טוב, נו, ביקורת מתגלגלת, אתם מכירים את העניין. כן נציין שבגלל שיטת ההפצה השונה, אנחנו נעדכן את הביקורת פעם בשבוע עם שני פרקים (חוץ מפרקי הפתיחה והסיום). חוץ מזה – שימו לב שיהיו כאן ספוילרים לכל העונה הראשונה (שעליה דנו באופן מתגלגל לפני שנה) – שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לשים לב (למי שכותב תגובות) לסמן ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. ועכשיו, סמ"ר גבי
|
• פרק 1: נוהל כיף |
פרק 1: נוהל כיף
אם תשאלו אותי, לצד "מנאייכ", "המפקדת" היא היציאה הכי טובה של כאן11. העונה הראשונה הייתה פשוט נהדרת, עם שילוב בין תפיסה כמעט מושלמת של האווירה והדקויות של השירות בבסיסי צה"ל עכשוויים בכלל ובבסיסים עורפיים בפרט לבין כתיבת דמויות מבריקה ומהודקת, כל זה מגובה בליהוקים שגובלים בשלמות.
אז כן, מאוד ציפיתי לעונה החדשה, והפרק הראשון, חייב לומר, עושה בדיוק את העבודה שפרק פתיחה של עונה חדשה אמור לעשות – מצד אחד מביא לנו אותה בדמויות ובשטיקים הרגילים שאהבנו והתרגלנו אליהם, אבל גם מציב שחקנים ואתגרים חדשים על הלוח. כשהסדרה חודשה לעונה שנייה, והובהר שהיא פשוט תעסוק באותה פלוגה מהעונה הראשונה שמקבלת מחזור חדש, אני מודה שקצת חששתי שהריסטארט שקורה בכל מחזור חדש יתבטא בריסטארט גם לאלה מבין הדמויות שעברו פיתוח ושינוי עד סוף העונה הקודמת, ואלה יחזרו לאותה נקודת פתיחה בה הן היו בתחילת העונה הראשונה, כי למה להחליף טוסטר מנצח?
ובכן, אני שמח לדווח שזה לא המצב. ההתפתחות שכל הדמויות עברו המשיכה בעונה החדשה, מבלי לאבד את הליבה שהפכה אותן למה שהן בעונה הקודמת. צליל היא דוגמה טובה לכך – היא לא הפסיקה להיות הצופיפניקית הצהובה והיא עדיין מורעלת על יציאה לקצונה, אבל ניכר שהסאגה שלה עם חגו בעונה הקודמת חספסה אותה במידה מסוימת והפכה אותה לדמות אסרטיבית יותר. אסטרטיביות שהיא מפגינה ומפעילה כנגד המ"מ נועה, לא פחות ולא יותר.
ועכשיו לנועה, "המפקדת" עצמה. אצלה, כדמות מורכבת ומלאת רבדים, העניין דורש מבט בניואנסים הקטנים. החרדה החברתית שלה, בטח אל מול המ"מ האחרות שבעיניהן היא עודנה של סוג אאוטסיידרית, עדיין ניכרת. הקשיים בתקשורת עדיין שם, ובעוכריה. אם העיסוק במיניות שלה יימשך גם בעונה הזאת, אז רמזים ראשונים לכך אפשר לראות במה שנראה כמו חוסר נוחות של ממש להיות מוקפת בנשים בנות גילה בבגדי-ים.
ובכל זאת, רואים שמה שהיא חוותה בעונה הקודמת שינה אותה. היא הצליחה לאסוף את המחלקה סביבה ולרכוש את אמונה. העסקה שהיא עושה בסוף הפרק, שבה המחלקה שלה מאבדת ת"ש לטובת הישג "ערכי" יותר, היא כביכול מהלך נועה "קלאסי" מהבחינה המהותית, אבל מבחינת הדרך? זאת ממש לא נועה שהכרנו. חלק מזה הוא עניין של הכרה במצב קיים – נועה היא כבר לא מינוי זמני למ"מ, ואם היא שרדה את זה שהמחלקה שלה ברחה לה באמצע מסע ומ"כית שלה ניסתה להתאבד באותו יום – ברור שהיא כאן להישאר. לכן, מעשה כמו שהיא עשתה – להשיג את השיבוץ היוקרתי של האחיין של המב"סית למחלקה שלה, הוא סוג של מעבר מנועה שעם כל החפירות שלה על הגדלת ראש, די הלכה עם הזרם ופשוט ניסתה לשרוד תוך כדי עשיית מה שאומרים לה, לנועה שממש מקדמת עניינים בתחומים שבהם היא לא חייבת, לטובת מה שהיא רואה כטובת המחלקה שלה (האם זאת טובת המחלקה באמת זה עניין אחר, וכנראה יישאר שנוי במחלוקת להמשך העונה).
כמו כן, לראשונה נועה מלכלכת, גם אם באופן גמלוני משהו, את הידיים שלה בפוליטיקה הפלוגתית – משהו שנועה של העונה שעברה לא הייתה נוגעת בו במקל, בטח לא מיוזמתה. הפרק נפתח בכלל בשיחה על כל הפוליטיקה הזאת, בין יוגב החמ"ליסט לבין הסמ"פ החדשה טולי. מעבר לתפיסה הכה מדויקת של האינטריגות הפוליטיות המטופשות להפליא שכל מי ששירת בבסיסים כאלה יזכור (רבעו"ש תמורת שיבוץ), הסדרה עושה עבודה טובה בעוד אחת מהמשימות של פרק פתיחה של עונה חדשה: הרחבת היריעה. כמובן, העובדה שהפרק מתרחש ביום כיף בפארק מים בחולון שהלוואי והיה נותן חסות לפוסט הזה כדי שנזכיר את שמו, כבר מהווה שבירת שגרה נחוצה אל מחוץ לבסיס הטירונים (באופן שקצת מזכיר את כל פרקי האנימה האלה שבהם כל הדמויות הולכות לים); אבל מעבר לכך הפרק גם נותן הצצה של ממש אל הפלוגה שמעבר למחלקה 3 שבמרכז הסדרה, משהו שאני מקווה שיימשך לאורך העונה כולה. מעבר לתפקוד בתור פרק פתיחת עונה, המיקום השונה פשוט נותן דרור לכמה רעיונות ורגעים ממש מצחיקים ומרעננים. השוט שבו כפיר מתכונן לתת לספיר את הנאום הדרמטי שלו תוך כדי שהוא הולך קדימה-אחורה בבריכה הרדודה של הפעוטות (עם טירת פלסטיק ברקע, כאילו הוא לא דומה לרמזי בולטון גם ככה) פשוט שבר אותי מצחוק.
אה כן, כפיר וספיר. במה שהיה שיאו הדרמטי של הפרק, נעשתה החלטה מעולה לעונה הזאת כבר בפתיחתה: אנחנו כקהל יודעים בערך מאמצע העונה הראשונה שספיר היא זאת שנתנה חו"ד מוגזם בהחלט על כפיר, שעלה לו בקידום ובמעבר מהבסיס. חששתי מאוד שהיוצרים ימתחו את הסוד המעיק הזה על גבי עונה שלמה, אבל הנה, הקונפליקט הזה נפתר כבר עכשיו, כשכפיר מגלה מה ספיר עשתה, ובתוך כך נעשים מהלכים מאוד מעניינים עם שתי הדמויות האלה.
כבר בעונה הראשונה הסתבר שיש בכפיר משהו קצת יותר עמוק ומורכב מאשר הדוש הרעיל שהוא נראה כלפי חוץ, והוא ממשיך בדיוק במגמה הזאת. היה קל מאוד, במיוחד בתור סדרה על נקודת המבט הנשית של צה"ל, לתת לכפיר להגיב באופן אלים ואגרסיבי, אבל התגובה של כפיר מסתכמת בכעס ועלבון שאולי אפשר להתווכח עליו, אבל הוא מובן, ולקיחת אחריות בוגרת מאוד על החלק שלו בעניין. וספיר עצמה? גם היא מקבלת את זה שמה שהיא עשתה זה לא בסדר, או לפחות שההצדקה שלה כלפי עצמה היא לא חזקה במיוחד, ומבצעת גם היא מהלך בוגר ושקול שמציל את הקריירה של האדם שהיא אוהבת, אבל גם כזה שמהווה "קפיצה על הרימון" עבורו וגורם לה לאבד את המחלקה האהובה שלה.
ולכן, מבין כל הזרעים שנזרעו בפרק הזה – מ"כ חדש שאמור להיכנס במקום ערבה, הפיילוט ל"טירונות 2025" והמחזור המתקרב עם האחיין של המב"סית, אין ספק שהשאלה הגדולה ביותר שרוב הצופים בטח ישאלו את עצמם היא מה לעזאזל יקרה למחלקה 3 בלי הסמלת הדומיננטית שלה? נועה תאבד את הסגנית שלה ואת מי ששולטת במחלקה בפועל, צימר תאבד את החברה הכי טובה שלה, אבל גם נשאלת השאלה מה יהיה עם ספיר עצמה. לא סביר שמיה לנדסמן חזרה רק לפרק אחד, אבל מה, אנחנו נראה את מעלליה בפלוגה אחרת? האם מישהו יחליף אותה כסמלת? הרבה שאלות, הרבה עניין, אחלה פרק.
נקודה אחרונה: בפסקה הקודמת כתבתי מהי לדעתי השאלה שתסקרן את רוב הצופים. אני אומר "רוב" כי אני לא נכלל בו – השאלה שהכי מעניינת אותי נוגעת דווקא בדמות החדשה של טולי הסמ"פ. רוב השינויים בפרק מזמנים דרמה, אבל טולי, לכאורה, לא מביאה איתה אחת: נראה שהיא לגמרי בצד של נועה, מעוניינת לסייע לה ובהתחשב בזה שהיא עושה את כל זה אחרי שיוגב (באוף-סקרין) סיפר לה מה מחלקה 3 עברה במחזור הקודם, אני משער נכון לכרגע שהמניע שלה הוא אולי הזדהות מסוימת עם נועה. אולי היא רואה בה משהו מעצמה, כפי שנועה ראתה משהו בערבה. אבל אם כן, נשאלת השאלה: איפה הקאץ'? מן הסתם דמות שכולה טוב וכולה שם רק כדי לעזור לנועה היא משהו לא נכון סיפורית. אני מחכה לראות איזה קושי כן יגיע דווקא מכיוון שלכאורה נראה סימפטי וחביב עד מאוד.
פרקים 2-3: הכאב הוא רגעי, הנפקדת
טוב, ייתכן וההתלהבות שלי מעצם חזרתה גרמה לי להרים לפרק הראשון בעונה השנייה של "המפקדת" יותר מדי. כלומר, הוא עדיין מצויין כפרק בודד, אבל שני הפרקים שאחריו מהווים התדרדרות משמעותית.
יש בהם, עדיין, שני דברים טובים עיקריים. או יותר כמו אחד טוב ואחד שהוא אולי טוב. מבחינתי, צימר היא הדמות המצטיינת של הפרקים האלה ובינתיים של העונה כולה. זה צעד הגיוני בסך הכול, צימר הייתה הדמות הראשית הכי פחות מפותחת בעונה הקודמת, ועם העזיבה (שהסופיות שלה עוד לא ברורה) של ספיר את הפלוגה, יש לנו יותר זמן לבלות איתה. אין בה שינוי גדול בינתיים, אבל צימר של שני הפרקים האחרונים מציגה דימוי כ"כ בר הזדהות, לפחות עבורי: מצד אחד היא הבנאדם הכי שבוז ושחור (למקרה שזה סלנג חדש מדי: "שחור" בצבא זה ההפך מ"צהוב") בפלוגה, אבל מצד שני, היא כבר כ"כ עמוק בתוך המערכת, בעל כורחה, שהיא מנסה להיאחז בכל פיסה קטנה של משמעות שעשויה עדיין להיות שם, וההפשטה של המ"כיות מהדיסטנס והכבוד שעוד נשארו להן, בחסות "טירונות 2025", נתפסת על ידה כמעט כאיזשהו עלבון אישי. זה מצד אחד סופר פתטי, אבל מצד שני גם כ"כ נוגע ללב.
אני אישית מתחבר לזה כי דבר דומה קרה לי בשירות שלי – אמנם לא הגעתי לדרגות המרמור הגלויות של צימר אבל בהחלט הגעתי לשלב שהדברים הקטנים בפלוגה, ששנאתי, הפכו לדבר היחיד שהחזיק אותי שפוי. אני, יחד עם כמה בני מחזור שלי, לקחתי את זה דווקא למקום טוב שבזכותו הפכנו את הפלוגה למקום יותר נעים להיות בו, מבחינת יחסי אנוש, לא רק לנו אלא גם לבאים אחרינו, אבל כמובן, זה עניין של הטלת מטבע. צימר בהתחלה מנסה סוג של מרד, שנקטע באיבו בידי טולי הסמ"פ (תיכף נגיע אליה) וזאת באמת הייתה הפעם הראשונה בסדרה שבה אנחנו רואים אותה ממש רוצה משהו, רודפת אחריו.
אלא שסוף שהפרק השלישי הוא בינתיים הקליפהאנגר הגדול ביותר של העונה. הסירוב של צימר לקבל על עצמה את עמדת הסמלת מצד אחד, והכניעה הקטנה אך סמלית שלה לנהלים החדשים של טולי מצד שני היא רגע שאני ממש רוצה לראות לאן יוביל.
זה המקום לדבר בו על טולי, שמוסיפה להיות הדבר הכי כיפי בעונה לא בגלל שהיא דמות מעניינת בינתיים (לא שיש משהו רע בהופעה של נועם לוגסי!) אלא כי היא עדיין כ"כ אניגמטית. בפרק השני היא בו זמנית באה לקראת נועה והמחלקה, ומצד שני גם דופקת את כולם בסוף. עדיין לא ברור, למען השם, בצד של מי היא – וזה נפלא. לי אישית זה לחלוטין נראה כאילו זה הולך לכיוון של איזה משהו זדוני נסתר מצדה, השאלה העיקרית היא למה. אני לא רואה סיבה אחרת להתקרבות שלה לצימר ויותר מכך – לעובדה שהיא אשכרה מצליחה להתקרב אליה, אל הדמות הצינית ביותר בסדרה (כבר ראיתי אפילו תאוריות על כך שאולי יש כאן רמיזות למשיכה או פיתוי מצדה – תזכרו שצימר היא לסבית מוצהרת – אבל כרגע זאת נראית קצת הגזמה). כלומר, זאת נראית כמו דרך לסכסך באופן עדין מאוד בין צימר ובין נועה, ואם זה יצליח, הרי שחצי סגל המחלקה יהיה בשליטתה (בנוסף למייקי, הייבוא האישי שלה). אבל כאילו, באמת, למה שטולי תעשה דבר כזה לנועה? אני כ"כ לא יודע כלום על המניעים שלה, ובדיוק בגלל זה אני רוצה להמשיך לצפות!
טולי מתקשרת מאוד לחלק שלגביו טענתי שהוא אולי טוב ואולי רע. הקונפליקט המרכזי בינתיים בשני הפרקים קשור באותה תוכנית "טירונות 2025" שהיא מרכזת – בפרק השני עניין הדיסטנס ובפרק השלישי, שוב עניין הדיסטנס בנוסף לכל מיני עניינים לוגיסטיים מעצבנים. אם תרשו לי שנייה לצטט תגובה מהביקורת המתגלגלת הזאת ממש, של המגיבה טקרוי (לא המפקד אני לא בכלל עצלן! אני עושה את הביקורות האלה אינטראקטיביות ובשיתוף הצופים בבית!) שהיטיבה לנסח את זה הרבה יותר טוב ממני, עוד כשזה היה בגדר השערה שלה על סמך הפרק הראשון: נשמע שזה אומר שהעונה עוסקת בתככים צה"ליים משרדיים קטנוניים ולא במפגש הדרמטי בין טירוניות מרקע קשה ומפקדות בצה"ל שאמורות לשקם אותן. כמובן שהגיוני שהנושא של העונה יהיה סקסי פחות – חיילי מצוקה וצה"ל זה הנושא של חצי מסדרות הדוקו המרגשות על צה"ל, בעוד שמעולם לא ראיתי סדרת דוקו מרגשת על חלוקת מכונות הניילוץ ונייר המדפסת בין פלוגות שונות בבה"ד כלשהו.
עוד מוקדם לקביעות נחרצות אבל אם זה הכיוון, בעיניי זה מעולה. זה האומץ בלקיחת סדרה פופולרית למקום חדש ולא סתם "עוד מאותו דבר". העיסוק המעמיק מאוד בשגרת הבסיס והמחלקה, ביחסי הכוחות, בהווי ובפוליטיקה הפנימית עשוי לקחת את הסדרה אל עבר טריטוריות שמזכירות, לפחות לי, את "הסמויה". אני לא יודע האם הביצוע יחזיק עוד עונה שלמה, וההתחלה האיטית שלו (כמו בסדרה שהרגע השוויתי אליה) עשויה להיראות פשוט כמו שעמום. אבל אם כל הכוכבים יסתדרו בשורה? זה יכול לשדרג את הסדרה ברמות.
אבל גם יש רע. כמותית הוא אולי לא הרבה, אבל הוא כ"כ רע שהוא מקלקל את שאר הרושם הטוב. בפרק 3 אנחנו כבר נכנסים, או יותר נכון חוזרים, לטריטוריה בעייתית: חגו. אוי וויי. אם את הסוד המעיק בין ספיר וכפיר הסדרה ידעה לקטוע בפרק הראשון, הרי שכאן הסדרה שולפת מהבוידעם את מה שאני חושב שיש לגביו קונצנזוס שהיה קו העלילה החלש ביותר העונה הקודמת – צליל וחגו. עכשיו, אני אמנם מאלה שחשבו שזה לא היה קו עלילה כזה נורא, אבל אני אומר את זה בעיקר בגלל הסוף שלו. הניצחון של צליל על חגו היה מושלם לעלילה הזאת והיה סיכום פשוט נהדר לדמות של צליל שהייתה זו שעברה את השינוי הגדול ביותר בעונה הראשונה. אבל זה העניין, זה היה סיום כ"כ מושלם שאין ממש צורך להמשיך. זהו, צליל הנחיתה על חגו מכה כזאת ניצחת, למה לגרור את שתיהן שוב לחרא הזה?
התשובה שמאחורי-הקלעים היא כנראה שגל מלכה (חגו) הייתה תגלית מופלאה בעונה הקודמת, ובפרט הייתה לה כימיה נהדרת עם נועה אסטנג'לוב (צליל) ולכן היה להפקה חבל לוותר, אבל בתוך העולם של הסדרה זה פשוט מרגיש כמו צעד אחורה עבור כל המעורבות בדבר, ועל סף הלא-מכבד עבור צליל כדמות. מה, היא לא יכולה לצאת להרפתקאות כדמות בפני עצמה? כל מה שהיא עושה חייב להיות איכשהו ביחס לחגו? זאת מעין גרסה ממש ממש מעוותת של אי-מעבר מבחן בכדל, או משהו.
ייתכן שאפשר ליצור דרמה מעניינת דווקא מהכיוון של עבר שמנסה לרדוף את צליל בעוד היא מנסה לברוח ממנו, אבל זה היה עובד, אולי, אם נגיד הייתה הפסקה של עונה ואז בעונה השלישית חגו, שכבר צברה פז"ם כלשהו, הייתה חוזרת איכשהו לחייה של צליל שגם היא בוגרת ומנוסה יותר. אבל האימפקט של זה מרגיש הרבה יותר חלש כשעברו רק שני פרקים מאז שראינו את העימות האחרון ביניהן, או שבועיים בעולם הסדרה.
דווקא ההיצמדות הזאת לקו עלילה שפשוט עבד טוב בעונה הראשונה מאוד הולכת נגד הזווית היותר מערכתית שהסדרה (לפחות נראה לי) מתקדמת לקראתה, כי זה מאוד הולך נגד רעיון ההתחלה מחדש בכל מחזור ואנשים שמתחלפים לך בלי הפסקה בתור מפקד טירונים. הניגוד בין כל מה שחשבנו על חגו ואיך שהיא עצמה תיארה את החיים שלה לבין הבית שבו היא אשכרה גרה, ובינה לבין אחותה ילדת הטיקטוק הצפונבונית הם נגיעות נחמדות, אבל לא מספיקות בשביל לרענן את קו העלילה הזה; ואני אישית חשבתי שהדרמה בין האחיות על "נשבענו שלא נגיע לעולם הזה!" הייתה ממש בשקל.
נקודה אחרונה וקצרה: אתם יודעים מה לא היה לנו הרבה בפרקים האלה של "המפקדת"? ובכן, את המפקדת עצמה. נועה קצת נדחקה לצד בשני הפרקים האלה, ולמרות שציינתי שאני מאוד מאוד בעד הרחבת העולם והתמקדות בחלקים אחרים של הפלוגה והבסיס, בינתיים נראה שאולי זה עולה לסדרה במיקוד שלה במי שמעניקה לסדרה את שמה (העברי). אני מקווה מאוד שזה לא מעיד על המשך העונה, כי הרי בינתיים הקו היחיד שנטמנו בו זרעים לגבי נועה קשור ביחסים שלה עם המב"סית, וזה קו עלילה חדש לעונה הזאת. מטענים לא פתורים שלה מהעונות הקודמות – בעיקר העניין החברתי ועניין הזהות המינית שלה – נעלמו בינתיים, וחבל.
פרק 4-5: מורשת קרב, מכת אש
אני אתחיל בעניין נקודתי, האם ייתכן ופרק 4 כלל את הסצנה האהובה עליי בסדרה כולה עד כה? היא לא הייתה הדבר הכי מסוגנן שהוצג בסדרה עד כה, וגם לא הייתה איזה רגע מכונן עם משמעות רגשית מטורפת, אבל פשוט עפתי על הסצנה שבה טולי וצימר למעשה מבצעות הקפצה לפי הספר – בצעקות, בדרבון ובאינטנסיביות – בסך הכול על מנת שהמפקדות ייצאו מהמשרדים וילכו לישון ב-21:30. אני לא חושב שראיתי ייצוג כה מזוקק של האבסורד והאירוניה שמתאפשרים במערכת הצה"לית מאשר ממונים שרודים בפקודים שלהם ומשבשים להם את השגרה על מנת שאלה יקבלו בכפייה הטבה בתנאים שהם בכלל לא ביקשו. זה תופס את הטמטום הצה"לי בכזה דיוק שלא ברור אם לצחוק או לבכות.
