ביקורת: סרט המשך בוראט

"סרט המשך בוראט" הוא לא רק מצחיק - הוא גם מקסים.
שם רשמי
סרט המשך בוראט
שם לועזי
Borat Subsequent Moviefilm: Delivery of Prodigious Bribe To American Regime For Make Benefit Once Glorious Nation of Kazakhstan
סרט מס' 2 בסדרת בוראט

יאגשמאש! שם שלי הוא… רגע אחד. כבר פתחנו ביקורת בוראט בדיבור בוראט, נראה שאני אצטרך למצוא איזשהו שטיק אחר. 

גם סשה ברון כהן היה בסיטואציה דומה בבואו להצדיק את קיומו של "בוראט 2" (או בשמו המלא: "סרט המשך בוראט: העברת שוחד עצום לשלטון אמריקני לרווחת קזחסטן בעבר אומה מופלאה"). 2020 היא שנה מטורפת יותר מכל מה ש-"בוראט" הראשון עשה ולהתחרות בטירוף שכזה הוא ניסיון חסר תועלת. במְקום זאת, כהן הביא עם "בוראט 2" משהו שהיה חסר לנו בשנה האחרונה ושממש לא ציפיתי לראות בסרט של בוראט: קצת אופטימיות. שזה די מדהים עבור סרט בו רואים קהל שלם של אנשים שר על דרכים נוראיות להרוג עיתונאים ומדענים.

"בוראט 2" מחזיר אותנו לעיתונאי הרביעי הכי מוצלח בקזחסטן, בוראט סאגדייב, שמרצה עונש בגולאג לאחר שהמיט קלון על מדינתו בסרטו הקודם. אולם כעת מקבל בוראט הזדמנות שנייה ופשוטה ביותר: להעניק לסגן נשיא ארה"ב במתנה את ג'וני – כוכב הפורנו המצליח בקזחסטן ושר התרבות שלה, שהוא גם במקרה גם קוף. אולם בהגיעו ל-US and A מגלה בוראט כי שר התרבות המוערך מת, כאשר לצידו נמצאת  בתו בת ה-15 של הכתב, טוטאר, שהתגנבה למכוֹלה כי מאסה בחייה בתור חיית משק בכלוב שמסבירה לאביה שג'וני אכל את עצמו.

בלית ברירה ולאחר התכתבות ארוכה בפקס, מחליט בוראט לתת את טוטאר כמתנה לסגן הנשיא מייקל פנס. מפה לשם, בוראט עושה את מה ש-"בוראט" עושה: קרי, סצנות שבהן בוראט ובתו נכנסים לכל מיני סיטואציות שבוחנות את סבלנותם ואת דעותיהם של עוברי אורח תמימים. 

אבל מכיוון ש-"בוראט" הוא סרט המתיחות המצליח בעולם (למרות שלא בדקתי כמה "חייך, אכלת אותה" של יהודה בארקן הרוויח בקופות) כהן לא יכול פשוט להסתובב בתור בוראט ולמתוח אמריקאים תמימים (בהנחה שזה לא מתוסרט, והאמת שקשה לדעת) וגם בוראט סאגדייב עצמו מבין שהוא לא יכול יותר להסתובב ברחוב מבלי שיבקשו להצטלם עמו. על כן הוא נאלץ להתחפש למה שהייתם מצפים מבוראט סאגדייב להתחפש – לסטראוטיפים אמריקאיים דרומיים עם שמות שרק העיתונאי הקזאחי החמישי הכי טוב בקזחסטן יכול להמציא, דוגמת "ג'ון שברולט" ו-"קליף ספארי".

הדמויות הללו מאפשרות לכהן לשוב ולעשות את מה שהוא הכי אוהב: להפיל בפח אנשים כמו מוכרת בחנות עוגות שמתבקשת להכין כיתוב אנטישמי, כומר במרפאה לבריאות האישה שמפציר בטוטאר לא לעבור הפלה, אפילו לאחר שהוא מגלה שהתינוק הוא תוצר של גילוי עריות ("אלוהים לא עושה טעויות") או לגרום להם לצפות בריקוד אב-בת בנשף דרומי של אנשי החברה הגבוהה שאותו לא רואים בכל יום.

