כלומר, לאנשי ימין תהיה בטן מלאה על הסרט הזה, שמבחינתם יצדיק כל מה שהם אומרים שנים על הסמולנים עוכרי ישראל שמנהלים פה את תעשיית הקולנוע. ויהיה להם קייס לא רע לטעון שהסצנה האחרונה בסרט אשכרה שופכת את דמם למרות שהדמות שדמה נשפך שם היא דווקא הדמות של הגיבור השמאלני. ואפשר גם לבוא לבמאי בטענות על ניסיונות להכניס סטייל בכוח – הצילום בשחור-לבן דווקא עבד לי, בקונטקסט של הסרט, אבל הקלוז-אפים המשונים, שלעיתים מפגישים את הצופים קרוב מאוד עם הנחיריים של הדמויות, היו מטרידים מכל הסיבות הלא-נכונות. ואפשר לבוא בטענות לתסריט על הניסיון לדחוס פנימה כמה שיותר – פוליטיקה שמאלנית? צ'ק. משפחה לא מתפקדת? צ'ק. קשישים במשבר? צ'ק.
אבל מה?
זה עובד. הגיבור המתוסבך, על כל חסרונותיו, הוא דמות כובשת (דרור קרן מצוין, וגם כל יתר הקאסט – צפו להופעה מפתיעה מאוד של כרמל בין, צימר מ-"המפקדת"). היממה המסויטת שהוא עובר בסרט מלחיצה, מייאשת, וגרמה לי להתכווץ בכסא כמה פעמים, וגם להזדהות עמוקה עם חלק מהסיטואציות שהוא עובר (לא בתור עיתונאי שמביא לימנים את הסעיף, כן בתור הורה לילדים על הרצף). ויש סצנה אחת, שולית אמנם אבל מרגשת, שבה מישהו בא לריב עם הגיבור, והגיבור – שבהתחלה בכלל מנסה להתעלם ממנו – בסוף מצליח לנהל אתו דיון.
אז הימנים ימשיכו לבוא בטענות לסרט הזה ולדומיו, השמאלנים יעלו אותו על נס ובתוך כל הויכוח הזה, אפשר לומר שמבחינה קולנועית וסיפורית יש לו חסרונות, אבל הוא סרט טוב.
אחת היא על טיבו של הסרט – אני לא חושב שהוא סרט טוב. אני גם לא חושב שהוא סרט נורא – דרור קרן כאמור כן עובד, אבל תסריטאית יש לו יותר מדי פאשלות (מעבר לפוליטיקה, רגע על זה) כמו העבודה ה-נו-באמת-שום-דבר-בעיתונות-לא-קורה-ככה-ולמה-זה-הטורים-האלה-אלה-אינם-טורים, והשחור לבן לא עבד לי (גם לא הוריד, יש לציין). סרט מתפקד, נקרא לזה.
אבל לגבי הפוליטיקה – אני חושב שזה קצת מעבר לאיזה שהיא חלוקה ישנה של שמאל וימין. זה סרט שמתאר ימנים באופן הכי חסר אנושיות שהיה בקולנוע הישראלי עד כה, וכנראה גם פחות סימפטי מתיאור של ערבים. אני מבין שזה סנטימנט שיש אצל קהל מסוים בארץ, וזה קצת מדאיג בכנות, אבל כמו שאתה אומר – זה כמעט באופן מילולי קריאה לבטל את הימין מכל כיוון שהוא*.
זה סרט שברגע האחרון שלו בוחר בין להיות סרט על דמות (ואז אני באמת הייתי מוכן לקרוא לו טוב, אם לא מאוד טוב) לסרט תעמולה, בוחר להיות סרט תעמולה. עכשיו, ברור לי שהסנטימנט האנטי-ימני הזה קיים בארץ ואין סיבה מהותית שלא נדבר על הרגשות שלנו. רק שחוץ ממאזן כוחות תרבותי שאתה מציין שעובד כאן לרעת הימנים שלא יכולים להציג קריקטורה כזאת נלעגת של השמאל בתקציבים – ואפילו והם מצומצמים – שכאלה, ובהפצה מסחרית שכזאת, יש כאן עובד שאלה של האם באמת שיקוף של הסנטימנט הזה אומר ללבות את האש ולהגיד "לא רק שהוא מוצדק, אתם ממעיטים בסכנה שלו" ולא, נו, לנסות לראות את המציאות באופן אולי-טיפה-בטעות מורכב. זה באמת סרט שבלי הסצנה האחרונה שלו היה יכול להיות מעניין לפחות, אבל הסיום שלו קובר אותו בחולות של ראשון.