ולאחר אתנחתא זו, אני חושב ששני הפרקים 4 ו-5 אפשרו לי סוף סוף לנסח לעצמי מה בדיוק הבעיה הכללית עם העונה עד כה: היא מרגישה, כרגע, קטנה מסך חלקיה. הבנתי למה בעצם הפריע לי חוסר המיקוד של העונה בנועה, באופן שלכאורה סותר את השבחים שלי על כך שהסדרה לוקחת כיוונים חדשים ומרחיבה את היריעה של עצמה. למרות קנה המידה הגדול והחלקים האחרים של הפלוגה שנחשפים בפנינו, בלי איזשהו עוגן, אבן פינה, עמוד תווך כלשהו שהכל חוזר אליו – זה מרגיש כאילו אנחנו צופים בסדרה שהיא כמעט סרט סטייל רוברט אלטמן כזה. זה בלט במיוחד בפרק 5, פרק "שובר שגרה" שמתרחש כולו במקום אחד וכל קווי העלילה השונים באים בו לידי ביטוי, ועדיין מרגישים בדיסוננס עצום אחד מהשני, למרות שהכל קורה באותם כמה עשרות מטרים רבועים.
אל תבינו לא נכון, "מלא סיפורים מתחברים בבסיס צה"לי" זה לא בהכרח דבר רע, אבל ראשית, זאת לא הסדרה שהתרגלנו אליה בעונה הקודמת, ושנית – הם לא בדיוק "מתחברים" טוב. הנקודה העלילתית היחידה שבעצם נוגעת במידה כזאת או אחרת בכל הדמויות העוסקות כל אחת בעניינה שלה היא כל הנושא של "טירונות 2025", שאמנם שיבחתי ככלי סיפורי בפרק הקודם, אבל אחרי שני פרקים נוספים היא עדיין על תקן קוריוז ולא ממש תופסת נוכחות אמיתית. אולי כי בכל זאת מדובר בפיילוט לקונספט צבאי במערך הכשרה של ג'ובניקים, שאינו מיוצג באמת דרך דמות כלשהי (טולי לא נחשבת) או על ידי איזשהו אירוע. היה נחמד, למשל, אם היה איזשהו שעון מתקתק או כל דבר שעשוי להמחיש לנו ולדמויות מה בדיוק ייחשב הצלחה או כישלון של הפיילוט הזה.
ככה, בלי עוגן, אני מבין יותר ויותר את התלונות על חוסר מיקוד שאני רואה בקרב צופים רבים. המקום שבו אני חולק על הרבה מאותם צופים הוא שהסיפורים הלא בדיוק מתחברים האלה עדיין כולם טובים עד טובים מאוד, וכל אחד בנפרד עדיין מבדר מאוד לצפייה. המהלך הממש פוליטי של נועה (בסיוע מ"פרוטוקול הקונסולה" של יוגב) היה קו עלילה מבריק בעיניי שמסתדר היטב עם התמה היותר מערכתית של העונה. צימר עדיין הפייבוריטית שלי העונה, וכרמל בין משרטטת דמות שהיא כל-כך ברת הזדהות עד שאני לא סגור אם אני נהנה מקו העלילה שלה רק בגלל הכתיבה, או גם כי פשוט כיף לראות את הדמות של צימר, שעברה הרבה בשירות שלה, אשכרה נהנית ממשהו.
אחרי התלונה שלי על צליל בפרק 3, שני הפרקים שאחריו היוו שיפור משמעותי עבורי. אמנם חגו עדיין מרחפת ברקע וזה עדיין דבר לא טוב להיזכר בו, אבל ההחלטה ליצור לה יריבות עם מייקי עושה גם היא רושם של הברקה. למעשה, נראה שצליל סוג בדרך לתהליך הפוך מזה של צימר. האחרונה היא הדמות הכי "שחורה" בסדרה, אשר עוברת תהליך חיובי וחושפת לקהל צד חיובי שלה, בעוד שצליל עצמה חושפת דווקא את הקנאה וצרות העין שמסתבר שמסתתרות להן אי שם מתחת לחזות המתקתקה והאידיאליסטית שלה. גם ל"ילדת הצופים" הזאת יש אגו, אגו רעיל אפילו, מסתבר, כזה שאשכרה גורם לה לפתח אנטגוניזם לדמות של מייקי, בחור שאם להיות כנה הוא פשוט גרסה גברית של צליל עצמה, מישהו שלכאורה, עם כל הערכים שלה, היא אמורה הכי להתחבר אליו ולעזור לו. במקום זאת, השאפתנות שלה עצמה, שהיא מתכחשת אליה במידה מסוימת, מעוורת אותה וגורמת לה לראות את הדבר הקטן, החמוד והלא מזיק הזה בתור איום. זה מהלך עלילתי ציני ונפלא שממש מאיר את הדמות כולה, כולל מה שהיא עברה בעונה הקודמת, באור אחר לגמרי.
כמיטב המסורת במתגלגלת הזאת בינתיים, את נועה אני שומר לסוף. הסוף של פרק 4 ופרק 5 החזירו אותה למרכז הבמה במידה מסוימת, ויש לזה צדדים טובים ורעים כאחד. טוב לראות את הסדרה חוזרת לעניינים שהיא הזניחה עד כה בעונה – אבל מאכזב שחוץ משורה אחת על "אני חושבת שאני מאבדת את הפלוגה שלי" דווקא הנושא הפיקודי אצלה, שעוד נשאר פתוח ויש הרבה מה לחקור בו, פחות מעניין את היוצרים כרגע מאשר ענייני המיניות שלה. ברור שזה חלק חשוב ומהותי מהדמות של נועה, שמהווה "פיל בחדר" איתה, אבל עדיין, יש בדמות שלה יותר מרק לסבית.
בעיניי, לתת לנועה להזות את שמרית (במה שלפעמים נראה באופן לא מתכוון כמו ג'אמפ סקיירים מזבלון אימה) זה טריק קצת שקוף וברור מאליו מבחינה קולנועית, שגם מזלזל מעט באינטליגנציה של הצופים – וזה אפילו לא מוצדק עלילתית על ידי ההתייבשות של נועה בפרק 5, כי זה התחיל כבר בפרק 4. העובדה שזה חזר על עצמו לאורך כל הפרק החמישי קצת העכירה בעיניי מה שהיה צריך להיות פרק הרבה יותר טוב: כאמור, שבירת השגרה בעצם כך שהוא מתרחש כולו במטווחים הייתה צריכה להיות בונוס לטובתו, והעלילה הכללית של נועה-מנסה-לבצע-את-הדברים-כ"כ-טוב-עד-שהיא-קורסת-תחת-הלחץ-ומחרבנת-את-כל-העסק עבד טוב במה שהיה הפרק הטוב ביותר של העונה הקודמת (פרק 8, "מדוגמת פלס"), אבל כאן, בגלל הרבה מאוד אלמנטים שכבר דיברתי עליהם, זה עבד פחות.
לסיום אגע בסצינות שסיימו את שני הפרקים האלה: נועה ויוגב. זה בינתיים סימן השאלה הגדול ביותר שלי מהעונה. אני אמנם מבין למה נועה כביכול זורמת איתו – ניסיון נואש להוכיח לעצמה שהיא סטרייטית, אבל סלחו לי, אני לא בדיוק מבין מה יש ליוגב לרצות ממנה. הם אמנם מכירים הרבה זמן אבל לא הייתה שום רמיזה ולו הכי קטנה לעניין רומנטי או מיני בנועה, אז באמת שהנשיקה שלו הגיעה משום מקום. בכלל, מבין הדמויות שהשחקנים הראשיות, יוגב הוא כנראה הדמות הכי פחות משמעותית ומפותחת ולכן מוזר לערב אותו באופן הזה בקו עלילה כ"כ מהותי. אני מקווה מאוד שיעשו משהו מעניין איתו, אחרת כל העניין תמוה מאוד בעיניי.
סקירה אמביוולנטית משהו? ייתכן, אבל זה מה שהרגשתי בפרקים האלה. העונה כבר בחצי הדרך וזה אולי סימן רע על הנייר, אבל כשאני חושב על זה, גם בעונה הקודמת פרקים 4-5 היו השפל של הסדרה, אבל מהפרק השישי ועד סוף העונה הסדרה הייתה בסטרייק מטורף. אני מקווה שזה יהיה המצב גם הפעם (נסו להאמין לי שאני לא כותב את הביקורת אחרי שצפיתי בפרק שש שכבר הספיק לצאת בשלב הזה, נשבע לכם!).
פרקים 6-7: להוביל, הפולשת
בניגוד לביקורת הכפולות הקודמות בהן ניסיתי לכתוב על שני הפרקים שאותם אני מסקר באופן מאוחד, מעין זרם תודעה כזה, הפעם אצטרך לעשות את זה יותר סכמטי ולהתמקד פרק-פרק. זאת משום שפרק 7 כ"כ שונה מהותית מקודמו – ואם להסתמך על תקדימי העבר ועל היגיון בריא, גם מהבאים אחריו – ולכן אאלץ להתייחס אליהם בנפרד.
נתחיל בפרק 6. במקור, תכננתי לכתוב כאן שהרגשתי שהפרק הזה מאוד דורך במקום והעלילה לא באמת מתקדמת בו – אבל אחרי קצת מחשבה, הבנתי שככל הנראה מדובר בדיוק בקטע אליו כיוונו היוצרים – אם כי רק בשניים מתוך שלושה מקרים התוצאה עדיין מוצלחת. הפרק התמקד בשלוש דמויות – צימר, כפיר וצליל, ובעוד שעם השניים הראשונים נעשתה עבודה מעולה, אצל צליל… לא בדיוק. למרות שזה מורכב. חכו עם זה רגע.
צימר נמצאת באותה מגמת עלייה כבר כמה פרקים, וכרגיל – כרמל בין היא השחקנית המצטיינת של העונה ועושה עבודה מדהימה בלהכניס צופים לנעליה של דמות שנמצאת, כנראה, במקום שבו אנחנו כבר מזמן לא, או לא היינו בו בכלל מלכתחילה: הרי כל צופה שמכבד את עצמו בטח נזכר תוך כדי תכוויץ (המילה העברית לקרינג') על אותם זמנים בצבא שבהם, כמו שקורה לצימר בפרק הזה, מקלחת חדשה ותנאים-שאינם-ג'יפה מינימליים נחווים כמעין חוויה אלוהית נשגבת. זה מה שהצבא עושה לאנשים. אלא שהסדרה, דרך הדמות של צימר, עושה עבודה טובה בלהזכיר למה בסופו של דבר, כולנו היינו היא בשלב כזה או אחר, במידה כזו או אחרת.
כאן שווה לדבר על טולי, ומסתבר שצדקו אלה ששיערו שהסדרה מכוונת לרומן ביניהן. אני גם האמנתי בזה אבל מכיוון שראיתי בטולי מישהי שנבנית כנבל עונתי, חשבתי שזה יהיה מתוך איזושהי מניפולציה שבאמת נועדה לקחת את המחלקה מידיה של נועה בזדון – אבל פרק 6 הראה שהמצב אחר לגמרי. צימר וטולי נהיות זוג (גם אם ללילה אחד) דווקא כשטולי מראה מצב אמיתי של פגיעות, כי הפלא ופלא, היא לא מה שחשבתי שהיא – רגע השבירה שלה מול כפיר, שגרם לה לעשות משהו מאוד טיפשי ולא מקצועי מראה שהיא לא בדיוק האויב הקר והמחושב שהיא נבנתה להיות. כשמוסיפים לזה את האמירות על העבר שלה – הפנימיות והרקע הקשה – שנזרקו לאוויר בפרקים האחרונים, כל קו העלילה שמוביל לסיפור אהבה בין שתי דמויות כ"כ שונות אשכרה נראה הגיוני והכל מתחבר בו. אחלה בנייה, אחלה ביצוע. כותבים צעירים – תלמדו.
אל תלמדו, לעומת זאת, ממה שהסדרה עשתה עם צליל בפרק הזה. דווקא אחרי שהייתה התקדמות רצינית איתה שחושפת בה צדדים חדשים, הפרק השישי מחזיר אותה למקום לא טוב, ונחשו בגלל מי?
באמת, אני מבין שאני חוזר על עצמי, אבל אפשר להאשים אותי כשהסדרה עושה את זה בעצמה? היינו כבר בסרט הזה בעונה שעברה, לעזאזל! אתם באמת אשכרה עושים פרק שעוסק ב"חגו משכנעת את צליל לשקר"? נכון, זאת לא הייתה בדיוק אותה דינמיקה (לחגו כרגע אין מה להרוויח מזה, ואם השקר היה מתגלה, צליל היתה מסתבכת רק מבחינה ערכית ולא מבחינה פרקטית), אבל עדיין, ההרגשה די זהה ואני לא רואה שום דבר חדש שלמדנו על צליל כדמות מהחזרה המיותרת הזאת. חבל, כי זה הורס את הרושם הטוב מכך שהעלילה שלה בפרק הזה כללה את אחד הרגעים היותר משעשעים של העונה עד כה: כל העסק של התרגיל המטופש שחניכי הטרום-הכנה-לקצונה מקבלים הוא פרודיה מצחיקה ומדויקת להפליא על תעשיית ה"ערכים!!!!!!" הפתטית של צה"ל.
ולסיום: כפיר. האמת שלא ציפיתי שדווקא ממנו יגיע החלק הכי טוב בפרק, אבל וואלה, זה המצב. לראות את כפיר, קצין לא חכם במיוחד מנסה לעשות דרכו בתוך המערכת הפוליטית הבסיסית ולקדם את האינטרסים של עצמו תוך כדי שהוא חש את עצמו טייווין לאניסטר ומנסה את ידו בתככים ומניפולציות שבבירור גדולות עליו היה מאוד, אבל מאוד, מצחיק, אבל לא רק. זאת אולי הייתה ההצגה הכי טובה עד כה העונה של מה שתיארתי בסקירות קודמות – הפן המערכתי של צה"ל. ההשוואה שעשיתי ל"הסמויה"? ובכן, סוף הפרק – שבו כפיר גונב לטולי את היוזמה שלה רק כדי לגלות שבגלל ענייני פוליטיקה מול התורמים, המזימה הזאת מעולם לא הייתה אפשרית מלכתחילה היה לגמרי רגע קפקאי שהזכיר לי את הסדרה ההיא.
ועכשיו, פרק 7, או במילה אחת, נועה.
אז פרק 7, כמו בעונה הקודמת, הוא פרק שובר שגרה. אם אז זה היה פרק שהתרחש בבסיס אבל לא עם הדמויות הקבועות, כאן זה עם אחת מהדמויות הקבועות, אבל לא בבסיס. בעצם כל התכלית של הפרק היא להיות: "אקס מן – המקור: נועה" ולהסביר למה היא יצאה כמו שהיא. אתחיל בשורה התחתונה – הפרק עושה עבודה טובה בעניין הזה, אבל… בצורה צפויה למדי?
כי, כלומר, בסדרה שלפחות מנסה לשבור ציפיות ומוסכמות, האם זה לא הדבר הכי צפוי בעולם לקבוע שנועה היא מי שהיא בגלל סביבה משפחתית בעייתית והורים שהם על סף המזניחים? אוקיי, אז לאבא שלה יותר אכפת מהצמחים שלו מאשר מבתו. אוקיי, אז אמא שלה אובססיבית עם נראות ועם מה יחשבו, אז מה הפלא שנועה יצאה קצינה שבדיוק אלה הדברים שחשובים לה. אוקיי, אז נועה בעצם הייתה ילדה יחידה שחיה בחדר בקומה רביעית כאילו הייתה הנסיכה פיונה – ובגלל זה בדידות זה הדבר היחיד שהיא באמת מכירה. זה הכל הגיוני, הכל מסתדר, אבל זה גם… נו, קצת משעמם, בדיוק בגלל זה. זה ריאליסטי, כנראה שרוב הילדים שגדלים ככה יגמרו כמו נועה – אבל זה סתם צפוי, ומאוד מאוד לא עדין מבחינה קולנועית. הצגת ה"כביכול" אוטיזם של נועה לא ניחנה ביותר מדי ניואנסים לאורך העונה, אבל באמת, להראות שהיא עד כדי כך מנותקת מהעולם עד שהיא כותבת בגוגל "איך לקיים יחסי מין עם אישה"? וואו, תרגיעו, הבנו את המסר מזמן.
לדעתי פתרון הרבה יותר מעניין היה דווקא לעשות משהו דומה למה שהסדרה עשתה עם חגו בפרק השלישי – להראות את הסביבה הביתית של נועה ככזו שהיא ההפך המוחלט ממה שהיינו עשויים לדמיין לעצמנו. אולי בית ממש תומך ומחבק, עם אחים – מה שהיה מותיר דווקא תעלומה לגבי למה נועה יצאה כמו שיצאה, ובעיקר היה עושה משהו יותר מעניין עם הדמות שלה. במקום להפוך אותה לקורבן, זה היה סוג של הופך אותה לרעה בסיפור כמו ששמרית למעשה בטוחה שהיא, אחרי שנועה אומרת לה משהו שמשתמע עבורה כ"שכבתי איתך רק כדי לבדוק אם אני לסבית".
במצב הקיים קשה לומר שאני בצד כלשהו – מה שנועה עשתה כמובן לא בסדר, אבל נו, היא לא ממש יכולה להביע את עצמה בדרכים נורמליות. מצד שני – העלבון של שמרית ברור, אבל היא גם מספיק אינטליגנטית כדי להבין שנועה לא בדיוק בסדר ושהיא לא באמת עשתה מה שעשתה מתוך רוע. לדעתי זה היה הופך את הסדרה להרבה יותר מעניינת אם נועה באמת הייתה עושה את זה מתוך רוע, בלי להכיר בזה אפילו, אלא תוך כדי הצדקה עצמית. כן, זה היה הופך אותה להרבה פחות סימפטית לצופים – ומי יודע כמה סימפטיה הייתה להם אליה מלכתחילה, אבל זה גם היה מהלך עלילתי ופסיכולוגי מאוד מעניין. אני מבין, עם זאת, שיכול להיות שזאת האובססיה שלי ל"הסופרנוס" שמדברת, כי אני סוג של מבקש להפוך את נועה לדמות סטייל טוני סופרנו שהיא אדם רע מאוד תוך כדי שהיא מצליחה לעבוד על עצמה, ובכך על הקהל, שהיא בעצם לא. היו הרבה הזדמנויות בפרק הזה, ולמרבה הצער הסדרה לא ניצלה אותן. מקווה שהיא תדע לעשות את זה טוב יותר בישורת האחרונה שלה.
פרקים 8-9: להפסיד בקרב, לנצח במערכה
טוב, זה לא כיף לומר את זה, אבל אחרי פרק 8 אני סבור שאני שלם עם ההצהרה שהעונה הזאת פחות טובה מהקודמת. אחרים אמרו את זה כבר לפני מספר פרקים, אבל אני מאוד באתי לקראת העונה ונתתי לה ליהנות מהספק, בדיוק בגלל שגם העונה הקודמת הגיעה לשיאה לקראת הסוף. ספציפית – פרק 8 בעונה הקודמת היה הטוב ביותר בה לדעתי. אבל הפעם החבר'ה מאחורי הקלעים לא הצליחו לשחזר את זה.
אני לא סתם משתמש במילה "לשחזר", כי הסדרה ממש הלכה לכיוון של שחזור המבנה שלה מהעונה הקודמת: פרק שביעי "שובר שגרה" ופרק שמיני שכל תכליתו היא להביא את הדמויות למצב הכי שפל שבו כל אחת יכולה להיות, רגע לפני איזשהו אירוע שיא מחזורי (המסע וההשבעה בעונה הקודמת, הביקור של מפקד מג"ל העונה). אלא שהפעם, הסדרה לא הצליחה ממש לשחזר את תחושת הלחץ האטומי שהדמויות נתונות בו, שהפכה את הפרק המקביל בשנה שעברה לכזה טוב. רוב הדרכים להחזיר את הדמויות למצב חרא היו קצת צורמות, אבל זה לא אומר שלא היו חלקים טובים בכל זאת.
צריך לומר משהו כאן בשבחי האידיאולוגיה. שני הרגעים הטובים בצמד הפרקים האלה נבעו מבחינתי מפעולות של דמויות שהחליטו לא לוותר על עקרונות שלהן, ולמען האמת היה בזה משהו מאוד מרגש. ראשונה, כמו ברוב העונה הזו, היא צימר. היה די צפוי שיהיה איזשהו פיצוץ בינה ובין טולי, דבר כזה יפה ומתוק לא באמת יכול להמשיך אם אנחנו רוצים דרמה, השאלה היא רק איך. אבל וואלה – הופתעתי מאיך שזה קרה, אבל לא בקטע "לא הייתה כאן שום בנייה", הפוך. טולי (תיכף נגיע אליה) מפרקת את התוכניות הגרנדיוזיות שלה ושל צימר מסיבות אישיות אמנם, אבל לגיטימיות לחלוטין. לא ולא, אומרת צימר, ובעצם מתהפכת על טולי לא בגלל בעיות פוצי מוצי בקשר ביניהן (אם אפשר לקרוא לזה בכלל קשר) אלא בגלל שהפלא ופלא, היא, צינית וחסרת תקווה שכמוה, אשכרה מצאה משהו להילחם בשבילו, משהו גדול ממנה ומטולי, משהו ששתיהן יכולות להיות מוקרבות בשבילו אם יהיה צורך. ואם טולי לא רוצה – אז זה לא באמת היה אמור להיות מלכתחילה. זה שיא של הארק העונתי של צימר שנעשה בצורה כ"כ חכמה עד שאי אפשר שלא לקום ולהריע לחיילת הכי שבוזה בעולם שהפכה ללוחמת צדק אמיתית. רייג' אגיינסט דה בט"ר.
קצת יותר בקטנה, אבל צריך מילה טובה גם לדורין. אני לא ממש הזכרתי אותה עד כה כי אני מודה שלא הצלחתי להבין מה התפקיד שלה בעונה הזו, בטח לאור העובדה שהיא בעיקר דמות משנה בעלילות של שתי דמויות אחרות וממש נפרדות (כפיר וצליל). יכול להיות שזה הצד הסקסיסטי באחורי המוח אצלי שמדבר כאן, אבל הייתה לי תחושה שכנראה בתור הקצינה הכי יפה בסגל ובגלל הקשר שלה עם כפיר זה יילך לכיוון של מניפולטיביות פתיינית או משהו. אלא שפרק 8 הוריד לי את האסימון: דורין שם כדי להראות לנו איך עושים את זה נכון. היא לא באמת הוליכה את כפיר בדרכים תככניות, היא סתם אמרה לו דברים הגיוניים והוא לקח את זה בעצמו למקומות האלה. דורין היא אולי הקצינה הנורמלית היחידה בכל הסגל המטומטם הזה, היא ליטרלי מקצועית נטו ולא אכפת לה מכל התככים והשטויות האלה, וברגע שהיא מבינה שהיא בכל זאת מעורבת במזימה כלשהי, ועוד כזאת שיכולה לפגוע בטולי, היא עושה מה שצריך כדי לקטוע את המעגל הזה, כי וואלה היא לא רוצה להיות חלק מהבולשיט הזה והיא לא רוצה שהבולשיט הזה יקרה. מלכה.
