ביקום הקולנועי של מארוול כבר הוצגו כמה גיבורות, אבל אף אחת מהן לא היתה במרכז הבמה. הגיבורה הראשונה שתקבל סרט משלה היא קפטן מארוול (נרקסיסטיים מאץ'?), שתגיע למסך הגדול ב-2019. לאחר כל מיני שמועות על מועמדות כאלה ואחרות כמו אמילי בלאנט, רבקה פרגסון, נטלי דורמר ועוד, הוכרז רשמית שאת התפקיד הנחשק קיבלה ברי לארסון הנהדרת. [THR]
האינסטינקט הראשוני שלי הוא לצעוק "יש!". האינסטינקט השני הוא….גם לצעוק "יש!". אבל האינסטינקט השלישי שלי הוא לעצור רגע ולחשוב על זה. לארסון היא לא בדיוק כוכבת של בלוקבאסטרים. עד כה היא השתתפה בתפקידי משנה בסרטים כמו "רחוב ג'אמפ 21" ו"סקוט פילגרים נגד העולם" וכיכבה בסרטי אינדי קטנים כמו "טווח קצר 12" ו"חדר". הפופולריות שלה עלתה אחרי שזכתה באוסקר על האחרון, אבל הוא לא בדיוק בלוקבאסטר. לעבור מזה לתפקיד ראשי בסרט של מארוול זה חתיכת שינוי, והתפקיד שלה מן הסתם לא יסתיים בסרט אחד. מצד אחד זה משמח – כי לארסון היא מהשחקניות הצעירות המוכשרות ביותר שעובדות כיום, ואני בטוח שהיא תהיה תוספת איכותית ליקום של מארוול. אבל זה גם די מדאיג, כי יכול להיות שלארסון עולה פה על שביל של שחקנית אחרת. אחת בשם ג'ניפר לורנס, אולי שמעתם עליה.
גם לורנס התחילה בסרטים קטנים, אבל בניגוד ללארסון היא קודם הצטרפה לפרנצ'ייז קומיקס (וגם ל"משחקי הרעב") ורק אחר כך זכתה באוסקר. היא הייתה ה"איט-גירל" וכולם אהבו אותה ואיך למרות כל הפרסום היא נשארת עם הרגליים על הקרקע (גם SNL לא פספסו את זה). אבל בזמן האחרון ההתלהבות הזאת דעכה. בסרטים האחרונים של "אקס-מן" ו"משחקי הרעב" נראה היה שלורנס כבר לא מתאמצת, שאין לה את הניצוץ הזה שהיה לה בהתחלה. אפילו ב"ג'וי", הסרט האחרון של דייויד או. ראסל – הבמאי שעל סרט שלו היא קיבלה אוסקר והוציא ממנה הופעות נהדרות – נראה היה שהיא די עייפה. ותכלס, נהיה קצת משעמם לראות אותה שוב ושוב באותם תפקידים.
לא בטוח שזה יקרה, כן? זה לא שיש איזה שביל מוגדר לשחקניות צעירות שכולן מקוללות לפסוע בו. אולי לארסון תצליח לאזן בין סרטי פרנצ'ייז גדולים לפרוייקטים קטנים יותר. אני רק מקווה שלא תהפוך לאחת השחקניות האלה שמנסות להחזיק שניים-שלושה סדרות בלוקבאסטרים במקביל, עד שנראה כאילו רואים אותה בכל מקום.
בכנס נחשף גם הטריילר לסרט "קונג: אי הגולגלת", שיגיע במרץ הקרוב. מביים אותו ג'ורדן ווגט-רוברטס ומככבים בו סמואל ל. ג'קסון, ג'ון גודמן ו…ברי לארסון. נו באמת, גברת לארסון, על מה דיברתי ליטרלי פסקה אחת למעלה?! נראה לי שהאוסקר עלה לך קצת לראש. פורסם גם הפוסטר הראשון לסרט, שהזכיר לי פוסטר אחר:
אני לא חושב שהדמיון הזה מקרי. "גודזילה" מ 2014 לא היה סרט כל-כך טוב, מהסיבה הפשוטה שהוא בקושי הראה את גודזילה. אבל הוא בכל זאת היה הסרט שפתח את היקום הקולנועי המשותף של גודזילה וקינג-קונג (ואולי עוד חברים מגודלים שיצטרפו בעתיד). נקבע תאריך לסרט המשך ל"גודזילה" ב 2019, וב 2020 אמור להגיע "גודזילה נגד קינג-קונג", שיפגיש את שני היצורים הענקיים לעימות חזיתי. נקווה שהסרט באמת יתמקד בקרב של השניים ולא באיזה דמות חד-מימדית של נער שחוצה את החוף המזרחי כדי להגיע לאביו המנוכר כשמדי פעם גודזילה וקונג עושים טובה שהם מגיחים כדי להחליף כמה מהלומות.
אדם ווינגארד הוא במאי סרטי אימה הידוע בעיקר בזכות הסרט המוערך למדי "You're Next". לפני כמה חודשים יצא טריילר לסרט חדש שלו בשם "The Woods", שכבר כלל הרבה ציטוטים נלהבים של מבקרים שראו אותו. לסרט נקבעה הקרנה בקומיק-קון, אבל כמה רגעים לפני שהתחילה, קרה דבר לא שגרתי: קהל הצופים התבשר במפתיע שהסרט שהם עומדים לצפות בו לא באמת נקרא "The Woods" אלא "המכשפה מבלייר". הפתעה! כן, הסרט הזה הוא בעצם סרט המשך ל"פרוייקט המכשפה מבלייר", אחד מסרטי האינדי הכי מצליחים בכל הזמנים וזה שהיווה אבן דרך בז'אנר הפאונד-פוטג'. הטריילר החדש שפורסם קצת אחרי ההכרזה רומז שגיבור הסרט הוא אח של גיבורת הסרט המקורי, שיוצא ביחד עם חבריו לגלות את נסיבות היעלמותה. למעשה, ל"פרוייקט המכשפה מבלייר" כבר היה סרט המשך אחד, אבל כולם כולל כולם מעדיפים לשכוח שזה קרה.
ההפתעה שבגילוי הפתאומי של ההמשך הסודי העניקה לסרט באז, אבל…לכמה אנשים זה באמת אכפת? "פרוייקט המכשפה" היה מצליח בזמנו, אבל עברו 17 שנים מאז, ואנחנו לא בדיוק מדברים פה על "מלחמת הכוכבים" או משהו. אם היה יוצא טריילר למותחן חדש עם שרון סטון ושבוע לפני זה היה מוכרז שזה בעצם "אינסטינקט בסיסי 3", נראה לי שהתגובה הכללית הייתה משהו כמו "אמממ אוקיי?". ובכלל, אנחנו בתקופה שבה כל שני וחמישי מוכרז המשך לאיזה פרנצ'ייז ישן, אז עצם קיומו של המשכון כזה – לא כזה מפתיע. בכל מקרה, הטריילר הראשון שיצא, שעדיין נושא את השם "The Woods", נראה מסקרן. אני חושב שבתחום קלישאת הטריילרים של ביצועים קריפיים לשירים מוכרים, זה הביצוע הטוב ביותר ששמעתי. להכרזה הזאת אין ממש השפעה על הציפיות שלי מהסרט. [דדליין]
גם מחוץ לקומיק-קון קרו דברים מעניינים. סדרות טלוויזיה שמבוססות על סרטים זה טרנד שתופס תאוצה לאחרונה. הרבה סרטים מקבלים עיבוד למסך הקטן, כמו "דו"ח מיוחד", "ללא גבולות", "פארגו", "שעת שיא" ועוד. לפעמים הם מצליחים, לפעמים פחות. מה שבטוח, יש הפרדה ברורה בין הסרטים לסדרות שמבוססות עליהם. אבל עכשיו יש מקרה מעניין, שקשור לסדרת הסרטים "מפוצלים". הפרנצ'ייז הקולנועי המבוסס על שלושת ספריה של ורוניקה רות' התחיל ב-2014. כמיטב המסורת של פרנצ'ייזים המבוססים על ספרים מצליחים, הוחלט לפצל את הסרט המבוסס על הספר האחרון לשניים. החלק הראשון, "נאמנים", יצא במרץ האחרון. מן הסתם שגם החלק השני והסרט האחרון בסדרה, "Ascendant" (אין לזה שם בעברית כי יצאו רק שלושה ספרים. "עילאים"? "מתנשאים"? משהו שנגמר ב"-ים", זה בטוח), יצא לקולנוע, נכון? אז זהו, שנראה שלא.
למרות ששני הסרטים הראשונים הצליחו בקופות, "נאמנים" לא עמד בציפיות האולפן מבחינת רווחים. בארה"ב, הוא הכניס 66 מיליון דולר בלבד, לעומת 150 המיליון שהכניס הסרט הראשון בסדרה. הכישלון הזה גרם לאולפן ליונסגייט לעשות צעד חריג, אולי אפילו חסר תקדים: הסרט הרביעי והאחרון, זה שאמור לסיים את הסדרה, לא יוקרן על המסך הגדול אלא על הקטן. הוא יהיה סרט טלוויזיה, מתוך כוונה להמשיך אותו עם סדרת טלויזיה. בכלל לא בטוח שכוכבי סדרת סרטי הקולנוע יישארו בתפקידיהם גם בגירסה הטלויזיונית, וזו בעיה, מכיוון שאחד הדברים הבודדים שעמדו לטובת הסדרה הזאת היא שיילין וודלי. תקנו אותי אם אני טועה, אבל…זה הסרט האחרון. זה שאמור להיות ה-שיא של ה"סאגה" הזאת. והם רוצים לשדר אותו בטלוויזיה? זה כמו שיערכו קרב אגרוף שיימשך כמה סיבובים ואז בסיבוב המכריע שני המתאגרפים יעשו קרב אגודלים. אפשר לסיים את זה ככה, אבל זה יהיה קצת מאכזב, לא? המהלך הזה הוא וידוי כואב מצד האולפנים שהם עפו קרוב מדי לשמש ושילמו על זה. הם הצהירו על סדרה של ארבעה סרטים לפני שטרחו לברר אם הקהל בכלל מעוניין בארבעה סרטים. נקווה שאולפנים אחרים ילמדו מכך ולא יכריזו על שלושה סרטי המשך לפני שיוצא הסרט הראשון. או יותר טוב – שיפסיקו כבר עם השטות הזאת של לפצל כל ספר אחרון בסדרה לשני חלקים. בינתיים זה היה מוצדק רק ב"הארי פוטר". [THR]
גם המצב הכלכלי של לוק בסון לא אידיאלי. ב 2012 יצא הסרט "נעולים", שבסון כתב והפיק, שסיפר על פושע בעתיד דיסטופי שנשלח להציל את הבת של נשיא ארה"ב מפושעים שמשתלטים על כלא בחלל. הוא לא היה הצלחה קופתית ודי עבר מתחת לרדאר, אבל אחד בשם ג'ון קרפנטר שם לב אליו. ב 1981 קרפנטר כתב וביים את "הבריחה מניו-יורק", שסיפר על פושע בעתיד דיסטופי שנשלח להציל את נשיא ארה"ב מפושעים שמשתלטים על מנהטן, שהפכה לכלא.
קרפנטר, כמו כמעט כל מי שראה את "נעולים", שם לב לדמיון הלא קטן בין הסרט של בסון לשלו והחליט לתבוע את בסון על כך שהעתיק את הרעיון שלו. הוא דרש 2.5 מיליון דולר, אך בית המשפט דרש מבסון לשלם 95 אלף דולר "בלבד". בסון בכל זאת לא אהב את זה והגיש ערעור, מה שהתברר כטעות גדולה. לא רק שהערעור שלו נדחה, הסכום שהוא נדרש לשלם לקרפנטר ושאר הצוות מאחורי הסרט זינק לסכום של כחצי מיליון דולר. מוסר ההשכל: אם אתם עומדים לעשות סרט, תוודאו קודם שהוא לא נשמע ממש דומה לסרט של מישהו אחר. לפחות לא של ג'ון קרפנטר. יכול להיות שאיאלץ לשכתב את התסריט שלי, העוסק בפושע בעתיד דיסטופי שנשלח להציל את אחיו של נשיא ארה"ב מפושעים שמשתלטים על כלא תת-ימי. [דדליין]
(התמונה למעלה היא לא תמונה של ברי לארסון מתוך הסרט, שספק אם עיצבו לו כבר את התלבושת; היא יצירת מעריצים של Boss Logic, אבל היא מגניבה בכל מקרה).
"ביקום הקולנועי של מארוול כבר הוצגו כמה גיבורות"
באמת? מי?!
היחידות שקיבלו תפקיד *משמעותי* היו "האלמנה השחורה" וסקרלט וויץ'. שתי דמויות. וזה אחרי יותר מעשרה סרטים.
DC מהצד השני, למרות איכות לא משהו, הציגו לנו בינתיים בשלושה סרטים בתפקידים משמעותיים את פאורה, וונדר וומן, הארלי קווין, קאטנה, ואנצ'נטרס. חמש דמויות. הבדל די משמעותי ואפילו תמוה בהתחשב ביתרון של מארוול שהיה להם עשור לפתח דמויות כאלה.
איך אתה יודע כמה משמעותי
התפקיד של קאטנה או אנצ'נטרס? הסרט לא יצא עדיין.
ולגביי פאורה – וואו, אני חייבת לומר לך שהייתי צריכה לגגל כדי לזכור מי זו בכלל, וזה למרות שראיתי את Man of Steel ממש לא מזמן.
אם אתה מכליל אותה, מה עם גאמורה ונבולה משומרי הגלקסיה? או אפילו סיף?
בחיי שאני לא זוכרת שהתפקיד שלה היה משמעותי יותר משלהן. לפחות אותן אני זוכרת בשמן.
לסיף היה תפקיד מזערי
לפאורה היה לעומת זאת תפקיד משמעותי ויש סיכוי לא רע שיחזירו אותה בהמשך לטענת סניידר.
אבל באמת שכחתי מגמורה ונאבולה. אבל שוב, למרות שארבע זה מספר יותר טוב משתיים זה עדיין, אחרי עשר שנים, אחד פחות משל DC עם שלושה סרטים בשלוש שנים.
אז תוסיף את הוואספ
אני לא יודעת, אתה אומר שהיה לפאורה תפקיד משמעותי. עליי היא לא השאירה כמעט שום רושם (כאמור). מבחינתי היא שקולה במידת העניין והרלוונטיות שלה לרע הראשי מת'ור 2. גם אותו שכחתי ברגע שהסרט הסתיים.
בכל אופן, אם כבר להשוות תפקידים נשיים "משמעותיים", כדאי אולי לחכות לראות כמה משמעותיים הם באמת יהיו. יש לי תחושה שאתה מפעיל כאן אמות מידה שונות כשאתה לוקח מצד אחד בפינצטה אצל מארוול ומהצד השני מניח מראש שכל תפקיד נשי בצד של DC יהיה משמעותי ורב אימפקט (אפילו התפקיד של וונדר וומן בבאטמן נגד סופרמן הוא נכון לעכשיו לא יותר מ-glorified cameo, עם כל הכבוד לתכנונים העתידיים לגבייה).
ואם כן הולכים על סמך הסלייט העתידי, תרגיש חופשי להוסיף גם את קפטן מארוול, ואת מנטיס ואת איישה, שהולכת להיות ה-big bad של שומרי הגלקסיה 2.
ההבדל הוא בכמה הם בולטים.
למשל; היו כבר לא מעט דמויות שחורות אצל מארוול אבל הם תמיד הרגישו לא מאוד ישובים וכסייד קיקים. הפנתר השחור ב"מלחמת האזרחים" לעומת זאת עם מעט דקות זמן המסך שלו הרגיש כמו דמות חשובה שעומדת בזכות עצמה למרות כל הדמויות מסביב. ככה גם וונדר וומן הרגישה לי. וכן, פאורה היתה חשובה. ראיתי את הסרט לא מזמן. היא מקבלת הרבה מאוד סצינות אקשן בכיכובה והיא מקבלת לא מעט דיאלוגים (אפילו שהם כתובים רע) ולדעתי היתה לה נוכחות ועוצמה, מה שלא הרגשתי מרוב הדמויות הנשיות אצל מארוול.
אם כך זה עניין סובייקטיבי לחלוטין
לך פאורה הרגישה מאוד חשובה, לי היא הרגישה ממש לא חשובה ומשמעותית. אין מדד אובייקטיבי שהופך אותה ליותר דומיננטית מדמויות נשיות אחרות, אז זה כנראה תלוי ברושם האישי של כל צופה.
לגביי הפנתר השחור – לדעתי הסיבה העיקרית שהוא נתפס כיותר דומיננטי מרודי, למשל, היא הידע שקיים אצלנו כצופים לגביי העתיד שלו. זה שאנחנו יודעים שהוא הולך לקבל סרט משלו נותן לזמן המסך שלו נופך משמעותי יותר, ואותו דבר נכון גם לגביי וונדר וומן, אבל זה לא אומר שבאופן אובייקטיבי הם קיבלו יותר זמן מסך, או שורות טובות יותר, או תפקיד דומיננטי יותר בעלילה עד כה.
אבל השוות אותה לסיף
אובייקטיבית, היה לה תפקיד חשוב יותר בסרט אחד משלסיף היה בשני סרטים של ת'ור. לסיף היו אולי חמש דקות זמן מסך בכל סרט ושתי שורות דיאלוג. לפאורה היו יותר שורות והרבה יותר סצינות אקשן בכיכובה.
לא השוויתי אותה רק לסיף
השוויתי אותה לכל דמות של מארוול שמבחינתך לא נחשבת "משמעותית", בעוד שהיא כן.
כמו שאמרתי, לא זכרתי בכלל על מי מדובר – עליי סיף השאירה יותר רושם בכמה שורות שלה מפאורה בזמן המסך המפואר שלה.
זה סובייקטיבי – ה"משמעות" של דמות מסוימת לא בהכרח נמדדת בזמן מסך או בכמות שורות, אחרת אתה נשאר עם האמירה שפאורה היא דמות יותר משמעותית מוונדר וומן.
פאורה לא יותר משמעותית מוונדר וומן
אבל היא כן יותר משמעותית מהרבה דמויות של מארוול, בעיקר סיף שבקושי עשתה משהו בשני סרטים (בעיקר חבל בשביל השחקנית ג'יימי אלכסנדר שאני מאוד מחבב ואפילו טוענים שהיתה יכולה להיות וונדר וומן במקום גל אילולא היתה סיף במארוול).
אני מרגישה שהדיון הזה הולך במעגלים
אז נראה לי שאני אצא בתחנה הזו.
בשורה התחתונה מבחינתי – אתה קובע עד כמה דמות "משמעותית", שזה שיפוט סובייקטיבי לגמרי (אתה בעצמך אומך שוונדר וומן יותר משמעותית מפאורה למרות שיש לה פחות זמן מסך), אבל אתה מתייחס אליו כאל עובדה אובייקטיבית.
אי אפשר מצד אחד לקבוע שכל הדמויות של DC משמעותיות ודומיננטיות, כולל דמויות שלא ראית עדיין בכלל, ומהצד השני לדוג אצל מארוול רק דמויות שעונות על שלל קריטריונים נוקשים. אי אפשר בצד אחד להתייחס לכל היקום העתידי (כולל הסרט של וונדר וומן, החזרה האפשרית של פאורה ובירדס אוף פריי) ובצד השני לא לכלול דמויות שיופיעו בסרטים מתוכננים.
או בעצם, אפשר, אבל מרגיש לי קצת חסר טעם.
בשיא הרצינות, אין לי מושג מי זאת פאורה.
(ל"ת)
זאת...
https://youtu.be/zWTbLZCR84k
אגב, את יודע מי זאת סיף? אתה זוכר גיבורת על ביקום מארוול מלבד האלמה וסקרלט וויץ'?
ראוי לציין, אגב
שמכל הנשים שתיארת אצל DC רק אחת עונה על ההגדרה של "גיבורת על"… כי כל השאר הן על תקן נבליות.
אם מחשיבים את נאבולה מ"שומרי הגלקסיה"
אז למה לא?
חוץ מזה שקאטנה היא גם גיבורת על והארלי היא על הגבול.
הארלי "wer'e bad guys" קווין היא לא על הגבול
היא במקרה הטוב אנטי-גיבור של יחידת המתאבדים, וזה עדיין לא הופך אותה לגיבורת על.
מודה שאין לי מושג לגבי קאטאנה ביחידת המתאבדים, אבל גם אם נחשיב אותה זה עדיין יוצר מאזן של 3:2 לטובת מארבל בנוגע לגיבורות על. מה שאתה מחפש זה שם אחר לתופעה, אני מניח – שמאחד בין גיבורות ונבליות.
סיף קיבלה תפקיד (אורח) משמעותי בשני פרקים של "סוכני שילד"
ואף על פי שלא זכרתי את שמה, מודה (אבל זה היה לפני שחרשתי לעומק על כל היקום הקולנועי של מארוול) לא היה קשה לפספס אותה כי היא הייתה הבחורה היחידה בחבורה של ת'ור.
ואל תגידו לי שטלוויזיה לא נחשבת; בימינו טלוויזיה נחשבת לא פחות (ובגלל זה קצת נפגעתי בשם ברי שלא הוזכר תפקידה ב"טארה", סדרה מעולה).
ואם כבר הזכירו את פגי קרטר, היא סוכנת (לא פחות מנטשה או מריה היל), היא קיבלה סדרה משלה והיא בהחלט קוטלת (ולא קנים).
כמעט וכולנו היינו יודעים מי זאת
ידעת שגל גדות היתה מועמדת לתפקיד ? וכמעט קיבלה אותו.
בסופו של דבר החליטו לתת את התפקיד לשחקנית אחרת, גל גדות הלכה ל "מהיר ועצבני" ובסופו של דבר חזרה לחיקו של סניידר ו DC בתפקיד הרבה יותר גדול. :)
"חיקו של סניידר"
אייייייייווו. אפשר לא?
חח, סתם ביטוי :)
(ל"ת)
ליידי סיף? גומורה? נבולה? וואספ?
ולא סתם יש המשך למשפט הזה. לא כתבתי "בתפקיד משמעותי", אלא רק "הוצגו".
היא עדיין לא וואספ
זה יקרה בסרט הבא. בגלל זה לא החשבתי אותה. ולסיף היה אולי שתי שורות בשני סרטים.
אז בגלל שאין לה שם מגניב היא לא נחשבת?
חוץ מזה – פספסתם את פגי ושרון קרטר.
כן, זה בדיוק מה שזה אומר.
לא שם מגניב, לא חליפה, לא כוח או גאדט על = היא לא גיבורת על (עדיין). אותו דבר לגבי הקארטריות.
אז תוריד גם את האלמנה השחורה
כי בתכלס, בסרטים רוב הזמן קוראים לה נטשה.
האלמנה השחורה עוד איכשהו יכולה לעבור
יש לה ניק ניים, חליפה וגאדטים.
יש לך גם
את מריה היל עם גאדג'טים.
פפר עם כוחות על.
שרון קרטר עם כינויי "סוכנת 13".
הוואספ תכלס השתמשה בכוחות של שליטה בנמלים ובסוף לוקחת את החליפה.
פגי קרטר לא חסר לה גדג'טים ואומנות לחימה כמו נטשה.
ג'סיקה ג'ונס עתידה להצטרף לסרטים יחד עם הדפנדרס.
גמורה ונבולה.
מנטיס בGOTG2.
איישה נבלה בGOTG2.
הלה ע"י קייט בלנטש אלת השאול בת'ור 3.
העתיק מכשפה עוצמתית בד.ר סטריינג' הקרוב.
האחיות של הפנתר השחור.
הגעתי כבר ל13 בלי ליידי סיף.
מה?!
סרטים שיצאו רחוק בעתיד לא נחשבים.
וואספ לא השתלטה על החליפה עד כמה שזכור לי.
שרון קרטר היא לא גיבורת על ואפילו הכינוי שלה הוא מתחיל ב"סוכנת"…
כרגע סדרות הטלוויזיה לא נחשבות.
"סרטים שיצאו רחוק בעתיד לא נחשבים"
כמו בירדס אוף פריי שהכללת בדיון כדי לבסס את החשיבות של קטאנה ואנצ'נטרס, או כמו החזרה האפשרית של פאורה בסרט שאפילו לא הוכרז עדיין?
הם נחשבים כשהם תומכים בנקודה שאתה רוצה להוכיח, אבל כשהם של מארוול הם לא נחשבים.
אתה לא מחליט מה נחשב ומה לא
אז לדעתי נבלות לא נחשבות.
סוכנות כן. סדרות טלוויזיה שיתחברו לסרטים כן. וואספ כן. ליידי סיף כן. אמא של ת'ור כן.
קיבלנו יחס של 9 ממארוול ו1 מDC.
ואם נסתכל על העתיד ב2019 כמה גיבורות על יהיו, המצב יהיה בכלל לטובת מארוול. בסרט ליגת הצדק 2, הולכת להיות רק וונדר וומן. בעוד שבסרט של האוונג'רס 4 יהיו 6 גיבורות: בלאק ווידוו, מכשפת השני, גמורה, ג'סיקה ג'ונס, וואספ וקפטן מארוול. בלי להחשיב עוד גיבורות שאנחנו לא יודעים עליהם.
רגע, אני לא עוקב
אני לא יכול לציין דמויות מסרטים שעוד לא יצאו אבל אתה כן? אם אתה רוצה להשוות, נראה לי כדאי שנדבר על מה שאנחנו יודעים. אני מקבל את הטענה על סיף, למרות שלמיטב זכרוני גם התפקיד של פאורה לא היה כזה גדול. ושוב, לא כתבתי שום דבר על תפקיד משמעותי, רק שהן הוצגו.
ההבדל הוא
ש"יחידת המתאבדים" יוצא עוד פחות משבוע בעוד הפעם בה וואספ תופיע כוואספ תהיה במועד לא ידוע בעוד אי אילו שנים.
למה מועד לא ידוע?
6 ביולי 2018.
אוקיי
אז שנתיים. הבדל די גדול מארבעה ימים עם "יחידת המתאבדים".
אוקיי, אבל..
להזכירך התחלת את הדיון הזה בכמה הדמויות משמעותיות. כרגע אנחנו לא יודעים כמה קטאנה משמעותית או כמה וואספ משמעותית. למעשה, יש סיכוי לא רע שוואספ יותר משמעותית מקטאנה או אנצ'נטרס, כי היא מוזכרת בשם הסרט בו היא אמורה להופיע. עד כמה שידוע לנו, לקטאנה יכולות להיות כמה סצינות קצרות ואיזה חמש שורות בסה"כ. עוד כמה ימים נדע בדיוק מה גודל התפקיד שלהן. אבל אם וואספ לא נחשבת עדיין בדמויות המשמעותיות של מארוול, ברשותך לא אחשיב עדיין גם את קטאנה ואנצ'נטרס.
קראתי ספוילרים.
וחוץ מזה לפחות אצל קאטנה והארלי בדומה לוואספ הן יהיו בעוד פרנצ'ייזים מלבד יחידת המתאבדים. שתיהן חלק חשוב מבירדס אוף פריי שהוכרז לא מזמן.
שלא הוכרז עדיין בכלל*
(ל"ת)
הוכרז בערך
(ל"ת)
אז תביא לינק
כי החיפושים שלי מראים שפעם אחרונה שדיברו על משהו בסגנון היה בנובמבר האחרון ומאז הפרוייקט מת. בהתחשב בכך שהיה בדיוק לפני שני שניות קומיק-קון, שהוא לכל הדעות מקום נוח מאוד להכריז רשמית דברים שכאלה – כרגע אין סרט של "ציפורי הטרף" ואם יהיה, מדובר בסרט שייצא ב2021, כלומר – מדע בדיוני לכל מטרות הדיון הזה.
שתי*
(ל"ת)
...
http://www.hollywoodreporter.com/heat-vision/margot-robbies-harley-quinn-movie-894486
הכותרת מטעה. לא מדובר על סרט סולו להארלי.
