ימי הקולנוע מתנהגים מוזר מאז הקורונה, וכך יוצא מצב שבו שוב יש יום קולנוע ב-2023. למה לא. אז כן – ביום רביעי הקרוב, 13.9, יש יום קולנוע ישראלי. כיף.
הפעם אין את הקטע הזה של "יום בהוקרה" של שחקן או דמות כזאת או אחרת. אבל כן יש הקרנה (איפשהו. לא הבנתי איפה) של "כאסח". אני בעד.
להלן תקציר או כל המידע על כל הסרטים שעתידים להיות מוקרנים (כרגע נמצאים פה הסרטים שיוקרנו בבתי הקולנוע הגדולים מתישהו. יש עוד כמה וכמה סרטים שיוקרנו בכל מיני היכלי תרבות שגיליתי עליהם רק הבוקר, אני אעדכן אותם אחר כך או בתגובה). כתמיד, לא כל הסרטים מוקרנים בכל הארץ לאורך כל היום, וחלקם מקבלים את הכבוד של הקרנה איזוטרית בסינמה סיטי מעלה פיתא ב-21:11.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם
כולם מחכים רק לי – אקי אבני מנסה את מזלו מאחורי המצלמה, ויצא לו 1 בקובייה. סרט על מסיבה לכבוד מפיק ישראלי שבדיוק זכה בקאן, אלא שהוא מחליט לרשת את המסיבה במצלמות כדי לגלות מה אומרים עליו.
העיר הזאת – להיט המבקרים של הקיץ, שהצליח לכל הפחות להמשיך לרוץ עד כה – הישג בפני עצמו.
ההילולה – להיט הצופים של הקיץ, שרוב המבקרים היו סלחניים כלפיו הפעם.
המזח – רגע לפני שיוצאת גרסת המיני-סדרה של זה: סיפורו של מוצב המזח, שהיה מכותר בעת מלחמת יום הכיפורים ועמד בפני דילמה קשה.
העתיד – לאחר רצח של שר, אישה עושה סדרת ראיונות עם המְפגעת להבין איך היא הצליחה לחמוק מהאלגוריתם שאמור למנוע פיגועים.
7 ברכות – הסרט זוכה האופיר שבא לחגוג את הזכייה שלו בסטייל של שקל לכל אופיר שהוא זכה בו.
הבשורה על פי יהודה – עיבוד של דן וולמן ("מחבואים") לספר של עמוס עוז. תקשיבו, הקול של דורון תבורי זה משהו.
החבר השמן שלי – קומדיה רומנטית על זוג חברים שאחד מהם שמן.
אמריקה – אדם שחוזר לארץ לאחר שנודע לו על מות אביו נפגש עם חבר ילדות ודברים מתגלגלים משם. מדובר בסרט שרבים, חכמים, וטובים ממני אוהבים, אז רק אגיד שעבורי המשחק של מושונוב (הבן) שעליו הסרט נשען לא הצליח להחזיק במאומה את הסרט.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם
סרט בסנטר – הוקרן בכמה הקרנות בלב דיזנגוף, מתוקף היותו סרט תיעודי על דיזנגוף סנטר. סרטם של קובי פרג' ומוריס בן מיור. טריילר
סוף טוב – עיבוד למחזה של ענת גוב על שחקנית עם סרטן שמתחברת לנשים אחרות עם המחלה.
גרגירי חול – נער מדימונה נתקל באינטרנט באתר של בני נוער מכל הארץ המשתפים ביצירותיהם הספרותיות, מתחזה ל"נדב מכפר סבא" ומפרסם את סיפוריו על משפחתו כאילו נכתבו מדמיונו. הוא הולך ומסתבך בשקריו, ובכך מערער את המרקם העדין של המשפחה והם נאלצים לעבור תהליך של התפכחות.
