כמו בשנה שעברה, גם השנה רציתי להקליט פודקאסט סיכום עם מבקר אחר כלשהו. ואז חשבתי על רעיון מרושע: בעצם, השנה אני יכול לדבר עם במאי – ולא סתם במאי, אלא הבמאי של זוכה פרס דג הזהב לסרט השנה.
אז נפגשתי עם אהרון קשלס – שעד לא מזמן היה מבקר קולנוע ובלוגר (הוא כתב את הבלוג "פיראנה קארינה", שהפך בהמשך ל"הפיראנה מכה שנית"), ועכשיו, לצד נבות פפושדו, הוא חצי מזוג התסריטאים והבמאים של "כלבת" ו"מי מפחד מהזאב הרע". קשלס לא הגיע על תקן מרואיין, אלא על תקן מבקר: נפגשנו כדי לדבר על 30 הסרטים הטובים של 2013, כפי שנבחרו על ידי גולשי עין הדג בסקר סרט השנה. אבל יצא שדיברנו גם קצת על הזאב. השיחה נמשכת שעתיים – כמעט ללא עריכה, מה שנאמר הוא מה שאתם שומעים – ואתם מוזמנים להאזין.
הבהרה: אתם עשויים להבחין בכמה מודיפיקציות (שינויים) בין רשימת הסרטים כפי שהיא מוצגת בהקלטה לבין הרשימה הסופית שאותה אפשר למצוא בעמוד סקר הגמר. זאת משום שהפודקאסט הוקלט כשהסקר עדיין היה פתוח, והקולות שהגיעו בין ההקלטה לבין סגירת הסקר גרמו לכמה סרטים לנוע מעט במעלה ובמורד הטבלה.
אזהרה: הפודקאסט לא כולל ספוילרים משמעותיים לאף סרט, אבל הוא כולל שימוש פזרני וחסר אחריות במילה "היפסטר".
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדת הקובץ (43 MB) – קליק ימני ו"שמירה בשם" יעשו את העבודה.
פודקאסט – הוראות שימוש: אפשר לשבת מול המחשב ולהקשיב. אבל יותר טוב להוריד את הקובץ אל הנגן שלכם ולהאזין לו בזמן נסיעה, ריצה, שטיפת כלים, ביתור הגופות שבמרתף או כל פעולה יומיומית ומשמימה אחרת שאתם עוסקים בה.
אז מה בפישקאסט:
0:00 פתיחה, ואיך היתה ה-2013 של קשלס?
3:20 על הסקר, שיטת העבודה ומה בדיוק אנחנו סופרים כאן
5:50 מנועים קדושים
7:50 שש פעמים (וגם מייקל ביי)
11:50 לינקולן (והשאלה הנצחית: שפילברג או ספילברג)
14:35 שומרי הסף
17:05 בלאקפיש
18:05 סוף.
20:35 דון ג'ון
23:25 פרנסס הא (סקופ: הסרט הבא של קשלס יהיה שחור לבן)
25:35 ספרינג ברייקרס
28:45 בית ספר למפלצות
30:20 העולם על פי דנקן
32:40 מחפשים את שוגרמן
35:00 איירון מן 3 (וגם קצת על "איש הפלדה")
39:50 יסמין הכחולה (וגם קצת על סרטי טיסות)
43:50 כנס העתידנים
47:20 בית לחם (וגם "עומאר" והתחרות על אוסקר הסרט הזר)
52:45 כוננות עם שחר (וקצת על סרטי האימה של השנה)
58:20 לשבור את הקרח
1:03:00 ההוביט: מפלתו של סמאוג
1:10:40 אסירים
1:13:15 קפטן פיליפס (וקטע שייחתך)
1:17:20 טופ 10! סרט ראשון: אופטימיות היא שם המשחק
1:23:00 ארגו
1:25:40 ג'אנגו ללא מעצורים (וקצת על "12 שנים של עבדות")
1:29:25 כח משיכה (וקצת על "הילדים של מחר")
1:36:10 לפני חצות
1:38:20 משחקי הרעב: התלקחות
1:42:45 סוף העולם
1:45:50 ענן אטלס
1:48:35 פסיפיק רים (וגם פיץ' ל"לפני האפוקליפסה").
1:53:25 חזרה ל"מי מפחד מהזאב הרע". קשלס נושא נאום תודה ונשאר בארץ.
