צולחת את הסיטואציות המטורפות האלה בכזו קלילות, ועוד מצליחה לבנות דמות אמפטית ואמינה, זה פשוט תענוג. השיא הרגשי של הסרט הזה לא עובד אם לא קונים את הקשר בין בוראט לבת שלו, והליהוק שלה לתפקיד הוא פשוט הצלחה מוחלטת.
בתקופה ההזויה והלא פשוטה שאנחנו חיים בה, בוראט 2 הוא בדיוק הסרט שהייתי צריכה כרגע.
פחות התלהבתי
כמו הראשון, זה סרט שמתבסס ברובו על shock humor. אבל כמו אצל אנשים רבים, רף הזעזוע שלי משטויות שאמריקאים אומרים ועושים עלה מאז 2006, וממש נסק בארבע השנים האחרונות וספציפית השנה. הסרטון הזה של ריאן ג'ורג' לא רק שעשע אותי יותר מאשר כל "בוראט 2", הוא גם מסביר את הבעיה שלי עם הסרט: המציאות הפכה לסיוט ביזארי. אמריקאים לא צריכים עזרה מאף אחד כדי להגיד דברים מזעזעים ופוגעניים. כומר שמתנגד להפלה כתוצאה מגילוי עריות? אישה כותבת משהו אנטישמי על עוגה? כמה דרומיים שחושבים שהקורונה היא קונספירציה של הממשלה? פסדר. איך אומרים? It tracks. כמה השפעה כבר יכולה להיות לסצינה המדוברת בבית המלון כשבראש ארצות-הברית עומד אדם שתקף מינית לפחות כמה נשים? באמת שהייתי שמח להיות יותר מזועזע מכל זה, אבל אנחנו רואים כותרות נוראיות באותה מידה – אם לא יותר – על בסיס כמעט יום-יומי.
כל זה לא מבטל את העובדה שברון כהן אכן קומיקאי מוכשר מאוד וגם השחקנית של טוטאר מוצלחת וכן אהבתי את הקטעים היותר מרגשים. יש כמה דברים מצחיקים פה ושם, עדיין משעשע לשמוע את ברון כהן מדבר בעברית אבל שום דבר בסרט הזה לא הצחיק או זעזע אותי במיוחד. קומדיה חביבה, אבל לא אופתע אם כולם די ישכחו ממנה עד סוף השנה.
ג׳וליאני
זה רק אני או שנדמה לי שלא כל הסצינה היתה באמת בין ג׳וליאני לטוטאר. למעשה ,90% מהסצינה רואים או את הפנים שלה, או את הפנים שלו, שזו טכניקה שבדרך כלל עושים (ככל שידוע לי, לא למדתי קולנוע) כשהאיש עם הגב הוא כפיל.
חוץ מזה, סרט חמוד, אבל צחקתי פחות מהראשון, ולמעשה כמעט ולא. וגם, נדמה לי שחלקים רבים מדי מהסרט הזה היו מבוימים לגמרי. בסופו של דבר, סרט לא יותר מסביר בעיניי.
אוקיי. נתקלתי כבר
באנשים שחושבים שהכל מבוים וכולם שחקנים בסרטים/סדרה שלו (ומתעלמים איכשהו מכמות הפעמים שתבעו את סשה ברון כהן בדיוק בגלל שהוא תיעד אנשים אמיתיים במצבים מביכים, ומזה שאף אחד מה״שחקנים״ האלו מעולם לא שיחק בשום דבר אחר).
אבל אף פעם עוד לא נתקלתי במישהו שהניח שכל פעם שלא רואים את הפנים של מישהו מדובר בכפיל.
לא יודעת, נשמעת לי כמו דרך חשיבה מאוד קונספירטיבית. באופן אישי אין לי ספק שהוא מצליח להביא אנשים לסיטואציות בסרט על ידי זה שהוא מוכר להם שלל לוקשים ושם אותם מול המצלמה בתואנות שווא, אבל גם אין לי ספק שמה שרואים במסגרת הסצינה קורה מול אדם אמיתי ומוציא ממנו תגובות אמיתיות.
אבל לגמרי מבינה איך הסרט לא הצחיק אותך אם אתה חושב שכולו או רובו מבוים.
אציין רגע אחד שכן היה לי קצת בולט האפשרות שלא צולמה בזמן אמת:
ג'וליאני. לא כל פעם שרואים את הגב שלו (כי מוגזם), אבל כן הקלוזאפ שמגיע משום מקום לג'וליאני קורא את הספר בעמודים ספציפיים שבו רואים בעצם רק ידיים ואת הספר. כאן הנחתי (וזרמתי) שהכניסו דווקא את העמוד הזה כדי להצחיק וכי יש הקשר, ושבמקור ג'וליאני פתח סתם בעמוד אקראי והניח בצד, אם בכלל.
אולי לא, כמובן.
לפחות באירוע עם הריקוד
אמרו להם שזה לצילום סרט, בלי לפרט יותר מדי
https://decider.com/2020/10/23/is-borat-2-real-mike-pence-cpac/amp/
מניח שיש עוד אינפורמציה בחיפוש דומה בגוגל שלא היה לי כוח לקרוא
במקרה של ג'וליאני, איזה כתב חרוץ בסלייט מצא 9 קאטים בשלושים שניות, ועוד עריכה.
סאונד שלא בהכרח מקביל למה שרואים, קאטים *אחורה וקדימה בזמן* (למשל, הכפלת הכנסת ידיים למכנסיים) ועוד כמה דברים. ועניין מצחיק אבל לא קשור: כשסש"ב נוהג ורץ להושיע את הגברת, הוא עובר בשלוש ערים שונות שאינן ניו-יורק, פלוס רומניה.
https://slate.com/culture/2020/10/borat-giuliani-sacha-baron-cohen-video-analyzed.html
זה באמת משנה כמה פעמים היד שלו נכנסה למכנסיים?
(ל"ת)
אם משהו לא משנה, לא עורכים אותו.
