רימייקים הוליוודיים ליצירות קולנוע וטלויזיה ישראליות הפכו להיות עניין נפוץ במידה תמוהה ומשמחת (אם כי אני מסרב להצטרף לטוענים שגלובוס הזהב שקלייר דיינס קיבלה על "הומלנד" הוא איכשהו הישג כביר לגידי רף ולטלויזיה הישראלית). ובכל זאת, הסיפור שהופיע ב-Vulture הוא מפתיע.
רון הווארד, שמצא עצמו חסר תעסוקה אחרי שלא נמצא אולפן שיסכים להשקיע בפרויקט השאפתני של "המגדל האפל", בחר לעצמו את הסרט הבא שיביים, בעזרת חברת ההפקות Bad Robot של ג'יי. ג'יי. אברמס: רימייק של הסרט הישראלי "כל מה שיש לי" (אגב, תהנו לשמוע בראש את נתן גושן במשך שלוש השעות הקרובות). זה כמובן משמח מאוד, אבל נשאלת השאלה, מה זה לעזאזל הסרט הישראלי "כל מה שיש לי"?
מתברר שזה בכלל סרט טלויזיה באורך 68 דקות, ששודר בערוץ 2 בשנת 2002, כשעוד היה "טלעד" בטלויזיה. השתתפו בו יגאל נאור, לאה שלנגר וירדן בר כוכבא. אני לא זוכר ששמעתי עליו מעולם, אבל זאת הבעיה עם סרטים שנעשו לטלויזיה בארץ: במקרה הטוב הם זוכים לכמה שידורים חוזרים באישון ליל, ואז נעלמים פחות או יותר לנצח, בלי שתהיה דרך להשיג אותם. זה תיאור העלילה של הסרט, הלקוח מכאן:
1950 תאונת דרכים. אורי ותמרה, צעירים בני 23 לכודים במכונית הפוכה ומצפים לכוחות ההצלה. אורי נפטר, תמרה נותרה בלעדיו. שנת 2000 רציף נמל. שתי אוניות עומדות להפליג ממנו אל העולם הבא. העולם הבא מחולק לשתי קבוצות: של צעירים שמתו מוקדם ושל זקנים שחיו חיים מלאים. שתי הקבוצות לא ייפגשו לעולם. כבר בשלב זה שתי הקבוצות נפרדות. הצעירים עולים לאוניה של הצעירים שתיקח אותם אל מקומם של הצעירים, בעוד שהזקנים עולים לאוניה של זקנים שתיקח אותם אל מקומם של הזקנים. אל רציף הנמל מגיעה תמרה. היא בת 73 ומתה לאחר מחלה ממושכת. באופן טבעי היא פונה לאוניה של הזקנים. אלא שאז, במפתיע, מפנה אותה פקידת הקבלה דווקא לאוניה השניה, זאת של הצעירים, וכך האשה בת ה 73 מוצאת עצמה מוקפת בצעירים. ויקטור, ה"מאעכר" של האונייה, מציע לה את עסקת חייה. ב"עסקת האוהבים" של ויקטור יכולה תמרה לחזור ולהיות צעירה בת 23 ממש כמו ביום התאונה, ולהתאחד עם אורי אהובה המת שמחכה לה כבר 50 שנה על האונייה, צעיר ואוהב. אבל כמו בכל עסקה, גם לזו יש מחיר: על תמרה לוותר על חייה שהיו, על כל זיכרונותיה מבעלה, מילדיה ונכדיה. תמרה המומה. היא מתלבטת ובוחרת באורי. היא רוצה לחזור ולהיות צעירה. תמרה חוזרת להיות צעירה וחייה נשכחים ממנה, היא מתאחדת עם אורי במקום בו נפרדו, כשהיא בטוחה ששניהם מתו לפני כמה שעות בתאונה. אלא שאז מגיע, באופן בלתי צפוי, דוד בעלה האוהב של תמרה…
את הסרט כתבה וביימה קרן מרגלית, שכתבה גם את פרקי יום רביעי של "בטיפול" ואת הסדרה "פלפלים צהובים". השאלה המעניינת היא איך סרט טלויזיה ישראלי בן עשר שנים בכלל מגיע לידיהם של במאי ומפיק הוליוודיים.
