ביקורת מתגלגלת: שר הטבעות – טבעות הכוח

תהנו עם הבאלרוג שלכם.

שימו לב: יהיו כאן ספוילרים, ומכיוון שהדף הוא (בסופו של דבר) לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. בנוסף, יהיו ספויילרים לכל שר הטבעות וסרטי ההוביט. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. ועכשיו – יצחק. 


פרקים 1 ו-2: "צל מן העבר", "נסחפים"

ציפיות גבוהות מדי הן אף פעם לא מתכון להצלחה, אבל מה עוד אני אמור לעשות כשיוצאת סדרה חדשה בעולם של "שר הטבעות", העולם הדמיוני שאני הכי אוהב, בפער מכל האחרים? ואם זה לא מספיק, אז התברר כמובן שזאת סדרת הטלוויזיה היקרה בהיסטוריה, שוב בפער מכל האחרים. יופי אמזון.

טוב, אז היו ציפיות, וכנגדן גם חששות, אבל ביום שישי התיישבתי מול שני הפרקים הראשונים בסדרה, ואני כאן כדי לתת צפירת הרגעה ארוכה וממושכת: זאת הייתה פתיחה אדירה. ככה אני רוצה את הארץ התיכונה שלי.

ככה אני רוצה בעצם כל סדרת פנטזיה "גדולה", אבל בואו נתמקד רגע בחוויותיי כמעריץ של ג'ר"ר טולקין. זה התחיל מסרטי שר הטבעות, אבל לא צפיתי בהם כ"סרטים" אלא כעולם בפני עצמו שיש לו עוד הרבה מה להציע לי. כך, בזכות פיטר ג'קסון, נשאבתי לכמויות החומר הכתוב שטולקין השאיר לגבי העולם שברא, ולהיסטוריה שכל מאורעות מלחמת הטבעת הגדולה הם פסיק לידה.

בקיצור, מה שאני צריך מסדרה של שר הטבעות זה שהיא תהיה בתוך העולם "שלי". אם היא תפקשש בזה, גם התסריט הכי חכם בעולם והדמויות הכי סימפטיות ירגישו לי כבגידה. וזאת מבחינתי הבשורה הגדולה ביותר של הסדרה החדשה: מהרגע הראשון ממש זהו פשוט העולם של טולקין שהכרנו. השפה העיצובית של ג'קסון נשמרה בקפידה עד לפרטים הקטנטנים ביותר, התפאורה והאפקטים מדויקים עד לרמת הפיקסל הבודד – וכדובדבן על הקצפת, הסדרה פשוט נראית מדהים שבא לבכות מרוב יופי. מדובר פה במקרה שבו רואים בבירור לאן הלך הכסף הגדול.

הבשורה העוד יותר טובה היא שזה אכן אותו הדבר, אבל אחרת. אנחנו בתקופה קדומה יותר, אלפי שנים לפני מאורעות "שר הטבעות", ודברים היו שונים. הם אכן נראים שונה, אבל זה מה שטוב: הם לא "בלתי מוכרים" – הם "שונים". האלפים הם אלפים, אבל הם מרגישים וגם קצת נשמעים אחרת. בני ההארפוט, אחד מהגזעים שמהם יצאו ההוביטים המוכרים לנו, נראים בדיוק כמו הוביטים אבל-לא-בדיוק. אולי רק הגמדים מרגישים זהים בדיוק לגימלי ובני דודיו, אבל נו, חלק מההגדרה שלהם היא שהם עקשנים ואינם משתנים.

אפילו המוזיקה יושבת טוב טוב על התמות הישנות של המלחין הווארד שור. בר מקרירי נבחר להלחין את הסדרה, ואת שור עצמו הביאו רק כדי שילחין את הפתיח (שמופיע החל מהפרק השני). הפתיח לצערי לא משהו ונשמע כמו משהו ששור חיבר רק למען המורשת, אבל המזל הוא שמקרירי לעומתו בא רעב לפרויקט הענקי הזה, והלחין שעות של מוזיקה חדשה ומרהיבה שמצליחה גם לרענן וגם לשמור על האופי של הפסקול מסרטי שר הטבעות. אחרי שני פרקים אני יכול גם להגיד שהוא עושה יופי של עבודה בהעברת האווירה של הארץ התיכונה שנשפכת מהמסך. כמה כיף להיות כאן.

אז נהדר, נרגענו, הסדרה נאמנה לעולם שהכרנו. אבל חוץ מזה, איך "טבעות הכוח"?

ממש בסדר. היוצרים, בחכמה רבה, החליטו לקחת את הזמן: דברים קורים, אבל לאט, וזה טוב בגלל רוחב היריעה. הסיבה שאחרי שני פרקים באורך כולל של שעתיים וקצת העלילה עדיין לא ממש זזה היא שיש הרבה מוקדי התרחשות, כל אחד מהם מובחן מרעהו ויזואלית ותוכנית, ובכל מקום בנפרד אנחנו פוסעים צעד אחר צעד לתוך הסיפור הגדול. כמו שפנטזיה טובה צריכה להיות.

זה מרענן גם כי כשיש סיפור של כמה עונות לפנינו, טוב להרחיב מראש את הקנבס ולהתחיל מכמה מקומות. זה עלול אולי להרגיש מפוזר, אבל בהחלט מורגש שכאשר ניקח צעד אחורה ונביט על הקווים שצוירו עד עכשיו, בהחלט נראה תמונה אחידה.

ומה באמת קורה? בואו נפרק קצת. (שימו לב, ספוילרים מעכשיו והלאה)

בגדול, עולמו של טולקין מתחלק לארבעה עידנים עיקריים, כל אחד מהם מתפרס על אלפי שנים. סיפורי בילבו, פרודו, גנדלף וכל החבורה העליזה מתרחשים בעידן השלישי; הסדרה "טבעות הכוח" מתרחשת בעידן השני, שהתחיל בעצם אחרי מפלתו של האויב הגדול באמת, מורגות', שסאורון היה רק אחד ממשרתיו. האלפית גלדריאל שמוכרת לכולנו צעירה בהרבה כאן (ומגולמת על ידי מורפיד קלארק), ואחרי שהייתה שותפה במאבק נגד מורגות' שלקח מאות שנים וגבה הרבה מאוד חיים, היא חוששת שסאורון משרתו הבכיר עדיין זומם מזימות ועלול שוב להטביע את הארץ התיכונה בדם ואש. לא עוזר לחששות הקטע הזה שסאורון הרג את אחיה של גלדריאל, שנשלח לחפש אותו. בעשרות השנים הבאות גלדריאל מתעקשת לחפש את סאורון בכל קצווי הארץ התיכונה, ואם בתחילה גם מנהיגי האלפים תומכים ברעיון הכללי של וידוא הריגה לשרי האופל, אחרי שנים שבהן היא לא מוצאת כלום היא נדרשת להניח לרעיון ולקבל את ההחלטה שלהם שעידן השלום הגיע. גלדריאל זוכה בגמול הגדול ביותר האפשרי – לחזור אל ולינור, ממלכת האלים, ולחיות שם בשלווה הרחק מבעיות הארץ התיכונה – אבל היא מחליטה לברוח חזרה ברגע האחרון.

בינתיים אלרונד (רוברט אראמאיו), ידידה של גלדריאל ויועץ בכיר למלך העליון גיל-גאלאד, נשלח לממלכת האלפים ארגיון כדי לעזור לחרש המומחה קלברימבור ביצירת… משהו. כוח חדש מסוים. מעניין מה זה יכול להיות. ואגב: קלברימבור צריך את התוכנית שלו "עד האביב"? באמת? מה הלחץ? בפרק שהורכב מדיאלוגים מחושבים מאד, ובסצנה ששפעה אזכורים להיסטוריה של העולם הזה, האמירה הספציפית הזו היתה מוזרה למדי ובלטה לרעה.

בכל מקרה, כדי להשלים את העבודה, אלרונד צריך לבקש עזרה מידידיו הגמדים שנמצאים בקהזד-דום – אותה ממלכה שאלפי שנים אחר כך תהפוך למוריה המסוכנת – המונהגים כעת על ידי המלך דורין השלישי ובנו הנסיך דורין הרביעי. מגוונים שם בשמות.

בפינה אחרת של הארץ אנחנו מכירים שבט של בני ההארפוט, ההוביטים הקדומים, שכעת הם עם של נוודים. הוביטית צעירה וחובבת הרפתקאות בשם נורי (מרקלה קבאנה) נתקלת לילה אחד בזר שמילולית נחת מהשמיים כמטאור, אינו מבין איפה הוא נמצא, אינו דובר את השפה אבל בעל כוחות לא ברורים.

