ביקורת מתגלגלת: פלישה סודית

סוד כמוס לפרה שהיא בעצם טאלוס.

כתמיד, שימו לב שיהיו כאן ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. 


פרק 1: תחייה

2022 הייתה שנה רעה למארוול הטלוויזיונית. שלוש סדרות יצאו ב-2022 – סדרות שהיו אמורות להביא פנים חדשות ומרעננות ליקום של מארוול שיעוררו התלהבות בעוד שהגיבורים הישנים יפנו להם את המקום. 

זה לא קרה – "מון נייט" התקבלה במשיכת כתפיים ולא שמענו על תוכניות להמשך מצד אוסקר אייזק, "שי-האלק" התקבלה באופן מעורר מחלוקת וקשה להאמין שנשמע בקרוב על משהו משם, והיחידה שדווקא עוד נראה – "מיס מארוול" גם לא התקבלה ביותר מ"טוב אם לא רואים בערך חצי מהסדרה". 

אז מארוול לקחו הפסקה, כדי לתכנן מחדש מה לעשות עם 15 הסדרות שיש להם כרגע ברמות שונות של הפקה והפתרון קצר הטווח היה לתת לטעם הרע של 2022 קצת לשקוע כדי להחזיר התלהבות מהפרויקטים הבאים. רק שכאן המציאות טפחה על פני החברה כאשר העונה השנייה של לוקי תעמוד בצילן של ההאשמות כנגד ג'ונתן מייג'ורס ועתידו הלוט בערפל כקאנג מצד אחד, ומצד שני "אקו", שאפילו דיסני לא בטוחים ששווה למרוח אותה לסדרה שבועית ועל כן תצא בבת אחת לבינג' לא מחייב עבור כל חמשת האנשים שאכפת להם מאקו. 

זה משאיר את "פלישה סודית" כסדרה שכרגע, ככל הנראה, מארוול שמים עליה את מרבית הז'יטונים שלהם, ואם גם היא תתגלה כסדרה שהמעריצים יתאכזבו ממנה, אפשרי שנשמע בקרוב על הרבה ביטולים או קיצוצים או משהו בסגנון. 

מהפרק הראשון, יש מצב שההימור ישתלם. מצד שני, כבר היינו ברודיאו הזה פעם או פעמיים – ופרק ראשון של מארוול עד כה היה רק בדיקה איך אפשר לקחת קונספט מעניין ולמסמס אותו לחלוטין. אבל אני מקדים את המאוחר. 

"פלישה סודית" לראשונה אחרי 15 שנה, מפנה את הזרקור לניק פיורי של סמואל ג'קסון. אחרי שהיה דמות המשנה שעוזרת לגיבורינו לא פעם ולא פעמיים, הפעם הותאמה במיוחד בשבילו סדרה במידותיו. בלי גיבורי על, אבל עם חייזרים, בגידות, תככים, ומזימות. 

צריך לציין שכבר פה יש החלטה שמשתלמת כי עם הרבה אהדה והערכה לדמויות כמו לוקי, הוקאיי או פלקון – הרבה יותר כיף לבלות עם סמואל ג'קסון וניק פיורי. ג'קסון אמנם לא מעל החלטורה ולחלוטין יש פרויקטים שחתם עליהם רק כדי לקנות עוד עגילי יהלום לכרישי הבריכה שלו, אבל הוא גם כוכב שעצם הנוכחות שלו היא משהו ששחקני קולנוע רבים בימינו מתקשים לעמוד בקצב שלו. ג'קסון יכול לקחת טקסטים בינוניים ולגרום להם להיות מהנים, והוא יכול לקחת טקסטים טובים ולהפוך אותם לאגדיים. 

ב"פלישה סודית" אנחנו עדיין יותר בקטגוריה הראשונה מהשנייה, אבל אנחנו גם רק בהתחלה. שני הצירים העיקריים של הסדרה הם איזה משבר אמוני שפיורי חווה לאחר הבליפ ועוד לא התמודד איתו רגשית (ועל זה נאמר – גברים יעדיפו ללכת להקים מערך הגנה אינטר-גלקטי בשם "סייבר" מאשר ללכת לטיפול) והציר השני הוא הסיבה למה פיורי חזר בכלל ארצה: מיליצה של סקראלים (נו, החייזרים משני הצורה מ"קפטן מארוול") שהחליטה שנמאס להם לחכות, שבני האדם בגדו בהם ובאמון שלהם ושלמה לא בעצם שהם יקחו את כדור הארץ ויהפכו אותו לשלהם?

אלא שבגלל שסקראלים הם סקראלים והם לא קראו את "מדריך פלישת החייזרים הגנריים" שמחלקים בכל אולפן בהוליווד, הם מחליטים לא ללכת על דרך ה"לפוצץ דברים גדולים ולהכריז 'שלנו בלי חרטות'" אלא על דרך ה"לפוצץ דברים גדולים (אבל להאשים בכך מדינות אחרות וכך לגרום לבני האדם להשמיד את עצמם)". 

כמו לא מעט סדרות מתח, הבעיה עם עלילות שכאלה היא שמהר מאוד הן הופכות לקשקוש. הן כי מלכתחילה חלק מהמוטיבציות קצת רעועות, הן כי הסדרה צריכה לספק טוויסטים על בסיס שבועי ועל כן התשובה למהלך רגשי שנבנה היטב הוא פשוט "הא הא! זה היה שקר כל הזמן הזה!" והן כי בניית העולם של מארוול אף פעם לא הייתה מהדברים שהם השקיעו בהם מחשבה מרובה. 

כל זה נכון ולא משנה בכלל כי הנה העניין – סרטי מתח-ריגול "ידעתי שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום" הם כיפיים. הם כיפיים כי האווירה של הפרנויה הכללית אי-אפשר-לסמוך-על-אף-אחד יותר מהנה מהשאלה או הפיצוח של "רגע, למה בעצם אי אפשר לסמוך על אף אחד"?

