ביקורת: רצח כתוב היטב

הדבר הראשון ששמעתי כשיצאתי מ'רצח כתוב היטב' היה שהוא יצירת מופת. הדבר השני היה שזה הסרט הכי גרוע של השנה.

הדבר הראשון ששמעתי כשיצאתי מ"רצח כתוב היטב" היה שהוא יצירת מופת. הדבר השני היה ש"זה הסרט הכי גרוע של השנה". אין מה להגיד, ריאן ג'ונסון מצא לעצמו נישה. 

אישית, מאוד אהבתי את הסרט, למרות שהרגשתי שהיה משהו שמנע ממני להשתפך עליו לגמרי, אבל לפני שנגיע לזה בואו נציג את החשוד: מדובר בתעלומת רצח, כזו מהסגנון הישן עם האחוזה הגדולה והמשפחה שבה לכל אחד יש סודות ומוטיבציות לבצע את הרצח, אבל מכיוון שזה סרט של ריאן ג'ונסון אז גם מדובר בסרט שלוקח את הז'אנר הנ"ל, משחק איתו ויוצר ממנו משהו אחר. זה לא בדיוק ערבוב הז'אנרים של סרטי הפילם נואר שהוא יצר ב"בריק", אבל זה כן סרט שבוחן את מוסכמות הסוגה ובמקביל קורץ להן, מסתלבט עליהן ומכבד אותן.

העלילה, בגדול: מחבר ספרי הפשע הרלן טרומבי התאבד. אך אם זה המצב, מדוע הזעיקו את שירותיו של בנואה בלאנק, החוקר הפרטי המהולל, ויותר חשוב – מי היה המזעיק האנונימי? 

מפה הסרט מציג גלריית דמויות שמגובה בצוות שחקנים מרשים, שנע בין "שיא הקריירה שלהם" ל"בקושי נתנו להם לפתוח את הפה": אנה דה ארמס (החברה ההולוגרמית של גוסלינג ב"בלייד ראנר 2049") היא הדמות הראשית, האחות הרפואית של הרלן טרומבי שנקראת לחקירה ומצוותת להיות הווטסון לשרלוק של בנואה בלאנק, אותו מגלם דניאל קרייג עם מבטא דרומי מדהים בגריעותו. לאקית' סטנפילד מגלם את החוקר המשטרתי שנמצא שם ותפקידו הוא פחות או יותר לא להבין מה מתרחש מסביבו, את הנרצח מגלם כריסטופר פלאמר שממשיך להפציץ בגילו הכביר בעוד הופעה מופלאה ואת בני המשפחה השונים מגלמים שחקנים איקוניים כמו מייקל שאנון, ג'יימי לי קרטיס, וטוני קולט שקצת נדחקים הצידה, למרות שלכל אחד מהם יש לפחות סצנה אחת נפלאה. ומעל כולם, כפי שהיה יכול לנחש כל מי שראה את הטריילר – כריס אוונס, שמשיל כל זכר מקפטן אמריקה על מנת לשחק את הכבשה השחורה של משפחת טרומבי, והוא עושה את זה בצורה מופלאה. אם עד עכשיו הרגע הקולנועי הגדול של השנה הייתה הסצנה שלו ב"סוף המשחק", אפשרי שהסצנה שבה הוא מבקש מבני משפחתו, אחד אחד, לאכול חרא, מתעלה עליה. 

ג'ונסון מצידו, ממשיך להשתפר כבמאי מסרט לסרט. החלק הראשון של הסרט שבו בני המשפחה מספרים (ומשקרים) על מאורעות הלילה האחרון של פטריארך המשפחה, הוא מופת של צילום ועריכה, שגם אם הוא לאו דווקא עובד בצורה הגיונית, הוא פשוט מגניב מכדי שיהיה למישהו אכפת. ג'ונסון משתמש בכל הכלים הקולנועיים שלצידו ביד אומן – בין אם זה משחקים עם התאורה, הסאונד, העריכה או כל טריק ממזרי אחר שהוא שולף מהשרוול שלו. 