הרחק משם, בארצות הדרום, חייל בשם ארונד'יר שמשרת במוצב האלפים המקומי מגן על כמה כפרים של בני אדם המפוזרים באזור. הוא מרגיש נבוך בגלל ניצנים של אהבה בינו לאחת מהנשים המקומיות, אלמנה שבעלה נעלם בנסיבות לא ברורות והשאיר מאחוריו נשק מסתורי שקשור איכשהו לכוחות האופל. בדיוק כשמתפרסמת ההחלטה של מלך האלפים להכריז על עידן השלום ולפרק את המוצבים, הוא מגלה עם אהובתו כפר שלם שהותקף על ידי כוח זדוני ולא הותיר שריד.

עד כה מאורעות הסדרה על רגל אחת, וכאמור לעיל, הסיפור ממש בסדר. הביצוע ברמת הוויזואליה מהפנט, אבל גם השאר טוב בדרך כלל: השחקנים עושים את העבודה, בעיקר שחקני בני ההארפוט, שמבצעים את מניירות ההוביטים בצורה נהדרת ומעבירים יופי את תחושת האומץ והטיפשות שהולכים אצלם יחד. בולטת ביניהם, ובסדרה בכלל, מרקלה קבאנה, והיא הדמות שהכי אכפת לי ממנה עד כה.

ראוי לציון גם הקטע בפרק השני, שבו דורין הגמד נוזף באלרונד על שהזניח את ידידותם בלי לקלוט את פערי תפיסת הזמן שיש בין מי שחי חיי אלמוות למי שחי חיים רגילים. הייתה פה יופי של בניית דמויות.

מהצד השני, וכנראה מה שהכי קשה לי עם הסדרה עד כה – וזאת בעיה כשזאת הדמות הראשית – ההופעה של מורפיד קלארק בעייתית משהו. אני יודע שהנעליים של קייט בלאנשט הן נעליים ממש גדולות, אבל משהו במשחק של קלארק מדי מחושב, מתוח, לא משכנע. יש קטע מיותר בפתיחת הסדרה שבו היא וחייליה נלחמים בטרול באיזושהי מערה; המאבק עצמו מיותר (וכנראה הוכנס כי צריך איזה רגע אקשן בתוך האקספוזיציה הארוכה), הבימוי של הופעת הטרול נהדר, אבל הצורה שבה גלדריאל הורגת את הטרול פשוט… מציקה. טוב, יש לשחקנית הרבה על הכתפיים. נקווה שתלמד לשחרר.

אז לאן כל זה יילך?

מבחינת איכות הסדרה – אין כמובן דרך לדעת. כאמור, החששות הגדולים שלי התנפצו בקול תרועה, אבל צריך לזכור שהבמאי של שני הפרקים המרהיבים האלו הוא ג'יי איי באיונה הספרדי שהעין הוויזואלית שלו, הבימוי הפנומנלי שלו, והצלם הקבוע שלו אוסקר פאורה – לא ישובו אלינו בהמשך הסדרה. באיונה היה האיש הנכון להציג עולם מדהים כל כך על המסך, והשאלה היא האם הבמאים והצלמים הבאים ידעו לשמור על הרף המאוד גבוה הזה.

מבחינת הסיפור, נראה שהכותבים משתדלים להראות נאמנות לטולקין (המשפט הראשון בסדרה נאמר במקור על ידי אלרונד במועצת הטבעת), אבל כמו פיטר ג'קסון בזמנו – לא חוששים לשנות היכן שצריך. וצריך. אם הסדרה באמת מכסה את מאורעות העידן השני, היא צריכה להאיץ תהליכים שארכו במקור מאות ואלפי שנים.

אנחנו אמורים לצפות, בסופו של דבר, בסיפור חישולן של טבעות הכוח (בכל זאת השם של הסדרה), ובמפלתו הראשונה של סאורון שהביאה לסיום העידן השני, ובה חזינו בפתיחת "שר הטבעות". הגיוני יהיה להניח שזאת תהיה סצנת הסיום של הסדרה בעוד כמה עונות. אבל בין לבין קרו בארץ התיכונה המון דברים – קרבות, מלחמות, עליות ומורדות ובעיקר סיפורה של יבשת נומנור האדירה – שראינו בטריילרים לסדרה אבל עדיין לא בשני הפרקים הראשונים. כמה מתוך כל זה ייכנס בעונה הראשונה על שמונת פרקיה? היוצרים לוקחים את הזמן, אבל הם בהחלט צריכים סיפור שיתחיל ויגיע לנקודת סיום כלשהי בסוף העונה. החומר בכתביו של טולקין קיים, השאלה היא מה הם יבחרו לעשות, וכיצד יתחברו לזה הדמויות החדשות שיצרו, בראשן ארונד'יר החייל האלף והזר שנפל מהשמיים.

כן, אני מוכן להישבע שהזר הוא דמות חדשה, למרות שהרבה אנשים רוצים שהוא יהיה גנדלף. ולהם יש לי משהו אחד לומר: אתם רוצים שהוא יהיה גנדלף?! הדמות הגמלונית, חסרת האונים, שאוכלת חלזונות בקונכייתם? תעשו לי טובה. בכל מקרה, זה כנראה לא גנדלף מסיבה פשוטה מאד – גנדלף וסארומן נשלחו על ידי האלים לארץ התיכונה אלף שנים אחרי שרק התחיל העידן השלישי. סטייה קשה כל כך מסיפורו של טולקין תהיה קשה מאד להצדקה ולו יהיה זה בשביל להביא דמות אהובה חזרה אל המסך (וזאת לא הדמות האהובה! ככה גנדלף נחת כאן??? נראה לכם??? לא, אני ממש ממש אכעס אם יתברר שאני טועה).

ולסיום, עוד תשובה אחת לשאלה שהוצגה בסוף הפרק השני: מה מצאו הגמדים בבטן ההר? זאת כנראה הפעם הראשונה של התגלות המית'ריל, המתכת היקרה מאד שנמצאה במכרות קהזד-דום, ושהחיפוש הלהוט מדי אחריה במשך אלפי שנים העיר לבסוף את הבאלרוג שהשמיד את המושבה, זה שגנדלף צעק עליו שלא יעבור. אבל סיפור הבאלרוג הזה קורה גם הוא בעידן השלישי; אז הבאלרוג שראינו בטריילר זה או באלרוג אחר, או שהיוצרים יעירו אותו מוקדם בהרבה מהמקור בשביל הקטע. בסדר, לא אכפת לי, זה לא גנדלף. תהנו עם הבאלרוג שלכם.


פרק 3: אדאר

נתחיל בחידוד בנוגע לספוילרים – הספרים, הסדרה, ומה שביניהם: למרות שאני יודע את נקודות העלילה הבסיסיות של הסיפור, הן מספיק מרווחות אחת מהשנייה כדי שהיוצרים יוכלו למלא אותן בתוכן שאני לא מכיר, וכל השאלה היא איך זה יעלה בידם. לא אתייחס בביקורת בצורה מפורשת או מרומזת לנקודות שברור לקוראי הספרים שיגיעו – אבל השערות, כמו בכל סדרה, תהיינה; רק קחו בחשבון שאלו השערות מנקודת מבט של מישהו שקרא את הספרים. בתגובות, בהחלט יש מקום לדיון על דברים מהספרים, עם סימון ספוילר שיבהיר שמדובר שיש כאן ידע "חיצוני" לסדרה. 

ועכשיו, לביקורת:

וואי, אלו שני פרקי פתיחה נפלאים היו. איזה עולם, איזו ויזואליה. ועכשיו, אחרי האקספוזיציה, פרק 3 בטח יניע את העלילה קדימה, וזה טוב, אבל בתחום הויזואלי כנראה שאין להם עוד מה לחד-הולי פאקינג שיט!

זה כאילו אמזון בכוונה רצו שנחשוב שראינו כבר כמה השקעה היתה בעולם הזה, ורק אז הנחיתו את היהלום שבכתר: נומנור.

אני לא רוצה להגזים, אבל יש מצב שנומנור היא העיר הדמיונית היפה והמרשימה ביותר שנראתה על המסך שלי אי פעם. היא כל כך מפורטת, כל כך עשירה, כל כך מרהיבה – ומציגים לנו אותה רק בפרק השלישי, כבר אמרתי?