קחו את הפתיחה כדוגמה מושלמת – איך בעצם הסוכן המסכן הגיע לסוכן רוס המזויף? האם הסוכן רוס האמיתי מת איפשהו? חטוף על ידי הסקראלים? אם כן, ממתי? שאלות טובות, אבל לא משנות – מה שמשנה זה תחושת הבהלה של הסוכן פרסקוט המסכן, הניסיון להגחיך את אותה תחושה מצד רוס, ההתהפכות אחד על השני, המרדף שהחל בעקבותיה, והסיום שלו. 

שוב, סיום שמעלה שאלות כמו: אם מריה היל חשבה שזה רוס, איפה רוס האמיתי? ולמה אף אחד לא שואל על זה או מדבר על זה? 

אבל בין אם בגלל שמארוול לא טרחו לחשוב על זה ובין אם בגלל שלמארוול לא אכפת כי הם מכירים את הז'אנר – התשובה היא שאין תשובה. וזה נכון ללא מעט דברים בסדרה שמסרבים להאכיל את הצופה בכפית. הרי הבעיה של לא מעט תכנים של מארוול היא מגבלת הגיל התחתון של הצופים (חמש, אם תהיתם), שעבורם מארוול טורחים ומסבירים כל זיז בעלילה הסבוכה שלהם כדי שחס וחלילה הילד בן החמש לא ייצא מבולבל. 

אפשרי שהסדרה עוד תעצור ותסביר לאותו ילד בן 5 את כל התהליכים והאינטריגות, אבל כרגע התחושה מהפרק היא שמארוול ויתרו על הקהל הזה, ובמקום זה הם משחקים במרגלים גם על חשבון הצופים שלא הבינו. 

כל זה מוביל אותנו גם לסיום הפרק שבו מארוול או מכוונים לארשת רצינות שמראה שאולי באמת יהיה משהו בסדרה הזאת, או שהם שוב עושים בכאילו רק כדי לשלוף בפרק הבא שטאנץ שיבטל את אירועי הרגעים האחרונים של הפרק. 

כאמור, על סמך הפרק הזה – אני חושב שאולי באמת יהיה פה משהו. אבל כבר סמכתי על פרקים ראשונים של מארוול, ובטח שבסדרה כמו זאת: לא סומכים על אף אחד. 

הערות נוספות:

  • יש דיון שלם על כל עניין הפתיח שנוצר ב-AI ואיך מארוול החצופים האלה אפילו כבר לא טורחים לשלם ליוצרי גרפיקה, אבל מצד שני אם יש סדרה להשתמש במנוע AI שכזה זה בדיוק "פלישה סודית" ועוד דעות ועוד מאמרים ועוד תגובות ועוד ועוד ועוד. דעתי הרשמית בנושא היא שזה פתיח מכוער.
  • לא ממש היה פירוט של נבכי העלילה אז אם בכל זאת: פיורי חוזר ארצה בגלל קונספירציה של סקראלים מסוימים שחיים בקומונות בכורים גרעיניים נטושים ברוסיה לגרום למלחמה בין ארה"ב ורוסיה. לצורך כך הוא משתף פעולה עם טאלוס, שמגלה שהבת שלו משתפת פעולה עם הסקראלים. טאלוס מנסה לדבר אל ליבה של הבת שלו, אבל הפרק נגמר בהפסד של פיורי וטאלוס ובכך שהפיגועים יוצאים לפועל, ואם זה לא מספיק גרוע – מנהיג הסקראלים הרעים (הסקרעלים אם תרצו) יורה במריה היל שנראית מאוד מתה.  אוליביה קולמן גם כאן.  
  • אני מחבב את קינגסלי בן אדיר. האם יתנו לו לעשות משהו חוץ מלבהות באנשים? 
  • אני לא כזה מחבב את אמיליה קלארק. האם יתנו לה תפקיד נרחב? 
  • בטח יש לא מעט חובבי קומיקס שישמחו להצביע לכם על כל מיני אפיקומנים בפרק הראשון אבל האם ידעתם שניק פיורי זה שם של דמות מהקומיקסים? נשבע לכם, החבר'ה במארוול באמת מכירים את העבודה. 
  • אבל אם כבר, ברצינות – "פלישה סודית" הקומיקסי היה אירוע נרחב, שעירב את כל הגיבורים ושינה לא מעט מהיקום מקצה לקצה כאשר התגלה שגיבורי על רבים היו סקרעלים כל הזמן הזה. כאן, לעומת זאת, נראה שהסקאלה קטנה בהרבה… אבל בואו לא נפסול את ההיתכנות שרודי או נשיא ארה"ב הם לא מי שהם נראים. 

 פרק 2: הבטחות

הפרק השני מתחיל בהקדמה קצרה ונחוצה על ההבטחה שנתן פיורי לסקרולס אחרי שהם נחתו פה לראשונה בשנות התשעים. ההקדמה הזו לא נכללה בעצם בפרק הראשון רק כדי לשמור על אווירת המסתורין שלו, אבל זה מצוין, כי הנה עוד הקדמה נחוצה: זה שכתב את הביקורת המתגלגלת בשבוע שעבר? וחתם שם למעלה "יונתן צוריה"? הוא סקרול. הוא התחזה לצוריה והודיע לי שהוא כותב את הביקורת על "פלישה סודית", כנראה כדי לא לתת לאנושות סיכוי לפענח דרך הסדרה מה באמת צפוי לה בקרוב ממש.

אבל בחסדי ארישם גברנו על הפולש והוא הוסגר לכוחות הביטחון, לא לפני שהזרקנו לו חומר שהרתיח לו את הדם ל150 מעלות וגרם לו להודות שצוריה האמיתי ממש אוהב את "קוקו" של פיקסאר. כעת השרביט חוזר אליי, ואם תשאלו "מי אמר שאתה לא סקרול", התשובה שלי היא בינתיים התשובה שהסדרה נותנת: אתם לא תדעו, לעת עתה.