הכתבה מטעה.
לא מדובר על כלום.
בהתחשב בזה שיש כבר כותבת שעובדת על התסריט ומרגו מפיקה
לא הייתי אומר שזה כלום.
מבחינת אולפנים - זה כלום
האולפנים "חושבים" על סרט שבו מרגו רובי תחזור שמישהי (אולי) כותבת.
כלומר, יש שחקנית שדוחפת מישהי שכותבת תסריט – זה לא הכרזה על סרט ולא כלום. זה (במקרה שהשמועה בכלל נכונה) כיוון שDC בדקו, ואני מזכיר שמאז עברו חודשיים ולא נראה שהם החליטו לאשר או לקדם אותו לאנשהו.
היו כבר סרטים עם במאים, מפיקים וצוות שלם שנפלו, ולכן – כן, מבחינת הוליווד של ימינו הכתבה הזאת זה כלום. אולי זה יתממש, כן? אבל לקבוע שהכריזו משהו על סמך שמועה שמישהי כותבת אי שם תסריט זה לקפוץ למסקנות.
אבל אפשר להתעלם מכל הפתיל הזה כי עכשיו באמת הכריזו על הסרט
אני עדיין מעט סקפטי לגבי כל ההכרזות האלה, אבל DC הוכיחו שהרבה יותר אכפת להם להוציא סרטים שהם הכריזו עליהם מאשר האיכות שלהם אז אולי נקבל סרט הארלי קווין די מעפן למרות הכל
דווקא ההכרזה הזו עושה אותי אופטימית
כי זו פעם ראשונה שהם טורחים להכריז על משהו אחרי שהם *ראו שהדמות עובדת*.
הארלי קווין של מרגו רובי מצויינת, ובהחלט מגיע לה סרט משלה. זה מאוד שונה מרוב ההכרזות עד כה שלא התבססו על דברים שיצאו כבר, ומה שכן יצא קיבל ביקורת בינונית לכל היותר.
איזה כיף לקרוא קצרצרים
התגעגעתי לעדכונים הקבועים.
והכובען המטורף – אתה נכנס יופי לנעליו של הדג האדום.
תודה רבה
זה לא קל, במיוחד בהתחשב בעובדה שאני מידה 51 בנעליים והוא קצת פחות. אבל נעליים תמיד קצת לוחצות בהתחלה ולאט לאט מתרגלים.
סורי
https://www.youtube.com/watch?v=_VEzmdyuZu4
אגב, שכחת להזכיר שעושים סרט ל"פיקאצ'ו הבלש"
שגרר תגובות "WTF?!" נזעמות ומבולבלות ברשת. למה דווקא זה ולא סרט פוקימון רגיל? משונה.
קפטן מארוול זה לא ילד שהופך לגבר במילת קסמים?
אני די בטוח שיש לדי סי דמות עם שם זהה. היא די עתיקה כי אלוויס ביסס את הלבוש שלו עליה בשנות החמישים.
בטח הפלונטר המשפטי הזה הכניס ויכניס הרבה כסף להרבה מאוד עורכי דין
כבר הכניס כסף
הפשרה היא שלשני הגיבורים אותו שם אבל למותג של די.סי קוראים על שם מילת הקסם שמחליפה בין הצורות של הגיבור – "שהזאם".
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Captain_Marvel_(DC_Comics)
Captain Marvel
https://en.wikipedia.org/wiki/Captain_Marvel_(DC_Comics)
נעולים
יכול להיות שמה שהפריע לג'ון קרפנטר זה הקרדיט שלוק בסון קיבל בכתוביות הסיום של "נעולים".![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
" rel="nofollow">
(זכור לי עוד מהצפייה בסרט בקולנוע…)
רגע, אולי הם כבר למדו את הלקח?
היום הוכרז השם החדש של הסרט שנקרא בעבר "הנוקמים: מלחמת הנצח, חלק ראשון". השם החדש, תופים בבקשה, הוא "הנוקמים: מלחמת הנצח". הסרט שבעבר נקרא "…. חלק שני" יקבל שם אחר, כלשהו. בדיוק אותו הדבר קרה גם ל"ליגת הצדק", הסרט שבעבר היה ידוע כ"ליגת הצדק, חלק ראשון". מארוול ו-DC כאחד התקפלו מהרעיון להציג סרט שמחולק לשניים.
הסיכוי ש"הנוקמים: מלחמת הנצח" יהיה כושל עד כדי כך שיבטלו את ההמשך שלו ויעבירו אותו לטלויזיה נראה, אהמ, קלוש למדי. ובכל זאת, יכול להיות שיש קשר בין השינוי הזה לבין הביזיון שקרה ל"מפוצלים" (וזה בהחלט ביזיון ענק), ופגע גם ב"משחקי הרעב", אם כי שם זה פחות השפיע מבחינה קופתית. סרטי המשך זה סבבה – אבל להכריז שנים מראש שסרט עתידי בסדרה יפוצל לשני סרטים, זה פשוט רעיון רע.
רק שבמקרה של מארוול אף אחד לא התלונן על התופעה.
אני חושב שהביטול הזה קשור לסיבה אחרת: איזה סרטים הם ידחפו בין מלחמת הנצח חלק אחד ומלחמת הנצח חלק 2?
מהלך כזה ישבית את היקום הקולנועי שלהם למשך השנה שאמורה להימשך בין יציאת שני החלקים.
מאז ומתמיד התכנית היתה
שיצאו סרטים בין "חלק 1" ו"חלק 2", ועקרונית זה לא חייב להפריע – אלה יכולים להיות סרטים בסגנון "שומרי הגלקסיה" או (כנראה) "דוקטור סטריינג'", שהעלילה שלהם נפרדת ולא נוגעת ישירות בעלילת האוונג'רס הראשית. עכשיו זה כבר לא נראה המצב, אבל בכל מקרה לא היה צורך בחלוקה הזאת ל"חלק 1" ו"חלק 2". לא חייבים להשתמש באמצעים לא-קונבנציונליים כאלה כדי להביא את המעריצים של מארוול לראות סרטים של מארוול.
העניין הוא שמלחמת הנצח זה סרט שכן משלב את השומרים
וכנראה אפילו את דוקטור סטריינג'. זה מגה-איוונט בדיוק כמו בקומיקס, משהו ברמה שלא נראה עד כה.
זה לא ביטול, זה בסה"כ שינוי שם.
עדיין מתוכננים לצאת 2 סרטי נוקמים בהפרש של שנה.
זה נשמע לי כמו לא יותר מהחלטה שיווקית – העלילה עדיין תתפרש על שני הסרטים, הם פשוט ייקראו בשמות שונים במקום חלק 1 ו-2 (ולמעשה, זה בדיוק מה שהיה בסדרת 'מפוצלים')
מארוול הכריזו בעבר שהם ישנו את השמות
מארוול הודיעו לפני כמה חודשים ששני סרטי הנוקמים הבאים לא יקראו פרק 1 ופרק 2, כי הם לא הולכים להיות שני חלקים של סיפור אחד, אלא שני סיפורים נפרדים.
יכול להיות שזה קשור לליגת הצדק, אבל זה לא קשור להכרזה של ליונסגייט ומפוצלים.
אני לא מצליחה למצוא קישור למקור, רק שמעתי על זה דרך פרק 136 של גיקאאוט
בבקשה מקור
http://www.newsarama.com/28778-marvel-studios-prez-on-phase-4-guardians-of-the-galaxy-3.html
המצב שמארוול משנים תוכניות יכול לקרות מהרבה סיבות במיוחד שדברים רבים השתנו מאז ההכרזה לפני שנתיים:
– ספיידרמן חזר הביתה, שינה את הליינאפ וגרם שקפטן מארוול תיכנס רק לאוונג'רס 4. וגם בטוח נעשו ונעשים שינויים איך להשתמש בספיידי.
– אנטמן ווואספ קיבלו סרט משלהם ויופיעו ביחד רק באוונג'רס 4. האיניומנס יצאו מהסרט הזה או שלא.
– מארוול סידרו לפוקס את הסדרה של עולם אקס מן וקיבלו משהו בתמורה, הדעה הרווחת שזה לפחות הנבלים של הF4. כמו גלקטוס.
– הסדרות של נטפליקס קרמו עור וגידים והרעיון הממשי עובד ואנחנו מקבלים שנה הבאה את הדפנדרס. האחים רוסו התבטאו בעבר שזה יהיה קשה אבל לא בלתי אפשרי לשלב אותם בסרטים, אך זה דורש הרבה תיכנון וסינכרון. אני מניח שהם כבר יושבים איתם על כיוונים כלליים בדפנדרס ואיך הם ישתלבו בעולם של הסרטים. אם זה קורה הם לכל הפחות יופיעו גם באוונג'רס 4 אם לא כבר בחלק השלישי.
מסקנה: אולי ת'אנוס לא הנבל היחיד שיסגור את השלב השלישי של הMCU. ובכלל גלקטוס יהיה הנבל העוצמתי בסרט הסוגר האחרון. מה שאומר שעלילת מלחמת אינסוף באמת מצטמצמת לסרט קוהרנטי ארוך אחד בחלק השלישי. והרביעי הוא בכלל סיפור אחר. גם יכול להיות שסינכרון של גיבורים רבים דורש 2 סרטים שונים. בחלק אחד יוצגו סיקרט אוונג'רס חדשים ובשני יוצג גיבוש של הקבוצה הוותיקה יחד עם החדשה, יחד עם השומרים והדפנדרס. ככה או ככה כבר נהיה עומס של מידע וסיפור שצריך לעשות סינכרון חדש. וזה היופי במארוול, שעקב ההצלחה, כל כמה חודשים הם צריכים לחשב מסלול מחדש, אחרי הכול זה יקום סינמטי ענק על כל צורותיו וצבעיו.
האיניומנס עדיין רלוונטים?
בסוכני שילד כבר הציגו אותם ופיתחו את העלילה שלהם די לעומק. אני הנחתי שאם הם הופיעו בסוכני שילד משתמע מזה שכבר לא נראה אותם בסרטים, כרגע עדיין יש סרט שלהם בתכנון?
כרגע אין לו תאריך יציאה, אבל לא הייתה הודעה רשמית שהוא בוטל
(ל"ת)
בהתחלה סידרו אותו כחלק הסוגר של השלב השלישי
אבל לבנתיים הוא יצא מהליינאפ, שוב כנראה עקב עסקאות שונות ורעיונות חדשים. בכל מקרה מה שהיה אמור לצאת, לא קשור לסדרה, מדובר במשפחה המלכותית של האיניומנס שגרים בחלל. אני מקווה שבכל מקרה יצא סרט שלהם כי אני ממש אוהב את הדמויות שם.
הקונספט קיים.
הסרט כרגע לא נמצא בתכנון לפייז 3 או 4.
זה לא הוגן להציג את זה ככה
האחים רוסו הודיעו כבר לפני חודשיים או יותר ששני סרטי הנוקמים הבאים יהיו נפרדים (יחסית כמובן) זה מזה, ויינתנו להם שמות אחרים. כל מה שקרה עכשיו זה שהם נתנו כותר רשמי לסרט הנוקמים של 2018. איך שאתה הצגת את זה, זה נראה כאילו הם עשו שינויים דרסטיים בכל העלילה והתסריט והכל; זה לא כך.
אם אני מבין נכון
גודזילה בסרט האחרון היה בגובה מעל 100 מטר, וקינג קונג בסרט הקרוב יהיה בגובה 30 מטר, אז איך הם אמורים להילחם אחד בשני? זה כמו שגורילה תילחם בלמור…
האמת שגורילה נגד נמור...
יכול להיות אחלה סרטון "חיות חמודות" ויראלי.
אז להגדיל קצת את החיות וקצת את המסך, ובאם, בלוקבאסטר.
הארי פוטר והסרט הלא קיים
ובכן, זה מביך.
אתמול בחצות החלה המכירה של "הארי פוטר והילד/ה המקולל/ת", שמחשיבים אותו בתור "הספר השמיני" בסדרה אבל הוא בעצם התסריט של המחזה בעל אותו השם שעולה עכשיו בלונדון וממשיך איפה שהאפילוג של הספר האחרון נגמר. אבל החבר'ה ב"מבט" משום מה החליטו שהסרט ע"פ הספר / מחזה כבר קיים, ובכתבה על הספר הם שידרו כמה קטעים (מתחיל ב 0:48) כשלמעלה כתוב "מתוך הארי פוטר והילד/ה המקולל/ת". חלק מהקטעים הם מסרטי "הארי פוטר" ישנים, שזה עוד מילא. אבל חלק מהם בכלל לקוחים מ"קרניים" ויש שוט אחד שאני די בטוח שהוא מ"ויקטור פרנקנשטיין", שלא ראיתי. בקיצור, מישהו שם לא ממש עשה שיעורי בית.
למחזה אין תסריט. למחזה יש מחזה, ולכל היותר יש לו ספר.
(ל"ת)
זה נחשב ל"ספר מספר 8"
רק מבחינת סטימצקי וצומת ספרים שבוחרים לשווק אותו ככה. אמת בפרסום.
זה בהחלט הסיפור השמיני
https://www.pottermore.com/news/cursed-child-eighth-harry-potter-story
לא בדיוק ספר, נכון,זה מחזה, אבל כן הסיפור השמיני והרישמי.
משהו שבעצם לא הבנתי
הספר שנמכר עכשיו תחת השם "הארי פוטר והילד/ה המקולל/ת", כתוב כספר או כמחזה? קשה לי לדמיין מעריצי הארי פוטר מתמודדים פתאום עם ספר של לפחות 200-300 עמודים (לפי זכרון מעורפל של תמונה שראיתי של גודל הספר והערכה לפי התמונה הנ"ל) בנוסח מחזה. עיבדו אותו לכדי סיפור?
מדובר במחזה
והספר הוא בעצם טקסט החזרות של המחזה.
הצצתי בו כשהייתי בקניון (והזמנתי לי עותק מ THE BOOK DEPOSITORY).
נכון, זה שונה מספר, אבל ממה שראיתי בהחלט ניתן לקריאה.
אני חושב שהם מסוגלים להתמודד כשהספר הכי ערוך בסדרה בן 700+ עמודים
(ל"ת)
אבל האותיות מאוד גדולות.
(ל"ת)
גם אני חושב ש"גודזילה" לא היה כל כך טוב טוב אבל...
אני לא מסכים שהסיבה היא שלא ראו מספיק את גודזילה. זה כמו להגיד ש"מלתעות" לא טוב בגלל שלא הראו מספיק את הכריש…הסיבה שמלתעות עובד וגודזילה לא לפי דעתי זה הדמויות.
בעוד שהדמויות של מלתעות היו ממש טובות בגודזילה הם היו משעממות…(חוץ מהדמות של בראיין קרנסטון).
דווקא אני מעריך את זה שלא הראו ישר את גודזילה…זה שומר על מתח ואימה בסגנון מלתעות.
זה לא רק זה
אין בעיה שלא מראים את גודזילה ישר על ההתחלה, אבל היו כמה סצינות שיכלו להראות את המפלצות והעדיפו פשוט להראות את הלפני/אחרי ולא את ההרס עצמו בלי הצדקה עלילתית/קולנועית (כמו שהייתה במלתעות), לדוגמה כמו בסצינה בוגאס. אני מניח שהיה להם יותר חשוב לפתח את הדמות של ארון ג'ונסון (או שהיה חסר תקציב)…
עוד משהו שממש שנאתי בסרט זה הילדים- זה ידוע שילדים בסרטי אסונות הם חסיני מוות ובד"כ אין כל כך מתח או חשש לגורלם. אז מילא הילד של ג'ונסון ואולסן, הוא Necessary evil, אבל ב2 סצינות שונות (הצונאמי והרכבת) דחפו ילדים בלי שום סיבה חוץ מהמחשבה שהצופים יהיו מעורבים יותר רגשית בגלל שקיימת דמות שהיא חצי מהגובה של שאר הדמויות, ואז נפטרו מהם איך שהסכנה נגמרה. אני מרגיש שזה ממש עצלנות תסריטאית.
נקווה שבקינג קונג החדש לא ידחפו ילדים, או שלפחות יהרגו אותם.
תקן אותי אם אני טועה, אבל הקונספט של כריש בתור ה-מפלצת של הסרט היה די טרי בתקופת מלתעות
לעומת גודזילה, שזכתה לאינספור רימייקים וגם אלו שלא צפו בסרטים יודעים פחות-או-יותר על איזו מפלצת מדובר. לכן במקרה זה אין ממש הצדקה לשחק על אלמנט המסתורין, ולהחביא את גודזילה חצי סרט.
לא כל מה שמותר למלתעות מותר גם לגודזילה :(
העקרון של החבאת המפלצת (בכל סרט אימה) הוא כזה
ככל שאתה מראה את המפלצת פחות, ככה אתה ממלא את החורים בעצמך יותר – והבן אדם שיודע הכי טוב ממה הוא מפחד זה אתה. בעידן שבו מפלצות תמיד נראו.. פחות מפחידות ממה שאנחנו רוצים שהם ייראו (חוץ מנוספרטו, אמאלה) העיקרון הזה גם שימש תפקיד של "לא להראות לקהל כמה מגוחכת המפלצת שלנו נראית". אמנם מלתעות הכי מפורסם בזה, אבל גם "הנוסע השמיני", "הטורף" ועוד לא מעט סרטים שותפים לעיקרון הזה.
הבעיה מתחילה כאשר עוברים לז'אנר האקשן (שאליו למיטב הבנתי שייך גודזילה החדש) ובו הצופים לא נמצאים במצב של אימה ופחד אלא במצב של "בוא נראה אותו ופיצוצים ואקשן!!!!!11". אני מניח שהמעיטו להראות אותו כדי לנסות ליצור אפקט "וואו" כאשר ראו אותו בסוף, אבל אין לי מושג אם זה עבד או לא.
אני לא קונה את העיקרון הזה
לרוב האנשים אין דמיון כזה מפותח. לא להראות את המפלצת, בעיקר כשאתה לגמרי יכול להראות את המפלצת, זו עצלנות תסריטאית בה היוצר מצפה מהקהל למלא את החורים שהיוצר לא הצליח לחשוב עליהם.
אני אתן דוגמה נגדית מוצלחת: מלחמת העולמות של ספילברג. אתה רואה את ה"מפלצת" (כלומר מכונת המלחמה – מה נמצא בפנים פחות חשוב) כמעט מהרגע הראשון, והסרט יוצר תחושת אימה צרופה מהכוח והגודל שלה ע"י דברים כמו אנימציה (המכונות אשכרה נעות בצורה מרושעת) ועיצוב וזוויות מצלמה וכמובן, מבחינה עלילתית, רואים הדברים הנוראים שהן עושות לבני אדם. אבל בשביל זה אתה צריך אויב שמה שמגדיר אותו הוא קצת יותר מאשר "הוא ממש גדול".
מה קשור דמיון?
אנשים לא יושבים בקולנוע ואומרים "אוווווו, אולי המפלצת היא גלידה בטעם תות-לימון שהרגה את אבי הגיבורה ביקום מקביל שבו כולם פיראטים חתולים!", אנשים מפחדים מדברים, וכאשר הם לא רואים משהו אבל האווירה מסביבם מפחידה אז הראש שלהם לבד, בלי קשר לדמיון שלהם, משלים את התמונה. אולי זה מישהי בלי עיניים או עיניים חתוכות, או לשון מפוצלת, או עור שרוף או עור גלידה-תות-לימון אבל בשנייה שהם מראים אותה לחלוטין נגמר המסתורין. שים לב שגם בסרטים שציינתי מראים חלקים ממנו, על מנת לעורר את היראה חלקית.. אבל לא את הכל על מנת לא לקבור את הפחד. סצנת המקלחת בפסיכו לעולם לא הייתה יכולה לעבוד אם היינו רואים את הרוצחת, כי.. טוב, כי ספויילרים.
לגבי הדוגמה הנגדית: מלחמת העולמות זה לא אימה. יש אומנם איזשהו פחד בסרטי אקשן, אבל זה יותר מתח של "בוא ננסה לרוץ מהר מהדבר המשמיד הזה!" מאשר "אהההההה זה הולך להיות בסיוטים שלי עכשיו". בסרטים הללו צריך להראות את האיום על מנת שהקהל יבין "אוקיי, הדבר הזה נוראי והגיבור שלנו בסכנה". בסרטי אימה העיקרון קצת שונה, כי הבמאי רוצה שגם הקהל ירגישו (כמה שיותר) את החרדה והסכנה לגבי עצמם ולא רק לגבי הגיבורים.
אני לא יודע כמה המכונות היו מפחידות ב-"מלחמת העולמות"
מה שהפחיד שם היה בעיקר הנזק ההיקפי שהן גורמות. הסצנה שבה הגיבור רץ כשכל העולם מתפורר מאחוריו (זה בחצי השעה הראשונה של הסרט. לא מסמן ספוילר על דבר כזה) היא מפחידה. סצנות מאוחרות יותר שבהן רואים בסרט לאיזה רמות של פאניקה ואכזריות האנושות יכולה להתדרדר בעקבות הפלישה הן מאוד מפחידות. המכונות? כשהן מופיעות בפעם הראשונה הן מפחידות. אחר-כך הרבה פחות. וכשהחייזרים עצמם מופיעים בסרט זה כבר אנטי-קליימקס (ואחד הרגעים הכי חלשים שלו באופן כללי). העיצוב של החייזרים שם בעיקר מעורר גיחוך.
אבל גם ידעו במלתעות שמדובר בכריש...לא הבנת את כוונתי.
זה לא קשור לקונספט חדש או לא…נכון גודזילה נעשתה מיליון פעמים, אבל המסתורין וחוסר ידע לגבי משהו זה מה שמפחיד באמת.
ברגע שמראים בפעם הראשנה את היצור במלואו נוצר אפקט מסויים שלא חוזר בפעם השנייה וככל שנוצר יותר מתח לגבי היצור (בדרך כלל דרך פעולות שהוא עשה) כך האפקט הראשוני גובר.
הציפייה לייצור היא הפחד האמיתי.
כמו שהיצ'קוק אמר: "אין שום פחד במכה, רק בציפייה אליה"
אבל אתה לא באמת יכול לשחזר את אותו אפקט בפעם השנייה (או השלישית, או הרביעית...)
כאשר מסתכלים על סרט כיחידה בודדת, אני בהחלט מסכים שיש משקל נכבד לבניית מתח ומסתורין, וכן לשימוש בדמיון של הצופה (בהתאם לז'אנר, כמובן. בהקשר הזה אני מסכים עם קרקר שיתכן והסרט האחרון של גודזילה סבל בין היתר מחוסר תיאום ציפיות מוחלט עם הקהל).
אבל גודזילה היא כבר מזמן פרנצ'ייז, וככזה היא לא משאירה הרבה מקום לדמיון או מתח מצד הצופה, שיודע בדיוק איך המפלצת נראית, וכנראה ישלים את תמונתה החלקית לא מתוך הדמיון, אלא מתוך האדפטציה שהכי קרובה לליבו.
זה יהיה כמו לראות סרט שבונה מתח ומסתורין את חציו, חושף את המפלצת, ומיד מסתיר אותה חזרה בצללים, ומתחיל לבנות את המתח והמסתורין מחדש עד לחשיפה שנייה של המפלצת בסופו.
מצב כזה אינו מכפיל את כמות המתח שנבנתה, אלא פשוט וחלק מייגע.
זה לא משנה
המינון של חשיפת המפלצת משפיע באופן כללי על כל הסגנון של הסרט. סרט שלא מציג מיד את המפלצת משקיע יותר זמן בבניית הדמויות והמתח, ומנגד סרט שכן מציג הרבה את המפלצת יהיה כנראה יותר סרט אקשן או טראש. זה ההבדל בעיני בין למשל קלוברפילד לפסיפיק רים. מבחינת איזה סגנון יותר טוב זה כבר עניין של טעם, אבל כפי ש-HMC כתב, ואני מסכים איתו מאד, גודזילה הוא לא סרט מהסוג השני. הוא סרט מהסוג הראשון, פשוט לא סרט טוב.
זה גם לא עובד כי המפלצת בגודזילה היא, נו, פאקינג גודזילה
זה יצור קדמוני בגודל של בניין. הוא לא יכול "להפתיע" את הדמויות ע"י הגחה איטית מהצללים או קפיצה מפתיעה ממי האוקיינוס השקטים – הוא ענקי (קל לראיה), הוא מאסיבי (שוקל הרבה ועושה רעש עצום בכל צעד) והכי חשוב מכל – אין לו שום סיבה "לארוב" לבני האדם שמבלים חלקים נרחבים מגודזילה (2014) מופתעים מנוכחתו כל פעם מחדש.
זה קצת כמו לראות אריה מכין מארב איטי לחבורת נמלים – אין שום סיבה לנסות ולהפתיע אותם, רוב הזמן אין לו סיבה להיות מודע לקיומם.
פאדיחה, רק עכשיו קלטתי את משחק המילים של "ברי, את העולם"
בערך בפעם השישית-שביעית שנכנסתי לכתבה הזאת.
לא יודע איפה לקבור את עצמי.
אני עוד לא הבנתי... הסבר?
(ל"ת)
בריאת העולם
(ל"ת)
עכשיו אני מרגיש ממש טיפש, חשבתי שזה קשור לסקוט פילגרים
(ל"ת)
אני עדיין משוכנע שברי לארסון זו
גבינה שציירה את The Far Side.
ברוס וויין נגד העולם
הטריילר הסקוט-פילגרימי לטרילוגיית "האביר האפל" (עם ספוילרים) הוא הדבר הכי טוב שתראו היום.
זה רק גורם לי לחשוב עד כמה הבאטמן של אפלק בסדר ועל כמה שBvS לא מאוזן ודי דופק אותו
זה מעולה,
אבל אני תוהה האם זה עובד גם על אנשים שלא מכירים את הטריילר של "סקוט פילגרים נגד העולם" בעל פה.
ועוד בנושאי סרטוני באטמן
סרטון יו-טיוב מתקצר את כל הטרילוגיה בראפ, עם שילוב נחמד של הדיאלוגים תוך כדי.
צופן דה-וינצ'י (המצויר)
תגידו, שמעתם על ג'ים קאפוביאנקו? מדובר באנימטור ותסריטאי די ותיק שהחל את דרכו ב-"מלך האריות" ו-"הגיבן מנוטר-דאם" של דיסני, ואחר-כך עבר לפיקסאר שם הוא היה מעורב ברמה כזו או אחרת ברוב הלהיטים של האולפן וגם ביים את הסרט הקצר "ידידך העכברוש" שהיה נספח ל-"רטטוי". לפני שבע שנים, הוא כתב, ביים והפיק סרט אנימציה קצר ומקסים על לאונרדו דה וינצ'י, שאפשר לראות כאן:
https://vimeo.com/15406727
ועכשיו הוא התחיל לעבוד על סרט באורך מלא שיקרא "לאונרדו והמלך", וככל הנראה מרחיב את היריעה מהסרט הקצר ההוא. בניגוד לאנימציה המסורתית של הסרט הקצר, "לאונרדו והמלך" צפוי להיות סרט באנימציית סטופ-מושן, עם קטעים באנימציה מסורתית שאותם יביים טום מור ("שיר הים"). כל העסק לא צפוי להפציע על המסכים לפני 2019, אבל נשמע מסקרן בטירוף.
הטיזר של דנקירק כאן
(ל"ת)
סליחה, לא שמתי לב שכבר פרסמת :(
(ל"ת)
ושניכם פרסמתם אחרי הבחור ששם בדף סרט של דנקירק
(ל"ת)
טעה טעות טעינו
(ל"ת)
אני בעד לא להודות שזה טעות ולהמשיך לפרסם את הטיזר כאקט מחאתי נגד קיץ 2016
(ל"ת)
טריילרים!