וזה השלב לדבר על טולי. אני אוהב את המקום שאליו הסדרה לקחה אותה בסופו של דבר, שגם היה שונה מכל דבר שציפיתי. בניתי הרים וגבעות על זה שהיא משחקת את המשחק ובאמת מנסה אקטיבית "לקחת" לנועה את הפלוגה, אבל בסוף האמת פשוטה יותר – טולי היא בסך הכל קצינה טובה סך הכל שאין לה איזו אג'נדה נסתרת, ולמעשה היא סוג של נועה עם התלהבות ואנרגיות. אולי בדיעבד זה הופך את הביקור בבית של נועה בפרק הקודם להגיוני, בכך שזה המחיש לצופים מאיזה מקום פריבילגי נועה הגיעה. עכשיו יש לנו קונטרה בדמותה של טולי, מישהי שהתקדמה למרות וממש לא בעזרת הרקע שלה; שבפרק 8 סוג של מבינה את זה שוב ונזכרת מה יכול לקרות לה אם היא לא תתאים את עצמה למערכת ומוכנה לשרוף קשרים בשביל זה (צימר ובמיוחד מייקי, שהסצינה איתו ועם טולי הייתה אחת העצובות בסדרה); ובפרק 9 הורסת הכל כשה"שכונה" בורחת לה. אני אישית מכיר כמה וכמה סיפורים כאלה של קצינים מצטיינים שהעבר שלהם חזר לרדוף אותם ברגע האחרון ואני מאוד מאוד אוהב את הדיוק שבו הדבר נעשה.
אתם יודעים מה, שכחו מה שאמרתי בהתחלה, זה היה בעצם צמד פרקים די טוב.
הדבר היחיד שחבל בכל הסיפור הזה הוא שקצת מבאס שהקטליזטור של שני הפרקים ומה שמוביל את טולי לנקודת השבירה שלה הוא כל הסיפור עם הלל והצילומים הגסים שהוא מפיץ. אני מבין שהגיוני שדבר כזה יתחיל להתרחש באוף סקרין כי זאת באמת דרך סופר יעילה עבור מישהו כמוהו להתחבר לפלוגה סוף סוף ("עיקרון הקונסולה" של יוגב בעצם עבד בסוף, אבל לא בדמות פריבילגיות מזגן כאלה ואחרות אלא בהיותו ה-ע' של טולי). ואני מניח שאולי רצו לתת פה אמירה על כך שדווקא הטירונים המחונכים והממושמעים האלה ביצעו עבירה פי מיליון יותר חמורה מכל דבר שנערות אית"ן עשו בעונה הקודמת. ועדיין – זה ששלפו את זה משום מקום בפרק 8 זה קצת מגוחך לדעתי, וחסר את העוצמה שהסדרה כ"כ רוצה שתהיה לזה (בלי לזלזל, כמובן, בחוויה הפאקינג נוראית שהפצת תמונות עירום שלך יכולה לגרום, רחמים על טולי). בסופו של דבר צ'כוב אומר שהאקדח שיורה במערכה השלישית צריך להופיע במערכה הראשונה, ולא בהתחלה של השלישית.
סיפור דומה הוא לגבי הג'וינט של צ'כוב, זאת אומרת של צליל, אבל כאן בסופו של דבר הגענו לפואנטה הגיונית בסוף, ששיאה הוא בכך שהיא דופקת את מייקי, הבחור שהיה איום עליה למרות שהיא לא הייתה צריכה לראות בו כזה מהבחינה המוסרית והאנושית (אבל כן מהבחינה הפרקטית – מה שלא הבנתי קודם, וצויין כאן בתגובות, הוא שגברים מקבלים העדפה מתקנת במג"ל בגלל שהם כ"כ מעט שם, ולכן מייקי בעצם היותו גבר יכול לקחת לצליל את ההקצאה שלה). יש לי הרבה השגות לגבי העלילה שלה בעונה הזאת ועדיין, ההפיכה שלה למעין הייזנברג כזה נעשתה בצורה די הגיונית בסך הכל. אם כי אני תוהה מה בדיוק האקט הסופי שלה עושה – היא לא מזהירה את מייקי שייצא ולכן הוא הולך להיתפס על הסתננות כביכול למגורי הבנות. אבל בהתחשב בזה שמשתמע שהמגורים לא ריקים באותו רגע, מישהו היה רואה אותו יוצא אפילו אם צליל הייתה מזהירה אותו. ובמצב הקיים, ההימצאות שלו שם עלולה לדפוק את כל הביקורת, וזה כבר קצת נוגד את האינטרסים של צליל, אפילו במצבה החדש.
נ.ב.: חבל שאין איזה ליהוק מעניין ומצחיק למפקד מג"ל, איזה מגה סלב לא צפוי שבא רק לסצינה-שתיים והולך. היו לי לא מעט רעיונות.
פרק 10: שיפור שימור
ובכן, אני מצטער על האיחור ה"קל" בשבועיים עם מילות הסיום שלי לעונה הזאת של "המפקדת", אבל אפילו זה יוצא איכשהו מתאים, כי מה יותר הולם מכך שעיכוב בביקורת על סדרה שעוסקת בצה"ל ינבע ממילואים באותו צה"ל בדיוק? זאת ביקורת נוקבת על המערכת, או משהו כזה.
ולעניינינו. בכתיבתי על הפרק האחרון לעונה יש לי בעצם משימה כפולה – לכתוב על פרק 10 כפרק, והן כמסכם של העונה כולה. המשימה הכפולה הזאת הופכת למשולשת בהתחשב בעובדה שהסדרה עשתה משהו מעניין ודווקא את פרק הסיום של העונה הפכה לעוד פרק "שובר שגרה", כשכולו ממוסגר בתור סיפור שאותו מספרת חגו, כעת פז"מניקית בעיני עצמה, לחיילת צעירה ממנה. מעבר לעובדה שסוף סוף מצאו משהו מעניין עבור חגו לעשות העונה, אני מודה שאני לא מכיר יותר מדי מקרים שסדרה בחרה לסטות מהפורמט המקובל לה בפרק סיום של עונה. זה משהו שבד"כ הייתי מצפה לעשות מסדרה לעשות באמצע עונה, או לכל הפחות בפרק השיא שלה ("פארגו" עונה 2, פרק 9 כדוגמה מצוינת), אבל בפרק הסיום? מודה, זה חדש לי. למרות שזה קצת משונה, אני חיבבתי את הבחירה הזאת – המסגור והפורמט האלה אפשרו הצגה קצת יותר מעניינת של האירועים שמתרחשים בפרק, ואני תוהה אם יותר גיוונים כאלה לאורך העונה היו משפרים אותה.
האירוע המרכזי הוא כמובן הנשורת לדבר ההוא שטולי עשתה בפרק התשיעי. שתי הסצינות של טולי מול המב"סית – אחת כשהיא באמת לבדה שם, והשנייה כשיש לה גיבוי, אבל לא באמת – היו שיאי הפרק מבחינתי, ואולי לקחו לקיצון את מה שאמרתי כבר מההתחלה שהולך להיות הדבר המרכזי בעונה הזאת: המערכת הצה"לית. בניסיון הראשון והרשמי יותר של טולי להשיג צדק פשוט, המערכת גורמת לה להיתקל בקיר אטום של נהלים שאולי הגיוניים מהבחינה הטכנית, אבל בבירור לא מהבחינה האנושית. בניסיון השני שלה, הקצת יותר תוקפני, להשיג צדק, טולי כבר מסתבכת כהוגן ופשוט חוטפת מהמערכת (המיוצגת באופן מילולי למדי ע"י המב"סית) על זה שהעיזה לציין שמשהו בה עשוי להיות לא בסדר. הצעקות של המב"סית על טולי המסכנה היו סצינה ממש קשה לצפייה בקטע טוב, ולגמרי הבהירו את הנקודה בצורה לא מתלהמת מדי (אם כי משפט כמו "את יורקת למערכת בפרצוף" אולי היה קצת יותר מדי והיה שווה להוריד אותו).
זה היה קשה לצפייה גם לנועה וכפיר שעמדו שם בצד וממש ראו את זה. קשה מספיק כדי שהם יחליטו לאחד כוחות, הן באופן אנושי – שתי דמויות שדי שנאו אחת השנייה ולפתע עובדות יחד – והן באופן התסריטאי, כשהעלילות העונתיות של שתיהן מתאחדות. כפיר ונועה מבינים בעצם שכל אחד מהם בנפרד תרם לכך שטולי בכלל הגיעה למצב הזה על לא עוול בכפה; כפיר עם הפוליטיקה והתככים בשקל שלו, ונועה עם הפאסיביות וחוסר הפעולה שלה. יש משהו מרגש מאוד בזה ששתי דמויות שהוצבו בסוג של יריבות מול טולי מבינות, לאור המצב, שהגיע הזמן לעשות את הדבר הנכון. הבעיה היא שזה יותר אמין במקרה של כפיר מאשר נועה – הוא עסק במאבק הזה בערך כל העונה ולכן להיפוך ההחלטה שלו יש יותר משקל. גם הסיבה שבגללה ההיפוך הזה קורה (בשיחה הנפלאה שלו עם דורין) מרגישה כמו כאפה הגיונית מאוד שהוא יקבל סוף סוף לאחר שהוא שומע את האמת בפנים.
אבל נועה? אם זה ניסיון להצדיק בדיעבד את זה שהיא בעצם לא קיבלה הרבה זמן מסך העונה, זה פתרון קצת פחות מוצלח לדעתי. הפאסיביות של נועה אכן השפיעה על מה שקרה לטולי, אבל היה עוזר אם זאת הייתה פאסיביות יותר… אקטיבית? כן כן, מודע לסתירה. כוונתי שנועה לא הוצבה במקומות בהם היא באופן אקטיבי קיבלה החלטות שלא לעזור לטולי, אולי חוץ מבפרקים האחרונים ממש, וכך כל רגש אשמה שהיא אולי הייתה יכולה להרגיש ביחס לנושא פשוט לא היה בנוי טוב מספיק בנקודה הזו. אם כפיר נראה כמי שקיבל את ההחלטה לעזור לטולי גם במחיר הדרגות שלו במה שנראה כמו החלטה בוגרת ושקולה, אצל נועה זה קצת יותר מרגיש כמו עוד זרימה עם העסק מאשר משהו שיש לה בו סוכנות מסויימת. ייתכן שאולי חלק מהאשמה נמצאת גם באלונה סער עצמה, שאחרי שתי עונות בתפקיד נועה אני מודה שקצת עולות לי תהיות האם היא באמת שחקנית טובה, או שהיא פשוט עושה טוב דמות אחת מאוד מאוד ספציפית.
שתי עלילות אחרות שזכו לאיחוד הן אלה של צליל וצימר, וגם כאן יש לי סייגים. לא על צימר, כפרה עליה – עדיין המלכה הבלתי מעורערת של העונה הזאת, פרס אקדמיה לכרמל בין ויפה שעה אחת קודם. היא קיבלה סיום די הולם לתהליכים שהיא עברה העונה, וה… אמממ, לא יודע מה ההפך מניצחון פירוס, אז נניח שנמציא מונח כזה עכשיו. נתחיל את המשפט מההתחלה: היא קיבלה סיום די הולם לתהליכים שהיא עברה העונה, ו"הפסד הצימר" שהיא חוותה (הפסד שהוא בעצם כולו ניצחון) באמת מרגיש כמו הפתרון החמוץ-מתוק שמגיע לדמות החדשה-ישנה הזאת. הדרך שבה צליל השתלבה בסיפור, לעומת זאת, הרגיש קצת פחות מתאים. אני מבין מה היוצרים ניסו לעשות – פתאום כשצליל מרגישה אשמה על הדרך שבה היא דפקה את מייקי, היא משתמשת בעאלק-ערכים שהיא מאמינה בהם והופכת את המשמעות שלהם כך שהיא יכולה, בעיניי עצמה, לרתום אותם גם לאיזשהו סוג של מאבק במערכת, מבלי להודות שזה מאבק במערכת.
אם הרעיון הוא שבעונה הבאה צליל וצימר בעצם יהיו סוג של מאוחדות לטובת אותה מטרה, רק כל אחת עם סט שונה של עוגנים פנימיים, אז תפאדל, אבל זה לא ממש היה המאבק של צליל במשך כל העונה הזאת. העלילה של צליל הייתה לגמרי בנושא של אינדיבידואליזם והגשמה עצמית בצבא, שזה לא ממש קשור לדברים שצימר הייתה מעורבת בהם. ולכן, גם כאן, ההכנסה שלה לפתרון של עלילות צימר ברגע האחרון מרגיש הרבה יותר חסר משקל ממה שהוא באמת. כך או כך, מעניין לראות לאן שתיהן ימשיכו מכאן.
ובכך אנחנו מגיעים לסיכום העונה… או שלא. אני לא אכנס פה יותר מדי לעומק על הדעות שלי על העונה ככלל, מסיבה פשוטה שאני די עקבי איתה: אני מאמין שההקשר משנה. כמו שאם תבקשו ממני לדרג אלבומים של להקה שאני אוהב, והאחרון שבהם יצא רק בשנה שעברה – אני כנראה אשאיר אותו מחוץ לדירוג מתוך עיקרון לפיו אני מאמין שיש דברים שצריכים לשקוע הרבה מאוד זמן, לפעמים שנים, לפני שאפשר לשפוט אותם כראוי. באנלוגיית המוזיקה, אני כן ארצה לחכות ולראות איך האלבום הזה משפיע בדיוק על הקריירה של הלהקה. במקרה של סדרות, חשוב לי מאוד להבין איפה עונה עומדת לא רק ביחס לקודמתה אלא גם ביחס למה שיבוא אחר כך. את העונה הראשונה היה קל יותר לשפוט מהר כי הקול המיוחד, הרענן והנשי שהיא הביאה לטלוויזיה הישראלית בכל הקשור לעיסוק בצה"ל היה ברור מהרגע הראשון. הפעם, נצטרך לחכות קצת.
אני כן יכול להגיד שהסדרה עדיין מצולמת נהדר, משוחקת לעילא ועם פסקול משגע. מהבחינה התסריטאית אומר שהעונה הזאת עשתה לא מעט דברים הרבה יותר טוב מהעונה הראשונה – בעיקר נתנה לנו יופי של פיתוח דמויות שלא ממש זכו לכזה בעונה הקודמת. מצד שני, היא גם עשתה הרבה דברים פחות טוב – בעיקר בכל הקשור למיקוד. רבים אמרו את זה חוץ ממני, אבל העונה הזאת פשוט התחננה לאיזה עוגן ועמוד תווך כפי שנועה הייתה בעונה הקודמת. לא רוצים שזאת תהיה נועה? בכיף, אם כך זאת הייתה צריכה להיות טולי, שהיו לא מעט רגעים בעונה שעוררו חשד כאילו כתבו אותה כך שתהיה הדמות הראשית החדשה אבל היוצרים התחרטו באמצע, ואז יצאו קירחים מכאן ומכאן. תגידו מה שתרצו על ג'ימי מקנולטי ב"הסמויה" (סדרה שהשוויתי אליה את העונה הזאת לא פעם), העונה הראשונה בהחלט דרשה שתהיה לנו דמות כזאת שהכל יחזור ויתנקז אליה מהבחינה התסריטאית, גם אם לא כל הסיפור עוסק בה.
מצד שני, זאת בדיוק הבעיה – הבלאגן, הכאוס הזה ואי ההיצמדות לציר הדמויות מאוד מאוד תואם למה שהעונה הזאת בבירור ניסתה לעשות, עם התמות שהיא ניסתה (והצליחה) לעסוק בהן: צה"ל כמערכת. פשוט אי אפשר היה לבחון את הנושאים האלה באופן שהסדרה ניסתה לעשות מבלי להתפזר באופן שבו היא התפזרה. זה כמעט כאילו זה נושא שמראש אי אפשר לכתוב עליו תוך כדי סימון צ'ק קלאסי על כל הדברים שצריכים להיות בתסריט טוב. או לפחות אי אפשר לעשות את זה במסגרות ובגבולות שהסדרה הציבה לעצמה כבר בעונה הקודמת. מצחיק, זה כמעט כאילו כל הכתיבה היא מחווה בלתי מכוונת לקלאסיקה סאטירית צבאית אחרת, "מלכוד 22".
לגבי נועה, אני רואה את זה אחרת -
היא רואה איך המב"סית מתעלמת ממה באופן אקטיבי בתדרוך. הפיקוד על האחיין שלה הוא בעיני נועה הדרך היחידה להכריח את המב"סית להתייחס אליה.
לא מצליחה להבין למה התדריך הפך לתדרוך
והתקציב הפך לתקצוב (למעט תקציב המדינה, מזל). התקשורת מלאה בזה, ואני מלאה בתסכול שאני צריכה לפרוק:
לתדרך = להעביר תדריך, ולפיכך זו המשמעות של שם הפעולה "תדרוך" (העברת תדריך).
כנ"ל תקצוב.
תודה רבה על ההקשבה, אני מרגישה קצת יותר טוב.
איפה כאן הבעיה?
תקטיל זה שם העצם, תפעול זה שם הפעולה. הבעיה היא באינפלציה של שימוש בשמות פעולה, אבל מצד שני את מתדרכת ולא עושה תדריך.
שבהקשר הזה מדובר בשם העצם הבסיסי ולא בפעולה
אם תקשיב לדיווחי החדשות תגלה שהמילה "תדריך" נעלמה כמעט לחלוטין והוחלפה ב"תדרוך".
אה, ההשתלטות של שם הפעולה על העברית המדוברת הוא עובדה מצערת ידועה.
למשל, הטור העתיק הזה
אין קשר בין הדברים
ר"ר כתב על סוגיה תחבירית (שם הפעולה הופך להיות נושא המשפט במקום מי שאשכרה עושה אותה) ואילו כאן מדובר בעניין סמנטי. יש מילים שכמעט "נמחקו" מהשיח והוחלפו במילים אחרות. בהקשר אחר לגמרי, זה קורה גם למילה "מרשה" שהוחלפה כמעט כליל ב"מסכימה" (בעיקר בשיח בין הורים לילדים). אבל נראה לי שחפרתי די.
לפי הביקורת הקוטלת של YNET
נשלחו לביקורת 5 פרקים, וספיר לא חוזרת. התכוונתי לצבור פרקים לטובת בינג' אבל זה קצת מבאסה אותי ולכן אני מתלבטת אם אשוב לצפיה.
להבנתי זה עדיין על רקע ההתבטאויות הלא פופולריות שלה, זה מוזר כי היו פרסומים שהבטיחו הפוך.
לא יודע מה הסיבה שלנדסמן הוזזה/בחרה שלא להמשיך
אבל הייתי מהמר יותר על קונפליקט עם מחויבויות אחרות ולא עניין פוליטי. לא נראה שההתבטאויות שלה פגעו לה בקריירה, והיא עדיין הכוכבת הכי גדולה בקאסט של הסדרה.
אני מקווה שאתה צודק
זה עדיין חסרון גדול בעיני ברמת הקאסט של הסדרה הזו.
אה, לא בדיוק, כתבו שספיר תופיע בעצימות נמוכה מאוד במהלך העונה כי היא בפלוגה אחרת בבסיס.
אני כנראה מבין הבודדים שלא עפו על הדמות של ספיר, כנראה הלב שלי נשבר יותר מדי מטיפוסים כמוה בצבא. כאלה מושלמים לכאורה שבסוף זורקים אותך ברגע שרק נודע שתעברי בסיס או שאת משתחררת עוד חודש כי זהו, את כבר לא רלוונטית ולא מועילה להם. או דופקים לך את המעבר כדי שתמשיכי להועיל.
כמובן שהתבאסתי כשחברים שלי השתחררו, ברור שלא הצלחתי בדרך כלל לשמור על קשר, אבל רבאק, בחיים לא התנכרתי או כעסתי על אנשים בגלל שעזבו וגם ניסיתי לפחות לשמור על קשר. בצד שהתנכרו אליו הייתי יותר מדי פעמים (זה קורה כשעוברים ארבעה חמישה בסיסים בשירות).
באמת שהקסם שלה אבד בשבילי מאמצע העונה והלאה ומעולם לא שב. אז שמחתי שהיא לא תהיה בפרונט. חוץ מזה היא חכמה מדי ודומיננטית מדי וזה הורס את ההתקדמות של הדמויות האחרות. היא מקשה עליהן להמשיך להיכשל בפאר כזה.
הפרק הזה הגיע בתזמון מעולה לשיח שמתנהל על ימי כיף עם מים במקומות עבודה. פשוט הזוי שזה קורה בינתיים גם בצה"ל, איפה שיש הרבה פחות בחירה לחיילת לא להגיע כי זה לא נעים לה.
מזל שלא נאלצתי לחוות יום כיף כזה בשירות שלי
איזה שיח ואיפה?
והאם יש איזשהם מקומות שבהם מאלצים משתתפות בימי הכיף האלה לרדת לבגד ים?
שיח
כאן וכאן.
הייתי ביום כיף כזה בימית 2000 כשהייתי בתיכון
לא הכריחו אף אחד ואף אחת לבוא, גם לא לטיול השנתי. מאז לא באתי לשום דבר כזה בשום מקום עבודה שהייתי בו (בלי קשר לבגדי ים, סתם כי זה טרטור וניג׳וס) ואף אחד לא חייב אותי או אף אחד אחר לכלום. לא מכיר מסגרת אחת שבה זה חובה.
האמת, זה לא רק אם מאלצים אותך בעצמך להופיע בבגד ים, גם נשאלת השאלה כמה אני מתה לראות את הקולגות שלי בבגדי ים. או את הבוסים שלי.
ובתור חיילת בעברי- לא התחשק לראות את החיילים סביבי באופן כללי, לא במדים, לא בחרמוניות, אז בטח ובטח שלא בבגדי ים. כל השהות שלי שם הייתה ממילא בכפייה מסוימת, בניגוד למקומות עבודה, ואת המפקדים שלי על אחת כמה וכמה.
