כוחות רבים נאבקים על ההגדרה "מהו קולנוע טוב". במשך שנים רבות "קולנוע טוב" היה קולנוע מסוג מסוים: רציני, שנון, בעל משמעויות עמוקות, בעל טכניקה קולנועית חסרת פשרות, ועוד כל מיני קריטריונים. "כיף טיפשי" נחשב, ובכן, כ"כיף טיפשי" (או כינויים מעליבים יותר). בשנים האחרונות יש איזו תזוזה וסרטים רבים שנשכחו או נקטלו צצים ועולים מחדש. בארץ זה פחות תפס וזה חבל, כי יש לנו כמה סרטים שהם "כיף מטופש" ממש טוב. למשל, "חמש חמש".
אין הרבה מחזות זמר ישראלים, וזה למרות שיש לקולנוע הישראלי רומן עם מוזיקה; אמנם דמויות רבות שרות אצל סרטי "הגשש", ויש שפע של שירים ישראליים מוכרים שהתחילו את דרכם בסרטים, אבל אם ממש נצמדים להגדרת המחזמר הקלאסית, יש, כך יגידו לכם רוב האנשים, בעיקר את "קזבלן" וזהו. "חמש חמש", כך מסתבר, הוא ה-"זהו" הזה.
במבט ראשון, "חמש חמש" עושה רושם כאילו הוא הבי-סייד של "הלהקה": מרבית מהמשתתפים מהסרט ההוא נמצאים גם כאן (אלי גורנשטיין, לירון נירגד, גילת אנקורי, יוני חן ומנחם עיני), גם הוא עוסק בחבורת חיילים וחיי הרומנטיקה שלהם, וגם הוא, כמו אותו סרט, מוזיקלי. אבל אם "הלהקה" הוא סרט מרתק ומעניין, בעל רבדים, מסרים ומשמעות, הרי שב"חמש חמש" אין את כל זה: זה מחזמר על חבורת חיילים וחבורת בנות שמאוד רוצים להתמזמז וכל הדברים שמפריעים להם בדרך (קרי: ההורים של הבנות). זה נפלא. זה מטופש מאוד, אבל אין ספק שזה נפלא.
הסיפור המלא הוא כזה: פלוגת חיילים שקרובה לצאת לרגילה ומעבירה את זמנה בריגול אחר בנות המושב הקרוב (מה ש: איכס, סטוקרי, קריפי ותזכורת לכך שהסרט נטוע עמוק בעבר) מקבלת הודעה שהצבא החליט למקם את הרגילה שלהם באותו מושב עצמו – מה שמשמח את החיילים שעכשיו יוכלו סוף סוף לפגוש את הבנות עליהם הם ריגלו (כאמור: איכס, סטוקרי וכו'). כדי שאווירת הסרט תהיה פחות איכס וסטוקרית, גם הבנות מגלות את משאלת ליבן והיא שאותם חיילים יבואו ואז הם יוכלו לגשת לעניינים.
אלא מה, המושב כמו מושב, ובעלי המשק (קרי: האבות) מעבידים את החיילים המסכנים בפרך (מה שמוביל לשיר האהוב עליי, "אכלנו אותה עד העצם", שבו אלי גורנשטיין מפזז כאילו חייו תלויים בכל פיזוז ופיזוז). החיילים לא מוכנים שהמצב יישאר ככה, ו-וואו, כבר תיארתי משהו כמו שלושת רבע מהסרט. כמו שאפשר להבין, עלילה היא לא הצד החזק שלו.