זה, או שסתם בשבוע שעבר בדיוק חזרתי מחופשה בחו"ל ויהונתן סתם לי את החור.

בכל מקרה: הסיום של הפרק הקודם היה דרמטי עם הריגתה של מריה היל, ותנו לי להגיד לכם משהו – זה עבד עליי. כן, ראיתי את הטיעונים של "היא לא דמות שבאמת מוכרת לנו", אבל חוץ מזה שאני אישית מחבב מאוד את קובי סמולדרס שהכרתי לראשונה בתפקיד הזה הרבה לפני שידעתי מי זו רובין שרבטסקי, דבר אחד בוודאי כן בוסס בסרטים עד כה: היל באמת מאוד נאמנה לפיורי. היא היחידה שעליה הוא יכל לסמוך בבלגן שהיה עם הידרה ובכל מיני מקרים אחרים, ולכן המוות שלה לא בהכרח אפקטיבי עבור הצופים ישירות – אבל הוא כן אפקטיבי עבור הדמות של פיורי.

עם כל הסנגוריה הזו, ציפיתי שבאמת נראה את ההשפעה של המוות הזה על פיורי, אבל במקום זה הפרק התחיל עם דיאלוג מוזר בין פיורי לטאלוס. עזבו רגע את התוכן הקצת מאולץ – אחזור לזה עוד רגע – אבל אני פשוט קצת מאוכזב מכך ששני שחקנים מעולים כמו סמואל ג'קסון ובן מנדלסון לא זרחו יותר בסצנה שהיתה אמורה פשוט להבריק ובמקום זה היתה… סתם נחמדה.

ונו, מיליון סקרולים? מיליון? מיליון זה… הרבה. זה ממש הרבה. וזה מה-זה-מוזר. איך בדיוק כולם הגיעו מכל רחבי הגלקסיה בלי שאף אחד שם לב? ואיך הסדרה הולכת לפתור בלגן בכזה קנה-מידה?

פיורי משתתף בהעברת ארונה של היל בלונדון, ושם הוא באמת נראה קצת שבור, בעיקר בגלל האמא שמנסה להבין למה לעזאזל היא מקבלת את הבת שלה בארון קבורה. וטוב, נו, הנה הבעיה שלי עם המוטיבציה של פיורי בסדרה עד כה: היא מבולבלת. סדרת ריגול אמורה לבלבל קצת, אני סבבה עם זה. אבל נדמה שעם משחקי המחשבה שמסביב שכחו שהעוגן של הדמות הראשית צריך להיות קצת יותר יציב, ודווקא בגלל שאני בעד הדרמה שעשתה הסדרה סביב המוות של הסוכנת הנאמנה לו ביותר, אני מאוכזב מכמה זה לא היתרגם מספיק להתנהגות שאני יכול להבין. בפרק הקודם פיורי היה במשבר אמונה, בפרק הזה הוא לכאורה אמור להתאבל, בנוסף הוא גם צריך להתמודד עם האשמות מצד הסקרולס על ניצול, ויש גם את הטוויסט של סוף הפרק – מה בעצם קורה פה.

בהמשך, בסצנה עם קולונל רודס, זה נהיה עוד יותר קשה. פיורי הוא מרגל על כל-יכול, אבל תהילתו לכאורה מאחוריו. הסדרה גם שמה את המסר הזה בפיהן של דמויות אחרות. אז הדיאלוג בין פיורי לרודס היה טוב בפני עצמו, אבל מה פיורי רוצה? לא, באמת, מה הקטע? רודס גם די מטיח את זה בפניו, אבל לא זוכה למענה ברור. אולי כי הוא סקרול. הרי לא שללנו את זה.

טוב שיש דמויות אחרות שכן זוכות להעמקה, גם אם לא הכי מקורית בעולם: הנבל שלנו, גראביק, משתלט על מועצת הסקרולים כדי להוביל מלחמה בבני האנוש, והצופים מקבלים קצת יותר דקות מסך עם השחקן קינגסלי בן-אדיר שלטעמי עושה עבודה טובה בלהיות כריזמטי ומשכנע אחרי שבפרק הקודם הוא לא עשה כלום.

אנחנו עוקבים גם אחרי גאיה, שמתעלה על כולם בשאלה מה לעזאזל המוטיבציה שלה. בפרק הקודם היא רימתה את אבא שלה לכאורה וזה אומר שהיא עם גראביק, אבל החשדות שלה בבסיס הסקרולים – מה זה היה בדיוק? ולמי היא התקשרה בזמן שגראביק וסגנו חילצו את הסקרול השבוי מהרוסים? זה קשור לזה שדירת המסתור שלהם נחשפה? למה שתעשה את זה?

ואה, כן, אוליביה קולמן! איזה כיף לראות את הגברת על המסך. לפי הטיפול שהיא העניקה לסקרול המסכן, היא אולי הדמות היחידה שאני בטוח כרגע שהיא *לא* סקרול, מה שגורם לי לאהדה אוטומטית למה-שלא-יהיו-התוכניות-שלה, כי אני בן אנוש. ככל הידוע לכם, זאת אומרת.

הגילוי שאוליביה אהובתנו מחלצת מהבחור האומלל היא שגראביק רוצה לחזק אותם איכשהו, וזה קשור לעבודתם של זוג חוקרים/רופאים, כנראה מה שגאיה צפתה בו מוקדם יותר. איזו תוכנית על נבלית כזו, כך נראה. מיסטר גראביק, יש לך ארבעה פרקים להוציא את התוכנית שלך לפועל ולהיכשל, אז בבקשה תזדרז כי אין לי כוח ליותר מדי קלישאות פה כמו הבוס של הרעים שהורג אחד משלו כי הוא כנראה הסגיר סודות.