ואם עורכים כדי לשנות משהו, זה עלול בהחלט לשנות. למשל, פעם אחת יכולה להיתפס כאמינה של 'יישרתי את החולצה' או מה שהוא לא טוען. פעמיים – פחות. למשל, קפיצות קדימה ואחורה בזמן או סאונד שבו לא רואים את פני הדובר עלולים לרמוז שהדברים לא נאמרו בסדר או בצורה שהסרט מציג אותם. עריכה היא כלי חזק מאוד. יש בכתבה בסלייט פירוט די מדוייק של מה רואים ומה העריכה ומה המשמעות לרע או לטוב של כל דבר. כמובן, ייתכן שבאיזה שלב ישחררו את הסצנה הלא-ערוכה. אם היא מפלילה כמו הערוכה, אז ג'וליאני ירצה לקבור את עצמו באדמה. אם.
באופן אישי
עניין הכנסת הידיים למכנסיים היא רק הדובדבן על הקצפת מבחינתי.
הייתה אווירת פלירטוט ניכרת מצדו לכל אורך הראיון, הוא נכנס עם בחורה צעירה לחדר שינה, ביקש ממנה את הטלפון והכתובת שלה וליטף אותה… ואז נשכב על המיטה כדי ״להכניס את החולצה למכנסיים״. אני לא יודעת איך אפשר לראות את מה שהלך שם ולחשוב שזה משהו חוץ ממה שזה.
מעבר לזה, הדרך בה הוא הגיב כשבוראט נכנס לחדר הייתה חד משמעית כמו מישהו שנתפס כשידו בצנצנת העוגיות. ככה לא מגיב מישהו שחושב שהוא מתנהל באופן תקין לגמרי.
אני לא יודע מה הדרך התקינה להגיב כשמישהו קופץ כמו בוראט באותה סצנה
ואני גם לא צריך להניח שג'וליאני התנהג כמו שצריך או שהוא היה תמים. בהחלט ייתכן שבמקרה לגמרי היו כל העריכות הללו והסצנה היא תיאור מדוייק אחד לאחד בלי הוצאה מהקשר. אבל נורטון פה העלה את האפשרות שחלק היה ערוך בצורה יצירתית ולא אחד לאחד, והכתבה בסלייט אומרת את זה גם כן. ברגע שברון כהן ישחרר את כל הסצנה הלא ערוכה, ואני מניח שזה יקרה בקרוב, אז אפשר יהיה לראות האם לעריכה הייתה משמעות שמשנה את מה שרואים, או שפשוט היא רק צמצום רגעים מתים לסצנה קצרה.
לא מצפה שהוא יוציא את הצילומים
ולא חושבת שזה נחוץ.
מי שרוצה להאמין שג׳וליאני לא עשה שום דבר רע, יחשוב כך בכל מקרה.
מי שחושב שהוא התנהל בצורה לא ראויה לא זקוק ל-raw footage כדי להגיע למסקנה הזו.
ומי שנשאר עם ספקות כנראה יישאר איתן.
בכל אופן מדובר בסרט למטרות בידור כך שאין לסשה ברון כהן שום סיבה לשחרר חומרים נוספים או להצטדק בענייני עריכה. הוא כבר הגיב על הנושא – תצפו בסרט ותסיקו את המסקנות שלכם בעצמכם.
האם ג'וליאני היה מתנהג באותו אופן אם היה מרואין על ידי כתב גבר?
האם היה מפלרטט במהלך הריאיון עם אותו כתב, הולך איתו לאחר מכן לחדר השינה עם כוס אלכוהול, נשכב על המיטה, נותן לאותו כתב להוריד לו את המיקרופון, נוגע באותו כתב (שכאמור בא על מנת לראיין אותו), מבקש מהכתב את כתובתו ואת מספר הטלפון שלו, ולסיום נשכב על המיטה ומכניס את ידו למכנסיו (תהיה המטרה אשר תהיה?). סביר להניח שלא. סביר להניח שהוא עשה את זה כי אותו כתב היה למעשה בחורה צעירה ונאה. אפשר לסובב את זה איך שרוצים עם קאטים חתוכים או לא – בסופו של דבר אני חושב שכל אדם עם הגיון בריא וניסיון חיים מעל גיל 3 יכול לראות שהייתה פה התנהגות לא ראויה.
מסכים שהייתה התנהגות לא ראויה,
אבל השאלה האם היא הייתה בדיוק מה שהוצג או פחות מזה. אם זה בידור בלי יומרות תיעודיות, אז זה לא ישפיע על ג'וליאני. אם זה תיעודי עם יומרות, אז זה יוכל להשפיע – אבל אז זה יצטרך לעמוד בבחינה יותר מאשר סרט מתיחות (למשל, סאונד חתוך וקאטים יכולים להציג איזו תמונה שתרצה). זו תמיד הנקודה בסרטים תיעודיים: דברים הם חד משמעיים בהינתן הנחת האמינות. אם ניקח מקרה אחר (שאני מביא כי אני מכיר היטב והוא קופץ לי בשליפה, לא להשוואה) אז אם תראה את 'ג'נין ג'נין' ייראה לך חד משמעי שהיה טבח בג'נין ושנגמ"ש ישראלי דרס שבויים. במקרה, הראשון לא נכון והשני לא היה. אז מה כן היה? קצת עריכה בסיסית, לא יותר מדי. בסרט תיעודי אנחנו תמיד מניחים שהבמאי לא מספר *הכל*, אבל שמה שהוא מספר זה *נכון בבסיסו*. ולכן למרות שיש לסרט תיעודי תסריט, יש לו גם גבולות. נורטון צודק שזו בחירה די מוזרה להראות חלק ניכר מהדיאלוג מהגב – בחירה מוזרה אלא אם הסאונד מודבק. האם הוא מודבק? אין לי מושג, כמובן. אני חושב שהמסקנה של ההוא בסלייט – שההתנהגות של ג'וליאני הייתה בלי ספק קריפית, אבל קשה לדעת *עד כמה קריפית* על סמך העריכה – היא מסקנה סבירה.
זה משנה "עד כמה קריפית"?
כאילו, יש סף קריפיות? 30% קריפיות זה בסדר, 40% זה נסבל, 50% ומעלה זה כבר לא מקובל?
אני לא רואה פה טיעון.
אני רואה שאלות רטוריות, ולשאלות רטוריות אין תשובה. אם יש לך משהו לומר, תאמרי אותו. זו גם צורת דיון יותר יעילה – אפשר לדעת על מה מתווכחים אם מתווכחים, אני לא בטוח שזה ויכוח – וזה גם לא גורר דיון לפאסיב-אגרסיב.
תודה על סדרת החינוך.