* – סצנת הדיאלוג, שאני מסכים שהיא טובה, הייתה יכולה להציל את הסרט בנושא הזה אבל היא מתמסמסת מאוד. היא באה לשפוט גם את הגיבור ששופט יותר מדי, אבל אז ברגעים האחרונים בעצם באה להגיד לו שהוא צודק. סרט יותר טוב היה מוציא ממנה יותר.
לאורך הסרט אנחנו רואים איך הגיבור חי תחת איומים, הטרדות והצקות מצד אנשי ימין בגלל הטורים שהוא מפרסם. דברים כאלה בהחלט קורים, הם פסולים וצריך להפסיק אותם. אין לי ויכוח בנושא הזה עם יוצרי הסרט.
ואז בסוף הסרט, הגיבור, עיתונאי שמאלני, נרצח על ידי פעיל ימין (שאנחנו לא יודעים מי הוא ואפילו לא רואים את הפנים שלו – המאפיין היחיד שלו הוא היותו ימני).
ודבר כזה לא קרה אף פעם. אף עיתונאי לא נרצח פה בגלל דעותיו השמאלניות. לא בתקופה (המאוד ספציפית) שמתוארת בסרט ולא אחר-כך.
והסוף הזה נותן לכל מבקרי הסרט מימין הזדמנות לטעון שהסרט הזה הוא כולו עלילת דם, למרות שחלקים גדולים מההתנהגות שמתוארת בו הם אמת לאמיתה.
זה חידוד חשוב, כי אכן למרות שכל החלק של העבודה שלו מחופף מאוד (יש בהחלט הטרדות של עיתונאים, אבל הדמות של דרור קרן היא די בבירור לא עיתונאי. גם ככותב טורים אין שם יותר מדי – זה שירים מוזרים ומטומטמים? לא רואה את האדם שיחליט לכעוס על מישהו בגלל זה), הוא עדיין בסך הכל עובד. מאוד חד צדדי, אבל אנחנו מקבלים את הקולנוע (בארץ בפרט אבל גם בכלל) כמי שלא יכול תמיד לשקף את כל הצדדים.
אבל הסיום הזה, כמו שאמרת, הולך צעד אחד יותר מדי. ומילא אם היה איזה שהיא הצדקה עלילתית או רגשית לסיום הזה, היה אפשר לדבר על זה. אבל זה סיום שנטו בא להיות ניגוח פוליטי למשהו שלא קרה פה, אולי מתוך סמי-תקווה להיות "סרט נבואי" (אם כי אני מקווה שאף אחד מהמעורבים לדבר לא חשב דבר שכזה) אבל כזאת שעל פני השטח עושה, כמו שאתה אומר, את האפקט ההפוך.
אז כן, פוליטית זה לחלוטין גול עצמי. וכאמור, חבל, כי זה לא היה רחוק מלהיות משהו שלכל הפחות עובד.
כמובן שאתה לא חייב לנהל דיון פוליטי, אבל לזרוק איזה פריט מידע "רק להשאיר כאן" זה, ואני מניח שזה לא הכוונה ובכל זאת – התנהגות של טרול שבא להתסיס דיונים.
אם אתה רוצה לדבר על אלימות של ימנים ושמאלנים לאורך הדורות זה לדעתי כוסה באחד מהמגה דיונים פה (אולי ב"ימים נוראים"?), אבל לכאורה אפשר – בהנחה שאתה בא לעשות את זה באופן מסודר ומכבד ובא ללמוד ולא מזלזל ומבטל מראש.
אם באת להגיב על הנקודה של רז, אז, נו, זה לא משנה – אזרחים ימנים לא הרגו ורדפו עיתונאי מהשמאל אז מה שהעלית זה לא משנה. רז לא אמר על אלימות מימין לשמאל, אלא על האלימות הספציפית הזאת שלא התרחשה – שהיא שונה מלזרוק רימון לתוך הפגנה.