לפני יום הספורט המדובר חזרתי הביתה עם מיגרנה וישנתי עד הצהריים למחרת, עד סוף יום הספורט. המ"מ שלי קבע לי משפט אצל המג"ד אבל המ"פ מסמס אותו בחלוף הזמן כך שנמנע ממני משפט רביעי בשירות, על נפקדות מיום ספורט.
מבקרים באמת טענו שאין דרמה?
כי יש הרבה, לא רק בשני הפרקים הראשונים אלא גם בשלושת הבאים. אני אוהב את העונה הזו לא פחות מהקודמת בדיוק בגלל האלמנט הזה.
כמה וכמה
ב-ynet שכבר הוזכרה כאן בתגובות
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/ryjspu0xs
ב"הארץ"
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2022-10-20/ty-article-review/.premium/00000183-f07a-de82-a3ab-fcff82c90000
זאת סתם ביקורת משעשעת-שלא-בכוונה-תחילה ב"הארץ" (לא הביקורת הראשית שלהם על הסדרה)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-10-20/ty-article-opinion/.premium/00000183-f463-d0d4-a5bf-f7fbba4d0000
ומאקו
https://mobile.mako.co.il/tvbee-tv-review/Article-34be40acc95e381027.htm
אפשר את הפייסבוק שלה? נשמע כמו זהב
מיטל וידם. קל מאוד.
אפילו תכתוב בעברית ותגיע בקלות לקורסים שהיא מעבירה *להורים על איך להתמודד עם הגיוס של הילדים למחנה 80*, מכל הדברים שבעולם. יש לה גם כמה פוסטים זועמים על המפקדת ספציפית.
שני תיקונים קטנים
במשפט הראשון צ"ל "אבל אז קראתי".
וכמובן חגו יודעת על צליל את כל השטויות (כלומר העברות) שהיא עשתה עבורה (עם אחיה וכו').
בהנחה שאכן מתפתח מאבק כוח בין נועה לבין טולי שיעמוד לפחות באחד ממוקדי העונה הזו.
יש איזו סיבה אובייקטיבית שאתן את תמיכתי לנועה? כי אני רואה רק ראיות הפוכות.
הסיבה היחידה כרגע להתנגד לטולי היא שהכאנו את נועה קודם והסדרה קרויה על שמה.
טולי לא נועדה להיות נבלת
כי זאת לא סדרה שמנסה ליצר אחת. אפשר להבין את שני הצדדים ולראות את הקונפליקט שנוצר מההבדל ביניהן. בכל מקרה, הכוכבת של הסדרה היא במודע הדמות החריגה, הפחות חברתית ושהכי קשה להיות בעדה באופן טבעי. נועה לא יכלה לעבוד כדמות משנה כי היא פשוט הייתה בלתי נסבלת.
טולי מניפולטיבית מאוד והקטע עם צימר לא היה ממש נורמטיבי. מבחינה פוליטית הישרדותית בבט"ר ארז הבחירה היא לתמוך בטולי, לדעתי, אבל הסדרה נועדה להראות דמויות פגומות מכל כיוון אפשרי (גם מוסרית- זאת הסדרה עם השיפוט המוסרי הכי מחמיר שראיתי בשנים האחרונות כלפי הדמויות שלה), עם זאת הפגמים שלהן נפוצים ומעוררי הזדהות. כולן דמויות פגומות שצריכות לשרוד בעל כורחן במערכת… מורכבת מאוד, נגיד כך. הסדרה משחקת על ההזדהות שלנו, מצד אחד מזדהים עם הדמויות ורגעי החולשה שלהן, מצד שני מתחילים לחשב בשביל כל אחת מה הכי יעזור לה לשרוד את הבסיס כפי שהוצג בפנינו- ובדרך כלל לשרוד שם לא כולל להיות נחמדים ואמפתיים לחולשות של אחרים. כלומר, ההזדהות שלנו עם כל דמות גורמת לנו לא לרצות שהיא תהיה נחמדה לדמויות האחרות- למשל,אני איחלתי למייקי לא להתקרב לנועה למרות שהיא בודדה למות.
נדמה לי שהנבלית המובהקת היחידה היא המב"סית, היא גם האדם המבוגר ביותר בסדרה וגם בעלת הדרגה הגבוהה ביותר (גם זאת שבחרה כבר בקריירה צבאית), אנחנו מצפים ממנה באופן מובנה להיות המבוגר האחראי ולעצור את כל מעגלי האלימות והאומללות האלה, לא להוביל אותם בהתלהבות.
מזעזע
ניתן לפרק הרביעי צ'אנס לבדוק או זו הייתה מעידה חד פעמית אבל בגדול, איזו קפיצה מעל הכריש
מה? איפה? מה היה יותר מידי?
בבקשה תכתוב תחת ספוילר.
כל רגע שהצליח והשניה היו מחוץ לבסיס
היה קרינג'י בעיניי. מה שהיה בתוך הבסיס, היה סביר עדיין
מסכים שזה קרינג'י
אבל ככה גם המציאות!
זה דיון שהיה גם בעונה הקודמת: כמעט לכל פיסת עלילה מצאנו, שים לב, גולש בעין הדג (!) שחווה מקרה כזה בצבא.
החלק "האקסטרימי" בסדרה זה שהכל קורה לאותה מחלקה באותו מחזור. אבל ככה זה סדרות.
להיות יותר ספציפי: אני חושב שאמרו שהסדרה מבוססת על חוויות מבסיס מחנה 80. נכון או לא, בתור מי שעבר שם חלק מהטירונות וחברה שלי הייתה שם בתפקידים שונים עד דרגת מ"פ (וכאילו צליל מבוססת עליה), עוד לא קפצו מעל שום כריש. יש עוד מלא מיילים ימיים להפליג עד שנבחין בכריש באופק…
זה דווקא קו עלילה מקסים ואפל כמעט כמעט כמו המציאות (המציאות הרבה יותר אפלה עם חיילים עבריינים מהסוג של חגו ואחיה). יש בו משהו "זר" לעלילה של הסדרה עצמה כי הוא מכניס את החיים האמיתיים ואת ההשלכות שלהם לבועה הכל כך מופרעת ומטופשת של צה"ל.
בזמן שכל הדרמה של נועה בבסיס היא איך להשיג רצועות לנשקים ואיך למרוח את הטירונים עד שתצליח, כשבסוף היא נופלת על השפצורים- טרגדיה אמיתית וכואבת שאין כמוה- ולמי להציע להיות סמלת ויחסי הפרנמי (חבר-אויב) עם טולי, צליל יושבת בווילה של עבריינים עם שלושה אחים ללא הורים שבאמת שקועים בשאלה האם להמשיך בחיי פשע או לא. ברור שהעלילה המפחידה של צליל בקונפליקט מתמיד עם הפער הקומי של שאר הסדרה, שהוא הפער בין הפאתוס האינסופי של הדמויות לזערוריות חייהם הצרים כעולם נמלה בבסיס. בעונה הקודמת היו שני קווי עלילה מפחידים יותר בסדרה, חגו-צליל וחגו-שמרית, העונה נשאר רק קו העלילה של צליל, שגורם לו בפרק הזה להיות עוד יותר "תלוש". אבל זה גם נורא אמיתי, כי עם כל הצחוקים והריב על טוסטרים לחיצים, בסוף בסיס צבאי מורכב מבני אדם אמיתיים שעולמם לא אמור להיות צר ומגוחך כל כך, זה נעשה באופן מלאכותי על ידי תנאי השירות הצבאי. בתוך כל הצחוקים הטרגיים האלה, יש את המפגש בין החיים האמיתיים של חיילים שונים וזה לפעמים מפגש מאוד לא נעים ומאוד לא כור היתוכי.
כן אבל לא
אחות אחת עם מבטא ערסי, השניה צפון תל אביבית. כל הקטע עם הריקוד
לי זה היה מאד גרוע
אה! זה מה שהפריע לך? טוב, היא בת 13 ...
הן אכן מסוכנות ככרישים :)
מאוד פשוט - משפחת פשע עשירה
מצד אחד המשפחה מתמודדת עם מציאות קשה, ואולי אלימה, ומצד שני יש כדי ליצר שכבת הגנה מפני המציאות הזו. דווקא העובדה שהילדה הקטנה היא הכי תמימה וממוגנת זה לחלוטין הגיוני (כמו שהרבה אחים קטנים מקבלים יחס שונה ביחס לאחים הגדולים שמצופים לשאת באחריות מוקדם יותר).
פרק 5 -
הנה הגיע הכריש…
חייב לתת ח"ח על ההברקה הזו
זה עניין קטן ואולי מובן מאליו, אבל במקום לנסות להעלות את הדרמה ולהראות את מחלקה 3 מתמודדת עם מחזורים יותר ויותר מאתגרים, העונה בינתיים נותנת לנו את ההיפך הגמור. הטירונים החדשים הם קבוצת העתודאים הצהובים ביותר שניתן להעלות על הדעת, והקצינה החדשה היא יצור מיתולוגי שיש לו ארונות על הכתפיים אבל גם לב ונכונות להזיז את המערכת כדי אשכרה לעזור.
זה היה יכול בקלות להפוך לאנטי קליימקס. לכאורה היינו אמורים להפליג על מי מנוחות מכאן ועד השיחרור, אבל זה כמובן לא קורה. כי העונה הזו חושפת בהדרגה שהבעיות הכי גדולות של נועה, צימר וצליל הן לא התמודדות מול חיילים מרדניים או מערכת מסואבת, אלא הפחדים, הקבעונות והאגו שלהן. העונה בינתיים מציבה את כל הכלים על הלוח כדי לעמת אותן עם המציאות הזו שבה אין יותר תירוצים לכישלון חוץ מנטיה שלהן לטרפד את עצמן. אני מסכים שלעיתים זה מעורר קרינג', אבל בעיני זה כיוון מאוד מסקרן ויוצר יופי של דרמה.
הייתי אומרת שקשה למחלקה להשתחרר מהטראומות של המחזורים הקודמים… סטייל בופור, כמו שכתבתי קודם… אחרי הכול, נועה, צליל, צימר, גם ספיר וטולי ומייקי וערבה וכפיר ואפי, הם דמויות "גנריות", במובן שהן מייצגות גם טיפוסים כלליים של חיילים וקצינים, הסיפור הוא לא עליהם יותר משהוא על צה"ל, לדעתי.
וגונן?
וגונן?
אגב, ראיה סותרת לטענות שמיה לנדסמן עזבה אחרי הפרק הראשון בגלל שהיא שמאלנית: בראיון עם השחקנית של דורין, המ"מ השנייה שהיא לא אפי, היא סיפרה שכבר כשהיא קיבלה את התפקיד בעונה הראשונה התסריטאים הבטיחו לה שיהיה לה תפקיד הרבה יותר גדול בעונה הבאה. מה גם שהוכרזה עונה 2 אחרי ששודר הפרק הראשון של עונה 1, נשמע סביר שהיו תסריטים ורעיונות לעונה 2. זה כמובן לא יכול היה להיות בלי שיכתבו שספיר עוזבת כי התפקיד של דורין גדל מאוד רק בגלל העזיבה של ספיר. חוץ מזה, בינינו, מה הייתה הסבירות שספיר באמת תשקר לכפיר ולא תישא בהשלכות למה שעשתה במשך כל עונה 2? זה היה מופרך בעולם של המפקדת. ספיר שיחקה באש כל עונה 1, בתחילת עונה 2 היא נכוותה. זה מובנה בעלילה, בלי קשר למה שקרה כשהסדרה שודרה.
https://mobile.mako.co.il/news-entertainment/2022_q4/Article-5bd5c3bdca4f381026.htm
אוי, ריגשת :)
דבר שני, מאחר ופגשתי חייל מהסוג של חגו ויוש שהתחיל איתי ביחידה, נפנפתי אותו ואחר כך היה מעורב במספר לא מבוטל של קטטות עם בנים אחרים שהסתובבתי איתם (מיחידה אחרת, זה היה פרט רלוונטי מאוד לסכסוך בין היחידות), אני חייבת להגיד שהם לא הולכים כשאת רוצה. בטח לא כשמיצית אותם.
זה כלל עוד הרבה אירועים קריפיים והזויים (כלפיי) ואלימים (כלפי אחרים) ונמשך משהו כמו שנה, גם כי היו עוד הרבה חיילים כמוהו ביחידה וזה הלך והסתעף. כמוהו זה על הסף העברייני ומעבר לו. בקיצור, עבריינים צעירים לא הולכים כל כך מהר, לכן כדאי לא לפגוש אותם מלכתחילה.
אני חייבת להזכיר שפרקים 4-5 היו גם נקודת השבר של העונה הקודמת. אני עדיין מאמינה שהעתודאים יחזרו לנקום. המפקדות לא התייחסו אליהם מספיק יפה בטירונות הזאת, המפקדות לא התייחסו אליהם יפה בכלל.
אלו עתודאים. לא אכפת להם. מניסיון אישי.
טירונות 02 זה חור קטן בלוח הזמנים של עתודאים, זה משחק שהצבא מכריח אותם לבצע. חודש של ריצות ותורנויות שאין לה שום חשיבות לא למה שקרה לפני ולא משנה מה יקרה אחרי בשירות שלהם.
עתודאים בדרך כלל עושים טירונות בקיץ שבין שנה א לשנה ב. זאת אומרת שלא רק שהם סביר להניח מבוגרים יותר מהמפקדות שלהם, הם גם סיימו כרגע שנה באוניברסיטה, עם מבחנים והכל, טירונות זה פשוט לא משהו שעתודאי מרגיש משהו כלפיו.
לא יודעת, אני מדברת על עתודאים של ספטמבר 22 ואוגוסט 21
באמת יכול להיות שככה אתה זוכר את הטירונות שלך, אבל שני האחים הצעירים שלי סיימו טירונות עתודאים השנה ובשנה שעברה. האחרון סיים ביום שבו עלה הפרק הראשון של עונה 2. בגלל הקורונה הגדול מהם גם עשה אותה בקיץ בין שנה ב' לשנה ג', כך שהם היו מאוד מאוד גדולים.
הם מאוד נהנו והחוויה הכללית הייתה מחנה קיץ מגבש של 3 שבועות, אבל זה לא אומר שלא הזיז להם מכלום במהלך הטירונות עצמה. אם המפקדות תיזזו אותם בשמש הם התעצבנו, למרות שהם כן היו רגועים מספיק כדי לשים לב שהמפקדת של הצוות שלהם היא הכי צעירה ולכן הכי דופקים אותה. האם הם ריחמו עליה או שמחו לאידה בעקבות המסקנה? תלוי בעתודאי ובנסיבות שלו. אם המ"פ שלהם היה נפוח ומאצ'ואיסט וכל הזמן שלח ידיים למ"כיות ולקצינות תחתיו- אז הם שנאו אותו. אם הם חיכו שעה להתחיל את ארוחת שבת כי כולם חיכו למ"פ שאיחר- אז הם שנאו את המ"פ עוד יותר. אפילו שהכול זמני ועוד רגע נגמר וכו'. הם דווקא הרשו לעצמם להביע מורת רוח, או להביע את עצמם בכלל, עוד יותר בגלל שהם עתודאים והם חוזרים לאוניברסיטה.
בסך הכול לשניהם זאת הייתה טירונות מאוד רכה, נטולת עונשים בכלל ונטולת צעקות ברובה. הם לא ציפו לפחות מזה, דווקא בגלל שהם יודעים שהעתודאים יודעים שזה משחק זמני הם מצפים ליחס מיוחד, הם מצפים שגם המפקדות לא יעמידו פנים אפילו לרגע שהן מאמינות בכל ההצגה הזאת, ולא מרוצים כשהם לא מקבלים את זה. הם יכולים להיות מרושעים בדיוק כמו שהוצג, מעט מאוד מאמץ בשבילם והתוצאה היא תחושה קשה למדי בצד של המפקדות.
אם להתייחס לשם של הסדרה,
"המפקדת", זאת לא חייבת להיות נועה. טולי היא מפקדת. צליל היא מפקדת. צימר היא מפקדת. אפילו המב"סית היא מפקדת. אם הסדרה תעבור מהתמקדות בנועה להתמקדות בצימר, היא עדיין תהיה "המפקדת" לכל דבר.
בדיוק! מסכים. השם תקף לכולן-ם
(ל"ת)
כל אלה שייתכן וחוששים
שלעונה הזו חסר כיוון ו/או שאין מספיק דרמה ו/או שנועה נדחקה לשוליים ו/או שהפרקים האחרונים הם נקודת שבר ו/או מתלבטים אם בכלל להמשיך – חכו לפרק 5 לפני שאתם מחליטים. לדעתי הוא המוצלח בסדרה כולה.
ארבעה פרקים פנימה - לא רואה טעם להמשיך.
העונה הקודמת הייתה מעניינת ונחמדה. עכשיו התחושה שאין להם כבר עם מה לעבוד.
כאילו שלא קראת את ההודעה שנכתבה בדיוק מעל שלך.
(ל"ת)
באמת פיספסתי. אבל -
אחרי שראיתי השתכנעתי סופית לוותר. מיש-מש אקראי של פיתוחי קווי עלילה שלא משכנעים ולא מעוררים הזדהות.
אני חוזר על עצמי כמו תקליט שבור
אין קו עלילה אחד בסדרה שלא קורה במציאות , רובם ראיתי או חוויתי בעצמי. לגבי הזדהות ורצון להמשיך בצפייה, זה כבר טעם וריח. אני ואשתי מתמוגגים, במיוחד מהניואנסים. אנחנו גם לא מוצאים בעיות בעקביות/סבירות של התנהגות הדמויות (נכון לפרק 6, שלדעתנו טוב יותר מפרק 5).
התחקיר מעולה, הניואסים בול – עלילה אין.
אני כל כך נהנה לקרוא את הניתוח שלך!
אחרי הפרק השלישי, התחלתי ממש לחכות לו :)
אהמממ, שאלה טובה.
המקרה באגוז יכול להמחיש לך כמה לפעמים קשה להדיח קצין. מדובר באדם שבהיותו בתפקיד סא"ל ראשון כמג"ד 51 תועד מנפץ בפטיש 5 קילו פינת ישיבה של חיילים וותיקים מול החיילים. בתפקידו השני כמפקד אגוז, כאשר טירון במסלול של היחידה הותקף בניווט בדד על ידי שני מחבלים, נאבק ונשקו נחטף- אותו סא"ל כתב בקבוצת הווטסאפ של היחידה שאין דבר כזה חטיפת נשק, חוזרים גופות או שחוזרים עם הנשק. כעבור חצי שנה בערך נהרגו לו שני מ"פים מירי של מ"מ במהלך חיפוש מטורף בן יומיים אחרי ציוד שהלך לאיבוד. הסא"ל לא הודח מפיקוד על היחידה אלא רק הועבר בתפקידו הבא מפיקוד על חטיבת מילואים לפיקוד ביחידת מודיעין. רק כאשר באימון של יחידת אגוז הוא פקד על חיילים להשתמש בחומרי חבלה נגד הנהלים בשמורת החרמון, מה שגרם לשריפה, ושיקר לאחר מכן בתחקירים, הוחלט להדיח אותו מפיקוד ולהעביר אותו לתפקיד משרדי במערכת הביטחון ל-8 השנים הבאות, עד שיסיים לצבור פנסיה.
על זה כנראה כתבו את הוואלס להגנת הצומח…
איך כן מדיחים קצין בצה"ל?
דבר ראשון, באמת כדאי שיהיה לו מחליף כדי להדיח אותו, כלומר שהוא בסוף בתפקיד ממילא. דבר שני, אולי אם הוא מסוכסך עם הקצינים שמעליו, דבר שלישי, כדאי שגם תהיה לו כבר יחידה אחרת לעבור אליה. אני לא נתקלתי בהדחות כמעט בשירות שלי, רק במקרים בהם קצין הגיע לסוף התפקיד שלו ואז אם כעסו עליו, אז או שסירבו לתת לו להמשיך ביחידה אם הוא נגד שחתם קבע ואז הוא היה צריך לעזוב, או שווידאו שיעבור לבסיס מחריד ככל האפשר אם הוא קצין (זאת תורה שלמה, יש כמה קריטריונים), או שלא המליצו עליו למקומות טובים אם הוא מ"מ ואז הוא דווקא המשיך בתפקיד שלו שנה נוספת. אפילו כשפתחו למ"מ אחד חקירת מצ"ח כי הוא פלט כדור בבית שלו בנשק צה"לי, רק עיכבו לו את הדרגה והשאירו אותו שנה נוספת באותו התפקיד עד סוף החוזה שלו. "העונש" היה להישאר בדיוק במקום שכבר עשית בו נזק.
ההדחה האחת שהכרתי הייתה למ"מ של הקורס פיקוד שלנו, למיטב הבנתי זה היה כי היא גרמה לקצינים בבה"ד נזק גדול יותר בהישארותה מאשר בלכתה ללא מחליפה. למרות שקיבלה את המחלקה הכי מבוקשת וצייתנית בבה"ד, היא הייתה רעה מאוד בעונשים ובכלל לחיילות והרע"ן קיבל המון תלונות מהורים עליה (גם מאמא שלי). זה לא היה בעייתי אם זה לא היה קורס שברובו "בנות של" בחיל וההורים שלהן היו קצינים פעילים או פנסיונרים מקושרים (לאחת הבנות מפקד החיל בעצמו בא לטקס קבלת שרוך הפיקוד כדי לפרגן לאבא שלה). אז די מיררו לה את החיים, עוד במחזור שלי ידענו שהיא סגרה שבת לבד כי נשפטה על הפקרת נשק ושהיא דחויה מאוד בבסיס, במחזור אחרינו היא נתנה לסמלת שלה לשפוט שתי חיילות על סירוב פקודה (לבשו פליז צבאי), בנות של בכירים, מה שאסור כי רק קצין יכול לשפוט לפי הפקודות. מפקד הבה"ד השתמש בתירוץ הזה כדי להדיח אותה באמצע המחזור ושם סמלת בקבע מקורס אחר בתור מ"מ. זה די חריג. היא הועברה בסוף המחזור להיות מ"מ בגדוד מקצועי והיום היא מ"פ שם.