הטיזר הראשון לדנקירק על פינוי דנקירק במלחמת העולם השניה. כריסטופר נולאן מביים.
טריילר למוצאים את אלטמירה שנראה כמו סרט אוסקרים משעמם על אדם שמצא מערה עם ציורים שמובילה אותו להתנגשות עם הכנסייה. עם אנטוניו בנדרס.
טריילר לידי האבן שזה סרט איגרוף וזה כל מה שאפשר להגיד עליו (חוץ מזה שרוברט דנירו הוא המאמן).
טיזר לסנטה בשקל 2, בילי בוב תורנטון חוזר אם כי לא ברור למה (כסף!) והשם העברי נוראי.
בנוסף – עוד טריילר למאסטרמיינדס שנדחה ונדחה לו, טריילר לסרט הya המביך הבא maximum ride (כאשר שם הסרט זה גם השם של הדמות הראשית ולכן זה יהיה נורא מביך אם יתרגמו את זה) על חבורת ילדים עם כוחות שבורחים מהמעבדה בה הם גודלו ובפינת המוזרות השבועית זוכה (תופים) שני אוהבים ודוב שאני לא כל כך בטוח מה הולך שם או איזה ז'אנר זה בכלל אבל יש שם את טטיאנה מסליני ודיין דהאן בתור האוהבים. ודוב.
לא לפי הסדר:
סנטה בשקל 2 ממשיך את רצף ההמשכים לקומדיות של השנה, אבל אולי הוא יהיה היחיד מביניהם שגם הוא יהיה טוב? הוא בוים על ידי הבמאי של "נערות רעות" שאף אחד לא זוקף את הצלחת הסרט לטובתו.
מקסימום רייד נראה כמו גרסת asylum לסרטי YA.
שני אוהבים ודוב נראה די סטנדרטי כזה יחסית לשם שלו.
אני מחכה למאסטרמיינדס כבר איזה שנה שייצא כבר.
מה שאני אוהב במארק ווטרס זה את אחיו.
כאילו, לא, אני מת על העובדה שהוא ביים את אחד הסרטים שאני הכי אוהב בעולם. העניין עם אחיו, דניאל ווטרס, הוא שהוא חתום על התסריט של "מלכות הכיתה" (Heathers), סרט שהוא כמו אחיו הגדול והחולה של "ילדות רעות", עם לינדזי לוהן על תקן וינונה ריידר (אותה אני בדיוק רואה מתחרפנת ב"Stranger Things" וזה מרהיב), כריסטיאן סלייטר על תקן ליזי קפלן with benefits, וההת'ריות על תקן הפלסטיקס.
מארק ווטרס הוא במאי סרטי נעורים די בנאלי בסטייל שלו. את ילדות רעות הוא לא סגנן באסתטיקה מיוחדת יותר מדי. הפסקול שלו מאוד תחילת-שנות-האלפייםי (עם יוצא מן הכלל אחד בדמות סטייה לאייטיז עם One way or another של בלונדי), ובאופן כללי ברמה הקולנועית הוא די חסר מעוף. הוא כל כך זכות בזכות שני אלמנטים מהותיים – המשחק הנהדר של האנסמבל, והתסריט המבריק של טינה פיי. ווטרס, כבמאי, היה די למל"מ.
אתה צודק
אבל אנחנו נמצאים בעידן שבו במאי הקומדיה הטובים ביותר באמריקה ( טוד פיליפס, רוגן+גולדברג, ניקולס סטולר, ג'אד אפאטו) הם ביום נדיב למל"מים. אני חושב שבעיקר לא זוכרים אותו כי הוא לא ידע לבחור תסריטים נכונים. "בית ספר לערפדים" (שכתב אחיו) לא הצליח לתפוס וגם לא סרט הפינגווינים וג'ים קארי.
Heathers זה סרט התיכון האהוב עלי
לא ידעתי על קשר האחים שלו ושל Mean Girls, שזה סוג של המשך רוחני על כדורי הרגעה כמו שאמרת.
אני לא חושבת שסנטה בשקל זה שם נוראי לסרט
הוא אולי נשמע קצת מטופש אבל אפשר לזכור אותו ואין הרבה אופציות אחרות, אתה מעדיף "סנטה רע" "סנטה גרוע" "חרא של סנטה" "סנטה לא מוצלח במיוחד"?
אני באמת מעדיף את "חרא סנטה"
(ל"ת)
פסדר...
זה כאילו קטע כזה שצריכים תמיד לצאת שני סרטי אגרוף בשנה? שנה שעברה זה היה "ללא כפפות" ו"קריד", השנה זה "ידי האבן" ו "Bleed For This" (שנראה יותר מעניין, לדעתי).
"סנטה בשקל" (ugh) זכור לי כסרט מבדר למדי, אז אולי זה יהיה טוב.
הטריילר של "מאסטרמיינדס" נראה לי נוראי עוד בפעם הראשונה ששחררו אותו ו"מקסימום רייד" נראה כמו "אקס-מן", אם הוא היה נעשה בתקציב של מאה דולר וכל האקס-מן היו אנג'ל.
אם לסרט ההמשך לא יקראו בארץ
סנטה בשנקל, זה יהיה בזבוז
הסרט החדש של נולאן: "דנקירק"
כרגיל, לא ברור בכלל מהטריילר (טיזר) על מה הסרט, אבל זה כנראה קשור לצבא איכשהו.
https://youtu.be/Ypspf1ibWJM
Slay Brie slay!
מסתבר שלארסון פשוט ישנה, כנראה, שעה בלילה. יש לה את ״קונג״, את ״קפטן מארוול״, את ״The glass castle", הסרט הבא של דסטין קרטון, ששבר את הלב שלי יחד עם לארסון ב״Short Term 12", ובנוסף היא עומדת מול עבודת הבימוי הראשונה שלה (מקור: http://www.indiewire.com/2016/08/brie-larson-director-debut-indie-comedy-unicorn-store-1201714380/). אני אישית חושב שזה מצוין: גם אם לארסון לא תתגלה כאיזה עילוי קולנועי מאחורי המצלמה: הגברת עושה דברים, והופעות בבלוקבאסטרים הן רק חלק קטן מהם. אני בעדך, מלכה.
צריך לזכור שהסולו ל"קפטן מארוול" יצא רק ב-2019
ובני סרטי הנוקמים שיצאו לפני זה/בו זמנית היא תהיה חלק מצוות – כלומר פחות ימי צילום מלסרט סולו, כלומר אמור להיות לה זמן לכל הדברים האחרים האלה.
תמיד אומרים
שאם אתה רוצה שמשימה תתבצע כמו שצריך – תתן אותה לאדם עסוק, והוא כבר ימצא איפה לבצע אותה.
ילד חצות/ ספיישל חצות - סרט גיבורי העל הטוב של השנה*
האם גם אתם למודי אכזבות מסרטי גיבורי על של DC? האם למרות הרמה הגבוהה של מארבל אתם מחפשים שנראה פחות כאילו יוצר בפס ייצור? ובכן, בואו לכאן בואו לכאן ושמעו את אגדתו של "Midnight Special" של ג'ף ניקולס.. סרט גיבורי העל הטוב של השנה שהושמט ממסכנו, חמק מהראדר הקולנועי שלנו ונשאר בודד וגלמוד.
הקשיבו לי, אנשים טובי לב! האם גם אתם צפיתם בכרוניקה והרגשתם כאילו אתם צופים בגרסה ריאליסטית של סיפור של "ארבעת המופלאים"? האם חשבתם לעצמכם בלילות מתי יבוא סרט דומה ויחדש את התחושה של סרט גיבורי על שמרגיש כאילו הוא מתרחש במציאות אבל לא יחפף באפקטים ובאקשן – לילד חצות (ככה הוא נקרא ביס ויאודי לפי מה שהוא הבנתי) יש את התשובה בשבילכם. כיצד היה נראה אקס-מן בעולמנו? כיצד ההורים היו מגיבים אליו? הממשלה? הסביבה? ובכן אני לא אהרוס לכם נשים ואנשים יקרים אך בשעתיים קצרות ואיכותיות אתם תגלו כל זאת ועוד!**
מה אין לנו כאן, אנשים, יש לנו את שותפו הטוב של הבמאי מייקל שאנון בהופעה נהדרת שמוכיחה שהוא לא חייב לשחק אנשים משוגעים או כועסים בשביל להרשים בנוכחותו ושהוא אכן שחקן נהדר, יש לנו את ג'ואל אדגרטון כחבר טוב מאוד שמנסה להבין מה לעזאזל קורה, יש לנו את קירסטן דאנסט בתפקיד שמזכיר שהיא שחקנית שנמצאת בקולנוע, יש לנו את אדם דרייבר בתפקיד שבו אתה לא רוצה להרביץ לו בפנים ויש כאלה שאפילו היו אומרים שהוא טוב. אבל זה לא הכול! יש לנו מסתורין שנמשך לאורך כל הסרט, שימו לב! חלשי לב שצריכים שיסבירו להם הכל לא יצליחו לעמוד בפני הסרט! הסרט שרוי במסתורין ואף יש ילדים קטנים שעזבו את הסרט וטענו שעדיין לא הבינו את כל מה שהתרחש בו, אז היזהרו עם הילדים שם, היזהרו!
אבל אני יודע מה אתם חושבים, אני יודע מראש -" ג'ף ניקולס? אותו במאי של "סערת רוחות" ו"הסיפור של מאד"? אז הסרט הוא דרמה איטית? " לא ולא, חברים! אני יכול לספר לכם על חבר טוב, הו למה לשקר, אני מדבר על עצמי! שנכנס לתוך הסרט הזה כן כן בידיעה שהוא לא אהב בכלל את שני הסרטים הקודמים והיום אני נשבע כאן לפניכם שמדובר בפנינה שכדאי לכם לדלות מהאגם, להכניס למכשיר הצפייה שלכם ולצפות בה! אין לכם מכשיר פנינה.וי.די? אל תדאגו, כאן ידאגו לכם להכול, בואו ותקנו מכשיר צפייה בפנינות רק 1,999 לירות חדשות, אנחנו מקבלים גם גרושים ואכזבות מההורים, חברים, המלאי שלו קצר, בואו קנו מהר לפני שייגמר!
* – טוב, אולי דוקטור סטריינג' יהיה טוב
**- עוד אינו מובטח שיתגלה
שם באנגלית?
(ל"ת)
רשום בביקורת (נראה לי?) - Midnight Special
ההנהלה לא לוקחת אחריות על הנאתם של יגוארים ממוצרנו או של אף חייה חתולית אחרת.
הו, נשמע מרתק! אנא אמור לי:
שמעתי על הסרט הזה, שהוא משחזר את האווירה של סרטי המדע הבידיוני של שנות השמונים, והנה, רק לאחרונה הגיעה יצירה נוספת הנסחפת על גלי הנוסטלגיה לאותם סרטים, הלא היא סדרת הטלויזיה "Stranger Things". האם היית ממליץ על הסרט למי שנהנה מהסדרה?
ובכן, אני לא ראיתי את הסדרה המדוברת
אך אולי יש אווירה שנות השמונים-ית כללית למדי (יש סרט אחד מאותם שנים שעולה לראש מאוד בזמן הצפייה, אבל פחות בחינת האווירה ויותר מבחינת העלילה).
למרות שיש באווירה של הסרט משהו קצת יותר מפוכח (אני מנסה להימנע מהמילים בוגר ו/או אפל) מהסרטים הללו – יכול להיות שזה בגלל שהסרט לא מסופר מנקודת המבט של הילד, אלא של המבוגרים שמסביבו.
כן, מידנייט ספיישל רצינית וקודרת יותר מ-Stranger Things
גם שם אומנם יש קטעים רציניים ואפלים ואפילו מפחידים אבל גם הרבה מאוד הומור וכיף משולב בהכל. מידנייט ספיישל לעומת זאת לוקח את עצמו בשיא הרצינות. לא זכורה לי בדיחה אחת כל הסרט.
הסדרה והסרט שונים לחלוטין מבחינת הסגנון והקצב
בניגוד לקרקר אני לא מסכים שהסרט שונה במיוחד באופיו מסרטיו הקודמים של הבמאי. גם פה לוקח לא מעט זמן עד שדברים אשכרה מתחילים לקרות. כן יש דרמה איטית והרבה דיבורים ולמרות שאישית אהבתי את הסרט לא לכל אחד זה יתאים (אלה שראיתי איתם את הסרט חשבו שהוא משעמם).
כל זה בניגוד ל-Stranger Things שהרבה יותר זורמת ומצחיקה ולא מרגישה איטית לרגע.
כן, אבל הסרט הזה דברים קורים
כלומר – סערת רוחות והסיפור של מאד שניהם דרמות על מערכות יחסים בלי סצנות אקשן או דברים דומים לכך פרט אולי לכמה רגעים פה ושם. בילד חצות הבמאי אומנם מביא את הסגנון האיטי יותר, אבל מלביש אותו על עלילה שזזה קדימה וכוללת כמה וכמה סצנות מתח ואקשן נהדרות. שלא לדבר על זה שכמעט מההתחלה אנחנו נמצאים במתח לגבי כל העניין.
אגב, בעידן סדרות הנטפליקס,
שבהן מדובר למעשה בסרטים ארוכים מאוד שאנשים צורכים לרוב תוך שבוע, האם חשבת להתרחב גם לאלו?
הייתי שמח לשמוע את דעתך על הסדרה הנ"ל לדוגמא.
האמת stranger things (המעולה) הרגישה לי פחות כמו סרט, ויותר כמו ספר.
(ל"ת)
הסרט הוא לא הומאז'; הסדרה כן.
הסדרה היא מחווה מאוד מפורשת לסרטי המדע הבדיוני, האימה והנעורים של שנות השמונים – מתוך הבנה יפה שהרבה מהסרטים האלה עסקו בתמות דומות: חוסר אמון בממשל, אימה חריפה מיצורים לא-אנושיים, משפחות לא מתפקדות, אהבות נעורים ויחסי הורים וילדים.
מה שמוצלח בה במיוחד הוא שלמרות שהיא, כאמור, בבירור הומאז', ומלאה במחוות לז'אנרים האלה בכלל ולסרטים מפורשים בפרט, היא גם עושה שילובים חדשים, ממציאה המצאות מקוריות ומספרת סיפור מעניין עם דמויות אמינות.
אמנם רציתי לחנוק את וינונה ריידר במהלכה, אבל אני מוכן להניח שהיא שחקה את הנוירוטיות הבלתי-נסבלת הזו בכוונה (ככה ייצגו המון נשים בקולנוע של שנות ה-80), אז ניחא – וחוץ ממנה, הכל בסדרה באמת עובד נהדר.
הסרט לא הרגיש לי כמו הומאז' בכלל. עד שכתבת כאן שהוא משחזר אווירה של שנות השמונים זה לא עלה בדעתי. הוא מרגיש עכשווי מאוד, ולצד זאת, גם די יוצא דופן בהצגת היחסים המשפחתיים והקבוצה הדתית בתוכו. יש בו משהו מקורי כמעט בכל צורה, וזה מודגש במיוחד בגלל שהוא מספר את הסיפור מאוד בעדינות, בלי טריקים של בימוי או כתיבה, לרוב אורכו. המהלכים שלו בסוף הרגישו לי קצת קלישאתיים מדי, כאילו הסרט לוחץ בכל הכוח על בלוטות הרגש (מצד שני, זה רגש די נדיר בקולנוע: כמיהה), אבל זה עדיין סרט מיוחד ומרשים.
אגב Stranger Things
ב-Strange Horizons, ריצ'ארד קופר נותן לה ביקורת חיובית מאוד, אבל גם מסביר למה היא סימפטום לעובדה שמאז שנות ה-80, הוליווד לא הצליחה לחדש כלום בהפקות הז'אנר. אני אישית חושב שאפשר לתת להוליווד קרדיט עד סוף שנות ה-90, אבל באמת כדאי לקרוא:
http://www.strangehorizons.com/reviews/2016/09/stranger_things.shtml
כבר כמה ימים שאני רוצה להמליץ על הסרט
ופשוט לקחת לי את המילים מהפה. כל מה שאמרת לגמרי.
רק, 'מאד' ו'סערת רוחות' נהדרים גם הם.
מאוד כדאי
אז הלכתי לצפות בסרט עם ציפיות גבוהות
אחרי כל מה ששמעתי עליו (הוא הושווה בסריטה לספילברג בימיו הגדולים). והסרט באמת התחיל באופן מבטיח. אנחנו נכנסים ללב הסיפור ללא אקספוזיציה מיותרת, וכבר בהתחל הסרט מכניס להילוך גבוה (תרתי משמע). אחרי התחלה מבטיחה כזאת חיכיתי שהסרט יממש את הפונטציאל. ואז הגיעו קובץ סצינות מסקרנות אם לא תמיד ברורות. ואז מהר מאד כשפיסות הפאזל מתחברות ומבינים על מה הסרט, אין לו מה להוסיף. אין שום קונפליקט או דרמה, לדמויות אין שום מניעים נסתרים, זה מרגיש הכל כבר על השולחן. ומפה לשם הדיאלוגים התחילו לחזור על עצמם והסרט לא תפס כיוון. אני לא יכול אפילו להסכים שהיה מתח אם ההורים יצליחו במשימתם כי לא באמת היה אכפת לי מהדמויות. גם לא הרגשתי איזה טייק מרענן על גיבורי על, הרגשתי כאילו הכל פה כבר מוחזר כמה פעמים. זה לא הסרט שהושיע את 2016 מלהיות אחת השממות הקולנועיות הגדולות שזכורות לי.
האולמפי-סינמה 2016: סבב ראשון
ברוכים הבאים לאולמפי-סינמה 2016 – אירוע הסקרים הלא רשמי שהולך כאן ושינסה לקבוע אחת ולתמיד: בנקודת זמן הזאת ביחד עם מספר האנשים שיצביעו וישתתפו מי הם הסרטים הכי טובים בקטגוריות האקראיות שנבחר לנו.
כיצד זה יעבוד? ובכן, בשלב הראשון אתם תתבקשו לבחור סרט אחד עד חמישה מהז'אנרים שיוצגו בפניכם ולאחר שיהיה בפנינו מאגר מסוים של סרטים נקיים את השלב השני – ובו יוכתרו מדליות הזהב,כסף וארד בכל הקטגרויות הללו (לפי ההגבלות שצוינו מעלה). נכון לעכשיו הדרך היחידה להשתתף היא בתגובות באתר כאן, אך אולי בעתיד יוקם טופס.
ככלל, סרטים לא ייפסלו אם יוצגו לקטגוריות לא נכונות – פשוט הם כנראה לא יתקדמו הלאה, אז נא נסו בבחירתכם להתאים את עצמכם לז'אנר אליו אתם בוחרים.
נראה לי שעד כאן ברור, ובכן בוא נציג את הקטגוריות שלנו:
מקצים קצרים
משמעות המקצים הקצרים היא שהקטגוריות כאן מתייחס רק לסרטים מה16 שנים האחרונות – רק הסרטים שיצאו משנת 2000 והלאה. אם יש שאלה לגבי תאריך היציאה של הסרט, נתייחס לפי התאריך שלו בימד"ב ולשפוט על פיו.
השפרצת קולה על המקלדת צורנית – סרטי הקומדיה הטובים ביותר משנת 2000 והלאה.
צרחת האימה החזקה ביותר בקרב עשר – סרטי האימה הטובים ביותר משנת 2000 והלאה.
גזיזת כבשים חשמליות חולמות תחרותית – סרטי המדע הבדיוני הטובים ביותר משנת 2000 והלאה.
מקצים ארוכים
בניגוד למקצים הקצרים בז'אנרים כאן ניתן לבחור סרטים מכל השנים וכל הזמנים, כן כן אפילו מ1785!
קביעה שהשופט אנטישמי ל100 מטר – הסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים
פריצה ספונטנית ומסונכרנת לריקוד מעורב נשים – הסרט המוזיקלי (לאו דווקא המחזמר) הטוב ביותר בכל הזמנים
הביסוס הטוב ביותר על נובלות גרפיות בסגנון יווני ורומי – הסרט אשר מבוסס על קומיקס או נובלה גרפית (כלומר, לא דווקא גיבורי על) הטוב ביותר בכל הזמנים
התחזות אנשים בני 31 כילדים בני 16 במסלול עקלתון – סרט התיכון הטוב ביותר בכל הזמנים
כמו שנאמר למעלה – הדרך הפשוטה מאוד להשתתף היא פשוט להגיב עם מספר הסרטים שאתם חושבים הכי טוב בכל "מקצה" כאשר הגבול הוא עד 5 סרטים בכל ז'אנר, כמובן שאפשר גם פחות אם אתם מצליחים לחשוב רק על אחד או על חצי. אפשר ומולץ כמובן להתפרש על כמה תגובות ולהרחיב על כל מקצה ומקצה.
ההצבעה תהיה פתוחה עד יום חמישי שבוע הבא, ה18 לאוגוסט. כלומר שהיא תיסגר בחצות בין רביעי לחמישי, אלא אם השופטים ייראו לנכון להעניק הארכה
לא כדאי לפתוח עמוד חדש בשביל זה?
(ל"ת)
זה כבר תלוי בהנהלת האתר
מה שכן, יכול להיות שכדאי ליצור סקר ממשי (דהיינו גוגל סקרים ודומיו) בשביל זה
אני די בטוח שאפשר לתקשר עם הנהלת האתר
אני רק אחכך את נעליי האדומות אחת בשנייה לרגע ונראה אם אפשר לקרוא למר פישלר…
כנראה שהוא קרא את זה
השאלה היא אם הוא יעשה עם זה משהו
היי היי, אני לא מארגן את העסק הזה. אני רק יושב ביציע.
(ל"ת)
עדיין, יהיה נחמד אם זה יהיה פוסט במקום להתחבא בתגובות.
(ל"ת)
אולי באמת, ולכן:
סקר ממשי!
אבל חסרות קטגוריות מעניינות
מה קורה עם סרטי אקשן?
מה קורה עם סרטי דרמה? לאן נכנסים סרטים כמו הקולות? מה, שאגב, גורם לי לתהות- האם אני פשוט זוכרת רק סרטים מהשנתיים שלוש האחרונות. לקח לי המון זמן להזכר בעג'מי למשל.
וסרטים כמו משחקי הרעב נחשבים לסרטי תיכון?
תראי, אם זה יתפוס אין שום דבר שימנע מאיתנו להמשיך לסבב שני של הקטגוריות ה"גדולות"
רציתי למצוא קטגוריות שבהם אנשים יכולים למצוא את הידיים והרגליים שלהם – מה זה סרטי דרמה? מה הגבול? כמה יש?
וגם אקשן – האם כל סרט עם אקדחים נהיה אקשן? איפה הגבול בינו לבין מתח?
כרגע אני די מרוצה מהקטגוריות הללו, גם אם אולי לא כולם מעניינות את כולם.
בכל מקרה, רשמתי לפניי
התקשיתי לענות על השאלון
משום שזכרתי רק את אפס ביחסי אנוש, what we do in the shadows וגם במד"ב יש 2 מהשלוש שנים האחרונות שהצלחתי לזכור. אימה אני לא רואה וגם סרטי תיכון לא (כאמור, תהיתי לגבי משחקי הרעב כסרט תיכון)
ואז קלטתי שבעצם צפיתי בעוד סרטים מצויינים ישראלים (עג'מי למשל) אז חשבתי להפוך את היוצרות, לנסות להזכר אילו סרטים אני ממש אוהבת ולשבץ אותם בקטגוריות. אבל כלום לא מתאים :(
סרטי בורן או בונד למשל הם לא סרטי אימה וגם לא מתח (שלא קיים בקטגוריות)
ומה לגבי סרט כמו contagion? אני יודעת שבלונג ראן הוא יפסיד כי אני בערך היחידה שמתה עליו, אבל לאן הוא נכנס? הוא תופס כדיסוטופיה? (אז מד"ב עובד)
התפשטות הייתי מכניס הן כאימה והן כמד"ב
(ל"ת)
תראי, אני לא יודע איפה גדלת
אבל אני בספק שיש מקום שבו "משחקי הרעב" נחשב סרט תיכון. ואם כן, זה קצת מדאיג.
ניסיתי להבין למה סרטי תיכון מאז שנות ה2000
רלוונטיים, כלומר ניסיתי להזכר במשהו אייקוני שהוא סרט תיכון. קאטניס בת 16. מועדון ארוחת הבוקר הוא לא משנות ה2000 ואילך, גם שמתי ברז למורה לא.
אבל הקטגוריה של סרטי תיכון היא לא רק מאז שנות ה2000
רק מד"ב, קומדיה ואימה.
אני חושבת שהיא חשבה יותר בכיוון של
סרטי חניכה. סרטי תיכון הם לעיתים קרובות גם סרטי חניכה, אני חושבת.
אגב, אני גם לא סגורה על מה זה בדיוק "סרטי תיכון". Mean Girls נחשב סרט תיכון?
אז עכשיו ראיתי שכן הכנסת את הסרט הזה לקטגוריה
איכשהו, אני לא לגמרי סגורה על זה, למרות שהסרט מתרחש בבית ספר תיכון תיכון ויש שם סוג-של-חניכה (יותר כמו, איך לשרוד קליקות בעולם בית הספר התיכון המודרני, או משהו), זה עדיין לא מרגיש לי ממש כאילו זה זה.
אני בכוונה לא צמצמתי את ההגדרות בשביל לראות מה ייצא
אני לקחתי לכיוון סרטים שמתרחשים בתיכון
אנשים אחרים לקחו את זה לכיוון חניכה או החוויה הלימודית
לא על זה אני אפסול תשובה
הבחירות שלי (במקצים הקצרים)
5 סרטי המד"ב הטובים ביותר מתחילת האלפיים:
אז… מה נחשב מד"ב, בעצם? האם העתיד הרחוק של אידיוקרטיה הוא מד"ב באמת? האם סרט המפלצות הנהדר "המארח" הוא מד"ב או יותר אימה? האם פפריקה, או שהוא יותר טריפ ויזואלי מטורף? ובכן, אין לי מושג באמת, אבל בוא ננסה להתמודד עם זה:
מדע בדיוני טהור:
1. 'World Of Tomorrow' של דון הרצפלד – הוא אולי רק 15 דקות, אבל הוא עדיין הסרט הטוב ביותר של 2015 ובקלות המד"ב הטוב ביותר שנוצר בשנים האחרונות. המלצתי עליו עוד כמה פעמים, והנה אני ממליץ עליו עוד פעם
2. 'ירח' של דאנקן ג'ונס – ההופעה הגדולה האחרונה של סאם רוקוול, והסרט הגדול היחיד של דאנקן ג'ונס עם כל האהבה ל'קוד מקור'.
3. 'Dead Leaves' של הירויוקי אימאישי – עוד סרט קצר, רק שהפעם יותר ארוך. אם הסרטים הקודמים נחו במנוחות או בהיגיון, אז עלים מתים הוא כולו טירוף, בלגן וסטיות. אחד הסרטים היותר חולים והיותר נהדרים שיש.
4. !אזהרת אפקט שרק! 'Midnight Special' של ג'ף ניקולס – ראו למעלה.
5. 'רכבת הקרח' של ג'ון הו בונג – האם רכבת הקרח הוא באמת מד"ב? כנראה שלא. הוא אומנם מתרחש בעתיד, והרכבת שלו מגניבה אבל הוא לא ממש מתעסק בשאלות פילוסופיות לגבי המדע או משתמש בהמצאות משוכללות. אומנם מפציע פה ושם איזה מתרגם שימושי, אבל זה יותר נוחות עלילתית מאשר ניסיון להתעסק במדע שהינו בדיוני. אבל הוא סרט סרט מספיק נהדר שהוא יכול להכריז שהוא איזה ז'אנר שבא להיות לו, סעמק.