כמו כן, שים לב שרז דיבר על התקופה, ולא על ההיסטוריה – הסרט מנסה להיות הרי פוליטי עכשווי, לא סיכום כל הפוליטיקה. ובתקופת הקורונה, מה לעשות, לא נהרגו עיתונאים. גם לא אחר כך. על כן, זה לא סרט שמתאר מצב, אלא סרט שמקצין אותו – ובדרך הופך בערך, כפי שאמר רז, לעלילת דם.
אבל אם אני זוכרת נכון, ההתקפה האלימה הנרחבת האחרונה כלפי עיתונאים ואנשי תקשורת הייתה מסע הנקמה של דודו טופז עקב בחירות העריכה הנלוזות שלהם. שזאת עלילה טובה לסרט, אבל אחר.
אם כבר, היו כמה התקפות אלימות כלפי ערוץ 13 במהלך 2023, שהובילו לקריעת טחול במקרה הגרוע ביותר שלהן, אבל זה היה בזמן שהערוץ סיקר ובמתכונת לינץ', וגם לא באופן אישי כלפי עיתונאים אלא כלפי הערוץ בכללותו. הם גם תקפו עיתונאים מיינסטרימיים לחלוטין מערוץ די מיינסטרימי, ועל רקע חקירות ראש הממשלה והרפורמה המשפטית, כך שזה שונה מאוד מהתרחיש של עיתונאי שמאלני עקבי שמוטרד באופן עקבי על ידי פעילי ימין הארד קור- למיטב ידיעתי יוסי אלי הוא לא עיתונאי שמאלני עקבי ונרדף.
בכלל, אפיון של "שמאל" ו"ימין" בארץ- מעבר לקווי הקיצון בסגנון שלום עכשיו-גוש אמונים והרומן האלים משהו שלהם- הוא יותר כינוי לאנשים שאני לא מסכים איתם, תרבותית או אינטלקטואלית, מאשר באמת סימון של דעות פוליטיות.
תסלח לי, אתה לא חי בארץ? לא היה אברושמי? לא היה יגאל אמיר? על מה אתה מדבר? מבחינתך, כל עוד לא רצחו עיתונאי, אין מה לדבר על זה? הסרט בא לפתוח את העיניים של מי שרוצה לפתוח אותן ולאמר, תזהרו! לשם זה הולך!!!
הסרט לא בא "לפתוח עיניים" – הוא בא לעצום אותן, להדהד מסרים שיסגרו אנשים בתיבות תהודה ולמנוע דיאלוג מועיל לגבי משהו. זה סרט שלא רואה מוצא חוץ מהמוות כי הם מפחדים עד כדי כך מהרעיון של לדבר עם הצד השני ועל כן אין לו בעיה להשחיר מי שצריך להשחיר כי הוא לא הוא.
הניסיון לנופף במקרי אלימות בעבר תוך התעלמות מההווה היא בדיוק אותה סגירת עיניים למתרחש כיום*. השנה היא לא 1995. השנה היא לא 1984. השנה היא 2024, לצערנו.
* – תוך התעלמות מסוימת כרונית שכן, היו גם מקרי אלימות מהצד השמאלי אבל בסדר נניח בוא נתעלם כאמור.
ואגב, המצור על הבית של ישראל פריי והרדיפה אחריו בנס לא נגמר יותר גרוע. אז זה לא שהתרחיש הזה עד כדי כך מופרך גם אם מעולם לא קרה.
למה סרט צריך לכסות אירועים שקרו רק במציאות?
סרט יכול לייצג הלך רוח, והוא יכול להמציא אירועים, גם אם לא קרו.
אני לא מתכוון לצפות בסרט כי סרטים כאלה לא מעניינים אותי מספיק משום כיוון של המפה הפוליטית. אבל מה שמתואר בו מספיק קשור למציאות שלנו.