סרטים שעוד לא הוקרנו אבל כתבנו עליהם
המשלחת – סרט עלילתי על משלחת בפולין. הוא בסדר.
הפילגש – אישה שהייתה המאהבת של המחזאי בהצגה שבה עבדה מגלה שהוא מת בפתאומיות.
חדר משלו – מתן יאיר משלים טרילוגיה לא רשמית של "מורים ותלמידים". הפעם, תלמיד מחליט לנסות לצאת למסע לפולין, אך נתקל במכשול בירוקרטי, שנובע מהבעיות במשפחה שלו.
סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו אז הנה בקצרה עליהם
בית – בחור חרדי מואס בחיי הישיבה ורוצה להקים חנות למכירת מחשבים. הבנתי שהבמאי מתאר את הסרט כמעין מערבון, מה שאולי הופך חלק מהבעיות המבניות שלו למובנות, רק שהעריכה שלו עדיין מבולבלת והגיבור הראשי שלו עדיין בלתי נסבל.
לרוץ על החול – פליט אריתראי מוצא את עצמו כוכב עולה בשמי עולם הכדורגל בטעות. קומדיה מצחיקה, כיפית, וחכמה שמאבדת אמינות לקראת הסוף, אבל באופן נסלח לחלוטין. הסרט הישראלי החמוד של השנה.
המנצחים – מחזמר על ימי מלחמת ששת הימים – לפני, תוך כדי, ואחרי – מנקודת המבט של שני זוגות צעירים. סרט שסובל מבעיות תסריט קשות ולא יודע במי להתמקד, וגם מכך שהשירים בו פשוט לא מספיק טובים. עם זאת, מבחינת נאמברים – יש שם כמה רגעים מרהיבים (אם כי קצרים מדי) שמראים להוליווד איך מחזמר אמור להיראות, ואיך רקדנים אמורים לרקוד. (מסתבר שלא מוקרן בעצם, טעות שלי, מצטער).
גן קופים – בניגוד למה ששמעתם, אולי, זה לא סרט על תרבות הביטול, אלא סיפור של סופר ששוכר אישה כדי שתעזור לו בפרויקט כלשהו. כנראה סרטו הטוב ביותר של נשר מאז "פעם הייתי".
החייל הנעלם – חייל בורח משדה הקרב בעזה כדי להיות עם בחירת ליבו בתל אביב. סרט שמרגיש שהיה יותר טוב לוֹ בעולם לוּ היה סרט קצר. כסרט ארוך, הוא פשוט חוזר על עצמו, וגם האמירה שיש לו להציע לא עד כדי כך מרתקת.
טור פרידה – יום בחיי עיתונאי שמאלני בתקופת הקורונה. סרט שהוא פרקטית סרט תעמולה נגד ימנים, באופן כזה שהוא כמעט גול עצמי פוליטי מרהיב. אפילו אם הוא לא – הוא עדיין סרט לא טוב.
בתי אהובתי – אדם מגיע לבקר את בתו ונכדו בצרפת. הוא מגלה דברים שיערערו אותו. סרט די קטן, שמתבסס בעיקר על תסריט ומשחק, אבל כשהתסריט הוא איתן גרין והמשחק הוא ששון גבאי – לא צריך יותר מזה. הצצה לסרט.
צ'קאאוט – לא הספיקה לכם טרילוגיית ועדות החקירה של "אופנהיימר"-"המזח"-"גולדה"? אז הנה חבר רביעי, הפעם תחקיר מוסד על מאורע כלשהו שקורה בטורקיה. סרט שמאוד רוצה להיות מגניב ומצחיק אבל הוא לא זה ולא זה. יש כמה רגעים ויזואליים מגניבים. הצצה לסרט.
סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא
הילה – סרטה החדש של מיכל בת אדם. דרמה משפחתית על אם חד הורית שעולמה מיטלטל כאשר אבי ילדתה חוזר ארצה. טריילר.