ולגילוי הגדול של הפרק: פיורי נשוי… לאחת הסקרוליות? או… קיי? כאילו, כן, וואלה, בהחלט – אבל למה בעצם אכפת לי? כמו שכתבתי קודם: המוטיבציות של פיורי לא ברורות דיין והדמות שלו עדיין לא עמוקה מספיק. נצטרך לקוות שזה יצליח להמריא תוך כדי התקדמות הסדרה. שחקן מספיק טוב כבר יש לכם, מניעים כבר סיפקתם כמה וכמה, עכשיו רק תחברו את זה כמו שצריך.

עוד הערות:

– הפתיח עדיין מכוער. 

– המוזיקה לא מספיק טובה.

– הבימוי סבבה רוב הזמן, יעיל, לא מתעלה. אבל השארת המצלמה על אמיליה קלארק לאורך הדקה של ההוצאה להורג ביער? פנטסטי.

– האזכור של גרוט שראתה גאיה במחשב של המעבדה היה ממש לא צפוי. יש קטע קצרצר בטריילר ובו רואים את הנבל שולח מידו מעין זרועות כאלו; אולי לשם זה הולך.


פרק 3: נבגד

טוב, ראיתי כמה פרצופים עקומים ברשת ואני צריך לומר לכם משהו: תקשיבו, זה לא שהפרק החדש הוא איזו יצירת מופת בלתי נשכחת. הוא בהחלט "פרק אמצע", ולמרות שהוא בעליל חושב שהוא יותר חשוב ממה שהוא, הוא לא. הוא גם – ברובו – די צפוי, או הופך קווי עלילה שנראו מבטיחים לצפויים. אבל זה גם פרק שזורח בזכות שני דברים: היחסים בין טאלוס לפיורי, והסוף; ושני הדברים האלו ממש טובים וממש אחלה, וגם אם העלילה לא התקדמה הרבה, הפרק כן נתן עומק ואופק לכמה וכמה דמויות וזאת בעצם העבודה שפרקי אמצע כאלה צריכים לתת לנו.

ההתחלה באמת לא משהו: סקרולים מסתננים לצוללת התקפית איפשהו באוקיינוס וגראביק מארח את מועצת הסקרולים במתקן הסודי שלו, תוך ניסיון כבד לדרמה עם המשפט הפומפוזי "אני מזמין אתכם להצטרף אליי בהשמדת המין האנושי". זה צרם כי בגדול הסדרה כן מצליחה לתת נפח לאיום של הסקרולים, וקינגסלי בן-אדיר עושה את הדמות שלו טוב ואמין – אז המשפט הספציפי הזה, בטח כשחותכים ממנו לפתיח המזעזע עם המוזיקה הלא-משהו, מציק. וזהו, מהיום אני מדלג על הפתיח.

אבל אחר כך אנחנו חוזרים בעצם לנקודה שבה הסתיים הפרק הקודם ורואים איך ומתי ניק פיורי התחתן (אגב, נתקלתי בשבוע שעבר בפוסטים תמוהים שטענו שאולי פיורי לא יודע שאשתו סקרולית, טענה שאין לי איך להגיב אליה בלי לקלל. טוב שהפרק הזה מבהיר את העניין). בכל מקרה, הדיאלוג הראשון בפרק בין פיורי לאשתו וארה (שרליין וודארד) היה מצוין לטעמי, וזאת הסיבה: ממש לפני שבוע התלוננתי כאן שהמוטיבציות של פיורי רבות מדי ולא מגובשות. הפרק הנוכחי עשה בדיוק מה שהיה צריך לעשות בנסיבות האלה ומיקד את שתי מערכות היחסים החשובות של פיורי – עם אשתו (שזה קצת פחות חשוב כי לא ידענו שיש לו כזאת עד לפני רגע), ועם טאלוס. הדיאלוג הראשון הזה, בצירוף ההקדמה הקצרצרה משנות התשעים, לא רק כתוב ומבוצע היטב אלא מתחיל להבהיר קצת את הראש של פיורי ("אני לא בקטע של גולף, אז החלטתי ללכת על נקמה"). פיורי כמו פיורי גם מנסה לוודא איפה בעצם אשתו עומדת כרגע בכל הנוגע לסכסוך הנוכחי, וחיבבתי את העובדה שהפרק מצליח בהחלט לתת נפח לדמות החדשה מהניילונים הזו. זה גם מטרים לא רע איזשהו גילוי על פיורי שמגיע בהמשך.

קו העלילה הפחות מוצלח של הפרק נוגע לנאמנותה או חוסר נאמנותה של גאיה. הפעם אין ספק שהיא עוזרת לאביה, אבל השינוי במניעים שלה עדיין מוזר: בפרק הראשון היא בהחלט היתה עם גראביק – מה השתנה מאז? גראביק, בכל מקרה, חושד בה וכמו שנגלה בהמשך, בהחלט התכונן לזה.

גם המפגש של גראביק וטאלוס היה חצי כח. בן מנדלסון באמת מעולה, אבל קינגסלי בן-אדיר קיבל משפטים קלישאתיים מדי. הגילוי המשמעותי היחיד מהפגישה הזו: גראביק כבר מחזיק בכוח האקסטרמיס.

נרחיב על זה רגע? נרחיב על זה רגע. הסיפור של ה"סופר סקרול" הופיע בקומיקס, רק ששם היה מדובר בכוחותיהם של ארבעת המופלאים, שנכון לכרגע לא קיימים בMCU. במקום זה, ראינו בשבוע שעבר במחשב שבמעבדת הסקרולים את גרוט, קול אובסידיאן (אחד מהמסדר השחור של ת'אנוס, הענק עם הגרזן), מפלצת הכפור מ"תור: העולם האפל" (לכל סרט יש חשיבות!!! אנחנו לא סתם פאנבויז!!!!) וגם את האקסטרמיס, החומר ההוא שהניע את עלילת "איירון מן 3". בפרק הזה כבר רואים שגראביק מתרפא בקלות באמצעות האקסטרמיס, וכפי שציינתי בשבוע שעבר, בטריילר יש שוט שלו שולח מידו מעין ענפים ארוכים כדרכו בקודש של גרוט. איך פיורי הולך להתמודד מול דבר כזה – לעזאזל שאין לי מושג.