[ ותודה לשמוליק ]
עם עיבוד או בלי
רק מקריאה של העלילה זה נשמע מעניין. ואני ממש רוצה לראות עכשיו את המקור, וזה בא ממישהו שלא מת על תוצרת מקומית.
הרעיון מוכר, אבל הביצוע נראה מעניין. כמו חומר של סיפורים מהמיתולוגיה היוונית, או אגדה של האחים גרים.
סחתיין כמובן על כל העניין ההוליוודי.
אין לי מושג איך, אבל
זה נשמע כמו רעיון מעולה לסרט סוחט דמעות וקשה לביצוע מושלם, שבטח לא הצליח לממש את הפונטציאל שלו בגרסתו הישראלית המקורית, ולבטח גם לא יזכה לזה בידיים האמריקאיות של רון הווארד. הייתי שמח אם רוברט זמקיס היה לוקח את הפרויקט לידיו הרגישות, או אפילו ספילברג הפחות רגיש (או שמא -יותר מדי- רגיש).
אני מאמין שהתכוונת לסדרה "פלפלים צהובים"?
וזה נשמע סיפור לא רע בכלל. דווקא יהיה מעניין לנסות למצוא את זה.
צהובים, כמובן.
(ל"ת)
במקרה הטוב, סרטים ישראלים לטלויזיה הופכים ל"מבצע סבתא"
דוקא היה מעניין אותי לראות רימייק אמריקאי לזה.
התיאור של הסרט בלי כחל וסרק נשמע איום ונורא. כנראה שעם קצת להטוטנות תסריטאית אפשר להתגבר על המלודרמטיות המאולצת של הרעיון המרכזי, אבל כשפשוט מתארים את הסרט ככה זה ממש לא מעורר עניין.
באופן מפתיע
אכן נשמע מעניין. למרות שלא הבנתי מה הקטע עם הדוד
התיאור של הסרט הזכיר לי מאוד את הקומדיה הנשכחת הזו:
http://www.imdb.com/title/tt0101698/
שראיתי לפני 20 שנה, בתקופה שהצד האחורי של קלטת הוידאו בספרייה היתה הדרך היחידה לברור סרטים. יחסית לסרט שראיתי בגיל 12, אני זוכר אותו ממש טוב. גם לו היה רעיון דומה, של שני אנשים שנמצאים באזור של אחרי המוות, ועשויים לנסוע לעולם הבא. אלא ששם לכל אדם ממונה עורך דין, שמייצג אותו במשפט שנועד לברר האם התגבר על הפחדים שלו במהלך חייו. ה"זכאים" עוברים למימד הבא של הקיום, והמפסידים נשלחים לגלגול נוסף בכדור הארץ (כמה בודהיסטי מצידם). הגיבור מתאהב במקום הזה באישה ומתחיל לחשוש שהם הולכים לשני מקומות שונים.
הי! גם אני זוכרת אותו!
"נחיה ונאהב" הוא נקרא בעברית. ואם אנשים זוכרים אותו אחרי עשרים שנה מצפייה בקלטת וידאו, כנראה יש בו יותר ממה שנדמה בהתחלה. סך הכול סרט מוצלח, עם תסריט מצוין, ומשחק לא מעצבן של מריל סטריפ (הישג בפני עצמו).
ויש גם את "החיים שאחרי" של הירוקאזו קורה-אדה היפני המהמם.
אז הרעיון כנראה לא כזה מקורי.
האמת שהדמיון בין הסרט הישראלי לקומדיה שהזכרתי
לא כזה גדול, ככה שהרעיון של הסרט הישראלי לא נשמע שחוק. אבל רעיונות מקוריים שנשמעים טוב על הנייר יש בשפע, והרבה פעמים התסריטאי כל כך מרוצה מהרעיון שלו, שהוא מוותר על דברים כמו עיצוב דמויות או דיאלוגים אמינים. לרוב הסרטים הטובים ביותר הם אלו שהכי קשה לסכם אותם על הצד האחורי של קלטת הוידאו.