ברווזים: אגדה אורבנית – קומדיה שחורה על אנשים שחיים בשכונת התקווה, בצד ה"לא נכון" של תל אביב. בסרט חמש דמויות ושלושה סיפורים ששזורים זה בזה. "הצצה ראשונית".
הענקים של אי הפסחא – סרטו החדש של דובר קוסאשווילי שלא הבנתי על מה הוא, לא מהטריילר ולא מהתקציר.
ארוגם ביי – ג'וי ריגר ומאור שוויצר מככבים בסרטו החדש של מרקו כרמל ("כמעט מפורסמת", "פרא אציל") על שלישיית חברים שיוצאים לטיול בסרי לנקה אחרי הצבא. הצצה לסרט.
אמצע החיים – יריב הורוביץ ("רוק בקסבה") ודני רייספלד ("אל תחכי לי", "פנתר לבן") מביימים את צחי הלוי ושלום אסייג בסרט על מתחים משפחתיים ודתיים ובריאותיים ועוד כל מיני דברים. הסרט עצבן הרבה אנשים כי מומן (גם) דרך קרן שומרון. טריילר.
ליידי עמר – הסרט הוקרן בסינמטק ת"א בדצמבר של שנה שעברה. אישה מבוגרת נחטפת באמצע הלילה מרחוב סואן. היא מזדהה כפולין וייס, אבל שוביה טוענים שהיא אימם, ג'קי עמר, אלמנה ענייה שאיבדה את שפיותה. טריילר.
עד שתחזור – סרט על נערה שבורחת מהבית במטרה להגיע ללרנקה ולמצוא את אביה. הצצה ראשונה.
טעם התפוחים אדום – 50 שנה לאחר שאחיו נעלם במלחמת ששת הימים, שייח קאמל פותח את הדלת ומגלה שהוא שם. טריילר.
מתחת לצל של השמש – גבר בן 42 משתחרר מהכלא ומגלה שבנו עובד בזנות. טריילר.
בנוסף הסרטים התיעודיים "שלושתנו", "ימי תום", "חיים ומוות בלוד", "האסיר X", "מלך החגיגת", "הומבויז", "שקרים שסיפרתי לעצמי", "1948: לזכור ולשכוח", "שומרי ים המוות", "ג'אדו שואה במדבר", ו"לרפא געגועים".
קרן שומרון
לא לגמרי הבנתי. גם ההילולא מומן דרכם, למה דווקא אמצע החיים עצבן אותם?
גם ההילולה עצבנה אותם,
אבל בהילולה לפחות היה אפשר לומר שזה פרק ארוך מסדרה ולא ממש סרט.
בגדול היו גם מי שכעסו על "ההילולה"
אבל מכיוון שבמגרש הגדול והרחב של בתי הקולנוע הם קצת פחדו יותר להתבטא, העמדות נשמעו פחות. זה לעומת "אמצע החיים" שגם נוגע בצורה קצת יותר ישירה בנושאים כאלה ואחרים (בניגוד ל"הילולה" שבו הרגעים בשומרון מסתיימים בסצנה) וגם זה שהוא העז להתחרות בפרס אופיר.
צריך גם להגיד את המובן מאליו
למרות שהפקת הסרט נגררה 3 שנים, "ההילולה" בסבירות גבוהה היה קורם עור וגידים גם בלי הכסף של הקרן הספציפית (יהיו שיתהו למה קרן ציבורית צריכה בכלל לתמוך בפרויקט מסחרי כל כך מובהק אבל זה כבר דיון אחר), לא בטוח שהסרט השני היה יוצא אל הפועל בלי תמיכת הקרן. באתר של הקרן אין בכלל אזכור ל"ההילולה", כאילו לא היו דברים מעולם. אפשר להסיק מכך שככל הנראה מדובר בתמיכה שולית. להוציא עצבים על "ההילולה" בגלל שהוא "נתמך" ע"י כספי קרן X ולא בגלל, נגיד, שהוא סרט גרוע, נראית לי פעולה קצת עקרה.