5 סרטי האימה הטובים ביותר מתחילת האלפיים:
1. 'Teeth' של מיטשל ליכטנשטיין – מה שאני הכי אוהב ב"שיניים" זה שמספיק תיאור העלילה שלו כדי לגרום לאנשים לנוע בחוסר נוחות לכאן ולכאן, וצפייה בסרט כמעט משתקת את הקהל הגברי שלו לחלוטין. הוא יכל להרשות לעצמו להיות הרבה יותר גרוע והוא עדיין היה נהדר, אבל הוא לא – אז הוא סרט האימה (הלא פארודי) הטוב ביותר שראיתי עד כה.
2. 'טאקר ודייל נגד כוחות הרשע' של אלי קרייג – בזמן שבקתת הפחד היה לכל היותר "סרט אימה בתוך סרט אימה", כל השבחים שהרעיפו עליו שהוא " משחק עם חוקי הז'אנר" ועוד היו שבחים שהגיעו בכלל לטאקר ודייל נגד כוחות הרשע שלקח מקום אחרונית מסיבה לא ברורה. האם זה כי ג'וס וידון לא חתום עליו? בוא נקווה שלא.
3. 'Berberian Sound Studio' של פיטר סטריקלנד – האם לחלוטין הבנתי מה קורה בו? לא. האם הבנתי אפילו לרגע אחד למה באמצע הכל נעצר ואנחנו בסרט טבע בריטי? טוב, לכאורה אבל לא באמת. אבל האווירה, הסאונד (מין הסתם) וטובי ג'ונס יצרו תעלומת מתח שמשלבת את היתרונות של לינץ' ושל פולנסקי לסרט פרנויה ביזארי אחד ונהדר.
4. 'Black Sheep' של ג'ונתן קינג – אנשי זאב? הצחקתם אותי. אנשי-כיבשה – זה מפחיד. אחרי שפיטר ג'קסון חתך לעשות סרטי פנטזיה אפית, ניו זילנד הוכיחה שכנראה הומור האימה הקיצוני הגיע מתוך המולדת עצמה בסרט הקטן, המצחיק מאוד והמאיים ביותר בזה.
5. 'מת על המתים' של אדגר רייט – סרט שהוא גם סרט זומבים על פי הספר, גם קומדיה רומנטית על פי הספר וגם פארודיה על שני הז'אנרים יחדיו. יריית הפתיחה (טוב, אם לא מחשיבים את המערבון שלו משנות ה90) של אדגר רייט ושל טרילוגית הקורנטו הנהדרת.
5 סרטי הקומדיה הטובים ביותר מתחילת האלפיים:
טוב, אז: אהההההההההההה. יש כל כך הרבה! איך אפשר בכלל לוותר על.. מישהו? טוב ננסה. הסרטים הבאים ניפסלו בגלל היותם קומדיות-אקשן/מתח/אנימציה ולכן לא לחלוטין "קומדיות" טהורות. זה לא אומר שהם באמת פחות טובים מהסרטים שמוצגים כאן:
קיס קיס בנג בנג, ארבעה אריות, ברוז' , סנץ' , שוטרים לוהטים, עיירה ושמה פניקה.
כמעט נכנסו: 'מכונת הכסף' של אדם מקיי שנפסל על היותו קומדיה ללא ספק אבל אל בדיוק "קומדיה-קומדיה" ו'קח את זה כמו גבר' שהוא הדוגמה הטובה ביותר לאיך קומדית אפאטו הייתה צריכה לעבוד וכמה אנחנו צריכים להצטער שהפנים של הקומדיה האמריקאית הם סת' רוגן ולא ג'ייסון סיגל.
1. '3 אידיוטים' של ראג'קומאר היראני – הסרט שהעלה את רמת העניין שלי בסרטי בוליווד מ0 ל100 בשתי שניות, שמראה שגם עם עלילה קלישאתית אפשר ליצור הרבה עם דמויות נכונות, פיתולי עלילה, הרבה הומור נהדר וכן, גם שירים וריקודים. All Is Well הוא אחד השירים הטובים שנוצרו מאז שנות האלפיים.
2. 'נאמנות גבוהה' של סטיבן פרירס – פרירס שייך לאסכולת הבמאים שעשו יצירות נהדרות עד שנות האלפיים, עשו כמה סרטים מאוד טובים אחרי שנות האלפיים אבל לא כאלו שממש סחפו אנשים ולכן החלטנו כחברה קצת לשכוח אותו. זה גם אשמתו, כנראה שהוא בוחר נושאים פחות מעניינים כמו לאנס ארמסטרונג וכו' אבל הפספוס כולנו שלנו בסופו של דבר כפי שאפשר לראות ב'נאמנות גבוהה' שהיווה את פיסגת הקריירה שלו לטעמי, וכנראה גם את פיסגת הקריירה של ג'ון קיוזאק (וזה אומר משהו)
3. 'אני אוהב האקביז' של דיוויד או. ראסל – האם אי פעם הייתה פניית פרסה כל כך חדה כמו שאו. ראסל עשה בין 'האקביז' ל'פייטר'? קומדיה לא נגישה שעוסקת בפילוסופיה רגע אחד לעבר סרטי אוסקרים. למען האמת, בין הסרט הזה, פרירס ועוד סרט ברשימה בהחלט ניתן להגיד שאת הקומדיות הטובות של העשור וחצי האחרון עשו במאים שלא ממש הצליחו למצוא את עצמם בשנים האחרונות. באסה.
4. 'כדורגל שאולין' של סטיבן צ'או – אבל לפני שנחזור לבאסה, בוא נראה איך במאי מצליח לשמור על גרוב גם לאורך כל האלף החדש. כל הסרטים שראיתי של צ'או נהדרים, אבל משהו בכדורגל שאולין מצליח לעבוד בצורה הטובה ביותר: הדמויות הלוזריות, האפקטים המטורפים והמוזרים, ההומור השבור והעלילה הפשוטה אך מרתקת לכל אורכה.
5. 'תודה שעישנתם' של ג'ייסון רייטמן – אם יש במאי שבאמת נשבר הלב שהוא והקהל כבר לא זה רייטמן. הסאטירה המושחזת שלו, עם התפקיד הטוב ביותר של אהרון אקהרט היוותה שיא שהוא לעולם לא יכל להשתוות אליו אבל הצלילה שלו באיכות (או לפחות בכיצד שהקהל והמבקרים מקבלים את הסרטים שלו) מדכאת מאוד. בייחוד שמגלים שהוא לא רק סיפור קולנועי נהדר אלא גם שיפור על הסיום המפוספס של ספר שבסופו של דבר לא משהו.
הצלחת לקחת את Teeth ברצינות? איך לעזאזל?
מעבר לעובדה שהוא מגוחך, הוא פשוט איום ונורא בכל אספקט אפשרי.
"איום ונורא בכל אספקט אפשרי" נשמע קצת קשה מדי
הסרט באיכות הפקה סבירה לחלוטין לכל הפחות- אין שם אף הופעת משחק שהייתי מגדיר "מגוחכת" , הדיאלוגים כולם אמינים ולא נופלים לקלישאות או טמטום מסוים.
בכל מקרה, משהו בסרט הזה בשבילי עובד: הוא מצחיק, הוא אפל, והוא עוסק בנושא מעניין בצורה מעניינת. במקום להיות איזה גרסה של "האישה בגובה 50 מטר!" הוא מציג את הנושא מנקודת המבט הנשית של הסיפור וזה הופך אותו למרתק יותר, מבחינתי.
כמו כן, חבל שאין אנימציה
אשמח להצביע לשיר הים
אנימציה היה נשלט ביד רמה בידי פיקסאר ודיסני
ההחלטה הייתה לצמצם את הקטגוריות ולא להרחיב על מנת להקל על אנשים. עם עוד אנשים יראו בקשה, אין בעיה לפתוח קטגוריה לנושא.
השאלה היא האם לא ניתן להשתמש בהעדפה מתקנת
ולקבוע שלכל אדם לא תהיה יכולת להצביע ליותר משלושה סרטי דיסני\פיקסאר, או שכל אחד יהיה מחויב בלבחור סרט אחד לפחות שמגיע ממקור אחר, או כל אפשרות אחרת שתאפשר גם למדינות החלשות לשלוח נציגים.
תראה, אני אם כבר הייתי פשוט עושה "אנימציה בלי דיסני או פיקסאר"
כדי להפוך את הסקר למעניין. או אולי לפצל אותו לשניים.
ומה אם ההגבלה היא סרט אחד מכל חברה?
הרי כבר היו סקרים באתר על סרט הפיקסר והדיסני הטובים ביותר, אמנם כבר לא רלוונטיים להיום, אבל בעיניי מגיע להם סקר נפרד ולא כחלק מהפרויקט הזה.
וסקר שמוותר על החברות הללו לגמרי מאבד את המהות שלו כ"אנימציה הטובה ביותר".
כך שהפתרון המסתמן בעיניי הוא שכל אחד יבחר את נציגו מכל מדינה והם אלו שייתחרו על הפרס הגדול.
זה פתרון מעניין
אבל קצת קשה לאנשים, אני חושב ובסופו של דבר מעט מכני – אם יש חובב דיסני או חובבת פיקאסר שלא ממש מתחברים לסגנונות אנימציה אחרים, להתחיל להגיד לו למלא 3 מקומות מסרטי אנימציה שהם לא הסטייל שלו רק יפגם לו בחווית הסקר, לתחושתי.
אף אחד לא מחוייב לתת חמישה סרטים
אם לתחושתו אין מקום ליותר מהשלושה הללו, הוא בהחלט מוזמן לעצור שם.
לא בטוח
אצלי מיאזאקי וסטושי קון היו מתמודדים על המקומות הראשונים.
למרות שכן, פיקסאר היו ממלאים את הרשימה כנראה.
אז ככה:
קומדיה
מועמדים של כבוד – טינופת (שהיה נכנס אם הוא לא היה כל כך מדכא), בברוג'ס (שלא נכנס כי הגבלתי את עצמי לסרט אחד לבמאי), קו פילגרים נגד העולם, על אחריותכם בלבד, הנוכלים בלום ועוד כמה.
אז החמישיה שלי היא כזאת -גברים שבוהים בעיזים, מה שאנחנו עושים בצללים, תודה שעישנתם, שבעה פסיכופטים ואני אוהב אותך, פיליפ מוריס.
אימה
זה ז'אנר שאני די לא אוהב ולא רואה ממנו הרבה אז ההתלבטות היתה די קלה.
החמישייה שלי – בקתה ביער, קוהרנטיות, דרך קלוברפילד 10, אוד תומאס והלבוי.
מד"ב
הז'אנר האהוב עלי. מועמדים של כבוד – לבד על מאדים, כל מה שרציתם לדעת על מסע בזמן, ירח, הילדים של מחר, דרד, מקס הזועם, קוד מקור ופרימר.
החמישייה שלי – שמש נצחית בראש צלול, כרוניקה בזמן אמת, כוכב הקופים (הריבוט), התחלה, דו"ח מיוחד, קצה המחר.
ישראלי
אני חושב שראיתי רק סרט ישראלי אחד אי פעם. אז מבצע סבתא – זכית אוטומטית.
מוזיקלי
מועמדים של כבוד – מלך האריות, מולאן, וכל הג'אז הזה, אהבה וחסד (שהיה נכנס אולי אם פול ג'מיאטי היה צוחק צחוק מרושע לפחות פעם אחת), העולם של ווין ואחי איפה אתה.
החמישייה שלי – פלונטר, מולאן רוז', מעבר ליקום, וויפלאש, האחים בלוז.
ועכשיו לשתי הקטגוריות שיותר קשה לחפש בימדב:
קומיקס
מועמדים של כבוד – סקוט פילגרים נגד העולם, דרד, איש הפלדה, ספיידרמן המופלא, ווטצ'מן, איירון מן1\3, רד, קינגסמן, קצה המחר, אקסמן התחלה
החמישייה שלי – טינטין, קיק אס, קפטן אמריקה 2, וולברין, האביר האפל.
תיכון
יצאתי מנקודת הנחה שקולג' אינו תיכון ולכן הרשת החברתית נשאר בחוץ.
חוץ מזה – מסתבר שלא ראיתי הרבה כאלה.
החמישייה שלי – ג'ונו, אקדמיה למפלצות, בריק, מועדון ארוחת הבוקר ואני, ארל והנערה הגוססת.
זהו.
מה שאנחנו עושים בצללים!
סעמק, הייתי צריך למצוא דרך להכניס אותו ל…משהו.
בנוסף, לא להיות קטנוני או משהו אבל החמישיה שלך במד"ב היא שישייה.
אה, אופס.
אז בלי קצה המחר.
הרשת החברתית זו הברקה
*מחשיב כסרט תיכון*
הבחירות שלי (במקצים הארוכים)
סרטי התיכון הטובים ביותר
אני מניח שכאן אני הכי מרמה מבחינת הקטגוריה – תוצר לוואי, כנראה, לכך שאני לא באמת אוהב סרטי תיכון – לא ג'ון יוז ולא הגל של סוף שנות ה90. ולכן רוב הסרטים כאן הם לא ממש "סרטי תיכון" כמו ש"מועדון ארוחת הבוקר" הגדיר אותם, אבל נו מילא:
'בריק' של ריאן ג'ונסון – כשג'וזף גורדון לוויט עוד לא התפוצץ לכל מקום והרבה לפני שהוא קיבל לידיו את מושכות הבימוי במלחמת הכוכבים, הסרט הזה מתאר את חווית התיכון כפילם נואר, בצורה המילולית ביותר שאפשר לחשוב עליה. ואם אתם מעדיפים את הבלשים שלכם יותר שנונים, אני ממליץ גם על 'התנקשות בנשיא התיכון' שכמעט ולא מדובר בשום דיון אף פעם.
'בחירות או לא להיות' של אלכסנדר פיין – גם למורים יש חווית תיכון, והסרט מיטיב לתאר גם אותה – בזמן שהוא לא מקפח אף את התלמידים האחרים. יותר מכל סרטי התיכון, הסרט הזה מיטיב לתאר בארסיות ונבזיות את יחסי המורה-תלמיד שיכולים להיווצר, בארסיות ושנאת האדם ששמורה רק לאלכסנדר פיין.
'מלכות הכיתה'/'Heathers' של מייקל ליימן – עוד מאותו הומור שחור, רק הפעם שחור במובן הקלאסי עם גופות שנערמות להן לאט לאט. גם גרסת המחזמר ממולצת מאוד.
'באה בקלות' של ויל גלוק – אולי סרט התיכון היחיד ברשימה, אבל גם ככזה הוא הכי מטא שאפשר. ההבטחה הגדולה של אמה סטון שעוד לא התגשמה, בפנטזיית תיכון שמצליחה גם לשקף קצת מהמציאות ובעיקר להוות מעין מבחן-בד באורך של סרט לקסמה האישי של אמה סטון.
'הטרוטסקי' / 'The Trotsky' של ג'ייקוב טיירני – אולי סרט התיכון הפוליטי ביותר, ששואל כמה שאלות מרתקות בעודו מהדהד בארגה לא לחלוטין מוצדקת לימי טרום המהפכה של רוסיה. ג'יי ברושל בהופעה היחידה שהוא היה צריך לנפק אי פעם.
סרטי הקומיקס הטובים ביותר
'היסטוריה של אלימות' של דיוויד קרוננברג – מדי פעם, אחרי צפייה בדברים כמו 'שיטה מסוכנת' או 'קוסמופוליס', ראוי לצפות בכמה סצנות מהיסטוריה ולראות למה קרוננברג מסוגל באמת. הסרט שהזניק את ויגו אחרי שר הטבעות הוא אולי לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשחושבים על "סרט קומיקס", אבל הוא בהחלט צריך להיות.
'רכבת הקרח' שהופיע כבר קודם – אני לא אוהב למחזר את עצמי בסקרים ורשימות, אבל אני מוכן לעקם את החוקים בשביל רכבת הקרח.
'עיר החטאים' של רוברט רודריגז – האם עדיין מגניב לאהוב את עיר החטאים? האם כשאחזור לשם אגלה רק את אותה התלהבות פאנ-בויית מנכרת שאני מזהה בכל כך הרבה מוצרי קומיקס או שמא באמת היה שם קסם כפי שאני זוכר אותו? אני מפחד לחזור ולשאול, אבל בין כל הדיונים על איזה סרטי קומיקס תרמו לקפיצת המדרגה שאנחנו נמצאים בה, לעיר החטאים יש מקום של כבוד בכך שהוא הראשון שהרגיש כאיל אתה קורא קומיקס על המסך וזה לא נראה גרוע. סקוט פילגרים חייב לו חוב לא קטן, בהקשר הזה.
'קפטן אמריקה: חייל החורף' של האחים רוסו – התוצר הטוב ביותר מבית מארבל, לטעמי. אני מניח שהוא ושומרי הגלקסיה ראש בראש, כאשר גם לאיירון מן יש כמה מילים להגיד. סרט שצפייה שנייה עושה לו צדק, ושמצליח לגרום לאחת הדמויות היותר מאתגרות ומשעממות לכאורה לעבוד לחלוטין.
'באטמן חוזר' של טים ברטון – יכלתי ללכת עם הבחירה המ-מ-ש היפסטרית ולהחליט שבאטמן מ1966 הוא הגרסה הטובה ביותר של האביר המעוטלף, אבל אני חושב שאם הייתי צריך לבחור באיזה באטמן לצפות עכשיו כנראה שהייתי בוחר בו. כל כך הרבה דברים עובדים בו, וכיף להיזכר שפעם טים ברטון היה במאי טוב שגרם לכך שאפילו שאין לו מושג בקומיקס, הוא מצליח לייצר את אחת מפסגות הז'אנר בקולנוע.
הסרטים הישראלים הטובים ביותר
'אוונטי פופולו' של פרי בוקאי – אוונטי פופולו נתן לי את הכבוד המפוקפק שלראשונה ראיתי רשימה סרטים והסכמתי איתה מיידית. כאשר החברה ממעריב עשו רשימת הסרטים הישראלים הטובים ביותר ואוונטי פופולו ניצב בראשה פשוט הנהנתי וצעקתי "כן!!!!" בפנים. עוד בתקופה שלפני ששמענו על מושגים כמו "ערכי הפקה", הסיפור על שני חיילים מצריים אובדים במדבר סיני בסוף מלחמת ששת הימים מצליח עם תסריט חזק וההופעה האולי-טובה-ביותר בקולנוע הישראלי לשים את הסרט הזה בראשית הרשימה.
'מבצע סבתא' של דרור שאול – הסרט, שהוא כבר הסרט השלישי הקצר שאני בוחר, מה שעלול להעלות את החשד שאני לא יודע מה זה סרט, הוא היחיד מבחירות הקאלט שאני ממש מסכים איתם. 'הלהקה' זה חמוד, אני מעריך את הגשש ואני מבין למה אנשים אוהבים את סרטי הבורקס אבל אני נקרע מצחוק כשאני רואה את מבצע סבתא, וזה כל ההבדל.
'מסווג חריג' של בעז ארמוני – מכל הגל הז'אנרי של השנים האחרונות, הוא הסרט שהכי יושב לי טוב. זה לאו דווקא שהוא יותר טוב מ'אפס ביחסי אנוש' או 'כלבת, אבל כל מה שהוא עושה עם המעט שהוקצב לו הוא פלא לא קטן, ואני עדיין מאוכזב שהאקדמיה לא הכירה לפחות באיתי זבולון.
'תעלת בלאומליך' של אפרים קישון – כל רשימת סרטים ישראלים טובים צריכה סרט של אפרים קישון. אנשים מעדיפים מדי פעם את העלילה היותר רצינית אך פחות מצחיקה של השוטר אזולאי, או את סאלח שבתי אבל בשבילי המועדף זה תעלת בלאומליך. משהו בו פשוט הכי עובד בשבילי.
'ביקור התזמורת' של ערן קורילין – הסרט המועדף עליי מכל תחיית הקולנוע הישראלי של שנות האלפיים. בונוס: התפקיד הכי פחות "צעקני" של רונית אלקבץ, שמוכיח את הגיוון שהיא מסוגלת לו.
מחזות הזמר הטובים ביותר
כמעט נכנס: 'Reefer Madness, הוא מחזמר נהדר וכדאי לכם לראות אותו והסיבה היחידה שהוא לא ברשימה והאחרים כן זה הטכניות שהוא סרט טלוויזיה והאחרים לא. חוץ מזה, הוא לחלוטין באותה הרמה שלהם.
'סאות' פארק: הסרט' של טריי פארקר ומאט סטון – כשסטיבן סודנהיים אוהב את המחזמר שלך, אתה יודע שעשית משהו טוב, וכאן הצמד הזה עשה משהו נהדר בהחלט. מדהים לחשוב שהסרט הזה כבר בן 17 ועדיין מרגיש כל כך צעיר, חצוף ורענן.
'שיר אשיר בגשם' של ג'ין קלי וסטלני דונן – הופעות, תסריט, שירים, קטעי ריקוד – אולי *ה* בה' הידיעה, שכל השאר הם תולדות שלו. הפספוס הגדול ביותר של האקדמיה ועוד לטובת השעמומון של "המופע הגדול בתבל"
'כל הג'אז הזה' של בוב פוסי – הסרט היחידי ברשימה שלא נבחר בגלל הפסקול שלו, שאני מודה שאת רובו אני כנראה לא יכול לשיר לכם אלא בגלל שהוא פשוט שואב אותך כולו לתוך הנפש שלו. הדבר הכי אוטוביוגרפי בלי להיות אוטוביוגרפי, והמחזמר הפסיכדלי שמשתמש בפסיכדליה שלו בצורה הנבונה ביותר
'הסיוט לפני חג המולד' של הנרי סליק- הפסקול הטוב ביותר של דני אלפמן, ומדובר על דני "מאדרפאקינג" אלפמן. סרט שאפילו אחרי שנהפך לקלישאה של גותים ואז של ילדים, עדיין מקסים ומלא בתום ושימחה ובתהייה איך הייתה נראית גירסה של הסרט עם חגים יהודיים.
'הקומיטמנטס' של אלן פארקר – אני לא כל כך אוהב את רוב הסרטים של אלן פארקר, אבל אני מוכן לתת לכל סרט שלו הזדמנות רק על סמך הקומיטמנטס. אחד הסרטים הכיפיים הכי לא כיפיים, אחד מסרטים הלהקות שנותן כבוד ללהקה (או יותר נכון למארגן שלה) בלי לשחק העדפות, עם תסריט שמפתיע לגלות שהוא מבוסס על ספר (ומפתיע עוד יותר לגלות שהספר מצליח להעביר איכשהו את המוזיקה מתוכו) ופשוט כיף של סרט.
לא קל
הרבה סרטים טובים מאוד נשארים בחוץ, והיה קשה מאוד לשייך כל סרט לקטגוריה.
אבל בסופו של דבר אלו הן הבחירות שלי לסיבוב הראשון:
מדע בדיוני:
רק לפי הסרטים שכמעט נכנסו, אפשר להבין איזה סרטים אדירים יש כאן: הילדים של מחר, גורל ידוע מראש, דו"ח מיוחד, כרוניקה.
הייתי מאוד רוצה להכניס כאן את 'מעבר לכל חלום' של טרסם סינג. שהוא גם סרט מושלם מכ"כ הרבה בחינות וגם פנטסטי בהרבה מובנים. אבל לאחר מחשבה רצינית, הוא לא באמת מדע בדיוני. למרות שאנשים רוכבים על פילים בקרקעית הים או שמופיעים בו מכשפים ומיסטיקנים.
ולחמישייה:
1. 'היא'. גם אם היה מדובר ברומנטיקה, כנראה שהאחרון של ספייק ג'ונז היה מתברג בחמישייה. עתיד דמיוני ורחוק שנראה ומעוצב ומורגש כאילו הוא המחר. קשה להכליל אותו בכלל כמדע בדיוני כי בפועל הוא כ"כ אנושי, נוגע ולא דמיוני כמעט בכלל. ההופעות של חוואקין פיניקס ומערכת ההפעלה אותה הוא רוכש (סקרלט 'סמנתה' ג'הונסון) פשוט מחשמלות. קשה לי למצוא דברים רעים על הסרט הזה, כי הוא מאוד קרוב למושלם. אל תגידו לי שהוא לא מדע בדיוני, כי העובדה שהוא באמת כזה היא אחד הגורמים לכך שהוא כ"כ טוב.
2. 'אינטליגנציה מלאכותית'. הכל כאן פשוט מושלם. הצילום, השחקנים (גם ג'וד לאו בתפקיד הזוי), המסרים, הרעיונות, הבימוי, התסריט. קשה לי למצוא מילים קצרות כדי לתאר סרט כ"כ אדיר. לכן, אני אצטט כאן את העט המרקד שסיכם כי "בעיני הוא ענק. יצירת מופת עם אוקיינוס של אהבה שמוגשת עם טונות של כישרון, בעשייה קולנועית פשוט מושלמת." נכון מאוד.
3. 'אקס מאכינה'. ככל שעובר הזמן, וככל שדיברנו והתווכחנו עוד על הסרט, רק התחדד לי יותר ויותר כמה הסרט הזה מבריק וחכם ולופת ומעולה. אחת מהפתעות השנים האחרונות.
4. 'דוני דארקו'. אין משהו שדפק לי את המוח בצורה כ"כ חזקה והעלים לי את כל הבעיות שהיו לי בסרט כמו דוני דארקו. למרות שגרסת הבמאי קצת הורסת, ואולי לא מדובר לחלוטין במדע בדיוני.
5. 'התחלה'. כי אתם יודעים.
סרטים המבוססים על נובלות גרפיות או קומיקס:
נעבור ישר לחמישייה:
1. 'הוגו'. מאוד שונה משאר הרשימה, אבל אני חושב שהספר עליו הוא מבוסס נחשב לרומן גרפי. 'הוגו' הוא אחד מסרטי האווירה שמהרגע הראשון פשוט שואב אותך לתוך עולמם של הדמויות, עולם שגם אם קוראים בו דברים רעים וקשים, קשה לך שלא לרצות להיות חלק ממנו ולא לעזוב אותו לעולם. הסרט משחק על קו התפר שבין ראליסטי לפנטסטי (בדיוק כמו הגישות הקולנועיות בהן הוא עוסק) בדרך בו הוא מעצב את הסרט ועורך בו את המוזיקה הקסומה של הווארד שור. בכל מקרה, סקורסזה עושה כאן כמה דברים מדהימים בכל הנוגע לתפאורה ועיצוב, צילום, תלת ממד ובקולנוע בכלל (רק המשחק די גרוע). 'הוגו' הוא אחד הסרטים שגרמו לי לאהוב קולנוע והוא גם אחד הסרטים שאני הכי אוהב בעולם.
2. 'עיר החטאים'. סרט שהוא פשוט קומיקס. מהעיצובים המגניבים שהיו בסרט, דרך דמויות מטורפות בעולם מטורף. כיף ומשוגע.
3. סקוט פילגרים נגד העולם. עוד סרט שהוא פשוט קומיקס. הסרט שפתח בפני את אדגר רייט שמכיל הופעה מדויקת של מייקל סרה הנהדר והרגעים שלו עם מרי אליזבת ווינסטד פשוט כובשים. חוץ מזה, מגניב בטירוף (מהשנייה הראשונה).
4. האביר האפל. קצת בנאלי, אבל כנראה סרט הקומיקס הקלאסי הכי טוב שנוצר.
5. קפטן אמריקה חייל החורף. הטוב בסרטי מארוול עד עכשיו. שילוב מעולה בין אקשן לקומדיה, סרט חכם בפני עצמו שפשוט עובד נהדר כמעט בכל אספקט.
סרטי הקומדיה הטובים ביותר:
קשה לשפוט קומדיות. יש מלא סוגים של קומדיה וקשה להחליט מה לשייך לקטגוריה. למשל, 'הלובסטר'. מבחינתי הוא לחלוטין קומדיה וצריך להיות בחמישייה, אבל מדובר בסרט כ"כ דיכאוני בסופו של דבר שאני באמת לא יודע אם להכניס אותו לקטגוריה הזאת או לא. לכן החלטתי להכניס רק קומדיות ברורות לחלוטין. וזה גם היה קשה.