אבל זה מחזמר. עלילה לא צריכה להיות הצד החזק שלו. הוא צריך להיות מצחיק (והוא כזה), עם שירים נהדרים (והם אכן נהדרים), ורומנטיקה אמינה. החלק האחרון הוא נושא מעניין: הסרט אמנם מתחיל בסטוקריות, וברור ששאלות שוויון מגדרי לא הטרידו במיוחד את יוצרי הסרט, אבל הבנות עצמן נראות מאוד בקטע, וקובעות את הכללים למתי, איפה ואיך ואם בכלל. יש משהו מקסים בחרמנות הכללית שאופפת את הסרט. כי זה לא איזה מציצנות "אסיקמו לימון"-ית. אין בסרט עירום בכלל, וגם אותן סצנות הצצה שדיברתי עליהן מתרחשות לבנות בביגוד מלא (הבגדים של אחת נרטבים ממים, אם זה משנה למישהו). יש רק סצנה אחת שאפשר להגדיר אותה כקרוב למשהו שהוא סצנת מין, וגם היא כל כך מרומזת שזה כמעט ולא נחשב. זה כאילו מדובר באנשים שממש רוצים להיכנס לתחתונים אחד של השני, ואז כשהם שם הם רק רוצים לרקוד דיסקו ולהתנשק. זה מקסים, בצורה מסוימת.
בנוסף לכל זה, יש איזה עניין של צעירים מול ותיקים והורים מול ילדים – האבות אף שרים שיר על כך ששום דבר לא השתנה בצבא, והתחלתי לצחוק ולהגיד "הא! איזה שיר מיושן. מלא דברים השתנו מאז" אבל אז הקשבתי למילות השיר ונוכחתי שכן, עדיין חיילים מדברים בגסויות על בנות ועדיין רוצים לפרק את המפקדים שלהם מכות. אז אולי לא יותר מדי השתנה, בעצם.
אבל בעיקר, שוב, זה סרט כיפי וטיפשי והוא באמת טיפשי – שיר הנושא מוסר לצופים "אל תתייאש, חמש חמש" מה ש:מה אני אמור להבין מזה? למה לי לא להתייאש כי המספר חמש מופיע פעמיים? מה אתם רוצים ממני?? ולכן הוא מושלם עבור מי שרוצה לבלות ערב מול סרט שהוא כיפי וטיפשי. אין כאן דילמות כבדות או רציניות ושום דבר בסרט הזה הוא מעבר למשקל נוצה. כלומר, שום דבר פרט לשירים הנהדרים.
הייתי רוצה גם לשבח את המשחק, אבל "לשבח" זאת מילה חזקה. מילה מדויקת יותר תהיה "להעריך": אף אחד לא עושה כאן את תפקיד חייו, אבל בעבודת אנסמבל של סרט שכזה צריכים עבודת צוות, וכל אחד צריך לדעת את תפקידו בכוח ולהיטמע בדמות כך שיידעו מיד מי הדמות שלך ברגע שאתה נכנס. ואת זה כל אחד ממשתתפי הסרט עושה באופן מושלם – מהאב הגאוותן, מהנבעך התורן, ועד האפסנאי שבשביל מתיחה צריך להעמיד פנים שהוא מח"ט.
אבל גם אם אני קשה מדי או מפרגן מדי, זה לא משנה. מה שמשנה זה שיש קהל גדול של אנשים ש"חמש חמש" יכסה להם בדיוק את הפינה של "מחזמר כיפי שטותניקי על אנשים יפים שרוצים להיות עם אנשים יפים אחרים" ויותר מזה. ולצערי, החשיפה אליו היא מינימאלית – בעודי מחפש קטעים לשים בביקורת או דיונים עליו באופן כללי, התשובה של המרשתת הייתה, בקיצור: "לא". בימינו, הסרט נמצא ב-VOD של יס. בתקווה, בעתיד, יהיו עוד חלקים ורגעים ממנו גם כאן באינטרנט.
ההאחזות חמש חמש
יוכיח החמש!
אומייגד!!!
סרט צה"לי שמכיר בקיומם של מדי ב'!
לא אכפת לי שזה מחזמר, התמונה למעלה כבר הופכת את זה ליותר ריאליסטי מהרבה מאוד סרטי צה"ל שקיימים.
סיכוי טוב שאלה היו מדי א' בתקופה שבה הסרט צולם, אבל אל תתפוס אותי במילה.
(ל"ת)
גם אז, אלה היו מדי ב'.
(ל"ת)
המצב עד כדי כך חמור?
זכורים לי עוד כמה סרטי צה"ל עם מדי ב' (שתי אצבעות מצידון, נניח) אבל אולי זכרוני מתעתע בי בכלל.