סיכום 2013 בעין הדג:
סקר סרט השנה
סקר הופעת השנה
דג הזהב, חלק ראשון
דג הזהב, חלק שני
דג הזהב, חלק שלישי
20 הדקות הגדולות של השנה
פישקאסט: 2013 עם אהרון קשלס
ההיסטוריה של סיכומי השנה באתר
פישקאסטים קודמים:
פישקאסט #1: משחקי הרעב
פישקאסט #2: חתולים על סירת פדלים, בקתת הפחד
פישקאסט #3: תחזית לסרטי הקיץ
פישקאסט #4: הנוקמים
פישקאסט #5: פרומתיאוס
פישקאסט #6: המאסטר (וקצת לופר)
פישקאסט #007: סקייפול
פישקאסט #8: 30 הסרטים הגדולים של 2012
פישקאסט #9: המשחק של אנדר
פישקאסט #10: סקס עם אבי נשר
אהרון קשלס ונבות פפושדו
תודה, תודה, תודה !
סוף סוף יוצרים שמקדמים סרטים כיפיים במדינה הזאת.
מי מפחד מהזאב הרע הוא הסרט הכי טוב וכיפי שראיתי השנה בלי שום ספק.
שיהיה לכם המון בהצלחה בפרויקטים הבאים שלכם.
וואחש מגלשות מים.
פודקאסט חביב מאוד, היה נחמד לשמוע מה קשלס חושב על מגוון הסרטים.
וכמובן ח"ח עצום על "מי מפחד מהזאב הרע", בהחלט בין הסרטים הכי טובים שיצאו השנה בעולם.
יש סטלנים שרואים סרטים, בקולנוע.
הבעיה היא שאנחנו לא זוכרים.
ספרינג ברייקרס משעמם?
ברגע שהסרט נשכח, אני פשוט ישבתי באולם, לא יכולתי לזוז, הייתי מהופנט, בהיתי בכתוביות הסיום ולקח לי זמן להשתחרר מהסרט. זה סרט חוויתי, יפה, מרתק ומהפנט- בסגנון של 'רק אלוהים סולח'. הוא לוקח את הסגנון הטראשי של סרטי נוער והופך אותו לסרט קצת יותר חווייתי, קצת יותר אפל שמעביר בצורה מושלמת את התחושות של הדמויות וגורם לך קצת לתהות לגבי אותו העולם. אם לא הרגשת את זה, כנראה אתה פשוט ממש מנותק מהעולם הזה.
קודם מה שכתבת בביקורת על "ענן אטלס"
אח"כ ההערות שלך על פורסט גאמפ ואלה שאוהבים אותו, עכשיו זה, ואיפשהו באמצע – כל תגובה שאי פעם כתבת עם המשתמש שלך ב-TheMarker לביקורות שלא הסכמת איתן (כולל הפנינה ההיא: כשמישהו הסביר לך שלפעמים המחשבות של אחרים על סרטים יכולות להיות שונות משלך, אתה כתבת לו "זה לא עניין של מחשבה, אלא עניין של אי מחשבה, שזה מה שאתה עשית"). ברצינות, האם אי פעם שמעת על הרעיון שיש אנשים שחווים רגשות אחרת ממך? עלה לך הקונספט הזה בראש אי פעם?
אהא..
האמת היא שזה די מפתיע. אני לא גולש קבוע בעין הדג ואני בעצמי לא זוכר הודעות שאני כותב כאן, ומסתבר שאני בעצמי לא שם לב לאיזה הודעות אני כותב. אולי אני צריך לחשוב יותר לפני שאני מגיב פה ובכללי. (בזאת ההזדמנות, תיקון להודעה הקודמת בתחילתה- ברגע שהסרט *נגמר*, לא נשכח. אין לי מושג מה עובר עלי)
בנוגע לדה מרקר, לא זכור לי שכתבתי למישהו דבר כזה, אשמח אם תזכיר לי.. ובנוגע לדעות, אני מניח שדעות מושפעות מטעם שנבנה והתבסס על סרטים שגדלת עליהם או דברים שחווית, מן הסתם אדם ייהנה יותר מסרט שהוא יכול להתחבר אליו מאשר לסרט שאין לו מושג מה הוא רוצה מהחיים שלו, במקרה הזה פישלר וספרינג ברייקרס או למשל אני ו"פורסט גאמפ" שלא הצלחתי להתחבר אליו בניגוד לעשרות אנשים שגדלו על התקופה שהסרט עוסק בה ונהנו מהרפרנסים של הסרט לאירועים היסטוריים שלא קשורים אלי. אני מכבד את דעתו של פישלר, אבל אני חושב שהכתיבה והצורה בה הוא מביע את דעתו בנוגע לסרט ספרינג ברייקרס קצת לא מקצועית מספיק לטעמי ולא בוחנת את הסרט מכל צדדיו. אבל מצד שני, מי אני שאגיד משהו. מה אני מבין בכלל.