כן, אבל מצד שני אם היינו מוציאים עצבים על כל סרט ישראלי גרוע
היה לנו לו"ז מאוד צפוף
ממש ממש הצחקת אותי
וכן. יש המווווווון סרטים גרועים ממש
חוק סטרג'ן: 90% מכל דבר זה זבל
ההבדל הוא שהזבל של מדינות אחרות עובר שלב מיון ראשוני כי מישהו צריך בכלל למצוא ולהביא אותו לארץ. הזבל המקומי הרבה יותר זמין.
שאלה לא קשורה:
למה העיר הזאת לא קיבל מועמדויות באופיר? זה איזה קטע פרוצדורלי, או שהם פשוט לא אהבו?
קטע פרוצדורלי
בשביל להתחרות באופיר צריך להגיש את עצמך. "העיר הזאת" לא הגישו. יכולים להגיש שנה הבאה.
המלצות ושאלות
הבשורה של יהודה- זה סרט איטי על סיטואציה מנומנמת, אה והוא ממש טוב אבל מממששש טוב. רגיש, צנוע, מעניין כל מה שצריך בדרמה.
גרגירי חול – אני מבין את הביקורות הפשורות אבל אני דיי מחבב את הפאומה הזאתת סרט זה לא אבל כקובץ שירים פשוט של נער מתבגר זה ריגש אותי ממולץ .
המנצחים: איפה הוא אמור להיות מוקרן? לא מצאתי אותו בף בית קולנוע, לא רק בחיפה אלא בארץ. אני גם תוהה מה הם בדיוק הבעיות התסריטאיות. זה שהמילים לשירים לא משהו הבנתי עוד מ"מעולם לא היית כאן" אבל הרגש שם, הסיפור של השיר מעורר הזדהות, עם כל השירים ישמרו על אותה רמה זה לפחות יהיה מחזמר טוב.
גן הקופים: זה סרט טוב באמת או טוב לאבי נשר? לא מת על תמונת ניצחון (הוא בעיקר עשה לי כאב ראש ואני בן 24) ומסוף העולם שמאלה עד סיפור אחר הם guilty pleasure עבורי. יש שיפור? ). אולי זה יהיה כמו בו מפחד עבורי, לא לקחתי ברצינות את הקודמים וזה יהיה נקודת התפנית. אם כבר מדברים על בו מפחד
חדר משלו: יהונתן כשדיברת על גרסא יותר מחושבת לבו מפחד זה הסרט שהיה לך בראש? אין פה ביקורת אני רק רוצה לעשות תיאום ציפיות, אני הולך לראות אותו מחר.
העיר הזאת – כתבתי עליו. סרט מאוד מצחיק אבל הוא מרגיש כמו אזכור גדול לסצנת הראפ בישראל כאשר לא חוויתי דעה לגבי שמי זרחין לפחות מהשתיקה והעולם מצחיק, רק שזרחין הוא במאי יותר טוב מנשר והדמיות שלו יותר מחוברות לקרקע עד אותה בכלל, גם במקרה של שירה אני דיי בור ואני לא מכיר שמות של משוררים. הסרט באותה רמה של המוסד סרט טוב, נראה טוב, הבדיחות מבדרות ויש בהם תחכום מסויים אבל הוא לא ישאיר עלי רושם עוד כמה חודשים. (ולמה יש רפרנסים לסופר מן? יש משהו מיוחד בסופר מן שקשור לראפ בישראל או לעמית?)
אוקיי, "המנצחים" זה פאדיחה שלי
כי הוא באמת לא מוקרן בשום מקום. אני חושב שהכנסתי אותו בטעות (ולא שהכריזו עליו ואז ביטלו את זה).