כשאני הדחתי את עצמי מפיקוד זה לקח 3 חודשים שבהם התססתי בשקט את כל המפקדים האחרים וגם רמזתי שאפרסם מחדלים מכוונים של ראש הענף בכל הבה"ד ואף מפקד לא יבוא, כלומר הוכחתי לקצינים האלה שאני אגרום להם הרבה יותר נזק אם אני אשאר מאשר אם אני אלך, למרות ששתי האופציות גרועות להם. גם הקפדתי להגיד שאני בכלל לא רוצה לעזוב, אני הכי בעולם רוצה להישאר. לא הצליחו לכתוב לי סיבה להדחה בשלישות. והיה לי המון מזל.
אחת החיילות שהייתה תחת הרס"ן ההוא שסירב לפנות חיילים למיון אמרה בחדר האוכל בזעם צרוף "גם אם הוא יאנוס אותי, אותך, אותך ואותך לא יעיפו אותו משום מקום." זה בדיוק אחד הדברים שכל כך בלתי נסבלים בעצם הקיום כחייל פשוט בצה"ל. היא כנראה צדקה.
אז נועה לא צריכה דווקא לאכול את אחד החיילים, היא צריכה לגרום הרבה יותר נזק למב"סית בהישארות שלה מאשר בלכתה, גם אם לא תהיה מחליפה. לפגוע בהלל, אגב, זה לא יעבוד כי על זה המב"סית תבליג בקלות, אבל בבן של מפקד מגל זה כבר יותר הכיוון.
בצה"ל ברור
ברור לי שבצה"ל יש יותר מדי מקרים שבהם סיכון חיי אדם הוא הרבה פחות ביג דיל ממה שהיינו רוצים.
זה ספציפית האופן שבו דווקא נועה לא מקיימת נהלים שלא מסתדר לי.
לי דווקא הסתדר מצוין, המטרה מקדשת את האמצעים
היא מאוד טוטאלית, וכרגע היא מרגישה שהיא חייבת להוכיח את עצמה, גם אם לכל מתבונן מבחוץ ברור שהיא מוכיחה את ההפך הגמור…
טוב הסדרה לא הייתה צריכה להמשיך לעונה 2
העונה הראשונה הייתה נהדרת, מצחיקה כיפית מעניינת וכואבת לעיתים, ההבדלי רמות בינה לבין העונה הזו ממש עצום כי את העונה הזו אני לא הולך לסיים.
ברור לחלוטין שבעונה הראשונה היה סיפור מסרים ודמויות שהיוצרת ידעה מה היא רוצה מהם ואיך היא רוצה להעביר אותם ועבדה על הפרוייקט הזה המון זמן כדי לשייף אותם כדי לקבל את העונה הנהדרת שקיבלנו, ובעונה 2 נראה כאילו היא עשתה את כל מה שהיא רצתה להשיג מהסדרה אבל המשיכה איתה כי שהעונה הראשונה הייתה להיט, חבל יש דברים שעדיף להשאיר כמו שהם.
גורם לי לשמוח ממש שלא עשו עונה 2 לחזרות.
מרגישה קצת הפוך
מאוד נהניתי מהעונה הראשונה, אבל הסוף שלה היה כל כך אנטי-קליימקטי ומשעמם שממש לא חשבתי לצפות בעונה הזאת.
בינתיים מאוד נהנית מעונה 2, למרות שהיא פחות מהודקת מעונה 1.
מאוד נהניתי בארבעת הפרקים הראשונים
ארבעת הפרקים הראשונים של עונה 2 היו מעולים ויותר טובים מעונה 1 לדעתי.
אבל פרק 5… אני לא רואה איך הם יוצאים מהתסבוכת שהם נכנסו אליה מבחינה עלילתית.
אני יודעת שזאת דעת מיעוט. אני כותבת מהפרשנות האישית שלי ומניסיון החיים האישי שלי. אני יודעת שהפרשנות המקובלת היא שהיא לסבית או משהו כזה. אבל כתבתי איפה אני מזדהה עם מה שראיתי בחיים.
אני לא יודעת אם יהיו תשובות סופיות בסדרה, כי א) נועה היא חידתית תמיד וב) זאת הסדרה.
אני זוכרת שהייתי היחידה שראתה בסצנת הטמפון בעונה הקודמת פרודיה אפלה ושחורה על "העצמה נשית" בכלל ועל התרגום המוזר של אוכלוסיות כאלה ל"העצמה נשית", כלומר הגרסה הכי אלימה שאפשר לסצנת "תעשי רק מה שאת אוהבת" של מלעיל ותותית- בבקשה בבקשה תגידו לי שאף אחד לא ראה בסצנה **ההיא** העצמה נשית ברצינות, כמות הערסיות ששמעתי מצטטת את השיר בפאתוס הייתה בלתי נסבלת, ב"האחיין של בנץ" הבנתם שזאת פארודיה?- והייתי בטוחה שכולם הבינו את זה ככה, אך לא. למרות שאני עדיין חושבת ש*הטקסט* של הסצנה ההיא נתן את שתי הפרשנויות ורוב הצופים בחרו בפרשנות הצפויה והקלישאתית יותר, שעליה הפרודיה. אז הפעם סייגתי מראש שזה מה ש**אני** ראיתי על המסך. נועה נראית סובלת כמעט בכל אינטרקציה בסדרה כולה, כולל עם שמרית בעונה 1, בתוך כל היום הזה של פרק 5 עונה 2 זה עוד החלק שבו לדעתי היא נראתה הכי טוב ובסדר, אבל נועה היא אדם כל כך מוזר שזאת בינתיים לגמרי פרשנות אישית. בכל מקרה לא זכור לי שמריאן ב"אנשים נורמליים" נראתה מאושרת יותר בסצנת הסקס הראשונה שלה והקרינג'ית לא פחות, אבל אין ספק שהשחקנים היו נאים יותר והכימיה חזקה יותר. לדעתי יש כאן יותר פלרטוט עם קלישאות וציפיות של הצופים מאשר כוונה רצינית, אבל בסדר גמור, אולי אני טועה.
אני לא חושבת שחוסר ההסכמה שלך עם הפרשנות שלי גרעה מההנאה שלך מהקריאה, הכי כיף זה לקרוא ביקורות שלא מסכימים איתן, לי זה גורם לנסח את עצמי טוב יותר ולחשוב יותר על היצירה :)
ברור שאני יכולה ליהנות מפרשנויות מנומקות ומעמיקות גם אם אני לא מסכימה איתן.
גם לגבי הסצנה הזו מהעונה הראשונה לא הסכמתי, אבל גם לא ראיתי בזה העצמה (באופן כללי, כל הקונספט של העצמה נשית עושה לי חררה). זו בעיקר הייתה עוד סיטואציה דפוקה לחלוטין שאף אחד מהצדדים לא צריך להיות בה, כמו כל דבר בסדרה הזו.
הסצינה הזו הזכירה לי את מה ששמרית אמרה לנועה בעונה הראשונה: "הרבה יותר קל לשכב עם מישהו מאשר לגרום לו להבין אותך". נועה בסה"כ ניסתה ליצור אינטרקציה אנושית בדרך היחידה שהיא חושבת שהיא מסוגלת. התוצאה היא לחלוטין אחת מסצינות הסקס הכי לא סקסיות ומעוררות בחילה אם לא ה-. הפרצוף שלי ממש התעוות באופן בלתי רצוני מרוב קרינג'. אפילו הנסיונות של הילל "להיות בחבר'ה" לא גרם לי לתגובה כזו.
בינתיים דורין תופסת יפה את המקום של ספיר בסדרה
בתור הדמות שמבינה עניין ויודעת איפה היא נמצאת ובמיוחד איפה היא לא נמצאת. אני רק מקווה שלא מתוכנן להכניס אותה לביצה רגשית כמו שעברה ספיר, והיא תוכל להיות המצפן המוסרי של הסדרה.
אני גם מקווה שהתפקיד יתן ללין אשרוב את הבוסט שספיר נתנה למיה לנדסמן, רק כי מגיע.
כל הסיכומים שלך כאלה אדירים
תודה על זה. לפעמים חלק מהדברים והחוויות שאת מספרת גורמים לי להרגיש ששירתנו בשני צבאות שונים או שאם חוויתי את הדברים שאת מדברת עליהם זה היה בעצימות הרבה יותר נמוכה, ובכל זאת הכול איכשהו כן נשמע לי הגיוני מאוד לצהל אפילו אם לא תמיד חוויתי את הדברים על בשרי. מקווה שהסברתי את עצמי טוב:s
היית ברור, אני חושבת...
דבר ראשון, תודה:)
אני חושבת שגם חלק מאלה ששירתו איתי באותו בסיס לא חוו את הכול בעוצמות שאני חוויתי, גם כי הייתי מאוד מודעת למה שקורה לי, גם כי היו לי חברים מהרבה יחידות וגם כי אספתי הרבה מידע וניסיתי לדעת כל הזמן מה קורה סביבי ולהצליב חתיכות מידע ולזהות דפוסים, מכל בחינה שהיא. בקטע הישרדותי מאוד. בשלב מסוים חברים ממודיעין נהגו לצחוק עליי שאם יש מרגלת בבסיס זאת אני. בסופו של דבר רוב החיילים מכחישים הרבה אירועי אלימות והזיה כללית סביבם עוד בזמן שהם משרתים, את חוויית העיבוד שעטרה פריש למשל עושה בכתיבת "המפקדת" נראה לי שעשיתי פשוט בזמן השירות עצמו…
דבר שני, שירתי בכמה יחידות ובסיסים, כל בסיס הוא עולם קטן ואחר בפני עצמו ביקום של צה"ל, גם בחלקים נידחים מאוד של צה"ל, וראיתי (וזכרתי, זה גם חשוב) אינספור תופעות ומצבים הזויים… כלומר, הייתי ארבעה חודשים במוצב בקו של חי"רניקים, למשל, אבל גם מפקדת בבה"ד של ג'ובניקים, גם במפקדה של פיקוד, בכל מיני מקומות שונים ומשונים. בבסיסים רב יחידתיים הכרתי חיילים מהמון יחידות שונות וזה עוד מידע שהצטבר… אני זוכרת ראיון עבודה שהצליח לי מאוד כי המראיין שירת בבסיס מסוים שהייתי בו, וכל השיחה התנהלה על התוכניות החדשות של בסיסי צה"ל במרכז והמעבר דרומה. את רוב הידע רכשתי כי היה לי משעמם למות וקראתי את המצגות של התוכניות שישבו בכונן, גם רציתי לדעת אם מתוכננים עוד שיפוצים בבסיס על המיליון שכבר מיררו את חיינו. ועוד זכרתי את זה באזרחות.
בואו נגיד, מי כמוני יכולה להבין את עמוס לוינגר הקצין המזמר ממלחמת יום כיפור.
אגב, בהזדמנות זאת, למי שעוד לא מכיר, הפודקאסט "הצבא הכי בעולם" של תיאטרון האינקובטור נורא מומלץ למי שרוצה עוד על ההזיה ששמה צה"ל. זה קצת המפקדת באנתולוגיה, אבל בקרבי. צה"ל יותר מוזר אפילו ממה שאני חשבתי.
תודה רבה על ההמלצה לפודקאסט "הצבא הכי בעולם" !
כמה זיכרונות זה מעלה! מצחיק איך נוסטלגיה צובעת זיכרונות נוראיים בצבעים חמים של אחדות ורעות. מדהים איך הדוגמאות שם הן מה שנקרא reskin והן חוזרות על עצמן בכל שירות מתיש ושוחק בבסיסים סגורים.
מומלץ בחום: ג'ימבו ג'יי מגיש סיפורים קצרים בכיף ועניין (רק 8 פרקים, רובם מתחת ל20 דקות).
עכברושים במגורים
כשהייתי בקורס קצינות גרנו בחדרים באיזשהו בניין בן 4 קומות כשבמרחק כמה מאות מטרים ממנו היה בניין הכיתות שלנו. בניין המגורים היה במצב תברואתי רע ומלא עכברושים.
אחרי מספיק תלונות הם הבינו שחייבים לעשות משהו, ואז ערב אחד הודיעו לנו שמחליפים בין בניין המגורים לבניין הכיתות. באותו הערב הורדנו את כל השולחנות והכסאות לחצר, העברנו את כל המיטות (והציוד האישי) לחדרים באופן מקביל, ואז מילאנו בחזרה את החדרים שהתפנו בשולחנות ובחדרים.
אני מניחה שההגיון היה שעדיף ללמוד במפגע תברואתי מאשר לישון בו…
עכברושים יוצאים בלילה
במיוחד בבהד 12 :)
וכמובן שהבעיה בעכברושים
היא אך ורק אם פוגשים אותם באופן אישי ולא הלכלוך שהם משאירין מאחוריהם…
מתי תגענה ביקורות לפרקים החדשים ששודרו?
(ל"ת)
מסכימה לגבי מייקי.
נועה התחילה לעשות לו את מה שעשתה לערבה – לראות בו את עצמה ולכן לדחוף אותו מעבר למה שמתאים לו ולמה שהוא היה דוחף את עצמו. מקווה שעם העיסוק בבעיות אחרות היא תשכח ממנו קצת ולא יהיה לו גורל דומה.
ואני מקווה גם שהוא באמת יקבל עלילה משלו. בינתיים הוא משמש להמחיש את הקונפליקטים בין הדמויות האחרות, ואני רוצה גם לדעת מה הוא רוצה ומה מפריע לו.
מסתבר שטעיתי בניחוש.
הגרסה שלך הייתה מעניינת יותר
(ל"ת)
על 2025 לא אמרתי שזה לא ריאליסטי, אמרתי שמבחינה קולנועית ותסריטאית השימוש בזה היה יכול להיות יותר טוב ומעניין.
(ל"ת)
נראה לי שאם תהיה עונה שלישית אני יודע מי צריך לעשות את המתגלגלת.
[מעניק רצועת פז"ם] [פיצוץ לכתף]
תודה!
זה באמת באמת מרגש.:) :)
אם כי בקצב של עונות במדינה, בהנחה שכאן 11 יישארו מתוקצבים באותה מידה, אני כבר אהיה בהתמחות והלו"ז שלי יחליט לקפוץ מהגג או משהו. חוץ מזה, אם הסוף של העונה ישבור לי את הלב כמו מנאייכ 2 בכלל אי אפשר להתחייב….
לא בטוח שיוגב חשב שהם זוג.
אולי יותר נכון לומר שתפיסת הזוגיות של יוגב מאוד שטחית, עד כדי כך שהוא לא בדיוק מבדיל בין זוגיות ליזיזים.
אפשר לראות את זה מהצד השני ב"זוגיות" הקודמת שלו – שמרית שכבה איתו כי היא רצתה סקס והוא היה זמין. כשהפרידו ביניהם, הוא נצמד אליה (תרתי משמע) כי הוא לא הבין את זה. לנועה הוא לא נצמד כי אם אין לו מה לצפות לסקס מלסבית. הזוגיות מתאיינת ונשארנו עם יחסי החברות.
תפסתי את התגובה שלו בתור משהו בינך ל-Derazne – הוא לא אגוצנטרי, אבל הוא גם חושב שצורת החשיבה של כולם זהה לשלו ומגיב בהתאם. אני בקלות יכול לדמיין אותו בסיטואציה הפוכה, כשהוא יוצא מהארון בפני חברה שלו באופן כמעט אגבי ומצפה שתמשיך לראות איתו טלויזיה בתור ידידים כאילו כלום לא קרה.
ואני לא יכולה לדמיין את יוגב בסיטואציה שתיארת, אז כנראה דעותינו על הדמות שונות…
לעומת זאת, ממש לא הייתי רוצה לדמיין מישהו יוצא מהארון מול נועה.
ככל שהזמן מהפרק המריר הזה מתרחק, הוא נראה לי יותר ויותר כמו פרודיה על סרטי גילוי עצמי וזהות מינית. המסע של נועה היה ממוקד באופן קיצוני ומוחלט בעצמה, בזמן שהיא מצפה מכל מי שסביבה לסלוח לה ולקבל בטבעיות את הכול (יחסי מין עם בחור ובחורה "רק כדי לבדוק למי היא נמשכת יותר" בזמן שהם מדברים איתה על מערכת יחסים במקרה של יוגב ואפילו יזיזות פשוטה במקרה של שמרית) כי היא יוצאת מהארון בדיוק. שזה בדיוק מה שאנחנו עושים כשאנחנו מנהלים ויכוח האם יוגב היה מספיק רגיש בתגובה שלו ליציאה מהארון שלה כשהיא זאת שהתנהגה אליו כמו זבל.
הוא עזר לה בכל פעם שפנתה אליו לעזרה, הוא הציע לה תמיד תמיכה ונתן לה את מכונת הניילוץ למרות שצרחה עליו. הוא עזר לה עם הלל. היא זאת שרצתה שהם ישכבו והיא זאת שהתעלמה ממנו יומיים שלמים אחר כך בזמן שהוא רדף אחריה כדי לקבל תשובות, היא זאת שאמרה לו שהם כן במערכת יחסים, היא זאת שבאה אחרי יומיים ואמרה לו שהיא לסבית. הוא זה שבחר לא להגיב בדיוק כמו שמרית (שאיכשהו את התגובה שלנו אנחנו מקבלים באופן טבעי לחלוטין ולא חושבים שהייתה מאוד לא רגישה לנועה, למרות שאיתה זה הרבה יותר מעורפל האם היא חושבת בכלל על יחסים רומנטיים עם נועה או יזיזות) אלא לזרום איתה. ואנחנו רואים ושומעים שהוא נפגע מנועה, זה לא ניחוש.
יוגב ניהל דיאלוג מפורש עם נועה בפרק 6 שבו הוא התחנן שיישארו במערכת יחסים והיא אמרה לו שכן. בשביל שהוא יחשוב שיזיזים אומרים "שווה להילחם עלינו" על היזיזות שלהם הוא צריך להיות אדם עם בעיות חברתיות קשות, לא סתם בן 20.
יש דמיון מבני בין העונות לפחות
בשתי העונות פרק 7 מציג סיפור שהוא מחוץ לסטנדרט הרגיל. מעין רתנחתא קלה אך משמעותית.
פרק 8 של העונה הקודמת היה מסדר מבסית שאליו התנקזו כל קוי העלילה
פרק 8 של העונה הזו כנראה יהיה ביקור מפקד מגל.
האם מייקי יסדר את חורשת הרמטכלים?
אךך הפסקול של הסדרה הזו גורם לי להתמוגג
(ל"ת)
אני מסכים, ואני אצמצם את הטיעון שלך:
פרק 7 עושה עבודה טובה בלהסביר לנו את נועה, הבעיה היא שמחוץ לפרק הזה הסדרה לא עוסקת בלמה הדמויות שלה מתנהגות ככה, אלא בנזק של ההתנהגות הזאת. ובשלב הזה, אחרי יותר מעונה וחצי, ההבנה של נועה לא עוזרת בשביל להצדיק אותה.
בעלי קלט את זה פתאום:
קראנו את התגובה שלך אחרי שצפינו בפרק וממש נהננו מהניתוח של מערכת היחסים של כפיר עם המ"מיות כמו אריה והלביאות שלו, ופתאום בעלי קלט: אשכרה אפילו קוראים לו כפיר!
(יש כבר בעין הדג סמיילי שמתפוצץ לו הראש?)
אנשים שחוזרים לשטיק הקבוע שלהם בעיתות משבר ומצוקה
אינם "פלקטים", הם פשוט בני אדם.
מעניין לאן העלילה תלך
כי כרגע נראה כי הולכים על ההחזרה לתלם של ההישגיות (המוקצנת) ע"י חגו, אחרי שטעמנו קצת מהעולם האחר.
וככה נמדדת איכות עלילה: כשאני לא יכול לחכות לדעת מה יקרה, בלי שום קליפ-האנגר מלאכותי.
עברתי על הדיונים בזמן שצפיתי בסדרה, כלומר אחרי כל פרק
ודעתי על הסדרה בכלל ועל טולי בפרט לא השתנתה. היא נראתה לי בדיוק אותה דמות שחשבתי שהיא, לא מרשעת ולא מלאך, פשוט בת אדם, קצינה בצה"ל, אפילו טובה למדי בתפקיד שלה ובכלל, גם אם משווים אותה לקצינים שסביבה (היא מתפקדת טוב ולא מנסה לדפוק אף אחד בכוונה). אני לא חושבת שהסדרה היא "סרט חג מולד" וגם לא טרגדיה או קומדיה. זה לא כזה שחור או לבן. זה גם מה שהפריע לי בפרשנויות שחיפשו כל הזמן את דמות הנבל/ה. למה חייבת להיות אחת? החיים מלאים בדרמות קטנות ומעניינות גם בלי שטן. ראיתי סדרה על בני אדם, היא הייתה כותבה היטב, היא עניינה אותי, היא שעשעה אותי, היא גרמה לי ליהנות… מבחינתי זה די והותר.
רק להגיד
שהבנתי מה את אומרת לגבי העלילה ואני מתחילה להסכים.
נתתי שם יותר קרדיט לכתיבה ואני מבינה עכשיו שיש הרבה דברים שהשלמתי לעצמי בראש למרות שבאמת לא ראו אותם בסדרה ובלי שמראים את זה הסיפור לא באמת שלם והגיוני.
כן כן, זו בדיוק ההפרדה
בהתחלה חשבתי שאת מתכוונת לראשון. עכשיו אני מבינה את מה שאת מתכוונת לגבי הדברים שנפלו והתרסקו בעריכה ובכתיבה ומסכימה עם זה.
מתנצלת, זה ארוך לי מדי, לא הצלחתי לקרוא הכול
רק אומר שמה שכתבי מבוסס על ניסיון חיי והיכרותי עם עתודאים, במהלך לימודיי (לפני הרבה שנים) ולא רק. זו כנראה עוד נקודה אחת מני רבות שבה נישאר חלוקות. יש לנו ניסיון חיים שונה ואנחנו רואות את העולם אחרת.
מספר בשם חבר
יש המעשנים בכל זמן ובכל מקום. דווקא בבסיסים סגורים, במיוחד במרוחקים ומבודדים, יש יותר זולות עישון. מכיר שעישנו בבסיסי תובלה ליד אזור התדלוק, בספינות טילים, תוך כדי ניווטים בקורס קצינים ובשטח בזמן מארב (שזה הדלקת אש, כן?!). עישון בשמירות מאוד מאוד נפוץ (הייתה ממש פרסומת צהלית עם הדוגמא הזו).