...
"הביקורת על ספרינג ברייקרס קצת לא מקצועית מספיק לטעמי ולא בוחנת את הסרט מכל צדדיו". אתה צודק, הביקורת של רד על הסרט באמת לא בוחנת אותו מכל צדדיו. אבל הנה טוויסט – גם שלך לא. וגם שלי, וגם של ספטינדודה שלי, וגם של כל מבקר אחר בעולם. אף ביקורת לא יכולה לבחון את כל צדדיו של סרט, ואף אחת לא מתיימרת. ביקורות היא *דעתו* האישית של הכותב, ולא ניתוח מדעי אקדמי של הסרט (ואפילו כשמנתחים סרט זה עדיין ניתוח כפי שהוא נראה בעיני המנתח…). אף אחד לא יוכל לראות את כל צדדיו של הסרט, כי כל אחד רואה צדדים שונים. כמו שבעיניך לא היה צד "משעמם" בסרט כמו שרד פיש מתאר, לדעתו של רד לא היה את הצד המהפנט והמרתק שעליו אתה מדבר. זה נשמע כאילו אני מלקק פה למנהל האתר, אבל לא, זה לא קשור ספציפית לרד פיש: בכל ביקורת שאני קורא, בכל מיני אתרים מכל רחבי הרשת, תמיד יהיה את האחד הזה שיגיד למבקר שהביקורת שלו גרועה כי היא לא אובייקטיבית. נמאס לי שאנשים לא קולטים שביקורת *לא* צריכה להיות אובייקטיבית. לעזאזל.
נ.ב: ביקשת שאזכיר לך מה עשית בדה מרקר, הנה. התגובות שלך לפוסט הזה:
http://cafe.themarker.com/review/2947972/
.......
ואו, צדקת בקשר לתגובות. ושוב אני אגיד- אני חייב לחשוב יותר לפני שאני סתם מגיב בלי לחשוב באתרי אינטרנט. אני צריך לייחס לזה קצת יותר חשיבות אם אנשים לוקחים את זה ברצינות. נרשם.
בנוסף, רד פיש האהוב מחק את התגובה שלי, אבל אני כתבתי כאן שכשביקרתי את 'הכל אבוד' באתר שלי כתבתי שמדובר באחד הסרטים הכי משעממים ובלתי נסבלים שראיתי אבל בנוסף ציינתי שמדובר בסרט ריאליסטי וקיצוני שמתנהל ללא דיבורים ונבנה ממעשים פשוטים שאני אישית לא מתחבר אליו. רד פיש לא ציין שמדובר בסרט מהפנט לחובבי הקולנוע האומנותי, להפך. הוא אמר שזה סרט גרוע במלוא מובן המילה, ורק עכשיו לאחרונה הוא פולט פה ושם שמדובר בסרט שנראה טוב. דעה אישית דעה אישית, אבל כמו בכל ביקורת צריך לנסות גם למצוא את נקודות האור של הסרט ולא רק לקטול אותו.
זהירות איש לטאה!
(ל"ת)
הו כן, ספרינג ברייקרס ממש משעמם
כל כך משעמם שאני באמת לא זוכר כמעט שום דבר ממנו חוץ מהתחושה שהיתה לי בסוף ,שהיא שמישהו בזבז לי את הזמן ותודה לאל שלא שילמתי על הכרטיסים.
לא יצאתי עם תהיות בנוגע לעולם, לא יצאתי מזועזע. יצאתי כועס. הסרט הזה לא גרם לי לחשוב על כלום חוץ מהשאלה של איך לעזאזל יצרו כזה סרט. אז הנה, זאת הדעה שלי על הסרט.