תראה, אני מאמביוולנטים של נשר. "פעם הייתי" לדעתי סרט טוב מאוד, אבל "פלאות"-"סיפור אחר" קשקוש. "תמונת ניצחון" מעניין. בוא נגיד שלא הצבעתי לו בפרסי אופיר (למעט סוזנה ולפרס האיפור) מצד אחד, מצד שני אני נחרדתי מהטריילר ממש וכשלבסוף התיישבתי לצפות גיליתי יצירה מאוד יפה על אהבה (לטעמי).
תצטרך לעזור לי עם "רגע, מתי כתבתי גרסא יותר מחושבת של בו מפחד" כי כרגע אני לא בטוח למה התכוונתי.
אין משהו מיוחד לסופרמן (או באטמן, או ספיידרמן, או צבי הנינג'ה) – הם מתארים את הפשיעה ברחובות העיר הזאת, ועל כן מציינים גיבורי על שהם, בשלוף, דמויות שידועות בכך שהם נלחמות בפשיעה. אלא אם אתה מדבר על רפרנס אחר שפספסתי.
תצטרך לעזור לי עם "רגע, מתי כתבתי גרסא יותר מחושבת של בו מפחד" כי כרגע אני לא בטוח למה התכוונתי.
תוריד את "סיוט סוארליסטי" ו…
אה, לא, מתן יאיר לוקח את הדברים לכיוון יותר מקורקע
וגם – עם אהבתי לסרט – לא הייתי קורא לו "יצירת חד פעמית" (וזה דווקא חלק ממה שאני אוהב בו, שהוא חלק מגוף יצירה שמדבר עם עצמו).
שהוא חלק מגוף יצירה שמדבר עם עצמו
מה הכוונה?
זה הסרט השלישי של מתן יאיר שעוסק באותם עולמות (תיכונים בישראל)
ולא פעם באותן תימות.
תמות
ומיפ חושבת שצוהריים זה נורא.
(כתיבה וחתימה בספר החיים וכו')
כן, תמות
רק שאז זה נראה כמו איחול מלבב.
צוהריים זה באמת נורא!
ובגלל שכבר הגענו למסקנה שבאתר הזה האדמו"ר פישלר הוא בעל הדעה החשובה – הנה גם הוא מסכים שלא צריך להקשיב לאקדמיה ללשון עברית.
צוהר, רבים, זוג
גם האקדמיה צודקת פעמיים ביום.
רק שזה לא צוהר ולא זוגי
צוהר וצהריים שניהם מגיעים מהשורש צ.ה.ר שכנראה יש לו קשר מסויים לאור. המם הסופית ככל הנראה לא הגיעה מההכפלה, אלא מתיאור הפעולה (כמו הם' של יומם וליל).
אבל גם זה לא משנה. מה שמשנה זה שכשכותבים צוהר כותבים אותו עם חולם (ועם ניקוד אז זה חולם חסר, אבל עדיין חולם), וכשכותבים צהריים עם ניקוד אין שם חולם אלא קמץ. יש ויכוח על האם מדובר על קמץ קטן או גדול, אבל כך או כך זה קמץ. אין שום סיבה לשנות את התנועה מקמץ לחולם כי אלו שתי תנועות שונות. קמץ גדול זה A, קמץ קטן זו תנועה שנמצא בין הA של הקמץ הגדול לO של החולם, אבל זה לא חולם. בעברית יש בערך 10 סימני ניקוד שונים+שווא+שלושה חטפים, זה לא כי נהנים מהכפילות, אלא כי יש הבדל מסויים בהגייה גם בין תנועות שנשמעות דומות ואת ההבדלים האלה האקדמיה מבטלת. האקדמיה מצמצמת את טווח התנועות האפשרי בשפה העברית לחמש תנועות בלי תנועות ביניים, וזה לא משהו שתורם לעברית, אלא משהו שפוגע בה, בעיני.
