-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
טור פרידה
Farewell Column
עיתונאי מתמרן בין השינויים שבחייו האישיים ובין קיתונות הבוז שהוא חוטף בשל עבודתו.
אורך: 1:17
תאריך הפצה בישראל: 28/03/2024
מחזק את כל הביקורות נגד הקולנוע הישראלי, אבל סרט טוב
כלומר, לאנשי ימין תהיה בטן מלאה על הסרט הזה, שמבחינתם יצדיק כל מה שהם אומרים שנים על הסמולנים עוכרי ישראל שמנהלים פה את תעשיית הקולנוע. ויהיה להם קייס לא רע לטעון שהסצנה האחרונה בסרט אשכרה שופכת את דמם למרות שהדמות שדמה נשפך שם היא דווקא הדמות של הגיבור השמאלני. ואפשר גם לבוא לבמאי בטענות על ניסיונות להכניס סטייל בכוח – הצילום בשחור-לבן דווקא עבד לי, בקונטקסט של הסרט, אבל הקלוז-אפים המשונים, שלעיתים מפגישים את הצופים קרוב מאוד עם הנחיריים של הדמויות, היו מטרידים מכל הסיבות הלא-נכונות. ואפשר לבוא בטענות לתסריט על הניסיון לדחוס פנימה כמה שיותר – פוליטיקה שמאלנית? צ'ק. משפחה לא מתפקדת? צ'ק. קשישים במשבר? צ'ק.
אבל מה?
זה עובד. הגיבור המתוסבך, על כל חסרונותיו, הוא דמות כובשת (דרור קרן מצוין, וגם כל יתר הקאסט – צפו להופעה מפתיעה מאוד של כרמל בין, צימר מ-"המפקדת"). היממה המסויטת שהוא עובר בסרט מלחיצה, מייאשת, וגרמה לי להתכווץ בכסא כמה פעמים, וגם להזדהות עמוקה עם חלק מהסיטואציות שהוא עובר (לא בתור עיתונאי שמביא לימנים את הסעיף, כן בתור הורה לילדים על הרצף). ויש סצנה אחת, שולית אמנם אבל מרגשת, שבה מישהו בא לריב עם הגיבור, והגיבור – שבהתחלה בכלל מנסה להתעלם ממנו – בסוף מצליח לנהל אתו דיון.
אז הימנים ימשיכו לבוא בטענות לסרט הזה ולדומיו, השמאלנים יעלו אותו על נס ובתוך כל הויכוח הזה, אפשר לומר שמבחינה קולנועית וסיפורית יש לו חסרונות, אבל הוא סרט טוב.
יש כאן אכן שתי שאלות
אחת היא על טיבו של הסרט – אני לא חושב שהוא סרט טוב. אני גם לא חושב שהוא סרט נורא – דרור קרן כאמור כן עובד, אבל תסריטאית יש לו יותר מדי פאשלות (מעבר לפוליטיקה, רגע על זה) כמו העבודה ה-נו-באמת-שום-דבר-בעיתונות-לא-קורה-ככה-ולמה-זה-הטורים-האלה-אלה-אינם-טורים, והשחור לבן לא עבד לי (גם לא הוריד, יש לציין). סרט מתפקד, נקרא לזה.
אבל לגבי הפוליטיקה – אני חושב שזה קצת מעבר לאיזה שהיא חלוקה ישנה של שמאל וימין. זה סרט שמתאר ימנים באופן הכי חסר אנושיות שהיה בקולנוע הישראלי עד כה, וכנראה גם פחות סימפטי מתיאור של ערבים. אני מבין שזה סנטימנט שיש אצל קהל מסוים בארץ, וזה קצת מדאיג בכנות, אבל כמו שאתה אומר – זה כמעט באופן מילולי קריאה לבטל את הימין מכל כיוון שהוא*.