אבל יכול להיות שאני פשוט ממש מנותק מהעולם הזה.
מבחינתי זו היתה שנת הנשים
רוב סרטי השנה שלי היו בכיכובן של נשים ("כח משיכה", "כנס העתידנים", "משחקי הרעב – התלקחות", "לשבור את הקרח", "יסמין הכחולה") וגם הופעות השנה שלי היו רובן נשים… סנדרה בולוק, קייט בלאנשט, אידינה מנזל, קריסטין בל, רובין רייט, ג'ניפר לורנס… רק רוברט רדפורד וצחי גראד הם הגברים היחידים שנכנסו לעשיריה שלי של הופעות השנה.
היתה שנה מעולה לנשים. שימשיך ככה.
הערה טכנית כללית: הווליום נמוך מדי.
באוזניות בסביבה שאיננה שקטה (אבל גם לא רועשת קיצונית) קשה לשמוע בבירור. זו לא בעיית חומרה, כי שירים וקטעים אחרים נשמעים היטב. זו לא פעם ראשונה שזה קורה, כך שנראה לי שצריך להעלות קצת את ה-Gain בהקלטה.
המממ… תן לי לבדוק… המממ… כן הווליום נמוך מידי, ואיכות הסאונד לא משהו בכלל (בלי קשר לחריקות הנוראיות שיש בהתחלה). אבל העלאה של גיין בלבד לא היתה פותרת את זה. יש חלקים שדורון וקשלס מתלהבים ואז הם מרימים את הקול (רמז: זה קורה שמוזכרת שחקנית מסויימת, לא משנה מאיזה מחוז) – אם הם היו מרימים את הגיין אז היה דיסטורשן לא נעים בקטעים הללו.
יש שני פתרונות:
1. להקליט עם גיין קונטרול אוטומאטי (אם זה קיים במכשיר ההקלטה או בתוכנה שמקליטים איתה)
2. לבצע עיבוד אחרי ההקלטה על האודיו שמשווה את רמות הווליום השונות ומגביר למקסימום.
—-
בונוס מצורף להודעה הזו: גירסת הטיסה של מי מפחד מזאב הרע.
אח, קומיוניטי.
(ל"ת)
בקיצור, צריך לקמפרס.
קבל.
נחמד, נחמד מאוד.
כמו תמיד, רשמתי לי כל מיני נקודות להגיב אליהן במהלך ההאזנה:
– מסכים לגבי מה נאמר ב"איירון מן 3". אחד החששות הכי גדולות שלי ב"אנט-מן" זה שמארוול יגבילו בצורה כזו או אחרת את אדגר רייט ויגידו לו "לא, אל תעשה ככה וככה, אנחנו רוצים ככה וככה". בבקשה, בבקשה שיתנו לו לעשות מה שבראש שלו. ועל הדרך, שגם יבינו שהוא גאון ושהם צריכים להקריב לו קורנטו מוזהב.
– אמרתי לעצמי שאם אי פעם, איך שהוא, יצא לי לבחור סרטים לטיסה כל שהיא, אני אשים דברים כמו "הטיסה", "יעד סופי 1", "נחשים על המטוס" וכו'. זה נשמע ממש כיף. אגב, ברור לגמרי שישיבה במטוס היא אחת הדרכים הכי פחות טובות לצפות בסרט, אבל ראיתי בטיסות בפעם הראשונה גם את "העולם ע'פ דנקן" וגם את "Short Term 12" ועדיין הצלחתי להעריך מאוד את שניהם. בריי לארסון אפילו בהופעות השנה שלי. וגם סאם רוקוול אכן היה אדיר.
– הצחיק אותי קצת שקשלס אמר ש"אסירים" היה חסר הומור. זה סרט על משבר של משפחה. זה שהוא הצליח לעשות את הסרט-המאוד-דומה-שלו עם לא מעט הומור שחור זה טוב ויפה, אבל "אסירים" החליט להיות כבד יותר. בכלל, תפסתי אותו בקולנוע בפוקס ואני שמח על כך. סרט מותח ואפקטיבי עם הופעות טובות. ובאמת דומה קצת ל"זודיאק" (שגם אהבתי). אולי שיעשו עוד סרט מתח ארוך כזה עם ג'ייק ג'ילנהול ובסוף יהיה טוויסט שהוא אותו אדם בשלושתם. והסיבה שהוא נראה צעיר גם ב"זודיאק" (שמתרחש בשנות ה 70) וגם בשניים האחרים זה שהוא לא אדם, אלא האל לוקי! אני יכול להמשיך לפתח את זה ולקשר לעלילות של שניהם אבל אין לי כח עכשיו.