אבל כן יש לי מושג איפה הניצוצות שחיפשתי בשבוע שעבר בסצנה המשותפת של בן מנדלסון וסמואל ל. ג'קסון: בסצנות המשותפות שלהם השבוע! סוף סוף הכתיבה והביצוע שילבו ידיים וגרמו לי להנות מכל רגע שהשניים התקוטטו יחד על המסך. זה כל כך מספק לראות את המריבות האינטליגנטיות שלהם. זאת לא רק העוקצנות השנונה הרגילה של מארוול, אלא משהו באיפוק ובטון הכמעט אדיש של שניהם. ככה מרגלים אמורים לריב. וזה שזכינו תוך כדי הסיקוונס הזה לשמוע גם עקיצות נוספות מפיה של אוליביה קולמן? בכלל נהדר.

אבל חוץ מהדינמיקה הכיפית, אנחנו לומדים גם משהו שהוא תכל'ס די חשוב להכרת פיורי האיש: כל מעמד העל של הבחור נובע בעצם מהסקרולים. בסדרה שנושאת את שמו של אירוע שבקומיקס היה רווי טוויסטים של "פלוני היה כל הזמן הזה סקרול" ושאנשים תמהים לגבי ההיקף שלה ביקום הקולנועי, זאת גם ידיעה ששווה לעכל – פיורי היה האיש הכל יודע, מנהל סוכנות הריגול המנוסה והמשופשף ששרד אפילו את הידרה והיה תמיד צעד אחד לפני כולם. ובעצם, כל הזמן הזה, אולי הוא לא היה סקרול בעצמו – אבל בהחלט היה לו סוד משמעותי. מעניין איזו עקיצה היתה לטוני סטארק על כך אם הוא היה שומע על זה. 

סצנת הצלת המצב וביטול התקיפה של הצוללת היתה צפויה מהרגע הראשון עד האחרון, אבל בדיעבד הסדרה השתמשה בקטע הזה כמו גראביק עצמו: להביא לחשיפה של גאיה. ואז להרוג אותה.

זה היה שומט לסת ובוגר באופן מפתיע. אולי הייתי צריך לחשוד יותר בסדרה שהרגה את מריה היל בפרק הראשון שלה, אבל זה תפס אותי כל כך לא מוכן. 

מה שמוביל מיד לשאלה: האם היא באמת מתה. על פניו, הסדרה לא נותנת מקום לספק – גאיה משתנה לצורתה הסקרולית, דבר שעד כה בוסס לכאורה שקורה רק במוות. מבחינה נרטיבית, זאת תהיה קפיצה של איכות ועומק הקונפליקטים בסדרה, ואני ממש רוצה להאמין שלמארוול יש את הביצים ללכת על זה.

הבעיה היחידה: סצנות של גאיה בטריילרים שלא נראו עדיין בסדרה, ואם להוסיף בעצם בעיה נוספת וכזו שבתוך העולם ולא מחוצה לו – הרי שגאיה התנהגה די בטיפשות במהלך הבריחה הזו, מה שעשוי לרמוז שזה מבויים איכשהו. לכאורה, טוויסט של סדרת ריגול על מוות מבויים יותר סביר מסדרה של מארוול שהחליטה להרוג שתי דמויות משמעותיות תוך שלושה פרקים, אבל מותר לקוות.

וזהו, לסיים את הפרק בכזו סצנה בהחלט היה דבר – רגע מהההה? יש עוד סצנה? למה לעזאזל הפרק לא לקח את השוט המצוין הזה כשוט הסיום שלו? כן, זה חביב לגלות שלאשתו של פיורי אכן יש אינטרסים משלה, אבל אחרי מוות כזה – גם אם הוא לכאורה – אתה לא משעמם את הצופים עם סצנה חידתית שאי אפשר להבין ממנה כלום. אתם רוצים ממש לרמוז לנו שהסצנה של המוות לא משמעותית כמו שהיא יכולה להיות? בוזזזז.

הערות:

– הבימוי בסדרה ממשיך להיות סתמי. ההברקות מועטות מדי, ברוב הזמן הוא לא מתעלה מעבר ל"יעיל", וברגעים הרעים הוא פשוט מאבד פוקוס בצורה לא טובה. השיא השלילי של השבוע: תנועת מצלמה חובבנית להחריד על מכונית שחולפת בכביש מהיר. 

– עוד קצרים על מקורות הסופר-סקרול בסדרה: הDNA (או ווטאבר) של קול אובסידיאן הגיע מהיד שכרת לו וונג בתחילת "מלחמת האינסוף". ענפים מגרוט גם נותרו על אדמת ווקאנדה בסרט הזה. גם מפלצת הכפור נראתה בסצנת הקרדיטים של "תור: העולם האפל" משוטטת בכדור הארץ. הייתי ציני לגבי זה מקודם, אבל סגירת הנקודות הקטנות האלה של מארוול תכל'ס מוצלחת.

– אין לי עוד הערות, אבל במקום זה אני מנסה לפתח משחק: לא רק טוני סטארק, אלא איך כל אחד מהנוקמים היה מגיב לפיורי אם היה שומע שהוא משתמש בסקרולים. אעדכן.


פרק 4: נאהב

אוקיי, אז גאיה לא מתה – ובאמת ההתנהגות הטיפשית שלה לא היתה כזו טיפשית, כעת כשהיא מוגנת על ידי כוח האקסטרמיס. אני מודה שלא כעסתי מדי על הטריק הזול הזה; גם כי לא מרחו אותנו בכלל, וגם כי בהמשך הפרק – טוב, אגיע לזה.