כמעט נכנסו: ברוז', C.R.A.Z.Y, באה בקלות, הקומדיה האלוהית, רעם טרופי, שוטרים לוהטים, אחי איפה אתה.
1. 'אמילי'. מהקומדיות הרומנטיות היחידות שעבדו עלי לגמרי ואני פשוט אוהב אותו כ"כ בלי סיבה נראית לעין. אודרי טוטו, וואו.
2. 'הזאב מוול סטריט'. הקומדיה הכי מטורפת ופרועה שהייתה כאן בשנים האחרונות. ובשונה מכל השכנים, הטדים, והג'אמפ סטריטים. גם הסרט עצמו פשוט אדיר. וגם ההופעה עליה דיקפריו באמת היה צריך לקחת אוסקר.
3. 'יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום'. אפרוריות, מכונות השמדה, מלחמה, גיבורים משעמיים למדי. לא בדיוק הדברים מהם עשויים קומדיות. אבל 39 הפרקים הממלאים את הסרט הזה עטופים בכ"כ הרבה ציניות מושחזת והופכים אותו לאחד הדברים מהם צחקתי הכי הרבה בזמן האחרון. ובלי קשר מדובר בסרט גאוני.
4. 'סוף העולם'. הסרט שהכי אהבתי מרייט. וזה אומר הכל.
5. ווס אנדרסון. קשה לי לבחור אחד מ 'משפחת טננבאום', 'ממלכת אור הירח' ו'מלון גרנד בודפשט'. שלושתם מעולים בקיצוניות ומאוד מצחיקים. אם הייתי חייב, וזה ממש לא בלב שלם, הייתי בוחר באחרון, כי מעבר לכל הדברים הנהדרים שיש בו מדובר בשיעור אדיר בקולנוע.
סרטי התיכון הטובים ביותר!
באסה ש'המירוץ לצמרת של מקס פישר' יצא שנתיים מוקדם מידי.
1. 'מורה מחליף', או בשמו האמיתי 'מנותק'. הסרט הטוב ביותר בקטגוריה וגם הקשה ביותר שלדעתי כל איש חינוך חייב לראות. הופעה ענקית של אדריאן ברודי בסרט שמעביר בצורה מדויקת ומכאיבה את היחס של כל אחד ואחת מאיתנו למורים (בין הורים, תלמידים, משפחה, מורים אחרים וכו'), למה העבודה הזאת כ"כ בלתי אפשרית ולמה הפתרון היחיד הוא להישאר מנותק.
2. 'אלפנט'. קל מאוד לשנוא את הסרט הבלתי רגיל של גאס ואן סאנט, שרובו פשוט מעקב אחרי כל מיני תלמידי תיכון בבית הספר שברקע מתחולל מסע רצח בלתי צפוי (ואולי צפוי לחלוטין). עוד סרט קשה מאוד, גם לצפייה וגם להכלה אבל באמת שאחרי שצפיתי בו הוא נשאר תמיד באיזה פינה קטנה בראש ומעורר מלא מחשבה.
3. 'כמה טוב להיות פרח קיר'. קאסט צעיר של כ"כ הרבה ילדים שעושים עבודה נהדרת ומרגשת. סרט שמצליח לשלב בתוכו גם טרגדיות ונפילות מצד אחד וגם רגעי שלווה ועונג מצד שני ועושה את זה בצורה באמת מדהימה. מאוד מדויק.
4. 'אנחנו הטובות ביותר!' אחת הלהקות המגניבות שראיתי בסרט מאוד מפתיע ונהדר. הילדות כאן מצליחות להעביר כ"כ הרבה בכל סצנה וגם הוא, מאוד מדויק.
5. 'כשהנערים שרים'. גם הוא וגם הסרט הקודם יכלו בקלות להיכנס בקטגוריית המיוזיקל. אבל שניהם עוסקים הרבה יותר בחינוך ובחיים בתיכון בו הסרט מתרחש ושניהם עושים את זה בצורה יוצאת מן הכלל.
הסרט המוזיקלי הטוב ביותר:
ללא הרחבות, כי אני מותש.
1. וויפלאש.
2. שיקאגו.
3. אהבה וחסד.
4. התו האחרון.
5. אין לי עוד אחד שעולה לי. אולי נשים גם כאן את כשהנערים שרים.
קולנוע ישראלי:
ללא הרחבות, כי אני מותש:
1. תיקון.
2. מי מפחד מהזאב הרע.
3. את לי לילה.
4. גט.
5. אפס ביחסי אנוש.
כן, התחלתי לעקוב באמת ולאהוב רק בחמש האחרונות. נשארו בחוץ: בית לחם, הגננת, חתונה מנייר.
אני לא אוהב סרטי אימה קלאסיים. אני מאוד אוהב סרטי מתח פסיכולוגים על גבול האימה כמו ברבור שחור, מלהולנד דרייב וכו', אך הם לא באמת נחשבים סרטי אימה. אולי היחידים מהשנים האחרונות שגם ראיתי וגם באמת אהבתי היו 'מי מפחד מהזאב הרע', (שגם ככה כבר הוזכר כאן בקטגוריית הישראלים), והקולות. אין לי באמת רשימה, ולכן אני נאלץ שלא להשתתף במקצה זה.
בונוס.
הזוכה הגדול בכל הקטגוריות. טריאתלון, קרב רב, שחיה 400 מטר מעורב או משהו.
יש סרט אחד, שהסתובב אצלי כמעט בכל הקטגוריות. אבל מה לעשות, הוא כנראה לא משתייך לאף אחת מהן, למרות שיש בו רגעים מכולן. זה גם אחד הסרטים הכי טובים שראיתי ב16 השנים האחרונות, הכי מוזרים, הזויים, לא ברורים, יפים ומיוחדים.
'מנועים קדושים'.
יש בו סצנה מסצנת מדע בדיוני לא ברורה ומסנוורת עיניים, יש בו צסנת 'אימה' על מפלצת שנושכת אצבעות, יש בו סצנה על ילדה בתיכון שאבא שלה משגע אותה, יש פה סצנה מצחיקה המתארת אישה זקנה מקבצת נדבות ויש פה סצנה מוזיקלית עם אקורדיון פשוט מדהימה. ובכולם, איש אחד, שחקן אדיר, שהעבודה הבלתי אפשרית שלו מצריכה אותו לעבור בין כולם ביום אחד ארוך ומשוגע.
אני לא מתיימר להגיד שהבנתי משהו ואני בכלל לא נכנס לזה, אבל וואו, זה פאקינג סרט אדיר.
(למען האמת גם 'ענן אטלס' יכול היה להיכנס לכמה קטגוריות, אם כי לא כמו מנועים קדושים. וגם הוא אחד מהסרטים האוהבים עלי מהשנים האחרונות)
זהו. בטוח שכחתי סרטים מסוימים, אבל זה מה שיצא.
וזה היה ארוך וקשה אך גם מאוד, מאוד מהנה.
שאפו למארגנים!
ואחרי כל זה
מסתבר שלא קראתי את ההוראות נכון ולא הבחנתי שיש מקצים ארוכים. אז הבחירות שלי היו רק לסרטים משנת 2000 והלאה. וזה מבאס כי זה היה מתיש לבחור מהשנים האלה.
בכל מקרה, שינויים זריזים ורק במיוזיקל כי אין לי כוח:
מיוזקל:
1. אמדאוס. מהאהובים עלי בכל הזמנים.
2. וויפלאש.
3. שיר אשיר בגשם.
4. שיקאגו.
5. מרי פופינס.
יותר משאני אוהב סקרים מהסוג הזה אני אוהב תגובות כאלה!
כל תגובה כזאת גם מראה לי עד כמה גדולים החורים שיש לי בהשכלה וגם עושה לי חשק לעזוב את מה שאני עושה ולהתחיל מראתון סרטים.
וחבל לי שאין יותר כתבות באתר שמעודדות תגובות מהסוג הזה (יש את פרסי דג הזהב שבתגובות שלהן אנשים מסכמים את השנה החולפת באופן דומה אבל זה קורה רק פעם בשנה).
קשה, קשה...
דיסקליימר – יש לי בעיה עם דירוגים. כלומר, להתחייב אליהם. אני יכול לשבת עכשיו על ימד"ב ושאר דפים במשך יום שלם ולבחור עם פינצטה סרטים לרשום פה, ויום למחרת פתאום להגיד "אוי, איך שכחתי את…" או "רגע, בעצם…". יכול להיות שהדירוגים שאני רושם עכשיו הם לא אותם דירוגים שהייתי רושם לפני שבוע או שארשום עוד שבוע. לא שהשינויים יהיו דרסטיים, מקסימום להחליף סרט פה סרט שם, אבל עדיין. אחרי שהבהרנו את זה, בואו נתחיל.
אה, הערה לפני זה – לא בדיוק הבנתי איפה הסרטים של אדגר רייט יכולים להכנס, כי אף אחד מהם הוא לא נטו "קומדיה" או נטו "אקשן", יש קומדיית אימה או קומדיית אקשן או קומדיית מד"ב. בכל מקרה, פשוט תניחו שהסרטים שלו נמצאים הכי גבוה ברשימה מכל בחינה, וכל סרט שאציין פה מגיע אחריהם.
קומדיה
זולנדר – בן סטילר כבר לא מצחיק כמו שהיה פעם, ומבחינתי הסרט הזה הוא סטילר בשיא הקומי שלו (למרות שבהחלט אהבתי גם את "כייבל גאי" ו"רעם טרופי"). סרט שלוקח את עולם הדוגמנות ומפרק אותו לחתיכות. יש כאן שחקנים נהדרים, סצינות קורעות מצחוק ושורות שמצטטים עד היום.
והרי החדשות
החדר – למרות שהיוצר שלו אולי לא התכוון לזה, הסרט הזה הוא בהחלט קומדיה, קומדיה של טעויות. אי אפשר להסביר את קיומו של הסרט הזה, או את האיש שאחראי לו. מה שאפשר לעשות זה לצחוק מהשחקנים הנוראיים, הסצינות הלא ברורות, הדיאלוגים המגוחכים ואיכות ההפקה הזולה. מצפה בכליון עיניים לסרט של ג'יימס פרנקו שמבוסס על עשיית הסרט הזה.
טים אמריקה – כל אחד יכול לעשות סרט על קבוצת סוכנים אמריקאית שנלחמת בטרוריסטים. אבל לעשות את זה בלייב-אקשן זה כל-כך מיינסטרים. עם בובות זה סיפור אחר לגמרי. סרט שלא עושה חשבון לאף אחד ויש בו הרבה רגעים שבהחלט יגמרו להשפרצת קולה למרחק, כולל את מה שכנראה סצינת הסקס הקולנועית הכי מצחיקה שראיתי (כן, אפילו יותר מ"נערות שעשועים". עכשיו כשאני חושב על זה, יש סיכוי לא רע שהבמאי של זה וטומי וויסו למדו שיעורי אנטומיה באותו המקום).
שכנים – חוץ מלהיות סרט נפלא על הפחד מהתבגרות – או אל העולם הגדול או אל חיי המשפחה – זה פשוט סרט קורע מצחוק, וכזה שחשף בפני כישורים של זאק אפרון שלא חשבתי שיש לו.
אימה
אזכורי כבוד: ג'יפרס קריפרס, המסור, 28 ימים אחרי, השער.
יעד סופי – יותר קומדיה שחורה מאימה. אחד הפרנצ'ייזים האהובים עלי בכל הזמנים. לראות חבורות של צעירים מתים בכל מיני דרכים משונות זה פשוט כיף. כמו כן, הסרט החמישי עדיין נחשב אצלי בתור אחד הסרטים הבודדים שבאמת עשו שימוש טוב בתלת-מימד.
בקתת הפחד – בגלל הדקונסטרוציה וה"הסברים" לכל מיני דברים שמתרחשים בסרטי אימה. לעזאזל, מגיע לו להיות פה רק על סצינת המעליות.
באבאדוק – בתקופה שבה "סרט אימה" הפך שווה ערך ל"סרט עם הרבה ג'אמפ-סקיירס", טוב לדעת שעדיין יש אנשים שיודעים שאימה אמיתית מבוססת על אווירה ולא על "בו! הבהלנו אתכם!"
זה עוקב – כנ"ל. כמו כן, יש לו צילום ופסקול נהדרים ואת האחד הסופים של סרטים הכי מעולים ומרגיזים בו-זמנית שראיתי.
הנערות האחרונות – לא אימה נטו, אבל מכתב אהבה מקסים, מצחיק ולעתים מרגש לז'אנר סרטי הסלאשר. *הולך להקשיב שוב ל Betty Davis Eye*.
סרטי תיכון
קטע מהסרטים (Not Another Teen Movie) – אחד מסרטי הפרודיה הכי טובים אי פעם, שצוחק באופן מושלם גם על הסרט העיקרי שהוא צוחק עליו וגם על סרטי תיכון בכללי. כריס אוונס בהופעה הקומית הכי טובה שלו.
ילדות רעות – לא נראה לי שצריך להסביר. פריטי מאץ' סרט קאלט.
רחוב ג'אמפ 21 – יכול להתאים בקטגוריית הקומדיה באותה מידה. סרט שמשחק קצת עם הסטריאוטיפים וקלישאות של סרטי תיכון ותוך כדי מצחיק בלי הפסקה, לעתים עד דמעות.
ריתוק (Detention) – למרות שהוא גם סרט רומנטי-מד"ב-מסע בזמן -אימה- פנטזיה-החלפת-גוף, הוא קודם כל סרט תיכון. ויש בו את אחת מסצינות המונטאז' האהובות עלי. מעט מדי אנשים מכירים את הסרט הזה, וזה פשוט לא בסדר.
אני וארל וזאת שעומדת למות – סרט תיכון בלי כל הסטריאוטיפים הרגילים והכל. פשוט על שני נערים שאוהבים סרטים ועל נערה שעומדת למות. וגם פה הצילום ממש מעולה.
מדע בדיוני
שמש נצחית בראש צלול
דו"ח מיוחד
כרוניקה בזמן אמת
קצה המחר
לופר
את השאר אשלים בקרוב כי צריך להתעמק קצת יותר.
לא היה לינק לסקר גוגל איפשהוא??
אני בטוחה שראיתי אחד כזה לפני כמה ימים, יכול להיות שזה בשרשור אחר, אולי באמת אפשר לעשות איזשהוא דף מרוכז לזה.
בכל מקרה, כמו שהכובען אמר, רשימות זה דבר מאוד דינאמי, אבל עדיין אני צריכה לנבור בזכרון ובIMDB כדי לענות, אז זה יקרה יותר מאוחר היום והתגובה הזאת זה בעיקר תזכורת עצמית :)
המשך יבוא
חפשי למעלה "סקר ממשי"
(ל"ת)
Too Mainstream
שמתי לב שהרבה מהבחירות כאן חוזרות על עצמן, כולנו כבר יודעים ש"האביר האפל" הוא אחד מסרטי הקומיקס מהטובים שנעשו ואנחנו לא צריכים תזכורת לכמה משובח "מי מפחד מהזאב", לכן החלטתי לבחור בסרטים שכנראה שלא ראיתם.
אימה – ג'ון מת בסוף, נופל יותר טוב לקטגוריה "ביזאר" אבל גם "אימה" מחמיא לו, בכל מקרה הסרט הכי לא שגרתי שתראו, בקטע טוב.
קומדיה – אחי אני אוהב אותך, מחבורת ג'אד אפטאו, האהוב עליי ביותר. ראוי לציין גם את ברונו, אם מאסתם בסרטיו החדשים של סשה ברון כהן.
מדע בדיוני – פול, לא הייתי קורא לו יצירת מופת אבל הוא כן out of this world, סורי.
ישראלי – היורד למעלה, סרט לא אופייני בנוף הישראלי, עשוי מעולה.
מחזות זמר – האמת שלא ראיתי אף סרט שמכיל קטעי שירה חוץ מ"החבובות, אז יאללה, נלך עם החבובות.
קומיקס – סופר, שמתי לב שרוב הסרטים פה די ביזאריים..
תיכון – סיפור מצחיק, הסרט אמנם כשל קופתית, אבל יש בו משהו מיוחד שלא רואים בסרטים אחרים, כמו כן ההופעה הכי טובה של זאק גליפיניאקיס על המסך, וזה אומר משהו.
סופר מבוסס על קומיקס?
או רק מושפע ממנו?
הייתי בטוח שהוא לא מבוסס, אחרת הייתי בוחר בו.
האמת שגם אני לא בטוח
אבל אני חושב שהחוקים טיפה רופפים במקרה הזה.
יפ. שיהיה.
(ל"ת)
רופפים, אבל לא עד כדי כך
"סרט מבוסס על קומיקס" צריך להיות מבוסס על קומיקס.
סופר, במקרה הזה, לא.
אז אני מתנצל מראש
קיבלתי את הרושם שכך לאחר שכמה בחרו פה ב"וויפלאש" במחזות זמר וב"חדר" בקומדיה.
זה כי הגדרנו את הקטגוריה כ"סרטים מוזיקליים"
ולא כ"מחזות זמר". אז זה כולל גם את וויפלאש.
וזה לא "חדר" (הזה משנה שעברה) אלא "החדר" (מ2003) שהוא סרט קאלט בזכות היותו סופר גרוע ולכן יכול לזרום אל הקומדיה.
אה, פאשלה.
כמה וכמה סנטים
קודם כל: איזה כיף! אני אוהב לקבל הזדמנויות לזיין את השכל על סרטים שאני אוהב. מקווה שייצא קוהרנטי. אז בואו נתחיל עם שני הז'אנרים הכי כיפיים:
תיכון –
1. מועדון ארוחת הבוקר
2. שמתי ברז למורה – שני סרטי התיכון הדפניטיביים של מאסטר הז'אנר, הג'ון קרפנטר-ווס קרייבן-אלפרד היצ'קוק של סרטי התיכון, ג'ון יוז. הראשון – מופת של כתיבה ובימוי שחקנים. ככל הנראה סרט ה-One location האהוב עלי. מרגש, מעורר הזדהות ומצחיק, עם סצנת על אחת שהבנאדם ככל הנראה קיבל מקום מיוחד בגן עדן של קולנוענים רק בגלל – חמישה נערים ונערות יושבים במעגל ומדברים, ככה זה מרגיש לפחות, על הכול – מוניטין, הורים, סקס, אהבה, התבגרות. סצנה שמכילה בתוכה מונולוג אחד יפהפה (אמיליו אסטבז, שהתחיל ונגמר בסרט הזה, על אבא שלו – לא מרטין שין, אלא זה מהסרט) ו-וואן ליינר אחד שעושה לי לבכות כל פעם: When you grow up your heart dies. אין הרבה שורות יותר חותכות מזה.
והשני – פחות או יותר אותו דבר, גם. ילד אחד, שהוא כל מה שהיינו רוצים שנהיה כשהיינו בתיכון, מחליט להבריז מבית הספר האיום שלו ופשוט לעשות כיף טהור, פשוט ואסור, ולקחת איתו את הילדה שהוא אוהב ואת החבר הכי טוב שלו. אחד הסרטים הכי מהנים בעולם, והופעת מחץ של מתיו ברודריק ואלן ראק. סצנת המוזיאון וסצנת ה"Twist and shout" הן מהאהובות עלי.
3. ילדות רעות – טינה פיי הפכה אותי, בעזרת קיידי, גברת נורברי, דמיאן, ג'ניס, רג'ינה וגרטשן למי שאני היום. סרט נקי מאוד, שקצת טינופת הייתה הופכת אותו ליותר מהנה, ובטח שיותר אמין, אבל גם להרבה פחות יעיל ברמה הפדגוגית (שקיימת לחלוטין, אומר לכם בנאדם שרגע השיא של השנת שירות שלו היה להראות את זה לחניכיו בני ה-12). דיאלוגים מושלמים שאני יודע את כולם בעל פה (תשאלו את כל מי שהיה במועדון השפאגט בערב ההקרנה הפעילה שלו – צעקתי בערך כל שורה שלישית למסך בהנאה צרופה). סרט מרושע ומבריק על פוליטיקות תיכון ועל ילדות בנות 16. המועמדות של רייצ'ל מקאדמס לאוסקר על "Spotlight" היא לחלוטין פיצוי של האקדמיה על זה שהיא לא קיבלה מועמדות על עבודת העל שלה בסרט הזה, כי רג'ינה ג'ורג' היא כנראה אחד הנבלים האהובים עלי בעולם, כולל חניבעל, הג'וקר או מירנדה פריסטלי.
4. באה בקלות – אם ילדות רעות היה סרט שהפך אותי למי שאני, אז באה בקלות לקח את מי שאני ואמר לו "זה ממש בסדר!!!". ובאותה נשימה גם אמר "מה הקטע שלך יא מוזר". בכיתה ט', כשהסרט הזה יצא וטלטל את עולמי, הייתי בהמה רכלנית שחיה על ליחשושי מסדרון וחצאי אמיתות בנוגע למי נגע למי במה. אוליב מבחינתי הייתה סוג של בבואה מעוותת למה שהייתי, ובגלל זה היא עד היום אחת הבריות הקולנועיות האהובות עלי. גם סרט שקצת פחות PG13 היה יכול להועיל לו (למרות שקראתי כמה עמודים מהטיוטה מדורגת ה-R שלו וההבדלים, מלבד כמה "פאק"ים, לא מרימים לו יותר מדי), אבל עדיין אחד האהובים עלי. בעיני, אמה סטון לא רק גילתה הבטחה בסרט הזה, אלא גם קיימה אותה, ומאז היא אחת מהשחקניות האהובות עלי. אחת מתצוגות המשחק המושלמות ביותר של העשור הנוכחי, קל. (וגם ליסה קודרו, סטנלי טוצ'י ופטרישה קלארקסון נפלאים שם)
5. כמה טוב להיות פרח קיר – אין הרבה סרטים שריגשו אותי כמו "פרח קיר". סרט שנתן לי צורך להרים טלפון לכל מי שחשוב לי בעולם ולומר לו שאני אוהב אותו. ועזרא מילר בהופעה הכי אנדרייטד של השנים האחרונות.
(נדחק על ידי "פרח קיר" ברגע האחרון – קלולס. איקוני ומהמם. לפני שבועיים ראיתי אותו שוב,ושמתי לב איך כל סצנה אני אומר לחבר שלי, שבתעוזתו כי רבה אמר שהסרט הזה ממש מזכיר לו קליפ של איגי אזלייה ולא להפך, "אוי, איך אני אוהב את השורה הזאת", "וואי, זאת סצנה מעולה", "אין, אני פשוט מת על הסרט הזה". בכל שיעור נהיגה שבו חלפתי ביעף על פני תמרור עצור הרגשתי את הצורך לומר למורה שלי "I totally paused")
מוזיקלי –
1. קברט – האמת שהגרסה הבימתית היא הגרסה הכי חזקה של הסיפור הזה, וכשזה נוגע לסרטי בוב פוסי אני הרבה יותר מעדיף את "לני", אבל אני לא יכול לכתוב על חמישיית סרטי מוזיקה ולא לכלול את הסרט עם הנאמבר המוזיקלי האהוב עלי – "Maybe This Time". אין עוד אנשים שיודעים לשיר ולשחק טוב כמו לייזה מינלי. וגם ג'ואל גריי אליל.
2. כמעט מפורסמים – אחד הסרטים הכי יפים שראיתי. מכיל את מה שהיא כנראה השורה הכי יפה שנכתבה לסרט בעיני ("One day you'll be cool"), ואת ההפסד הכי לא לגיטימי בתולדות האוסקרים: קייט האדסון גדולה מהחיים בסרט הזה. פשוט וכך.
3. מולין רוז' – כי לא חוויתי עוד הרבה חוויות קולנועיות כאלה. ומה שיפה זה שהסרט דווקא בשיאים שלו כשהוא פחות מקושקש וצבעוני והיפראקטיבי – במחרוזת שירי האהבה של כריסטיאן לסאטין זה מרגיש יותר טבעי מהמון דיאלוגים מדוברים בסרטים אחרים. לא עשו עד עכשיו סרט כזה, לפחות לא בכזאת הצלחה.
4. שיקגו – הסרט שאני הכי אוהב בעולם. לא הטוב ביותר שראיתי, אבל אין סרט שאני יותר אוהב. יום אחד אני באמת ארחיב על זה, אבל אסתפק בלומר שכשגיגלתי "שיקגו", לפני כמעט 13 שנה, במטרה לראות את המחזמר הזה שאמא לא מרשה לי לראות, הגעתי לאתר בשם עין הדג, שלימד אותי לאהוב קולנוע. (לאהוב את קת'רין זיטה ג'ונס למדתי בעצמי. שימו לב איך ב"All that jazz" העפעפיים שלה זזים על הביט. אחת הדיוות הקולנועיות המוצלחות ביותר אי פעם)
5. היירספריי – כי העולם צריך עוד סרטים כאלה. חד וחלק.
מדע בדיוני –
1. אווטאר
2. AI – אני באמת לא יכול לראות אנשים מדרגים את הפייבוריטים שלהם אצל ספילברג ומשמיטים אותו לטובת סרטים כמו "טוראי ריאן" (אחלה ריאן, כן? פשוט אני מעדיף את מריל סטריפ כפיה טובה מאשר מעיים שפוכים על עדשת המצלמה). יצירת המופת הזאת טובה בדיוק כמו "רשימת שינדלר" או "ET". אחד הסרטים הכי טובים בעולם.
3. הילדים של מחר
4. וול-E – כנראה סרט האנימציה האהוב עלי.
5. היא
אימה –
1. באבאדוק – ולו רק בגלל אסי![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
.
2. מי מפחד מהזאב הרע – ולו רק בגלל צחי. אבל גם גיורא ביח ופרנק אילפמן תרמו את שלהם.
3. בקתת הפחד – ולו רק בגלל ג'סי וויליאמס. לא, סליחה, זה "האנטומיה של גריי". וטקס פרסי ה-BET לשנת 2016. לא, בקתת הפחד זה סרט שכולו ג'וס, חודש לפני שהוא נהיה מר מארוול, ואחד מהדוגמאות האהובות עלי בעולם לארס-פואטיקה. סרט השנה שלי משנת 2012, בתיקו עם "חיות הדרום הפראי".
4. קחי אותי לגיהנום – אלוהים, זה היה כיפי. אני רוצה עוד סרטים שייגמרו ככה.
5. נעלמת – טוב, אני די גרוע עם סרטי אימה. מבחינתי סצנת ה"אלוהים ישמור ברני סטינסון מה הם עושים לך" מספיקה כדי לשים אותו בקטגוריה. מקווה שזה תופס. אם לא, אני ממש בסדר עם זה. הסרט הכי טוב של 2014, ובתכלס, האהוב עלי של פינצ'ר מאז פייט קלאב (איימי נגעה לליבי הרבה יותר ממארק).
ישראלי –
1. גבעת חלפון אינה עונה – אני בסופו של דבר הבן של אבא שלי, תכלס.
2. כנפיים שבורות – לא מספיק הבן שלו, כי הוא לא סובל את אורלי זילברשץ. בעיני היא נהדרת בסרט היפהפה הזה. וגם מאיה מרון.
3. מסעות ג'יימס בארץ הקודש
4. ואלס עם באשיר
5. אור – דאנה ורונית בסרט אחד והלב שלי נשבר נשבר נשבר. תסריט ומשחק נפלאים שמחפים על בחירה אסתטית די מבאסת. אני מניח שבסופו של דבר אני מעדיף את "מי מפחד מהזאב הרע" או את "סלאח שבאתי", אבל הסרט הזה הוא פחות או יותר הסיבה שיצאתי לשנת שירות. ואלוהים ישמור אותך דאנה פאקינג איבגי, אם המלהקים של וורנר רצו ישראלית לתפקיד וונדר וומן הם היו צריכים לקחת אותך (עזבו שנייה להיות בת זונה מדרום תל אביב, הבחורה ביצעה מין אוראלי עם רועי כפרי בעזרת האמפייר סטייט בילדינג. חולה על גל גדות אבל דאנה לוקחת, וזה אפילו בלי לדבר על אפס ביחסי אנוש, שהוא, דרך אגב, אחד הסרטים הכי מושלמים שנעשו בישראל. אבל אני אוהב את פולמן יותר מדי בשביל להעיף אותה לטובת השבוזות משיזפון).