כעת אני, אישה בוגרת ומשכילה, ראיתי את האור ומעכשיו אדון בנושאים בדרך בה הורית לי.
מה לעשות שהוא צודק?
שאלת שאלה מעצבנת, קיבלת תשובה מעצבנת.
אין כאן תשובה
יש כאן אדנותיות והתנשאות ואני-יודע-הכי-טוב, אבל תשובה לשאלה למה משנה לטווידלדי "עד כמה קריפית" ולא רק קריפית כן/לא אין כאן.
כי זו שאלה לא עניינית ולא באמת הגבת לשום דבר שהוא כתב
חוץ מזה הוא הסביר בצורה מאוד לא מתנשאת לא "אדנותית" ולא סדרת חינוך מה הבעיה עם התגובה שלך, זה שהחלטת ככה לא עושה את זה נכון.
אז כפי שכבר אמרתי
טווידלדי לא השיב לשאלה, מסיבותיו שלו. תודה שאתה מחזק את דבריי.
את לא מגיבה לעניין ושואלת שאלה מיתממת, למה ציפית בדיוק?
(ל"ת)
לא יודע למה היא מצפה
אבל נראה לי שמכיוון שאנחנו שמגיעים למקום בו הדיון הזה נהיה עקר, אז אני מצפה שהוא יפסיק.
נראה לי
שהחלוקה שאתה עושה ל״ישפיע״ או ״לא ישפיע״ היא דיכוטומית מדי, ולא ממש עומדת במבחן המציאות.
רוב האנשים כבר ראו את הקטע וגיבשו עמדה לגביו. העיסוק בקטע הזה יפגע בג׳וליאני מעצם זה שהוא יוצר דיון ציבורי שלילי סביבו. העניין הוא לא רק במה ביצע במכנסיו כן או לא, אלא בעצם העובדה שהגיע כל כך בקלות לסיטואציה מביכה כזו. הרבה מהדיון בנושא הוא סביב – אם סשה ברון כהן הביא אותך למצב כל כך מביך, כמה קל יהיה לגורמים עויינים לעשות משהו דומה ולסחוט אותך? זו פרצה די משמעותית שנחשפה כאן וזוכה לתהודה מטורפת.
ומעבר לזה, עצם העובדה שהוא נמצא במרכז שערורייה בדיוק עכשיו לפני הבחירות זו פגיעה. זה מצר את צעדיו ואולי מונע ממנו לצאת בהכרזות פומביות לגביי, נגיד, כל הפרשיות שהרפובליקנים מנסים לעורר סביב האנטר ביידן. בקיצור – זה בטח ובטח לא מה שהוא צריך כרגע.
בקיצור, לא ממש ברורה לי הקביעה הנחרצת שאם זה לא ״תיעודי עם יומרות״ זה לא ישפיע לרעה. זה כבר השפיע לרעה וימשיך להשפיע לרעה. רוב הציבור לא מחכה לסרטון נוסף כדי לגבש דעה, הם כבר גיבשו אותה.
רוב הציבור מן הסתם גיבש דעה על ג'וליאני הרבה לפני שראה את הסרט.
במצב הנוכחי בארה"ב הקצת-מקוטבת, אני חושב שמי ששנא אותו קודם ימשיך לשנוא, ומי שאהב אותו יאמין להסברים שלו. כמובן, אם יהיה סקר שיראה שאני טועה אביא אותו, אבל בנתיים לא ראיתי סקר כזה (או בכלל סקר על ההשפעה הפוליטית של 'בוראט').
אז עברנו
מ-״זה ישפיע לרעה רק אם זה תיעודי עם יומרות״ ל-“זה לא ישפיע בכל מקרה כי כולם כבר החליטו לפני שהסרט בכלל יצא״.
אוקיי.
לא עברתי כלום. אני טוען, לאור הטענה שלך של 'זה ללא יומרות, לא צריך את חומר הגלם',
שבמצב הזה כשיש את הקטע הערוך ויש את מה שנראה ויש את ההכחשות, זה לא ישפיע כי הדעות די קבועות. *אם* יצוץ הקטע הלא-ערוך – אני לא יודע מאיפה הנחרצות שלא יצוץ – ויתברר שהוא כמו הערוך, זה יכול להשפיע על מי שנמצא קרוב לאמצע, כולל אנשים שייתנו לו ליהנות מהספק במקרה שלא יצוץ; ואם יצוץ ויתברר שמדובר בעריכה שמוציאה מההקשר, המצב יהיה להיפך. אבל בשביל זה צריך שיצוץ משהו שאנשים יוכלו להסתכל עליו ולומר 'ככה זה היה וזהו'. אם זה לא קורה, במצב הנוכחי, אני מניח כמו שאמרתי – אנשים ימשיכו עם מה שהם באו איתו מקודם.
(כמובן, יכול להיות שסקר יוכיח שאני טועה, אבל כאמור – בנתיים סקר לא ראיתי, ובנתיים בחיפוש באתרים שמרניים ורפובליקניים התקשיתי למצוא סימן להשפעה (ובליברליים ודמוקרטיים להיפך), והניתוח בעיקר תואם את הקו שהיה קודם, בלי הרבה סימן לתזוזה).
אוקיי
אז בעיני המשמעות של האם כן או לא יצוץ ה-raw footage היא פחות מאפסית.
כן, אני די נחרצת שסשה ברון כהן לא ישחרר את הקטע הלא ערוך, כי אין לו שום אינטרס לשחרר אותו. היושרה העיתונאית שלו לא עומדת על הפרק כי הוא לא עיתונאי ולא דוקומנטריסט. הוא יוצר קולנוע והוא השיג את מה שהוא רצה ועוד הרבה מעבר כשהסרט עורר דיון ציבורי נרחב וקודם בכל מהדורת חדשות. זה נהפך ל-must watch, ובשלב הזה באמת לא משנה אם יש מי שמפקפק ״עד כמה קריפי״ ג׳וליאני יצא ורוצה סימוכין.
כאמור, לדעתי רובם המוחלט של הצופים כבר גיבשו דעה בהסתמך על מה שראו. אין פה העמדה לדין ולא מחכים פה לראייה מפלילה שצריכה לעמוד בקריטריונים משפטיים כדי לשכנע. יש פה עיסוק בשמה הטוב והתנהלותה של דמות ציבורית בכירה.