(ואגב, במסורת הספרדית אכן הוגים את הקמץ כA, כך שבהחלטה להפוך את הקמץ לחולם הם בעצם מבטלים את ההגייה הספרדית לטובת ההגייה האשכנזית, אבל גם את זה נשים בצד).
(וכן, יש לי רגשות עזים בנושא, אבל את התחלת :P …)
גם קמץ גדול לא היה A
קמץ, גדול כקטן, סימן בעבר תנועה בין A ל-O.
בעברית מודרנית הוא נדד ל-O.
האוכלוסייה דוברת העברית צמצמה את התנועות.
האקדמיה רק מנסה להתאים את הכתיב להגייה.
רגשות עזים זה טוב.
*רק הקטן נדד ל-O
בעברית מודרנית *אשכנזית*. הספרדים עדיין מבטאים את זה כA
וכן, גם קמץ גדול זה לא בדיוק A (בשביל זה יש פתח), אבל זה יותר קרוב לA מאשר לO.
אבל זה ממש לא נכון שהאקדמיה מנסה להתאים את עצמה לאוכלוסיה דוברת העברית. כי עובדה שאף אחד לא מבטל את שם המספר זכר/נקבה (אפילו שזה אחד הדברים הכי מעצבנים, והכי מנוגדים להגיון בעברית), והם לא מבטלים את הא' בגוף ראשון עתיד, למרות שאת יכולה לשמוע הרבה "אני יעשה" "אני ישים".
הסיבה שהם עשו את זה זה כי הם רוצים להפוך את העברית ליותר דומה לאנגלית במובן שלא צריך ניקוד כי יש אותיות ניקוד, רק שבאנגלית יש חמש אותיות (וחצי, כי sometimes y), וגם שם מייצרים את טווח התנועות על ידי שילובים שונים של חמש האותיות האלה, ואצלנו יש רק ארבע אותיות בקושי (כי א' עדיין משמשת יותר מקרים כעיצור מאשר כאות ניקוד), וממש לא נהוג לשלב בינהם.
ואי אפשר לבטא את כל התנועות עם הארבע אותיות שיש לנו, אז הדרך היחידה לרבע את המעגל הזה היא פשוט לצמצם את כמות התנועות.
והבעיה שלי היא לא ספציפית עם המילה צוהריים, אלא עם כל המשמעויות של אותו צמצום טווח תנועות, פשוט המילה צוהריים היא בעיני הסמל להחלטה הלא נכונה (לדעתי) הזו.
נ.ב. אם אני מבינה נכון את כללי הכתיב החדשים אז גם תימה צריך לכתוב עם י, וברבים תימות (כמו תיבה – תיבות). אבל בגדול צירה זה תנועה שאני פחות מתמצאת בה, ומקור המילה הוא לועזי, אז בניגוד לצוהריים – פה אני ממש לא אלחם, ואקבל כל תיקון…
עברית מודרנית יש רק אחת
הבדלי ההגייה בין עדות זניחים.
גם ספרדים מבטאים קמץ קטן O בכל שאר המילים.
המילה הזאת חריגה. אפשר גם לטעון שהועדפה ההגייה התימנית…
האקדמיה ממציאה כללים חדשים ולא קשובה לעם. כן, אני מודעת למציאות.
בנושא התנועות – העם אשם. העם הפך קמץ ל-A וקמץ קטן ל-O.
הצדק אם ההגיה האשכנזית
בגדול, אם נסתכל על צורות הניקוד, נראה שבהגיה האשכנזית יש יותר הגיון לחילוק בין הניקודים השונים (ואגב, הדברים האלו לא התחילו מהרגע שהחלו לדבר עברית מודרנית. אלא הם דיונים בני מאות שנים בקרב הבלשנים היהודיים).
לדוג' השם 'קמץ' מוכיח שהשפתיים אמורות להיות קמוצות. כך ש'שקומץ א' או' (O). ואילו פתח מראה שהשפתיים אמורות להיות פתוחות, כך ש'פתח א' אה' (A). וכן אפשר להמשיך עוד ועוד.