טוטאר, יותר מהמפיק בסרט הקודם, היא דמות משמעותית בסרט. מערכת היחסים בין בוראט לטוטאר היא, ואני לא מאמין שאני אומר את זה, מרגשת. מצאתי את עצמי מעודד את שניהם, שמח בשמחתם ועצוב בבכיים. אמנם כמו בפעם הקודמת, גם כאן פעמים רבות העלילה היא תירוץ על-מנת לקשר בין מערכונים, אך ב-"בוראט 2"  כהן וחבריו השקיעו מחשבה מאחורי התירוצים האלה ויצרו סרט שלא רק צוחק על החברה והפוליטיקה האמריקאית – אלא גורם לבוראט להתפתח בתור בן-אדם ובתור אבא. יצאתי מהסרט עם חיוך, ולא רק כי הסרט מצחיק (ואל תטעו: הוא ממש מצחיק) אלא כי הוא גם מקסים.

סרט על מערכת היחסים בין בוראט לבתו לא היה עובד בלי מישהי מופרעת והזויה מספיק לפחות כמו בוראט שתיכנס לנעלי הבת. למזלנו, טוטאר – בגילומה של מריה בקאלובה הבולגרית – מפגינה כשרון קומי יוצא דופן שלא נופל מזה של אביה הקולנועי ולפעמים אף מתעלה עליו, כפי שקורה למשל כשהיא מצטרפת למפגש מועדון נשים רפובליקני. טוטאר וולגרית ומופרעת כפי שהיא מקסימה וקורנת, כשכל רצונה בחיים הוא לעבור לחיות בכלוב יפה "כמו הכלוב של הנסיכה מלאניה". כהן סמך מספיק על בקאלובה לצאת למתיחות לבדה, מתיחות שהפכו את "בוראט 2" לסרט מצחיק גם כשהוא נטול בוראט.

כמה מצחיק, ככה מדכא. עם עוד ועוד אמריקאים (בעיקר, אם נהיה כנים, מהצד השמרני/ימני של המפה) שנפלו בפח, "בוראט 2" גרם לי להתכווץ מהפשטוּת בה אזרחים זורמים עם אנטישמיות ושנאה, מעלימים עין כלפי מה שנראה כמו חטיפה, לא מרימים גבה כשבת 15 רוצה לעבור ניתוח הגדלת חזה ומקדשים את הרשתות החברתיות כאילו היו דת.

אולם לצד זאת, "בוראט 2" עושה מהלך מפתיע כשהוא מציג בסרט גם אזרחים שיצאו מהמפגש עם כהן באור חיובי – כולל שתי קשישות יהודיות בבית כנסת ושמרטפית אשר מנסה להציל את טוטאר מהחיים החשוכים בצלם גדלה. אנו הרי מסיימים שנה מדכאת מספיק גם ככה וכהן החליט להראות הפעם גם את הצד הטוב שטמון בבני-אדם.

זאת, כמובן, עד שמשפיענית אינסטגרם מלמדת את טוטאר שבתור אישה היא צריכה להיות כנועה וחלשה, ואנו נזכרים שהמציאות, בכל זאת, די מחורבנת.

"בוראט 2" הוא לא סרט שביקשנו, אבל הוא בהחלט סרט שהנוכחות שלו מבורכת בזמנים אלה. זו פנינה קומית וסאטירית מהשורה הראשונה שמוכיחה שכוחו של כהן במותניו וכי ההומור המצחיק ביותר הוא גם העצוב ביותר. כהן הוא עדיין הגאון הקומי שאנו זוכרים שהוא, עם הופעה שמצליחה לסחוף, לרגש ולגרום לאנשים סביבו להיות מצחיקים יותר בזכות עצמם – אלה שמשחקים לצדו ואלה שנופלים ברשת. כהן סוחט את האבסורד מהמציאוּת באופן שאולי גורם לצופים לצחוק עם הרגע, אך כשחולף אותו רגע מגיעה ההבנה כי לולא המציאוּת הכה דפוקה שאנו נמצאים בה, הבדיחות האלה לא היו עובדות. אני שמח ש-"בוראט 2" יצא, אך הייתי שמח יותר אם לא היו לו סיבות לצאת.