– מסכים עם כל מילה שקשלס אמר על "גרביטי" (לא על סנדרה בולוק, על הסרט עצמו). וגם בעשירייה שלי הוא לא נמצא. וזה לא קטע של "בגלל שכולם מתלהבים ממנו אני אעשה דווקא", אלא פשוט היו סרטים אחרים שיותר אהבתי.
– שאלה לקשלס: האם אהבת את "העולם ע'פ סטיב" כי אתה היפסטר סנדרה בולוק או היפסטר בראדלי קופר?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
– מסכים גם עם מה שנאמר על "משחקי הרעב". למרות שלא חסרים טינאייג'רים שמתים על המסך. יש ז'אנר שלם שמוקדש לזה (ספציפית סדרת "יעד סופי" שאני הו כה מאוהב בה וגאד דאם איט, למרות הסוף המעולה של 5, אני רוצה עוד אחד!!). ונכון שפרנסיס לורנס היה הרבה יותר טוב מגארי רוס, אבל רוס כן הצליח לדעתי לתפוס את הפאניקה הזאת שדיברתם עליה. אני מדבר כמובן על סצינת פתיחת המשחקים מהסרט הראשון, שבה כנראה היה את השימוש המוצדק היחיד במצלמה הרועדת. זה הציג ממש טוב את האנדרמלוסיה הזאת והפחד של כולם – חלק בורחים, חלק הורגים, חלק לא יודעים מה נסגר איתם. אז כן.
– מסכים (אני אומר את זה יותר מדי, באמת לא רבתם מספיק) גם על כל מה שנאמר על "סוף העולם". רק אני פחות שם לב לפסקול של אדגר רייט. הכתיבה והצילום שלו אדירים ושיטות העריכה והמעבר בין סצינות שלו מבריקות (המעבר ב"סקוט פילגרים" של ספרייה-להקה-רחוב-מסיבה הוא גאוני) אבל פסקול? כלומר, אני לא אומר שהוא רע, אבל הוא לא בלט לי נגיד כמו ב"חלום אמריקאי". אל תדאג, אדגר, אני עדיין אוהב אותך.
– ולסיום, אני מסכים עם המילים האחרונות של קשלס. באמת שחשוב לפתח פה בארץ את כל הסרטי ז'אנר. דרוש קצת גיוון בנוף. ואם אפשר לעשות פה את "הזאב הרע" אין שום סיבה שלא יהיה אפשר לעשות את "הפשיטה" הישראלי.
פישקאסט מעולה, אחלה סיכום. עזוב את קווארון, שב עם אדגר רייט שנה הבאה. או עם טרנטינו.
תודה תודה תודה
ולא רק לך, MAD HATTER, אלא לכל קוראי עין הדג שצפו בסרט, אם בהקרנה המיוחדת שנערכה בחולון ואם בשבועות שחלפו מאז. קבלת הפנים באתר הזה הכתה אותנו – אותי ואת נבות- הלם (במובן הטוב-נפלה לי הלסת לרצפה- של המילה)
ולגבי הדברים ששאלת או תהית…
זה לא שחשבתי ש"אסירים" אמור להיות קומי כמו "הזאב הרע". אבל, אני כן מצפה לעיתים מסרט, גם סרט חמור סבר, לדעת לשחרר מעט את ארשת חשיבותו העצמית כדי ליצור דינימיקה מלהיבה יותר. "זודיאק", על-אף היותו סרט "חשוב" וקשה לצפייה משלב הומור נהדר לכל אורכו. לעיתים די ללהק שחקן כמו רוברט דאוני ג'וניור כדי לתת ליצירה את האוויר שהיא צריכה.
לגבי הפסקולים של אדגר רייט, נסה להקשיב לפחות לזה של WORLDS END שנית (אפילו מבלי לראות את הסרט) ותראה כיצד הוא מעצב לך עולם שלם רק דרך הבחירות הללו.