מן הסתם יש יותר עישון בזמן שירות רגיל (נגיד במגורי צוות טכני בטייסת בסופ"ש) מאשר בזמן טירונות וקורסים, בגלל אילוצי לו"ז: הרבה פחות בטירונות קרבית, הרבה יותר בהשלמה חיילית עורפית (הקורס שאחרי קורס קצינים). ספציפית בתפקידי מפקדים בטירונות (ובמידה פחותה מפקדי קורסים) יש את אילוצי הלו"ז לאורך כל השירות. זה רק אומר שהם צריכים להיות יותר יצירתיים :)
יש עישון בגלוי, אבל זה מאוד תלוי באופי הבסיס ואופי התפקיד בבסיס. ממש בהכללה, אני מכיר יותר בבסיסים סגורים עורפיים ממש כמו לוגיסטיקה וחימוש מאשר בבסיסים פתוחים (מודה שפחות מכיר את "חוויות הבסיס הפתוח המצוי", למרות ששירתתי גם באחד כזה, לא יודע להכליל פה). בבסיס פתוח אפשר פשוט לעשן בבית…
יצא לי לטייל בבסיסים מדן ועד אילת (כל פעם לישון מספר ימים). לרוב אחרי סיבוב של יום בבסיס ידעתי לאתר היכן יש "מועמדות לזולות" ואף נפלתי על מעט באמצע. לרוב זה יותר אחר הצהריים – ערב. כקורסיסט, המפקדים שלי פתחו את דלת החדר שלהם מולי בשבת והסגירו עצמם (צחקנו על זה בשבירת דיסטנס). מכיר מ"פ שהיה סוגר ככה יום עם כמה מפקודיו (בסיס סגור עורפי).
הערה על מה שכתבה טקרוי בקשר לסכנה בשימוש בסמים בצבא
אלו חברה בני 18-20 , אני משער פה, אבל נושא הסיכוי-סיכון של לעשן או לא תחת לחץ חברתי הוא הרבה יותר אישיותי מאשר פחד של "עונש פלילי צה"לי" . מה גם שבזמני החוק היה פלילי אותו דבר גם באזרחות, כך שזה בכלל לא היה שיקול ש"לעשן בצבא זה גרוע/מסוכן מלעשן באזרחות". מי שעישן עישן, ומי שלא, לא (מסיבותיו הלגיטימיות לגמרי). כמו באזרחות. בוודאי שלא פחדו מבדיקות שתן אקראיות.
מכיר דוגמאות של חיילים שנשפטו על שימוש בסמים וקיבלו ריתוק חודשיים (ספציפית מכיר בצוללות והשלמה חיילית). יש לזכור שיש את צרכי צה"ל (כמו חייל בתפקיד חשוב ליחידה באותו זמן שלא יכולים "לבזבז" אותו בקלבוש) ואפילו יותר חשוב (ונפוץ): לא מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ.
הספינה שלי קיבלה כולה עונש קולקטיבי של ריתוק 21 ותפיסת כוננות בכל הסופ"שים כי הסמלים עישנו בחדר סמלים (חדר פז"ם) והשאירו את זה במרכז החדר ביציאה לים ואף אחד לא הלשין מי זה היה בדיוק. כולם יודעים שלא עושים הכנה ליציאה לים בחדר סמלים, אבל להשאיר את זה בחוץ זה היה טיפה לקפוץ את הכריש. מצד שני: מפקד הספינה לא רצה להתפרסם כמי שיוצא לפעולה/אימון עם צוות מסטול. אז זה נסגר פנימית, כמו הרבה עברות בצה"ל (הטרדות, התעללויות, גנבה) או מקרים לא נעימים (התאבדויות שמסווגות כתאונות, תאונות שמצניעים, אובדן ציוד).
תראה, נראה לי ששירת טיפה אחריך, אני השתחררתי בגל הקורונה הראשון….
מן הסתם דברים מאוד משתנים בהסברה ובאכיפה ובמודעות מ-2006 נגיד ועד 2020. אני יודעת שמבחינת טבעונות ותזונה למשל, צה"ל של 2015 לא דומה בכלל לצה"ל של 2018, בדברים מסוימים צה"ל כן משתנה במהירות.
דבר שני, חיל הים זה… זה צבא זר, כמו חיל האוויר, רק שאנשים אפילו לא מתעניינים אם הוא ידידותי או לא ;)
כאילו, אתה יודע מה אומרים על חיל הים, כל פעם שמתפוצצת פרשת עבריינות מינית, מקדמים אישה בסולם הדרגות. יש המון נשים בכירות בחיל הים.
כאילו, בוא, אסור לנשים להיות בחדר המנועים אחרת דברים רעים יקרו. רק בעשור הקודם קצינים תקצבו קבוע מתקציב צה"ל כסף לנערות ליווי וזונות בנמלים זרים לחייליהם ההולכים לים. אתם ימאים. אתם קונים צוללות, השם ישמור. כאילו, אתם גם חיל ים, מוטציה באופן כללי, וגם חיל ים בצה"ל.
אתם לא… אתם חלק מהיקום של צה"ל, יש כמה חוקים בסיסיים שנשמרים בכל העולמות, אבל לא הסדרה הכי קשורה מבין כל הסדרות. אתם שומרי הגלקסיה כזה? לא יודעת, אפילו יותר נידח ורחוק. בטוח לא על כדור הארץ.
כשאני שירתי לתקופה ביחידה שהכילה כמות גבוהה של חיילים מסוג הטירוניות שהיו בעונה 1 (נערי רפול, מקא"מ, אית"ן, משנים את השם כל כמה זמן כדי לבלבל את האויב), בנוסף לחיילים שהתבררו ככאלה אך בתפקוד טיפה יותר גבוה לאחר שכבר גויסו, אפילו עם אלכוהול הם פחדו להיתפס. כמובן שהם שתו ועישנו, אבל הם השקיעו מאמצים רבים בהסתרת המעשים האלה. כששירתי בבה"ד זה היה טאבו עוד יותר גדול, אפילו שכל הפיקוד נטש את הבסיס בארבע אחר הצהריים. ענישה על מטען שהוכנס למחשב צה"לי הייתה חריפה. אבל אפילו ביחידה שהכילה אחוז גבוה של עבריינים (פעם שמעתי חייל צועק על המפקדת שלו בטלפון שזה לא הוגן שמפלים לטובה איזשהו חייל אחר עם רמת ת"ש זהה לשלו, הוא דקר! דקר! החייל ההוא נכנס עם תיקים פליליים על דקירה! מיותר לציין שזה ממש לא הזיז לה אבל אני הרגשתי ביטחון אישי גואה), שהמג"ד פרסם פעם פקודת מג"ד שבועית בנוסח "זה ממש לא בסדר לזייף מסמכים כמו שעשיתם בביקורת אכ"א האחרונה, נגדי מחלקת הרכב, וגם לא לקחת את הפקודות שאני מפרסם ולשנות אותן איך שבא לכם. מהיום עוברים לקבצי PDF", הפחד מנחת ידה של מצ"ח היה מוחשי להפליא. כאמור, הם גם ראו בעיניים אנשים נשפטים כל כמה זמן והניידות של מצ"ח הגיעו עם בדיקות שתן על בסיס רבעוני בערך, והם לא נחשבו בשום צורה בסיס עם אכיפה נוקשה. בצבא היבשה כמובן.
הדבר הכי לא אמין בפרק 8 זה שהאפסנאים ייתנו לצליל שאכטה תוך חצי שעה. אולי מישהו נתקל בתופעה כזאת, אבל לצליל יש פרצוף ילדה טובה שאפילו האפסנאי הכי נועז וזחוח ונטול תחושת סיכון לא יעז לעשן לידה. לא אם הוא לא בטוח שהיא במצוקה כל כך נוראית שלעולם לא תעז לחשוף אותו. אני נראית ילדה טובה בערך כמו צליל, חיילים בחיים לא העזו אפילו לעשן סיגריות רגילות בתוך חלל סגור לידי. גם כשהיינו תקועים יחד במוצב זעיר באיו"ש למשך כמה שבועות. מה שאני יודעת, אני יודעת כי עם הזמן במקום מסוים לומדים את הקודים שלו וכי היו לי מקורות משלי. עליי הם היו בטוחים שאני סמויה של מצ"ח (אם כי זה מוכיח שהם לא הבינו עד הסוף איך עובדים סמויים של מצ"ח ויותר מזה שגם הם לא הצליחו מעולם להבין איך שובצתי אצלם. וסמויים של מצ"ח הם אמיתיים לגמרי ויש די הרבה מהם).
לכן זה קו עלילה ממש מפוספס. הייתה אמינות אם מפרק 4 ואילך צליל הייתה הולכת אל האפסנאים קבוע ולאט לאט נשבית יותר ויותר בקסמם, ככל שמצבה בתחרות מול מייקי היה מייאש ונואש יותר, והם היו משתכנעים עם הזמן שלא נשקפת ממנה סכנה במצבה העלוב ואז בפרק 8 כבר מציעים לה שאכטה ואולי אולי גם ג'וינט לעצמה כדי להשתעשע האם היא תעשן או תיתפס איתו. קו עלילה שלם של צליל בלי חגו, עם דמויות חדשות, מקסימום חגו תופסת אותה רק בסוף בסוף של הסדרה, כשהיא כבר מדורדרת, ונכנס האלמנט המגניב דווקא של מעמדות בתוך עבריינים.
זה היה חוסך לנו את קו העלילה המיותר והדידקטי של טקס יום הזיכרון. שעזבו שזה לא מסתדר מבחינת זמנים כי ביוני יש לעתודאים תקופת מבחנים, לא באמת אכפת לי, זה פשוט היה מקרה קלאסי שבו הבדיחה הובילה את העלילה ולא להפך. וגם מחזר את העניין של "חגו משכנעת את צליל לשקר" באופן מאולץ שהיה הפאן סרוויס הכי גרוע שראיתי. צליל לא באמת הייתה צריכה שידול מחגו כדי להסתכסך עם מייקי על הקצאות לקצונה, ראיתי מאבקים מרים מאלה בין חברים שכבר שירתו יחד כמה מחזורים, זה היה הרבה יותר טוב כשהסכסוך ביניהם היה רק פועל יוצא של מאבקי הכוח בין טולי ונועה. אולי זה גם היה נותן למייקי יותר מקום כדמות במאבק הזה ולא רק פיון פסיבי לחלוטין. לפחות שהיה מגיב להתנהגות של צליל. במקום שני קווי עלילה מפותחים ושלמים- קשר מפתה ומדיח עם האפסנאים וסכסוך מדמם עם מייקי בגלל נועה וטולי- שצליל עצמאית בהם, קיבלנו את חגו משתלטת על כל מערכת יחסים ובשביל לא לחדש כלום וסתם להמאיס. חגו נתנה הופעה מעולה בפרק 3 ושם זה הסתיים.
זה לא שאין סמים קלים בבסיסי צה"ל, בוודאי שיש והרבה, אבל הם היו יכולים להשתלב בסדרה בצורה הרבה יותר אמינה וטובה הן לדמויות והן לעולם של הסדרה, ופחות פתאומית ותלושה.
אוה, תודה על ההבחנה.
כבר מזמן גרקתי שהעונה הזאת החיילים הפשוטים הם רק תפאורה, וההגדרה של המחלקה כעתודאים היא רק בשביל לחסוך למפקדות התמודדות עם אתגרי חיילות, אבל עד עכשיו לא קלטתי שטירונות עתודאים היא כמעט תמיד בקיץ, אוגוסט-ספטמבר, ולכן לא מתאימים גם יום הזכרון וגם עומס החום הקל שמלווים את העונה.
מסכים על כך שמהירות הדרדור של צליל
מתחרה רק בקצב הדרדור של דאינריס. התשובה שלי הייתה בקשר לנוכחות סמים בצבא, ובאופן ספציפי, גילויים פומביים שלהם. ברור שצריך להיות מסטול בכדי להציע שכטה למישהי בתפקיד פיקודי שפגשת לפני דקה ;)
שנה מהשירות שלי הייתה בחיילות יבשה, ודוגמאות שנתתי בקצרה הן משם. הדוגמאות הארוכות כנראה נבעו מנוסטלגיה של אדם זקן.
מה שמדאיג אותי (ומקווה שאני מגזים) זו הדוגמא שנתת על המייל מהמג"ד: זה הפוך מכל מה שתיארתי וחוויתי! אני הדגמתי איך צה"ל משתיק הרבה ודברים נסגרים בחדרי חדרים. את הדגמת שאדם בדרגת סא"ל שלח מייל לכל הבסיס בו הוא מפרסם שרימו בביקורת, שזייפו מסמכים, שיודעים מי זה ולא עושים כלום! הוא ידע שלמייל ניתן לעשות "העבר"?? הוא כל כך בטוח שלא יקרה לו כלום שהוא לא שם ז@#??
זה לא תרבות כסתו"ח ושתיקה, זו תרבות לא יקרה לי כלום, אני חסין! אני מקווה שצה"ל לא הגיע לכזה חוסר כח אדם בקבע מובהק שהם יכולים לעשות מה שמתחשק להם. כאילו, הרמטכ"ל דיין לא היה משוויץ בארכיאולוגיה שגנב, הוא היה נותן איזה אבן ראשה של עמוד לסבא שלי מתנה על כך שהוא עזר להעמיס את זה למשאית…
טוב, תלוי את מי שואלים
אם תשאל את יצחק בריק אחד הדברים המדאיגים ביותר בצה"ל היא התרבות האירגונית ולאוו דווקא ימ"ח כזה או אחר (למרות שגם שם לא חסר)
אני אבהיר באמת לגבי הסיפור הזה
לא הבאתי את זיוף המסמכים בביקורת כדוגמה לטיוח, אלא למדרג העבירות. היה ברור באותו בסיס שסמים זה חמור, גניבת אמל"ח זה חמור, פליטת כדור זה חמור, דברים שמעניינים את מצ"ח. רשלנות הרבה יותר קשה להוכיח, זיוף המסמכים נתפס יותר כעבירה אתית, אלימות פיזית בהחלט טויחה כי היא לא במוקד של מצ"ח אבל מצד שני יכולה להפוך למשהו פלילי. והרי, גם ביחידה שלך המפקדים הבכירים ידעו בדיוק מי אשם, לא? ההבדל הוא האם הם אמרו את זה בקול רם או לא?
המייל לא היה לכל הבסיס, רק ליחידה. זה היה בסיס רב יחידתי (פוליטיקה מרתקת בפני עצמה), הייתי ביחידה אחת מתוך עשר יחידות לפחות. אבל זה היה לכל בעלי התפקידים הפיקודיים ביחידה, כלומר מפקדי המחלקות ומעלה. ואם הם נתנו לחיילים שלהם לקרוא… בעיה שלהם.
אנחנו מדברים על בסיס שבו כל היחידות יצאו ביחד לטיולים שנתיים, שזה מוזר לגמרי בפני עצמו, מי מוציא מאות חיילים יחד לטיול, אבל היחידה המדוברת ששירתי בה- לא. היא הוחרמה באופן רשמי. יצאו לטיול נפרד. אפילו בידוד בקורונה עשו מתחם לכל הבסיס ויחידותיו וליחידה הזאת- מתחם נפרד.
לא היו עושים למג"ד כלום על שזייפו ביחידה שלו כי מה **הוא** אשם, הם נתונים כיחידה של עבריינים, הוא רק עושה טובה/ נדפק שהוא מפקד עליהם. נגדים בכלל, הם חלק מהמבנים. למה צה"ל מחזיק יחידה של עבריינים מנודים עם בעיות אלימות? כי יש גיוס חובה, כי החיילים מחוות השומר ומחו"ה אלון וכל התוכניות "השיקומיות" האלה צריכים לשרת איפשהו.
המג"ד האמין בשקיפות באופן כללי. הוא היה מעדכן אותנו מדי מסדר בוקר של יום חמישי במצבת עבירות המין והתקדמותן. בשיחת מג"ד הראשונה שהייתי הוא דיבר על תקיפה מינית אלימה של חייל בידי חיילים אחרים במקלחות, כשעזבתי היה מדובר בשלוש תלונות על פגיעות מיניות, כששניים מהפוגעים, הוא דיווח בגאווה, היו מיחידות אחרות בבסיס. בשיחה אחרת הוא אמר "הציבו לנו יעד של שלושה חיילים בשנה שיוצאים להכנה לקצונה. בשנה שעברה נכשלנו. אם אתם רוצים לצאת לקצונה תפנו אליי ישירות, לא דרך המפקדים שלכם, אם יש בעיה של נתונים נמוכים- יש דרכים לשפר אותם. בה"ד 1 היה הבסיס הכי טוב שהייתי בו, ממליץ לכולכם." הוא הצליח באותה שנה.
יצחק בריק מודאג מהרבה דברים. בעיקר מתרבות הטיוח ש-esh תיאר. אני באופן אישי חושבת שצה"ל התנפח לממדים שהוא כבר לא יכול, לא לא רוצה, פשוט לא יכול, לפקח על עצמו ולשלוט בכל הזרועות והפריפריה של עצמו. אבל בריק לא מסוגל לחשוב על צבא מקצועי.
לא מסכים עם הביקורת על פרק 7.
נכון, ההסבר (לחלק, השפעה סביבתית זה לא הכל) ללמה נועה היא כמו שהיא הוא לא שומט לסתות וקצת צפוי. אבל צפוי אומר שהוא גם הגיוני, מתחבר טוב ולא מנסה להיות מופרך כדי להפתיע את הצופים. יש אלפי דרכים לתאר הזנחה הורית, חוסר בחום משפחתי וילדות בודדת ובפרק הזה זה נעשה באופן אמין תוך כדי פנייה לנישה שהיא בעצמה די מוכרת, המשפחה האקדמאית המרוחקת רגשית. הביצוע מספיק משעשע (עפתי על כל אנולוגיות הצמחיפ בפרק), ניואנסי (בעיקר אבא שלה לא הרגיש פלקטי כמו שהוא היה יכול להיות) ומרגיש נאמן לדמות של נועה כך שאני דווקא שמח שהלכו על ״הפיתרון״ הזה. לפעמים דווקא ללכת על הדרך הצפויה ולהפוך אותה לייחודית דורש הרבה יותר אומץ ויצירתיות מכל מיני פתרונות טלוויזיה שנועדו להגניב את הצופים (וזה המקום לציין שהגיחה לבית המפתיע של חגו הייתה החלק הפחות אהוב עלי בעונה אם לא בסדרה עד כה).
הביצוע בפרק 7 היה מעולה, אני לא חושב שיש על זה מחלוקת
אבל הבעיה היא שהוא מצד אחד צפוי, ומצד שני מיותר. איפיון הדמות הזה של נועה לא תורם לה שום דבר בעלילה הכללית. ההתמקדות בה בפרק הזה כאילו באה לחזק את זה שהיא הדמות הראשית, רק שאין בסדרה, ובמיוחד בעונה הזאת, דמות ראשית שהיא מעל כולם.
הפריים בראש הביקורת מושלם.
מייקי שממלא את כל החלל ומשאיר את צליל וגונב לצליל את הזרקור על אף שהיא עומדת על הבמה, וכל זה מהלי להתכוון (הפרצוף התמים ומעט מבולבל של מייקי). השפה הויזואלית בסדרה הזו כל כך עשירה, למעשה אני לא זוכר סדרה ישראלית כחול לבן עם שפה כל כל קולנועית ומלאת מחשבה. מניח שעוד נשמע מעטרה פריש בהמשך הדרך.
אני אספר לילדים שלי שזה היה זורדון מפאוור ריינג'רס
(ל"ת)
כמה אבחנות כלליות
קודם כל, הניתוחים והביקורת מעניינים, תודה.
אני שם לב שחלק ניכר מהדיונים בתגובות מתייחס לחוויות צבאיות שמשתנות בין בסיס לבסיס וכדומה. זה טבעי, וזה הגיוני, אבל לפני כמה שבועות שמעתי התייחסות של עטרה פריש לסדרה שממש סידרה לי את כל הראש בהתייחסות לסדרה: זו סדרת התבגרות ולא סדרת צבא.
בישראל אין כמעט חווית קולג', ותיכון הוא לא באמת פלטפורמה למוביליות חברתית והוא לא "מוסד". דיברנו על זה פעם בעין הדג באחת הכתבות על סרטי תיכון.
לכן, צבא הוא הדוגמה המושלמת למסע התבגרות – אנשים מגיעים מכל קצוות המדינה, *ל*כל קצוות המדינה, מקבלים אחריות, מסירים מעצמם אחריות, מנהלים, משוחחים, מנהלים מין מדינה קטנה משל עצמם שכוללת הכל: דואר, חימוש, תזונה, לינה, חברה, תרבות, חיי אדם ומה לא.
הצבא בסדרה הזו הוא רק התפאורה – אבסורד. תחשבו על זה בסרטי תיכון וקולג' אמריקאים – מישהו מתמקד שם בעצם חווית ה*השכלה*? זה לא מעניין, זה רק התפאורה.
מצד שני, מה כן חוויה צבאית ב-100% וחשוב להבנת הסדרה? הכותרת שלה – "המפקדת". אמנם, בגילאים דומים (21-22) , בסיטואציות אחרות, אנשים מקבלים אחריות בעבודה, אחראי משמרת, מנהלי צוותים וכדומה. אבל המושג מפקדת – הוא מושג שונה. נועה, לצורך העניין, תופסת אותו בצורה הכי קיצונית שיש; צימר, כנראה, היא הצד ההופכי של המטבע. כשמצרפים לחווית התבגרות את המושג *מפקדת* נוצרות עלילות ייחודיות לסדרה. נועה, להזכירכם, בכלל לא הייתה אמורה להיות מפקדת מחלקה והיא בכלל רגילה להיות בחמ"ל עם יוגב. יש פה תהליך חיברות מואץ – מ0 ל-100 מבחינת אחריות, חברתיות וכדומה.
נקודה אחרונה שרציתי להתייחס אליה היא הנשיות של הסדרה – זה מבריק. העובדה שהעונה יש מחזור של עתודאים, וכל הזמן מתייחסים לעובדה שמייקי הוא בן – זה ממש מדגיש את הנושא, הם אורחים בעולם של הנשים.
האם לתחושתכם זה משפיע על אופן ההזדהות שלכם?
אני כגבר מרגיש הזדהות רבה עם הסדרה, על אף שחווית הצבא שלי שונה – חווית ההתבגרות שלי – זהה.
ברור שהצבא הוא תפאורה.
אף אחד לא מתמקד בשלבי פירוק נשק או מזדכה על 1004, והסדרה סובלת מתת שימוש מחריד בחדר האוכל הצבאי.
אבל הצבא הוא אכן התפאורה של הסדרה, ולכן כשיש בעיה עם התפאורה – זה משמעותי. וכמו שאנחנו בתור ישראלים לא מסוגלים להסתכל על סדרה שמתרחשת בקולג' ולהגיד מה נכון ומה קומיוניטי, אבל אמריקאי בטח יוכל, ככה אנחנו יכולים לומר עד כמה התפאורה הצבאית מדויקת או מסיחה.