דווקא בשנים האחרונות זה בסדר
מ"לבנון" ל"התגנבות יחידים" ל"בית לחם" ל"רוק בקסבה" ל"מסווג חריג" ל"מקוללים". האחרון אפילו החכים ושם את דמות הצלם הצבאי שהולך לצלם תרגיל על א' (כי הוא מחוץ לבסיס) ואת הקרביים על ב'.
אבל הדוגמה הכי גרועה של מדי צה"ל מהעשור האחרון כנראה באה מ"פוקסטרוט". חיילי משמר גבול, במחסום, על א'? עם סוודר א' (שהיה בזמנו סטריאוטיפ שהוא "של בנות")??? אפשר לתרץ את זה שזה סרט סוריאליסטי משהו, אבל הדבר הזה קצת הוציא אותי מהסרט (ועוד טוקבקיסטים אחרים בזמנו כזכור לי).
חיילי משמר גבול, במחסום, על א', עם סוודר א' - ***ועם M-16 ארוך***.
(ל"ת)
אצלי ביחידה היה חייל אחד שנהג להופיע עם מיקס לא יאומן של מדים,
שאפילו אני לא תמיד הכרתי.
לזכותו ייאמר שבכל-זאת מילואימניק עם 40+ שנות שירות, אז התעלמו. בטח כשמדובר ביוצא סיירת מטכ"ל שנהג להגיע לכל רמטכ"ל שעבר בסביבה ואהלן-מה-נשמע.
מילואים זה דבר אחר, מחפפים. בפוקסטרוט מדובר על חיילי חובה
(ל"ת)
אפילו 'אפס ביחסי אנוש' כולל הרבה יותר מדי סצינות שבהן החיילות הן על מדי א' בלי שיש להן סיבה לכך.
אני מסכים שהמצב באמת יותר טוב בשנים האחרונות – "תאג"ד" ראויה לציון בטירוף בהקשר הזה, מבחינת דיוק טכני-אסתטי היא כנראה הסדרה הטובה ביותר שנעשתה על צה"ל* – אבל מה שתיארת הוא עדיין מיעוט ולא רוב. לפחות נפטרנו מהבעיה הכי גדולה שהייתה פעם, והיא שילוב הזוי של פריטי ב' ופרטי א', אהלן-אהלן גבעת חלפון.
* אפילו "טירונות" ההו-כה מהוללת עשתה את אחת הפשלות הכי מצחיקות שראיתי, שמישהו יסביר לי למה אקי אבני עושה צניחה על א'. אתה פאקינג מ"פ טירונים בגבעתי בניינטיז, לא צנחן במבצע תשורה שגם היה משהו חריג שעשו רק כי רפול היה, ובכן, רפול.
אלוהים איזו סדרה גרועה זאת הייתה.
אוקיי אפס ביחסי חוטא זה נכון
תאג"ד עבדה במישור הזה כי היוצר שלה באמת שירת בתאג"ד בשירות הצבאי שלו. למרות זאת אני זוכר פוסטים ספק-רציניים מחיילים מצייצים על שגיאות בדרגות, חיילים מקובנים בפטורים, והפרות בדיני לבוש. אבל אלה קטנות כשבתמונה הגדולה הם עשו את שיעורי הבית שלהם.
אגב אני לא יודע אם הסטייטמנט שזה מיעוט ולא רוב הוא נכון, בעיקר כי אני לא צופה בכל כך הרבה סרטי צבא ישראליים. אני כן אגיד שלא תהיה לי בעיה לשלם סכום סמלי בעבור מחקר אמפירי על שגיאות אסתטיות צה"ליות במהלך השנים (כולל תמונות), נשמע מעניין.
לא יודעת איך היום...
אבל בזמני בנות במפקדות לא היו לובשות מדי ב'. שנתיים בצבא וחוץ מאשר בטירונות לבשתי מדי ב' רק בפעמים הספורות שעשיתי תורנות מטבח
באיזה בסיס שירתת?
שיזפון, שבו מתרחש הסרט, הוא בסיס סגור באמצע שומקום. הן לא צריכות להיות על א' כי זה לא שיש להן יציאות תכופות הביתה / יומיות.