קומיקס –
1. סקוט פילגרים נגד העולם![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
2. האביר האפל – לא הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לאומנות השביעית מאז שז'ורז' מלייס נחת על הירח, אבל בז'אנר שלו הוא אחד הטובים, ללא ספק.
3. קיק אס תודה לך, קלואי גרייס מורץ, על היותך את. וגם אתה הפתעת לטובה, ניק
4. עיר החטאים
5. העולם שבפנים
(ממש גאה בכם אם הגעתם עד לכאן)
קומדיה –
1. ממזרים חסרי כבוד – כי מדובר בסרט הכי טוב שנעשה בערך מאז תחילת העשור שעבר, והוא ממש ממש מצחיק. תכלס זה הסרט הכי טוב של טרנטינו, גם אם את "להרוג את ביל" הראשון אני אוהב יותר.
2. שכנים
3. ילדות רעות – כי לא נאמר שאסור כפל מבצעים, וכי הפאה של ג'ניס איאן עשויה משיערות החזה של אמא שלך. ואני יכול להכניס את כל האגרוף שלי לפה. ואנחנו כאילו לגמרי חייבים לדקור את יוליוס קיסר.
4. באה בקלות – אמ… כנ"ל?
5. אפס ביחסי אנוש – לא תקבלו אותו בדומסטי, קחו אותו בבינלאומי. זה היה אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי עד שהתגייסתי, ואז גיליתי שרמה היא לא הגזמה גרוטסקית של כלום, היא כל קצין שאי פעם חי :(
אוקיי, חייב לומר – אני אולי לא עד הסוף במחנה ה"טלוויזיה של שנות ה-2000 מנצחת את הקולנוע", אבל ככל שזה נוגע לקומדיות זה לגמרי נכון. מה שטינה פיי עשתה בטלוויזיה בשנים האחרונות לוקח את הרוב המוחלט של הקומדיות הקולנועיות של העשור האחרון, ולא ראיתי הופעה קולנועית קומית שמדגדגת את מה שג'וליה לואיס דרייפוס עושה ב"ויפ". אני בהחלט חושב שקומדיה היא מדיום הרבה יותר תובעני מדרמה, אבל הקומדיות הקולנועיות של המאה ה-21 לא מספקות את הסחורה שאני מקבל בטלוויזיה.
לגבי קומדיות טלוויזיה/קולנוע
אני חושב שאם מדברים על הכמה שנים האחרונות (כלומר, נניח מאז 2010) אני מסכים איתך הרבה יותר מאשר "מאז שנות ה2000" – אישית אני מאשים את אסכולת אפאטו שמאמינה באילתורים וסיטואציות מעל דיאלוגים ודמויות, שחושבת שמספיק לשים אנשים מצחיקים בסרט ואז יוצאת קומדיה בסוף התהליך. למרות שהיא הייתה קיימת מתחילת שנות האלפיים, החל משנות ה10' מדובר על השתלטות כמעט מוחלטת שפרט לכמה נקודות אור של קומדיות טהורות ( מה שאנחנו עושים בצללים, סוף העולם והצמד מילר/לורד) נדהה ברובו המוחלט. כלומר, ממש עוד ב2010 מדובר על שנה שהביאה את ארבעה אריות, באה בקלות וסקוט פילגרים שמתעלות על ויפ, עם אהבתי הרבה לארמנדו וצוות הסדרה.
אגב, זה לא במקרה – הגלובליזציה של השוק והמחשבה על סין גרמה לפגיעה לקומדיות כי קומדיה זה עניין גיאוגרפי (משומה) והאולפנים רוצים לעשות יותר כסף מאשר פחות כסף, וקומדיה לאמריקאים זה לא קומדיה שתצליח בסין לכאורה. כבר עכשיו מדברים על כך שמכסחות השדים לא יזכו להמשך כי הן לא הצליחו להחזיר את הכסף.
בדיעבד היו כמה קומדיות מהנוטיז שהייתי יכול להכניס לרשימה במקום סתם להבהיר לכולם כמה אני אוהב את טינה פיי ואמה סטון,
(בראשן "קיס קיס בנג בנג", בזמנו אחד הסרטים האהובים עלי בעולם, נכון לעכשיו סרט שאני צריך לראות שוב סתם כי הוא תכלס די ענק). אני לא אתחיל להשוות בין אדגר רייט לארמנדו יאנוצ'י או משפחה בהפרעה כי בפועל, המדיומים שונים הרבה יותר מדי מכדי שזה יתפתח לדיון פורה כלשהו. שים לב, דרך אגב, שהתייחסתי ספציפית להופעה של ג'וליה לואיס דרייפוס – אם יש משהו שאני באמת לא ראיתי, בעצם, מאז אמה סטון ב"באה בקלות", זו הופעה קומית קולנועית חזקה באמת. גם בעונה האחרונה של "ויפ", שהייתה בעיני חלשה יותר מהארבע שקדמו לה, מה שג'וליה לואיס דרייפוס עשתה היה פשוט עוצר נשימה, לא משנה הז'אנר.
עוד קומדיה שבדיעבד הייתי צריך להכניס לחמישייה הייתה "עד החתונה זה יעבור" של אמילי בלאנט וג'ייסון סגל – אפרופו סרטי אפטאו ושות', זה סרט שכל כך אהבתי שפשוט לא ראיתי מאז מפאת הפחד שכל צפייה רק תגמד את חווית הצפייה הראשונה שלי בו. יותר מזה – בקושי דיברתי על הסרט, במיוחד לא כאן, ולו רק כדי לא להעצים בעיני עצמי את כמה שאני חושב שהוא סרט גדול, וכך אוכל לזכור אותו יותר טוב. ארוך מאוד, משוחק ברמות של אלוהים ישמור (ג'ייסון סגל, ובמיוחד אמילי בלאנט, בעולם יותר טוב, היו מועמדים מובילים לאוסקר באותה שנה) ושופך מצחוק.
אתה אומר להשוות בין רייט ליאנוצ'י
כאילו יאנוצ'י לא נתן לנו את "In The Loop" הנהדר (ב2009)
עזרה למתקשים (רשימות של אתרים אחרים)
לקראת שבת, ולקוראים שרוצים לראות אולי המלצות של אתרים ואנשים אחרים – להלן רשימה לכל אחת מהמקצים שאולי תעזור לכם, תזכיר לכם או סתם תעניין אתכם:
מטאקריטיק פרסמו רשימה (אי שם ב2010) לגבי סרטים מבוססים על קומיקס. הרשימה, כמובן, מחסירה את ההישגים של ששת השנים האחרונות אך עדיין ראויה לעיון ובעיקר מזכירה את ההיעלמות המוחלטת עד כה של סרטי אנימה מבוססת מנגה ברשימות
בינתיים, שנייה לפני הבום הגדול של 2014, nrg פירסמו את רשימת הסרטים הישראלים הטובים ביותר שקובצה לה יחדיו תחת לא מעט מבקרים. מקומות ראשונים: אוונטי פופולו, ואלס עם באשיר, השוטר אזולאי, החיים על פי אגפא וסאלח שבתי.
לגבי סרטי המוזיקה נתקלתי בבעיה למצוא רשימה אחת, אז הנה שתיים:
NME מזכירים 50 סרטי "מוזיקה"
והגארדיאן מציג מבחינתו את עשרת מחזות הזמר הטובים ביותר (בלי אף נציגות למחזות זמר לשנות האלפיים. מה-שלא-יהיה.)
בנוגע לסרטי תיכון – EW פירסמו רשימה מעניינת אבל EW קצת אתר בעייתי, למזלנו באתר "אתגרי רשימות" שמו בצורה נוחה את רשימת 50 סרטי התיכון הטובים ביותר שלהם.
ולמקצים הקצרים יותר, אינדיוייר עוברים על סרטי המד"ב הטובים של האלף האחרון, בעוד שמועדון הAV עובר על הקומדיות וסריטה עוברים על סרטי האימה.
ושיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע וללא סלנמונלה.
אינדיוויר, גרוויטי זה לא סרט מד"ב למען השם!
(ל"ת)
כן, וגם באטל רויאל לא כל כך.
(ל"ת)
מה ההגדרה שלך למדע בדיוני?
(ל"ת)
ההגדרה הרווחת היא:
סיפור המתרחש בעולם הכולל אלמנטים בדיוניים, העשויים להתממש בעתיד בהתחשב בהתקדמות המדע והטכנולוגיה.
זאת בניגוד לפנטזיה, שהיא סיפור המתחרש בעולם שבו פועלים כוחות מיסטיים וכוללים אלמנטים שלא יכלו או יוכלו להתקיים לעולם.
יש המון בלבול בין השניים, בעיקר סרטי פנטזיה המוגדרים בטעות כמד"ב (הדוגמא הטובה ביותר היא סטאר וורז, הכולל אבירים שיכולים להשתמש שכוחות מיסטיים כדי לקרוא מחשבות, טלקנסיס וכו').
המקרה של גרוויטי הוא אף יותר שגוי – כי מדובר בסרט שאין בו שום אלמנט שלא קיים בעולם שלנו כיום, זה סרט עדכני שמתרחש בעולם שלנו לכל דבר ועניין.
אני
הנה הם, בשום סדר מיוחד
אימה משנת 2000:
1. לילה טוב אמא
2. הדיבוק (פולין 2015)
3. המארח (2006, קוריאה)
4. ברבור שחור
זהו אני לא רואה הרבה סרטי אימה
אות של כבוד לסרטי "אמאלה אני מפחד לראות את זה" (ואין לי איפה): קדושות מעונות, אודישן, בית היתומים, משהו עוקב אחרי, A Girl Walks Home Alone at Night
קומדיה משנת 2000:
א. יונה יושבת על ענף ומהרהרת בקיום
ב. מידות רעות
ג. יחי הקיסר
ד. משפחת טננבאום
ה. פרנסס הא
אות של כבוד להגדרה ליברלית של קומדיה: מוכה אהבה, כוח עליון, הלובסטר, שמונת השנואים, היורד למעלה
מד"ב משנת 2000:
a. הילדים של מחר
b. לופר
c. מקס הזועם: נו זה החדש
d. מתחת לעור
e. כוכב הקופים: השחר (זה האחרון, לא עם ג׳יימס פרנקו)
אות של כבוד בקטגורית "מדע בדיוני עם דגש על בדיוני": שמש נצחית וגו', מלנכוליה, רכבת הקרח
ישראלי:
(i) גט
(ii) ואלס עם בשיר
(iii) סאלח שבתי
(iv) הלהקה
(v) היורד למעלה
אות של כבוד בקטגורית "כן אבל לא אבל כן אבל לא": הגננת, תיקון, העולם לפי אגפא
מוזיקלי:
1. סיפור הפרוורים (ברצינות אף אחד לא אמר את זה בקול רם עד עכשיו?)
10. בתוך לואין דייויס
11.כל הג׳אז הזה
100. ספיינל טאפ
101. שלושת הצבעים: כחול (בחיי)
אות של כבוד בקטגורית "עשיתי 5 יח"ל מוזיקה ומנוי לסינמטק וזה מה שיצא": וויפלאש, הלהקה, הדוויג והשארית העצבנית, אהבה וחסד, אני לא שם, מולאן, רוקדת בחשיכה, שיר אשיר בגשם, וכולם להחזיק אצבעות ל"לה־לה לנד"
תיכון (אפרג'יטו מטרילוגית אפו נחשב?):
– מרד נעורים
– מלכות הכיתה
– בחירות או לא להיות
– בחזרה לעתיד
– (טוב, נו) דוני דארקו
אות של כבוד לסרטים שלא ראיתי (בזמן האחרון) כי מי רוצה להיזכר בתיכון?: מועדון ארוחת הבוקר, בריק, הצגת הקולנוע האחרונה, טריפ נעורים
קומיקס:
I אמריקן ספלנדור
II עיר החטאים
III שבעה צעדים (אולדבוי, 2003)
(זהו, בחיי שלא הצלחתי (או רציתי) לחשוב על עוד סרטי קומיקס (שגם ראיתי) שראויים במבחינתי לתואר "הכי")
אוי שכחתי את "כוח עליון" ואת "בראבו" (הרומני) ב"אות של כבוד להגדרה ליברלית של קומדיה"
עונה
השפרצת קולה על המקלדת צורנית– 'רחוב ג'אמפ 21', 'מת על המתים', 'בוראט', 'מלון גרנד בודפסט' ו'אפס ביחסי אנוש'.
צרחת האימה החזקה ביותר בקרב עשר– לא ממש רואה סרטי אימה, אבל מאוד אהבתי את 'מישהו עוקב אחרי' ואת 'הבקתה ביערות'.
גזיזת כבשים חשמליות חולמות תחרותית– 'אקס מאכינה', 'מקס הזועם: כביש הזעם' (מניח שבאיזשהו מקום הוא נחשב מד"ב), 'שומרי הגלקסיה', 'כוח משיכה' (שיהיה) ו'דוני דארקו'.
קביעה שהשופט אנטישמי ל100 מטר– 'אפס ביחסי אנוש', 'כלבת', 'מי מפחד מהזאב הרע', 'סיפור על אהבה וחושך' ו'ואלס עם באשיר'.
פריצה ספונטנית ומסונכרנת לריקוד מעורב נשים– 'מולן רוג', 'צלילי המוזיקה', 'מרי פופינס', 'שיר אשיר בגשם' ו'הקוסם מארץ עוץ'.
הביסוס הטוב ביותר על נובלות גרפיות בסגנון יווני ורומי– 'היסטוריה של אלימות', 'האביר האפל', 'שומרי הגלקסיה', 'קפטן אמריקה: חייל החורף', 'סקוט פילגרים נגד העולם'.
התחזות אנשים בני 31 כילדים בני 16 במסלול עקלתון– 'מועדון ארוחת הבוקר', Easy A, 'המירוץ לצמרת של מקס פישר', 'ברייק' ו'רחוב ג'אמפ 21'.
מפתיע אותי שאף אחד פה עוד לא הזכיר את "הערת שוליים"
בעיני מתחרה רציני על תואר הסרט הישראלי הטוב ביותר, ובטח היצירה הישראלית השלמה ביותר שראיתי. כזו שמדוייקת לפרטי פרטיה. שתוקפת נושאים לא פשוטים בכלל לעיכול באופן רב רבדי ומבריק. שבה לכל מילה, לכל שתיקה ולכל תנועת מצלמה יש משקל. שיש בה קטעים של מערכוני אבסורד שמוציאים פרצי צחוק קולניים אבל גם ריאליזם חסר פשרות. זה סרט שהופך סיפור שיכול היה להיות יבש ושכלתני, למשהו סוחף, אנושי וכמעט מיתולוגי. יש בו פיוט מדהים, שלא ניתן לתרגם לאף שפה אחרת.
זה מהסרטים הנדירים האלה שאני לא יכול למצוא בהם שום פגם.
אני יודע שלחלק מהאנשים היה קושי עם הסוף שלו. האם זו הסיבה שהוא לא הצליח להשתחל פה לחמישיות? כי בעיני הסוף היה מה שהעלה את הסרט עוד שלב במדרגות הקלאסיקה ושחרר אותי עם בעיטה בחלק הנכון של המוח.
אני תוהה אם הסיבה שהוא קצת נשכח פה היא כי הוא פשוט לא השאיר מספיק חותם או כי היו כל כך הרבה סרטים טובים אחרים? כי לדעתי הוא עוקף בקלות את "הזאב הרע" (שהיה אפקטיבי, אבל במשקל נוצה) או את "אפס ביחסי אנוש" (שהיה פרץ מקוריות מרענן, אבל גם מאד מבולבל ולא ממוקד).
הערת שוליים אומנם לא מופיע פה
אבל הוא כן מופיע לא מעט פעמים בטופס שפירסמתי מעלה, שזה מצד אחד מבאס שאי אפשר להראות את החמישיות של כולם אבל אני מבין שזה הרבה יותר נוח לאנשים אחרים.
יממה אחרונה!
מזכיר למי שמחכה לרגע האחרון שעכשיו זה הרגע האחרון.
בין אם אתם רוצים לפרט פה, או בין אם אתם פשוט רוצים להצביע בטופס כאן.
וכן, אנחנו בשלב מעניין מאוד שבו כל קול משפיע ויש לא מעט שמתנדנדים בין כניסה לסקר הסופי ויציאה ממנו.
שאלה בבקשה?
למה ואיך 'סרטים מבוססי קומיקס' הם קטגוריה? אין ביניהם שום קשר.
אבל...יש ביניהם קשר
הקשר הוא שהם מבוססים על קומיקס.
וכן, באותה מידה הקטגוריה יכלה להיות "מבוסס על ספר", "מבוסס על סיפור אמיתי", "מבוסס על תפריטי מסעדות אתיופיות" או כל דבר אחר – חומר המקור עושה כאן הפרדה טובה של מה יש מחוץ לקטגוריה ומה יש בתוכה, גם אם ההגבלה הזאת מכילה כל דבר מדרמה רומנטית זוכת קאן עד לטראש בי-מובי הוליוודי.
לא, כי "סרט ישראלי"
(ל"ת)
יאיר רווה מדווח: הסרט החדש של יוסף סידר מצא מפיץ אמריקאי מכובד
ובדרך שינה את שמו מ-Oppenheimer Strategies ל-Norman: The Moderate Rise And Tragic Fall Of A New York Fixer.
אה? אני לא ממש רואה את השיפור פה. שם ארוך מדי לסרט זה בדרך כלל לא מקדם שיווקי טוב מדי, מה גם שהשם החדש מחמיץ את הרפרנס ש(אני מנחש) שסידר שתל בשמו של גיבור הסרט.
אבל אם להאמין לדיווח של רווה, הסרט סחט תגובות נלהבות מאוד ממי שראו אותו, וטוב שהוא מצא הפצה מסודרת. מתי טריילר? מתי תאריך הפצה בישראל?
http://cinemascope.co.il/archives/25038#more-25038
סינמה-אולמפיאדה
בשבילי הקטוגריות קצת קשות, כי אני לא רואה הרבה אימה או סרטים מוזיקליים. ובכלל לא ברור לי מה זה סרטי תיכון אבל עדיין סחטיין למארגנים אחלה דבר.
נ.ב אני הייתי שמח לראות קטגוריית סרטי פשע יש מגון סרטים כאלה וזה יכול להיות מעניין, אבל זה עניין של טעם.
סרטי קומדיה מאז 2000: רוב הסרטים שבחרתי בקטגוריה הם לא סרטי קומדיה קלאסיים אבל בעייני הם הרבה יותר מצחיקים מרוב הסרטים שמתויגים כנטו קומדיות.
שודדי הקאריביים קללת הפנינה השחורה- הסרטים הרעים בסדרה שבאו אחריו השכיחו איזה סרט ענק זה היה. וכן אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי.
סוף העולם- אני בוש ונכלם להודות לפני חודש ראיתי סרט של אדגר רייט בפעם הראשונה, ללא ספק הבמאי והתסריטאי הכי מצחיק שקיים היום.
ממזרים חסרי כבוד- לדעתי סרט קומדיה לכל דבר והסרט הכי מצחיק של טרנטינו.
הזאב מוול סטריט
מכונת הכסף
מדב מאז 2000
היא-
מקס הזועם-
לופר
אקס מאכינה
כרוניקה של אמת
אימה מאז שנות ה2000
מת על המתים
דוני דארקו
דרך קלוברפילד 10
מי מפחד מהזאב הרע
מוזיקלי
וויפלאש
בתוך לואין דייוויס
צלילי המוסיקה
כנר על הגג
הולך בדרכי
סרטי קומיקס
עיר החטאים
האביר האפל
סקוט פילגרם
אקס מן 2 (2003).
עלייתו של האביר האפל. (כן כן חורים בתסריט אני יודע) עדיין סרט אדיר
תיכון:
מנותק\מורה מחליף- מזאנר סרטי התיכון שמציגים את הצד הקשה של החינוך, ראיתי אותו עם כל המשפחה שלי שרובה עוסקת בחינוך בתיכון, הם עדיין בהלם מהסרט
ניחוח אישה
רחוב גאמפ 21
ללכת שבי אחריו
ישראלי:
גט
מי מפחד מהזאב הרע
קזבלן
השוטר אזולאי
בופור
טריילרים!
טריילר לComplete Unknown על בחורה שמחליפה זהויות שנתקלת בדמות מהעבר שלה. עם רייצ'ל וויז, מייקל שאנון והבלחות של קת'י בייטס ודני גלובר.
טריילר לאמילי וטים שמתאר מערכת יחסים של זוג במשך 60 שנה. הקטצ' – בכל עשור הזוג מגולם על ידי שחקנים אחרים. כולל הרבה שחקני טלוויזיה ואת קטלין טרנר שמקריינת.
טריילר למקס רוז בכיכובו של ג'רי לואיס על זקן שמגלה קצת לפני מות אשתו שכל הנישואים שלו כנראה היו שקר מה שמוביל אותו למסע לחקר עברו.
סדרת האקשן האויב שבפנים מגיעה לסיומה (?) עם טריילר אחד שערוך עד מוות וטריילר שני טוב בהרבה.
טריילר לים העצים על אדם שהולך להתאבד ביער שם הוא פוגש אדם אחר שבא לשם לאותה מטרה. ביחד הם מחליטים לא להתאבד ולשרוד. כמו כן, המווווון פלאשבקים.
והטריילר לסנטה בשקל 2.
בנוסף – מותחן עם פריס ברוסנן על מליונר שמזמין טכנאי שמתגלה כסטוקר, קומדיה עם המון אנשים מsnl, סרט אימה על שלושה שודדים שפורצים לבית של עיוור שמתחיל לצוד אותם, מד"ב על חבורת אנשים שבעקבות ניסוי בסמים חווים פלאשבקים של מוות עתידי, דרמה קומית על ילדת אומנה שמוצאת בית וכמובן – טיזר לטריילר (המצאה נוראית) לסרט הבא של דניס וילנב.
חוץ מזה – תצביעו לאולימפיסינמה אם עוד לא עשיתם את זה.
טוב, אחרי שעברתי על כל הכתבות בעינדג מ2001 עד 2005,
והשתמשתי בחיפוש של גוגל ושל אתר עין הדג, ולא מצאתי את שחיפשה נפשי, אני פונה לליבכם הרחום:
לפני שנים רבות, ישראלי כלשהו מוכשר ביותר עשה סרטון קצר בסגנון מצולם משולב עם סטופ מושן, ובסרטון נראים זוג שאורז (או פורק) דירה בעזרת קרטונים.
אחד מהקרטונים נשאר בחדר הריק, ואז נפתח מאליו ונשפכים ממנו חפצים שונים מילדותו של גיבור הסרט.
למשל, רואים מחברת שדפיה נהפכים אחד אחד ומספרים לנו סיפור בציורים, או שרואים פתקי אהבת ילדות הנכתבים ומתקמטים במהירות.
הכל תוך כדי מוסיקה מקורית מקסימה ונוגעת ללב.
אני זוכר שנחשפתי לסרטון הזה לראשונה פה באתר, אבל שכחתי את שמו ושם יוצרו.
למי מכם שיודע על מה אני מדבר, אהיה אסיר תודה על כל פרט בנוגע אליו.
תודג!
היי מצאתי!
http://youtu.be/TArfrz6pIgU
תודה תודה תודה!
(ל"ת)
מקסים!
(ל"ת)
שבעת המופלאים
אחד ההאשטאגים הפופולרים בטוויטר בזמן האחרון הוא #7favfilms, בו אנשים מציינים את שבעת הסרטים האהובים עליהם. גם כל מיני סלבריטאים ומבקרי קולנוע נכנסו לעניין. וכמובן שלא כולם לקחו את זה לגמרי ברצינות. אתר Mashable עשה ניתוח של הנתונים (יותר מ 100,000 רשימות) והביא רשימה לא מפתיעה במיוחד של 15 הסרטים שהוזכרו הכי הרבה פעמים:
1. האביר האפל
2. ספרות זולה
3. חומות של תקווה
4. האימפריה מכה שנית
5. הסנדק (כל הסרטים)
6. החבר'ה הטובים
7. הנוסע השמיני (כל הסרטים)
8. מועדון קרב
9.הארי פוטר (כל הסרטים)
10. מלתעות
11.פורסט גאמפ
12.פארק היורה
13.בלייד ראנר
14.ביג לבובסקי
15.רוקי (כל הסרטים)
*כשצויינו סרטים כמו "הארי פוטר" או "הנוסע השמיני", אנשים או כתבו שהם מתכוונים לכולם או לא ציינו סרט ספציפי בפרנצ'ייז. לעומת זאת, ב"מלחמת הכוכבים" ציינו ספציפית את "האימפריה".
עוד כמה עובדות שעלו מהנתונים:
– הסרט מלפני 1970 שהוזכר הכי הרבה הוא "קזבלנקה".
– " 'ספייס ג'אם' הוזכר ביותר רשימות מאשר 'הרומן שלי עם אנני'".
– סרט האנימציה שהוזכר הכי הרבה הוא "למעלה".
תיקון קטנטן:
Mashable שכרו חברה אחרת ( Fizziology) שתעשה ניתוח בשבילם.
לגבי הרשימה:
כל רוקי? באמת? באמת באמת?
אני יותר מודאג מ"כל הנוסע השמיני".
גם "נגד הטורף"? כי אם כן, אז….לא.
רוחות של תקווה
פה באתר בהרבה דיונים כל פעם הזכירו את רוחות של תקווה והמיקום שלו ברשימות של IMDB כמעין סטייה סטטיסטית כדי למנוע מסרטים אחרים להוביל והשורה התחתונה ברוב הדיונים הללו שהסרט הזה כמה שהוא טוב הוא רק בסדר ולא באמת ראוי למיקום הזה.
אז הנה סקר חדש 100000 אנשים ושוב הוא מגיע למקום שלישי ומכובד ביותר.
אז שורה תחתונה זה באמת סרט אהוב ובאמת סרט טוב.
רק רציתי לתת לרוחות של תקווה את הכבוד הראוי לו (אין לו אפילו דף סרט באתר ….)כי רוב הדיונים ההם זלזלו בסרט הזה ובאהדה שיש אליו
נ.ב. רוחות של תקווה לא נמצא ברשימת הסרטים הטובים שלי אבל אני כן מאוד מחבב ומעריך אותו וראיתי אותו כבר איזה 10 פעמים משום מה
לרוחות של תקווה אין
לחומות של תקווה דווקא יש, ויש גם ביקורת
איך אפשר לראות סרט 10 פעמים ולא לזכור את השם שלו?
(ל"ת)
אופס
….דופק על הראש 10 פעמים
לא יודע מה גרם לי להיתקע על רוחות של תקווה שסרט ממש קיטשי. כנראה בגלל זה לא מצאתי אותו באתר.
אז התכוונתי לחומות של תקווה.
יכול להיות שבגלל שאני תמיד מתייחס בראש שלי לשם המקורי ברוב הסרטים.
shawshank redemption
גם שם אין רוחות :-)
כל רשימה שבה פורסט גאמפ אינו במקום הראשון אינה רשימה אמיתית
היא לכך ובהתאם לזאת – אני מכחיש את קיומם ודעותיהם של רוב ה100,000 האלה.
כמו שכתבתי כאן במקום אחר
אדגר רייט לא הכניס אותו לרשימת 'אלף הסרטים הטובים ביותר' שלו.
#מה
מי?