בכל אופן, שיואו, אחרי שהרגעתי את נשימותיי מהנוף המופלא על המסך שלי, הבנתי גם שהסדרה אכן לא מבזבזת זמן ומתחילה להניע מהלכים. אנחנו מכירים את קפטן אלנדיל, שעוד נשמע עליו הרבה – ואותו פגשנו לראשונה כשמת מידיו של סאורון בסצנת הפתיחה של שר הטבעות. אבל אל דאגה, כי פוגשים די מהר גם את בנו, איסילדור – זה שכרת את הטבעת מידו של סאורון מיד אחר כך והביא למפלתו הראשונה. הבעיה של הדמות הזו היא שהוא גם זה שסירב להשליך את הטבעת להר האש וגרם לכל מאורעות העידן השלישי; לפי היוצרים של הסדרה, הם מודעים לכך ומנסים להרחיב את סיפורו כדי שייחשב לטרגדיה ולא לסתם טיפשות. אני בעד, אך המעט שקיבלנו בפרק הזה, בעיקר בנוגע ליחסים בינו לבין אביו, הרגיש טיפה גנרי – ועדיין בוצע נהדר. אחותו, אאריין (שהיא דמות חדשה), גם חביבה מאד; מצד שני, כל קו עלילה שמבוצע בעיר המרהיבה הזו אני אקח בשתי ידיים תוך מבט מזוגג על הנוף.

אבל עד סיום הסדרה הגרנדיוזי יש עוד זמן. בינתיים, אלנדיל רק מביא את גלדריאל לנומנור, ומתברר שהעיר – שהיתה פעם ידידותית מאד לאלפים – כבר אינה כזו, בכלל. הסדרה מאד נאמנה לכתבי טולקין בקטע הזה, כולל הקטע של המלך שניסה לחזור ולהתיידד עם האלפים והודח בשל כך, כשביתו שולטת במקומו. מביני עניין גם סימנו מיד את דמותו של פרזון, המזכיר, כמי שקריטי מאד להמשך ההתפתחויות.

ומכיוון שגלדריאל הצעירה ממשיכה לעצבן אותי בשחצנות שלה, יותר מעניין לעקוב אחרי סיפורו של הלבראנד שמנסה למצוא את מקומו בעיר הענקית: הם גם בני אדם כמוהו, אבל התפתחו מגזע אחר (שהתחיל עם אלרוס, אח של אלרונד. סיפור ארוך), והם מאריכים ימים יותר מבני האדם שבארץ התיכונה. השחקן, צ'ארלי ויקרס, עושה יופי של עבודה בגילום הדמות בעלת המטען מהעבר שהיא גם דג מחוץ למים. כשהוא עבד מול מורפיד קלארק הפער היה מורגש. די, קלארק, תירגעי. אני לא יכול עם הלחץ הזה.

בקישור יפה מאוד מבחינת התמה של הפרק, גלדריאל מבינה שהסמל אותו היא מחפשת מייצג בעצם את ארצות הדרום – שם ינסה סאורון להקים בסיס פעילות גדול. זהו כמובן המקום בו ארונד'יר שבוי, עובד בלחפור דרכי גישה מתחת לאדמה עבור צבא של אורקים, שמתברר שהיו מתחת לאף של האלפים השומרים כל הזמן הזה. אגב, הרגע בתחילת הפרק בו ראו את ידידיו החיילים שבויים באותו מחנה היה נהדר – בהתחלה כשראו אותו נגרר במחנה הייתי בטוח שהעבדים מסביב אלו בני אדם בלבד.

העלילות בצדדיה האחרים של הארץ התיכונה, לעומת זאת, התקדמו פחות: את אלרונד והגמדים לא פגשנו בכלל, והדבר היחיד המהותי שקרה אצל נורי והזר הוא שחברי השבט גילו את הסוד שלה. אבל היחסים של המשפחה שלה נעשו היטב ובחן, וגם פופי החברה שלה נהדרת.

אפרופו ההוביטים, הנה ביצת פסחא נחמדה: סאדוק (מנהיג השבט) מציין שהוא מכיר אנשים שהפכו לכוכבים, ולא ההיפך. כוונתו היא לאארנדיל הספן, אדם שבעידן הראשון השתמש באחת מאבני הסילמריל כדי לחצות את הים המפריד ולבקש עזרה מהולאר, שליטי היקום, שישלחו את כוחות ואלינור כדי להילחם נגד מורגות'. בקשתו נענתה, אולם נגזר עליו לשוטט עם ספינתו בשמיים כשאור הסילמריל הופך לסמל של תקווה ליושבי הארץ. אור הכוכב הזה הוא שנשמר בצלוחית שהעניקה גלדריאל לפרודו ב"שר הטבעות".

אם לסכם, זה היה עוד פרק מעולה. הוא חידש הן מבחינת העולם והן מבחינת הסיפור, ואם בשבוע שעבר חששתי שהרף שהציב ג'יי איי באיונה גבוה מדי, אז די נרגעתי; הבמאי והצלם של הפרק הנוכחי בהחלט הלכו בקו שהוא התווה. מה שכן, די בטוח שבאיונה לא היה נופל לסלואו מושן הסופר-מטופש של גלדריאל על הסוס. מה לכל הרוחות זה היה? נזרקתי מהסדרה בשניה אחת ולקחו לי כמה דקות להיכנס אליה חזרה.

בצד הטוב, אחרי שבפרקים הקודמים לא ממש היה אקשן, מה שקיבלנו הפרק היה בסדר גמור. כבר בסצנה הקצרצרה של הלבראנד הופתעתי לטובה מהברוטליות, אבל אפילו זה לא הכין אותי לסצנה האחרונה, שמבחינת האקשן היתה קרובה לשלמות – גם מבחינת מעורבות רגשית, אבל בעיקר מבחינת הביצוע. הסצנה מתרחשת בשטח קטן, מנצלת את הסביבה ואת היתרונות והחסרונות של הצדדים הנאבקים, ונעזרת יופי בגיאוגרפיה כדי להבין מי נמצא איפה ומה מנסים להשיג.

ולפינתינו "מה הלאה": ראשית, אינני בטוח לגבי הגיאוגרפיה של כל העסק, אבל לכאורה החפירות במחנה של ארונד'יר הן תחילתם של מבצרי סאורון בארץ התיכונה – תחילה ביער אופל ולבסוף כמובן במורדור. מצד שני, אין לי מושג מיהו אדר, מנהיג האורקים שהפרק נעצר שניה לפני שהראה את פניו; זו כנראה דמות חדשה שתהווה את האויב הקטן שנוכל להרוג לפני שסאורון יופיע בקדמת הבמה.

לגבי הלבראנד, הימור אחד שנראה לי הגיוני (והוזכר כאן בתגובות) הוא שהוא עתיד להפוך לאחד מתשעת רפאי הטבעת. השאלה איזה דרך הוא יעשה עד שם.

אה, כמו כן, הדביל עם המבט הבוהה שמקרב דפים לאש יותר מדי, כושל בגמלוניות לתוך סככה וקם כשראשו עטוף בבד והוא מתנודד כמו שיכור? הוא לא גנדלף.


פרק 4: הגל הגדול

טוב, אני צריך שניה להרגע משני דברים: האחד, שקלעתי בול בניחוש שלי לגבי מה מצאו הגמדים בבטן ההר. השני, שבשבוע שעבר פירטתי על אארנדיל הספן ואיך הוא הפך לכוכב רק כדי שהסדרה תספר את כל הסיפור בעצמה השבוע. בזבוז של פיקסלים, מה אני אגיד.

אבל לא באמת משנה, כי חוץ מלעשות לי נעים בגב הסדרה מתקדמת יפה מאוד, וזה נובע בראש ובראשונה מכך שהיא, נו, מתקדמת. כאילו, בפעם האחרונה שפגשנו את אלרונד ודורין הוא רק נשלח לבקש עזרה מהגמדים בבניית הפרויקט הבכלל-לא-חשוד-ההוא, והופ – הפרויקט כבר בעיצומו, בלי לבזבז זמן על עוד שמונה סצנות על שכנועים וסירובים והסכמות צפויות מראש.

אבל אני מקדים את המאוחר, כי אנחנו לא מתחילים עם הגמדים אלא שוב עם נומנור, שאני ממש מתאפק פה לא להשתפך עליה פעם נוספת (ויותר מתאפק לא לעשות בדיחת קרש על מה שכן נשפך עליה בסצנת הפתיחה, הידועה גם בכינוי "הקריצה הגדולה ביותר עד כה למעריצים"). קו העלילה של נומנור בפרק הוא, כמובן, שמונה סצנות של שכנועים וסירובים והסכמות צפויות מראש. אה, רגע.

טוב, זה קצת לא הוגן: הסיפור של נומנור ותמיכתה/אי תמיכתה באלפים (וביושבי הארץ התיכונה בכלל) מהותי בהרבה מהמשא ומתן בין אלרונד לגמדים שעליו דילגנו בחינניות. אבל גלדריאל עדיין מעצבנת אותי (ולא רק אותי, מסתבר), וכמעט כל שחקנית או שחקן שהיא נמצאת לצידם מדגישים את העובדה שמורפיד קלארק לא עושה עבודה טובה מספיק. בהקשר הזה, פעם שעברה שיבחתי את צ'ארלי ויקרס שמשחק את הלבראנד, אז הפעם אפרגן ללויד אוון בתפקיד אלנדיל. הוא בהחלט נראה כמו מישהו עם יושרה פנימית שיהפוך בסוף למנהיג בעל כורחו.