אני חושבת שרל"שיות היו מחויבות במדי א' גם בבסיס סגור
(ל"ת)
אחלה, אבל הסרט הזה הוא לא על רל"שיות.
(ל"ת)
אין לי ויכוח איתך
אני מניחה שאתה צודק לגבי שיזפון. אני גם באמת לא מצליחה להבין למה בסרטים ישראליים על צה"ל / חיילים רואים כ"כ הרבה מדי א'. זה לא שמדובר בהפקות זרות שמיועדות לקהל זר. מי שרואה את הסרטים האלו הם (קודם כל) ישראלים שלרובם יש מושג איך נראים חיילים.
ושירתתי בפיקוד צפון…
בדיוק.
זאת לא אמריקה שבה החיים האזרחיים והצבא הם ממלכות שונות לגמרי. שם צריך יעצים צבאיים על כל אספקט של הסרט כדי ליצור ריאליזם של הפרטים הקטנים. פה הכל מעורבב ואפילו אנשים שלא עשו צבא נחשפו לעולם הצבאי יותר מאנשים מקבילים במדינות אחרות. אי אפשר להשתמש פה בתירוץ של "לא ישימו לב", כי ברור שכולם ישימו לב. וזה גם לא כאילו יש בעיות מלאי של מדי ב' בארץ. בטוח על כל סט צילומים יש סאונדמן או צלם שעושה מילואים ויש לו ב' בארון.
גבעת חלפון לא דוגמה
כל הרעיון שם הוא להציג את הצבא כברדק אחד גדול. ברור שגם המדים המבולגנים הם חלק מזה- סרג׳יו לובש מנומרים, ויקטור חסון בגופיה. זה חלק אינטגרלי מאווירת הטירוף.
טירונות באמת גרועה. אני זוכר שהיו שם סצינות רבות שהחיילים יושבים בסבבה שלהם סביב למדורה, דבר שאילו היה מתרחש בצבא כולם היו מיד עפים לכלא.
או הו, זה רק קצה הקרחון.
יש כל כך הרבה אירועים חמורים, בעיקר בתחום הבטיחות, שקורים בפלוגה הזאת, כל כך הרבה פערים בהכשרה שלהם וכל כך הרבה שיקול דעת מוטעה בקשר להפעלה ולחינוך שלהם שלהם.
זאת לא הייתה בעיה, אגב, אם המטרה של הסדרה הייתה להציג פלוגה גרועה. להפך, סדרה שחושפת לפרטי פרטים כשלים בעייתים שרווחים בצה"ל הייתה יכול להיות מעולה וחתרנית. אבל זאת בבירור לא הייתה הכוונה של יוצרי הסדרה, ובטח לא של צה"ל עצמו – שהיה שותף מלא בהפקה ובאופן מוצהר גרם לכך שהסדרה תעסוק בחיילי גבעתי כדי להעלות את הביקוש לשם בקרב מלש"בים. הסיפור היה אמור להיות על כביכול פלוגה נורמטיבית, שאומנם לא אמורה להיות מושלמת, אבל כאילו, לכל פלוגה יש את הפאקים והשטויות שלה, נכון חברים??? נכון, רק לא בכמות הזאת, ובטח שלא עם זריקת הזין הזאת.
ספוילרים, אם למישהו אכפת באמת מסדרה שנגמרה לפני 19 שנים.
– קודם כל, אלוהים ישמור איזה מ"פ נוראי. ושוב, אם המטרה הייתה להציג דמות של מ"פ נוראי, סבבה, אבל הוא בבירור מוצג כמישהו שאמור להיות דמות המפקד האידיאלי, והוא, כאילו, ממש אבל ממש לא. אקי אבני בסדרה הזאת אולי קשוח ומקצועי במידה ראויה עבור מ"פ טירונים, אבל מה זה עוזר שכש-85% אחוז מהזמן הוא אפילו לא נוכח בבסיס, אלא מחוצה לו, מנסה לסדר את חיי האהבה שלו? יש לך בעיות בחיים האישיים, אני מבין, אז סבבה, לא היית צריך לקבל את התפקיד הזה. ועוד יש לו את החוצפה לרדות בצורה כפויית טובה על הסגל שלו, ובמיוחד על הסמ"פ, שמנהלים לו את הפלוגה בהיעדרו.