The damage is done.
אבל אין לי סקר שמוכיח את זה, אז נסכים לא להסכים כנראה.
בלי לזלזל בהתנהגות המקריפה של ג'וליאני
ההתנהגות הבלתי ראויה באמת היא יועץ בכיר של הנשיא שמהדהד תיאוריות קונספירציה ומפיץ בורות לגבי מגיפה שהורגת מליונים, כשהוא (אולי בניגוד לנשיא) יודע שמדובר בשקרים מוחלטים. המעשים של ג'וליאני היו על גבול ההטרדה המינית (אני אומר על גבול רק כיוון שהוא ככל הנראה נעצר בזמן), המילים שלו הן גרימת מוות ברשלנות.
דווקא זה לא מפתיע
כמו שד"ר לס הישראלי הוא האיש שהכחיש פוליו בשנות ה80, כלומר טען שזו לא באמת מגפה ושאין סיבה להכניס לישראל את החיסון המסוכן. כך מייק פנס נושא הסטוריה של טיפול לקוי באיידס, שלווה בכל מיני טענות קונספירטיביות.
מדובר במקרים שבהם ההסטוריה חוזרת על עצמה. מכעיס אך צפוי.
רק דיוק, בנתיים זה 1.15 מליון. בוא נקווה שלא נגיע ל'מליונים',
אם כי אני חושש שכן.
כל ההערכות הסבירות גורסות שאנחנו כבר שם
קודם כל, לא ברור כמה מדוייקות היו הספירות בחלק מהמדינות שחוו קריסה (איטליה, ספרד, אנגליה). הרבה מאוד נפטרים לא נספרו במניין נפטרי הקורונה במדינות האלו.
ויש כמה מדינות שמתוקף הנסיבות (השונות) גם ניכר שאין בהן תעוד סביר.
הודו, שעושים כמיטב יכולתם בהתחשב בנסיבות, כינראה לא מגיעים למספרים המלאים.
באיראן היתה התפרצות קשה מאוד עוד מהימים של איטליה, בשום שלב התעוד המספרי לא תאם את העדויות שהגיעו מצוותי רפואה או טיפול במתים (היו בפברואר ומרץ דיווחים על חדרים מלאים בגופות)
ויש מקומות כמו ברזיל ומקסיקו שמנוהלים על ידי מכחישי קורונה, גם בהן יש התפרצות מאוד חזקה ואין תעוד בכלל.
נכון, הוא באמת עשה זאת
הוא גם סיכם ואמר שג'וליאני בבירור נכנס לחדר שינה של מלון עם עיתונאית צעירה אחרי שהתעלם מהעובדה שהיא אומרת דברים כמו "אני מרגישה כמו מלאניה עכשיו", שבחדר השינה ידיו היו יותר חופשיות משהיו במהלך ה"ריאיון", וכפי שניסח זאת, אם כך ג'וליאני מכניס חולצתו למכנסיו, מוטב שימנע מלעשות זאת יותר, כי אנשים עשויים לקבל את הרושם המוטעה.
אותו מת'יו דסם (אם האיש עשה בשבילנו את העבודה הסיזיפית והמוצלחת הזאת עלינו לתת לו את הכבוד ולקרוא לו בשמו) אכן קבע שאחרי ניתוח מעמיק של הסצנה, שהעריכה בבירור גרמה למתרחש להיראות יותר קריפי. עם זאת, הוא חתם את המאמר בכך שגם בלי העריכה המניפולטיבית, התנהגותו של ג'וליאני הייתה די קריפית גם כך, ככל הנראה.
למעשה, הוא חתם את המאמר בפאנץ' הרבה יותר מוצלח:
.
שווה צפייה
רק בשביל להתפעל מהגאונות של סב"כ.
הסרט עצמו חביב ולא כזה הצחיק אותי, יותר גרם לי לחייך.
אוקיי, זאת אפשרות,
אבל המעבר מידיעה לחוסר ידיעה וחזרה שלא מלווה בשום שינוי אחר נראה לי אם ככה קצת מוזר.
זה בדיוק מהלך העניינים
(ל"ת)
טוב, אז מסתבר שסש"ב מימן בעצם חלק מהפסטיבל הזה.
מכתבה עוד לפני שנודע שזה ל'בוראט', ולמעשה עוד לפני שהיה בטוח שזה הוא, ומכתבה מיד אח"כ, מתברר שהוא שילם הוצאות אבטחה ועוד כמה דברים כדי לקבל את הזכות לשיר, ומאבטחי האירוע היו שלו. מה שהבטיח שהמארגנים לא יכלו לנתק אותו באמצע (ואז הוא התחפף לאמבולנס שכור).
https://www.theolympian.com/news/local/article243834242.html
מצירוף קטעי הוידאו שצולמו שם אפשר גם לראות שהשיר הזה נמשך בערך תשע דקות, הוא גס להדהים, וחוץ ממה שנראה בסרט הוא מחרף את בידן, הבוחרים הדמוקרטיים, ומהלל את טראמפ. יש כמה מחאות במהלך השירה, ולקראת הסוף יש כמה שצועקים עליו שהוא גזען. האמת היא שאחד הקטעים הכי מצחיקים פה נפל בעריכה – מגיע בחור עם מגאפון ומתחיל לצעוק עליו שהוא גזען ועוד דברים שלא הבנתי, ואז בוראט מוחה: "זה לא מאוד מנומס".
אוי וויי, מרגיש נורא מתועש כל הסיפור הזה.
נראה שברק באמת לא יכול להכות פעמיים.
לפני כמה זמן דיברתי על ההופעה שלו שלא אהבתי אצל הליגה נגד השמצה, אני חייב להגיד שחלק מזה נובע גם מזה שפתאום לראות את האיש שאומר לנעמי וולף שהיא יכולה להצליח מאוד בתור זונה אם היא תרצה פתאום משת"פ עם הארגון הכי חנייבצי שיש. Punk is dead.
פאנק אף פעם לא היה חי
(ל"ת)
Punk rock died when the first kid said
Punk's not dead, punk's not dead…
מבחינתי דברים כאלה דווקא לגמרי לגיטימיים
מה שהיה מפריע לי, נגיד, זה אם היה מתברר שחלק מהמשתתפים הם שחקנים שקיבלו תסריט ומגלמים תפקיד.