ונשתברו על זה הרבה קולמסים ונתפלמסו הרבה פלמוסים.
לכאורה הסיבה שנשתרש אצל המון העם להגיד צוהריים ולא צהריים, זה בגלל ההגיה האשכנזית שגורסת זאת בשתי קמצים (רק בספרדית הקמץ השני אמור להיות זהה לאשכנזי) וכנראה שאי אז בדור הראשון שהגיע לארץ, כשעוד דיברו עם שרידי מבטא פולני, זה מהדברים שלא השתנו.
ואם כבר, מזרן או מזרון?
פולירון
אבל ברצינות – מזרן. לפי האקדמיה, אבל במקרה הזה אני גם מסכימה איתם.
מה זאת אומרת הצדק עם ההגייה האשכנזית?
אין כאן צודק או לא צודק, אלא אופן דיבור שונה.
בתנועות בעברית שם התנועה מביע את השימוש בה
צירה זה בתנועת E, חיריק בתנועת I, חולם בתנועת O, ומאחר ואומרים KAMATZ, ולא KOMOTZ, אז זה הגיוני להניח שהוא מבטא תנועת A. ברגע שהיהודים פוזרו בין מדינות ובין יבשות נוצרו מספר צורות הגייה שונות, וזה בסדר.
ואני לא כל כך יודעת מי זה ההמון הזה שאומר צוהריים.
עד לפני כמה שנים (שעשו את השינוי) כל מי שהכרתי אמר צהריים. ולא צוהריים, עכשיו זה התחיל לזלוג אבל זה בעקבות ההחלטה של האקדמיה שמחייבת את מרבית צורות התקשורת בארץ, לא הפוך.
מעניין אם נצליח למצוא סרטים/פרסומות ישנות ולשמוע איך הגו את זה בתקשורת לפני השינוי. אני זוכרת שזה היה צהריים, אבל הזכרון שלי הוא לא הדבר הכי יציב שיש אז אין לי באמת מושג.
צדק מצד השימוש הנכון
לשפת הקודש יש את השימוש בהגיה הטבריינית והירושלמית. ההבדל הגדול הוא בצורת השימוש בנקודות. וכיום ההבהרה האשכנזית משתמשת בצורה המלאה יותר של הנקודות, ואילו ההגיה הספרדית שמה יותר דגש על היגוי האותיות.
ברור שכיום, המון העם מנקד בצורה הספרדית והוגה בצורה האשכנזית (למעט תימנים ובתי כנסת ספרדים אותנטים, אין מי ששומר על ח' וע'). כך שיש אוסף של חסרונות.
ובקשר להגיה האשכנזית, ההגיה נשענת על שני דברים מרכזיים. המסורת והמבטא. ניתן לחלק את ההגיה האשכנזית (בגדול) לשתים, ההגיה הליטאית וההגיה הפולנית (בליטאית עצמה ניתן לחלק בין אלו שאצליהם חולם נהגה כאוי (OI) לאלו שהוגים באיי (ei), וגם אצל הפולנים ניתן לחלק ואין לדבר סוף). וגם כיום ניתן לראות
שקיים חילוק בין הישראלים לאמריקאים באותו סוג הגייה.
כך שבסופו של דבר קשה לקבוע בהתאם לכמה אנשים מעונבים מהי הדרך הנכונה להגות מילה מסויימת. אבל כן ניתן לקבוע מה יותר מתקרב לדרך הנכונה.
כשהניקוד הומצא
הקמץ לא נקרא kamats.
השוואות בין תקופות ובין עדות:
https://en.wikipedia.org/wiki/Kamatz
טבלת התקופות מציגה צמצום במספר התנועות כבר אלף שנה לפני האקדמיה.
הגל הבא הגיע עם החייאת השפה העברית.