אין בעיה
מבחינתי זה משני לחוויה העיקרית שהסדרה מנסה להעביר אותנו.
מה גם שקשה מאוד לאבחן בעיות בתפאורה: אמנם הצבא הוא חובה, ולכולם יש מדים, ונראים אותו דבר ואותו גיל, אבל ההבדלים בין חווית צבא אחת למשנתה הם עצומים*.
השוני בן היחידות מבחינת התקציב, הדינמיקה, אופי השירות, תהליך החיברות וכדומה הוא עצום.
לכן בשום שלב לא הרגשתי שהתפאורה של הסדרה מסיחה – היא מייצגת את התמה העיקרית שלה (האבסורד במערכת צבאית, גילאים צעירים, פיקוד) בצורה מאוד ברורה ועקבית.
יש מדי פעם סצינות שגם אני תופס את הראש אבל הן ממש שוליות בהסתכלות הכוללת.
*סתם דוגמה, אתם שמעתם שיש יחידות בצבא שחיילים (חיילי חובה רגילים) מתייחסים למפקד שלהם כ"מנהל" ולא כ"מפקד"? בהתחלה כששמעתי על זה לא הצלחתי לקלוט את זה אפילו. אשכרה טירונות 2025…
כשאני אכתוב סדרת אוניברסיטה היא תתמקד בחווית ההשכלה כי זה באמת רוב מה שאני מתרגשת ממנו, מתמוגגת ממנו, כועסת ממנו, מתוסכלת ממנו ומתגברת עליו- הדיאלוג שלי עם הלימודים שלי, עם המקצוע ועם הדעות המשתנות והמתעצבות שלי על העולם הוא רוב רובה של חווית הלימודים האקדמיים שלי.
זאת תהיה סדרת התבגרות חדשנית ששאלת המחקר שלה תהיה "איך היצורים הצעירים והחמודים האלה שנכנסו בשערי הפקולטה למשפטים הופכים באמת לעורכי דין אחר כך? מה עושים להם שם?"
***אני יודעת שהייתה פעם בשנות ה-70 סדרה שנקראה "המרדף לגלימה", רק המרצה שלי לדיני חוזים ראה אותה בסביבתי הקרובה, לא מצאתי שום דרך לצפות בה כדי לנהל דיון עליה.
לעניין: לעונה הקודמת כן הייתה אמירה חדה על צה"ל, על מערכת שמביאה ברשלנות וחוסר אחריות צעירים לקצה ומטייחת אחר כך כאילו כלום.
העונה הזאת אכן החליטה להיות סדרת קולג' במדים, ברמת מופרכות נמוכה יחסית לז'אנר (כן, תאג"ד, אני מסתכלת עלייך) ללא שום אמירה בכלל חוץ מ"תראו, צעירים מתבגרים בכל מיני מצבים ומצבים מתבגרים בכל מיני צעירים". שזה נחמד, פשוט שונה מאוד מהעונה הקודמת.
אני לא חושבת שיש לנו סיבה טובה להתווכח
1. הייתה בעונה 1 אמירה חדה שהצבא לא יכול לשקם אוכלוסיות בסיכון, לא כשהוא מפיל את המשימה הזאת על חיילות בנות 20 בקושי שאין להן מושג מהחיים שלהן בעצמן. לא הציעו בעונה 1 שום אופציה של שיקום לחיילות, רק יותר פגיעה בהן או בסביבה.
2. הסדרה התעלמה מעניין הפקודה-מפקד של כפיר וספיר…. חוץ מהעובדה שזאת הסיבה היחידה שמערכת היחסים הזאת סודית, ושספיר עוזבת בעונה 2, ושזה קריטי כשעולים עליהם. אני לא ראיתי התעלמות מיחסי הכוח ביניהם, ראיתי הצגה של סיטואציה מורכבת יותר בה גם לחיילת יש מנופי כוח מערכתיים להפעיל על הקצין.
3. ההבדל בין צה"ל ובין קולג'/ תיכון/ כל חוויה סטודנטיאלית ולימודית אחרת, היא שבתוך כל השטויות, בסוף בצה"ל באמת יש דברים הרי גורל בינות להררי הפאתוס והדביליות. נכון שהחוויה הצבאית מקהה את זה (לכן אנשים חושבים שלעשן סמים קלים בזמן שמירה עם נשק זה סבבה וגם מגדירים את עצמם נורמטיביים באותה נשימה) אבל בקולג' המשימה היא לסיים את התואר הראשון הכללי שלך, בצבא…
שוב, אני מסכימה לגמרי עם הטענה שלך לגבי העונה השנייה, וכל האמירות של עטרה פריש על עניין הקולג' באמת נאמרו על העונה השנייה. בשיווק לעונה הראשונה היו הרבה יותר סרקזם וביקורתיות ושיח על כמה טראומטי היה הצבא מצידה ומצד ניר ברגר וגם השחקנים והשחקניות. העונה הראשונה היא לא העונה השנייה, והן אפילו שווקו שונה לגמרי.
אני אהבתי את הטון הסרקסטי והשוחט פרות קדושות (יחסית) והביקורתי של עונה 1, ופחות את הטון הקליל והשקוע בעצמו והקולג'י של עונה 2. אלה בעצם שתי יצירות שונות משני ז'אנרים שונים. העונה הראשונה דיברה על זה שצה"ל הזוי ומגוחך אבל גם מצלק וטראומטי ומסכן חיים, העונה הזאת, מתברר, מדברת על כמה צה"ל הזוי ומגוחך וצחוקים, איזו מדורת שבט מגניבה.
הייתי מעדיפה שהם היו מסרבים לעונה שנייה ואומרים לכאן 11 שהמפקדת הייתה סדרה של עונה אחת (על התאבדות ופלוגת געש וחיילים מאוכלוסיות סיכון), ואחר כך הולכים ליצור סדרה אחרת וחדשה על הצבא, בסגנון אחר ובבסיס אחר ובחיל אחר- לא בבסיס טירונים, כי די ברור בעונה הזאת שהטירונים בכלל לא עניינו אותם, באותה מידה הם היו יכולים להיות דוחות מודיעין באחת היחידות "הנמוכות" של אמ"ן (חטמ"רים באיו"ש, נגיד) או שעות האזנה ותרגום בערבית או שעות השגחה על חוות שרתים ביחידת קשר או אפליקציות בלוט"ם, או כל פרודוקט אחר שחיילים בעלי מקצוע בצבא אחראים לייצר- עם דמויות חדשות ומערכות יחסים חדשות, שבאמת חוקרת את הצבא רק מהפריזמה של קולג' והתבגרות. היו קוראים לה "החיילת" (גם קצינים הם חיילים בצה"ל) או "חיילות רעות". הם באמת לא עשו משהו חדש ומיוחד עם הדמויות בעונה הזאת שקשור ממש לעונה הקודמת ושינו מיקוד לגמרי, הייתי שמחה על סדרה חדשה בתפאורה אחרת ובבסיס אחר.
נכון שזאת הייתה המון המון עבודה בשבילם, להתחיל מהתחלה, אבל התוצר היה טוב יותר ולא כבול לסדרה הראשונה שהם יצרו. טוב, הם ילמדו.
נ.ב. סטודנטים למשפטים מתחילים חמודים מאוד, יש קבוצה קטנה שמתחילה מזעזע ועם הזמן ותוכנית הלימודים מדרדרת את כולם. זה הקסם של התואר. כל מחזור מחדש.
המוח משתולל מאפשריות
כל בסיס, מוצב או בטח הם עולם שלם מלא באינטריגות פוליטיות, היררכיות ושפה משלו ( שנמצאת תחת מעטה צהל הגדול). לשרת בצבא זה מושג כל כך כללי, אנשים עוברים דברים שונים לחלוטין במערכת הזו.
האמת זורם על היקום המשותף של המפקדת אם אנחנו כבר בטרנד, ושנגלה פינות אחרות הזויות ומלאות באבסורד אך גם עשירות בתוכן ופרטים. לא רק מפקדות מגל מוצאות את עצמן במבוך בלתי אפשרי.
אני חושב שאת נותנת קצת יותר מדי קרדיט לעונה הראשונה
נכון שהיא הייתה הרבה יותר מפוקסת מהעונה הזו, אבל גם שם היו קוי עלילה ממש לא מציאותיים
ע"ע הרחפן והאח הניג'ס של חגו
היה וקרה, שניהם.
(ל"ת)
השני. השני בוודאות!
(נורא רציתי לכתוב דפינטלי השני אבל אסתטיקה היה כועס עלי…)
כאילו, ברור לחלוטין שזה השני,
וזאת בדיוק הסיבה שאני חושב על הראשון. כי הוא כל כך נכון וברור מאליו בכל מצב בחיים, חוץ מאשר בזה שהמפקדת מתארת.
ספויילר מעלי
(ל"ת)
לא חושב שהיה ספויילר במה שכתבתי אבל זה כבר לא משנה
(ל"ת)
אחת הסדרות הכי טובות בישראל
המשחק של כולם מדהים, אבל אלונה פשוט וואוו היא יודעת איך להציג לצופה כל מה שעובר לה בראש במינימום תגובות. בכללי כל הסדרה הזו ערוכה מדהים, קצב מצויין וכיף גדול. מצחיקה דרמטית מרגשת ואני שמח שהעיפו את היפה והנכונה (מקום ראשון כן? בחלום) הסדרה עובדת אפילו יותר טוב בלעדיה. עוד נקודת אור אני חושב שזה הרומן הלסבי שראיתי שמוצג הכי טוב ושהכי התחברתי אליו עד היום.
מעבר לזה, אני לא מבין למה הישראלים לא זכאים שיצאו סדרות טובות גם בערוץ 12 ו13? למה הכול חייב להיות שם מזעזע וחוזר על עצמו? כמה ריאליטי כמה חדשות? הזול של הזול. שאפו לכאן 11 הערוץ של המדינה, שבאמת שווה את ההשקעה. הבנתי שהולכים להוציא אפליקציית סטרימינג ייעודית איכותית שכל התכנים שלהם יהיו מסודרים בחינם ובלי פרסומות, מגניב.
האפליקציה כבר יצאה
והיא אכן סבבה (ובהחלט יותר טובה מהאפליקציה הנוראית הקודמת).
מה הסיכוי שילשינו עליו?
איזו חיילת תלשין על חייל קולגה שלה שהיא מצאה במגורים? באף בסיס שהייתי בו החיילים עצמם לא הלשינו, גם בבסיסים של חנונים וגם בבסיסים של עבריינים. כשמפקדים מוצאים חיילים ברור שהחיילים מסתבכים, אבל אם במציאות היינו מוצאות חייל שאנחנו מכירות- בטח חייל חמוד ונחמד כמו מייקי- ישן בחדר של החיילת במחלקה שלו, היינו מבהילות אותו בשביל הכיף או כועסות עליו ברצינות, תלוי בהקשר ובחייל עצמו, בסיטואציה שהוצגה בסדרה היינו מסיקות בקלות שהוא בילה את הלילה עם צליל. קצת מפתיע בשביל צהובים כמוהם, אבל בסך הכול עבירה על הנהלים מסיבה חמודה ותמימה יחסית. רומנטי. בחיים בחיים בחיים לא היינו מלשינות עליו. זה משהו שלטוב או לרע סוגרים בין החיילים, בטח לא רוצים שמישהו יישפט על זה, בטח לא בחור כמו מייקי שמסתדר עם כולן ולא עשה שום דבר רע לאף אחד. אם אני הייתי צריכה לכתוב את העלילה מכאן, ההשלכות היחידות שאני רואה זה שצליל תגלה שכולם בבסיס חושבים ששכבה עם מייקי. וזאת עלילה מעניינת שיכולה לקרות באמצע עונה, לא בפרק האחרון. וגם אם מ"מ מצאה אותו במגורים ומחליטה לשפוט אותו- שוב, זה מוזר, בעיקר אם הוא יצליח לאלתר סיפור שהוא עזר לצליל או משהו כזה שיחסוך מהם את המבוכה לשפוט אותו- זה לא יהיה על הסמים. אם הוא לא יתוודה בעצמו אף אחד לא יחשוב לעשות לו בדיקת סמים באווירה הנוכחית של הסדרה. וזה יהיה ממש מוזר אם הוא יתוודה. כמובן, מצטערת, אם זה היה האפסנאי שהם מוצאים בחדר של צליל אולי הן כן היו מלשינות עליו, וגם, רק אם הוא היה ממש מגעיל אליהן. או שהיה ממש ברור שהוא עשה משהו רע לצליל. ואולי הן היו מפחדות ממנו ולא מלשינות.
אה, והטרום הכנה היא לא קורס קצינים.
יש קורס קצינים של 3 חודשים בבה"ד 1.
לפניו יש הכנה לקצונה, שכל חיל/ מערך מכין יחד את כל הצוערים הפוטנציאליים שלו במשך שבועיים כדי שיכברו את בה"ד 1 יותר בקלות.
בסדרה אנחנו רואים שהבסיס, אחד מהבסיסים של מגל, עושה קורס הכנה להכנה לקצונה, שנראה שהוא שלב מיון בעיקר בתוך הבסיס, מי ימשיך להכנה לקצונה של מגל, שבסופה יזכה במזל טוב להיכנס בשערי בה"ד 1 ולשרוד עד הסוף.
לא פגשתי דבר כזה במציאות. ברוב החילות שאני מכירה, הדרך להקטין את הכניסה כי אין מספיק הקצאות היא להכריח אותם לחתום שלוש שנים קבע (במקום שנה), להסביר להם שיגיעו לבסיסים הכי נוראיים (הבטחה שקוימה באדיקות) ולהכריח אותם להבטיח שימסרו את בניהם הבכורים לבה"ד 1. לכן ילדים של קצינים הולכים לבה"ד 1 גם הם.
זה מצחיק שיש מקומות בצבא שנלחמים על קצונה
ויש מקומות שנלחמים כדי שאנשים יצאו
זהו
אצלנו זה היה בדיוק הפוך. אף אחד לא רצה לצאת, הקצינים שלנו התפשרו בצורה לא נורמאלית כדי למצוא מועמדים לקורס
גם לי זה היה מוזר... צה"ל סובל מעודף קצינים?
אומנם עבר מספר מגונה של שנים מאז השירות שלי (אני לא מסוגלת לכתוב אותו כאן בקול רם, זה מטריד מדי) אבל בשירותי הפקידותי בבסיס פתוח הוציאו כל מי שרצתה פחות או יותר, בעיקר אם היו לה נתונים גבוהים. לא היה שום דיבור על הקצאות ולא הייתה תחרות בין הבנות.
זה תלוי יחידה
צרכים שלה, יכולת לוותר על אנשים בכדי שילכו למקום אחר, איכות כח האדם ביחידה וכו'. חוויתי את שני הקצוות.
בחייאת, המפקד שלי הודיע לי שאני הייתי צריך ללכת למיונים אבל הוא החליט בשבילי שאני לא רוצה, אז הוא לא טרח לומר לי כשכח אדם התקשרו אליו. בכדי לוודא שאני לא אודיע שאני כן רוצה ואלך (רשמית אסור לו לסרב), הוא הודיע לי את זה רק בבוקר של המיונים. כשאנחנו בספינה. ליד חופי קפריסין.
ובזאת אני מסיים עם הסיפורים הטרחניים שלי על הצבא. מישהו רוצה לראות יותר מידי תמונות של תינוקות?
אוי. זה נבזי.
(ל"ת)
ובכן, זה יכול להגיד כמה דברים
שהיא בזה לו כי הוא בא מקרבי והיא צמחה במערך מגל. שיש לה אגו עצום עד כדי כך שהיא לא מסוגלת להצדיע כמו איזו ילדה סרבנית. שמפקד מגל שונא אותה (ויש לו סיבות, עוד מעונה 1 והתרגיל שהיה עם ערבה, אבל נראה לי שהיוצרים שכחו מזה לגמרי).
הייתי אומרת שהעובדה שמפקד המערך ההו כל כך ג'ובניקי הזה הוא קצין קרבי היא הברקה תסריטאית, אבל אני מניחה שזה פשוט קרה במציאות. גם המב"סית היא בן אדם אמיתי, לא הברקה תסריטאית, היא מבוססת על סא"ל מיטל וידם, מב"סית מחנה 80 כשעטרה פריש שירתה שם. זאת לא הוצאת דיבה או משהו, וידם זיהתה את עצמה כמב"סית בכמה פוסטים זועמים בפייסבוק שלה. כנראה החיקוי לא משאיר מקום לספק. היא קיבלה אחרי מחנה 80 תפקיד מטה בו פיקדה על 5 חיילים (כתיבת תוכניות העבודה והתכמים בקורסים, למיטב הבנתי) ופרשה מצה"ל כי זה היה מעליב בעיניה. ככה פחות או יותר היא כתבה.
אז יש סיכוי טוב שעניין ההצדעה מבוסס על אנקדוטה שפשוט קרתה, בלי המון כוונה תסריטאית.
אבל כל העונה הזאת לדעתי הייתה בעיקר דברים שקרו בלי יותר מדי כוונות גדולות או סמליות או משמעות שתתגלה בסוף. רצף של דברים שקרו באמת בגרסה כלשהי למפקדות מגל במחנה 80.
ואז אמרו לה:
לא באמת אכפת לנו על מה תעשי את העונה השנייה.
כאילו את העונה הראשונה באמת קראנו ואהבנו מאוד אח הסיפור והתרגשנו, עכשיו פשוט תעשי משהו שישחזר את ההצלחה. קחי את התקציב והרי הוא שלך. מה אמרת? סדרה על כלום בצבא עם הדמויות האהובות? למה לא. העיקר אהובות.
נראה לי שזו קצת הגזמה.
אני בטוחה שלכל מי שעומד מאחורי הסדרה הזו היו דברים שהם רצו להביע בעונה הזו ורעיונות שהם ניסו להעביר. אז לא התחברת, סבבה. אני דווקא מאד אוהבת ולרגעים העונה הזו אפילו מתעלה על הקודמת לדעתי. בכל מקרה, אני חושבת שאנחנו צריכים להיות זהירים לא להניח שאם לא התחברנו ליצירה מסוימת זה בגלל שלא הייתה כוונה מאחוריה. לפעמים אנשים משדרים על גלים שונים וזה בסדר. אני כמובן לא אומרת לאף אחד מה לעשות, אבל אני אקסטרה נזהרת לא לזלזל כשאני כותבת על יוצרים ישראלים. אולי זה קצת צבוע ועדיין, זה משהו שאני מאמינה בו.
חשבתי שמאז סיינפלד "סדרה על כלום" זאת מחמאה, לא? במקרה הזה באמת לא התכוונתי שהיצירה גרועה מטבעה או נעשתה לחלוטין ללא מחשבה.
אבל אין לה סיפור מרכזי והעלילה שלה כתובה כהתגלגלות של אירועים בזה אחר זה- מי יודע, אולי זה בעצם הרבה יותר ראיליסטי ככה. מי אמר שאקדח במערכה הראשונה באמת יורה בשלישית? אולי במציאות אקדח שיורה יכול להופיע רק במערכה השלישית, או בפרק 8 מתוך 10 פרקים?
זאת ביקורת על ההבדל בין העונות, לא על הסדרה עצמה. היא עשויה מעולה וכל סיטואציה וסיטואציה שהיא מציגה נוגעת ללב. אבל אין לה עלילה שאוספת הכול ביחד ואולי לא צריכה להיות. יש אנשים שעפים על הז'אנר הנוכחי, כמו שכתבתי כבר בהודעות קודמות, ויש אנשים שפחות, כמוני.
יש ערך בהעלאת סיטואציות למסך שלא היו שם מעולם קודם, בטח בהקשר של חוויה נשית בתוך גוף היררכי גברי. זאת אמירה בפני עצמה. אבל אני לא הצלחתי לחלץ אמירה מגובשת **נוספת** מתוך העונה הנוכחית. בניגוד לעונה הקודמת. וזה הבדל משמעותי ואליו התייחסתי בכל ההודעות שלי כמעט. באמת חוץ מזאת הספציפית שהגבת אליה. בעיניי זאת ביקורת עניינית ומותר לצחוק מדי פעם, בעיקר כשכל ההודעות האחרות שלי נמצאות כאן כדי להבהיר את כוונתי האמיתית.
סליחה.
אולי לקחתי קשה מדי את התסכול ההולך וגובר שאני רואה פה בקשר לעונה שלדעתי היא מצוינת, והבנתי אותך לא נכון. אני מצטערת.
אני מבינה אותך, אבל נראה לי שאת עדיין בעמדת הרוב לגבי ההתלהבות מהעונה, אני לא העמדה השלטת למיטב ידיעתי….
קלעת בדיוק למה שלא הצלחתי לנסח לעצמי
הגיבורה האמיתית של העונה הזו, לטוב ולרע, זו טולי.
זה היה אמור להיות הסיפור שלה ומשהו פשוט השתבש להם ממש בדרך. ואם באמת היו מתמקדים בה כמו שאמורים – זה היה יכול להיות סיפור נהדר.
ספויילרים, ספויילרים בכל מקום...
(ובעיקר מעלי)
זה לא ספוילר, זה ניחושים שלי.
(ל"ת)
מה שמופיע בכל משפט אחרי המילה כי הוא לא ניחוש.
(ל"ת)
כאן מודיעים שהסדרה תמשיך לעונה שלישית
(ל"ת)
אוקי
הסדרה תמשיך לעונה שלישית.
לפעמים עברה לי בראש המחשבה שקרו בסדרה דברים קצת מוגזמים
ואז נזכרתי בזה שהרס"רית שלי הודחה מצה"ל אחרי ששכבה עם הנהג במדור שלה, ואז שלחה הודעות נאצה למש"קית השלישות שהתחילה לצאת איתו. הרס"רית, אגב, הכירה את בעלה בקורס רס"רים בזמן ששניהם היו נשואים.
נזכרתי גם בזה שחייל אצלינו ספג התעללות עם ניחוחות הומופוביים מראש המדור שלו והפתרון הגאוני של מפקדת הלשכה היה להעביר אותו לחדר רחוק יותר באותה הקומה כשהוא עדיין חייל ישיר של מי שמתעלל בו.
נזכרתי גם במש"קית משמעת שהקיצור שלה במייל היה "היטלר" ctrl+k והייתה אמורה לצאת לקורס רס"רים ולהישאר לקבע אבל הודחה אחרי שהלשינו עליה שספירת ה100 שלה הייתה 100 תמונות שלה עם שפם של היטלר.