(ל"ת)
מבחינתי זו רשימה אדירה
למעט רוקי וחומות של תקווה. מפתיעה אותי מדליית הכסף שספרות זולה לקח כאן, זה לא שאין עליו קונצנזוס (אני מודע למיקום הגבוה שלו בימדב)- אבל כזו אהדה לסרט כזה, שאפו.
זו רשימה אדירה
של "קולנוע אמריקאי משנת 1972*".
אני יודע שמבחינת הצופה הפשוט שני המושגים זהים, אבל עדיין כואב הלב לראות 50 ומשהו שנה של קולנוע, ואינסוף קולנוע נהדר מארצות זרות שפשוט לא זוכים במספיק חשיפה.
*- ומאוד מתבקש גם להוסיף "עם נטייה כבדה לקולנוע בלוקבאסטרי ו/או גברי", אבל זה לא ממש דיון שאני שש להיכנס אליו.
לא נותר לי אלא להסכים
א. אמריקאי – קשה לי, ברמה הבסיסית ביותר לראות משהו שהוא לא בשפה האנגלית, וזה כולל גם עברית. הדבר היחיד המצולם שהצלחתי לראות היה/הווה מצב/גב האומה. (בגלל ההפרעה הזו ראיתי את שכונות הפשע של פול ווקר ולא את פרבר 13 הצרפתי)
ב. גברי – מסכים, עדיין ללא חשיבה מעמיקה בעניין הזה. טוב נו, בזכותך (בשרשור בעונת האוסקרים) הבנתי שבאמת אני אוהב את התפקידים שמייעדים לגברים בניגוד לנשים.
תמצות השרשור הנ"ל: איני מטיל ספק ביכולות המשחק הקוהרנטיות של נשים, פשוט התפקידים שלהן לא מעסיקים אותי ברוב המקרים – אשמת הסטריאוטיפים, החברה הפטריאכלית ומה לא.
3 המלצות שיתמודדו בכבוד על ראשות הרשימה הפרטית שלי אולי? עדיפות לסרטים 'גדולים' ולא סרט על נווד שהולך למדינה בגודל עיר. תודה.
הבעיה היא שאתה שואל *אותי*
ואני עוד עלול להמליץ לך על סרטי אנימציה פולנים משנת 88 שהם עיבוד נהדר ל"עליסה בארץ הפלאות" עם בונוס נהדר שיש לך אספקת סיוטים לכל החיים.
לכן, אני אנסה להמליץ לך על סרטים זרים מרשימת ימד"ב, שעברה קונצנזוס מסוים. בנוסף, אין לי מושג מה ראית או לא ראית- אז אני פשוט הולך להמליץ על סרטים ואם אתה נעלב כי ברור שכבר ראית את זה אז מצטער (וכמובן שלא הצלחתי לצמצם ל3):
יפן: "שבעת הסמוראים" (מקום 19 ברשימה). קלאסיקה בק' הידיעה. סרט שאורך שעתיים וחצי (או יותר, תלוי בגירסה) בשחור לבן שכשהראיתי לאחים שלי בני ה12 וה11 והם עדיין התלהבו מהסרט הזה. אפשר גם: כל סרט של מיאזאקי, בערך.
ברזיל: "עיר האלוהים" (מקום 21) סרט הגנגסטרים היחידי שמשנה, מבחינתי. סיפורה של שכונה בין תקופות ודמויות הוא הדבר הכי קרוב שיש ל"סמויה" בקולנוע רק שבניגוד לסמויה הוא גם כיף ונהדר לכל אורכו, בלי עונה אחרונה שסוגרת חשבונות אישיים וממציאה עלילות מופרכות. איפה הייתי? אה, כן – עיר האלוהים סרט נהדר. אפשר גם (בארצות הלטיניות-אמריקאיות: "סיפורים פרועים" הנהדר, שאף הגיע לעשיריית הסרטים שנה שעברה)
צרפת: "אמלי" ( מקום 77) – אומנם ראוי להיזהר עם הסרט שהוליד אלפי מניק פיקסי דרים גירלז אבל הסרט שגרם לעולם להתאהב באודרי טוטו עשה את זה בחן ובחסד ובצרפתית.
איראן: "פרידה" ( מקום 103) – אולי הסרט הכי "קטן" ברשימה, אבל אל תיתן לגודל שלו לבלבל אותך. דרמת המשפט והמשפחה הזאת מותחת ודורשת את כל תשומת הלב שלך.
הודו: "3 אידיוטים"(מקום 104) – 3 אידיוטים הוא אחת הקומדיות הכי טובות שנעשו בשנות ה2000, נקודה. הודי או לא הודי, הסרט הזה מצחיק, מעניין, לא מרגיש מחפף כשהוא נוגע בנושאים שהוא נוגע ויש בו שירים נהדרים.
דרום קוריאה: "זכרונות של רצח" ( מקום 206) – כמו הגרסה ה"הרבה יותר טובה בכל קנה מידה שניתן למדוד בו" של זודיאק, ואולי סרט חקירת המשטרה הטוב מכולם.
לגבי סרטים נשיים אני יותר בהתלבטות – מה זה בכלל "נשי"? סרטים בכיכובן של נשים? בבימוין של נשים? ובכל מקרה, יש משהו שונה בסיפורים האלו לרוב. בכל מקרה, הנה המלצות על סרטים נשיים:
"הכל אודות חווה", "הכל אודות אימא" (ובערך כל סרט של אלמדובאר) ו"נאוסיקה" (ובערך כל סרט של מיאזאקי)
תודה!
השמות מוכרים לי ברובם, אבל כמו שאמרתי – לא ראיתי כלום, כך שאתה מסודר, ותודה על הארת הנקודות והפירוט.
וואו
רשימת סרטים שקרקר כפול ממליץ עליהם וראיתי את כולם.
לאן הגענו?!?!
סרט אנימציה *צ׳כי* משנת 1988...
(ל"ת)
צ'כי, נכון. למה אני זוכר פולני?
(ל"ת)
סרטים "זרים"
בעיקרון אני אתך, אני לא בקלות מצליח לראות סרטי עם סרביים. בכל זאת, יש כמה סרטים שגם עצלן-סרטים-זרים שכמוני ראה ואהב לכן יש סיכוי שגם אתה תאהב. אמליץ לך על שניים:
ניצוד- סרט דני קטן ואטי שעוסק בחברה, הטרדות מיניות וכו'. אותי הוא מאוד עניין.
מחוברים לחיים- סרט צרפתי חמוד ומשעשע על צרפתי נכה, עשיר ומתוחכם ועוזרו השחור העני והפשוט. לא מאוד מעמיק אבל בהחלט נחמד ושווה צפייה. אני חושב שזה הסרט הצרפתי שהכי הצליח בשנים האחרונות.
כמו כן, מחזק את ההמלצה על פרידה האיראני.
זה אולי המקום לתמוה על הביטוי המטומטם שהשתמשתי בו קודם: סרטים זרים. אני באמת שלא יודע מה יותר "זר" בסרט רוסי או דני מסרט אמריקאי. בסופו של יום אנחנו לא אמריקאים (ומבחינתי טוב שכך).
ספריית הVOD של יס נוקטים בחלוקה שאני מתחיל לחבב
והיא "קולנוע עולמי", שכולל בתוכו גם סרטים " זרים", אבל גם קולנוע איכותי-חוץ-מיינסטרימי דובר אנגלית. זה בעצם הסיווג לכל סרט שאינו "הוליוודי" במובן המסורתי של המילה, ומצליח לקלוע למגוון מרשים ואיכותי של סרטים, גם אלה שהכרנו כ"זרים" וגם מעבר (לקולנוע ישראלי עדיין יש קטגוריה משלו).
והיום בחדשות סרטים על בלשים
אם (איכשהו) לא נמאס לכם משרלוק הולמס אז תשמחו לשמוע שוויל פארל וג'ון סי. ריילי יגלמו את הבלש ועוזרו,בהתאמה בסרט החדש שנקרא… הולמס וווטסון, הבמאי הוא הבמאי של "נראה אותך אסיר", אז לא ברור אם כדאי להתחיל להתרגש. [מקור]
ואם דווקא כן נמאס לכם, בוודאי תשמחו לשמוע על הבלש החדש בשכונה – פיקאצ'ו. לא! חכו! אנשים טובים כותבים את התסריט שלו! באמת! התסריטאית של שומרי גלקסיה והיוצר של גרוויטי פולס! לא יודע למה הם בחרו לעשות סרט על פיקאצ'ו בלש! [מקור]
ואם נמאס לכם בכלל מכל סוגי הבלשים אז אולי תתעניינו שקיירה נייטלי לוהקה לתפקיד Sugar Plum Fairy לסרט הלא-ממש-אבל-בערך בלט של דיסני "The Nutcracker And The Four Realms" שמבוססת על מפצח האגוזים אבל עם יותר Realms מבדרך כלל. הבמאי הוא לאסה הלסטרום שעדיין לא ראיתי סרט אחד טוב שלו (אבל אומרים טובים על "חיי ככלב"). גם מורגן פרימן בעסק, כי תפקידים טובים הוא כבר לא הולך להשיג. [מקור]
ה-12 דקות הראשונות מהסרט החדש של "פיינל פנטזי"
https://youtu.be/vxH4OMFOa7k
אז כן, האנימציה מדהימה וגם עיצוב הדמויות/תלבושות אבל… העריכה נראית זוועתית, והדמויות האנושיות עדיין לא עוברות את ה-Uncanny valley.
אני די בטוח שזה טריילר למשחק.
אני לא רואה שום קשר בין זה לסרט לייב אקשן.
זה כי זה סרט אנימציה.
ולא, זה לא טריילר למשחק. אלו 12 הדקות הראשונות של הסרט.
אולמפי-סינמה: הקילומטר האחרון [מקצים קצרים]
ואחרי הסקר המקדים הגיע הזמן לחלק האמיתי: ההצבעה שתקבע מי הם הסרטים הטובים ביותר.
אבל: שני סיבוכים – הראשון, מכיוון שאלה הרבה סקרים הם יפוצלו. אנחנו כרגע נתחיל מהסקר הקצר.
והשני – שיטת ההצבעה: בסקר הפעם לא יהיה רק אפשרות אחת להצביע – אלא 3 אפשרויות: מקום ראשון, מקום שני ומקום שלישי. (ראשון נמצא הכי שמאלי, שלישי הכי ימני). האפשרות הזאת תיתן לכם לבחור כמה סרטים שאתם אוהבים, ותראה האם יש השפעה אמיתית על הסקר רק בזכות השינוי הקטן הזה.
אז בלי עוד הסברים, המתמודדים לסקרים השונים:
סרט המד"ב הטוב ביותר של שנות ה00' [מוצגים בסדר אלפבתי]
אקס מאכינה
בין כוכבים
דו"ח מיוחד
היא
הילדים של מחר
התחלה
כרוניקה בזמן אמת
לופר
מקס הזועם
שמש נצחית בראש צלול
סרט הקומדיה הטוב ביותר של שנות האלפיים! [ מוצגים בסדר אלפבתי]
בוראט
הזאב מוול סטריט
מה שאנחנו עושים בצללים
מת על המתים
סוף העולם
רחוב ג'אמפ 21
רעם טרופי
שוטרים לוהטים
שכנים
תודה שעישנתם
(כמעט נכנסו: כדורגל שאולין , רחוב ג'אמפ 22, טים אמריקה, שבעה פסיכופטים ,אני אוהב אותך אחי, מרגלת, החדר, לקרוא ולשרוף ,אני אוהב האקביז ,ממזרים חסרי כבוד, באה בקלות, יונה יושבת על ענף… ,ברוכים הבאים לזומבילנד, מלון גרנד בודפשט, אפס ביחסי אנוש, זולנדר, נאמנות גבוהה וסקוט פילגרים)
ו- סרטי האימה הטובים ביותר של שנות האלפיים! [בסדר אלפבתי]
בקתת הפחד
ברבור שחור
דרך קלוברפילד 10
הבאבאדוק
הקולות
זה עוקב אחרי
מי מפחד מהזאב הרע
מת על המתים
נעלמת
כמעט נכנסו: הכניסו את האדם הנכון, מתחת לעור, יעד סופי, הנערות האחרונות ו-קח אותי לגיהנום)
לכל שלושת הסקרים ניתן להצביע (בשיטת המיקום ראשון-שני-שלישי) כאן
קצת סטטיסטיקה:
– אמרתם "קומדיה של שנות האלפיים", אמרתם אדגר רייט. הבמאי הבריטי הכניס שלושה מתוך ארבעת הסרטים שלו לעשירייה, ותהיו בטוחים שגם הסרט הרביעי היה שם איפשהו. במקום השני: לארי צ'ארלס, ששיתופי הפעולה שלו עם סשה ברון כהן הניבו שלושה איזכורים.
– "מת על המתים" הוא הראשון מבין שלושה סרטים שהצליחו להופיע בשני סקרים שונים.
– קומדיות היו הז'אנר עם הכי הרבה תשובות שונות: 62 סרטים שונים הוצעו לקטגוריה.
– אומנם הבקשה הייתה "מאז שנות ה2000", אבל ככל הנוגע לאימה , היה אפשר לוותר על כל מה שבין 00 ל09 – רק סרט אחד מהעשור הזה הצליח להיכנס לרשימה. יותר מזה: חצי מהרשימה הזאת מורכבת מסרטים שיצאו בשנתיים-שלוש האחרונות.
כמובן שניתן ומומלץ גם להגיב כאן עם התשובות שלכם. הסקר הנוכחי יהיה פתוח עד הלילה בין ראשון לשני. ניתן להצביע כאן
המוקדמות לא היו בשבילי
כי הייתי מתפזר (כנראה) ואוכל לעצמי את הראש ומפספס הרבה דברים בדרך, עכשיו אני אזרום עם בחירות הקהל (למרות שהייתי מעדיף לראות אי-אלו שינויים, זו אשמתי)
מדע בדיוני:
1. התחלה – הרעיון, הביצוע, האפקטים, הפסקול, הצילום והחדשנות שעשו עבורי את ההבדל
2. כרוניקה – אולי סרט המד"ב המגניב ביותר שנעשה, היה לוקח מקום ראשון בכיף.
3. דו"ח מיוחד – טוב, כאן היו שלושה מתמודדים צמודים: בין כוכבים נפל למרות שהוא סרט המד"ב שהכי נגע לי בלב מבחינת הרגש והאפיות, נולאן קיבל כאן (ובקומיקס) את המקום הראשון שלי אז חלאס.
אקס מאכינה היה שונה ומטריד (כמעט כמו AI) אבל משהו בדמויות ובמשחק שם לא על-כך עבד לי.
ספילברג זכה שלא מן ההפקר עם סרט שמבוצע היטב בכל אספקט שרק תרצו, עם עיסוק בנושאים שממש מעניינים, לטעמי.
קומדיה:
טוב, כאן היתה לי ממש בעיה כי אלו סרטים שלא ראיתי/לא אהבתי…אז יש כאן פודיום מקוצץ.
1. רחוב ג'אמפ 21 – אני רק אמנה כמה דברים בודדים: בימוי. משחק. כתיבה. קצב. סצנות בודדות עשויות להפליא. אקשן (!) בדיחות שעובדות (להבדיל מ-90% מהקומדיות) וסרט המשך באמתחתו שאהבתי כמעט כמוהו. אדיר.
2. הזאב מוול סטריט – הכי לא קומי ברשימה לטעמי (רוצה לומר, קומדיה היא הצד הכי פחות משמעותי כאן) אבל סרט פשוט גדול בהתלהבות והאוירה הסוחפת שלא מותירה אותך אדיש למתרחש (האוסקר האבוד של דיקפריו, ג'ונה היל הגדול (ההוא מרחוב ג'א…אה, לא משנה) ואפילו מת'יו מקונוהי בדקות הבודדות שלו)
3. – Blank
זו לא טעות, השדה נשאר ריק, כמו שאמרתי בהתחלה. בתחרות הוגנת, טיפשמטורףמאוהב היה נמצא כאן. אני פשוט מתעב קומדיות רומנטיות – אבל הסרט הזה פשוט היכה בי כהוגן (מה שלא עזר לשנות את דעתי על הז'אנר) עם המורכבות היחסית שלא נמצאת בסרטים מהסוג הנ"ל, אנסמבל נרחב שכל דמות בו מקבלת טיפול מסור ואוהב, עם יחסי גומלין מצד השחקנים עצמם שנותנים עבודה (ושתי מילים: סטיב קארל)
אימה:
לא מהז'אנרים החביבים עלי, מה גם שעייפתי.
1. בקתת הפחד – אי אפשר לומר הרבה דברים, נכון? הספויילרים יחגגו. מי שראה יודע.
2. ברבור שחור – נטלי פורטמן, דארן ארונופסקי וכל זה. לא יודע, אהבתי למרות כמה קטעים צפויים וקיטשיים. הרעיון של הסרט מתכתב יפה עם המחול עצמו, משחק מדויק וזהו, פחות או יותר.
3. דרך קלוברפילד 10 – כן, גם את הסוף אהבתי. אני מניח שאם הייתי צופה בזאב הרע הוא היה תופס את המקום הזה אבל זה לא המצב. בקיצור – ג'ון גודמן, מתח שבנוי כמו שצריך, כמה טוויסטים, וזה שאין לך מושג מה אמת ומה בדיה, מומלץ ביותר.
לסיכום, אימה וקומדיה – לא היום שלי. נתראה בהמשך.
הסקר אנונימי ? כי לא ראיתי הפניה לשאלת שם
בכל אופן – הנה הבחירות שלי :
מד"ב :
1. התחלה – וואו, וואו, וואו. כנראה שבפער ניכר עבורי.
2. אקס מאכינה – סביר להניח שסיפרתי לבין 50-60 אנשים שונים על הסרט הזה. תענוג אמיתי.
3. (אחרי קרב קשה מול לופר ) שמש נצחית בראש צלול.
קומדיה :
1.רעם טרופי – אחד הסרטים המצוטטים ביותר וכנראה בצדק.
2. הזאב מוול סטריט – סקורזה (על סמך הסיפור של בלפורט, כמובן ) מגדיר מחדש את המילה "מוגזם"
3. בוראט – great success
(ואני מוחא בזאת באופן רשמי על כך שכדורגל שאולין נדחק מהרשימה )
אימה (פחות הז'אנר שלי, למען הכנות ) :
1.בקתת הפחד – yo dawg I heard you like easter eggs….
2.נעלמת – סרט שתופס אותך ולא משחרר הרבה הרבה זמן אחרי.
3.מי מפחד מהזאב הרע – נקודות בונוס על פרובינציאליות
יום אחרון לסקר!
ניתן להצביע כאן
כאשר ביום שני עד שישי יעלה הסקר השני וביום שישי יעלו התוצאות של כלל הסקרים.
יאיר רווה חוגג 30 שנה לפיקסאר, מסכם וגם תוהה על עתיד האולפן
http://cinemascope.co.il/archives/25077
Nobody Fucks With Mr. Boddy
שני פרויקטים חדשים הוכרזו, אחד כבר בשלבי הפקה ואחד בשלב שעוד אולי יתבטל ושניהם מעוררי חשש:
הראשון הוא רימייק ל"רמז" הנהדר ב85. למי שלא מכיר, הסרט הישן מומלץ מאוד והוא אחד מקומדיות שנות ה80 הלא מוכרות שכיף מאוד לגלות. זה כמעט היה פחות מעורר חשש, כי גור ורבינסקי היה אמור לביים את זה, אבל הוא עזב את הפרוייקט מאז ולא ברור אם הוא יחזור. ולהעלות את פקטור החשש, יש דיווחים שהסרט יהיה "תעלומה בינלאומית" עם אלמנטים של הרפתקה ואקשן כדי, כמובן, לעשות דרך לפרנצ'ייז. אז למה שלא פשוט יעשו פרנצ'ייז חדש שלא מתבסס על משחק קופסה שהרעיון שלו הוא שאתה נמצא בתוך בית? רק אלוהים יודע. [מקור]
ואם הזכרנו את אלוהים, אז מסתבר שעושים סרט על הבן שלו. טוב, זה לא נכון* – עושים סרט ספין-אוף לדמותו של ג'ון טוטורו מביג לבובסקי שידוע בעיקר בזכות משפט המחץ שמצוטט למעלה (רק עם ישו, במקום מר בודי). וכשאני אומר "עושים" אני מתכוון "ג'ון טוטורו מביים את הסרט כבר כמה שבועות" לסרט קוראים עכשיו "Going Places" שנשמע כמו כל סרט אי פעם, אחרי שהשם הקודם שלו "100 דקות עם ישו" הוחלף.
עכשיו, טוטורו הוא אחלה שחקן אבל במאי פחות טוב מהאחים כהן וזה כבר מעלה חשש. עוד מעלה חשש הוא תיאור העלילה – טוטורו ובובי קנוייל משחקים צמד פושעים שמנסים לגרום לאודרי טוטו להגיע לאורגזמה בפעם הראשונה. וגם סוזן סרנדון שם כאסירה משוחררת. זה נשמע יותר כמו עלילת פורנו מאשר סרט, וזה לא מעודד. [מקור]
*- כלומר, זה בוודאות כן, איפשהו בעולם מישהו עושה סרט על הישו הזה, אבל אני לא מדבר עליו
'במאי פחות טוב מהאחים כהן'
משפט שאפשר להגיד כמעט על כל אדם בעולם. זה לא בדיוק מעלה חשש.
תקציר העלילה דווקא כן.
כשבמאים פחות טובים לוקחים מידם דמויות מבמאים יותר טובים
יש בהחלט חשש שהם לא יצליחו לשחזר את הקסם ורק יפספסו את הנושא.
אבל, כן, יש אמת בדבריך.
אם כבר טורטורו בסיקוול לאחים כהן
הם דיברו בזמנו על לעשות המשך לברטון פינק שמתרחש בשנות ה60/70 שבו פינק הוא היפי מזדקן, ושהם מחכים שמספיק זמן יחלוף במציאות וטורטורו יתבגר מספיק בשביל זה. בהתחשב בזה שהסרט התרחש בשנות ה40 המוקדמות ועברו מאז 25 שנים אני חושב שעכשיו זה זמן מתאים. למרות שאולי חלק מהרעיונות שהיו להם מצאו את עצמם ב"יהודי טוב"
ומצד שני
פעם אחרונה שמישהו "המשיך" סרט של האחים כהן קיבלנו את שתי העונות המופתיות של פארגו.
אז זה גם משהו לחשוב עליו.
עונה אחת מופתית
ועונה אחת שהמשיכה להזכיר לנו ש"היי! אנחנו קשורים למקור! הנה רפרנסים!" בזמן שהכתיבה שלה הייתה נוראית.
אם התכוונת לעונה הראשונה,
אני סבלתי בסרט ולא זכרתי ממנו כלום (חוץ משלג), אבל מהעונה הראשונה נהניתי עד מאד.
אני גם נהניתי ממנה
היה לה קאסט נהדר ופה ושם הבלחות טובות. אבל הכתיבה היתה נוראית.
כל עוד מסכימים שהעונה השניה היא המופתית (זה לא היה ברור מההודעה הראשונה שלך), אני מרוצה.
יש עוד הרבה סדרות שהצליחו להתגבר על מחלות ילדות של עונה ראשונה ולהפוך למופתיות בהמשך (האמריקאים או מחלקת גנים ונוף אלו דוגמאות מצויינות מהשנים האחרונות), אבל בהתחשב בביקורות המהללות שהעונה הראשונה של פארגו קיבלה, משמח היה לראות שיוצרי הסדרה הצליחו לאתר את הפגמים שאכן היו בה ולתקן אותם.
נמרוד, אתה ואני שני האנשים היחידים
שמחבבים את האמריקאים. בהתחלה ניסיתי להגיד לאנשים שגיליתי את הסדרה והיא סבבה אבל בשלב מסויים פרשתי. כל מי שכבר ניסה לצפות בה אמר שהיא מטומטמת להחריד, והאמת שבמידה רבה אני מבינה למה.
לא נכון! אני גם מחבב את האמריקאים!
אם כי אני מודה שאני בפיגור של חצי עונה.
אני לא "מחבב" את האמריקאים. אני חושב שהיא הסדרה הכי טובה היום בטלויזיה
לא שמעתי על מישהו שמגדיר אותה כ"מטומטמת להחריד" – העונה הראשונה היא סדרת מתח טובה למדי, עם פחות רגעים לא אמינים מהמקובל בז'אנר (אם כי יש כמה כאלו). ההמשך הוא כבר דרמה משפחתית, שהצד של המתח בה הוא משני (כמו בסופראנוס למשל) – והיא הדרמה הכי מטלטלת ומבריקה שראיתי בשנים האחרונות.
הייתי מסכים איתך
אבל מפרשים שחורים קיימת. אז כמעט.
מפרשים שחורים מדהימה
אחרי עונה ראשונה פושרת למדי העונה השנייה כבר היתה עליית מדרגה משמעותית. אני לא חושב שראיתי באף תוכנית אחרת כזה שיפור מדהים באיכות. אולי "סוכני שילד" (למרות שהיא לא מתקרבת באיכות ל"מפרשים שחורים").
שלא לדבר על האומץ של הסדרה שעשתה משהו דומה בצורה מסוימת ל"כביש הזעם" – לקחה קונספט שהוא לגמרי ולחלוטין מיועד לקהל גברי, סטרייטי טסטרוני ולמקד אותו על דמות שהיא לא כזו. במקרה של "כביש הזעם" המיקוד היה על פיוריוסה, אישה. וב"מפרשים שחורים" הוא על קפטן פלינט, גבר הומו, שלמעשה כל הסיפור מאחורי הסדרה קרה בגלל אהבתו האסורה לגבר אחר.
מצד שני
הם גם נתנו לו לשכב עם נשים, אז אולי בי. בוודאות לא הומו.
ולדעתי הוא היה ממשיך להילחם בשביל תומס גם אם לא היתה את הסצנה הבודדת הזאת שהוא שוכב איתו והוא היה סטרייט לחלוטין.
והתגובה הקודמת שלי היא ספוילר שבטעות לא סימנתי
סליחה
ממש קבוצה לא מבוטלת של אנשים
התגובות נעו בין ניסיתי ולא אהבתי ל-זו סדרה ממש מטומטמת. לא פגשתי אף בן אדם שצופה או ניסה וחיבב.
תכיר עוד אנשים
http://www.metacritic.com/tv/the-americans/season-4
מכיוון שראיתי רק את העונה הראשונה הפושרת אני בצד הלא נלהב, אבל בגלל כל אותם אנשים שאת דעתם אני מעריך שנשבעים בשמה של הסדרה, אחזור יום אחד אל כל שאר הפרקים שממתינים לי במקס. כך לפחות אני מספר לעצמי.
תכיר עוד אנשים
http://www.metacritic.com/tv/the-americans/season-4
מכיוון שראיתי רק את העונה הראשונה הפושרת אני בצד הלא נלהב, אבל בגלל כל אותם אנשים שאת דעתם אני מעריך שנשבעים בשמה של הסדרה, אחזור יום אחד אל כל שאר הפרקים שממתינים לי במקס. כך לפחות אני מספר לעצמי.
אז לא פגשת מספיק אנשים
(ל"ת)
בחיי שאני לא מבין...
אני יכול להבין אנשים שלא יתחברו, אנשים שהם יגידו שהיא משעממת – אבל מה כל כך מטומטם בסדרה? ועוד "להחריד"?!
קצת התביישתי לשאול
אני חושבת שפשוט מידת האמינות של המטרות והפעילות שלהם מאוד נמוכה, ואנשים בימינו מצפים ליותר ריאליזם.
גוווווודזיללללללה!
אז הידאקי אננו (היוצר של אוונגליון) כתב סרט לייב אקשן יפני חדש של גודזילה ועכשיו גן אורובוצ'י (היוצא של מאדוקה, שנחשבת ל"אוונגליון" של העשור הנוכחי) כותב סרט אנימה לגודזילה;
https://www.animenewsnetwork.com/news/2016-08-18/2017-godzilla-anime-film-penned-by-gen-urobuchi-animated-by-polygon-pictures/.105542
שני התסריטאים הגדולים ביותר ביפן עובדים על שני סרטים שונים של גודזילה זה בהחלט מעניין. בעיקר סרט האנימה. סרט הלייב אקשן היפני נראה פחות מעניין.