– חייל מפיל רימון חי בעמדה וניצל בנס על ידי המ"מ שלו. במציאות אירוע כזה יגרום, לכל הפחות, לריתוק של המ"כ שאימן את החייל בתרגולת היבשה, אבל נראה שלאף אחד לא אכפת מזה. אבל ניחא – אח"כ אותו חייל מחליט לשבור שמירה, לקחת לעצמו רימונים מהתחמושת הפלוגתית כאילו זה שלו מהבית, ואז פשוט להתאמן על זריקה שלהם, *רימונים חיים*, כאילו כלום, בלי אישור, בלי ידיעה של אף אחד, בלי אמצעי בטיחות. ואומנם אומרים לו שהוא "יחטוף על זה", אבל כבר בפרק הבא האירוע הזה נשכח ולא מוזכר פעם אחת נוספת במהלך שאר הסדרה. אני מניח שאני לא צריך להסביר על איזה דברים פחות חמורים צה"ל שופט אנשים במציאות.
– חייל גונב רימונים, מוכר אותם לגורמים בעולם התחתון. מתוודה על כך לאחר מעשה בפני הסמל, שעד אותו רגע הסדרה אגב הקפידה להציג כמישהו ששונא מאוד את החייל הספציפי הזה, מחליט להקים כח גרילה של ארבעה חיילים "מטורפים מורעלים ומגודלים" כדי להשיב את הרימונים האלה. אה, סליחה, 3 חיילים "מטורפים מורעלים ומגודלים" ועוד אחד שהוא מביא לא על סמך היכולת הפיזית או הפייטריות שלו, אלא פשוט כי עוד קודם לכן המ"מ קבע שהחייל הזה חייב להיות צמוד 24/7 לאחד החיילים המטורפים האלה, בעקבות סכסוך ביניהם שבכלל לא קשור לעניין. פי אלף יותר שיקול דעת.
– הסמל והחיילים שלו נוסעים על אזרחי למקום הימצאם של הפושעים, משיגים חזרה את הרימונים תוך כדי שהם חוטפים מכות רצח, ברמה שגורמת לאחד מהם לזעזוע מוח, חוזרים בבוקר שלמחרת אחרי שמסדר ההשכמה כבר נעשה. החיילים גם איחרו למסדר, גם נמצאים על אזרחי, גם מגואלים בדם, וגם נותנים איזשהו תירוץ מחורבן של "נכנסו בקיר", והמ"מ אומנם כועס, אבל לא נראה שיש לו שאיפה כלשהי לרדת לשורש האירוע המאוד חריג הזה. הוא פשוט נותן להם ריתוק על נפקדות וזהו. בלי תחקיר, בלי כלום.
– ב-מ-ק-ר-ה, הסמל מחזיר את הרימונים (שאובדנם הוא אירוע מוכר ורשום במערכת) ב-ד-י-ו-ק באותו יום, ועוד מתרברב על כך בפני המ"פ. כנראה שהדפ"ר הממוצע של הסגל נמוך בצורה קיצונית כי אף אחד לא חושב לעשות 1+1 בין השבת הרימונים לבין אירוע הנפקדות והמכות של החיילים שחזרו באותו בוקר.
– אחד החיילים שנלקחו לפעולה הלא מאושרת הזאת הוא חייל שלפני זה הפקיר את הנשק שלו. בדרך חזרה מהפעולה הם אוספים בטרמפ חייל אחר מהפלוגה שהיה באפטר בבאר שבע, שמופיע לפתע עם בדיוק הנשק האבוד (הוא תפס בבאר שבע את הבדואית שגנבה אותו), אותו צ' והכל, "יואו זה הנשק שלי!!!", ונראה שהכל שב על כנו בשלום. כל זה נעשה אגב מול הפרצוף של הסמל שלא שואל ולו חצי שאלה על איך חייל ב' מצא במקרה נשק של חייל א' בסביבה אזרחית. לא לא, האירוע נסגר, אין מה לראות כאן!