נזכרתי גם בזה שהייתי במצור בלשכת הגיוס מספר פעמים במהלך השירות שלי בגלל שתפסו משתמטים מפלגים קיצוניים של חרדים ובערך 200 חרדים חסמו את היציאה ופעם אחד מהם זרק לבנה לתוך הלשכה וכמעט פגע בראש של חבר.
נזכרתי גם בזה שחיילות חיפו על אחת החיילות במשך תקופה מול בן הזוג שלה, שהיה גר איתה בבית של ההורים שלה, בזמן שניהלה רומן עם חיילת אחרת (שזרקה את ארוסתה עבורה).
נזכרתי גם שמישהי ששירתה איתי פלירטטה קצת בצחוק עם מרואיין שלי, שהיה צ'ארמר אמיתי מצד אחד אבל מצד שני דקר את האקסית שלו, ואז במשך כמה שבועות היא רצה בדרך למרכזית כי הוא עבד בשווארמה ליד המרכזית והוא זכר אותה.
נזכרתי גם בידידה שלי שנדלקה על מישהו שעשתה לו אימות נתונים, עקבה במערכת איפה הוא נמצא בצו הראשון ואז "נתקלה" בו ונתנה לו את המספר שלה. הם יצאו יותר משנה (היה בגיל שלה, לפחות זה).
נזכרתי גם בזה שבעצם לא הייתה שבת אחת שסגרתי בסדיר שלי שלא שתיתי בה בלשכה, ברובן גם עישנתי, ושבמשך תקופה חבר היה מגיע כל יום ללשכה אחרי מספר מנות מנות וויסקי.
נזכרתי בקצינה שהייתה לי לחודש וחצי בסדיר, שכשהיא השתחררה היא נתנה לכל 50 החיילים שלה שלט מעץ לדלת עם משפט או פתגם מותאם כדי להעליב אותם אישית (נראה שהיא ניסתה שזה יהיה "בונה". לי היא כתבה "זה שיודע שאינו יודע – יש בו מידת מה של חכמה", אחרי שבשיחה האישית האחת שהייתה לי איתה היא רמזה שאני מתנשא).
נזכרתי בזה שבמשך חודש וחצי היו לי ולחבריי פשפשים בחדר בבית החייל ולא ישנו כמעט, ורק בפעם הרביעית שהדבירו באמת נפטרנו מכל הפשפשים.
נזכרתי שבלילה הראשון שלי בבית החייל מישהו שאל אותי אם יש לי חנג'ר כי מישהו חייב לו כסף והוא הולך לחנג'ר אותו, וששבועיים אחר כך נאלצתי לחלוק חדר עם אדם שדקר כמה וכמה אנשים בחייו וששם למפקדת שלו גולגולת של תן ביד (סיפור שאומת עם מפקדת בבסיס שלו).
נזכרתי במפקד הלשכה שהצגה מולו של אותם המספרים בדיוק באותה הסיטואציה יכלה להיגמר ברצף של מחמאות או ברצף של צעקות והשפלות באותה המידה בדיוק. אחרי השחרור גיליתי שהיה לו בבסיס הקודם שלו קטע עם חיילת שלו, לא הופתעתי.
אז אולי הדברים שקרו בסדרה לא היו *כאלו* מוגזמים.
שירות בלשכת גיוס תל השומר?
לדעתי אתם אמורים לקבל אזור סיכון א' יחד עם חוות השומר ומחו"ה אלון. הבסיסים האלה קרביים לכל דבר ובחזית יותר מחברון ושכם.
אבל אם זה מנחם אותך, בפיקוד מרכז בפינה הצפונית ביותר של ירושלים, צמוד לשכונת שועאפט, באמת בקצה שטח השיפוט של העיר ירושלים, חיילים עורפיים קיבלו את השכר הכי נמוך לעורפיים בבסיס סגור, כמו חיילים שישנים בגלילות בהרצליה, בזמן שבבסיס ענתות מאות מטרים ספורים משם, פשוט מהצד השני של שטח השיפוט של ירושלים, אותם החיילים קיבלו אזור סיכון א'.
הייתי מאבחן פסיכוטכני בלשכת גיוס ירושלים
אני חושב שהלשכה בתל השומר יותר מדכאת אבל פחות הזויה.
הייתי שמח לקבל איזור סיכון א', בפועל קיבלתי 120 שקל נוספים בחודש כי הרבה פעמים היינו מפספסים את ארוחת הערב בבית החייל.
צה"ל.
ישבתי זמן מה במוצב בחברון וקיבלתי אזור סיכון א' במקום אזור סיכון א'+. בזמן שקציני שלישות ביחידת שלדג בפלמחים קיבלו אזור סיכון א'+ ואפילו לא ישנו בבסיס. ככה זה בצה"ל.
אני חייבת הסבר לסיפור
"מש"קית משמעת שהקיצור שלה במייל היה "היטלר" ctrl+k והייתה אמורה לצאת לקורס רס"רים ולהישאר לקבע אבל הודחה אחרי שהלשינו עליה שספירת ה100 שלה הייתה 100 תמונות שלה עם שפם של היטלר."
שום דבר פה לא מתחבר לי…
למה הכוונה "קיצור במייל"? מה הקשר להיטלר?
מה זה "ספירת המאה"?
במייל הצבאי יש אפשרות
למצוא אנשי קשר באמצעות כינוי ייחודי שהמשתמש בוחר לעצמו. בדר"כ זה איזושהי בדיחה פנימית או כינוי, אצל החיילת ההיא זה היה "היטלר", כלומר כל מי שרושם בשורת נמענים "היטלר" ואחרי זה יילחץ ctrl + k ימצא אותה.
ספירת מאה (או "לוח מאה") – בגדול לקראת 100 יום לשחרור, חיילים משרדיים מכינים לוח שיספור את הימים שנשארו להם. למשל אפשר להדביק 100 גזירי נייר ממוספרים בצורה של ספל קפה, תולשים אחד בכל יום וכותבים משהו על זה שעוד 100 ימים הם ישתו קפה באזרחות/בטיול הגדול. יש בגוגל תמונות כל מיני דוגמאות
תודה. אני מדור אחר...
(ל"ת)
אהבתי כל רגע בסיום!
מעבר לזה שהסדרה מצוינת והעונה הזו אפילו מתעלה על קודמתה, הסיפוק גדל גם הוא! ומצאתי את עצמי מריע לדמויות בכל תכנון, מחשבה ופעולה. הדמויות מגנטו למסך ולא נתנו לך לעזוב אותם. אני חושב שרשמית לדעתי הסדרה הישראלית הכי טובה שראיתי וברמה של חול. למעשה אפס ביחסי אנוש נתנה לי את ההרגשה הראשונה הזו, של סרט קומדיה ישראלי, עם הומור ישראלי אבל ברמה הכי גבוהה שיש. גם כאן הדרמה והקומדיה מאוד ישראליות וזהב. הצילום הסאונד העריכה, פשוט העיניים והאוזניים שלי שמחו מכל רגע!
בנימה זו, כל הכבוד לכאן 11 הערוץ היחיד הישראלי שמצדיק את עצמו. אני פשוט בז לכל הריאליטי בימינו וצריך לדרוש מהערוצים להשקיע יותר. מזל שיש לנו את 11 איזה כיף! ותודה:)
שנת 2000 זה לפני 20 שנה.
נכון שזה נראה דמיוני, אבל זה לפני 22 שנה אפילו, אוטוטו 23 שנה. אני הספקתי להיוולד ולהגיע עד הלום בזמן הזה. מדינת ישראל עברה אינתיפאדת מתאבדים בת 4 שנים, הקמת ארגוני פשע, מלחמתם וחיסולם, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון שנייה, התנתקות מעזה, משבר דוט.קום, משבר כלכלי עולמי ב-2008, ראש ממשלה בכלא וראש ממשלה במשפט שחיתות.
זה המווווווון זמן בשביל להכניס קצינת ח"ן לתוך תסריט שמתרחש ב-2021 כביכול. בנושא של תאג"ד. מה גם שבשנת 2000 כבר לא היו לקצינות ח"ן כמעט סמכויות ובטח לא כמו בשנות ה-80.
מהו"ת הוקמה ב-2012. זה בסך הכול 10 שנים, אבל זה 30 מחזורי גיוס גדולים, כלומר 30 שנה בשנות צה"ל, זה יותר מדי זמן בשביל להחמיץ את זה בתסריט. הביקורות אהבו ללכוד חיילים אקראיים ולשאול אותם מה הם עושים אם מטרידים אותם מינית. לו היית עוברת 7 מסדרים ב-4 בסיסים שונים בנוסף לסתם הדרכות יוהל"ם שוב ושוב, לו היית צריכה להדביק את המדבקות האלה שוב ושוב על דלתות שירותים בכל בסיס עם השם המעודכן של ממונת יוהל"ם, גם לך האנרכוניזם היה צורב. כמובן שאם לא עשית את זה, אז לא.
אבל זה גם מעיד על העצלנות הכללית בכתיבת העלילה הזאת, שלא נעשה בה תחקיר מספק בכלל, שלא באמת דנה בעבירת המין כשלעצמה, היא מתייחסת לצילומי עירום והפצתם כמו חגניבת הטלפון של ערבה בעונה 1 (וזה גם הקשר זהה כי טולי הפכה לערבה).
הייתי מקבלת את הפנטזיה שלך לגמרי, לו היו שותלים בעונה הזאת אירוע מזעזע כלשהו שעליו שווה למצ"ח לעלות. האירוע הכי פלילי הוא המכות להלל שקשורות אינהרנטית לתמונות בחקירה הראשית. הפנטזיה שלך הייתה הגיונית אם באמת היו חיילים שהתייבשו או חטפו מכת חום בפרק 5 נגיד, בתרגיל המסוכן של נועה, והמב"סית הייתה מטייחת את זה אז. זאת רשלנות עסיסית בשביל חייל מצ"ח שמגיעה עד למב"סית. אבל לא קרה לאף אחד כלום שם (רק לפרטוש). אפילו הסמים רק הבליחו כדי לשמש כלי עלילתי, לא נחשפנו לאיזו רשת של דילרים ומעורבות עולם תחתון או משהו מעניין. האירוע היחיד שיכול באמת לזעזע זה אולי ניסיון ההתאבדות של ערבה בסוף עונה 1, קצת יותר מחודש לפני פרק 10 עונה 2. זאת תהיה דרך להחזיר דמות אהובה לסדרה, אין ספק. יחסי המרות בין הקצינים לחיילים? כולם נגמרו עד הגיענו לפרק 10, כפיר ודורין נפרדו, שמרית עברה בסיס, ספיר עברה בסיס. טולי וצימר נפרדו בינתיים.
חלק מזה הוא טבעי
אני חושבת שבאופן עקרוני אנשים בני 40+ (ואני עדיין מנסה להתמודד עם העובדה שאני נכנסת תחת ההגדרה הזו), עדיין מרגישים כאילו התיכון-צבא-אוניברסיטה זה שנה שעברה, וכל פעם כשעולה משהו שקרה סביב שנות התשעים-תחילת 2000.
השיא שלי היה בתקופה שלימדתי תלמידי תיכון מצטיינים באוניברסיטה, והם תמיד הגיעו באותו גיל, ואני משום מה לא נשארתי באותו הגיל, עד שהגיע השלב שבו הילדים שלימדתי נולדו אחרי שאני הגעתי לאוניברסיטה, ואני לא אשקר, היה שם משבר קטן…
אבל ממה שהבנתי זה מאפיין של גיל, לא של תקופה. אני לא יודעת אם אני יכולה לשייך את זה ספציפית לעשור הראשון של המילניום, כי אני חושבת שבדור הבא זה דווקא העשור השני או השלישי של המילניום שידחיקו (ואז יגידו שזה בגלל הקורונה) יכול להיות שזה שכן יש עיוות תפיסה קולקטיבי לגבי העשור הזה, אבל אם כן, פספסתי אותו
ושוב בעיית עריכה עם משפט שנמחק...
וכל פעם שעולה משהו שקרה סביב שנות ה90-2000 זה מרגיש כאילו הוא קרה לפני עשור. גנרי כזה.
אוי, אני כ"כ מזדהה
השלב בחיים שבו יותר מדי דברים קרו לפני כמה עשורים… שאני פוגשת אנשים בוגרים ומבינה שעקרונית אני יכולה להיות אימא שלהם (ולא, לא כמו ג'ונו). השבוע בדיוק קוננתי לאחי שמבחינתי "אין עוד יום" הוא עדיין בחזקת "האלבום החדש" של גידי גוב…
והעובדה שיש כאן גולשים שמדברים בלשון עבר על השירות הצבאי שלהם, אבל נולדו אחרי שהשתחררתי בהחלט לא עושה לי חיים קלים (ואני מעדיפה לא לשאול בני כמה ההורים שלהם).
סליחה! ספוילרים
(ל"ת)
תראי, אני חושבת שאת נופלת פה למלכודת בעייתית
אני מסכימה איתך שיש גם נשים שמטרידות ו/או פוגעות על ידי הפצה וכו'. לפני כמה שנים, בקבוצת נשים סגורה בפייסבוק שעסקה באופנה, כמה נשים שיתפו תמונות יחסית חושפניות. למרות הקוד האתי והכל, חלק מאותן תמונות גלשו החוצה בצילומי מסך. אז כן, את לא צריכה לשכנע אותי שגם נשים הן מרושעות ופועלות כחלק מהמארג החברתי הזה. גם בסדרה התמונה של טולי הגיעה אל הקצינות, כלומר עברה בין כולם ולא רק בין הטירונים.
אז למה אני אומרת שאת נופלת למלכודת? כי זו לא תחרות ואין פה סוגיה לעומתית. פגיעה מינית היא פגיעה מינית, והפצה של תמונות עירום היא פגיעה מינית, וזה לא משנה אם מי ששלח אותן הוא איש או שהיא אישה.
וכן יש גם מקרים של נשים שמטרידות גברים, אבל למרות האופן שאת מנסה למצב אותם, אלו בהחלט מקרים פחות נפוצים. וכן, כשהם קורים צריך למגר אותם באותו אופן שאני חושבת שצריך למגר תופעות של הטרדת נשים. אבל אני לא חושבת שהמקרים האלו מצדיקים את או מפחיתים מחומרת העוול שנעשה לנשים. כלומר זה שיש אישה רעה לא מצדיק להיות רעים או לא מקטין מהעוול שנעשה לאישה אחרת.
אציין במאמר מוסגר שמהדברים שלך מאוד לא ברור לי אבל אני חושדת שאת גם מאוד מפרשת לרעה נראות התנהגותית מסויימת. כלומר את מאשימה את טולי במיניות (כשבפועל ההתנהלות שלה לא מינית) ומציירת תמונה דומה בנוגע לסטודנטיות שפגשת וכו'. כאן המקום לציין שני דברים- קודם כל, יש איזושהי הסללה של נשים להתנהל דרך מחוות יותר ידידותיות, שיש מי שיפרש כפלרטטניות או אפילו מיניות. אני מאוד לא שופטת נשים שזו דרך התקשורת שלהן משום שיש עניין של הסללה, וחוצמיזה כי יש עניין של פרשנות, גבר שיתנהל במקבילה הגברית במרחב יקבל שם של צ'ארמר, ואישה תמיד תהפוך לזאת שמזמינה דברים. יתרה מזאת, נשאלת השאלה איפה באמת יש פלירטוט, ואיפה יש התניה שלנו לראות בכל חיוך של אישה הזמנה למין או התנהלות מינית. אני לא חושבת שהתשובה היא ברורה לצד כזה או אחר, אבל אני לא חושבת שהתנהגויות שכאלו מזמינות אף אחד לשום דבר או מיצרות אוירה לשום דבר. והנסיונות להדביק את האשמה בנשים הם חלק מהתפיסה הכוללת שאישה צריכה ללבוש כיסוי גוף מלא ולהשאר בבית כדי להיות בסדר.
במקרים של הפצת תמונות אין באמת מניע. כלומר, את יכולה לעקוב אחרי מאשה אברבוך המהממת שמסקרת את התחום במקום הכי חם בגהנום, והמציאות היא שיש קומץ שממש מתעסק אקטיבית, ויש המון שפשוט מפיץ. כי היא סקסית, כי זה מצחיק, כי רק רציתי גם לראות (למשל, כמות האנשים ונשים שהעבירו ביקורת על הנאנסת בפרשת קפריסין "כי ראיתי את הסרט כי כולם ראו…" אני גאה לומר שמעולם לא ראיתי את הסרט, מעולם לא הוצע לי לראות אותו והוא מעולם לא שותף באף קבוצה שאני חברה בה. אני רוצה לקוות ולהאמין שאף אחד מחברי לא צפה בסרט הזה)
ב2022 יש מקום לקו עלילה של הפצת תמונות עירום, משום שזה קורה המון וחיילות הן אוכלוסיה פגיעה יחסית לתופעה (בגלל נסיבות השירות). בשנה החולפת התפוצצו מספר סיפורים על צילומי חיילות בישראל והפצת התמונות שלהן, כך שזה לא באויר ו'ראיתי שעשו גם כך וכך לאיש כזה או אחר'.
לא יודעת איפה למדת
אבל זו נשמעת פקולטה ממש רעילה ולכן אני מצטערת עבורך שנאלצת לעבור את כל זה. יצא לי להסתובב בכמה אוניברסיטאות ויש מקומות עם יותר אינטריגות ואוירה פחות נעימה, אבל לא חוויתי שום דבר קרוב למה שאת מתארת ומעציב אותי לשמוע שיש מקומות כאלו.
אני חושבת שהדיון בינינו הופך למעגלי, אני ואת חוזרות על אותם דברים ולכן זה נראה לי קצת מיותר להמשיך. לא מאוד נח לי עם חלק מהדברים שכתבת מהסיבות שכתבתי קודם- כי זה נשמע כמו איזושהי הכללה לגבי צורות התנהגות מסויימות ואיזושהי לעומתיות, ואני לא מסכימה עם ההתיחסות הקונספטואלית הזו.
אני לא חושבת שטירונות 02 שוברת אנשים, אני כן חושבת שחודש מרוכז של מחנה טירונות כזה שבו חבורת גברים צעירים מאוד מבלים יחד בתיזוזים מייצרת דינמיקה קבוצתית מאפשרת של התנהגויות מסויימות. וכך נוצר מצב שאם אדם כלשהו דומיננטי הוא יכול להשפיע על ההתנהגות הקולקטיבית.
השאלה שלי היא אחרת -
מי היא החיילת הג'ינג'ית שחגו מדברת אליה כאילו היא הופעת האורח הכי חשובה בסדרה?
התגובה היא לאמיר, זאת טעות
(ל"ת)
אני מבין שפרק 10 כל כך ייאש אותך שהחלטת לוותר על ביקורת? אפשר להבין, האמת.
באופן שלא בלתי יאה לסדרה
כותב הסדרה גויס למילואים שקצת מונעים מאיתנו להוציא את הביקורת המסכמת בקצב שרצינו. עדיין בתכנון, למרות הכל.
שזה יותר מדי מסובך, יותר מדי בלשי בשביל הפרמיס של הסדרה הזאת,
ואפילו לא יעזור למב"סית, כי ככה או ככה היא לא הייתה צריכה להתעסק עם זה.
אני חושבת שהנחת היסוד שלך שגויה: העונה הזאת כן מאכילה בכפית.
כמו כן, בתגובה לסיכום של שנאוצר, ביקורת על "המערכת" לא ממש משאירה אצלי אפקט רגשי כשהמערכת כבר לא ריאליסטית, ברמה שזה לא צה"ל בן זמננו שם בסדרה. לא כי צה"ל מקסים, הוא ממש לא, ההפך הגמור, הוא זוועה, פשוט זה לא הוא שם בסדרה.
אם "המערכת" דמיונית, בנוסף לכך שהתיאורים של השפעתה על הפרט לא משכנעים בעיניי במשך מחצית העונה וכתובים ברישול, לא הבנתי למה סיום הסדרה מתרכז כל כך בביקורת עליה, תוך עיוות ועיקום האופי והתהליכים של הדמויות לשם כך.
גם לא כל כך הבנתי מה הביקורת שהסדרה רוצה למתוח, חוץ מזה שמיה דגן צועקת מהמם ומשחקת נהדר נשות ביטחון.
לא ייאמן ששישו ושמחו ניצחה את המפקדת, ועוד בקטוגריית הביקורת הרלוונטית על צה"ל ועל החברה הישראלית.
כמו כן, בהנחה שהתאגיד יהיה איתנו עד פרסי האקדמיה, לא מאמינה שעונה 2 תקטוף פרסים השנה, אולי צילום (בצדק).
Phase 2 של התאגיד כל כך מאכזב בעיניי.
יאללה קרתגו תני בראש.
וממליצה בחום על "מי שמע על חווה ונאווה", סדרה מדהימה בעיניי, להקות צבאיות וצה"ל של שנות ה-70.
ממליצה בקצת פחות חום ויותר הסתייגות על "שישו ושמחו" על הרבנות הצבאית, בוסרית מאוד וערוכה גרוע, הומור אינפנטילי נורא לפרקים (וקורע מצחוק בפעמים אחרות), מצד שני הביקורת על צה"ל ובעיקר על החברה הדתית לאומית (ופלגיה החרד"ליים) נוקבת ורלוונטית מאי פעם. היא מסוג הסדרות שבמרחק הזמן דווקא מוצאות חן בעיניי יותר ויותר.
הזדמנות נוספת להודות לך ספציפית על התגובות שלך כאן.
האינסייט שלך היה מאוד מאוד טוב בלהשלים את שלי, ורוב הזמן תכלס גם התעלה עליו. ובהחלט היית יותר מחוייבת ממני, תוך כדי שאתה לפי מה שכתבת סטודנטית למשפטים (ולכן עם הרבה יותר תירוצים מוצדקים ממני עם היחב"ל-היסטוריה שלי). מגיבים אחרים גם פרגנו לך כאן ובצדק, אז תודה על התרומה הנפלאה פה לדיונים.
נהניתי מאוד מהביקורות שלך, גם מזאת על מנאייכ
תודה על המחמאות.
חוץ מזה, כיף לראות איך הדברים התפתחו מאז שקראתי תגובות שלך כאן כשהיית בחטיבת ביניים….
משפטים זה פחות תואר קשה משהוא מלחיץ, יום אחד אני אלמד היסטוריה בשקט וברוגע באוניברסיטה, תהנה מכל רגע.