אתם יודעים כבר ממש מזמן לא היה פה פישקאסט. וטכנית, עדיין אין. תום שפירא ואביעד שמיר, שהם לא רק מותיקי האתר אלא גם אנשי פודקאסט הקולנוע "שורה שניה באמצע" (שבו כבר יותר מ-130 פרקים!) גייסו אותי כדי לדבר קצת על האוסקר, מי שיזכה, מי שצריך לזכות, ואדי רדמיין.
זהירות: כולל הפרשי סאונד גדולים, בעיקר באשמתי. אני נשמע כאילו אני נמצא שם; תום, לא באמת הקליט את הפרק מהמקלחת שמעבר לקיר, כפי שזה נשמע, אלא נכח בחדר.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
עריכה: תום שפירא
להורדת הקובץ (82 MB) – קליק ימני ו"שמירה בשם" יעשו את העבודה.
האשמה לא בדגים פישלר היקר, אלא בנו אנו
(ל"ת)
פודקאסט מצוין
האזנתי למספר פרקים, מומלץ.
הפישקאסט מתעורר
טכנית זה כן פישקאסט, לא? כאילו, זה סוג של קרוס-אובר, כמו שאמרתם..
בכל מקרה, נהניתי להאזין (הייתה לי נסיעה לא קצרה דרומה עקב תחילת הסמסטר, אז הקשבתי לרוב באוטו וסיימתי כבר בדירה). רק שני דברים שרשמתי לי:
– לגבי סטאלון, אחד מכם (נראה לי תום) אמר שמבין סרטי ה"אקספנדבלס" הוא הכי אהב את השלישי, ואני אשמח להסבר לגבי זה. מילא זה שהשלישי פתאום דורג PG13 אחרי שהשניים הראשונים היו R, פשוט…לא היה בו אקשן. כל הקטע של הפרנצ'ייז הזה זה לשחזר את סרטי האקשן האלה של האייטיז, אבל הסרט הזה נזכר שהוא סרט אקשן רק ברבע שעה האחרונה בערך. השניים שקדמו לו רחוקים מלהיות פסגת היצירה, אבל בהחלט היו יותר מעניינים ומהנים. אבל הסרט שהכי מתמצת לדעתי את הסרטים האלה שסטאלון כה מתגעגע אליהם הוא "תכנית בריחה", שהיה מהנה בטיפשותו.
– לגבי השירים: אולי השיר עצמו של ליידי גאגא לא הכי זכיר, אבל הקליפ שלו מעולה וממש עצמתי. אז אני שמח שהוא מועמד.
אה, ועוד משהו: נכון של"אני וארל" הייתה פחות השפעה מחוץ לפסטיבלים מאשר ל"וויפלאש", אבל לדעתי הוא לא פחות טוב ממנו. שניהם עבדו בשבילי מסיבות שונות לחלוטין. ב"וויפלאש" זה האינטנסיביות וג'יי. קיי. סימונס וב"אני וארל" זה פשוט המון הזדהות. בשבילי, בטקס הזה "מקס הזועם" הוא כמו "וויפלאש" – סרט שאני ממש אשמח לראות אותו זוכה (בקטג' הסרט) אבל זה כנראה לא יקרה. נו טוב, לפחות כנראה יהיו לו כמה פרסים טכניים.
Mia Culpa
בנוגע לבלתי נשכחים 3:
1) הוא היחיד שהיה לו מידה של נקודה מעבר ל"בואו תראו את האנשים העלו שאהבתם פעם" – המאבק הבין דורי בין כוכבי האקשן הזקנים למחליפים הצעירים שלהם כדוגמה למאבק בין דורי (לא סיפור עמוק במיוחד, אבל לפחות מידה של סיפור)
2) האקשן אולי פחות מדמם אבל הרבה יותר מהנה (והסצנה בסוף נשמכת הרבה יותר מרבע שעה) – יש לך קבוצה גדולה של חברה טובים שמחולקים היטב לפי כשרונות הרג (סכינים, אקדחים, מכות, נהיגה, מבטא בריטי), המון בחורים רעים (שהם באמת Expendable – אולי הסרטים היו צריכים להיות עליהם) וגיאוגרפיה ברורה מספיק כדי להבין מי נמצא מול מי בכל רגע נתון
3) רונדה ראוזי
4) כיף לראות את מל גיבסון חוטף מכות
5) ראיתי אותו בטלוויזיה ולא הייתי צריך לשלם על כרטיס
6) רונדה ראוזי
Fair enough.
נסכים שלא להסכים.
אין לי מושג למה אני כותב על בלתי נשכחים
אבל אי אפשר לומר על הסרט השלישי בסדרה שהוא לא מ-ה-נ-ה. נקודה. שנינות, בדיחות, פאן, סתלבט ומה לא.
זהו סרט שלוקח את עצמו בכיף ובקלילות ולא מנסה לשמוט לסתות. אחד מאותם סרטים שרואים במוחש שלחבר'ה היה כיף לצלם ולהיות חלק ממנו.
לכן לא צריך Rated R…למה שילדים בני 13-17 לא יהנו גם כן?
שמעתי את זה בנסיעה ארוכה באוטובוס
ונרדמתי קצת באמצע (לא אשמתכם, הייתי עייף ונסיעות זה דבר מרדים).
ואז הגיע החיקוי של אדי רדמיין..
לגבי השאלה של דורון בפודקאסט
ממה שראיתי, סירשה רונאן היא אכן האדם הצעיר ביותר שמועמד לאוסקר בפעם השניה, כשהיא מקדימה את קייט וינסלט וג'ניפר לורנס במשהו כמו שנה.
אנג'לה לנסברי.
היא הייתה בת 20 כשהשיגה את המועמדות השנייה שלה, על תמונתו של דוריאן גריי.
צודק
צודק
אני לא מבין איך אפשר לאהוב את האיש שנולד מחדש
זה כזה סרט משעמם, ולא הגיוני בשום צורה (איך בן אדם שרד קרב של חמש דקות עם דובה ועוד יצא בריא ושלם אחרי זה?), וגם אני לא מבין למה החליטו למרוח סרט עם עלילה כל כך מינימליסטית על שלוש שעות. הדמויות משעממות, דיקפריו לא עשה שום דבר מיוחד, ובכללי אני לא מבין את האקדמיה הפלצנית הזאת שמעמידה סרטים כמו ספוטלייט והאיש שנולד.