– הסגל הפיקודי מגלה, אומנם בטעות אבל עדיין, שאחד החיילים שכב (בהסכמה) עם אחת הקצינות של הבסיס תוך כדי טירונות. עכשיו, אם הייתי מ"מ והייתי שומע על המקרה הזה, במיוחד לאור הנפשות הספציפיות שבמקרה הזה, כנראה גם התגובה הראשונה שלי הייתה להיקרע מצחוק, אבל אני חושב שאח"כ הייתי לכל הפחות מעלה למ"פ את העובדה שהתרחשה כאן הפרה חמורה של כללי השילוב הראוי. כמו באירוע הרימונים, זה נשכח לפני שמישהו מספיק להגיד "גברים בלי עתיד תקועים יחד".
– הסדרה אומנם לא עושה עבודה טובה בלהבהיר לצופים על באיזה שלב בהכשרה הטירונים נמצאים (ככה זה כשרק 30 אחוז מהסדרה מוקדשים להתרחשויות בבסיס), וסדרי התרגולות שלהם די מעורבבים ולא קוהרנטיים, אבל בסופו של דבר לקראת סוף הסדרה אנחנו בטוחים שהם עדיין לא סיימו את האימון המתקדם (כי הרי רק בפרק האחרון הם מקבלים כומתה ועולים ללבנון כפלוגת מסלול). אבל אבוי, יש פיגוע רציני בענתות! ופיקוד דרום וחטיבת גבעתי מחליטים כמובן שהדבר ההגיוני והסביר לעשות הוא לבחור מכל הסד"כ שלהם דווקא פלוגת טירונים שעוד לא סיימה אימון מתקדם, לשלוף אותה מבסיס האימונים, ודווקא אותה לשלוח לגזרה הכי חמה שבה מתנהל המרדף אחרי המרצחים. וזה אפילו לא בשנים של האינתיפאדה! אני יודע שתאורטית חיילים שעוד לא סיימו הכשרה אבל כבר עשו 03 יכולים לתפוס קווים פחות חמים אם יש איזה בעיית סד"כ רצינית לפתע, אבל נו באמת, זה שונה לגמרי. וכמובן שמת להם חייל בפעולה הזאת. כל הכבוד, אתם בטח ממש גאים בעצמיכם!
– לאותה פעולה הירואית מאולתרת נקרא גם חייל שלא נכח בפלוגה מאז שלב מאוד מוקדם בהכשרה בגלל בעיות בבית, והפסיד טונות של חומר. הוא נקרא, כך מסתבר, בגלל טעות שלישותית. סבבה, קורה. אבל אחרי שהטעות מתגלה, במקום לשלוח אותו הביתה או לפחות לתקוע אותו כמו איזה כלבויניק במפקדה, לא, לא רק שהוא מצטרף לפעולה, הוא עוד עושה את זה בתור הקשר של המ"פ! למה? כי הוא ביקש נורא יפה.
– רק אחרי שחייל מת בפעולה, המ"מ נזכר לארגן איזשהו תוכן/פעילות שתכליתו לגרום לחיילים להכיר טוב יותר אחד את השני. משהו כמו, במקרה הטוב, 5 חודשים לתוך ההכשרה. טוב שנזכרת, שרלוק. פלא שקורה להם בסוף מה שקורה להם בסוף? ראיתי משרדי שלישות שהיו יותר מגובשים ועם יותר אחוות לוחמים מאשר הלוחמים האמיתיים האלה, עאלק. ושוב, זאת לא הייתה בעיה אם זה הייתה הכוונה שלהם, להציג מדריך לאיך *לא* צריכה להיראות פלוגה, אבל זה לא המצב.
לא ראיתי טירונות אבל בזמן האחרון אני צופה בפאודה
שמבחינת בימוי/כתיבה/משחק באמת נהדרת, אבל מבחינת הקשר למציאות יצרה אצלי תגובה די דומה לזאת שהיתה לך לסדרה מלפני19 שנה.