אין לי לעומת זאת שום בעיה עם זה שהוא מהנדס את הסיטואציה ואז מתעד תגובות אמיתיות של אנשים לדברים שקורים בתוכה.
כאילו, ברצינות, צריך להיות נורא תמים כדי לחשוב שאפשר ליצור סרט כזה בלי ליצור עבור המשתתפים איזשהו מצג שווא אמין בתור נקודת פתיחה. בסופו של דבר יש שם צוות צילום, וצריך לקבל אישור בכתב של כל מי שמשתתף כדי שאפשר יהיה להשתמש בוידאו ולא לקבל תביעה אחר כך (וגם זה לא תמיד עובד).
אז נגיד במצב הזה – האנשים ששרו איתו שירים גזעניים בעצרת ההיא באמת השתתפו בעצרת ובאמת שרו? אני לגמרי סבבה עם זה שהוא דאג שאנשי האבטחה שם יהיו בכיס שלו ויאפשרו לו להשיג מה שהוא צריך בלי להסתכן יותר מדי.
השאלה היא למה לערוך החוצה את אלה שהיו נגד הגזענות
ככה זה לא נראה כמו "פני החברה שהשתתפה באירוע" אלא משהו מגמתי.
זה לא סרט דוקומנטרי, בוודאי שהוא מגמתי.
או במילים אחרות – אין פה ומעולם לא הייתה יומרה להציג את ״פני החברה שהשתתפה באירוע״. יש פה מטרה לתעד תגובות אמיתיות של אנשים אמיתיים לסיטואציה מסוימת, במטרה להשתמש בצילומים האלה כחלק מעלילת הסרט.
(גם סרטים תיעודיים הם מגמתיים לרוב)
לא קשור לדיון אבל נקודה שחשוב לזכור
צודק כמובן
(ל"ת)
סבבה
אבל לא כל אחד יכול להבין שמה שמשתמע מזה שונה מהמציאות
בקיצור, קיבלתי
אבל הנה זה היה חדש לי שהייתה מחאה להוריד אותו מהבמה
סשה ברון כהן עשה אתמול
ראיון אצל סטיבן קולבר, ודיבר שם ספציפית על מה שקרה בעצרת המדוברת. הם הראו גם קטע וידאו שלא הוקרן עד כה שמראה חלק ממה שקרה כשהוא זוהה וניסו לתקוף אותו.
הוא מדבר שם גם על החוויה של להישאר בזהות של בוראט 5 ימים בזמן שהיה בהסגר עם שני חובבי הקונספירציות.
יש גם חלק ב׳ למי שמעוניין לשמוע על הסיטואציה עם ג׳וליאני ואיך הוא ליהק את מריה בקאלובה.
והנה גם קטע שצולם בידי מישהו אחר,
ובו רואים גם שמי שצועק על סב"כ (אחד מהם) גם צועק 'גזען' וגם 'סבתא שלי הייתה ניצולת שואה' כשהוא עטוף בדגל ישראל. האמת שיש כמה צדדים ששיחררו קטעים, אבל כל אחד חתוך בנקודה אחרת, נראה לי שזה הכל. אחד מהם מופיע בעיקר אצל מעריצי כהן, אחד אצל מתנגדיו, ואחד סתם.
https://www.youtube.com/watch?v=fGAxApi5u_Q
https://www.youtube.com/watch?v=Wb5dQycDnPE
https://www.youtube.com/watch?v=PQfOzKjmEU0
(אה, וגם, שמראה חלק מסיקוונס הירידה מהבמה מזווית אחרת).
https://www.youtube.com/watch?v=pa-cmdOyu8U
די מנחם לראות שהיתה התנגדות למסרים
כי זה די מבאס לראות את אלו שזרמו עם המסרים בסבבה.
זה לא קצת מוזר שפשוט לוקחים ממישהו מיסתורי כסף בשביל לממן הפגנה וסומכים עליו לרמה שאף אחד חוץ מהנדבן הסודי לא ממש יודע מה מהות השומרים באירוע וכו'?
מעניין שהם קלטו מייד שזה סשה ברון כהן
זה מוזר שלקחו כסף, אבל דברים מוזרים מזה ראיתי בהפגנות.
הציג את עצמו כנציג איזה סופר-פאק והם לא חשבו לחטט, וברגע שיש איזה ארגון מעורב, בעל המאה הוא המון בעל הדעה.
ואכן, זה שהיו שהתנגדו הופך את הקטע הזה קצת פחות מבאס מ'במדינה שלי יש בעיה' בתכנית שלו לפני 15 שנה, כי שם נראה שאף אחד לא קפץ. מספיק מבאס ש*יש* מי שמוחא כפיים ויוצא לו מועל-יד.
(אגב, הוא פחות התאמץ פה. 'במדינה שלי יש בעיה' הוא שיר סבבה בהתעלם מהטקסט, אבל פה זה מונוטוני ומעצבן ואין לי מושג איך מישהו הצליח לעמוד ולהקשיב לזה שמונה דקות).
נראה לי שלא כולם קלטו שזה הוא. חלק כן, אבל למשל, נראה שהמארגנים הזועמים בוידאו האחרון לא קולטים מי זה שעבד עליהם.
בסרט שרואים את הקהל חוסם את הדרך לאמבולנס
מישהו אומר שלדעתו זה סב"כ, ואז כמה אנשים מתחילים להבין שזה באמת הקטע.
אני לא בטוחה, אגב, מה דעתי על ההתנהלות הזו שלו. כלומר, ברור שנעשית מניפולציה על אנשים בסרטים השונים שלו, גם היה ברור שבכל הקטע נראה רק מועל יד אחד ושבכללי זה היה כנס מאוד מצומצם. היו יותר ניאו נאצים שבאו לעשות בלגן בהפגנות BLM מכמות האנשים בקטע הזה.