בכל מקרה, למרות זמן המסך שניתן ל"למה לא לצאת למלחמה באורקים שמתפשטים בארץ התיכונה", בסוף הפרק ממש ההחלטה היא "כן", ואני מודה שזה תפס אותי בהפתעה. ייתכן שהגענו לתוספת המשמעותית ביותר עד כה של יוצרי הסדרה: ככל הידוע לי, אין בספרים קרב בהשתתפות ממלכת נומנור שמתרחש כבר בשלב הזה של הסיפור. אני די סומך על היוצרים שזה ישולב בצורה אורגנית בתוכנית המקורית של טולקין; בפרט שדי נראה שהסיפור הכללי הזה יתמוך בסיפורו הפרטי והחדש של איסילדור, שגם לגביו אני מודה שאין לי מושג לאן הוא הולך. בפרק דובר על "מערב נומנור", או "נומנור האמיתית", והקולות הללו שאיסילדור שומע – שום דבר מזה לא מופיע במקור. מעניין לראות לאן זה יתפתח.

שתי דמויות שהפרק פחות התקדם לגביהן הן אחותו של איסילדור, ארין, מצד אחד – נרמזו ניצנים של מערכת יחסים בינה לאחד החניכים שם, אבל זה ממש בוסרי וממש ממש ברקע; ומצד שני, פרזון, המזכיר. סביר מאד שהסצנה שלו נואם בספונטניות לפני קהל רב לא ניסתה רק להציג את הלך הרוח בציבור, אלא גם להכין את דמותו כבעל השפעה רבה בעיר – וזה גם נאמר במפורש על ידי הסגן שלו, או מי שזה לא יהיה שהתרוצץ שם בשוק לידו.

בצד של "דברים שאתם כן מכירים", אנחנו פוגשים את הפלנטיר, אחת משבע אבני הרואי. כמובן היה כאן את הרגע של "אה הנה זה", ואז את הרגע של "וואלה, מגניב העיבוד הויזואלי לחזיון של האבן" (באמת מגניב), אבל, וזה אבל גדול: אבני הרואי אצל טולקין לא סיפקו חזיונות או נבואות לעתיד – הן סיפקו תקשורת. זה חתיכת שינוי מחומר המקור, וכאן כנראה נעשה רק כדי להוסיף צידוק להחלטה של המלכה העוצרת. שיהיה.

בצידו השני של הים המפריד, חושפים לנו את אדאר, מנהיג האורקים. מהשיחה שלו עם ארונד'יר נראה שהיה אלף בעברו, אבל חוץ מזה שהאיפור שלו היה ממש טוב, לא ברור מה הסיפור של האיש; אם כי התחושה שלי מהשבוע שעבר שהוא מין בוס זוטר שייהרג כבר העונה התחזקה אחרי הפרק הנוכחי. אני כמעט בטוח שזה לא סאורון ולא תחפושת שלו.

מאידך, היתה לי גם טעות: בפרק הראשון הנחתי שהלהב שמצא תיאו באסם היה שייך לאבא שלו שנעלם. מתברר שלא – זה בכלל האסם של בעל הפונדק, והוא מכיר את הלהב ויודע שהוא קשור לסאורון. וואלה?

אבל סלחתי לעצמי על הטעות, כי קו העלילה של תיאו בפרק הזה היה נהדר. צפוי, כן, אבל עשוי כמעט מושלם. שימוש בוואן-שוט לסצנת בריחה הוא אולי המוצדק ביותר שיש לשוטים כאלה, והצילום והבימוי של הסיקוונס כולו עשו יופי של עבודה, כולל הבנת הגיאוגרפיה וכולל אפילו את ההצלה הצפויה בסוף על ידי ארונד'יר. אפילו הסלואו מושן ביער לא כל כך הציק הפעם (למרות שעדיין אפשר היה לוותר עליו).

התסריט הצפוי הציק יותר כשארונד'יר גילה לברונוויין מה המסר שביקש אדאר להעביר דרכו: הצטרפו אליי או שתמותו. אגב, משהו בתנועת המצלמה על מגדל השמירה באותו רגע הזכיר לי מאוד את נקרת הלם; האם מה שצפוי לנו בהמשך העונה הוא חזרה על השיא האפקטיבי של "שני הצריחים" – מאבק חסר סיכוי ואז הצלה ברגע האחרון?

צפונה משם אנחנו סוף סוף פוגשים שוב את אלרונד והגמדים. כאמור, הבניה עצמה בעיצומה, אז הפרק מעביר זמן רב סביב גילוי הסוד שמסתירים הגמדים, המית'ריל. הריקוד סביב חשיפת העניין נמשך לטעמי טיפה יותר מדי זמן, ואלרונד נהנה מכמה קיצורי דרך תסריטאיים בדרך לגילוי שלו. גם משהו בבימוי הסצנה שלו מאזין מרחוק לשיחתם של דורין ודיסה היה שגוי – תנועת הזום-אאוט של המצלמה נחתכה מוקדם מדי והפכה למיותרת. 

אין לי מושג איך גילוי המחצב היקר והנדיר ישפיע על עלילת הסדרה. גם הכותבים מתחמקים מזה בינתיים, ובמקום זה מכניסים קצת מתח משפחתי כשמתברר שדורין לא ממש מסתדר עם אבא שלו, דורין. צריך להודות שזה קצת בא משומקום. בכל מקרה, גם כאן הסדרה מעלה הילוך ודורין נשלח על ידי אביו ללינדון, לבלוש קצת אחר תוכניותיהם של האלפים.

אבל רגע, מה עם נורי אהובתינו, והזר-שאינו-גנדלף שנפל מהשמיים? ובכן, באסה שהם לא היו הפעם, בפרט שזה היה הפרק הארוך ביותר עד כה. מצד שני, אני די סבבה עם זה, כי רוחב היריעה של הסיפור מורגש ואני שמח שהיוצרים מספרים אותו בצורה הזו. היה כנראה אפשר להעביר חלק מהסצנות עם הגמדים לפרק הבא ולהעביר חלק מהסצנות עם ההארפוט משם אל הפרק שלנו, אבל ההתקדמות לסירוגין הזו מרגישה לי נכונה לסיפור היכן שהוא עכשיו; בילוי זמן רב בלוקיישן אחד נותן תחושה טובה של סיפור מבוסס ומקיף.

וזהו, אנחנו כבר בחצי העונה הראשונה. אי אפשר לומר כמובן שהסדרה דורכת במקום – אם כבר, היא קצת ממהרת. אבל כן אפשר לומר שהאופי שלה כבר די מוגדר: לא מאד מחדשת, אבל מבוצעת לעילא, מטפלת בכתבי טולקין ביד אוהבת ועוטפת את הכל בויזואליה שלא מן העולם הזה. בינתיים, זאת עסקה מצוינת.


פרק 5: פרידות

טוב, היוצרים הצליחו לבלבל אותי.

יתכן שזאת אשמתי. אולי מלכתחילה הייתי צריך להבין שכשהסדרה מחקה פער של יותר מאלף שנים בין ההתרחשויות כפי שהן בספרים, אין טעם לנחש יותר מדי ניחושים; במקור, טבעות הכוח הראשונות נוצרו הרבה מאד זמן לפני הסיפור שבו אנו צופים כרגע בנומנור, וחלק מהדמויות שכרגע פעילות בארץ התיכונה, בכלל אינן בין החיים – או שמתו או שעוד לא נולדו. אודה ולא אבוש שחשדתי לרגע שהסדרה תעשה לנו מעשה 'ווסטוורלד' ובעצם קווי העלילה לא מתרחשים באותו זמן – אבל מיד הבנתי שגלדריאל מחברת כרונולוגית בין הסיפורים.

הנקודה היא שזה לא רק ציר הזמן, אלא מה שחשבתי שיקרה לאור פרקי הסדרה עצמה. הפרק הקודם הסתיים בתחושה של "נומנור יוצאת למלחמה!!!", ואני התפלאתי על החיפזון; מהר מאוד אנחנו לומדים שב"נומנור" הכוונה היא לכולה חמש ספינות – סליחה, שלוש, שתיים התפוצצו – שזה נחמד, אבל ממש לא "נומנור". ואפילו הספינות האלה לא יוצאות עדיין כי גלדריאל צריכה לשכנע את הלבראנד לבוא איתה, והוא לא מסכים! והוא שואל אותה למה היא נלחמת! והיא עונה לו אחרי פאוזה דרמטית "כי אני לא יכולה להפסיק"!!! העיניים שלי השלימו סיבוב של 360 מעלות לפחות. איזו סצנה קלישאתית וצפויה.