זה סרט שברגע האחרון שלו בוחר בין להיות סרט על דמות (ואז אני באמת הייתי מוכן לקרוא לו טוב, אם לא מאוד טוב) לסרט תעמולה, בוחר להיות סרט תעמולה. עכשיו, ברור לי שהסנטימנט האנטי-ימני הזה קיים בארץ ואין סיבה מהותית שלא נדבר על הרגשות שלנו. רק שחוץ ממאזן כוחות תרבותי שאתה מציין שעובד כאן לרעת הימנים שלא יכולים להציג קריקטורה כזאת נלעגת של השמאל בתקציבים – ואפילו והם מצומצמים – שכאלה, ובהפצה מסחרית שכזאת, יש כאן עובד שאלה של האם באמת שיקוף של הסנטימנט הזה אומר ללבות את האש ולהגיד "לא רק שהוא מוצדק, אתם ממעיטים בסכנה שלו" ולא, נו, לנסות לראות את המציאות באופן אולי-טיפה-בטעות מורכב. זה באמת סרט שבלי הסצנה האחרונה שלו היה יכול להיות מעניין לפחות, אבל הסיום שלו קובר אותו בחולות של ראשון.
* – סצנת הדיאלוג, שאני מסכים שהיא טובה, הייתה יכולה להציל את הסרט בנושא הזה אבל היא מתמסמסת מאוד. היא באה לשפוט גם את הגיבור ששופט יותר מדי, אבל אז ברגעים האחרונים בעצם באה להגיד לו שהוא צודק. סרט יותר טוב היה מוציא ממנה יותר.
כן
זה חידוד חשוב, כי אכן למרות שכל החלק של העבודה שלו מחופף מאוד (יש בהחלט הטרדות של עיתונאים, אבל הדמות של דרור קרן היא די בבירור לא עיתונאי. גם ככותב טורים אין שם יותר מדי – זה שירים מוזרים ומטומטמים? לא רואה את האדם שיחליט לכעוס על מישהו בגלל זה), הוא עדיין בסך הכל עובד. מאוד חד צדדי, אבל אנחנו מקבלים את הקולנוע (בארץ בפרט אבל גם בכלל) כמי שלא יכול תמיד לשקף את כל הצדדים.
אבל הסיום הזה, כמו שאמרת, הולך צעד אחד יותר מדי. ומילא אם היה איזה שהיא הצדקה עלילתית או רגשית לסיום הזה, היה אפשר לדבר על זה. אבל זה סיום שנטו בא להיות ניגוח פוליטי למשהו שלא קרה פה, אולי מתוך סמי-תקווה להיות "סרט נבואי" (אם כי אני מקווה שאף אחד מהמעורבים לדבר לא חשב דבר שכזה) אבל כזאת שעל פני השטח עושה, כמו שאתה אומר, את האפקט ההפוך.
אז כן, פוליטית זה לחלוטין גול עצמי. וכאמור, חבל, כי זה לא היה רחוק מלהיות משהו שלכל הפחות עובד.
ולא שלא הותקפו עיתונאים מעולם בכוונה תחילה,
אבל אם אני זוכרת נכון, ההתקפה האלימה הנרחבת האחרונה כלפי עיתונאים ואנשי תקשורת הייתה מסע הנקמה של דודו טופז עקב בחירות העריכה הנלוזות שלהם. שזאת עלילה טובה לסרט, אבל אחר.
אם כבר, היו כמה התקפות אלימות כלפי ערוץ 13 במהלך 2023, שהובילו לקריעת טחול במקרה הגרוע ביותר שלהן, אבל זה היה בזמן שהערוץ סיקר ובמתכונת לינץ', וגם לא באופן אישי כלפי עיתונאים אלא כלפי הערוץ בכללותו. הם גם תקפו עיתונאים מיינסטרימיים לחלוטין מערוץ די מיינסטרימי, ועל רקע חקירות ראש הממשלה והרפורמה המשפטית, כך שזה שונה מאוד מהתרחיש של עיתונאי שמאלני עקבי שמוטרד באופן עקבי על ידי פעילי ימין הארד קור- למיטב ידיעתי יוסי אלי הוא לא עיתונאי שמאלני עקבי ונרדף.