הצד האחורי של קלטת וידאו, נוסטלגיה.
(ל"ת)
איזו נוסטלגיה!
זה מהסרטים שהקלטתי בוידאו וגדלתי עליהם כילד. אלברט ברוקס ומריל סטריפ בתפקידים חמודים מאד, וחזון מאד משעשע ומעניין של ה-"Afterlife".
אם עקיבא גולדסמן יהיה אחראי על התסריט
אז…ביי.
וואו. התקציר הזה נשמע פשוט... וואו.
אם זה אכן ייצא לפועל, אני בטוח שכולנו נראה את הסרט הישראלי. איכשהו.
vimeo
טריילר/קטע מהסרט
http://vimeo.com/35788034
מגניב!
(ל"ת)
וואו, באופן מפתיע זה לא ממש רע...
אפילו קצת טוב…
מסקרן
נשמע כמו פרק של טלנבולה…רק עם רוחות. מעניין ביותר. גם די מזכיר פרק מ"על טבעי"(אני בספק אם ספוילר יפריע למשהו אבל אסמן בכל מקרה):
בעל ואישה (דייויד ומולי) נקלעים לתאונת דרכים. מולי מתעוררת, לא רואה את בעלה לידה ויוצאת מהאוטו. היא מגיעה לכביש ושם נתקלת בסאם ודין (גיבורי הסדרה) ומבקשת עזרה בלחפש את בעלה. במהלך הפרק הם נתקלים ברוח של מישהו שנהרג בכביש, והוא רודף את קטע הכביש הזה ומעניש את אלה שעוברים בו. הם הורגים את הרוח ולוקחים את מולי לראות את בעלה, שנמצא בבית עם מישהי אחרת וילדה. ואז נחשף הטוויסט – התאונה של מולי ודייויד קרתה 15 שנה קודם לכן. דייויד שרד, אך מולי והאיש נהרגו. כל שנה ביום השנה לתאונה היא חווה אותו מחדש, כי היא לא השלימה עם העובדה שהיא מתה. זה אולי לא נשמע מי יודע מה בכתב, אבל זה בהחלט אחד הפרקים היותר יפים ומרגשים של הסדרה.
מספר פרק, עונה..?
בבקשה :)
עונה 2, פרק 16
"Roadkill"
סינמסקופ מסביר
איך הסרט התגלגל לידיו של הווארד:
http://cinemascope.co.il/archives/13595
כתבה מעניינת אבל הנה הבעיה שלי עם סינמסקופ
בכתבה מפרט יאיר ואומר, "יוצא לי מדי פעם להיתקל במרגלית ובברגמן ובעבר עוד הייתי שואל מה עם הסרט". זה קצת הזכיר לי שבביקורת על "ממזרים חסרי כבוד", יאיר רווה מזכיר שאלה שולית שהוא שאל את טרנטינו כשהוא היה בארץ. וכל זה מזכיר לי שהוא עושה את זה לא מעט.
הבנו, יאיר. אתה מכיר אנשים מתעשיית הקולנוע. זה גם די הגיוני כי אתה מבקר קולנוע. להתלהב מזה כמו ילדה בת 4, ולנסות להשחיל את זה שהיית במשתנות הציבוריות ליד לארס פון טרייר בכל אזכור לסרט שלו לא מרשים את הקוראים וזה לא לעניין. חוץ מזה, התוכן שם אחלה.
סרט שעומד לשבור לי את הלב
בעוד 3…2…1…
אוף טופיק: מאמר חזק על מצבה הגרוע של תעשיית הסרטים
http://www.tnr.com/article/books-and-arts/magazine/107212/has-hollywood-murdered-the-movies?page=0,0
מצד אחד זה מעניין,
אבל מהצד השני זה נראה לי שהוא קצת שמרני.
נשמע טוב
אני מחכה לזה.