סרט חלש, מתיימר להיות עמוק , בדיוק ההיפך, תסריט חלש, דיאלוגים פשוטים , אין עומק , הכל צפוי וידוע מראש, חד חד ערכי , אין חומר למחשבה. לא אומנות בעליל. זה כמו לכתוב שיר : אני אוהב אותך , אני מתגעגע אלייך , איפה את , קשה לי רע לי ומר לי. ולצפות שהקורא ירגיש שהוא קורא יצירה אומנותית .
דיאלוגים מצויינים
שחקנים מעולים.
לטובת הסרט היה צריך לדעתי לעשות עוד שני מהלכים
1.סצינה בה שכן איש תקשורת ימני ידוע מתעמת במדרגות הבית עם העיתונאי שלנו.
2.בשעת ניסיון הרצח איש התקשורת יוצא לעשן מחוץ לבית,מנסה למנוע את הרצח ונפצע בעצמו.
מצליח להזמין אמבולנס המפנה את שניהם.
לקול צפירת האמבולנס רצות החוצה אשתו ובתו ומתבוננות באמבולנס
המתרחק.
כך היינו מונעים כל מטען תעמולתי
סכנת האלימות הבריונית
מסכנת את כולם.
הסוף היה פתוח לדימיון
ולא רצח מלא ללא שום דימיון ומשמעות שמעבר.
מחזק את כל הביקורות נגד הקולנוע הישראלי, אבל סרט טוב
כלומר, לאנשי ימין תהיה בטן מלאה על הסרט הזה, שמבחינתם יצדיק כל מה שהם אומרים שנים על הסמולנים עוכרי ישראל שמנהלים פה את תעשיית הקולנוע. ויהיה להם קייס לא רע לטעון שהסצנה האחרונה בסרט אשכרה שופכת את דמם למרות שהדמות שדמה נשפך שם היא דווקא הדמות של הגיבור השמאלני. ואפשר גם לבוא לבמאי בטענות על ניסיונות להכניס סטייל בכוח – הצילום בשחור-לבן דווקא עבד לי, בקונטקסט של הסרט, אבל הקלוז-אפים המשונים, שלעיתים מפגישים את הצופים קרוב מאוד עם הנחיריים של הדמויות, היו מטרידים מכל הסיבות הלא-נכונות. ואפשר לבוא בטענות לתסריט על הניסיון לדחוס פנימה כמה שיותר – פוליטיקה שמאלנית? צ'ק. משפחה לא מתפקדת? צ'ק. קשישים במשבר? צ'ק.
אבל מה?
זה עובד. הגיבור המתוסבך, על כל חסרונותיו, הוא דמות כובשת (דרור קרן מצוין, וגם כל יתר הקאסט – צפו להופעה מפתיעה מאוד של כרמל בין, צימר מ-"המפקדת"). היממה המסויטת שהוא עובר בסרט מלחיצה, מייאשת, וגרמה לי להתכווץ בכסא כמה פעמים, וגם להזדהות עמוקה עם חלק מהסיטואציות שהוא עובר (לא בתור עיתונאי שמביא לימנים את הסעיף, כן בתור הורה לילדים על הרצף). ויש סצנה אחת, שולית אמנם אבל מרגשת, שבה מישהו בא לריב עם הגיבור, והגיבור – שבהתחלה בכלל מנסה להתעלם ממנו – בסוף מצליח לנהל אתו דיון.
אז הימנים ימשיכו לבוא בטענות לסרט הזה ולדומיו, השמאלנים יעלו אותו על נס ובתוך כל הויכוח הזה, אפשר לומר שמבחינה קולנועית וסיפורית יש לו חסרונות, אבל הוא סרט טוב.
יש כאן אכן שתי שאלות
אחת היא על טיבו של הסרט – אני לא חושב שהוא סרט טוב. אני גם לא חושב שהוא סרט נורא – דרור קרן כאמור כן עובד, אבל תסריטאית יש לו יותר מדי פאשלות (מעבר לפוליטיקה, רגע על זה) כמו העבודה ה-נו-באמת-שום-דבר-בעיתונות-לא-קורה-ככה-ולמה-זה-הטורים-האלה-אלה-אינם-טורים, והשחור לבן לא עבד לי (גם לא הוריד, יש לציין). סרט מתפקד, נקרא לזה.