הזמן המעניין יותר בנומנור היה הביסוס של פרזון כבעל הכוח האמיתי בעיר. הרעיון שלו שנומנור תפיק תועלת כלכלית ממלחמה בארץ התיכונה דווקא כן מופיע בכתבי טולקין, אם כי בתקופה מוקדמת בהרבה, כאמור; מכל מקום, כנראה תהיה הרבה פוליטיקה גם בהמשך.

אבל בניפוי הסצנה הזו נראה שהסדרה מנסה בכוח לאתגר את ההצהרה שלי מלפני שבועיים על כך ש"אקבל בברכה כל קו עלילה שיתרחש בנומנור המרהיבה". הסיפור של איסילדור קופצני, הסיפור של אחותו ברור עוד פחות, הבן של פרזון (אז ההוא משבוע שעבר זה הבן שלו! למה לא אמרתם?) מתנהג מעצבן – ועל כולנה, סצנת הסיום, היציאה סוף סוף להפלגה. אני אפילו לא בטוח למה היא עצבנה אותי כל כך. משהו בלראות את גלדריאל עולה בהילוך איטי ובשחצנות לספינה כשכל החיילים עוצרים להתבונן בה היה מראה לא מאוד נוח (אבל הפסקול, בחיי, זה היה אחד השיאים האפיים שלו עד כה).

נו, אז אולי נתנחם במה שקורה מעבר לים המפריד, בארץ התיכונה? המממ…

נתחיל מהטוויסט הגדול: הפרוייקט הגדול שהוצג לנו כבר בפרק הראשון, וכולם היו בטוחים שיהיה קשור איכשהו לטבעות הכח? שום דבר, האלפים רק רצו קשר עם הגמדים, כי הם צריכים את המחצב הנדיר מפני שהם עומדים למות בהמוניהם. הגילוי עצמו אכן מפתיע: בכתבי טולקין מופיע שהאלפים התעניינו מאוד במחצב הזה, ורבים מהם עברו לגור בארגיון הסמוכה להרי האובך רק בגלל זה – אבל אין בדל של רמז לענין הגסיסה של האלפים.

כמו כן, סיפור האגדה המומצא על מקור המית'ריל גם היה נחמד (וייתכן שסותר רמזים של טולקין לגבי הימצאה של המתכת הזו בעוד מקומות, אבל לא משנה). אגב, אני חושב שנראה עוד באלרוג בעונה שלפנינו, כי כמה שהבאלרוג בסצנה היה מרשים, זה לא היה אותו השוט מהטריילר.

אז סבבה בעיקרון, אחלה טוויסט, רק שכל העלילה של "בואו נשכנע את אלרונד לגלות לנו האם הגמדים אכן מצאו מית'ריל" היתה מטופשת להחריד. "הם מצאו מית'ריל"? – "אני לא יכול לגלות." – "אבל הם מצאו?" – "אם אגלה, אעבור על שבועתי." – "אתה תתן לכל האלפים למות"? – "אני לא יכול לעבור על השבועההההה".

מה לכל הרוחות? הבן שלי בן השלוש מסתיר סודות ביותר תחכום. איזו דרמה מטופשת. ובסוף עוד חושפים את גיל-גלד מאזין מרחוק לשיחתם של אלרונד ודורין. וואו, כל הכבוד, עלית על הסוד שהיה ברור מפאקינג השניה הראשונה. מה לעזאזל.

בגזרת אנשי הכפר בארצות הדרום המצב לא טוב בהרבה. בעל הפונדק מאמין שאדאר הוא סאורון ומשכנע חצי מהתושבים ללכת בעקבותיו – אוקיי, מעניין. המשפט "טוב, אני אלך בעקבותיך, מי שלא תהיה לעזאזל" היה נהדר ואפילו מצחיק. אבל הקטע של "בוא תהרוג מישהו צעיר כדי להוכיח את נאמנותך" היה קלישאתי מספיק עוד לפני שהבמאי חתך בדיוק ברגע המכריע ללוקיישן אחר.

במגדל השמירה עצמו גם הסיפור לא משהו. יש רגע של גילוי לגבי הפגיון: הוא מפוסל משום מה על כותלי המבצר, וכנראה יש לו את הכוח לעזור לסאורון לשעבד את כולם וכו' וכו'. אבל למה דווקא הגילוי הזה גורם לברונווין להתייאש בבת אחת ולהחליט שגם היא רוצה להיכנע? ומה היה הקטע שהם הסתכלו פתאום על המגדל כאילו הם מבינים משהו שהם לא הבינו קודם? כי אני לא הבנתי גם עכשיו.

ההתקדמות היחידה בפרק שבאמת היתה מעניינת היתה בגזרת נורי ואיש המטאור. ראשית, יש לציין את השיר הממש נפלא הזה, שהתאהבתי בו כבר כששמעתי אותו בפסקול וכעת גיליתי שהוא שולב בסדרה באופן מספק לגמרי. ולעניין העלילה: ההצלה של ההוביטיות מהזאבים על ידי הזר היתה צפויה, אבל ההדרגתיות בחשיפת האופל הפנימי אצל הבחור נעשתה היטב. נורי המסכנה. ושוב מחמאות לשחקנית מרקלה קוואנה על גילום מדוייק של הדמות.

זאת גם הפעם הראשונה שאנו נחשפים לדמות המסתורית שהראו בטריילרים, כשהיא מגיעה למקום נחיתת המטאור עם שתי משרתות בלבוש מוזר. הדמות לא הוציאה אף מילה מהפה, אבל משהו בסצנה הקצרצרה הזו הצליח לצמרר אותי. האם זה סוף סוף סאורון? אולי.

בסיכומו של פרק, הוא כנראה היה החלש ביותר עד כה. החוזקות של הסדרה עדיין בולטות: ויזואליה מהפנטת (סצנת היווצרות המית'ריל, יא-אללה), לוקיישנים ותפאורות מרהיבים, האפקטים ללא רבב (הזאבים האלה? וואו), ופסקול מוצלח מאוד. אבל הסיפור, אויה, התחיל קצת לצלוע.

נותר רק לקוות שזו היתה מעידה זמנית. בינתיים, אחרי המריחה הזו, ויותר מתמיד: אין לי מושג לאן הכל הולך, ודאי לא בטווח הקרוב. נראה שצפוי לנו קרב או שניים לפחות, ועדיין, יהיה סביר לבנות על הצלה של הרגע האחרון בידי גדודי הנומנורים שנמצאים בדרכם לארץ התיכונה. סיפור איש המטאור נותר מסקרן, הדמות המסתורית כנראה תחזור שוב, ומעניין גם איך אדאר והצבא שלו משתלבים בכל העסק. אבל שלושה פרקים לסיום מותר כבר לשאול האם מישהו מזהה טבעות באופק, כי אני לא.


פרק 6: אוּדוּן

אוקיי, רגע, שניה, תנו להתאושש, מה זה היה הסיום הזההההה.

אנחנו כבר אחרי אפקט הוואו של הפרקים הראשונים, ואחרי נומנור שהשתפכתי עליה כאן מספיק, אבל מה שקרה בחמש דקות האחרונות של הפרק החדש גימד את הכל. לא בגלל האפקטים הסופר מעולים, או בגלל הויזואליה המוקפדת – אלא לראשונה בגלל הסיפור.

אבל אני מקדים את המאוחר. כבר מהקטע של "בפרקים הקודמים" היה די ברור שהפרק הזה יהיה קרב, ושבזה הוא יתמקד. אין זכר לבני הארפוט, ולא לגמדים או לאלרונד. ובכן, קרב גדול וחסר סיכוי של קבוצה שמתבצרת באיזו מצודה מול גדודי אורקים? לא מאוד חדשני, בטח לא בארץ התיכונה. אז היוצרים עשו ככל יכולתם לעשות את הקרב קצת פחות צפוי.

ראשית הגיע הטוויסט שהמגדל במצודה הפך בעצם למלכודת עבור האורקים, כשאנשי הכפר מעבירים את מוקד הלחימה לכפר שממנו הם ברחו ונהנים מיתרון המגרש הביתי. לא ראיתי את זה בא, מודה. הנקודה העיקרית לשלילה (שנוגעת באופן כללי לאקשן בפרק כולו): הבמאית של הפרק עשתה עבודה טובה בהבהרת האקשן גופו, אבל לא כל כך במה שקשור לגיאוגרפיה. היה יכול להיות יותר ברור מי נמצא איפה, ואיזה חלק של המגדל נופל לאן.