בנוסף, ג'ונסון ממשיך לקחת ז'אנרים שמאופיינים באיזה ריחוק אסקיפסטי ולקרקע אותם לכאן ועכשיו. אחרי שהכניס מתיחות טלפוניות לעולם של מלחמת הכוכבים, הוא טוען את ז'אנר התעלומה הבלשי באקטואליה ופוליטיקה. מדובר גם באופן "קישוטי" עם רפרנסים להמילטון או האלט-רייט מול "לוחמי הצדק החברתי" אבל גם באופן תימטי לאורך היצירה – גיבורת הסרט היא בת למהגרים, בני המשפחה הם (סוג של) אצולה אמריקאית והמתח בין שתי הקבוצות משפיע על הסרט גם על פני השטח וגם מתחתיו. לידיעת מי שקיווה שהסיבוב של ג'ונסון נגד המקטרגים של "אחרוני הג'דיי" איכשהו מיתן אותו בכל הנוגע לנושא הזה. 

המשחקיות והפוליטיקה הזאת בטח יזמינו לסרט קוטלים שיתלוננו על התחכמות היתר של המוצר הסופי, או על הדחיפה בכוח של הפוליטיקה או לא יודע, דברים. כמו שכתבתי בהתחלה, נראה שג'ונסון ממשיך בדרכו להיות אחד מהבמאים היותר מקטבים בסביבה, ובשלב הזה אני כבר לא בטוח אם זה בכוונה או לא ואם זה פיצ'ר או באג. 

אני, כאמור, חשבתי ש"רצח כתוב היטב" הוא כיף גדול והוא טוב מאוד, כי ריאן ג'ונסון הוא בחור שלחלוטין יודע מה הוא עושה – ובכל זאת, משהו מונע ממני לקרוא לו "יצירת מופת". אני לא יודע אם זה דווקא אני או הוא, אז בוא נסכם שזה בגלל שבשביל להיות "יצירת מופת" בז'אנר תעלומות הרצח צריך להיות באמת באמת יצירת מופת ו"רצח כתוב היטב" הוא סתם פגז של סרט שעשוי ממש טוב ובילוי נהדר בקולנוע. אבל לא באמת באמת יצירת מופת. 

כי בז'אנר הזה, חלק מהדרישות מיצירת מופת הן, נניח, שאני לא אהיה צעד אחד לפני התעלומה – כפי שמצאתי את עצמי לא פעם במהלך הסרט. לחלופין, יש כל מיני עיגולי פינות שלא פוגמים באמינות של הסרט כי מדובר בדברים שוליים, והם לאו דווקא לא הגיוניים כמו שלא מוסברים – ובכל זאת, מדובר באחד מהז'אנרים שהכי בנויים על השעיית אי האמון ושהמחשבה ש"כן, זה יכול לקרות בדיוק כך" היא מהותית בו. ברגע שאתה נחשף לכך שדברים לא בדיוק יכולים לקרות כך זה מונע ממך ליהנות מהסרט עד הסוף. ויש כל כך הרבה מה ליהנות מהסרט הזה, בחיי. 

בסופו של דבר, אחרי שכבר בכינו על מות הקולנוע הבידורי למבוגרים, נראה שהחודשים האחרונים באו לסתור את ההנחה הזאת או לכל הפחות להפיח איזה תקווה שההכרזות על מות הסוגה הנ"ל היו מוקדמות מדי.  אפילו אם פוסלים את "ג'וקר" על היותו סרט קומיקס, יש את "היו זמנים בהוליווד" שהפך לשובר קופות, "פרזיטים" שהצליח להתעלות על מגבלת השפה ולהפוך ללהיט פה בארץ וגם בעולם, "האירי" שהוא אפוס מדהים מהסוג שלא חשבנו שנראה עוד, והשבוע מצטרפים גם "סיפור נישואים", דרמה רומנטית מפרקת רגשות שגם היא בעל פוטנציאל להפוך ללהיט וכמובן, מושא הביקורת – "רצח כתוב היטב", שהוא פשוט בידור נפלא לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים עליו, ועדיף להסתכל עליו מהכיוון שבו אתה יושב באולם ומסתכל על מסך ענק.