אבל לגבי הפוליטיקה – אני חושב שזה קצת מעבר לאיזה שהיא חלוקה ישנה של שמאל וימין. זה סרט שמתאר ימנים באופן הכי חסר אנושיות שהיה בקולנוע הישראלי עד כה, וכנראה גם פחות סימפטי מתיאור של ערבים. אני מבין שזה סנטימנט שיש אצל קהל מסוים בארץ, וזה קצת מדאיג בכנות, אבל כמו שאתה אומר – זה כמעט באופן מילולי קריאה לבטל את הימין מכל כיוון שהוא*.
זה סרט שברגע האחרון שלו בוחר בין להיות סרט על דמות (ואז אני באמת הייתי מוכן לקרוא לו טוב, אם לא מאוד טוב) לסרט תעמולה, בוחר להיות סרט תעמולה. עכשיו, ברור לי שהסנטימנט האנטי-ימני הזה קיים בארץ ואין סיבה מהותית שלא נדבר על הרגשות שלנו. רק שחוץ ממאזן כוחות תרבותי שאתה מציין שעובד כאן לרעת הימנים שלא יכולים להציג קריקטורה כזאת נלעגת של השמאל בתקציבים – ואפילו והם מצומצמים – שכאלה, ובהפצה מסחרית שכזאת, יש כאן עובד שאלה של האם באמת שיקוף של הסנטימנט הזה אומר ללבות את האש ולהגיד "לא רק שהוא מוצדק, אתם ממעיטים בסכנה שלו" ולא, נו, לנסות לראות את המציאות באופן אולי-טיפה-בטעות מורכב. זה באמת סרט שבלי הסצנה האחרונה שלו היה יכול להיות מעניין לפחות, אבל הסיום שלו קובר אותו בחולות של ראשון.
* – סצנת הדיאלוג, שאני מסכים שהיא טובה, הייתה יכולה להציל את הסרט בנושא הזה אבל היא מתמסמסת מאוד. היא באה לשפוט גם את הגיבור ששופט יותר מדי, אבל אז ברגעים האחרונים בעצם באה להגיד לו שהוא צודק. סרט יותר טוב היה מוציא ממנה יותר.
כן
זה חידוד חשוב, כי אכן למרות שכל החלק של העבודה שלו מחופף מאוד (יש בהחלט הטרדות של עיתונאים, אבל הדמות של דרור קרן היא די בבירור לא עיתונאי. גם ככותב טורים אין שם יותר מדי – זה שירים מוזרים ומטומטמים? לא רואה את האדם שיחליט לכעוס על מישהו בגלל זה), הוא עדיין בסך הכל עובד. מאוד חד צדדי, אבל אנחנו מקבלים את הקולנוע (בארץ בפרט אבל גם בכלל) כמי שלא יכול תמיד לשקף את כל הצדדים.
אבל הסיום הזה, כמו שאמרת, הולך צעד אחד יותר מדי. ומילא אם היה איזה שהיא הצדקה עלילתית או רגשית לסיום הזה, היה אפשר לדבר על זה. אבל זה סיום שנטו בא להיות ניגוח פוליטי למשהו שלא קרה פה, אולי מתוך סמי-תקווה להיות "סרט נבואי" (אם כי אני מקווה שאף אחד מהמעורבים לדבר לא חשב דבר שכזה) אבל כזאת שעל פני השטח עושה, כמו שאתה אומר, את האפקט ההפוך.
אז כן, פוליטית זה לחלוטין גול עצמי. וכאמור, חבל, כי זה לא היה רחוק מלהיות משהו שלכל הפחות עובד.
ולא שלא הותקפו עיתונאים מעולם בכוונה תחילה,
אבל אם אני זוכרת נכון, ההתקפה האלימה הנרחבת האחרונה כלפי עיתונאים ואנשי תקשורת הייתה מסע הנקמה של דודו טופז עקב בחירות העריכה הנלוזות שלהם. שזאת עלילה טובה לסרט, אבל אחר.