גם ברור, בעיני, שבכל מקרה כשצופים בקטעים כאלו כל אחד תופס את הדברים באופן שמתישר עם הספקטרום הפוליטי שלו (ביחוד כשמכירות בכך שפוליטיקה היא לא רק ימין ושמאל). אני מבינה למה מארגני האירוע רצו לפתוח את הנושא ולא להניח לו, אבל זה לא באמת הקטע שגורם לי להרים גבה בסרט. מבחינתי הקטע הכי מזעזע היה עם הכומר חובב האנסים "אלוהים לא עושה טעויות", וגם ההתנהלות של ג'וליאני והגברת שכתבה הודעה נאצית על העוגה מזעזעת אותי, ביחוד כשמדובר במדינה שבית המשפט העליון בה קבע שלעסק מותר להפלות בשירות בגלל אמונה דתית. כלומר, מותר לעסק לא למכור עוגת חתונה להומואים, כי לדעתם הומואים חיים בחטא, אז ביקום כזה מי שכותבת מסרים אנטישמיים על עוגה היא עוד נאצית.
עוד קצת מחשבה
הקטע שהם לקחו את הכסף שלו בשביל לארגן את האירוע, והקטע שבדיעבד הם חשים מנוצלים. זה קטע טריקי בהפגנות, אבל קטע שמטריף אותי בהפגנות בכל הצדדים החברתיים-פוליטיים. אנשים כל כך עסוקים בתיוג שהם לא טורחים לברר לפעמים מה המסר. כלומר, באו כי זו הפגנה בעד הרפובליקאים (וטראמפ) ואף אחד לא עצר לחשוב מי משלם, מה האינטרס, איזה ארגון זה. אז כן, הם כועסים בדיעבד וחשים מנוצלים שהפכו לתפאורה של שירה ניאונאצית פיקטיבית. אבל אם מחר יערך כנס זהה והספונסרים יהיו KKK הם לא ילכו? הם הרי ילכו, ואז אולי יכעסו כשיבינו שנוצלו באופן ציני על ידי ארגון אלים וקיצוני. מהבחינה הזו עם כל עגמת הנפש שלם, הם לגמרי הוכיחו את הפואנטה, שהם מחליקים את המסרים הקשים כל זמן שזה משרת אותם.
רק לגבי העוגה, זה בדיוק הקטע שבו *גם אני* הייתי עושה אותה.
נכון, ביהמ"ש העליון פסק מה שפסק בפרשת Masterpiece Cakeshop, אבל – הסיבה שהיה רוב לפסק הזה היא שהשופט קנדי הצטרף, והטיעון היה שהרשויות בקולורדו *גילו יחס עויין לדת שלו* בהתנהלות שלהן, אבל לא הייתה הסכמה בין שופטי הרוב שיש לנ"ל זכות לחופש ביטוי. ובאמת הוא כבר חטף תביעה נוספת כאשר טרנסג'נדר נכנסה וביקשה ממנו עוגה שחוגגת שינוי מין והוא סירב מאותם נימוקים דתיים (התביעה מתנהלת עדיין). כמה עסקים אחרים כבר קיבלו תביעות מקומיות על דברים דומים ונאלצו להיסגר ולשלם קנסות (דוגמה בולטת שביהמ"ש העליון האמריקאי שלח אותה לדיון מחדש היא מקרה Sweetcakes by Melissa, הידוע כ-Klein vs. Oregon, שם הזוג שהפעיל את המאפיה קיבל קנס של 135,000 דולר, ובאמת נאלץ לסגור אותה), ובמקרה אחד בקליפורניה עדיין מתנהלת תביעה נגד בעלת מאפיה קטנה (Tastries Bakery בבייקרספילד). כך שדווקא פה יש סיכוי סביר שבעלת המאפיה החליטה שהיא לא רוצה תביעה ולא יותר.
(טוב, אולי לא 'גם אני', אבל השד יודע כמה אומץ הייתי מגלה מול חשש מתביעה והרס הפרנסה).
(ל"ת)
ובפינת ה'נו זה היה צפוי': הקהילה הקזאחית-אמריקאית זועמת.
ומאשימה אותו בניכוס תרבותי, גזענות וקסנופוביה.
עלו שלב ביחס לסרט הקודם, כמדומה – אז זו הייתה ממשלת קזחסטאן שהתעצבנה.
https://variety.com/2020/film/global/borat-kazakh-american-community-outrage-1234815534
(וכמובן, אם היה משתמש בטורקמניסטאן ולא קזחסטאן, זה היה אפילו פחות ביזארי מהמציאות במדינה ההיא).
ממשלת קזחסטאן דווקא ממנפת יפה את הסרט הפעם
ומשתמשת בקאצ'פרייז של בוראט למודעות תיירות
https://www.youtube.com/watch?v=eRGXq4t9wY4&feature=emb_title
I love it
א׳ כי זה אשכרה חכם מצידם לנצל את העניין לטובתם, ו-ב׳ כי זו תשובה די ניצחת לאדיוטים שצצו בימים האחרונים שמאשימים אותו פחות או יותר ברצח עם בקזחסטן כתוצאה ישירה של סרטי בוראט.
לא חושבת שראיתי אף פעם מסע מתוזמר כזה של פוסטים מחשבונות בוט למיניהם עם מסר כל כך מטופש. אשכרה חוות המגיבים בתשלום מסוף הסרט, בגרסת המציאות.
הטענה על ניכוס תרבותי קצת משונה, בהתחשב בזה שבוראט מציג פחות או יותר 0% מהתרבות הקזאחית האמיתית.
השאלה היא כמובן מה זה "ניכוס תרבותי"
אבל דווקא לקזחים יש קייס לא רע בנוגע למושג, אם לוקחים את הכיוון הכלכלי של ניכוס תרבותי – סשה ברון כהן וההפקה עשו הרבה מאוד כסף מהבורות של אנשים בנוגע לקזחסטן, גם אם הכסף הזה לא נעשה בדברים שקשורים לתרבות עצמה.
מצד שני, "ניכוס תרבותי" הוא מושג מתסכל ובעייתי שיש לו מספר דוגמאות בהן הוא מוצדק ומספר דוגמאות רבות יותר בהן הוא נזרק לחלל בצורך לערער על הלגיטימיות של משהו, מדי פעם בלי להבין לעומק אפילו בהיסטוריה של אותו המשהו (אני עדיין זוכר טענות שהביסטי בויז עשו "ניכוס תרבותי" להיפ הופ, מה ש…לא).
ראיתי גם שניסו להאשים אותו
ב-yellowface בגלל שקזחסטן מדינה במרכז אסיה. וזאת על אף שאין שום סממן אסיאתי במראה של בוראט ותכלס הוא פשוט נראה כמו סשה ברון כהן עם שפם.