לא הייתי מכנה אותם "התסריטאים הגדולים ביפן"
בכל זאת, מיאזאקי עדיין חי. ויש לך – בשיא הקריירה שלהם – את הירוקאזו קורידה ("אחותנו הקטנה", חפש ב-VOD הקרוב לביתך) ומאמורו הוסודה… על אף סרטו האחרון.
לא אכחיש שמדובר בחדשות מעניינות. אורובוצ'י וגודזילה הוא שילוב עם הרבה פוטנציאל, והמעורבות של Polygon רומזת לנו שהסרט יגיע לנטפליקס, אם לא סימולטנית אז קרוב לכך. לא אופתע אם הפרויקט יתברר כחלק מהיקום הקולנועי שוורנר יוצרים עם קינג קונג וגודזילה.
מיאזאקי הוא תסריטאי לא רע אבל הוא יותר במאי גדול מתסריטאי גדול
בטח שלא אורובוצ'י או אננו. כנ"ל הוסודה וקורידה.
גם את אננו לא הייתי מכנה תסריטאי מחונן
במהות שלו הוא אנימטור, אנימטור עם כשרון לביים. למעט "אבנגליון" (אותה הוא לא כתב לבד אגב), אין לו באמת פרויקטים עליהם אפשר להעיד כבעלי תסריט פנומנלי (אנימציה? כן. בימוי? וואו. קונספט? פששש). אפילו את 'Nadia' הגה בכלל מיאזאקי. מרבית הפרויקטים שמיאזאקי רק כתב הם נהדרים כמעט כמו הסרטים שלו כבמאי. זה הופך את האיש לתסריטאי מוכשר לא פחות מיכולות הבימוי שלו. תן קצת קרדיט, יש סיבה מדוע הוא נהיה אגדה.
למעשה, מתוך חמשת השמות (ואני בטוח שביצעתי פשע והשארתי בחוץ תסריטאים שראוי לדון עליהם), אננו ואורובוצ'י היחידים עם אפס פרסי אקדמיה [3 למיאזאקי, 3 להוסודה, 2 לקורידה]. על אורובוצ'י אפשר להתווכח, לא אכחיש שלבחור יש מגע זהב לא משנה מה הז'אנר או המדיום עליו הוא עובד: סרטים, סדרות, ספרים, קומיקס, משחקים, טוקוסאטסו ובימים אלה גם אפוס בובות סיני. אבל את תואר "אחד משני התסריטאים הגדולים ביפן" לא הייתי מעניק לאננו. אחרים הוכיחו את עצמם ראויים יותר לתואר.
"הדרקון אליוט" בגרסה עברית בלבד -
אשמח לקרוא חוות דעתכם על המחדל הזה. סרט שיש לו את כל הסיבות להתאים לקהל בוגר. חשבתי שכבר עברו הזמנים שבהם הכל מדובב. מה קרה, חזרנו עשרים וחמש שנה אחורה?
הסרט הזה לא מתאים לקהל בוגר.
(ל"ת)
אולמפי-סינמה: הקילומטר האחרון [המקצים הארוכים]
החלק האחרון של המגה-סקר הנ"ל מגיע!
כמו פעם שעברה שיטת ההצבעה עובדת לפי שלושת המקומות הראשונים, כלומר שצריך לסמן את המקום הראשון, השני והשלישי . אפשר להגיב או בטופס גוגל שנמצא למטה, או בתגובה מפורטת ונחמדה כאן באתר.
המקצים!
סרט התיכון הטוב ביותר:
באה בקלות
בחזרה לעתיד
בריק
ילדות רעות
כמה טוב להיות פרח קיר
מועדון ארוחת הבוקר
רחוב ג'אמפ 21
כמעט נכנסו: אני, ארל והנערה הגוססת , בחירות או לא להיות , אקדמיה למפלצות ,דוני דארקו ,ללכת שבי אחריו,הלהקה וקלולס.
הסרט הישראלי הטוב ביותר:
אפס ביחסי אנוש
את לי לילה
גט
היורד למעלה
הערת שוליים
ואלס עם באשיר
מבצע סבתא
מי מפחד מהזאב הרע
שש פעמים
כמעט נכנסו: מסווג חריג, בופור, השוטר אזולאי, גבעת חלפון אינה עונה, סאלח שבתי, כלבת
המחזמר/ סרט מוזיקלי הטוב ביותר:
בתוך לואין דיוויס
וויפלאש
חנות קטנה ומטריפה
לשבור את הקרח
מולאן רוז'
סאות' פארק
צלילי המוסיקה
שיקגו
שיר אשיר בגשם
כמעט נכנסו: האחים בלוז, היירספריי, מרי פופינס, מלך האריות, הקוסם מארץ עוץ והיפה והחיה
הסרט המבוסס על קומיקס הטוב ביותר:
אקס מן 2
האביר האפל
היסטוריה של אלימות
הנוקמים
סקוט פילגרים
עיר החטאים
קיק אס
קפטן אמריקה: חייל החורף
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
רכבת הקרח
שומרי הגלקסיה
כמעט נכנסו: הלבוי, וולברין, פרספוליס, השומרים, אמריקן ספלנדור, שבעה צעדים (2003), אקס מן: ההתחלה, איירון מן
סטטיסטיקות וסתם הערות:
-בסרטי התיכון הייתה תחרות צמודה, אבל לבסוף עלו בסך הכל 7 סרטים – הכי מעט מכל שאר המקצים לגמר. הכי הרבה עלו מסרטי הקומיקס שהתדרו ב11 מתמודדים על מדליית הזהב.
-למרות שהם מקצים ארוכים, גם סרטי הקומיקס וגם הסרטים הישראליים היו יכולים להיכנס גם למקצים הקצרים (פרט למבצע סבתא, שיצא ממש ב99' שנייה לפני), וזאת למרות יצירות מאוד טובות בשני התחומים לפני תחילת האלף.
– סרטי הקומיקס היא הקטגוריה שקיבלה הכי הרבה סרטים שונים : סך הכל של 36 סרטים שונים הוצעו לקטגוריה.
– רחוב ג'אמפ 21 ומי מפחד מהזאב הרע משלימים את השלישייה של הסרטים שמופיעים בסקרים אחרים.
– באטמן הוא הכוכב הבלתי מעורער של סרטי הקומיקס – לא פחות מחמישה סרטים בכיכובו נכנסו לרשימה. אחריו, עם 3 הופעות: קפטן אמריקה,איירון מן, הפלקון, פרופסור אקסבייר ווולברין
-הקטגוריה הכי ליברלית בבחירותיה הייתה קטגורית התיכון שבה התקבלו קולות גם לבתי ספר יסודיים (סרטי הארי פוטר, רוק בבית הספר), תיכונים (אקדמיה למפלצות) ותוכניות ריאליטי מעוותות של הממשלה (משחקי הרעב)
בפרס "תפסת מרובה לא תפסת" זוכה דוני דארקו שנכנס לשלושה סקרים (והיה קרוב מאוד להיכנס לגמר בחלק מהם) אבל בסופו של דבר נשאר מחוץ לחדר העריכה.
– בין הסקרים הארוכים, האחים רוסו הם היחידים שהצליחו להכניס שני סרטים באותו המקצה או בכלל.
בכל מקרה, בלי עוד דיבורים – בואו להצביע לסקר!!! הסקר יהיה פתוח עד חצות בין חמישי לשישי והתוצאות של שני הסקרים יפורסמו במהלך שישי.
ושיהיה לכולנו שבוע טוב
כן אבל
א) מבצע סבתא אינו סרט קולנוע ("אז מה?")![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
.
ב)"הלהקה" כמעט נכנס כסרט תיכון, אבל לא כסרט ישראלי? אל איזו להקה מדובר? (לפחות קזבלן לא התקרב)
ג) צלילי המוזיקה נכנס, אבל לא סיפור הפרברים (אפילו לא התקרב). אני מחרים את הסקר
א) אני לא חושב שיש בעיה גדולה בין סרטי קולנוע לסרטי טלוויזיה וסרטים קצרים. אני אישית הצבעתי במד"ב לשני סרטים קצרים נהדרים שלפי דעתי עשו עבודה טובה יותר מאשר הסרטים הארוכים
ב) לא! זה טעות אנוש. הלהקה כמעט נכנס לסרטי ישראלים.
ג) לפחות שיר אשיר בגשם הצליח להשתחל.
שיר אשיר בגשם זו נחמה
אבל העובדה שאמדאוס לא כאן זה כבר סוג חדש של ביזיון
שש פעמים בפנים
והחיים על פי אגפא בחוץ? אסי דיין מתהפך בקברו. וגם אצלי בבטן מתהפך משהו.
ןיש עוד כמה מהשנתונים הללו ראויים ביותר, אוונטי פופולו למשל.
בכלליות, אני חושב שבקרב הקהל הרחב וגם הקהל באתר
קולנוע ישראלי נחלק לשניים: סרטי יום עצמאות (הלהקה, השוטר, הזאב רווח) וסרטי פוסט-2007 אחרי שבופור וביקור התזמורת העלו עניין מקומי בקולנוע, כאשר הסרטים שנחשבים טובים הם בקבוצה האחרונה ולא הראשונה. זה לא שאין לכך סיבה, אגב – גם לי קשה להתלהב מסרטים רציניים מדי שעוסקים בדרמות משפחתיות או בדילמות מוסריות צבאיות באיכות הפקה גבולית או לחלופין מעוד קומדיה פרועה על חבורת חרמנים ב*הכנס שם של מוסד כאן*
אבל כך מתפספסים להם סרטים נהדרים שאני חושב שקהל רחב מאוד יכול לאהוב (או לכל הפחות מעניינים – אגפא סובל מאוד מהתנשאות אשכנזית שכזאת) : אוונטי פופולו, אגפא, כל סרטי קישון (המוכרים והפחות מוכרים), ימים קפואים, מסעות ג'יימס בארץ הקודש ואני בטוח שאני מפספס עוד לא מעט כי גם ההיכרות שלי עם הקולנוע הישראלי די מוגבלת בסופו של דבר.
סרטים ישראלים והחברה הישראלית
בזמנו העברתי קורס שהציג תופעות וקבוצות חברתיות שונות בחברה הישראלית לתלמידים מחו"ל. כדי להדגים, הקרנתי סרט לגבי חלק מהנושאים – כי, אחרי הכל, סרטים מצליחים להעביר לפעמים את רוח התקופה בה הם נוצרו, את האידיאולוגיה של היוצרים שלהם, או את התופעה בה הם עוסקים. וחוץ מזה, זה כיף לראות סרטים וגם יכולתי להיות קצת מיסיונרי.
כמה דוגמאות:
הראיתי להם את 'החברים של יאנה' בהקשר של ההגירה מברה"מ לשעבר – סרט עדין, משוחק נפלא, שגם מצליח להיות די קליל למרות שהוא עוסק בנושאים די כבדים, ומתמקד בתופעה חברתית דרך סיפור אישי. ולסשה דמידוב ממש מתאים לשחק מניאק.
ואת 'הלהקה' בהקשר של הטענה שהחברה הישראלית היא חברה מיליטריסטית, דהינו, כזו שרואה את כל הבעיות שלה דרך הפרספקטיבה הצבאית (גם כדי לחזק את הטענה הזו וגם כדי לבקר אותה).
ואת 'שורו' בהקשר של השינויים הדתיים שעברו על החברה הישראלית במהלך שנות ה-80, ובעיקר על החלקים החילוניים-לכאורה שלה, וכי זה סרט משעשע להפליא ועם דמות ראשית פגומה בצורה נהדרת, ואיפה שבי גביזון נעלם, לכל הרוחות?!
ואת 'מבצע סבתא' כדי להסביר להם מה זה קיבוץ, ואיך קומונה אוטופיסטית, מהסוג שבדרך כלל מתנתק מהעולם שסביבו, הייתה שזורה בכל-כך הרבה איברים של החברה הישראלית (הסרט לא ממש הצחיק אותם, אגב).
ואת 'מסעות ג'יימס בארץ הקודש' כי כל הזדמנות לחשוף אנשים לסרט הנדיר – גם אם המעט מטיפני – הזה היא מצווה.
אני לא בטוח לגמרי לגביהם, אבל אני ממש נהניתי.
אני תוהה האם היה אפשר לעשות לסטודנטים זרים קורס המשך בשם "קולנוע פופולארי בישראל"
שיתמקד בקולנוע שמכוון להצלחה קופתית בקרב הקהל המקומי לפני שהוא מנסה לקדם אג'נדה כזו או אחרת. שניים מהסרטים שציינת ברשימה הם כאלה – "הלהקה" ו-"מבצע סבתא" (בכלל סרט טלוויזיה), אבל היה מעניין לראות קורס שלם שיתמקד בקולנוע כזה. למשל:
"סלאח שבתי" ו-"סוף העולם שמאלה" – בתור דוגמאות לעלייתו ונפילתו של כור ההיתוך, פלוס דיון על איך כור ההיתוך תרם להתגבשות ז'אנר הבורקס, אולי העקבי שבין הז'אנרים בקולנוע הישראלי.
"גבעת חלפון אינה עונה" ו-"אפס ביחסי אנוש" – בתור דוגמאות למעמדו של צה"ל בחברה הישראלית לפני ואחרי מלחמת יום כיפור.
"לצוד פילים" ו-"מיתה טובה" – בתור דוגמאות ליחסים הבין-דוריים בישראל, שלפחות שני דורות כבר הספיקו להזדקן בה מאז הקמתה.
כשאני מסתכל על הרשימה הזאת, אני מבין שהחלוקה בין קולנוע פופולארי וקולנוע של אג'נדה לא כזו ברורה כמו שחשבתי ("אפס ביחסי אנוש", אולי הסרט הכי מצליח בישראל בשנים האחרונות, יכול להכנס גם למשבצת של קולנוע אג'נדה), ובכל זאת.
גבעת חלפון נוצר אחרי מלחמת יום כיפור
או שפספסתי משהו בפסקה הזאת?
ולכן הוא מדגים בצורה נהדרת את השינוי ביחס לצה"ל אחרי המלחמה ההיא.
(אני בטוח שיש סרט *מלפני* אותה מלחמה שמדגים יחס אחר לצה"ל, אני פשוט לא בטוח שיש סרט כזה ששווה צפייה היום).
אה, סבבה
זה פשוט נשמע מההקשר הרחב שהוא אמור להיות הדוגמא ל"לפני" ואפס אמור להיות הדוגמא ל"אחרי".
לגבי סרט מלפני.. היחיד שאני מצליח למצוא (והוא דווקא די טוב כי הוא בדיוק שנה לפני) זה "עזית הכלבה הצנחנית" שאין לי מושג לגבי איכותו. אפילו "גבעת 24 אינה עונה" לא עוסק בכלל בצה"ל, מסתבר .
ראיתי את "עזית הכלבה הצנחנית"
זה באמת סרט שמעניין לצפות בו, כמו שמעניין לצפות ב-"תכנית 9 מהחלל החיצון" – איזו סקרנות מורבידית לגבי כמה גרוע אפשר לעשות סרט. אני מניח שאפשר לצרף אותו לרשימה למעלה, בצמוד לסרט ייצוגי של עמוס גיתאי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
לא ראיתי את כולו, אבל יכול להיות ש'כל ממזר מלך' של אורי זוהר יוכל להתאים.
(ל"ת)
אני נוטה נגד
ראשית כל כי אני שונא את היצירות של אורי זוהר. אבל יותר עניינית – כי אורי זוהר תמיד היה יוצר אג'נדה/רציני לפני שהוא היה יוצר פופולארי, לפי איך שאני מבין את הקריירה שלו. (כלומר, אפשר להשתמש בו לקורס כללי ליום כיפור לפני-אחרי, אבל החיפוש המקורי היה בסרטי הפופ של הארץ)
אבל
תיארת את הקורס "סוגיות בחברה הישראלית דרך קולנוע פופולרי", שזה די שונה מקורס כללי על קולנוע פופולרי בישראל.
(וגם איך בכלל אפשר לקבוע מתי "קולנוע מכוון להצלחה קופתית בקרב הקהל המקומי לפני שהוא מנסה לקדם אג'נדה כזו או אחרת"? ולמה זו ההגדרה לקולנוע פופולרי? כי הייתי אומר שזו האשמה די חמורה נגד היוצרים.)
כמו שאמרתי, הגבולות לא תמיד ברורים
אבל יש לך בהחלט סרטים שנעשו פה בישראל במטרה מוצהרת להצליח בקרב הקהל ולא מתוך איזו אג'נדה אמנותית, חברתית או ווטאבר*. "זוהי סדום" הוא דוגמה בולטת – כשאתה לוקח את אחד המותגים הטלוויזיוניים הכי בולטים בישראל ועושה ממנו סרט, אתה לא עושה את זה בשביל אמירות מעמיקות על מצבה של המדינה בואכה העשור השני של המילניום (למרות שבסרט היו אמירות כאלה. לא יודע כמה מעמיקות. אבל הוא היה אחלה). אהרון קשלס, בראיון שהתפרסם כאן בעין הדג, התלנן על זה שקולנוע בישראל עדיין נעשה ברובו דרך פריזמה של אג'נדות, ושאג'נדה זה לא משהו שנמצא בראש סדר העדיפויות אצלו כשהוא עושה סרט, ואני יכול רק להעריך אותו על אמירה מהסוג הזה. אני בפירוש חושב שקולנוע כזה הוא בסופו של דבר *יותר מעניין*, גם מבחינת האמירה שלו, מקולנוע שאותה אמירה היא נקודת ההתחלה שלו ולא הסאבטקסט.
* שזה, אגב, שינוי לעומת בון-טון שרווח בישראל לפני לא-הרבה זמן, ובו יוצרי קולנוע אמרו בפה מלא ובלי בושה שהקהל לא מעניין אותם בכלל, והם עובדים בשביל האמנות והאג'נדה שלהם.
זה דיון אחד
אני פשוט לא חושב שאפס ביחסי אנוש, הלהקה או סלאח שבתי נכנסים לרובריקה הזאת (בניגוד לזוהי סדום, שני קונילמל או איביזה).
אני חושב שבנוגע לסלאח שבתי והלהקה זה בהחלט נכון
למעשה, כש-"סלאח שבתי" יצא לאקרנים המבקרים בישראל טענו שזה בדיוק מה שהוא – קומדיה בידורית נטו, עם אפס יומרה אמנותית*. ברור שבסרט יש יותר מזה, הוא הרי בוים על ידי אחד מגדולי יוצרי הסאטירה של אותה תקופה שביקורת על הממסד בישראל היתה הג'וב שלו, ובכל זאת – דווקא בגלל הפופולאריות של קישון ככותב טורים ומערכונים (והדמות של סלאח הופיע במערכונים שהוא כתב עוד לפני שהסרט הופק), אני מאמין שהמטרה הראשונית שלו (ובוודאי זו של מפיקי הסרט), היתה לבדר את הקהל – והוא עשה את זה באופן מצוין.
במקרה של "הלהקה" – ככל הזכור לי (אם כי עברו הרבה מאוד שנים מאז שראיתי אותו), מדובר לפני כל דבר אחר בקומדיה מוסיקלית עם שירים פופולאריים. שוב – ברור שאפשר להגיד הרבה מאוד על החברה הישראלית בתקופה שבה הסרט נוצר מצפייה בו (וגם לא-מעט על השינויים שעברה המוסיקה הישראלית מאז – הסרט יצא בדיוק בתקופה שבה רפול פירק את הלהקות הצבאיות), אבל לא נראה לי שזה מה שעמד בראש סדר העדיפויות של יוצרי הסרט.
"אפס ביחסי אנוש" הוא אכן משהו אחר – נראה לי שהבמאית באמת ניגשה לבימוי סרט לוחמני שיציג את צה"ל בתור גוף בהמי, מושחת ושוביניסטי, ובאמת עשתה סרט כזה, אבל אני מאמין שהקהל הגיע לסרט בהמוניו כדי לראות את הקומדיה הקורעת שהטריילרים הבטיחו לו (ויכול להיות שהוא קיבל בדיוק את זה, למרות שאת הפן הקומי של הסרט אני לא הערכתי יותר מדי, להבדיל מהמסר שאותו הבמאית העבירה בצורה מצוינת).
* זו היתה השורה התחתונה בביקורת שלהם. הצורה שבה הם ניסחו אותה היתה הרבה יותר מעליבה.
סלאח שבתי הוא אחת הסאטירות החריפות ביותר שנעשו פה
והסאטירה לא באה אחרי כלום, בשבילה הסרט קיים. זה שהוא היה סופר קופתי בו בזמן זו לא סתירה, אני רק אומר שהניצנוץ של הלירה בעיניו של קישון ממש לא בא לפני המסר החברתי החריף; אני באמת לא מבין איך אתה אומר על משהו שעשה קישון שהאג'נדה החברתית היא שולית בו.
וגם לגבי הלהקה — אבי נשר יצר (לרבות כתב וביים) את הסרט כי הוא רצה ליצור סרטים. זו ממש לא קומדיה מוזיקלית קלילה; הסרט הוא דרמה פרופר, עם אלמנטים של ביקורת חברתית על רקע מלחמת ההתשה (אה, וגם כמה שיירם נחמדים). אבי נשר כתב את הסרט במהלך הלימודים שלו באונ' קולומביה, כי הוא רצה ליצור משהו שישקף את החוויה שלו בצבא ובמלחמת יוה"כ. בסופו של הדבר זה הוביל אותו לכתוב את הגירסה שאנחנו מכירים (יחד עם שרון הראל) על להקה צבאית. רק לאחר מכן, הוא הגיע לאיציק קול שהסכים להפיק את הסרט. אני לא חושב שיש פה אלמנט שמצדיק את האמרה "קולנוע שמכוון להצלחה קופתית בקרב הקהל המקומי לפני שהוא מנסה לקדם אג'נדה כזו או אחרת".
הנקודה שלי היא שחבל שאתה מרדד את הקולנוע הפופולרי לאינטרס הכלכלי של היוצרים שלו.
כמובן שעל שאלות ביצה ותרנגולת אפשר לנהל דיונים מצאת החמה עד צאת הנשמה
ובאותה מידה – גם "זוהי סדום" הוא סרט עם הרבה מאוד אמירות על החברה הישראלית, והסאבטקסט (שבדרך כלל הוא כל-כך בוטה שהוא לא ממש "סאב") של רוב הסצנות בו מוציא את ישראל רע לפחות כמו כל דרמה קודרת על הנעשה בשטחים או בעיירות הפיתוח. זה לא שולל את העובדה שהמטרה הראשונית של יוצרי הסרט היתה לבדר את הקהל, ואני מאמין שזה נכון גם לגבי קישון (בכל מכלול עבודתו, אגב). אני אאמין לך לגבי "הלהקה" כי את הסיפור שמאחורי הפקת הסרט אני לא מכיר (וכאמור, עבר הרבה מאוד זמן מאז שראיתי את הסרט) – אבל זה לא שולל את הטיעון שלי בכללותו, עם ההסתייגות שציינתי קודם לפיה לא תמיד הגבולות בין "קולנוע פופולארי" ו-"קולנוע עם אג'נדה" הם ברורים. אבל יש מקרים שבהם הם בהחלט כאלה.
אמת
(וכאן נפסיק)
..והקרנתי להם את 'סלאח שבתי' בשיעור על הסוגיה העדתית
(ל"ת)
ומה הם חשבו עליו?
ומה שיותר מעניין – ההומור עבד? הסרט הצחיק אותם?
(עם כל הערצתי לקישון, אני חייב להודות שחלק מההומור שלו לא שרד יפה את מבחן הזמן. ראיתי לא מזמן את "ארווינקה" בחדר-כושר, ולמרות שהסיטואציות עצמן נותרו מצחיקות מאוד, חלק גדול מהפאנצ'ים כבר לא ממש פוגע).
ככה וככה.
חלק מהסיטואציות בסרט הצחיקו אותם, חלק פחות. כך היה גם אצלי.
כמה זמן הם היו בארץ?
פגשתי לא מעט זרים שחיו בארץ איזו תקופה ואז ראו את מבצע סבתא, הם צחקו ממש.
100 הסרטים הטובים של שנות האלפיים (לפי 177 מבקרים מכל העולם)
הBBC עשו רשימה של 102 (היה תיקו במקום השלישי) הסרטים הטובים שיצאו מאז שנות האלפיים. מישראל השתתפו אבנר שביט, יעל שוב, האנה בראון (מהג'רוזלם פוסט, והיחידה שבחרה סרטים ישראלים לרשימה הזאת) ואורי קליין.
העשירייה הראשונה:
1.מלהולנד דרייב
2. במצב רוח לאהבה
3. זה ייגמר בדם
4. המסע המופלא
5. התבגרות
6. שמש נצחית בראש צלול
7. עץ החיים
8. אחת ושתיים (Yi Yi)
9. פרידה
10. ארץ קשוחה
ניתן לקרוא את שאר הרשימה כאן.
הערות והארות לגבי הרשימה:
– עין הדג והרשימה: נכנסו לרשימת ה100 סרטים זוכי הסקר הבאים: הקול בראש, שמש נצחית בראש צלול, חיים של אחרים, ממזרים חסרי כבוד, האביר האפל והתחלה.
– הבמאים המובילים ברשימה (שהכניסו 3 סרטים) הם : ווס אנדרסון, אפיצ'אפונג ווירסטול, כריסטופר נולאן, האחים כהן, מיכאל הנקה ופול תומאס אנדרסון. אבל אם מחשיבים את פיקסאר כבמאי אז הם מובילים עם 4 סרטים: למצוא את נמו, רטטוי, הקול בראש ווול-אי הם נציגי פיקסאר ברשימה הזאת.
– אוסקר, קאן והרשימה: ברשימה יש 4 סרטים שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר: ספוטלייט , מטען הכאב, 12 שנות עבדות וארץ קשוחה ועוד 18 שהיו מועמדים. עם קאן (בלי הפתעה) יש יותר התאמה עם 7 זוכי הפרס הגדול מהפסטיבל : הפסנתרן, 4 חודשים 3 שבועות ויומיים, סרט לבן, הדוד בומי, עץ החיים, אהבה וכחול הוא הצבע החם ביותר.
– הסרט הישראלי הקרוב ביותר לרשימה היה ככל הנראה "ואלס עם באשיר" שהוזכר 4 פעמים שהפעם הכי גבוהה הייתה במקום הרביעי.
וסתם להשוואה, עשרת הסרטים הטובים ביותר של שנות האלפיים על פי הטבלה בימד"ב הם:
האביר האפל, שר הטבעות: שיבת המלך, שר הטבעות: אחוות הטבעת, התחלה, שר הטבעות: שני הצריחים, עיר האלוהים, המסע המופלא, מחוברים לחיים, השתולים והפסנתרן.
תיקון
לא היה תיקו במקום השלישי – היה תיקו משולש במקום ה100.
אני לא יודע כמה זה מפתיע, בהתחשב בעובדה שהרשימה הזו נוטה להתרחק ממה שמריח יותר מדי כמו הוליווד הישנה
אבל הנציגות היחידה של ספילברג ברשימה הזו היא "אינטליגנציה מלאכותית". התגובה לסרט הזה, כאשר הוא יצא, היתה קרירה מאוד (לא שלילית לגמרי, אבל הקונצנזוס בעיקר התרכז בהשוואות היפותטיות לאיך קובריק היה עושה את זה טוב יותר). כנראה שהסרט צבר הרבה הערכה ביקורתית בדיעבד.
יופי של רשימה
(טוב הם קנו אותי כבר במלהולנד דרייב). ובכל זאת גם מקס הזועם, ממנטו ואולד בוי במקומות גבוהים, ממש מלא כל טוב.