ההכנות לקרב גם הן לפי הספר: שיחת ה"אחרי הקרב נשתול משהו בגינה שלנו", ונשיקה בין ברונווין לארונד'יר. חדשני. אחרי כמה דקות התחיל הקרב עצמו, שגם היה צפוי למדי, כולל קרב מייאש עם אורק מגודל ורצחני שמשופד ברגע האחרון על ידי חרב מאחורה. וואלה.

אבל גם הסצנה הקלישאתית הזו שימשה בחכמה כרמז מטרים לגילוי שבא מיד אחר כך: רוב הלוחמים בגל הזה היו בני אדם ולא אורקים. הרגע שבו רואים את הדם האדום – בניגוד לזה השחור של האורקים – ומבינים במה מדובר, היה פשוט יופי של כתיבה (וצילום. לידיעת במאי הפרק "הלילה הארוך" ממשחקי הכס, יש דרכים לצלם קרב בחושך שגם ייראה ממש אמין).

ואז כמובן: גל שני של לוחמים אורקים, שטובחים בתושבי הכפר ומבריחים אותם ל"מבצר" עלוב בדמות מסבאה עם שתי דלתות עץ. יש עוד סצנה צפויה של ניתוח שדה לברונווין הפצועה, ואז – בום, הדלתות נפרצות, כי אין טעם להעמיד פנים שדלתות העץ של המסבאה באמת יחזיקו מעמד ולמה לבזבז זמן יקר. מפה לשם, תיאו האומלל מסגיר את מיקום הפגיון המסתורי ו –

נומנור מגיעה, כצפוי, להצלה של הרגע האחרון! יוהו! ניצחון! אפילו אדאר שמנסה לברוח נתפס על ידי גלדריאל והלבראנד (ומה נסגר עם הגיאוגרפיה, מה? איך הלבראנד הצליח להגיע מהכיוון השני?), והפיגיון המקולל בידינו! סוף טוב הכל טוב.

בשלב הזה בפרק הצצתי במד הזמן ומשהו נראה לי חשוד. התיאור דלעיל די קצר, כי אין מה להאריך מדי בסיכום של פרק אקשן – נלחמו, נפצעו, מתו, סבבה, נחמד; אבל הפרק בויים ביד בוטחת ולא הרגיש מרוח. אז למה נשארו עוד יותר מעשרים דקות לסוף הפרק?

רגע, אולי בסצנת החקירה של אדאר יצוץ משהו. הוא מדבר על כך שגם לאורקים יש נשמה ומגיע להם בית? מאיפה זה הגיע? דיון פתאומי על גזענות ב'שר הטבעות' לא היה בתוכניות שלי. הלו, באת כבד היום. בכלל, אם החמודים שלך רוצים בית, להפסיק לטבוח באנשים חפים מפשע זאת התחלה טובה.

אבל התגובה של גלדריאל  – בטח למול המשחק המשכנע של ג'וזף מויל שמגלם את אדאר – היתה מוזרה מאוד ופשוט לא לעניין. לא מובן מה כל כך הכעיס אותה, היא לא משדרת אמינות לרגע אחד, ודי, נשברתי: הגיע הזמן להודות שהליהוק הראשי ביצירת הפנטזיה הזו שמתרחשת בארץ התיכונה היה פשוט טעות מוחלטת. מזכיר לי משהו.

הלבראנד עוצר את גלדריאל מלהרוג את אדאר, ומיד לאחר מכן אנחנו חוזים ברגע המרגש: הכתרתו של המלך האבוד של ארצות הדרום! יחי המלך!…?…

משהו בסצנה הזו מבויים בכוונה באמביוולנטיות מורגשת. אין התלהבות. החגיגות מרגישות מוקדמות מדי. אבל למה? הכל היה לפי הספר, נכון? קרב חסר סיכוי, הצלה ברגע האחרון, איזה יופי, כבר לפני שני פרקים חזיתי את זה כאן, יאללה פרק נחמד אבל לא משהו מרגש מדי –

אופס. הפגיון לא פה.

ואז, באה סצנת הסיום.

תקשיבו, זה לא רק השיוך המיידי לשר הטבעות וההבנה המדהימה שאנחנו חוזים כעת ביצירתה של מורדור ובהיווצרות הר הגזירה. זה לא רק האפקטים המושלמים והויזואליה היפהפייה. זה גם לא רק תחושת האבדון וההלם על החורבן שניתך מהשמיים על תושבי הכפר ועל גדודי הנומנורים. כל זה אדיר, מדהים, הולי שיט – אבל זה גם, ובעיקר, טוויסט סופר-מספק הן בעולם של הסדרה עצמה, והן מחוצה לו. כל התוכנית הזו פאקינג נרמזה כבר מהפרק הראשון (!), אבל ככל שחפרתי ברשת לא מצאתי ולו מישהו אחד שהעלה את ההשערה הנכונה בנוגע למחילות שחפרו האורקים. כל התעלות האלו לא היו סתם "תחילתם של מבצרי סאורון בארץ התיכונה" כמו שכתבתי לפני כמה פרקים, הן נועדו כדי לעורר את ההר להתפרץ, להפוך להר געש ולהפוך את מורדור לשממה שהיא.

בקיצור, וואו. וואו. ו-ו-א-ו. ככה מפתיעים גם את מי שכמוני מכיר את חומר המקור, ובטוח שההפתעות נכונו לו רק בדברים ובדמויות החדשות שהסדרה יצרה. ממש הרבה זמן לא הרגשתי סיפוק עלילתי כזה בזמן ישיבה מול מסך, גדול או קטן.

בדיעבד, אני מעריך הרבה יותר גם את מה שקדם לסצנת הסיום. לפרק הזה יש מוטיב אחד שחוזר על עצמו: חשבתם שנגמר, אבל עוד לא. זאת קלישאה בפני עצמה, והזכרתי לעיל את כל הדברים שיכלו בקלות לגרום לגלגולי עיניים, אבל דווקא בגלל זה היוצרים החביאו טוב טוב את הקלף המנצח שלהם והותירו אותי מילולית טרוף נשימה.

אז מה יהיה הלאה? סאורון, כמובן, לא מת, למרות סיפורו המוזר של אדאר. השאלה היא האם הוא עצמו סאורון (השערה הגיונית אחרי הפיצוץ הגדול הזה), ומה הסיפור של המיסטיקנים (ככה הם מוגדרים כרגע) מהפרק הקודם – וכמובן של איש המטאור. גם גלדריאל לא מתה כמובן, וגם לא איסילדור ואלנדיל; אבל בחיי, הם תקועים כרגע בארץ חרבה של אש ואפר.

ומה עלה בגורלה של מיריאל? ואם היא מתה, האם פרזון ינסה לנצל את העובדה הזו ולהשתלט על נומנור? הכל יכול להיות. לראשונה מתחילת הסדרה, אני אשכרה לא יכול לחכות לפרק הבא.


פרק 7: העין

אז מה היתה המחשבה הראשונה שלי על הפרק שכל כך חיכיתי לו מאז הוואו של שבוע שעבר? שוואלה, איזה פרק לא אחיד, שלא לומר מבלבל ממש. תגידו, אנחנו בטוחים שזה הפרק הלפני-אחרון בעונה? מכל כך הרבה בחינות הוא לא הרגיש ככה.

ההתחלה מושלמת: ככה צריכה להראות תופת. הצילום, הבימוי, האפקטים. כמעט נחנקתי מהעשן שעל המסך. מעולה, אם כי כמו בפרק הקודם, הבמאית שוב נפלה לבור הגיאוגרפיה כשלא הבנתי איך גלדריאל ותיאו הלכו בכיוון אחד וכל השאר הלכו בכיוון אחר (ולמה בכלל היה צריך את הדרמה הזו אם כולם נפגשו בסוף במחנה הצבא). היא גם לא עשתה עבודה טובה בלהבהיר את סצנת הבית הקורס: איפה עמד איסילדור ולמה דווקא הוא נלכד בהריסות.

אפרופו איסילדור: הוא כמובן לא מת, אבל הסדרה יודעת שאנחנו יודעים שהוא לא מת, ובחכמה רבה לא עושה דרמה סביב עצם השאלה האם הוא בחיים – ובמקום זה מתמקדת באבלו הנורא של אלנדיל שכן חושב שהבן שלו מת. הדרמה הזו עובדת היטב לעת עתה, גם בזכות לויד אוון שממש מצוין בתפקיד.