בסופו של דבר זה פשוט מרגיש כמו חוסר הבנה של הקונספט שעומד מאחורי הסרט. או לחילופין רצון להיות outraged בכל מחיר.
אני חושב שפשוט חסרים להם מושגים קליטים ופופולריים שמתארים באופן מדויק את הבעייתיות שבקומדיה שלו ולכן הם משתמשים במושגים הקרובים ביותר מהספירה הפרוגרסיבית. יש יותר סיכוי לקבל תשומת לב אם קוראים לזה ילופייס מאשר "פוגעני מאותן סיבות כמו בלאקפייס גם אם זה לא נופל לאותה הגדרה".
יש לאנשים מושג כמה אסיה *גדולה*?
(ל"ת)
יגידו לך להפסיק להתנשא, סתם משוויץ בכך שאתה *קרוב יותר* לאסיה ולכן יודע
(ל"ת)
לגמרי, אם מישהו פה צריך לתבוע על ניכוס זה רומניה ולא קזחסטן
אולי לא ניכוס תרבותי, אבל עדיין מעליב
כשעושים פארודיה/הקצנה של סטיגמות קיימות שמבוססות על היכרות אמיתית, או לפחות סטיגמות ידועות (כמו שבוראט עושה על ארה"ב, או קונאן אובריאן/סימפסונס עשו על ישראל) זה לרוב משהו שכל מי שיש לו הומור עצמי יכול להתחבר אליו. כשנותנים יצוג שאין לו שום ביסוס (נניח, תארו לעצמכם סרט שמציג את ראש הממשלה הישראלי כשיח סעודי, ואת ישראל כאימפריית נפט מדברית). זה גרוע כפליים כשמדובר במדינה הרבה פחות בולטת בתודעה המערבית כמו קזחסטן, שפחות או יותר אפשר להדביק לה הכל.
וואלה? לי נראה שזה לגמרי הפוך
כלומר – מה שבאמת יכול לפגוע ולהיות מעליב זה משהו שיש לו שורשים או במציאות או בתפיסות שגויות עם שורשים היסטוריים. למשל לגביי יהודים כל מיני תיאוריות גזע נאציות, האשמות ברדיפת ממון (שקשורות ישירות לכך שבתקופות מסוימות הצרו את אפשרויות התעסוקה של יהודים כך שהם נדחפו לתחום הלוואה בריבית מחוסר ברירה) וכד׳.
כשלמשהו אין חיבור למציאות/סטיגמה כלשהי, הוא לא יותר פוגע אלא פחות.
למה להיפגע מזה שמישהו אומר שטויות, אלא אם כן זה מתחבר לאיזשהי מציאות/תפיסה רחבה יותר?
הסיבה שמה שבוראט אומר על יהודים לא מובילה (לרוב) למחאות וחרמות היא לא כי זה פחות פוגעני ממה שהוא אומר על קזחסטן (זה הרבה יותר פוגעני, בדיוק בגלל שזה מתחבר לדעות שקיימות במציאות), אלא בגלל שברור לנו שמדובר בקומיקאי יהודי, וברור לנו שמטרת הבדיחה היא לא להעליב יהודים אלא לחשוף אנטישמיות של אמריקאים.
נכון, השימוש שלו באנטישמיות הוא מעניין, ולכן גם יהודים יכולים להנות ממנו
השימוש שלו בקזחסטן הוא כמו כלי ריק. אפשר להתווכח על מה יותר מעליב, אבל יש הבדל בין חיקוי שלך שמקצין תכונות שליליות שלך (או כאלו שמיוחסות לך), לבין חיקוי שמבהיר שלמחקה אין מושג אפילו את מי הוא מחקה ולא טרח ללמוד עליו כלום. פוליטיקאים אוהבים לעיתים קרובות את הפארודיות עליהם כי המחשבה שמישהו חושב שאתה מספיק חשוב כדי לעשות עליך פארודיה היא מחמיאה. השימוש פה בקזחסטן הוא הפוך – הוא אומר "אתה כל כך לא חשוב, שלא משנה מה נגיד עליך, אנשים יאמינו". זה דומה למצב שבו ארץ נהדרת עושה פארודיה מדוקדקת על כל אחד משרי הממשלה, ורק את ה"שר לפיתוח השפלה והעמקים" הם מחליפים בדמות גנרית של פוליטיקאי.
אבל זה בדיוק העניין
הפוליטיקאי בדוגמה שלך לא ייפגע מהחיקוי עצמו, כי ברור לו שאין כל קשר בין החיקוי אליו.
מה שיפגע בו, זה זה שהוא כל כך non-entity שלא טרחו אפילו לעשות לו חיקוי.
וזאת הנקודה שלי
מה ש"מעליב" (מרכאות כפולות, כי כמו שכתבתי, אני וכמעט כל צופה של בוראט לא פגשנו קזחי אמיתי ושאלנו אותו מה דעתו בעניין) בבוראט הוא החוסר עניין המוחלט שלו במה זה בכלל קזחסטן. למען האמת קשה לי להבין למה הוא לא המציא מדינה לצורך הסרט, כיוון שכל הדיון הזה לוקח פוקוס מהחלקים הכן מבריקים בשני הסרטים.
מכיוון שהם התחזו לצוות צילומים אמיתי
זה כנראה היה כדי שמי שיחשוד טיפה ייבדוק ואז יראה שבאמת יש מדינה כזאת.
נכון, לא חשבתי על זה
אם כי היה מצחיק אם בוראט היה עיתוני מ"אורבקיסטן" שמתחזה בצורה עלובה לעיתונאי מכל מני מדינות אחרות (כלומר, לאיך שאורבקיסטנים רואים צרפתים/ישראלים/רומנים).
עם סוג האנשים שהוא מדבר איתם
הוא היה יכול לבחור את פרידוניה או ואלהאלה או וקנדה, וזה עדיין היה עובר…
מולבניה היא בול האסתטיקה שלו. והמוזיקה שלהם מעולה.
מכיר את הסיפור מאחורי השיר הזה?
הרחבתי על זה כאן, אם כבר הנושא הועלה. אני עדיין גורס שמדובר ברעיון מעולה.
https://www.fisheye.co.il/juliet_naked_contest//#target-comment-972840
המציא מדינה?
כשהוא מנסה להשיג ראיונות עם פוליטיקאים וכל מיני ידוענים שמן הסתם יעלו בשנייה על זה שאין באמת מדינה כזו?