ה"חשיפה" של רודי כסקרול – יפה לאלו שזיהו את הקול שלו בטלפון בסצנה האחרונה של הפרק הקודם – היתה צפויה מקילומטרים, ואולי לכן גם הפרק לא עשה מזה דרמה גדולה. מה שכן, כל התהליך מול אשתו של פיורי הותיר אותי קצת מבולבל. המפגש בפריז עם השיר של ריימונד קארבר היה נחמד, אבל "סגירת המעגל" המעושה בסצנה שלהם בבית כשדי ברור שהם לא יהרגו אחד את השני הרגישה כמו כתיבה מאולצת מדי. בעודי צופה מבולבל בחילופי הדברים הלא ברורים שם, זה בעיקר הרגיש לי כמו נסיגה לטריטוריה של שני הפרקים הראשונים שם לא הבנתי מה פיורי עושה בעצם.

מכל מקום, לאחר מכן פיורי מפיל בפח את רודי המזוייף ומשתיל לו מכשיר מעקב בשתיה (זאת היתה סצנה נהדרת), כדי לדעת איפה נשיא ארה"ב הולך לנחות ואיפה גראביק ינסה להרוג אותו ולהפליל את הרוסים כדי לפתוח מלחמת עולם. זאת סצנת האקשן המשמעותית הראשונה בסדרה והיא לא רעה במיוחד, אבל כן יכלה להיות מבויימת יותר טוב.

ניתן כנראה להסיק מכל זה שנשיא ארה"ב אינו סקרול ופיורי מצליח להציל אותו עם עזרה מטאלוס, שהופך להיות טאלוס עליו השלום. כן, לזה התכוונתי קודם: אני סולח לסדרה על הרמאות של הפרק הקודם אם הפעם המוות באמת משמעותי, שריר וקיים. זה נחמד גם שהציפיות התהפכו ככה בקטנה: מוות של גאיה היה אמור להשפיע על טאלוס ובאמת מה שקרה הוא ההיפך. יהיה מעניין מאוד לראות איך זה ישפיע על גאיה, בוודאי לאור המפגש הטעון שלהם בתחילת הפרק שבו טאלוס הודה שאין לו למעשה תוכנית קונקרטית עבור הסקרולים.

כל זה גם גיבש את המוטיבציה של פיורי בחזרה: אם הקטע עם פרסיליה אשתו היה מרושל והזיע ממאמץ, הפעם זה חידד את הרצון שלו לנקמה באותו בן זונה שרצח את הסוכנת הנאמנה לו ביותר וכעת את חברו הטוב ואולי היחיד. המבט של סמואל ג'קסון כשהוא קלט מי ה"לוחם" שתומך בטאלוס הפצוע היה מצמרר. והפעם הפרק ידע בדיוק איפה לחתוך כדי להותיר אותנו עם מקסימום אפקט.

שני פרקים לסיום והסדרה לא עושה רושם של התפרסות גדולה יותר אלא נהפוך הוא, מדגישה עוד ועוד כמה הסיפור פה הוא של ניק פיורי ופחות של הסקרולים. ואני לא יודע כמה הסיפור הזה טוב. הטקסט שהושם בפיה של פרסיליה מנסה ממש בכוח לשכנע אותנו – שוב – כמה פיורי שבור ולא מה שהיה פעם, אבל זה לא בדיוק עובד. המוטיבציה הברורה היחידה היא הנקמה, שזה נחמד ואפקטיבי אבל לא עמוק במיוחד – וזה בטח מציק כשהסדרה בבירור רוצה להיות יותר מזה; ודווקא הסיפור של הסקרולים לא מפותח מספיק בינתיים כי הסדרה מתמקדת, כאמור, במאבק האישי של פיורי. אז אני סקרן לאן זה יילך, סמואל ג'קסון מהנה כתמיד, אבל לשני הפרקים האחרונים יש עבודה קשה לעשות.

הערות:

– פרק בלי אוליביה קולמן. זה הורגש.

– השימוש ב"ענפים" של גרוט היה ברוטאלי למדי, אולי הרגע המורגש ביותר בכל סצנת האקשן הזו. משהו שהסדרה כן עושה טוב זה להרגיש מחוספסת, ושימוש אכזרי כזה במה שהיה מאפיין קומי מובהק בסרטים קומיים במובהק זה רעיון חכם.


פרק 5: קציר

טוב, יש מצב שמהפרק הזה הכי נהניתי עד עכשיו. לא כי הוא היה הכי טוב, אלא כי הסדרה, פרק אחד לפני הפינאלה, התגבשה מספיק כדי להפסיק לבלבל אותי כל הזמן וההתקדמות סוף סוף נראית עקבית וממוקדת, גם אם חלקים בסיפור נשארים חלשים – כמו, למשל, סצנת הפתיחה. לא זאת שבה פיורי הנואש מנסה לשכנע את נשיא ארה"ב שלא להקשיב לקולונל רודס, אלא זאת שמניחה את הזרעים בבסיס של הסקרולס ל"מרד" נגד גראביק.

זה פשוט בא משומקום. אבל ממש משומקום. היחידה עם מוטיבציה ברורה נגד גראביק היא גאיה שבכלל לא נמצאת באזור; מדוע הסגן של גראביק מתהפך עליו ככה? כלומר, כן, יש מריבה קצרה ביניהם שמטרימה את הגילויים בהמשך הפרק, אבל זה לא היה אמין מספיק כמניע לכזו פניית 180 מעלות. וכל החבורה הנוספת שניסתה להשתלט עליו בהמשך הפרק – זה הפייאוף שיש לכם לדמות השולית שאיתה פתחנו את הסדרה, סקרול חסר חשיבות שכעת מת בגלל צעד מטופש?