למיריאל שלום, אגב, אבל היא התעוורה – ואני מודה שגם זה מהלך טוב מבחינתי. להרוג אותה היה קל מדי בשביל פרזון ומזימותיו; כעת כשהיא בחיים יהיה לו קצת יותר קשה, ומעניין יהיה לראות כיצד ישפיע העיוורון שלה על הפוליטיקה בנומנור. בכל מקרה, היא נפרדה מגלדריאל בהבטחה שנומנור עוד תחזור. זה כמובן כבר לא יקרה במה שנשאר מהעונה הזו; אבל בפרק הבא (האחרון לעונה, כן?) אולי נספיק לראות קצת מהפוליטיקה הנומנורית, וכיצד ינסה אלנדיל שבור הלב להשפיע על המהלכים שם.

איסילדור עצמו, בכל מקרה, לא נראה שוב לצופים. סביר להניח שהוא שבוי בידי האורקים לעת עתה, ואולי נראה מה איתו בפרק הבא (שהוא אחרון לעונה, כן?).

גלדריאל יוצאת כעת עם הלבראנד לפגוש את גיל גלד, שבטח יהיה המום לראות אותה. יהיה מעניין לראות גם איך היא תגיב לחדשות לגבי גסיסת האלפים.

מה שמביא אותנו להרי האובך, שם מתגלה דורין השלישי כמלך קשוח ועקשן שאינו מוכן לכרות את המית'ריל עבור האלפים הגוססים. הנסיך דורין הרביעי מגלה שהמיתריל אכן מסוגל לרפא את מה-שזה-לא-יהיה שהורג את האלפים, וחושף מרבץ ענק של מיתריל במכרות שבקהזד-דום (עדיין לא קוראים למקום הזה מוריה).

הסכסוך בין המלך לבנו לא בא משומקום – כבר בפרקים הקודמים ראינו ניצנים של זה – אבל העוצמה שלו הפתיעה אותי. העימות ביניהם נעשה היטב: כשהמלך התחיל להעלות זכרונות מלידתו של הנסיך, הקלישאה דרשה שכעת יהיו לנו אהבה ואחווה ו"אני אוהב אותך אבא וסליחה שפקפקתי בך". אבל הסדרה, תודה לאל, לא נפלה לשם; וגם לא דורין עצמו – הסיפור רק עורר את חמתו של הנסיך והעלה את הטמפרמנט של השניים לגבהים מאוד לא בריאים. סצנה נהדרת.

ובסדר, בסדר, בואו נדבר על הבאלרוג.

זה שהוא ממתין בעמקי המכרות מתחת למרבצים עצומים של מיתריל – זה כתבי טולקין במדויק, כמו שהזכרתי כבר בתחילת הסדרה. אבל לאן לעזאזל זה ממשיך מכאן? סיפור התעוררותו של הבאלרוג ונפילת מוריה קרה במקור רק בעידן השלישי, בימי דורין השביעי, לפחות אלף שנים קדימה – ואחרי שנים רבות מאוד (מאוד) שהגמדים כרו כמויות עצומות של המחצב היקר. השאלה הגדולה היא האם היוצרים יקדימו את כל הסיפור ואנחנו נחזה בכל העסק באחת העונות שלפנינו, או שזאת סתם היתה קריצה גדולה מאוד לצופים: תראו, הנה הבאלרוג שגנדלף לא נתן לו לעבור. אני מעדיף את האופציה השניה, כי משחק גדול מדי עם קווי הזמן הללו משמעותי מאוד לכרונולוגיה של הארץ התיכונה; אבל אני כן חושד שהיוצרים ילכו על האפשרות הראשונה.

בכל מקרה, נשארה גם השאלה מה יהיה עם האלפים. הם הרי לא ימותו, אבל האם זה בגלל שהם בכל זאת ישיגו מיתריל בעזרתו של דורין הרביעי, או שתימצא להם גאולה אחרת? פרק אחד לענות על השאלה הזו מרגיש לי מעט מדי – ואכן לא בטוח שהיא תיענה.

קו העלילה השלישי המשמעותי של הפרק הוא בני ההארפוט ואיש המטאור. אני לא בטוח לגבי המרחקים שם, אבל סאדוק אומר במפורש שהמטע היפה נהרס בגלל ההתפרצות של הר הגעש. בכל מקרה, הזר המסתורי הופך איכשהו עץ מפוחם לאילן מלבלב עם יבול מבורך, אבל כיוון שהמהפך הזה לוקח כמה שעות, הוא מתבקש לעזוב ולחפש חברים במקום אחר. כמובן שאז מגיעים המיסטיקנים, שבלי לבזבז זמן מבהירים לנו מהר מאוד שהם בצד של הרעים. יש מצב ששריפת העגלות של ההארפוט המסכנים זאת הסצנה הכי מכמירת לב בסדרה עד כה.

אבל כאן מתעצמת לשיא השאלה מיהו בכלל האיש המסתורי. הפרק הזה שוב גורם לנו לחשוב עליו באור חיובי, ונורי יוצאת למסע כדי להזהיר אותו מפני המיסטיקנים ואיכשהו אולי לעזור לו. אבל מה כבר יספיק לקרות בגזרה הזו בפרק הבא? למסע כזה לא יוצאים פרק אחד לפני אחרון. אני אכן מקווה שנקבל תשובות, כי העונה השניה רק התחילה צילומים בימים אלו ולא ממש מתאים לי לחכות מי יודע כמה זמן במתח על השאלה הזו.

ואיפה סאורון בכל העסק? זה המיסטיקן הראשי עצמו? מתבקש מדי. אדאר? אולי, אבל תראו מה זה, רק הזכרתי את השם שלו ונזכרתי בשוט שסיים את הפרק וכעסתי. שוב. ממש. כי זה היה פאקינג מטופש ברמות קשות. כשהוא אמר "ארצות הדרום זה כבר לא השם של המקום הזה" והמצלמה התקדמה לפנים שלו בדרמטיות, אמרתי לעצמי "רק שלא יגיד כעת מורדור, רק שלא יגיד כעת מורדור!" והוא אכן לא אמר – – – רק כדי ששניה אחר כך הסדרה תכתוב את השם הזה על המסך?! זה כמו שהייתם שמים אחרי חשיפת הבאלרוג פלאש-פורוורד לסצנת הגשר מאחוות הטבעת! מה לעזאזל?! 

למה אתם גורמים לי, כצופה שלכם, להרגיש מטומטם כל כך שצריך להאכיל אותו בכזו כפית מביישת?! בשביל מה כל האינטרנט יצא מהכלים על הסיום של הפרק הקודם??? אררררררג. איזה סיום מעצבן.

בקיצור, הפרק הזה היה מלא בהתרחשויות ואין מצב לסגור את כל קווי העלילה האלו בפרק הבא (שהוא, במידה ולא שמתם לב, האחרון לעונה). אני משער שחלק מהשאלות תישארנה לעונה השניה, וכעת מוטל על היוצרים להביא לנו פינאלה מספק למרות שהסיפור רק בתחילתו. אני מהמר שסאורון ייחשף בפרק הבא, גם כי יש רצועה על שמו בפסקול, אבל בעיקר כי חשיפה כזו, אם תיעשה היטב, תהיה בהחלט סיום עונה מספק. נמתין ונראה.


פרק 8: סגסוגת

אוף, איזה פרק סיום לא משהו.

בואו נתחיל ישר לפרק את זה: עוד לפני כותרות הפתיחה הסדרה מנסה להטעות אותנו שאיש המטאור הוא סאורון. לרגע אחד הערכתי את העובדה שהחשיפה המצופה הגיעה כל כך מהר, אבל מיד הבנתי כמובן שהסיבה לחשיפה המוקדמת חייבת להיות הטעיה, ומתברר שאפילו לא אחת מוצלחת.

נגיע עוד רגע לסאורון האמיתי, אבל בואו נדבר רגע על מיהו כן איש המטאור כי אני לא יכול להתאפק: הבטחתי פה שאני ממש אכעס אם יתברר שאיש המטאור הוא גנדלף, ואני אכן ממש ממש כועס. קודם כל, זה סותר את כתבי טולקין בכל כך הרבה רמות; לגבי חלקן כבר פירטתי כאן, ולגבי השאר אין לי כוח להרחיב כי מאוחר מדי, היוצרים כבר הלכו על זה. בנוסף – וגם את זה כתבתי – זאת לא רק צורת ההגעה, אלא התנהגות הדמות; פשוט לא התאים לי שגנדלף יהיה חסר ישע בצורה כזו, גמלוני, מגמגם וטיפש.

אבל אתם יודעים מה הכי גרוע? שהסדרה ידעה את זה. ולכן, באורח מאוד מאוד לא ברור, מרגע החשיפה הגדולה – האיש מפסיק להיות טיפש וחסר ישע. בו במקום, בלי שום הסבר, הוא בבת אחת דובר את השפה, מנפיק פניני חכמה בזו אחר זו, שולט בכוחותיו ללא בעיה ומחקה את אינטונציית הדיבור של איאן מק'קלן (ולא ממש מצליח, דרך אגב. אלו נעליים ענקיות מדי למלא).