כל השטיק של בוראט מבוסס על עקרון של plausibility (אין ממש מקבילה בעברית). של זה שאנשים מהמערב יודעים כל כך מעט על מה שנמצא מחוץ לספירה שלהם ומוכנים לקבל שטויות מוחלטות כאמת. אבל זה נופל אם אין לך לפחות כמה דברים בסיסיים שמעגנים את הבולשיט בעולם האמיתי.
נדמה שפשוט ליהודים לא אכפת
כנראה שאם לא מדובר באמירה שיכולה להוביל לפגיעה ממשית (פיזית, כלכלית וכו') יהודים לא יראו בהומור פוגעני בעיה… אולי זה מה שמונע מהם להשתלב בשיח על ייצוג מיעוטים?
יהודים נמצאים במקום שונה לגמרי בשיח, לפחות לגבי כל מי שהוא קהל יעד של סרטים הוליוודיים
האנשים שצופים בבוראט בסבירות גבוהה פגשו יהודים, רובם בעלי דת שנולדה מתוך היהדות, והתרבות שלהם מלאה ביהודים – הם לרוב יודעים לפחות קצת על ישראל, על חגים יהודיים ועל מנהגים יהודיים. יכול להיות שיש להם לא מעט דיס-אינפורמציה, ואולי גם נחשפו או שיש להם דעות קדומות/אנטישמיות, אבל לרובם יש גם אינפורמציה של ממש. זה ממש לא קרוב למיקום הלא קיים של קזחסטן בשיח. למעשה, יש כאן אירוניה (או אם תרצו הומור הפוך על הפוך) – האנטישמיות של בוראט מצחיקה כי היא בורה ברמה שכבר לא קיימת במערב (כלומר, האנטישמיות של "יהודי עם קרניים" של ימי הביניים), אבל באותו זמן הסרט עצמו הוא בור באותה מידה לגבי קזחסטן.
ואני לא חושב שיהודים לא רואים בהומור פוגעני בעיה – יש הבדל בין התגובות של היהודי הממוצע, לבין התגובה הלרוב יותר רגישה של הליגה נגד השמצה ולפעמים מדינת ישראל. והנה עוד אירוניה קטנה – אנחנו מדברים על התגובה הקזחית לסרט, אבל כל הדיון הזה החל מכתבה על תגובה של "האגודה הקזאחית-אמריקאית" שאין לנו מושג כמה היא מיצגת את הדעה של הקזחי הממוצע. וכמו שאני יודע שהתגובות של הליגה נגד השמצה לא תמיד מיצגות את הדעה שלי לגבי מה פוגעני ומה לא פוגעני כלפי יהודים/ישראל, כך מעולם לא יצא לי לשאול קזחי (ואני בספק אם אני או מרבית המגיבים כאן) מה דעתו על בוראט. קזחסטן היא עבורנו, עבור סשה ברון כהן, ועבור מרבית קהל היעד של הסרט שם ריק שאפשר להדביק לו הכל. וה"תגובה הקזאחית" היא בעצם תגובה פאבלובית ברורה של גוף שבנוי להיות רגיש, בניגוד לסופרמרקט הדעות שאפשר למצוא בעיתונות האמריקאית סביב מה פוגעני כלפי יהודים או שחורים למשל (שתי קבוצות מיוצגות היטב על ידי אנשים בעלי דעות מגוונות בעיתונות והמדיה האמריקאית).
ישראל של "אל תתעסקו עם הזוהאן"
רחוקה מישראל האמיתית רק קצת פחות ממה שקזחסטן של בוראט רחוקה מקזחסטן האמיתית. אף אחד פה לא בכה.
הקזחים האמריקאים, כמו כל קהילה _____-אמריקאית צריכים לסתום ולהפסיק להיעלב בשמה של מדינה שלא שלהם
זה כמו האמריקאים ממוצא אסייתי/היספני (וסופר ליברלים) שנעלבים כל פעם שמישהי לבנה לובשת קימונו/סומבררו או מכינה איזה מאכל מקיסקני/קובני/ויאטנמי/פיליפיני/קמבודי מסורתי ומשנה קצת את המתכון (והכעס הזה מופנה ברוב המקרים רק לנשים). כשושאלים אסייתים/מקיסקנים אמיתיים לגבי העלבונות האיומים האלו יש להם שתי תגובות: א. הם דווקא שמחים מזה, ב. לא אכפת להם בשיט.
האירופאים למדו לתעב אמריקיאים שחושבים את עצמם כאירים/איטלקים/שבדים רק בגלל השם משפחה שלהם ואיזה סוג אלכוהול הם שותים והם דואגים להבהיר להם בתקיפות שהם בסופו של דבר אמריקאים. אני מקווה שמדינות נוספות ילמדו מהם.
אני חושב שיש זכות עדיין גם לאמריקאים להרגיש דברים
אבל בהחלט כדאי להם להיזהר כשהם מתיימרים לדבר בשם קבוצה גדולה יותר מהקבוצה שהם נמצאים בה. אבל זה נכון לכולם.
מי זאת תותית?
(ל"ת)
ההיא שהיא לא מילעל
(ל"ת)
לא צריך לסייג באופציות לפייק של קונספירציות, ג'וליאני והקורונה
הוא אמר את הדברים באינסוף כנסי בחירות של טראמפ, מול מצלמות של חדשות אמיתיות, לא של סרט מוקומנטרי.
טראמפ ותומכיו הקרובים הקפידו להתיחס אל הקורונה כאל "הוירוס הסיני" ומאז תחילת הקורונה נעשו הרבה צעדים חריפים כנגד סין (למשל ביטול ויזות לסינים בארה"ב)
אגב, לא בטוחה שזו הפלטפורמה לנהל דיונים על טראמפ. אבל ג'וליאני וטראמפ ממש לא הסתפקו בהכפשת סינים. היתה תמיכה בקבוצות ניאונאציות, גם אם הם עצמם לא אמרו משהו קיצוני על "היהודים" וכמובן שהיו המון האשמות הזויות כלפי היספאנים, על כך שהשקיעו בזיוף תוצאות הבחירות.
מסכימה שאלו סיבות להחרד, אולי בגלל זה ביום שהגיעו תוצאות אמת, היו ברחובות ריקודים ושירה.