טבלת העדות מזכירה שההגייה העברית המודרנית מבוססת על ההגייה הספרדית.
אה אוקי אז טרילוגיה
אם ככה זה תקף גם על בו מפחד. היו אזכורים של סרטיו הקודמים בתוך בו (או במקרה של המערכה השניה גירסה יותר טובה וקצרה של אחד מהם). גם ארי אסתר "חקר" (בערך, ממש ממש בערך) את עולמות המשפחות השבורות, קפיטליזם, סמים, stunted teens, חופש בחירה וכו' בכול סרטיו והוא כן דיבר על אותם נושאים בכל סרטיו אז טכנית בו מפחד הוא גם חלק מגוף יצירה שמדבר עם עצמו. שוב לא מדהים, דיי מגעיל אבל לצערי ארי אסתר כן יצר טרילוגיה שמתקשרת בינה לבין עצמה ובו הוא המועדף עלי מהטרלוגייה בפער עצום כי הוא הסרט היחידי שעבר איזישהו תהליך משמעותי של עריכה (הסצנות לא נמרחות הם "רק" חוזרות על עצמם שוב ושוב) והוא היחידי שגם נגע ללבי.
״לרוץ על החול״ מתרחש בשנות ה90?
כי זה בדיוק שנייה וחצי לבדוק בגוגל תמונות האם הכדורגלן החדש שהביאו לקבוצה הוא באמת הרכש הנכון
אתה מעריך שעיתונאים בארץ הזאת עושים את עבודתם
זאת חשיבה מעודדת.
וכעת, מחשבות על סרט בסנטר
הייתי בבכורה בסינמטק. סה"כ אני ממליץ למי שאוהב את הסנטר או דוקוז. יש לו סגנון ויזואלי מעניין, קטעים קורעים ואנושיים כאחד, וחוץ מהאמצע שלו וכמה מרואיינים חלשים, הוא מעניין מאוד וזורם.
זו הפעם הראשונה שפרג' ומוריס עושים דוקו שהוא לא על אדם אלא על היסטוריה של מקום, ויש לסרט הרבה קרקע לכסות. הוא מצליח לעבור על הנקודות החשובות ולספר סיפור, אבל הוא מתעמק במה שהוא חושב שנכון לתזה של עצמו ודי מנפנף אירועים אחרים. כך למשל הפיגוע בדיזינגוף סנטר באינתיפאדה מקבל ראיון וחצי ואז מיד עוברים לדבר הבא. אגב אני אישית הסכמתי עם אותה תזה חלקית, אבל גם אז ההתעמקות בה חופרת. It's not that deep bro.
אה, והיה גם מרואיין אחד שלא היה ברור לי אם אני צריך לצחוק עליו או שהוא צוחק איתי. מי שראה את הסרט יודע על מי אני מדבר.
בעניין המרואיין ההוא
אפשר להבין את הבלבול אם אנחנו אמורים לצחוק איתו או עליו. מצד אחד, דמות מאוד צבעונית מהסוג שתכניות ריאליטי ״רעות״ חוגגות עליהן. מצד שני, היא נמצאת בהרבה נקודות מפתח בסרט ולא בהכרח כהפוגה קומית. פרג׳ עצמו התייחס אליו בכבוד והערכה בהקרנת שו״ת ואפילו יחס לדבריו של האיש בסרט כאחד מהמפתחות לפיצוח חידת הסנטר מבחינתו.
בתי אהובתי
רק אני חשבתי שהבת טיפה פסיכית מדי כדי שניקח איזשהו לקח מהסיטואציה? לא? זה רק אני?
אוקי סתם בשביל הסקרנות מישהו ראה את טעם התפוחים אדום?
מישהו ראה את טעם התפוחים אדום אשאר מחוץ לדיון הפעם חוץ מזה שחיבבתי אותו אני פשוט סקרן מה חושבים אליו ?