ובלי קשר, כל הסצנה כולה היתה לא משהו. למה המיסטיקנית הראשית עזבה את המקל? כי כמה ילדים זרקו עליה אבנים? ולמה השניה לא פשוט הרגה את כולם כשהיא יכלה, והחליטה קודם לנעוץ את הפגיונות בבגד של פופי במקום בחזה שלה? ולמה הן היו צריכות להשתמש בתעתוע ההתחזות בכלל? מטופש, זה מה שזה היה.

היוצרים, אגב, השתפנו מלהזכיר את השם המפורש גנדלף; זה הגיוני קאנונית – גנדלף הוא כינוי שניתן לו על ידי תושבי הארץ התיכונה, לא השם האמיתי שלו – אבל יותר סביר שהיוצרים פשוט שומרים את זה להמשך. ודאי יהיה איזה רגע דרמטי שבו השם ייאמר על ידי מישהו.

נקודת האור היחידה שאני מוצא בכל העסק זה שהטעות של המיסטיקניות הגיונית מבחינה קאנונית: טכנית, גם סאורון וגם גנדלף הם "מאייר", מעין מלאכים בעולמו של טולקין. שניהם שירתו את ה"וולאר", אדוני היקום – סאורון כמובן את מורגות', וגנדלף (או בשמו המקורי, אולורין) את מנווה, הוולא הבכיר מכולם. הן ידעו איכשהו – אנחנו לא יודעים איך – שסאורון אמור לחזור, והבינו שאיש המטאור הוא המיא שהן מחפשות. וטעו, ומתו בגלל הטעות הזו. יופי, שלוש נבליות חסרות שם שהופיעו בסדרה לדקה וחצי כעת מתות! הידד, אני מניח.

ואחרי שהוצאנו את זה מהמערכת, בואו נתקדם לגילוי הגדול הבא: מיהו באמת סאורון. אז, יפה לכל אלו שניחשו נכונה: הלבראנד.

מבחינת הסיפור של הסדרה עצמה זה טוויסט לא רע בכלל. אם אדאר באמת השחית את גופו הגשמי של סאורון ו"הרג" אותו זמנית, המבט החדש על כל המאבק של הלבראנד במנהיג האורקים דווקא די מגניב. קחו למשל את חילופי הדברים ביניהם מפרק 6 – הלבראנד שואל את אדאר "אתה זוכר אותי?" והוא עונה לו שלא. אחלה רמז מטרים, אחלה טוויסט, יופי טופי.

אבל מבחינת ההקשר הרחב, אני ממש לא סגור על מה שהסדרה ניסתה לעשות עם הדמות הזו. אצל טולקין, מאז ומעולם, הרע הוא רע, הטוב הוא טוב, כמעט אין דמויות אפורות; גולום הוא הדוגמה היחידה שעולה לראש בהקשר הזה (ואולי גם בורומיר לזמן קצר). באיזה קטע מנסים כאן לתת עומק לדמות של סאורון? אין לי שום בעיה עם נבלים מורכבים ומעניינים; עולמו של טולקין הוא פשוט לא המקום לזה. בכלל. בארץ התיכונה אנחנו רוצים סיפורים של טוב נגד רע, כשהדרמה היא המסע של הטובים, לא של הרעים. זה אמנם מצריך יותר עבודה כדי שהסיפור לא יהיה שטחי מדי, אבל אל תתעצלו כשיש לכם שבע מאות מיליון דולר לסדרה שלכם.

גם החשיפה עצמה היתה ממש לא משהו, והרגישה מאולצת ומהירה מדי. כקורא טולקין חשדתי כבר ברגע שהלבראנד הציע את עזרתו לקלברימבור (עוד סצנה מוזרה. חרש ותיק כמוהו צריך שיסבירו לו על סגסוגות?), כי סאורון במקור אכן היה אחראי לשכנוע האלפים ליצור את הטבעות; אבל אני חושד שגם למי שאינו מכיר את חומר המקור ההתערבות הזו באה משומקום.

והגילוי של גלדריאל על פי איזו מגילה ישנה? וסאורון שמנסה לשכנע אותה על ידי חזיונות מעברה בסצנה ארוכה הרבה יותר מדי? כמה סצנות צפויות אפשר להכניס בפרק אחד? ולמה לעזאזל הוא לא הרג אותה אחרי שהבהירה לו שהיא לא רוצה לשתף איתו פעולה? מה נסגר עם הנבלים בפרק הזה?

גם יצירת טבעות הכוח היתה מדי לפרצוף. תנועת המצלימה הסיבובית רק נתנה הרגשה של "תראו תראו הנה טבעות!!!", במקום להרגיש כשיא שנקנה בהגינות ואחרי השקעה. ומה הקטע שהפרק במקביל עושה דרמה מכך שאלרונד גילה שהלבראנד הוא לא מי שהוא טוען שהוא? למה גלדריאל בכלל הסתירה את זה? והאם, למען השם, יש למישהו מושג למה גיל-גלד בכלל נכח בפרק הנוכחי?

וכל הקטע האקראי בנומנור בטח לא עזר לפרק. הם מתחילים לצייר את המלך עוד לפני שהוא מת? מה? והוא מתעורר באמצע הגסיסה ושולח את מה-שמה-אחותו-של-איסילדור (שלא ראינו בפרק) להציץ בפלאנטיר ולראות את החזיונות שלו? אויש. לפני כמה פרקים הזכרתי בסלחנות את העובדה שאבני הרואי אצל טולקין לא סיפקו נבואות, אלא פשוט העבירו תקשורת ויזואלית ממקום למקום; כעת אני כבר פחות סלחן, בטח כשזה נחתך בלי שום כיוון ממשי עדיין, כאילו זה לא פרק הסיום של העונה – ובעיקר מרגיש כמו כלי עלילתי זול ומטופש.

תראו, קיטרתי פה הרבה, וזה עשוי להרגיש מוגזם. אני אוהב את 'טבעות הכוח'. מהבחינות הטכניות היא בין הסדרות המדהימות שנוצרו אי פעם, ואני פשוט חייב להחמיא שוב לבר מק'רירי על פסקול פשוט אדיר שבוודאות יככב בסיכומי הפסקולים של השנה, אולי גם של העשור.

במבט על העונה כולה יש ליוצרים נקודות זכות גם על הסיפור שהם רקחו. השתפכתי כאן ובצדק על פרק 6, ואני מודה שלמרות החשיפה הלמל"מית של סאורון, מעניין אותי בהחלט הרעיון שהוא כעת בדרך להתמודד עם פקודו לשעבר ששונא אותו שנאת מוות. גם על בעיית הגסיסה של האלפים, למרות שהיא חדשה, אני מסתכל כעת באור חיובי יותר כשמתברר שהיא שמובילה ליצירת טבעות האלפים (שגם במקור חושלו ממיתריל) – שזה בעצם די הגיוני ואפילו חכם. הייתי צריך לנחש שזה הולך לשם.

גם ניצני הפוליטיקה בנומנור שווים מעקב, וממלכת הגמדים – כנראה בגלל שלא נכחה בפרק הבעייתי הזה – נשארה הסיפור הכי מעניין כרגע. אחרי גנדלף, אגב, יהיה סביר להניח שכן נראה את החרבתה של קהזד-דום בסדרה (ואפרופו, היו צריכים להשאיר את סצנת הבאלרוג לפרק הזה, אולי אפילו לסצנה האחרונה של העונה).

אבל עם כל אהבתי לעולם וליצירה הספציפית הזו, דווקא מול הפינאלה הגדולה עיקמתי את האף הרבה יותר מדי פעמים. הפרק הזה התאמץ להרגיש "גדול" מצד אחד, ומצד שני השאיר יותר מדי דברים באוויר, ואלו אפילו לא בהכרח דברים מעניינים: אפילו המסע של נורי החמודה ושל "גנדלף" מתקשה כרגע לעניין אותי, כי למי אכפת לאן הם הולכים, או למה (מה שכן אכפת לי זה סצנת הפרידה של נורי הארוכה-גם-היא-הרבה-יותר-מדי. למה לקחת מפיטר ג'קסון את הדברים הלא טובים).

וכל זה גרם להתלהבות שלי מהעונה הבאה להיחלש משמעותית. לא ידוע עדיין מתי היא תשודר, ואני אצפה בה, כמובן – אבל בפחות התלהבות משהייתי אומר לכם אם הייתם שואלים אותי לפני שבועיים. עד אז, נמשיך לקוות לטוב ולהעמיד פנים שהגנדלף "שלנו" הוא גנדלף אחר בכלל. יאפ, אני עדיין כועס.