התוכנית הספציפית של גראביק דווקא בסדר, האמת; הוא לא הצליח להרוג את הנשיא (ברור שרודי יכול לעשות את זה אבל הקטע הוא להאשים את הרוסים), אז הוא ממנף את הכישלון להימור יותר גדול. זה לא רע, אבל למה דווקא זה מצית מרד חסר פואנטה? לא יודע. הרי הוא לא סיפר להם שחלק מהתוכנית כוללת הפצצה של הבסיס בו הם נמצאים.

פיורי מתעמת עם רודי בבית החולים, וספציפית בסצנה הזו לא ברור מה בדיוק הוא חשב לעצמו כשעשה זאת. גם לא ברורה התגובה של רודי המזוייף – הוא מפיץ את התיעוד של פיורי כביכול הורג את מריה היל בכל מקרה, אז למה זה משכנע את פיורי לא לירות בו? ואם לא תכננת מראש לירות בכלל, אולי כי אתה חושש שגם צוות האבטחה שלו הם סקרולים ולא יעברו לצידך כשיראו שמי שהרגת הוא לא קולונל רודס, אז למה בכלל להישאר בבית החולים אם אין לך שום דבר לעשות?

סוניה, לעומת זאת, יודעת בדיוק מה היא עושה ולא מהססת לירות בסקרול שהסתנן לראשות שירותי הביון הבריטיים, כי צוות האבטחה שלו עובר לצידה ברגע שהם רואים שהוא סקרול. מדהים כמה אוליביה קולמן מקפיצה למעלה את החוויה בכל פרק שהיא נמצאת בו. גם הסצנות הנוספות שלה בהמשך עם צמד המדענים מפתחי המכונה היו נהדרות.

במפגש של פיורי וגאיה התוכנית של גראביק מתחילה סוף סוף להתבהר ונחשפת במלואה בסצנה הסוגרת של הפרק: הוא לא מסתפק בכוחות שהשיג עד עכשיו, אלא רוצה את הכוחות של הנוקמים. מתברר שהDNA שלהם מספיק כדי להעתיק את הכוחות שלהם? זה הכל? ממש מוזר. אבל חוץ מהעניין הספציפי הזה, הטוויסט שפיורי באמצעות גראביק היה זה שאסף מלכתחילה את כל השרידים הללו היה פשוט אחלה והבהיר בדיעבד את המוטיבציה הלא ברורה של פיורי עליה התלוננתי פה מתחילת הסדרה. זה מה שאני רוצה מסדרה על פיורי מרגל העל.

הפרק, בסופו של דבר, בונה לקראת העימות הסופי בין פיורי לגראביק. הגילויים שבו היו מספקים, ודווקא עכשיו אני כן בטוח שלפיורי יש איזה קלף בשרוול, למרות התמיהה של סוניה. הסדרה יכולה היתה להיות טובה יותר, אבל פרק הסיום מתחיל מנקודה שבהחלט יכולה לעבוד היטב ולתת פינאלה מספקת.

הערות:

* הסדרה, בפעם הראשונה בתולדות היקום הקולנועי, מתיימרת לטפל ברצינות בשאלת "איפה הנוקמים לעזאזל", בלי לזרוק משהו כמו "זה מסוכן" או "הם לא זמינים בטלפון". חבל רק שגם זה, בסופו של דבר, טיפול מחופף לחלוטין: פיורי עונה מה שעונה, אבל בחיי שזה לא מסביר כלום.

* הכימיה בין קולמן לג'קסון, כצפוי, כיפית להדהים וכוללת גם את המשפט המצחיק ביותר בסדרה עד כה (סוניה מופתעת שרודי הוא סקרול, ואחרי שפיורי עוקץ אותה על כך היא מגיבה "נו, מי לא סקרול בימינו"). 

* אם אינני טועה, זאת הפעם הראשונה ביקום שמוזכר הגזע של גרוט (פלורה קולוסס).

* לא התייחסתי למפגש של גאיה ופרסיליה כי הוא לא היה משהו. הפרידה מטאלוס לא הצליחה לרגש, האקשן היה צפוי ולא משהו ובכלל קו העלילה של פיורי נשוי ומאוהב לא עבד ולו לרגע. כמו שכתבתי, הפרק היה מוצלח כי סוף סוף היה קטעים של פיורי המרגל והסודות; זה מה שאנחנו צריכים ממנו ולא רומנטיקה בשקל וחצי.

* קיטרתי כבר על הפתיח, ואני אכן מדלג עליו כמו שהבטחתי לפני שבועיים, אבל תפסתי פתאום שזאת הסדרה הראשונה של מארוול שמכבדת אותנו בכותרות פתיחה מהסוג הארוך לאורך כל הסדרה. דווקא כשהפתיח כל כך מזעזע. מה נסגר.


פרק 6: בית

אז… זה נגמר, אני מניח.

לא היה לי חשק לכתוב על הפרק הזה, אני מודה. בסוף זה מרגיש כל כך… סתמי. הפרק האחרון של הסדרה הזו רחוק מלהיות הפרק האחרון הגרוע של סדרות מארוול, ומכמה בחינות הוא אולי דווקא ההיפך. אבל משהו כבה, נראה לי. משהו באכפתיות כלפי העולם.

זה לא סוד שאני מעריץ מארוול כבד, ומשהו בי מתקומם מהמחשבה על הודאה שאני מצטרף לירידה ההמונית מהרכבת. ואני גם לא יודע אם זה בהכרח נכון – לשני התוצרים הבאים של מארוול (עונה 2 של "לוקי" ו"המארוולס") אני עדיין מאוד מחכה. אבל בסופו של דבר ישבתי מול הפרק האחרון ולא הרגשתי כמעט את התחושות שהיו לי באירועי הסיום הגדולים של מארוול בעבר, וזאת פשוט עובדה.