בכלל, אפיון של "שמאל" ו"ימין" בארץ- מעבר לקווי הקיצון בסגנון שלום עכשיו-גוש אמונים והרומן האלים משהו שלהם- הוא יותר כינוי לאנשים שאני לא מסכים איתם, תרבותית או אינטלקטואלית, מאשר באמת סימון של דעות פוליטיות.
על איזו קריעת טחול אתה מדבר ??
תסלח לי, אתה לא חי בארץ? לא היה אברושמי? לא היה יגאל אמיר? על מה אתה מדבר? מבחינתך, כל עוד לא רצחו עיתונאי, אין מה לדבר על זה? הסרט בא לפתוח את העיניים של מי שרוצה לפתוח אותן ולאמר, תזהרו! לשם זה הולך!!!
כן, נו, סרט תעמולה
(ל"ת)
כלומר, הנקודה שלי היא בהחלט זאת:
הסרט לא בא "לפתוח עיניים" – הוא בא לעצום אותן, להדהד מסרים שיסגרו אנשים בתיבות תהודה ולמנוע דיאלוג מועיל לגבי משהו. זה סרט שלא רואה מוצא חוץ מהמוות כי הם מפחדים עד כדי כך מהרעיון של לדבר עם הצד השני ועל כן אין לו בעיה להשחיר מי שצריך להשחיר כי הוא לא הוא.
הניסיון לנופף במקרי אלימות בעבר תוך התעלמות מההווה היא בדיוק אותה סגירת עיניים למתרחש כיום*. השנה היא לא 1995. השנה היא לא 1984. השנה היא 2024, לצערנו.
* – תוך התעלמות מסוימת כרונית שכן, היו גם מקרי אלימות מהצד השמאלי אבל בסדר נניח בוא נתעלם כאמור.
או: כן, נו, סרט תעמולה.
אני מנסה למקד את הדיונים על הסרט עצמו
ולכן נמנע כרגע מלהתייחס, בייחוד כי לא נורא שזה דיון עם תועלת רבה, אז אני מעדיף שנסכים שאלימות זה דבר רע ושסרטים צריכים להיות טובים.
כי הסרט מתיימר להיות אקטואלי
אז הוא צריך לתאר את המציאות, ואם הוא הולך לתאר אותה – כדאי שיהיה נאמן לה.
לדעתי זה ממש לא נכון.
סרט יכול לייצג הלך רוח, והוא יכול להמציא אירועים, גם אם לא קרו.
אני לא מתכוון לצפות בסרט כי סרטים כאלה לא מעניינים אותי מספיק משום כיוון של המפה הפוליטית. אבל מה שמתואר בו מספיק קשור למציאות שלנו.
מה שמתואר בו הוא תעמולה.
וכמו כל תעמולה, הוא כמובן "קשור למציאות".
תעמולה בגלל שלא באמת רצחו עיתנואי? אבל רצחו אנשים אחרים.
ואין דוגמאות נגדיות.
אבל זה גם תלוי באיך כל אחד מפרש תעמולה.
זה לא קשור
"ימים נוראים" הוא לא תעמולה, לצורך השוואה.
למה ?
סרט חלש, מתיימר להיות עמוק , בדיוק ההיפך, תסריט חלש, דיאלוגים פשוטים , אין עומק , הכל צפוי וידוע מראש, חד חד ערכי , אין חומר למחשבה. לא אומנות בעליל. זה כמו לכתוב שיר : אני אוהב אותך , אני מתגעגע אלייך , איפה את , קשה לי רע לי ומר לי. ולצפות שהקורא ירגיש שהוא קורא יצירה אומנותית .
???