ליתר דיוק, אני לא מכיר את הנהלים ביחידות מסתערבים, אבל אם אשכרה עושים שם את השטויות שרואים על המסך, שאללה ירחם על כולנו.
(אם כי, כשזה מגיע לסדרת מתח, אני לא רואה סיבה לא לעשות לסדרה מקומית את אותן הנחות שאני עושה להפקות זרות בתחום האמינות)
אוי פאודה פאודה...
סדרה שיכלה (וגם קודמה לפני עונתה הראשונה) כמעין "הסמויה" בשטחים. אם יש סדרה שהמציאות פשוט מבקשת שתקרה, זאת זאת. בפועל קיבלנו "24" או "NCIS" בשטחים, מה שיכול להסביר את מה שאתה מדבר על זה.
ראיתי את הסרט בערך 200 פעם
מכיר כל מילה ותו בסרט
אם כבר מחזות זמר ישראליים
זכור לי שפעם ראיתי בערוץ 1 בלילה סרט מחזמר ישראלי קצר בסגנון המערב הפרוע, לא זוכר מי כיכב בסרט (אבל כן שרבים מהם זמרים/שחקנים מוכרים) או מה היה תוכנו או השירים שבו.
נדמה לי שאם אתה בסביבה של אריק בינוי ו/או אני הולך לבית שאן של גרי אקשטיין היו חלק ממנו.
למישהו זה מצלצל מוכר?
כן כןכןכןכןכ
זה "עמק הנהר האדום", לא בדיוק סרט, יותר כמו שירי מערב פרוע מתורגמים ע"י אהוד מנור ומבוצעים ע"י ענקים כמו מתי כספי וריקי גל ודורי בן זאב ודפנה ארמוני.
אני גדלתי על הסרט הזה – ועשרים שנה אני מחפשת עוד מישהו ששמע עליו.
את.ה הראשון.ה
זה לא סרט
למיטב זכרוני זאת היתה הפקה של הטלוויזיה הישראלית. אני חושבת שהיו שם רק שירים כאמור ובינהם קטעי קישור (בעיקר בדיחות)
יאיי
איזה כיף. הרבה זמן שאני לא יודע איך להתחיל לחפש אותו בכלל, ועכשיו תוך שנייה מצאתי אותו במלואו ביוטיוב.
תודה!
"חמש חמש" הכוונה שהכל מעולה ומצוין!
סרט שקולע למטרה של כייף מטופש שגורם לך להרגיש טוב :)
אבל למה? מה המקור? מה בצמד המספרים הללו אומר שהכל מעולה ומצוין?
(ל"ת)
5/5
יענו, חמש מתוך חמש. או, צורה צבאית מעיקה לומר 'הכל עשר', כי 5+5=10. מגיגול מהיר העולם נוטה להסכים עם התיאוריה הראשונה.
אולי זה איזשהו תרגום
של five by five… אני לא יודע מה המקור של המונח הזה, נתקלתי בו לראשונה בבאפי (אחת הדמויות אומרת את זה כל הזמן בהקשר של "הכול מעולה ומצוין") אבל אני גם יודע שאחת היחידות בStarcraft המקורי אומרת את זה אם אתה לוחץ עליה…
כמו שחשבתי
המקור צבאי:
https://www.urbandictionary.com/define.php?term=five%20by%20five
5/5 זאת איכות מעולה בהאזנה, בדיוק כמו ש6/6 זאת איכות מעולה בראייה.
(ל"ת)
כן באופן כללי, לא בפרטים
5/5: עוצמת השמע היא 5 (מתוך סולם של 1 עד 5), וגם נקיון השמע (העדר הפרעות) היא 5 (בסולם של 1 עד 5).
6/6: אתה רואה ממרחק 6 מטר כמו שאדם ממוצע רואה ממרחק 6 מטר. לכן זה יכול להיות גם 6/12 (אתה רואה מ-6 מטר כמו שאדם נורמלי רואה ממרחק של 12 מטר, זאת אומרת, הרבה פחות טוב) וגם 6/3 (אתה רואה מ-6 מטר כמו שאדם נורמלי רואה מ-3, זאת אומרת, אתה בעצם בז).