אם כבר, היו כמה התקפות אלימות כלפי ערוץ 13 במהלך 2023, שהובילו לקריעת טחול במקרה הגרוע ביותר שלהן, אבל זה היה בזמן שהערוץ סיקר ובמתכונת לינץ', וגם לא באופן אישי כלפי עיתונאים אלא כלפי הערוץ בכללותו. הם גם תקפו עיתונאים מיינסטרימיים לחלוטין מערוץ די מיינסטרימי, ועל רקע חקירות ראש הממשלה והרפורמה המשפטית, כך שזה שונה מאוד מהתרחיש של עיתונאי שמאלני עקבי שמוטרד באופן עקבי על ידי פעילי ימין הארד קור- למיטב ידיעתי יוסי אלי הוא לא עיתונאי שמאלני עקבי ונרדף.
בכלל, אפיון של "שמאל" ו"ימין" בארץ- מעבר לקווי הקיצון בסגנון שלום עכשיו-גוש אמונים והרומן האלים משהו שלהם- הוא יותר כינוי לאנשים שאני לא מסכים איתם, תרבותית או אינטלקטואלית, מאשר באמת סימון של דעות פוליטיות.
על איזו קריעת טחול אתה מדבר ??
תסלח לי, אתה לא חי בארץ? לא היה אברושמי? לא היה יגאל אמיר? על מה אתה מדבר? מבחינתך, כל עוד לא רצחו עיתונאי, אין מה לדבר על זה? הסרט בא לפתוח את העיניים של מי שרוצה לפתוח אותן ולאמר, תזהרו! לשם זה הולך!!!
כן, נו, סרט תעמולה
(ל"ת)
כלומר, הנקודה שלי היא בהחלט זאת:
הסרט לא בא "לפתוח עיניים" – הוא בא לעצום אותן, להדהד מסרים שיסגרו אנשים בתיבות תהודה ולמנוע דיאלוג מועיל לגבי משהו. זה סרט שלא רואה מוצא חוץ מהמוות כי הם מפחדים עד כדי כך מהרעיון של לדבר עם הצד השני ועל כן אין לו בעיה להשחיר מי שצריך להשחיר כי הוא לא הוא.
הניסיון לנופף במקרי אלימות בעבר תוך התעלמות מההווה היא בדיוק אותה סגירת עיניים למתרחש כיום*. השנה היא לא 1995. השנה היא לא 1984. השנה היא 2024, לצערנו.
* – תוך התעלמות מסוימת כרונית שכן, היו גם מקרי אלימות מהצד השמאלי אבל בסדר נניח בוא נתעלם כאמור.
או: כן, נו, סרט תעמולה.
אני מנסה למקד את הדיונים על הסרט עצמו
ולכן נמנע כרגע מלהתייחס, בייחוד כי לא נורא שזה דיון עם תועלת רבה, אז אני מעדיף שנסכים שאלימות זה דבר רע ושסרטים צריכים להיות טובים.
כי הסרט מתיימר להיות אקטואלי
אז הוא צריך לתאר את המציאות, ואם הוא הולך לתאר אותה – כדאי שיהיה נאמן לה.
לדעתי זה ממש לא נכון.
סרט יכול לייצג הלך רוח, והוא יכול להמציא אירועים, גם אם לא קרו.
אני לא מתכוון לצפות בסרט כי סרטים כאלה לא מעניינים אותי מספיק משום כיוון של המפה הפוליטית. אבל מה שמתואר בו מספיק קשור למציאות שלנו.
מה שמתואר בו הוא תעמולה.
וכמו כל תעמולה, הוא כמובן "קשור למציאות".
תעמולה בגלל שלא באמת רצחו עיתנואי? אבל רצחו אנשים אחרים.
ואין דוגמאות נגדיות.
אבל זה גם תלוי באיך כל אחד מפרש תעמולה.
זה לא קשור
"ימים נוראים" הוא לא תעמולה, לצורך השוואה.
למה ?
סרט חלש, מתיימר להיות עמוק , בדיוק ההיפך, תסריט חלש, דיאלוגים פשוטים , אין עומק , הכל צפוי וידוע מראש, חד חד ערכי , אין חומר למחשבה. לא אומנות בעליל. זה כמו לכתוב שיר : אני אוהב אותך , אני מתגעגע אלייך , איפה את , קשה לי רע לי ומר לי. ולצפות שהקורא ירגיש שהוא קורא יצירה אומנותית .
???