שוב תודה על המילים החמות והברכות.
אהרון
תודה לכם!
לגבי ההומור, אני מבין מה אתה אומר. גם את הנושאים הכי קשים אפשר להפוך לקומיים, זה הכל עניין של גישה. נכון שבד"כ נחמד לראות סרטים רציניים שיש בהם קומיק רליף מדי פעם, אבל לדעתי העובדה שהסרט הזה נשאר רציני לכל אורכו עשה אותו יותר מותח ואפקטיבי (כלומר, עד לקראת סוף, שהכל התחיל להיות מסורבל).
שוב, אני לא אומר שהפסקולים של רייט לא טובים, ההפך. אני אוהב הרבה מן הבחירות המוזיקליות בסרטים שלו – Blue Wrath בהתחלה של Shaun of the Dead, השימוש הרב של בק ב"סקוט פילגרים" וגם Black Sheep (אבל של בריי לארסון, לא הגרסה של הפקסול הרשמי) וגם השירים ב"סוף העולם" נהדרים (Loaded הוא שיר השנה שלי). פשוט התכוונתי שהאספקטים האחרים בסרטים שלו – העריכה, הצילום, הדיאלוגים – יותר בולטים לי מאשר הפסקול. אבל כן, הוא בהחלט נפלא.
תודה לך על התגובה. ממש אהבתי את "הזאב הרע" והוא ראוי לכל התשבוחות שהוא מקבל. מחכה בקוצר רוח לסרט הבא.
נהיה כבר נורא לא שווה להזמין את מייקל ביי.
http://www.youtube.com/watch?v=6DTtns4NCc8
פודקאסט מצוין!
ועשה לי חשק עז לראות שוב את The World's End. יופי, פישלר/קשלס. אני מקווה שאתם מרוצים מעצמכם.
משהו קטן לגבי "ענן אטלס", אגב – זה אחד מהסרטים האלה שאיכשהו יצא שלא ידעתי לגביו *כלום* כשהגעתי לראות אותו בקולנוע. איכשהו יצא ככה. לא ידעתי מי משתתף בו. לא ידעתי מה הקטע. לא ידעתי אפילו שזה של הוושאוב-איך-שלא-כותבים-את-השם-שלהם. אני חושב שבמידה גדולה מאוד, זה מה שגרם לו להכנס לחמישיה שלי השנה. זו היתה חוויה די מטורפת ומפתיעה. כן, אני יכול למצוא בו בעיות כשאני חושב עליו אחר כך – אבל זה שקול לגמרי בעיני לבעיות של "Gravity" – לא מפחית כהוא-זה מכך שכשראיתי אותו, הוא פוצץ לי את המוח.
איך זה קרה?
הלוואי עלי, לראות סרט כמו "ענן אטלס" בלי לדעת עליו שום דבר לפני כן. 60% מהחוויה של הסרט היא המבנה שלו, ומהבחינה הזאת כבר "ספוילרתי" לפני שראיתי את הסרט פשוט כי ידעתי איך הוא בנוי. לצערי הסיכוי שלי להיתקל "מיוחד" בלי לדעת עליו מראש נראה קלוש.
אם לומר את האמת, אין לי שמץ של מושג...
היו סרטים, בעבר, שניסיתי להתחמק מלדעת עליהם פרטים, או לא לראות את הטריילרים שלהם או כל מיני דברים כאלה. אני לא חושב שמאף אחד מהם הצלחתי להתחמק כמו מ"ענן אטלס". סוג של נקודה עיוורת לחלוטין ברדאר שלי. ביזארי.
פודקאסט מאוד מעניין, תודה.
אגב, איזה סרט הציעו להם לרמייק?(02:00:30) שמעתי פעמיים ולא הבנתי.
אני חושש שאהרון לא היה יכול להגיד גם אם הוא היה רוצה.
(ל"ת)
הוא לא התכוון לרימייק של הזאב הרע?
(ל"ת)
פודקאסט משובח. רק יש לי בקשה אחת.
תנסה בבקשה להקליט את הפודקאסט הבא בתנאים טובים יותר.
בכל פעם שצחקתם/התלהבתם/הרמתם את הווליום, עור התוף שלי הצטמרר מהפיץ' החד של הסאונד.
ושוב, נהניתי.
תודה רבה!
(ל"ת)