מרגיש לי גם שניסיון לברר באמת מדוע ייגע בנקודות שנטחנו כבר לעייפה בנוגע ליקום הזה, נקודות שגם אני מתקשה לגביהן, בטח מאז הפלופ של "קוונטומאניה". אבל הקטע שהפרק הזה לכאורה כן עשה את הדברים לפי הספר: קרו דברים, הסיפור גם נסגר אבל גם שינה את הסטטוס קוו, היה קרב מספק שכלל ריצוי מעריצים – לכאורה אמור להיות יותר מסבבה. אז למה דווקא עכשיו העייפות הזו? למה זה לא מלהיב? למה מול קרב שעל הנייר הוא ממש מגניב הנהנתי בראשי והפטרתי "אוקיי"?

אולי כי משהו בצורה שבה הסדרה סיפרה את הסיפור שמר אותו על "אש קטנה" מלכתחילה, מה שלא איפשר לפתח מצע פורה דיו של התלהבות לרגעי "הו פאק י-ה". בסוף הפרק הראשון, למשל, עם המוות של הסוכנת היל, רציתי קתרזיס של נקמה. לא קיבלתי. פוטנציאל מבוזבז, בסופו של דבר, כי אם כבר לתת מוטיבציה לפיורי – למה לעשות את זה בדרך המתבקשת אם אפשר לכתוב לו מערכת יחסים משעממת רצח עם דמות שלא אכפת לנו ממנה אפילו קצת. גם המוות של טאלוס שהרגיש בעל משקל לפני שני פרקים בלבד כמעט ולא בא לידי ביטוי בהתנהגות של פיורי.

כל האיפוק הזה בבימוי ובכתיבה לא משתלם מבחינה נוספת: סצנות טובות נפגעו ממנו. הדיאלוג בין לא-פיורי לגראביק, למשל, שהיה נהדר בפני עצמו, אבל לא הצליח להמריא ונשכח דקה אחרי שהסתיים.

גם הקרב הגדול בין גראביק לגאיה נמשך כלפי מטה. אעיר כאן שאין לי מושג על מה מתלוננים בנוגע לאפקטים בקרב הזה – הם היו בסדר גמור לדעתי. הבעיה היא, שוב, האיפוק: זה לא מלהיב מספיק. העריכה הצולבת לסצנה המוזרה בבית החולים (רודס המתחזה בבירור משיג אקדח לפני פיורי ועדיין לא מספיק לירות, משום מה) בוודאי לא עזרה.

ואפשר גם להתקטנן, למרות שזה לא חדש: התוכנית שגאיה תשחק את פיורי לא רעה בכלל, האמת, כי גראביק הרי סבור שהיא מתה. ולנחש מראש שגראביק יפעיל את המכונה כשגאיה-פיורי עדיין בתוכה – זה גם סביר להניח, אם ההטעיה עובדת. אבל למה גאיה ניצחה את גראביק שבעליל מנוסה ממנה בהרבה בשימוש בכוחות הללו? ציפיתי לפתרון יותר אלגנטי מ"היא כועסת יותר כי הוא הרג את ההורים שלה".

והאם, למען השם, מישהו במארוול חשב עד הסוף על כך שיש כעת ביקום דמות שחזקה בפער עצום מכל הנוקמים גם יחד, כולל כולם כולם כולם??? מתחילת הפייז הרביעי אתם רק מעלים את ההימור עוד ועוד ועוד. אולי תפסיקו כבר להתפרס ותתחילו להתכנס כדי שנבין לאן הולך לפחות חוט עלילה אחד?

ולאן זה באמת הולך, לפחות מבחינת הסדרה? קשה לדעת, אם כי יש כמה רמזים וכמה ידיעות חיצוניות שעוזרות לנחש. פיורי אומר לנשיא ש"אתה תהיה נשיא של כהונה אחת", ואנחנו כבר יודעים שהגנרל רוס יהיה נשיא ארה"ב בסרטים "ת'אנדרבולטס" ו"קפטן אמריקה 4" שאמורים להגיע בשנה הבאה. אבל מבחינת השאלה האם זה שכל העולם יודעים שיש בקרבם חייזרים משני צורה יהיה בעל משמעות או ששוב זה יאופסן בבוידעם עד פלישה סודית 2 או משהו כזה – אין לדעת. לזכות הסדרה: המונטאז' הקצר שהציג את מעשי ההרג בעקבות נאום הנשיא היה ברוטלי ויעיל, כמעט מצמרר.

ומה יהיה עם גאיה, אותה הדמות החזקה בצורה לא הגיונית? גיוסה על ידי סוניה של אוליביה קולמן היה מהנה – כמו כל הסצנות עם קולמן בסדרה – אבל גם כאן, לא ברור לאן זה בדיוק הולך. גם הסצנה החותמת שלהן מסתכלות על דמויות שנמצאות בשליטה מוחית של הסקרול היתה חידתית לחלוטין: מי אלו? למה גאיה נראית מופתעת כל כך? מה בדיוק הקטע?

ואם חלילה היו בפרק רגעים טובים ומהלכים שנסגרו בצורה סבירה, חייבים היו לסיים אותו – ואת הסדרה – שוב עם מערכת היחסים של פיורי. למה להוציא את הצופים עם טעם טוב וציפיה לעוד אחרי המונטאז' המדובר, אם אפשר לתת לסמואל ג'קסון לנשק ראש גומי ירוק. אה, וגם להצניח פתאום דאוס אקס מכינה על שיחות שלום בין הקרי לבין הסקרולים??? מאיפה זה הגיע, אני רוצה לדעת.

וזהו, אין לי הערות מיוחדות. ביי "פלישה סודית". אני בספק אם היית זוכה למתגלגלת אם מראש היינו יודעים כמה למל"מ תהיי, אבל בסדר, שיהיה. תמיד אפשר להאשים את הסקרול שהתחיל את הכל.